ברכת פירות וירקות שונים - הרב מנחם מענדל וילשאנסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום בעזרת השם יתברך, נעסוק בסוגיה מאוד, מאוד חשובה שאנחנו פוגשים אותה, אה, בחיי היומיום. הפירות יותר ויותר נכנסים לחיינו, והיום בכל העולם מביאים פירות מכל העולם. בעבר, בכל מדינה היו פירות מיוחדים לאותה מדינה. היום, מביאים מכל קצווי העולם לכל מקום כל פרי שאפשר. לפעמים זה מצוי בכל השנה, לפעמים חלק מן השנה. אחת הדוגמאות ההלכתיות זה שאדמו"ר הזקן כותב על החרובים, שהם דברים שלא מצויים במקומו, אז הוא לא רוצה להתייחס כל כך לשינוי בברכה. חרובים, עד שהם לא נהיים כשרשרת ושלשלת, משתלשלים, אז הם לא מקבלים צורת פרי ולכן בהלכה יש הבדל. כשהם קיבלו צורת פרי, כשהם נעשים כמו שלשלת, יש להם את השרשרת כזאתי שהם נראים ככה, הם עשויים עם קימורים ועליות וירידות, עד שזה לא נהיה ככה, אה, לא מברכים עליהם. אדמו"ר הזקן אומר, "אני לא רוצה להתייחס לשינויים בגלל שזה לא מצוי במדינתי". היום, בכל מקום בעולם אתה תמצא ייבוא של חרובים, אפילו שזה לא פרי הכי טעים, אבל יש הרבה שאוכלים אותו בשביל בריאות או אבקת חרובים, שהברכה שלה שונה כמובן. ככה או ככה, בעבר בארץ לא היו פירות טרופיים. מי ידע פעם על הפסיפלורה? מי, מי הכיר בכלל פרי, פרי הפפאיה? אמנם זה כבר מצוי בארץ כמה שנים טובות, אפילו עשרות שנים, אבל זה לא היה בעבר. ליצ'י גדל בארץ משנות הלמ"דים, שנות ה-- למניינם שנות השבעים, לפני זה בכלל לא היה, לא היה בארץ. ומי מדבר בכלל על פירות שהגיעו לאחרונה לאחרונה, שאנחנו מכירים קרמבולה וכל מיני כאלה פירות שלא הכרנו אותם. יש כל מיני דברים שצריך לדון להלכה בעניין הזה. גם ברכות הנהנין צריך לדון, אבל המעניין הוא

02:19 דובר 2 שהדיון לגבי הברכה של ברכות הנהנין, מה נברך על פירות וכל סוג פירות, הוא גם מסתעף מההגדרה ההלכתית של הפירות הללו בתחומים שונים. יש הרבה דעות בראשונים על פי דברי הגמרא, שמשווים בין דיני ערלה לדיני הפרי. יש כאלה, מה שאדמו"ר הזקן מזכיר, שמשווים בין דיני ברכת הריח, מה אני אברך על הריח של צמחים מסוימים, שלפי ברכת הריח אני אכ-- אני אקבע מה תהיה הברכה שלו בברכות הנהנין. דהיינו, אם צמח מסוים אני אגיד עליו בורא עשבי בשמים, אז נניח לשם, סתם דוגמה, כשנאכל אותו נברך בורא פרי האדמה, ואם אני אגיד עליו בורא עצי בשמים, אז אני אגיד על הצמח הזה אחרי זה בברכה בורא פרי העץ. כשנדון על נושא הבשמים נדבר על מנהג חב"ד, האם אנחנו נכנסים לשינוי הברכות בבשמים? זה לא כאן המקום. כאן המקום לדבר על זה, האם אנחנו מברכים ברכה כללית כמו מוצאי שבת, בורא מיני בשמים, שבזה בחב"ד, זה המנהג בחב"ד, לברך על כל סוג של בושם מוצאי שבת, בין אם זה בא מעץ או צמח, לא משנים בברכה. אבל כרגע אני לא מדבר על זה, זה לא הדיון. הרעיון הוא, האם יש השלכה ממה שהפוסקים כותבים לגבי הברכה שלו בברכת הריח לגבי הברכה שלו שתהיה אחרי זה בעת האכילה? מדוע? לעץ יש ברכה מיוחדת. כבר למדנו בעבר שחכמים נתנו לו ברכה בורא פרי העץ. בעצם העץ גדל באדמה. הברכה שלו הייתה כלולה והייתה צריכה להיות על כל פירות הארץ, היינו כל פרי-- פירות העץ, סליחה, היינו צריכים לברך כמו פירות הארץ, בורא פרי האדמה. אלא שהברכה של העץ נשתנתה, שינו את זו. למה? כי רצו לתת חשיבות. היות והקדוש ברוך הוא השביח

04:16 דובר 2 אותנו והקדוש ברוך הוא מענג אותנו בפירותיו, אז חכמים אמרו בואו ניתן לקדוש ברוך הוא שבח מיוחד על היצירה המיוחדת הזו, ולכן נשתנתה ברכתו למעליותא והתעלתה בדרגה מפירות האדמה ופירות הארץ לברכת בורא פרי העץ. השאלה היא מה נקרא עץ? אז באמת עלינו לדון על ברכת בורא פרי העץ. אנחנו צריכים להבחין מה זה נקרא עץ. בשביל לברך בורא פרי העץ צריך לדעת מה נקרא גדל באדמה, מה נקרא גדל בעץ. מסתבר לפי דברי אדמו"ר הזקן שיש שלוש שיטות. להעיר שהצמח צדק, כפי שנראה בהמשך, מעיר על זה שהוא מצא שתיים, אבל אדמו"ר הזקן מדבר על שלוש שיטות כלליות. הצמח צדק מדבר על שתי שיטות כלליות. כך או כך, הרעיון הוא הגדרת העץ וזה מן הקצה אל הקצה. אנחנו מכירים עץ, מה שבעינינו נקרא עץ זה שיש לו גזע, ענפים, מהענפים יוצאים פירות באחת מעונות השנה, יש כאלה בחורף, יש כאלה בקיץ וכל שנה אחרי תלישת הפירות וקטיפתם אחרי עונת הקיטוף מחכים לשנה הבאה שזה יצמיח מחדש. מאיפה זה מצמיח מחדש? מהענפים, ואת הענפים מכסים עלים. זה בעינינו עץ. עץ אנחנו מכירים גזע, ענפים והענפים מוציאים, אבל מי אמר שזה עץ שעליהם דיברו חז"ל? חז"ל אומרים שהכל תלוי בגווזא. גווזא, ככה קוראים לזה חז"ל. יש אומרים שגווזא הפירוש ענפים, ככה לפי שיטה אחת, איך שאדמו"ר הזקן מגדיר אותה ויש אומרים שהגווזא זה הגזע. אז כך או כך, אנחנו צריכים להבין מה, מה נקרא עץ שיש לו דבר תמידי. עץ הפירוש הוא שהוא רב עונתי, לא הפירות. מה שיוצא ממנו זה חד עונתי. מה שיוצא ממנו זה בא משנה לשנה ומתחדש משנה לשנה, אבל העץ חייב להיות לו משהו

06:21 דובר 2 שהוא עומד תמידי רב שנתי לכמה שנים, כי הרי אחרת זה ייקרא ירק או תבואה. הרי מה ההבדל בין, בין מה שזורעים בארץ לבין עץ? ההבדל הראשוני שעולה מול עינינו, כפי שהראשונים מתייחסים אליו, שמה שזורעים באדמה כל שנה מחדש ואחרי שקצרת זה נגמר, קח את כל התבואה, כל הירקות זה באמת יהיה פרי האדמה, ומה שאתה תולש ממקור חיות, מה שאתה תולש ממקור של צמיחה, שהמקור עצמו נמצא לכל אורך השנה ולאורך כמה שנים, חייב להיות לאורך כמה שנים, שהרי אנחנו רוצים שזה יהיה שנה שלישית, שלוש שנים או ארבע ורביעית וחמישית, כן, זה נקרא עץ. אז לכן השיטות הם מן הקצה אל הקצה. יש אומרים שעץ זה מה שאנחנו קוראים לו בלשון העממית הנפוצה עץ ולא שיח. עץ, הפירוש גזע, ענפים ומהענפים יוצאים פירות. אבל יש דעה שאומרת לא, עץ זה לא חייב להיות עץ וענפים. עץ הפירוש הוא, בשיטה הכי קיצונית לצד השני, זה משהו שתמיד נשאר באדמה, שיש לו זכר באדמה לכל אורך השנה ולכמה שנים, שהוא רב עונתי ושנתי בריבוי, בריבוי שנים יש לו עמידות, זה נקרא עץ. זאת אומרת, כל דבר שיש לו שורש בתוך האדמה והשורש הזה עמיד לכמה זמן, מבחינתם זה עץ. כי מה ההבדל בין עץ לבין האדמה? האדמה זה דבר שזורעים כל שנה ואחרי שתולשים אותו או אחרי שהוא נרקב הוא נגמר ומסתיים לגמרי, והנה פה יש שורש בתוך האדמה ומהשורש הזה צומח. מה זה עץ? עץ זה משהו ששומר-- מה זה עץ? עץ זה שורשים שמצמיחים. זה לא חייב להיות רואה פני חמה כלשון הגמרא. זה לא חייב להיות שזה רואה את השמש או משהו כזה. העיקר שיש משהו

08:21 דובר 2 שנשאר תמיד. לדבריהם, בננות לדוגמה, שתמיד נשאר השורש באדמה, זה יהיה עץ. ככה יש כזו סברה של הרא"ש, ככה הטור לומד בדעת הרא"ש. יש סברת אמצע, יש את שיטת האמצע. שיטת האמצע אומרת לא חייבים ענפים על הגזע ועץ לא יכול להיקרא רק שורש. גזע שנשאר תמיד, זאת אומרת אם יש משהו שעומד מעל פני הקרקע והוא יבש בדרך כלל, אפילו העצים שהם מלבלבים, שהגזע שלהם והענפים יש להם לחלוחית, במשך הזמן זה מתייבש או שיש עונות שזה-- שרואים עליהם יבשות. דבר שעומד אפילו יבש, עומד תמידי, נצחי, קיים. נצחי הכוונה לכמה שנים. במקרה שלנו זה נקרא עץ. הנה כאן מצאנו שלוש שיטות. שיטה אחת שעץ זה גזע וענפים. שיטה שנייה שעץ זה שורש שבאדמה. שיטה שלישית שמספיק גזע. והנפקא מינות הם אינסופיות. זה הבחנה ראשונה. הבחנה שנייה שאדמו"ר הזקן מביא בהלכות ברכות הנהנין זה אם זה רכים ונמוכים, עצים רכים ונמוכים. הוא אומר גם אם יש להם גזע ו-ו-ו-וכולי, היות והם רכים ונמוכים הם לא עץ בכלל, הם תמיד יהיו האדמה. אז בואו ניקח את הרכים והנמוכים שיש להם גובה כמו ס-ס-סנה וגובה של שיח, אפילו שיש להם צורה של עץ ומה שנקרא תחת הגדרת סנה ל-- כן? עצי הסנה. בואו ניקח אותם אם הם רכים ו-ו-וכדומה וכיוצא בזה, בואו נשים אותם הצידה. זה לא עצים כרגע. תכף נראה מה ד-- מה דינם. עץ בורא פרי העץ, האדמה בורא פרי האדמה. אבל יש לנו שלוש שיטות כפי שאמרנו. לכן אומר אדמו"ר הזקן, אנחנו ניקח את השיטה הכי קיצונית. קודם כל אנחנו נקרא עץ מה שלכל הדעות מודים שזה עץ. מי שאומר שגזע באדמה שנשאר קיים כל השנה וכמה שנים הוא

10:35 דובר 2 נחשב עץ, ודאי שהוא יסבור שגזע וענפים זה עץ. מי שאומר שעץ זה גזע, ודאי שיסבור שגזע וענפים זה עץ. לכן אומר אדמו"ר הזקן רק מה שיש לו ענפים שמגדלים פירות והם מתחדשים משנה לשנה, על הפירות שיוצאים ממנו נברך בורא פרי העץ. גם אם הפירות לא יצאו מהענפים. עצם זה שיש לו עץ וענפים, לדוגמה התמר. התמר זה עץ וענפים, לא תמיד התמר יוצא מהענפים. לפעמים התמרים גדלים ישירות על הגזע, אבל הגזע הזה זה גזע של עץ שיש לו ענפים, שהענפים גם מוציאים פירות. לכן זה לכולי עלמא יהיה עץ, יברכו עליו בורא פרי העץ. ולכן תפוזים, קלמנטינות, א-א-אגסים, תפוחים, כל מה שאנחנו מכירים שיש לו גובה, אילן, יש לו גובה, מוציא פירות, מוציא ענפים, משלח, מוציא גם כן שורשים. זה עץ. בורא פרי העץ. מה קורה למה שיש לו גזע בלבד? בורא פרי האדמה. מה שיש לו שורש בלבד, בורא פרי האדמה. בדיעבד אומר אדמו"ר הזקן, כיוון שיש מחלוקת, אכן מי שבירך בטעות על הבננה במקום בורא פרי האדמה בטעות בורא פרי העץ, מכיוון שיש דעה שזה נקרא עץ כי הגזע שלו נשאר כל הזמן באדמה, יצא ידי חובה בברכת בורא פרי העץ אם עשה את זה ב-ל-- באי כוונה בדיעבד יצא ידי חובה בברכת בורא פרי העץ על הבננה. לכתחילה מברך רק בורא פרי האדמה. אבל על העצים הנמוכים לדוגמה, שהזכרתי אותם מקודם, או על ירקות ותבואה, דברים שגדלים באדמה ושורשם כלה ומתכלה בעץ-- בעת שאנחנו קוצרים אותם או קוטפים אותם, גם אם בירך בורא פרי העץ בטעות לא יצא. בירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא

12:32 דובר 2 יצא. יש לנו מפורש, ולמדנו את זה כבר כשעסקנו בשיעורים הראשונים בדיני ברכת בורא-- בהגדרת הברכות, במי-- כשאמרנו שיש חילוקי משפחות הברכות, ואז דנו על זה ואמרנו שבורא פרי העץ נפטר בבורא פרי האדמה, מה שאין כן להיפך. ולכן להלכה, כפי שאמרנו, רק דבר שהוא ברור לכל השיטות שהוא עץ נברך עליו בורא פרי העץ. לכן אם ניקח דוגמה, תותים. יש תותים שגדלים באדמה, ל-- התותים הישראלים האדומים האלה, הם גדלים על שיח נמוך שמתכלה, זה ודאי שהוא בורא פרי האדמה, על זה אין שאלות. אבל יש תותים שגדלים על עצים, והעצים האלה נראים, לפעמים הם נראים כמו איזשהו ענפים ארוכים של שיח. לדוגמה, בשנים האחרונות, האחרונות מצוי מאוד בשוק, וזה חדר לכל החנויות והרשתות בהכשר הבד"צים הכי מובחרים. אם זה, אם זה החנויות שאנחנו מכירים בהכשר הבד"ץ, אלה החרדיות, נתיבות חזון[?], עתידות ביתן[?], ברקול[?] וכולי וכולי, ו-ו-ואם זה גם אושר עד בהכשרים השונים המהודרים, תמיד אנחנו לאחרונה מוצאים תותים שחורים כאלה מיוחדים, עגולים, שמקורם בדרום אמריקה, אם זה בארגנטינה, אם זה בצ'ילה. אז ראיתי כמה תלמידי חכמים שאמרו: זה אדמה. אמרתי להם: למה? אז הם אמרו: בגלל שזה נראה כמו איזשהו שיח כזה ארוך, ענף ארוך. אמרתי: סליחה, הענף הוא מאוד ארוך ויש לו שורש, אבל יוצא ממנו גם כן, אה, הענף הארוך הזה שאתם קוראים לו, יוצא ממנו הרבה ענפים קטנים. אז הענף הזה הוא גזע והענפים שיוצאים ממנו זה ענפים, והפרי שגדל עליו, כשאתה תולש אותו נשאר גם הגזע וגם הענף. זה ממש צורת עץ, כי זה מוגדר כעץ. זה גם לא כזה נמוך וזה לא כזה רך, ולכן התותים השחורים האלה תהיה ברכתם בורא פרי העץ.

14:38 דובר 2 יש תותים מיוחדים שגדלים ברוסיה, זויארה[?], הם מאוד מאוד, מאוד מאוד חמוצים, שהם בכלל לא בגדר פרי, ואדמו"ר הזקן אומר שגם מי שמוצץ אותם, שבכלל בקושי יש, לפעמים שאי אפשר לברך עליהם מרוב שהם, שהם חמוצים ולא ראויים למאכל, יש מי שמוצץ אותם וצריך לברך עליהם שהכל, כי אין להם גדר לא של ירק ולא של פרי האדמה וגם לא של פרי העץ. זה תותים מסוג אחר. אני-- הם לא מצויים בשוק הישראלי, אבל אני מדבר על הדברים המצויים בשוק הישראלי, כן? תותים הרגילים, תות שדה, מה שאנחנו קוראים, זה בורא פרי האדמה. התותים השחורים האלה שמייבאים לארץ, ברכתם בורא פרי העץ. חשוב לציין את זה ולהדגיש את זה, כי הרבה לא יודעים את התכונות. זה גדל בדרום אמריקה, לא מכירים את התכונות של ה-- של העץ שמגדל אותם, אבל הכי הכי חשוב לזכור את הכללים הללו. עץ, לכתחילה ברכתו בורא פרי העץ, גזע וענפים ופרי המתחדש משנה לשנה. מה יהיה לנו עם האננס? האננס יש לו גזע, הגזע מוציא גבעול ומסביב לגבעול הזה גדלים הרבה עלים קוצניים כאלה, חוטרים, יוצאים הרבה חוטרים כאלה והם מאוד מאוד, כמו בדוגמת הסברס, מאוד קוצים, והם מייצרים לנו איזשהו סוג של, אה, ראיתי מה שאנחנו קוראים לזה, סוג של זר פרחים, סוג של זר, ולכן האננס הרבה פעמים מגיע בזרי פרחים כדי לתת יופי. אבל בסופו של דבר מהשורש שלו, מהעיקר שלו, מהשורש ש-שזה כמו גזע קטן על השורש, יוצא גבעול ויש בו פרי אחד על הגבעול. בהמשך, מהחוטרים, מכל החוטרים הצדדיים שיוצאים, יוצאים עוד בשנה השנייה והשלישית או השלישית והרביעית, אם הוא יחזיק מעמד ככה, אז יוצאים עוד כמה פירות. מכיוון שזה

16:39 דובר 2 גבעול שיוצא מעיקרו, אין לו גזע וענפים, ברכתו תהיה בורא פרי האדמה. יש שיטות בראשונים, כפי שאמרתי כבר מקודם, שברכתו בורא פרי העץ. היו גם כן כ-- למעשה היו גם מהאחרונים כאלה שדנו, והם רצו לטעון שהאננס דומה לעץ ממש, והם רצו לטעון שה-שהאננס צריך לברך בורא פרי העץ כי יש לו סוג של גזע מעל השורש וסוג של על-- ענף, שזה הגבעול, והם רצו לטעון שזה ממש עץ. אותם אלה ש-- ובאמת באננס היה ספק בדברי האחרונים. האחרונים הסתפקו מה לברך עליו, אבל אנחנו צריכים לזכור דבר אחד: ההכרעה של רוב הפוסקים שאננס זה אדמה, וככה עושים. מי שמתעקש, הוא מכניס את עצמו לבעיה קשה שיש השלכות בדינים אחרים ש-של התורה, מהלכות אחרות של התורה, ממצוות אחרות של התורה, על מה שהוא יברך, ואם הוא ינסה לשנות מהנגזר עלינו ומה שהוחלט, מה שמוחלט היום בהלכה. מי שיחליט שהאננס זה עץ, אז הוא נכנס לבעיה חמורה של ערלה. האננס בחוץ לארץ מצליח לגדל ארבע שנים. האננס בארץ הוא לא מצליח יותר משנה, שנתיים. מי שרוצה לדון את האננס כעץ, איך אתה אוכל אננס? בארץ אתה בטח לא תוכל לאכול כי זה ערלה, זה בשלוש שנים הראשונות. בחוץ לארץ אתה תוכל לאכול. למה? כי בחוץ לארץ הדין-- ההלכה, הלכה למשה מסיני ששומרים ערלה בחוץ לארץ, אבל ספק ערלה בחוץ לארץ, ספק ערלה, זאת אומרת כל מה שמתערב ערלה בפירות רגילים או שזה ספק אם זה ערלה, מותר. ספק ערלה בארץ אסור עד שיעלה באחד ומאתיים, וגם זה לא במזיד אלא בשוגג, ואילו ספק ערלה בחוץ לארץ, הדין הוא ספק ערלה בחוץ לארץ מותר. אז לכן האננס שיבוא מחוץ לארץ לא יהיה

18:45 דובר 2 לנו איתו בעיה. אננס שיבוא לארץ יש לנו איתו בעיה. ולכן יש ל-- מי שאוכל אננס חייב לקבל את ההכרעה שזה האדמה, כי אם הוא לא יקבל את ההכרעה הזו הוא יהיה בצרות צרורות. נכון, יש דעה אחת באחרונים שעץ שלא מגדל שלוש שנים הוא לא, לא יהיה בו דין ערלה. זאת אומרת, עץ שלא מגדל פירות שלוש שנים לא נקרא עץ. ככה יש דעה מאחד מפוסקי זמנינו, אבל האננס הוא לא בכלל הזה כי הוא מיובא מחוץ לארץ, ושם הוא בפירוש כן מגדל ארבע שנים, אז אנחנו לא נוכל לקרוא לו עץ שאין בו ערלה, ולכן באננס לא מתחכמים. אבל זה עדיין לא אומר שלא יהיו לנו בעיות אחרות בתחום הזה. לדוגמה עץ הפפאיה, סליחה, עץ ה-, עץ הפפאיה שעליו אותו ספק הוא קצת כמו, כמו בננה, קצת דומה ל... כן, יש עליו ספק, אבל בפועל מברכים עליו בורא פרי האדמה. אני מתכוון לומר על משהו אחר. קחו לדוגמה את עץ הפסיפלורה. פסיפלורה זה פרי קטן, טעים. לאחרונה מייבאים אותו מחוץ לארץ ודווקא בהכשר של הרב לנדא, הכשר הכי, הכי מבוקש, הכי מובחר, ויחד עם זאת יש גם תנאים על השימוש שלו, כן? למה מביאים את זה מחוץ לארץ? כי בארץ זה לא גדל יותר משלוש שנים ויש עליו ספק ערלה כי הוא ממש עץ, וזה ב-- מה שגדל בארץ זה בטח ערלה. גם מה שגדל בחוץ לארץ לרוב זה ערלה. רק מה שמגיע לשנה רביעית, עץ פסיפלורה לא מאריך ימים. רק מה שמגיע בחוץ לארץ לשנה רביעית, גג חמישית, אפשר לקחת את הפירות שלו ולהשתמש בהם שאין בהם שאלות, שום חשש, ואז כמובן תהיה ברכתו בורא פרי

20:37 דובר 2 העץ. מה קורה כשמיץ פסיפלורה יוצא? זה ודאי שהכול. מדוע? הגמרא אומרת שמלבד ענבים וזיתים, שימו לב, מלבד ענבים וזיתים, כל המיץ שיוצא מהפירות הוא נחשב כזיעה ולא נחשב כפרי. זאת אומרת, יש דברים שמברכים עליהם את ברכת הפרי, אבל על המים שיוצאים מהפירות הגמרא אומרת זה לא פרי, זה זיעת הפרי, ולכן לא יברכו עליו את ברכת הפרי. למעט ענבים וזיתים, שבענבים וזיתים הענב מוציא את היין, נשתנתה ברכ-- ברכתו תהיה בורא פרי הגפן, והזית זה שמן. על השמן בפני עצמו לא מברכים בגלל שהוא מזיק, אלא אם כן מערבים אותו עם עוד כמה דברים לרפואה, ואז תהיה ברכתו בורא פרי העץ. אבל היין והשמן הם שונים מהכול. היין בורא פרי הגפן. השמן, אם מערבים אותו עם דברים אחרים, הוא בורא פרי העץ. אם לא, בכלל לא מברכים עליו. כל שאר מיצי פירות ברכתם שהכול נהיה בדברו, מכיוון שמיץ הפירות הוא לא כ-- אין לו דין הפרי. ומה החידוש כאן? החידוש הוא מאוד גדול, בגלל שאפילו הגרעין, אומר אדמו"ר הזקן, של הפרי, כשאדם אוכל פרי עם גרעיניו, היות והוא אוכל את הגרעין אגב הפרי, אז ברכת הגרעין היא הפרי. אם הוא מפריד והגרעין הוא מר, אין לו את ברכת הפרי. אם אדם אוכל פרי עם הגרעין והגרעין הוא לא מר, הוא מתוק, וכיוצא בזה, והוא אוכל אותו, ואפילו יאכל רק את הגרעין, גרעין מפרי שהגרעין מתוק, ואפילו יאכל רק את הגרעין תהיה ברכתו כברכת הפרי. מה שאין כן אם הוא אוכל את הגרעינים בפני עצמם, תמיד תהיה עליהם ברכה שונה. תכף נדבר גם על הגרעינים, אבל נחזור לענייננו. זאת אומרת כשהדבר נאכל עם הפרי והפרי כמות שהוא, כל העסק

22:39 דובר 2 מקבל את ברכת הפרי. מה שאין כן כשאני סוחט את הפרי ויוצא ממנו המיץ, מה שבשבת אסור לסחוט, אבל הסחיטה היא לא מוציאה את גוף הפרי, אלא מוציאה זיעת הפרי. שונה מכל זה זה הסוכר. סוכר זה שאלה גדולה הייתה ב-- הייתה בין הראשונים כבר, האם קני הסוכר ברכתם בורא פרי העץ? כי זה גדל כמו איזשהו עץ, גזע עץ, קני הסוכר, אז ברכתם בורא פרי העץ או ברכתם שהכול נהיה בדברו? בסופו של דבר זה לא ענפים, אבל יש פה דיון אחר, מה שהרמב"ם מעלה. ה-ה-הקנים בסופו של דבר זה לא עץ רגיל, אבל אנחנו צריכים לזכור, קני הסוכר, יש להם מעלה שהם ניטעים. זאת אומרת נוטעים אותם בשביל להוציא מהם סוכר. וכאן אנחנו מגיעים לדבר חדש, מתוך דין הסוכר אני רוצה לצאת להגדרה נוספת שקשורה לכל מה שדיברנו מקודם ולחזור לדין הסוכר. נוטע על מנת לאכול את הדבר שאין דרכו לאוכלו. זאת אומרת כך, העץ ברכתו בורא פרי העץ על הפירות שלו. על הגרעינים, אם אתה אוכל אותם בפני עצמם, זה לא ברכת בורא פרי העץ, ולכן שקדים המרים לא יברכו עליהם כלום כי הם לא ראויים לאכילה. שקד שאתה לוקח אותו ועל ידי שאתה עושה בו פעולה של מיתוק הוא יהיה מתוק, תברך עליו שהכול, אבל שק-- עץ שקד שאתה נוטע אותו ויש, יוצא לו שקדים קטנים, ואתה נוטע אותו על מנת שייצא שקד קטן מר, אבל אתה רוצה אחרי זה לבשל אותו ועל דעת כן נטעת את העץ. זאת אומרת נטיעת העץ הייתה שייצאו ממנו פירות מרים, אבל אחר כך אני אקח את הפירות האלה ואני אבשל אותם, היות ונטיעת העץ נעשתה לצורך הפרי הזה, לצורך

24:35 דובר 2 של הפרי, אז לכן ברכתו בורא פרי העץ. נחזור לסוכר. נטיעת הקנים זה בשביל הסוכר שיוצא מהם. אז אולי נטען לו ברכת בורא פרי העץ? בפועל ההלכה היא ברכת שהכל נהיה בדברו. השאלה אם בירך בורא פרי העץ, האם יצא בדיעבד או לא. בפועל אנחנו יודעים שהיות וה, ה-- כפי שמסבירים האחרונים, היות וסוף כל סוף אפילו שנוטעים את הקנים בשביל המים, זאת אומרת נטיעתם היא על דעת שייצא מהם סוכר, אבל סוף כל סוף קנה הסוכר לא נראה כמו עץ, אז ברכתו תהיה שהכל. זאת אומרת נוטעים אותו בשביל הסוכר, אבל גופו זה גוף של יבש וגזע בעלמא שממנו מוציאים משהו, נוזל. אז סוף כל סוף זה כמו לקחת גזע של עץ ולעשות לו איזשהו תהליך, אפילו אם נטעו את הגזע על מנת להוציא ממנו את מימיו, ברכתו תהיה שהכל. רק עץ שמוציא פירות והפירות לא ראויים לאכילה ואנחנו נוטעים את זה על מנת לקחת את הפירות ולהעביר אותם תהליך, אז ברכתו תהיה ברכת בורא פרי העץ, ולכן פירות שלא הגיעו לכדי בישולם, פירות שלא הגיעו, ההלכה אומרת שפרי שלא הגיע לגודל מסוים לכדי בישול ויש שיעורים שנתפרשו ושאנחנו יודעים ושלא יודעים, דוגמה בענבים אומרים כפול הלבן, אנחנו לא יודעים מה זה השיעור, כפי שאומר קצות השולחן. פרי שלא הגיע לגודל המיוחד שלו או לבישול המיוחד שלו, אם הוא לא ראוי למאכל לא יברכו עליו, ואם הוא נאכל על ידי הדחק תהיה ברכתו ברכת שהכל, לא ברכת בורא פרי העץ, כי הוא לא הגיע לידי גידולו. אבל כ-- אבל פרי שאני נוטע אותו על מנת שהוא יצא קטן ואחר כך אני אעשה איתו תהליך, יש פעמים שברכתו תהיה בורא

26:37 דובר 2 פרי העץ, כי זה ניטע על דעת כך, ולכן גם בגרעינים של אבטיחים וגרעיני חמניות, בעבר היו אומרים זה גרעינים, זה לא ראוי לאכילה. אם זה ראוי לאכילה זה רק בגלל שאני לוקח ומעביר אותו תהליך, ואמרנו מקודם שגם אם אני לוקח פירות ומעביר אותם תהליך, אם לא שתלו את זה בשביל זה אז הפירות הללו ברכתם תהיה שהכל. שקד שאני לא נוטע אותו בשביל שיהיה שקד מר בשביל שאני אקח אותו ואמתק אותו על ידי בישול, שקד כזה גם אם אני אמתק אותו על ידי בישול ברכתו שהכל, זה לא כדרכו ולא נטעו אותו על דעת כך. אז היו, קצות השולחן לדוגמה כותב שברכת הגרעינים זה בורא-- זה שהכל נהיה בדברו, אבל היום הרי נוטעים אבטיחים לייצר מהם גרעיני אבטיח. היו נוטעים דלעת לייצר גרעיני דלעת. יש דלעת שבכלל לא מביאים אותה לשוק בשביל שתאכל אותה במרק או שתאכל אותה בבישול, מגדלים אותה כדי להוציא ממנה גרעינים ולהכין מזה גרעיני, גרעיני דלעת, וכנ"ל לגבי החמניות. לכן היום הפוסקים, הרבה מהם שינו את דעתם ואומרים שהגרעינים תהיה ברכתם בורא פרי האדמה, כי על דעת כן נטעו את זה. נחזור לענייננו ונסכם. עץ שאתה תוציא ממנו פרי והפרי לא יהיה בגודל הראוי, הוא לא הגיע לכדי גידולו או לכדי בישולו, המשנה ברורה אומר שכשאתה רואה בפרי, בענב לדוגמה, את הגרעינים מבחו-- את הגרעינים מבחוץ שאתה יכול לראות אותם מבחוץ, סימן שהוא כבר התבשל טוב, כן? יש פירות שהם ממש קטנים, לפעמים לא מברכים עליהם ואם הם נאכלים על ידי הדחק אז לפעמים תהיה ברכתם העץ, לפעמים תהיה ברכתם שהכל. אבל כשהפרי הגיע לידי בישול והוא גדל על עץ עם ענפים וכולי, ברכתו

28:22 דובר 2 תהיה בורא פרי העץ. לעומת זאת, קני סוכר, אפילו שנטעו אותם בשביל שיצא מהם המים והסוכר, אז זה עץ שנטוע על מנת להוציא ממנו רק מים וסוכר. זה לכאורה צריך להיות בורא פרי העץ, כיוון שזה עץ יבש בעלמא וזה לא צורת עץ רגיל וגם מה שיוצא מהם זה מים ולא יוצא פרי, מה שאנחנו מכירים לא על זה דיברו חז"ל כשהם אמרו צריך לברך בורא פרי העץ ולכן תהיה ברכתם של המים שהכל נהיה בדברו. אבל אם אנחנו נלך לקצה השני ואנחנו נמצא את הקוקוס, הקוקוס במקומות שהוא גדל, אם אתה מוציא אותו מהעץ ושובר אותו אתה תמצא מים. מה תהיה ברכתם של המים? שהכל כמו קני הסוכר או העץ? המים האלה עוד לא התקשו להיות כמו פרי, אבל הם גדלו עם הפרי. הוא באמת במדינה כמו ברזיל ועכשיו מייבאים לנו לארץ בקבוקים. אתם יכול-- אפשר לקנות את זה בתחנות הדלק, מי קוקוס אמיתיים. מה הדין שלהם? מצד אחד נוטעים את העץ על מנת שייצא קוקוס ובתוכו מים, אז המים האלה זה מים שהעץ ניטע, נטעו את העץ בשביל להגיע אל הדבר הזה. מאידך זה כמו זיעת הפירות. זה זיעה, זה מים. אבל מחד עוד רגע זה יהיה כמו פרי, זה יתקשה ויהיה פרי. מאידך זה עוד לא התקשה. כשזה יתקשה זה ודאי יהיה פרי. זה שזה בדרך להתקשות זה מראה-- ונטעו את העץ על מנת זה, זה מראה שזה ממש מי פרי. זה אפשר לברך עליו בורא פרי העץ. מאידך, עדיין זה עוד לא, עוד לא התקשה. זה עדיין מימי. זה כמו עץ שנטעו אותו בשביל מימיו, כמו קני הסוכר שנטעו אותו בשביל המים. לכן יש ספק

30:25 דובר 2 גדול בהלכה מה לברך על המינים הללו, ויש אומרים שמצד הספק יברך שהכול. מאידך באנו לבעיה עם הקקאו. הקקאו נוטעים אותו בשביל לעשות ממנו אבקת קקאו, עץ הקקאו. נו, אז מה יהיה ברכתו? יש על השוקולד, כולם מברכים שהכול, וזו שאלה: למה לברך שהכול? הרי בשביל מה נטעו את הקקאו? בשביל שיעשו ממנו אחרי זה שוקולד. אז ממילא הוא ניטע על דעת זה. אז למה לברך שהכול? תברך בורא פרי העץ. הרי הקקאו ברכתו בורא פרי העץ. לפה ההלכה היא שעל השוקולד מברכים שהכול, ועל פרי הקקאו עצמו, מי שיכול לאכול אותו, הוא בכלל, כן, בדרך כלל צריך להפוך אותו לאיזשהו חמאת קקאו או לאיזו אבקת קקאו, אבל מי שיחליט לאכול אותו בעצמו, אם זה מנהג אנשי המקום, יהיה בורא פרי העץ. אם הוא לא נאכל מחמת קשיותו וכו' וכו', והוא מתעקש לאכול, ספק אם הוא יוכל לברך עליו בכלל. מה שנותר לנו לברר, לברר זה מה אני אברך על דברים של עץ, אבל זה לא הפרי. גזע של עץ שיש כאלה שאוכלים אותו, בורא פרי האדמה. ודאי. מה נברך על ה-- מה נברך על, אה, אמ, קליפות? אם נטעו את העץ על מנת לקחת את הקליפות שלו ואחרי זה לבשל אותם, תהיה ברכתם בורא פרי העץ. אם נטעו את העץ לא בשביל הקליפות, ברכת הקליפות תהיה שהכול, מי שרוצה לאכול את הקליפות. אתרוג אי אפשר לאכול אתרוג כמות שהוא. כל מי שמשתמש באתרוגים שלא לשם מצווה, אלא לשם מרקחת, לעשות מזה מה שנקרא מרקחת דבש, דבש, אה, דבש אתרוגים, שזה ריבה, ריבת אתרוגים, ריבת אתרוגים, בשביל זה נוטעים את העץ, בשביל הריבה. לכן רק אחרי שעשית ממנו ריבה תהיה

32:18 דובר 2 ברכתו ברכת בורא פרי העץ. מי שאוכל אתרוג על דר-- על, על, על דרך הדחק, באופן של דוחק, תהיה ברכתו שהכול, כי זה לא, זה לא הדרך לאכול אותו ככה, זה גם לא, זה גם לא טעים. אם אתה רוצה, טעים לך, אז זה לימון, סוג לימון שטעים לך, תברך עליו. תתכבד ותברך עליו שהכול. אבל אתרוג שרגילים לאכול אותו רק על ידי מרקחת, רק על ידי צורה של ריבה, ברכתו תהיה על הריבה בורא פרי העץ. ולכן כל הדברים הללו שאנחנו מדברים עליהם, פעם היו מבשלים לדוגמה אגוזים. אגוז שאכילתו היא בדרך רגילה, אז ברכתו בורא פרי העץ. אם לקחת את האגוז ועל ידי שבישלת אותו ירד טעמו, תהיה ברכתו שהכול. אם בישלת אגוז בדבש ואז אגוזים מסוכרים עשית-- או שקדים מסוכרים, יצרת לו טעם יותר משובח, תהיה ברכתו בורא פרי העץ, כי הוא לא ירד בטעמו וירד בשבחו, הוא השתבח. שקד מסוכר בורא פרי העץ. כאמור, כל הדברים הללו שדיברנו עד עכשיו מדברים על ברכת האילן, אבל יש גם ברכת בורא פרי האדמה. גם על זה צריך להבחין. מה שגדל באדמה ברכתו האדמה. מה שלא גדל ישירות באדמה תהיה ברכתו שהכול. מדוע אנחנו צריכים להתייחס לכך? כי לאחרונה יש לנו הרבה מצע מנותק או גידול על מים. נבטים. נבטים בהתחלה יוצאים מהאדמה, אחר כך לוקחים אותם ומנביטים אותם בבית על מים או על, אה, על מצע מנותק וכדומה. מה שגדל מהאדמה תהיה ברכתו האדמה. מה שמנביטים אותם על מים או בבית לא תהיה ברכתו בורא פרי האדמה. השאלה הקשה היא ביותר מה קורה כשאתה לוקח הביתה גוש אדמה עם הנבטים? בסדר. אוקיי. גדל בעציץ, מן הספק יצטרכו לברך

34:06 דובר 2 עליו שהכול. אבל ברא-- אם הוא גדל בבית, כי זה לא, זה לא בטוח שה-שהאדמה המנותקת היא נקראת בורא פרי האדמה. כאשר אני מדבר, אני מדבר על הנבטים הללו שאתה מכניס אותם למקרר וממשיכים לגדול לך בתוך המקרר, בתוך האדמה. נכון שלעניין תרומות ומעשרות חייבים להפריש כשאתה מוציא אותם מתוך האדמה ולא עוזר מה שהפרשת קודם, אבל לעניין הברכה מצד הספק זה יהיה שהכול. אני מד-- אני אחזור ואומר, יש נבטים שגדלים באדמה, יש נבטים שמנביטים אותם אחר כך. כנ"ל גם כל מיני סוגי קטניות שאתה מנביט אותם בבית. כל מה שהיה באדמה זה האדמה. מה שאחר כך יצא מהאוויר, מהמים וכו' וכו' זה שהכול. יש סוג של נבטים היום, סוג של חברה שמוכרת לך את הנבטים כשהם בתוך האדמה וזה ממשיך לגדול בבית. לעניין תרומות ומעשרות כתוב הופרשו תרומות ומעשרות. זה טעות, כי אם זה ממשיך לגדול בתוך האדמה בבית, את הפרשת תרומות ומעשרות צריך לעשות אחרי זה. אבל מצד ספק הברכות, אמנם לא תמיד נוגע תרומות ומעשרות לעניין ברכות. ב-ב-בברכה זה קצת ספק ולכן לכאורה יברך שהכול. אחרי שהבנו שיש מה שגדל באדמה, מה שלא גדל באדמה, צריך להבין עוד דבר. מה שגדל באדמה הוא צריך להיות ראוי לברכתו. זאת אומרת שהוא נאכל בשיא תפארתו ושבחו כשהוא יוצא מהאדמה. לדוגמה, בצל. בצל יוצא מהאדמה, ברכתו בורא פרי האדמה. למה? כי רגילים לאכול אותו חי. בצלים, אני לא מדבר על זקנים שהם כבר מדולדלים. אני מדבר על בצל חי, בצל בגודל הרגיל שנמכר בשוק, ברכתו בורא פרי האדמה. לא הרבה יודעים. בצל מבושל, בישלת בצל בתוך המרק. יש כאלה שאוהבים מאוד להוציא את הבצל מהמרק ולאכול את הבצל בפני

35:58 דובר 2 עצמו. הבצל הזה ברכתו שהכל, כי טעמו ירד. טעמו היה בשביל לתת טעם במרק או בבשר, ולכן ברכתו תהיה שהכל. למרות שלפעמים הבצל גם מקבל טעם לשבח מכל מה שמסביבו, זה לא משנה, זה לא יחזור לברכתו הקודמת, הבצל יישאר שהכל. ראיתי ריבוי אנשים שמוציאים את הבצל מהמרק ומברכים. מה בירכת? בורא פרי האדמה? לא, הבצל אחרי הבישול הוא שהכל כי ירד טעמו. אז זאת אומרת, מתי זה בורא פרי האדמה? אם זה ירק שדרכו לאכול חי, ברכתו בורא פרי האדמה כשהוא חי. אם בישלת אותו, ירדה ברכתו לשהכל. אם זה ירק שאתה לא יכול לאכול אותו בלי בישול, כמו הלפתות, לפת, שאתה צריך לבישול בשביל לאכול אותו, ברכתו תהיה בורא פרי האדמה אחרי הבישול. לפני הבישול תהיה ברכתו שהכל. זאת אומרת, זה תלוי בדרכו. זה גם תלוי על דעת מה נטעו את זה. אם נטעו את זה בשביל לבשל, תהיה ברכתו בורא פרי האדמה אחרי הבישול. אם נטעו את זה בשביל לאכול חי, תהיה ברכתו שהכל. גרעיני תירס. התירס הרי ברכתו בורא פרי האדמה. מהתירס עושים פופקורן. יש מחלוקת ידועה אם הפופקורן ברכתו שהכל או האדמה. למה זה? למה זה נוגע? היום יש ייצור מיוחד, גידול מיוחד, סליחה, של תירס, גרעיני תירס שהם לא ראויים אפילו לאכילה אלא בשביל ייצור הפופקורן. ברכתם תהיה בורא פרי האדמה. אם אני לא יודע, הברכה תהיה ברכת שהכל. אם אני מייצר פופקורן, מייצר פופקורן מגרעיני תירס או משתמש בגרעיני תירס שלא כדרכם הרגילה, אז תהיה ברכתם שהכל. ולכן בכל הדברים הללו צריך לדעת את ההלכה ואת המציאות. זאת אומרת, תירס ברכתו בורא פרי האדמה. מה שאתה עושה מגרעיני התירס, שהם גידול שהוא אפילו

37:52 דובר 2 אתה לא יכול לאכול אותו, זה יבש, זה קשה, כשאתה מוציא אותו מהאדמה, תהיה ברכתו שהכל. אלא אם כן זה ניטע, נטעו את זה או זרעו את זה, זה נזרע על דעת זה, אז בוודאי שברכתו תהיה ברכת בורא פרי האדמה, ובתנאי שזה נהיה מנהג מקובל בעולם או מקובל במדינה מסוימת. היום יש בפירוש מקום לדיון רב לגבי הנושא של הפופקורן, אלא מה? שלמסקנה מברכים עליו שהכל כי נשתנתה צורתו לגמרי, אבל זה לא פשוט. אז לכן למסקנה על הפופקורן אנחנו עושים שהכל, על הנבטים שגדלו באדמה נעשה האדמה, על הבצל נברך האדמה כשהוא בסלט, ואילו כשהוא יתבשל נברך שהכל. על צנון, כל עוד שהוא רך תהיה ברכתו בורא פרי האדמה, כי נוטעים אותו בשביל להוציא אותו רך. צנון, כשהוא מתייבש הרבה באדמה הוא נהיה קשה כעץ, אי אפשר לאכול אותו וזה שובר את השיניים. אז אני-- אז מי שאוכל אותו על ידי הדחק ברכתו שהכל, אבל צנון כשהוא קצת רך ואתה אוכל אותו כמו שהוא חי תהיה ברכתו האדמה. סלק, סלק כמעט ולא, לא ראיתי מי שאוכל אותו ככה. אולי יש מי שינסה לאכול אותו כמו שהוא, אבל בדרך כלל סלק, כל אחד יודע, אפילו מיץ סלק, מיץ סלק ברכתו שהכל כי זה מיץ. אבל אני אומר, את הסלק תמיד מבשלים בשביל הירק שלו או בשביל המים שלו. המים שלו ברכתם שהכל, הסלק לעצמו בורא פרי האדמה אחרי הבישול כי לפני הבישול הוא לא ראוי לאכילה. רוב העולם נוהגים לאכול סלק אחרי בישול. כיום יש גם את הסלק שמגיע מרוסיה בתוך אריזות ואקום, הוא כבר עבר איזשהו תהליך בישול מסוים, ואם יש לזה בישול ישראל ודאי שברכתו בורא פרי

39:33 דובר 2 האדמה. זאת אומרת, הנקודה היא מתי מברכים בורא פרי האדמה: כשאתה אוכל אותו בצורת-- בצורה הרגילה, בצורה שעל דעת כן נטעו אותו ובשבח שלו. זאת אומרת, כשהירק יש לו את השבח והטעם שלו, ככה הוא נראה פרי האדמה על-- בצורה הכי מכובדת שלו, אז חכמים ביררו לו ברכה מיוחדת, בורא פרי האדמה. ואם ירדה המעלה שלו וכדומה, נשתנה טעמו או ירד ממעלתו, תהיה ברכתו שהכל כי השתנה השימוש שלו והשת-- כי השתנתה דרגתו, דרגת חשיבותו, והשתנה השימוש שלו. הנה כי כן ראינו ולמדנו הרבה דברים שקשורים. עץ הקינמון, היות ורגילים לקחת את הקינמון ולאכול אותו ככה, ברכתו בורא פרי האדמה.