יום טוב שני בגאולה - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכולם. אנחנו בעזרת השם היום נדבר על ה... העניין המרכזי, העניין החשוב, הכי, כי חשוב שיש, הכי, הכי בוער, העניין של הגאולה האמיתית והשלמה, הלימוד בענייני גאולה ומשיח, הציפייה לגאולה ועם הזמן לחיות עם הזמן. חגים, יום טוב שני של גלויות. איך בדיוק עושים? האם יעשו יום טוב שני של גלויות? אנחנו יודעים שיש היום, המצב היום הוא כזה שרוב רובן של החגים יש הבדל בין בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ. בני ארץ ישראל חוגגים את פסח, היום הראשון של פסח, יום אחד. בחוץ לארץ עושים יומיים גם ב-ט"ו, גם ט"ז את חג הפסח, שני ליל הסדר וכן הלאה. כל שאר הדברים עושים יומיים. שביעי של פסח גם כן, בארץ יום אחד, בחוץ לארץ יומיים. חג השבועות, בארץ יום אחד, בחוץ לארץ יומיים. סוכות, היום הראשון של סוכות, בארץ יום אחד, בחוץ לארץ יומיים. בשמחת תורה, בארץ יש שמיני עצרת ושמחת תורה. בחוץ לארץ יום אחד זה שמיני עצרת, יום השני זה שמחת תורה ויש לזה הרבה דינים והרבה השלכות והרבה נפקא מינות להלכה. מה צריך לעשות. מה קורה אם מישהו נוסע מהארץ לחוץ לארץ? האם צריך לחגוג יומיים? יום אחד? מי שנוסע מחוץ לארץ לארץ מה צריך בדיוק לחגוג? יש בזה הרבה דינים, הרבה פרטים ובמידה וזה נוגע להלכה צריך לשאול רב באופן ספציפי, כי יש בזה הרבה פרטים. יש יומיים בשנה, שני חגים... אה, אה, ש-שני חגים ב-במהלך השנה מן התורה ש... אין בהם הבדל בין בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ. ראש השנה ויום הכיפורים. ראש השנה גם בארץ חוגגים יומיים. אנחנו עושים אותם יומיים מכיוון שזה מגיע. תכף אנחנו נראה את כל התהליך

02:24 דובר 2 של כל החגים. למה יש יום טוב שני? אז אנחנו נוכל להבין גם כן למה בראש השנה, גם בארץ, בכל העולם בעצם עושים אותו יומיים ולא יום אחד. ולעומת זו-- ולעומת זאת ביום הכיפורים, יום הכיפורים, גם בחוץ לארץ עושים יום אחד מסיבה מאוד פשוטה שאם יעשו יומיים יום הכיפורים זה יהיה בזה סכנה, חס ושלום. עלולים להגיע למצב של סכנה אם יצאו מיומיים, ולכן עושים את יום הכיפורים בכל העולם יום אחד. למרות שגם בהלכה מובא אפשרויות וכאלה שהיו נוהגים לעשות יומיים יום הכיפורים בחוץ לארץ מביאים, יש לזה פרטים, אה, בהלכה. מה קורה אם בן אדם עושה יומיים, האם מותר לו לבקש ממישהו אחר שיבשל בשבילו או אסור לו וכן הלאה לגבי יום הכיפורים, אבל באופן כללי יום הכיפורים זה יום אחד. מה הסיבה בעצם שיש לנו יום טוב שני? ב-ב-בתורה כתוב יום טוב אחד. יום טוב אחד זה מן התורה. פסח, יום, יום אחד, ביום הראשון, ביום השביעי, שביעי של פסח וכן הלאה. יש לנו חול המועד שזה גם כתוב, מופיע בתורה, אבל, אבל כן, שששת ימים תאכל, תאכל מצות וכן הלאה, אבל, אה, זה לא... א-א-איפה כתוב יום טוב שני? יום טוב שני באמת לפי כל הדעות זה מדרבנן. זה תקנה של חז"ל. מה הסיבה שחז"ל באו ותיקנו את זה? הסיבה היא פשוטה. חז"ל באו וראו שיש, אה, אה, צריך לבוא-- הרי בעצם הקידוש, החודש, הקביעה מתי ראש חודש זה נתון לבית הדין. בית הדין הם אלה שמחליטים. בית הדין הגדול הם אלה שמחליטים מתי ראש חודש. האם ראש חודש זה אחרי יום הכ"ט בחודש שעבר, ואז א', מיד אחרי כ"ט מ-מגיע א', או שהראש חודש

04:24 דובר 2 מגיע אחרי ל' של החודש שעבר. היום יש לנו לוח שנה ואנחנו עושים את זה לפי הקביעה של הלל הזקן, אה, יותר נכון אחד הנכדים של הלל, אבל בעיקרון זה תלוי בבית הדין. בזמן בית המקדש לא היה לוחות שנה, לא היה אפשר לעשות לוחות שנה גם כן, מכיוון שהכול תלוי בבית הדין. אם בית הדין מחליט שזה שלושים יום החודש הזה, אז זה שלושים יום וראש חודש יהיה רק ביום השלושים ואחת, ראש חודש של החודש הבא. אם בית הדין מחליט שזה החודש הזה הוא עשרים ותשע יום, אז הראש חודש הוא ביום השלושים. זה בעצם ה-הסדר כל הזמן, ולכן היה הדבר הכי, הכי חשוב היה לדעת מתי זה ראש חודש תשרי בשביל ראש השנה ובשביל חג הסוכות, ומתי זה ראש חודש ניסן בשביל חג הפסח. לדעת האם אנחנו חוגגים את חג הפסח בט"ו, ב-- אחרי, אה, מתי בדיוק היה א' ניסן כדי שנדע מתי זה ט"ו בניסן, שאז אנחנו חוגגים את חג הפסח. אז זה תלוי מתי בית הדין קבע שא' ניסן. יכול להיות שהוא קבע שזה יהיה אחרי כ"ט של חודש אדר, יכול להיות שהוא קבע שזה יהיה אחרי ל' של חודש אדר. זה הכול תלוי בקביעת הירח לפי החישובים של הירח. עכשיו, ברגע שבית הדין קבע מתי זה א' ניסן לדוגמא, אז הוא בא ומפרסם את זה בכל העולם, בכל מקום. אז בהתחלה היו משאים משואות, כך כתוב, היו מדליקים אש במקום אחד ואז היו מעבירים. אחד רואה את האש, כן? רואים זה אש דולקת, רואים מדורה באחד הערים ליד בית הדין, ואז מי שנמצא במקום רחוק ורואה את המדורה אז הוא מדליק גם כן מדורה,

06:09 דובר 2 וההוא רואה את המדורה ומדליק גם כן מדורה וכן הלאה, וככה דרך הראייה של המדורות יודעים, ברגע שרואים את המדורה יודעים עכשיו ראש חודש. זה היה הסדר. זה היה הדרך לבוא ולדעת מתי ראש חודש. ככה זה התפרסם וככה ידעו מתי זה א' ניסן, מתי זה א' תשרי, אה, ואז, אה, באים ויודעים מתי לעשות את חג הפסח ומתי לעשות את חג הסוכות. ואותו דבר גם לגבי כל שאר ראשי חודשים. אבל משקלקלו המינים, באו המינים, היו אנשים כופרים בזמן בית המקדש השני, שהם באו וקלקלו. מה הם באו וקלקלו? הם היו עושים גם כן תרמית, היו עובדים בעצם על האנשים בשביל שלא ידעו בדיוק מתי ראש חודש, הם לא סמכו, הם היו-- לא האמינו בתורה שבעל פה, חלק מהם גם לא האמינו בכלל בתורה. אז הם באו וניסו לבלבל את העם. מה היה קורה? ברגע שמגיע היום השלושים אז הם כבר, אומנם בית הדין החליט שראש חודש הוא רק למחרת, אבל הם כבר התחילו, היו מדליקים אש בראשי ההרים ואז היה רואה את האש דולקת, היה מעביר, מדליק גם כן הוא את האש וכן הלאה, וכולם אומרים, "הנה היום ראש חודש", אבל בית הדין לא קבע. בסדר. המינים באו וקלקלו, אז לכן ראו שאי אפשר לסמוך על האש הזאת, אי אפשר לסמוך על המשואות האלו ולכן באו ועשו פתרון אחר. מה הפתרון? הפתרון שלוחי בית דין. באים שלוחי בית דין, שלוחים של בית הדין באים ורצים, הולכים, הולכים, הולכים במהירות לכל מקום, מקום שמגיעים אומרים, "אנחנו שלוחי בית הדין", ויהודים אפשר לבוא ולסמוך עליהם שהם באמת שלוחי בית הדין. הם מכירים אותם כנראה, יודעים שהם לא שקרנים, זה לא

07:52 דובר 2 אנשים שמהרמאים, הם לא שייכים לצדוקים, לא ל-ל-לכופרים שבאים ו-ומנסים לבלבל. למרות שגם בזה הם ניסו לבלבל, הם ניסו גם כן לעבוד על בית הדין ולהגיד להם שהם רואים את הירח. לא משנה, היה כל מיני דברים שהם ניסו לבוא ולהפריע, אבל ברוך השם לא עלתה בידם. על ידי שלוחי בית הדין היו מגיעים ובאים ורואים בדיוק, אה, ככה לכל מקום ומקום. אומרים להם תשמעו, גם אם הגיעו אחרי יומיים, אחרי שלושה ימים, אז אומרים להם תשמעו, ראש חודש היה לפני ארבעה ימים. זהו, תדעו עכשיו זה ראש חודש ומכאן והלאה אתם חוגגים את פסח לפי ראש החודש שאמרנו לכם. וככה היה בכל המקומות. אז השלוחים היו מגיעים לכל המקומות, אבל היו מספיקים להגיע רק לכל ארץ ישראל במהלך השבועיים האלו עד פסח ועד סוכות. בפסח עוד היה שבועיים ללכת לכל המקומות, אבל בחג הסוכות אנחנו מורידים את הימים של ראש השנה, מורידים את השבתות, מורידים את החגים כי אי אפשר ללכת, אה, מחוץ למחוץ לתחום אלפיים אמה בשבת וכן הלאה. אז לא היו הולכים, לא בשבת ולא ביום הכיפורים, אז זה לא היה דוחה את השבת ואת יום הכיפורים, ההליכה של בית הדין. אז היו מגיעים עד מקום מסוים עד לשטח ארץ ישראל, מקומות שיש שמה יהודים. זה מה שהצליחו להגיע, רק לשם הצליחו להודיע איפה נמצא, מתי בדיוק ראש חודש תשרי ומתי ראש חודש ניסן. כל המקומות שבית הדין לא הגיע. אז מה עושים? אז אמרו להם תעשו יום טוב יומיים. יום טוב יומיים, עד שיוודע לכם בדיוק מתי ראש חודש, אז בינתיים מספק תעשו יומיים. מה זה יומיים? יום כן, יום טוב ראשון, אה, מספק ויום טוב

09:38 דובר 2 שני מספק, כי אתה לא יודע בדיוק מתי היה ראש חודש. יכול להיות שראש חודש היה ביום השלושים ואחת, יכול להיות שראש חודש ביום השלושים. אז תעשה מצד הספק גם תעשה את פסח גם לפי יכול להיות שזה היה ביום הזה, יכול להיות שזה היה ביום הזה ראש חודש, תעשה פסח יומיים. אותו דבר תעשה שבו-- שבועות יומיים, אותו דבר תעשה סוכות יומיים וכן הלאה. בראש השנה, ראש השנה לא היה אפשר להגיע בכלל לכל המקומות, רק לירושלים היה אפשר לבוא ולפרסם, וגם בירושלים עצמו לפעמים היו מגיעים עדים ממש לפני השקיעה וזה היה יוצר בלבולים ובלאגן. אז באו וקבעו שגם בירושלים וגם בכל מקום ומקום עושים ראש השנה יומיים. זה היה, זה באמת מזה, מאז נקבע שראש השנה הוא יומיים ושאר החגים בארץ יום אחד, בחוץ לארץ יומיים, חוץ מיום כיפור שאמרנו שזה מצד הסכנה אז עושים יומיים. זה הדין לגבי, אה, לגבי החגים, לגבי יום טוב שני. זה כל זמן שבית המקדש היה קיים יותר, נכון? שהיה קידוש החודש על פי הראייה. אחרי שבית הדין, אה, כבר הפסיקו לעשות קידוש החודש על פי הראייה מצד-- מכיוון שיש לזה הרבה אריכות, למה? למה הפסיקו שמסרנו ב-- יש שיעור שמסרנו בנושא הזה בעניין קידוש החודש. מה הסיבה? מתי בית הדין הפסיקו לקדש את החודש וכן הלאה. יש בזה הרבה אריכות בעניין הזה. לא ניכנס לזה עכשיו, אבל ה-- ברגע שהפסיק ה-ה-הפסיק להיות בית דין סמוכים הפסיקו בעצם לקדש על פי הראייה, אז יש לנו היום זה קידוש החודש, זה נקרא קידוש על פי החשבון. מה זה על פי החשבון? הלל, אחד מבניו ונכדיו, אה, מצאצאיו של הלל הזקן, עשה, אה,

11:34 דובר 2 קידוש החודש על פי חשבון כדי שאנחנו נוכל לבוא ולעשות היום מתי ראש השנה, מתי יום הכיפורים, מתי סוכות, מתי פסח. הכל זה לפי החשבון שעשה הלל, אה, שזה בעצם חשבון לכמה מאות שנים ועד עד סוף האלף השישי אני חושב יש, כבר אפשר לעשות חשבון בדיוק, לדעת מתי יוצא ראש חודש, מתי יוצא, אה, כל החגים. יש את זה בסימן תק"ח בהלכות ראש חודש, שמה מופיע, הטור כותב, מביא את ה, את כל הלוח ועל פי זה עושים בעצם היום את כל הלוחות שנה, בדיוק מתי יוצא כל דבר, מתי ראש חודש ו-ומתי יש חודש של ל' יום, מתי יש חודש של כ"ט יום וכן הלאה. אז זה בעצם הלל, הוא קידש את כל החודשים ואת כל השנים כולם עד שיבוא הגאולה האמיתית והשלמה. היום, אז במילא היום אמנם אנחנו לא-- אנחנו מה שנקרא, אנן בקיאין בקביעא דירחא אנחנו יודעים בדיוק מתי הקביעות של ראש חודש. אז למה אנחנו עושים יומיים? בעצם אנחנו יכולים לעשות גם בחוץ לארץ גם כי יודעים בדיוק מתי ראש חודש. אז למה צריך לעשות יום טוב שני? אז זה כתוב חז"ל באו ואמרו, היזהרו, אמרו לבני חוץ לארץ, היזהרו במנהג אבותיכם שביניכם צריך להמשיך לעשות יומיים, יום טוב גם היום, גם בזמן הזה. רק מה? היום הראשון הוא מן התורה. היום השני זה לא מצד ספק, זה כבר יש לזה קצת גדר אחר בהלכה. בעבר זה היה ממש ספק דאורייתא, אז ש-- יום טוב הראשון ויום טוב השני אתה באמת לא יודע מתי בדיוק ה-הראש חודש. אז במילא שני הימים היו ספק דאורייתא, אבל, אה, היום אז מכיוון שיודעים בדיוק מתי קביעות החודש,

13:12 דובר 2 מתי נקבע ראש חודש וכן הלאה, אז במילא היום הראשון זה ודאי, זה דאורייתא ודאי. היום השני הוא מדרבנן, מדרבנן מצד היזהרו במנהג אבותיכם שביניכם. עכשיו זה עד לכאן זה הדין. אז זה ה-הצד ההלכתי. מה בעצם המקור לכל הנושא הזה של ראש חודש, של, של, של יום טוב שני? מאיפה בעצם מגיע המושג הזה שנקרא יום טוב שני? בחסידות מוסבר שבעצם יום טוב שני הוא בעצם מגיע כתוצאה מירידה רוחנית. ירידה רוחנית, ככה מובא האדמו"ר הזקן ככה כותב בליקוטי תורה של שמיני עצרת: "הנה יום טוב הוא בחינת שמחה", הוא אומר, "כמו מלך שדרכו לשבת בחדרי חדרים ובזמן שמחתו הוא מתגלה ומתראה, ככה הקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו בעיקר תפארתו, כמו שהיה בזמן העלייה לרגל בבית המקדש, כשם שבא לראות כך בא להיראות. הנה בזמן שהבית המקדש קיים הייתה השמחה על מכונה והיו יכולים לקבל את הגילוי האלוקי בגילוי בלב כמו דרך חלון פתוח. אבל בזמן שאין בית המקדש קיים נאמר מציץ מן החרכים, ולכן הגילוי האלוקי מתגלה באופן מצומצם ביותר על ידי נקב וסדק קטן שבקוטר ולא בבת אחת." כלומר לכן צריך לעשות יום טוב שני, כי רק כך יכולים לקבל את הגילוי האלוקי בשלמות. לכן בחוץ לארץ שלא יכולים לקבל את הארה האלוקית שמתגלה ביום טוב ביום אחד צריכים לעשות יום טוב שני. אבל בני ארץ ישראל שעליה נאמר ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך דורש אותה, הם יכולים לקבל ביום אחד את אותו האור כי טוב. במילא אומר האדמו"ר הזקן ומדובר פה בעצם בירידה רוחנית ולכן עושים יום טוב שני. אבל מצד העניין צריך לעשות יום טוב אחד. היום בחוץ לארצי אפשר לקבל את הגילוי האלוקי

15:00 דובר 2 בבת אחת, אז מקבלים את זה מה שנקרא בחתיכות, במנות. אבל בארץ ישראל מקבלים את זה ביום-- ב-ב-בבת אחת, בפעם אחת. ואנחנו בעצם מגיעים לשאלה המעניינת האם בגאולה אמיתית והשלמה אנחנו נמשיך לחגוג יום טוב שני או לא? אז פה צריך להזכיר, צריך לציין ככה, זה ברור שאין יום טוב שני של גלויות. זה כבר לא נקרא גלות. השאלה אם בכלל יהיה יום טוב שני או לא. אז קודם כל נביא את השיטה שאומרת שכן צריך לעשות יום טוב שני לעתיד לבוא, כן? יש לנו סברה, קודם כל סברה, התורה-- קדושה לא זזה ממקומה. ברגע שזה נהיה קדוש זה נשאר קדוש גם כן לעתיד לבוא. החתם סופר אומר, יש לי, אומר, ברור לי שזה יהיה-- יש יום טוב שני של גלויות לעתיד לבוא, של גאולה, ככה הוא אומר. אומר כזה דבר החתם סופר. אומר, נראה לי כי ארחיב השם את גבולנו במהרה בימינו, ואז כל הימים והאיים שבים הגדול הכל שייך לארץ ישראל, גם האיים שבים האוקיי-- שבים התיכון. הוא אומר, אז אם ככה, באותם רצועות יבשה, באותם ניסים זה נקרא רצועת יבשה, אז אי אפשר הרי להודיע. איך אתה תוכל להודיע וגם כן ממקומות רחוקים אפילו על ידי, אפילו על ידי אש אתה לא-- יש מקומות בים שאתה לא, לא תוכל להגיע אליהם. אז הוא אומר, יעשו אז לכן במילא אם יעשו שני ימים טובים של גאולתנו ולא של גלויות. אומר לפי זה גם כן הוא מסביר, ככה אומר המגן אברהם כותב שבעצם יש לנו רמז לעניין של יום טוב שני של גלויות ממתן תורה המקורי. מתן תורה כתוב שלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה. ומי שעושה ומי שיעשה חשבון

16:50 דובר 2 כותב עכשיו ככה. בשבת ניתנה תורה ו-ו-והיציאה ממצרים היה ביום חמישי. מה הראיה שיציאת ממצרים היה ביום חמישי במקור? אני מדבר על מתן תורה המקורי על יציאת מצרים המקורית בשנת ב'אלפים תמ"ח. מתי זה היה? היה ביום חמישי. מה הראיה? עשירי בחודש עשירי בניסן זה היה השבת הגדול. כתוב שבעצם היינו צריכים לבוא ולעשות שבת הגדול, לחגוג את הנס שהיה במכת בכורות מצרים. היינו צריכים לעשות את זה בי' בניסן, רק שבי' בניסן גם מתה מרים. אז לכן לא עושים את זה לפי התאריך בחודש אנחנו עושים את החגיגה של מכת בכורות מצרים. אנחנו עושים את זה בשבת, שבת שסמוכה לניסן. שבת שלפני פסח, שבת שסמוכה לפסח. זה נקרא שבת הגדול על שם הנס הגדול של מכת בכורות מצרים, שהקדוש ברוך הוא הכה את המצרים על ידי הבכורים, כי הם היה ביניהם מלחמה גדולה כתוצאה מזה שהם ידעו שהולך להיות מכת בכורות. אז אם שבת זה י' בניסן, בשבת המקורי שבת הגדול המקורי היה בי' בניסן. יציאת מצרים בט"ו בניסן היה ביום חמישי. מט"ו בניסן עד חג השבועות יוצא בעצם שהיה חמישים ואחת יום. לא חמישים יום כמו היום, אלא חמישים ואחת יום. למה? כי פשוט יום חמישי אתה סופר שבעה שבועות, ארבעים ותשעה ימים ועוד יומיים עד שבת. אז יש לך חמישים ואחת יום. מיום חמישי תספור שבע שבועות ועוד יומיים, זה יוצא לך חמישים ואחת יום, כי זה הרי שבת, בשבת ניתנה התורה. אה איך בדיוק זה מסתדר מצד התאריכים? אז כנראה שגם ניסן וגם אייר שתיהם היו חודשים שלמים ולכן יש לנו חמישים ואחת יום. אז אומר, אומר המגן אברהם אז איך זה? למה זה

18:39 דובר 2 יוצא בצורה כזאת? למה? למה יש לנו חמישים ואחת יום המקורי? הרי בדרך כלל זה חמישים יום מ-מ-מפסח עד שבועות. למה פה זה ביום החמישים ואחת ניתנה התורה בשבת? אז אומר מגן אברהם פה הוא רמז לנו על יום טוב שני של גלויות. פה יש לנו רמז מן התורה על יום טוב שני. לכן זה לא חמישים יום, זה חמישים ואחת יום. כמו שעושים היום בחוץ לארץ, שעושים חמישים יום ואחר כך עוד יום אחד נוסף. חג השבועות הוא יום אחד ואחר כך יש יום נוסף. מה זה היום הנוסף? זה בעצם רמז לזה. זה מאשר במתן תורה המקורי שהיה חמישים ואחת יום אחרי יציאת מצרים. אז אומר, אומר על זה החתם סופר. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אתה עושה, אתה עושה-- המגן אברהם אמר שזה רמז ליום טוב שני של גלויות. אומר מה זאת אומרת? במתן תורה הקדוש ברוך הוא רמז לנו על יום טוב שני של גלויות. אומר החתם סופר חלילה לרמוז בשעת שמחת ליבו מתן תורה על יום טוב שני של גלויות. הרי בו ביום הם נעשו בני חורין מאומות העולם. גלות? מה נתחר שמע? אומר אלא על כורחך יום טוב של גאולה אחרונה רמוז לנו אשריו המחכה ויגיע. אומר לעתיד לבוא יהיה יום טוב של גאולה. יום טוב שני של גאולה. זה מה שיהיה. זה יישאר גם לעתיד לבוא. אדרבה, לעתיד לבוא זה יהיה יום טוב שני יותר חזק, מכיוון שזה לא יהיה רק מצד מנהג אבותיכם בידיכם. הזהרו במנהג אבותיכם, אלא ממש מכיוון שמקדשים על פי הראייה. ולאו דווקא שאתה תוכל להגיע לכל מקום ומקום בעולם. אז יעשו יום טוב שני של גאולה.

20:11 דובר 2 ככה אומר גם כן בדרשות חתם סופר כבר כתבתי במקום אחר לפי עניות דעתי לעתיד לבוא במהרה בימינו, אמן. לא יקרו שני ימים טובים של גאולות במקומם כלל וכלל, כי זה יהיה לזכר שהיינו בגלות והעלינו השם ופדה נפשנו מכל צרה. ככה אומר החתם סופר. גם אצל הרבי שליט"א המלך המשיח אנחנו רואים שיש רמז שיש מקום לבוא ולהגיד שיחגגו יום טוב שני כהמשך למנהג אבותינו בשמחת תורה תשמ"ט. הרבי הזכיר שיום טוב שני של שמחת תורה זה בחוץ לארץ, מכיוון שכך נהגו בני ישראל במשך רבוי דורות. אז יש מקום לומר שימשיכו וינהגו כך גם אחרי שיתחדש קידוש חודשים על פי הראייה, כשיקוים היעוד והשיבנו לשבתך כבראשונה. אבל למרות שבאותו זמן הוא אומר לא יהיה ספקא דיומא, כי יוכלו להודיע את קידוש החודש תכף ומיד בכל המקומות. כן, זאת אומרת בזמן החתם סופר, יכול להיות שבאמת היה קשה לבוא ולהודיע לכל המקומות, אבל אנחנו רואים היום עם ההתפתחות של הטכנולוגיה שמבחינה עובדתית גם כן, ברגע אחד אתה יכול להודיע לכל מקום ומקום בעולם כן ברדיו וכן הלאה. אתה יכול להודיע לכל המקומות בעולם, גם אלה שאין להם מכשירים, אז יש להם מישהו אחר שיכול להודיע להם. זה יכול אפשר לבוא ולפרסם. אז ראש השנה באמת הרבי אומר מה שמע הרבי בכמה מקומות שזה יישאר באמת גם לעתיד לבוא, מכיוון שזה זה באותו יום שבעצם קובעים את החודש ואותו יום זה יום של חג. לאו דווקא שיוכלו לבוא ולפרסם את זה, ויש בזה גם כן. בכל העולם עושים את זה יומיים. זה יישאר יומיים גם לעתיד לבוא. אבל לגבי שאר הימים אז הרבי אומר לא יצטרכו לבוא ולהודיע לכל המקומות

21:53 דובר 2 כיוון שיודיעו. זאת אומרת לא יצטרכו לעשות יום טוב שני מצד ספקא דיומא, מכיוון שיהיה אפשר לבוא ולפרסם בכל מקום את היום טוב מתי בדיוק התאריך של היום טוב. אבל אפשר להגיד שיעשו יום טוב שני לא מצד ספקא דיומא, אלא בגלל שזה כבר ככה נהגו במשך דורות. הרבה מהדרך זה זה כמו בחג השבועות, שחג השבועות גם כן אין בו ספקא דיומא, כי חג השבועות זה תמיד חמישים יום מאז יציאת מצרים. כן, זה תמיד אחרי ארבעים ותשע ימים של ספירת העומר. זה הרי חג השבועות לא נקבע לפי התאריך בחודש. זה יכול לצאת בעיקרון גם ביום ה' בחודש, או בו' או בז' בחודש סיוון. זה לא, לא חייב להיות דווקא תלוי בתאריך בחודש. זה חמישים יום מאז פסח ואז מפסח עד שבועות כבר כמעט בכל המקומות אפשר לבוא ולדעת בדיוק מתי התאריך, מתי התאריך הנכון והמדויק. אז למה עשו יום טוב שני? יום טוב שני מצד ספק, לא מצד ספק, אלא מצד שלא לחלוק במועדות. לא לחלק בין חג אחד לחג שני. הרבי נשאר בצריך יום ז' בתשמ"ט. בתשנ"א. מה שמע מהרבי שלגמרי יתבטל היום טוב שני בכל העולם ויהיה רק יום אחד. זה מתאים עם הפירוש בחסידות שבעצם כל העולם יעלה למדרגה שבו יהיה גילוי אלוקי אחד, יום אחד גילוי של הקדוש ברוך הוא דרך חלון כמו שאמרנו. אז בשיחה בתשנ"א הרבי אמר. הרבי הזכיר כזה דבר שכ"ט תשרי זה איסור חג בחוץ לארץ דווקא כי מצד ספקא דיומא עושים שמיני עצרת ושמחת תורה בשני ימים. אבל בארץ ישראל שמיני עצרת ושמחת תורה זה ביום אחד. אז איסור חג זה יום אחד לפני האיסור חג שעושים בחוץ

23:39 דובר 2 לארץ. ואז הרבי אומר יש לחקור בנוגע לאיסור חג בחוץ לארץ. מה יקרה אם משיח צדקנו יבוא באותו יום? האם אומרים שיתגלה למפרע שהיום טוב השני לא היה יום טוב? וממילא אין מקום לדיני איסור חג ביום שלאחריו, או שמכיוון שכבר עשו יום טוב שני של גלויות אז כן יעשו למחרת איסור חג. אז משמע יותר בשיחה של שבת בראשית תשנ"א. משמע שהרבי יותר בשיטה שיעשו יום טוב אחד, בפרט אם אנחנו לוקחים בחשבון שכל בני ישראל, או לפחות רובם ככולם, יגיעו לארץ ישראל, אה, כמו שהרבי מזכיר תמיד שכולנו ביחד מגיעים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, לבית המקדש השלישי. אז במילא רובם ככולם של בני ארץ-- של בני ישראל יחגגו יום אחד. אז במילא כנראה זה יגרום שגם בכל העולם, בפרט שעתידה ארץ ישראל להתפשט על כל העולם, אז במילא בכל העולם יהיה את הקדושה של ארץ ישראל ויחגגו יום טוב אחד. אז יכול להיות שיעשו עדיין כל מיני דברים בשביל היום שאחרי זה, יישאר בזה עדיין איזושהי מעלה שזה היה יום טוב שני בזמן הגלות, אבל זה יהפוך להיות בכל העולם כמו ארץ ישראל. עתידה ארץ ישראל להתפשט בכל העולם, במילא יעשו יום טוב אחד בכל העולם. וזה גם כן מתקשר עם, אה, דבר נוסף, עם סיפור מעניין מאוד שהיה בתשכ, שהיה קבוצה של, אה, של, אה, רבנים שהגיעו. זה היה אז בתשכ או תשכ"א, זה היה לפני שישים שנה בערך, זה היה, היה הצ'ארטר הראשון שהגיעו אל הרבי לתשרי. זה היה פעם ראשונה שהגיעו קבוצה גדולה. הרבי עשה בשבילם קבלת פנים, והיה, וזה עשה רעש מאוד, מאוד גדול. הקבוצה הזאת שהגיעו, ביניהם היו הרבה רבנים, הגיעו

25:35 דובר 2 לרבי. ואז במוצאי יום הכיפורים תשכ"א, הרבי אמר, הרבי, אה, אמר בשבילם מאמר מיוחד וקבלת פנים, אה, "לך אמר לבי" תשכ, וגם ביציאה בסיום החג אז הרבי עשה "צאתכם לשלום". היה ממש, אה, משהו מאוד, מאוד, מאוד מיוחד. בכלל יודעים תמיד שאצל הרבי האורחים של הרבי זה, אה, הרבי מקבל אותם בסבר פנים יפות כמו שאומרים. מראה פנים שוחקות לכולם. אז, אה, ה-ה-הגיעו-- היו עכשיו ב-ב-בסעודות, מה שנקרא ב-ב-בזמנים מסוימים, בימים של הסעודה היה ימים שבהם עושים סעודת חג ואז לא כולם, לא כל החסידים הגיעו, רק היו עושים את הסעודה בדירה של הרבי הריי"צ, ואת הרבי מלך המשיח שליט"א ואת הרש"ג ועוד כמה מנכבדי החסידים וגם רבנים היו שמה בסעודה. אז במוצאי יום כיפור ידוע שיש עניין, זה גם כן דבר הלכה שגדולה לדעת שיש בזה עניין גדול. כתוב שזה סגולה לעשירות גם כן שלעשות סעודה ממש במוצאי יום הכיפורים. יש כאלה אוכלים ככה בסיום הצום, אוכלים קצת עוגיות ובזה יוצאים ידי חובה. אבל מובא שאם עושים סעודה ובפרט אם פותחים שולחן, מה שנקרא סעודה בצורה מסודרת, אז מובא שזה סגולה לעשירות. יש בזה עניין גדול. ואצל הרבי שליט"א מלך המשיח רואים בצורה זה שיש סעודה, סעודה של מוצאי יום הכיפורים. כתוב בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך וכן הלאה. זה יש בזה עניין גדול. ואז במהלך הסעודה אז הרבי היה מאוד במצב רוח מרומם, ואז הרבי אמר: "הרי נכתב בעיתונים שהגיעו לכאן רבנים חשובים מארץ ישראל, מן הראוי שיאמרו ויסכימו שמשיח יבוא". ואז אחד הרבנים שהיה שמה אמר: "מה אנחנו צריכים להסכים? מי אנחנו שנסכים? שהרבי יסכים!" ואז הפנים של הרבי שליט"א הרצינו, אבל הרבי לא

27:41 דובר 2 הגיב על הדברים. טוב, עברו כמה ימים, הגיע יום טוב של חג הסוכות. ביום טוב של חג הסוכות גם כן ישבו ביחד. זה גם כן אחד מהימים של הסעודות. הדברים האלה מופיעים מודפסים בספר "המלך במסיבו". שמה זה בעצם כל הדברים, ראשי כל הדברים שנאמרו במהלך הסעודות. ואז אחד הרבנים בא ושאל את הרבי. שאל איך צריכה להיות ההנהגה בפועל של הבחורים שהגיעו לכאן מארץ הקודש ביום טוב שני של גלויות. עוד מעט מגיע יום טוב שני. הגיעו הרבה יהודים, כמו שאמרנו, מארץ ישראל לחוץ לארץ. מה הדין שלהם? הם צריכים לנהוג יום טוב שני או לא צריכים לנהוג יום טוב שני? ואז הרבי שליט"א אמר: "יום טוב שני של גלויות, הרי יכולתם לחסוך זאת לגמרי". אז כמובן, עכשיו אותו רב התנצל, אבל הרבי לא הגיב. אבל, אה, אז כמובן, קודם כל טוב, זה גם מראה לנו עד כמה חשוב באמת לפסוק ולעורר-- לעורר ש-שבאמת שהרבנים יפסקו ושבאמת שככה צריך לעשות. באמת אנחנו נפסוק שהגאולה צריכה להגיע תכף ומיד ממש. אבל גם כן רואים כאן, אפשר להסביר שהרבי אמר את זה בשביל, אמ, אה, איך אומרים? ל-לחסוך את כל השאלות, כי כולנו נהיה בארץ ישראל, כולנו נהיה בבית המקדש. אבל מהלשון של הרבי, "יום טוב שני של גלויות, הרי יכולתם לחסוך את זה לגמרי", אז משמע יותר כמו שאנחנו אמרנו עכשיו, שהרבי בעצם רוצה לחסוך לגמרי את המושג הזה של יום טוב שני של גלויות. ברגע שתבוא הגאולה אמיתית ושלמה לא יהיה יותר יום טוב שני של גלויות. יהיה רק יום אחד בכל העולם, חוץ מראש השנה שאמרנו שזה יהיה יומיים, אבל באופן כללי יהיה יום אחד. טוב,

29:23 דובר 2 העיקר שאנחנו באמת נזכה בקרוב ממש ללחסוך את היום טוב שני של גלויות. הגלויות, ובמתי נחסוך? וכנראה שגם את היום טוב השני אנחנו נחגוג בשמחה רבה את היום טוב בגאולה אמיתית ושלמה תכף ומיד ממש ממש.