חינוך הילדים לט"ו בשבט - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 חמישה עשר בשבט. מה זה אומר לנו מבחינה חינוכית? אז אי אפשר לנתק את זה כמובן מהסביב. אנחנו יכולים לומר, כפי שתיכף נאמר, כמה דברים מעשיים שקשורים לזה, אבל זה קשור במעטפת. אנחנו צריכים לדעת שחמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילן, וכי האדם עץ השדה, אז זה גם ראש השנה מבחינה מסוימת לאדם, אדם עצמו, ולכן זה יום חשוב מאוד. ההנהגה שבו צריכה להיות בהוספה, ביתר שאת ויתר עוז בכל ענייני תורה, תפילה, צדקה, שהרי אתה האדם בעצמך נידון ביום כזה. ובחמישה עשר בשבט נוהגים להרבות במיני פירות של אילנות, ואף שאז רק זמן הכנת הפירות, דהיינו התחלת הצמיחה, נוהגים לאכול פירות מוכנים או פירות הכי משובחים, ודווקא אוכלים כשיעור כדי כן לברך על זה ברכה אחרונה. וזאת משום שגם הסיום והתכלית של הפרי, הכול כבר כלול בראש, ואנחנו רואים את זה כבר כאילו זה כבר דבר גלוי. ובפרט אנחנו מוסיפים באכילה ובברכה על מיני פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, גפן ותאנה ורימון, זית שמן ודבש, דבש תמרים, ונוהגים לאכול גם חרובים, שיש להם שייכות מיוחדת לניסים, כסיפור הגמרא על רבי חנינא בן דוסא, שהיה די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. ובהמשך לזה מסופר על כמה וכמה ניסים שהראו לו בהיותו מלומד בניסים. בשיחות הרבי מסביר שחיטה זה מאכל אדם, זה אומר להתחזק בענייני הנפש האלוקית. שעורה זה מאכל בהמה, זה אומר להתחזק בעניין של בירור וזיכוך ותיקון הנפש הבהמית. גפן, יין ישמח לב אנוש, זה עניין של שמחה. להתחזק ולחזק בעניין השמחה. תאנה זה לבוש. כתוב שהאדם הראשון, חווה אחרי החטא, אז הקדוש ברוך הוא עשה להם לבושים, אבל הם מבחינתם קודם כול התעטפו בעלה

02:41 דובר 2 של תאנה. מכאן שתאנה זה לבוש, וזה מורה על שלושת הלבושים של נפשו של כל יהודי: מחשבה, שתהיה תמיד טהורה וטובה, ודיבור, תמיד לדבר דברים טובים, לשון הטוב, כל יהודי. מעשה, מעשים טובים. זה לבושי הנפש. חיטה, שעורה, תאנה, גפן ותאנה ורימון, רימון, "אפילו ריקנים שבכם מלאים מצוות כרימון", ומכאן אנחנו צריכים להתחזק בעניין של להרבות במצוות, לחטוף מצוות, להרבות במצוות, להרבות בזיכוך העולם. כי כל מצווה ומצווה שאנחנו עושים אנחנו מזככים דרכה את העולם. ארץ זית שמן ודבש, זאת אומרת ישנה כאן עוד פעם את המילה ארץ, וארץ זה חותך את העניין לעניין נוסף, זה מורה על העבודה בתקופת הגלות. זית שמן, מה הזית? זה כשכותשים אותו, יוצא שמנו. כותשים אותנו. יש יגיעה, צריך יגיעה. כשאנחנו יגעים בתורה זאת כתישה חיובית. על ידי זה שאנחנו לומדים ועוסקים בשמן של התורה, שזוהי תורת החסידות, פנימיות התורה, על ידי זה אנחנו זוכים בעניין של כינור של משיח, של שמונה מינים, משיח שנמשח בשמן בגאולה האמיתית והשלמה. ונשאר לנו אחרי זית שמן ודבש, דבש תמרים. כתוב בזוהר שתמר מגרעין ועד עץ שנותן פירות זה שבעים שנה, וזה מורה לא רק על היגיעה, שזה כבר למדנו זית שכותשים אותו, אלא גם על הדבקות במטרה, על העקביות, על הסבלנות, על ההתמדה. שבעים שנה, שבעים שנה, אבל בסוף אתה זוכה לדבש הנפלא. אותו דבר אנחנו לומדים ולומדים ולומדים הרבה בזמן הגלות. לומדים הרבה פנימיות התורה בזמן הגלות. על ידי זה אנחנו נזכה למתיקות הנפלאה של גילוי סודות התורה כפי שזה יהיה בגאולה האמיתית והשלמה. את הדברים האלה הרבי מבקש לחזור ללמוד אותם וללמד אותם בחמישה עשר בשבט, וזה בהחלט אפשרי גם לילדים קטנים, במיוחד כשמתאימים

05:07 דובר 2 את זה או מוסיפים לזה סיפורים חסידיים וזה חשוב. עכשיו לגבי כינוסים, כינוסי ילדים. התכנסות כל האיברים היא על ידי הראש. כיוון שכל ארבעת ראשי השנים קשורים זה לזה, יש עניין מיוחד לכנס את בני ישראל בראש השנה לאילן שיהיו כראש השנה הכללי לאחדים כאחד, ובפרט כינוסים של ילדי ישראל שלפני בר מצווה, לפני בת מצווה, שהם צבאות השם, כיוון שבהם דווקא בילדים מודגש במיוחד עניין הצמיחה והגידול. אתה תראה בן אדם מבוגר, יכול להיות שחמש שנים, עשר שנים הוא לא בדיוק ישתנה, חוץ מאולי ילבין לו קצת איזה שיער פה, קצת שיער שם. אבל ילדים, אתה-אתה חודשיים לא ראית ילד, הוא כבר משתנה. כל הזמן גדלים. אז-אז ראש השנה לאילן וכי האדם עץ השדה זה קשור עם עניין של גדילה והתפתחות. נו, אז התפתחות חיובית, התפתחות בתורה, ב-ב-במצוות, בבריאות, בהכנה לגאולה, זה-זה היה-- זה קשור במיוחד עם ילדים. לכן, אה, כן, אנחנו צריכים בעיקר לעשות כינוסים של ילדי ישראל ביום חמישה עשר בשבט, אם אפשר בחמישה עשר בשבט הכי טוב. אם לא, אז יום קודם או יום אחר כך. העיקר שזה יהיה קשור עם-עם חג חמישה עשר בשבט. בכלל, דרכו של הרבי שכל דבר שצריך להשלים אפשר ונכון להשלימו עד ליום השבת קודש ועד בכלל. ומה יצטרכו לעשות ביום כזה, בהתוועדות כזאת של חמישה עשר בשבט? להוסיף בעניין הצדקה, אהבת ישראל ואחדות ישראל. וזה יכול להיות אפילו בשבת, כי בשבת אפשר להחליט על כך, וגם בשבת אפשר לתת צדקה רוחנית, עצה טובה, לימוד תורה עם הזולת, הוספה בחינוך הילדים. אנחנו צריכים לעורר את הילדים לקיים את המצוות בכלל, אבל בפרט של אכילת פירות ביום-ביום הזה. לאכול פירות, במיוחד פירות

07:21 דובר 2 שנשתבחה בהם ארץ ישראל ולהסביר להם את משמעות היום ואת מה שלומדים, הוראה בעבודת השם, מכל פרי ופרי. בהתוועדות חמישה עשר בשבט תשמ"א הכריז הרבי: עכשיו הזמן שצריכים לכבוש את העולם על ידי יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה. אחת השנים הרבי ממש בכה בגעגועים. אני זוכר, נסעתי אז בתחבורה ציבורית, הייתי נער בישיבה קטנה אני חושב, ופתאום אני שומע את ה-- משמיעים את הרבי מליובאוויטש באמצע החדשות, איך שהוא בוכה על, אה, על כך שהיום חמישה עשר בשבט ותמיד בגולה כל כך התגעגעו לפרי מארץ ישראל, אבל אנחנו מתגעגעים עכשיו לפירות של ארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלמה, שנזכה כל ישראל לעלות לארץ ישראל. הרבי אמר את זה ב-ב-בהתרגשות רבה, בבכי. אז אנחנו ביום חמישה עשר בשבט להכניס בקרב התלמידים שלנו והילדים שלנו ציפייה לא רק לפירות הנהדרים והטובים שיש היום, אבל הפירות הנפלאים של הגאולה שהם יהיו עשירים ועסיסיים בגשמיות וברוחניות, ובמיוחד צריך ללמוד את ההלכות ומצוות התלויות בארץ ביום אשר כזה לפניו ולאחריו. הלכות תרומות ומעשרות. ללמוד הלכות שמיטה. השנה היא שנת שמיטה. אז ללמוד את הלכות שמיטה. כל מה שקשור למצוות התלויות בארץ. ואלה שניסו להכניס מנהג של נטיעות בקשר לחמישה עשר בשבט אז אין בעיה לטעת נטיעות, רק לא בדיוק ביום הזה. בתולדות ישראל ובהלכה ובחז"ל אין שום מקור לזה שבחמישה עשר בשבט צריך לטעת נטיעות. לכן הרבי אומר מנהג נטיעות בחמישה עשר בשבט זה לא משהו שהוא בא מהמחנה של שמירת התורה והמצוות בפשטות, אלא המנהגים שניסו להכניס יהודים טובים מתוך כוונות טובות. אבל אנחנו נוטעים נטיעות. חשוב לטעת נטיעות בארץ ישראל, אבל לאו דווקא ביום הזה, לא ביום הזה. בימים אחרים ושנזכה באמת

09:36 דובר 2 להיות נטועים. תביאנו ותטענו, שהקדוש ברוך הוא יטוע אותנו בארץ ישראל בתכלית השלמות של הגאולה האמיתית והשלמה לה אנו מקווים. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.