חרם צרכנים בהלכה - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שיעור היום יהיה נושא מאוד מעניין, הנושא של חרם צרכנים. היה שיעור שלם על יוקר המחיה, הפקעת שערים, כל הדברים האלה. יותר דיברנו מה בית הדין, איך הוא מפקח על המחירים וכולי. אבל מה קורה כשזה לא עובד? יש מחירים יקרים. אז יש כלי מאוד נפוץ שהנה התחילו להשתמש בו לאחרונה, הנושא של חרם צרכנים. עכשיו, על פניו ישר עולה השאלה מה הבעיה? אתה תגיד לי ממי לקנות? אני לא רוצה לקנות, זכותי. למה בכלל מתחילה פה שאלה? מותר? אסור? אז בוא נראה לאט לאט. היום אנחנו נלמד דבר ראשון מה הבעיה בחרם, להתחיל לעשות חרם. האם מצאנו בהיסטוריה ההלכתית שעשו חרמות, שאיימו על חרמות בנושא הזה של, אה, מכירות? למי יש את הכוח ליצור חרם? בפועל, מי יכול לעשות את זה? מתי חובה להשתתף בחרם? מתי מ-מנגד אסור להשתתף? ואחר כך נעבור למחאות של זמננו. ניקח לדוגמה את החרם האחרון תשע תשעים וגם על המחאה של אנג'ל. נעשה טיפה למתח את זה.

01:44 דובר 4 מה עם תשע תשעים?

01:46 דובר 2 איך?

01:46 דובר 4 מה עם תשע תשעים?

01:48 דובר 2 עכשיו יש איזה משהו שמנסים, לא יודע אם הוא תופס או לא תופס, לקנות פירות וירקות רק בתשע תשעים. לא יודע, אולי זה כבר לא... אה, לא שמעת על זה גם.

02:02 דובר 4 לא, לא.

02:02 דובר 2 לא, לא יותר- לא יותר מתשע תשעים. אוקיי, אז בוא נראה. דבר ראשון מה הבעיה בכלל? מה הבעיה לעשות חרם? אז בוא נראה שתי דוגמאות מהאדמו"ר הזקן בנושא של בן אדם לחברו. איך יהודי צריך להתנהג לחברו? יש הרבה דברים בתפיסה שלנו שלקוח-לקוחים מהשוק של ימינו. השוק של ימינו זה שוק פרוץ, שוק שמי ש... קוד האלים כבר. על התורה, כשמדובר על מישהו בן אדם לחברו, איש לאחיו, איש לעמיתו, התורה מצפה לקצת יותר. דיברנו על זה הרבה פעמים. כמו בנושא של למכור יקר, הונאה, להטעות מישהו במחיר של השוק. אז מול גוי אין שום בעיה. אתה לא מספר לו שום דבר, מה אתה חושב על המחיר, אתה רק אומר לו, "זה המחיר", והוא קונה. אצל יהודי התורה מצפה שיתייחס בצורה אחרת. תספר לו שהמחיר הזה, אם אתה רוצה למכור יקר, תספר לו שזה כך וכך יקר למחיר השוק. בואו נראה דוגמאות. שני דוגמאות.

03:12 דובר 4 מה אתה אומר להגיד לו ככה?

03:15 דובר 2 כן, זה מה שאנחנו- זה שתי אפשרויות. שתי אפשרויות: או להגיד לו, "תדע לך, אני יקר בעשר אחוז מהשוק. תמצא את זה בשוק עשר אחוז פחות. אתה רוצה תקנה, אתה לא רוצה אל תקנה". אפשרות שנייה זה להגיד לו, "אני מתעלם מהמחיר של השוק. אני לא יודע מה המחיר של השוק, לא מתייחס. אני אומר לך, אני קניתי את זה בככה ואני מוכר את זה בככה". עכשיו, כשהוא אומר, "אני קניתי בכך וכך", הוא לא חייב להגיד את המחיר שהוא קנה ממש, אלא אני קניתי והוצא-- השקעתי גם על זה פרסום, השקעתי כל מיני הוצאות, הכל הוא מכניס במחיר שהוא כביכול קנה, הוא אומר כמה הוא מרוויח. אז יש פה שני דוגמאות. דוגמה ראשונה, ממובא מספר אחת. "אסור להזיק ממון חברו", שימו לב, אומר האדמו"ר הזקן, "ואפילו לגרום נזק לחברו, בין במעשה בין בדיבור אסור כגון ראובן שמוכר סחורה לנוכרי. ובא שמעון ואמר לנוכרי שאינה שווה כל כך. שימו לב. אמרנו מקודם שלמכור יקר לגוי מותר, ליהודי אסור. תודה. ליהודי אסור למכור יקר, לגוי מותר. אתה רואה עכשיו מישהו לוקח ספר שעולה חמישים שקל, מוכר את זה לגוי במאה, ואתה אומר לגוי, שים לב הוא עובד עליך. האם זה מותר או אסור? אומר האדמו"ר הזקן אסור לעשות את זה.

04:41 דובר 5 מה אסור לעשות?

04:43 דובר 2 אסור לספר לגוי-

04:46 דובר 5 גוי.

04:46 דובר 2 שהיהודי מוכר לו עכשיו ביקר.

04:48 דובר 5 יהודי כן?

04:50 דובר 2 אם זה יהודי אז זה לא רק שמותר, זה חובה לספר כי זה ייצור הונאה. אבל זה נוגע לגוי, אסור לספר. הוא אומר פה האדמו"ר הזקן, אף על פי שהאמת איתו. אתה מספר לו את האמת, אתה לא משקר. אסור. למה? שהרי הונאת נוכרי מותרת. אם הונאת נוכרי מותרת, עכשיו יש פה-

05:11 דובר 5 בלי ידיעתו.

05:12 דובר 2 איך?

05:13 דובר 5 בלי ידיעתו של הגוי.

05:15 דובר 2 הגוי לא יודע. הגוי לא יודע את המחיר.

05:17 דובר 5 אסור לומר לנוכרי שהוא יכול לדעת שאתה...

05:21 דובר 2 אה, מצד חילול השם?

05:23 דובר 5 כן.

05:23 דובר 2 בנושא כזה אין חילול השם. למה? כי אני מוכר, זה המחיר. אתה רוצה תקנה. זה לא. חילול השם יותר בגזל, בהפקת הלוואה ובדברים אחרים. אבל עכשיו יש פה יהודי שיכל להרוויח. שימי לב, אתה לא מזיק אותו באמת. אתה לא מוריד לו שום דבר מהכיס. הוא יכל להרוויח מהגוי והוא יכל להרוויח מהגוי בסוג של לא הטעיה, אבל משהו שהוא לא הכי נשמע הכי ישר, ובכל זאת, אם אתה מספר את זה לגוי, אסור לך לספר את זה לגוי כי אתה מפסיד את היהודי. רואים כאן כמה הנושא הזה של לגרום נזק ליהודי אפילו במניעת רווח זה דבר שהוא אסור. אני אתן דוגמה שנייה. מספר שתיים. כל הנושא של הסגת גבול. אדם פותח חנות ליד חנות של מישהו אחר עם אותם מוצרים וכולי. זה נושא רחב, יש לזה הרבה הלכות. פה זה קצת... יש פה, אני גם רוצה להרוויח. אני רוצה לפתוח חנות כי אני יודע, מכיר את השוק הזה. אני, למשל, למדתי עורך דין, עריכת דין ואני בא לפה עכשיו לגור. אני יודע רק להיות עורך דין ובדיוק יש פה מישהו שהוא כבר עורך דין במקום. אני יכול לפתוח באותו אזור. יש בזה הרבה הלכות בין אותה עיר לעיר אחרת, אבל אם אתה עושה משהו שפוסק חיותו של חברו, זאת אומרת משהו כזה שאתה פותח חנות, אתה בטוח עכשיו גומר על השני. החנות שלו, הוא הולך לסגור אותה בסוף. לדוגמה, בהלכה זה שאתה פותח חנות ברחוב שהוא ללא מוצא. כן, נכנסים ויוצאים מאותו מקום שנכנסו והוא יש לו חנות בסוף הרחוב. אתה פותח חנות בתחילת הרחוב עם אותם מוצרים. כל מי שיגיע ייכנס לחנות שלך, לא ילך אליו. למה

07:11 דובר 2 שהוא יכנס עד אליו? מצב כזה אתה לא יכול להגיד, תשמע, תחרות. מצב כזה זה אסור כי זה פוסק חיותו של חברו. עכשיו אני אשאל, מה אני עשיתי? סך הכל פתחתי חנות. בכל זאת זה אסור.

07:24 דובר 5 אם זה פרנסה אז איך זה לא

07:31 דובר 2 הכל, גם כל הנושא של פרנסה זה הכל צריך כלי בדרך הטבע.

07:34 דובר 5 לא משנה, אבל אם אתה, אתה פותח חנות, כמה יש לך? כמה יש? כמה? יש לך

07:47 דובר 2 אוקיי, שנה טובה.

07:49 דובר 5 שנה טובה וגמרים. לא משנה, אבל למה אם אתה, למה לתת לו חיים?

07:55 דובר 2 תראה, אפשר-

07:56 דובר 5 לא מכיר אותך. אם היה מגיע אליי

08:00 דובר 2 אפשר עם השאלה הזאת ללכת גם רחוק מאוד רחוק. למשל, אם אדם יזיק לשני. כן, עכשיו יגיד, הרי הכל בהשגחה פרטית. השני אין סיכוי שהוא יינזק אם לא הקדוש ברוך הוא קבע עליו שהוא יינזק, אז אני אזיק אותו.עכשיו בסוף אתה עכשיו עושה פעולה שהיא פעולה של נזק לשני. זה יש פה בהשקפה יש פה מה-- מה לענות.

08:28 דובר 5 אתה לא נותן להגיע למשהו.

08:29 דובר 2 כן. עכשיו על, על משקל זה ני-ניקח את הדוגמה של חרם. בן אדם עכשיו מחליט, בוא נגיד סתם לעשות חרם על מישהו כי הוא, כי הוא כועס עליו. אנצ'ל[?] זה, אנצ'ל[?] זה דוגמה שנדבר עליה בסוף. הוא כועס עליו, סתם כועס על מישהו, עושה עליו חרם. אל תקנו בחנות שלו. מה בעצם הוא עושה? הוא פוסק חיותו. עכשיו, גם אם תגיד הוא לא פוסק חיותו, לא סוגר לו את החנות, אבל הוא מפסיד אותו, מוריד לו, מונע ממנו רווחים. זה לא דבר שהוא פשוט אפיה[?] עלייך ככה חופשי לעשות את זה. עכשיו, אחרי שלמדנו שזה לא כזה פשוט, בואו נראה מתי כן השתמשו בזה בהלכה ונראה באיזה כללים.

09:12 דובר 5 ההלכה אבל זה רק לגבי גוי. אם זה היה יהודי היה מותר להגיד.

09:17 דובר 2 נכון, נכון, נכון. עכשיו בוא נראה מספר שלוש. דוגמה בהלכה של חרם. זה מהאדמו"ר הזקן. "ואם הנוכרים ייקרים השער של הדגים ומחמת זה יש כמה בני אדם שאין יכולים ניקח דגים לשבת. נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל מהם דגים איזה שבתות כדי שאחר כך יוזילו השער ויוכלו הכל לקיים מצוות עונג שבת".

09:47 דובר 5 גם אם זה היה יהודי?

09:49 דובר 2 איך?

09:49 דובר 5 גם אם זה היה יהודי?

09:52 דובר 2 פה דובר על גויים.

09:54 דובר 5 גויים.

09:54 דובר 2 כן, פה דובר על גויים. נכון, נכון. תכף ניגע. פה דובר על גויים. אם הגויים ייקרים את המחיר בשוק של הדגים, אז הוא אומר כאן האדמו"ר הזקן, זה בשם הצמח צדק הקדמון. לא האדמו"ר צמח צדק, אלא הצמח צדק הקדמון יותר, שלתקן לא לקנות מהגויים כמה שבועות בשביל שהם יורידו את השער ויוכלו לקנות. עכשיו מה שקורה פה זה לא רק הנקודה מול הגויים. גם יהודים מפסידים במשך כמה שבועות מפסידים מצוות עונג שבת. אבל בכל זאת, זה דבר שהוא נכון לתקן בשביל שבעתיד יזכו לקיים מצוות עונג שבת. יש על זה הרבה דיונים. למשל, שהאתרוגים יקרים, האם לעשות ת-כזה תיקנות וכולי. אבל זה דוגמה בהלכה שהשתמשו בנושא הזה של חרם. עכשיו, אותו הצמח צדק הקדמון הוא לקח את זה ממקורות, משהו מהמשנה וגם מהגמרות. נראה פה שני גמרות בקצרה, שיש מקור לנושא הזה, אבל זה מקור שלא עשו אותו בפועל, רק איימו. איימו ב-על זה. מספר ארבע. "רבי ישמעאל אומר שלושה הדסים, אפילו שניים קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר אפילו שלושתם קטומים". מחלוקת איך ההדסים צריכים להיות. וממשיך בטור הבא למעלה. "שמואל שלח להו, אמר להו שמואל להני דמזבני הדסי: אשוו וזבינו, ואי לא דרישנא לכו כרבי טרפון". הוא אמר לאלה שמוכרים הדסים, תורידו את המחירים של ההדסים. אם לא תורידו, אני אגיד שההלכה כרבי טרפון ואז אנשים יוכלו לקנות חופשי הדסים קטומים, יהיה להם הרבה יותר קל להשיג את זה ותפסידו. בעצם הוא איים עליהם בנושא הזה של חרם. עכשיו כמובן, הוא לא בא לשנות את ההלכה, כי הוא באמת סבר שההלכה כרבי טרפון. יש שם בגמרא ברש"י. דוגמה נוספת ממש דומה. מספר חמש. "אמר רבא

12:05 דובר 2 הלכתא: חמץ בזמנו, בין במינו בין שלא במינו, אסור במשהו - כרב. שלא בזמנו, בין במינו בין שלא במינו, מותר - כרבי שמעון". לא ניכנס לכל העניין, אבל רק בפסח חמץ אוסר במשהו. ברגע שעבר הפסח הוא לא אוסר, נפקא מינה לכלים קדרות שבלוע בהם חמץ שאתה מבשל בהם אחרי פסח. אם אתה אומר שחמץ אוסר במשהו גם אחרי פסח, אז זה בעיה צריך לקנות, אה, מלאי חדש של קדרות. אז גם שמה אמר שמואל: "להני דמזבני קדרי, אלה שמוכרים את הקדרות, אשוו וזבינו, ואי לא דרישנא לכו כרבי שמעון". אל ת-ת-תוריד את המחירים, העלו כמה את המחירים של הקדרות, תורידו את המחירים, מנוע לצוק[?] כרבי שמעון ואז אף אחד בכלל לא ירצה לקנות מכם. כן, מדובר פה על קדרות של חרס, אי אפשר להגעיל אותם. עכשיו זה דוגמאות שרואים שניסו להשתמש בנושא הזה של החרם, אבל כמו שהוא העיר החרם של הדגים במפורש כתוב שזה הגויים. מה לגבי יהודים? אז זה פשוט ככה. ניזכר רגע. יש פה רשימה של כל החרמות. עוד אחד שלא הזכרתי זה לא מופיע פה בדף. חרם הפשתן. בהמשך אני יותר ארחיב על זה, אבל היה סיפור שהגויים גם, גם מול גויים, שהגויים הקריאו את המחירים של הפשתן וכל הסוחרים בעיר היו יהודים, אז הם עשו ביניהם הסכמה. לא קונים מהגויים עד שהם יורידו את המחיר. ושם היה אחד מהם שלא הסכים לחרם הזה והוא הרס להם את הכל. הוא הלך וקנה מהגויים ומכר שם והרס להם את כל החרם ואז הם הלכו ותבעו אותו בדין תורה. ובהמשך נרחיב על זה. האם באמת הוא היה חייב לשמוע להם, לא היה חייב לשמוע להם, אבל זה עוד

14:12 דובר 2 חרם שביצעו בהיסטוריה. עכשיו ניזכר ממש בקצרה מה שלמדנו בשיעור של יוקר המחייה. שהמחירים בשוק יש עליהם שתי הגבלות. יש עליהם הגבלה שלא להטעות אנשים במחיר. זאת אומרת, בן אדם פרטי שמוכר, חנות אחת מוכרת יותר יקר מכולם. יש פה בעיה שהוא מטעה את האנשים כי אנשים לא יודעים שזה יקר יותר. ויש דבר שני, פיקוח על מוצרים חיוניים. דיברנו אז, אני לא אאריך בזה. דיברנו אז על יש אופן של תמחור לפי ההוצאות שלך ויש אופן של המחרה שאתה בודק לפי המצב בשוק, אפילו שההוצאות שלך קטנות, אתה מוכר ביקר כי אתה יודע שאנשים יקנו בכל זאת. כמו עכשיו יש את הבעיה עם המטפלות. סגרו עוד איזה מעון, עוד איזה משהו ועכשיו כל מטפלת תעשה איזשהו מחיר, יקפצו עליה. היא יכולה לקחת איזה מחיר מאוד גבוה. זה נקרא, זה פחות עניין של תמחור ויותר של המחרה. השוק מבקש, אני יכול להעלות.

15:18 דובר 6 ביקוש והיצע.

15:19 דובר 2 איך? בדיוק, ביקוש והיצע. עכשיו יש עניין כזה שנקרא הפקעת שערים בהלכה, שזה אומר אם מדובר על מוצרים חיוניים, מוצרים של אוכל נפש, אני מפקח עליך שאל תתמחר לפי השוק, תתמחר לפי ההוצאות שלך. תבדוק כמה ההוצאות שלך, בכמה קנית, כמה כל ההוצאות שלך, כולל גם כמו שאמרנו מקודם, כולל הכל, כולל הפרסום והכל. תרוויח עוד שישית לא יותר, עוד עשרים אחוז. שישית זה עשרים אחוז כי זה מלבן. אז עשרים אחוז רווחים. יוצא ככה, ודיברנו על זה שבעיקרון בית דין אמורים לפקח על השוק ולדאוג שכל מי שמוכר מוצרים של אוכל נפש לא ירוויח יותר מעשרים אחוז וככה יישמרו המחירים ולא יעלו. עכשיו-

16:14 דובר 6 בצפת, הרב שם, אה, שר ל-למתפתחים.

16:21 דובר 2 להרוויח כך וכך.

16:22 דובר 6 כן, משהו כזה ולא... אומרים להם אסור לכם, אה, אסור לכם.

16:28 דובר 2 בעיקרון-

16:30 דובר 6 לא

16:30 דובר 2 בעיקרון זה הכוח שיש בעצם למנהיגי הקהילות ולבית הדין, שפעם בית הדין פעם הוא זה שהיה מנהל את הקהילה. אז הכוח שלהם היה לעשות את כל ההנהגות האלה בשביל לשמור על השוק. עכשיו, על מה הוא שומר על השוק? על אוכל נפש. כל שאר הדברים, כתוב, מסתכל כמה שירצה. אוכל נפש הוא שומר על השוק. יש כאלה שרוצים להגיד שגם דברים מאוד מאוד חשובים לאנשים, אפילו שזה לא אוכל נפש, אז גם כן יש עניין לפקח עליו.

17:00 דובר 6 גם ענייני של דיור.

17:02 דובר 2 דיור למשל זו דוגמה.

17:03 דובר 6 זאת דוגמה.

17:04 דובר 2 אז יש ניסו-- בכל מיני קהילות ניסו באמת לעשות את זה, עשו כל מיני הנהגות על, על שכירות וכולי.

17:09 דובר 6 משהו.

17:11 דובר 2 עכשיו-

17:12 דובר 7 והדוגמה עם הטלפון, טלפון.

17:15 דובר 2 אני אומר זה גם דוגמה שזה לא אוכל נפש. מצד שני, אבל זה דבר שהוא חיוני. ב-- הדוגמה בגמרא בהלכה-

17:22 דובר 6 זה

17:22 דובר 2 זה אוכל נפש. זה מה שכתוב.

17:24 דובר 6 נכנס לקופה

17:25 דובר 2 אני אומר בהלכה הדוגמה זה אוכל נפש. יש שרצו בימינו לומר שאולי גם דברים שמאוד חשובים לאנשים, מאוד חיוניים, שזה גם כן ייכלל בזה.

17:35 דובר 7 אה, זה לא?

17:36 דובר 2 זה לא כתוב. זה לא כתוב. עכשיו, הרעיון הוא ככה. הרעיון הוא שיהיה פיקוח של בית הדין על השוק. עכשיו מה קורה כשאין פיקוח? אומר התנועה, לכן קראנו את זה אז, אם אין פיקוח אז זה לא, זה לא הוגן שהצדיק יסבול וכל השאר זה... כולם ימכרו ביקר ויקר ורק אותו אחד שרוצה להיות צדיק ימכור בזול. אז לכן מותר לו גם למכור כמו כולם, אבל אסור לו למכור יותר מכולם. מוכר יותר מכולם, הוא עושה פה הפקעת שערים. אפילו אם אין פיקוח. לפי זה אמרנו שאם בן אדם, א', בן אדם פרטי שרוצה למכור יותר מכולם אוכל נפש, אסור לו. דבר שני, כולם ביחד אם רוצים להתאגד, לעשות קרטל, לסכם ביניהם שמעלים את המחיר, זה גם אסור להם. אפילו שהם יגידו, "מה, אנחנו מעלים את מחיר השוק". הונאה אין פה, פיקוח אין פה, אבל אפילו שאין פיקוח, אתם בעצמכם אסור לכם להעלות את המחיר כי זה מדובר על אוכל נפש. לפי-- איך?

18:36 דובר 6 זה הפקעה.

18:37 דובר 2 זה הפקעת שערים. לפי זה, מה קורה כשאין פיקוח, אין בית הדין וגם האנשים, אותו מוכר פרטי מצפצף ומוכר ביקר. כמו למשל אחד שהוא לבד באותו יישוב, מושב שיש לו מכולת והוא מגביה מחירים כמה שבא לו כי הוא יודע שהם כולם יקנו ממנו. כאן חוזר הכוח לצרכנים, ופה אם אנחנו נשאל האם מותר להם לעשות חרם? ודאי שמותר להם. זה לא נקרא שהם מפסידים אותו, הפוך. הוא זה שמפסיד אותם. הוא על פי ההלכה אסור לו למכור יותר מעשרים אחוז רווח. ברגע שהוא עובר את זה, זכותם להגיד אנחנו לא קונים ממך עד שתחזור למחיר שמותר לך למכור על פי ההלכה.

19:22 דובר 6 בפונדק דרכים אי אפשר להגיד. כמו פיאצה או מקום ש... אתה נמצא באיזשהו מקום שאין...

19:32 דובר 2 נגיד לך מה.

19:36 דובר 6 כי שם באמת ה-- אתה שם זה...

19:38 דובר 2 נגיד לך מה, אותו אחד בפונדק, יש לו גם הוצאות יותר בדרך כלל, כן? והוא הולך למקום להביא את זה. עכשיו, כתוב שלא רק את ההוצאות נותנים לו, גם את הטורך שלו, זה שהוא יושב בחנות, את העבודה שלו שהוא יושב בחנות זה גם כן נכנס בתוך ה-ההוצאות ומעל זה עשרים אחוז. אז אותו אחד, אם נחשב לו כמה הוצאות יהיו יותר מהשאר והכל וזה, אז זה נוסיף עשרים אחוז. אבל לבוא ולהגיד, "אני פה לבד, אני אקבע מחיר", אם זה מדובר על מותרות זה כבר משהו אחר. זה דיני הונאה, ודיני הונאה נקבעים לפי המקום. אז יגיד, "אני פה לבד, ובהערכה שאנשים זה מקובל לגבות כזה מחיר כאן, יהיה מותר לו. אבל אם זה אוכל נפש, אוכל נפש זה כבר משהו אחר. עכשיו יוצא ככה. יוצא שאם מדברים עכשיו על ה-- אני אתן את הדוגמה של החרם תשע תשעים. כן? ברעיון מישהו צריך, לפחות זה שמארגן את אותו חרם, הוא צריך לברר מה קורה שם מאחורי הקלעים. אם זה דבר, אם העלו את המחירים בצורה לא מוצדקת, יש שם מישהו שגוזר, מה שבדרך כלל אומרים בנושא של פירות וירקות, שהחקלאי בקושי מרוויח. זה כל הרווחים זה רק בהמשך. אם יש שם מישהו שגוזר קופון בדרך ובאמצעות המחאה שלך אותו אחד יקבל, אה, הוא מרוויח יותר מעשרים אחוז וזה אוכל נפש, פירות וירקות. אז במצב הזה לכאורה יהיה מותר לעשות את החרם בשביל להחזיר אותו למצב שמותר לו על פי ההלכה. אבל אם, אם אתה בודק ואתה רואה שבאמת אין מה לעשות, החקלאים עבדו קשה, היה להם יבול קטן השנה והמחירים בגלל זה הם יקרים. עכשיו מה אתה עושה? יכול

21:26 דובר 2 להיות שבאמצעות החרם שלך הם יורידו מחירים, אבל אם הם יורידו כי הם לא רוצים להפסיד יותר מדי, אז הם יורידו מחירים והם יקראו לך מחיר החרם. אין לך זכות אבל לבוא ולמנוע מהם רווח. הם אמורים להרוויח כמו שאתה רוצה לחיות, גם הם רוצים לחיות. זאת אומרת ככה לעשות חרם בלי סיבה אמיתית על פי ההלכה זה יהיה אסור, כי אתה מפסיד, אתה מונע מהם רווחים.

21:54 דובר 8 אבל איך צריך להתחסך בכל הנתונים? הדברים האלה לא-

21:58 דובר 2 זהו. זהו. עכשיו ככה, עכשיו בוא נראה. דיברנו על זה, מי יכול לעשות חרם? כן? עכשיו יש בעצם שלוש אפשרויות. יש בית הדין בעצמו, זה הדין המקורי, בית הדין בעצמו כמו שראינו שמה, מה שאדמו"ר הזקן אומר: "נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל מהם". מי זה יתקן? זה בית הדין של הקהילה. תקנה של בית הדין, הם יודעים בדיוק מה קורה שם והם מתקנים. יש אפשרות שנייה וזה מספר שבע כאן. "רשאים בעלי אומניות", כתוב בשולחן ערוך, "לעשות תקנות בעניין מלאכתם, כגון לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שעשה חברו וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי יעניש אותו בכך וכך". נדלג שורה. "לא אמרו דברים אלו אלא במקום שאין בו חכם חשוב ממונה לציבור, אבל אם ישנו אין התנאי שלהם או של כל בני העיר מועיל כלום ואין יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי, אלא אם כן עשו מדעת החכם". הוא אומר פה בעצם יש אפשרות לאנשים להתאגד ולעשות ביחד משהו, אבל הם צריכים להתייעץ עם החכם של העיר. כן, אז אתה אומר עכשיו צריך לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. אתה רוצה עכשיו, נתחיל הפוך. למה אתה חושב שיש לך כוח עכשיו לבוא ולעשות משהו ציבורי בלי לבדוק מה קורה מאחורי הקלעים? אם אתה חושב שאפשר בנפש מקללת לעשות מה שבא לך, אז בסדר, אבל זה לא ההלכה. אתה פה מזיק פה לאנשים. תבדוק. אז מה, מה כתוב? שצריך להיות חכם העיר, חכם או מונה לערבים, לבוא ולהתייעץ איתו לפני שאתה עושה איזשהו משהו שמפסיד אנשים אחרים. אז היו צריכים להתייעץ בזה.

23:48 דובר 8 איך לדעת מה קורה שם?

23:50 דובר 2 איך?

23:50 דובר 8 לא, לא, לא רואה בעיינינו.

23:54 דובר 2 כן, אבל בדרך כלל בכל תחום יש כמה חברות. אפשר לדעת מה קורה, להבין. אנשים שמומחים בזה, יש כל מיני פרופסורים. מאמין שאפשר לדעת מה קורה. אני מאמין, למשל חקלאים. הארץ מלאה בלי סוף חקלאים. אתה יכול מהמון לדעת מה קורה שם מאחורי הקלעים. לדעת אם זה, לדעת אם זה מוצדק או לא. עכשיו, עוד מעט נעבור לקטע של מחאת אנג'ל, אבל לפני זה יש את ה-- אותו אחד שארגן את החרם. אותו אחד שארגן את החרם, הוא או שאסור לו או שזה מצווה הוא עושה. אם זה העלאת מחירים מו-מוצדקת. ואגב, אפילו בנושא הזה של הדגים, שהנוכרים, מדובר על גויים שיקנו את הדגים, שם אחד הפוסקים כותב שמה שאתה מתקן זה רק אם יקנו את זה שלא כדין. אבל אם באמת היה מחסור בדגים והם יקנו את זה מבחינת-- מבחינת מצב השוק, הוא אומר אז לא לתקן. לא בגלל שהוא מרחם שמה על הגויים, אלא הוא אומר זה לא יהיה אפקטיבי, כי ברגע שבאמת יש שוק מאוד מאוד חם, אז זה לא כל כך יעזור שאתה עכשיו תתקן שלא יקנו, יהיו מספיק אנשים גויים שיקנו והשוק יישאר על אותו מצב. אז מה עזרת בזה שהפסקת היהודים לקיים עונג שבת כמה שבועות? תן להם לקנות וזהו. אבל אתה רואה את הכיוון הזה שאתה עושה, שאם המחירים עלו בצורה מוצדקת, מתייחסים לזה בצורה אחרת. עכשיו השאלה היא האם אני בתור פרט חייב להשתתף בחרם? והאם במקרה שהחרם הוא לא מוצדק, האם מותר לי להשתתף בחרם או אסור לי? אז ככה, אם מדובר על חרם שהוא צריך להינתן, העלו את המחיר כמו פה עם הדגים, בבית הדין קבעו משהו או בני העיר

25:48 דובר 2 בהסכמת חכם העיר קבעו משהו, זה מחייב את כולם. כולם חייבים ל-ל-להשתתף בחרם הזה. ועד כדי כך, עכשיו היה שאלת מחאת אנג'ל, אז אנשים שאלו אם יש לי לחם בבית שכבר קניתי, האם מותר לי לאכול אותו? אז זה היה כאילו נראה מצחיק, כאילו מה, הגזמתם. השאלה הזאת היא מופיעה פה גם על הדגים. וכף החיים מביא מה קורה אם אדם כבר קנה דגים, יש לו דגים בבית, אז הוא שם אומר שאפשר לאכול את הדגים כי כל הרעיון היה, החרם היה לא לקנות דגים, אבל דגים שכבר יש לך אתה יכול לאכול אותם. זאת אומרת היה התייחסות לזה.

26:24 דובר 9 החרם על אנג'ל היה מ-מ-מדגים?

26:27 דובר 2 לא, לא, לא, לא, אני סתם נתתי זה... עכשיו, עכשיו, זאת אומרת ככה, זאת אומרת חרם שהוא נתקן כדין או על ידי בית הדין או על ידי הציבור בהסכמת חכם העיר, הוא מחייב וחייבים להשתתף בו. עכשיו, מה קורה חרם שהוא נתקן שלא כדין? או שהוא נתקן באופן ספונטני? יכול להיות שזה כדין, אבל באופן ספונטני. אז לחייב אותי זה לא מחייב אותי. השאלה אם מותר לי להשתתף בו אם זה היה שלא כדין, מותר לי להשתתף בו או לא? מה אתם חושבים?

27:03 דובר 9 וודאי לא.

27:04 דובר 2 עיר.

27:04 דובר 9 זה לא כדין.

27:05 דובר 2 איך זה לא כדין? עכשיו, אם אני לבד לא קונה בחנות, זה לא נקרא שאני מזיק אותו עכשיו. אני לא קונה. אני זכותי באופן פרטי עכשיו להחליט אני קונה פה, קונה שם. אם אני למשל כועס על מישהו ולא קונה שם, זה מ-זה מותר או אסור? מותר, זכותי. אני כועס עליו ולא קונה. אני לא תיקנתי פה איזה משהו, לא פסקתי את חיותו. עכשיו אני באופן אישי כועס על אנג'ל כי הם עשו כך וכך. מותר לי לא לקנות. אבל אם אני כותב ברשתות ומשכנע אנשים אחרים להשתתף בחרם וכל זה, פה אני כבר שותף פעיל בחרם, שאם הוא לא כדין אז יהיה אסור לי לעשות את זה. עכשיו בואו ניגש למחאת אנג'ל. מה בעצם, עכשיו אני לא נכנס עכשיו, אני-- הכל זה רק אנחנו לוקחים את זה כדין ללמוד. זה לא אפשר ל-להלכה, למעשה שום דבר. כדוגמה, היה נושא של ביזוי תלמיד חכם. האם באמת היה או לא היה? לא נכנס לזה, אבל זה היה הנושא שדובר עליו. עכשיו, מה קורה באמת? בן אדם ביזה תלמיד חכם, מה אמורים לעשות אז בוא נראה כאן את השולחן ערוך, מספר שש: "מי שהעידו עליו שביזה תלמיד חכם אפילו בדברים, אפילו שלא בפניו, בית דין מנדין אותו ואין מתירים לו עד שירצה החכם שהעידו בשבילו וכולי וכולי". כותב הרמ"א בהגה: "אבל אין דין תלמיד חכם בזמן הזה לעניין שייתן למבייש ליטרא דדהבא". הייתה תקנה קדומה שכל מי שמבייש זקן, זה הלשון שם-

28:48 דובר 10 זקן.

28:48 דובר 2 זקן, אבל הכוונה זה תלמיד חכם, ייתן לו ליטרא דדהבא. זה כמות מסוימת של זהב שהוא צריך לשלם. אז את זה אומר הרמ"א, זה על תלמיד חכם המקורי. בימינו כבר אין. יש הרבה הלכות שבהם אומרים שיש תלמיד חכם, יש הלכות שאומרים שאין תלמיד חכם. אז בנושא הזה, אומר הרמ"א, אין תלמיד חכם לעניין הזה, אין ליטרא דדהבא, "ומכל מקום יקנסו הבית דין המבייש לפי המבייש והמתבייש". בסופו של דבר כן בית הדין צריכים לקנוס לפי המבייש והמתבייש, כמו בעיקרון כל אחד שמבייש את השני אמורים לשלם בושת לפי המבייש והמתבייש. אלא מה? בימינו לא דנים דיני קנסות, אבל במצב הזה הוא אומר ראוי שבית הדין כן יקנסו, כי הוא פה ביזה תלמיד חכם. עכשיו בפשטות זה הדין, ל-ל-לקנוס את אותו בן אדם. אז בית הדין היו אומרים לקחת את אותו בן אדם ולקנוס אותו. אבל עכשיו לבוא ולקנוס את העובדים של החברה, את הזכיינים בכל מיני מקומות שהיו... לא יודע אם בפועל הם ירצו לעשות משהו בלתי הפיך, אבל היו כאלה שרצו לסגור את העסק שלהם ולשנות את השם מאנג'ל למשהו אחר. הם בכלל היו חלק מאנג'ל. הם רק שמו, רק קנו את הרישיון, זכיינים, והם התחילו להפסיד לקוחות. עכשיו אתה בעצם רוצה לקנוס איזה אחד סך הכול שביזה. איך אתה קונס אותו באמצעות כל כך הרבה אנשים? מעגל קרוב, מעגל רחב. על פי דין תורה זה לא עובד ככה. האיש אחד יחטא ועל כל העדה תיקצוף? אתה לא אמור לעשות עונש על כולם מסביב. אבל... הייתי רוצה להקריא את זה. אתה יכול להביא אולי, אה, שולחן ערוך אדמו"ר הזקן חלק ו'? זה נמצא-

30:46 דובר 10 ו'?

30:46 דובר 2 כן. נמצא שם בספרייה ליד החלון שמה, הקציציות[?].

30:50 דובר 10 חלק ו'?

30:50 דובר 2 כן, חלק ו'. יש נושא שדיברנו עליו בעבר, נושא של בית דין מקין ועונשין שלא מן הדין. יש כוח לבית הדין לפעמים אם משהו פרוץ בדור לבוא ולעשות אפילו שלא מן הדין. עכשיו, המצב הזה בפשטות יכול להיות, אני לא אומר עכשיו מה באמת ה-ההלכה, אבל יכול להיות שאם היו עכשיו יושבים בית הדין מסתכלים על המצב בדור, היו אומרים: "יש פה מצב פרוץ של ביזוי תלמידי חכמים וצריכים לבוא ולתקן פה". עכשיו פה. "צריכים לבוא ולתקן פה משהו שלא מן הדין". עכשיו... המחשבה של אדמו"ר הזקן זה: "לצורך השעה לגדור פריצת הדור כשהדור פרוץ או וכן אם החוטא הוא פרוץ יש לעונשו קצת יותר מהעונש הראוי לו על פי התורה". אחר כך הוא אומר: "אבל אם אין הדור פרוץ ולא החוטא פרוץ אלא שחטא דרך מקרה, אין רשות לעונשו כלל יותר מן הראוי לו". עכשיו, הכוח הזה באמת לקנוס בן אדם יותר מהראוי לו זה מתן לבית דין שיכולים להעמיד דיני קנסות. עכשיו, בימינו אין כזה דבר. מה כן יש? ודיברנו על זה אז באריכות. טובי העיר. טובי העיר, זה אלה שהתמנו על פי רוב העיר. יש להם כוח כמו כל הציבור, ולהם יש כוח לבוא ולקדור פרצות. זאת אומרת, אם תאורטית יש ועד, בוא נגיד... פה זה לא ממש ככה, אבל יש קהילות שיש, בוחרים את הוועד פשוט על פי הקהילה. עושים בחירות, בוחרים ועד. אותו ועד יש לו כוח של הקהילה. הכוח של הקהילה יש לו כוח מאוד חזק. הוא אומר כאן: "טובי העיר שהובאו ונתמנו מדעת רוב הציבור או על פי הגורל שהסכימו עליו רוב הציבור, הרי הם עומדים במקום כל הציבור וכל ציבור במקומו הם

32:59 דובר 2 כגאונים ונשיאים לכל ישראל, שיש להם רשות להפקיר ממון כפי ראות עיניהם, שהפקר בית דין הפקר". שימו לב, ברגע שנתנו להם כוח להנהיג פה את הקהילה. עכשיו זה גם תלוי במנהג, כן? בימינו שממנים ועד לא מתכוונים שיהיה לו כזה כוח לעשות מה שהוא רוצה. אבל אם יש לו באמת הנהגה של הקהילה, זה כמו שיש בקהילות אחרות שבאמת מתקיים תקנות, איך לעשות חתונות, איך לעשות ככה. יש להם כוח להנהיג את הקהילה, אז יש להם כוח גם כמו הפקר בית דין הפקר. הם יכולים לבוא ולתקן תקנות וגדור את הפרצות.

33:38 דובר 11 לבחור בבחירות?

33:40 דובר 2 איך? מה לבחור?

33:43 דובר 11 מה לבחור?

33:47 דובר 2 זו שאלה, זו שאלה. כי לבחור, כל הדבר הזה של לבחור זה עצמו, מה שנותנים לציבור לבחור. אתה קובע להם מה לבחור, זה לא יודע. זה שלב קצת קדימה.

33:57 דובר 11 של המדינה.

33:58 דובר 2 זה יכול להיות, כן.

34:01 דובר 11 פשוטה באים לבחור ה...

34:03 דובר 2 כאילו הקהילה, זה טובת הקהילה פה עכשיו. עכשיו הוא אומר כאן בהמשך: "לפיכך כל טובי העיר שיש בהם קצת יראת שמיים-

34:14 דובר 11 קצת.

34:14 דובר 2 אפילו קצת מספיק. "לא יכניסו שום אדם מישראל לשום קנס ועונש בלי שאלת בית דין שיראו להם כדת, ויהיה דעתם לשם שמיים בלבד, ולא יקל בעיניהם כבוד הבריות", פה הוא מדבר על לענוש באופן של מידור או מלקות וכולי. אבל לפני זה הוא אמר שום קנס ועונש. זאת אומרת, שלא תהיה יד קלה לא על ההדק ולא על המקלדת. שאתה בא עכשיו ואתה עושה חרם והכל, וזה כבוד תלמיד חכם והכל, צריך לבוא ולהתייעץ. פה הוא אומר להתייעץ עם בית הדין כי אתם חכמי העיר, לבוא ולראות האם באמת זה ראוי, האם באמת זה מתאים, ורק במצבים מיוחדים יהיה אפשר לעשות באמת משהו שמזיק אנשים אחרים. והדבר הזה הוא לא רק נוגע לחרם, נוגע גם להפגנות. כשעושים הפגנות, חוסמים כבישים. אתה יודע כמה אנשים אתה מזיק בדרך כשאתה חוסם את הכבישים וכולי? עכשיו, יש מצב שתמיד אפשר לעשות את זה, אבל זה צריך שיהיה מדעת גדולי העיר, בית הדין, חכמי העיר וכולי וכולי. אז אם נסכם את מה שלמדנו, באופן כללי כשדיבר מול גויים אז כללי השוק הם הרבה יותר קלים. אתה לא צריך לדאוג לגויים שיעריכו, לכן אתה רוצה לעשות חרם על הגויים מכל מיני סיבות. בעיקרון זכותך לעשות עליהם חרם כי אתה לא מפסיד אותם שום דבר. אנשים רצוני כמו לא היו צריכים. הכרחתי אנשים? וגם אם הכרחתי אנשים סך הכל לא קנו מהם, לא הזקתי אותם, לא שברתי להם את החנות, לא עשיתי שום דבר. פשוט זה יהיה מוטל. אבל מול יהודים הצפייה היא אחרת. מול יהודים צריך לשמור ואפילו לא למנוע מהם רווחים. לא נביא עוד דוגמה שהוא מוכר לגוי ביקר, אסור לך לספר את

35:59 דובר 2 זה לגוי. אז לכן לעשות חרם מול יהודי בעיקרון, ברמת העיקרון זה אסור. אלא אם כן, אם היהודי מוכר מוצרי אוכל נפש ואת מוצרי האוכל נפש הוא מוכר במצב כזה שהוא מרוויח יותר מעשרים אחוז, ו... או שהוא יחיד באותו מקום שמוכר יקר, או שכולם ביחד מעלים את המחיר, אז יהיה מותר לך לעשות חרם, כי אתה בעצם בא להחזיר את המצב על כנו, להחזיר אותו לדין תורה. לכן זה יהיה מותר. איך?

36:34 דובר 3 בואי לעשות חרם על הונאה, את לא חושבת-

36:36 דובר 2 על הפקעת שערים.

36:37 דובר 3 מגיע הונאה על משהו קונקרטי.

36:39 דובר 2 זהו, זה, זה הפקעת שערים. הונאה, זה ההבדל שדיברנו עד באריכות. הונאה זה לא נושא של כמה הוא ירוויח. הונאה זה יותר הטעיה. הטעיה זה כבר אומר, אם למשל בנאדם אומר לך: "אני אייקר עשרים אחוז מעל השוק", מותר לו. אם הוא מוכר מוצרי אוכל נפש, זה- כן. לא, אבל אוכל נפש זה לא יעזור. באוכל נפש אפילו אם הוא יודיע לכולם שהוא יקרן, זה אסור לו.

37:07 דובר 3 שאסור לו כמעט-

37:08 דובר 2 אסור לו להרוויח. באוכל נפש אסור לו להרוויח יותר מעשרים אחוז, אלא אם כן כולם מסביבו מרוויחים ככה. אבל אם הוא לבד זה אסור לו. אז בדיני, בדיני של הונאה זה פחות יהיה מצוי לעשות את החרם הזה. טוב, איך? אלא אם כן מישהו מטעה את הציבור, אולי, אני לא יודע, זה שאלה. אבל בנוגע לאוכל נפש שיהיה מותר לעשות את זה אם זה מוצדק. ואם זה גם שזה מוצדק, צריך לעשות את זה, להתייעץ עם חכם, עם מישהו, לראות שבאמת זה דבר שהוא... לראות שאתה לא מזיק גם לאנשים אחרים מסביב. ואמרנו שאם זה לא נושא של יוקר המחיה, אלא ביזוי תלמיד חכם או כל מיני דברים אחרים, פוליטיים וכאלה, פה זה ממש אתה מזיק פה סתם לאנשים, ולכן תצטרכו להתייעץ. הכוח לעשות את זה זה רק יהיה על ידי מי שנבחר מהציבור, יהיה לו כוח לעשות את זה, וגם הם יצטרכו להתייעץ עם הרב, עם בית הדין, עם מי ש... עם חכמי הדור, לראות האם זה דבר ראוי.