ברכת שהחיינו - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום, השיעור שלנו על ברכת שהחיינו על פירות. לשיטת אדמו"ר הזקן בעיקר, אבל אנחנו גם ניגע בשאר השיטות. יש מחלוקות חשובות. אנחנו נעשה משהו טיפה יוצא דופן. הרי לכאורה אתה שומע ברכת שהחיינו על פירות, טוב, אני יודע מה, כמה הלכות יכולות כבר להיות? אז כדי לאתגר אתכם להקשיב לשיעור עד הסוף, אני אתחיל דווקא באיזה מבחן. נתחיל בשתים עשרה שאלות. אם אתם יודעים לפחות לענות על שמונה שאלות, זה-זה-זה יהיה טוב. סתם בן אדם שאכל כל השנה אננס בשימורים, אפילו הבוקר הוא אכל אננס שימורים, ועכשיו מביאים לו אננס חדש. רואים את האננס, האם הוא יברך שהחיינו? זו שאלה ראשונה. אפשר לקחת איזה דף, לרשום שאלה ראשונה: אננס. תכתבו את התשובה: כן, לא, מברך שהחיינו, לא מברך. ככה שתים עשרה שאלות אנחנו נריץ, ולאחר מכן אנחנו נתחיל את השיעור עצמו ותראו עד כמה זה דברים חשובים. שאלה שנייה: האם מברכים שהחיינו על פירות יבשים? גם זה-זה מאוד מאוד מצוי בחמישה עשר בשבט. יש כל מיני גויאבות כאלה יבשות. האם מברכים על זה שהחיינו? לא מברכים? בדרך כלל הרבה זמן הבן אדם לא, לא אכל מהפירות האלה. שאלה שלישית: ניקח בן אדם ששנתיים לא אכל תפוחים ועכשיו הוא יאכל תפוחים. לכאורה, כן, עברה שנה, יותר, אפילו שנתיים. האם יברך שהחיינו על התפוחים או לא? זו השאלה השלישית. שאלה רביעית: האם לדעתכם יש שיעור מינימלי כדי לברך ברכת שהחיינו? זה-זה מצוי. לפעמים יש איזה מנגו ויש איזה שלושים אורחים, כל אחד יקבל פחות מכזית. יברכו על זה שהחיינו או לא יברכו? זו השאלה הרביעית. שאלה חמישית: בן אדם אוכל משמשים. יש לו הרבה משמשים. הוא אכל

02:17 דובר 2 משמש אחד והוא שכח לברך. הוא סיים אפילו לאכול את המשמש. האם עכשיו, כשהוא נזכר לפני שיאכל את המשמש השני, האם הוא יברך ברכת שהחיינו, או שזהו, נגמר, הוא כבר אכל ללא ברכה, זה כבר לא משהו חדש המשמש השני, הוא כבר החסיר את הברכה? זו השאלה החמישית. האם כן לברך שהחיינו על המשמש השני או שלא? שאלה שישית: באיזה סדר אנחנו מברכים? יש את בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה ושהחיינו. האם להתחיל בשהחיינו ולאחר מכן בברכת הפרי, או להתחיל מברכת הפרי ולאחר מכן שהחיינו? זו השאלה השישית. השאלה השביעית: אני אוכל, מ-מביאים לי איזה שזיף, יש לי שזיפים, אולי לקחתי אותם מן העץ יותר מדי מוקדם והם לא, הם לא בשלים. אבל טוב, ולכן זה לא כל כך אכיל, אבל אני יכול לבשל את השזיפים האלה במרקחת. האם כשאני אבשל את זה במרקחת, לאחר מכן אני אוכל את זה, האם נברך שהחיינו על הריבה הזו או שלא? אפילו השאלה יותר כללית: זה יכול להיות שלא בצורה של ריבה, אפילו רואים את הפרי כולו מבושל, כשהוא לא היה אכיל, הוא היה אכיל אבל בקושי כשהיה... הוא לא היה בשל. הוא לא היה בשל כשלקחתי אותו, בישלתי אותו. האם עכשיו שהוא מבושל אני אברך עליו שהחיינו או שלא? שאלה שמינית: אותה שאלה, אבל אם זה חבוש. חבוש חייבים לבשל את החבוש, כן? זה-זה-זה השוני בשאלה. אז האם על חבוש מבושל אני מברך שהחיינו או שלא? שאלה תשיעית: האם על אפרסק שזיף אני אברך שהחיינו? זה פרי מורכב. אני דווקא מדבר על אפרסק שזיף. האם מברכים שהחיינו על אפרסק שזיף או

04:25 דובר 2 שלא מברכים? שאלה עשירית: אני לא אכלתי מנגו. עכשיו יש מנגו בשוק, ובפניי אני הולך לאיזו חנות שעושים מיץ מנגו מפירות שסוחטים לפניי. לקחו את המנגו, סחטו את המנגו. יש לי איזו כוס מיץ מנגו. האם על זה אני אברך שהחיינו? עד-עדיין לא-לא אכלתי מנגו. האם אני אברך שהחיינו על המיץ הזה או שלא? ושאלה אחת עשרה: אחרי ששתיתי את המיץ אני עכשיו אוכל מנגו. אז ודאי שהתשובה פה היא תלויה גם בתשובה לשאלה הקודמת. אבל עכשיו, אחרי ששתיתי מיץ מנגו של מנגו שסחטו בפניי, אני עכשיו אוכל חתיכת מנגו. האם אני אברך שהחיינו על המנגו או שלא? זאת השאלה אחת עשרה. שאלה שתים עשרה: יש כמה פירות שאני אשאל האם מברכים לפני אכילת הפירות האלה שהחיינו או לא. אגוז קוקוס. האם כשוודאי לא אכלתי מזמן, באותה עונה לא-לא-לא אכלתי אגוז קוקוס, האם אני אברך על זה שהחיינו? האם על אתרוג שאני אוכל, כן, נגיד שיעשו בבית אתרוג, האם אני אברך על זה שהחיינו? האם על חרוב אני מברך שהחיינו? שלושת הדברים האלה זה היה שאלה שתים עשרה. אלו השאלות. ודאי יש לכם את התשובות בדף. עכשיו אנחנו נלמד את הדברים ותוך כדי אנחנו נתייחס לשאלות ששאלנו. הנושא השני, זה שמברכים את ברכת שהחיינו דווקא בשעת האכילה, והדבר הזה שהוא די פשוט לנו, אנחנו יודעים. הרי זה באמת חידוש, כי איך שהדבר הזה מופיע בגמרא, בגמרא בעירובין, וגם איך שזה ברמב"ם, הרי לא-לא-לא כתוב בכל המקומות הקדומים האלה, גם בגמרא וגם בראשונים הראשונים, שמברכים שהחיינו כשאוכלים את הפרי. הרי מה שמובא שם בגמרא, בעירובין דף מ', יש אימרה של רב יהודה שאומר שכשהוא רואה קרא חדתא,

06:43 דובר 2 כשהוא רואה, אה, דלעת חדשה הוא מברך שהחיינו. ה-קרא, כן, זה-זה-זה דלעת. אגב, זה מעניין כי אנשים חושבים שעל, אה, ירקות לא מברכים שהחיינו, אה, בדרך כלל כי הם נשמרים וזה לא ניכר שהם חדשים וכן זה דברים טכניים, אבל עקרונית גם על זה באמת... ה-ה-הרי הדוגמה שמובאת בעירובין זה דווקא דוגמה של דלעת. מעניין. אז מה שאנחנו רואים זה שבגמרא מובא שכשאתה רואה את הפרי החדש אתה מברך שהחיינו וגם הרמב"ם מדבר על לראות את הפרי. זה הרבה יותר מאוחר. מביא הבית יוסף בשם ה-ה-הרא"ש, וזה מובא בשם מהר"ם מרוטנבורג שהיה רבו של הרא"ש, שהוא היה רגיל, הוא זה שנהג ושהנהיג שיברכו שהחיינו רק כשאנחנו אוכלים את הפרי ולא כשאנחנו רואים את הפרי. זה-זה-זה מעניין כי לכאורה זה לא מה שמובא בש"ס, לא מה שמובא ברמב"ם ויש בזה באחרונים הרבה דיונים. א-א-איך זה באמת שמברכים שהחיינו רק כשאוכלים את הפרי ולא כבר לפני כן ב-בראייה? סתם ה-ה-הדברים שמובאים, התירוצים לשאלה, התשובות לשאלה הזו, אה, נזכיר אותן ככה את התשובות העיקריות, זה מאוד מעניין. יש מי שאומר שפשוט אנחנו לא בקיאים בתשלום גידול הפרי, הרי הפרי הוא צריך להיות, אנחנו נראה לאחר מכן שהפרי צריך להיות גמור, צריך להיות בשל כדי לברך שהחיינו. עכשיו כשאני אוכל, אה, בדרך כלל יש משווקים ש-שכבר משווקים רק פירות שהם בשלים, אז א-אין בעיה, כשזה מגיע אליי לצלחת אז זה ברור שהפרי הוא בשל, אבל כשאני רואה פרי אני יכול לראות פרי על העץ, לראות פרי שאני, אה, אה, לקחתי ביד ו-ו-ולא, לא, לא מהשוק. א-א-אנחנו לא בקיאים, האם זה בשל? לא בשל? ז-ז-זאת ה-הסיבה לפי כמה מן האחרונים שתיקנו שזה רק בשעת האכילה.

08:48 דובר 2 יש מי שכתב שמסיבה אחרת. הרי הרבה פעמים אתה רואה פירות ואתה לא, לא, לא, לא זוכר שראית, אתה, אתה לא שם לב ולאחר מכן כשתברך שהחיינו זה, זה לא בראייה הראשונה, אז זה קצת בעיה. א-א-אז שינו את התקנה בזמן האכילה. אפילו כשאוכלים, א-א-אני חושב שכולנו מכירים את זה, כן, שואלים את האישה: רק שנייה, אכלנו אפרסקים השנה? אכלנו ענבים השנה? אנחנו לא, לא, לא שמים לב הרבה פעמים. א-א-אז לראות בכלל זה הרבה פחות מצוי. זאת הסיבה לכמה פוסקים שדחו את ברכת שהחיינו לאכילה. י-י-יש טעם אחר שמובא בערוך השולחן, משהו מאוד, מאוד יפה. הוא אומר הרי שהחיינו צריך לשמוח, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עכשיו בזמנם היו שמחים, רואים איזה פרי חדש, שמחים מהבריאה של הקדוש ברוך הוא, דבר נפלא, הקדוש ברוך הוא, וואי, עושה פירות חדשים, והיום אנחנו כל כך מגושמים שכל עוד זה לא מגיע ל-ל-לבטן הבן אדם לא, לא שמח, כן, לא, לא רוצה כתחי כהילה, אבל כך, כך במילים יותר עדינות אומר ערוך השולחן. העניין הוא שבאמת שמחה היום זה הרבה יותר מגושם ולכן אנחנו מחכים לאכילה. אנחנו נסיים דווקא בטעם שאדמו"ר הזקן מביא. אז אדמו"ר הזקן אומר שמאחר שצריך באמת ליהנות זה מאוד, מאוד קשה בראייה לעשות חילוק בין בן אדם שנהנה כשהוא רואה פרי חדש לבן אדם שלא נהנה. כן? זה, זה, אגב, מתקשר למה שאמרנו בשם ערוך השולחן. א-א-איך אתה תוכל באמת לשער האם באמת נהניתי כשראיתי את הפרי או שלא נהניתי? ולכן אומר אדמו"ר הזקן, אה, קבעו דבר שהוא לכולם, בן אדם שאוכל פרי אז הוא נהנה מאכילת הפרי. אין בזה באמת הרבה דיונים האם נהנה או לא נהנה,

10:47 דובר 2 זה, זה העניין. אז מה שיהיה זה אנחנו מברכים דווקא כשאנחנו אוכלים את הפרי ולא מסתפקים בראיית הפרי. הנושא השני, אה, זה שמברכים את ברכת שהחיינו דווקא בשעת האכילה והדבר הזה שהוא די פשוט לנו, אנחנו יודעים. הרי זה באמת חידוש, כי איך שהדבר הזה מופיע ב-בגמרא, בגמרא, בגמרא, בעירובין וגם איך שזה ברמב"ם, הרי לא, לא, לא כתוב בכל המקומות ה-ה-הקדומים האלה, גם בגמרא וגם ב-בראשונים הראשונים, שמברכים שהחיינו כשאוכלים את הפרי. הרי מה שמובא שם בגמרא בעירובין דף מ' יש אימרה של רב יהודה שאומר שכשהוא רואה קרא חדתא, כשהוא רואה דלעת חדשה הוא מברך שהחיינו. ה-קרא, כן, זה, זה, זה דלעת. אגב, זה מעניין כי אנשים חושבים שעל, אה, ירקות לא מברכים שהחיינו, אה, בדרך כלל כי הם נשמרים וזה לא ניכר שהם חדשים וכן זה דברים טכניים, אבל עקרונית גם על זה באמת, אה, ה-ה-הרי הדוגמה שמובאת ב-ב-בעירובין זה דווקא דוגמה של דלעת. מעניין. אז מה שאנחנו רואים זה שבגמרא מובא שכשאתה רואה את הפרי החדש אתה מברך שהחיינו וגם הרמב"ם מדבר על לראות את הפרי. זה הרבה יותר מאוחר, מביא הבית יוסף בשם ה-ה-הרא"ש וזה מובא בשם מהר"ם מרוטנבורג, שהיה רבו של הרא"ש, שהוא היה רגיל, הוא זה שנהג והנהיג שיברכו שהחיינו רק כשאנחנו אוכלים את הפרי ולא כשאנחנו רואים את הפרי. זה, זה מעניין כי לכאורה זה לא מה שמובא בש"ס, לא מה שמובא ברמב"ם ויש בזה באחרונים הרבה דיונים איך זה באמת שמברכים שהחיינו רק כשאוכלים את הפרי ולא כבר לפני כן בראייה. סתם ה-ה-ה-הדברים שמובאים, התירוצים לשאלה, התשובות לשאלה הזו נזכיר אותן ככה את התשובות העיקריות, זה מאוד מעניין. יש מי שאומר

12:57 דובר 2 שפשוט אנחנו לא בקיאים בתום גידול הפרי. הרי הפרי צריך להיות, אנחנו נראה לאחר מכן שהפרי צריך להיות גמור, צריך להיות בשל כדי לברך שהחיינו. עכשיו, כשאני אוכל, בדרך כלל יש משווקים שכבר משווקים רק פירות שהם בשלים, אז אין בעיה. כשזה מגיע אליי לצלחת אז ברור שהפרי הוא בשל, אבל כשאני רואה פרי, אני יכול לראות פרי על העץ, לראות פרי שאני, אה, לקחתי ביד ולא מהשוק. אנחנו לא בקיאים: האם זה בשל, לא בשל. זאת הסיבה לפיה כמה מן האחרונים שתיקנו שזה רק בשעת האכילה. יש מי שכתב שמסיבה אחרת. הרי הרבה פעמים אתה רואה פירות ואתה לא זוכר שראית, אתה לא שם לב, ולאחר מכן תברך שהחיינו. זה לא בראייה הראשונה, אז זה קצת בעיה. אז שינו את התקנה בזמן האכילה, אפילו כשאוכלים. אני חושב שכולנו מכירים את זה. כן, שואלים את האישה: רק שנייה, אכלנו אפרסקים השנה? אכלנו ענבים השנה? אנחנו לא שמים לב הרבה פעמים. אז לראות בכלל זה הרבה פחות מצוי. זאת הסיבה לכמה פוסקים שדחו את ברכת שהחיינו באכילה. יש טעם אחר שמובא בערוך השולחן, משהו מאוד מאוד יפה. הוא אומר: הרי שהחיינו, צריך לשמוח, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עכשיו, בזמנם היו שמחים, רואים איזה פרי חדש, שמחים מהבריאה של הקדוש ברוך הוא. דבר נפלא, הקדוש ברוך הוא עושה פירות חדשים. והיום אנחנו כל כך מגושמים שכל עוד זה לא מגיע לבטן, הבן אדם לא שמח. כן, לא רוצה כתחייה כהילה, אבל כך כך. במילים יותר עדינות אומר ערוך השולחן. העניין הוא שבאמת שמחה היום זה הרבה יותר מגושם, ולכן אנחנו מחכים לאכילה. אנחנו נסיים

15:03 דובר 2 דווקא בטעם שאדמו"ר הזקן מביא. אדמו"ר הזקן אומר שלאחר שצריך באמת ליהנות, זה מאוד מאוד קשה בראייה לעשות חילוק בין בן אדם שנהנה כשהוא רואה פרי חדש לבן אדם שלא נהנה. כן, זה אגב מתקשר למה שאמרנו בשם ערוך השולחן. איך אתה תוכל באמת לשער האם באמת נהניתי כשראיתי את הפרי או שלא נהניתי? ולכן, אומר אדמו"ר הזקן, קבעו דבר שהוא לכולם. בן אדם שאוכל פרי אז הוא נהנה מאכילת הפרי, ואין בזה באמת הרבה דיונים, האם נהנה או לא נהנה, זה העניין. אז מה שיהיה זה אנחנו מברכים דווקא כשאנחנו אוכלים את הפרי ולא מסתפקים בראיית הפרי. הנושא השלישי זה העניין של הכמות. לגבי העניין של הכמות מובא בשו"ת יוסף אומץ לחיד"א, מובא בכף החיים גם, שאין כמות מינימלית, ולכן גם כן שאלו את השאלה הזו. זאת הייתה השאלה הרביעית: האם כשאני לוקח פחות מכזית אני מברך שהחיינו? קצת מהמנגו. כן, אז התשובה שכן. כן, אין כמות מינימלית, כמו שבברכות הנהנין שלפני אכילה, כן? אני גם בורא פרי העץ על כל דבר אני מברך. אין כמות, הכמויות זה בברכה אחרונה, אז בברכת שהחיינו זה אותו גדר. גם אם אני אוכל טיפה מן הפרי אני אברך שהחיינו. חשוב לדעת באמת, כי זה דברים ששואלים את עצמנו. גם בשולחן ערוך אין תשובה, גם בסדר ברכות הנהנין דאדמו"ר הזקן, אבל יש שו"תים ככה של ה... של החיד"א בכף החיים, ולכן על זה אנחנו סומכים. הנושא הרביעי: מה קורה אם אני שכחתי לברך שהחיינו כשאני אכלתי פרי חדש, או שבאמצע אכילת הפרי אני נזכר? או שלקחתי דווקא דוגמה של משמש, תכף אנחנו נראה, דווקא לקחתי

17:09 דובר 2 את הדוגמה הזו. אז הגדר, אנחנו ניקח אותו מבעל השולחן ערוך, כן? הוא אומר דבר כזה, והרבה אחרונים גם מביאים את הדברים. העניין זה עד כמה אתה עדיין עוסק באותה אכילה. מה זה עוסק באותה אכילה, באכילה החדשה? כשאני מביא לי איזה משהו די גדול, מביאים אפרסקים, יש כמה אפרסקים. לקחתי אפרסק ואני רואה שגם אין הרבה אפרסקים, על השולחן יש הרבה אורחים, אני התכוונתי לאכול אפרסק אחד. סיימתי את האפרסק, זהו, עבר זמנו בטל קורבנו. אני לא בירכתי שהחיינו, אני לא התכוונתי לאכול עוד אפרסק. אז להתחיל להתחכם ולהגיד, "או, עכשיו אני אברך שהחיינו, אקח עוד איזה חתיכת אפרסק". לא, זה נגמר העניין. אתה לא באכילה הראשונה. האכילה הראשונה הוגדרה על ידי מה שהתכוונת לאכול. התכוונת לאכול אפרסק אחד, סיימת את האפרסק. אם באמצע האפרסק, ודאי שאתה לא, לא תוכל רק ביס. אם באמצע האפרסק אתה נזכר, אתה עדיין נחשב באכילה הראשונה ולכן תברך שהחיינו. אבל סיימת את האפרסק, זה נגמר העניין. אבל משמשים, מה שלקחתי בשאלה, בדרך כלל בן אדם לא אוכל משמש אחד, הוא אוכל כמה. כן? שלוש, ארבע, כן, מה שהוא התכוון. ולכן אם אחרי משמש אחד, על אף שהוא גמר את הפרי החדש, זה לא עניין של האם סיימתי את הפרי החדש או לא, כי אם סיימתי את הפרי החדש אבל התכוונתי לאכול הרבה, כמו ענבים למשל, כן, אז עדיין אני נחשב באותה אכילה ולכן עדיין אני מברך שהחיינו. כן? זאת התשובה גם לשאלה החמישית ששאלנו עם המשמש. הנושא החמישי: האם מברכים קודם את הברכה על הפרי או קודם את ברכת שהחיינו? באמת יש פנים לפה ולשם, ופה מה שאתם כתבתם זה נכון,

19:07 דובר 2 כי זו באמת מחלוקת בפוסקים, אה, ולכן מה שכתבתם זה ודאי נכון לפי, אה, אחד הפוסקים. והמחלוקת בעיקרון היא ככה בין הפוסקים הספרדים לפוסקים האשכנזים. אז נגיד ככה, בפוסקים הספרדים קודם כל מברכים את ברכת הפרי, כך מביא החיד"א, כך מביא החסד לאלפים, כך מביא הרב עובדיה בשו"ת יחוה דעת. קודם כל מברכים בורא פרי העץ ולאחר מכן שהחיינו, או בורא פרי האדמה ולאחר מכן שהחיינו. וזה מסתמך על זה שיש לנו כלל בהלכה שתדיר ואינו תדיר, תדיר קודם. הרי הברכה היותר תדירה זה בורא פרי העץ, זה הרבה יותר תדיר מאשר שהחיינו, ולכן אני אתחיל בברכה התדירה, בורא פרי העץ, ולאחר מכן שהחיינו. זה, זה הכלל וכך פוסקים הספרדים וגם כמה מן הפוסקים האשכנזים, האבני נזר, משאת שובע[?], הגר"א כך פוסקים. זה לא רוב הפוסקים האשכנזים, אבל יש כמה שכך פוסקים. למי שהולך לפי הגר"א אז הוא הולך לפי השיטה הזו של הספרדים גם, קודם כל ברכת הפרי, לאחר מכן ברכת שהחיינו. אבל הדעה השנייה, דעת אדמו"ר הזקן, וגם המשנה ברורה סובר כמו אדמו"ר הזקן וגם הפרי מגדים סובר כמו אדמו"ר הזקן, זה שאנחנו קודם כל מברכים את ברכת שהחיינו ולאחר מכן ברכת הפרי. ויש לזה היגיון לא מצד ה... הרי תדיר ואינו תדיר זה נכון, אמרנו, אבל פה משתי סיבות. הסיבה הראשונה זה שבצורה הזו אנחנו תוכפים את הברכה לאכילת הפרי. הרי אין הפסק של שהחיינו. לא שהפסק הוא תמיד מפריע, כי הרבה פעמים אנחנו אומרים שהחיינו כן באמצע, אה, אבל יש פה איזו עדיפות. אנחנו מתחילים ב״שהחיינו, בורא פרי העץ״ ואז אוכלים את הפרי. אבל יש עוד סיבה שמובאת בערוך השולחן, סיבה מאוד מאוד יפה.

21:12 דובר 2 למנהג הזה שאנחנו מתחילים דווקא ב״שהחיינו״ ולאחר מכן בברכת העץ. אומר ערוך השולחן את הדבר הבא, הוא אומר הרי שהחיינו במקור בגמרא, כמו שראינו בגמרא בעירובין, הרי שהחיינו זה תוקן כשרואים את הפרי. זה נכון שזה לא מה שאנחנו נוהגים, אבל מעיקר הדין במקור, הרי מתי זמן אמירת שהחיינו במקור? כשרואים את הפרי. בעוד ברכת האכילה, בורא פרי העץ, זה כשאני אוכל. ולכן כביכול החיוב, לפחות במקור, של שהחיינו, זה, זה, זה הוא בא לפני. זה לא ששני הדברים באים יחד ואז יש לי פה, אני צריך להתעמת בין האם להתחיל בזה או בזה. במקור ברכת שהחיינו אני התחייבתי בה מהרגע שאני רואה את הפרי, ולכן על אף שזה לא מה שאנחנו נוהגים, לברך כשרואים את הפרי, אבל בכל זאת אנחנו מקדימים את ברכת שהחיינו. אז מה שתהיה הסיבה, כן, אמרנו כדי לתכוף, כדי שברכת בורא פרי העץ תהיה צמודה לאכילה, או מהסיבה שעכשיו אמרתי בשם ערוך השולחן, יוצא שלפוסקים האשכנזים ולאדמו"ר הזקן, משנה ברורה, פרי מגדים, רוב הפוסקים האשכנזים וגם אדמו"ר הזקן, מנהג חב"ד זה שאנחנו מתחילים בברכת שהחיינו, לאחר מכן בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. הפוסקים הספרדים, אמרנו, הרבה פוסקים, החיד"א, רב עובדיה וגם כמה מן הפוסקים האשכנזים, האבני נזר, הגר"א, זה שמתחילים בבורא פרי העץ ולאחר מכן שהחיינו. זה הנושא החמישי. הנושא השישי זה המצב של הפרי שעליו אנחנו רוצים לברך שהחיינו. ופה יש לנו דברים מפורשים בשולחן ערוך שצריך שייגמר בישולו של הפרי. זאת אומרת, פרי שלא בשל אני לא אוכל לברך עליו שהחיינו, וזה שאני אבשל אותו לאחר מכן בריבה זה לא יעזור כלום. ולכן לגבי השאלה השביעית שאני שאלתי, אני לקחתי איזה שזיף

23:10 דובר 2 שהוא לא בשל מן העץ ואני רוצה לבשל את זה לאחר מכן, לעשות מזה ריבה. אני לא אוכל לברך על זה שהחיינו. כן, זה לא, זה לא יעזור. הולכים לפי הפרי, כי פרי שהוא לא בשל לא נחשב לפרי ולכן אני לא יכול גם לתקן אותו לאחר מכן, אני לא אוכל לברך שהחיינו. אז נכון שבורא פרי העץ אני כן אברך, כן, בהרבה מקרים, אבל, אבל שהחיינו לא תוקן לדבר כזה כי העניין של השמחה פה היא, היא, היא, היא פחותה, על זה אנחנו לא מברכים. אבל לגבי חבוש, שזו השאלה השמינית, זה שונה. ופה דווקא זה לא בשולחן ערוך, השולחן ערוך באמת דיבר על פרי שהוא בשל, אבל הברכי יוסף, החיד"א בברכי יוסף, הוא מעיר שאותם הפירות שהם תמיד נאכלים מבושלים, כן, החבוש הוא לא נאכל חי, כשהוא נחשב שהוא בשל. זה שהוא לא אכיל זה עניין אחר. אבל זה לא שהוא לא בשל. כן, מה שאומר השולחן ערוך זה נשאר בתוקפו. אני מברך על פרי בשל בלבד, אבל פרי בשל זה לא אומר פרי שנאכל, אה, אה, חי כשהוא. לגבי חבוש למשל, הוא בשל אבל הוא לא אכיל כשהוא בשל, הוא אכיל רק כשאני מבשל אותו לאחר מכן. ולכן לגבי חבוש, וזו הייתה השאלה השמינית, ודאי שאני אבשל את החבוש, אני ודאי אברך שהחיינו, כך מפורש בכף החיים, בברכי יוסף, זה העניין. הנושא השביעי זה הנושא של פירות מורכבים. אנחנו גם שאלנו, זו הייתה השאלה התשיעית, האם על פירות מורכבים מברכים או לא שהחיינו? כן, אני שאלתי על אפרסק, עכשיו למה שאלתי על אפרסק? יש בזה דעות באחרונים. לא, לא נאריך. מה שרוצים זה באמת הלכה למעשה. אה, יש דיון בעניין,

24:59 דובר 2 בדרך כלל הקו הוא כזה. אם הפרי שאני אוכל זה פרי שהוא בעצמו, אה, פרי שהרכיבו, זאת אומרת זה פרי מ-מ-מהעץ ש-ש-שעשו שם את ה-- את ההרכבה, אז על פירות כאלה אנחנו לא מברכים שהחיינו. אם יש, זה די נדיר, אבל זה יכול לקרות, בן אדם עשה איזו הרכבה. אה, הרי י-ידוע שיש הרבה הרכבות שהן אסורות, יש הרכבות שמותרות, אבל לא זה הנושא עכשיו, כי גם הרכבה שהיא אסורה זה לא עושה את הפרי. א-א-אז עכשיו אם באמת הפרי הוא בא מעץ שהוא בעצמו הורכב, אז על זה אני לא אברך שהחיינו. אבל פירות שהם פירות שהורכבו, הם לא היו בבריאת העולם, הורכבו כבר לפני, לפני זמן, ועכשיו באמת יש זן חדש בעולם. אגב, יש הרבה זנים. ידוע שפירות הדר בבריאה היה רק את האתרוג. כן, לימון זה נחשב ל-ל-לפרי מורכב, אה, תפוז זה מורכב, אפרסק זה ודאי שזה מורכב, אבל עכשיו יש עצים כאלה בלי שנצטרך לעשות שוב הרכבה, אז על פירות כאלה המנהג זה כן לברך שהחיינו. י-י-יש דעות הפוסקים, לא כולם מסכימים למה שאני אומר, אבל ה-ה-ההכרעה המקובלת זה מה שאני אומר עכשיו, על הפירות האלה אנחנו כן, כן נברך שהחיינו. הנושא השמיני, אה, דווקא על הנושא הזה לא שאלנו שאלות. אם יש לפניי כמה פירות חדשים. זה נפקא מינה גדולה והרבה פעמים אנחנו לא, לא שמים לב לזה. בחמישה עשר בשבט זה יכול לקרות, בראש השנה זה יכול לקרות. כן, זה יכול לקרות ה-הרבה פעמים. אה, בשבת זה יכול לקרות. מגיע הקיץ ווואי, עשינו קניות והיה גם אפרסקים וגם אפרסקים וגם וואו, קנינו הרבה פירות חדשים ושמנו את כל הפירות על השולחן בערב שבת. עכשיו

26:48 דובר 2 מגיע-- בערב שבת אני אכלתי רק אחד מן הפירות האלה, אבל הכל היה על השולחן. מגיע עכשיו יום שבת ואני אומר וואו, אתמול לא אכלתי מהפרי הזה. האם אני אוכל לברך שהחיינו? אז העניין הוא כזה. מאחר והפירות האלה, כל הפירות החדשים היו על השולחן כשבירכתי שהחיינו על אחד מהם, אני כבר פטרתי את כל הפירות שהיו על השולחן, אפילו אם לא אכלתי אותם. זה נכון שאנחנו מברכים בשעת האכילה, אבל כשהיו על השולחן גם אלה שלא אכלתי הם כבר הוכללו בברכה, ולכן למחרת כשאני אבוא לאכול מהפרי הזה, זה דבר מאוד מצוי ואנשים באמת הרבה פעמים לא, לא יודעים את העניין הזה, אז זה כבר מאוחר מדי. אתמול זה היה על השולחן כשבירכתי שהחיינו, הייתי צריך-- זה שראיתי זה לא, לא מה שמעכב. אם אני רוצה לברך פעם שנייה שהחיינו, אז אני אקפיד שאני אשים על השולחן רק פרי אחד, או שאם היו שניים אז אני אחזיר למקרר את מה שאני לא רוצה לאכול עכשיו. אני מברך שהחיינו, זה כולל, זה, זה, זה, זה מוציא, אה, אה, אה, את הפירות שעכשיו בפניי, ואת הפרי השני שאני לא רוצה לאכול עכשיו, שאני רוצה לאכול מחר, אני אביא מחר ומחר אני אברך שהחיינו. אבל אם היו על השולחן כמה פירות, על אף שאכלתי רק אחד מהם, אני כבר פטרתי עם ברכת שהחיינו את כל הפירות שהיו על השולחן, ומחר כשאני אוכל מפרי אחר אני לא אוכל לברך על זה שהחיינו. אה, כך הכף החיים כותב, הרב משה פיינשטיין באגרות משה, ולכן זה הפסק. הנושא התשיעי, אם יש לי כמה זנים של פרי אחד, לאו דווקא ביחד. אה, יש כל מיני זנים

28:28 דובר 2 של, של ענבים, של אפרסקים, של... אני אכלתי זן אחד, בירכתי שהחיינו, לאחר שבוע, לאחר יום, לאחר חודש אני קונה עכשיו זן אחר. האם אני אברך על זה שהחיינו? אז אה, ייתכן שכן. זה תלוי באמת במחלוקת פוסקים ואנחנו ניתן את ההגדרים. לפי אדמו"ר הזקן, מתבסס על הלבוש והמגן אברהם. מספיק שיהיו שונים בטעם או שונים במראה הפרי כדי ש-- שונים מראה הפרי, הרי אפשר להגיע לכל פרי הוא שונה, שונה. אני לא מדבר עכשיו שזה טיפה יותר גדול, טיפה יותר קטן, אבל זה פרי בצבע אחר. זה פרי. כן, זה אותו שם, אבל הוא באמת שונה. זה ניכר. אז על כל זן אני מברך שהחיינו. כן, מספיק שהטעם יהיה שונה או שהמראה יהיה שונה כדי שזה ייחשב פרי אחר מבחינת ברכת שהחיינו. זה, זו דעת אדמו"ר הזקן. דעת השולחן ערוך וגם החיד"א וכמה פוסקים, לספרדים זה לא מספיק. צריך גם שהשם של הפרי יהיה שונה, שם של הפרי, זאת אומרת שיהיה לו שם, אפילו שם שני. כן, אפרסק מזן א' ואפרסק מזן ב'. מהרגע שיש שם בעולם ל-ל-לסוג הזה של, של פרי, א-א-אז בנוסף לשינוי מראה, ודאי שאם יש שם אחר זה אומר שהמראה או הטעם הוא שונה. כן, אבל מראה או טעם שונה לפוסקים הספרדים זה לא מספיק. צריך מראה או טעם שונה וגם שם, שם שונה. לאדמו"ר הזקן כמו שאמרנו השם זה לא מעכב. מספיק שהמראה יהיה שונה או שהטעם יהיה שונה כדי שיברך שהחיינו. הנושא העשירי זה הנושא של המיצים. שאלו איזה שתי שאלות לגבי המיצים. אה, אני אחזור על השאלות ונתלבש על השאלות כדי להסביר את ה, את העניין. השאלות היו: סוחטים בפניי מנגו,

30:42 דובר 2 מנגו חדש, סוחטים אותו ונותנים לי את המיץ, ולא אכלתי מנגו בעונה הזו. האם אני אברך על המיץ שהחיינו? והשאלה השנייה הייתה: שתיתי את המיץ שוב. זה תלוי התשובה למה שעניתי, אבל לא משנה. שתיתי עכשיו את המיץ הזה. עכשיו אני רוצה לאכול מנגואים. אני אברך שהחיינו על המנגו או לא? אלו היו השאלות. א-א-אז התשובה היא כזו. אני אתחיל דווקא בענבים, דבר שמקובל על ידי כולם. לא אכלתי ענבים בעונה הזו, ויש לי ענבים ובפניי סוחטים ענבים עכשיו. נותנים לי איזה כוס של מיץ ענבים, אבל לא כוס של מיץ ענבים של דבר שהוא לא, לא ניכר; הוא ניכר, עכשיו בפניי לקחו את הענבים וסחטו אותם. שמו לי אותם בכוס, אז אני מברך שהחיינו על הדבר הזה. למנהג חב"ד שהחיינו קודם, לאחר מכן בורא פרי הגפן. למנהג ספרד, בורא פרי הגפן. יש גם ספרדים שאומרים מהגפן ולאחר מכן שהחיינו. אבל אני אברך שהחיינו על המיץ הזה של ענבים שסחטו לפניי והם חדשים. כן, לאחר מכן אם אני אוכל ענבים אני לא אברך שהחיינו, כי אני כבר בירכתי שהחיינו על ה-- נכון, בברכה אחרת של בורא פרי הגפן, אבל זה לא משנה. על ענבים כבר בירכתי שהחיינו. אני אוכל ענבים לאחר מכן, אחרי שבירכתי שהחיינו על המיץ ענבים אני לא אברך שהחיינו. יותר מזה, אם פספסתי ולא בירכתי שהחיינו על המיץ ענבים, כן, וזהו, נגמרה האכילה, לא תכננתי יותר, גם על הענבים אני כבר לא אוכל לברך שהחיינו. מה קורה עכשיו עם המנגו? אז אפשר היה להגיד: טוב, זה אותו דבר, מנגו, סוחטים בפניי מנגו, אני אברך שהחיינו על הכוס. התשובה היא שלא, כי על מיץ מנגו אנחנו מברכים

32:31 דובר 2 שהכל נהיה בדברו, ולא תיקנו על שהכל נהיה בדברו ברכת שהחיינו, ולכן על המיץ מנגו, על אף שזה מאוד דומה למקרה הקודם של הענבים, על המיץ מנגו שסחטו בפניי אני לא אברך שהחיינו. אני לא אברך שהחיינו; שהכל כן, ודאי. אבל יש עוד דבר. לכאורה אני אומר, בסדר, טוב, ענינו לשאלה העשירית, כן? האם על המיץ מנגו שסחטו בפניי אני אברך שהחיינו? תשובה: לא, כי זה שהכל. אבל זה יותר מורכב מזה, כי גם לאחר מכן כשאני אוכל מנגו גם על זה אני כבר לא אברך שהחיינו, ואני פספסתי שהחיינו על המנגו. ולמה? וזו התשובה לשאלה האחת עשרה. גם על המיץ אני לא מברך שהחיינו, גם על המנגו אני לא אברך אחרי ששתיתי את המיץ של המנגו שסחטו בפניי. ולמה באמת? כי הרי מעיקר הדין, פה אני חייב לפתוח סוגריים, אבל זה סתם מעניין בפני עצמו. הרי זה שמברכים על מיץ מנגו, על מיץ תפוחים או על מיץ תפוזים שהכל נהיה בדברו, זה מצד המנהג. אבל לכאורה מצד הדין היה צריך לברך על זה בורא פרי העץ. אבל המנהג הוא מה שקובע בברכות הנהנין. שוב, על המיצים אנחנו מברכים שהכל, אבל לכאורה מדין הגמרא בפרק שישי במסכת ברכות, מה שמובא זה שה-- שם מדובר על מיץ של תמרים. מה אנחנו עושים מזה? אז הגמרא אומרת שמיץ של תמרים זה זיעה בעלמא. זה לא, זה לא מיץ. זה איזה מיץ של התמרים. אפילו אם הוצאת איזה משהו, זה נחשב לזיעה. אתה לא תברך בורא פרי העץ על דבר כזה, זה שהכל. אז קבעו את זה על כל הפירות. אבל לכאורה פרי, אתה לוקח תפוז. התפוז זה ממש, המיץ שלו זה ממש

34:22 דובר 2 לא כמו המיץ של התמר. כן, הייתה סבירות מאוד גדולה להגיד שעל המיץ של התפוז, על אחת כמה וכמה כשאתה סחטת את הכל, ובכלל כשנטעו את העצים בשביל המיץ, אז יש את כל הסיבות לברך בורא פרי העץ. אגב, יש פוסקים שכך פוסקים. זה לא המנהג, אצל רוב הפוסקים זה לא המנהג. בחב"ד מברכים שהכל, אבל מצד הדין היה באמת סבירות גדולה להגיד שנברך על זה בורא פרי העץ, ולכן על המיץ מנגו זה נכון שאני מברך שהכל ואני לא מברך שהחיינו בגלל שהכל. אבל כשאני אוכל את המנגו לאחר שעל המיץ מנגו במקור היה כן איזה צד להגיד שאני אברך בורא פרי העץ ושהחיינו, אז אני איבדתי את זה. היה צד קצת מפולפל, אבל יוצא שאני איבדתי ברכת שהחיינו ולכן פרי חדש. כדי לסכם את העניין המפולפל קצת: אם אני לוקח פרי חדש שסוחטים אותו לפניי ואני שואל את עצמי אם נברך שהחיינו, אם זה מיץ ענבים, אמרנו אנחנו נברך שהחיינו ובורא פרי הגפן לאחר מכן ואין שום בעיה. אבל אם זה כל פרי אחר שסוחטים לפניי והוא חדש וכל מה שרוצים, אני לא אברך שהחיינו כי על שהכל לא תיקנו שהחיינו. וזה, ענינו לשאלות עשר ואחת עשרה, וזה היה הנושא העשירי. הנושא האחרון שאנחנו נתייחס אליו זה כל מיני פירות. כן, וזה גם יענה על השאלה השתים עשרה. שאלנו על אגוז קוקוס, על אתרוג ועל חרוב. האם על זה מברכים שהחיינו? אז סליחה שאני אאכזב, אבל אגוז קוקוס הרבה פעמים, כן, זה הפרי שאנחנו מברכים בחמישה עשר בשבט שהחיינו. אז על אגוז קוקוס לא מברכים שהחיינו. ולמה לא מברכים שהחיינו? כי אמרנו שאחד התנאים זה שהפרי יהיה

36:17 דובר 2 עונתי, ואגוז קוקוס הוא נמצא על העץ כל השנה. אז זה נכון שאנחנו רואים את זה רק בחמישה עשר בשבט, כי אגוז קוקוס, כמה זה כבר טעים? כן אוכלים את זה בשביל העניין. בחמישה עשר בשבט מביאים, כן, מייבאים לארץ הרבה אגוזי קוקוס, ולכן לנו זה נראה עונתי, אבל זה באמת לא פרי עונתי, ולכן על אגוז קוקוס לא מברכים שהחיינו כי הוא לא פרי עונתי, וזה קשור למה שראינו בהתחלה. מה קורה עם אתרוג? זה אוקיי, אתרוג זה כן עונתי, נכון? אה, אנחנו יודעים את זה, בכפר חב"ד אין אתרוגים כל השנה. אוקיי, זה פרי עונתי, אבל מה הבעיה? על אתרוג גם אנחנו לא נברך שהחיינו. ולמה לא נברך שהחיינו? כי כשאנחנו-- תלוי, אם אוכלים אתרוג לפני סוכות אז כן, אבל כשבירכנו על ארבעת המינים שהחיינו ביום הראשון, אנחנו הרי היה אתרוג בפנינו, ובזה אנחנו פוטרים גם את ברכת שהחיינו על האתרוג. זה נראה מוזר, אבל זה העניין. זה נכון ששהחיינו זה היה על המצווה, אבל זה כבר פטר גם את אכילת האתרוג, ולכן כשאני אוכל אתרוג לאחר סוכות, כן, האישה לוקחת את האתרוגים של הבעל, של כולם, כל ההכלה הבריאה נגמר בסוף בסיר ואנחנו אוכלים ריבה טעימה. אגב, יש כל מיני סגולות לעניין הזה, כן, לאותה ריבה. הרבה פעמים מחכים לחמישה עשר בשבט, אבל על הריבה הזו אנחנו לא נברך שהחיינו, ואפילו אם אוכלים חתיכות של האתרוג לא נברך שהחיינו כי כבר בירכנו שהחיינו. ואצלנו הנשים הרי גם מברכות על ארבעת המינים וגם מברכות שהחיינו, ולכן גם הנשים הרי מי שלא בירך אז יברך עכשיו שהחיינו, כן? אבל

37:57 דובר 2 מי שבירך, גברים, נשים, שהחיינו על ארבעת המינים, אז עכשיו באמת לא יברך שהחיינו. הנשים הספרדיות, אגב אני אפתח גם בזה סוגריים, זה מאוד מעניין, כי יש, כן, דעה שנשים לא מברכות, נשים ספרדיות, על מצוות עשה שהזמן גרמא, הרי זה מה שמובא בשולחן ערוך, והרב עובדיה יוסף מאוד קנאי לעניין הזה, אבל יש הרבה פוסקים, גם ספרדים, שסוברים אחרת, כלומר משאש ועוד, ובכלל לגבי עניין ארבעת המינים מובא בשו"ת מן השמים שזה משהו מיוחד שבזה באמת נשים כן מברכות על ארבעת המינים. אני לא מדבר עכשיו על שהחיינו, אני מדבר בכלל על ארבעת המינים, ולכן אי אפשר להגיד בצורה גורפת לגבי הנשים הספרדיות, אבל נגיד שנשים ספרדיות שלא בירכו על ארבעת המינים ובוודאי לא בירכו שהחיינו, אז עכשיו כשיאכלו אתרוג לאחר סוכות או מתי שיאכלו, כן יברכו שהחיינו על הפרי. אבל כל מי שכבר בירך שהחיינו על המצווה לא יברך שהחיינו על הפרי.