זמן שאילת גשמים במקומות שונים בעולם - הרב איסר שפרינגר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ברוכים הבאים לשיעור מיוחד לתחילת החורף. בשיעור הזה נלמד בעזרת השם על הזמן בו מבקשים את הגשמים. על תחילת הזמן ועל סיום הזמן. למרות שלכאורה זה לא בעיה, כולנו יודעים, מיום שהולכים לחדר ועוד קודם לכן, מתחילים לשאול את הגשמים, מתחילים לבקש את הגשמים בז' מרחשוון. זה היום שבו האחרון שבישראל הגיע לביתו שעל גדות נהר פרת ומפסיקים לשאול בסיום החורף. ביום טוב ראשון של פסח אומרים תפילת טל ובזה מפסיקים לשאול את הגשמים. פשוט וקל. בשיעור שלנו אבל בעזרת השם נראה את הרקע לדברים. נראה שהדברים לא כל כך פשוטים וקלים, אלא קצת יותר מורכבים. וגם נלמד על שלוש מקומות שונים: על ארץ ישראל ודיניה, חוץ לארץ הרגילה, אירופה ועל חצי הכדור הדרומי. ונתחיל בעזרת השם בדברי הגמרא. במשנה כתוב שאומר רבן גמליאל: "שואלים גשמים בז' מרחשוון", וככה נפסק להלכה בגמרא. מביאה הגמרא שאלה, רבי יוחנן אמר: "שואלים גשמים במוצאי שמיני עצרת". כשמתחילים להזכיר את הגשמים, מתחילים גם לשאול את הגשמים. והגמרא שואלת, יש כאן סתירה. מחד נפסק בגמרא על ידי רבי אלעזר הלכה כז' מרחשוון. זה מה שאנחנו נוהגים היום. אבל רבי יוחנן פסק שההלכה היא במוצאי שמיני עצרת. יש פה קושיה. והגמרא מביאה שלושה אופנים כיצד ניתן ליישב את הסתירה הזאת. אחד: יש פה מחלוקת, יש פה שני אנשים שמתווכחים. רבי יוחנן אמר מוצאי שמיני עצרת מבקשים "ותן טל ומטר לברכה". רבי אלעזר פסק את דברי המשנה, שבז' מרחשוון מתחילים. גברא אגברא קא רמית, לא ניתן להקשות מדברי יוסי על דברי מוישי. הוא אמר כך, הוא אמר ככה. זכותם להתווכח, זכותם לחלוק. ככה בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. הוא אמר משהו אחד, הוא אמר משהו אחד, הכל

02:35 דובר 2 בסדר. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה, להגיד מדובר כאן על שני מקומות שונים. זה לא מחלוקת. כל אחד אמר משהו אחר, אין ביניהם ויכוח. כל אחד דיבר על משהו אחר לגמרי. אחד: בארץ ישראל אוספים את התבואה לבית כבר בחודש תשרי, ולכן רבי יוחנן אמר שבארץ ישראל מתחילים לשאול גשמים במוצאי שמיני עצרת. אבל רבי אלעזר דיבר על בבל. בבבל אנחנו לא יכולים עדיין לשאול את הגשמים, לבקש את הגשמים במוצאי שמיני עצרת, אלא אנחנו מבקשים גשם רק אחרי שמסיימים לאסוף את התבואה בז' מרחשוון. אם כן, אין מחלוקת, מקומות שונים. ההסבר השלישי הוא ההסבר שאנחנו מכירים. הוא ההסבר שנפסק להלכה. לא ניכנס כעת להסבר למה ההלכה מעדיפה דווקא את ההסבר השלישי, אבל נזכור לצורך המשך השיעור שלנו, לצורך המשך הדברים את התירוץ השלישי, התירוץ שנאמר כעת. אין חילוק בין ארץ ישראל לבבל. יש חילוק בין תקופות שונות. בתקופת הבית הייתה עלייה לרגל, אז היו חוזרים. היה לוקח זמן לחזור. עד ז' מרחשוון לא היו מבקשים גשמים כי עדיין היו יהודים בדרך. עדיין היו יהודים שצריכים שמיים חלקים שהם יוכלו להתנייד ברוגע. גם נזכור שלא היה להם רכבים כמו שיש לנו היום ולא רכבות ולא היה כבישים סלולים. אם היה גשם רציני כשהם בדרכים, בדרכי העפר, עם עגלות רתומות לסוסים, ושהם צריכים לישון שנת לילה, לפעמים בשטח פתוח, זה היה לגמרי לא נעים. לא כמו היום שאנחנו יכולים לטוס ממדינה למדינה במטוס גם אם יורד גשם, לא ממש משנה לנו. אז כל עוד בית המקדש קיים מבקשים את הגשמים בז' מרחשוון. אחר שחרב בית המקדש ואין עולי רגלים, אנחנו חוזרים לתקנה לזמן הנורמלי. מיד במוצאי שמיני עצרת מבקשים את הגשמים.

04:49 דובר 2 זה פשטות הגמרא, זה פשטות ההלכה, וכך כתוב בהרבה מן הראשונים שיש לנהוג למעשה. דהיינו, הרבה מן הראשונים אומרים שכיום, בזמן שאין בית המקדש קיים, מתי מתחילים לבקש גשמים? מתי מתחילים לומר, "ותן טל ומטר לברכה"? זה בזמן של מוצאי שמיני עצרת, בזמן הראשון. זה כתוב בשם הגאונים, הרמב"ן, כתוב המאירי, הר"ן, הריטב"א ועוד ועוד מרבותינו הראשונים. הזכרנו כמה שמות של ראשונים בולטים וידועים, אבל זה כתוב בעוד כמה וכמה ראשונים פחות מוכרים. מתי מתחילים לבקש גשמים? מיד במוצאי שמיני עצרת. אנחנו בכל זאת כידוע, ז' מרחשוון. למה אנחנו מבקשים בז' מרחשוון? אומר הר"ן הסבר מעניין מאוד. אומר הר"ן, גם אחרי החורבן יהודים המשיכו לעלות לרגל. אמנם הרבי מסביר בעניין הזה שלא קיימו את המצווה של עלייה לרגל, אבל בכל זאת עלו לרגל ועשו את העניין הזה, ולכן לא ביטלו את התקנה שבארץ ישראל יבקשו גשם בז' מרחשוון. בעיקר הדין היו אמורים להעביר את הזמן לז' מרחשוון, אבל בפועל לא העבירו את הזמן הזה, את זמן השאילה לז' מרח-- ל-- בפועל היו אמורים להעביר את זה מז' מרחשוון למוצאי שמיני עצרת. בפועל לא העבירו את זה למוצאי שמיני עצרת, מכיוון שעדיין היו יהודים שהמשיכו לעלות לרגל. בכמה וכמה מקורות אנחנו רואים שבימי חז"ל, אחר החורבן המשיכו לעלות לרגל. כתוב במדרש, "אף על פי שחרב בית המקדש לא ביטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלוש פעמים בשנה". גם בזמן מאוחר יותר מוזכר בספר חסידים לרבנו יהודה החסיד, שרב האי גאון, שהיה הרבה שנים אחר החורבן, רב האי גאון היה תשע מאות שנה אחר החורבן, ורב האי גאון היה עולה מבבל ירושלים בכל שנה בחג הסוכות. יהודים היו נוהגים להמשיך לעלות לרגל, ולכן

07:08 דובר 2 יש אומרים שזה מצווה, אבל כפי שאמרנו, הרבי מסביר בדברי אדמו"ר הזקן שזה מנהג, ובכל מקרה לא ביטלו את התקנה של ז' מרחשוון. לא העבירו את זמן שאילת הגשמים למוצאי שמיני עצרת, על אף שזוהי פשטות ההלכה, מכיוון שעדיין יש עניין כזה של עלייה לרגל. אם כן, ראינו שהזמן בו אנחנו מתחילים לשאול גשמים, ז' מרחשוון, זה אמנם זה ההלכה, אבל בכל זאת זה לא דבר כל כך פשוט. דיברנו על שאלת הגשמים בארץ ישראל ונעבור לדבר על חוץ לארץ. מתי שואלים את הגשמים אצל הרבי? מתי שואלים גשמים באנגליה, בספרד, בצרפת, באיטליה? הגמרא אומרת שבגולה שואלים גשמים ביום השישים לתקופה, ביום השישים לתחילת תקופת תשרי. נסביר בחצי מילה, ובהסבר בלתי ממצה עקב המסגרת הקצרה, שישנן ארבע תקופות בשנה. והתקופות הללו נקבעות לפי מהלך השמש. השמש מקיפה את כדור הארץ כל יום בנקודה אחרת. שמש מקיפה את הכדור ולמחרת מקיפה בנקודה מעלה אחת צפונה עוד פעם-- עוד צפון, עוד צפון, עוד צפון מגיעה עד לחלק הצפוני ביותר ואז היא מתחילה לנוע דרומה. תקופת תשרי זה היום שבו השמש מקיפה את כדור הארץ באמצעו, ואז השמש מתחילה לנוע כל יום דרומה. אנחנו נמצאים בחצי הכדור הצפוני ומתחילת תקופת תשרי השמש זזה כל יום מעלה אחת דרומה. כשהיא מגיעה לדרום ביותר אז מתחיל תקופת אב. כל-- במשך הזמן שהשמש זזה צפונה וכשהשמש שוב באמצע כדור הארץ זה תקופת ניסן. באופן כללי, על רגל אחת. אומרים חז"ל בגולה מתי מתחילים לשאול את הגשמים? לא בז' מרחשוון, אלא מאוחר יותר, ביום השישים לתקופת תשרי. למה בגולה זה אחרת? אז שוב, יש בזה כמה דעות. יש אומרים בבל, בבל זה משהו מיוחד. בבבל יש פחות

09:40 דובר 2 צורך לגשמים. בבל ממוקמת בצורה נוחה יותר מארץ ישראל ולכן ניתן להתחיל לשאול את הגשמים בזמן מאוחר יותר. יש בהם פחות צורך, אבל בשאר מקומות שבגולה זה משהו אחר. כל מקום ומקום לפי עניינו. דהיינו בבבל, בבל זה מקום שבו הצורך בגשמים הוא פחות, אז אנחנו יכולים להמתין עם שאילת הגשמים לזמן שבו מרגישים את הצורך. אבל באיטליה, באנגליה, בספרד, בכל מיני מקומות אחרים נבדוק את הצורך בהתאם למקום הזה וככה כתבו הראשונים. כתוב בסדר רב עמרם. סדר רב עמרם, אגב, זה הסידור הראשון שבידינו. רב עמרם היה אחד מרבותינו הגאונים, אחד מראשי הישיבות בבבל. היה שאלות הלכתיות שהיו מגיעות לבבל לישיבה מקצוות הגולה, וקיבל רב עמרם שאלה מספרד. שאלה קצרה איך מתפללים במשך ימי השנה? על השאלה הקצרה הזאת רב עמרם ענה בתשובה ארוכה ומפורטת. הוא כתב להם את כל סדר התפילות לימי החול ולשבתות, לצומות ולחגים, ימים מיוחדים, ימים רגילים. הכל שלח להם וזה הסידור הראשון שקיים בידינו. סדר רב עמרם. כותב סדר רב עמרם: "בכל המקומות ששותין מהגשם כמו ארץ ישראל ופרנקיא", שזה הוא מדבר על שטח ש-- באירופה, צרפת, גרמניה. הוא אומר: "במקומות האלה אומרים טל ומטר בשבעה במרחשוון", ז' חשוון. בחוץ לארץ נהגו בימיו בפועל הלכה למעשה לבקש גשם כבר בז' מרחשוון במקומות שזה היה צורך, וכך כתוב בספר הלכות הקדום-- מהקדומים או הקדום ביותר, הלכות גדולות. "וכך מנהג בני אפריקיא כולה". דהיינו, גם באפריקה, תוניס וכיוצא בזה גם כן נהגו לבקש גשם בז' מרחשוון וזה בתקופת הגאונים. וכך הלאה בתקופת הראשונים. הר"ן כותב, המאירי, הרמב"ן, הרא"ש, כמה וכמה ראשונים מספרים על מקומות או על המקום שבו הם גרו, או על מקום שבו הם עברו

12:00 דובר 2 שנוהגים לבקש גשם מז' מרחשוון. דהיינו, הם למדו שדברי הגמרא על הגולה שמתחילים לבקש ביום השישים לתקופת תשרי, נאמר רק על בבל, שזה היה הגולה העיקרית בימיהם, ועל מקומות שדומים לבבל, אבל מקומות שאינם דומים לבבל יכולים להתחיל בז' מרחשוון. לא זו בלבד, אלא עוד יותר בנוגע לארץ ישראל למדנו שישנם מן הראשונים שפסקו שבארץ ישראל אחר החורבן מתחילים לבקש גשם במוצאי שמיני עצרת. כותב הריטב"א יש מקומות שנהגו בחוץ לארץ לשאול מיד למוצאי יום טוב כבני ארץ ישראל. והריטב"א כותב זה בוודאי מנהג יפה ושיטה נכונה. אבל השיטה המקובלת, השיטה שנפסקה להלכה ואנחנו נראה עוד מעט סיפור מרתק שמספר על השתלשלות פסיקת ההלכה עד ימינו. אבל בכל מקרה, פסיקת ההלכה היא שבכל המקומות בחוץ לארץ הונגריה, רומניה, רוסיה, אוקראינה, כולם מבקשים את הגשמים ביום השישים לתקופה, בלי לבדוק כל מקום ומקום לפי הצרכים שלו. כנראה שהדעה הזאת הבינה שדברי חז"ל בגמרא נאמרו שבגולה, בכל הגולה שואלים החל מהיום השישי לתקופת תשרי ולא מתחילים לשנות ממקום למקום, אלא נותנים כלל ארץ ישראל ז' מרחשוון או מוצאי שמיני עצרת או בחוץ לארץ ביום השישי הולכים לפי מרכז היהודים באותה תקופה. אז אם כן, ראינו את הדעות השונות בנוגע לחוץ לארץ. הדעה שהתקבלה זה היום השישים לתקופת תשרי בכל חוץ לארץ. אבל יש גם דעות נוספות וראינו שהדעה שבחוץ לארץ שואלים גשם במקומות הצריכים לכך כבר בז' מרחשוון הייתה דעה נפוצה ביותר. אגב, היום כמעט ולא נשאר שום מקום בחוץ לארץ שמבקשים גשם בז' מרחשוון. להוציא למיטב ידיעתי מקום אחד בלבד, המקום היחיד בעולם בו מבקשים גשם כבר מז' מרחשוון זה באי ג'רבה שמסונף לתוניס יש אי ג'רבה אי מיוחד שיש לו

14:24 דובר 2 הרבה הנהגות מיוחדות ואחד העניינים, אחד ההנהגות המיוחדות שיש לו זה שמבקשים גשם עוברים לומר ותן טל ומטר לברכה כבר בז' מרחשוון. נעבור לסיפור. סיפור מרתק שמספר על תולדות עם ישראל מחד ותולדות ההלכה הזאת של שאילת גשמים מאידך. וכך היה המעשה באשכנז היה אחד מגדולי ישראל המובהקים ביותר המהר"ם מרוטנבורג כתב ספרים, כתב תוספות התוספות בגמרות שלנו, התוספות למסכת יומא זה תוספות של המהר"ם מרוטנבורג. לא בכל המסכתות התוספות שייכים לאותו מחבר, ולא נאריך בנקודה הזאת כמובן. אבל במסכת יומא זה המהר"ם מרוטנבורג. יש לו עוד ספרים, תשובות, יש לו פיוטים. אנחנו אומרים אחד מהם בתשעה באב. המהר"ם מרוטנבורג היה אחד מגדולי ישראל המובהקים. רבים, רבים, רבים מגדולי ישראל בדור שלאחריו היו תלמידיו. הידוע והמפורסם ביותר זה הרא"ש רבינו אשר שפסקיו מופיעים בסוף הגמרא והתוספות שלו גם מופיעים בחלק מהמהדורות כיום. הוא גדול התלמידים לצד המרדכי, הגהות מיימוניות, השבץ קטן [?] ועוד ועוד רבים עשרות של תלמידים גדולים מובהקים. והמהר"ם מרוטנבורג נכנס לכלא בגלל רשות המלך של אשכנז באותו זמן. כידוע המלך רצה סכום עתק על מנת לפדותו. המהר"ם לא הסכים. הוא אמר אם כעת יפדו אותי בסכום הזה אחרי זה ירצו לתפוס עוד ועוד אנשים וזה נזק גדול ליהודים. והמהר"ם נשאר בכלא ובעקבות הדבר הזה וגזרות נוספות תלמידו הרא"ש הבין שהוא צריך לברוח מאשכנז. וככה היה הרא"ש ברח מאשכנז עבר בכל מיני מקומות. מה שנוגע אלינו שהוא עבר בפרובנס. פרובנס זה חבל ארץ בדרום צרפת, ששם ראה הרא"ש את המנהג להתחיל לבקש גשם כבר בז' מרחשוון. הדבר הזה ישמש את הרא"ש בהמשך הדיון, בהמשך סיפורנו. והרא"ש המשיך מפרובנס לספרד, עוד ערומה [?]. גדול חכמי ישראל שבספרד באותו הדור היה הרשב"א,

16:44 דובר 2 רבינו שלמה בן אדרת. הרשב"א קיבל את הרא"ש בכבוד גדול, אירח אותו כמה ימים ולמד איתו כמה ימים ברצף, ואז נתן לרא"ש מכתב המלצה, והרא"ש התמנה לרב באחת מקהילות החשובות שבספרד, קהילת טולדו. בשנת האלפים ע"ג, לפני קצת יותר משבע מאות שנה היה המעשה. באותה שנה, שזה היה כעשר שנים אחרי שהרא"ש מגיע לספרד, הרא"ש יושב בליל הסדר אחרי התפילה מחוץ לבית. אותה שנה בספרד היה בצורת. הוסיפו תפילה מיוחדת על הגשמים, תפילה מיוחדת שירדו יותר גשמים. ובליל הסדר הרא"ש יושב בחוץ לפני ליל הסדר. כנראה חיכה שיסיימו להתארגן בבית. לא כתוב למה, אבל כתוב שהרא"ש יושב על פתח ביתו וקצת מהחברים עומדים עליו, מימינו ומשמאלו, עוסקים כמובן בדברי תורה, והרא"ש אומר: "עתה היה טוב לעורר הדבר אשר מעולם תמהתי עליו. תמיד הטרידה אותי שאלה, וכעת זה הזמן לעורר את זה. למה לא יזכירו וישאלו גשם עד שבועות? למה להפסיק לבקש את הגשם ביום ראשון של פסח?" שזה אוחזים בראשון של פסח. למחרת בבית כנסת אמורים לעבור להגיד תפילת טל. הרא"ש אומר למה? כל שנה הרא"ש אומר, כפי שאנחנו נראה בהמשך, יש צורך בגשמים יותר מאשר ביום הראשון של פסח. במיוחד השנה, שנת בצורת. אם יש שנת בצורת אנחנו חייבים יותר גשמים, ואם אנחנו חייבים יותר גשמים... אם אנחנו חייבים יותר גשמים, אז אנחנו נמשיך להתפלל על הגשמים. אותם תלמידים של הרא"ש אמרו מצוין. קבלת עול. מה שהרא"ש אומר קודש קדשים. אמרו אין בעיה, נלך להודיע לחזן הכנסת, למי שהולך להתפלל, שמחר צריך להמשיך להתפלל על הגשמים. הלכו לחזן הכנסת. אני לא יודע, אולי הוא כבר כן התחיל את ליל הסדר, אולי הוא גם כן המתין בחוץ, אבל בכל מקרה

19:00 דובר 2 אמרו לו הרא"ש אמר, רבינו אשר אמר: "ממחר השנה לא מפסיקים להזכיר גשמים, לא מפסיקים אלא מתחילים שוב לבקש את הגשמים, ממשיכים לבקש גשם." טוב, למחרת ככה הוא עשה. במקום לעבור לתפילת טל הוא הזכיר מוריד הגשם. דהיינו את התפילה המיוחדת על הורדת גשמים. אבל כנראה בגלל המצוקה של הזמן זה היה בסך הכול בליל הסדר לא הספיקו להתייעץ עם כולם, וכך כותב הרא"ש. "והנה רעש מקצת החכמים אשר לא היה הדבר בעצתם." היו כמה חכמים שלא תיאמו איתם מראש את המהלך הזה. "ויוציאו קול לאמור לא היה ראוי להזכירו, זה סימן קללה." הרא"ש, שהוא יזם את המהלך, לא דיבר ביום ההוא מאומה. שתק. עד ליל חולו של מועד. בליל חול המועד הרא"ש כותב, על אף שבדרך כלל אני לא נוהג לכתוב, אבל בגלל חילול השם שהיה, בגלל הרעש, בגלל הוויכוח, הוא יסביר את העניין. הרא"ש כותב: "כל מקום ומקום לפי עניינו. בני בבל משנים מדין המשנה." בני בבל מתחילים לשאול מאוחר יותר. במשנה כתוב ז' מרחשוון שואלים גשמים. בני בבל מתחילים רק ביום השישים לתקופת תשרי. אומר הרא"ש, אם בני בבל מתחילים מאוחר יותר מתקופת תשרי, אז אנחנו שמתחילים מאוחר יותר מז' מרחשוון, אם אנחנו, שאנחנו רוצים לעשות כמו מה שכתוב במשנה, ודאי שידינו על העליונה, ובמיוחד שאנחנו צריכים את הגשם בזמן הזה. צריך לשאול בכל מדינה לפי צורכה, ובמיוחד השנה שיש בצורת. והרא"ש אומר חשבתי השנה כשיש בצורת כולם יסכימו, ואחרי שיראו השנה, אחרי שפעם אחת ינסו להמשיך ולשאול את הגשמים, אז יבינו שככה זה ראוי יותר בגלל שיש צורך כללי במקום הזה ביותר גשמים וימשיכו כל שנה. הרא"ש אומר באשכנז גם אמרתי את זה לרבותיי ורבותיי קיבלו

21:08 דובר 2 את הסברה הזאת עקרונית, אלא שבאשכנז לא היה בזה כל כך צורך, אבל קיבלו את הסברה עקרונית. אבל פה בספרד, שיש בזה ממש צורך גדול וממש חייבים גשמים. למה לא נעשה זאת? והרא"ש מסתמך גם על דברי הרמב"ם בפירוש המשניות. הרמב"ם אומר שמה כל מקום צריך להיות לפי עניינו. מסיים הרא"ש: "ראיתי כי תו לב הקהל בלתי יקבל ממני דברי אלוקים חיים. גם אני חזרתי בי", אומר הרא"ש, הייתי יכול לשאול מכיוון שצורך רבים. בתחילה שלי הייתי יכול להגיד ותן טל ומטר לברכה, אבל מכל מקום לא רציתי לעשות אגודות אגודות. בשביל למנוע מחלוקת הרא"ש ויתר על דעתו על אף שדעתו הייתה ברורה. ככה צריך לעשות. אבל בשביל לא ליצור מחלוקת שנוצרה אגב, רק בגלל שכנראה ככה, משהו מתוך הדיון של הרא"ש ושל בנו, רק בגלל שלא תיאמו איתה מראש. אבל בכל מקרה מחלוקת זה מחלוקת. הרא"ש אמר עדיף לוותר על המחלוקת. לא לעשות את ההלכה באופן המושלם ביותר והטוב ביותר, אלא לעשות באופן קצת פחות ראוי ומוצלח. העיקר שלא תהיה מחלוקת. ואם כן, כך נקבעה ההלכה למעשה בכל חוץ לארץ ובכל הארץ, בכל העולם כולו מפסיקים לבקש גשם ביום טוב ראשון של פסח. גם מי שעדיין צריך גשם לא ממשיך לבקש גשם וזה נגד דעת הרא"ש בגלל שהוא לא רצה שיהיה מחלוקת. לפני קצת יותר מחמש מאות שנה יהודים ובכלל אנשים הגיעו לחצי הכדור הדרומי. בחצי הכדור הדרומי זמני, זמני החורף והקיץ הפוכים מהזמן שלנו. כפי שאמרנו מקודם, מהו חורף אצלנו? זה בין תשרי לניסן. בתחילת תקופת תשרי השמש מתחילה לזוז דרומה עד שהיא מגיעה לאזור למקום לנקודה הדרומית ביותר שלה, ואז היא מתחילה לחזור צפונה, לחזור אלינו.

23:18 דובר 2 בניסן השמש מעל חצי הכדור הצפוני. בחצי הכדור הדרומי הקיץ שלהם, באוסטרליה, בברזיל, בארגנטינה, במקומות הללו, הקיץ שלהם זה הזמן שאצלנו חורף. החופש הגדול, שיא החום, הזמן שהם מסתובבים מתנשפים וככה מנסים להתאוורר. זה הזמן שבו אנחנו מציינים את עשרה בטבת ככה. הזמן שבו השלג יורד על פסגות ירושלים והרי הגליל וזקני צפת מנסים להיזכר אם זה הכי חמור או לא הכי חמור. אבל לא ניכנס. שם זה הפוך. הגיעו יהודים והתיישבו במקום ההפוך הזה. היו כמה שאלות שהציקו להם, כמו ברכת האילנות שמברכים בימי ניסן, אבל אצלם בניסן האילנות לא מלבלבים. בתשרי האילנות מלבלבים כי הכל הפוך. אבל השאלה הגדולה ביותר שהטרידה אותם זה מתי הם מתחילים לבקש את הגשם? ממתי הם מתחילים להגיד ותן טל ומטר לברכה? הם הבינו באותה תקופה שהגשמים אצלם בקיץ, הגשמים בחצי הכדור הדרומי בקיץ שלהם, דהיינו בחודשים כסלו, טבת, שבט הם מזיקים. לא רק שהם לא מועילים, הם מזיקים. הם שלחו שאלה לאחד מגדולי הדור ההוא, רבי חיים שבתי, לרבה של סלוניקי שביוון. שאלו אותו מה אנחנו עושים? מתי אנחנו שואלים גשם? אמר להם בשו"ת שלו, בשו"ת תורת חיים תשובה מקורית. אתם אף פעם לא אומרים ותן טל ומטר לברכה בברכת ברך עלינו. ולמה? בזמן שאצל כל העולם חורף אתם לא יכולים להגיד ותן טל ומטר לברכה זה אצלכם זה לא ברכה, אצלכם זה נזק. ואילו בזמן שאצלכם חורף אתם גם לא יכולים להגיד ותן טל ומטר כי היחידים לא אומרים בבקשת ותן טל ומטר לברכה אלא בשומע תפילה. ואתם הרי יחידים. אז היה קצת יהודים בחצי הכדור הדרומי מכיוון שהיה וקצת יהודים מחצי הכדור הדרומי, הוא אמר אתם יחידים, אתם צריכים לבקש

25:29 דובר 2 כמו שכתוב בגמרא רק בשומע תפילה. בערך כמאתיים וחמישים שנה זה היה המנהג בחצי הכדור הדרומי. בחורף שלהם ביקשו ותן טל ומטר בשומע תפילה. בקיץ שלהם, כסלו טבת לא ביקשו בכלל ותן טל ומטר לברכה אלא ותן ברכה. עברו מאתיים חמישים שנה, הגיעו רבנים חדשים ופתחו את הנושא מחדש. הם אמרו כיום התברר כיצד ניתן להפיק תועלת מהגשם גם בימי הקיץ. אני מצטט" "בכלל תוציא הארץ יבול כל חודשי השנה תפוחי אדמה שלושה פעמים בשנה. הגשמים נצרך להם מאוד במדינה כל השנה." הם צריכים גשם כל השנה. הגשמים בקיץ לא מזיקים אלא מועילים. יודעים להפיק מהם את התועלת. יודעים להוציא מהם, מהגשמים הללו של הקיץ יודעים להוציא את המירב. השאלה הופנתה לכמה וכמה מגדולי ישראל, בראשם רבי יצחק אלחנן מקובנא, וענו להם שיגידו ברך עלינו וברך עלינו ותן טל ומטר לברכה, כמו כל היהודים. חודש ניסן, כסלו, טבת הם יגידו ברך עלינו כמו כל היהודים. בקיץ לא יגידו, בקיץ שלהם, בקיץ שלנו שזה החורף שלהם לא יגידו ותן טל ומטר בברך עלינו. הולכים כדברי הרא"ש שנוהגים כל עם ישראל אותו דבר גם במקומות שהצרכים שלהם שונים, לא משנים את זה. אז אם זה ממש מזיק כמו שרשמו בהתחלה זה עניין אחר. אבל אחרי זה שהתברר שבקיץ שלהם זה לא מזיק אז הם יעשו כמונו. ביום השישים לתקופת תשרי יתחילו להגיד ברך עלינו ויסיימו ביום טוב ראשון של פסח. ככה התחיל המנהג לפני כמאה, לפני קצת יותר ממאה שנה. בדורנו בתשכ"א, בסביבות שישים שנה אחורה נכתבה תשובה נוספת בנושא על ידי רבי שמואל הלוי ואזנר, שו"ת שבט הלוי, אחד מגדולי הדור ממש המובהקים מגדולי הפוסקים, אבל באותו הזמן הוא היה עדיין פוסק

27:46 דובר 2 מתחיל. עדיין לא היה רב כל כך חשוב ומפורסם, והוא כותב לדעתי בחורף שלכם בתמוז תגידו ותן טל ומטר וברך עלינו. ואילו בחורף הרגיל שאצלכם הוא קיץ בטבת לא תגידו בברך עלינו. ולמה? הוא אומר אין מה להשוות לדברי הרא"ש. הרא"ש מדבר על מקום שנמצא בחצי הכדור הצפוני, שבאופן כללי הוא כמו ארץ ישראל ובבל. אלא מה, יש קצת שינויים. אז על קצת שינויים לא עושים אגודות אגודות, אבל ברגע שנמצאים בחצי הכדור הדרומי ששם זה הפוך, החורף והקיץ הפוכים לגמרי מאשר בחצי הכדור הצפוני. שמה לא צריך לעשות ככה, שמה צריך לעשות, להגיד "ותן טל ומטר ב-ב-ברך עלינו בחודשים סיוון, תמוז, אב ובחודשים טבת, שבט" לא נגיד. אבל הוא כותב אני לא סומך על דעתי עד שיסכים איתי, למרות שנראה לו שזה פשוט. הוא לא סומך על דעתו עד שיסכים איתו רב גדול ומפורסם. בפועל, בהמשך השו"ת שלו בכרכים הבאים נראה שזה כן, אה, הוא השתכנע יותר והדעה הזאת כן נהפכה אצלו לדעה יותר נחרצת, אבל בכל מקרה זה מה שהוא כותב. עד כאן סקירה כללית על תולדות הפסיקה בעניין הזה. יש לנו שלוש ד-- שלוש אפשרויות. הדעה האחת אומרת הם צריכים אף פעם לא להגיד "ותן טל ומטר לברכה בברך עלינו", אלא רק בחורף שלהם בשומע תפילה. הדעה השנייה אמרה בחורף שלנו בברך עלינו כי זה מועיל להם, והדעה השלישית אמרה בחורף שלהם הם יגידו בברך עלינו. זה שלוש דעות. המנהג השגור ביותר זה לנהוג כמנהג שאר הגולה. בחורף שלנו, בכסלו, טבת, שבט אומרים "ותן טל ומטר לברכה בברך עלינו". בחמישה עשר באב תשי"ם[?] בבית, הרבי דיבר על הנושא הזה ובזה נסיים. יצא דבר מאוד מעניין. הרבי אמר,

29:50 דובר 2 דיבר על זה שבחמישה עשר באב הלילות מתארכים ואז מוסיפים בלימוד התורה בלילה. והרבי דיבר מה קורה בחצי הכדור הדרומי ששם זה מתחיל להיות הפוך. הלילות מתקצרים ולא מתארכים. הם מתקרבים לחורף. הלילות מתקצרים כי הם מתקרבים לקיץ ולא מתקרבים לחורף. ואז הרבי דיבר גם על הנקודה הזאת. הרבי אמר שמסתבר שהם מבקשים גשם בתקופה שלהם, בחורף שלהם, בכסלו, טבת, שבט. כמו שאמר בברך עלינו, כמו שאמר רבי שמואל וואזנר בשבט הלוי. הרבה חסידים שאלו האם כוונת הרבי שכן לשנות את המנהג? הרי הם נהגו להגיד, סליחה, בתמוז, ב-ב-בחורף שלהם שזה תמוז, אב, אז הם יגידו. הרבה חסידים שאלו את הרבי האם בפועל ככה לעשות? הרי עד אז הם נהגו בכסלו... טבת להגיד, אה, "ותן טל ומטר" כמו המנהג שלנו. האם עכשיו הרבי אומר לשנות ולהגיד כמו רבי שמואל וואזנר ב... בחורף שלהם שזה תמוז, אב? אז הרבי הבהיר שהוא לא התכוון להלכה למעשה. להלכה למעשה יש ללמוד מדברי הרא"ש כמו שהרא"ש ויתר על דעתו ולא רצה שיהיה אגודות אגודות. אז הרבי אומר עליו שמעיקר הדין ככה צריך להיות, אבל שלא יהיה אגודות אגודות להמשיך במנהג הקיים. וכאן הרבי ביקש בקשה נדירה ומיוחדת, בקשה שכמדומני לא הייתה אף פעם. הרבי ביקש לצרף לליקוטי שיחות שיוצא באותו שבוע, ואחרי זה הכניסו את זה להתוועדויות, לקט מדברי הפוסקים השונים שעוסקים בנושא הזה, בשביל שיראו שהפוסקים הקודמים אמרו שהם צריכים לבקש "ותן טל ומטר לברכה" בחורף הרגיל, בחורף של כל עם ישראל, של חצי הכדור הצפוני ולא החורף שלהם. ובאמת יצא בצירוף לליקוטי שיחות, ואחרי זה נכנס בהתוועדויות וגם בליקוטי הלכה ומנהג, שולחן מנחם גם כן זה נכנס. לקט מדברי האחרונים העוסקים

31:56 דובר 2 בסוגיה בעניין שקשור למה שהרבי דיבר עליו באותו זמן. ובליקוט הזה באמת רואים שרוב הדעות סבורות שבחורף הרגיל בחודשים כסלו, טבת, שבט זה הזמן שבו הם יגידו "ברך עלינו ותן טל ומטר לברכה" וככה אכן נהוג בפועל. ולא כפו-- ולא כמו כפי שהרבי אומר שהיה אמירה יותר בשביל למעט במחלוקת. אז לסכם את מה שלמדנו בשיעורינו. דיברנו דבר ראשון על ארץ ישראל וראינו שהמנהג שהתקבל, ההלכה שהתקבלה זה לפי הפוסקים שהולכים על ז' בחשוון, שאז מבקשים גשמים כי עדיין יש עלייה לרגל. אמנם זה לא ממש אותו דבר, אבל זה עדיין קיים. דיברנו לאחר מכן על חוץ לארץ. בחוץ לארץ ראינו שיש דעות שונות, אבל ההלכה שהתקבלה זה שמתחילים בשישים יום לתקופת תשרי על אף שהיו כאלה שאמרו להקדים יותר לז' חשוון או למוצאי שמיני עצרת ועוצרים ביום ראשון של פסח על אף דעת הרא"ש שהיה ראוי להמשיך בשאלת הגשמים עד שבועות. ובחצי הכדור הדרומי ראינו שההלכה שהתקבלה בפועל זה להגיד ותן טל ומטר לברכה בחורף הרגיל, בזמן שהם הולכים עם חולצות קצרות, בזמן שהם מנגבים את המצח מהזיעה שנוטפת וכשהם מדליקים את המזגנים על שש עשרה מעלות, זה הזמן שבו הם אומרים ותן טל ומטר לברכה בברכת ברך עלינו שיתאים עם כל העולם מכיוון שהרבי מסביר מכיוון שעיקר העולם זה ארץ ישראל, זה התוכן הפנימי, ובכל מקרה זה נקבע למנהג חסידי חב"ד בשביל למעט במחלוקת. שיהיה חורף בריא שתפילותינו יתקבלו לרצון, גם התפילה על הגשמים וגם התפילה על הגאולה האמיתית והשלמה. הצלחה רבה וחורף בריא.