מצוות ישיבה בסוכה - הרב אברהם אלאשווילי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכם. אנחנו נמצאים, אה, חודש ימים לפני חג הסוכות וישנה הלכה בשולחן ערוך בסימן תכ"ט, ששלושים יום לפני החג דורשים הלכות החג. וט"ו באלול, ככתוב בלשון דורשים הלכות חג הסוכות. אז זה הזמן לדרוש את הלכות חג הסוכות. אנחנו נמצאים בימים האלה. חג הסוכות מתחיל בעצם מיד אחרי יום כיפור. מה זאת אומרת, אה, מתחיל? ה-ההכנות של חג הסוכות למעשה מתחילות, אה, במוצאי יום כיפור. כתוב שמיד אחרי יום כיפור מתחילים לבנות את הסוכה. אה, אמנם יש כאלה שנוהגים לבנות את הסוכה במוצאי יום הכיפורים, אבל לפי האדמו"ר הזקן, אה, צריך לבנות את הסוכה ביום, אה, יום למוחרת יום כיפור, בבוקר אחרי התפילה, כך הוא אומר. כ-ככה הוא כותב. לא במוצאי יום כיפור. מעניין. וחב"ד בכלל אז בונים את הסוכה... אה, כן, מד-מדברים על-- כתוב ב'ארבעה עריצות[?]' אומר שמדברים על חג הסו-- על-על בניית הסוכה במוצאי זה, אבל לא עושים בפועל. מדברים. אנחנו נדבר אבל עכשיו על הלכות לא עשיית הסוכה כמו ש... אה, אלא על הלכות ישיבה בסוכה. הלכות ישיבה בסוכה. מצוות ישיבה בסוכה זה מצווה, עשה של תורה. כתוב: "בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציא אותם מארץ מצרים". זה הציווי שאנחנו מצטווינו לשבת בסוכה. עכשיו מהפסוק הזה לומדים קודם כל שהסוכות זה סוכות... לאו דווקא סוכות ממש, אלא סוכות, אה, ענני הכבוד. יש מחלוקת על זה בגמרא ולהלכה אנחנו אומרים שזה היה לא שבני ישראל עשו סוכות במדבר ועל זה ישבו, אלא היה נס שבני-- הקדוש ברוך הוא הוליך את בני ישראל במדבר ארבעים שנה עם ענני הכבוד שהצל עליהם, הגן עליהם מפני החמה. ככה הלשון פה: "לבל יכה

02:54 דובר 2 בהם שרב ושמש". זאת אומרת, לכן גם הסוכות שאנחנו עושים צריכים להיות עשויות לצל. זה החידוש, שזה דווקא עשויות לצל, לא סוכות שעשויות להגנה מפני גשמים. אנחנו צריכים להקפיד שהסוכה תהיה בכוו-- כשאנחנו עושים סוכה, שהסוכה תהיה עשויה לצל, כמו ש היה הנס בענני הכבוד שזה היה עשוי להגנה מצל. עכשיו, הנקודה היא שיש פה עוד נקודה. כתוב: "והוציא אותם מארץ מצרים". שזה אומר, יש כאן הדגשה שהסוכות צריכים להזכיר לנו את יציאת מצרים. לכן כתוב שברגע שאדם יושב בסוכה, כשהוא מקיים מצוות סוכה, הוא צריך לכוון שזה זכר ליציאת מצרים. כך הלכה בשולחן ערוך על ידי האדמו"ר הזקן. לכן צריך כל אדם לכוון בשיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצוות הקדוש ברוך הוא שציווה לנו לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים. אז נשאלת השאלה, אה, כל העניין של סוכה זה בשביל זכר לענני הכבוד שהשם הציל את בני ישראל במדבר. אז למה צריכים? אז למה צריכים לכוון על יציאת מצרים ולא על זכר לענני הכבוד? זה יש עוד הרבי בליקוטי שיחות שמדבר על הנושא הזה בהרחבה. הרבי מסביר שעצם-- יש פה שני דברים. עצם עשיית הסוכה זה זכר לענני הכבוד. לא צריכים לכוון. הסוכה עצמה כבר מזכיר לנו את ענני הכבוד. אבל אין פה יציאת מצרים בזיכרון. לכן שאדם יושב בסוכה, הוא צריך לכוון שזה זכר ליציאת מצרים. כי הסוכה לא מזכירה את יציאת מצרים. הסוכה, הסוכה מזכירה את ענני הכבוד. מכיוון שכתוב בפסוק "בהוציא אותם מארץ מצרים", זאת אומרת שצריכים לכוון על זה שזה זכר ליציאת מצרים. בעיקרון במצוות לא צריך כוונה. מה זאת אומרת לא צריך כוונה? יש כוונה לצאת ידי חובה, זה צריך. כל המצוות של תורה

05:23 דובר 2 צריכים כוונה לצאת. אז זה ודאי שצריך בכל המצוות. אבל יש שלוש מצוות שצריך כוונה מיוחדת במצווה הפרטית. אה, נ-נגיד בארבעת המינים, ארבעת המינים לא כתוב שצריכים לכוון למשהו, לזכר משהו. לוקחים ארבעת המינים ולא צריכים-- מכוונים לצאת ידי חובה. עושים שהם כמו מצווה. "ולקחתם לכם ביום הראשון" וזהו, זה ה-- זה הכוונה. אבל יש שלוש מצוות שבתורה, במתניתין מצוות שצריכים לכוון כוונה מיוחדת. אחד מהם זה, אה, יש שלושה עכשיו אמרנו, כן? אחד זה טלית. צריכים לכוון. ציוונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בטלית כדי לזכור את כל המצוות לעשותם. ככה הלשון, שנאמר "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי". אה, מצווה שנייה זה תפילין. בתפילין כתוב צריכים לכוון כוונה ארוכה. כתוב יכוון ש-שציוונו הקדוש ברוך הוא לכתוב ארבע פרשיות אלו כדי שנזכור ניסים נפלאות שעשה עמנו, אה, וציוונו להניח על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי לשעבד אותם לקדוש ברוך הוא. בקיצור, כוונה שלמה ב-בתפילין. אז בסוכה זה כוונה כללית גם כן זכר ליציאת מצרים. יותר מזה לא מצאנו. מה הסיבה? כי בשלושתם כתוב "למען ידעו" או "למען תזכרו". זה שלוש מצוות שכתוב בתורה בהן שצריכים לכוון במיוחד. "למען ידעו דורותיכם", "למען תזכרו בציצית". בתפילין יש פסוק אחר שאומר שצריך לכוון. אז לכן בשלושתם צריכים לכוון כוונה מיוחדת. עכשיו יש דעה שאומרת שאם לא כיוון לא יצא ידי חובה. אבל הלשון של הב"ח הוא "לא קיים את המצווה כתיקונה". זאת אומרת הוא יצא ידי חובה, אבל חסר בשלמות המצווה. שאדם שמניח תפילין ולא-ולא מכוון בשעת הנחת התפילין את הכוונה ש-שזה שיעבוד הלב והמוח וכולי, אז הוא לא-- הוא קיים את המצווה אבל לא כתיקונה. לכן כשמניחים תפילין, אה,

07:52 דובר 2 במבצעים תמיד צריך ל-- נגיד מבצע תפילין צריכים לומר ל-לבן אדם למה מניחים תפילין? את הנקודה העיקרית שהיד כנגד הלב והראש כנגד המוח, התפילין של הראש כנגד המוח. שצריך לשעבד את המוח והלב ל-- זה חלק חשוב מהמצווה. אז גם בסוכה פחות יודעים את זה. בסוכה גם צריכים אה להגיד זה כל מי שיושב בסוכה לכוון-- כל פעם שיושבים בסוכה ומברכים עליה, כן? לכוון שזה זכר ליציאת מצרים. אז הכוונה פה חשובה מאוד. אז כשמברכים לשב בסוכה תמיד צריך לכוון זכר ליציאת מצרים. יש מצווה לעשות סוכה. המצווה זה התחלת המצווה. עיקר המצווה זה לשבת. אדם שעשה סוכה ולא ישב לא קיימא מצווה. אבל הירושלמי אומר שמברכים גם על עשיית הסוכה. לפי הירושלמי צריך לברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה". אז מרדכי שואל בסימן תרמ"א למה לא מברכים באמת? אז הוא אומר כשמברכים לשב בסוכה אז זה פותר את עשיית הסוכה. אז בכל זאת מתי אני אומר? כי העיקר הוא ישיבה בסוכה. אז אם-- אז אחרי שמברכים בשב בסוכה זה בעצם פותר את אה עשיית הסוכה. אחר כך הוא שואל מה עם שהחיינו? הרי גם מברכים שהחיינו. אז על פי ההלכה היו צריכים לעשות אה לברך שהחיינו על עשיית הסוכה. אז הוא אומר כשמברכים בקידוש שהחיינו זה פוטר גם את הסוכה. כשעושים קידוש אז יש-- איך הסדר הוא? הסדר ב-בקידוש הוא תמיד שהחיינו בסוף. בהתחלה אנחנו מברכים אה את הקידוש, את הגפן, קידוש, לשב בסוכה ושהחיינו. כדי שה-שהחיינו גם ילך על ישיבת על מצוות ישיבה בסוכה. בחוץ לארץ אגב, ביום טוב השני לא עושים כך. ביום טוב השני קודם כל מברכים שהחיינו ואחר

10:28 דובר 2 כך לשב בסוכה. למה? כדי-- כי כבר בירכנו שהחיינו על ישיבה בסוכה ב-בלילה הראשון. אז השהחיינו הולך על יום טוב ולא על ישיבה בסוכה. זה אז יש הבדל. בסידור גם מופיע, בסידור גם מופיע מפורש שבליל יום טוב שני בחוץ לארץ מברכים תחילה שהחיינו ואחר כך לשב בסוכה. אבל ביום טוב הראשון דברי הכל מברכים תחילה לשב בסוכה ואחר כך מברכים שהחיינו כדי שהשיהחיינו גם יפתור את הסוכה. עכשיו שאלתי את השאלה השומעים את הקידוש. נגיד אדם יש לו אורחים בסוכה והם שומעים את הקידוש. הם לא עושים בעצמם קידוש. זה המשפחה. אני לא יודע. כל מי שנמצא. האם האדם המקדש מוציא אותם ידי חובת ברכת לשב בסוכה או לא? לפי הכלל הזה שאמרנו שהשהחיינו הולך גם על לשב בסוכה, אז ברור שהמקדש מוציא את כל השומעים גם ידי ברכת לשב בסוכה והשהחיינו שמברך כמו שכאילו הם מברכים, הם גם מברכים על מה שהם שמעו לשב בסוכה. אם כן יוצא כשהם אחר כך אוכלים לחם אחרי הקידוש הם לא צריכים לברך לשב בסוכה כי הם יעשו את זה כבר לשב בסוכה. אבל אני יודע שהמנהג הוא שכן מברכים לשב בסוכה. השומעים. אלו שלא עושים קידוש שמברכים שבסוכה על הלחם. לכאורה, לכאורה זה לא מנהג נכון. א-א-אין לי הסבר למנהג הזה, אבל אני חושב שצריכים לא לברך. כי, כי הקידוש, השהחיינו של הקידוש פתר להם את, את חובת-- את הלשב בסוכה. זאת אומרת לשב-- כמו שאדם מוציא את הקידוש, "ידי חובת הגפן", "ידי חובת הקידוש", "ידי חובת שהחיינו", כך הוא מוציא לשב בסוכה. זה א'. ב', השהחיינו שאדם מברך אחרי לשב בסוכה הוא פוטר גם את הלשב בסוכה. אז אם הוא

12:52 דובר 2 יברך לשב בסוכה אחר כך אז זה סדר הפוך. אז לפי דעתי, בכל אופן ככה אני גם מנהג אצלנו-- אצלי בבית, שהשומעים יוצאים ידי חובת לשב בסוכה בקידוש ולא מברכים אחר כך. ככה מקובל, אבל אני לא רוצה להנהיג מנהגים חדשים. מי שרוצה שיעשה, אבל לפי דעתי לא צריך לברך על ישיבת סוכה כי הם יצאו כבר ידי חובת הברכה, וזה גם עדיף שיצאו ידי חובת הברכה בגלל-- כדי שהשהחיינו, ברכת שהחיינו תלך-- יעלה גם על ישיבת הסוכה. זו נקודה אחת. נקודה שנייה שרציתי לדבר עליה, כשאדם אוכל ב-ב-במקום אחר, בסוכה אחרת, לא שלו, בלילה הראשון. הזמינו אותו, נגיד הוא עשה סוכה בלילה הראשון ואז הוא התארח אצל מישהו אחר. והוא בירך שם שהחיינו. נגיד הוא שמע שם שהחיינו, יצא ידי חובת שהחיינו מ-- או שהוא בירך בעצמו או שהוא שמע, לא משנה, בקידוש, אז הוא פתר על עצמו את ישיבה בסוכה של חברו אבל בסוכה שלו לכאורה הוא לא פתר. הרי אמרנו שכל סוכה צריכה שהחיינו. לא רק הישיבה בסוכה אלא גם עשיית הסוכה צריכה שהחיינו. איך ברכת שהחיינו בסוכה אחרת פוטרת את הסוכה שלי? הרי יש עניין לברך על הסוכה שלך שהחיינו, על עשיית הסוכה. ולא כתוב בשום מקום שצריכים לברך שהחיינו שוב פעם על הסוכה שלך. אז יש אולי שבע כפית [?], זאת אומרת אולי יש עניין להקפיד דווקא לשב-- לברך שהחיינו בסוכה שלך. אולי יש בזה עניין, אני לא יודע. זה למעשה לא הכפית [?] על זה כל כך. אה, אבל מצד העניין באמת היה לכאורה צריך עדיף היה לאכול בסוכה שלך ולברך שהחיינו על הסוכה שלך. אבל ניתן להסביר את העניין הזה. באמת, מן הדין היה צריך

15:09 דובר 2 לברך שהחיינו על עשיית הסוכה. לפועל מברכים על ישיבה בסוכה, על שהחיינו על ישיבה בסוכה, כי זה המצווה העיקרית. אז ממילא הסוכה כבר, עשיית הסוכה כבר אין לה כבר שהחיינו. כי מברכים על הישיבה בסוכה, זה כולל בתוכה את עשיית הסוכה. זאת אומרת, הסוכה לא צריכה שהחיינו כי בתלה במצוות ישיבה בסוכה, במצוות ישיבה בסוכה אתה מקיים בכל מקום, אז ממילא לא צריך לברך על עשיית הסוכה. זה הסבר בדיעבד למה לא צריך לברך. אבל אם אפשר שאדם עושה סוכה בלילה הראשון לישב בסוכה שלו זה היה עדיף יותר. יש בזה עידוד מסוים שאדם יושב דווקא בסוכה שלו כדי שברכת שהחיינו תעלה גם על הסוכה, על הסוכה שהוא עשה כאילו. לא בתור טפל אלא בתור עניין שיושב בסוכה שלו. אגב, הדין הוא שאדם יוצא ידי חובת סוכה גם בשאולה, לכן יוצאים בסוכה שאולה. בניגוד לארבעת המינים שצריך אה שנאמר ולקחתם לכם משלכם, ואסור-- אי אפשר לצאת ידי חובה בשאולה. ביום הראשון של סוכות אי אפשר לצאת ידי חובת ארבעת המינים בסוכה-- בלולב שהוא לא שלך. אז לכן, אז אם אין לך לולב ארבעת המינים אז אדם מבקש-- אתה מקבל מתנה על מנת להחזיר. אתה מבקש מהחבר והוא נותן לך ואתה-- הוא אומר לך מתנה על מנת להחזיר ואז אה נהיה שלך באותו רגע שאתה מקיים את המצווה ואתה יוצא ידי חובה. אבל בסוכה זה לא ככה. בסוכה הוא לא צריך להגיד לך, "תשמע, אני נותן לך את הסוכה מתנה על מנת להחזיר", לא. אדם רואה סוכה אגב פנויה והוא יכול להיכנס לסוכה שהיא לא שלו. כתוב שאדם מוכן-- אדם בדרך כלל לא מקפיד שישבו בסוכה שלו. כמובן רק במידה

17:20 דובר 2 והבן אדם שאכל בסוכה גם ינקה אחריו את מה שהוא אכל, כי אז אם לא כן יש פה בעיה. אם הוא ישן-- ישב איתו מלוכלך, יכול להיות שבעל הבית יקפיד על זה שזה לא-- שזה-- שהוא לא ניקה, אז הוא יקפיד על זה בכלל שהוא לא יאכל ויכול להיות שהוא בכלל לא יצא ידי חובה. אז הוא צריך אה שנכנס לסוכה שלא שלו לנקות אחריו כדי שזה יהיה מסודר כמו שהוא נכנס כדי שבעל הבית לא יקפיד. אבל מצד-- בעיקרון מן הדין אדם יוצא בסוכה שאולה גם כן. כתוב חג הסוכות תעשה לך שזה אומר, שזה אומר שלך דווקא. אומרת הגמרא ש-- לא, לך ולא לגזולה. שאדם גוזל סוכה אז הוא לא יוצא ידי חובה. אבל שאולה כן. שואלת-- אה שואלת הגמרא מה ההבדל בין זה לבין לולב? לולב אתה אומר שאול לא יוצא, ובסוכה אתה אומר שאול כן יוצא. מה ההבדל? והיא אומרת כתוב כל האזרח בישראל יעשו ישבו בסוכות. כתוב ראויים ישראל ישב בסוכה אחת. כל האזרח בישראל. זאת אומרת, מה זה אומר? בא לרבות שאדם יכול לשבת גם בסוכה שהיא לא שלו עם שאולה. אז כל האזרח בישראל ישבו בסוכות בא לרבות סוכה שהיא לא שלו גם כן. אני הייתי פה-- אני יש לי פה איזה נקודת חידוש. אה זה לא בדיוק נוגע למעשה, רק חידוש. האדמו"ר הזקן לא מביא את הלימוד הזה למרות שהוא כותב על הלכות וטעמים. אז הוא כותב אמנם שחג הסוכות-- בהר-- בסוכה יוצאים ידי חובה ושאולה, אבל לא בגזולה כי כתוב חג הסוכות תעשה לך. אבל הוא לא אומר למה יוצאים ושה-- למה הוא צריך ש-- דווקא שלך. הוא לא מסביר

19:32 דובר 2 את הכל האזרח בישראל ישבו בסוכות. הוא לא מעתיק את זה מהגמרא. למה הוא לא עושה את זה? אה אני חשבתי שלפי האדמו"ר הזקן שזה לא מ-- לא מוכרח שכל האזרח יהיה בא לרבות חג אה שאולה, אלא כתוב חג הסוכות תעשה לך ולך בלשון יחיד. אז כתוב בלשון יחיד. לא כתוב תעשו לכם. בלולב כתוב לקחתם לכם אז כל אחד ואחד. בספירת העומר כתוב ספרתם לכם כל אחד ואחד. בציצית כתוב ועשו לכם ועשו להם ציצית כל אחד ואחד. בסוכות כתוב עכשיו יחיד תעשה לך. מכאן גופא ניתן ללמוד שראויים ישראל לשבת בסוכה אחת לכאורה. תעשה לך סוכה אחת וכולם יכולים לשבת שם. אז ברבות כאילו יש בכלל זה כבר לימוד שזה לא חייב כל אחד ואחד אלא אחד יכול בשביל כולם. זה חידוש שלי בשולחן ערוך של הזקן. אני לא בטוח ש אה שזה גם במדויק, כי בכל זאת סוף סוף יש גברה מפולשת[?], לא ככה. כאילו יש לימוד אחר, אבל לא, אני העניין הוא שהזקן לא מעתיק את ה-- כל דרך כלל הוא כותב הלכות וטעמים, הוא מעתיק אה את הכל, הוא פה לא מביא את הלימוד הזה של כל האזרח בישראל. אז חשבתי אולי זה ההסבר. לא יודע. זה בדרך אפשר כמו שאומרים. אחד מהדברים החשובים במצוות סוכה זה הלילה הראשון. לילה ראשון סוכות בניגוד לשאר הימים או הלילות יש חובה לאכול כזית לחם בסוכה. כזית לחם סוכה. אה לומדים את זה היקש מחג המצות, כמו שממצה יש חובה לאכול כזית מצה בליל פסח, כך יש כתוב, כתוב חמישה עשר. כאן כתוב חמישה עשר יום לחודש, כאן כתוב חמישה עשר יום לחודש. מהתלמוד לומדים בגמרא אומרת

21:50 דובר 2 גזרה שווה כמו שכאן חובה לאכול בלילה הראשון בליל חמישה עשר כזית מצה, כך יש חובה לאכול בסוכה מדאורייתא, מן התורה כזית לחם וזה נוגע למעשה. יש מחלוקת האם כשיורד גשם בסוכה בלילה הראשון הרי מן הדין פטור מן הסוכה, אבל את כזית לחם בסוכה. האם חובה לאכול גם בשעת הגשם או לא? מחלוקת פוסקים. מובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תרל"ט. דעה אחת אומרת שכן חייבים לאכול גם בשעת הגשם. דעה השנייה אומרת לא, לא בשעת הגשם. לא בשעת גשם פטור. ההלכה היא למעשה שצריך לאכול. אדמו"ר הזקן פוסק לאכול גם בשעת הגשם. זה ההלכה. אבל בארץ כמעט לא יורד גשם. אני יודע, אני יודע שבחוץ לארץ, בכל אופן בניו יורק, בלילה הראשון היה מאוד רגיל לרדת גשם והייתה בעיה. כתוב בגמרא בברייתא כתוב שמי שנכנס לסוכה ויורד גשם, אז כמו שאדם בא אומר אה, אומר האדון לעבד ימזוג לי מים והוא מוזג לו ואז הוא שופך לו בפרצוף את המים. זה הדימוי של גשם בסוכה. כאילו הקדוש ברוך הוא אומר לו אני לא רוצה בשימושך. ככה לא נוגשים מים. בקיצור, גם כן, אתם מבינים אה ככה לא נוגשים מים ושופכים עליך בפרצוף ואז הוא צריך לצאת מהסוכה. הוא ב-- לא איבד וייצא כתוב יצא וזה, אבל בלילה הראשון שאוכלים את הכזית לחם אז לא יוצאים מהסוכה. זה חובה לאכול בסוכה. בכל מקרה, היה מישהו ששאל את הרבי שאלה באמצע השבוע, אה אני-- אחרי כמה ימים בסוכה ירד גשם והוא לא יכול להיכנס לסוכה לאכול, אז הוא שאל את הרבי האם זה באמת זה חלק מהעניין? אה, האם זה נקרא שיוצא בסוכה? ירד גשם והאם גם זה נקרא,

24:20 דובר 2 אה, שכאילו שופך על פניו את המים? אז הרבי מסביר לו ש-- לא, מכיוון שב-ב-שהוא כבר אכל כמה, כמה ימים בסוכה עם ברכה ובלך ישב בסוכה ואכל כמה סעודות כבר וזה. בפרט בלילה הראשון ש-- שהיה חייב הוא אכל בסוכה וזה היה ליל גשם וישב שם בנוחה. אז על זה לא אומרים, "אי אפשר שיגמור שלך". זה לא אומר-- כאילו זה לא נקרא. יש כאן איזה נימוקים אולי מהרבי אני לא יודע. זאת אומרת בגמרא לא כתוב איזה סוג של יציאה זה, אבל הרבי מדייק שכתוב שנמצא-- מי שנמצא בסוכה ויוצא, הוא צריך לצאת מהסוכה. לא שהוא לא יוכל להיכנס לסוכה, אלא הוא צריך לצאת מהסוכה. זאת אומרת שמדובר פה שאדם נכנס לאכול סו-- בלילה הראשון או בלילה לא משנה, הוא צריך לצאת מהסוכה. אבל זה שהוא יכול-- הוא נמנע מלהיכנס לסוכה זה לא נאמר. רק מי שיוצא מהסוכה זה נאמר. לא מי ש-- לא יוכל להיכנס לסוכה. זה מעניין האבחנה הזאת של לא יכול להיכנס לבין לצאת מהסוכה. שמוציאים אותו מהסוכה זה נקרא יותר גרוע הרי. אבל, אה, חובת-- אז החובה לאכול כזית לחם בסוכה כל אחד מגיל חינוך. הילדים מגיל חינוך מגיל שש, ככה הלשון. מגיל שש צריכים לצאת לאכול כזית וצריכים לאכול אותה בשיעור מיידי. זאת אומרת בשיעור כהאכילת פרס, שזה זמן של ארבע דקות, כמו שאוכלים מצה. בלי לדבר. זה חובה. זה צריך כמו ממש אכילת מצה. זה פחות ידוע הדבר הזה. אוכלים בסוכה, אתה יודע, אוכלים כל הסעודה. לא. צריך לאכול את הכזית לחם מיד אחרי שמטילים ידיים ועושים אה, מוצי-- מברכים מוציא לחם מן הארץ כל אחד ואוכל לעצמו כזית לחם, כזית לחם בשיעור

26:26 דובר 2 כדי אכילת פרס, כזאת חובה דאורייתא. זה לא כל כך מודעים לזה. לא אוכלים, אתה יודע. ויש עניין לאכול את זה לתיאבון, כמו שאוכלים מצה לתיאבון. אסור לאכול כלום לפני זה. זאת אומרת זה צריך להיות מיידי. לא אוכלים סלטים ועכשיו זה, אלא אוכלים לחם בלבד לשם מצוות ישיבה בסוכה. אומר הרמב"ם אדם יכול בכלל לא להיכנס לסוכה. הוא לא יאכל כלום. לחם כל השבוע ולא-- כמובן חוץ מהלילה הראשון. צריך לאכול בסוכה כמו שאמרנו. אבל אם אדם לא רוצה בכלל לאכול, וכמובן שגם בשבת ויום טוב צריך לאכול לחם כמובן. אבל אין חובה מצד הסוכה לאכול לחם. אם אדם אוכל דברים על פי ההלכה הסוכה, בסוכה הוא לא צריך להיכנס לסוכה. רק אם אוכלים מזונות כשיעור כביצה ומעלה או הם אוכלים לחם. מזונות הכוונה כל דבר שהוא מן דגן מבושל, אפוי זה לא משנה. צריך להיכנס לסוכה אם אתה אוכל יותר מזה. אגב, אה, ורק אז אומרים מברכים לישב בסוכה. לכן צריך שנכנסים לסוכה, נגיד נכנסים אצל-- בהתוועדות, כן? יושבים בסוכה. אז אם אתה רוצה לברך לישב בסוכה, אז צריך להקפיד לאכול כביצה. אז צריכים לאכול כ-כ-שיעור כביצה, כל כזית בכדי אכילת פרס. שזה אומר גם זה צריך שיעור. שזה לא שכל ההתוועדות שאתה אוכל אז אתה אוכל שיעור כביצה, אז צריך להקפיד על זה. אתה הולך לישון בסוכה, אז איך שהמלאכה לא תהיה לבטלה. אז צריך להקפיד לאכול שיעור מסוים. שיעור כביצה זה חמישים ושש סמ"ק. אנחנו לא אוכלים לפי גרמים, יש מחברים גרמים, אבל צריך מספיק סמ"ק, אה, אה נפח. אז אתה לוקח נגיד ארבעה קרקרים, אולי זה זה כבר כביצה, נגיד ארבעה קרקרים, אה לא קטנים,

28:50 דובר 2 אה, קצת גדולים. אבל צריך להקפיד לאכול, או שעושים כלשון הזוהר. אם אתה לא מתכוון לאכול מזונות, רק שותה משהו, אתה לא צריך לברך לישב בסוכה. יש הלכה מעניינת, שאדם נכנס לסוכה של חברו בשביל נגיד הוא חם לו והוא רוצה אה לשבת, נגיד בסוכה של חברו יש מזגן נגיד, הוא יושב בשביל לנוח, בשביל המזגן אז קודם צריך לברך. אבל אם הוא נכנס לסוכה של חברו בשביל לשתות מים לא צריך לברך על שהייה בסוכה. מה העניין? כי על מים פטורים מסוכה. אבל הישיבה, לטייל כל זה זה נקרא, כתוב לטייל בסוכה. מה זה לטייל בסוכה? לטייל זה לשון צל. אדם מוצא את הצל, לא טיול שלנו. הטיול, הטיול שלנו היום זה לא טיול של פעם. אנחנו היום מטיילים בשמש, הולכים אה קילומטרים. "טיילנו", מה טיילתם? לא טיילתם, התעייפתם פשוט. זה נקרא טיול אצלנו. אבל טיול כפי ההלכה זה טיול, זה לשון מטללתא, זה לשון צל. שאדם נכנס בשביל הצל צריך לברך לישב בסוכה. עכשיו אני זה לא ראינו שעושים את זה. הרבה פעמים ראיתי, רואים שיש ריקודים ושמחה ליד השולחן. אז אנשים רוצים, עייפים, נכנסים לסוכה להתאוורר קצת, לשבת קצת. לא ראיתי מברכים לישב בסוכה, אבל האמת שצריכים לברך. זה חידוש דין, חידוש של מעשה, אבל לא הייתי מקפידים על זה של ישיבה. אולי בגלל גם אולי אם אולי לא מתכוונים לשבת בסוכה בשביל הסוכה, הם מתכוונים לנוח סתם מצאו מקום בסוכה. אבל אם נכנסים לסוכה דווקא בגלל הסוכה, יש בזה עניין דווקא להיכנס לסוכה. כל הענין, כתוב תשבו כעין תדורו. צריך לעשות בסוכה מה שאתה עושה בבית שלך. אז צריך אדם בדרך כלל שידע שכל השבוע הזה

30:57 דובר 2 הסוכה זה העיקר, הבית טפל. אז כל מה שאדם עושה בבית, כן צריך לעשות בסוכה. אז לכן גם כשהוא בא לנוח בשביל האוויר בסוכה, צריך לדעת שזה מקיים פה מצוות סוכה, ואז אה אז אם זה אם זה סוכה של חברו הוא צריך לברך. אם זו סוכה שלו הוא פטור בגלל שהישיבה בסוכה שהוא בירך על הסעודה בבוקר פוטרת כל היום. על ישיבה בסוכה של האכילה פוטרת כל היום עד שהוא עד האכילה הבאה. לכן לא מברכים אצלנו על שאר דברים בסוכה. אבל אם זה בסוכה של חברו, אז אם לא בירך על שהייה בסוכה של חברו, אז אפילו ישיבה בסוכה צריך לברך. אז זה חידוש דין שצריך להקפיד על זה ולחשוב על זה. מתי צריכים להיכנס לסוכה? רק על פי ההלכה, רק כשאמרתי מקודם אמרתי שאוכלים מזונות או ששותים או שאוכלים לחם. אבל עכשיו אמרנו קודם אדם שותה יין. על יין יש מחלוקת ולכן אז אה צריכים להיכנס לסוכה, אבל לא לברך לישב בסוכה. אגב, יש מצווה על פי תורה כתוב בכל המועד, בכלל, כל שבעת-- כל שמונת ימי החג של סוכות ושבעת ימי פסח, צריך, יש מצווה לאכול בשר וחובה לשתות יין. מצווה לאכול בשר מדרבנן וחובה לשתות יין, רביעית יין כל יום אה מצד מצווה-- מצד שמחה. "אין שמחה אלא ביין". זה מן התורה. וכתוב רביעית יין לא מצווה-- ענבים. רביעית יין כדי שאדם יביא אותו, להביא אותך אל השמחה. לא שה-היין יביא אותך אל השמחה. שהיין מעלה אותך לשמחה. מי ש-מי שמצטער מיין אז הוא פטור כי השמחה כ-- הרי העניין פה, יש ככה במצוות ארבע כוסות שותים ארבע, ארבע כוסות של יין בליל פסח, המצווה

33:06 דובר 2 היא בשתייה עצמה, ולכן גם מי שמצטער הוא חייב לשתות. בחול המועד, ביום טוב ובכל המועד סוכות שחובה לשתות יין, היין הוא לא בשתייה-- ה-החובה היא לא בשתייה עצמה, החובה היא בשמחה שזה מביא. הרי אם זה מביא את האדם למצב צער אז לא צריך לשתות. אז יש פה היתר להרבה שהם חושבים שזה מזיק להם היין וזה אז הם לא חייבים. אבל מה? צריכים לשתות לפחות ביום טוב עצמו, לשתות אה יין קצת וזה. אבל בכל מקרה, אבל ג-- זה מצווה מהתורה ואני טוען שהמצוות מן התורה לשתות בלילה וביום. למה? בסעודת הלילה ובסעודת היום. אה לשתות שתי רביעיות. אבל בכל מקרה, אם אדם רוצה לשתות רק יין מחוץ לסוכה הוא לא יכול. הוא צריך לשתות בסוכה אבל לא לברך לישב בסוכה. על מזונות הוא כן מברך לישב בסוכה. אם הוא אוכל יותר מכביצה, יותר מחמישים ושש סמ"ק, אז הוא מברך לישב בסוכה. כמובן שצריך להיות הפרש של שעתיים מהסעודה. אדם גמר לאכול סעודה ורק הוא יצא מהסוכה, יצא לשעתיים, אז אה כשהוא חוזר הוא צריך לברך לישב בסוכה. צריך שיהיה הפסק של שעתיים או שהוא התכוון לצאת לשעתיים. זאת אומרת אחד מהדברים, אחד מהשניים. אז אה כי אם לא כן האכילה כבר פטרה את זה. אבל אם הוא שותה מיד, נגיד אחרי סעודה, אז הוא יוצא לכמה דקות והוא חוזר לסוכה ואחר כך הוא אוכל מזונות, פירות או כל כאלו קינוח, הוא לא מברך לישב בסוכה. עכשיו מנהג חב"ד שבהבדלה גם מברכים לישב בסוכה. זה חידוש של הדור, של הרבי הריי"צ. על פי ההלכה בהבדלה לא צריך לברך לישב בסוכה כי זה רק יין. מנהג חב"ד שבהבדלה מברכים

35:14 דובר 2 לישב בסוכה. השאלה אם בהבדלה על יין או על בירה, אז על בירה לא מברכים לישב בסוכה. על יין בגלל שיש דעה שרביעית יין כן מברכים לישב בסוכה, אז בהבדלה קובעת, ההבדלה היא חשובה. לכן אם-- צריך לשתות רביעית, רביעית יין הבדלה בשביל ברכת הברכה האחרונה מברכים לישב בסוכה כמובן. אה אני בעצמי ראיתי כמה פעמים כשעשו הבדלה, ההוא המבדיל, אה מי שהיה ב-770, יש סוכה, מכירים את זה, כן? בפינה יש סוכה וחו-- כאילו ו-וכולה וההוא שנמצא בסוכה הוא מברך לישב בסוכה וכולם שומעים. עכשיו, או לא, הוא מברך, עושה הבדלה. אז פעם אחת אה ההוא ש-שכח אה לברך, כמעט שתה את ה-את היין, ואז הרבי מסמן לו שיברך לשבת בסוכה, כאילו. אה, טוב, רואים פה שזה יש בשביל זה הקפדה לברך לשבת בסוכה. לפעמים שוכחים. אבל מה קורה עכשיו? אדם אוכל שעושה הבדלה והוא רוצה לאכול אחר כך סעודה. אז הוא צריך לכוון בשעה הזאת לשבת בסוכה שהוא פוטר גם את ה-- את הסעודה. אבל אם הוא אוכל את הסעודה יותר מאוחר, נגיד זה שעה, שעה, שעתיים אחרי ההבדלה, אז זה כבר סיפור אחר. אז צריך לדעת אם זה ממש, אה, קרוב או לא קרוב. תוך שעה עדיין זה נמצא בגדר הש-- קרוב. שעתיים זה כבר יותר. עכשיו לא ברור לי מה מה הדין של שעה וחצי, שעה. לא יודע, זה... הכי טוב זה ש-ש-שעתיים זה הכי טוב. זאת אומרת, אם יש הבדל של שעתיים אז דיבור לכל הזה יכול לברך. כמובן בחב"ד, אה, מקפידים לא לשתות מחוץ לסוכה. כך כתוב, כתוב ב'הארם הפוסק'[?], אה, גם האדמו"ר הזקן פוסק, אה, מחמיר שלא לשתות יין, שלא לשתות כלום,

37:22 דובר 2 לא לאכול כלום מחוץ לסוכה טבל על הברכה. זאת אומרת לא לאכול כלום, לא לשתות כלום. נשים פטורות מסוכה גם מהחיילת כזאת היא פט. אבל אם הן רוצות, יכולות כמובן. ואם יש מקום, כמובן. בפרט בלילה הראשון, אז נשים יושבות, אה, בסוכה, אבל במשך השבוע פחות. זה מעניין שגם בלולב וגם בסוכה נשים פטורות, אבל בלולב נשים מברכות. סוכה פחות מקפידות בפועל. למה זה ככה? אז, אה, מובא האדמו"ר הזקן מביא את זה בסימן י"ז בהלכות ציצית דווקא הוא מביא את זה. דברים שהם חובת הגוף, איכ-- נשים החמירו על עצמן, זה קיים את המצווה. דבר שנו חובת הגוף אז לא. לכן לולב ושופר אנחנו ראינו שנשים מקפידות. ש-שיבה בסוכה זה לא חובת הגוף, אלא אם אתה רוצה לאכול אז אתה צריך להיכנס לסוכה. זה לא חובה לאכול בסוכה. לגבי ילד קטן יש דין, ילדים קטנים, אה, אז צריך לחנך אותם מגיל שש. כתוב שהאמא לא צריכה לחנך אותם לשבת בסוכה. אבא, אבא לא נמצא נגיד והילד-- והאמא מכינה, הכינה-- יכולה להכין אוכל לילד, משהו, נגיד בבית, והוא יאכל בבית אפילו. הוא לא-- ואין בזה איסור כי היא לא אומרת לו לאכול בבית, כי הוא יכול לקחת את ה-- את ה-- את זה, אה, את הצלחת עם האוכל, להיכנס לסוכה ולאכול. אבל כדאי שאמא תגיד את זה ל-- למרות שלא חייב אלא לחובת חינוך לשבת ש-- שישב בסוכה. אבל ילד מגיל שש ומעלה אז, אה, כד-- צריך לחנך אותו לשבת בסוכה. אבא צריך לחנך אותו. האמא פטורה, אבל אנחנו הרי לא הולכים רק על פי דין, אנחנו גם מהדרים. אז האמא צריכה להגיד לו ש-- לאכול בסוכה. אז גם ילדים

39:28 דובר 2 קטנים. על פי ההלכה צריך לישון בסוכה. אדם הרי יושב בבית שלו, אז למה לא לישון בסוכה? אז באמת, אה, ה-- בהלכה כתוב לישון, לישון בסוכה. למה? הרמ"א כותב שבמדינות אלו שהם קרים אז יש, אה, בעיה מצטער במדינות אלו, הכוונה ב-ב-ברוסיה או בפולין, שהיה קר בזמן הסוכות ולא כמו בארץ שיותר חם, אז, אה, אדם פטור משיבה בסוכה מצטער בדיני מצטער. עכשיו גם בארץ ניתן לומר אצלנו זה לא... לפעמים במיוחד השנה שזה ממש חם, כמעט ועדיין בקיץ. עדיין זה לא ממש, אה, אה, אז, הישיבה בסוכה, אה לשיבה בסוכה זה ממש מצטער בדין חום לפעמים. לפעמים חם בחוץ ולפעמים לילות חמים גם זה מצטער. אבל בחב"ד לא בגלל המצטער הזה לא יושנים בסוכה, אלא מסתמכים על הדין הזה של הרמ"א שאומר מצטער פטור מהסוכה, ואנחנו מביאים עוד מצטער שיש פה-- מצטער-- האדמו"ר האמצעי חידש הנהגה שלא יושנים בסוכה. אה הוא אומר איך אפשר לישון במקיפים דבינה? מקיפים דבינה זה הסכך הוא מקיפים של בינה וזה עניין של קדושה, ואיך אפשר לישון במקום כזה? נשאלת השאלה, אם זה מקיפים דבינה אז למה בכלל התורה ציוותה לישון בסוכה? אם אי אפשר לישון בסוכה, אם זה מקיפים דבינה, אז למה לא-- למה בכלל התורה ציוותה על תשבו כאן תדור גם לישון בסוכה? אמנם אין מצווה מעשית פרטית, אנחנו לא מברכים על לישון בסוכה. אין כזו מצווה. אין, אה, לא מברכים לישון בסוכה כי לישון-- כי השינה בסוכה הוא חלק ממצווה כללית של ישיבה בסוכה זה לא מצווה פרטית. אין מצווה ייחודית לישון בסוכה. רק מה? זה נכלל בתשבו כאן תדור. אז אם כן, איך התורה ציוותה בכלל? אה, למה לא אמרה שחוץ

41:46 דובר 2 משינה לא ישנים? עוד שאלה. יש דין סוכה שהיא אינה ראויה לשינה היא סוכה פסולה. יש כזה הלכה. נגיד הסוכה עצמה היא נמצאת במקום שיש בה ריח רע ואי אפשר לישון שם, אז הסוכה נמצאת-- הסוכה עצמה היא פסולה לישיבה בסוכה. אז זה פסול-- סוכה פסולה. זאת אומרת, אם אי אפשר לישון בסוכה, אז גם אי אפ-- אז גם אי אפשר לשבת שם. אז אם אתה אומר שהסוכה אי אפשר לישון בה בגלל מקיפים דבינה אז הסוכה פסולה גם לישיבה בסוכה. אז איך אפשר? זו שאלה חזקה. פה הרבי מביא כלל חשוב מהרמב"ם במורה נבוכים. יש כלל במורה נבוכים התורה לרוב תדבר. אה שזה אומר, הרמב"ם כותב ככה, שמצוות של תורה מיועדות לרוב בני ישראל, רובם ככולם, אבל תמיד יש מעטים שזה לא בשבילם. זה לא מתאים להם, אבל הם צריכים לקיים. מה הפשט, לא מתאים להם? הכוונה שלהם זה יהיה צער לעשות את המצווה. מעניין, זה ככה אומר. למשל אנשים בתפילין. יש כאלה שאצלם התפילין מצער אותם. לא יודע זה, העור וזה. כל אחד יש לו את הבעיות שלו עם כל מצווה אחרת. כל מצווה אנשים אומרים יש גם מצוות יש-- באיזה זה יפה? מה אתה-- איזה מצווה אתה אוהב? כן. נמשך אליו. אומר כמו בחוקים שחוקקים במדינה שיש-- זה נועד לרוב המדינה, אבל זה לא מתאים לכולם. תמיד גם במצוות התורה לא יכול-- לא יכולה שכל מצווה תתאים לכל אחד. האמת שעל פי חסידות זה לא מסתדר הסברה הזו זה סברה של מורה נבוכים, אבל גם בסוכה משתמש בסברה הזאת. גם בענין שינה בסוכה מביא את הסברה של מורה נבוכים שכותב שהתורה לרוב תדבר, ולכן מכיוון שרוב בני ישראל לא

43:58 דובר 2 מרגישים את המקיפים דבינה, אז להם אין בעיה. אבל מי שמרגיש צדיקי עליון שמרגישים את הקדושה של מקיפים דבינה, להם צער לישון בסוכה, ולכן רבותינו נשיאינו לא ישנו בסוכה. הרבי אומר שאדמו"ר האמצעי וכו', ועד הרבי - לא ישנו, למרות שהקפיד. למרות שאנחנו מקפידים לישב בסוכה אפילו בשעת הגשם, תלמידי הבעל שם טוב ישבו בסוכה גם בשעת הגשם ואפילו בירכו על זה. זאת אומרת שזה לא אנחנו. זה לא צער גשמי מונע אותנו מלישון בסוכה. אם היה, אם היינו, אם היה עניין לישון בסוכה אפילו רוחניות העניינים מבחינת הקבלה שאדמו"ר מוצאי עובר[?], היינו יושנים גם בסוכה. יש כאן משהו רוחני שמונע מאיתנו, כאילו יש פה איזה צער רוחני שזה יותר חמור מצער גשמי. לתאר לעצמנו זה הרי זה קשה להסברה. זאת אומרת, יש צער רוחני לקיים מצווה. כאילו זה לא מסתדר, אבל מכיוון שהתוכן הפנימי של המצווה הוא. נגיד יש מצווה אה צריך להביא דוגמה דוגמה אחרת. אם היה איזו מצווה שברוחניות העניינים זה היה, הייתה הייתה נהווה בעיה לבן אדם שמקיים את המצווה. נגיד כהן כהן בבית הקברות, אדם מוצא מצא אבדה. אז הכהן לא צריך להיכנס לבית הקברות להוציא לקחת משם את האבדה, כי מצוות כהונה, המצווה של האבדה, השבת אבדה מול מצוות כהן מול בעיה של כהונה ובית הקברות. יש פה בעיה, יש פה פגיעה, יש פה התנגדות. זאת אומרת משהו רוחני מונע ממך לעשות את הדבר הזה. אז יש דבר כזה במצוות שמשהו רוחני מונע ממך לעשות את העניין, למרות שיש בזה עניין גדול לעשות. אז זה רק דוגמה. זה לא ממש דומה, כי זה לא. זה לא אמרנו זה משהו, הרגש רוחני שזה לא. זה לא שתי

46:14 דובר 2 מצוות סותרות זה הרגש, אבל ראינו לדוגמה זה הרגש רוחני שמפריע לך לקיים את המצווה של שינה בסוכה. זה מה שהסברתי. אז זה נועד רק למיעוטים למעטים. חסידי חב"ד, כיוון שהם קשורים לרבי אז הם נוהגים כמו כמו שהרבי נהג שלא ישנים בסוכה. אבל כמובן שאין כזה מבצע להגיד לכולם לא לישון בסוכה. חלילה. ואפילו יש כאלה ששאלו את הרבי שרוצים לישון בסוכה. הרבי אמר להם בבקשה הוא לא, הוא לא פסל את זה. הרבי רק אמר שהחסידים מקושרים אז לא ישנים בסוכה. זאת אומרת זה לא. אין לזה איסור חלילה, אין שום איסור לישון. מי שרוצה יכול לישון. מי שחושב שהוא לא מבין את ההסבר וחושב שהוא שעניינים ש ב ב במו של עולם ולא ולא יכול לקיים את זה, אז שישן בסוכה. אגב, הרבי לא ישן בסוכה אז כמעט לא ישן בסוכות בכלל לא ישן. לא שהוא לישן כאילו. הרבי נהג ל לישון בסוכות כמעט לא ישן. אני לא יודע, אולי בכלל לא ישן. לא יודע מה אומרים. אני יש אומרים שהוא בכלל לא ישן, הוא פשוט לא שכב. הוא לא אמר כך. אז זהו. אז זה לא שהוא פשוט. אז לכן אז אולי גם אנחנו צריכים לישון. אנחנו אגב, מי שהיה מי שהיה ב בעיני העור[?] אצל הרבי וגם עכשיו אלו שלומדים שיחות בית השואבה כמעט לא ישנים. איך כתוב בגמרא? שם לא ראינו שינה בעינינו בזמן בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. הרי מביא הוכחה שבזמן ריקודים בשמחת בית השואבה אז הם היו ישנים על כתפי הדדי. היו נחים אחד על זאת אומרת ולא היו נכנסים, היה שם בטח סוכות הוא אומר ואף אחד

48:18 דובר 2 לא נכנס לישון בסוכה. והרי ל-ל-להלן כתוב בהלכה שאפילו נמנום אז-- אה, שינה קצת בניגוד לאכילה, שינה קצת מעוררת את האדם וכמו ש-- כמו שינה מרובה. לכן אפילו שינה קטנה אסור לישון אה מחוץ לסוכה. אז אה, אז גם פה בסוכה מצד-- עכשיו, אז מה העניין? רגע, מה, מה, מה הבעיה לישון בסוכה? לישון מקיף דבינה. כמובן זה כמו שהעניין הוא דברים-- היפך העניין ש-- למה לא יושנים עם תפילין שמא יפיח וכו'. אז גם פה יש פה בעיה של מצד הקדושה שבדבר לא רוצים, אה, לא רוצים שיגיעו למצבים האלה, לכן ישנים בסוכה. אבל א-האמת היא שגם על פי נגלה יש דברים שלא מכניסים לסוכה מצד הקדושה של הסוכה. למשל לא מכניסים בסוכה דברים שהם אה, שיש בהם מיאוס, אה פח אשפה למשל. חשוב מאוד לא להכניס לסוכה פח אשפה. למרות שצריך פח אשפה כי זה לא כבוד הסוכה. אז יש גדרות גדולות של זה, שלא מכניסים לא, צריך להכניס דברים שמתאימים לסוכה. הלכה מפורשת. אז דברים שהם בזיון לסוכה לא מכניסים לסוכה. גם על פי נגלה יש קדושה לסוכה, למרות שזה מקיפים. אז, אז בחב"ד יש עוד דרגה ואמרו שגם השינה היא בעייתית. אבל אה, זה לא לכולם כמובן. זה נועד רק למי שמבין את העניין, את סוד העניין. זה לא צריך לפרסם את זה. לא כמו אחד שהגיע למסור לכל סוכה באיזה מקום ואמר, "תדעו לכם אה, אסור לישון בסוכה". זה מצווה ראשון להתחיל לדבר עליו. זה שוטה ראשון רק. נשים מברכות בסוכה. צריך-- קודם צריך להדליק נרות בסוכה. נרות שבת, נרות יום טוב, איש מצווה להדליק בסוכה. א, אם זה בעיה שיכבה אז צריכים לעשות באופן כזה

50:25 דובר 2 שזה לא יכבה. אם יש היום את הנרות האלה ששמים בפנים, בדרך כלל אם אין רוח זה או שמים את זה בפינה מסוימת לא מתכבה. עכשיו, כשהנשים מברכות יום טוב, רק הן מברכות שהחיינו. אז שהחיינו שלהם חל רק על יום טוב והסוכה, נכון? נשים רוצות לברך שהחיינו בסוכה גם כן, נכון? אז, אז באמת שהחיינו של האישה בסוכה עדיין לא חל-- לא התחיל חג הסוכות כדי שנוכל לברך שהחיינו. מצוות ישיבה בסוכה מתחילה רק בלילה ויום טוב עדיין לפני הדלקת-- לפני, לפני, לפני השקיעה. אז, אז יוצאים ידי חובת יום טוב ולא ידי חובת ישיבה בסוכה. אז נשים באמת לא חייבות, אבל נגיד גבר שמדליק נרות שבת, צריך לברך שהחיינו או לא צריך לברך שהחיינו? אז הכלל הוא ש-שאם הבעל הבית, אם הגבר עושה-- הוא לא מדליק אה נרות, לא מברך שהחיינו בהדלקת נרות, הוא מברך שהחיינו בקידוש, לא בהדלקת נרות. כדי שגם שהחיינו תחול גם על ישיבה בסוכה. אבל האישה על ידי כן מברכת על יום טוב, אז מברכת על יום טוב, אבל בקידוש היא תשמע, אז היא תצא ידי חובת אה-- היא תכוון על ישיבה בסוכה. אז ככה ש אה, יש פה שני שהחיינו לנשים. אז כבר אמרנו שלשבת בסוכה אישה לא תברך בכלל בגלל שהיא שמעה בקידוש. ככה היא לא חייבת לברך, אבל גם מי שרוצה לברך היא תצא ידי חובת הבעל. עכשיו, אלו שטסים בחול המועד שואלים, עכשיו הטיסה היא ש-ש-שתיים עשרה שעות. צריכים לדעת שיש איסור לצום בחול המועד יום שלם. אז אם אדם יחמיר על עצמו לא לשתות כלום בטיסה ולא לאכול כלום, בעצם אם הוא נוסע בבוקר. כן, הוא נוסע בבוקר בשש

52:29 דובר 2 עשרה או זה, אז הוא צם שתיים עשרה שעות בעצם. אז בשביל זה זה איסור. אז צריכים לשתות או לאכול משהו ארעי. חוץ מזה פטורים זה טיסה באוויר. גם אתה נוסע לסעודיה ערביה אז אתה נוסע לדבר מצווה. אז. אז פטורים מזה. אבל אפילו מי שרוצה להחמיר זה חומרא דאתי לידי קולא. לכן בטיסה אפשר לשתות משהו ולאכול משהו, פרי או משהו. אם אתה רוצה לאכול נדיב[?] יכול לאכול גם לחם והכל. אני אומר מי שרוצה להחמיר ונוסע בחול המועד אז אז צריכים לאכול משהו, לשתות משהו כדי שלא יהיה צום בחול המועד. מישהו הולך לצורך מסוים, אפילו לצורך עסקיו. הוא אין לו סוכה, אז הוא פטור. פה נוסע לצורך מצווה בכלל. זה בכלל זה פטור. הרי יש הלכות מפורשות מתי פטורים, מתי לא פטורים. עכשיו אנחנו לא סומכים על הפטורים האלה. אנחנו הרי מהדרים לאכול ולשתות בסוכה כל דבר. אבל כאן יש פה. נכנס פה אלמנט של תענית בחול המועד שזה אסור מבחינת תורה זה לא דרבנן. בהלכה יש הרבה קולות. אגב, דין של מצטער בסוכה מוצאים בהלכה אפשר למצוא המון כל מיני מצטער שבכלל לא היינו מעלים על דעתנו ופוטרים אותם. אז משגיח כשרות תגיד כתוב בהלכה שהוא משגיח על שעושים יין אצל גוי, הוא משגיח כשרות. אין שם סוכה ואין הוא מסתובב כל הזמן בכרם. וזה הוא פטור מסוכה. זאת אומרת, כל דבר שאדם עושה או אדם הולך לגבות חוב, יש לו חובות באיזה עיר, באיזה מקום עיירה שאין שם סוכה בכלל, והוא נוסע לגבות חובות. נגיד גם זה הוא פטור מהסוכה. יש המון הלכות שאדם פותרים אותם. אז אני אומר כמה שהדין של מצטער

54:40 דובר 2 בסוכה התורה התחשבה ב-ב-מעניין. יש שני... בדרך כלל לא פוטרים מצטער במצוות. רק שני מצוות יש. מצוות תפילין ומצוות סוכה. לא ראינו עוד דין של מצטער שאדם מצטער. אז אני לא יכול לעשות סוכה עכשיו. אני לא יכול להתפלל. אין דין פטור ממצטער בשאר מצוות. למה בתפילין יש פטור כזה? כי בתפילין יש עניין של לא להסיח דעת מהתפילין וזה מצער אותך. אתה לא חושב על תפילין אז אתה פטור מעניין התפילין. עד כדי כך תפילין זה דאורייתא. אז אנחנו רואים פה שמצטער פה הוא חלק חשוב מתנאי המצווה. לכן אנחנו קשור כל זה לעניין של השינה בסוכה. זה לא שחז"ל המציאו איזה משהו שלא היה קיים. דין של מצטער מקיף את כל העניינים שאדם יכול להצטער בהם. זה לא משהו חדש שהמצאנו עכשיו. יש מצטערים מכל מיני סוגים. אדם מפונק, איסטניס, יש איסטניס, אני פטור. אז הוא יכול להגיד והוא איסטניס והוא לא יכול לשבת, לשבת בסוכה. אז הוא לא יכול. אז הוא יש לו בעיה. אז נגיד יש לו אלרגיה לסכך, אז הוא פטור. כמו שאמרנו, התורה תדבר הרמב"ם לא מוציאים מהסוכה, זה עושה אלרגיה. למה לא צריכים לעשות מאמצים? אבל. אז המצטער בסוכה זה הוא חלק בלתי נפרד מדין הסוכה, ולכן זה לא דין שיצא, פרט-- כאילו זה לא משהו חיצוני, אלא זה זהו מהות הסוכה. התורה אולי התחשבה בבני אדם בגלל שזה מקום הרעי, התחשבה בבני אדם שלא, שהם פטורים. תראו, יש, יש בעיה לא לעשות הפסק בין קידוש לסעודה. אדם עושה קידוש ואסור שיעבור-- צריך שי-- לאכול לאלתר, כ-כ-ככה הלשון. על-- הלשון הוא לאלתר. כמה זה לאלתר? אני-- אנחנו לא יודעים מה זה לאלתר. אז

56:50 דובר 2 אה יש במקום אחר לגבי הדלקת נרות שמה כתוב שלאלתר זה עשר דקות. כתוב מי שמדליק נרות צריך לברך שבת תוך עשר דקות. אז זה לאלתר. אז אני חשבתי שאולי לאלתר זה גם כן עשר דקות, לאלתר. כ-כמו-- כמובן שאלתר לגאולה זה מיד זה לא עשר דקות. אנחנו רוצים את זה מיד, אבל לאלתר לקידוש זה צריך להיות-- זה לא... עכשיו יש עוד דבר, יש עוד דבר. שאדם יוצא מחו-- זה הרבה זמן, נגיד הוא עשה קידוש והוא יוצא לשירותים אחרי הקידוש והוא נשאר שמה הרבה זמן, אז זה כבר יותר מלא אלתר, אז זה לא קידוש במקום סעודה. אז הוא יוצא-- צריך לעשות קידוש. אם הוא יושב שמה יותר מעשר דקות, אז גם שינה מקום. זאת אומרת, שאמרו לאלתר גם שאדם יושב ב-בשולחן זה והוא לא אוכל זה גם כן בעיה. אבל אם הוא יוצא ליותר מעשר דקות אז יש בעיה. עכשיו לגבי נטילת ידיים, גם אם הוא יוצא לחדר אחר אבל השיעור שהוא יוצא זה לא לזמן מועט, הוא יוצא לדקה שתיים, אפילו שזה נמצא בחדר אחר. אין בזה בעיה. עשר דקות הפסק פלוס יציאה ממקום שעשה בו קידוש, זה גורם לעשות קידוש במקום סעודה. אז שזה לא יהיה קידוש במקום סעודה. יותר מעשר דקות הוא... פחות מזה, אין בעיה לצאת. כשזה-- אתה לא יוצא לצורך, אתה יוצא לצורך הסעודה. אתה נוטל ידיים בשביל סעודה. אז אפילו אם זה נמצא, המקום נמצא בקומה שנייה נגיד, אתה אוכל למטה, אתה גר בקומה, נגיד אדם עושה קידוש בסוכה והמים, הוא גר בקומה רביעית. אם הוא לוקח את זה עד לקומה רביעית ולחזור חמש דקות, אין בעיה. אין לו ברירה. זה

58:43 דובר 2 אנוס. עדיף כמובן שיעשה את ה-את הידיים ליד ה-ליד הזה שלו, אבל אה אבל צריך להיזהר אם עושים את זה על האדמה אז בשבת אי אפשר ליטול מים על האדמה, זה בעיה של אה משקה. אה ולש אפילו אם יש בעיה של חול שמה זה לש. אז אה צריך להיזהר עם הנושא הזה של אה מים בסוכה על הקרקע ביום טוב. אבל צריך לדאוג שנטילת ידיים תהיינה קרוב לסוכה ולא ללכת למקומות רחוקים. אבל עוד פעם, אם אין ברירה אחרת אז אין ברירה אחרת. כי טוב, חוץ ממקום סעודה יש גם בעיה של הפסק גדול אה בין נטילת ידיים ל-להמוציא. אסור לעשות הפסק אה בין נטילה להמוציא. לכן כדאי שהכל יהיה סמוך אחד לשני. אבל ב-בדיעבד, בזה, אמרתי, צריך שני תנאים בשביל שזה לא יהיה-- שזה יהיה הפסק. מעל עשר דקות ואה שינוי מקום, הלך למקום אחר. מנהג חב"ד להניח את הלולב בערב יום טוב בסוכה. יש בזה-- ב-ב-בחב"ד יש שני מנהגים. תמיד אתם יודעים שחב"ד שונים בכ-- כמעט בכל דבר יש-- בחב"ד שונים מכל העולם, בכל דבר שתרצו. דוגמה לגבי שמיטה דיברנו, אז אה בחב"ד עושים אה ט"ו בשבט כבר שמיטה של השנה. למרות שעל פי ההלכה, על פי-- בעיקר ההלכה שצריכים לעשות בסוף שביעית. האדמו"ר הזקן פוסק ששביעית מתחילה-- ששביעית מתחילה כבר מתחילתה. אז יש דעה כזאת, אז מחמירים ועושים גם, עושים בתח-- עושים בראש השנה פרוזבול. עושים גם בסוף, אבל זה פרוזבול. בכל דבר שעולה על דעתך ת-ת-תראו מנהגי חב"ד שונים. לגבי ארבעת המינים יש המון שינויים בחב"ד, כמו שאמרנו קלבריה ועידורים[?] של כל מיני לוקחים יותר משלושה הדסים. הרבי ביקש-- הרבי ביקש שייקחו שישה הדסים לפחות.

1:00:57 דובר 2 הרבי עצמו לוקח שלושים ושישה הדסים. יש כאלה שמקפידים על שלושים ושש באמת, אבל לא לוקחים תשע בגלל, אה, לא יודע. שתיים עשרה לוקחים, אפשר לקחת אבל תשע כתוב שלא, לא כתב. אני חושב, כן. שש, שתיים עשרה, שמונה עשרה, שלושים ושש. מספרים כאלה ש-- עושים את זה כשעניין להדר בהדסים. ההדסים גם צריכים להיות-- לכסות על ה-ה-ערבות. יש נקודה שעושים-- אה, בדרך כלל הערבות הן יותר גדולות מההדסים. על פי קבלה הדסים, הדסים זה חסד, גבורה, תפארת והערבות זה נצח והוד. אז בגלל שזה דרגה פחותה יותר בב-- מבחינת המידות, אז ההדסים צריכים לכסות את הערבות. אז כתוב ש-- איך לכסות? הרי זה אי אפשר. הערבות צריכים-- צריך לקצוץ את הערבות למטה כדי שהערבות לא יהיה להן אור, שהן באותה מידה של ההדסים. זה פחות או יותר כדי לכסות את הזה צריכים והאיגוד צריך להיות ש-ש-ש-- הדס אחד עם ימין, הדס אחד בשמאל והדס אחד באמצע, והערבות גם כן אחד פה ואחד שם, אה, אבל באופן כזה שזה יכסה את הערבות. קשה, אז לכן לוקחים הרבה הדסים שייכסה קצת. שייכסה-- כמעט אי אפשר לכסות אותם גם כי הערבות הן בולטות, זה... צריך להיזהר מהעלים של הערב-הערב. אתם יודעים שזה שאלה של כל יהודי. כל עלה שנופל מהערבה זה כבר לא מהודר. מההדס זה יכול-- זה מהודר. מהערבה נופל אפילו עלה אחד זה כבר לא מהודר. אתם יודעים מה זה? עכשיו בערבה הע-העלים נופלים ככה. אתה רק נוגע בעלה ובמיוחד אם זה לח, אתה רק מכניס אותו בזה, הוא פשוט נופלים לך זה וזה. אז לכן צריך שיהיה בתוך שלושה טפחים, שלושה טפחים שזה השיעור של הערבה צריך שיהיה "והזהר

1:03:07 דובר 2 שלא יפלו עליו העלים". אתה קובע את הזה מי זה, שלושה טפחים. לא נופל שום עלה. מלמעלה כמובן שזה העיקר, אז למטה, שם לא נופלים. אז צריך להיזהר בזה. אבל עכשיו יש לי נקודה אחת שאני רוצה לומר, בחב"ד אוגדים את הלולב בערב יום טוב בסוכה. נשאלת השאלה, הרבי שואל את זה איזה קדושה יש לסוכה בערב סוכה? ערב סוכות. סוכה יש קדושה בשביל-- מה העניין לגור בסוכה? דבר שאין לו קדושה? ערב סוכות זה כלום. הסוכה לא שווה, אין בזה שום עניין. הרבי מסביר, גם האיגוד בערב יום טוב אין בו עניין. זאת אומרת, כשם שהסוכה בערב סוכות זה הכנה לסוכה, ככה האיגוד של הלולב בערב יום טוב זה הכנה ללולב. אז ההכנה, ההכנה של לולב עושים אותה ב-ב-בהכנה של סוכה. כאילו יש בזה אותו גדר של זה, לכן עושים אותו ב-דווקא בסוכה. במיוחד בחב"ד שמברכים אההה את הס-- את הלולב לפני התפילה, איפה? בסוכה. למה מברכים לפני התפילה? כדי לברך בסוכה, כי אתה לא יכול באמצע התפילה לצאת מה-- בעצם הם צריכים לברך על הלולב אחרי התפילה, אחרי התפילה לפני הליל. כמו שופר שתוקעים בשופר. כל המצוות שעושים אותה, עושים אותה אחרי תפילה, לא עושים אותה לפני תפילה. אין מצוות שעושים לפני תפילה. תמיד זה אחרי תפילה. כל מצווה ש-- זה אה, אם זה ברית מילה או זה כל דבר זה-זה אחרי. לולב, אה, שופר-שופר, עושים את זה אחרי התפילה. השאר-- תפילה זה דבר ראשון. פתאום פה לולב, בחב"ד נוהגים על פי קבלה זה כמובן, ככה נהגנו הרי, אמ, לברך בסוכה. למה? כי יש בזה עניין. הראב"ד שואל האם זה דין בסוכה או דין בלולב? האם זה דין מצד

1:05:08 דובר 2 תשבו כן תדורו או לא? או זה מצד אידור בלולב? ונפקי מינה, אם זה אידור בלולב, אז אי אפשר לברך, אה, בשעת הגשם בסוכה. צריך לחכות. סליחה. כן, אם זה דין בסוכה, אז אם יש גשם אתה פטור מלברך ולו-- הגשם פוטר אותך, אתה יכול לברך בחוץ. אבל אם זה דין בלולב, שהלולב דווקא יש עניין, משמע מהלשון גם מצווה מוכרח לברך בתוך הסוכה מצווה. משמע שדינו בלולב שיברכו אותו בסוכה לחבר את הלולב עם הסוכה. על פי קבלה יש בזה עניין. אז אם יורד גשם אתה מחכה שיפסיק הגשם, אתה נכנס לברך אותו, לא לברך בשעת הגשם. כי בלולב צריך שהסוכה תהיה ראויה לסוכה, כי זה דין בלולב. אתם מבינים? אין פטור. הגשם לא פוטר אותך מה-מה-מהלולב, לכן צריך לחכות להמתין. אז זה-זה חידוש שנוגע למעשה. ועכשיו זה אה, יש עוד דין שאסור לאכול לפני הלולב, ולכן אז מברכים על לולב, ואז כיוון שבחב"ד אוכלים לפני התפילה, יש כאלה-- מה זה אומר אוכלים? מהדרים לאכול לפני הסוכה. זה-זה-זה אחד מהדברים שקשה להסביר לעולם. העולם מקפיד. כתוב בהלכה לא לאכול לפני-לפני התפילה. איך אנחנו אוכלים לפני התפילה? מה ההיתר הזה? ההיתר הזה הוא בשביל שאנחנו צריכים להתפלל כמו בני אדם. כש-כשאדם רעב הוא לא יכול להתפלל כמו בן אדם, אלא הוא מתפלל כמו רובוט. אומנם יש בני אדם שהם רובוטים גם אחרי שהם אוכלים, אבל אה, הרעיון הוא שאדם צריך שיהיה לו-- הרעיון הוא שאדם יכוון בתפילה. אז בחב"ד יש אידור לאכול. אתם יודעים, יש ספר שיצא ל-- של הרב גרונר, עם הרופאים-- עם ה-עם הרבי וזה, שהרבי היה חולה בתשמ"ח, הרופאים אמרו לרבי שלא לאכול לפני התפילה, כי זה

1:07:20 דובר 2 עושה לו בעיות בלב, במעיים והלב זה נוגע בלב, וזה והרבי אמר, "אני לא יכול לשנות את המנהג, זה אני מנהג, אני קבוע אוכל לפני התפילה". אז אמרו-- אז הוא אמר לה, "אני אשמע לכם רק וזה רק יום אחד, אבל באופן קבוע אני לא". אצל הרבי זה היה עניין. לאכול לפני התפילה, אז אתם צריכים-- אתם צריכים לדעת, היום לאכול הכוונה בשביל שיהיה לנו כוח ל-להתפלל, אבל לא לאכול צ'ולנט לפני התפילה, כי לא מדובר-- מדובר פה על משהו ליטול מזונות כדי שנוכל להתפלל בשבת לפחות כמו שצריך. ביום חול, אני לא יודע, אנשים מהירים, מתפללים מהר, אני לא יודע. זאת אומרת, אין כזו מצווה לאכול לפני התפילה, בוא נאמר ככה. פעם שמעתי, אני לא יודע אם זה כמה זה נכון, ש-- אחד החסידים בא לרבי, בא מחוץ לחב"ד, הוא בא לחב"ד. הוא בא ביחידות, הוא בא לרבי שיש לו שלושה מנהגים שמנהגים שונים מחב"ד. א. הוא אוכל סעודה שלישית. שתיים הוא ישן בסוכה ומקפיד שלא לאכול לפני התפילה. אז מה? מה לעשות איתם? או שהוא אמר גם שהוא אומר שיר השירים? שהוא אומר שיר השירים ב-ב-בערב שבת משהו כזה. לא יודע. בכל אופן, הרבי אמר לו על הכל תמשיך הלאה. אבל לאכול לפני התפילה אתה צריך לאכול. עכשיו זה לא מצווה לאכול לפני התפילה. מה הרעיון שזה? הרבי רוצה שהתפילה שלנו תהיה כמו תפילה שלמה. אז דרך האכילה האדם חושב למה אני אוכל? למה אני אוכל לפני התפילה? הרי אסור לאכול לפני התפילה. אבל מכיוון שההלכה אומרת שאם אתה רוצה לאכול בשביל לכוון, אתה אוכל, אז לכן אתה צריך לאכול לפני התפילה כדי שתוכל לכוון. האכילה מזכירה לך

1:09:15 דובר 2 שצריכים להתפלל כמו בן אדם, כמו שצריך להתפלל. זאת אומרת, האכילה עצמה אין בה עניין מלבד זה שהיא הכנה. לכן בשבת שלפני שאוכלים לפני התפילה לא עושים קידוש באכילה של לפני התפילה. למה לא עושים קידוש? הרי קידוש במקום סעודה. אתה אוכל מזונות. למה לא אוכלים? כי זה לא זמן אכילה. זה זמן תפילה. האכילה הוא חלק מהתפילה פה. אז לכן אלו שאוכלים לשם האכילה אז צריכים לדעת. הם לא עושים כלום. הם עושים עבירה. האכילה של לפני התפילה זה בשביל להזכיר לנו שצריכים להתפלל בכוונה והאכילה עוזרת לנו להתפלל בכוונה וזה מה שהעיקר פה העניין של התפילה ולא האכילה. לכן אז לכן מברכים על הלולב, כשמברכים על הלולב יש איזה עוד עניין. אנחנו מרוויחים שאנחנו יכולים לאכול לפני התפילה. ביום טוב של תפילה ארוכה אפשר להתפלל כמו שצריך. אה רציתי לדבר עוד נקודה אחת.

1:10:10 דובר 3 ברשות הרב, אז נראה לי צריך לסיים את הקטע. אז למה אנחנו אוגדים את הלולב בסוכה דווקא?

1:10:16 דובר 2 הסברתי. גם הסוכה, גם האיגוד וההכנה זה לא מצווה עצמאית. אין מצווה לאגוד. אה אתה לא יוצא ידי חובה לולב על ידי אגידה. גם הסוכה שעשית אתה לא יוצא ידי חובה עדיין. זה עדיין ערב סוכות. אז אתה עושה את ההכנה של הלולב בהכנה של הסוכה. שתיהם זה בגדר הכנה. זה הרעיון. אה רציתי לדבר, בחב"ד נוהגים שלוקחים ארבע דפנות. יש על זה כתוב בספרי המנהגים שמנהגנו, מנהגנו לעשות סוכה לא שלוש על פי ההלכה כמו שצריך על פי ההלכה, אלא צריך ארבע דפנות מלאות ואחד זה מצוות נוכל[?]. צריך להחליט מה זה מצוות נוכל[?]. אתה אומר איזה מצוות נוכל[?], למה צריכים לעשות את זה, אה? למה צריכים לעשות את זה? אז ראיתי באיזה מקום מהשל"ה אומר שזה מצד עשה. אה כתוב אה יש כתוב בזה אלי ואנוהו לעשות סוכה יפה. סוכה יפה. אז איך? איך עושים סוכה יפה? ארבע דפנות זה סוכה יפה. שלוש דפנות זה לא סוכה יפה. אז מדין זה אלי ואנוהו עושים ארבע דפנות. זה היה המנהג בחב"ד. עכשיו היום מכירים כל מיני זה, אבל בסוכת הבעל שם טוב אתה מכירים את זה. אבל מבחינת העניין זה התחיל. צריך לעשות סוכה עם ארבע דפנות. שאלנו כבר דיברנו על זה, זה אלי ואנוהו. נשאלת השאלה למה בחב"ד לא שמים נוי סוכה? עכשיו לפעמים בא הילד עם ציורים וזה בא מהגן. אז בשביל לא לצער את הילד אז טוב תשים. לא בשביל נוי סוכה. לפעמים כדי שהילד אה אי אפשר להסביר לילד שאנחנו לא נוהגים בנוי סוכה. הוא מקבל, מקבל, אבל אם הוא בוכה והוא טוען אני בשביל זה באתי, וזה, אז לא לצער אותו, אז לשים אותו, אתה יודע, איזה

1:12:19 דובר 2 מקום כדי שיהיה. לא על הסכך כמובן, אלא על הדופן. אבל בעיקרון בחב"ד לא נוהגים בנוי סוכה כמו שכתוב בגמרא נוי הסוכה ופירות אין תולים וזה. אז מה? הסביר לו. הרבי כותב את זה באחד המקומות שבחב"ד ה-ה-האנשים הם נוי הסוכה. הגברים-- אלו שיושבים בסוכה הם הנוי הסוכה. זאת אומרת התפארות והסכך זה נוי סוכה, כמו שמה זקנים וברא[?], אבל חוץ מזה האנשים שיושבים בסוכה צריכים להיות יפים לסוכה. מה שווה אם הסוכה יש בה נוי ואנשים יושבים בז-בזעף? כן. אז כתוב שסוכה לא אוהבת שכועסים בתוכה. אסור לכעוס בסוכה. צריך להתנהג בסוכה, צריך להיות בסוכה ב-ב-בנוי, או בהדר, או ברוגע או בשלווה או בשמחה. וכאן זמן טוב לסיים שבאמת תהיה לנו ושמחת בחגך שיהיה בסוכה בשמחה וגם מחוץ לסוכה בשמחה ושתהיה שמחה לכל השנה כולה ושמחת עולם על ראשם ותזכו לשנים רבות.