חינוך הילדים לאמירת הברכות - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נושא מעניין מאוד עכשיו: חינוך קטן בברכות. זה באמת מאוד מעניין, כי יש לנו כאן גם התייחסויות, אה, לשלבי הגיל השונים. אז בואו נתחיל. ברכות הנהנין: גם תינוקות שמתחילים לדבר, מ-מ-מחנכים אותם באמירת ברכות ועניית אמן, עד שאמירת הברכות נעשית אצלם דבר הרגיל ובדרך ממילא, על דרך מה שכתוב: "מנפשיה קא קרי", מעצמו הוא קורא. הילד, הילד החסידי המתוק שומע, יודע שפה צועקים אמן, פה אומרים אמן, חודר בעצמות. לא רק אמירת הברכות בפה, אלא גם ובעיקר באופן שחודר בכל מציאותו, חפצו ורצונו, שכלו ומידותיו. על ידי החינוך בתוכן הברכות, ליראה את השם ולאהבה אותו ולז-ולז-ולזכור את השם תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד. זה ממש כמעט לשון קודשו של הרבי שלנו בתורת מנחם, תשנ"א חלק א' עמוד שלוש מאות וחמש עשרה. ברכת המזון מתחת גיל שמונה שנים, איך זה הולך? מה אומרים שם? לא אומרים שם הילדים. אז ככה, כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכת המזון לא יצא ידי חובתו ומחזירים אותו. ובברכת הזן, אפילו אמר, "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא, בריך רחמנא דזן כולא", כן יצא ידי חובה, שכיוון שפתח וחתם בברוך, "בריך רחמנא" ו"בריך רחמנא", אע"פ שדילג את כל השאר. אבל אין זה משנה ממטבע שטבעו חכמים, לבד מהמילים שהזכירו חכמים שיש בהם הקפדה כגון אלו שנתבארו. ומכל מקום, לכתחילה צריך לומר את כל ברכת המזון כתיקונה, אם לא לקטנים פחותים משמונה שנים שמחנכים אותם בברכת המזון מעט מעט מכל ברכה עד שידעו לברך כל ברכה כתיקונה. זה אומר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב, שולחן ערוך רבינו, סימן קפ"ז סעיף ד'. מה הוא אומר? מגיל שמונה שיגיד הכל. עד גיל שמונה אז בשלבים, כמה שהוא יכול. ולפני

03:23 דובר 2 כן אנחנו מיד נראה שכבר מתחילים עם הבריך רחמנא, שמודפס בסידורים. זאת אומרת ילד קטן ממש, תכף נראה גם את הגילאים, אבל ילד קטן ממש אנחנו נתחיל איתו עם בריך רחמנא ורק אחר כך נעבור לברכת המזון ממש. אז המנהג למעשה, מגיל שלוש שנים ועוד לפני גיל שלוש מברכים עמם את הנוסח בריך רחמנא הנדפס בסידורים, וכשהוא מתאים לפי הגיל אפשר לעבור מבריך רחמנא לברכת הזן את העולם, ומוסיפים מעט מעט כל פעם עוד כמה מילים, עוד כמה משפטים, עוד ברכה. מגיל שש ואילך, גם עדיין אם עדיין אינו מברך ברכת המזון במלואה עליו לברך מעט מכל ברכה וברכה. מגיל שש ומעלה. אבל בגיל שמונה אנחנו כבר מחנכים את הילדים לומר את כל ברכת המזון. עיקרון שש זה גיל של כיתה א', פחות או יותר. שבע זה גיל של כיתה ב', פחות או יותר. ושמונה זה גיל של כיתה ג', פחות או יותר. בוודאי שילדים מכיתה ג' מסוגלים להגיד את כל ברכת המזון. מחנכים את הילדים לומר בסדר הרחמן: הרחמן הוא יברך אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. ידוע שהרבי אמר פעם על חסיד אחד שהאמירת הרחמן יברך אדונינו מורינו ורבינו, האמירה של החסיד הזה פועלת בו פשוט בריאות. אנחנו יכולים גם היום על ידי שאנחנו אומרים את הרחמן הזה שהוא יברך את אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. אז עם הברכה הזאת, אם היא נאמרת מהלב והיא נאמרת ברוב עם כל הילדים, כל הכיתה וכולי וכולי, זה בוודאי דבר שמוסיף לרבי את הכוחות ואת החיות המיוחדת כדי לבוא ולגאול אותנו מיד ממש. מה נעשה עם ילדים שהגיעו לחינוך והם לא יודעים לברך? מה נעשה איתם? אין כאלה ילדים?

06:12 דובר 2 יש כאלה ילדים. בעל הבית שאוכל עם בניו הקטנים שהגיעו לחינוך ברכת המזון. כן, הם הגיעו לגיל שצריך לחנך אותם והם-- שיאמרו ברכת המזון. מה לעשות? הם לא קולטים, הם בבריך רחמנא מריה דהאי פיתא, דאטס איט. מה עושים? אז מה עושים? צריך לברך בקול רם כדי שישמעו ויצאו ידי חובתן, אף על פי שאינם מזמנים עליהם. אבל אנחנו צריכים לברך ולומר להם: תקשיבו ותצאו ידי חובה. וטוב שיאמרו עמו מילה במילה כשאי אפשר לכוון ולשמוע. כן, וקידוש והבדלה. אחד מהחברים שלי בישיבה בכפר חב"ד היה שליח, הרב יוסף יצחק ויסינסקי[?], היום בארצות הברית. אני זוכר שפעם הגיע איזשהו עולה חדש מרוסיה. מאוד רצה להתפלל, רק לא ידע להתפלל בעברית. אולי אם היה לו... אולי אם היה לו אז סידור, סידור מתורגם לרוסית אולי זה היה אחרת, אבל זה לא היה. אנחנו מדברים על השנים הקדמוניות. אני יודע, ל"ט, משהו כזה. והחבר שלי הצדיק, הוא התיישב לידו כל השבת, וכל השבת, חבר'ה, זה תיק, התפלל איתו מילה במילה. הוא אומר, הוא אחריו, ולא ידעתי ממי להתפעל יותר, מהקבלת עול של העולה החדש או מהקבלת עול של ידידי התמים. כל התפילות. הוא יצא גמור מהשבת הזאת. מילה במילה יושב לידו, מילה במילה, כל התפילות, כל הברכות. ככה הכי ראוי. כמה מסוגלים לעשות את זה הם או הילדים שלהם? לא יודע. יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. על כל פנים אומרים לנו: תגיד לילד תקשיב ותצא ידי חובה, ואם אי אפשר אז להגיד איתו מילה במילה. נטילת ידיים קודם הסעודה. מחנכים הקטנים שהם יטלו את ידיהם קודם הסעודה, לא מוותרים להם. קטנים, בסדר, בואו תטלו ידיים, ויש להקפיד שיאכלו לפחות כזית פת. אז

09:06 דובר 2 גם כאן מאיזה גיל? אני הייתי אומר כן, מגיל שלוש, בלי שום ספק שיטול ידיים קודם הסעודה, ואפשר מתחת לגיל שלוש. כל עוד שהילד עושה את זה בשמחה וזה לא איזו מלחמת עולם, אז שיעשה את זה ושיאכל לפחות כזית פת כדי שיהיה מחויב בברכת המזון. מים אחרונים. יש שמחנכים את ילדיהם בנטילת מים אחרונים, וברוב המקומות לא מקפידים בנטילת מים אחרונים עד הבר מצווה. טוב, זה מדובר פה. מה באמת חבר'ה עושים? אז בדרך כלל כאילו בר מצווה, נהיה רציני, תפילין וזה, יאללה, אז גם מים אחרונים. אבל זה לא. יש ב״החינוך והמחנך״ של הרב חדקוב, כמה שאני זוכר, הוא מתייחס לגיל של כיתה ה' בתור זהו, להתחיל להגיד לילדים: תטלו מים אחרונים, תתרגלו עם מים אחרונים, תצאו למים אחרונים, מים אחרונים. צריך כבר מים אחרונים. ככה לפי הרב חדקוב, ב״החינוך והמחנך״, לא לחכות לגיל שלוש עשרה, שנתיים שלוש קודם להקפיד שיטלו מים אחרונים. ובאמת כל דבר שאתה קובע את זה אצל הילד עוד בילדותו, זה יישאר, זה נהיה חלק ממנו. זימון. הקטנים אינם מצטרפים לזימון, אינם מזמנים בינם לבין עצמם. שמא יבואו ויגידו משום חינוך שיזמנו לעצמם קטנים. לא, זימון זה מגיל בר מצווה. שיגיע לבר מצווה, נצרפו לזימון, ושלושה שיאכלו כאחד מגיל בר מצווה יזמנו. אמירת ברכה שאינו מחויב בה לצורך לימוד קטן. הלכה: מותר, כך אומר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך. שולחן ערוך רבנו אומר ככה: ״מותר ללמד את התינוק את הברכות כתיקונן אפילו שלא בזמנן״. עכשיו הוא מלמד אותו מה הברכה, אז הוא מלמד אותו. ואף על פי שהן לבטלה בשעת הלימוד, עכשיו הוא לא אוכל, עכשיו הוא לא מקיים את המצווה, ואף

11:45 דובר 2 על פי שזה אסור לגדול המתלמד, אבל לילד כן. אנחנו מברכים אותו ומלמדים אותו לברך. זה לימוד, זה בכל זמן. אמירת ברכה שאינו מחויב בה לצורך חינוך קטן. שוב הלכה משולחן ערוך אדמו"ר הזקן. מי שאינו אוכל אינו יכול לברך המוציא להוציא את האוכלים ידי חובתן, אפילו אינם יודעים לברך לעצמם. למה הוא לא יכול לברך במקומם? כיוון שהוא אינו מחויב בברכה זו, וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. הוא צריך להיות בר חיוב לא רק בכללות העניין, שגם הוא מחויב בברכה, אלא שעכשיו הוא מחויב בברכה. אם הוא עכשיו מחויב בברכה, יכול לברך, להוציא את עצמו ולהוציא את כולם. אבל אם עכשיו לא אוכל, לא מחויב בברכה, לא מברך, אז הוא לא יכול להוציא עם זה אחרים. וכל זה לגדול שאינו יודע לברך, אז אין מי שיוציא אותו בצורה כזאת, אלא אם כן המוציא מחויב בברכת המוציא. אבל לקטנים רשאי לברך את כל ברכות הנהנין כדי לחנכם במצוות, ואפילו אם אין חינוכם מוטל עליו, כגון שאינם מבני ביתו, אבל הם ילדים צדיקים, אז הוא... אז הוא מברך כדי ללמד אותם. כן. אז בקיצור, ברכה שלא מחויב בה, אם לומר אותה לצורך חינוך של קטן שעוד לא יודע, התשובה: כן, עושים את זה גם אם הם לא תלמידיו האישיים, הוא במקום הזה המבוגר האחראי, הוא יכול לעשות זאת. עניית אמן אחר ברכתו של קטן. אין עונים אמן אחר תינוק שלומד את הברכות לפני רבו, אבל כשאינם מברכים לבטלה עונים אחריהם אמן, כגון שמברכים אותן בזמנן כדי לפטור אותם מחיובם שהם חייבים בהם כדי לחנכם במצוות. וכן בשעה שיש ילד לפני בר מצווה שהוא קורא את ההפטרה

14:23 דובר 2 בציבור, והקטן מברך לפניה ולאחריה במקומות שנוהגים כן, אז כן עונים אמן. אז אני אסביר. אם אתה עכשיו עוד מלמד את הילד לומר ובכלל לא יודע לומר, אז אתה לא אומר אמן על הברכה שהצלחת להוציא מפיו של הילד. אבל אני אביא לכם דוגמה איך עושים בחדרים. מתחילים ברכות השחר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, טה טה טה, אמן, טה טה טה וכן הלאה. המלמדים משתדלים לסיים. צריכים, אם הם אומרים איתם באמת בשביל המנגינה ובשביל הביטוי הנכון, לסיים טיפה קודם ולהגיד אמן וכן הלאה וכן הלאה. אמן, לענות אמן גם כי הוא צריך להגיד אמן, גם שזה עצמו חינוך שמי ששומע ברכה צריך לענות אחריה אמן. מאה ברכות בכל יום. נו, זה דבר שהרבי דיבר עליו שיחה שלמה, שמחנכים גם את הילדים לאמירת מאה ברכות בכל יום עוד לפני הבר מצווה, זה פועל אור בעולם. יש לפניי את השיחה הזאת שהובאה בשערי חינוך עמוד קמ"ז, והרבי דיבר את זה בתורת מנחם שנת תנש"א חלק א' עמוד שלוש מאות וחמש עשרה. אני קורא את הקטע הרלוונטי בנוגע למאה ברכות בכל יום. אומר הרבי מלך המשיח, שהוא חי וקיים, ודבריו חיים וקיימים. הוא אומר ככה: העניין של מאה ברכות בכל יום הוא דבר השייך והוא בנקל לכל אחד ואחד מישראל, הן אנשים והן נשים וגם טף, שהרי גם לפני בר מצווה ובת מצווה מחנכים אותם באמירת מאה ברכות בכל יום. מה שנדרש לשים לב וללמד את הילדים, שהילדים שלנו לחשבן, שהם יחשבנו את המאה ברכות בכל יום. וגם הקטנים יותר שלא הגיעו אפילו לגיל חינוך, עד לתינוקות שמתחילים לדבר, מחנכים אותם באמירת ברכות. ולא רק שמקפידים עליהם, מזהירים אותם שלא

16:56 דובר 2 יאכלו בלי ברכה, חס ושלום, אומר הרבי. אלא גם על ידי זה שנותנים להם מיני מתיקה כדי להרגילם בריבוי ברכות ועניית אמן, עד שאמירת הברכות נעשית אצלם דבר הרגיל ובדרך ממילא, על דרך מנפשיה כרע במודים. ולא רק אמירת הברכות בפה, אלא גם ובעיקר באופן שחודר בכל מציאותו. תראו, תראו, תראו איזה מילים הרבי אומר, שחודר בכל מציאותו, חפצו ורצונו, שכלו ומידותיו, הילד. הילד. על ידי החינוך בתוך הברכות שהוא ליראה את השם ולאהבה אותו, ולזכור תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד, תמיד. זה מביא לעולם שפע ברכה והצלחה והצלה. מאה ברכות בכל יום, גם ילדים. ברכת הגומל, הלכה מעניינת. קטן אינו מברך ברכת הגומל. כן, קטן אינו מברך ברכת הגומל. לכן למשל ילדים שמגיעים בהמוניהם לתוכניות המיוחדות שיש בתשרי אצל הרבי, וכיוצא בזה, כי הם חוזרים בהמוניהם מתשרי, יענקל הלך לדרכו. אז ראיתי שלפעמים יש כאלה שחשבו שהילדים צריכים לברך הגומל, אז הם לא מברכים הגומל. ילדים לא מברכים הגומל. עכשיו אני אקריא לכם פה גם את הסיבה למה לא מברכים הגומל. בתורת מנחם, חלק ל"א עמוד מאה ותשע, אומר הרבי: זהו גם אחד הטעמים לכך שקטן אינו מברך ברכת הגומל לדעת רוב הפוסקים, מכיוון שאינו מחויב במצוות. הרי לא שייך אצלו העניין ההופכי של חייבים. הגומל חייבים טובות, הוא לא בגדר חייבים. מכיוון שהוא לא יכול לומר את נוסח הברכה הגומל לחייבים, נפטר לגמרי מברכת הגומל. הוא לא צריך לברך ברכת הגומל. אז קטן לא מברך ברכת הגומל. ברכת החמה, פעם בעשרים וחמש שנה. נכון וטוב ומאוד לחנך את הקטנים ואת הקטנות לבוא לברכת החמה למרות שזה מוקדם עוד לפנות בוקר, ושהן גם מברכות ברכת

19:33 דובר 2 החמה. זה רק פעם אחת כשהם קטנים, בפעם השנייה הם כבר גדולים. עוברים עוד עשרים וחמש שנה. ברכת הלבנה. מחנכים את הקטנים לקידוש לבנה בזמנה. זה כתוב במשנה ברורה. המשנה ברורה אומר, לחנך גם את הקטנים לקידוש לבנה בזמנה. דבר גדול, כי כל השיחה שהרבי מדבר בדיוק בשבת פרשת נח שצריך ל-ל-להוסיף זירוז ועידוד קידוש לבנה, אז זה נוגע גם לקטנים. אותם ושהם יבואו ושהם יברכו את ברכת הלבנה מתוך כוונה עמוקה ובקשה עצומה. בקשת הגאולה בקידוש לבנה. כמו שנאמר בסיום וחותם קידוש לבנה: וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם, אמן. אמן לשון אמן על ההבטחה. אמונה שאני מאמין בזה ואמן שאני מבקש מהקדוש ברוך הוא שזה יקרה מיד, מיד ממש. אז הקטנים צריכים להסביר להם את התוכן של קידוש לבנה ושגם אצלם זה יבוא מהלב, מהנשמה. העיקר שיעשו את זה בפועל מתוך שירה וריקודים ואמירת הפסוקים. משיח נמשל ללבנה והם עתידים להתחדש כמותה. כל עם ישראל עתידים להתחדש כמו הלבנה. ברכת האילנות. ברכת האילנות היא לא רק לבני המצווה ומעלה, אלא מחנכים את הקטנים לברך את ברכת האילנות. בימי ניסן, תחילת ימי ניסן. אז כן, תחילת ימי ניסן. האילנות מתחילים, מתחילים ללבלב. מנחים את הילדים לבוא לברך את ברכת האילנות ולהודות לה' על הטוב שעושה עמנו.