שיווק מוצרים על פי ההלכה - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 השיעורים הקודמים למדנו על איך קובעים מחיר של מוצר, איך, אה, מכינים את המוצר למכירה, שאסור לעשות כל מיני פעולות שמטעות באמצעות חידוש מוצר, דברים כאלה. ועכשיו הגענו לשלב שהמוכר עומד מול הקונה ומשווק לו את המוצר, מוכר לו, והיום זו תעשייה רצינית שלומדים אותה, איך למכור. איש מכירות זה משהו מבוקש. וזה השאלה פה, איך ה-- מה הגבול בין לרמות לבין לעשות את העבודה? תגיד לאיש מכירות, "אל תגיד שום מילה, אל תגיד ככה, אל תגיד ככה", למכור צריך טיפה לשכנע. צריך דברים. מה מותר ומה אסור? עכשיו, בהלכה לא הכול מפורש. אין ממש, אה, הלכות מפורשות איך משווקים מוצר. צריך ל-ללקט מכל מיני מקומות. אספתי כאן כמה מקורות. אמ, אחד מהם זה שני לוחות הברית שפשוט אין לי אותו עכשיו תחת ידי, אז אני אגיד מהז-מהזיכרון מה שכתוב שם. אנחנו נראה, יש דברים שזה כן בסדר. היו, היו תנאים שאסרו יותר ממה שאנחנו חושבים, אבל בפועל נראה שיש דברים שייתירו או דברים שאסרו. אז נתחיל ככה. נלמד קודם כל איך אתה מציג את המוצר לקונים. אחר כך שיטות של שיווק ושכנוע, מה מותר, מה אסור, וככל שיינתן הזמן, דין של הנחות ומבצעים. אתה עושה איזושהי הנחה בשביל לשכנע אותו לקנות. האם מותר? וכמובן שמותר, כולם יודעים שיש היום הנחות, אבל האם, אה, אחד יכול לטעון, "אתה מה? אתה עושה הנחות? אתה מושך את כל הקונים אליך, אתה מפריע לי". ואיך לעשות הנחות? והעלמת מידע על פגמים. שני הדברים האחרונים זה ככל שיינתן הזמן. יוסבר. עכשיו, דבר ראשון, איך מציגים את המוצר לעיני הקונים. זהו, יש שאתה אומר לו באופן מילולי, אתה אומר לו כל מיני דברים שהם לא

02:38 דובר 2 נכונים. אתה יכול להגיד את זה בפה, אתה יכול לכתוב את זה על המוצר. זה ודאי שזה אסור. פה לדוגמה רואים מיץ ענבים כתוב עליו מאה אחוז טבעי, שאם הוא לא באמת מאה אחוז טבעי, אז זה משהו אסור.

02:53 דובר 1 זה לא מאה, אין.

02:54 דובר 2 עכשיו, כל הזמן ייכנס לנו פה לאורך כל הדרך דברים כאלה שכולם ככה עושים וכולם מבינים שזה לא בדיוק כמו שכתוב או כמו שאומרים, והשאלה עד כמה זה מותר. לדוגמה, מאה אחוז טבעי. לא יודע בדיוק מה החוק אומר על זה, אבל הרבה פעמים אומר, כתוב מאה אחוז טבעי וזה לא באמת מאה אחוז, זה תשעים ותשע נקודה כך וכך. יש כל מיני חומרים שמכניסים, הם לא מפריעים למאה אחוז טבעי. עכשיו, לפי הלכה יבשה כתוב מאה אחוז טבעי, זה אומר מאה אחוז טבעי. אין שם שום דבר אחר. מצד שני, נהוג כן לכתוב ככה וכולם מבינים. אז על פרט כזה, הזכרנו את זה פעם שעברה לגבי השריית הבשר במים שהוא ייראה שומני. שם המורה רצקן[?] כותב שאפילו שמנהג כל המוכרים לעשות ככה, הוא אומר, מעיקר הדין מותר, אבל שומר נפשו ירחק מזה. למה? כי יהיו כאלה שיסתכלו ויחשבו שזה באמת שמן. כי אחרת למה כולם שורפים את זה בשביל שיחשבו שזה שמן? אז בגלל שיהיו כאלה שייטעו, לכן שומר נפשו ירחק מזה.

04:07 דובר 1 זה מתייחס לקונים או למוכר?

04:10 דובר 2 על המוכר.

04:10 דובר 1 על המוכר.

04:11 דובר 2 על המוכר. אני נתתי לך דוגמה, למשל, אמ, תמונות על אריזה שהן מייפות את ה-את המוצר בפנים, אבל כולם מבינים שזה לא בדיוק ככה בפנים. כן, נתתי דוגמה של כריות בחלב ואתה רואה את זה ככה קופץ עם חלב כזה מיוחד וכריות מיוחדות. אתה מבין שבפנים זה לא נראה ככה. אלא מה? אתה מבין שעושים את זה בשביל למשוך את העין. כזה דבר לכאורה לא שייך להגיד שומר נפשו ירחק מזה, כי אין מישהו בעולם שיתעה עכשיו. או כל מיני הצעות הגשה שיש, שכתוב הצעות הגשה. אבל מצד העניין אף אחד לא חושב שהוא רואה את הקרוטונים, הוא רואה סלט חי, הוא לא חושב שיש בפנים סלט חי עכשיו. הדברים-

04:53 דובר 1 להמחשה בלבד.

04:54 דובר 2 איך? כן, כן, הם כותבים גם להמחשה בלבד על הצעת הגשה. אני אומר הלכתית, אם זה דבר שאף אחד בעולם לא יטעה בו, אז אין, אין בזה בעיה. מתי כן מתחיל בעיה? שייתכן שיהיו כאלה שיטעו. עכשיו מאה אחוז טבעי, אני לא יודע, זה קצת... יכול להיות שבעל מוצר שרוצה ללכת על פי ההלכה בצורה מלאה, אם זה לא מאה אחוז טבעי, יכול להיות שהוא יצטרך להתרחק מזה כמו שהגמרא דוחה כותב[?]. אבל מעיקר הדין, מעיקר הדין זה יהיה מותר.

05:23 דובר 1 יש עניין של ה... אתה מוכר מוצר. נתנו לנו לדוגמה זה של מיץ תותים. זה, יש את ה-- כשאתה רוצה לומר לבן אדם שזה באמת מיץ ענבים, ולא תרכיז של מיץ ענבים עם מים, ולא איזה לא יודע מה. זה גם אם זה בן אדם מבין בזה, זה לא אומר שזה שולל את האפשרות שמוסיפים חומרים משמרים.

05:52 דובר 2 כן, אני מבין.

05:53 דובר 1 שזה יתקלקל לאורך זמן.

05:54 דובר 2 מבין.

05:55 דובר 1 אז לא נחשבת גם מבחינת המאה אחוז? לא שהוספתי סוכר או משהו נוסף.

06:01 דובר 2 כן, כן, אני אחזור בשביל ההקלט-- בשביל אלה ששומעים את ההקלטה אני אחזור על השאלה. אתה אומר ש-שהרבה פעמים שכתוב מאה אחוז טבעי זה לא באמת. גם מצד ה-- מלכתחילה הם לא שוללים את זה שיהיה חומרים קצת משמרים וכולי.

06:13 דובר 1 זה טבעי.

06:14 דובר 2 הרעיון שזה טבעי.

06:15 דובר 1 כן, זה לא איזה תוספת תרכיז עם-

06:17 דובר 2 כן, אבל לכאורה המדד פה צריך להיות, המדד צריך להיות מה, מה, מה הקונים מבינים. זה המדד. אתה יכול לכתוב מיץ ענבים טבעי אם אתה רוצה שיבינו שזה טבעי ולא סינתטי. כן. בסדר, אבל תראה-

06:37 דובר 1 את המוצר כמעט בלתי אפשרי.

06:39 דובר 2 כן.

06:39 דובר 1 שמוצר יהיה מאוד בהתקנים של החיים, אדם-

06:44 דובר 2 כן, שהוא יוכל להיות-- כן, נכון.

06:49 דובר 1 כל ה...

06:50 דובר 2 נכון, נכון. יכול להיות שזה נקרא כבר מצב כזה-

06:52 דובר 1 אם אתה בא לחנות בוטיק, אני אומר, יש הבדל בין המבט לחנות בוטיק וכתוב מאה אחוז.

06:58 דובר 2 כן.

06:59 דובר 1 זה לא נראה סופר סאל, אבל כתוב מאה אחוז.

07:01 דובר 2 כן, הוא מבין. אתה אומר, אנא לוקח בחשבון שיש משהו שמשמר את המוצר.

07:05 דובר 1 בדיוק, בדיוק זה.

07:06 דובר 2 אוקיי. כן. עכשיו זה שאתה כותב באופן מילולי. מילולי זה להגיד, לכתוב. יש גם באופן חזותי. יש פה גם כן רואים עוד מיץ ענבים עם תמונה של ענבים. לא כתוב שמה מאה אחוז טבעי ולא כתוב שם שזה עשוי מענבים. יכול להיות שזה בכלל מיץ מזה, מכל מיני חומרים אחרים ללא חשש פרי. כן? אגב, גם המיץ ענבים שהוא ללא פרי, שלא מכיל פרי, גם כן יש תמונה של ענבים, אבל כתוב שמה "אינו מכיל פרי". אבל אם אתה עושה בקבוק שנראה כמו מיץ ענבים ואתה עושה לו תמונה של מיץ ענבים וכתוב שמה כותב, כולם מבינים שזה מיץ ענבים, ואם בפנים אין מיץ ענבים אז זה גם כן הטעיה. איפה רואים את זה? אז בוא נראה. קראנו את זה כבר עד באריכות, המספר אחד כאן. "אסור לפרכס את האדם ובהמה בכלים עומדים עם אחר. אדם כגון עבד כנעני שהוא זקן וצובע שיער ראשו וזקנו כדי שיראה בחור". פה האדמו"ר הזקן עושה לצבוע לו את השיער. אתה לא אומר עכשיו שאתה מעמיד אותו למכירה, אתה אומר: "יש לי פה עבד בחור, עבד צעיר". אתה רק צובע לו את השיער, אבל זה גם אסור, כי אתה נותן לאנשים להבין משהו מסוים שהוא לא נכון, אז זה גם בעיה. עכשיו, זה באופן כללי. עכשיו ניגש לדרכי השיווק המותרות. אחר כך נעבור למה שאסור. קראתי לפה אמצעי שכנוע חוקיים. זה ככה מקובע בלשון שלנו להגיד, האם זה משהו שהוא חוקי? חוקי זאת אומרת זה מתקבל, אבל הנקודה היא שעל פי ההלכה זה מותר. אז דבר ראשון זה הדגשת שבחים. אתה מוכר מוצר ואתה אומר לקונה, מדגיש את כל השבחים של המוצר. אתה אומר

08:56 דובר 2 הוא כזה והוא כזה והוא כזה. בעיקרון זה דבר שהוא מותר. יש פה מקור, ה"מסילת ישרים", מתבטא שם סוג של כלל בכל הנושא הזה. זה מספר שתיים. אומר "מסילת ישרים": "ואם תאמר בלבבך ואיך אפשר לנו שלא להשתדל במשאנו ובמתננו לרצות את חברינו על המקח ועל שוויו?" איך אפשר ככה להתנהל? לא לתת לנו להגיד מילה. צריכים לשכנע. זה חלק מהמשא ומתן. לשכנע על המקח ועל שוויו, להסביר לו כמה זה שווה ולמה זה טוב. עונה "מסילת ישרים": "חילוק גדול יש בדבר, כי כל מה שהוא להראות את הקונים אמיתת טוב החפץ ויופיו, הנה ההשתדלות ההוא טוב וישר". אתה בא ללמד את הק-- ל-ללמד את הקונים, להסביר להם כמה זה טוב וכמה זה יפה, מצוין. השתדלות ההוא טוב וישר. "אך מה שהוא לכסות מומה חפצו אינו אלא אונאה ואסור, וזה כלל גדול באמונת המשא והמתן". זאת אומרת, אין שום בעיה לשכנע בן אדם, להסביר לו כמה דבר הוא טוב. אם זו האמת, מצוין. אתה רוצה להדגיש את השבחים? מצוין. תדגיש את השבחים. אתה לא משקר עליו, אתה לא מעלים שום דבר. אז זה מצוין וזה מותר. אם אתה מעלים דברים זה כבר יהיה אסור. עכשיו, יש לשון, אמרתי לכם משני לוחות הברית שלא, לא מופיע פה. הוא כותב לשון: "ולא ישבח אותו יותר מדי". ככה הוא כותב על המוצר שאתה מוכר, "ולא ישבח אותו יותר מדי". אז אני חושב שהוא מתכוון יותר מדי, יותר מדי בעברית, אצלנו אומרים יותר מדי, כאילו הרבה, אבל בלשון הקודש הרבה פעמים יותר מדי הפירוש הוא יותר מן הראוי, יותר ממה שהוא... יותר מהאמת. לכאורה זה מה שהוא התכוון, לא ישבח אותו יותר מדי, לא

10:58 דובר 2 ישבח אותו יותר מהראוי, יותר ממה שנכון. לכאורה זה מה שהוא מתכוון. עוד דבר שאפשר לעשות זה הוספת יופי ונוחות. זה הזכרנו בפעמים קודמות. בשביל למשוך את הבן אדם לקנות הוא מוסיף יופי במוצר, הוא מוסיף כל מיני דברים שקשורים לנוחות, והדוגמה בהלכה נראה את הסעיפים שלוש וארבע. בשלוש מדובר על כלים חדשים שמותר לצבם כדי לייפותם. האדמו"ר הזקן אומר: "וכן לייפותם בשאר מיני איפוי אפילו מתעלים ומדמים יותר מן השבח שמציחה". זאת אומרת, לא רק שאתה מוסיף יופי ב-ב-בשביל למשוך אותם, אתה גם מעלה להם במחיר בגלל היופי. הוא אומר שזה מותר. "הוי, ואין כאן טעות באונאה, שהמוסיף דמים בשביל יופיה מוחל לו מדעתו". אז זה מותר כי הבן אדם רוצה את היופי. יופי זה חלק משיטת השיווק וזה, זהו. הרעיון הוא ליעוד מעט- איך?

12:06 דובר 3 הוספת נוחות.

12:07 דובר 2 הוספתי יופי. עכשיו, אם אני אבדוק כמה יופי הוספתי, נתתי דוגמה פעם שעברה, אדם לקח כמה מוצרים ועשה משלוח מנות. אני חשב את כל המוצרים עולים חמישים שקל. הוספתי כמה פרחים. כמה כבר עולה הפרחים? כמה כבר עולה העבודה שעשיתי? למה שאני אקפיץ את זה למאה שקל? בכל זאת זה מותר. עכשיו זה לא סתם. נראה את הדוגמה הבאה שיש בזה מחלוקת תנאים. להלכה נפסק שמותר ויש מחלוקת תנאים. בסעיף ארבע.

12:37 דובר 3 כמו שאפשר, כמו לדוגמה קפה, אנשים מוכנים לשלם על אמנות, מחירים-

12:44 דובר 2 כן.

12:47 דובר 3 לא מגיעים ל-

12:47 דובר 2 כן, חפצי אמנות. חפצי אמנות יש להם גם... זה נקרא שוק אחר. יש להם ערך בפני עצמם. לא שהיה פה דיני אונאה וחפצי אמנות, יש להם שווי בפני עצמם. רוב הפעמים

13:02 דובר 3 רגע, אבל יש את שווקים ומה, מה הכוונה? אתה אומר גם חסרונות, גם היתרונות יותר מדגיש את המעלות. כמו הייתי מקרה של מוצר מוכר סתם זה נשאר ק P וזה לא-

13:13 דובר 2 כן, כן, מדגיש. כן, כן. הוא אומר את ה-את החסרונות. חסרונות שלא נראים, כן? אם יש חסרונות שנראים בדבר אז לא צריך להגיד אותם. בן אדם רואה את זה מול העיניים, לא צריך להגיד. זה יבריח את הקונים. עכשיו לגבי שפת יופי ונוחות. יופי זה מה שדיברנו עכשיו. נוחות זה מספר ארבע וגם קראנו את זה גם כן אז. אומר האדמו"ר הזקן: "מותר לברור הפסול מתוך הגריסין ומהקטניות כדי שיראו יפים ללוקח, ואינו כמטעה הוא, זהו דבר הנראה לעיניים, ויכול הלוקח לראות ולהבין כמה שווים יותר בשביל שהוציא מהם הפסולת וטוב לו להעלות בדמיהם כדי שלא יצטרך לטרוח ולבררם". זה דוגמה שבמשנה זה מחלוקת תנאים. רבי יהודה אוסר. רבי יהודה אוסר ל-לנקות את ה-את הגריסין. מה הבעיה? ניקיתי אותם, אני מוכר אותם יותר יקר. בכל זאת הוא אוסר. למה הוא אוסר? כי אם תבדוק, עד עכשיו היה לך למשל, אה, קילו של גריסין יחד עם הפסולת שלהם, אתה מוכר אותם בעשרים שקל. עכשיו, ברגע שהם נקיים אתה מוכר אותם בארבעים שקל, כי הם נקיים. אם תבדוק כמה באמת נוסף בקילו, תוציא, תשקול כמה גלי-- כמה פסולת הוצאת וכמה גריסין נשארו בתוך אותו קילו, זה לא יהיה עוד עשרים שקל, זה יהיה עוד קצת. אז רבי יהודה אוסר את זה, כי אתה בעצם כאילו מושך את הבן אדם לקנות והוא משלם סתם יותר כסף כביכול. כך רבי-

14:43 דובר 3 כמה יותר?

14:43 דובר 2 איך?

14:44 דובר 3 כמה יותר?

14:46 דובר 2 למשל זה אמור לעלות שלושים מבחינת הכמות-

14:50 דובר 3 מוכר בשלושים.

14:50 דובר 2 ואתה מוכר את זה בארבעים, שלושים וחמש, לא משנה. מצד רבי יהודה יש פה כביכול משהו שאתה סתם לוקח יותר כסף מהקונה.

14:59 דובר 3 מקבל את הסחורה.

15:00 דובר 2 לא, הוא מקבל את הסחורה, אבל בגלל שהסחורה נקייה אז הוא משלם יותר מאשר-

15:05 דובר 3 ממה שהוא השקיע לפסולת

15:07 דובר 2 כן, יותר מאשר הפסולת שהוצאת. אז אומר האדמו"ר הזקן: "אין פה בעיה של הטעיה, זה דבר הנראה לעיניים. הלוקח יכול לראות ולהבין כמה שווים יותר בשביל שהוציא מהם הפסולת. ולא רק זה, הוא רוצה את זה וטוב לו להעלות בדמיהם כדי שלא יצטרך לטרוח ולבררם".

15:24 דובר 3 זה עושה את זה כל הזמן בשביל הוואקום הרבה.

15:27 דובר 2 למשל בוואקום כשבן אדם לא צריך-- יפה, זו דוגמה טובה מאוד. כשהוא לא צריך לעשות עכשיו לברור את זה, מוכרים את זה יותר יקר. עכשיו אני אגיד רגע, יש פה... למה אתה מוכר יותר יקר?

15:40 דובר 3 יותר, יש משהו, נכון? זה מה ש-

15:41 דובר 2 אז הנוחות של הבן אדם-

15:43 דובר 3 זה העבודה.

15:44 דובר 2 גם שווה כסף. כן.

15:47 דובר 3 מה זה מברות כולם?

15:48 דובר 4 לא, זה לא מברות כולם. הוא רואה את הגרעין verdad[?] או זה?

15:52 דובר 2 רואה-

15:54 דובר 3 הפסולת, רואים את ה... רואים פה?

15:56 דובר 2 רואים שזה נקי.

15:58 דובר 3 אבל השאלה זה-

15:59 דובר 2 כן.

15:59 דובר 3 אם זה סתם

16:03 דובר 2 כן.

16:05 דובר 3 זה שאלה אם זה-

16:05 דובר 2 זהו, שם זה יותר קטע של כמות. כשבן אדם, אה, יודע כמה כביכול, הוא יודע שהתוספת במחיר היא יותר מאשר הכמות שהוא הרוויח, כי הוא רואה כמה זה עם פסולת וכמה זה בלי פסולת. אבל האמת בקמח הוא לא... הוא פשוט יודע זה מנופה, זה לא, והוא מסכים על זה. הוא מסכים על זה שזה מנופה, לשלם יותר. אבל זה, זה צריך באמת לראות ל-למה אדמו"ר הזקן מדייק את הנושא הזה של נראה לעיניים. לכאורה, למה לא מספיק מה שאומר בסוף? טוב לו לעלות בדמיהם בשביל ש... בשביל הטירחה. למה הוא צריך להדגיש את הנראה לעיניים? לכאורה הנקודה היא, יש כלל בהונאה שבן אדם צריך לדעת על כמה הוא מוכר. לא מספיק שאתה אומר, מוכר אומר ללקוח: "תשמע, אני יקרן, תקנה, אני יקרן". זה לא מספיק. הוא צריך להבין, הוא אומר אתה יקרן, אולי אתה מוסיף שקל על כל מוצר, באמת אתה מוסיף חמש שקל על כל מוצר. אתה צריך להגיד לו: "תשמע, המחיר השוק, אני יותר בעשר אחוז ממחיר השוק". רק ככה במידה של הונאה. אז גם פה לכאורה זה מה שאדמו"ר הזקן רוצה, שבן אדם יבין כמה העלו לו במחיר. אז-

17:12 דובר 3 מדבר על הבעלים רק הוא יודע מה שכתוב זה...

17:16 דובר 2 כן, לכאורה. לכאורה. צריך עוד לעיין בזה אבל. אז בעצם מה קורה כאן? אדם הוסיף נוחות ואתה יכול לקחת על זה יותר כסף. אז ודאי שלגבי שיטות שיווק, אם אתה מוסיף יותר נוחות, יותר דברים, יותר בן אדם למשוך אותו, אין איזושהי בעיה. עכשיו, נתינת מתנות. אדם נותן מתנות בשביל למשוך אנשים, ועכשיו זה לא רק מה שאנחנו מכירים, את האיש מתנה, זה אתה... אדם מגיע אליך, נותנים מתנה, לא רק קנה, קבל, אלא לפני זה נותנים לך כבר מתנה. קח את זה בחינם. למה? כי יש כלל כזה בפסיכולוגיה שבנאדם ש... יש איזה, שכחתי את השם של זה. הדדיות, אני חושב. בן אדם שמקבל נוצר לו רצון לתת. ועכשיו נתת לו מתנ-- הוא נכנס לחנות, נתת לו מתנה במקום, הוא כבר רוצה ל-לתת לך משהו בחזרה, אז הוא ירגיש פחות נעים לא לקנות ממך אחר כך, אז הוא יקנה ממך. זה לכאורה סוג של הפעלת עליו, אה, לחץ או משהו כזה. אבל יש לנו מקור ברור שאפשר לחלק מתנות במספר חמש. אומר האדמו"ר הזקן: "ומותר לחנוני השני". פה מדובר על אחד שפותח חנות ליד חנות, שזה אמרנו שזה נושא נפרד שנייחד לו שיעור נפרד. אז מותר לחנוני השני לחלק קליות ואגוזין לתינוקות ולשפחות השלוחות לחנות לקנות כדי שיבואו אצלו לקנות. ופה לכאורה זה חידוש. לא רק לבן אדם עצמו שקונה אתה נותן, אתה נותן בכלל לשליח, והשליח הוא סוג שאתה מפתה אותו לבוא לקנות פה. הוא לא הבעל הבית שמחליט, הוא רק השליח. בכל זאת זה מותר, כי לבעל הבית לא אכפת לו איפה המנהל יקנה, ואתה נותן לשליח מתנות והוא בא לקנות אצלך. הדוגמה לזה היום

19:06 דובר 2 זה גם קורה הרבה, כל מיני, אמ, סוכנים, כל מיני, אה, מנהלי מוסדות, שלוחים של רכש של כל מיני מוסדות, עושים להם כל מיני הטבות בשביל שיבואו לקנות ממקום מסוים. עכשיו, כאן זה טיפה שונה. זה טיפה שונה, למה? כי אותו ילד ושפחה שהולכים לקנות בחנות, אין באמת הבדל, אתה קונה פה, קונה שם, אין שום הבדל, אין, אין בזה בעיה. אבל כשמדובר על אחראי רכש מול חברות, צריך להיזהר שלא יגיע למצב של שוחד. כי שוחד, למרות שנאמר-

19:45 דובר 3 האינטרס שלו.

19:46 דובר 2 כן, שלא יש... בדיוק, שהשליח לא יריץ האינטרס של עצמו. יש מצבים שחברה אחת נותנת מצב יותר טוב למשלח, והשליח בגלל שפיתו אותו ונתנו לו, אז הוא ילך לחברה השנייה. לכן צריך פה להיזהר. יש פה גבול דק בין מה שמותר למה שאסור, כי דיני שוחד, למרות שבתורה נאמרו על דיין, הבעל שיתת גיבורים[?] אומר שזה גם על כל אחד שיש לו תפקיד והתפקיד שלו מקבל החלטות, אז אסור לו לקבל שוחד שישנה לו את ההחלטות. לכן צריך לשים לב לזה יותר. אוקיי.

20:29 דובר 3 אני יוצא... יכול להיות שאסור גם לתת בצורה... זה מאה, משהו ששווה מאה שקל, פחות ממאה מ-

20:37 דובר 2 צריך לומר, מותר מתנות עד גבול מסוים.

20:40 דובר 3 אז זה האמירה. זה כמו שיש אנשים, דתיים ולא דתיים.

20:42 דובר 2 אוקיי.

20:43 דובר 3 אבל, אבל השאלה הקטנה, הדבר שצריכים להבין בתוך ההטבות שלו.

20:46 דובר 2 כן.

20:54 דובר 3 לתת תמורה ל... את התמורה ש... אז בכל זאת המטופלים לא, לא מקבלים.

21:32 דובר 2 אה, אוקיי.

21:33 דובר 3 בכל זאת...

21:34 דובר 2 טוב, אוקיי. זה-

21:35 דובר 3 זה מה שיגיד לי, אני באמת מבין.

21:38 דובר 2 אוקיי, אני רק, רק עכשיו מבין על מה אתה מדבר, על עניין של טיפול ב...

21:43 דובר 3 הם לא מקבלים את הטיפולים הראויים.

21:45 דובר 2 כן.

21:46 דובר 3 זה לא עניין של, של החיים והיעדר החיים, אבל זה איכות חיים. זה נגמר בגלל שברפואת שיניים גם סבלנות להכניס מעמד אחד. זה נושא עם מקס אינדיקציה[?].

21:59 דובר 2 כן, כן. אוקיי, זה, זה, זה דברים ל-

22:03 דובר 3 לא תמיד זה...

22:04 דובר 2 שמנהיגים צריכים לשקול ולראות באמת טובת הציבור מול ה, מול העניין.

22:11 דובר 3 זה לא תמיד קורה טובת הציבור.

22:14 דובר 2 כן. אוקיי, אז עכשיו פה הוא אומר שמותר לחלק מתנות. הוא אומר, זה שיכול לומר לו, "אני מחלק אגוזים, אתה חלוק שקדים". גם אני יכול לתת את המתנות האלה, גם המתנות האלה. והדגשנו אז, הוא ממשיך הלאה, "לכן מותר להוזיל השער או להגדיל המידה, מפני שגם חברו יכול לעשות כן", זה בגלל שגם חברו יכול לעשות כן. יכול להיות מצב, וזה הרבה פוסקים מביאים את זה ואפשר לדייק את זה מהאדמו"ר הזקן, שבן אדם פותח... זה נושא של בפני עצמו, כן? אבל במילה אחת, בן אדם פותח חנות, עסק. הרבה פעמים בשנה הראשונה העסק הוא רק בהפסדים, כי הוא מתכנן, בונה על העתיד. עכשיו, באותה שנה הראשונה שלו הוא מוכר במחירי הפסד. כל השנה הוא מוכר במחירי הפסד בשביל למשוך את כל הקונים אליו. מה שקורה במצב הזה, אין את מה שהאדמו"ר הזקן כותב שגם חברו יכול לעשות כן. הוא מוכר במצב כזה שהחבר לא יכול לעשות את זה. הוא עכשיו בשנה הראשונה שלו, אז הוא מחליט לקפוץ למים ולעשות. יש כאילו משהו שהוא בתוך דרכי המסחר, אז אפשר. היום כל סופר יכול למכור לך משהו באפס תשעים, איזה מוצר אחד הוא מפסיד עליו על המוצר הזה, אבל הוא מרוויח על כל שאר המוצרים. זה יעשה את המוצר הזה, זה יעשה את המוצר הזה. אבל אם זה מגיע למצב כזה שזה כבר אין מצב של תחרות אפילו, הוא מוריד כל כך הרבה שהוא שובר את השוק, הוא יכול לגרום לחנות השנייה להיסגר, זה כבר בעיה. וזה נושא בפני עצמו. עוד דבר, יצירת חוויית קנייה. זה דומה ליופי ואנוכות. יש כל מיני, בן אדם עושים ריח טוב, עושים מוזיקה, כל מיני

23:50 דובר 2 דברים. באופן רגשי זה משפיע. אין בזה שום בעיה, אין פה שום הטעיה בשום דבר. שכנוע שכלי, כמובן, שמותר לשכנע וחיבור רגשי, בן אדם שואל אותו, "מה נשמע? איך אתה מרגיש?" יוצר איתו קשר. עד כאן זה בגבול הטוב. עכשיו נעבור לדברים שהם בעייתיים. העלמת מידע שלילי. זה מאוד נפוץ לעשות את זה, אבל זה דבר שהוא אסור. בן אדם מוכר משהו, הוא יודע שיש פגם במוצר, הוא חייב לפרט את הפגמים של המוצר, וזה הכי נפוץ במכירת דירות או רכבים שזה יד שנייה, ומאוד קשה לספר על נזילה שהיא חוזרת או על כל מיני דברים כאלה, וההלכה היא שצריך לספר.

24:39 דובר 5 מה שהוא יודע.

24:40 דובר 2 כן, מה שהאדם-- כל דבר שאי אפשר לראות את זה לעין והמוכר יודע את זה. תפאורה מטעה זה דוגמה שדיברנו לפני זה. אתה שם תמונה של ענבים. אדם מוכר נעליים והוא שם ככה כל מיני, אה, ליד זה כל מיני דברים שזה מבינים שזה עור אמיתי, מה שהוא מוכר עכשיו, אבל הוא לא אמר שום דבר. הוא לא אמר זה עור אמיתי ולא כתב על זה זה עור אמיתי, אבל הוא נותן לבן אדם להבין שזה ככה, אז זה גם אסור.

25:09 דובר 5 גם החוק אומר ב-במוצרים שצריך לכתוב את זה להבנה.

25:14 דובר 2 כן, כן. תכתוב את זה מקודם. הנחות מדומות.

25:22 דובר 5 בדיוק.

25:22 דובר 2 וזה אנחנו נייחד לזה או שיעור או קטע משיעור כולה הנושא הזה של מהנחות, באיזה צורה, ב-באיזה מצב מותר, באיזה מצב אסור. אבל נגיד בקצרה, בן אדם שמעלה את המחיר בשביל לעשות הנחה אז זה סוג של, אה, גניבת דעת. בן אדם חושב שהוא מקבל הנחה, הוא לא מקבל פה שום הנחה. עכשיו, יש מצבים שזה מותר, יש מצבים שזה אסור. יש חנויות שנותנות-- יש למשל, אה, חנויות של מוצרי חשמל. אתה נכנס לחנות, אתה רואה מחירים יקרים מאוד על המוצרים, אבל תמיד בקופה יש הנחה במעמד הקנייה לכולם, כל הזמן. אז זה קצת שונה. נדבר על זה באריכות פעם אחרת. עכשיו, כל מיני מניפולציות שקריות. בן אדם אומר, אה, "תשמע, עד היום, עד מחר יש לי קונה שכבר, אה, רוצה לקנות" כל מיני דברים כאלה. עכשיו, אם זה אמיתי אז אין בעיה. אפילו שזה יוצר לחץ על הבן אדם, אתה יכול. אתה אומר את המציאות. זכותו לקנות, זכותו לא לקנות, אבל אם זה לא אמיתי אז זה אסור. זה גניבת דעת. כמו קיצון--

26:36 דובר 5 מה, אני לא אומר אחוז.

26:38 דובר 2 כן. אז זה יהיה בעיה. איך, איך?

26:54 דובר 5 הוא לא

26:56 דובר 2 מה אתה אומר? תכלס יש לו עשרים בתו-- יש לו אנשים שהתעניינו.

27:01 דובר 5 אבל הוא לא עושה כלום. הוא, אבל הוא יודע שהוא אומר את זה כי הוא כן-

27:06 דובר 2 אם יש לו... הוא צריך להגיד את זה, להעביר את המסר בצורה נכונה. אם יש לו עוד הרבה מתעניינים אז הוא יכול להגיד: "יש פה עוד כמה שמתעניינים, יש פה עוד כמה שמתעניינים, יש פה עוד כמה שרוצים לבוא, רוצים לבוא לראות." הוא לא יכול להגיד: "יש פה קונים חמים." זה קשה מאוד. אני לא אומר, אני לא-- למצוא שיעור כזה למתווכים זה מאוד קשה, אבל, אה, זה ההלכה. זהו. עכשיו אני החלטתי לעצמי על כמה דוגמאות. כתבתי לעצמי.

27:39 דובר 5 הפרט של עבודת

27:42 דובר 2 גניבת דעת, אם אתה לא מוציא שקל יותר מהקונה זה מדרבנן.

27:49 דובר 5 אתה אומר העלמת מידע שלילי למשל, אה, אני אתן את הדוגמה של דירה. אדם לא אומר בדיוק את כל ה... אדם גם לא יגיד לך, הרבה פעמים

28:01 דובר 2 איך שזה.

28:01 דובר 5 הדירה כמו ש-

28:02 דובר 2 כן. עכשיו, אם זה דברים שהוא יכול לבדוק ולראות את זה בעיניים שלו, אתה נותן לו, "בבקשה תבדוק את הדירה", אז זה אתה לא צריך להגיד לו. אבל אם זה דברים שהוא לא יכול לדעת ורק אתה יודע-

28:15 דובר 5 הוא יכול לבדוק או שהוא מחפש פה .

28:19 דובר 2 לא, לא בעיניי. אתה מגיע עכשיו לראות את הדירה. אני, אני היה לי נזילה חוזרת. כל הזמן צובעים אותה, מטפלים, חוזרת, חוזרת, חוזרת. אני מאוד קשה-

28:29 דובר 5 סיפור אחר.

28:30 דובר 2 כן, צבעתי אותה.

28:31 דובר 5 בין הבן אדם דקה אחרי הוא-

28:33 דובר 2 בוא נדבר דקה אחרי. אפילו חודש אחרי, אבל אני יודע שכל איזה חודשיים חודש חוזר. אז, אה, סיפרתי לבן אדם. אמרתי לו: "תשמע, יש פה זה, זה מה שהתייעצתי עם בעל מקצוע, זה מה שהוא אמר לי. יש פה באיטום, אתה תירצפתי[?], צריך להחליף את כל האיטום. רק אנשים שצובעים עושים את זה." אמרתי לו את כל הנתונים, החליף, קנה. אבל זה לא פשוט. לי דווקא היה לי איזה סדק למשל. זה דוגמה אולי אפרופו הרגע. סדק וצבעתי אותו. הבאתי בעל מקצוע, צבעתי אותו. הוא אמר לי: "תשמע, יש מצב שזה יחזור. יש מצב שזה יחזור, יש מצב שלא". לא יודע, לא סיפרתי. אוקיי? אבל זה משהו שהוא קצת יותר אפור.

29:16 דובר 5 סדק .

29:18 דובר 2 איזה? סדק בצבע שנהיה. זה נוצר מתזוזות של הבניין.

29:21 דובר 5 כן, אבל זה לא סדק ב-

29:23 דובר 2 לא, זה לא... כן, זה גם לא פגם שעושה איזושהי בעיה במכס[?].

29:28 דובר 5 קצת גבול.

29:29 דובר 2 כן. עכשיו, יד שנייה מבינים שיש בו כל מיני דברים שהם לא-- זה לא חדש, אבל יש משהו שבעיניי-- הרמב"ם כותב ככה, הרמב"ם זה השולחן ערוך. מה ההגדרה של פגם, של מום? הוא כותב: "כל שהסכימו בני המדינה להחזיר מקח טעות", משהו כזה, לשון כזה. כלומר, דבר כזה שאנשים מבינים שזה בעייתי. אז רכב שעבר תאונה בעיני אנשים זה בעיה ברכב. אתה לא מצפה לזה, זה בעיה. גם יש משהו שאתה לוחץ על הכפתור, צריך ללחוץ יותר חזק. לא יודע, כל מיני דברים כאלה. זה יד שנייה וזה חלק מהעסק. יש אגב עוד פתרון שאדמו"ר הזקן מביא-- לא, אדמו"ר הזקן לא מביא את זה, זה מוזכר בשולחן ערוך, שאתה אומר לבן אדם: "אני לא נכנס לך שם מה המומים שיש מה לא. אני מוכר לך את זה במאה שקל פחות, זה מכסה את המומים שיש לו". באמת זה האמת. אז הוא מבין שיש פה מומים, הוא מבין שזה שווה כך וכך פחות והוא קונה. אז בזה אין בעיה כי אתה בעצם מכניס אותו ל-level אחר. זה הדרך שאתה אומר לבן אדם: "לא אכפת לי מחיר השוק, אני אומר לך בכמה קניתי וכמה אני מוכר לך". זה, בן אדם הלאה נכנס כאילו יודעים לאן הוא נכנס. עכשיו-

30:43 דובר 5 .

30:43 דובר 2 כן. עכשיו הדוגמאות של, אה, כל מיני משפטים שאומרים. יש דוגמה שבן אדם אומר: "תשמע, אתה עושה עכשיו עסקה טובה. תשמע, זו עסקה טובה, שווה לך". הרבה פעמים הקונה בח-- המוכר בחנות, הפקיד אומר את זה. או הוא אומר, אה: "אתה תהנה מהדבר הזה. יש לי אותו בבית, אני מאוד נהנה ממנו". או: "לא תמצא יותר זול מהדבר הזה". עכשיו, אני חושב, תגידו מה אתם חושבים. קודם כל מצד העניין מקובל להגיד את זה. מקובל. השאלה היא ככה. אמרנו מקודם, נתנו דוגמה של הבשר ששורים אותו וכולם נוהגים לעשות את זה. בן אדם שמגיע ורואה בשר שמן, הוא יודע שככה המנהג לעשות. השאלה עד כמה גם כאן אדם יודע שהמנהג הוא להגיד את המשפט הזה בשקר. זה שכל המשווקים אומרים: "לא תמצא יותר זול" והכול, זה נכון שכולם אומרים, אבל כולם אומרים את זה בשקר? אני לא יודע. לדעתי הרבה פעמים שבן אדם אומר לא תמצא יותר זול כי הוא באמת מאמין בזה שלא תמצא יותר זול מזה. אני לא בטוח שאפשר להגיד שמנהג כל הסוחרים להגיד לא תמצא יותר זול וכל בן אדם ששומע את זה מבין שהוא כן ימצא יותר זול. אני לא חושב שזה הגיע לרמה הזאת.

31:55 דובר 5 מתכוון שבחו"ל .

31:57 דובר 2 עכשיו, בסוג הזה של המוצר. יכול להיות. אם זה סוג אחר של מוצר אז אין בעיה.

32:02 דובר 5 שיש לו את זה בבית .

32:04 דובר 2 זהו. ואם באמת זה ככה, אז מצוין. אבל אם זה לא ככה זה שקר, אז זה אסור. אפילו שהמשווקים נוהגים להגיד את זה. אבל לדעתי כשבן אדם אומר: "תשמע, זו עסקה טובה. אני ממליץ לך, זו עסקה טובה". אני חושב שכזה משפט, ברור שבן אדם שהוא אדם מומחה ימליץ לך. כאילו, זה סוג של משהו שאולי זה בגדר של הבשר השמן, שהאדמו"ר הזקן אומר: "שומן אפשר לחלוק". למה שומן אפשר לחלוק? כי אולי יש מישהו שיחשוב שבאמת שמן. גם פה יכול להיות שיהיה מישהו שיהיה תמים ויחשוב שבאמת אתה, שמע, הוא המליץ לי וזה שווה, אבל נראה לי שרוב האנשים מבינים שהוא ממליץ לך כי הוא מוכר, לכן הוא ממליץ. לא יודע, זה דברים שלא כתובים, זה דברים שצריך להפעיל את השיקול דעת. עכשיו, לגבי דברים של שקר זה ודאי שאסור. יש פה דוגמה. יש פה שש ושבע. שש זה ערוך השולחן. הוא אומר: "משא ומתן באמונה, אין הכוונה שלא יגנוב". שאומרים לבן אדם שיעשה משא ומתן באמונה, זה לא פירוש שלא יגנוב, כי ודאי שאסור לגנוב. מה השאלה? זה העושה כן רשע גם הוא. אלא הכוונה, הוא נותן פה כמה דוגמאות, ואחת הדוגמאות כשהוא אומר שסחורה זו עולה לו כך וכך ושהיא טובה, לא ישקר אף בכלשהו. זאת אומרת, הוא מוכר לו במחיר האמיתי. הוא מוכר לו, לא גונב ממנו אפילו שקל. אבל גם באמירות תוך כדי המכירה שסחורה זו עולה לו כך וכך ושהיא טובה, לא ישקר. זה נקרא משא ומתן באמונה. לא, לא, זה משהו אחר. זה המשא ומתן באמונה מופיע פעמיים. מופיע בזה בהיצ'ר של הנהגה[?] ומופיע בנשאת ונתת באמונה. כן, זה מושג שצריך להתנסות ולתת

33:49 דובר 2 באמונה.

33:50 דובר 5 כל המצבים האלה זה סוג א'.

33:53 דובר 2 זה כתוב על-

33:54 דובר 5 מוכר מוצר, מוכר מוצר סוג ב'.

33:57 דובר 2 תלוי. כאילו, בארץ באמת לא נפוץ. כתוב על זה סוג א'. אם אין סוג ב', אז זה בסדר. אם אתה לוקח, יש? בקורונטס[?], אה, באתי לקנות היה סוג ב'.

34:15 דובר 5 באמריקה אין הרבה דברים כאילו

34:20 דובר 2 אבל זה סוג-- זה דוגמה של משהו. בוא נגיד שאין סוג ב', יש רק סוג א'. אתה כותב סוג א'.

34:24 דובר 5 סוג א' פה כל דבר.

34:27 דובר 2 כן. אז אתה כותב או שאתה כותב למשל: "סחורה משובחת" או משהו כזה. אתה לא מפריע אתה שום דבר, כאילו כי רגע, זה משהו טוב, כאילו זה לא, אין פה... זה דוגמה של הדגשת שבחים. עכשיו בשבע יש פה ספר מעניין, יוסף אומץ. יש פה איזה דיין שלא הכרתי אותו, רבי יוסף יוזפא האן, לא יודע איך קוראים לזה אפילו. ראש הדיינים בפרנקפורט, משהו לפני, הספר נדפס לפני שלוש מאות שנה בדיוק. תפ"ג הוא נדפס. זה ספר די קדום. אז הוא כותב ככה, הוא כותב: "ואפילו אם לא ירבה בדברים הידוע שקראו, כגון שאומר פלוני רצה למכור לי או אני יכול לקנות ממנו". דרך אגב, לכאורה יש פה איזו טעות, כי זה אותו דבר. רצה למכור, רוצה לקנות ממנו, זה אותו דבר. הוא התכוון למקרה ההפוך, מכירה וקנייה. רואים את זה מההמשך. "בסך זה ואף על פי כן אקנה ממך או אמכור בסך זה לאהבתך". אז זאת אומרת, זה הדוגמה שהבאנו לפני זה. אמרנו אתה עושה לו, אתה אומר זה עולה בעיקרון מאה עשרים, אני עושה לך הנחה, מוכר לך את זה במאה. וזהו, פה זה עוד יותר חזק. הוא אומר רק לך לאהבתך. באמת זה המחיר הרגיל מאה, אבל הוא לא, הוא לא גונב פה שום דבר. אז הוא מסיים: "וזה שקר שיש בו גם איסור גניבת דעת". דבר ראשון זה שקר, כי אתה אומר פה משהו שהוא לא נכון, אבל יש פה גם איסור גניבת דעת. עכשיו, המקרים שאמרנו לפני זה, יש מצבים שזה לא שקר, אבל גניבת דעת יש. ששם תמונה של מוצר, כל מיני דברים. אתה לא אומר, אתה לא מוציא שקר מהפה, אתה לא עובר

35:59 דובר 2 על איסור שקר, אבל אתה גונב את דעתו ברגע שהוא קונה משהו שהוא לא אמס. אה, הבטחות כוזבות. בן אדם, וזה גם כן הרבה פעמים עושים את זה. הוא אומר: "אספקה תוך יומיים". הוא יודע בעצמו שזה לא הולך להיות, וזה אגב אסור מן התורה. האדמו"ר הזקן אומר שבן אדם שאומר משהו ולא עומד בדיבורו זה-- לא, אין, אין רוח הבריות נוחה הימנו. הוא הבטיח, לא עמד בדיבורו, הוא לא עשה קניין. ראוי לעמוד בדיבורו, זה דעת האדמו"ר הזקן. אבל אם תוך כדי שהוא מבטיח הוא כבר יודע שהוא לא הולך לעמוד בזה, אומר האדמו"ר הזקן, זה איסור דאורייתא שכתוב הן צד-- "הן צדק" זה "הן צדק", שיהיה הן שלך צדק, שלא, לא יהיה הן, אה, נו, השם ש-- אחד בפה ואחד בלב. אחד בפה ואחד בלב, אומר האדמו"ר הזקן, זה איסור דאורייתא. ולכן כשבן אדם מוכר משהו והוא אומר לו, "זה יגיע ביום כזה, יהיה ככה", והוא יודע בעצמו שהוא לא יעמוד בזה, זה איסור דאורייתא. ודבר אחרון, הפעלת לחץ פיזי או רגשי. מקודם אמרנו בן אדם מפעיל דברים שיגרמו לחיבור רגשי, זה בסדר, ופה זה קצת אפור, אה, בדיוק איפה המעבר. בן אדם שמפעיל לחץ רגשי על מישהו באופן כזה, והמדד הוא הבן אדם הזה לא רוצה לקנות והוא קונה בגלל הלחץ שהפעלת עליו. כזה דבר אתה בעצם אנסת אותו לקנות. דומה לזה בתורה יש לנוס מישהו למכור, שזה איסור תורה של "לא תחמוד". בן אדם לא רוצה למכור ואתה מפעיל עליו לחץ שהוא ימכור, זה לא תחמוד. המצב ההפוך, כשאתה מפעיל עליו לחץ לקנות, אז זה לא איסור תורה, זה לא כתוב, אבל על פניו אתה בעצם

37:46 דובר 2 הכרחת אותו לעשות משהו שהוא לא רצה, אז זה גם כן יהיה אסור. אז בקיצור, הכלל הוא לייפות, לעשות חוויה, ל-להדגיש, לעשות כל מיני דברים כמו שהמסילת ישרים אומר, "לרצות את חברנו על המכך ועל שוביו". כל דבר שהוא אמת, אין בזה שום בעיה. להתחיל לעשות דברים שמבוססים על חוסר אמת, להעלים פגם מ-- נגיד דברים שהם לא אמיתיים ולא נכונים, אפילו שאתה רוצה לשכנע אותו לקנות ולא גוזלים שקל יותר, כל הדברים האלה אסורים מצד גניבה.