חג הסוכות לנשים - הרב מנחם מענדל הראל

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 התורה הקדושה אמרה: "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". מצוות סוכה היא מצווה מאוד מיוחדת שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל, והקדוש ברוך הוא מבקש שכאשר אדם יושב בסוכה הוא ידע גם למה הוא יושב בסוכה, וזו הסיבה שאדמו"ר הזקן כותב בצורה מפורטת בסימן תרכ"ה את הדין הזה של מצוות ישיבה בסוכה, שהיא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ולכן צריך כל אדם לכוון בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצוות הקדוש ברוך הוא שציוונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים. הרבי מדייק שזה חלק מהמהות של מצוות ישיבה בסוכה, ובלילה הראשון כשמקיימים את המצווה לשבת בסוכה בפועל, האדם צריך גם לכוון בדעתו את התוכן של מצוות ישיבה בסוכה כפי שהזכרנו, ואם לא כיוון חסר לו במהות של מצוות ישיבה בסוכה. מצוות ישיבה בסוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, ויש כלל בידינו, כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהן, ולכן אין חובה על הנשים לשבת בסוכה. אבל יש רשות לאישה לקיים את מצוות ישיבה בסוכה, וגם מותר לה לברך על הישיבה בסוכה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה. אלא כשאנחנו מדברים על מצוות ישיבה בסוכה, חשוב מאוד לדעת גם בוודאי איש שמקיים את מצוות ישיבה בסוכה וגם אישה שרוצה לקיים את המצווה הזו ולברך עליה, על הסוכה להיות סוכה כשרה כדי שיוכלו לברך על הסוכה. לא כל דבר שנראה כמו סוכה זו באמת סוכה כשרה. ההלכה נותנת תנאים לסוכה שצריכה להיות כשרה. כיצד לבנות את הסוכה? כיצד להניח את הסכך על הסוכה? וכדי שנוכל לברך בין איש

02:46 דובר 2 ובין אישה לישב בסוכה חייב לוודא שאכן הסוכה היא סוכה כשרה. מכיוון שבמסגרת הזאת אנחנו מדברים לגבי קיום המצוות על ידי האישה, אז נדגיש שלמרות שהאישה היא לא מחויבת לשב בסוכה, היא יכולה באותה מידה לשבת בבית, אבל אם היא רוצה לברך לישב בסוכה היא צריכה לוודא שהסוכה אליה היא נכנסת ובה היא אוכלת ומברכת את המצווה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה, צריכה לוודא שהסוכה הזאת ראויה לברכה, ולכן נקדיש כעת מספר דקות לדבר על הסוכה הכשרה. לא אכנס למה היא סוכה לא כשרה לכל מיני נפקא מינות, אלא נדבר על כללות הדין כיצד לוודא שהסוכה שאנחנו יושבים בה היא אכן סוכה כשרה לכתחילה. לגבי פרטים נוספים בדיעבד וכן הלאה, אז צריך או לעיין בספר, יש את הספר של הלכה למעשה של תשרי שבו מופיעות ההלכות של הסוכות וכל חג הסוכות. יש גם כן אפשרות לפנות לשאול את הרב, ולכן לא נעסוק כעת בפרטים נוספים, אלא נעסוק במה נכון וכיצד נכון לבנות את הסוכה באופן שיהיה כשר לכתחילה. הסדר של בניית הסוכה הוא שקודם כל בונים את הדפנות ולאחר מכן שמים את הסכך. אם שמו את הסכך לפני שנבנו הדפנות, לדוגמה בסוכות שמצויות כיום, הרי אפשר לבנות מסגרת אם בנו רק את המסגרת הכללית ומייד אחר כך שמו את הסכך ורק אחר כך יצרו את הדפנות, הסוכה הזאת היא לא כשרה. הסדר צריך להיות ליצור את הדפנות, ליצור את הבית כביכול ועליו לסכך. סוכה כשרה לכתחילה היא שיש לה שני דפנות שלמות ועוד טפח של דופן שלישית, וחב"ד נוהגים לכתחילה שיהיה שלוש דפנות ודופן רביעית. כמובן שהטוב ביותר זה אם הדפנות הן עשויות מעץ באופן שלם, ככה שהסוכה היא

05:12 דובר 2 חזקה ויכולה לעמוד כמו שצריך בכל משך ימי החג. אבל אפשר גם כן לעשות סוכת לבוד, שזה אומר נלך בכמה שלבים. לכל הראש לפחות לעשות דופן שגובה עשרה טפחים, עשרה טפחים זה שמונים סנטימטר. על כל פנים, שהדפנות תהיו בגובה שמונים סנטימטר מהקרקע, כאמור מספר הדפנות לכתחילה שלוש דפנות בגובה עשרה טפחים ועוד דופן אחת ברוחב של טפח בגובה עשרה טפחים. אם אין אפשרות ליצור את הדפנות מעץ וכדומה, אפשר לעשות את הסוכה גם מדפנות של לבוד. דהיינו שלוקחים חומר שהוא קשיח שלא זז ברוח או חבלים חזקים מאוד, או קרשים ויוצרים מהקרקע מהרצפה דפנות בגובה של עשרה טפחים של שמונים סנטימטר שאין בין קרש לקרש או בין חוט לחוט מרווח של יותר משלושה טפחים. אחד למטה ותוך שלושה טפחים אליו עוד חבל או עוד קרש וכן הלאה מעליו עד שמגיעים לגובה של שמונים סנטימטר, שזה עשרה טפחים, ואז זה נחשב לדפנות כשרות לסוכה כשרה. לעשות סוכה שהיא רק מבדים שעוטפים אותה, להרבה דעות מהפוסקים זו שאלה על כל הסוכה, אבל אחרי שעשינו לפחות דפנות של לבוד והן קשורות וחזקות כהוגן, אפשר להוסיף מסביב בד שהסוכה תהיה צנועה מבחוץ. כלומר שלא יראו אנשים מבחוץ מה קורה בפנים וכדומה. אבל הבד הוא לא העיקר, העיקר זה הדפנות. לאחר שעשינו את הדפנות אז שמים את הסכך. הסכך צריך להיות סכך כשר. סכך כשר זה אומר שהסכך הוא מגידולי קרקע התלושים מן הקרקע, או ששמים עץ שנקטף עץ חי כמו ענפי דקלים, קני סוף ענפים של עצים מסוגים שונים. העיקר שלא יהיה ענפים שעושים ריח רע או נושרים לתוך המאכל, כי אז זה יוצר בעיה מבחינת הסכך. והיום יש אפשרות לקנות סכך לנצח

07:53 דובר 2 בהכשר מהודר, שאין עליו שום שאלות וזה גם טוב, אבל תמיד רצוי וראוי שיהיה ביחד עם הסכך הזה גם כן משהו חי, ענפים חיים. אצל הרבי רואים שהרבי מסכך בסכך חי סכך ירוק. הרבי שם הרבה מאוד סכך על הסוכה אצלו, לא הרבי בעצמו, אבל בסוכה של הרבי שמים הרבה מאוד סכך. בין המסגרת של הדפנות לסכך שמים חתיכות עצים, מה שנקרא היום לייסטים, שעליהם מניחים את הסכך. כאשר הסוכה נבנתה כראוי ובסדר הנכון. והיא חזקה באופן כזה שיכולה להחזיק מעמד ברוח מצויה, אז היא סוכה כשרה שהנכנס או הנכנסת לתוכה יכולים לברך את הברכה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה. ולכן אישה שרוצה לזכות לברך לישב בסוכה צריכה לוודא שאכן הסוכה שהיא נכנסת אליה היא סוכה כשרה. בדרך כלל ברוב המקומות שנמצאים יהודים יראים ושלמים, אז הם יודעים את ההלכות ובונים את הסוכה כדינה. אבל לעיתים מחוסר ידע יש אנשים שטועים, ולכן צריך לראות א. לפני החג, אם אפשר לעזור להם להבין לבנות את הסוכה בסדר הנכון, ואם יש הסתפקות בתוך החג, האם הם בנו את הסוכה בדרך הנכונה אז לברר ולראות שאכן הדברים נעשו כדין וכהלכה והסוכה הזו ראויה להשתמש בה. אמנם שוב לנשים אין בעיה לשבת גם במקום שהוא לא סוכה בכלל. אבל מכיוון שאישה רוצה לברך את הברכה בכדי לברך את הברכה, צריך שהסוכה תהיה ראויה לברכה. מתי מברכים את ברכת לישב בסוכה? כמובן כאשר עושים קידוש או כאשר עושים הבדלה. מנהגנו שגם בהבדלה מברכים ברכת לישב בסוכה. כאשר אדם קובע סעודה על הפת גם יברך ברכת לישב בסוכה. כאשר נכנסים לאכול או לשתות משהו בסוכה שהכול או מזונות, אז כאן צריך לשים לב. על שתייה

10:35 דובר 2 לא מברכים ברכת לישב בסוכה, רק אם אדם קובע את עצמו לאכול משהו שיש בו מזונות בשיעור של כביצה, כביצה זה חמישים ושש גרם, רק אז מברכים את ברכת לישב בסוכה. אבל אם אוכלים רק מעט מזונות, איזה ביסקוויט, איזו עוגה קטנה, וכמובן אם רק שותים לא מברכים את ברכת לישב בסוכה. על שתיית יין או מיץ ענבים בפני עצמם שלא בקידוש, למעשה לא מברכים לישב בסוכה. אבל אם רוצים כששותים יין או כששותים מיץ ענבים לקיים את הברכה לברך את הברכה, אז צריך לצרף את זה לאכילת מזונות, כאמור בשיעור של חמישים ושש גרם, כדי שיוכלו לברך את ברכת לישב בסוכה. אדם שאכל או שתה בסוכה וברך ברכת לישב בסוכה, ויצא לרגע, נכנס לבית, חוזר חזרה וממשיך באכילה, לא מברך שוב לישב בסוכה. אבל אם הוא עקר ממקומו, סיים את הסעודה, יצא וחזר אחרי זמן ואוכל שוב פעם, אז מברך או מברכת שוב לישב בסוכה. את הברכה של לישב בסוכה מברכים אחרי הברכה על המאכל, לפני האכילה. כאשר מברכים את ברכת לישב בסוכה מנהג הרבי להסתכל על הסכך ואחר כך לסיים את הברכה ולאכול את המאכל שאנחנו ברכנו עם מזונות או בקידוש לשתות את הקידוש או באכילת המוציא לאכול את פרוסת המוציא. יש לנהוג כבוד בסוכה ולכן צריכים להיזהר שלא לעשות בתוך הסוכה תשמישים בזויים. לדוגמא בתוך הסוכה אי אפשר להניח פח אשפה. בתוך הסוכה לא משאירים כלים מלוכלכים וגם לא שוטפים כלים, אלא מיד אחרי שסיימו את השימוש בכלים מוציאים אותם מהסוכה. לכן עצה טובה אם רוצים לשים פח בסמיכות לסוכה, אז אחד מהשניים אם הסוכה היא גדולה אז להשאיר בקצה הסוכה מקום שהוא לא חלק מהסוכה, מקום

13:14 דובר 2 שהוא לא מסוכך, ואז אפשר להשאיר שם את המקום שבו יזרקו אשפה. רצוי שהמקום הזה יהיה בצורה כזו לכתחילה, שלא צריכים לעבור איתו בתוך הסוכה, אלא הוא נמצא בקצה ליד הפתח. טוב יותר לא להניח את זה בתוך הסוכה, ובפרט אם הסוכה היא קטנה אלא בסמוך לסוכה מבחוץ, ואז מיד אחר כך מפנים את האשפה מהסוכה אל הפח שמחוץ לסוכה, וכמובן את כל הכלים מוציאים ושוטפים אותם מחוץ לסוכה. אחת המצוות החשובות ביותר בסוכות היא מצוות נטילת לולב, כשיחד אגודים כל ארבעת המינים לולב לצידו אגודים אליו ההדסים והערבות וכמובן האתרוג. גם לולב הוא מצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן מצד עיקר הדין נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. אבל אם האישה מעוניינת לקיים את המצווה היא יכולה. אם אישה קונה לעצמה ארבעת המינים ושוב היא רוצה לזכות לברך עליהם, אז היא צריכה לוודא שאכן ארבעת המינים הללו הם כשרים, ולכן יש לקנות את ארבעת המינים אצל אדם ירא שמיים, שגם יוכל לעזור בבחירה של ארבעת המינים בכשרות, וגם לא יהיה שום שאלה או פקפוק לגבי הכשרות של ארבעת המינים מצד דינים נוספים שיכולים להיות קשורים בדיני גזל וכדומה. כאשר אישה רוצה לברך על ארבעת המינים, אז היא צריכה שארבעת המינים יהיו אגודים. את האגידה של ארבעת המינים המנהג שלנו הוא לעשות בערב החג. כך המנהג של הרבי בערב החג בתוך הסוכה אוגדים את ארבעת המינים. אם האישה יודעת לעשות את זה בעצמה מה טוב. אם לא תיתן למי שיודע שיעשה את זה עבורה. המנהג של הרבי שהוא בנוסף לארבעת המינים שקנה עבור עצמו, קנה גם כן ארבעת המינים עבור הרבנית. כשיום טוב של סוכות חל ביום חול, אז בבוקר נוטלים

15:29 דובר 2 את הלולב בסוכה. קודם נטילת הלולב צריך לבדוק שהלולב אכן נשאר בכשרותו, לא אמור להיות סיבה שהוא נפסל כל כך מהר, אבל להסתכל, לראות שאכן הוא ירוק וסגור, שיש ערבות, שההדסים ישנם, את האתרוג מוציאים בזהירות ומניחים אותו בסמוך למקום הברכה. אוחזים את הלולב ביד ימין כשהשדרה של הלולב כנגד הפנים. מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב. לאחר מכן לוקחים את האתרוג, מברכים שהחיינו לאחר הברכה, מחברים אותם יחד ומנענעים כסדר. הרבי כותב ב'היום יום' את העניין הזה, שכאשר נותנים את הלולב לזולת לברך עליו, בפרט ביום הראשון, בעיקר ביום הראשון אומרים שהנתינה היא במתנה על מנת להחזיר. ואישה, מכיוון שיש ספקות מסוימות בפרט באישה נשואה, אז רצוי לומר שזה במתנה על מנת להחזיר בהתאם למה שההלכה קובעת כדי שלא ייכנסו לשאלות וספקות מסוימות. כאשר האישה נוטלת את הלולב לברך עליו, ראוי לכתחילה להסיר כל חציצה מעל הידיים. כפפות ודאי, וגם כן ראוי להסיר את הטבעות כדי לאחוז את הלולב ממש בידה ללא כל חציצה. בנוגע להדלקת נרות של חג הסוכות, כאשר חג הסוכות חל ביום חול, אמנם יש אפשרות של הבערה מאש לאש, אבל יחד עם זה חשוב מאוד גם ביום טוב שחל ביום חול להדליק את הנרות לפני השקיעה כמו בשבת. בשעת הדלקת הנרות מברכים להדליק נר של יום טוב ושהחיינו. אמנם אישה שעושה קידוש לעצמה לא תברך שהחיינו בעת הדלקת נרות, אלא תברך שהחיינו בזמן הקידוש. כמובן שאם חג הסוכות חל בערב שבת ממש, אז כל הדינים של שבת קיימים ואסור כל איסורי שבת, כולל הבערה מאש לאש. וודאי שחובה להדליק כמו בכל שבת לפני השקיעה. רצוי לכתחילה להדליק את הנרות בתוך הסוכה ששם זה

18:08 דובר 2 המקום שסועדים את סעודת שבת או סעודת יום טוב. אבל אם יש חשש סכנה אז אפשר להדליק בתוך הבית. מה טוב להדליק במקום כזה שהוא סמוך לסוכה ורואים את הנרות בשעת הסעודה, ואם אי אפשר אז רצוי שאחת הנשים או הבנות תאכל ליד הנרות בתוך הבית משהו כדי שגם כן יהיה עניין של אכילה בסמוך לנרות שבת. אישה שלא הדליקה לפני השקיעה ביום טוב שחל ביום חול תדליק בסמוך לקידוש כמובן, והדרך של ההדלקה שלא מוציאים אש חדשה אלא מבעירים מאש לאש. אם חג הסוכות חל בערב שבת ביום חמישי, אז צריך לעשות עירוב תבשילין. בדרך כלל התפקיד של הבעל לעשות את זה. גם אם האישה נמצאת לבד בבית, הבעל נסע לרבי או מכל סיבה שהיא, האישה צריכה לעשות בעצמה עירוב תבשילין. מטרתו של העירוב תבשילין זה שעל ידי הנחת העירוב תבשילין יהיה מותר להכין מיום טוב לשבת את כל מה שצריך. הטוב ביותר שכבר בערב החג יעשו את העירוב תבשילין עוד לפני שמגיעים אפילו לחצות היום. אפשר לעשות את זה על הבוקר. לוקחים לחם. לוקחים ביצה קשה, ואם אין ביצה קשה אפשר לקחת גם קופסת טונה או תבשיל אחר איזה שיהיה, ומברכים ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב. ואז אומרים את הנוסח שבזה מותר לנו להדליק נר, לאפות ולבשל ולעשות את כל צורכי השבת מיום טוב לשבת לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. בקביעות כזו של ראש השנה חל בחמישי ושישי, או בכלל שיום טוב חל בערב שבת, כדאי לעשות תזכורת בטלפון או לבקש ממישהו להזכיר שלא ישכחו מדוע? מכיוון שאם שכחו להניח עירוב תבשילין אז אסור לעשות כל פעולה מיום טוב

20:53 דובר 2 לשבת. אמנם לפעמים יש תקנה על ידי זה שהרב זיכה עבור אנשים אחרים שיסמכו על עירובו, אבל ההלכה כותבת שלא תמיד זה מועיל. אי לכך לא לדחות את עשיית העירוב בערב יום טוב עצמו, אלא ברגע הראשון לעשות את זה. את החלה ואת דבר המאכל שעשינו על ידם, את עירוב תבשילין צריכים להניח במקום שמור עד לשבת, שרק על ידי זה יהיה מותר להכין את התבשילים מהחג לשבת. לכן את החלה צריך לשים במקום שמור, לסגור אותה היטב בשקית, לשים אותה במקום שמור את דבר המאכל, לשים גם כן במקרר במקום בצורה שמורה, כך שזה יישאר לשבת ואז בשבת נוכל לאכול מזה. אבל ביום טוב במהלך החג לא אוכלים לא מהחלה הזאת ולא מהתבשיל הזה. כאמור, אם הבעל נמצא הוא עושה את העירוב תבשילין בפני עצמו. אם הבעל לא נמצא, האישה בהחלט יכולה לעשות את זה, אבל יכולים לעשות את זה רק אנשים מעל גיל מצוות. ילד, גם אם הוא גדול וחכם, אבל הוא מתחת גיל מצוות, הוא לא יכול לזכות את העירוב, ולכן חשוב לשים לב לזה שגם אם האבא נסע לרבי ונשאר הילד בן שתיים עשרה וחכם ופיקח זה לא מספיק. במקרה הזה האמא תעשה את העירוב תבשילין. צריך לזכור שבכל יום ויום יש אושפיזין שבאים להיות בסוכה. ישנם האושפיזין הכלליים כפי שהם מוזכרים בזוהר אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. ואדמו"ר הריי"צ גילה את העניין הזה שרבותינו נשיאינו, החל מהבעל שם טוב, הם האושפיזין החסידיים שבאים לבקר בסוכה יחד עם האושפיזין הכללי. ובכל שנה ושנה הרבי חוזר ומבאר את עניינם של האושפיזין והקשר ביניהם בניגלה בחסידות והוראות בעבודת השם. ואכן חוץ מהזיכרון הכללי, יש עניין ללמוד

23:31 דובר 2 ולחזור על השיחות או על כל פנים נקודות של השיחות של הרבי, איך שבכל לילה מי האושפיזין ומה עניינם בתורה ובעבודת השם. הרבי התבטא גם שהאושפיזין הללו נמצאים בשמחת בית השואבה והאושפיזין הללו רואים את השמחה ואת הרוקדים וכן הלאה. והאושפיזין הללו אומר הרבי באים כולם יחד, אלא שבכל לילה יש את מי שכביכול יושב בראש וראש האושפיזין באותו לילה. בלילה הראשון אברהם אבינו והבעל שם טוב, בלילה השני יצחק אבינו והמגיד ממזריטש וכן הלאה. המנהג שלנו שלא ישנים בסוכה, מצד אחד מקפידים על אכילה ושתייה ואפילו מים לא לשתות מחוץ לסוכה. אמנם כאמור, נשים לא צריכות להחמיר בזה, כי מעיקר הדין הן לא חייבות בכלל במצוות ישיבה בסוכה, ומילא הן יכולות לאכול ולשתות מחוץ לסוכה. אבל מאידך המנהג שלנו שלא ישנים בסוכה כלל. התורה אמרה ושמחת בחגך. אין שמחה אלא בבשר, אין שמחה אלא ביין. בפרט בחג הסוכות שנאמר בו ריבוי עניין של שמחה בתורה, ולכן צריך להדר ולאכול בשר של בהמה בימי החג ובכל המועד. מי שלא יכול לאכול בשר של בהמה על כל פנים לאכול בשר של עוף וגם לשתות רביעית יין, נשים רביעית מיץ ענבים כדי לקיים את מצוות ושמחת בחגך. בנוגע להשתתפות בשמחת בית השואבה, אז הרבי הזכיר שנשים משתתפות באופן שהן מסתכלות ורואות בשמחה, אבל באופן כזה שהן שומרות על הצניעות הראויה וגם עוזרות לגברים שהם ישמרו על כללי הצניעות. והעניין הזה הוא מאוד חשוב תמיד, אבל בפרט ובעיקר בזמן של שמחה שחלילה לא יהיה עניין של פרצה בגדרי הצניעות, שחלילה לא ייווצר מצב שמתוך שמחה של קדושה עוברים בטעות להוללות. לגבי חול המועד, חכמינו זכרונם לברכה אומרים לא ניתנו המועדות לישראל, אלא כדי

26:03 דובר 2 שיהיו יושבין ובוחנים בתורה. כל העניין של המועד הוא בשביל שיעסקו בתורה. ואמרו המחלל את הקודשים והמבזה את המועדות וכו', חלילה כתוב על זה דברים מאוד חמורים. ולמדו הפוסקים שכל העניין של חול המועד הוא בשביל שעם ישראל, האנשים והנשים וכן הילדים ישבו בבתיהם וישמחו ויתענגו על המועדות שנתן להם השם כמו שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש. כלומר שיעסקו בעניינים של קדושה, בעניינים של לימוד התורה. ולכן חכמינו זכרונם לברכה גם כן כידוע אסרו מלאכות במועד. ועוד יותר להבין את העומק של מה שמצופה במועדות מיהודי, מה שמצופה במועדות מעם ישראל. הפוסקים כתבו שבמצב שנוצר שיושבים ומתהוללים ייתכן שהיה עדיף להחזיר שיעבדו ויעסקו במלאכה בחול המועד במקום שיתהוללו וחלילה יהיה עניין של היפך קידוש השם. כמובן למעשה לא שינו מהפסק של חז"ל שאסור לעשות מלאכה במועד. רק האמירה הזאת נאמרה כדי להבהיר עד כמה חשוב בנוגע העניין המהותי הזה של העסק בענייני קדושה והשביתה מעשיית מלאכה שאין בצורך המועד והשמחה ממועדי השם בימים הללו, ולכן כל מלאכות שאין בהן צורך המועד לא עושים אותם במועד. לעיתים ישנם אנשים, בנות ששואלים ושואלות האם אפשר בחול המועד ללמוד למבחני חולין, להתעסק בהכתבות, להתאמן למבחן באנגלית או במתמטיקה וכיוצא בזה. התשובה היא לכתחילה ודאי הזמן בחול המועד צריך להיות מוקדש לעניינים של לימוד התורה ולימוד ענייני המועד. אבל אם יש לחץ גדול והבן אדם או הנערה לא יכולים לשבת במנוחת הדעת, אפשר להתיר ללמוד עניינים של חולין וחול המועד, אבל בכתיבה ובאימון, התאמנות על תרגילים או על כתיבה זה אי אפשר לעשות בחול המועד. כביסה גם היא אסורה בחול המועד. אדם צריך להכין לפני המועד שיהיה לו בגדים לכל ימי המועד, שלא יצטרך

28:52 דובר 2 להתעסק בכביסות וכדומה. אבל בגדים של ילדים קטנים מאוד שכל הזמן הם מלכלכים את הבגדים שלהם, מותר לכבס את הבגדים הללו בחול המועד. וכן אם יש חשש שאם ישאירו את הבגד מלוכלך כמו שהוא עד אחרי החג הבגד יתקלקל. למשל אם הבגד יתלכלך בהפרשות של קטנים וכדומה, שגם ישאיר ריח רע מאוד, או הבגד עלול להתעפש וכן הלאה. וכזה מצב ודאי שאפשר לכבס את הבגד בחול המועד כדי שלא ייגרם לו נזק בלתי הפיך. כמובן, אם נגמרו לילדים הבגדים אפשר לכבס את הבגדים שלהם. אותו דבר אם נגמרו לאדם אפילו מבוגר, איש או אישה, הבגדים הלבנים, בגדי הספג, כלומר בגדי הזיעה, נגמרו המגבות במטבח. אפשר לכבס את הבגדים הללו, בגדי הזיעה בחול המועד. וכן גם כן אדם שנגמר לו הבגדים לגמרי חשב שיהיה לו מספיק ופתאום היה מאוד חם והחליף בגדים כל יום. לא נשאר לו מספיק בגדים עד סוף המועד, עד סוף החג אז מותר לכבס בחול המועד את מה שיש צורך לחג, אבל לא מעבר לכך. אותו הדין בנוגע לגיהוץ. הוציאו בגדים והם התקמטו מהכביסה ואי אפשר ללבוש אותם כמו שהם. אז אפשר לגהץ לכבוד המועד את מה שיש צורך גם בחול המועד. ובא במנהגים שהמעריל[?] היה לובש בחול המועד בגדי יום טוב, בגדי שבת. המנהג הזה הובא להלכה שבימי חול המועד לא לובשים בגדים רגילים של יום חול, אלא מפני כבוד המועד לובשים בגדים של שבת, בגדים של יום טוב, בגדים של כבוד, שבזה מראה האדם שהוא מכבד את מועדי השם. כל מלאכות התפירה אסורות בחול המועד, ואם נוצר לאדם קרע במכנסיים לדוגמה, ואין לו מכנסיים אחרות, אז אפשר לעשות תפירה קלה. והכוונה תפירה קלה, תפירה

31:24 דובר 2 כזאת שהיא לא מחזיקה להרבה זמן. כלומר, דבר ראשון לתפור בצורה שונה מדרך הרגיל. דבר שני לא תפירה כזאת שאמורה להחזיק, אלא תפירה לזמן קצר שאחרי המועד יצטרכו לתפור אותה מחדש. ולכן גם כן, אם נפל לאדם כפתור שסוגר את החולצה או את המכנסיים או את החליפה, אז אפשר לעשות תפירה קלה רק כדי שזה יחזיק ובאופן כזה שאחרי המועד יתפור את זה מחדש באופן הנאה והטוב. בגלל העניין הזה שלא מכבסים בחול המועד זה העניין של חפיפת וסירוק הפאה באופן מקצועי. אז כמו שלא מכבסים בחול המועד גם לא חופפים את הפאה בחול המועד. ולכן אישה שרוצה שהפאה שלה תהיה נקייה בחג אז תעשה את מלאכת החפיפה לפני חול המועד. בנוגע לטיפולי קוסמטיקה למיניהם, בכללות כמו שאמרנו קודם את כל הדברים כדאי לעשות לפני המועד. אבל אם באמצע המועד התהווה צורך דחוף מפני הנוי של האישה וכולי, שזה נוגע גם כן לכבוד המועד, אז מותר לה לעשות את הטיפולים הללו גם בתוך ימי חול המועד. הזכרנו קודם ונזכיר את זה שוב, כל הטיפולים שקשורים ליופי של האישה מותר לה לעשותם בחול המועד וגם תספורת הראש. לכתחילה אמרנו שלעשות לפני המועד, אבל אם זה נוגע לצניעות שלה וכן הלאה, אז מותר לה גם כן לספר את מה שהיא צריכה באופן דחוף בחול המועד. ילד קטן שלא הספיק להסתפר לפני חול המועד מותר לספר אותו במועד, כי כל הגזירה שחז"ל גזרו שהאדם לא יסתפר במועד זה רק על אדם שהוא בר דעת, שהוא יכול להתכונן למועד. על קטן לא גזרו את הגזירה הזאת כי הוא לא בכלל העניין הזה שהוא יכול בעצמו להכין, להכין את גופו לפני המועד, כולל העניין של

33:45 דובר 2 תספורת. ולכן אם קטן לא יסתפר לפני חול המועד מפני איזושהי סיבה, ורואים שבלתי אפשרי שהוא ימשיך עם השיער הזה בתוך החג הוא נראה ממש לא טוב, מותר לספר אותו במועד. בנוגע לתספורת לאופשערניש, למרות שמדובר בילד קטן, המנהג הוא לעשות את התספורת רק אחרי חול המועד, ואם מדובר בחול המועד פסח אז כמובן יחכה לל"ג בעומר ואז בל"ג בעומר יעשה את התספורת כפי שנהוג ביום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. אדם שרוצה לשכור רכב לנסיעה בימי חול המועד אין מניעה בדבר, מכיוון שזה נחשב גם כן צורך המועד, וכל הדברים שיש בהם צורך המועד אפשר לעשותם במועד. כמו שאמרנו קודם, בכלל כדאי להימנע מענייני עשיית מלאכות של חולין בחול המועד. אבל אם יש צורך גדול לסיים איזושהי עבודה על המחשב, אני מדגיש על המחשב דווקא כי מחשב לפי הרבה מהפוסקים זה לא נחשב לכתיבה ממש. אז בשעת הדחק, כפי שהזכרנו והגדרנו את זה קודם, אפשר להקליד על המחשב עבודות וכדומה שצריכים לסיים אותם, אבל להדפיס אסור בחול המועד גם לא להדפיס לשם בדיקה. ובכלל צריך לדעת שנכון אמנם שאני מזכיר שיש לזה היתר, אבל צריך להבין שההיתר הזה הוא לא הדבר הכי חלק בעולם, ולכתחילה ודאי שאדם ירא שמיים שמבין את המשמעות של חול המועד צריך למנוע את עצמו מלהתעסק בכתיבה, בפרט של ענייני חולין בחול המועד. חשוב להדגיש שכשאנחנו אומרים מלאכות שאסור לעשות אותן במועד, הכוונה היא רק על מלאכות ממש. אבל כל העניין שנוגע להכנת אוכל ודאי שמותר לעשות במועד את כל מה שקשור להכנת אוכל. הכל, הכל. בישול וטחינה ואפייה וצלייה וכן הלאה. אין הגבלה בעניין הזה של הכנת אוכל בחול המועד ולא אומרים יכולת

36:17 דובר 2 להכין לפני המועד, אלא אדרבה בחול המועד אפשר להכין את כל מה שצריך ובשפע, בלי הגבלה מבחינת העניין של הכנת מנות אוכל. בנוגע להשקיית צמחים, השקיית צמחים או את הגינה מותר להשקות בחול המועד, מכיוון שאם הוא לא ישקה אותם בחול המועד אז הם עלולים להתייבש. אבל טיפולים שהם לצורך השבחת הצמחים או השבחת הגינה את זה לא עושים בחול המועד. מותר גם כן לטבול כלים בחול המועד. כלומר קנו כלים חדשים ורוצים להשתמש בהם, אז אין בעיה לקחת אותם למקווה כלים ולטבול אותם כדין כדי שיוכלו להשתמש בהם. וחנות מכולת שמוכרים מוצרי אוכל, סופר וכדומה מותר לעבוד שם בחול המועד ולכן אישה שהיא קופאית מותר לה לעבוד בחול המועד. כמובן שכדאי ונכון לבקש מהנהלת החנות או מהנהלת הסופר שיהיה יום או יומיים של חופש שתוכל לחגוג את המועד יחד עם בני ביתה. אבל מצד הדין של איסור מלאכה בחול המועד לעבוד כקופאית במכולת, הדבר מותר, אבל שאר דברים שהם לא מוצרי אוכל, אז לכתחילה ודאי שצריך להימנע מלעבוד בחול המועד, אלא אם כן האדם עלול להפסיד את פרנסתו. בכלל, נכון ורצוי אם שייך להסביר גם לבעלים שהם אחראים על החנות שמיטובם וטובתם חנות שאין צורך להפעיל אותה בחול המועד שלא להפעיל אותה בחול המועד, כי זה הברכה שלהם שהם שומרים את מועדי השם. הדבר אמור כמובן בחנות שהיא לא מוצרי אוכל, אבל חנות שהיא מוצרי אוכל ויש בהם צורך המועד אז על זה זה לא נאמר ואלו צריכים לעבוד כדי שאנשים יוכלו לקנות את המוצרים, כדי שהם יוכלו לשמוח בחול המועד ולקיים את מועדי השם בעונג אכילה ושתייה. אופן נוסף שמותר לפתוח חנות בחול המועד זה אם האדם שזה

38:45 דובר 2 העסק שלו לא יהיה לו מה לאכול בחג. הוא עובד על בסיס יומי מה שנקרא, ואם החנות לא תעבוד אז הוא לא יהיה לו מה לאכול ומה לשתות. אז נמצא שזה שהוא פותח את החנות זה צורך המועד עצמו. אותו דבר העובד. אם לא יהיה לו מה לאכול ומה לשתות אז הוא יפסיד את המועד. לא רק שאלה פה על אחרי המועד, שגם זה אמרנו זה יכול להיחשב כדבר אבד, אלא כאן במועד עצמו לא יהיה לו מספיק כסף לקנות מאכלים, לקנות דברי ממתקים לילדים, לשמח אותם. אז ודאי שבכזה מצב מותר לאדם לעבוד גם בחול המועד. חכמינו זכרונם לברכה אמרו לגבי חול המועד אין מערבין שמחה בשמחה. ולכן מכיוון שכך לא עושים חתונות בימי חול המועד כדי שהאדם ישמח בשמחה של החג עצמה. כי ואם תהיה חתונה אז זה לערב שמחה נוספת בשמחת החג ולכן לא מקיימים חתונות בימי חול המועד. אמנם יש סוג אחד של חתונה שאותו מותר לעשות בחול המועד, וזה אדם שמחזיר את גרושתו. כלומר זוג שהתגרשו ולאחר מכן הם התרצו ביניהם ורוצים להתחתן מחדש, אז מותר להם להתחתן. מותר לעשות את החתונה בחול המועד עצמו, ולכן גם כן זוג שסגרו שידוך למזל טוב. המנהג שלנו היום בדרך כלל כשסוגרים שידוך עושים סעודה, אז בחול המועד עצמו לא עושים סעודה ממש. אפשר לעשות לחיים קטן עם מזונות ופירות ושתייה ולשמוח, אבל לא סעודה ממש. את הסעודה ממש יעשו אחרי חול המועד. בתוך חול המועד יכולים לסגור את השידוך ולעשות אמירת לחיים עם קצת מיני מזונות, מתיקה ופירות. היום האחרון של חג הסוכות החל מליל הושענה רבה, ליל הושענה רבה ויום הושענה רבה, היום של הגמר החתימה,

41:08 דובר 2 ולכן יש בו מנהגים מיוחדים שבליל הושענה רבה אומרים קוראים את חומש דברים, ואחר חצות לילה אומרים את כל ספר התהילים. יש גם יהי רצון מיוחד שאומרים אותו בליל הושענה רבה. הוא מופיע בסיום התהילים. לאחר אמירת התיקון יש מנהג שהגבאים מחלקים תפוח בדבש ואוכלים אותו בסוכה. אמנם לא שייך שהגבאים יחלקו לנשים את התפוח בדבש, ולכן האיש יכול להביא לאשתו. המנהג הוא שבהושענה רבה עושים סעודה, ובסעודה הזאת המנהג שלנו ליטול ידיים, לטבול את פרוסת המוציא בדבש ולאכול קרפלך כמו שדיברנו בערב יום כיפור. אז גם כן בערב שמחת תורה שהוא הושענה רבה, המנהג הוא לאכול קרפלך שזה כיסוני בשר, כלומר בשר שעטוף בבצק. כאמור, הושענה רבה הוא יום חיתום הדין ולכן נהגו בו מנהגים מיוחדים. הזכרנו את העניין הזה של אמירת התיקון בשונה מתיקון ליל שבועות, אז התיקון ליל הושענה רבה גם נשים יכולות לומר. בפועל רואים שבאות ואומרות את התהילים יחד עם הציבור, כמובן בעזרת הנשים. בבוקר, לאחר תפילת שחרית ואמירת ההושענות המיוחדות להושענה רבה, המנהג הוא לחבוט חמש ערבות על הקרקע כדי למתק את הדינים. מנהג נביאים. המנהג הוא שגם נשים חובטות ערבות ואומרות את הנוסח כפי שנדפס בסידורים שאומרים בעת חביטת הערבה. חובטים את הערבה, את ההושענות, זה השם שלהם, הושענות, ככה קוראים להם. חובטים את ההושענות בקרקע חמש פעמים לא יותר. את ההושענות מניחים בצד. הרב מניח אותם בצד על הרצפה. אין עניין לזרוק את ההושענות על ארון הקודש. העיקר זה שלא לנהוג בהם מנהג ביזיון. מניחים את ההושענות לשמירה עד ערב פסח, ואז בערב פסח מבערים את ההושענות ביחד עם ארבעת המינים שנשארו הלולב, הערבות וההדס בביעור חמץ. כאמור בהושענה רבה עושים סעודה.

43:26 דובר 2 לכתחילה רצוי לעשות את הסעודה הזו לפני חצות היום. כמו שאמרנו קודם, לטבול את פרוסת המוציא בדבש. לאחר מכן מתפללים תפילת מנחה. בכלל, יש עניין להרבות בצדקה בהושענה רבה כמו בערב יום כיפור, ובתפילת מנחה של הושענה רבה זה הפעם האחרונה שאומרים בשנה הזו כחלק מנוסח התפילה את המזמור לדוד ה' אורי וישעי. יש עניין לפני שמסתיים חג הסוכות לפני שנכנס שמחת תורה להיכנס לסוכה ולאכול משהו כעין פרידה מהסוכה לפני שמסתיים מצוות סוכה עם כניסת שמחת תורה. בארץ ישראל שמיני עצרת ושמחת תורה יחד. בשמחת תורה לא אוכלים בסוכה. למה? כדי שלא ייראה כבל תוסיף. התורה אמרה שבעת ימים לא מוסיפים על זה עוד יום, אבל אם האדם אין לו מקום אחר לאכול מפני איזה סיבות, אז יפתח לפני כניסת החג בסכך מקום של ארבעה על ארבעה טפחים. ארבעה טפחים זה שלושים ושתיים סנטימטר, שאז רואים שהוא הפחית בסוכה, ומה שיושבים שם כעת זה לא מצד ישיבה בסוכה. מיד אחרי חג הסוכות מגיע יום שמיני עצרת ושמחת תורה. יום שמיני עצרת בחוץ לארץ זה חג בפני עצמו ושמחת תורה זה חג בפני עצמו. כמובן שהם מחוברים יחד, אבל בארץ ישראל שמיני עצרת ושמחת תורה באים יחד. בשמיני עצרת ושמחת תורה שמחים עם התורה והתורה שמחה בנו. כמובן, השמחה צריכה להיעשות לפי הכללים של התורה. אם בשמחת בית השואבה הזכרנו את העניין שצריך לשמור על כללי הצניעות, אז ודאי שבשמחת תורה כשהספר תורה בחוץ אז ודאי צריך להיזהר שלא לנהוג שום מנהג ביזיון בפני הספר תורה. יחד עם השמחה צריך להיות יראה גדולה ולשמור על הקדושה של ספרי תורה. הרבי שולל את המנהג הזה שיביאו ספר תורה לעזרת נשים ונשים

45:29 דובר 2 תרקודנה איתו לבד. הרבי שולל את זה בתכלית. אז כמובן שזה דבר שהוא בלתי אפשרי ולא שייך לנהוג את המנהג הזה. יש את כל הסדר של שמיני עצרת ושמחת תורה מצד היותו יום טוב, ככל דיני יום טוב שמדליקים נרות לפני שהחג נכנס. מברכים את הברכה להדליק נר של יום טוב ושהחיינו. לאחר מכן יש את הקידוש. גם בשמחת תורה אם רוצים לאכול צריכים לעשות קידוש לפני, ולכן אם נוהגים שעושים סעודה בבית הכנסת כדי להמשיך להקפות, אז צריך לראות שהנשים תשמענה קידוש. שיהיה אדם שעושה קידוש ומוציא אותם ידי חובה. אם האישה הגיעה אחרי שעשו קידוש אז תעשה קידוש לעצמה. צריכים להקפיד ולשים לב לאכול סעודת יום טוב בדגים ובשר, כי גם על יום שמיני עצרת זה יום טוב, אז נאמר הדין של ושמחת אז ממילא צריכים להיות בו גם כן דיני הסעודה. בכלל, גם לגבי גברים, הרבי מזהיר את העניין שלא לעבור על גזירת שתיית המשקה. כלומר לא לשתות משקה יותר מרביעית. צריכים להיזהר בזה בפרט שהולכים עם ספרי תורה, כאמור, גם מצד הקדושה של ספרי תורה וגם מצד שחלילה לא יקרה איזשהו עניין לא רצוי עם ספרי תורה. נשים ודאי שלא שותות משקה אלכוהולי, לא יין וודאי שלא משקה חריף אחר, בפרט בזמן כזה שזה עלול להביא לעניינים והנהגות שאינן רצויות כלל וכלל. בשמיני עצרת ביום שמחת תורה ביום מסיימים לקרוא את התורה. המנהג שלנו שעושים את ההקפות אחרי שחרית לפני קריאת התורה, ולאחר מכן קוראים בתורה. בקריאת התורה מסיימים את ספר דברים בקריאת פרשת וזאת הברכה, ולאחר מכן מתחילים מיד את ספר בראשית. מסמיכים התחלה לסיום סיום להתחלה, שזה בקריאת החלק הראשון של פרשת בראשית. לאחר

47:33 דובר 2 מכן יש איזכור הזכרת נשמות, או כפי שהזכרנו העניין, ניכר העניין של הזכרת נשמות זה לתת צדקה עבור נשמות הנפטרים. לאחר תפילת מוסף סועדים את סעודת יום טוב, והרבי הנהיג שבכל שלושת הרגלים וראש השנה, אחרי תפילת מנחה יעשו התוועדות עם נטילת ידיים וידברו מהעניינים ששייכים לחג. והרבי בדרך כלל בהתוועדויות האלה מזכיר על העניין של הוספה בקביעות שיעורי תורה, בנתינה של צדקה לקרן השנה, וכן בכל העניינים שקשורים לשמחת התורה, כלומר להוספה בעניינים של שיעורי תורה, חת"ת, רמב"ם וכולי. אחרי שמחת תורה מגיע איסרו חג. אומנם אין באיסרו חג איסורי מלאכה, אבל המנהג הוא לעשות סעודה מיוחדת, וחז"ל אמרו כל העושה איסרו לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן. מביאים על זה את הכתוב שנאמר איסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ולכן יש עניין לעשות סעודה נוספת ביום הזה כדי להראות את החביבות שלנו לחגים ולמועדי השם. בתפילת מוסף של שמיני עצרת מתחילים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם. מתפללים את תפילת גשם, שהיא תפילה מאוד מיוחדת, והחל מהתפילה הזו משנים ממוריד הטל למשיב הרוח ומוריד הגשם. אבל מי שטעה ולא אמר משיב הרוח, אלא אמר מוריד הטל לא חוזר על התפילה, ולכן מתפילת מוסף וכמובן אחר כך מנחה ומהערבית של מוצאי החג אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם עד ליום טוב הראשון של פסח בתפילת מוסף. רק לא משנים בברך עלינו לומר ותן טל ומטר לברכה עד לז' מרחשוון, עדיין ממשיכים לומר ותן ברכה. בז' מרחשוון משנים ומתחילים לומר ותן טל ומטר לברכה. זה שונה מפסח. בפסח מיד שמתחילים לומר מוריד הטל אז גם אומרים ותן ברכה. אבל בשמיני עצרת בשמחת תורה, כשמתחילים לומר מוריד הטל

49:53 דובר 2 זה לא חל גם כן על ותן ברכה, רק בז' מרחשוון כאמור לעיל.