שינוי מקום בשעת הסעודה - הרב מנחם מענדל וילאנסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ברכות שאדם עושה ומפסיק את מקום אכילתו. יש שבן אדם מברך, מפסיק לאכול וחוזר אחרי הרבה זמן לאכול. יש בן אדם שאוכל, הוא לא הפסיק בזמן אלא הוא הפסיק במקום. הוא יצא וחזר למקומו. הפסק מקום, הפסק בזמן, מה הדין? אז קודם כול שנדע כלל, יש מחלוקת בין הפוסקים לגבי דבר שברכתו מזונות. האם הפסק מקום נקרא הפסק מקום או לא? דהיינו, כשבן אדם אוכל לחם ויוצא ממקומו, הוא חוזר לקביעתו הראשונה בהרבה מאוד מהמקרים, גם אם לכתחילה אסור לעשות את זה, כמו שנלמד בהמשך, הוא חוזר לקביעתו הראשונה. דהיינו, גם אם ימשיך לאכול בבית אחר ויחזור למקומו, הוא לא יצטרך לברך עוד פעם המוציא, והוא אחרי זה יברך ברכת המזון על כל מה שהוא אכל. אם זה הכול קורה בשניות ויצא וחזר, כפי שנראה בהמשך. לגבי ברכת בורא נפשות, אדם ששתה כוס מים, יצא מביתו וחזר, ודאי שיברך עוד פעם שהכול. הברכה הראשונה כבר לא מועילה, יברך עוד פעם שהכול, ימשיך לשתות, אחרי זה בורא נפשות על שתי השתיות. אבל לגבי ברכת בורא מיני מזונות יש שאלה: האם קביעות סעודה, כשאדם יושב וקובע את עצמו על המזונות ואוכל, האם הברכה ואכילת המזונות עושים אותו קבוע כמו לחם, ואז גם אם הוא יצא וחזר הוא חוזר לקביעתו הראשונה, בין אם זה לכתחילה, בין אם זה בדיעבד היציאה הזו, אבל הוא חוזר לקביעתו הראשונה. יש ראשונים שאומרים שלא ויש אומרים שכן. אדמו"ר הזקן תולה את ברכת המזונות בקביעות סעודה. זאת אומרת, גם אדם שיצא וחזר הרבה-- אדמו"ר הזקן אומר, חזר לקביעתו הראשונה. עכשיו תהיה השאלה על דברים שדומים למזונות, שבעת המינים, יין וכדומה. כאמור, אדם שבירך על הלחם ורוצה לצאת ממקומו,

02:15 דובר 2 לדבר מצווה מותר לו לצאת מיד ולחזור, עדיף שיישארו חלק מבני החבורה שאכלו ביחד, גם אם אין חלק מבני החבורה, גם אם הוא יושב לבד, אם זה לדבר מצווה הוא יוצא מהר וחוזר. נניח הוא רוצה מנחה מהירה וכדומה, הוא יוצא לבית הכנסת ליד הבית וחוזר, חוזר לקביעתו הראשונה. שאר היציאות אסורות עליו. אם הוא יצא בכל אופן, אם זה לזמן מועט ולא הפליג בדברים, לא האריך בדברים עם חברו, חוזר לקביעתו הראשונה בדיעבד ולא יברך שוב המוציא. אם יצא ודיבר הרבה זמן, שיעור של שיחה ארוכה, נניח כמה דקות טובות, עשר דקות, כשחוזר הוא צריך עוד פעם ליטול ידיים, יברך המוציא, סעודה חדשה. אבל אם בן אדם מכוון מתחילת אכילתו שהוא רוצה לאכול בבית הזה ובבית השני, והוא מתחיל את סעודתו כאן והולך לבית השני להמשיך, עדיף שילך עם לחם בידיו. כיוון שכיוון על שני הבתים זה בסדר, אבל אדמו"ר הזקן מעדיף את האפשרות שהוא לוקח איתו מהלחם שאכל בבית הראשון וממשיך בבית השני. מה שאי אפשר לעשות בשבת כאשר אנחנו מהדרים לא לטלטל או כאשר אסור לטלטל. אבל גם כש-- זה לא אומר שאי אפשר להקל בזה, כן? נראה בהמשך שיש מקילים, אבל הרעיון המרכזי, מה המהודר לכתחילה, תכוון בעת נטילת הידיים והמוציא על שתי הדירות יחד ותיקח איתך מהלחם הראשון. בן אדם בירך כאן המוציא, יוצא לבית אחר לאכול על מנת לחזור לבית הראשון ולהמשיך. גם זו אפשרות יותר סבירה, יותר נכונה מהכללים של קביעות סעודה, זה הרבה יותר פשוט במקרים רבים שאתה בירכת כאן, אכלת, יצאת לבית אחר וחזרת לבית הראשון, חוזר לקביעתו הראשונה ואז אתה עושה המוציא, אתה לא מברך שוב, ואתה מברך ברכת המזון

04:14 דובר 2 על כל הסעודות, על כל האכילות ביחד. זו אפשרות גם טובה ונכונה. אלא מאי? כאמור, לכתחילה לא יוצאים ממקומו. קביעות סעודה אתה מברך במקום שאכלת. עד כדי כך שהמשנה אומרת שבן אדם שיצא במזיד ממקומו בלי ברכת המזון צריך לחזור למקומו שבו אכל לברך ברכת המזון. אז איך תצא? מה אתה רוצה לאכול במקום אחר? לעשות עוד קביעות? זו שאלה, כי הקביעות הראשונה הייתה במקום הראשון, שם התחייבת לברך ברכת המזון, ולכן אנחנו רוצים שתחזור למקומך הראשון. אתה רוצה עכשיו לעשות עוד מקום? אם לא חשבת על זה מההתחלה, איך תעשה את זה? וכשבן אדם אוכל באמת במקום אחד ויוצא בכלל ממקומו, מפליג והולך למקום אחר, אם עשה את זה במזיד חייב לחזור למקומו הראשון. בשוגג, אם הוא עסוק במצווה לא צריך לחזור למקומו, אבל לכתחילה, ויש על זה שכר גדול ו-ו-ודגש גדול בהלכה, גם בשוגג רגיל תחזור למקומך. אנחנו יודעים על אותו אמורא שמוזכר בירושלמי, רבי יונה, שפספס את ברכת המזון במקומו ונזכר, והוא אמר שהוא שכח יונת זהב. הוא חזר למקומו אפילו שזה היה בשכחה, בשוגג, חזר למקומו בשיירה שהלכה במדבר ופחדו מפני ליסטים וכו'. הוא חזר למקומו ושם בירך ומצא את היונת זהב ואמר להם אני הולך בגלל ששכחתי זהב, אז נעשה לו נס. זה היה שכרו, קיבל זהב. למה? הוא גם ידע שיעשה לו נס, לכן זה לא היה שקר. אבל הרעיון הוא שהוא חזר למקומו לברך. למה? כי גם בשוגג צריך לחזור למקומו. ברכת המזון, ואכלת ושבעת וברכת במקום שאכלת ושבעת, במקום שבו קבעת את הסעודה שם אתה צריך לברך. לכן שינויי מקום הם בעייתיים. אמא שעומדת בביתה, עכשיו אני לא מדבר על לחם.

06:23 דובר 2 לחם, נניח שהיא אוכלת, היא יודעת שהיא יוצאת לרגע לתינוק. זה כמו צורך מצווה וחוזרת לסעודתה, בסדר, אבל מה יהיה אם היא שותה מים? פתאום התינוק בוכה, צורח. היא צריכה לרוץ לחדר השני. כשהיא חוזרת היא צריכה לברך שוב? אוכלת תפוח בחדר הזה, הולכת לחדר השני. מה יהיה אז? על זה שאומרים ברכה בבית, נו, תיקח איתה את הכוס לחדר השני ואז היא ממשיכה את השתייה. זה לא פשוט, כי יש הרבה מן הדעות שאומרות שאתה משנה מחדר לחדר זה כמו מבית לבית. כמו שאם שתית פה והלכת לבית אחר אתה צריך לברך שוב שהכל, כי הקביעות הראשונה נפסקה. הפסק המקום מפסיק לעניין הברכה הראשונה. ככה גם כן יש אומרים מחדר לחדר באותו בית. אדמו"ר הזקן מזכיר את זה. אז מה העצה לאותה אישה? אז אני מדריך בדרך כלל כל אישה שהיא יודעת שהיא מברכת והיא צריכה להתפרס על פני כל החדרים ולצאת. אני אומר לה, "כשאת מברכת על התפוח תחשבי על כל הבית ותלכי עם התפוח. את מברכת שהכל, את יודעת שיכול להיות שהילדים יזעיקו אותך, שאת צריכה לרוץ לטלפון. תכווני על כל הבית ותצאי ואז את יכולה על אותה ברכה להסתמך." לא עשית ככה, הוכרחת לצאת, נראה. יש פעמים שצריכה לחזור ולברך שוב ויש לפעמים שלא. עד עכשיו נגענו בדברים באופן כללי. עכשיו פרטי פרטות. כשאנחנו מדברים על שינוי מקום, האם שינוי מקום מדירה לדירה באותו בניין זה נקרא כמו מחדר לחדר או זה נקרא כמו מבית לבית? בכלל, הפסקים של דירה לדירה זה לא רק נוגע להלכות ברכות. אנחנו כולם מכירים את ההלכה של חמץ, שכשמברכים על בדיקת חמץ צריך לכוון על כל הבתים, כי

08:17 דובר 2 אם לא אז זה יהיה הפסק. אבל הרעיון, הרעיון המרכזי אומר ש... אם חדר לחדר זה הפסק, כל שכן בית לבית. יש כף החיים שאומר שברגע שיש תקרה אחת לכל הבניין, אז גם מדירה לדירה, בוודאי כשהדירות הן אחת מול השנייה, אפשר לקרוא לזה חדר לחדר. הנהוג הוא שאם יצאת לבית של השכן, ודאי אחרי ברכת שהכל זה נקרא הפסק מקום, הפסק לברכה הראשונה, ואתה חייב לברך שוב פעם כשאתה חוזר. לגבי ברכה ראשונה, מי שאף פעם לא יוצא מהחדר שלו אל חדר ליד, לעולם הוא לא יוצא, אלא תמיד הוא שותה במקום אחד, גבר וכדומה, אם יצא לחדר אחר וחזר, שיברך שוב שהכל. אישה שבדרך כלל היא קופצת בכמה חדרים או גבר שמטפל בבית וכדומה, יש מקום להקל מחדר לחדר. או שיברך בורא נפשות רבות, יחכה זמן מסוים שזה לא ייקרא ברכה שאינה צריכה ויברך עוד הפעם. יתאפק, יברך שוב. או שאם הוא רגיל לקפוץ מחדר לחדר, אז זה כאילו כשהוא בירך בהתחלה, אפשר להחשיב את זה שדעתו הייתה על הכל, ואז ממילא הוא לא יברך שוב. ניתן להקל לא לברך עוד הפעם. לגבי הברכה האחרונה, אדם ששתה רביעית או אכל כזית של דברים שהם לא מצריכים ברכה במקומם, דהיינו, כמו שיש הפסק מקום, אמרנו שלברכת שהכל אם אתה יצאת ממקומך אתה צריך לברך שוב. למה? כי הקביעות הראשונה היא לא קביעות, אז גם אנחנו צריכים לדעת שלפי אדמו"ר הזקן ברכת בורא נפשות, למרות שמצד עיקר העניין כדאי לברך את בורא נפשות במקומו, אבל לא נורא, גם אם אתה נחפז לצאת אתה יכול לברך פה שהכל, לשתות ולברך בורא נפשות ביציאה, כי אין לזה דין קביעות סעודה, קביעות מקום

10:24 דובר 2 כמו לעניין ברכת המזון, כמו לעניין אכילת המוציא. עכשיו, אבל יש הבדל. אדם ששתה לדוגמה משקה, שתה רביעית, לפי אדמו"ר הזקן, שתה רביעית בכדי אכילת פרס, בכדי זמן של אכילת שלוש ביצים, יש אומרים. כמה דעות יש בצמח צדק, חמש דקות, ארבע דקות עד שבע דקות. כן. שתה רביעית, התחייב בברכה אחרונה. לא בירך או שתה טיפין טיפין, שתה לא רביעית. אחר כך, אחרי כמה זמן, אחרי שבע דקות בירך עוד פעם ושתה שהכל עוד הפעם. מה לגבי ברכה אחרונה? מתי הוא מתחייב? ברכה אחרונה, עד שלא מתעכל מה ששתה או מה שאכל, עוד יכול לשתות עוד בברכה ראשונה ולהסתמך בברכה האחרונה על כל האכילות והשתיות שקדמו לזה. דהיינו, אני אסביר. בן אדם בירך שהכל, שתה קצת ולא בירך ברכה אחרונה, שכח. תוך שעה ושתים עשרה דקות, שזה זמן של התעכלות במעיים, כל השתיות שישתה לא צריך לברך קודם בורא נפשות ואחרי זה שהכל, יכול לברך עוד פעם שהכל ועוד פעם שהכל ועוד פעם שהכל, או לצאת ולחזור ולברך שהכל, ובסוף כל מה ששתה בתוך שעה ושתים עשרה דקות מצטרף ביחד לברכה אחת. נכון, לכתחילה בן אדם ששתה רביעית ויוצא צריך לברך בורא נפשות. כשחוזר מברך שוב שהכל. אבל אם לא עשה כך, כל השתיות שהן בתוך שעה ושתים עשרה דקות מצטרפות לברכת בורא נפשות רבות אחת. בלחם זה גם ככה, שאם שכח לברך עד שעה ושתים עשרה דקות יכול לברך ברכת המזון, אלא שאחרי שעה ושתים עשרה דקות זה תלוי במצבו. אם הוא עדיין שבע הוא יכול להמשיך לברך ברכת המזון. אם הוא לא שבע, מרגיש קצת רעב, הוא כבר הפסיד את ברכת המזון. שמה יש הבדל שלפעמים,

12:30 דובר 2 לפעמים גם אפשר אחרי שתים עשרה דקות לברך ברכה אחרונה, אבל עניין ברכה אחרונה על משקים, על רביעית, אם עקר ממקומו או אם לא עקר ממקומו, לעניין ברכה אחרונה היא כוללת את הכול. העקירה נוגעת לברכה הראשונה. לגבי הברכה האחרונה, בדיעבד או לפעמים בדיעבד אם עקר ממקומו וחזר ובירך שהכול, וזה כולל את הכול, ולפעמים זה לא בדיעבד. בן אדם יושב ושותה כוס תה, הוא אומר: אני רוצה עכשיו לשבת ולשתות עוד כוס תה באותו מקום. אני לומד עכשיו, אני אשתה עוד כוס תה. כל מה שישתה בשעה ושתים עשרה דקות זה על סמך הברכה הראשונה. אם הייתה לו כוונה כשהוא בירך שהכול בהתחלה, הוא אומר: זה גם בשביל הכוסות הבאים. כל מה שבתוך השעה ושתים עשרה דקות, הברכה הראשונה מועילה והברכה האחרונה לכל השתיות ביחד. הרמ"א מביא ואומר יותר מזה, שאם בן אדם יושב בסעודת חתונה והיא נמשכת כל היום, הוא יכול לכוון מעכשיו בברכה על כל היום. רק שיזהר שלא יעבור שעה ושתים עשרה דקות שיתעכל המזון שבמעיו. יכול לשבת פה, לברך בתחילת היום לכל היום. אני דיברתי מקודם על שעה ושתים עשרה כשבן אדם משנה מקום, משנה, משנה מקום וחוזר למקומו או שותה עוד הפעם עם ברכת שהכול ולא עשה באמצע בורא נפשות, או בן אדם ששותה פחות מרביעית עם תרופה או ביום הכיפורים נניח שהוא צריך לבלוע תרופה, שתה פחות מרביעית ואחרי שבע דקות עוד פעם בירך שהכול, שתה עוד פחות מרביעית. אחרי זה עוד פעם שתה כוס תה פחות מרביעית. כל מיני וריאציות שונות. אדם ששותה כוס תה לאט לאט בתוך שעה ורבע, הוא עושה ברכה אחת אחרונה על הכול ביחד. הברכה הראשונה זה

14:11 דובר 2 תלוי. כמו שהרמ"א אומר, אם כיוון לכל היום גם הברכה הראשונה תהיה לכל היום, אבל שיזהר שלא יעבור שעה ושתים עשרה דקות בלי ששתה עוד קצת ועוד קצת, ואז יברך בסוף ברכה אחרונה על הכול. אם הוא יצא באמצע וחזר ולא כיוון להכול, אז כפי שאמרתי מקודם, הברכה הראשונה יברך אותה כמה פעמים ובתוך שעה ושתים עשרה דקות יברך ברכה אחרונה על הכול ביחד. נעשה סיכום. יברך ברכת שהכול במקומו, יברך במקומו. יצא, יברך בורא נפשות ביציאתו. יצא וחזר מייד או לא מייד, יברך עוד פעם שהכול אם רוצה להמשיך לשתות, וברכה אחרונה על הכול. שתה פחות מרביעית או שתה לאט לאט כוס תה וכוונתו לשתות ככה במהלך הזמן הקרוב, הברכה הראשונה והאחרונה מועילות לכל השעה ורבע, שעה וחמש של השתייה. החליט לשבת במקום אחד ולשתות לכל היום, והוא שותה כל הזמן קצת קצת או הרבה הרבה, אז שיזהר שלא יעבור שעה ושתים עשרה דקות בלי לשתות, שלא יעבור, ובהתחלה בשבע דקות הראשונות, ארבע או שבע דקות ראשונות, שישתה רביעית. אחר כך שישתה קצת קצת בתוך שעה ושתים עשרה דקות וככה ימשיך לכל היום. ואז אם יושב במקומו וממשיך את הסעודה, מברך בסוף ברכה אחרונה על הכול. לא רק בהמוציא, גם בשהכול. זאת אומרת, מברך בהתחלה על רביעית ואז יש לו שעה ושתים עשרה דקות שבהם הוא שותה קצת. אחרי זה ממשיך לשתות כי הוא רוצה לשבת פה כל היום ולשתות. יש לו סעודה, סעודה שנמשכת שעות או כל הלילה או כל היום. סעודת חתונה ארוכה עם הפסקות. זה בסדר. אם אבל הוא שותה פחות פחות מרביעית בשביל תרופה או פחות משיעור בתענית, זה צריך להיות שבתוך השעה וחמש הוא

16:11 דובר 2 כל-- הוא מברך פעם אחת שהכול ופעם אחת בורא נפשות על הכול. אם לא מדובר על זה אלא הוא שתה רביעית ויצא וחזר, אז עוד פעם שהכול על כל שתייה ושתייה ובורא נפשות רבות וחסרונן פעם אחת על הכול ביחד. בירך שהכול, יצא ממקומו, לא רוצה לחזור עכשיו, לא רוצה לשתות עוד ופתאום נזכר שלא בירך במקומו, אין דין ברכת המזון לחזור למקומו, יברך במקום שנזכר. כאמור, הסברנו מקודם שלכתחילה אסור לבן אדם לעקור ממקומו בעת אכילת המוציא, אלא אם כן הוא כיוון מראש שהוא אוכל כאן ובעוד מקום, שאז לכתחילה כדאי שייקח איתו את הלחם וגם אם לא לוקח איתו את הלחם, אם הוא ממשיך לאכול שם בלחם אחר כמו בשבת, אפשר להקל בכך ולעשות זאת. אמנם למרות כל מה שדיברנו מקודם צריך לדעת, אז מה קורה כשבן אדם נמצא בדרך? בן אדם פעם היה רוכב על חמור, היום נוסע ברכב. אז הולכי דרכים, חכמים מראש קבעו בהלכה, זה נאמר בגמרא ולהלכה, שהולך דרכים הוא מראש כאילו מכוון על כל הדרך, ואז אם הוא בירך ברכת המוציא כל הדרך נקראת מקומו. זו הלכה מיוחדת לגבי הולכי דרכים. אי אפשר ללמוד מזה לבן אדם שקבע מקומו בביתו ואוכל במקומו. הולכי דרכים זה, זה, זה הלכה מיוחדת. אבל הולך דרכים יכול לברך פעם אחת להכול ורק כשהוא מסיים מברך ברכה אחרונה. זה לגבי לחם, כי בלחם הוא חושב ואומר: אני אוכל, מקומי הוא כל הדרך. מה לגבי דברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם, שזה בברכה של בורא נפשות, דברים שאין להם קביעות סעודה? גם בזה נהגו העם להקל. כשאדם מברך, הוא מברך בדרך, הוא מברך על כל מה שהוא הולך עכשיו

18:04 דובר 2 לשתות ולאכול. לא אומרים לו קביעות מקום. אומרים: הרכב שבו אתה יושב, החמור שעליו אתה נמצא, כל הדרך שלפניך נחשיב את זה למקום אחד. זה לעומת מי שמברך שהכל בביתו ויצא מחדר לחדר, שפשוטו של ההלכה הוא צריך כשהוא חוזר למקומו לברך מחדש, או בחדר השני יברך מחדש. אמרנו שאדם שרגיל לקפוץ כאילו יש להקל, כי כאילו הוא כיוון על כל הבית. אם הוא רגיל בברכה שלו לקפוץ ממקום למקום, אבל זה לא דבר כזה חלק על פי ההלכה, ולכן צריך בשעת הברכה לחשוב על כל הבית. אבל בן אדם שהולך בדרכים כאילו חשב על כל הדרך, ומקילים גם בברכת שהכל. כאמור, כשאדם קובע סעודתו במקום אחד על לחם, צריך לברך במקומו. לא יוצאים. ככה גם לגבי ברכת מזונות. היות ויש מחלוקת גדולה על מה קובעים סעודה. יש אומרים על מזונות, יש אומרים על שבעת המינים גם. עד כדי כך אדמו"ר הזקן אומר שבמיני מזונות זה נקרא קביעות סעודה, ושבעת המינים צריך להחמיר לכתחילה לברך במקומו. ואדמו"ר הזקן אומר יותר מזה, שלא כמו דעת אחרונים, הוא אומר שגם אם קובעים על חמר מדינה, זאת אומרת על יין או על בירה, על דבר שרגילים, יכול להיות שאפילו על קולה, אם מתוועדים כמה ביחד ואומרים: אנחנו מתיישבים עכשיו לשתות קולה ולפצח גרעינים, לשתות בירה, זה קביעות. מה הדין של קביעות? שאם יצאת לרגע לשירותים או דיברת לרגע עם חברך, כל שכן אם יצאת לדבר מצווה, אתה חוזר, אתה לא מברך שוב. כן, אדם שכשיושבים חבורה שרגילים לשתות בירה בקביעות, אני לא שותה בירה בתור שתייה, אולי לעיתים רחוקות, אבל בוודאי שאם אני אשב יחד על קפה

19:51 דובר 2 יחד עם עוד מישהו, יושבים ביחד על קפה, זה סוג של קביעות. אז פה אדמו"ר הזקן מחדש שיש לזה קביעות כמו במזונות. בספק ברכות להקל, אנחנו לא נברך שוב מחדש. אז כשאני יושב באספה וקבענו כולם ביחד ואנחנו שותים ביחד כוס קפה, בטח אם הלכנו, הלכנו לפינת קפה לשתות ביחד קפה, יש לזה קביעות. גם אם יצאתי וחזרתי אני חוזר לקביעות הראשונה. צריך לזכור לא לברך שוב כדי לא לעשות חלילה ברכה לבטלה. אם יצא והפליג בדברים, דיבר כמה דקות עם חברו ושכח בכלל, זה לא היה כמה רגעים, זה היה איזה עשר דקות נניח, ככה דיבור ארוך, אז בוודאי כשהוא חוזר הוא צריך לברך שוב. אז מה שיצא לנו כרגע זה, שקביעות סעודה זה בלחם לפי אדמו"ר הזקן, גם במזונות. לעניין שבעת המינים צריך להחמיר. כמובן שאם יצא וחזר לא יברך מצד ספק ברכות להקל, אבל לכתחילה צריך לעשות קביעות במקומו, דהיינו ברכה אחרונה צריכה להיות במקומו. זה שונה ממה שבשהכל, בן אדם בירך שהכל פה וקם לצאת, מברך בורא נפשות כבר ביציאה או בחוץ, כי אין לזה קביעות מקום. כאן זה לא ככה. אפילו בשבעת המינים. אבל אדמו"ר הזקן מחדש שקביעות על חמר מדינה, כמו פעם זה היה מעד, סוג של מים עם דבש, היום זה על בירה, אולי אפילו קפה. יש גם, גם כל החמר מדינה. אז ממילא קביעות על זה חוזר לקביעותו הראשונה ולא מברך שוב. אדם ששותה קפה בבוקר ויוצא מחדר לחדר, מצד אחד יש קביעות, אבל הוא לא קבע את עצמו עם חברים לעשות את זה. אדמו"ר הזקן אומר לגבי העניין הזה, אם קבע

21:45 דובר 2 עליהם והם דברים שקביעותם קביעות כגון שכר ומי דבש במדינות אלו, אין שינוי מקום חשוב הפסק אם חוזר למקומו. מה נקרא כשאדמו"ר הזקן מדבר על שכר ומי דבש במדינות אלו? האם הוא מדבר על יחיד ששותה את השכר ומי הדבש או בהתוועדות חברים כפי שדיברתי מקודם? וזה נפקא מינה לעניין הקפה, במיוחד הקפה של הבוקר. שיש גם קביעות לקפה שאדם שותה לבד, זה גם נקרא קביעות מקום, כי בדרך כלל אדם יושב בניחותא, הוא לא שותה את הקפה בעמידה, הוא מתיישב ועושה קביעות. לכן, לכתחילה בקפה אני הייתי ממליץ לא לצאת בכלל ממקומו, כי אם אתה יוצא ואתה חוזר אתה בספק ברכה, ספק ברכות להקל לא תברך עוד פעם, אבל למה להיכנס לזה? אם אתה יושב עם חברים ושותה ויוצא אז אתה לא בספק ברכות. יצאת וחזרת, חזרת לקביעות הראשונה כשיטת אדמו"ר הזקן. אז לכן בקפה כשאתה שותה תשתדל לשבת במקום אחד לגמור, כי אם תצא ותחזור אתה נכנס לשאלה קשה האם לברך שוב פעם או לא. בעניין של מקום, מה זה שינוי מקום? שינוי מקום לא יכול להיות באותו חדר. אם בן אדם יושב בבית הכנסת ויש במה גבוהה באמצע, כמנהג אחינו הספרדים, והוא התחיל בצד אחד ועבר לצד שני והוא לא רואה את מקומו הראשון, זה לא שני חדרים, זה חדר אחד, כי זה אותן מחיצות מסביב. אבל אדם עובר מחדר לחדר, אמרנו מקודם שלעניין דברים שלא טעונים ברכה במקומם כמו מיני שהכל וכדומה, הוא צריך לברך שוב, זה מפני שהוא לא רואה את מקומו הראשון. אם הוא יצא מבית לחצר או יצא מחדר לחדר ורואה את מקומו הראשון, אז עדיין הברכה הראשונה חלה עליו, הוא לא

23:27 דובר 2 מברך שוב בחדר השני ולא כשהוא חוזר. הוא לא הפסיק, זה לא נקרא הפסק מקום. הפסק מקום זה כשהוא לא רואה את מקומו הראשון. אלא אם כן, זה שתי גינות מופרדות בחומה, זה כבר שני מקומות נפרדים, אבל מבית לחצר של הבית, שתי גינות של שני בתים שונים זה ודאי שינוי מקום. אבל מבית לחצר של הבית או מחדר לחדר באותו בית ורואה את מקומו הראשון זה לא שינוי. מבית לבית, אפילו אם הוא רואה מהבית לבית, אתה רואה מחלון אחד של הבית לחלון של הבית השני, זה כן הפסק מקום, כי זה שני בתים שונים. ואפילו אם זה קורת בית, אפילו אם יש קורת גג אחת, אבל מבית לחצר שלו או בחצר מפינה לפינה וכדומה ויוצא בזה, זה לא נקרא שינוי מקום, אפילו... ובטח לא כשמחדר לחדר כשרואה את מקומו הראשון. שינוי מקום זה כשלא רואה את מקומו הראשון. ככה גם לגבי קידוש, אנחנו לומדים בהלכות קידוש, וגם כן יש השוואה לדינים שלנו בעניין של הפסק מקום. אדם אוכל תאנה בגינה, כן, בגינה, כן. אם בן אדם נמצא באיזשהו חצר, באיזה, באיזשהו גינה גדולה, והוא בירך על תאנה לצד אחד, לא ניכנס כרגע לדינים להפריש מעשרות או לא, ועובר לצד השני של התאנה והוא לא רואה את מקומו הראשון, אז כן, אנחנו יודעים מדין הגמרא שזה כמו שני מקומות שונים וצריך לברך שוב בצד השני. מה קורה אם התאנה נמצאת בחצר? החצר מוקפת מארבע, מארבע מחיצות. אומר אדמו"ר הזקן ככה: "האוכל בשדה שאינה מוקפת מחיצות, רק אם יתרחק ממקומו הראשון אז לא מברך שוב, אז יברך שוב. אבל במוקפת מחיצות לא מברך שוב". זאת אומרת, אם אוכל

25:21 דובר 2 בחדר אחד או במקום שמוקף מחיצות זה לא נקרא שינוי מקום. מה קורה אם הוא נמצא ליד העץ תאנה וכשהוא מברך על התאנה אחת הוא אומר אני עכשיו מברך על כל הצדדים של התאנה, בין מה שרואה את מקומו הראשון ובין מה שלא, אז ודאי שהברכה הראשונה מועילה לכול. כפי שאמרתי מקודם, אתה מברך על משהו בבית ואתה רוצה לחשוב על כל הבית, תחשוב על הכול. אתה לא יכול לחשוב על בית של מישהו אחר, אבל על הבית שלך ועל החצר שלך ועל כל הסביבה שלך אתה יכול לחשוב בברכה הראשונה שכל זה יהיה מקומך, וככה מומלץ גם לאישה בביתה, כפי שאמרתי מקודם, שהיא קופצת ממקום למקום, שהיא תברך מראש בברכה, תכוון על הכול כדי שלא תיכנס לבלבולים ותסבוכים. אז כן בירכתי, אז לא בירכתי, אני צריכה לברך שוב או לא צריכה לברך שוב. כשאדם מברך הוא צריך לראות את מה שלפניו. שונה מזה מים. מים אתה מברך, אבל אתה לא מחזיק את המים כי לדוגמה אדם עומד מול הברז ושותה ישר מהברז, כן? או גמר כוס אחת ועכשיו ממלא עוד כוס. הוא לא ראה את המים שהוא מילא בכוס השנייה. הוא לא רואה את המים, המים שוטפים. כן, חכמים אומרים הברכה הראשונה מועילה לכל המים שיבואו, אבל כשאתה מברך על מאכל, המאכל צריך להיות מול העיניים וצריך להחזיק אותו בידך הימנית. אתה מחזיק, לברך. לחם, כתוב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שצריך להחזיק עם עשר אצבעות. מעניין, כשמברכים, זה כתוב בשולחן ערוך. בהלכות ברכות הנהנין זה מושמט משום מה העניין הזה שצריך להחזיק לחם בעשר אצבעות. כתוב שכל המאכלים מחזיקים ביד אחת. אמ, רבי לוי יצחק, אבא של הרבי,

26:57 דובר 2 מלבד בערב יום הכיפורים, מעולם לא החזיק מאכל בשתי ידיים. יכול להיות שאפילו בשעת ברכת המוציא הוא לא החזיק את הלחם בשתי ידיים. כתוב שלא החזיק מאכלים בשתי ידיים ואפשר לפרש שבשעת האכילה, אבל בשעת הברכה שהחזיק בשתי ידיו את הלחם. ייתכן שיש מקום לדייק בדברי אדמו"ר הזקן בברכות הנהנין, שהוא אומר שכל המאכלים צריך להחזיק אותם ביד הימנית ביד אחת, אולי היתר ביד שמאל, שגם לעניין לחם זה ככה, שלמרות האמור בהלכות, בהלכות בציעת הפת שצריך להחזיק בשתי ידיים עם עשר אצבעות, לשים את עשר האצבעות על הלחם, כאן במקרה הזה לפחות אדמו"ר הזקן מדבר ככלל על כל המאכלים, משמע שצריך להחזיק אותם ביד ימין, להסתכל ולהתכוון לפני הברכה. הרד"ץ, רבי דוד צבי חן, כשהיה בגיל חמש אצל הצמח צדק היה ביחידות, אמר לו הצמח צדק, "רב דוב... דוד צבי, הער אויף צו זיין א אינגל", תפסיק להיות ילד. כשמברכים צריכים לדעת למי מברכים. כן? יש לנו מחלה כדתיים, לפעמים לפני שאוכלים זה... השפתיים זזות ככה, אבל לא יודע מה זה המחלה הדתית הזאתי. לא, אתה מברך, מה, מה, מה השפתיים, מה זה הרפלקס הזה בשפתיים? תעשה את הברכה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול, ברוך אתה ה' אלוקינו בורא פרי העץ. תכוון כי צריך לדעת למי מברכים, כמו שאתה צריך לדעת, מכל שכן ממה שאתה צריך לדעת על מה אתה מברך, אתה צריך לדעת גם למי אתה מברך. דבר נוסף, אדם מברך על אוכל מסוים, הוא מברך על המים ולידו נמצא קולה. כל מה שברכת שהכול נפטר בברכה במה שנמצא מול העיניים שלך. בירכת שהכול, כל הדברים שיש להם ברכת שהכול נפטרו בעת שבירכת

28:40 דובר 2 שהכל על הדבר האחד שמול העיניים. כשאתה בירכת על משהו אחד והביאו לך מאותו מין, לא ידעת, אבל הביאו לך אחרי זה מאותו מין. לא מדובר כשאתה מתארח אצל מישהו. כשאתה מתארח אצל מישהו, אתה אוכל על דעתו, כל מה שבירכת מועיל לכל מה שיביאו לך. בירכת שהכל, כל מה שיביא לך המארח שהכל פטרת בברכה אחת. עכשיו נמצא בביתך, בירכת על קפה שהכל, פתאום הביאו לך גם קולה. מה תעשה? אם הקולה היה לכתחילה על השולחן, הברכה שלך היא על הכל. עכשיו הביאו לך את אותו מין משקה ושמו לך ליד. זה לא כזה חלק. לכתחילה צריך לכוון על כל המשקים שיביאו. לא כיוונת? אם הביאו לך מין משקה בצירוף למין משקה שזו אותה ברכה, יצאת ידי חובה. גם הברכה הראשונה, לא תברך שוב. יש אומרים שאם המשקה השני יותר חשוב ויותר חביב, יותר חשוב, אז יצטרכו כן לברך עליו, אבל ספק ברכות להקל ואנחנו לא מברכים. אדם יושב, מברך ברכת שהכל על מים. עכשיו יש קולה, הוא רוצה גם לשתות קולה. לכתחילה תברך על, אפילו על המים שיביאו לך בהמשך ועל הקולה שנמצא לפניך או שיבוא, אם אתה יודע שיביאו קולה. על מי אני מדבר? על בן אדם שיושב בביתו, בבית הכנסת, והוא מחליט לעצמו מה לאכול. אדם שנמצא מתארח אצל מישהו, על דעת המארח הוא מברך. בירך שהכל, כל מה שיביאו לו שהכל יצא ידי חובה. בירך מזונות, כל מה שיביאו לו. למה? הוא לא יודע מה ייתנו לו לאכול. הוא על דעת המארח. כנ"ל בהתוועדויות. כל מה שיבוא, הוא יודע שהוא לא אחראי על ההתוועדות. יש מי שמגיש משהו, מברך, הוא מברך על כל מה שיבוא

30:28 דובר 2 להתוועדות. אבל אתה יושב בביתך ובני הבית מגישים. בירכת על המים, עכשיו יש קולה, יצאת ידי חובה על הקולה או לא? לכתחילה צריך לחשוב על כל, כל הדברים שיבואו. אם לא חשבת, אז בירכת על המים והקולה היה לפניך, יצאת גם על הקולה. בירכת על המים ולא חשבת על מה שיבוא אחר כך ונגמרו לך המים. הביאו לך קולה, תברך על הקולה. הביאו לך עוד פעם מים, שזה בדיוק מה שהיה בפעם הראשונה, זה גם אותה ברכה וגם אותו מין ממש בדיוק מה שבירכת עליו, לא צריך לברך שוב. אבל שתית את המים וגמרת את המים והביאו לך עכשיו מין שעוד יש לו את אותה ברכה, קולה זה אותה ברכה כמו המים, ודאי שאתה תברך עליו שוב כי נגמרו כבר המים. אם לא נגמרו המים אתה בבעיה. למה? אתה עוד שותה את המים, פתאום מביאים לך משהו לפה שלא חשבת עליו, אבל זו אותה ברכה. אז אם המים נגמרו ודאי שאתה תברך על המשהו החדש. אם המים לא נגמרו אתה בבעיה. האם לברך או לא לברך? אומר אדמו"ר הזקן: "ואם הן שני מיני פירות או שני מיני משקים שהביאו לפניו והוא לא חשב עליהם, אם יש עדיין לפניו ממין הראשון אין צריך לברך, ואם כבר כלה הראשון צריך לחזור ולברך". נגמרו לך המים והביאו לך את הקולה, תברך עוד פעם. לא נגמרו לך המים, אפילו אם הביאו לך את הקולה אל תברך שוב. אלא מה? אתה נכנס בבעיה. היות וקולה יותר חשוב ממים, אז יש אומרים שאפילו אם המים לא נגמרו והביאו לך את הקולה, אתה צריך תמיד לברך. נכון, ספק ברכות להקל, לא תברך על הקולה, אבל תזכור

32:10 דובר 2 שיש פה מחלוקת ולכן תמיד רצוי כשאתה מברך שהכל תחשוב על המשקים, כל סוגי המשקים שעל השולחן וגם מה שיבוא. הדבר מצוי בסעודות. אתה הולך למסעדה ואתה מזמין. אתה מחליט מה להזמין. אתה בירכת עכשיו שהכל על הקפה, בירכת שהכל על המיץ. תכוון על כל מה שיבוא, כי אם יבוא לך משהו חדש, אם זה אותו מין ועדיין יש לפניך מאותו המין או מאותו משקה אין בעיה. אם נגמר המשקה והביאו את אותו מין זה גם בסדר. אם נגמר המשקה, נגמר המיץ ועכשיו הביאו לך קולה חדש או איזה קפה חדש, אתה בבעיה. לכן תכוון על הכל. אם לא, אז כאמור, הביאו— נגמרו לפניו המים והביאו לו עוד מים, לא יברך. נגמרו המים והביאו קולה ולא כיוון, יברך על הקולה. עכשיו אותו דבר למעשה, כשאדם אוכל פתיתים של ברכת מזונות ועכשיו מביאים לו עוגות. יש אומרים כיוון שהפתיתים זה תבשיל במים והעוגות הן באפייה, הן יותר חשובות. לעולם ברכת הפתיתים לא פוטרת את העוגות אפילו אם הן לפניו. שימו לב, יש דעה שאומרת שברכת הפתיתים לא תפטור את העוגות אפילו אם העוגות היו מולו. נחזור לעניין המים והקולה. בירכת על המים שהכל ויש קולה. אם לא חשבת על הקולה בהתחלה, יש אומרים כיוון שזה יותר חשוב, ודאי שקולה יותר חשוב ממים, אז ברכת המים לא תפטור את הקולה. לכן כשאתה מברך על המים תחשוב על כל מה שיש בשולחן ועל כל מה שיבוא, כי אם לא אתה תיכנס בספק של מחלוקת על מחלוקת. מחלוקת האם צריך— זה מין שני וכשכלה המין הראשון, האם צריך לברך על המין השני שמגיע? ומחלוקת נוספת שגם אם לא כלה, בירכת על המים והמין

34:02 דובר 2 השני, הקולה מולך, בירכת על הפתיתים ומין המאפה מולך. אבל יש דעה שאומרת שהדבר שפחות בחשיבות לא פוטר את מה שיותר, יותר בחשיבותו, ולכן תמיד תכוון על הכל. לא כיוונת? אז זה תלוי. בירכת על המים ונגמרו המים והגיע קולה, תברך. בירכת על המים ולפניך יש קולה ולא כיוונת על הקולה, אל תברך על הקולה שוב, כי ספק ברכות להקל. כמה חשוב לברך ובשעת הברכה לחשוב על כל מה שיבוא כדי לא להיכנס לשאלות. ככה פוסק אדמו"ר הזקן. דבר אחד ברור, אומר אדמו"ר הזקן, שאם בן אדם... אח-- נגיד אח-- אה, לקח משהו חריף לפה ועכשיו מביאים לו דג שזה חשוב, והדג אמור להעביר את טעם המליחות ומה שחריף נגמר, אז ודאי שיברך, בגלל שפה במקרה הזה הדג הוא מאוד מאוד חשוב ועד עכשיו הוא היה טפל. עכשיו יתבטל ממנו דין הטפלות כשהוא הגיע אחר כך. בלשונו של אדמו"ר הזקן, הביאו לו דגים או גבינה למתק השתייה, אף על פי שהכל ברכה אחת ועדיין לפניו המין הראשון, לא נפטרים בברכה אחת אלא אם כן הייתה דעתו עליהם. ויש אומרים שאפילו אם הביאו לפניו מין הראשון ולא אכל, עדיין צריך לחזור לברך, וספק ברכות להקל. זה אם יש עדיין את המין הראשון. זאת אומרת, כשנמצא לפניו הדבר החריף ומביאים לו דגים, אז ספק ברכות להקל, לא יברך על הדגים. אבל כשהוא אכל דבר חריף וזה נגמר ועכשיו מביאים לו דגים, הדגים גם דבר חשוב וגם אמורים להוריד לו את הטעם החריף. ודאי שאם המין הראשון לא נמצא, ודאי שהדגים לא יהיו טפלים מטעם החריפות ויצטרך לברך עליהם שוב. אז אני חוזר ואומר, יש לנו פה פרטי דינים. לדוגמה, אדם

35:58 דובר 2 ישתה משהו חריף ועכשיו הוא רוצה לשתות מיץ משובח מאוד כדי למתק. אם המין החריף מולו, לא יברך על המיץ שמגיע. אם המין החריף נגמר, ודאי וודאי שיברך לכל הדעות על המיץ שמגיע עוד הפעם, אלא אם כן חשב בתחילה. אם חשב בתחילה הכל משתנה, כל הדין משתנה. אז אנחנו הבנו מכאן כמה דינים. אחד, בהתוועדויות אתה אוכל על דעת המגיש, במארח אתה אוכל על דעת המגיש, בבית שלך או כשאתה יושב לבד בבית הכנסת ואוכל או בכל אירוע אחר, אתה-- או מזמין במסעדה, אתה אחראי על הברכות שלך ותברך ברכת שהכל על כל מה שעל השולחן וכל מה שיבוא. כמובן שיש דין חביב תחילה. אנחנו נלמד את דיני חביבות, ובדיני חביבות יש עניין לברך, יש הלכה שאומרת שקודם תברך על מה שחביב בעיניך. אז ודאי שיש מים, יש מיץ, יש קפה, ואתה יש לך אחד המינים שהוא הכי חביב עליך, אותו תיקח לברך, זה כבוד הברכה. אל תברך על המים הפשוטים, אלא אם כן מטעמי בריאות וכדומה. אה, או שאתה רוצה ככה להתחיל עם מים ויש לך לזה סיבה אחרת וכיוצא בזה. אבל ברעיון גם לברכה יש חשיבות לברך אותה על הדבר החביב או על שבעת המינים, שזה דיני קדימה בברכות. אז שכשאנחנו מברכים, אמנם נכון שדנו עכשיו מה פוטר את מה, אבל לא לשכוח שצריך להכניס-- שצריך לקחת בחשבון גם את דיני קדימה בברכות.