דיני ברכת הגומל - הרב לוי יצחק הלל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 ערב טוב. אה, קודם כל יישר כוח לכל מי שבא, כמובן בלאו הכי בימים כאלה לחוצים. אה, כן, מה שנקרא, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. מבחינת הפסוק הזה, אה, אז זה לא פשוט ככה יוצאים לשבת וללמוד, אז כל אחד מגיע לפה יישר כוח שמגיעים ללמוד כמו שצריך, שגם אם אנחנו לא נלחמים במלחמה, אה, פיזית של אנשים שמסכנים את נפשותם, אבל אנחנו נלחמים את המלחמה הרוחנית שהיא כמובן חשובה ונותנת את הכוח למלחמה הגשמית. אז, אה, בעזרת השם שנעשה את זה הערב כמו שצריך בלימוד תורה, אה, בעזרת השם שייתן כוח לכל החיילים וכל העניינים וכולי. אה, רק נזכיר שהשיעור הוא לזכות, אה, יוסף בן שלומית שיהיה לו רפואה שלמה ולזכות ההורים שתרם את השיעור. בעזרת השם שיהיה לו שפע בגשמיות ורוחניות, כל מה שצריך, נחת רוח מהילדים וכולי. אני רוצה לקרוא לכם טקסט מסוים שמן הסתם, אה, רובכם וכולכם מכירים אותו, אבל נקרא אותו ותגידו לי מה דעתכם. הטקסט מתחיל ככה: "המחבלים נכנסו דרך החלון בחדר השינה והעלו אותנו לקומה העליונה. היה להם רוע לב. הם באו במטרה להרוג. אמרתי לבעלי אם נמות, נמות ביחד. הם איימו עלינו שהם יהרגו אותנו. ראיתי שהם כעוסים, אז שאלתי אותם אם הם רעבים. הכנתי להם קפה ועוגיות." עד שאם יש מישהו שהיה פה ספק, אז אני מניח שעכשיו כולם כבר מבינים מי מדברת פה בסיפור הזה. כמובן בדגש על מדברת.

01:59 דובר 3 רחל.

02:00 דובר 2 "השוטרים הביאו לו אננס. אמרתי לו תאכל מתוק, תרגיש טוב." מדברים פה על מי? על רחל מאופקים, כפשוטו. והיא מנמקת למה היא הלכה ודאגה לו שיאכל וישתה? "כי כל רגע הרימון על הראש שלי והקלצ'ניקוב והטיל לאו." ככה היא מתארת. היא אומרת הרימון מעל הראש שלה, קלצ'ניקוב צמוד לרקה והטיל לאו גם כן לכיוונה במקרה שהשניים הראשונים לא יעזרו. אז רק שתבינו, טיל לאו, אמרתי מעניין מה זה הטיל הזה. הוא מחזיק טיל, מה הוא יש לו טנק? מה? הלכתי לבדוק מה זה הטיל לאו הזה. אז הסתבר זה טיל שיורים אותו מהכתף כזה, יחסית כביכול קטן, אבל הוא חודר קירות רק של עשרים וארבעה סנטימטר. הוא משמש לטילים נגד טנקים וכדומה. ג'יפים, לעכב אותם, לירות בהם, ל-ל-לא יודע אם לפוצץ אותם לגמרי, אבל על כל פנים לחדור שריון.

02:53 דובר 3 גזית.

02:54 דובר 2 וכן. וכי יש לומר, כמו שאומרים, שאם הוא מצליח לכסח את הטנק, אז מן הסתם הוא גם בן אדם, הוא גם כן יעשה לו איזה פצעון, כן? או ישלח אותו לאיזה עולם אחר. אז הם עומדים עליה, אים, רימון על הראש, קלצ'ניקוב וטיל לאו. בשתיים וחצי בלילה, לא פחות, לא פחות חשוב מזה השחרור, בשתיים וחצי בלילה פתאום נזרק רימון לידינו. למפרע הסתבר שנזרקו שני רימונים, כי גם המחבלים זרקו וגם צה"ל זרק. יותר נכון המשטרה או מי שזה לא היה שמה. עברו מעלינו יריות ליד הראש והוא מסיים: "לא יודע איך ניצלתי. לא יודעת איך ניצלתי." זה התיאור. טוב, עכשיו היא ברוך השם התפרסמה. כן, רחל העוגיות, רחל מאופקים, כל אחד והשם שהוא קורא לה. ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, בורא הכל.

03:46 דובר 3 אמן.

03:48 דובר 2 תארו לכם שאתם קוראים את התיאור הזה ומגיע אליכם אדם ושואל אתכם האם אני חייב לברך הגומל אחרי שעברתי כזה דבר? יותר נכון, האם היא חייבת לברך? חייבת ל-- אם את האישה, רחל הזו, האם היא חייבת לדעתכם לברך הגומל אחרי הסיפור הזה שהיא עברה? אני רוצה לשמוע את הדיינים מומחים פה כמו שאומרים. מה, לפני... כן, קצת יותר, קצת פחות, קצת יותר מחודש שאמרנו דיינים מומחים פה על כל אחד. כן, טהרת נדרים. מה דעתכם, האם היא חייבת לברך הגומל או לא חייבת לברך הגומל? מה אתם אומרים?

04:24 דובר 4 אלף על אפם.

04:26 דובר 2 לכאורה פשוט שכן. נכון? פשוט שכן. היא צריכה לברך הגומל.

04:30 דובר 4 פעם התבלבלתי אם מישהו נרדם באמצע.

04:33 דובר 2 עזוב נרדם. שלא יקח עכשיו על זה. צריך לברך הגומל או לא?

04:35 דובר 4 פעם התבלבלתי על אדם שנרדם. לא. לכאורה כן, אבל לא כי לא, עלה פה מוות.

04:40 דובר 2 סכנת חיים. לא, אז ישראל אומר לה סכנת חיים רק טיל על הראש, קלצ'ניקוב ועניינים.

04:46 דובר 4 אלף על אף, סכנת חיים.

04:48 דובר 2 היא הגיעה לסכנת חיים, אז אם על זה לא מברכים הגומל, על מה כן יברכו?

04:52 דובר 4 מחיה המתים אולי.

04:53 דובר 2 אה, אולי מחיה המתים.

04:54 דובר 4 אה, אתה כן.

04:57 דובר 2 אז מזכירים פה את מחיה המתים. איזושהי ברכה דומה. עוד מעט נראה. חבוש מברך הגומל. חבוש, חבוש בבית האסורים הכוונה כמו שמזכיר פה הרב נווה[?]. חבוש זה לא ההגדרה של המחבלים האלה. למה? עוד מעט נראה שחבוש הכוונה היא לבית אסורים. סטנדרטי, כלא. גם אם יש בו סכנת נפשות. אבל הכוונה היא לכלא מסודר. אם מגיעים אליך, משתלטים אליך מחבלים בבית אז זה כבר הגדרה אחרת. טוב, אני רואה שהציבור בעיקרון מסכים שצריכים לברך הגומל כפשוטו. אז בואו כדי להבין את העניין נקדים עוד שתי שאלות. כל אחד מאיתנו שהה בממ"ד נכון? ברוך השם, בנחלי אנחנו זוכים לברכות של הרבי. אין פה כמעט אזעקות בקריית מלאכי. אז תדעו שפעם שמעתי מהרב אוירלפסקי[?] בעצמו, דיברתי איתו פעם אז הוא התבטא. הוא אמר לי שהרבי פעם התבטא, קריית מלאכי שבתוך נחלת הר חב"ד, ככה הוא התבטא. קריית מלאכי שבתוך-- והראש הישיבה היה פה מאוד כעס על זה. מה אתה אומר קריית מלאכי שבתוך נחלת הר חב"ד? נחלת הר חב"ד שבתוך קריית מלאכי. הרבי וככה התבטא. אז כנראה שהזכות פה של נחלי הגנה על על העיר כולה. אמ, מה קורה לאדם ששמע אזעקה? טילים. אנחנו ברוך השם כמעט ולא שמענו את זה, אבל לפחות בהתחלה היה הרבה. ברח לממ"ד. ברוך השם לא קרה כלום, ניצל. מגיע לרב, צריך לברך הגומל או לא?

06:21 דובר 4 לא.

06:21 דובר 2 לא. ניצל מסכנה או לא ניצל? לכאורה ניצל. מה? טילים? השם ישמור.

06:25 דובר 4 רק לא בא על ה...

06:26 דובר 2 אוקיי. טייס מסוק, טייס מטוס קרב שטס וחוזר ומגיע לעזה, עושה גיחה, מפציץ, חוזר או עושה גיחה, מחלץ פצועים, חוזר, מטיס יחידות. אה, לא יודע אם הם עוברים מעל הים או לא, אבל, אבל השאלה אם הוא טס חמישים גיחות ביום נניח. אני לא יודע אם זה מציאותי חמישים או עשרים יכול להיות מציאותי עשרים, עשר לפחות. נניח עשר, עשר מציאותי. נניח עשה עשר גיחות אחת אחרי השנייה, אה, הביא פצועים, הביא אותם חזרה לארץ, חזר לחלץ עוד פצועים וכולי. או יצא להפציץ, לא משנה. האם האדם הזה, הטייס הזה, צריך לברך עשר פעמים ברכת הגומל כנגד עשר גיחות? או שנגיד לו כל פעם שאתה נוחת בבסיס תאסוף עשרה אנשים, ברך הגומל וצא לגיחה חדשה. או שנגיד לו בסוף מה בדיוק הבן אדם הזה עושה, הוא שואל אותנו. אדם שנפלה לו רקטה על הבית. עכשיו זה לא כמו להיות בממ"ד, אזעקה וזה. נפלה לו רקטה על הבית, לא עלינו. כל הבית מפויח, הוא יוצא כולו שחום שחור, לא הספיק להיכנס לממ"ד, אני יודע, ומסתכל על עצמו. נס! לא קרה לו כלום. שריטה לא קרה לו, קצת אבק.

07:39 דובר 4 כן, כן, ודאי.

07:39 דובר 2 חייב לברך הגומל או לא?

07:40 דובר 4 ודאי. טוטאלית, כמו בטוטאל.

07:42 דובר 2 אה? חייב לברך גומל אתה אומר. סופית חד משמעי. בטוח. מה אתם אומרים? מה אתם יושבים? דברו.

07:47 דובר 4 בין לא לבין לא.

07:49 דובר 2 רחל היה לה איומים. פה הבן אדם קיבל על הראש את הטיל.

07:52 דובר 4 כולם על הראש.

07:53 דובר 2 אז נגיד אתה יודע מה, נגיד זה דומה לרחל, אבל אני אומר לך עכשיו עזוב את הרחל הזו, הוא קיבל טיל על הבית. טיל! גמר לו את כל הבית וככה הוא עומד. כל הבית חרב, כל האבנים סביבו והוא עומד ככה באמצע ניצול. צריך לברך הגומל או לא?

08:09 דובר 4 ברור!

08:09 דובר 2 אה?

08:11 דובר 4 על הדלת כניסה לבית. קדושם[?].

08:12 דובר 2 אם הוא היה מת. קדוש ברוך הוא אמר ככל הנראה.

08:16 דובר 4 לא, איזה שם משפחה.

08:16 דובר 2 אה, זה שם משפחה. זהו בסדר, אתה כבר אל תהרוס את ההפתעה.

08:21 דובר 4 מות יומרך קורא.

08:23 דובר 2 ושאלה אחרונה תהיה, זה שאלות פרקטיות שהיו וקרו במלחמה הזו. אני לא סתם מביא לכם שאלות בעלמא. שאלה אחרונה תהיה אדם שנסע על כביש שתיים שלוש שתיים, אם אינני טועה זה השם של הכביש שהיה שם מעבר המחבלים כמו שקראו לזה כל האזור הזה של היישובים, והוא נסע לתומו ו-- או שאפילו לא לתומו, הוא ברח, וכבר ראיתי כמה יהודים כאלה שדיברתי איתם והם ברחו מבין ה-- בין השיניים, כאילו ניצלו בעור שיניהם וירו עליהם והצליחו להימלט. לאו דווקא שפגעו בהם. מה קורה לאדם שנסע בכביש כזה? צריך ברכת הגומל, לא צריך ברכת הגומל?

08:57 דובר 4 ברור שצריך.

08:59 דובר 2 עשה לו נס? לא קרה כלום. הוא נסע, לא קרה, לא ירו עליו. ניסו לרדוף אחריו, לא תפסו אותו.

09:04 דובר 4 זה לא נס?

09:04 דובר 2 זה עשה לי נס?

09:05 דובר 4 ברור!

09:06 דובר 2 אז לאן, איפה הוא מברך? באיזה קטע של הכביש הוא מברך את הנס?

09:09 דובר 4 לא חשוב.

09:09 דובר 2 מה משנה? בכל הכביש. ואם הממשלה החליטה להאריך את הכביש שתיים שלוש שתיים עד מטולה, איפה יברך? שאלות, זה לא סתם שאלה, זו שאלה שנשאלת. טוב, לא נאריך בשאלות.

09:20 דובר 4 תאמינו או לא.

09:22 דובר 2 יש, נראה, נראה בעזרת השם נראה את הכל. כדי להבין את העניין הזה צריכים קודם כל להבין את סוגיית הגמרא. מה המקור לכל הדין הזה של ברכת הגומל? אני רוצה לקרוא איתכם ביחד. בואו נראה במקור מספר אחת. יש לכם את הדפים מקורות, מי שיכול להסתכל עם חברו וכו'. הגמרא במסכת ברכות דף נ"ד עמוד ב' אומרת הגמרא ככה, אומר רב יהודה אומר רב ארבעה צריכין להודות. כלומר ארבעה אנשים צריכים לברך ברכת הגומל, יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. מה המקור? שהם צריכים להגיד ברכת הגומל, ארבעה האלה. אומרת הגמרא ואני אקצר לכם את זה, זה כבר מופיע בפרק קז בתהילים שאנחנו אומרים אותו בכל ערב שבת. הודו להשם כי טוב, אומר הפסוק ככה יורדי הים מן הלאן, אומרת הגמרא דכתיב יורדי הים באוניות וגו'. ואומר בהמשך הפסוקים יקם סערה לדממה. ואומר וישמחו כי ישתקו, שהגלים שתקו. ואומר בסוף אחרי כל הסערה וניצלו וכולי יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם. אז הנה מכאן צריך להודות. הלאה, הולכי מדברות מן הלאן? איפה הם צריכים לברך ברכת הגומל? דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל השם וידריכם בדרך ישרה. ואיך זה מסתיים? יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם. גם כן, הולכי מדברות צריכים להודות, צריכים לברך הגומל. מי שחלה ונתרפא דכתיב, אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם. זה נאמר על חולים שלא יכולים כל אוכל מגעיל אותם, אין להם תיאבון. ויזעקו אל השם בצר להם וגו'. ישלח דברו וירפאם וגו'. יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם. גם כן רואים שהם צריכים להודות לקדוש ברוך

11:08 דובר 2 הוא. מי שהיה חבוש בבית האסורים מן הלאן? דכתיב, זה הפסוק האחרון, יושבי חושך וצלמוות וגו'. ואומר ויזעקו אל השם בצר להם אחרי שהם ישבו בצלמוות. ואומר יוציאם מחושך וצלמוות וגו'. ואומר יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם. הקדוש ברוך הוא מציל אותם, צריכים לברך הגומל. ככה פסק גם השולחן ערוך להלכה, בואו נראה את זה. ארבעה צריכים להודות, יורדי הים כשעלו ממנה והולכי מדברות כשהגיעו ליישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא וסימנך, אומר השולחן ערוך מה הסימן לזכור את ארבעה אנשים האלה? בכל החיים יודו חסד. מה זה חיים? ראשי תיבות חולה ייסורים, ייסורים זה בית האסורים שייסרו אותו בחבלי ברזל. חולה ייסורים, ים ומדבר. ככה נפסק להלכה ארבעה אלה. טוב.

12:01 דובר 4 באמת שבכל אלה אין הגדרה של

12:04 דובר 2 אנחנו לא מוצאים פה לא מי שהצמידו לו אקדח לראש, לא מי שירו עליו, לא רעידות אדמה ולא שום דבר. כן, לא מוצאים פה. יש לנו ארבע הגדרות מאוד ברורות: חולה, בית האסורים, ים ומדבר. כן, שנסעו בים במדבר. טוב נו אז מאיפה עכשיו? אז זהו, רק ארבעה האלה. אז כן, לפני שאנחנו מתחילים את זה, לא לפני. כשאנחנו מתחילים ללמוד את דיני ברכת הגומל צריכים לדעת שתי יסודות חשובים שאותם צריכים לראות בכל סימן רי"ט שזה סימן של ברכת הגומל או בפרק י"ג בסדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן. שתי יסודות חשובים שצריך לדעת אותם והיסודות החשובים האלה אני רוצה לקרוא איתכם איתכם אותם עכשיו מבפנים. בואו נראה במקור מספר שלוש. אני שואל אותכם עכשיו שאלה מה כתוב? הולכי מדברות חייבים לברך הגומל. יופי, אדם שנסע בדרך לא היום, פעם על סוס ועגלה והוא לא נסע במדבר, לא במדבר. נסע מעיר לעיר כמו שהיום יש כבישים מעיר לעיר ואתה לא עובר במדבר. אתה עובר במקום שהוא לא מקום יישוב, אבל זה לא מדבר. אדם נסע בסוס ועגלה בערך לפני חמש מאות שנה נסע בסוס ועגלה מעיר לעיר. מה הייתם אומרים לו? נחשב כהולכי מדברות וצריך לברך הגומל או לא? מה אתם אומרים?

13:27 דובר 4 לא.

13:28 דובר 2 לא. למה לא?

13:29 דובר 4 זה לא

13:29 דובר 2 זה לא מדבר. מה ההבדל בין מדבר למקום שהוא לא מקום יישוב?

13:33 דובר 4 סכנה. לא נשאר.

13:35 דובר 2 סכנות אחרות. אוקיי, יש ירושלמי שאומר כל הדרכים בחזקת סכנה. אתם מכירים את זה? מאיפה אתם מכירים את זה? כי הסיבה שאנחנו אומרים תפילת הדרך למה זה? למה אומרים תפילת הדרך?

13:47 דובר 4 כל הדרכים.

13:48 דובר 2 כל הדרכים בחזקת סכנה. אתה צילייני[?] מחיות רעות, מערבים וזה. ופעם ראית איזה אריה מחכה לך בכביש ארבעים או איזה ליסטים שעוד מחכה לך בצומת גדרה? אתה אומר כי הדרכים בחזקת סכנה אתה לא יודע מה יהיה. הדין הזה, האם אומרים האם אומרים ברכת הגומל מעיר לעיר?

14:08 דובר 4 כן.

14:10 דובר 2 הדין הזה, האם אומרים ברכת הגומל כאשר עוברים כאשר נוסעים מעיר לעיר נתון במחלוקת הפוסקים וזה נוגע בדיוק לענייננו. זה היסוד הראשון. בואו נראה. אומר השולחן ערוך מקור שלוש. אומר השולחן ערוך סימן רי"ט סעיף ז': באשכנז וצרפת, כלומר מנהגי האשכנזים אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר. למה שלא חייבו לברך ברכת הגומל אלא בהולכי מדברות דשכיח בחיות רעות וליסטים. האשכנזים, הצרפתים וכולי כל מדינות אשכנז. ככה זה דברי הרא"ש. המקור של השולחן ערוך הוא מהרא"ש. לא מברכים כשהולכים מעיר לעיר ברכת הגומל. ולמה? כי זה לא מדבר. מדבר יש שם מצויים חיות רעות, ליסטים וכולי. אבל מעיר לעיר לא. זה אמנם לא מקום יישוב, אבל לא מצויות סכנות.

14:59 דובר 4 כן, כלומר.

15:01 דובר 2 אין חינמי[?]. ממשיך השולחן ערוך הוא בספרד נוהגים לברך. למה? כי כך אומר הירושלמי מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה. אומר השולחן ערוך נו, אז נסעת עכשיו למושב אורות. קודם כל הברכה לא תבורה. לפי האשכנזים לא מברכים רק על הולכי מדברות בלבד, לא על נסיעה מעיר לעיר. לפי הספרדים מברכים על נסיעה מעיר לעיר. במילים אחרות, לפי האשכנזים לא מברכים על חשש סכנה. יש חשש סכנה בדרך. תגיד תפילת הדרך, אל תברך לי הגומל אחרי הנסיעה, כי זה רק חשש. מתי מברכים הגומל? רק בסכנה ממשית. אתה הולך במדבר, יש סכנות חמורות. אז תברך הגומל גם אם לא פגשת שום דבר.

15:46 דובר 4 ברוסיה.

15:47 דובר 2 אבל גם ברוסיה. מה שאדם הלך במדבר לא יודעים להגדיר את זה כמדבר כל כך. אבל אם המקום, אם המקום היה מקום ליסטים וכולי, כן, לכאורה מברכים. אה רגע אחד ולפי הספרדים מברכים ברכת הגומל גם בנסיעה מעיר לעיר. למה? כי הגומל מברכים גם על חשש סכנה. ופה תזכרו את זה לעד ולעולמי עולמים. זה היסוד הראשון לאשכנזים. מברכים בסכנה ממשית לספרדים מברכים גם בחשש חשש סכנה. נו, אז אדם עכשיו יבוא ויגיד

16:18 דובר 4 שספרד היה יותר מסוכן.

16:20 דובר 2 לא, מה פתאום. יכול להיות שספרד אולי הייתה יותר רגועה באותה תקופה. השלטון שם היה מאוד חזק.

16:25 דובר 4 מרוקו.

16:26 דובר 2 אמ, איפה? או עכשיו

16:29 דובר 4 זה עניין של מנהג.

16:30 דובר 2 איך?

16:30 דובר 4 משייך בזה עניין של מנהג בתוך השולחן ערוך מביא את הטעם

16:34 דובר 2 למה זה עניין של מנהג? כי הרא"ש ככה זה לשון של הרא"ש. הוא מצדד את הראש. נוהגים באשכנז לספרד, כאילו זה המנהג לפסיקה. ככה הבינו את הפסיקה של הגמרא.

16:43 דובר 4 באשכנז הבינו ככה

16:44 דובר 2 באשכנז הבינו ככה. בספרד הבינו אחרת. כן,

16:47 דובר 4 למה?

16:47 דובר 2 למה? כי באשכנז הבינו, אמרו אנחנו הולכים הגמרא מסכת ברכות. מה כתוב? הולכים מדבר מדבר. אל תספר לי מעיר לעיר. אה, יש ירושלמי ירושלמי. אנחנו לא נפסוק כמותו. הספרדים אמרו לא. אנחנו נפסוק גם כדעת הירושלמי שכל הדרכים בחזקת סכנה ואפילו בחשש סכנה צריך לברך ברכת הגומל.

17:04 דובר 4 האם בדרך כלל השולחן ערוך מביא שניים מתוך שלוש, מתוך הרמב"ם והרא"ש, מתוך הרי"ף, כי

17:09 דובר 2 זה לא תמיד נכון. בהקדמה שלו הוא נותן כללים גם אחרים. במקרה שאין רי"ף והרא"ש זה לא המקורות של הרי"ף והרא"ש. זה עניין בפני עצמו. זה למדנים. נשאיר את זה לצד. הלאה רגע אחד עכשיו. אז כמה? כמה נסיעה צריך לברך על הגומל? אדם שנסע מקרית מלאכי לאורות גם יברך הגומל כי הוא נסע מחוץ לעיר. אומר השולחן ערוך ומי הוא בפחות מפרסה. כלומר אם הוא נסע פחות מפרסה אינו מברך.

17:33 דובר 4 גם לדעתך.

17:33 דובר 2 כמה זה פרסה גם לספרדים. מה זה גם לספרדים? הספרדים שאומרים לברך הגומל על נסיעה מעיר לעיר זה רק עם נסיעה של פרסה. כמה זה פרסה? נסיעה של שבעים ושתיים דקות. הו, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר. זה לא סתם דרך מעיר לעיר זה עכשיו. יש פה מלחמות, יש פה יריות, יש כאן בלאגן. אז אפילו אם נסע פחות מפרסה גם כן מברך הגומל אומר השולחן ערוך.

18:01 דובר 4 פרסה שבעים ושתיים דקות. אבל היום פרסה זה לא שווה

18:04 דובר 2 פרסה. אז אתה נכנס פה לדין אחר. אז אני נכנס כאן רגע אחד. אני נכנס פה לדין. איך משערים את שיעורי הגמרא של פעם הפרסות האלה האם משערים אותן לפי זמנים וגם שבעים ושתיים דקות או לפי מרחק? פרסה זה משהו כמו בערך כמעט ארבעה קילומטר. כמה זמן לוקח לנסוע ארבעה קילומטר? כמה דקות בודדות? כן. אז אנחנו כרגע נוקטים את הצד שאומר שאת הפרסה הזה לא מכריזים לפי הנסיעה. היום עם רכב אלא לפי שיעורי הגמרא. אנחנו לא נכנס לזה נושא בפני עצמו. אני אשים אותו בסוגריים. לא נכנס אליו כרגע. בכל אופן, זה היסוד הראשון. לפי הספרדים מברכים מעיר לעיר כי מברכים גם על חשש סכנה. לפי אשכנזים מברכים רק בסכנה ממש. הולכים מדבר מעיר לעיר אתה לא מברך כי זה רק חשש. זה לא סכנה אמיתית. זו לא סכנה ממשית. זה יסוד ראשון שצריך לדעת. יסוד שני. רוצה לקרוא איתכם את זה במקור מספר ארבע. אומר השולחן ערוך סימן ריט סעיף טז. שני סעיפים אחרי אומר כך. תגיד לי, אני שואל אתכם שאלה עכשיו מה הגמרא אמרה על מה מברכים ברכת הגומל? על מה חולה שהתרפא אדם שיצא מבית האסורים? אדם שנסע את הים. אדם שנסע את המדבר. נכון, ארבעה האלה יפה. ומה קורה לאדם שניסו לירות בו וניצל מהתנגשות? מברך או לא מברך?

19:25 דובר 4 לא

19:25 דובר 2 אה? כתוב בגמרא לברך או לא לברך?

19:27 דובר 4 לא, הגמרא לא

19:28 דובר 2 לא כתוב בגמרא. עכשיו אני יכול להגיד לכם שפעם היו הרבה התנגשויות. מי שקורא קצת בתנך רואה שאם מישהו רצה למלוך מה עשה, הלך הוריד את היריב קודם ומלך בעצמו. היה הרבה התנגשויות, היה הרבה. לא הייתה בעיה. הסיפורים היו קיימים. ארבעה האלה זה דוגמה לנסים. או שזה ארבעה האלה זה דווקא ארבעה ולא אחרים.

19:50 דובר 4 בוא נבדוק את זה. בוא ארבע

19:53 דובר 2 בוא נראה, אומר השולחן ערוך.

19:55 דובר 4 יכול להיות שיש תולדה של ה.

19:58 דובר 2 או אז השאלה אם ארבעה האלה זה האבות ויש תולדות. יש דוגמאות. זה רק לא בטוחה. ארבעה מקרים כלליים או שזה דווקא ארבעה מקרים האלה? בואו נראה, אומר השולחן ערוך אלו ארבעה לאו דווקא לאו דווקא ארבעה אלה מברכים עליהם הגומל, למה דהוא הדין למי שנעשה לו נס כל נס אחר, כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטרופו והצליח לברוח, או אם גנבים באו לו עם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל." אומר השולחן ערוך דעה ראשונה מי בירך הגומל זה לא רק הארבעה האלה, ארבעה אלה הם דוגמה. כל האחרים ניצלת מכל מיני סכנת של נפשות, תברך הגומל. "ויש אומרים", אומר השולחן ערוך, "שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דווקא." רק ארבעה האלה מברכים הגומל, לא אחרים. אם אני אתן דוגמה שנתן לי פה אחד התלמידים החכמים פה, אומר לפי הספרדים מה אומר השולחן ערוך? מה אומר? מה יש אומרים אומר? אם אה, אה, אה, אה מברכים הגומל רק על ארבעה האלה. מה זה אומר במילים אחרות? נפל לך טיל מצד ימין, טיל מצד שמאל, עשית גלגלון באוויר וברחת מכל הרסיסים. צריך לברך הגומל או לא?

21:20 דובר 5 לא.

21:21 דובר 2 לא. אתה לא-- מיותר. לא מברכים הגומל.

21:23 דובר 5 זה ניסים.

21:24 דובר 2 רגע, איפה ראית פה ניסים? לא ראיתי פה שום ניסים.

21:26 דובר 5 אה לא, בשולחן ערוך.

21:28 דובר 2 ממשיך השולחן ערוך. כמו עם אחראים אומר השולחן ערוך "וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות." אתם יודעים מה פירוש? אומר השולחן ערוך, אני פוסק כמו הדעה שאומרת שרק על ארבעה דברים מברכים הגומל, רק על ארבעה דברים שנזכרו בגמרא. כל שאר הניסים שקרו לך אתה יכול לברך הגומל בלי שם השם. תברך ברוך אתה מלך העולם או ברוך מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. זהו.

21:52 דובר 5 אבל הם כתבו בגמרא את מה שהיה להם באותו זמן.

21:55 דובר 2 מה-- אבל אני הגדלתי מקודם אבל, הגדלתי שהיה להם התנגשויות והיה רציחות והיה הכל היה. לא הזכירו שום דבר, רק ארבעה אלה. אומר השולחן ערוך, הזכירו ארבעה אלה כי רק את הארבעה אלה. אבל הדעה הראשונה אומרת, הדעה הראשונה אומרת שלא, ארבעה אלה זה דוגמה. ולמה אמרו דווקא אותם? למה אמרו דווקא אותם? בגלל שהם היו יותר מצויים, יותר סט-- זה המקרים הסטנדרטיים. אבל הוא הדין לכל המקרים. פוסק השולחן ערוך כמו הדעה השנייה שמה? שרק הארבעה האלה. למה? כי חכמים תיקנו רק על ארבעה דברים האלה. למה? כי רק הם מצויים. אתם קולטים אותו טעם לשתי הדעות כביכול. הדעה הראשונה אומרת ארבעה דברים האלה הם דוגמה, תלמד מהם לכל הניסים. ולמה? כי הם הכי מצויים אז כתבו לך אותם ככה. אבל הוא הדין לכל המקרים שלא היו בעולם.

22:44 דובר 5 איפה רואים שזה הכול?

22:45 דובר 2 אבל רגע אחד, אבל, אבל לדעת השולחן ערוך לא! רק ארבעה האלה תיקנו עליהם ברכה כי הם מצויים. כל הדרגה שלא מצויים יש לנו כלל איפה שלא שכיח החכמים לא תיקנו. בזה יסתיים הסיפור. רגע אחד. אומר המשנה ברורה, בואו תראו בהמשך המקור ארבע, "ואחרונים כתבו דהמנהג כדעה ראשונה וכן מסתבר." ופה באנו ליסוד השני בדיני ברכת הגומל. היסוד השני אומר על מה מברכים ברכת הגומל? לספרדים רק על ארבעה דברים האלה חולה, ים, מדבר וחיה צא עם בית האסורים. לאשכנזים כל נס שקרה לך סכנת נפשות וניצלת ממנו אתה מברך הגומל.

23:27 דובר 5 עכשיו הפוך מה שהיה בהתחלה בשולחן ערוך עכשיו הפוך.

23:29 דובר 2 יפה, מכאן יוצאים, מכאן יוצאים. ככה פסקו גם ה-, ה-, האשכנזים. כשאני אומר אשכנזים הכוונה היא לט"ז, מגן אברהם. נהגו. האדמו"ר הזקן פוסק כדעת האשכנזים כדעת ט"ז מגן אברהם וכולי, שארבעה דברים שנזכרו בגמרא זה רק דוגמאות. באמת מברכים על כל נס שהיה לך סכנת נפשות. סיכום ה-- יש לנו שתי יסודות בדיני ברכת הגומל. כן, שתי יסודות בדיני ברכת הגומל. יסוד ראשון על מה מברכים? האם רק על סכנה ממשית או על חשש סכנה? מחלוקת. לספרדים מברכים אפילו על חשש סכנה ולכן מברכים כשנוסעים מעיר לעיר. אתם תראו פה יהודים ספרדים פה בבית כנסת אצלנו. אתם תראו. הם נסעו לצפת, חזרו, עולים, ברך הגומל. אתה בטוח? מי יודע מה קרה לו? אומר לך חזרתי מצפת. מה זאת אומרת? חזרתי מאילת. כן, לפי השולחן ערוך מברכים על חשש סכנה זה חשש סכנה רחוק, אבל מברכים על זה. לפי האשכנזים האדמו"ר הזקן וכולי אומר אדמו"ר הזקן לא מברכים לא, אנחנו פוסקים כדעת הרא"ש שרק על הולכי מדברות שזה סכנה ממשית. נסיעה מעיר לעיר זה לא. זה חשש סכנה לא מברכים עליו. זה יסוד ראשון. יסוד שני. רגע, לכן יסוד שני שלא נפספס. יסוד שני אומר שעל איזה מקרים מברכים ברכת הגומל, האם רק על ארבעה שמוזכרים בגמרא או על כל הדוגמאות שלהם כיוצא בהם? לפי הספרדים מברכים רק על הארבעה. שאר הניסים שקרו לך תגיד בלי, בלי שום מלכות. אתה לא יכול לברך על זה עם שום מלכות. לפי דעת האדמו"ר הזקן, ט"ז מגן אברהם וכולי, מברכים לא רק על ארבעה דברים האלה, אלא על כל נס של סכנת נפשות שיצא לך והיה לך אתה צריך לברך ברכת הגומל. מפה

25:47 דובר 2 נבוא לגברת רחל אדרי, כמדומני קראו לה. היא יושבת בבית, נכון? נו, מה אתם אומרים עכשיו? היא צריכה לברך הגומל או לא?

25:56 דובר 6 צריכה, היא ספרדייה.

25:57 דובר 2 צריכה? מה הספרדים אמרו?

25:59 דובר 6 אין חשש.

26:01 דובר 2 על מה מברכים ברכת הגומל?

26:03 דובר 6 רק על ארבעה.

26:03 דובר 2 רק על ארבעה דברים.

26:05 דובר 6 מה היא מברכת?

26:07 דובר 2 רק על ארבעה דברים. אתה תברך בלי שום מלכות. האישה הזו לא יכולה לברך ברכת הגומל. למה? כי היא אומרת סליחה, מה הספרדים אומרים? לא מברכים רק על סכנה ממשית, אפילו על חשש סכנה מברכים. נוסעים מעיר לעיר, אתה מברך ברכת הגומל. אז אני כל שכן צריכה לברך. אומרים לה לא, לא לא גברת. נסיעה מעיר לעיר זה, זה, זה תולדה של הולכי מדברות. אבל המקרה שלך לאיזה קטגוריה הוא שייך? מה אמר השולחן ערוך רק על ארבעה דברים מברכים לא יותר מזה.

26:41 דובר 6 זה תולדה מה-

26:43 דובר 2 תולדה ממי? אוי יבוא מישהו ויגיד. קודם כל הבנת דאורייתא למה היא לא יכולה לברך? אישה-- האישה הזו, רחל אדרי לא צריכה לברך ברכת הגומל היות שהיא לא הולכת מדבר, היא לא חולה, היא לא הלכה בים בסדר והיא גם לא חבוש מבית האסורים. נדמה לי זה כזה. היא לא חבוש מבית האסורים. שום-- את לא שייכת לארבע קטגוריות. אם היית שייכת לאחת מארבע הקטגוריות הייתי אומר לך טוב, אפילו בחשש סכנת תברכי, אבל את לא שייכת לאחת מארבע הקטגוריות. יבוא מישהו ויגיד לא. מה זאת אומרת? היא הכי חבוש, היא חבושה אפילו בצה"ל אפילו המחבל הכי גרוע שנמצא בכלא בישראל. לא תראו שיש עליו ביום יום תת מקלע, טיל לאו למקרה שהוא יברח. לא, כן. תגידו, היא הכי הכי חבוש. זה לא נכון. למה? כי השול-- רגע, גם לפי אדמו"ר הזקן-- לפי אדמו"ר הזקן צריכה לברך, אבל היא לא הולכת לפי האדמו"ר הזקן. היא מיד נבר-- היא ספרדייה. לכן אמרתי את הדגשתי ספרדים אשכנזים. ה, ה, האישה הזו לא נקראת חבושה. למה? כי השולחן הערוך מגדיר חבוש? זה מוכח מהמשנה ברורה. אני לא אאריך בכל הפרטים. ההגדרה של חבוש זה רק אם זה הסדר היום יומי. יש בית סוהר, מכניסים אליו אנשים, חלק הורגים אותם, חלק לא. חס ושלום מישהו נכנס והיה עליו איום מוות, יצא, ברך גומל. אבל זה לא סדר שנכנסים אליך מחבלים הביתה ומאיימים עליך. זה לא נקרא חבוש, זה לא הסטנדרט המצוי. אוקיי, יפה. עכשיו שוב, אם היא תשאל אותנו ואנחנו הולכים לפי שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, מה אומר אדמו"ר הזקן? לא רק על ארבעה דברים אתה מברך, כל סכנה אתה מברך. לכן מה הוא אומר? את מה?

28:23 דובר 2 מה עושה הגברת רחל הזו? היא כנראה לא יודע מה היא עשתה אחרי זה, אבל סביר להניח שלקחו אותה לאיזה נופש בגליל. ואז כמה זמן היא נסעה? יותר משישים ושתיים דקות, אז היא עושה ברכת הגומל.

28:33 דובר 7 על הנסיעה.

28:34 דובר 2 על הנסיעה. היו קופצים עליה מה זה בא לך את הגומל? זה עתיד העולם לא בא לך גומל וכלתי כל לא מברך גומל. אתה אומר כן אבל נסעתי שישים ושתיים אתם מבינים? זה קצת מצחיק. אה כן, זה חשש-- חשש סכנה זה פשוט. מה פש-- קצת מצחיק להגיד את זה, אבל זה הכללים ההלכתיים פה. זה מה שמשחק. לא עכשיו מה שמרגיש לי ונראה לי. לפי אדמו"ר הזקן בטח שהיא צריכה לברך את הגומל אבל לא על הנסיעה. היא תברך על הנסיעה, לא יכול לברך גומל. אנחנו לא מברכים גומל על נסיעות. זה רק חשש שוטרי חוקים. אנחנו מברך הגומל בגלל הסיפור שהיה לה. אמממ עכשיו צריכים להבין זה זה זה יש את הבדיחה הידועה על הרשל'ה נכון? שבא לבית הכנסת יום אחד וראו אותו מברך הגומל. שאלו אותו מה קרה? נגח אותך שור? איימו עליך או משהו? אז הוא אמר לא. אני הלכתי ברחוב וראיתי את אשתי מנענעת את המכנסיים תלויים על החבל, ניענעה אותם ותלתה אותם על החבל. אמרו לו נו, מה קשור לגומל? אמר אם אני הייתי בתוך המכנסיים מה קורה? אתם מבינים מה זה? אי אפשר לברך גומל על כל דבר עכשיו יש כללים הלכתיים מה אנחנו מברכים. טוב, אז בוא מישהו ויגיד איזה נחמד קרה פה לאישה נס עצום. היא הייתה עשרים שעות עם מחבלים. רגע אחד הייתה עשרים שעות עם מחבלים. בתוך אה זה אתם יודעים שגם היה שלב שהיא כבר אמרה להם אולי תהרגו אותי וזהו. בואו נגמור את הסיפור הזה כי בן אדם נמצא במתח כל כך הרבה זמן. אתה כבר השם זה לשמור קור רוח עשרים שעות כזה מול איום מוות

29:56 דובר 2 זה דבר לא נורמלי. וו וו יבוא מישהו ויגיד רגע אז האישה הזו הקדוש ברוך הוא עשה לה חסד כזה גדול. במה היא לא מברכת הגומל? לא מודה לקדוש ברוך הוא. את צריכה לקרוא את כל התהילים שלוש פעמים ביום את צריכה לקרוא. מה זה לא מברך הגומל? אז מה זה לא מודה לקדוש ברוך? אין הודה לקדוש ברוך. סתם הסיפור. זהו, היא יצאה מהעסק. כן, תעשה סעודת הודיה. נו תגיד תודה להשם. ברכה משהו. כלום. לא, לא צריך. זה לא קצת כפיות טובה. תחשבו לרגע. אז התשובה היא שלא. למה? כי ברכת הגומל היא לא מברכת. מה היא כן תברך?

30:38 דובר 7 עשה לי נס.

30:39 דובר 2 היא תברך. אה? מה?

30:40 דובר 7 עשה לי נס.

30:41 דובר 2 שעשה לי נס. מה פשט?

30:42 דובר 7 בשם.

30:42 דובר 2 יש ברכה עם שם ומלכות. יש ברכה אחרת שאנחנו לא לא.

30:46 דובר 7 במקום הזה.

30:48 דובר 2 רגע, אני אדבר על זה. כן, יש ברכה אחרת שהיא לא ברכת הגומל, אלא ברכת שעשה לי נס במקום הזה. מי מברך את זה? אדם שקרה לו נס וברגע שקרה לו הנס הזה הוא יכול לבר-- זאת אומרת ניצל ממוות. נגיד משהו כזה כמו אצלה ניצלה מהמחבלים וכולי, יכולה לברך שעשה לי נס. עכשיו מה מה העניין בברכה? העניין בברכה הזו היא הרי ברחה מהבית. הבית שמה כולו מפורק עם כל הפיצוצים שהיו שמה. אז היא נסעה לנופש. אני יודע איפה היא נמצאת עכשיו ואז מתי היא תחזור הביתה? רק אחרי שיסיימו השיפוצים, נכון? ברגע שהיא תפתח את הדלת תדרוך בפתח הבית. היא צריכה לברך עוד פעם שעשה לי נס. ואם היא תחליט לנסוע לחופשה ביוון ולהיות שמה שלושים יום ותחזור לארץ עוד פעם שעשה לי נס במקום הזה בשם ומלכות. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה, כי ברכת שעשה לי נס זה האדם שנעשה לו הנס מברך אותה פעם בשלושים יום. מה פירוש פעם בשלושים יום? אם הוא לא היה באותו המקום שלושים יום הוא מברך.

31:47 דובר 7 הוא בטהרה.

31:48 דובר 2 הבנתם? כמו להבדיל בית העלמין שאדם שלא היה בבית העלמין שלושים יום מברך את הברכה בכניסה וחיי מתים וכולי. אוקיי, הבנים שלה שוטרים. נכון, כולם מכירים את הסיפור שוטרים. אם שלחו אותם למשימה עכשיו אני יודע מה זה. לא יכלו להגיע הבית של ההורים. אני יודע מה. הגיעו אחרי חודש נכנסים לבית. דבר ראשון מה עושים? מברכים ברוך ה' מלך העולם שעשה נס לאבי ואמי ואם הם לא היו בבית עוד שלושים ימים יחזרו אז עוד פעם תברכו. אז אל תדאגו, הגומל אמנם אין פה, אבל הודאה לקדוש ברוך הוא יש פה שעשה לי נס וכו'. וודאי שיש את ההודאה. זה היה חשוב לי להדגיש כדי שזה לא יצא חס ושלום כביכול איזושהי אה כפירה בהודאה, חס וחלילה. בואו נראה את זה. אני הקדמתי לכם את זה. בואו נראה את זה במקור בשו"ע אדמו"ר הזקן. יש לי שאלה, אפשר את זה? רגע, אני מבקש רגע, שנייה אחת. רגע, סליחה. בואו נראה מקור שבע. מקור שבע. אני רק רוצה לסגור את העניין. רגע אחד אני אתן זמן לשאלות. יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום. מקור שבע. זה דברי האדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין, פרק ד' הלכה א'. יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום, כגון שנפל עליו כותל וניצול או חיה רעה או ליסטים. הדגשתי פה ליסטים כי זה המקרה המדובר. זה ממש ליסטים. חייב הוא עצמו כשיראה אותו מקום לאחר שלושים יום לברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה. למה אחרי שלושים יום? כי לפי אדמו"ר הזקן הוא בירך הגומל. בירכת הגומל כשיצא, כשיצא מהבית נגיד בירך הגומל לא יכול לברך שעשה לי נס. כבר הודיע לקדוש

33:22 דובר 2 ברוך הוא בהגומל. אבל היות שהיא ספרדייה והיא לא בירכה הגומל צריכה לברך מייד ביציאה מהנס שעשה לי נס. ואחר הנס, שימו לב. אה רגע, בואו נדליק את הקטע הזה. ואם חוזר ורואה מקום זה לאחר שלושים יום מראייה ראשונה חוזר ומברך וכן לעולם. וכל יוצאי ירכו של אותו אדם שנעשה לו נס באותו מקום. אם הנס ידוע על פי המקום, כלומר מכירים את המקום ומזהים את האזור, כגון שנפל עליו כותל. חייבים הם ובניהם עד סוף כל הדורות, עד סוף כל הדורות, הצאצאים לברך שרואים המקום. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה נס לאבינו במקום הזה שכולם שותפים באותו הנס. למה כולם שותפים באותו הנס? כי אם היו יורים לה בראש. לא היה. לא היה אותך. יבוא מישהו ויגיד סליחה. בת ים סוף [?]. בת כמה האישה הזאת? שישים וחמש. יש לה כבר שני ילדים. אז אם היא תלד עוד ילד זה נכון. שאם היו הורגים אותה אז היא לא, הוא לא היה זוכה לראות את אור השמש. אבל האישה הזאת כבר יש לה שני ילדים בוגרים, אולי הם כבר נשואים, אני לא יודע. סבתא. אז גם אם חס ושלום לא עלינו היא הייתה מתה. אין נס. אז הם היו ממשיכים לשרוד. למה צריכים לברך? למה הנכדים? ממשיך האדמו"ר הזקן. ואפילו הבנים שנולדו קודם לכן, שאינם שותפים בנס זה חייבים לברך על נס אביהם. אתה מברך על נס שנעשה לאבא שלך בלי קשר לזה שאם חס ושלום היו הורגים אותו או משהו כזה לא היית קיים או כן היית. זה לא משנה. אתם מבינים את העניין? זה, זה עד לפה. עוד יש שאלות, אפשר לשאול עוד. אתה רוצה לשאול

34:55 דובר 2 משהו? כן. האמת היא שעכשיו הרב הסביר ש-שכן צריך לברך על הנס. מה שהרב אמר את זה פשוט זה ממש השיטה של הספרדים שמפרשים את הגמרא דווקא במקרים האלה. נראה קצת מוזר, אבל לא, זה לא כפירה בעתו[?]. ממש לא מסתבר לפרש את הגמרא. לא, זה לא לא מסתבר. שאני אגיד לא מסתבר זה צריכים ל-- אני לא. שוב אנחנו לא בשיעור עיוני, אז אני לא אכנס לכל הפרטים, אבל הם מוכיחים את זה בפירוש זה שיש לזה מקור. זה לא סתם ככה. אם אדם נוסע בלילה, בשתיים בלילה מתהפך, נרדם. ברגע האחרון רואה עץ בצד ימין. רואה אחד שיצא למטות לו[?]. אני אמינם[?]. אם אדם נסע ברחוב, נסע בכביש ואיבד בבלמים או לא משנה מה ועשה תאונה קשה וכו' וכו' וכו'. אז, אז, אז אתה שואל אם צריך לברך הגומל. אז עוד פעם לפי הספרדים לא. לא, זה לא יהיה. אתה לא הולך מתבר, אתה לא, זה לא. זה תלוי. האמת היא זה. אתה יודע מה, אני לא אתייחס לפרטים בזה כי זה קצת תלוי מה קרה. בסדר, אבל בגדול לשיטתנו יצטרך לברך. אם זה, אם זה תאונה ברמה של סכנת חיים. זאת אומרת נגיד איבד שליטה, נתקע בגדר, התהפך, יצא והאורים[?]. לא איך יצאת בחיים מזה? ודאי שצריך לברך על זה. שיטת אדמו"ר הזקן. השאלה על הכמעט שהוא התעורר ברגע האחרון קצת אבל לא ניצל. אז היא יכולה כאילו. זה דיון בפוסקים. מה קורה לאדם שדקרו אותו ב-- ליד העין או דקרו אותו ליד הוויש[?] או דקרו-- האם הוא חייב או לא חייב? לא נכנס לזה עכשיו כי זה לא יקרה, אבל אתה צודק, זה דיון הפוסקים. מה

36:22 דובר 2 קורה אם אדם כמעט היה לו? חייב להדגיש, הארבעה האלה שדיברו עליהם, כן, זה יורדי הים וכולי וכולי. בא מישהו לרב ואומר לו, "תשמע הרב, אני נסעתי במדבר, לא ראיתי שום חיה, לא ראיתי ליסטים, הכל עבר חלק. אז צריך לברך הגומל?" כן. התשובה היא שכן, כי אתה לא מברך על זה שפגשת. עשו לך איזה מסלול אתגרי, כן? פגשת, ניצלת דבריך[?]. לא. ברכת שנסעת במקום סכנה וניצלת ולא קרה לך כלום, אוקיי? מה ג- זה הברכה שצריכים לדעת. נסוע היום ברמת גן זה בגדר מדבר? דיברתי קצת מקודם. אז בעיקרון לא. בעיקרון לא. בימינו שהכבישים סלולים וברורים וכולי וכולי, ודאי שזה לא נחשב כ-כמדבר. מה שכן, ומפה אני מגיע לאחת השאלות שדיברנו עליהם, אבל אני קודם כל אחזור על השאלות. דיברנו על רחל ה-ה-- כן, הגברת עם העוגיות, אז אמרנו היא לא צריכה לברך הגומל. היא ספרדייה, לא מברכת הגומל. זה לא אחד מארבעה דברים. היא תברך שעשה לי נס פעם בשלושים יום וזה מספיק. אם היא תיסע לנופש בגליל, אחרי הסיפור הזה תברך הגומל על הנסיעה. נקודה. על שיטתנו, אדם שעבר נס כזה שהיה לו סכנת חיים וניצל, שעל פי אדמו"ר הזקן בטח מברך הגומל, אין שום ספק. אמ, אדם ששוהה לנו בממ"ד עקב התקפות טילים וכולי, כן, והוא נכנס לתוך הממ"ד, סגר את הממ"ד והכל הסתדר. כן, ולא קרה כלום ברוך השם לא נפל על הבית שום דבר ואפילו לא באזור שלו. ברור שלא צריך לברך הגומל. למה? כי אתה לא-- למה תברך הגומל? נקלעת לסכנת חיים? לא. אבל מה יהיה הסיפור בבן אדם ש-ש-שנפלה על הבית רקטה והתפוצץ כל העניינים והוא ניצל בנס? לפי הספרדים, עוד פעם,

38:00 דובר 2 אתה לא מברך הגומל. זה לא אחד מארבעה דברים. לפי אדמו"ר הזקן בטח שתברך-- זה ניצלת מסכנת חיים, סכנת פשוט. כנ"ל, אה? גם אם הוא לא היה, יצא למאירי[?] בדיוק? לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, רק אם הוא היה, היה וניצל, היה וניצל. זה שאל אותי יהודי אחד שבסיפור של מירון, רחמנא ליצלן, שנהרגו שם ארבעים וחמש יהודים שנמחצו למוות. אמר לי אברך, טומי[?], מ-ממש בישיבה בצפת כמדומני, שהוא עשה מבצעים באזור. הוא ממש חצי דקה לפני זה הוא עבר בשביל הזה והיה נורא צפוף, אז הוא יצא וממש דקה אחרי זה התחיל הלחץ המטורף והוא אמר, "הייתי אמור למות בעיקרון", אבל הוא לא מברך על זה בינתיים אני. מה קורה לאדם שנסע בכביש שתיים שלוש שתיים? אם אינני טועה זה שמו, ושם שרצו מחבלים וכולי, וירו. פה, מה נגיד? זה נקרא הולכי מדברות? זה נקרא ים? זה נקרא חולה? לא. אבל פה השולחן ערוך כבר נתן לנו ומי שראה את זה ראה את זה במקור שלוש בסופו. שם אמר השולחן ערוך אם המקום מוחזק בסכנה ויותר אפילו פחות מפרסה מברך הגומל. כשאדם נוסע בכביש שתיים שלוש שתיים שאורבים מחבלים, יריות וכולי, אפילו לא דווקא שירו עליו, כן, אבל הוא ידע שיש פה מחבלים, היה צריך להימלט מהם. אדם כזה נוסע במקום סכנה לכולי עלמא מברך הגומל אחרי שהוא יצא. אחרי שהוא יצא? למה-- כן, לכולי עלמא. למה? כי אתה נוסע במקום סכנה. זה ממש כמו מדבר ממשי. זה ממש מקום סכנה לכולי עלמא. לא משנה כמה נסעת מברך הגומל. כנ"ל אנשים ששחררו אותם משדרות תחת אש מה שנקרא. היה זמן שהם עדיין הסתובבו בעיר המחבלים

39:37 דובר 2 והיו קרבות איתם וכולי, וחילצו אנשים מרחוב כזה, מרחוב אחר והבריחו אותם. זה אדם שנסע במקום סכנה לכולי עלמא, יצטרך לברך הגומל אחר כך. אבל מה יגיד לו בן אדם מיתר[?]? כנ"ל, כבישי יהודה ושומרון הרבה מהפוסקים דנים אותם כמקום סכנה וצריך לברך אחר כך הגומל. אז זה יהיה מאוד תלוי. זה יהיה מאוד תלוי באיזה תקופה מדובר, כי יש תקופות שפתאום, משל בחברון שכן היה את ה-- את הרחוב הראשי שם של ה-- אצל היהודים, שכל היום היה שוק-- שווקים של הערבים. היה שם הרבה בלגן והייתה סכנה. היום המקום שם סגור, שומם, אין שמה ערבי אחד מסתובב. יש שמה ערבים שעוברים וכולי, אבל לא יודע אם להגדיר את זה כמקום סכנה כל כך, אבל בהחלט כבישים שזורקים שם אבנים ארבע, ארבע, שלוש בזמנו וכדומה. אה כן, לכאורה יצטרכו לברך הגומל שיצאו משם. מי שכאילו פעמיים בשבוע נוסע. יכול להיות, כן. מה עם הטייס? שוב צריך להכיר את השטח של האתר. להגיד משהו כמו. אני אומר את העניין הזה באופן כללי כן, ועל אתר צריך לבדוק את המקום, לראות מה. חייל שהולך אה קדימה ויודע שהוא הולך להיות אה להיפגש באש אז הוא צריך להגיד אחרי זה הגומל? חיילים, או אנחנו נדבר גם על חיילים. נדבר גם עליהם. ממש לגבי טיסה. אני מיד מעכשיו אני אתחיל לדבר על טיסה. מה קורה עם הטייסים שלנו הצדיקים? כן, היו צריכים אה עבודה קשה. דביר כמה לוקח הזה? הרב דביר הטיסה בדקת כמה זמן זה לוקח? כמה עשר דקות? עשר דקות. אני יודע. כן, אני מדבר על כזה דבר. כן, עשר דקות. כן, אז יש פה את הרב דביר. אז אם מתחילים

41:04 דובר 2 לגלות אחי ו-- נמצא שם בחיל האוויר בעניינים וגם כן עין המורב[?] וכולי וכולי. אדם שש-- או הטייסים שלנו כן, החיילים שטסים להפציץ בעזה או לחלץ פצועים מאזור העוטף כן וכולי וטסו, טסו במקום סכנה לכאורה. האם צריכים לברך הגומל או לא? נקדים, נקדים לפני שנדבר על הטייסים שלנו. מה זה בכלל טיסה? טיסה כתובה בארבעה דברים או לא כתובה? לא. לא כתובה בארבעה דברים. צריך לברך על הגומל או לא? זה לא נחשב הולכי מדברות? רגע, צריך-- כתוב טיסה או לא כתוב טיסה? כתוב טיסה. כתוב טיסה או לא כתוב? לא כתוב טיסה. מה יגיד השולחן ערוך? תברך או לא תברך? לא. לא תברך. לפי האשכנזים כמו אדמו"ר הזקן. מה, מה יגידו? יברכו או לא יברכו? שולחן. יברכו או לא יברכו? סכנה לכאורה לברך? כן. מישהו פעם היה כאן, השתתף בקפיצה של-- תמיד לפני שטסים נכון רואים את הסרטון הזה. אם המטוס קורס הוא נפרק לשתיים ואם נופלים לים ואף אחד. יש כבר חבר'ה שאתה רואה שהם כבר לא מתעניינים בזה מרוב שזה... קרה פעם. יותר בטוח מרכב. יפה מאוד. חיכיתי שמישהו יגיד את זה. סטטיסטית יותר בטוח לנסוע במטוס מאשר לנסוע ברכב. ברכב אתה לא מברך הגומל. אתה מספר לי על מטוסים. האם מברכים על מטוסים הגומל? לכאורה לא צריכים לברך על הגומל בכלל. לאשכנזים אתה לא מברך הגומל בגלל שזה לא מקום סכנה. זה יותר בטוח מרכב. על רכב אתה לא מברך הגומל. לספרדים זה לא נכלל בארבעה דברים. מה הדין של זה? אם כן אתה מנהג. אה? עברת מעל המים. או אז יפה. אז קודם כל צריך לחלק בטיסה בין טיסה ממדינה למדינה שאתה עובר מעל מדברות

42:42 דובר 2 או עובר מעל ימים, אוקיינוסים או ים אחר לא משנה. צריך לחלק בין אם הטיסה-- הטייס, הטיסה עוברת מעל ים ומדבר או לא עוברת מעל ים ומדבר. אז קודם כל נתחיל עם זה שעוברים מעל ים ומדבר. אם עוברים מעל ים ומדבר, לכאורה זה הכי פשוט לדמות את זה להולכי מדברות ולהולכי ימים. נכון? אז באמת מנהג העולם למעשה היום זה סוגיה ארוכה, אני נוגע בה בקצה המזלג. מנהג העולם, גם האשכנזים גם הספרדים בימינו מברכים הגומל אחרי טיסה כשעוברים מעל ים ומדבר כמו שאנחנו עושים כשאנחנו טסים לרבי. ולמרות שטיסה לא נזכרה בחז"ל, יש לזה כמה טעמים למה מברכים. טעם ראשון זה מביא השו-- השו"ת ציץ אליעזר מביא את זה בשם רב האי גאון. רב האי גאון מסביר למה אדם שנוסע בים צריך לברך הגומל. מה הסיבה? יש לי סתים[?]. זה איזה סכנה יש? הסכנה היא שאם חס ושלום יהיה חור בספינה והיא או תישבר או סערה, ברגע אחד הם אובדים. כך אומר רב האי גאון. ברגע אחד הם אובדים. אין לך אפשרות להינצל. איפה אתה? בלב ים. לאן תינצל? לאן תברח? זה הסיבה שמברכים הנוסע-- הנוסעים בים, נוסעים בספינה. אומר הציץ אליעזר אותו דבר בטיסה. חס וחלילה אם קורה בעיה ויש קריסה. מי שהיה פה בהתוועדות בשבת אז סיפר את זה. אבא שלי סיפר על חבורה של שלוחים שהיו בכזה מצב שאמרו להם חבר'ה, ייתכן מאוד שאתם זהו, הולכים פייפן[?], אין לך איך להציל את המטוס, הוא נופל, מתרסק, מתים. אז ברגע אחד הם אובדים. זה ממש כמו הולכי ים, כמו שאומר רב האי גאון. לכן אומר הציץ אליעזר לכן מברכים על טיסה בשונה מרכב. רכב יותר קל

44:18 דובר 2 להציל אותו. אפילו רכבים שמאבדים את הבלמים. אז היום יש את היחידות במשטרה שעוקפים אותם ומפנים להם את הדרך ועוצרים אותם באמצעים שונים ומשונים. אה טעם שני למה מברכים על טיסה? אומר תשובות והנהגות הרב שטרנבוך, הרב שהוא רב של העדה החרדית. הוא אומר ככה אההה הזכרנו מקודם שכאשר אדם עבר את הים או עבר את המדבר הוא מברך הגומל גם אם הוא לא נתקל באיזה חיה או באיזה-- נכון? גם אם הכל עבר חלק, נסע נסיעה בים הכל עבר חלק. נסיעה במדבר הכל עבר חלק. למרות זאת צריך לברך הגומל. למה? כי זה מקומות סכנה שהיה יכול לקרות משהו. זה מקומות שבן יישוב לא יכול לחיות שמה. אתה לא יכול לחיות באמצע הים, אתה לא יכול לחיות באמצע המדבר. עברת את המקום הזה והצלחת לעבור אותו בשלום. תברך הגומל. כי הוא אומר תשובות והנהגות אותו דבר טיסה. מישהו יכול לחיות למעלה בכפור שנמצא שמה או בחוסר חמצן שיש שמה? אף אחד לא יכול לחיות שמה, אין יצורים חיים. אם עברת בכזה מקום והצלחת לעבור אותו בשלום, זה בדיוק כמו שתעבור ים בשלום. בדיוק כמו שתעבור מדבר בשלום. לכן צריך לברך גם כן על זה. זה תולדות של ים ומדבר. בשו"ת יחוה דעת מביא רעיון מאוד יפה, ואני אודה על האמת, אני לא מספיק הבנתי אותו עד הסוף כי על פניו פתחתי את המקור וקצת לא זכיתי להבין את דברי קודשו, כמו שאומרים. הוא מביא ראיה מהמחזיק ברכה. מחזיק ברכה מספר סיפור מעניין מאוד, ממש מעניין על גבול. אולי אפשר לומר לא רוצה להגיד מצחיק אבל משעשע כזה. המחזיק ברכה החיד"א, כן, החיד"א כולם מכירים, מספר בספר שלו על סימן א'

45:51 דובר 2 שורט[?] של דיני ברכת הגומל. הוא אומר מצאתי כתב יד בבית של אבא שלי, ובכתב זה כתוב ככה. חבר של אבא שלו קראו לו הרב אליעזר נחום, והוא כותב לאבא של החיד"א ראיתי אותך בחלום. כן, אבא של החיד"א, חבר שלו ראה אותו בחלום. ראיתי אותך בחלום ואני שואל אותך שאלה. מה השאלה? האם יצחק אבינו כשירד מהמזבח ירד מהעקידה, צריך לברך הגומל או לא? אה שאלה-- רגע, אומר לו אני עוד שאלה שאלתי אותך בחלום. האם כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים צריך לברך הגומל או לא צריך? שאלה שלישית. ארבעה שנכנסו לפרדס כולם מכירים. ארבעה שנכנסו לפרדס רבי עקיבא, בן זומא, אחר וכולי. רבי טרפון. כן, ארבעה שנכנסו לפרדס. האם צריכים לברך הגומל כשיצאו או לא?

46:46 דובר 8 שתי הדקות.

46:47 דובר 2 שאל אותם ואז הוא כותב לו בסוף הוא אומר לו, "בחלום לא ענית לי תשובה, אז אני מבקש שתענה לי בכתב." אתם קולטים? ואבא של החיד"א מה שנקרא זורם על העניין, מביא לו תשובה ארוכה מנומקת. גמרא, פוסקים, ראשונים, אחרונים. הביא לו את כל ה-- ונותן לו על כל אחד הסבר. אז אז אומר ה-- בשו"ת יחוה דעת אומר כך. רגע, מה אתה רואה? שהארבעה שנכנסו לפרדס יש סברה לברך הגומל. מה זה ארבעה שנכנסו לפרדס? הם כביכול טסו בשמיים.

47:19 דובר 8 סכנה.

47:20 דובר 2 שזה מקום סכנה. אבל אתה רואה שמברכים הגומל. שיש צד-- אומר אותו דבר כמו טיסה. זה גם מעניין. זה טיסה זה דומה ל-- תחשבו שאתם טסים למעלה בעצם בבחינת ארבעה שנכנסו לפרדס. זה סוג של כזה דבר. למה קצת היה קשה לי עם הראיה? אני אגיד את זה בסוגריים בגלל שפתחתי את המחזיק ברכה מבפנים לראות את דברי אביו של החיד"א. אז שמה הוא כותב מה פתאום, ברור שלא מברכים. ארבעה שנכנסו לפרדס לא מברכים הגומל למרות שאחד מהם קיצץ בנטיעות ואחד בן זומא השתגע. לא מברכים הגומל. למה? למה לא מברכים הגומל? בגלל שהוא אומר תיקנו לברך הגומל היה על ניסים שקרו בעולם הזה. ארבעה שנכנסו לפרדס לא הפרושים עלו במדרגות נסתרות לעולמות העליונים. הם התבודדו במחשבה. זה הכוונה. אצילות, רוחניות, הכל נמצא פה. זה לא שאתה עולה למעלה ל-- זה ה-ה-המחשבה שלך וההתבוננות העמוקה בעניינים אלוקיים עולה למדרגה רוחנית. אז הוא אומר לא מברכים על כזה דבר הגומל. לא מצאנו בשום מקום על זה, אבל זה מעין ראיה כזו שבטיסה מברכים הגומל. ראיה חמודה. אז הבאתי אותה. אני שנייה רוצה פשוט לסיים את העניין. אז זה עד לכך אנחנו מדברים על טיסה כשעוברים מעל ים ומדבר. בסדר? עוברים מעל ים ומדבר, מברכים הגומל עם טיסה. כן, טיסה מעל ים ומדבר. למה? כיוון או בגלל ש-שברגע אחד יכולים להאבד כמו ים ומדבר או לפחות כמו ים, או בגלל שזה מקומות שלא שייך לחיות שמה בכלל. כן? אז זה אז זה דומה, דומה לים במדבר רגע אחד או בגלל ראיה מעניינת שהביא פה בשו"ת יחוה דעת. רגע אחד. מה קורה כשלא עוברים מעל ים ומדבר? זה נוגע אלינו. למה זה

48:56 דובר 2 נוגע אלינו? מכיוון שהטייסים שעוברים בעזה לא יודע אם עוברים מעל הים אפילו הם טסים ישר על הקו של הארץ. אולי יעשו איזה עקיפה, אבל גם זה הים הזה שצריכים להבין הים. ואם אני יצאתי לשייט במרינה, נסעתי רבע שעה, חזרתי גם ברך גומל עכשיו מה אתם אומרים?

49:11 דובר 9 לא.

49:11 דובר 2 אז זה לא בדיוק ככה. פוסקים גודלים יש שיעורים. לא עכשיו בן אדם שיצא כן עשה קייאקים בירדן. תעלה מהקייאקים. תברך גומל בציבור כל האוטובוס. לא, זה לא עובד ככה. יש כללים. אז. אז מה קורה כשלא עוברים מעל ים ומדבר כמו הטייסים שלנו? אז בזה מצאנו מחלוקת. מצאו בזה מחלוקת. הרבה פוסקים אומרים לא מברכים הגומל. למה? אסביר לכם את ההיגיון למה. בגלל שהמטוסים היום כל כך בטוחים ומסודרים ואתה כמעט לא שומע חס ושלום על מטוסים שנופלים למעט חברות שהשם יודע מי נוהג שמה. אבל, אבל מטוסים בעיקרון לא נופלים. מטוסים זה דבר בטוח. אז אתה לא יכול לברך על מטוס הגומל אלא אם כן עברת מעל ים ומדבר. ואז אני אומר זה כמו ים ומדבר. אבל אם לא עברת מעל ים ומדבר טיסת פנים כזו, אתה לא יכול לברך הגומל.

50:01 דובר 9 אילת.

50:01 דובר 2 כן, אתה כן. טיסה אילת חיפה, וכדומה. לא מברכים הגומל ככה אומרים הרבה פוסקים אבל האגרות משה. רגע אחד אני לא שואל שאלות, אני רוצה לסיים את זה. האגרות משה בקצות השולחן אומרים לא, כן מברכים הגומל, ולמה? אז זאת השולחן אומר, אומר כי דרך הנסיעה באוויר היא סכנה. ככה הוא אומר. עכשיו בזמנו זה היה ככה. בזמננו קצת פחות. היום הרבה יותר משוכללים, הרבה יותר. אז יותר פחות הטעם שלו מתקבל.

50:27 דובר 9 זה עניין של יבשה.

50:28 דובר 2 רגע אחד לפני אגרות משה לפי אגרות משה הוא אומר זה צריך להבין שחז"ל תיקנו לברך בהולכי מדבר וים, כי שוב זה מקומות שאי אפשר לחיות שמה. אתה עובר במדבר, אתה עובר בים, לא מקום יישוב בני אדם. אתה לא יכול לחיות שמה בסדיר. עברת את זה? לא נתקעת? ניצלת? תברך הגומל. אומר אותו דבר מטוס. מה אכפת לי המטוס? אתה טס למעלה בשמיים בגובה של לא יודע כמה רגל.

50:56 דובר 9 כמה טונה.

50:56 דובר 2 אתה נוסע במטוס? אתה יכול לחיות מחוץ לחלון של המטוס לרגע אחד? לא, אתה לא יכול לחיות.

51:02 דובר 9 רק טס עליה.

51:03 דובר 2 אז לכן רגע, אז לכן אומרים לך תברך הגומל. מה אכפת לי שלא עברת מעל ים? כך אומר אגרות משה. למעשה הרבה מהפוסקים יש פה ספק ברכות להקל, אז לכאורה אנחנו נגיד שלא יברכו הגומל בטיסה שהיא לא מעל ים ומדבר. אבל יש כאן אבל גדול. הטייסים שלנו, לפחות טייסי מסוקי קרב שטסים, הם מוגדרים כאדם שנוסע במקום סכנה. למה? כי אתה טס יחסית נמוך ויש טילים ויכולים להפיל אותך ו-והיו דברים מעולם. בוא נגיד ככה. היו דברים מעולם. בייחוד אם אתה נמצא מול מדינה שיש לה מערכות הגנה אוויריות של נ"מ וכאלה. זה כבר קרה לפני שנתיים שלוש מתישהו שנפל איזה, ירו במטוס והוא אחרי שלושים שנה שלא הפילו לחיל האוויר שום דבר. ירו במטוס והוא נפל. הוא נחת באיזה עמק יזרעאל או משהו. מישהו יתקן אותי? היה סיפור כזה. אז כטייס מטוס קרב טסים ליד עזה, ודאי שהם יכולים להפיל אותם. ודאי שהם יכולים להפיל אותם והיות שהם יכולים להפיל אותם אז זה מקום סכנה ואתה אששש חייב לברך הגומל. נו, אז יגיד טייס המסוק הזה אני נוסע הלוך חזור לפנות פצועים. אני כל רגע צריך לפצועים חכו רבותיי, תתאספו פה עשרה בואו נעשה הגומל, אני הולך להביא את האדם להבא. התשובה היא שלא. אנחנו מברכים כשאדם יש לו רצף של ניסים בעצם אז הוא מברך הגומל אחד לכולם. אז אדם שיודע שהוא הולך לחזור הלוך חזור, הלוך חזור, הלוך חזור, אני לא אכנס פה לדיון ארוך בפוסקים אבל למעשה יברך הגומל רק כשהוא חוזר את הפעם האחרונה. אם הוא ממש ממש רוצה יברך הגומל בלי שם ומלכות בכל טיסה על כל טיסה בנפרד, אבל ודאי שיברך שהוא

52:42 דובר 2 בשם ומלכות יכול לברך רק ב, אה, אה, בפעם האחרונה שהוא חוזר. מסקנות רגע אחד סליחה. מסקנות אני אעשה את הסיכום של השיעור. אה, מסקנות. רחל מאופקים צריכה לברך הגומל או לא?

52:59 דובר 10 לא.

52:59 דובר 2 לפי השולחן ערוך ספרדים שהיא ספרדיה מרוקאים. לפי הספרדים פטורה מלברך הגומל אבל צריכה לברך שעשה לי נס לכולי עלמא בפעם בשלושים יום. כן, אם היא לא תהיה בבית שלושים יום צריכה לברך עוד פעם, וכן הילדים שלה פעם בשלושים יום. לפי האדמו"ר הזקן ודאי יברכו הגומל צריכים לברך הגומל כשיוצאים מהבית אחרי הטיל של המחבלים ואחרי שלושים יום יברך שעשה לי נס אם נראה את הבית הזה. אדם שנמצא בממ"ד, אדם שנמצא בממ"ד לא מברך הגומל כי הוא אף על פי שהוא נכנס אחרי האזעקה וכולי לא מברך הגומל כי לא נקלע לסכנה ממשית. אם חס ושלום חס וחלילה לא עלינו הייתה פגיעה ישירה בבית אז לפי השולחן ערוך מברך הגומל או לא מברך? לא מברך הגומל זה לא אחד מארבעה דברים נגמר הסיפור. על מה מברך הגומל? על הנסיעה לסורוקה אם זה שבעים ושתיים דקות. למשנה ברורה ואדמו"ר הזקן הפסק שכמובן מברך הגומל כי אדם מברך הגומל על כל הצלת נפשות שהייתה לו. טייסים אמרנו טייסים עסוקים ודאי שמברכים הגומל בתקיפות בעזה או בחילוצים וכולי. ודאי שמברכים הגומל כי יכולים לא עלינו להפיל אותם זה מקום סכנה. וטייס של מטוסים אז זה תלוי האם באמת יש-- אם יכולים להפיל אותו ועלול להיות כזה מצב בטח שצריך לברך הגומל. תלוי במחלוקת הפוסקים, אבל אם יש גרגני אוויר[?] הוא יברך הגומל אם לא, אה, לא יברך ויהי רצון שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ונזכה לביאת משיח אבינו בראשנו תכף ומיד ממש.

54:26 דובר 10 אמן.