מסחר עם גויים - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 השיעור היום, נושא מאוד רחב, נושא של מסחר עם גויים. בשיעורים הקודמים דיברנו על מסחר בכל מיני דברים אסורים, באיסורי מאכלות, דברים כאלה. היום זה בכלל מסחר עם גויים בכלל. עכשיו-

00:30 דובר 4 מותר?

00:32 דובר 2 זה עצמו מתחלק לשתיים. דבר ראשון, האם מותר לי למכור לגויים? אסור לי?

00:38 דובר 4 מותר.

00:39 דובר 2 כמובן שמותר, אבל יש דברים שאסור.

00:43 דובר 4 תקשיב-

00:44 דובר 2 בחלק שני...

00:47 דובר 4 הוא עשה לי פעם וזה הוא עשה.

00:49 דובר 2 חלק שני אחרי שמכרתי לגויים, אחרי שאני עובד עם גויים, יש כל מיני הלכות ששונות מעסקים יהודים מאשר עסקים עם גויים. עכשיו, היום, למרות שהיום לא כל כך-- בארץ ישראל לא כל כך נפוץ לנו מכירות עם גויים, אבל דרך האינטרנט זה כן נפוץ.

01:06 דובר 4 בארץ ישראל.

01:07 דובר 2 גם, נכון. פעם היו יותר נכנסים למקום של גויים, קונים. היום פחות, אבל עדיין. אבל- כן. אבל גם היום מתחילים להיות בתוך הערים המעורבות, בתוך...

01:21 דובר 4 סידרו את החיים שלהם

01:23 דובר 2 כן.

01:25 דובר 4 נכון. אבל יש מלא מקצועים גם של ערבים. מלא נגרים, נגריות.

01:30 דובר 2 נכון, אז בעלי מקצוע. פה גם אנשים מזמינים אחד שעושה וילונות. הרבה אנשים מזמינים אותו פה.

01:36 דובר 4 מגיע לעבוד כאן.

01:37 דובר 2 כן. אבל יש כל מיני הלכות למסחר לעסקים עם גויים. אז אנחנו נתחיל כל הנושא של מה מותר, מה אסור עם גויים. זה נושא קצת רחב, אני אעבור עליו ממש בקצרה. בסוף השיעור אם יהיה זמן נחזור אליו, אם לא, אז בשיעור הבא. מה כן נלמד באריכות יותר? גזל, גניבת דעת, הטיית הגוי, האם אסור או מותר? טעות הגוי. זאת אומרת, לא הטעית אותו, אבל הוא טעה. לכתחילה, בדיעבד. הביא יותר כסף, קנה בחנות, לקח פחות מוצרים, שכח שם שקית, הלך הביתה. דברים שאסור למכור לגויים, זה אמרנו בסוף אם יהיה זמן, ודין הגויים בימינו לגבי אותם דברים. אז כמו שאמרנו בקצרה נזכיר מה אסור למכור לגויים. דבר ראשון סמוך לחגיהם. ושוב, מה שאני אומר עכשיו זה בארצות המזרח באופן כללי, יש לזה היתרים, היום שונה וכולי, אבל באופן כללי יש דין בגמרא, בשולחן ערוך, שסמוך לחגיהם לא מוכרים לגויים. עובדי עבודה זרה לא מוכרים להם דברים, לא מוכרים ולא קונים. מוצרי פולחן, זאת אומרת דברים שהם עושים איתם עבודה זרה. דבר שלישי, כלי הרג ומשחית. למכור להם נשק, למכור להם אזיקים, כל מיני דברים. זה גם כן מופיע שבאופן כללי שזה אסור. דבר רביעי זה לגבי דבר איסור שהוא לא ניכר לעין. דוגמה נראה אחר כך. יש לך חיטים שנרטבו ואף אחד לא יודע שהם נרטבו. אתה מוכר את זה לגוי והגוי אחר כך עלול למכור את זה ליהודי.

03:39 דובר 4 זה יותר בגדר של מה?

03:41 דובר 2 יותר בגדר של הכשלה לפני פסח. אני מדבר-- כן, כן, אני מדבר על לפני פסח. כן, כן, כן. ועוד דברים. פת. יש, יש יהודים שמקילים בפת עכו"ם. עכשיו, מה שמעניין מאוד, אם אתה מכין פת של ישראל שהגוי מכין לגמרי מהתחלה עד הסוף בלי שהיהודי הכניס את הקיסם לאש וכולי, גם אותם אלה שמקילים בפת עכו"ם של נחתום, שמקילים לקנות במאפייה של גויים פת עכו"ם, את הפת של ישראל אסור. לא ניכנס לזה עכשיו. פת של ישראל שגוי הכין יותר, יותר חמור מפת של גוי, אז גם את זה אסור ליהודי למכור את זה לגוי, שמא גוי ימכור את זה לישראל. אוקיי, זה קצת מסובך. אולי בסוף אם יהיה זמן ניגע בזה. ועוד דבר זה קרקע בארץ ישראל, משום איסור לא תחנם. וגם לאו דווקא בארץ ישראל, גם למכור להם בית במקום של שכונה של יהודים, גם מחוץ לארץ וגם, אה, בעיה. עכשיו נעבור לחלק השני אבל העיקרי בשיעור שלנו. איך בדיוק עושים מסחר עם גויים? איזה הלכות יש? מה שונה מיהודים? מה אותו דבר כמו יהודים? כתוב בתורה, "לא תעשוק את רעך ולא תגזול". לא תעשוק את רעך ולא תגזול. זאת אומרת, רעך מוזכר רק לגבי העושק. לגבי גזלה כתוב ככה, "לא תגזול".

05:24 דובר 5 גזול זה אפילו לא רע.

05:25 דובר 2 בדיוק.

05:26 דובר 5 לא שולל רע.

05:27 דובר 2 כן. יוצא מזה לא תגזול זה לכולם. גם לא רעך. לא ת-

05:33 דובר 5 רעך זה רק יהודי.

05:34 דובר 2 רעך זה יהודי. לא תעשוק את רעך. לא לעשוק זה רק ליהודי ולא לגוי.

05:41 דובר 5 שגזל זה רק מדאורייתא.

05:44 דובר 2 גזל רק מדאורייתא.

05:46 דובר 5 זה לכולם.

05:47 דובר 2 אדמו"ר הזקן, בוא נראה את הלשון שלו. תראה את המספר שתיים בסוף הוא כותב, "והרי זה כגונב ממון ואסור מן התורה כמו שכתבה בהלכות גזילה". בהלכות גזילה הוא מזכיר את הפסוק שהבאנו פה.

06:08 דובר 5 אני, היה-- מספרים, היו מציגים מספרי אשראי שבאים עם הטלפונים. היום-

06:16 דובר 2 אנשים מורים בזה היצר. אח-

06:19 דובר 5 עד שלא זה... עד שמגנו את זה.

06:22 דובר 2 כן.

06:22 דובר 5 בין שעות לשעות.

06:24 דובר 6 לא מוכרים .

06:26 דובר 2 זהו. אנחנו נראה עוד מעט לשונות מאוד חמורים באדמו"ר הזקן לגבי גוי.

06:31 דובר 5 פחות מה.

06:32 דובר 2 איך?

06:32 דובר 5 אפילו אם זה פחות.

06:34 דובר 2 איזה גזל זה אסור?

06:36 דובר 5 אין אסור כזה.

06:39 דובר 2 זה אנחנו תכף נראה. יש מקור בראשונים ל-- בוא נקרא לזה קומבינות האלה, אבל, אה, אדמו"ר הזקן ממש לא פוסק ככה. יש דעה בראשונים שמתירה להטעות את הגוי.

06:55 דובר 5 להטעות?

06:55 דובר 2 להטעות אותו. לא ממש לגזול ממנו, אבל להטעות אותו. למשל, אתה מביא לו מוצרים, אתה סופר בטעות סופר אחד פחות או משהו כזה. אחד יותר.

07:08 דובר 5 כסף.

07:09 דובר 2 אה? זה כמו-- אדמו"ר הזקן אוסר את זה. אדמו"ר הזקן אומר שזה איסור תורה.

07:14 דובר 5 לגבי זה אבל של יהודי ישר מאוד.

07:17 דובר 2 זה הפראס הזה שיבוא אחר כך ויבדוק זה כבר בסף של חילול השם שזה לכולי עלמא אסור. אבל תכף נראה. יש מצבים, תכף נראה שגם האדמו"ר הזקן מתיר. בואו נראה.

07:31 דובר 5 לגבי החוקים האלה זה נראה שמדובר ביהודים ולא בגויים.

07:34 דובר 2 לא תעשוק את רעך. עושק מותר רק-- אסור רק ביהודי ולא בגוי. גזל אסור גם בגוי. מה ההבדל בין עושק לגזל? תכף נקרא באדמו"ר הזקן. אבל גזל-

07:47 דובר 5 גם אפשר להגיד שלא תגזול זה-

07:49 דובר 2 נמשיך, נמשיך לפסוקים הבאים. נמשיך. אה?

07:51 דובר 5 למה אי אפשר להגיד שלא תעשוק את רעך ולא תגזול זה גם הולך ביחד?

07:54 דובר 2 לא תעשוק ולא תגזול את רעך יכול להיות כתוב. רק כתוב-

07:59 דובר 5 זה לא, זה לא, זה מחבר.

08:01 דובר 2 זה עוד איסור, אבל התורה יכלה לשים את זה בסוף. לא תעשוק את-- לא תעשוק ולא תגזול את רעך. היא שמה את זה באמצע.

08:10 דובר 5 זה מחבר אותו כבר.

08:11 דובר 2 אבל החיבור הוא באופן כללי, אבל לא לגבי הגוי. נמשיך לפסוק הבא, אני אענה גם על מה שאתה אומר. פסוק הבא: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו". גם פה אתה רואה שהונאה, איסור הונאה, זה רק ביהודי, אחיו ולא בגוי. איסור הונאה ופה זה מאוד קשור לעברית שאנחנו רגילים בלשון. אנחנו רגילים להגיד את המילה הונאה על כל דבר של הטעיה. הוא הונאה אותו, הוא עשה לו ככה וכולי.

08:48 דובר 5 ברור, ברור.

08:49 דובר 2 כל רמאות קוראים לזה הונאה. בתורה, בהלכה הונאה זה דין אחד ויחיד. הונאה, הונאת ממון אני מדבר. הונאת ממון זה מישהו שמוכר לשני מוצר ביוקר. זה הכוונה הונאת ממון.

09:06 דובר 5 גם דבר עם ערך, ערך... מוכר לו דבר-

09:10 דובר 2 תמורת דבר. אם זה לא- אם הם- אם הם רצו שזה יהיה בשווי, נתנו הערכה. סתם ככה החלפה, אז אומרים לזה, זה רוצה במחת אתן לו בשריון. כן? הרמב"ם אומר: "להחליף כלים בכלים אין דיני הונאה", אבל אם הם ירדו לשום את הכלים, לראות את הערך שלהם, לראות שזה אותו דבר והתברר אחר כך שטעו בערך משהו כזה, אז זה יהיה דין הונאה. דין שלישי: "וכן תעשה"-- פסוק שלישי: "וכן תעשה לכל אבדה אחיך". אתה מוצא אבדה ואתה צריך להחזיר אותה, אז רק ליהודי ולא לגוי. אז יש פה בעצם שלוש קולות שיש לגבי גוי. דבר ראשון, עושק זה רק ביהודי ולא בגוי. דבר שני, הונאה רק ביהודי ולא בגוי. ודבר שלישי, אבדה. החזרת אבדה, השבת אבדה. עכשיו ניכנס לשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן. משהו מעניין. נקרא קצת הלכות הונאה מספר שתיים. אומר האדמו"ר הזקן, שימו לב, שתיים זה דפוס קאפוסט, זה הדפוס הראשון של האדמו"ר הזקן. מספר שלוש זה דפוס וילנה, זה הדפוס המצוי שהיה במשך המון המון שנים שלמדו את האדמו"ר הזקן. שימו לב את השינוי. במספר שתיים כתוב: "וכל דין הונאה אינו אלא בישראל, אבל מוכר הטועה בשווי המקח או בשווי המטבע". הוא בא לקנות והוא חושב שזה שווה מאה שקל ובאמת זה שווה חמישים. או שהוא רואה מטבע, הוא חושב שהמטבע הזאתי היא לא חסרה, היא מספיק שוקלת, אז שהמשקל של המטבע היה נוגע למעשה, אז הוא טועה בשווי המטבע. אין צריך להודיעו טעותו. לא צריך להודיע לו שהוא טועה. אצל יהודי אתה חייב להודיע לו. שמע, זה יקר. אפילו אם הוא בא מעצמו, מציע לך, רוצה לקנות את זה במאה שקל. אם אתה יודע שזה

11:21 דובר 2 עולה חמישים, אתה אומר לו: "סליחה, זה עולה חמישים". אבל מוכר לא צריך להודיע. ממשיך האדמו"ר הזקן: "אבל אסור להטעותו בין בשווי מקח בין בחשבון כמו שיתבאר בהלכות גזלה, וכן כל מרמה שבעולם אסורה וכולי". נקרא את זה אחר כך בהמשך. עכשיו שימו לב את מספר שלוש, איך זה מופיע בדפוסים הבאים. שימו לב איך מתחיל הסעיף. י"א, אותו סעיף. "אסור להטעות למוכרי וכן כל מרמה שבעולם אסורה וכולי". יש למישהו רעיון למה זה קרה? למה זה קרה? צנזורה. כוח הצנזורה הורידו את כל החצי הראשון של הסעיף וכתבו כאילו האדמו"ר הזקן אוסר הכול. אסור לעשות הנוכרי לאכול כל מה שבעולם אסורה. השמיטו את כל ההיתר. אבל האדמו"ר הזקן מפורש מתיר הונאה, שזה אומר למכור יקר לגוי. עכשיו, נעבור למספר חמש. אולי לפני זה, לפני זה נקרא את מספר אחד שזה משהו ככה כללי. האדמו"ר הזקן לא מביא את זה, אבל בואו נקרא. באר הגולה כותב את זה. "ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים אשר גדלו והעשירו מטעות הגויים ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה. ורבים אשר כיבדו השם והחזירו טעות הגויים לדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו והניחו אחריהם ברכה". אז אנחנו נראה בהמשך כל מיני היתרים. הוא אומר-

13:13 דובר 7 מתי הוא חי היה?

13:14 דובר 2 מתי הוא כתב את זה?

13:15 דובר 7 מתי הוא חי היה?

13:17 דובר 2 לפני כמה מאות שנים. עכשיו אנחנו נראה בהמשך היתרים, כל מיני היתרים, אבל הוא אומר לא לעשות מזה עסקים מכל ההיתרים האלה. עכשיו נעבור לחמש. בהמשך נחזור בחזרה לדינים של הונאה וזה כי אנחנו רוצים להתמקד יותר במקח וממכר. אומר אדמו"ר הזקן בחמש. עכשיו שימו לב, חמש זה סעיף אחד ארוך. אני חילקתי את זה לא', ב', ג' שיהיה לנו יותר קל, אבל זה סעיף אחד ארוך באדמו"ר הזקן. אומר האדמו"ר הזקן: "אסור לעשוק את חברו אפילו כלשהו, שנאמר לא תעשוק את רעך. ואיזה הוא עושק? זה שבא ממון חברו לידו ברצון הבעלים, כגון שיש לחברו בידו הלוואה או שכירות ואינו רוצה לשלם או שמדחה הוא בלך ושוב לך ושוב." עושק זה אומר הכסף הגיע לידך בהיתר. הוא הגיע לך בהיתר. איך? לוי, אתה שכרת ממנו בית ואתה חייב לו שכירות. עדיין לא שילמת, אז יש לך חוב, אבל זה נמצא אצלך בהיתר. ומה הוא עושה אותו אחד? הוא אומר לא רוצה לשלם לך.

14:41 דובר 7 או שהוא דוחה אותו.

14:44 דובר 2 או, בסוגריים, או שמדחה הוא בלך ושוב לך ושוב. או שהוא אומר לו לא רוצה, אז הוא לא אומר מפורש לא רוצה, אבל הוא מרמז לו שהוא לא רוצה. כל פעם אומר לו אחר כך, אחר כך, אחר כך. אז זה איסור תורה. איסור תורה שלא תעשוק את רעך. אומר האדמו"ר הזקן, בלאו זה אינו אלא בישראל, אבל לא בנוכרי, שנאמר רעך. זאת אומרת, זה יוצא ככה. נוכרי אסור לך לגזול אותו. לא רק לגזול אותו, אסור לך לעשות כל מיני פעולות שלוקחות ממנו ממון, כמו הדוגמאות שהבאתי, כרטיסי אשראי וכולי. אתה עושה כל מיני פעולות שגונבות ממון. אם נחזור רגע למספר שתיים, איפה שעצרנו באמצע, הוא אומר וכן כל מרמה שבעולם אסורה במקח וממכר אפילו לנוכרי, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף על פי שהוא נוכרי. שימו לב, הוא מוכר לו עכשיו מוצר עם פגם במוצר. הוא לא גונב לו כסף מהכיס, הוא לא לוקח לו כסף. הגוי נותן לו ברצון את הכסף כי הוא רוצה לקנות את המוצר, אבל הוא לא מגלה לגוי שיש שמה פגם. זה לא נקרא לתת ברצון. כי למה הוא נותן את הכסף? בשביל לקבל מוצר שלם. אתה נותן לו מוצר פגום. זה נקרא לגזול אותו. זה לא נקרא לתת ברצון. ממשיך האדמו"ר הזקן, "שהרי זה מטעה וגונב דעתו אם אינו מודיעו והרי זה כגונב ממנו ממון, ואסור מן התורה כמבואר בהלכות גזלה. לגזול אסור וכל ההטעיות אסורות. מה מותר? לעשוק. מה זה אומר לעשוק? הכסף כבר הגיע אליך. איך הוא הגיע אליך? בהיתר. אחרי שהוא הגיע אליך, אתה יכול לא להחזיר לו. לפי זה, באופן כללי אפשר ללוות מהגוי ולא להחזיר.

16:41 דובר 2 אבל מוסיף האדמו"ר הזקן, והוא שאין חילול השם בדבר, כגון שלווה מנוכרי ומת הנוכרי, רשאי לכחש לבנו. הבן שלו מגיע אליו, הוא אומר לו יש לך ארבעה וזה, יכול להגיד לו החזרתי. הבן שלו לא יודע בדיוק החזיר, לא החזיר, לא, לא יודע. שאינו יודע בבירור שהוא משקר. אבל כשהנוכרי יודע שהוא משקר אסור לכחש לו שום דבר מפני חילול השם. עכשיו אולי שתי שורות בנושא הזה. זה-זה מעלה הרבה פעמים תהיות. אתה לוית מהגוי, אתה לא מחזיר לו, זה מגיע לו. אז דבר ראשון, כמובן, התורה אומרת גזלת הכתוב וזה קצת מרע. אנחנו אסור לגזול, אסור לגנוב. אדם עושה את זה מצד המוסרי שבדבר. זה לא מוסרי. יכול להגיע לכל מיני מקומות רחוקים, כגון עני שגונב מאיזה עשיר עם הרבה כסף. אבל אנחנו עושים את זה כי התורה אמרה. אז אותה תורה שאמרה שאסור לגנוב, לגזול מיהודי ולעשוק את היהודי, היא אומרת שלגבי הנוכרי לגזול אסור וכל הטעיה שבעולם אסורה. אבל אם כבר הכסף אצלך מותר לך להשאיר את זה אצלך. תכף אנחנו נראה בהמשך שיש מקום להגיד שלא רק שמותר לך להשאיר את זה אצלך, אלא אסור לך להחזיר לו את זה. אנחנו נראה את זה בהמשך.

18:12 דובר 8 הוא לא יודע.

18:14 דובר 2 הוא לא יודע.

18:15 דובר 8 לא יודע.

18:16 דובר 2 לא. אם יש חילול השם אז ודאי אתה חייב להחזיר. פה הפוך. אסור לך להשאיר את זה אצלך כי יש חילול השם. במצב שאתה שהוא לא אמור לדעת. הוא טעה או שזה הבן שלו. אז הוא לא אמור לדעת. מצד מחזיק ידי רשעי עולם. ככה-- אנחנו נזכיר את זה בהמשך. נראה שזה קצת בעיה. לגבי אבדה זה ודאי. לגבי אבדה כתוב שאסור להחזיר אבדת הנוכרי. אם עושה כדי לקדש את השם או אם יש לך חילול השם זה משהו אחר. אבל בוא- כן.

18:56 דובר 8 אסור להחזיר לו.

18:58 דובר 2 בעיקרון אסור להחזיר, אלא אם כן אתה עושה את זה בשביל לקדש את השם. ופה יש משל יפה. המשל אומר לקדש את השם אבל לא לקדש את עצמך. זאת אומרת, אם אתה מחזיר לו בשביל שהוא יכיר לך טובה או בשביל ש-- אז תשאיר. לא רק עדיף, בהכרח אסור לך ל-- אסור לך להחזיר לו. והוא אומר הדבר הזה מסור ללב. לדעת האם אתה באמת עושה את זה בשביל לקדש את השם או בשביל עצמך. אז אם באמת אתה מרגיש שאין פה מצב של קידוש השם, אז אסור לך להחזיר לו. עכשיו אפשר לומר עוד משהו. זה ממש בסוגריים. מה באמת-- אולי. קודם כל זה גזירת הכתוב. עושק מותר, גזל אסור וכל ההטעיות אסורות. גזירת הכתוב. אבל אולי, אולי, אולי אפשר להסביר טעם בזה שפעם למדנו פה איזה מהר"ל מפראג שמסביר מאוד יפה את הנושא של ייאוש. הוא אומר ככה, הוא אומר, בעלות של בן אדם יש בזה שני פרטים. או שיש לו שליטה על זה, יש לו כוח ושליטה על זה. זה פשוט אצלו בבית. זה אצל מישהו ששומר לו את זה, יש לו שליטה על זה או פרט שני שדעתו עליו. יש לו שליטה על זה והוא גם יודע מי זה ורוצה את זה. אומר המהר"ל שם שברגע שירד ממך השליטה על משהו. איך ירד? אבד לך חפץ. בוא נגיד כמו פה, ואתה ת-- הבאת את זה למישהו. שליטה זה ידיעה. הבאת לו, עכשיו הוא חייב לך חוב. הכסף הזה זה לא פיקדון, זה כבר הלוואה. או טעות. טעית, נתת למישהו, זה כבר נמצא אצל מישהו אחר. פה ירד החצי של השליטה. כבר אין לך שליטה על זה.

20:47 דובר 2 מה נשאר עדיין? נשאר זה שדעתך עליו. אתה עדיין רוצה את זה. אומר המהר"ל, ברגע שבן אדם גם דעתו כבר לא עליו, כגון שהוא התייאש, אז כבר אין לו-- זה כבר לא-- אין בעלות פה. זה לא... זה נחשב כבר לא שלו. ולכן אצל יהודי, ברגע שגם זה לא אצלו וגם הוא התייאש, יהיה מותר לקחת. אולי על פי זה אפשר לומר שאצל גוי הדעתו עליו לא מעניין אותי. מעניין אותי רק הפרט של אם זה בשליטתו. ברגע שזה בשליטתו אסור לך לקחת, ולא רק לקחת, אסור לעשות שום הטעיה בשום דבר. ברגע שזה כבר יצא משליטתו, זה כבר אבדה, זה כבר, אה, טעות, דברים כאלה, אז זה כבר אין עוד דין של בעלות מצד ה-- מצד הגוי. ככה אולי אפשר להגיד. אות ג'. עוד דוגמה שנראה של הבדל בין עושק לגזל. ואף במקום שאין הנוכרי יודע, אינו רשאי להפקיע הלוואתו או שאר חובו שהוא חייב לנוכרי. אבל כשחפץ של הנוכרי הוא בעין, אסור לכפור בו, שהרי זו גזילה ממש. למשל הנוכרי נתן לך לשמור משהו, לשמור חפץ בעין. זה לא חוב שיש לך אליו, יש לך פה את החפץ שלו. ברגע שאתה אומר, "לא היה ולא נברא", אתה עכשיו גוזל אותו. זה נקרא גזל. זה לא נקרא עושק. עושק זה רק להשאיר אצלך חוב. חוב שאתה חייב לא לשלם חוב. ואגב, גם פה אפשר להגיד בסוגריים, גם אצל יהודים במידה מסוימת, מישהו שמלווה לשני משהו, הוא לוקח איזשהם אחוזים בחשבון שיש סיכוי שזה לא יחזור לו. אחוזים מסוימים. כן? אז אפשר לומר שגם אצל ה-הגוי האחוזים האלה כבר מספיקים לי שזה כבר יפקיע ממנו את הבעלות. עכשיו זה היה

22:48 דובר 2 בעצם העושק והגזל היה סוג של הקדמה לנושא שלנו, שזה מסחר עם הגויים. בן אדם הזמין מוצר מאתר של גויים, חנות של גויים, קיבל את המוצר ופתאום הוא מקבל עוד פעם את אותו מוצר. בטעות שלחו לו פעמיים את המשלוח, הוא אותו מוצר קיבל. או שהוא קיבל מוצר יקר מדגם יותר יקר. האם הוא חייב להתקשר אליהם, להגיד להם, "יש פה טעות"? אז בואו נראה. בסעיף ד' האדמו"ר הזקן מתחיל עם האיסור ועובר להיתר. ולא עוד... אולי לפני שאני ממשיך אני אעשה במצגת בשביל לזכור בראש. סיכום של הנושא של גזל וטעות הגוי. גזל הגוי בעיקרון אסור מדאורייתא, ובזה אין שום קולות. אם זה גזל אין קולות. הטעיית הגוי. אם אתה מטעה אותו, זה לשם נקרא, זה כמו גזל, דינה כגזל, כי אתה עושה פעולה. זה הכלל. אני עושה פעולה שגורמת שכסף של הגוי יעבור אליי או חפץ של הגוי יעבור אליי. יש פה, אגב, דפים מי שצריך. דף A4.

24:09 דובר 9 בגלל חילול השם או משהו?

24:11 דובר 2 איך?

24:11 דובר 9 בגלל חילול השם?

24:13 דובר 2 לא. זה ש-- לגזול ולהטעות אסור מדין תורה, בלי קשר לחילול השם. השלב הבא יהיה קשור חילול השם. לגבי טעות ואבידת הגוי, שזה בעצם דברים שכבר יצאו מידו של הגוי ועברו אליך. פה מותר. במקום חילול השם אסור לך, אתה חייב להחזיר לו שלא יהיה מצב של חילול השם. מי שרוצה לקדש את השם ולהחזיר זה עדיין לא דיברנו על זה. הרי זה משובח אם הוא עושה את זה. דיברנו על זה בקצרה, אבל נזכיר רק את המקור. זה משובח. הרי זה משובח להחזיר בשביל לקדש את השם. עכשיו נמשיך באדמו"ר הזקן. אחר כך נסכם, נחדד את ההבדלים בין טעות להטעיה. עוד ד'. "ולא עוד, אלא אפילו קנה חפץ מנוכרי אסור להטעותו בחשבון ונתינת מעות, מעות בעד החפץ. אסור לתת לו כסף פחות תוך כדי לספור פחות כסף. כמו שנאמר בחישבון קונהו. בתורה מפורש שם אפילו במכירה לגוי, יצא לעשות חשבון מדויק, לתת כסף מדויק. עכשיו למה זה? למה זה לא נקרא, אה, טעות הגוי? אני סך הכל מטעה אותו. מסביר האדמו"ר הזקן, שהרי אינו נוכרי מקנה לו החפץ אלא ביד סכום הדמים שפסק לו. הנוכרי לא מוכן לתת לך את זה בתשעים שקל, רק במאה שקל. והמטעה הוא בחשבון המעות. הרי זה כגונב החפץ ולא כמפקיע חובו. אם אתה משלם לו רק תשעים ולוקח את החפץ, אתה, אתה, אתה גוזל את החפץ. זה לא את העשר שקל, את החפץ אתה גוזל כי הוא לא מסכים. הוא רוצה למכור לך את זה במאה, לא בתשעים. אז זה נקרא גזל. זה לא נקרא הפקעת חוב. ממשיך האדמו"ר הזקן, "ואפילו גניבת דעת שאין בה חיסרון מעות אסורה במקח וממכר, כמו שכתוב

26:24 דובר 2 בהלכות אונאה". זה דבר שלא קראנו אותו עכ-- עדיין. לפי הזמן, אולי נלך אליו אחר כך. עכשיו נעבור למה מותר בנושא של מקח וממכר. להטעות אותו אסור. מה מותר? זה ה', "ומכל מקום אם הנוכרי טעה מעצמו מותר, אם לא יהיה חילול השם בדבר מפני שלא יוודע לו". אם הנוכרי טועה מעצמו. אתה רואה שהוא נותן לך כסף, אתה סופר את הכסף, אתה רואה שיש פחות, אז זה יהיה מותר. עכשיו כאן הרמב"ם אומר תנאי. תנאי, מתי מותר טעות של הגוי? הוא נותן תנאי. הוא אומר טעות של הגוי מותרת בתנאי שמההתחלה אתה אומר לו, "אני סומך עליך בחישובים". כשאתה אומר לו את זה, זה מותר. אם אתה לא אומר לו את זה, אמרנו זה אסור. למה זה אסור? אולי הוא בכוונה בודק אותך עכשיו לראות אם אתה תחזיר לו. ככה כותב הרמב"ם. שימו לב, האדמו"ר הזקן פוסק לכולם לא ממש כמו הרמב"ם.

27:34 דובר 9 נכון.

27:34 דובר 2 ונכון, כן. הוא כותב, "ונכון שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך". זה רק נכון, זה לא תנאי.

27:44 דובר 9 לכתחילה.

27:45 דובר 2 לכתחילה צריך לעשות את זה, אבל בדיעבד לא. ומי שיפתח שם באדמו"ר הזקן-- ב-- ברמב"ם, הוא יראה את המגיד משנה על המקום. המגיד משנה אומר שזה רק מידת חסידות. מידת חסידות. הוא חולק, הוא חולק על הרמב"ם. חולק על הרמב"ם. הוא מסביר, הרמב"ם מביא את זה מהגמרא. הוא אומר, הגמרא התכוונה למידת חסידות. רב כהנא שם בגמרא זה היה מידת חסידות. אז האדמו"ר הזקן פסק כמו המגיד משנה שבדיעבד זה מותר. לכתחילה צריך לעשות את זה. אז אם לסכם, בעצם כשבן אדם בא לעשות מסחר עם גוי, אז כדאי לפני שהוא מתחיל את המסחר או בא לקנות או בא לזה להגיד, "אני סומך עליך, אתה בן אדם מאמין", וככה לכתחילה זה מה שצריך לעשות שאם יקרו טעויות. אבל אם לא אמר את זה ובסוף הוא מוצא כסף באופן של טעות, אז הוא יכול להשאיר את זה אצלו. אבל מה הרמב"ם אומר? מפני שלא יוודע לו. צריך שהוא לא יקלוט שאתה עשית לו איזה, איזה מצב של איסור. עכשיו יש פה משהו באמצע שיש קצת לדון בו. מה קורה-- מה פירוש לא יוודע? יש מצב שאתה בטוח שכשהוא ילך הביתה הוא יספור את המוצרים והוא יבין שהוא קיבל פחות. עכשיו, בזה עצמו יש שתי אפשרויות. יש מצב שהוא יבין שאתה שיקרת עליו. יש בזה-- זה קשה לצייר את האופנים, אבל יש אופן שהוא יבין שאתה שיקרת עליו ויש מצב שהוא יבין שהיה טעות, אבל עכשיו אולי גם אתה טעית. הוא לא יחשוד בך שאתה ממש שיקרת. עכשיו, הלשון של הרמב"ם כאן קצת סתומה. הוא כותב, "מפני שלא יוודע לו". מה פירוש לא יוודע לו? לא יוודע לו בכלל מה קרה או

29:30 דובר 2 שלא יוודע לו ששיקרת עליו? זה לכאורה לא כל כך ברור. מאיפה כן אפשר ללמוד את זה? אפשר ללמוד את זה ממה שקראנו בהתחלה. הוא דיבר על הבן של הגוי שמישהו לווה, לווה את מהאבא והאבא מת ועכשיו אתה-

29:46 דובר 10 לא מה שהלווה.

29:48 דובר 2 הוא אומר שם, שימו לב ללשון אבל. תסתכלו בצד ימין למטה. הוא אומר, "רשאי לכחש לבנו שאינו יודע בבירור שהוא משקר". שימו לב, יכול להיות שהבן הזה חושד בך שאתה משקר. הוא אומר, "מה, זה הלוואה רצינית שלוויתה מאבא מאה אלף שקל. פתאום אתה אומר החזרתי". הוא מסתכל עליך ואומר, "לא בטוח, אבא", אבל הוא לא יכול לדעת כי זה עסקים עם אבא.

30:15 דובר 10 אין לו הוכחות.

30:15 דובר 2 אין לו הוכחות. מפני שאינו יודע בבירור שהוא משקר. זה לכאורה כבר מספיק לי.

30:19 דובר 10 מה קורה אם הוא כן יודע שאתה משקר? עשית איתו עסקה.

30:25 דובר 2 כן.

30:25 דובר 10 מחר הוא אומר לך, "תשמע, טעית. צריך לעשות תיקון כזה וכזה".

30:29 דובר 2 אוקיי. עכשיו הוא אומר לך שטעית. עכשיו, אם אתה לא תחזיר לו, מה יקרה?

30:34 דובר 10 חילול השם.

30:34 דובר 2 חילול השם. אז-

30:36 דובר 10 במקרה שהוא זכר את החוב והוא בא אליך-

30:38 דובר 2 כן, אם הוא בא ומבקש, חייב להחזיר לו כי זה חילול השם. הכול פה מדובר שהוא לא מבקש, שאתה מגלה את זה לבד.

30:45 דובר 10 מה אם הוא בא ואומר, "אני סומך עליך ו..."

30:48 דובר 2 עכשיו, אם יש אפשרות לבוא ולהגיד לו, "אתה בטוח? אתה בטוח שהיה טעות? תראה, סמכתי עליך. אני לא חושב, נראה לי אני... בוא נראה, אני אספור". כביכול אתה מגיע למצב כזה שהוא בסוף לא בטוח שאתה משקר עליו. אז שוב, זה בדיוק דומה למה שדיברנו. מצד-- הוא בטוח שהיה טעות, אבל הוא רק לא יודע אם אתה משקר עליו או לא, אם במכוונה או לא. לכאורה אפשר לדייק מפה שזה מותר. לכאורה. עכשיו בואו נסכם את הנושא של טעות והטעיה. מתי זו טעות, מתי זו הטעיה, ופה זה ה-הקו הגדול וזה פשוט עובר מאיסור תורה להיתר גמור. לכן מאוד מאוד צריך לדייק בזה, לראות האם אני עושה פה הטעיה או שזה מצב של טעות. אז נראה. נתחיל עם האיסור הטעיה. אני אתן כמה דוגמאות להטעיה. להעלים פגמים במוצר. אני מוכר לו מוצר ולא מספר לו שיש במוצר פגם, דפקט. מה אתם אומרים, מה זה הטעיה או טעות? זו הטעיה. למה? כי את הכסף שהוא משלם הוא לא רוצה לשלם לך על משהו פגום. הוא רוצה משהו שלם. אי דיווח על פגמים. שימו לב, יש העלמה ויש אי דיווח. העלמה זה שאתה עושה פעולות, דיברנו על זה בעבר, כל מיני פעולות שאתה עושה להסתיר. גם אי דיווח זה גם אסור. אגב, בסוגריים, דיברנו על למכור ביקר. למכור ביקר, אמרנו שמותר. עכשיו גם כשאתה מוכר ביקר אתה לא מדווח לו שזה יקר. אבל למה זה מותר? נראה מה את הלשון של האדמו"ר הזקן ונראה עכשיו. במספר ארבע.

32:36 דובר 11 הוא יכול לדווח לשום מקום. הוא יכול

32:39 דובר 2 כן, הוא אומר משהו דומה. במספר ארבע בסוף, בקטע השני הוא אומר לגבי למדוד לו. הוא דיבר לגבי למדוד. חסר או יתר אסור ל-ל-ל-- באופן שגוזל ממנו. ואינו דומה להונאה שהוא רואה מה שקונה ותובע מעצמו בשווי המקח וטעותו מותרת כעדותו. אבל זה מטעה וגונב ממנו. זאת אומרת, הוא רואה את זה. הוא מוכן לשלם על זה מאה שקל. זה לא כמו המקרה שיש פגם בפנים והוא לא מוכן לשלם מאה שקל על משהו עם פגם. פה הוא רואה את זה, הוא חושב שזה עולה מאה שקל. הוא מסכים לשלם מאה שקל על כזה מוצר, אלא מה, הוא לא יודע שבשוק אפשר למצוא את זה בפחות. זה כבר לא עניין שלך. אם זה אחיך אתה צריך להגיד לו, "תשמע, זה עולה פחות", אבל אם זה גוי זה לא עניין שלך. אז זה אי דיווח על פגמים. אם זה פגם זה נקרא הטעיה. אם זה אי דיווח על יוקר זה לא נקרא הטעיה, זה נקרא טעות שלו. דבר שני, שכנוע באמצעות שקר. זה גם נושא חשוב. אמרנו שנמכור ביוקר מותר. נקרא משהו שכבר קראנו, אולי לא שמנו לב אליו. מספר שתיים בשורה-- בסוף השורה השלישית. האדמו"ר הזקן אומר, "אבל אסור להטעותו בין בשווי מקח בין בחשבון". בין בשווי מקח. רגע, אמרנו שמותר למכור ביקר. פתאום הוא אומר, "אסור להטעותו בין בשווי מקח". אז מותר או אסור? ו-ו-ואחד מעורכי השולחן ערוך של האדמו"ר הזקן, הוא כתב על זה, "לא מצאנו ידינו ורגלינו להסביר את האדמו"ר הזקן", ככה הוא כתב, לשון כזאת. כי באמת אתה קורא, אתה אומר, רגע, אם זה הוא טעה מעצמו, אז מה זה משנה אם זה גזל או-- אפילו

34:35 דובר 2 בגזל מותר טעה מעצמו. אם אתה מטעה אותו גם בשווי אסור. מה הנקודה? מה אתה אומר?

34:41 דובר 11 אתה יכול להטעות אותו זה פשוט כמה זה עולה, לא כמה זה שווה.

34:45 דובר 2 שווה. יפה. זה, זה הנקודה. אתה אומר לו כמה זה שווה, להטעותו בשווי מקח. הוא אומר לך, "מה? אה, באמת מאה שקל?" אתה אומר לו, "בטח, זה שווה מאה שקל", פה אתה מטעה אותו.

34:56 דובר 11 מאה שקל

34:58 דובר 2 כן, אתה אומר לו מה המחיר. יש לזה גם ראיה. לא יודע, אולי בהזדמנות במקום אחר ב-- מי שירצה לראות הלכות אונאה המון[?] באדמו"ר הזקן בסעיף הראשון. שם האדמו"ר הזקן אומר שאם אתה רואה יהודי אחר שמוכר לגוי ביקר, אסור לך לספר לגוי. אסור לך לספר לגוי. למה? זה נקרא שאתה מזיק את היהודי, כי הרי טעות הגוי, הונאת הגוי מותרת. אז למה אתה מספר לגוי? אתה מזיק את היהודי. ככה הוא אומר. אתה רואה שמה, מה, היהודי מוכר לו ביוקר וזה מותר כי הוא לא מטעה אותו בשווי. אז זה מה שאני אומר, שכנוע באמצעות שקר. לשכנע, לשכנע גם בשווי או בכלל לשכנע אותו. נגיד לו, "זה מאוד שווה, כי לא תמצא את זה במקום אחר" או "היום זה הולך", לא יודע מה, כל מיני שקרים. זה אסור. זה נקרא הטעיה.

35:52 דובר 11 ליהודי מותר?

35:53 דובר 2 יהודי ודאי שאסור. מה?

35:54 דובר 11 ליהודי להגיד ליהודי השני שלא יקנה.

35:58 דובר 2 אה, להגיד שלא יקנה מותר, כי אתה מציל. אתה מציל את ה-- את הקונה מזה שייקחו לו כסף יותר. אתה מציל את המוכר מאיסור הונאה, כי אסור לו למכור ביקר בלי להודיע לו. שינוי המחיר שסוכם זה גם חשוב. סיכמתם על מחיר ונתת לו שקל פחות. דיברנו על זה. עכשיו, זה לא דיני הונאה. רגע, זה שקל פחות משתות, זה לא נקרא הונאה. הונאה זה למכור ביקר, אבל לקחת לו כסף מעל מה שסוכם או לשלם לו פחות זה לא הונאה, זה איסור של גזל. וספירה לא נכונה. לספור מוצרים, לספור בצורות לא נכונות זה גם אסור. זה האיסור. מה המותר? טעות. טעות מותרת. מה ההגדרה של טעות? אז פה יש שלוש אפשרויות: למכור לו מוצר ביוקר. למה זה נקרא טעות? כי הוא טועה עם עצמו. אתה לא אומר לו שום מידע לא נכונים, אתה רק אומר לו, "אני מוכר את זה בכך וכך". זה מותר. קבלת תשלום מיותר, כבר קיבלת תשלום מעל. ו-- לגבי מקח וממכר, קבלת כמות מיותרת. קנית וקיבלת בטעות יותר, אז גם כן זה יהיה מותר. אז לסיכום-

37:22 דובר 3 חילול השם.

37:23 דובר 2 זהו, זה, זה יפה. בדיוק זה המקום להזכיר את זה. גם המצבים האלה, מצב של חילול השם זה יהיה אסור. עכשיו, דקה אחת כמה שיש, אני רוצה להוסיף את הנושא הזה שאמרנו מקודם, להחזיר אבידה של גוי. אסור להחזיר אבידה של גוי. אומר הרמב"ם: "מחזיר לו אבידה זה אסור". אומר: "הרי זה מחזיק ידי רשעי עולם". בסוגריים, יש שו"ת שואל ומשיב והוא אומר שהכוונה היא להחזיק ידי עובדי עבודה זרה, ולכן הוא אומר היום שהם לא עובדי עבודה זרה, אז הוא אומר שאין את האיסור הזה, את האיסור. אתה יכול להשאיר את זה אצלך, זה מותר, אבל-

38:03 דובר 3 לא מאמינים בהשם בכלל כמו ה-- שבדיה, שבדיה וראו שהם אתאיסטים.

38:13 דובר 2 הם עוברים על האיסור של האמונה בשם הכול, אבל לא יודע אם זה נקרא עובד עבודה זרה. הם לא עובדים עבודה זרה. עכשיו, יש בזה הרבה בנושא של עובדי עבודה זרה. הכנתי פה כבר את הדפים. אמרתי אם יהיה זמן לדבר, נדבר בשיעור הבא. נדבר על איזה הרבה דברים, על הגויים של היום, מה מותר מה אסור. עכשיו, הרמב"ם הלכה הבאה כותב: "וטעות הגוי כאבידתו הוא מותר". ככה הוא כותב. מה פירוש? מותר לך להשאיר את זה אצלך. עכשיו מה קורה אם אני רוצה להחזיר לו כטעות? מותר לי או אסור לי? האם זה כמו אבידה שאסור לי? הוא לא מזכיר. הוא כותב: "טעות הגוי כאבידתו הוא מותר". הוא לא מזכיר וגם הטור הזה לא מזכיר שאסור להחזיר לגוי. אבל מה שראיתי פוסקים האחרונים, קצת דומים אפילו אחד בשני תשובות מלכו[?] ועוד שו"ת שדה הארץ אני חושב. הם כתבו שאם הרמב"ם כותב טעות הגוי כאבידתו, אז אותו דבר. אז כמו שאבידת הגוי אסור לך להחזיר לו אם לא במצב של קידוש השם או חילול השם, אז סך הכל גם פה יהיה אסור להחזיר לו. צריך עוד סיכום או שאולי שוב סיכום של הסיכום? הטעיה וגזל-

39:22 דובר 3 אנחנו רוצים לאפס[?] לגוי שיהיה, שיהיה הרבה משהו.

39:25 דובר 2 כן, זה מה שנמצא, זה. הטעיה וגזל אסורה, טעות מותרת. זה הסיכום.