מנהגי מלך - סוכות - הרב טוביה זילברשטרום שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אתרוגים הביאו לרבי מ-- אתרוגים שבחרו לרבי מאיטליה, הביאו לרבי כמה אתרוגים והרבי בחר את האתרוג אחד לעצמו ויותר מאתרוג אחד, כי במשך חול המועד היו פעמים שהיה צריך להחליף אותו גם מהדוחק של הקהל שבירך ובמשך השנים היותר מאוחרות גם בגלל המשמוש של המברכים, שזה כל כך היה הרבה עם כל ההידור, אבל כבר היה צריך גם להחליף את האתרוג. אבל, אמ, והרבי חוץ מזה חילק להרבה, להרבה חסידים מיוחדים, הוא חילק להם ארבעת המינים, לאחרים את כל ארבעת המינים, לאחרים הוא נתן לולבים, לאחרים, אה, הדסים וערבות. שני, שני לולבים אחד, אחד הרבי-- את הלולב של הרבי הרבי כרך בעצמו. היה מגיע בערב סוכות והיה נכנס לסוכה וכורך את הלולב שלו. את ה-- היה עוד לולב של הרבנית ואת זה היה ממונה הרב דוד רסקין, עליו השלום, שהוא היה כורך את הלולב לרבנית, וגם ההוראות של הרבי לא פחות משישה הד-- משישה הדסים ו-וכמובן שתי ערבות ולולב אחד ואתרוג. ה-לולב של הרבי תמיד היו עם שלושים ושש הדסים ואחר כך בימי חול המועד וברוב השימוש היה צריך, אה, אה, אה, הדסים התייבשו, אז גם הערבות התייבשו, אז מילא היה צריך להחליף אותם. אז בערבות מקפידים רק על שתיים ולא יותר. כשה-שהחליפו את הערבות הסירו את הערבות הקודמות כדי שלא יהיה יותר משתי ערבות. ההדסים כשהחליפו הוסיפו, נשארו גם ההדסים הקודמים. היה תוספת אבל לא הורידו את הישנים שחסידים והרבי בירך על ההדסים. אז, אה, כמובן שהחסידים אלה שהביאו לרבי היו ממונים. היה אחד, היה אחד שהיה ממונה להביא את האתרוגים, היה אחד שהיה ממונה להביא את הלולבים וכל אחד את התחום שלו. פעם זה שיהיה-- היה צריך להביא

02:31 דובר 2 לולבים, הביא גם אחד מהמינים האחרים. הרבי קיבל רק מאלה שממונים ולא, לא, לא החליף משמרות כל אחד את שלו. באתרוג של הרבי אז הוא היה גדול תמיד והסוג של הגידול של האתרוג. בכלל יש גישה מהו האתרוג שלקחת את האתרוג. כמובן, כל אחד רוצה את האתרוג הכי יפה, הכי מהודר ללא רבב. אבל איזה סוג אתרוג לקחת? במה להשקיע את ההידור? את ההידור להשקיע בגידול של האתרוג או להשקיע בנקיות של האתרוג? מה טוב שיש את שניהם, אבל אם בא אחד על חשבון השני לא כשזו שאלה הלכתית, אלא זו שאלה של הידור, אז במה אנחנו-- אולי אני אקדים ואני אספר מה שסיפר לי המשפיע ר' מענדל פוטערפאס עליו השלום. גיסו ר' בנצי שם טוב עליו השלום נשלח למאסר ור' מענדל היה צריך לשלוח לו אתרוג שיהיה לו בבית הסוהר. אז בעיירה שהוא היה אז הוא ידע שיש בעיירה, אמ, חסיד שמוכר אתרוגים. אז הוא קבע ביום, אה, אה, יום שלישי בבוקר הוא, הוא ילך לקחת משם אתרוג והוא ישלח לבית הסוהר לר' בנצי שם טוב. בעיירה של ר' מענדל היה-- היו שני יהודים שמכרו אתרוגים. היה אחד שהיה מזקני חסידים, והוא היה פעם סוחר אתרוגים, אבל כבר לא היה לו כוח להיות סוחר גדול, ואז הוא עוד מכר לקליינטים שלו הקבועים, אה, כמה בודדים שהיה לו בבית והיה היו באים אליו לקנות, אבל לא היה כבר שוק גדול והכל. והיה חסיד צעיר דינמי, סוחר, והיה לו ריבוי של אתרוגים. אומר לי ר' מענדל שקלתי בבוקר אצל מי אני אלך לקנות את האתרוג. אז הוא אמר שאני אלך, אה, לקנות אצל החסיד. לראות אלטער חסיד. נלך לקנות אצלו את

04:43 דובר 2 האתרוג. קמתי בבוקר והלכתי אליו, בחרתי אתרוג יפה, מהודר. כשארזתי את זה אז הזקן הוא אומר כיוון שבאת אלי עשיתי לי נחת רוח כי רוב הקהל הולך ל-- אז אני אתן לך מה-- אני אתן לך מתנה סיפור. אני התחלתי כשהייתי צעיר ובזמן המוהר"ש, אז המוהר"ש יום אחד קרא וביקש שאני אביא לו אתרוג, והבאתי לו אתרוג. כל שנה אני הייתי מביא את האתרוג לרבי המוהר"ש. הייתה שנה אחת ואין אתרוגים, אין אתרוגים, אין אתרוגים לליובאוויטש, אין אתרוגים לרבי, אין שום אתרוג. הוא טרח והפך את העולם כדי למצוא איזה אתרוג אחד. אז הוא מצא. הוא מצא אתרוג אחד שהיה אבל עם הרבההה-- לא היה מראה הכי יפה, היו לו כל מיני, אמ, לא שאלה הלכתית אבל נקודה שחורה שלא פסלה או מה שנקרא בליטת עלה. היו כל מיני דמויות כצורות על האתרוג שזה ההדר שאנחנו אוהבים על האתרוג לא היה. הוא טרח וחיפש שוב לא היה. ואז הוא מצא עוד אתרוג אחד. האתרוג ההוא היה ממש נקי, צהוב, יפה, אבל הגידול שלו לא היה יפה, היה-- אבל הוא כשר. הוא בא אל הרבי מוהר"ש והוא מציג לפניו את האתרוג. אז קודם כל הוא הוציא לו את האתרוג הזה ה-- עם כל המראות וכל הצורות שיש עליו, והוא שם את זה לפני הרבי ואומר לרבי השנה אין אתרוגים, זה האתרוג שיש. נו, הרבי מוהר"ש כמובן לא צריכים להגיד לו, הוא מיד שואל האם יש עוד אתרוג? אז הוא אומר כן, יש עוד אחד, והוא שם לרבי על השולחן את האתרוג הצהוב ו-- אבל הצורה שלו לא צורה. אומר ה-הרבי לסוחר מה אתה אומר, איזה אתרוג יותר טוב? אז, אה,

06:50 דובר 2 הוא לא ידע מה לענות. הרבי אומר נו, תגיד לי מה אתה אומר, איזה אתרוג שאני אקח? אז הוא אמר לו ל-- את האתרוג עם ה-- עם המראות. אז אומר לו הרבי למה? אז אומר הרבי רואה כזה אתרוג יפה, צהוב, רק מה הגידול לא כל כך יפה ובכל זאת הוא עוד מתלבט. כנראה יש איזה עניין באתרוג עם החסרונות. אומר לו הרבי מוהר"ש: לא, אני אגיד לך. האתרוג הצהוב הזה זה דער גלאטער, א שיינער, אבער ס'איז קיין מענטש נישט. האתרוג השני יש לו את החיסרון הזה והחיסרון, אבל ס'איז א מענטש. אני אתרגם. האתרוג ההוא הוא צהבהב והוא חלק והוא יפה-יפה, אבל אין לו את הגידול. הוא לא אדם, לא מענטש. השני יש לו כל מיני דברים שאולי צריך להיראות יותר טוב, אבל זה מענטש. זה יסוד להנהגה של חסידים בכלל שבאתרוג מחפשים גידול יפה, ואצל הרבי תמיד דבר ראשון זה היה הגידול. הגידול, המענטש! היה כמה פעמים כמה סוגים. אצל הרבי בדרך כלל היה, אה, היה כמה סוגים, בין אלה שהיה גדול והיה גידול וזה ראו אצל הרבי, הקפיד גם אם היה עליו כל מיני דברים, זה נקרא הכל כשר ומהודר. אדמו"ר הזקן כותב שבכלל לא צריכים להסתכל על הדברים האלה, אבל אצל הרבי זה היה ראו את הגידול של האתרוג שיהיה. זה היה תמיד כל השנים כמה סוגים בזה, אבל זה היה. זה היה הכיוון וזה היה כיוון אצל חסידים שיהיה גידול של אתרוג אם אפשר את כל ההידורים כמו הלב שלנו, אז כמובן זה מאוד מאוד חשוב. את הלולבים כשהרבי היה בוחר. יסתכל תמיד שיהיה ישר בזווית עין. בין הלולבים שהרבי בדק יש גם בתמונות. היום רואים איך

08:55 דובר 2 שהרבי בוחר היה מסתכל בזווית, מיישר שייראו שהלולב כמובן יהיה ישר. לגבי האתרוג אז כולנו מקפידים לקחת אתרוג מקלבריה, מאיטליה. צריך השגחה מאוד גדולה על האתרוגים שמגיעים מקלבריה. היהודי יקר רבי יצחק ליפשיץ ע"ה, חתן של המשפיע הרב אבלין[?], שהוא נסע דרך שוויצריה בתש"ה וכתב לרבי הריי"צ מכתב שהוא ראה את ההפקרות הגדולה שיש באיטליה. ההפקרות הכוונה האתרוגים יפים מגיעים משם, אבל אף אחד לא מעניין אותו שהאתרוג יהיה מורכב או לא, כי שמה זה גידול גדול של אתרוגים בפרדסים בלי סוף ומרכיבים אותם וכל מה שאנחנו לוקחים מאיטליה זה שחסק"ס[?] בלתי מורכבים וכל הדברים האחרים. אבל אם שמה גם מרכיבים אז אנחנו מאבדים את כל המעלה של אותו אתרוג. שאתרוג מורכב, הרי ההלכה אומרת שזה כאילו חסר בשיעור שלו. זה לא אתרוג שלם ואי אפשר לברך עליו. ואז הרבי הריי"צ שלח את הרב יעקבסון לאיטליה ומאז רק עם השגחה מיוחדת אנחנו הרבי הריי"צ, וככה המשיך אצל הרבי אחר כך המשפחת יעקבסון ואחר כך חתנו הרב מרדכי הולטיימם[?], והיום הילדים שלו ממשיכים את האתרוגים. לדעת לקחת. בתשכ"ו עכשיו בכפר חב"ד התחילו לקחת אתרוגים והרבי גם שלח את האתרוגים שלו, נתן את זה גם לפרדס של לוריא וגם לפרדס של גרליק. הרבי שלח להם אתרוג. בתשכ"ו ביקר ר' לייזר גרליק מכפר חב"ד אצל הרבי, והרבי ביקש בתשכ"ו אנחנו מדברים מתשכ"ו אז עשרים שנה אחרי תש"ה כן, ח"ו. הרבי אומר לו הפרדס של כפר חב"ד היה לא גדול במיוחד, היו אתרוגים לשווק לחב"ד. הרבי אמר אני רוצה להשתתף בפרדס של כפר חב"ד כי כדי שתגדילו אותו, לקנות שטחים יותר רחבים להגדיל אותו, כי המצב באיטליה נהיה יותר ויותר קשה. בשעתו היה

11:33 דובר 2 שמה חמש מאות פרדסים ונשארו רק תשע בלתי מורכבים. אנחנו מדברים על תשכ"ו. מאז זה נהיה יותר ויותר קשה. צריך להיות מבין גדול כדי להביא אתרוג מאיטליה. אני אדבר מה שאמר לי הרב הולטיימם[?] כשהוא היה נוסע מאיטליה להביא אתרוגים. אני לא אלך לפרט איך בוחרים אתרוג ואיך לדעת שהפרדס הוא בלתי מורכב, אבל הם היו חוזרים עם חליפות קרועות מהקוצים של האילנות והיו חוזרים עם אתרוגים בודדים ביום אחד, וקשה מאוד שמביאים מאות אתרוגים בקטיף אחד. צריך לדעת מאיפה האתרוגים מגיעים. כמובן האתרוג של הרבי, מה שהרבי נתן. אתרוגי כפר חב"ד הם מהודרים. אנחנו, הרבי כותב לברך על אתרוג מקלבריה. הרבי כותב ברשימות והרבי לא פרסם את זה לרבים שהיו גם אצל הרבי עם אתרוג של ארץ ישראל אחר כך, שהם גם היו מנענעים על זה. אז הרבי לא פרסם לנו את זה, אז אנחנו מכירים את האתרוג מאיטליה, אבל כדי לברך על האתרוג מאיטליה צריך להקפיד שהאתרוג יהיה מפרדס בלתי מורכב עם השגחה גדולה. על כל פנים, אתרוגי כפר חב"ד הם בטוח בלתי מורכבים. אז יש כאלה שגם היום כשהם באים מאיטליה והם לא בטוחים כמו שהריי"צ הסתפק והרבי הסתפק, אז יש להם עוד אתרוג להיות בטוח כדי לעשות את הנענועים ואת הדברים האחרים על אתרוג בטוח בלתי מורכב. אבל חובה עלינו את האתרוג שהרבי כותב שלמרות שיש כפר חב"ד ולמרות שזה מארץ ישראל צריך לברך על איטליה, אבל להקפיד מאוד לדעת מאיפה האתרוג הזה מגיע. הרבי כשהגיע לסמסונטי[?] היה לו את האתרוג שלו בסמסונטי[?], את הד' המינים, היה מגיע לסמסונטי[?] מיד היה יוצא מהחדר לסוכה שלו והיה יוצא עם-- עם-- בסוכה של הרבי זה במוצאי יום

13:47 דובר 2 כיפור. הרי אמרנו שמתחיל זמן שמחתנו, ואז כתוב במנהגים שצריך להתחיל בהלכה שצריך לבנות את הסוכה וכל הפחות ללמוד הלכות סוכה, לדבר על הסוכה. אז כמובן שהתמימים במוצאי יום כיפור בנו את הסוכה של הרבי שהרבי הגיע למחרת הסוכה כבר הייתה גמורה. היה תקופה שהיה עץ, היה צריך למשוך אותו כדי שהוא לא יחצה על הסוכה. היה עבודה, כמה תמימים שלא נתנו את זה לכולם להתקרב, הם בנו את הסוכה. היה סוכה-- כשהגעתי לרבי הסוכה עוד לא הייתה הסוכה שעומדת היום. אז זה היה כמה קרשים ששמו. אז היה מחיצה בין ה-- בין הדלת לסכך. אז ככה אלה שהיו בחוץ ואני בתוכם גם הצצנו דרך החריץ לראות את הנענועים של הרבי. על כל פנים ראו את הלולב, אותם נענועים שעוד מעט נדבר ראינו אותם גם בבית הכנסת. על כל פנים, הרבי היה יוצא מה-- בסוכה. בסוכה היה לרבי תנ"ך, היה קביעות, היה מדף שמה, היה שמה חומש והתנ"ך והספרים, כתר שם טוב והמגיד ו... ותניא. הרבי כותב את זה שכל בית יהודי צריך שיהיה השלושה דברים האלה. אז זה מה ששמו אצל הרבי בסוכה. עכשיו הרבי יצא לסוכה עם ארבעת המינים, בי"ג תשרי זה הרי הלולב של הרבי מוהר"ש. תמיד הרבי יצא בזמנים שאני ראיתי עם ספר מאמרים של הרבי מוהר"ש ועם ארבעת המינים שלו, והרבי היה נכנס לסוכה ועושה את הנענועים. אחרי זה נכנס, הדלת פתחו לו והרבי נכנס לסוכה, סגר את הדלת, עשה את הנענועים ואחר כך היה נשאר בסוכה ללמוד עד התפילה. אבל מיד אחרי שהוא גמר את הנענועים אז היה הרבי היה פותח את הדלת והיה נכנס הרב ארליך שאני ראיתי ולוקח את ארבעת המינים ונעמד

16:02 דובר 2 בראש התור שכולם עברו לברך אצל הרבי בלולב של הרבי את ברכת ארבעת המינים. כמובן שכולם י-י-יכלו לעשות את זה אז ה-- רק עשו את הברכה ועצם להרים את זה עוד נענוע קטן ומיד אחר כך בסוכה מצאו אצל עוד יהודים כדי להמשיך לעשות את הנענועים. אף אחד לא עשה את כל הנענועים. היה יהודי מיוחד מכפר חב"ד, רבי ר' כהן. הוא היה היחידי שעשה את כל הנענועים על הלולב של הרבי. אנחנו יודעים שבתשנ"ב אז הרבי נעמד שם ובעצמו והסתכל איך שכל אחד, אמ, עושה את הנענועים. זה דבר שממילא ידוע לכולם. אמ, אבל ככה זה היה בידי הרב ארליך, וכל אחד מתנו נס לאחזיר קיבל את ארבעת המינים. כשהגיע-- כשהרבי-- אה, כשהרבי יגמר לפני התפילה הוא יצא חזרה מהסוכה אל החדר, לבש טלית וירד לבית הכנסת בלי ארבעת המינים, בגלל שארבעת המינים המשיכו, אה, לברך עליהם בסוכה תור ארוך. לקראת חזרת הש"ץ לפני אמירת הלל אז אמרו ל-- הפסיקו את התור, והרב ארליך הביא לרבי לתוך בית הכנסת את הלולב ואת ארבעת המינים, ולקראת הלל הרבי לקח את זה. אחרי התפילה הרבי יצא עם ארבעת המינים ואז שוב קיבלו את זה כדי להמשיך אלה שלא הספיקו אחרי התפילה של הרבי המשיכו עד שנגמר התור. ככה זה היה כל יום מימות, מימות החג. החג וחול המועד אותה הנהגה ובעזרת נשים אחרי שהגברים גמרו אז הנשים ניגשו לברך על הלולב של הרבי. כשהרבי קיבל את הלולב בבית הכנסת כמובן אחרי שזה עבר לא נענועים אלא לכל כנ-- מכל כנפות הארץ לכל כנפות הארץ, אז היה צריך-- אז דבר ראשון הרבי י-י-יסתכל וראינו מה הרבי מאוד מאוד מקפיד. אה, כשהרבי לקח

18:29 דובר 2 את הלולב וארבעת המינים קודם כל שכולם יהיו למטה. לא הלולב בולט אלא הלולב עם כל ארבעת המינים. הרבי היה מוריד את כל המינים ללמטה, הלולב עם כל ארבעת המינים שיהיה להם קרקע אחת לכולם. מאוד הקפיד לראות שהשדרה תהיה מול פניו ו-ו-והחזיק את הלולב ביד ימין. חוץ משנות ההקהל שהרבי החזיק בהלל את כל ארבעת המינים. הרבי דיבר על זה שיחה, הקהל, ואבל תמיד בהלל הוא החזיק רק את הארבעת המי-- את השלושת המינים ביד ימין, ורק את האתרוג הוא צירף רק בנענועים, בנענועים. תמיד בשתי ידיים החזיק את ארבעת המינים, וצריך להדגיש גם כשהרבי ירד-- עזב את המקום והלך לעזרת נשים אחרי הלל תמיד בשני הידיים. אף פעם לא מחזיקים את ארבעת המינים ביד אחת, תמיד לשתי ידיים. ככה גם הלך עם ה-- עם ארבעת המינים לעזרת נשים עם הקפידה כמו שאמרנו כל הזמן, ותמיד החזיק את זה, אה, קרוב אל הלב. הסדר של, הסדר של הנענועים של ארבעת המינים כשמקבל-- מצרף את הלולב לחלק התחתון השליש העליון של האתרוג, והוא מתחבר אל ה-- אל הלולב, אבל עם היד הים-- עם האצבעות של יד ימין הוא גם היה שם על האתרוג גם כן. אז האתרוג אמנם היה בצד שמאל ביד שמאל, אבל האצבעות של היד ימין גם הקיפו ונגעו באתרוג. הביא את זה לכיוון הלב ומהלב הוא הלך לכל הכיוונים כמו שכתוב במנהגים איך ששמים את זה, ותוך כדי במקום שהרבי הגיע לשם, תוך כדי לאותו מקום נתן נענוע וחזר ככה לשמה נענוע וחזר עם המינים אליו ככה ללמעלה, ואחרי זה הוריד והביא אליו אותו דבר ללמטה נענוע וחזר אליו ולכיוון מערב, כמו שכתוב במנהגים בלי להסתובב רק

20:49 דובר 2 בנענוע האחרון. צריך לדעת שבדוגמא לשופר שיצאנו ידי חובה בתקיעות מיושב, אבל אנחנו לא מדברים עד סוף התקיעות. כי למה? כי הברכה נתקנה על, על הלל-- על, על מלכויות זכרונות שופרות. צריך לדעת שגם בלולב הברכה נתקנה-- ה-ה-הנטילת הלולב נתקנה באמירת הלל. יש דיון הלכתי מדוע לא מקפידים לא לדבר מהברכה על הלולב עד אחרי הלל. אז זה הלכתי. אבל הלל והנענועים זה חלק מה, מה, מהנטילת לולב. מילא גם אז היום יש כאלה יש להם לבד ארבעת המינים, אבל כולם צריכים לדעת. בטח בחור בר מצווה גם אם אין לו את הארבעה מינים לבד. יש כאלה הורים רק לאבא יש את ארבעת המינים והוא מתפלל אחר כך מוסף הוא צריך להיצמד למישהו שיש לו את הלולב כדי שבשעת ההלל גם אם אתה לא מחזיק כל ההלל את הלולב אבל אתה נענועים בהלל זה החובה. זה מדין המשנה שצריך לנענע בהלל. צריך להגיד את ההלל ואת ה-- להגיד אותו עם לולב. צריך להקפיד שכולם יגידו הלל עם לולב. עכשיו גם בהלל, כמו שאמרנו קודם, את הנענועים שעושים לא רק בנענועים בבוקר ש-ש-שבוודאי אנחנו עושים בשתי ידיים, גם בהלל, כשמחזיקים את הלולב ואת האתרוג להחזיק אותו בשתי ידיים וממש לא ביד אחד, וגם להשתדל כמה שזה קשה כשהולכים להושענות מחזיקים את הלולב ואת האתרוג בשתי ידיים. איך אומרים אמירת ההושענות זה הדבר היחידי שראינו את הרבי אומר בעל פה. ידע את הכל בעל פה, אבל הוא אמר את זה אחרי החזן שאמר בקול. איך שלא יהיה, זה הדבר היחידי שהרבי לא לקח סידור איתו. היום יש סידורים קטנים ודפים שלוקחים איתנו, אבל צריך להחזיק את הלולב ואת ה--

22:58 דובר 2 ואת הארבעת המינים בשתי ידיים. סוכות היה זמן-- בסוכות עצמו זמן שמחותינו. אז בבשנים שאני הייתי כבר הרבי לא התוועד בתוך הסוכה. רק פעם אחת, כי היה פעם המקום צר וזה מישהו נתלה בסכך ונפל. ואז הרבי הפסיק להתוועד בסוכה. אבל בתשס"ז[?] פעם אחת הרבי התוועד עם הילדים, ילדים של ה-- של המטווח[?] שלו, ואז היה רק הילדים וכל בחור שהיה בפנים היה צריך להיות לו תג והיה תנאי שאם יהיה בחור בלי התג הרבי יצא מהסוכה והיה שמה בחור שהרבי נכנס לסוכה והרבי הסתכל עליו ולא ידע מה קורה. אז רץ השני ושידע מהסוד הזה והרים את ה-- כדי להראות שהוא תג והוא בסדר. אז זה היה מאוד מעניין ויש תמונות מזה איך שהרבי נוטל ידיים בסוכה ורואים נטילת ידיים ורואים את המוציא בדבש ואת השיחה של הרבי לילדים. אבל ככה בתוך סוכות לא היה התוועדות של הרבי בסוכה. אמ אבל היה שמחת בית השואבה, השמחת בית השואבה היה ב שמחת בית השואבה בעיקר. אז ניצלו תמיד את הימי חול המועד שמחת בית השואבה ללכת לשמח את השלוחים אאוט-אוף-טאון שנמצאים ב ב קרבת בקרבת ברוקלין. זה היה הזדמנות. כל שליח היה במקום שלו עם הקהילה המצומצמת שלו, אז כל לילה היו יוצאים חבורות, חבורות, כל השכונה כדי לשמח את האנשים שמסביב אאוט-אוף-טאון. בתוך בשנים האלו שאני למדתי בלוד אז כמעט לא היו בתוך. רק היו כמובן התוועדויות, התוועדויות של זקני החסידים כל הלילה והיו מתוועדים חסידים אנשי מעש. היו התוועדויות בסוכות של חסידים, ריקודים בתוך השכונה לא היה כזה דבר אז. לא היה בכלל הרבה אצלנו, ובטח לא מה שאנחנו רגילים בשנים הכי אחרונות על השמחת בית

25:24 דובר 2 השואבה ברחובות של לוד. הייתי אולי אומר מתי זה התחיל הדבר הזה באחד השנים ש כש היה היה היה רב זושא וילמובסקי[?] היה מגיע בתשרי, הוא היה מתחיל ניגונים. כשהרבי היה גומר את התפילה הוא היה מתחיל ניגון והיה גם מעט שירה אחרי התפילה. ככה לא היה, בטח לא בכניסה וגם כשהרבי יצא זה לא היה. שנה אחת שהוא לא היה אז לא היה מי שהתחיל ניגון ובאמת לא היו ניגונים אחרי התפילה בכלל. הייתה שנה אחת שגם התחילו כמה ניגונים והרבי לא לא לא לא התייחס לזה. היה מאוד תשרי מאוד מתוח. אנחנו רק בעיניים שלנו ראו מה נעשה למטה לא מה נעשה בעולמות עליונים. היה חול המועד מתוח. לא היה הרבי לא התייחס לשירה שהתחילו, לא, לא היה ניגון, לא תנועה אפילו של ניגון. ממש ראו מין מתח שורה באוויר. עד כדי כך מה שהיה שלקראת שמחת תורה בהושענה רבה הרב חודקוב קרא לרב טלושקין, רבי משה, רבי לא משה האבא, אבא של רבי משה טלושקין החזן, והוא קרא לו והוא אמר לו שעל המילים של הללו את ה' כל גויים שיחבר את המנגינה של אשרינו מה טוב חלקנו ושיתחיל את זה בבית הכנסת והרבי התייחס לזה והתחילה אווירה של שמחה. זו הייתה התערותא דלעילא לחבר את השיר הזה. אז שרו את זה לפני זה אשרינו אשרינו מה טוב חלקנו לשיר את זה על הללו את ה' כל גויים, ואת המנגינה הזה התחילו בהושענה רבה אחרי תהילים. ואז התחילה אווירה של שירה והרבי התייחס והיה כזו שמחה שרקדו עוד זמן רב אחר כך. למעשה באותו לילה היינו בחורים ורצינו שיהיה קצת אווירה של שמחה, כי היה הכל מתח.

27:46 דובר 2 אז אחרים התחילו אווירה של שמחה ואחרים הפסיקו כי לא עושים את זה בלי רשות של הרבי. ואז הרב טעלושקין קרא לי. ראיתי שרקדתי עם ידידי הרב גלוברמן, רב שמואל מלוד. אנחנו עשינו שמה ריקוד וצירפנו ממש מתי מספר. הוא אמר לי ראיתי שרקדתם, רציתי לא להפריע לך, רציתי להגיד לך את ההוראה שכבר יהיה כשהרבי נכנס לתהילים שזה יהיה את האווירה הזו. אבל זה היה כמו שהרבי רצה. אז שרו אז אבל את את הפתיחה זה מה שהיה אחר כך. זה שנים אחרי זה כל לילה רקדו והתחילה ההתייחסות של הרבי לגבי הריקודים שהיו בתוך 770 למתס וממ[?] והלאה, עד כדי כך שנהיה צפוף המקום ב-770 ויצאו ל-איסטערן פארקוויי ועד שכל השיחות שהרבי עודד ועודד עד ש-- שמחת בית השואבה היום שהרבי דיבר את ההוראה לצאת מרשות היחיד דווקא לרשות הרבים. דבר דומה גם היה בשמחת תורה שהרבי נכנס להקפות. אז זה רק ה-- אז זה רק אחרי זה בהקפות אחרי מכירת התורה, סוף אחרי כל אמירת הפסוקים התחילו ההקפות. אבל הכניסה אפילו ל-770 שהרבי נכנס לא היה. לא היה מושג אז שהרבי נכנס וישירו שיר, אבל החליטו כמה תמימים שחייבים ולקחו את המנגינה. אני זוכר שאחרים שרים את זה בסוף ברכת המזון. איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי, שהם זה צפויים להתחיל את ההקפות, ואחרים ניסו למנוע, אבל התמימים החליטו שצריך להביא שמחה לעולם. כשהרבי נכנס הוא עודד את זה ומאז זה נהיה מה-- סוף כל סוף זה נהיה ה-הכניסה לשמחת תורה ב-ב-- עם הניגון הזה שהרבי נכנס לבית הכנסת. בשמחת

30:01 דובר 2 תורה עצמו אז היה התוועדות. אז ככה בלילה, בלילה, בלילה הראשון היה אז היה היה הקופס מיד אחרי התפילה, ובליילה השני הייתה התוועדות קודם בערך בוא נאמר מתשע עד שתים עשרה. אחר כך שתים עשרה הרבי יצא והוא אמר שכל אלה שלא העבירו את הסדרה שיצאו החוצה שיתנו מקום לגבאים ל-לוועד המסדר לסדר את הכיסאות לקראת ההקפות וכל, כל אלה שהיו בהתוועדות יצאו ואחרי שעה קלה בנראה אחד וחצי או מתי שזה היה הרבי נכנס להקפות והיה סדר חדש. תפילת ערבית של אותו לילה של ליל שמחת תורה. אז הרבי התפלל בזאל הקטן למעלה. מדוע? כי אחרי מנחה של שמיני עצרת אז ה-- כל הקהל הלך לתהלוכה כשהרבי עומד ומעודד את כולם לצאת לתהלוכה, אז אף אחד לא העיז להראות את פניו ב-במניין של הרבי. אז הרבי עשה תפילת ערבית בזאל הקטן למעלה, ואחרי זה עשו הקפות כמה דקות כל הקפה. הזקנים פסידנא[?] עשו הקפה עם ספר תורה, אז זה היה תפילת ערבית של תפילת ערבית של ליל שמחת תורה. הקהל התפלל ליל שמחת תורה, כל אחד במקומו במקומות שעשו את ה-- את ה-- הלכו לשמח יהודים, וכשחזרו אז חזרו כבר לתוך ההתוועדות של הרבי. בדרך כלל היו היו שנים שהרבי שאל אם כולם כבר חזרו, ורק אז הרבי גמר את ההתוועדות של שמחת תורה וכדי ללכת להקפות. והיו כאלה ש-שחזרו עוד יותר מאוחר ועוד יותר שלוחים שהם נסעו לגמרי לשמחת תורה כדי להיות עם שלוחים אחרים ולשמח יהודים במקומות אחרים. בשמחת בית השואבה של כמו שאמרנו שבאותם שנים לא היה בכלל אה בתח-- בתחילת הערב, גם בשנים היותר מאוחרות שהיה שמחת בית השואבה כל הלילה. אבל לא הפסיק המנהג

32:18 דובר 2 עד היום הזה שיוצאים לאור היסוד ל-לשמח את ה-- לעזור לשלוחים שיבואו קהל וקהל רב עם תזמורת לשמח את השלוחים ואת כל אלה שהקהילה שלהם. באחד השנים הרבי דיבר בתשל"ז, בג' תשרי שהוא רוצה שכיוון שבהולכים לשמח יהודים אחרים בשמחת בית השואבה ויש את האנשים הקבועים שהולכים שנים על גבי שנים, זקני החסידים הלכו למקום כזה והצעירים לשם ועוד יותר רחוק, עד שהתפרשו על כל השטח כמה שניתן לכל השלוחים מסביב. אבל כל השכונה כולה הלכה אנשים וגם נשים וכולם הלכו לשמח במקומות אחרים. הרבי ביקש שכיוון שהולכים לשמח וכתוב בהלכה שיש שמחת חתן וכלה, אז זה השמחה הכי גדולה שיכולה להיות. אבל מה? יוסיף עליך אלוקיך כמשמחך חתן על כלה. בכל זאת אנחנו רואים שיש הלכה שיש פנים חדשות על כל השמחה הזה מוסיף. אז הרבי ביקש שה-ה כשהולכים לשמח המקומיים, שכיוון שיש הרבה אורחים שהגיעו במיוחד לתשרי, אז שיצרפו לכל משלחת לכל הפחות אחד מארץ ישראל ועוד אחד מאירופה, ומילא שיגידו לאנשים שהגיעו, הגיעו קבוצה מקומית מברוקלין מ-770 כדי לשמח, והגיעו גם אורחים מארץ ישראל ומאירופה. וההלכה אומרת שפנים חדשות וגם רואים את זה בחוש שזה מוסיף בשמחה יתרה. אז נו, איך מתארגנים? בבת אחת ברוך השם הגיעו אז מאירופה בעיקר תמימים שהגיעו מכל מקום אורחים ותמימים, אז היה מספיק כדי לפרנס את כל השמחות שהלכו קרוב לשמונים מקומות שהולכים אז היה מספיק כדי לתת לכל אחד. אבל אה היו"ר של צא"ח היה דוד רסקין, איתו, יבדל לחיים, עד היום עובד הרב כסריאל ברוך קסטל, שהוא היה ממונה על ה על פיזור ועל הארגון של הדבר. ארגון של להביא סטודנטים להתוועדויות שהרבי היה

34:46 דובר 2 מדבר לפניהם שיחה, איש ה-- איש הארגון שבתוך צעירי חב"ד. אז הוא ביקש הוא אמר לי שכיוון שהוא מארגן את כל המקומות, הוא דואג את הרכבים ואת האנשים ומי לוקח את מי והכל, אבל את האורחים שמגיעים אני בחור תמים בישיבה בטח מכיר יותר את התמימים שאני אעזור לו להביא לו את ה את האחד מאירופה אחד מארץ ישראל. והסכמתי לזה. הסכמתי לזה. אז אמרתי איך עושים שיהיה מסודר? אז אמרתי לו בוא בוא נכין רשימה מפורטת, כיוון שאני אבקש לכולם לאן ללכת. אז הוא אומר אני מתקשר לכולם. אמרתי לו בוא נכין משהו מסודר מאוד יפה ונכניס לרבי דבר מסודר לכל המקומות שהולכים ומי הולך. הוא אומר לי בבקשה, המכונת הכתיבה של צ"ח שיש לה מכונה וחצי שהייתה או חצ-- או שני חצאים. המכונה לרשותך ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אין לי זמן כי הוא צריך לארגן לא רק את כל שמחת בית השואבה, הוא צריך לארגן גם את כל האורחים איפה שבאים מקורבים, איפה שהם יהיו ואני יכול להעיד עליו ששעה לחג הוא הלך לבנות סוכה שעוד לא הייתה לו בבית ועד היום איש קודש קול כולו מסור לרבי בתוך השכונה של הרבי. הכנתי רשימה של כל המקומות ועם שני עותקים, אז שני עותקים זה היה, היה דף ומאחורה שמים שני דפים דקים עם נייר קופי שחור. אני לא יכול להסביר היום איך שהדברים האלו הולכים. ככה הדפיסו את כל המכתבים של הרבי. היה דף אחד עבה שאותו שלחו ומאחורה דפים דקים כמו נייר משי, שזה העותקים שיש במזכירות מכל המכתבים, וככה. נכנסתי לרבי בערב חג עם-- כמעט הדלקת נרות, נתתי לרב קליין ביד. תעשה לי טובה,

36:51 דובר 2 תכניס לרבי שרואה את התוכנית המלאה של צ"ח של, של שמחות בית השואבה במשך חג הסוכות תשל"ז. ועותק אחד גם תליתי ב-770 ליד הדלתות ותולים שמה את הברכות החתונה למזל טוב ברוך השם, כל ה-- המקומות של לוח מודעות תלו איזה שבע עמודים של כל המקומות, קרוב לשבעים מקומות, איפה ששבעים, שמונים מקומות ומי הולך ולאן הולכים. טוב, היה לי קו ישיר בתוך הדברים האלה, אז לקראת ה-- וברוך השם אני זוכר אז שהרבי התוודע אז בסוכה והיו כאלה שרצו להציץ מאחורי ה-- בין הסכך, לראות בפנים והייתי צריך לתלוש אותם איפה שהם היו עומדים כי צריך להכניס אותם למכוניות כל אחד לאן שהוא צריך לדעת, כי 770 תמיד מעניין. בטח הדבר המיוחד שאז היה ההתוועדות של הרבי. לקראת הסוף ימי חג הסוכות אז אני שואל, כיוון שהיה לי קו ישיר בזה, אז שאלתי את הרב קסטל מתי שולחים לרבי דוח על ה, על הפעילות שהייתה במשך השבוע הזה. אז הוא אמר לי במשך השנה בעזרת השם נספיק לקבל דוחות מכולם, אז אנחנו נכניס את זה בעזרת השם לרבי. אמרתי מתי? אז הוא אמר לי למשל שנה שעברה בתשל"ו אז לקראת י' שבט הכנסנו לרבי את הפעילות של חודש תשרי. תשרי, חשוון, כסלו, טבת, חצי שבט, כמעט חמישה חודשים. ושנים קודמות זה בדרך כלל במשך השנה. אמרתי זה יכול לעבור אליי? בבקשה, מה שאתה רוצה אתה תעשה. אמרתי לפני שמחת הרבי יהיה לרבי דוח על מה שנעשה, כי ב-- היה נהוג אז שכותבים לרבי כל דבר, מי שהלך, לאן הלכו וגם מה דיברו, את התוכן. אנחנו רואים באיגרות איך שהרבי מתייחס כל דבר, כל פעילות למה שנעשו. אני רוצה להקדים

39:08 דובר 2 שבאותה שנה גם הרבי ביקש עוד בקשה לפני בתשרי או לפני תשרי של אותה שנה, הרבי ביקש שיש בכל מקום עם ישראל יש להם גמ"ח, גמילות חסדים, אז יש גמילות חסדים מרכזית לשכונה, לקהילה. הרבי אומר שירחיבו את העניין של גמילות חסדים. גמילות חסדים שיהיה בכל שכונה, בכל בית הכנסת, בכל בית ספר לבנים ולבנות, ואולי אפילו בכל כיתה ל-להרבות ולהחדיר את העניין של גמילות חסד שיהיה ק-- יהיה קופות צדקה ולעזור לאנשים. ואז בכל, ב-ב-יש-- הרבי מתייחס לזה גם באיגרות, בכל כל ישיבה פתחה לבד גמילות חסד, כל כיתה בישיבה, כל, כל מקום מקום נתרבו, נתרבו ספסלי גמילות חסדים בכל העולם כולו. כיוון שהרבי ביקש את זה באותה שנה, אז ביקשתי שלאנשים שהם הולכים לשמח באותו מקום לבדוק מה קורה עם הגמילות חסד באותו אזור. אין משהו פרטי לבית חב"ד אז שיפתחו. אם יש ירחיבו אותו לעוד לעוד תחומים. בבתי ספר נהיה גמ"ח עפרונות וגמ"ח מחקים וגמ"ח מחברות ואפילו גמ"ח קנסות שהמורה נותן לילד. אז גם על זה היה גמ"ח שיוכלו לעזור לילד. בדוח שכתבתי לרבי פגשתי את כולם בליל הושענא רבה לפני אמירת התהילים שהרבי נכנס באחד בלילה. זה היה הזדמנות למצוא ריבוי מהאנש. קיבלתי את הדוחות מה היו בכל מקום ואת התוכן. במיוחד שאמרתי אני לא צריך לכתוב לרבי את כל ליקוטי שיחות ואת כל ספרי המאמרים. הרבי מכיר אותם, אז אני צריך לכתוב שדיברו על האחדות של ארבעת המינים ו-ואיך זה מתאחד. את כל השיחות הם היו כותבים. אמרתי אני אכתוב שורה. דיברו על אחדות. דיברו על ארבעת המינים, דיברו על שמחה, את הנושא, את כל הפרטים לא צריך לפרט לרבי מה כתוב בספרים שהוא אמר,

41:18 דובר 2 אבל כיוון שהרבי ביקש באותה שנה להתייחס לגמ"ח ואת זה ביקשנו מאנשים, אז על כל אחד הקצבתי שלוש שורות. מי האנשים שהלכו? מה דיברו על הנושא? אבל שורה מיוחדת בתקתוק במכונת כתיבה גמ"ח לא היה והבטיחו ל-- יש ויפתחו אותו יותר. היה הכל היה ב-- איך אומרים שורה אחת ארוכה של שתיים וחצי שורות. אבל גמילות חסד זכה לשורה מיוחדת. ערב שמחת תורה אחרי מנחה נתתי ביד לרב קליין. אתה מכניס לרבי את הדוח על אותו שבוע. פעם ראשונה מט"ו תשרי אפשר להגיד שבערב שמחת תורה הרבי מקבל דוח על כל הפעולות של שמחת בית השואבה. נו, הקו שלא יש לו גם ישוס. חשבתי שתהיה איזה התייחסות. בכל זאת, דבר ראשון שעוד לא היה אף פעם. אין התייחסות. אבל מגיע ערב שבת בראשית מחפש אותי הרב רסקין. הוא לא אומר הרבי מחפש אותי. מה הרבי מחפש? את מה הרבי הוציא? הרבי הוציא את ה-- לא את הדוח של ערב הושענא רבה, של הושענא רבה, בערב שמחת תורה. הרבי הוציא לי את ה, את ה, את הריכוז של הפעילות שהולכת להתבצע של ערב חג הסוכות ומילה אחת שאם צריך לקבל ביטול אז קיבלתי אז שיעור נוסף, מילה אחת בראשי תיבות איפה הבפועל מאמש? לא היה אף פעם לתת דוח. הרבי אומר רגע, קיבלתי כזו תוכנית יפה בפועל מאמש אין. אומר לי רסקין, רק אתה יכול לענות. התיישבתי שוב כל היום שישי התקשרתי לעוד אנשים והוספתי עוד איזה עשר מקומות ופירטתי יותר. בקיצור, ערב שבת בראשית נכנס דוח על קרוב לשבעים מקומות. הקו שלא עם הישס מחכה, אולי עכשיו איזה משהו על ה... אין תגובה. ערב שבת נח עוד פעם הרב רסקין,

43:47 דובר 2 הרבי הוציא דף והוא מחכה לתשובה. מה היה הדף שהרבי הוציא? הרבי מעל הדוח של ערב שמחת תורה הוסיף ארבע שורות. חסר גמ"ח במספרים יג, יז, כא, כד. אז ראיתי איך שהרבי קורא כל אות ואות אבל נתת עבודה, תן אותה בשלמות. עשית נס עם הגמ"ח, אז שיהיה עבודה בשלימות.