חינוך הילדים לחג הסוכות ושמחת תורה - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שמחת בית השואבה. הרבי מדבר על זה שצריך לקחת את כולם, אנשים, נשים וטף לשמחת בית השואבה לשמוח ולשמח. לשמוח ולשמח, לנסוע למקומות רחוקים, להביא לשם גם ארבעת המינים. הרבי מדבר על זה שאנחנו צריכים להרגיל את עם ישראל שאנחנו מרבים בהדסים. עם ישראל משתמש בשלושה הדסים. הרבי אומר לפחות שישה, לפחות שישה הדסים. אם תרצו, יש בזה קשר נפלא לעניין של משיח, שהמשיח כתוב והריחו ביראת ה'. עניין הריח חזק מאוד במשיח, והריחו ביראת ה'. וההדס, הדס הוא המצווה שמתאפיינת בעניין של ריח טוב, וייתכן שזה אחת הסיבות שמרבים בהדסים. אז הדברים האלה מבוססים על דברי הבני יששכר לחודש מרחשוון. בכל אופן, הילדים צריכים לארגן בשבילם שמחות בית השואבה, לקחת אותם לשמחות בית השואבה. חלק מהחינוך זה לשמח אותם ולהרקיד אותם ולהכניס אותם ל-ל-לקבל לחלוחית חסידית בהתוועדויות, כל אחד לפי מושיאו ודיליה [?]. עוד פעם לא בכוח, במוח, בתבונה, בפרופורציות שיהיה להם נעים, שיחוו חוויה, זה ילך איתם לכל החיים. הושענה רבה. מכינים הושענות גם עבור נשים וקטנים וגם הם נוהגים בחביטת הערבה. אז גם כאן המצווה של חביטת הערבה צריך לתת לנשים וגם לקטנים להביא להם ערבות שהם יגידו את הנוסח, יחבטו חמש חבטות של המתקת הדינים, המתקת הגבורות, ויאמרו את הנוסח שכתוב, אה, בסידור. עוד מה-מהדברים שהרבי החדיר בכולנו בנושא של החינוך, חינוך התלמידים, חינוך הילדים בחג הסוכות. הנה דוגמה. בתוך חב"ד יש מוסדות שונים, יש תלמודי תורה, יש חדרים, שם פחות בעיה, כמעט אין בעיה או בכלל אין בעיה. אבל במקומות אחרים של יותר קירוב, מה שנקרא בתי ספר, כותב הרבי, זה מופיע בחינוך ומחנך עמוד מאה עשרים וארבע: "לעורר ולוודא שלכל תלמיד תהיה לו סוכה בבית,

02:50 דובר 2 שנוודא שהילד יש לו סוכה והוא יחד עם המשפחה, כן מקיים את המצווה של ישיבה בסוכה". עוד הוראה של הרבי לגבי חול המועד, כל חול המועד, אבל גם חול המועד סוכות. זה הוראה לא קלה, אבל הנה ככה הרבי אומר: "בימי חול המועד יש לדאוג לכך שהתלמידים יבואו כל יום לבית הספר לשעתיים, לתפילה וללימוד, ואפשר לסדר שהמורים יתחלפו ביניהם. צריך להשגיח שהזמן לא ילך לבטלה. במיוחד יש לדאוג לכך שלא יהיה לילדים שום קשר עם הרחוב, עם אווירת הרחוב, שכן כיום בעיות שונות בענייני ראייה ושמיעה, מה רואים ברחוב, מה שומעים ברחוב. יש להשגיח על כך ביותר, כי אין לשער את הנזק שבדבר". ועוד הוראה של הרבי שמופיעה בספר החינוך והמחנך בעמוד מאה עשרים וחמש: "יש לעורר את התלמידים שבימי חול המועד יתפללו בציבור את שלושת התפילות". וגם כאן, מה שעושים בתי הספר ותלמודי התורה מצד עצמם יבורכו, אבל מה שהורים רואים שצריך להוסיף ומבלי זה לא קיים, אז או שמשפיעים על ההנהלה לעשות את זה או שההורים לבד מתארגנים, אנשי בית הכנסת שיעשו פעילות, יפעילו פע-פ-פעילות ל-ל-לילדים שיהיה בזה עניין של אה קצת לימוד, קיימנו את מצוות השם וכן הלאה וזה. אנחנו נעסוק בחינוך לקראת חג הסוכות, שהכוונה היא איך לשלב את הילדים, את הבנים ואת הבנות ב-בהכנות לחג, בחוויית החג, בקיום מצוות החג. אלה שהם מתחת לגיל בר מצווה ובת מצווה. במה הם מחויבים? מה אנחנו מחויבים לחנך אותם ומה הם מחויבים להתחנך, להתרגל להתנהג כמו ילדים יהודיים וחסידים. אז כך, אנחנו יודעים שאם מישהו מתחת לבר מצווה בנה את הסוכה זו בעיה. צריך לבנות את הסוכה אה אדם שהוא אחר בר מצווה, בר מצווה. אבל

05:35 דובר 2 אנחנו יכולים לשלב את הקטן, את הקטנים בעזרה בהכנות לבניית הסוכה ולו יהיה זה גם אפילו משום מה שנקרא קטן וגדול עומד על גביו. בסופו של דבר זה נקרא שהגדול עושה. הוא עושה את הגימור, הוא, הוא בודק את הכל. כלפי הורה הוא טוען, "הסוכה תהיה כשרה". יש עניין לשלב את הילדים בהכנות שיגישו את הפריט הזה וזה שצריך לתלות, שצריך אה תגיש-- להגיש אה קרש כזה או אחר וכן הלאה וכן הלאה. אני יש עניין גדול שהילדים יהיו שותפים במצוות הסוכה. בואו נראה אם מה מידת החיוב שלהם בישיבה בסוכה. אף על פי שהקטנים פטורים מן הסוכה מן התורה עד שיהיו בני יג שנים, קטנים פטורים מן הסוכה. מכל מקום מדברי סופרים, דהיינו מדרבנן, כל קטן שאינו צריך לאמו, דהיינו בן שש שנים שלמות. ואם הקטן חכם וחריף בעניין זה שאינו צריך לאמו אפילו כשהוא בן חמש שנים שלמות חייב בסוכה כדי לחנכו במצוות. אגב, מכאן הביטוי כמו שאנחנו אומרים, שקטן זה מגיל שש ותשע או מגיל חמש ותשע, זה תלוי כאן במה שבאמת האדמו"ר הזקן אומר כאן. אבל כשעדיין הוא צריך לאמו, אז כשם שאמו פטורה כך הוא פטור אפילו מדברי סופרים, כיוון שהוא צריך לה והייתכן מאוד שהיא בכלל לא יושבת בסוכה. נשים פטורות ממצוות סוכה. כל פנים קטן שאינו צריך לאמו חייב במצוות סוכה מדרבנן. סיבת החיוב לחנכו במצוות. אף על פי שהקטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, מכל מקום אם הוא אוכל וישן חוץ לסוכה אין צריך למחות בידו ולגעור בו, אבל אביו חייב לגור בו ולמחות בידו ולהכניסו לתוך הסוכה כדי לחנכו במצוות. זאת אומרת האבא מצווה לוודא שהילד הזה שצריך לאמו באמת יאכל

08:15 דובר 2 בסוכה. אני שוב רוצה להתייחס למה שכתוב כאן. לשונות הללו: "חייב לגעור בו ולמחות בידו, להכניסו לתוך הסוכה כדי לחנכו במצווה." אני רוצה לומר כך. הגמרא הזו כן פה לא מתכוון שאתה צריך לגעור בו כדי לקלקל לו את מצב הרוח, כדי לפעול אצלו תחושה אנטית, הוא מתכוון לפי איך שהיה באותם ימים. תשמע, אתה בן, אתה מחויב, אתה, אתה שומע בקול האב, אתה עושה מה שאומרים לך. בסדר? אז גם היום ככה. בזה זה לא השתנה כלום. אבל הזוית צריך להיות בלהביא אותו ובעיקר אתה צריך להביא אותו בפועל. נסה בטוב. סיכוי גדול שתצליח בפיוסים. זה שאתה אומר לו נעביר יפה את החג, אז תקבל כך וכך נסע לטיול זה וזה. אם בשום אופן זה לא עוזר, יכול להיות שלפעמים צריך לגעור, ויכול להיות גם שזה יעזור. לפעמים אין ברירה. כן, לפעמים אין ברירה. לפעמים אין ברירה, אבל לא חלילה להכניס מצב של לחץ, שהחג הוא חג של לחץ. אם החג הוא חג של לחץ אז זה לא יהיה טוב. ילד גדל אומר אני שונא את החג הזה, זה חג של עצבים. אורחים באים, מה הם רואים? אבא מתעצבן, אבא צועק, אבא זה. ככה אתה רוצה לקרב אותם ליידישקייט? צריך לחשוב, להתאים את הדברים. בשביל כל דבר הפרופורציה שלו, במינון שלו. דברי חכמים בנחת נשמעים, אבל גם פה אני רוצה להגיד את אותו סוד. אם תמצא זמן להכין את הילד דרך מה שבית הספר, התלמוד תורה מכין אותו או ודרך ההשלמות שההורים עושים. סיפור על סוכה. אה, הביקורים של הרבי בסוכה בסוכות. יש לנו את סיפורי החג על כל חג וחג, ויש, אה, כן, יש הרבה ספרים

10:34 דובר 2 שעוסקים סיפורים שלמים על כל חג וחג. סיפורים חסידיים, סיפורים, סיפורים שמראים את המסירות נפש שהייתה עבור סוכה. כל מיני דברים כאלה. סוכה, בסדר, זה לא בית חרושת פה ללמד את כל הסיפורים שבעולם. אם ילד יקבל מצידנו, יקבל סיפור אחד טוב, איזה פירוש אחד נחמד, למה עושים ככה וכאלה, כאלה דברים ולספר איך סבא עשה ואיך סבא של סבא עשה, זה נותן שייכות. אז ממילא הוא ירצה להיות חלק מהעניין. בני אבותינו יצאו ממצרים וישבו בסוכות של ענני הכבוד, זה גם הכוונה בקידוש, כן? אז למה שהילד לא ידע את זה? אנחנו יכולים להגיד את הדברים האלה, וכך שוב לעשות לילד חשק שזה כן אטרקציה. לגבי המינון, כמה זמן הוא חייב לשבת בסעודה והאם מותר לו קצת לצאת? בסדר. אז זה כל האב והאם מכירים את נפש ילדיהם. אז לשמור על פרופורציות שמצד אחד יהיה שולחן מכובד, מצד שני אם ילד יתאוורר חמש עשר דקות ויחזור, יכול להיות שזה מה שהוא צריך. היום אנחנו מודעים לנושא הזה שיש בעיות קשב וריכוז. אז אם אתה כאילו מכריח נגד היכולת הטבעית של הילד אתה, אתה לא עושה לו טוב. צריך בחכמה ובתבונה או במסורה. הילד צריך להיות בתוך זה, לחוות את כל זה, להיות שותף, להיות חלק, להגיד ברכה. אם אין ברירה גם שיתאוורר טיפה ויחזור להיות במיטבו. קניית ארבעת המינים. המהרש"ל כתב שאין צריך לקנות לקטן לולב בפני עצמו, כי לאחר שיצא בו אביו יצאנו לבנו לנענע בו ולברך עליו. אז המהרש"ל אמר לא צריך כל כך לטרוח. ויש אומרים דאם ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שישא הנענעים כדינו בשעת הלל עם הציבור, שזה טוב יותר משיברך

12:37 דובר 2 אחר כך. אז אנחנו דווקא משתדלים אם אדם יכול מבחינה תקציבית, אז לקנות לילד, לקנות, לקנות לילד, לכל ילד. אם אי אפשר לכל ילד אז קונים אחד או שניים לכל הילדים והם מזכים אחד לשני. מיד נראה. שאביו לא קונה לו לולב בפני עצמו, יש להזהר ביום הראשון. בחוץ לארץ או בארץ ישראל, כשיש גדולים שעדיין לא ברכו באותו יום, שלא ייתן לו את הלולב לגמרי, לא יאחז עמו, כי הקטן קונה אבל לא מקנה. קיום מצוות משלכם בלולב אחד לשני או יותר קטנים. יוכל לקנות לולב אחד לכמה מהילדים שלו. אומר לבן אחד שיקנה לבן השני, יוצא בזה ידי מצוות חינוך בלולב משלכם לשני קטנים או יותר, וכל אחד זוכה במצוות לולב שלו. וכך כך משמע משולחן ערוך אדמו"ר הזקן חלק א', עמוד שס"ז. מחייבים את הקטנים בנטילת ד' מינים בכל ימי החג ולא רק ביום הראשון בלבד. אז אנחנו למבוגר אומרים מתנה על מנת להחזיר לילד אנחנו לא אומרים, כי אם אנחנו נגיד לו את זה אז את המתנה הוא יקבל אבל להחזיר הוא לא יכול. כלומר הוא קונה אבל לא מקנה. עכשיו ככה, אני זוכר באזור שלנו היו מוכרים של ארבע המינים שרצו מאוד שנקרא לחבב את המצווה על הילדים, היו נותנים להם ד' מינים פסולים שהילד יוכל לשחק בזה מה שנקרא, יוכל לברך, לברך את זה. אולי לא לברך את זה, אבל לבוא עם זה לבית כנסת, לעשות עם זה נענועים. טוב, אז אנחנו צריכים לדעת כך. משחקים זה נחמד מאוד, בזה לא מקיימים מצווה. אם רוצים לחנך ילד למצוות זה חייב להיות לולב כל ארבעת המינים להיות כשר. אם זה לא כשר זה לא

14:42 דובר 2 חינוך למצוות. למשחקים וכל המועד בבקשה, אבל זה משחקים. לתפילה, לבית כנסת, לנענועים רק על כשר. אפילו אספר לכם, היה אחד כאלה מאלה שהגדיל לעשות. ופה זה כך. אני הוזמנתי לגנים כדי ללמד, לספר על מצוות סוכות וארבעת המינים. והלכתי לאותו יהודי יקר שאהב לתת את כל הדברים. הוא הביא לי ארבעה מינים להראות בגנים, אבל הוא אמר לי, "תשמע, עוד לא הגיע לי ערבות. פה בקריות גדלים הרבה אקליפטוסים. קח לך שני אקליפטוסים ויהיה לך ערבות. מה הילדים בגן לא מבינים שזה ערבות או לא ערבות?" עשיתי כעצתו מסיבה אחת, כי הילדים והגננות לא מבחינים שזה משהו אחר. ואני גם אמרתי להם שהאקליפטוסים דומים. אז הבאתי את זה כדוגמה, אבל בחג עצמו אני אשתמש בערבות ממש. בסדר, צריך לדעת שארבעת המינים לחינוך זה ארבעת המינים כשרים ומהדרים. חינוך להגיד ד' מינים מדבריו הנפלאים המחנכים של הרבי הריי"צ שמסופר על החינוך שהוא קיבל מאביו הרב הקדוש קדושת אדמו"ר הרש"ב זכותו תגן עלינו. קדושת אדמו"ר הרש"ב נשמתו עדן לקח את בנו קדושת אדמו"ר הריי"צ זכרונו לברכה בהיותו בן ג' שנים סך הכל שלוש שנים לסייע לו ולחנכו בסדר אגידת הלולב. ובלשונו של הרבי הריי"צ בספר השיחות תש"ד עמוד שלוש עשרה, הפעם הראשונה שאני זוכר את חג הסוכות מילדותי היא משנת תרצ"ד. ערב חג הסוכות כשאבי אגד את הלולב ובסוכה ציווה עליי לאחוז בשעת אגידת הלולב. הייתי רכון על השולחן ואחזתי בידי את הלולב ואבי אגדו. בהיותי בן שלוש שנים ושלושה חודשים ערב סוכות תרצ"ד לקחני אבי לסוכה אל אמו הרבנית כדי להיות נוכח בשעת אגידת הלולב ומיניו ונתן לי לקחת את הערבות לסוכה ובאנו לסוכה הושיבני אבי על השולחן

17:27 דובר 2 ולימדני איך לאחוז את הלולב שהיה מונח על השולחן בשעת סידור ההדסים והערבות והאיגוד. אבי בחר שלושה הדסים ארוכים וישרים והניחם על השולחן. עליהם הניח את הלולב והראה לי כיצד לאחוז את הלולב בשתי ידי. לקח שתי ערבות והניחם שני צידי הלולב והוסיף שלושה הדסים לכל ערבה ואז הניח את שלושת ההדסים על צידי הלולב וקשר בקשר חזק עם קשרי הלולב. הרבי הריי"צ נולד באלול תרמ"א אז הנה בערב סוכות תרצ"ד שהוא בן שלוש שנים ושלושה חודשים. כמה אבא שלו משקיע בו בחינוך שלו, בחוויה שלו, בהרגלתו למצוות, בטעימה שלו במצוות, באגידת ארבעת המינים. אז אני לא יודע אם לכל אחד נגיד שיעשה את זה בגיל שלוש, אבל לפחות בגיל חמש שש כן. היה זה בערב סוכות תרצ"ד, על השולחן עמד ארגז ובו אתרוגים ולולבים. חשבתי שאלו הם תפוחים ורציתי לשחק עם התפוחים. אמר לי אבי זו מצווה. וכמה פעמים אמר לי זה לולב, זה אתרוג וזה הדס. עד שידעתי בעצמי להבדיל ביניהם. שאלתי את אבי היכן התחילו לצמוח? וענה לי במדבר. שאלתי שוב מה זה מדבר? ענה לי כעין מרעה צאן, כפי שהיה ליד ליובאוויטש. שאלתי שוב איך קיבלו אותם את ארבעת המינים האלה? וענה לי שלחו שליח והוא הביא. לאחר מכן הלך אבא אל הסוכה של בית הסבתא הרבנית רבקה והלכתי גם אני. ביקשתי שייתנו לי משהו מהארגז ונתן לי אבי את הטבעות, את הטבעות שאיתם אוגדים ארבעת המינים. מיאנתי לקבל זאת בטענה שאני רוצה משהו מהדברים הגדולים, הדברים הגדולים יותר. אמר לי אבי הטבעות גדולות יותר מכל השאר, כי בלי הטבעות ארבעת המינים אינם אחוזים. הן הטבעות אוחזות ומחזקות את

19:53 דובר 2 כולם. ככה תורך הרבי הריי"צ יספר לנו בשיחת ליל א' בחג הסוכות תרצ"ט. שמחת תורה. ידועים הדברים של הרבי מלך המשיח, בשיחה בשמחת תורה שנת תש"ב, דיבר על, על ה-- על התלמידים, על הילדים. רק הבט בהם ותראה משיח. הילדים של הדור הזה חדורים בעניין משיח. ציפייה לגאולה. רק הבט בהם, תן בהם מבט, תראה משיח. הם חדורים בזה. אם כן, השמחה הגדולה של שמחת תורה היא קשורה כמובן באופן מיוחד לתינוקות של בית רבן, שהם גם נקראים משיחי, כפי שציין הרבי את זה באותה שיחה. אז אכן מנהג ישראל להביא להקפות את כל הילדים ואפילו את התינוקות, אומר הרבי, כמו לקריאת עשרת הדיברות. את זה הרבי אמר בשנת תשמ"ט שיחת שבת האזינו, שיש מנהג להביא להקפות מנהג ישראל גם את התינוקות, כמו לקריאת עשרת הדיברות. אפילו תינוקות שבעריסה, אם מבחינה בריאותית הם מסוגלים, אז לאפשר להם את זה, להביא אותם. זה עניין אחד. עלייה לתורה. הקטנים עולים לתורה יחד עם אביהם או בעליית כל הנערים עם גדול שמברך עמהם. העולם אומר שם את ה-- אה מילים, הנוסח של המלאך הגואל אותי יברך את כל הנערים וכולי וכולי. במנהג חב"ד אנחנו לא אומרים את המילים הללו. גם מנהג העולם לפרוש טלית על כל אלו העומדים על הבימה, במיוחד הילדים, ואנחנו לא נוהגים במנהג הזה, אבל כל הילדים מתקרבים ואומרים עם זה ש-- ה-- זכה בעלייה של כל הנערים, הם מברכים איתו וכולם עונים אמן ואחר כך שמחים אה ורוקדים עם הילדים. אה מסופר על קדושת אדמו"ר האמצעי שהוא היה מרוב קדושתו היה מתבייש מהתורה. מי לא מתבייש? מי שלא מרגיש. לא מרגיש. אין לו רגש. אין לו

22:25 דובר 2 התפעלות, אז הוא לא מת-- לא, לא מתפעל. אבל אדמו"ר האמצעי, נשמה קדושה טהורה, נשמה כל כך גבוהה, הוא הרגיש בושה מגילוי עצמות אינסוף שיש בתורה, תורת השם. מתי הוא פעל-- אז הוא לא היה עולה לתורה כל השנה. מתי הוא פעל על עצמו שהוא מסוגל לעלות לתורה? מרוב הביטול שלו להשם ולתורת השם, רק בעליית כל הנערים הוא היה עולה עם כל הנערים. זו הייתה התפילה-- זו הייתה העלייה לתורה היחידה שהאדמו"ר האמצעי היה עולה לתורה. ממנו נלמד מה זה תורה, מה זה קדושה של התורה. ושוב, כנזכר לעיל, אנחנו צריכים שהילדים יקבלו בשמחת תורה מעדנים ומאכלים טובים, ולתת להם, איך קוראים לזה? את ה-- את הפקלאך. כן, שקיות עם כל מיני דברים טובים וטעימים שיהיה להם נחמד, אבל ויחד עם זה חייב להיות שהילדים יודעים מה זה שמחת תורה. קצת לספר להם. שוב אני חוזר. אפשר לקחת ספר התורה, להקריא חצי עמוד, איזה פירוש של מנהג, מתי קרה, מה קרה. שמחת תורה זה יום שבו בעצם ה-- אנחנו עושים שמחה על קבלת הלוחות ה-- השניות ו-ו-ושמחת תורה זה יום שבו אנחנו אה סיימנו לקרוא את כל פרשיות התורה ומתחילים מחדש. התחלה היא חשובה. אתן את הסיבות למה שמחים, איך שמחים, כל המנהגים, השיחות הנפלאות של הרבי. כל הדברים האלה הם-- ברגע שיהיה לילדים את זה במוח ובלב, לפחות נקודות, נקודות. כל גיל לפי, לפי שיעור גילו, אז יהיה להם פה שילוב גם של החוויה, קיום המצווה כמובן, קיום מנהגי ישראל ולרקוד ולשמוח ולשמח וגם שמבינים שזה יום גדול ויום עמוק ויום מעניין, יום שיש בו טעם. הכל חשוב, מהקבלת עול והדבקות בהשם למעלה מהשכל, עד ההבנה והעונג בהבנת

24:47 דובר 2 מנהגי ישראל אה ובקיומם. ויש את ההקפות השניות. חב"ד משמחים בהקפות שניות. בחוץ לארץ עושים יומיים את ההקפות. בארץ הקודש אז חב"ד עושים הקפות שניות הן בבתי כנסת חב"ד והן במקומות שהציבור עושה הקפות שניות, או שחברי חב"ד מארגנים הקפות שניות לציבור. אז גם כאן הילדים הם חלק מהשמחה, הם השמחים והם המשמחים ובכלל עניין גדול לתת להם לומר פסוקים, לשלב אותם, לשיר קצת וכולי. הם חייבים להיות חלק מהתוכנית, חלק מהחוויה. יהי רצון שנזכה להתגלותו של הרבי מלך המשיח תוך שמחה גדולה, כמו שאנחנו אומרים בוא יבוא צמח, בוא יבוא צמח ושמחת תורה. צמח בגימטריה מנחם. אמן ואמן.