הלכות בניית סוכה - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הלכות סוכה. אה, נעשה איזו הקדמה בחלק הראשון של מידות הסוכה על טפח ואמה. הרי ידוע שאמה לפי מי שהולך לפי הגר"ח נאה, פשטות חב"ד, פשטות הספרדים גם, זה שאמה זה ארבעים ושמונה סנטימטרים, והרי טפח זה שישית אמה, כך שזה יוצא שמונה סנטימטרים. אבל יש דבר מאוד חשוב שנראה מאוד, מאוד קטנוני ונראה עד כמה הוא יכול להיות ה-- להוות הבדל מאוד גדול בין סוכה פסולה לסוכה כשרה, שזה הצנטים שצריך להוסיף או לגרוע מאותה אמה. הרי הגר"ח נאה זה גם מובא בשער הציון, המשנה ברורה מביא את זה, חושש לאמות שהן טיפה יותר וטיפה פחות מארבעים ושמונה סנטימטרים. זאת אומרת שעל אף שאמה ממוצעת זה ארבעים ושמונה סנטימטרים, אנחנו נחשוש גם לאמות של ארבעים ושבע וארבעים ותשע. כך שהסנטימטר הזה שאנחנו מוסיפים לאמה, כשאנחנו עוברים לטפח שזה שישית אמה, אז מתווסף שישית הצנטים, שזה אפס פסיק שבע עשרה סנטימטרים, בין מילימטר לשני מילימטרים. אז זה נראה משהו מאוד, מאוד זעיר, אבל נראה עד כמה הדבר הזה הוא חשוב. כך שאותו טפח שהוא שמונה סנטימטרים, הוא יכול להיות שמונה סנטימטרים פסיק שלוש עשרה או בלי פסיק-- אה, כך שאותו טפח שהוא שמונה סנטימטרים הוא יכול להיות שמונה סנטימטרים פסיק שבע עשרה או שבע פסיק שמונים ושלוש. אז זה נראה טיפה מתמטיקה מסובכת, אבל נראה עד כמה הדבר הזה הוא חשוב. לגבי מידות הסוכה, אז המידה המינימלית זה עשרה טפחים. טוב, פה לא צריך, אה, יותר מדי להיכנס לחישובים. בכל מקרה, כולם עושים, אה, סוכות שגובהם מעל השמונים, שמונים ושתיים סנטימטרים, כך שאין מה לחשוש וגם מבחינת הגובה המקסימלי שזה עשרים אמה. הרי מעל עשרים אמה צריך לעשות מבנה מאוד,

02:06 דובר 2 מאוד חזק וזה כבר לא נראה דבר שהוא ארעי. עשרים אמה זה קצת פחות מעשר מטרים, תשע פסיק ארבעים, תשע מטר ארבעים. אז גם בזה בדרך כלל אנחנו, אה, לא צריכים לחשוש, כי אנחנו באמת בין שמונים סנטימטרים לעשרה מטרים זה בסדר גמור. מבחינת השטח של הסוכה, אז הסוכה צריכה להיות לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים. אה, אם נעשה את זה שישה טפחים על אפילו עשרים טפחים זה לא יספיק. זה לא רק עניין של שטח, צריך מה שנקרא לרבע, אה, אפילו במעגל את השבע על שבע. כך שצריך להיות לפחות שבעה טפחים, יוצא חמישים ושבע פסיק שניים סנטימטרים. אם יש לנו רק איזה פרוזדור של חמישים או חמישים וחמישה סנטימטרים, אפילו על עשרות מטרים זה לא יעזור. זה באמת המינימום חמישים ושבע פסיק שניים, זה מבחינת המידות. שוב נחזור לאחר מכן על הסיבה למה כל כך היה חשוב לנו לציין שהטפח הוא יכול להיות טיפה יותר או טיפה פחות משמונה סנטימטרים. בינתיים נעבור לחלק השני שזה הדפנות של הסוכה. אז הדפנות של הסוכה, לכתחילה מה שבחב"ד עושים, מה שכתוב בספר המנהגים, עושים דפנות שלמות, דפנות של, אה, עושים ארבע דפנות, ארבע דפנות או ארבע דפנות שלמות. אה, בדרך כלל דפנות מעץ ובזה באמת אנחנו עושים סוכה לכתחילה לכל הדעות ומעבר למה שנדרש בשולחן ערוך. לפי השולחן ערוך שלוש דפנות מספיקות, ויותר מזה לא ניכנס פה לפרטים, אבל מי שיש לו מעט עץ, יש לו רק במה לעשות שתי דפנות וקצת עם שתי דפנות וקצת אפשר גם להסתדר לעשות סוכה, זה ודאי לא לכתחילה. מי שבאמת נתקע אז יכול לשאול רב, אה, והוא יסביר לו איך עם שתי דפנות

04:05 דובר 2 ועוד איזה קרש אפשר להסתדר לעשות סוכה. אבל פה נלך על לכתחילה שצריך ארבע דפנות. כל הדברים כשרים לדפנות. הדפנות זה לא כמו הסכך שנראה שיש הרבה תנאים שצריכים להתקיים פה אפשר לקחת ממש כמעט כל חומר וזה יהיה בסדר. אפשר מעץ ואפשר מ-ממתכת. רק שהשולחן ערוך מציין שאין נכון לעשות מחיצות מיריעות של פשתן בלוקנים במינת כלא ודעתיה [?]. והיינו שזה לא נכון לעשות מחיצות, לעשות יריעות מסביב, כי אותם יריעות שאנחנו קושרים יכול להיות שבלי שידע פשוט מתנתקים וזה כבר יפסול את הסוכה. ולכן אם אנחנו בן אדם שאין לו את העץ, הנדרש יש לו שלד כן שלד ממתכת ועל השלד הוא רוצה להלביש איזה יריעות מפלסטיק או יריעות מסדינים כמו שאנחנו רואים הרבה פעמים. אז הדבר הזה לבדו לפי השולחן ערוך הוא לא מספיק. יש באמת שיטות אה בשעת הדחק, שאם זה מאוד מתוח אנחנו כן מתירים את זה, אבל זה וודאי וודאי לא לכתחילה. כך שלכתחילה לקחת שלד ממתכת ועל זה למתוח מסביב יריעות מפלסטיק או מסדינים זה וודאי לא ראוי ולא רצוי ואפילו פסול לפי כמה דעות. מה כן? אז אפשר להשתמש באיזה טריק שישלב וזה מאוד מאוד חשוב. פה אנחנו נתעכב כי זה דבר מאוד מצוי. מי שאין לו קרשים מעץ ורוצה כן לעשות סוכה עם יריעות, אז אפשר לשלב יריעות עם חוטים ואנחנו נסביר את העניין. יש הלכה שהיא הלכה מסיני שנקראת לבוד. אז מה הדין של לבוד? זה דבר שאנחנו פוגשים גם בהלכות סוכה, גם בהלכות עירובין. ישנו כלל שאם יש לי מוטות או אפילו חוטים שאני מותח ואני שם הפרש של פחות משלושה טפחים פחות מעשרים וארבעה סנטימטר, נראה שזה עשרים ושלוש

06:15 דובר 2 וחצי תכף, אבל בינתיים פחות משלושה טפחים בין חוט לחוט, ואני שם כמה חוטים כל פעם פחות משלושה טפחים. אז זה נחשב שכל זה זה מחיצה אחת, כאילו שאני ממלא את הריק שיש בין חוט לחוט. אז לעשות סוכה רק עם חוטים כאלה וללא שום סדינים. המגן אברהם מובא בשולחן ערוך אומר שזה לא ראוי, אבל מה שכן, כולם מסכימים שאם אני משלב את החוטים האלה מסביב, נראה תכף איך באמת למתוח את החוטים האלה. אם יריעות מבד או יריעות מפלסטיק, אז זה סוכה שהיא ממש לכתחילה והיא סוכה טובה לכל דבר. עכשיו איך אני צריך למתוח את החוטים? אז פה אנחנו נשתמש במה שאמרנו לגבי המידות של הטפחים. הרי יש לי פה שני דברים כדי שמחיצה תיחשב למחיצה היא צריכה להיות לפחות עשרה טפחים. ואמרנו שכדי שיהיה דין לבוד, והיינו שאני ממלא את הריק שיש בין שני חוטים, כאילו שהכל הוא רצף אחד. אני צריך פחות משלושה טפחים, אז אני זוכר עשרה טפחים. צריכה להיות המחיצה שלושה טפחים בין חוט לחוט. על אף שמעבר מסביב לכל החוטים אנחנו נשים את היריעות. אבל אמרנו שהיריעות בעצמן פה הן רק מצטרפות, אבל הן לא מספיקות. מה שנחשב באמת למחיצה זה אותם החוטים. אז אני צריך חוטים על גובה של עשרה טפחים כאשר בין חוט לחוט אני צריך פחות משלושה טפחים. עכשיו איך אני מסתדר ואיך? הרי אם הטפחים היו של שמונה ס"מ אז היה מספיק לעשות מחיצה של עשרה טפחים, זאת אומרת של שמונים ס"מ, כאשר בין חוט לחוט היה פחות מעשרים וארבעה, זאת אומרת שלושה טפחים עשרים וארבעה ס"מ והכל היה מסתדר. אבל לפי מה שאמרנו לפני כן, אנחנו צריכים

08:13 דובר 2 פה לחשוש מהאמות הגדולות, האמות הסוחקות ולאמות ה-הקטנות, הצבעות, ולכן גם הטפחים יצטרכו להיות בהתאם. והיינו, כשאני חושש פה לעשרה טפחים, אז אני צריך להוסיף על כל טפח, אמרנו, אפס פסיק אחת שבע ס"מ. על עשרה טפחים אני צריך להוסיף על השמונים עוד ס"מ אחד פסיק שבע, כך שעשרה טפחים שלי הם צריכים להיות לפחות שמונים ואחד פסיק שבע ס"מ, היינו שמונים ושניים ס"מ. אם אני עושה יריעות של רק שמונים ס"מ זה ממש בעייתי. אז אנחנו נזכור את המספר הזה, שמונים ושניים ס"מ זה הגובה המינימלי של היריעות עשויות חוטים. המרחק בין חוט לחוט אמרנו שזה צריך להיות פחות משלושה טפחים, אז לכאורה פחות מעשרים וארבעה ס"מ. אבל אם אני הולך על המילימטר עשרים ושלוש פסיק שש, שבע, שמונה תהיה פה בעיה, כי לאחר שאנחנו צריכים להחמיר גם באמות הקטנות, האמות של ארבעים ושבעה ס"מ, שזה שישה טפחים, שלושה טפחים, יוצא שאני צריך לחשוש ששלושה טפחים זה לא יותר מעשרים ושלוש פסיק חמש ס"מ. אז אני הולך עכשיו עם שני המספרים האלה. תזכרו את המספרים שמונים ושניים ס"מ, עשרים ושלוש וחצי. שמונים ושניים זה הגובה של כל החוטים ביחד. עשרים ושלוש וחצי זה הגובה המקסימלי שצריך להיות בין שני חוטים, כי כפי שאמרנו, כשאני מדבר על גובה מקסימלי אז אני צריך לקחת טפחים קטנים, אז שלושה טפחים זה יהיה לא עשרים וארבע אלא עשרים ושלוש וחצי. כשאני אומר שהיריעה צריכה להיות המחיצה על לפחות עשרה טפחים, אז אני צריך ללכת על טפחים גדולים ולכן לא שמונים ס"מ אלא שמונים ושתיים. אז מה שאני צריך לעשות זה שמהקרקע ועד אם אני מותח חוט כל עשרים ס"מ ארבעה חוטים זה לא

10:15 דובר 2 יספיק, כי ארבעה חוטים זה עשרים, ארבעים, כן? העובי של החוט זה כמעט אפסי. עשרים, ארבעים, שישים, שמונים. אני לא מגיע לשמונים ושתיים. אם אני הולך על עשרים וארבעה ס"מ אז זה יותר מדי. כן? אמרנו שצריך מקסימום עשרים ושלוש וחצי, אז תזכרו עשרים ואחד, שתיים או שלוש. והיינו, אני עומד בצורה מדויקת מהרצפה ועד החוט הראשון עשרים ואחד, שתיים או שלושה ס"מ, שזה פחות מעשרים ושלוש וחצי מהחוט הראשון לשני אותו דבר, מהשני לשלישי אותו דבר, מהשלישי לרביעי אותו דבר. אם הלכתי על עשרים ואחד כפול ארבע זה שמונים וארבע זה כבר יותר משמונים ושתיים אז זה מצוין. אז שוב על לפחות שלוש דפנות ואם אני יכול על ארבע כאשר אני משייר פתח אז זה יותר טוב. אמרנו שלתחילה אנחנו עושים ארבע דפנות אז פשוט לפני שאני שם את הסכך ונסביר תכף למה לפני. הדבר הראשון אחרי שאני העמדתי את השלד שלי ממתכת, אני מותח חוטים כאשר החוט הראשון אני קושר אותו אבל בצורה מאוד, מאוד טובה שהוא לא יזוז, כי אנחנו מבינים שאם המרחק צריך להיות לא יותר מעשרים ושלוש וחצי ס"מ בין חוט לחוט, אז אם זה זז אז זה כבר נהיה בעייתי. אז אני עכשיו בונה את הדפנות שלי. אני שם אחרי עשרים ושתיים, עשרים ושלוש ס"מ מהרצפה את ה אני מותח את החוט הראשון על ארבע דפנות ולאחר מכן חוט שני, חוט שלישי, חוט רביעי. על זה אני הלביש את היריעה ויש לי פה דפנות ממש שהן מצוינות לכל הדעות, אין בזה שום בעיה. ישנה הלכה שנקראת בלשון חז"ל "גוד אסיק מחיצתא", משוך והעלה את המחיצה. ההלכה הזו פשוט מציינת שעל אף שהלכתי על מחיצות,

12:16 דובר 2 הרי המחיצות שלי זה החוטים. זה לא הבד שאני הוספתי מסביב, שהוא רק מסייע. כן, זה זה זה החוטים. אז שמתי חוטים על גובה של שמונים ושתיים ס"מ, אבל באמת הסוכה שלי היא שלושה מטר גובה. א-א-אז מה קורה באמת עם המחיצות? הן רק של שמונים ושתיים ס"מ. אבל לאחר מכן יש לי ריק בין החוט האחרון לבין התקרה. אז בזה באמת נאמר אותו כלל של גוד אסיק מחיצתא, משך והעלה את המחיצה. המחיצה מהרגע שהיא כשרה מחיצה של עשרה טפחים, היא נחשבת שהיא עולה עד התקרה. כן, על אף שהיא באמת היא לא, היא לא עולה, אבל זה מה שנחשב. אבל מה שכן, אני צריך לחשוש לדבר אחר שזה מה שנקרא לבוד מן הצד. ופה אני אדגים עם הידיים. יש לי פה את המחיצה שלי. עכשיו המחיצה היא על לפחות עשרה טפחים ופה למעלה יש לי את הסכך. עכשיו המרחק האופקי שצריך להיות בין הסכך לבין המחיצה כשאני מעלה את המחיצה צריך להיות פחות משלושה טפחים. והיינו פה יש לי את המחיצה, אז אני עושה מה שאומרים חז"ל שהמחיצה נחשבת כאילו שהיא עולה, ופה אני מגיע לגובה הסכך. אני צריך למדוד את המרחק הזה אם אני מרחיק את הסכך מהאנך הזה יותר משלושה טפחים יש לי פה איזה בעיה, אבל אם אני פה בשלושה טפחים, המרחק האופקי פה בין הסכך לבין האנך הוא פחות משלושה טפחים, אז בזה באמת אני אומר זה לבוד מן הצד. כמו שיש לבוד אמרנו פחות משלושה טפחים זה כאילו ממולא. אז גם פה החור הזה כאילו ממולא ואז יש לי סוכה לכל דבר. אבל צריך מאוד מאוד להיזהר מתי הדבר הזה הוא באמת חשוב

14:05 דובר 2 ומתי העניין של ה-ה-המרחק האופקי שעלול להיות יותר גדול משלושה טפחים. אמרנו שהמחיצה נחשבת על אף שהיא רק על עשרה טפחים, היא נחשבת כאילו שמגיעה עד הסכך. אבל אני צריך להיזהר מעניין אחר. אני צריך להיזהר למרחק האופקי שיש בין הסכך לבין המחיצה. והיינו, כשאני מעלה את המחיצה כאילו שהיא עולה עד לגובה הסכך, אז המרחק האופקי פה אם אני מרחיק את הסכך יותר משלושה טפחים, יש לי בעיה, אין לי פה רצף, אבל אם יש פחות משלושה טפחים אז גם פה אני משתמש בדין לבוד כאילו שיש פה דבר שהוא ממולא. הרי אני ממשיך כאילו ברקע זה את הסכך, כאילו שהוא מגיע עד ליריעה עד לאנך, ואז הסוכה היא סוכה לכל דבר. יש פה מה שנקרא לבוד מן הצד. ישנו דין של תעשה ולא מן העשוי. הרי כתוב בפרשת ראה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים חג הסוכות תעשה לך. משם אנחנו מבינים סוכות זה עניין של סכך תעשה שצריך לעשות את הסוכה בזה ששמים את הסכך. כך שיש איזה סדר שבו עושים את הסוכה. הסכך צריך להיות הגימור. צריך לעשות את הדפנות ואחרי שהדפנות כשרות שמים את הסכך ובזה עושים את הסוכה. ואם עושים את זה הפוך אז באמת לא מקיימים את אותה ההוראה. וישנם מקרים שבהם אנחנו עלולים באמת לטעות ולחשוב שעושים את הדברים לפי הסדר כאשר פספסנו איזה משהו. ניקח איזה שני מקרים. המקרה הראשון מבוסס על מה שאמרנו לגבי הדפנות. הרי אמרנו שהדפנות הן לא היריעות. היריעות זה דבר שבא להשלים את הדפנות, אבל עיקר הדפנות למי שעושה דפנות ויריעות זה דווקא אותם החוטים שאנחנו מושכים וכשאנחנו מושכים על גובה של עשרה טפחים כמו שאנחנו,

16:07 דובר 2 כפי שאנחנו הסברנו. עכשיו נגיד שבן אדם יש לו איזה שלד של סוכה, שלד ממתכת ועל השלד הוא מלביש עכשיו את הסדין או את היריעה ושוכח למתוח את החוטים ואז הוא שם את הסכך ומישהו אומר לו אתה יודע, יש איזה חוטים שצריך לעשות ופה מותח את החוטים. אז בזה הוא גומר את הסוכה דווקא על ידי מתיחת החוטים ולא על ידי שימת הסכך, ויש פה איזה בעיה. אז באמת לזכור שלפני ששמים את הסכך למי שעושה כאלה צפונות צריך למתוח את החוטים, כל פחות משלושה טפחים על גובה של עשרה טפחים כפי שאנחנו הסברנו. מקרה שני שבו אנחנו עלולים לטעות בעניין הזה של תעשה ולא מן העשוי, הוא מבוסס על מונח הלכתי שנקרא דופן עקומה שאנחנו שוב נפגוש לאחר מכן, אבל פה ראוי להקדים. הרי יש מקרה שיש לי דבר שלכאורה הייתי חושב שזה סכך ובאמת זה דופן. נגיד שיש לי איזה קיר, יכול להיות קיר של בניין ולבניין הזה יש איזה גגון ובצמוד לגגון אני שם את הסכך. אז לכאורה יש לי איזה בעיה, כי אם באמת הקיר הזה של הבניין הוא הדופן, אז הרי אמרנו שהמרחק האופקי בין הדופן לבין הסכך צריך להיות פחות משלושה טפחים, ופה הגגון הוא יכול להיות איזה מטר למשל. אז איך אני יכול להסתדר? אז האמת היא שהגגון לא ייחשב לסכך, הוא ייחשב להמשך הדופן, כך שיש לי את הקיר לאחר מכן את הגגון. זה מה שנקרא דופן עקומה, ואז בצמוד לגגון אני שם את הסכך ואין לי בזה שום בעיה. עכשיו מה יכולה להיות הבעיה במקרה כזה? נגיד שהגגון נפל. יש לי גגון מפלסטיק, אז יש לי את הבניין ופה איזה

18:12 דובר 2 מוטות ברזל שעליהם היה נסמך הגגון. אה אני שם את הסוכה. מה זה שם את הסוכה? הרי הסוכה חלק מהסוכה זה אותה הדופן, אבל אני בונה את שאר המחיצות ושם את הסכך בצורה כזו שהסכך הוא בריחוק של נגיד מטר. הרי דופן עקומה זה יכול להיות עד ארבע אמות, טיפה פחות משני מטרים. אז פה מדובר במטר. אז מטר מה-מהדופן אני מתחיל את הסכך, כי הרי זה מוגבל פה על ידי המוטות שעליהם הגגון, ואחרי שאני מסיים את הכל אני אומר אני צריך להחזיר את הגגון מפלסטיק הזה כדי שהסכך יהיה צמוד לגגון שזה הדופן העקומה. אבל כשעשיתי את זה לפי הסדר הזה, הרי הגגון מפלסטיק הוא לא חלק של הסכך, הוא חלק של הדופן, ולכן בזה אני לא סיימתי את הסוכה שלי בסכך אלא בדופן. זה עוד איזה בעיה בעניין של תעשה ולא מן העשוי. היה צריך קודם כל לשים את הגגון הזה ולאחר מכן לשים את הסכך. אוקיי, אפרופו שני מקרים, אז מה עושים באמת אם עשו את זה שלא בסדר הנכון? אז צריך לדעת שאפשר להכשיר סוכה שהיא פסולה מדין תעשה ולא מן העשוי, בזה שאנחנו מגביהים קצת את הסכך. כן, שוב, יש לי עכשיו איזה סוכה, אבל לא עשיתי את זה לפי הסדר. עשיתי את זה כפי שאמרתי במקרה הראשון למשל, אה כשגמרתי את הסוכה עם החוטים שאה בזה אני גומר את הדפנות ואני לא גומר את הסוכה בסכך. אז מה אני עושה אחרי שגמרתי כאילו את-את הסוכה? הרי אני צריך לגמור את הסוכה בעשיית הסכך. אז פשוט מספיק לקחת כיסא, לעלות ולהגביה את כל הסכך טפח. לאו דווקא כל הסכך ביחד. אני פשוט צריך להגביה

20:09 דובר 2 את כל הסכך, אבל אני יכול להתקדם לאט לאט. אני עולה על כיסא, מגביה טפח ומרחיק את הכיסא עוד טפח, וככה אני עושה על כל הרוחב ועל כל האורך של הסוכה. ובזה באמת זה נחשב ששמתי את הסכך לאחר הדופן ובזה תיקנתי את הבעיה של פסול תעשה ולא מן העשוי. מה קורה בדיעבד? לא עשיתי את זה. עכשיו מגיע יום טוב ומישהו מלמד אותי את הדין של תעשה ולא מן העשוי. מישהו שואל אתכם, וואי, אה יש דבר כזה? לא, לא, לא עשיתי את זה לפי הסדר הזה. שמתי את החוטים בסוף. עכשיו אתם מוזמנים אצל אותו בן אדם. מה קורה? א-א-אז פה צריך לדעת שבדיעבד יש באמת מחלוקת אחרונים מאוד עניפה. המגן אברהם בשם הב"ח וכן הרב עובדיה יוסף מכשירים בדיעבד. אבל יש הרבה פוסקים הלבוש והט"ז והבן איש חי ברב פעלים שבדיעבד אוסרים, ולכן בזה באמת צריך לשאול שאלת רב. זאת לא בעיה קטנה. אבל אבל אבל נגיד שאוקיי, עכשיו אני מוזמן ואין לי רב לשאול. אז אז פה זה מאוד אישי מה שאני אגיד, אבל צריך לעשות את הדברים בחוכמה. הרי אנחנו נוהגים בחב"ד שלא לאכול ולא לשתות שום דבר מחוץ לסוכה. זה גם מובא בשולחן ערוך שזה ראוי, אבל זאת לא חובה. הרי מה שלא מזונות ולא מוציא מעיקרי דינא אפשר לאכול אותם מחוץ לסוכה. אז עכשיו אני מוזמן אצל אדם שאני יודע שהוא לא עשה את סוכתו לפי הסדר הנכון ויש פה איזו בעיה של תעשה ולא מן העשוי. אז יש מי שיחמיר ולא ישתה שום דבר. זה יכול להיות טוב אם זה בן אדם שאני בקשר טוב איתו. אבל אם הבן אדם עלול להיפגע

21:58 דובר 2 מזה שאני לא אוכל אצלו, שאני באמת לא יודע באיזה סדר הוא עשה, אז שוב, זה בדרך אפשר. יש מי שיחלוק עליי אולי, אבל במקרה הזה אולי רצוי כדי לא לפגוע בבן אדם ו-ו-כל מקרה ומקרה לגופו, אבל בצורה כללית להרשות לעצמו לאכול פירות ודברים שהם לא מוציא ולא מזונות ולא דברים אחרים יכולה להיות פשרה טובה. מה קורה עכשיו אם עשיתי את הסוכה? עשיתי את הסוכה לפי כל הכללים. שוב מדובר בסוכה שהדפנות הן עשויות עם אותם החוטים ובאו ילדים והזיזו את החוטים. עשיתי את הדפנות לפני ששמתי את הסכך, מתחתי כמו שצריך את כל החוטים בצורה כזו שהדפנות באמת כשרות ולאחר מכן אני שם את הסכך, כך שהכל באמת נעשה לפי התקנון. הכל טוב ויפה, אלא שבאו ילדים והזיזו את החוטים בצורה כזו שאני פתאום רואה שיש אה בין חוט לחוט איזה רבע מטר יותר מעשרים ושלושה ס"מ וחצי, ולכן הדפנות שלי הן לא כשרות. אה עכשיו זה ערב סוכות. אם אני מתקן את זה אז יוצא שאני תיקנתי את הדפנות לאחר שהסכך היה כבר עשוי. אז אולי יש בזה בעיה של תעשה ולא מן העשוי? אז יש בזה באמת שתי גישות בפוסקים. יש פוסקים שאומרים שלהחר שהסוכה הייתה כשרה אז אין יותר בעיה של תעשה ולא מן העשוי. אם נפלו הדפנות אני יכול להחזיר את הדפנות, אין בזה שום בעיה. אם נכנס החג אז זה נכון שהסוכה שלי הייתה סוכה לכל דבר, סוכה גם לא רק עם העניין המקום של הסוכה, אלא גם הזמן עשה את זה באמת סוכה לכל דבר. סוכה של סוכות. ולאחר מכן אם למשל בחול המועד ה-ה-ה-הדפנות נפלו או שהתרחקו ה-ה-החוטים, אז בזה

23:55 דובר 2 אין לי שום בעיה כי הסוכה הייתה סוכה כשרה לכל דבר ובזה באמת כולם יסכימו שאני יכול לתקן עכשיו את החוטים ולא תהיה לי שום בעיה. או להעמיד את הדופן שנפלה ובזה לא תהיה שום בעיה. אבל אם עדיין לא נכנס סוכות וכבר נפסלה, נפסל הדופן, אז בזה הבן איש חי סובר שיש בזה באמת בעיה של תעשה ולא מן העשוי ונצטרך לתקן את זה כפי שאמרנו, בזה שנגביה את הסכך טפח טפח. בזה אנחנו סיימנו את עיקרי הלכות הדפנות. הסכך צריך לקיים שלושה תנאים. דבר ראשון הסכך צריך להיות צומח מן הארץ. דבר שני צריך שיהיה תלוש. אז זה יהיה תלוש. זאת אומרת לעשות סוכה תחת העץ למשל. אז כמה שהעץ הוא ודאי צומח מן הארץ, אבל הוא לא תלוש ולכן זה פוסל את הסוכה. והדבר השלישי, הדבר צריך להיות כך שהוא לא מקבל טומאה, כך שכל מיני חלקי רהיטים על אף שהם מעץ, הם פעם היו חלק של כלי, כלי מקבל טומאה, ולכן על אף שהם כלים חתוכים עכשיו ואפילו שטוחים, הדברים האלה הם פסולים לסכך בהם. הדבר צריך להיות צומח מן האדמה תלוש אינו מקבל טומאה. סתם דבר מאוד מעניין שמוצאים בגמרא. הרי ידוע שיש מחלוקת בין רבי אליעזר לבין רבי עקיבא לגבי הסוכות שהיו במדבר. אם מדובר כשיטת רבי עקיבא בסוכות ממש כן, כמו הסוכות שיש לנו או לשיטת רבי אליעזר הסוכות בעצם זה היה ענני הכבוד. אז בגמרא ישנו דיון, הרי אם הסוכות היו ענני הכבוד, הרי העננים הם לא צומחים מן האדמה. והתשובה היא שכן, לאחר שהעננים הרי מדובר באדי מים וכתוב בתורה בבראשית שאד יעלה מן הארץ אז אד יעלה מן הארץ. העננים האלה

25:53 דובר 2 הם נחשבים לצומח מן האדמה. סתם אנחנו לא נעשה סוכה מעננים, אבל בפני עצמו זה מספיק חמוד כדי שנזכיר את זה. עוד הלכה לגבי הסכך צריך שתהיה הסוכה צילתה מרובה מחמתה, והיינו שיותר צל. כשאני מדבר עכשיו על הסכך אני לא מדבר על השמש כשהיא כבר באופק ונכנסת דרך הדפנות. כשבאמצע היום השמש זורחת למעלה אז אני רואה דרך הסכך. אם יש יותר צל מאשר שמש אז הכל בסדר. אם יש יותר חורים, יוצא שיש יותר שמש מאשר צל בתוך הסוכה. אז חסר לי סכך. אני צריך להוסיף סכך וצריך לקיים את הדבר הזה. עוד נקודה ישנה גזירת חכמים של נסרים ברוחב ארבע טפחים. הרי לכאורה אם אני לוקח נסרים שהם לא היו, כן, אני לוקח קרשים שהם לא היו חלק של כלים. הקרשים האלה פשוט לקחתי עצים וכן אני כורת עצים ועושה מזה מעין מדפים, אבל שאף פעם לא שימשו כמדפים. זה פשוט לסוכה. לכאורה זה גם צומח מן האדמה, וזה תלוש זה לא מקבל טומאה כי זה אף פעם לא היה כלי, ולכן אפשר לסכך לכאורה עם קרשים כאלה. אז ישנה גזירת חכמים שלאחר שבזמן חז"ל לפעמים היו שמים קרשים כאלה בתקרה בפנים הבתים, אז חששו שאנשים יגידו נו, נו, אז מה ההבדל בין הסכך הזה לבין הסכך שבתוך הבית? גם בתוך הבית יש כאלה קרשים בתקרה ולכן אפשר גם לאכול בתוך הבית. אז כדי לא להגיע לעניין הזה פסקו חכמים שאסור לסכך עם קרשים רחבים יותר מארבע טפחים. ועם הזמן עם עם עם הדורות. אז בתקופת הראשונים היו רגילים לסכך לתוך הבתים אפילו בקרשים יותר יותר דקים, פחות רחבים, כך שמובא בפוסקים שלסכך עם קרשים, אפילו אם

28:03 דובר 2 הם פחות מארבע טפחים זה גם אסור. זאת מילתא דגמרא זה דווקא גזרת הנסרים. אם הנסרים היו יותר מארבע טפחים, ארבע טפחים ויותר. אבל מה שנפסק בסופו של דבר בשולחן ערוך ובפוסקים זה שאפילו נסרים פחות רחבים זה גם אסור ל-ל-לסכך עם נסרים. אז ודאי שיש בזה איזה דבר מינימלי. אה מהרגע שהנסרים בלשון הגמרא זה כן הם קצרים מאוד. כן מדובר על נסרים קצרים מאוד, אז בזה באמת אפשר לסכך. על פי כל הדברים האלה אנחנו נעבור לעוד נושא שזה העניין של לסכך במה שנקרא סכך לנצח. סכך שעשוי מ-ממש מעין מחצלות, מנסרים מאוד מאוד דקים מחוברים ביניהם או מקנים מחוברים. אז בזה יש הרבה דיון ב-בפוסקים ונראה באמת מה הבעיות שהביאו הפוסקים ואיך אנחנו מתגברים על הבעיות האלה לכאורה. הסכך הזה הוא סכך שהוא ממש מצוין לכל דבר. וודאי שצריך לחפש סכך עם הכשר, אבל ננסה לנתח באמת את העניין. הרי יש מי שרצה לפסול את הדבר הזה מצד מה שנקרא גזירת מחצלות. לכאורה יש מי שרצה לפסול את הסכך הזה מצד גזירת מחצלות. הרי אסור לקחת דבר שמקבל טומאה, ואם יש לי מחצלת אה שהיא עשויה לשכב עליה זה דבר שמקבל טומאה. כי הרי אם זר שוכב על מחצלת אז הוא מטמא את המחצלת. אז בזה אה כולם יגידו הפוסקים היום אומרים שטוב, רואים בסכך שאנחנו קונים שהוא סכך שאם מישהו היה שוכב עליו הוא היה מתפרק. הוא לא כזה חזק, הוא לא עשוי לשכב עליו ולכן הדבר הזה באמת אין אין מה לחשוש. לגבי גזירת נסרים. אז גם אמרנו שנסרים אפילו פחות מארבעה טפחים פוסלים. בזה אומרים הפוסקים. הרי כבר האחרונים אמרו שזה נכון שאפילו פחות מארבעה

30:17 דובר 2 טפחים אנחנו פוסלים. אבל אם כפי שאמרנו בלשון הגמרא, וכן אם הנסרים הם קצרים מאוד, אז אין בזה שום בעיה. ופה בכל הסכך לנצח ה-ה-הנסרים הם באמת קצרים ולכן אין את הבעיה הזו של גזירת נסרים. הדבר השלישי שמובא כ-כ-כחשש זה שצריך שהסכך יהיה כזה שמי הגשם יוכל לחדור לתוך הסוכה. אה גם בזה באמת אין בעיה, כי ה-ה-הלייסטים הקטנים הם לא מחוברים לחלוטין אחד לשני. יש איזה סדק קטן באמצע. מים יכולים אפילו אם בקושי, אבל מים יכולים כן לחדור דרך ה-המחצלות האלה דרך הסכך לנצח, ולכן גם בזה אין בעיה. יש מי שרצה לפסול את הדברים האלה כשהם דקים, לא של קנים, אלא האלה יותר דקים, כי רואים באמצע היום שאם אני שם רק איזה מחצלת אחת, רק סכך לנצח אחד. אה השמש כשהיא תזרח, אז זה יהיה ממש מלא שמש לתוך הסוכה, ולכאורה זה ייראה שיש יותר אה יותר חמה מאשר צל. בזה יש שו"ת של הרב אויערבך שאומר את הדבר הזה. דבר מאוד מעניין. הוא אומר שאין מידה. הרי צל מסוים יש כן ואין מידה בהווי הצל. זאת אומרת על אף שנראה שזה מאוד מואר, זה מאוד מואר, אבל צל ישנו. ולכן לאחר שצל ישנו והוא ישנו באמת ברוב הסוכה, אז עדיין זה נקרא צילתה מרובה מחמתה ואין בזה שום בעיה. עוד דבר רצו להקשות מצד דבר שמשתמשים בו במעמיד בדבר שמקבל טומאה. אה גם על זה גם לזה אנחנו נתייחס. אבל לפני כן צריך להסביר מה זה מעמיד. אנחנו נעבור להסביר את הנושא של מעמיד ונראה למה בסכך לנצח באמת אין לנו בעיית מעמיד. אז עכשיו הנושא זה מעמיד. מה, מה, מה העניין של מעמיד?

32:28 דובר 2 חז"ל בנוסף לכל מה שתקנו אמרנו שהסכך הרי צריך למלא שלושה תנאים צומח ושהוא יהיה מנותק ושלא יקבל טומאה ועוד יש את הגזרה של נסרים שלא לסכך בנסרים. גם הדבר שעליו הסכך מונח, מה שנקרא המעמיד, מה שבזכותו הסכך יכול באמת להחזיק גם הדבר הזה צריך שזה יהיה דבר ש-- אה אנחנו עכשיו נתייחס בדין מעמיד. בדין מעמיד אנחנו לומדים עוד גזרה של חכמינו. בדין מעמיד אנחנו לומדים שמעבר לכל התנאים שאנחנו התנינו לגבי הסכך, שהסכך צריך להיות מן הצומח, צריך להיות מנותק, צריך להיות לא מקבל טומאה ויש גזירת נסרים כמו שאמרנו. גם הדבר שעליו הסכך מונח צריך להיות דבר כזה שלא מקבל טומאה, כך שאני לא יכול להעמיד את הסכך. לא רק שהסכך לא יכול להיות ממתכת ודאי, אבל גם הדבר שעליו אני מניח את את הסכך אסור שיהיה מתכת למשל. כן. עכשיו איך אני מסתדר כשיש לי סוכה שהיא סוכה, כן אותה סוכה, סוכת שלד ממתכת, ולזה כבר שמתי את היריעות עם כל מה שאמרנו. עכשיו אני רוצה למלא לשים את הסכך. אז אם אני לוקח עכשיו מעין מוטות ברזל ועל זה שם את הסכך, אני מבין שהרי זה מעמיד בדבר שמקבל טומאה ולכן זה פסול. אז אני אשים לייסטים על הסוכה, על השלד ועל הלייסטים האלה אני אשים את הסכך. אבל הרי מה יקרה מסביב? הרי כשאני שם את הסכך מעל הלייסטים אז איפה שהוא כשהסכך נופל בצדדים, מימין, משמאל או מפה ושם הוא נוגע הרי ב-ב-ברזל. אז צריך להבין בדין הזה העניין זה לא עניין של נגיעה. זה שהסכך נוגע בדבר שאנשים הרבה פעמים טועים וחושבים שצריך לצפות לשים עלים מעל הברזל כדי שזה לא

34:42 דובר 2 ייגע בדבר שמקבל טומאה. אין בזה שום בעיה. הבעיה זה לא עניין של נגיעה, זה עניין של מעמיד. ולכן כל עוד והסכך שלי נגיד ששוב יש לי פה סכך לנצח כמה חלקים, חלק כזה ולאחר מכן עוד אחד ועוד שלישי ורביעי. כן, אז כשאני שם את החלק הראשון אז פה אם באמת שמתי לייסטים אחד, שתיים, שלוש באמצע ואני רוצה להשתמש בשני הקצוות של השלד כדי להניח את הסכך, אז מה? שיש לי פה בעיה מפה ומפה יש לי מעמיד בדבר שהוא ממתכת והדבר הזה הוא בעייתי לכתחילה. ואז מה שאני צריך לעשות זה משני-- בשני הקצוות להוסיף עוד שני לייסטים ולכן זה ייחשב שהסכך הוא מונח דווקא על הלייסטים ולא על המתכת, ובזה לא תהיה לי שום בעיה. אבל מי שירצה לעקוף את הבעיה בזה שיכסה, ישים עלים למשל על המתכת. הרי הדבר הזה לא עוזר כלום, כי כפי שאמרנו גם לחומרה וגם לקולא, באותה מידה שאם יש איזו נגיעה כלשהי על הסכך במתכת, הדבר הזה לא פוסל. זה שאני מונע את הנגיעה, אבל הדבר באמת נסמך על הברזל זו כן בעיה. כך שאם אני לא שם פה שני לייסטים שעליהם אני אחשיב שהסכך נעמד אלא רק יכסה ככה באיזה עלים את שני הצדדים, ופה אשים את הסכך. עלים הם בטלים לגמרי למתכת וזה ייחשב לסכך שהוא, אה, משתמש במעמיד שמקבל טומאה ולכן לכתחילה הדבר הזה הוא בעייתי, ולכן צריך, אה, להבין, אה, מה-מה-מה הבעיה. שוב, לא עניין של נגיעה, אלא עניין של מעמיד. דבר מאוד חשוב להבין זה שכל העניין הזה של מעמיד בדבר שמקבל טומאה זה דבר שהוא רק לכתחילה ולא אוסר בדיעבד בכיעוזה. וכשאני אומר בדיעבד

36:41 דובר 2 זה אם עשיתי כזו סוכה או אם אני נמצא אצל החבר ויש לו סוכה עם סכך שאני רואה שהוא באמת מעמיד את הסכך על דבר שמקבל טומאה, מבחינתי אין בזה שום בעיה לכתחילה, הרי זה כבר אנחנו כבר ב-בדיעבד, הוא כבר עשה את הסוכה. לכן לכתחילה אני יכול ללא שום חשש לאכול. אין מה להחמיר בכלל. זה ממש לא כמו מה שאנחנו ראינו לפני כן. העניין של תעשה ולא מן העשוי שהייתה איזו מחלוקת אחרונים, אה, בדיעבד אם עשו ת-תעשה ולא מן העשוי, אם עברו על ההלכה הזו, אם אפשר באמת לאכול תחת הסוכה. פה, מהרגע שאני העמדתי בדבר שאינו מקבל טומאה בדיעבד כולם מסכימים שזה לא פוסל. יותר מזה, יש פוסקים ספרדים שסוברים שאפילו לכתחילה אין דין כזה והם חולקים על כל העניין הזה ולכן אין לנו מה לחשוש בעניין הזה. יש דין שמובא דווקא בחזון איש של מעמיד של מעמיד, אה, אף אחד, פרט למי שהולך לפי החזון איש חושש לעניין הזה. כך ש, אה, גם בחב"ד וגם, אה, אצל, אה, ספרדים ואשכנזים שלא הולכים לפי החזון איש אין שום בעיה שאותם הלייסטים שעליו-- שעליהם אני שם את הסכך, אה, יונחו על השלד שהוא ממתכת. השלד ממתכת הוא מעמיד של המעמיד ובזה מעמיד של המעמיד. אין בזה שום בעיה שיקבל טומאה. כך שגם הקרשים שעליהם אני שם את הסכך, אם יש לי במקום קרש אחד איזה שני קרשים קטנים ואני צריך לחבר אותם עם מסמרים, אין בזה שום בעיה. וגם אם הסכך ייגע במסמרים. כן, אנשים לפעמים חושבים שצריך לצפות את המסמרים עם, אה, עם נייר דבק או לא יודע מה. אז שוב, נגיעה אין שום בעיה. ויותר מזה, הרי

38:28 דובר 2 המסמרים האלה הם לא יעזרו ישירות לסכך. הם יעזרו ללייסטים שהם בעצמם מעמיד, ולכן המסמרים האלה ייחשבו למעמיד של מעמיד ומעמיד של מעמיד, אין בזה שום בעיה, אמרנו. ולכן לכתחילה אפשר לחבר את הלייסטים, אה, בלי שום בעיה, בלי שום חשש עם מסמרים וזה בסדר גמור. מובא ב-ב-בפוסקים עניין שדווקא לכאורה, אה, מוצג כדבר בעייתי כאשר למען האמת הוא לא כל כך בעייתי. עכשיו מה העניין? יש לי את הסכך והסכך באמת מונח על הסוכה והוא באמת מחזיק טוב על הסוכה. רק שאני חושש שתהיה איזו רוח שתעיף את הסכך אולי באמצע הלילה ואז אני קושר את הסכך שלי בקצוות בנוסף לזה שהיא מונחת על המעמיד ועומדת בזכות ה-ה-- בזכות כוח כובד. אני גם רוצה, אה, לחבר את ה-- את הסכך עם חוטים, אה, מסביב ל-לסוכה שהיא מברזל. עכשיו אותם החוטים, אז אם זה חוטי פשתן, אוקיי, אין בזה בעיה לרוב הפוסקים. אבל אם אני לוקח עכשיו אזיקונים מפלסטיק, אז לכאורה האזיקון הזה יהיה לו דין מעמיד ולכתחילה אנחנו לא מעמידים בדבר שמקבל טומאה. זה דבר ש, אה, מקבל טומאה או לא, אבל מה שוודאי זה דבר שלא מן הצומח ולכן הוא אסור להיות מעמיד אותו אזיקון. התשובה היא כזו. הרי אם הסכך שלי, אה, הוא משופע, כן, הגג שלי של, של ה--של הסוכה משופע בצורה כזו שללא אותם אזיקונים אז זה היה מחליק. אז זה נכון שהאזיקון הוא מעמיד, אבל אם אני שם את האזיקון רק במקרה ויהיה רוח שעלולה להעיף את ה-, את הסכך, אז אין בזה שום בעיה, כי האזיקונים האלה הם לא מעמידים שום דבר, הם רק פה על הצד ש... וכשתהיה איזו רוח מאוד

40:38 דובר 2 חזקה אז באותו רגע באמת זה יעמיד את הסכך. אז אין בזה שום בעיה. אפשר. ודאי שאם יש לי חוט פשתן אז זה עדיף מכל, מכל פתרון, אבל פה אין שום מניעה לקשור את הסכך עם אזיקונים מפלסטיק. אם הסכך בפני עצמו באמת עמד ועל הצד שתהיה איזו רוח, אה, רוח, אה, כשאני אוכל, אם אני ארצה באותו רגע להחמיר ולא לאכול באותו רגע, כי, כי עכשיו האזיקונים, אה, מחזיקים את הסכך אז אפשר. אבל גם זה לא נצרך כי אמרנו שהדין הזה הוא רק לכתחילה ולא בדיעבד ולכן אפשר בשקט, אה, לקשור את הסכך עם אין חוט פשתן עם אזיקונים מפלסטיק וזה בסדר גמור. אם לחזור ל-, ל-, ל-, אה, לסכך נצח, אמרנו שהייתה איזו בעיה אחרת שקשורה למעמיד. עכשיו מה הבעיה? יש סכך כזה שהלייסטים הדקים במקום להיות מחוברים עם איזה חוט פשתן הם מחוברים עם חוט מתכת. זה דבר שלא עשוי לסכך, הרי הסכך הוא לא צריך להיות עשוי לסכך כדי להיות כשר. אם הוא עשוי לשכיבה באמת יש בעיה, אבל אם זה דבר שעשו גויים כדי לעשות מחיצות, אה, א-, א-, א-, אז אפשר להשתמש בהם. אבל מה לעשות שעשו את זה עכשיו עם חוט ברזל וחוט ברזל הוא מעמיד את הלייסטים אחד עם השני ואז לכתחילה לכאורה אי אפשר להשתמש בזה. אז בזה גם יש שיטה של הרב אויערבך שאומר שאם יש לי סכך כזה אז אני אשים את הסכך ועל הסכך אני אשים מוטות ואז המוטות יגרמו שמה שבעצם עכשיו ששמתי מוטות כבדות מעל הסכך, מה שמעמיד את הסכך זה לא אותו חוט ברזל, אבל גם ללא אותו חוט ברזל. אם הלייסטים הדקים היו

42:38 דובר 2 אחד ליד השני עם המוטות הכבדים מעל הלייסטים אז זה גם היה מחזיק ולכן אני יחשיב עכשיו שזה לא חוט ברזל שמחזיק את הסכך נצח, אלא אותם המוטות הכבדים ולכן זה גם פתרון. כך שמבחינת הסכך נצח בחנו את העניין מכל ההיבטים וראינו שאין בו לא בעיה של גזירת מחצלות, לא עניין של גזירת מסרים, לא חשש של גשם שלא יוכל לרדת כי הגשם כן יכול לרדת. לא עניין של חמתה מרובה מצילתה, כי אמרנו שאין עובי בחמה וגם לא עניין של מעמיד. אפילו אם יש איזה חוט ברזל. אם עושים את העצה שאמרנו עכשיו.