החולה והקטן ביום כיפור - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכולם. בעזרת השם מתכוננים לחגים, לראש השנה, יום הכיפורים. היום נתמקד בהלכות, אה, חמורות ביותר והן ההלכות של צום יום הכיפורים. מי בעצם חייב לצום ומי פטור לצום, ואם פטורים מלצום איך בדיוק, אה, צריך לאכול או לשתות? וכפי שהתחלתי מדובר בהלכות חמורות ביותר מהסיבה שצום יום הכיפורים הוא צום שהוא הרבה יותר חמור מכל הצומות שאנחנו מכירים במשך השנה. הצום לדוגמה של תשעה באב, שהוא ידוע בתודעה של הציבור כצום חמור ביותר, עדיין מי שחולה שאין בו סכנה, גם אם אדם אין לו שום סכנה לחייו, אבל הוא חולה שאין בו סכנה לפי ההגדרה המ-המפורסמת בהלכות שבת בשכ"ח, ויש עוד כמה הגדרות לגבי הלכות תעניות בסימן תקנ"ד, אז הוא כבר פטור מלצום. כי בן אדם חולה לא חייב לצום. לכאורה אם יש בזה איסור דאורייתא, איך אפשר לוותר ולעבור אולי על איסור דאורייתא במקום חולי כשאין ב-אין בו שום סכנה? אז התשובה היא שהצום של תשעה באב, מעבר לזה שבעיקרון הוא צום שמדברי קבלה מהתנ"ך זה לא צום שכתוב, אה, בחומש, ודברי קבלה זה מוגדר כדברי סופרים. זה כמו שאדמו"ר הזקן מזכיר את הלשון הזה מדברי סופרים בסימן רמ"ב בריש הלכות שבת או בסימן תקכ"ט, אה, בהלכות יום טוב. נכון, אמנם שזה דברי סופרים יותר חמורים. יש טורי אבן מפורסם בהלכות מגילה לגבי ספק בשמיעת קריאת המגילה ביום, וגם אדמו"ר הזקן בסימן רס"א, שהוא עוסק בדינים של בין השמשות, אז הוא עוסק שם בלגבי העירובי תחומין, ש-העניין של תחום זה עניין של מכירה כביכול של קניית מקום, שזה קשור להלכות ש-שכתובים בתנ"ך בדברי נחמ-- ב-ב-בנביא נחמיה, ולכן זה יותר חמור מסתם דברי סופרים. אבל עדיין זה נחשב ומוגדר בהלכה כדברי

03:02 דובר 2 סופרים יותר חמור. ודבר נוסף, בעת שלום[?] אז כתוב בגמרא "רצו מתענין רצו אין מתענין" והמנהג כמובן להתנות, ולכן זה נותן תוקף לצום של תשעה באב כצום של, אה, שהוא איסור דרבנן ולא איסור דאורייתא, ולכן במקום חולי חכמים לא גזרו בעניין. כאן אנחנו עוסקים בצום יום הכיפורים, יום הקדוש בעם ישראל, והוא חמור ביותר כי מכל האיסורים יש חמישה עינויים ביום הכיפורים, חמישה דברים שנאסרו, ואדמו"ר הזקן מחזיק כמו שיטת הר"ן שכל האיסורים הם מדאורייתא, רק שהתורה נתנה לחכמים לקבוע כאן את האיסור דאורייתא. אבל בכל האיסורי דאורייתא אין בו כרת. רק באיסור מלאכה ובאיסור אכילה ושתייה יש איסור כרת. איסור כרת זה כמובן איסורים נדירים ביותר. גם בלא תעשה יש לנו ששה לא תעשה. לא מצאנו בששה לא תעשה בדרך כלל איסורי כרת. יש לנו רק בכל את, בכל הלאווים והמצוות עשה של תורה רק ל"ו, שלושים ושש איסורי כרת שמ-שמנויים בתחילת מסכת כריתות ושתי מצוות עשה של מילה ופסח שיש בהם כרת, ולכן גם באיסורי לאו זה נדיר ביותר. לכן אנחנו עוסקים ב-ביום כיפור באיסור חמור של איסור כרת. מצד שני, בכף המאזניים, בצד השני של הכף מדובר בפיקוח נפש לפעמים. מדובר בבריאות של אדם שהתורה כבר אמרה כמו-- כולם מכירים את הסוגיה בסוף יומא "וחי בהם ולא שימות בהם". וכפי שגדולי הפוסקים, אה, התבטאו על ידי הרב חיים מבריסק, שאמר שאני מחמיר בהלכות פיקוח נפש, ויש לזה הרבה סימנים בשולחן ערוך שעוסקים בפיקוח נפש, כמו בשכ"ח, בשכ"ט באורח חיים, בסימנים האחרונים של חושן משפט, ובעצם זה ההלכה. כל עולה אחר החיתום, ההלכה האחרונה של חושן משפט היא בעצם עד כמה צריך להיזהר מאוד מאוד בבריאות, ולכן זה

05:25 דובר 2 בעצם הקושי של ההלכות האלו, שמחד אנחנו חוששים לאיסורים חמורים ביותר, ומאידך אנחנו גם חוששים לבריאות הנפש של כל אחד, בריאות הגוף ובריאות הנפש, ועל כן זה בעצם המורכבות, ויש לזה סימנים ברורים בשולחן ערוך, והסימנים לא מספיקים כדי לפסוק. צריך להכיר את המציאות וצריך להיות בקשר עם הרופא, כפי שאנחנו נפרט, אה, בהמשך של השיעור. כמובן הסימנים שכל רב שעוסק בזה צריך להיות בקיא בהם, זה סימן תרי"ב בהלכות אורח חיים, תרט"ז לגבי קטן, תרי"ז לעניין מעוברת או מיניקה וכולי, לעניין יולדת בעיקר, ולעניין של חולה זה סימן תרי"ח, וזה מה אנחנו ננסה בשיעור הזה לתת את הכלים, אה, ולתמצת את עיקרי הדינים ואת היסודות היוצאים מהסימנים שנזכרו לעיל, כדי בעצם לפתור ולנסות לפתור כמה שיותר שאלות. בסוף השיעור אנחנו ניתן ונפרט כמה מהמחלות המפורסמות והדברים שכל רב נפגש איתם, וזה גם חשוב ל-לכלל הציבור לדעת מהיסודות ומבעוד מועד על מנת גם להיות בקשר עם רופא המשפחה או הרופא המיוחד שעוקב אחרי הבעיה הספציפית שיש לכל-- לאדם חולה, חס ושלום, ו... לפעמים להתקשר בדקה התשעים ותשע סמוך ליום כיפור ממש זה לא תמיד אידיאלי, כי הרב הוא לא רופא. הרב יש לו ניסיון, יש לו ידע הלכתי, אבל עדיין כפי שנראה בהמשך יש המון, אה, דברים שתלויים ברופא, בחולה הספציפי, ולא תמיד אפשר לדעת רק לפי שם המחלה מה שניתן לעשות, וגם לגבי הכמות של האוכל שהוא צריך לאכול. לכן זה צריך לדעת את הדברים ולהיות ערניים להלכות האלו, וכל יהודי צריך ללמוד את הלכות, את ההלכות גם של-של יום כיפור לפני כיפור, וזה נתון בעצם לכל אחד ואחד לדעת את הפרטים, וכמובן כל אחד ואחד שהוא לא רב

08:06 דובר 2 יצטרך לשאול את הרב שלו ואת הרופא. כמובן שה-הרב ינחה את ה, את החולה איך להתייעץ ואיך לשאול את ה-- את הרופא. ובעזרת השם שכולנו נהיה בריאים ולא נצטרך בשום פנים ואופן להיות מאלו שצריכים היתר. אבל אם צריך היתר זה חלק מהתורה וחי בהם ולא חס ושלום להיפך. נתחיל עם היסודות החשובים של הלכות צום יום כיפור. דבר ראשון צריך לדעת שכדי להיות חס ושלום באיסור כרת בענייני אכילה ושתייה צריך לאכול כמות מסוימת, אבל זה רק כדי להיות חייב כרת. מה שאין כן כדי לעבור על איסור דאורייתא, אגב שלא יהיה כרת, זה יכול להיות בפחות מהשיעורים שאנחנו נלמד. וחשוב ביותר להדגיש שגם אם אין כרת באיסור הזה, כשזה פחות מהשיעור שיש את החיוב כרת, צריך לדעת ש-- שזה עדיין איסור חמור ביותר, שזה איסור דאורייתא, וגם שהוא שייך למשפחת כרת. הוא לא כרת, אבל הוא שייך למשפחת כרת. דוגמה הראשונה בהלכות נידה זה מובא בבית יוסף בסימן ק"צ ביורה דעה. רואים שלפעמים הוא כותב על כל מיני החמרות, אפילו שבדרך כלל בכתמים הולכים להקל כל מיני קלות לכל מיני חומרות לפעמים, כי הוא מגדיר את זה כאיסור חמור שיש בו כרת. הרי באיסור דרבנן של כתם אין כרת, אבל עדיין זה שייך למשפחה של כרת. לכן ודאי שברגע שאנחנו נגדיר את אכילת השיעורים, אז לא לחשוב בקלות. זה לא כזה חמור. מדובר כביכול בענייני דאורייתא שאין בהם כרת, אבל שייכים למשפחה אבל נכון, אין בהם כרת. אז אנחנו מזכירים את הדבר הידוע. זה בעצם מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש במסכת יומא ע"ד. והלכה כרבי יוחנן, שחצי שיעור אסור מן התורה. זאת אומרת, אפילו שהתורה הולכת לחייב אותנו

10:34 דובר 2 באכילה ושתייה באיסורים ב-ב-בשיעורים שאנחנו נסביר תכף, עדיין יש איסור דאורייתא, אפילו אם זה פחות מהשיעור. וכשאומרים חצי שיעור זה לא ביטוי מדויק. זה יכול להיות גם החצי של החצי, אפילו במשהו, כמו שאדמו"ר הזקן מדגיש בסימן תר"ב אפילו על איסור על משהו יש בזה איסור דאורייתא שאין בו כרת, אבל חצי שיעור הכוונה אפילו משהו מהאיסור. נכון, יש את הדעה של דעת יחיד בעצם כמעט של המהר"ם חלאווה בספר היחיד שנותר לנו ביד על המסכתות זה מסכת פסחים בדף מ"ד. שם הוא כותב שחצי שיעור אסור מן התורה, אבל פחות מחצי שיעור כמו החצי של החצי לדוגמה, אז זה לא איסור דאורייתא. גם הרבי דיבר על זה פעם ביחידות עם ה-- ב-תשנ"ב עם הרב מרדכי אליהו, אבל בסופו של דבר הרבי גם הזכיר שאל תראה באו"ח שזה דאורייתא. לא רק באיסור אכילה אגב, אבל אנחנו-- לכן חשוב ביותר לדעת שאין בו כרת, אבל יש בזה איסור דאורייתא אפילו על איסור משהו. עכשיו נתחיל עם איסורי האיסור של אכילה ביום כיפור. מה השיעור כדי להיות חייב כרת? אז השיעור הוא בגמרא. במשנה בדף ע"ג עמוד ב יש משנה מפורסמת שהיא מתחילה את הפרק ששם היא אומרת-- המשנה אומרת "ככותבת הגסה". הכוונה תמר. תמר גס הכוונה לא תמר קטן, תמר גדול. נכון שכיום יש את הסוג מג'ול או כל מיני סוגים שהם גדולים. הרבה פעמים לא מוצאים את הגודל לכאורה שהגמרא עוסקת בזה, אבל יש עדויות גם של מומחים, גם של גויים לפני מאות שנים שכן היה כאלו גדלים שאנחנו נראה, ובנוסף לזה גם היום עם השיטות שהורידו קצת עלים, קצת דברים מסביב, זה נותן אפשרות לתמר לגדול יותר ובאמת אפשר

12:48 דובר 2 להגיע ל-לגדלים שחכמים דיברו. אז ככותבת הגסה, מה השיעור של ככותבת הגסה? הגמרא דנה בזה אחר כך בהמשך בדף ע"ט, ויש שמה שתי דעות. בסוף אנחנו מגיעים למסקנה שזה לא יותר מכביצה, אלא פחות מעט מכביצה, וכך נפסק בשולחן ערוך בסימן תרע"ב גם על-- גם על אדמו"ר הזקן, ולכן מדובר בשיעור פחות מכביצה. אנשים שקצת יש להם קצת הבנה בעניין של כביצה, שתמיד שומעים, אז לפעמים מדברים בגרמים, אבל ודאי שהגרמים זה לא קובע כלל. כמו שאדמו"ר הזקן גם מזכיר בסימן תפ"ו בהלכות פסח. מה שנוגע זה הנפח. אז נכון, לפעמים מדברים על, על כזיית בגרמים כמו עשרים ושבע גרם, שלושים גרם, ומדברים על, על כבי-- על כביצה כשני זיתים. ב... יש פה שתי דעות כמובן, כמו שאדמו"ר הזקן מזכיר בתפ"ו, אבל אז זה בעצם כפול, כחמישים וארבע גרם. אבל העיקר שצריך לדבר ב-ב-בסמ"ק, ב-ב-בסנטימטר מעוקב. בעצם זה גודל של נפח וזה יותר קטן מכביצה, ואנחנו נמשיך בעצם ב-בשיעור ואנחנו נחזור להגיד במידות זמנינו במה מדובר. אבל לפחות שאנחנו מבינים שהשיעור להיות חייב כרת זה שיעור של ככותבת הגסה, שזה קצת יותר קטן משיעור של ביצה. זה דבר חשוב בעצם לדעת. עכשיו, בנוגע לשתייה. השתייה זה לא ככותבת הגסה, וזה גם לא רביעית. הלשון במשנה גם בדף ע"ג אה, באותה משנה זה מלא לוגמיו. מלא לוגמיו בלשון של השולחן ערוך, של האדמו"ר הזקן בתרע"ב הוא אומר זה פחות מרביעית. יש לשון שכיח יותר וגם מפורסם באדמו"ר הזקן בתרע"ב סעיף י"ט. שם האדמו"ר הזקן כותב שזה בעצם רוב רביעית, אבל אז זה פחות הרבה מרביעית, ואנחנו גם נחזור לשיעור. אבל זה השיעור כדי להיות חייב כרת בענייני שתייה מדובר בשיעור של מלא לוגמיו. והאדמו"ר

15:21 דובר 2 הזקן אגב נותן לכל אחד ואחד אפשרות לבדוק. המשנה ברורה עושה את זה גם לגבי השיעורים של אכילת פרס שאנחנו נראה בהמשך. אבל האדמו"ר הזקן אומר שכל אחד יכול, וגם הפוסקים לפניו הזכירו שכל אחד יכול לבדוק בעצמו שמלוא לוגמיו הכוונה לא למלא את שני הלחיים, אלא לחי אחד למלא ואז להוציא בתוך כוס כדי לבדוק כמה זה בדיוק. כי בעצם ככותבת הגסה באכילה זה לא תלוי בגודל של האדם, אלא זה גם אדם. יש את הלשון של חז"ל, גם שמובא בשולחן ערוך. אפילו אדם שהוא גדול כמו עוג מלך הבשן, עדיין זה מיישב את דעתו בכותבת הגסה. זה לגבי אכילה. לגבי השיעור של אכילה, הכוונה שזה לא תלוי בכל אחד, זה שיעור קבוע לכולם. מה שאין כן לגבי מלוא לוגמיו, זה מלוא לוגמיו של כל אחד ואחד. יש אחד שמלוא לוגמיו שלו מכיל הרבה יותר ויש הרבה פחות. לכן הוא אומר האדמו"ר הזקן שאפשר כל אחד לבדוק. רבי חיים נאה שהאריך מאוד, אה, בשיעורי תורה בנושאים האלו, אז-- וגם עוד כמה פוסקים נתנו את העצה הפשוטה, כי לפעמים לקחת ולמלא צד אחד לא כל כך בטוחים שזה צד אחד, אולי זה קצת גולש לאמצע של הפה, לצד השני של ה-- של הפה. אז לכן לפעמים הם הציעו דבר פשוט, זה למלא כמה שאפשר בתוך הפה את שתי הלחיים ואז להוציא את ה-- את המים לתוך כוס ולחלק את זה לשתיים, ואז יש לי מלוא לוגמיו אחד, וזה בעצם השיטה פשוטה ביותר וקלה ביותר. ולפעמים, אה, כמו שאנחנו עכשיו נפרש את ה-- את ה-- את השיעורים, אה, בהמשך השיעור אנחנו נראה שאפשר גם לקבוע, אה, פחות או יותר איזה שיעור בטוח שאנחנו נהיה רגועים.

17:21 דובר 2 ו... האדמו"ר הזקן וגם הפוסקים, אה, הזכירו שאם נתיר באיזשהו שלב לאכול לשיעורים, שזה מושג שבעצם זה איסור דאורייתא, אבל מדובר בחשש סכנה, וזה מה שהתחלתי בשיעור לומר שלגבי תשעה באב לא צריך סכנה, צריך להיות חולה שאין בו סכנה וכבר יש היתר. ביום כיפור צריך חשש סכנה, לאו דווקא שהחולה כבר מוגדר כחולה שיש בו סכנה, אלא די שהחולה יכול להידרדר לסכנה. יש חשש שהוא ידרדר לחולה שיש בו סכנה. ואז בעצם יש לו כבר את ההיתרים. זה מבוסס על מסכת יומא דף פ"ג, שיש את ההיתרים לאכול בעצם לשיעורים. אז בענייני אכילה, ענייני השיעור, השיעורים זה צריך לאכול פחות. עכשיו כמה פחות? אז יש ר"ן וכן אחרונים מביאים, והפוסקים הביאו שלא להתקרב. הרי זה כמעט כביצה, זה פחות מכביצה מעט. עכשיו לא צריך להגיע לכמעט הכביצה, כי אנחנו עוסקים באיסור כרת, אז צריך לקחת, אה, מרחק קצת, ולכן מה שמוצע שם זה לקחת שני שלישי ביצה. שני שלישי ביצה או קצת יותר, אבל לא להתקרב. מה שאין כן במלוא לוגמיו, האדמו"ר הזקן יזכיר שצריך רק לקחת פחות, כיוון שזה דבר מאוד קל בעצם לשער, להוציא את זה בתוך הכוס ואז לקחת קצת פחות. אז בדרך כלל, אה, שם לא כתוב שצריך לקחת הרבה פחות, אבל בכל זאת אנחנו נראה שהיות ויש אנשים שהם גדולים יותר, או הפה שלהם קטן יותר או גדול יותר, אז לפעמים יכול להיות לדוגמה שהשיעור שיוצא לבן אדם שהוא די קטן, ש-שהפנים שלו קטנות, יכול להיות לצאת כדי לא להיות חייב כרת, שיעור כמו שלושים ושתיים סמ"ק. צריך להזכיר שב-שבמים ה-הנפח זה הולך ממש מתאים עם המשקל. לדוגמה שלושים סמ"ק זה שלושים גרם, אז שלושים

19:34 דובר 2 ושתיים סמ"ק זה שלושים ושתיים גרם. אדם יכול מבעוד מועד לקחת, לקחת כוס ולמלאות ולשקול את הכוס כמובן ריק. לפעמים זה כמו שני גרם כוס פלסטיק ואז למלאות אותו ואז לבדוק את ה-- את ה-- את השיעור, כי בשתייה זה מאוד קל. מאוד קל. הסמ"ק וה-והגרם זה בעצם הולך ביחד. אז לפעמים זה יכול להיות שלושים ושתיים, ואדם בינוני זה יכול להיות כארבעים סמ"ק, כמו ארבעים גרם מים. אז יש כאלו רבנים שמלכתחילה מפרסמים את השיעור של ארבעים. יש כאלו שמפרסמים שלושים וחמש. אנחנו נראה שלפעמים כדאי, כיוון שיש כל מיני. אפשר גם לבדוק מה שהצענו איך לבדוק את זה, אבל בסופו של דבר לפעמים אפשר באמת להציע כשלושים כדי שיהיה לכל הדעות בסדר גמור. אבל נראה לפעמים צריך לשתות הרבה ואנחנו נראה בדיוק בהמשך. אז נוסיף דבר חשוב ביותר, שכשהתורה אומרת שיש איסור כרת באכילה או בשתייה, היא לא מתכוונת דווקא שצריך לאכול את זה בבת אחת. מתכוונת גם שזה יכול להצטרף. אם אני אוכל קצת עכשיו, קצת אחר כך זה יכול להתחבר וזה מה שנקרא בהלכה בהרבה סימנים בשולחן ערוך, גם בסימן רישיו ובהרבה מקומות. השיעור של כדי אכילת פרס. לפעמים מדברים על איסורים שבדרך כלל האיסור של האיסורים האלו זה בכזית, אז אומרים כזית כדי אכילת פרס זה בעצם מצטרף. כאן אנחנו דנים לדוגמה בענייני אכילה. בענייני אכילה ביום כיפור זה ככותבת הגסה שהיא מצטרפת כדי אכילת פרס. השאלה זה אם רוצים לתת איזושהי כולה לאכול לשיעורים. השאלה היא כמה זה בדיוק כדי אכילת פרס. אז נחלקו בזה כידוע רמב"ם ורש"י, שרמב"ם כאן בנושא הזה מקל ורש"י יותר מחמיר. לפי הרמב"ם זה השיעור לאכול שלוש ביצים. אז

21:44 דובר 2 ברגע שעברתי יותר זמן משלוש ביצים זה כבר לא מצרף, ואז יש לי את הקולא של אכילה לשיעורים. לכן זה קולא. לפי רש"י כדי אכילת פרס זה הזמן לאכול ארבע ביצים. לכן זה זמן יותר ארוך. ארבע ביצים זה עדיין מצרף. לכן רש"י נחשב למחמיר בעניין. איך נפסק ההלכה? האדמו"ר הזקן פוסק בסימן תרצ"ב שחוששים לשיטה של רש"י, ולכן צריך לדאוג שאוכלים לשיעורים לאכול. והוא עוסק כמובן באיסורים. לדוגמה של יום כיפור, שזה איסור דאורייתא. הוא אומר באיסור דאורייתא פוסקים לחומרא כמו רש"י. באיסור דרבנן פוסקים לקולא כמו הרמב"ם. אבל יוצא כך שבאיסור יום כיפור, באיסור בנדון דידן והמקרה שלנו, אם יש אכילה תוך ארבע הזמן של ארבע ביצים זה שיעור שזה מצרף ואז אנחנו נהיה בכרת. כדי שלא יהיה בכרת צריך לאכול יותר זמן מארבע ביצים. זה בעצם החומרה שיש כאן. בכל זאת, האדמו"ר הזקן בסימן תרח"ט, שעוסק בחולה בענייני אכילה, בסעיף י"ג שם אז הוא אומר נכון, כמו שהוא פסק לפני זה, זה איסור דאורייתא, ולכן צריך להחמיר כשיטת רש"י. אבל אם יש בזה צורך, לפעמים הרופא יגיד שצריך לאכול קצת יותר וכאילו ביותר מהירות. אז נוכל בעצם לקחת את השיטה של של של הרמב"ם לקולא. אבל הרבה פעמים זה אפשר ממש להסתדר עם השיעור של רש"י ולחשב את אכילת פרס. אנחנו נראה נתרגם את זה בשפת ימינו, הן לגבי העניין של הנפח והן לגבי העניין של אכילת פרס. אבל לפחות אנחנו קובעים את את היסודות. לגבי שתייה, אז יש מחלוקת מפורסמת בין הרמב"ם לבין הראב"ד. הרמב"ם בעצם סובר שכדי זה קולא עוד יותר גדולה ממה שהוא מקל לגבי יחסית לרש"י בענייני אכילה. הוא אומר זה כדי שאני

24:04 דובר 2 מתחיל את את השיעור של מלא לוגמיו ואני מסיים אותו. אם אני שותה את זה בשתי פעימות ואני עושה איזשהו הפסק ביניהם, אם אני בעצם אכלתי את זה כדי זמן של שתיית רביעית, אדם ששותה רביעית, שזה בכלל לא הרבה, זה כמו שמונים ושש גרם של מים שאדם שותה את זה. לא כמובן ברציפות, אלא הוא שותה וקצת ועוצר קצת ושוב שותה שמדובר על, על כמה שניות. אנחנו נ-נ-נגדיר את זה בדיוק. כמובן לחומרא בעניין הזה, אבל אם בעצם שותים בצורה יותר איטית מהשיעור הזה, אומר הרמב"ם זה כבר לא מצטרף. אז זה נפלא. בן אדם יוכל במקרה שיש חשש שהוא יכול להדרדר לסכנה, הוא יוכל בעצם להגיע, אה, לצרף את זה-- ל-- שזה לא יצטרף אם הוא יחכה לדוגמה שתי דקות בוא נגיד ככה. אחר כך ניכנס לפרטים. אבל כשתי דקות זה וודאי לא יצטרף לשיטת, אה, הרמב"ם. מה שאין כן לשיטת הראב"ד, הראב"ד אומר שזה כמו ענייני אכילה. זה בעצם דיון אם לוקחים את ה-את ה-את הגמרא בחשבון או את התוספתא. אז זה בעצם הוויכוח בין הרמב"ם לבין הראב"ד. הראב"ד אומר שגם בשתייה זה שיעור אכילת פרס. אז זה מחלוקת מאוד מאוד חשובה, כי יש אנשים שלדוגמה רופאים יגידו שהם חייבים לשתות הרבה והם צריכים במשך היום לשתות כשתי ליטר, שלוש ליטר מים. אז אם נחמיר ונעריך כדי אכילת פרס כשיטת בעצם הראב"ד, אז זה ייקח יותר זמן וזה יכול להיות שלא נספיק לשתות את השיעור הנדרש, ולכן חשוב לדעת מה ההלכה. האדמו"ר הזקן פוסק לחומרא. גם כאן הוא פוסק לחומרא. אנחנו עוסקים באיסור כרת, איסור דאורייתא חמור, ולכן הוא אומר שכשרוצים לשתות לשיעורים צריך להרחיק בין השתייה אחת

26:15 דובר 2 לשנייה. לשתות כמובן כל פעם פחות ממלא לוגמיו כמו שהזכרנו, ולשתות את זה בשיעור של אכילת פרס כשיטת הראב"ד. אבל בכל זאת, גם בזה בסימן תחיות [?] הוא כותב שאם נצטרך לפסוק כמו הראב"ד-- אה, כמו הרמב"ם לקולא, אנחנו גם נפסוק כמו הרמב"ם לקולא. אנחנו לא ניקח סיכונים עם הרופא. הרופא אומר שהחולה צריך זה כמובן שאנחנו נעשה זאת. אז זה כמה יסודות חשובים בעניין. עכשיו ננסה לתרגם את זה בשפת ימינו לגבי השיעורים של הנפח והשיעור של אכילת פרס. אז נתחיל דבר ראשון עם הנושא של אכילת פרס. כמובן, ברוך השם עם ישראל כבר שמע הרבה פעמים. אנחנו עוסקים בנושאים האלו של אכילת פרס כמו בהלכות בפסח שאוכלים את המצה. אז יש בעצם כמה דעות, ואנחנו בעצם נסכם את הדעות המקובלות לנו למעשה. דבר ראשון יש בשו"ת צמח צדק. הוא עוסק בתקופה האחרונה עסקנו בזה לגבי הקורונה והתעניות בתקופת הקורונה. אז בזמן מגפה וכולי. אז זה בסימן ק"ח, שם ק"ט, ק"י, בשו"ת אורח חיים. אז הצמח צדק בעצם עוסק בעניין הזה והוא מזכיר, אבל הוא מדבר לגבי תשעה באב, ותשעה באב כמובן זה איסור דרבנן, כמו שהזכרנו קודם, ולא איסור דאורייתא. אז לכן שם, ואדמו"ר הזקן פסק בשולחן ערוך ש-שבאיסור דרבנן אפשר שאכילת פרס תהיה כשיטת הרמב"ם. אז לכן-- לקולא. אז לכן הוא מזכיר שם שש דקות, שש דקות. זה בעצם השיעור שהוא נותן לאכילת פרס שם. יש את השיטה המפורסמת של הרב חיים נאה שזה ארבע דקות. יש ב-ב-בסימן-- בשאלה-- בשאלות ותשובות של הצמח צדק בדיוק שתי תשובות אחר כך, בסימן קי"ד יש הערה של הבן שלו, רבי ישראל נח מניעז'ין, שהוא כותב שהוא דיבר עם ה... עם

28:27 דובר 2 האבא[?], עם הצמח צדק, ומדובר אפילו בשש דקות, וזה בעצם בשיעורים שהם דרבנן. בשיעורי דאורייתא אפשר לחשוש ולהחמיר כשיטת חתם סופר, ככה הוא מזכיר שם, ושיטת חתם סופר בשיעור של אכילת פרס המחמירה זה תשע דקות. לכן הרבה פעמים אתם שומעים את הרבנים שאומרים תאכלו לשיעורים כל תשע דקות. יש אפילו אומרים עשר כדי להגיע ליותר קל ב-בשעון לראות שעה עגולה. אבל תשע דקות זה בעצם ברגע שעוברים את התשע דקות אנחנו יודעים שזה לא מצטרף, אה, בשיטה המחמירה בדאורייתא של חתם סופר. יש גם, הרבי, יאיר[?] ב-בספר המנהגים הערה שמה שמובא, אה, בשדי חמד שזה שמועה בשם רבי דוד פרידשר[?] ששמע בשם הצמח צדק, שאפילו הוא דיבר שם על-על שלוש דקות. לפעמים בפסח אנחנו כן מציעים לאכול את הכזיתים ב-בשלוש דקות כדי בעצם לחשוש גם לשמועה הזאת. אבל כמובן שאנחנו הולכים בדרך כלל לחומרא. אבל חשוב בכל זאת לדעת את השיטות האחרות מתי שצריך בעצם והרופא, אה, דורש שהוא יאכל יותר, אז זה גם מרגיע יותר את הרו-- את ה... את החולה לדעת שלפי דעה מסוימת הוא בכלל לא בשיעור של אכילת פרס. אז זה לגבי השיעורים. אז למיעשה, למיעשה כמו שאמרתי, אנחנו נ-נגיד לאכול כל תשע דקות. במקרה ויה-- הרופא אומר יותר מהר כי צריך לאכול יותר לשיעורים, אז כמובן שאנחנו נקטין את ה... את הזמן. וכמו שאדמו"ר הזקן פסק, שאפשר גם לפסוק כשיטת הרמב"ם שלוש ביצים, ואז אנחנו מדברים על שבע דקות, ואם יהיה צורך אפילו זה-זה מה שה-הבן של הצמח צדק אמר. אבל יש את השיעור המפורסם הרשמי שזה שש דקות, ולפעמים אנחנו גם נרד ליותר אם ה-- כי ב-בהלכות האלו כשהרופא אומר שצריך יותר אז

30:31 דובר 2 אוכלים יותר. יש-יש אה, לדוגמה גם בשתייה, יש לפעמים בן אדם הוא ב-- התעלף ו-וקצת מעוררים אותו, אז לא נתחיל לתת לו שתייה לשיעורים או-או-או בן אדם שהוא בהתייבשות גמורה. אז לפעמים אנחנו נגיד לשתות יותר, הכל לפי הרופא. וכאן חשוב להדגיש, אה, לפני ש-ש-שמסכמים את האכילת פרס בנושא של השתייה, שכל הזמן אני מדגיש רופא. הרב הוא לא צריך להיות רופא, לא נאמר בשולחן ערוך שהוא צריך ללמוד רפואה. רק מה? צריך לדעת מה הרופא אומר. אז לכן חשוב מאוד לכל רב שעוסק בהלכות האלו שיהיה לו רופא, בפרט בימים הלחוצים של יום כיפור, אה, בהישג יד. אם צריך ל-לתת שכר הולם צריך לתת שכר הולם. לפעמים הם רוצים לשתף פעולה מעצמם לעזור, אבל תמיד כדי לא להתבייש להתקשר ולהתייעץ. לפע-- כמובן זה לפעמים לא מספיק הרופא שאתם בקשר. לפעמים הרופא משפחה של אותו בן אדם או אותו נוירולוג או אותו רופא לב, אה, הוא יצטרך גם להביע את דעתו שהוא מכיר את החולה. אבל חשוב שרב יהיה לו עם מי לדבר, עם רופא שהוא יכול להשיג אותו בקלות ויכול להחליף דעה, ולא שהוא מדבר עם מישהו שהוא בקושי מכיר אותו ואז הוא מתקשר והוא עונה כלאחר יד. צריך באמת, דבר שני צריך באמת לבחור רופא מומחה. בכל דבר, כמו שאומרים בחסידות, יש חכם ויש חכם, יש חסיד ויש חסיד. אז יש חכם ויש חכם, ויש בעצם רופא מומחה ורופא פחות מומחה. אז לכן חשוב לקחת רופא שהוא מבין במקצוע שלו, שיש לו ניסיון רב בדברים. גם למצוא רופא. השאלה אם רופא גוי. אז בשולחן ערוך בתוספת מדובר גם על רופא גוי, אבל דנים בזה הרבה. הפוסקים בנושא הזה כבר ביורה דעה בסימן

32:27 דובר 2 קפ"ז. כידוע, לגבי דינים מסוימים אז שם כתוב שאם הרופא אומר שהאישה התרפאה אז אפשר להסתמך עליו. אז שם כתוב אבל תראה וגם פוסק כך שלא להסתמך על רופא אנוס שדברי שווא ידברו וזה לא פשוט להסתמך, בפרט שיש חזקת איסור. כשיש דברים חמורים, איסורים ורק חמורים, אז איסורי דאורייתא חמורים. ממתי אפשר להסתמך עליהם? אבל בסופו של דבר יש צמח צדק גם מפורסם בשולחן ערוך בסימן קמח, והרבה דיברו על זה. כתב ספר המהרש"ק[?] הרבה התלמיד שלו ועוד הרבה שעוסקים בשאלה הזאת, ולמעשה מגיעים למסקנה שלגבי עניינים של פיקוח נפש לפחות הרופא הגוי יש לו מספיק כוח להטיל בנו ספק. אז אם הוא מטיל בנו ספק זה כבר מספיק גם על ספק ועל סקסקא של פיקוח נפש כבר אנחנו יכולים להקל, הן בהלכות שבת והן בהלכות יום כיפור. לכן רופא גוי כן אפשר בעצם להסתמך. השאלה היא האם לכתחילה אם בן אדם שיש לו פה בארץ הקודש יש לנו אפשרויות של רופאים יהודים וגם רופאים ירא שמיים. אז יש אפילו שמעתי מרב חשוב, לא חב"די מאוד חשוב, שהוא אמר שהוא מעדיף אפילו רופא גוי ש-ש-שלא כל כך יערב את החומרות והיראת שמיים של יום כיפור בנושא הזה של הרפואה ותו לא. אבל בסופו של דבר ברור שהרבה פוסקים לא מסכימים לכך. אם יש לנו אפשרות לקבל רופא מומחה, רופא שהוא יהודי והוא בהישג יד ואפשר לדבר איתו והוא ירא שמיים עוד, אז בוודאי ש-שהוא גם מבין ברפואה וחשוב לו הבריאות וגם מבין גם בתורה ובחומרה של הצום. אז זה שילוב מאוד טוב כדי באמת להתייעץ. אבל לפעמים, כפי שאמרתי, לא תמיד יש לנו רופא כזה בהישג יד. דבר שני,

34:31 דובר 2 הרבה פעמים גם שיש לנו רופא בהישג יד זה תלוי ברופא המטפל של אותו אדם. ובחוץ לארץ הרבה פעמים זה רופאים גויים ואפשר להסתמך עליהם, ועוד יותר בפרט שהפוסקים העריכו מאוד, כפי שהזכרתי בסימן קפ"ז, שאולי הדבר השתנה היום. היום הכל מדווח, יש הרבה דיווחים. הוא לא מראה את נאמנותו בקלות והוא מסכן את החולה או שהוא אומר דברים לא נכונים. אז היום הרבה פעמים יש יותר מעקב על הרופאים ויש יותר תחרות. זה לא כמו עיר בעצם נידחת שיש איזה רופא אחד בעיר והוא היחיד הפוסק פה ב-במקום. אז לכן זה יותר קל להסתמך, אז לכן מותר. מי שיש לו אפשרות כמובן להסתמך זה חשוב לקחת יהודי ירא שמיים במידת האפשר, אבל כשיהיה מומחה, כי אם לא המומחיות יותר חשובה כאן מלהיות ירא שמיים. עכשיו לגבי מה שהרופא יגיד, כמובן חשוב מאוד לדעת שבשאר הצומות כשבן אדם הוא חולה והתיר-היתרנו לו לאכול, אפילו שאין בו סכנה כפי שהזכרנו, אז כשמתירים לו לאכול הוא אוכל, נגמר. מה שאין כן כאן, גם אם הוא אוכל אז רואים את המושג של אכילה לשיעורים. כמובן שאם הרופא אומר ששיעור לא מספיק אז הוא אוכל רגיל, וגם אם יש לנו ספק איך שהוא צריך לאכול, לפעמים צריך לתת לו לאכול רגיל. אם הרופא בעצם לא נמצא בהישג יד או שזה קורה פתאום באמצע יום כיפור, אז זו לקחת סיכונים על הדבר. אבל חשוב לדעת שאנחנו צריכים לקחת את זה בממש-- נושא פיקוח נפש כנושא מאוד מאוד חשוב. ונכון שאנחנו מפחדים מאוד ומדאג מאוד האיסור של יום כיפור, אבל כפי שאמרנו מאוד חשוב לדעת את הפרטים האלו. אבל מצד שני זה לא כמו שאר הצומות,

36:40 דובר 2 ששאר הצומות כפי שהזכרתי, אז אם אוכלים, אוכלים. כאן אם השיעור הזה מספיק, החולה הזה אכל מספיק כדי עכשיו להחזיק בעצם את כל הצום, אז הוא לא צריך לאכול יותר. גם אולי אותו חולה צריך רק לשתות, גם כאן ש-ש-שצריך רק לשתות אז רק שותים. אה, לכאורה הוא כבר אוכל. לא, זה לא אותו דבר. פה זה מלשון טעונה. יש פה עיוניים של יום כיפור. כל דבר שהוא יכול לעשות בעינוי כאן אז הוא עושה. אז לכן זה שונה. לא ברגע שבן אדם קיבל איזושהי כולה צריך באמת להנחות אותו שלאכול לשיעורים, וברגע שהוא יגיע לשיעור מה שצריך ונשאר לו עכשיו שלוש שעות עד סוף הצום והוא יכול להחזיק ואין פה שום חשש, והוא שתה את השיעור של שתייה שהוא היה צריך לשתות, אז הוא ממשיך את ה-- את הצום, את העינוי מה שהוא יכול. חשוב להדגיש בהלכות האלו שהצירוף של אכילה וצירוף של שתייה זה בעצם בנפרד. אכילה והשתייה לא מצטרפות ביחד. זאת אומרת שבן אדם נותנים לו היתר לאכול לשיעורים, והרופא אומר שהוא צריך גם לאכול וגם לשתות, הוא יכול לאכול לשיעורים ולשתות מיד אחרי האכילה בלי להמתין שום דבר, ואז להמתין תשע דקות ושוב לאכול ולשתות, כי האכילה והשתייה לא מצטרפים יחד כמו שכתוב במשנה בסוף יומא שהזכרנו. דבר נוסף ביסודות שאנחנו רוצים להקנות הערב זה הנושא של יולדת. הנושא של יולדת, אחר כך ממש ניכנס לפרטים, אבל הנושא של יולדת בשולחן ערוך זה סימן תרס"ז, ושם מוזכר הדין הזה שבשלושה ימים הראשונים, אז גם אם היא מרגישה שהיא רוצה לאכול אז מכריחים אותה, וזה מוזכר ממש בעל התרומת הדשן שמאכילים אותה בעל כורחה. יש כאלו פוסקים

38:49 דובר 2 שכתבו אחרת, אבל התרומת הדשן הוא ברור בזה שצריך להאכיל אותה בעל כורחה, ובדרך כלל היא משתפת פעולה בשלושה ימים הראשונים. עכשיו כמה היא צריכה לאכול? היא צריכה לאכול, האדמו"ר הזקן כותב, היא צריכה לאכול לשיעורים. יש משנה ברורה שמביא בשערי ציון מהרב ברוך פרענקל שלפעמים הולכים לא לשיעורים, אבל אנחנו פוסקים שבדרך כלל אוכלים לשיעורים. ניתן לאכול לשיעורים בשלושה ימים הראשונים. עכשיו מה זה שלושה ימים ראשונים? אז כאן גם בשולחן ערוך, גם בעל התרומת הדשן בתרס"ז אומרים השלושה ימים זה לא שלושה מאת לאת. זאת אומרת אישה שילדה בז' תשרי בשעה שלוש בצהריים, אז אם היא עושה שלוש מאת לאת זה ח'ט'י', זה עד י' תשרי שלוש בצהריים שהיא יכולה לאכול לשיעורים. אבל תראה פשוט פוסק אחרת. התרומת הדשן פוסק וגם הרבה פוסקים פסקו אז איתו שבקו הזה שלא, לא אוכלים מאת לאת. ז' זה יום אחד, גם אם זה רק כמה שעות של היום ז' זה כבר נחשב ליום אחד. ח' וט' זה כבר שלושה ימים וצריך לצום את הצום של-של יום כיפור. הפוסקים בדרך כלל בעולם לא פוסקים כך. פוסקים שבוודאי שלושה ימים ראשונים גם מאת לאת אפשר להקל. ברורה מביא שהפוסקים ככה וככה המנהג בעצם להקל בזה. ל-- בחב"ד צריך להזכיר שיש צמח צדק, אה, בסימן ס"ג שאומר שאישה חלשה אז היא יכולה להסתמך ולהקל על השלושה ימים מעת לעת, אה, והיום בדרך כלל אז כמובן שכל אחד ישאל את, את רבו והרבנים, אה, בעצם שקיבלו בשימוש חכמים מה שקיבלו, אבל אני קיבלתי בשימוש רחמים מרבנים חשובים ש-שבאמת אנחנו הולכים לקראת-לקראתם ונותנים ל-ל-- מאפשרים להם לאכול אישורים בשלושה ימים הראשונים וודאי מעת לעת. ואחת מהסיבות

40:59 דובר 2 שמה קורה עכשיו מ-מיום השלישי לשבעה ימים אחרי לידה. אז שם כתוב בשולחן ערוך, יש הרבה פרטים בזה. מה הרופא אומר? מה היא אומרת? אבל בצורה פשוטה אישה שמרגישה שהיא צריכה לאכול אז היא כן אוכלת. אישה שיש לה ספק אם היא צריכה לאכול, הרופאים היום בדרך כלל יגידו פה אחד שצריכים-- צריכה לאכול לשיעורים. זה בכל זאת עדיין יש חולשה גדולה ולכן זה מה שמציעים בדרך כלל לאכול לשיעורים. ולגבי האישה בדרך כלל היא לא מבינה בזה. היא תגיד אולי ברצון היא רוצה בגלל החשש, אבל היא מרגישה חלשה. היא מרגישה שהיא צריכה לאכול ואפילו אם מס-מסתפקת אז גם יש שם את ההיתר של אכילה לשיעורים. אז בדרך כלל, אה, היא תהיה בקשר עם רב והרבה פעמים היא תקבל איזושהי קולא, אה, לא רק בשלושה ימים ראשונים. אז לכן, לפחות בשלושה ימים ראשונים מעת לעת זה אחד מהסיבות ש-שניתן להקל, כי באמת אפשר גם ללכת יותר ברגע שאישה לא יודעת מזה. אל תתערב-- מדבר גם על מקרה שהרופא אומר בוודאי שהיא לא צריכה לאכול, אבל זה, זה בדרך כלל לא קורה. רופא ככה שאומר ברור, היא לא צריכה ל-- היא יכולה לצום והיא לא צריכה לאכול כלל. זה נדיר לשמוע את זה. לפחות אני לא שמעתי מהרופאים את הדבר הזה, וככה שמעתי מכמה רבנים שגם אמרו לי כ-כזה דבר. עכשיו זה בנוגע, אה, ליולדת. עכשיו בנוגע למעוברות ומניקות בהלכה, מעוברות ומניקות כתוב בגמרא בפסחים נ"ד וזה נפסק בשולחן ערוך בתיקון נודע בציפה [?] שמעוברות ומניקות מתענות בתשעה באב יום הכיפורים. אז יום כיפור יותר גרוע, יותר חמור מתשעה באב כמו שהזכרנו ב-ב-בתחילת השיעור. אז לכן חשוב, אה, להדגיש שאישה מעוברת

43:05 דובר 2 או מניקה מתענה. זה, זה הנורמה הפשוטה. לא לחשוב שיש פה קולות. גם מ-מ-מנקת, גם אישה מניקה שהרבה פעמים יש כל מיני קולות לגבי שאר הצומות, לגבי יום כיפור מנקת היא צריכה להתענות. זה הלכה ברורה בשולחן ערוך שצריך בעצם להתענות. עכשיו לפעמים אנחנו נראה כשנביא את הדוגמאות, אה, תכף ה-ה-ה-המציאותיות ביותר שיש. כמובן אני לא מתכוון שנשמע את ה, את ה, את כל המקרים וישר נפסוק כך. צריך להתייעץ עם רופא, צריך באמת לבדוק ו... אבל לפחות את ה, את היסודות ל-- שיש בזה שאלה ו-ו-איך לגשת לשאלה, ובדרך כלל מה הכיוון בדרך כלל זה כן ננסה לתת כלים בכמה דוגמאות. אבל בגדול מעוברת יולדת יש לה את הקולות שגולשות בעצם בשלושה שבעה ימים כפי שהזכרנו. אישה שאפילו ילדה מניתוח קיסרי והרופא מוצא אותה חלשה וכולי, אה, אז היא יכולה לקבל אפילו קולות לפעמים מעבר לשבעה ימים. וככה באמת כמה פעמים יצא לי להגיד וככה גם התייעצתי עם רבנים חשובים, עם זקני אנ"ש, שחלק מהם כבר נפטרו, אבל אה ב-ב-בנושאים האלו ומצאנו לפעמים קולות גם מעבר. אז לכן ניתוח קיסרי בכל זאת צריך אה לדעת שמעבר לשבוע וכמובן גם אישה רגילה שיש לה, שפיתחה איזושהי דלקת או יש לה איזה שטח גם מעבר וכולי וכולי. אז ברוך כל מקרה לגופו ויכולים לפעמים לקבל קולות יותר, אבל בגדול אמרנו את הגבולות גזרה. לגבי אה מעוברות אז בדרך כלל כן מתענות. מה שאין כן יש ברור, יש הריונות בסיכון שיכולים לקבל קולות של אכילה לשיעורים. לפעמים יש אישה שתצטרך רק לשתות. אישה לדוגמה שהיא מעוברת עם תאומים. אז יש גם כמה מקרים בתאומים, כמו שהם לוקחים מאותו שליה או לא מאותו

45:16 דובר 2 שליה יונקים [?], אז החששות להתייבשות יותר גבוהים. וכמובן בכל דבר שאני אזכיר כדוגמאות יש בכל זאת דעות לכאן ולכאן, אבל אה פה צריך באמת להחמיר בהלכות פיקוח נפש ולא שמחפשים חס ושלום קול קולא שמסתובבת באחד מהרבנים, כי יש לפעמים גם הגזמות. גם רופא שאם הוא לא לפעמים יכול ככה בקלות לשחרר קולא, אז צריך באמת לקחת מומחה, בן אדם שמבין ושיודע שחשוב לצום ביום כיפור שהוא מבין את זה. אז לכן זה פרטים שצריך באמת לדייק בהם. ובסופו של דבר אישה שיש לה תאומים הרבה פעמים יהיה לה קולות מלכתחילה לאכול לשיעורים ולפעמים כאילו היא צריכה רק לשתות. לכן צריך להתייעץ עם הרופא ולפעמים צריך רק לשתות וזה וידאי שלא יהיה חשש התייבשות וכולי. ולפעמים היא צריכה לשתות הרבה כדי שלא יהיה חשש התייבשות או שיש לה כבר כל מיני בעיות בהריון. אז לכן הריון בסיכון או הריונות מיוחדים כמובן שזה יוצא מן הכלל ולא אומרים על זה מעוברות צריכות להתענות ביום כיפור. יש בזה פתחים אה אפילו רחבים בנושא הזה. אממ עכשיו לגבי המניקה היא צריכה לצום. עכשיו מה שקורה הרבה פעמים היא מניקה בפועל והילד קטן. ילד מאוד רך שהוא לא כל כך אוכל תוספות כמו בשישה חודשים הראשונים ללידה. אז תינוק צריך ממש לאימו. אז יש אמהות שמלכתחילה לפעמים קצת מקבלים תגבור, נותנים תגבור מכל מיני אבקות למיניהם, כל מיני תחליפי חלב. אז כמובן שזה דבר טוב לקראת יום כיפור. לפעמים במשך יום כיפור לתת לו קצת יותר ולפעמים גם לנסות בימים שלפני קצת לנסות. אז יש דברים לפעמים שכתובים בספרים, אבל הם קצת ספרים ישנים. זאת אומרת שאם כותבים ומסתמכים על פוסקים שכתבו לפני

47:25 דובר 2 שלושים שנה אז זה קצת שונה. שם היה הרבה חשש לשנות את התזונה של הילד, וגם יכלו לגרום לו להרבה בעיות בעיכול וכאבי בטן, ולא היה את כל הויטמינים מה שצריך בכל מה שהיה. היום ברוך השם התפתח מאוד מאוד הדברים, ויש דברים מאוד מאוד טובים שלא גורמים בעיות לעיכול, אז לפעמים צריך לעשות ניסוי. האמת שעדיין מקבלים פעם במקרים. נער הייתי, עוד לא זקנתי, אבל עדיין קיבלנו הרבה מקרים שילדים קשים ולא רוצים, ומנסים אפילו קצת ימים לפני יום כיפור לתת. הם בכלל לא רוצים לקחת משהו אחר. הם מאוד קשים ולא רוצים. אז לא לוקחים סיכון על הילד כדי להרגיל אותו ליום כיפור. והוא לא רוצה לקחת את הבקבוק. ניסינו פעם פעמיים, הוא היה קצת רעב ובכל זאת לא לוקח, או שזה באמת עושה לו בעיות, בעיות בעיכול בדברים. אז פה לא משחקים, אז האישה תצטרך לתת הנקה מלאה אם היא מכינה את עצמה מאוד טוב. היא שותה הרבה. לא צריך לקחת בעצם ליום כיפור. לפעמים יש שבכלל לא שותות מרוב עסוקות בכל מיני דברים בערב יום כיפור בבית, ובדיוק פעם הן לוקחות המון המון שתייה בבת אחת. זה לא עוזר לקחת אפילו לשתות איזה ליטר בכמה דקות. זה לא עוזר. צריך באמת לשתות הרבה כוסות במשך היום, אבל כל הזמן לחכות קצת ולקחת עוד כוס ועוד כוס ועוד כוס, זה הרבה יותר טוב. גם מיץ ענבים מאוד מאוד בריא כדי שיהיה הרבה חלב, זה זה דבר מנוסה מאוד ש ששתו כליטר מזה וקצת יותר. לפעמים הם ממש לא התלוננו מחוסר חלב, אבל להתכונן מה שצריך גם שלא יהיה להם התייבשות או לאכול דברים מתוקים וכל מיני דברים

49:13 דובר 2 לאכול בצורה לא לא מלוח. בכל מקרה, יום כיפור לא אוכלים מלוח אחרי צהריים וכו'. אבל לקחת כל מיני עצות ואז הצום עובר בקלות. לפעמים חסר חלב אז האישה הולכת קצת לנוח ולא ללכת לבית הכנסת, אם זה יכול לסכן את הצום שלה, עדיף להישאר בבית. יש שם סעיף מפורסם. יש גם פוסקים שאומרים שאפילו הבעל צריך לפעמים להישאר בבית לעזור לאישה בנושא הזה ולא ללכת להתפלל כדי שאשתו תוכל לצום. אז לכן יש היא צריכה להיות במנוחה כמה שיותר לנוח, ואם החלב לא חזק והילד רעב, אז כמובן שכאן לא נוכל לקחת סיכון על הילד. הילד לא רוצה בקבוק, לא רוצה לקחת משהו אחר והוא ילד קטן. אז מצאנו פוסקים, החזון איש בסימן נ"ט מפורסם ועוד הרבה שעסקו ונתנו פתח לדבר. אז נביא עכשיו באמת החלק של השיעור, עכשיו זה יעבור בדוגמאות של כל מיני דברים שאנחנו פוגשים שהרבנים פוגשים. לא את כל, לא נספיק כאן להגיד את כל המחלות שיש. נדבר על הדברים הגדולים, המפורסמים, וגם לתת קו כללי. זה לא, זה לא, זה לא כלל ברזל, כי כל רופא, כל חולה והרופא שלו שנותן את הפרטים של אותו חולה יכול בעצם לתת תשובה מדויקת, ואי אפשר להשתמש בשיעור הזה, אבל זה מאוד יעזור לדעת את הכיוונים הכלליים. אז נדבר על דברים מאוד מאוד שכיחים לצערנו במחלות. אז דוגמה אחת יש מחלת הסכרת. אני דווקא מתחיל עם סכרת, כי לצערנו כל הרופאים, הרפואה שמבינה בזה קוראת לזה מחלת הדור. מדובר לדוגמה בארץ הקודש על חצי מיליון אנשים, כשבע וחצי אחוז מהאוכלוסייה. אבל כשמדברים על אנשים מבוגרים מעל שישים וכו', אז אנחנו מדברים אפילו על עשרים וחמישה

51:22 דובר 2 אחוז של האוכלוסייה, כאילו כל אחד על ארבע. אז לכן זו מחלה מאוד מאוד מפורסמת. מדובר על מאות מיליונים בעולם ויש הרבה הרבה ניסיון של הרפואה גם לגבי הצומות בארץ, גם של יום כיפור ושל תשעה באב. עקבו אחרי הרבה חולים גם אצל הגויים. עקבו אחרי הישמעאלים שהם עושים את הרמדאן הרבה זמן, אבל זה צומות קלים יותר. זה שניים עשרה שעות ביום מקסימום. אבל זה חשוב לדעת שיש המון אינפורמציה ובדברים האלו יש כמה כמה דעות גם ברפואה. יש כאלו שחוששים יותר לסכנה, שחוששים קצת פחות. יש רבנים שהלכו בכיוון הזה, יש רבנים שהלכו בכיוון השני, ומאוד חשוב בכל זאת לא כרבנים. לפעמים, לפעמים הרבנים הצעירים זה מאוד מועיל, כי לפעמים הם מאוד מאוד יותר פתוחים, כי ברגע חס ושלום אני לא רוצה להעיר, אבל על, על שום דבר מהרבנים המסכימים, אדרבה, אלו שהם הם זקנים גם בשנים וגם בחוכמה, יש להם המון ניסיון, אבל לפעמים יכולים למצוא מצב שבן אדם יש לו את הידע שלו שהוא שימש תלמידי חכמים הרבה שנים ורופאים, וצריך כל הזמן להשתלב וללמוד ולקבל את האינפורמציה של הרופאים ולהתעדכן כל הזמן. זה כמו בהלכות נידה. אם בן אדם בסימן קפ"ח יחשוב על מה שכתבו הפוסקים לפני עשרים שנה, הדברים משתנים, הבדיקות משתנות וכולי וכולי. גם בנושא הזה יש המון ידע שזורם, וגם כאן אני הולך בקו. הכול רב לפי השימוש שלו, אבל קו של להחמיר בפיקוח נפש, בפרט שעוסקים באכילה, בשיעורים. אבל עדיין בסכרת לא תמיד אכילה לישון זה אפשרי, כי כל מי שמבין בסכרת יודע שהשינוי בצורת האכילה לגבי הימים הקודמים יכולים לגרום לסכנות אמיתיות. הכבד מתבלבל ויש הרבה השלכות מסוכנות

53:35 דובר 2 ביותר. זה לא מחלה פשוטה. כמה שאנשים יודעים שהם שולטים בזה. אז עכשיו נגיד רק כמה כללים. על כל דבר יש לפעמים דיונים ומחלוקות. אני אגיד כמה כללים מקובלים על כמה רבנים ועל כמה רופאים חשובים וכמה שתקראו בכל מיני מקומות. אז יש תמיד, תסתכלו, יש עוד רופאים שחושבים אחרת, אז חשוב לדעת. אז בסכרת יש סכרת מסוג אחד ומסוג שתיים. עכשיו סכרת הריון בדרך כלל זה דבר מוסכם אצל הרבנים שזה דבר מאוד מסוכן ולא נותנים לאישה בעצם להתענות כל צום יום כיפור וצריך לשמוע להנחיות. להתייעץ עם הרופא ולקבל את ההנחיות, בעזרת השם, עם מה היא צריכה לשתות ומה היא צריכה לאכול, שצריכה לאכול ואם היא מספיק לשיעורים. בדרך כלל אפשר כן לעשות שיעורים, אבל בכל זאת להתייעץ, לפי כל מקרה לגופו. זה בטוח. לגבי סכרת של, של הריון, לגבי סכרת מסוג אחד, לפעמים שיש גם לצעירים שהלבלב לא עושה, לא עובד כמו את פעולתו. אז הרבה רבנים, אפילו שחולקים בזה, הרבה רבנים מקילים לתת להם אכילה לשיעורים ולפעמים להתייעץ עם הרופא, כי לא תמיד אפשר לאכול איסורים. יש רבנים שאומרים להתכונן לצום ולעשות, אבל זה יגרום להרבה בדיקות דם הרבה יותר מעבר, כי כאילו לוקחים את הדם כדי לבדוק את ה. לפעמים יש דברים שהם תת-עוריים[?] אבל לא תמיד יש לנו את זה. זה גורם להרבה בדיקות ואנחנו מדברים על להוציא דם ולבדוק את אותו דם, לדעת את הרמה של הסוכר וזה כל שעתיים וחצי, כשאדם נמצא בצום צריך להיות במעקב עוד יותר צמוד וזה כמות של איסורים. גם מי שלא לומד נגלה יודע בבטניה[?] יש את הדבר הזה לגבי המכבדת[?]. לגבי הכמויות של איסורים

55:25 דובר 2 ויחסית לאיסור חמור חד פעמי. אז פה יש כמה בדיקות שצריך לעשות. זה גם נחשב מחלה שיש בה סכנה לפי הרבה פוסקים, כי זה דבר הלבלב זה, זה, זה. זה איבר פנימי שהוא בבעיה אמיתית וגם שהרבה רופאים מסתפקים באילו שאומרים שצריך לעקוב והם רואים שיש בכל זאת סיכון ובפרט כשהם לוקחים אינסולין ויש להם חשש להיפוגליקמיה גבוה. אז לכן זה דבר הרבה פעמים כשלוקחים אינסולין ובסכרת מסוג אחד. אז בדרך כלל אפשר להקל בעצם באכילה לשיעורים או להתייעץ עם רופא. כפי שאמרתי, אף פעם לא להחליט אה ולפעמים אה יש רבנים שיש להם אה אולי ניסיון רב עם ה, עם השאלות האלו, אז לפעמים יכולים להכליל. לא להכליל, כי גם לפעמים שיש רופא, אה אדם שאומר שיש לו סכרת, הרבה פעמים הסכרת יכולה להתלוות לעוד כמה דברים, לעוד מחלות רקע, וזה גם אפילו גרם לכל מיני מחלות רקע של לב, של אי ספיקת כליות וכולי. אז לכן הרופא המטפל יש לו בעצם אינפורמציה מאוד חשובה ואפשר אפילו לפעמים לדבר איתו אם אפשר או לקבל, לקבל את ה-- להגיד, להנחות את החולה מה לשאול, כי לא תמיד רופא רוצה ל, ל, ל, לשתף פעולה ו, ובפרט בחוץ לארץ לא תמיד הם משתפים פעולה, אבל לתת את ההנחיות איך לשאול ואיך לקבל אינפורמציה. אבל הרבה פעמים יש עוד בעיות עם ה, עם הסכרת. עכשיו, אז מסוג אחד בדרך כלל או מי שלוקח אינסולין זה בס-- זה בדרך כלל השיקולים. לגבי ה, ה, הסוג ב, שהוא מאוד שכיח ובפרט בגילים היותר מבוגרים, אנשים שגם אכלו הרבה סוכר או, או וכולי, וזה קצת, זה כמובן תורשתי הרבה פעמים, אז אה מדובר לכאורה

57:28 דובר 2 הרבה פעמים במקרים שהם לא הכי מסוכנים. ברגע שבן אדם יש לו טיפול תרופתי אה והוא לא לוקח אינסולין או במ, במצב מאוד מאוד נדיר, אבל אה ה, המצב שלו יציב והוא לא, הוא לא עושה היפוגליקמיה אמ שכיחה. בדרך כלל היפוגליקמיה זה יותר ב, ב, בחשש של ה, של הסוג הראשון, אה שיש פה רמה נמוכה של סוכר, אבל אה גם זה קורה להם וגם אה כשזה לא קורה בעצם בצורה שכיחה זה מאוד נדיר שהבן אדם לוקח אינסולין ו, ויש לו את ה-- יציבות. אז בדרך כלל שכן מתייעץ עם הרופא שלו כדי לעבור את הצום בצורה הכי קלה. אז נגיד לו תאכל כך לפני הצום, ככה תתכונן. פה תיקח את ה, את ה, את התרופה שלך. יש גם אפשרות ב, ב, בשולחן ערוך, אה גם באחד מהיסודות ש, שכשאוכלים דבר אה שהוא לא ראוי לאכילה או שהוא פגום לאכילה, אז סתם שזה לא לצורך רפואה, יש בזה איסור דרבנן, אבל כל האיסור הוא דרבנן. אז לפעמים לקחת תרופה בכמה דברים, לדעת ש, שזו תרופה חשובה ללחץ דם וכל מיני דברים. אז ניתן לקחת תרופה בלי, בלי מים. אם לפעמים צריך קצת לבלוע עם משהו, אז אפשר לעשות את זה מאוד מר אה ו, ו, ולבלוע את זה. אז יש שיטות איך לשים הרבה קקאו, לשים אה שקי תה המון המון פעמים כשזה יהיה מאוד מר או דברים ו, וכמות קטנה ואז עוסקים בדברים בכלל שהם דרבנן. אבל אה בקיצור, כשה, ה, הסכרת מסוג ב היא מאוזנת. אה כשזה לא מאוזן חס ושלום, אז יש אנשים שממש לא מאוזן ו, וכל הזמן הם עולים למאתיים חמישים שעושים את

59:19 דובר 2 הבדיקה, בדיקה וכל הזמן זה גבוה וזה אז ברור שלא ניתן לו עד ש-- זה, זה לא בדקה שהוא-- שאפשר בעצם סמוך ליום כיפור לאזן אותו. אז או שאדם שיש לו אה היפוגליקמיה תקופה כ, כ, כמובן שזה קורה הרבה פעמים, אז בוודאי שאנשים האלו לא ניתן להם לצום את הצום של יום כיפור בצורה רגילה. אבל אדם יציב עם תרופות בלי אינסולין. אה עכשיו יש רבנים שאם אינסולין מהסוג ב וזה בעצם בן אדם שהוא די יציב, אז יגידו לו גם איך לקחת את האינסולין לפני ה, לפני החג ל, לשנות את המינון ב-- לגבי ההכנה לצום ובדיוק איך לקחת את זה וכולי וכולי. אבל אה יש כאלו רבנים שברגע שלוקחים אינסולין מאוד, מאוד חושש. אני יודע שזה לפעמים הרבה ששומעים את זה הם, הם מתפעלים והם מרגישים ש"אני לא ידעתי מזה ואני לוקח אינסולין כל הזמן. זה כל יום מזריקה אינסולין אה ו-ו-ותמיד הצלחתי לצום. הצלחתי לצום תשעה באב. הצלחתי בשמונה יום כיפור. מה מה מה? וודאי שאני לא רוצה. אנחנו משחקים באש, משחקים ב-- זה גם אנשים ש-שמסתכנים. יש הרבה אנשים ש-שגם צמו בשלושה ימים ראשונים אחרי לידה ולא קרה להם משהו. זה לא אומר שום דבר. לא לוקחים חשש וספק ספק ספיקא ב-ב-בפיקוח נפש. אז לדעת שלגבי סכרת יש בכל זאת את הפרטים שאמרנו. יש חילוקי דעות, לכן כל רב יכול בעצם לקרוא את כל הדעות שיש בנושא הזה ו-ו-ולקרוא את כל הכמה מאמרי רפואה בנושא. זה פשוט מלא וגדוש בנושא הזה. זה לגבי סכרת. רציתי להתחיל עם זה כי זה באמת מחלה נפוצה לצערנו, שאנחנו נשאלים בה כל אה אה כל יום כיפור סמוך ליום

1:01:12 דובר 2 ליום הכיפורים. יש את המחלה אה חס ושלום המחלה הגרועה. אנשים שיש להם מחלה מסוכנת מאוד והם במצב של כימותרפיה וכל מיני כימותרפיה וכל מיני דברים מאוד מאוד חמורים. כמובן שהאנשים האלו לא צמים ולהתייעץ בעצם בצורה של האכילה שלהם, אבל יש אנשים עם לדוגמה דברים לא כזה חמורים, אבל חום. בן אדם יש לו חום בעיצומו של יום כיפור. עכשיו עם הקורונה זה הרבה פעמים יכול לקרות לאנשים מסוימים שזה מתפתח לחום שבכלל בן אדם מגיע לחום של שלושים ותשע מעלות משלושים ותשע מעלות ואילך ויותר. אז לדעת שהוא בסיכון. זה שבן אדם הוא לא בסיכון כל פעם שיש לו חום גבוה זה בגלל שלוקחים תרופות ובגלל שקצת אוכלים וכולי וכולו. אז אדם שיש לו חום שלושים ושמונה, אפילו שלושים ושמונה וחצי אז לפעמים וודאי שנוריד את החום עם אקמול. אם צריך לקחת משהו קטן בלי בלי כדור בלי שתייה אז לוקחים ואם צריך קצת אז כפי שהזכרתי ונוריד את החום. אבל. אבל כששלושים ותשע מעלות ומעלה הרבה הרבה רופאים ורבנים לא מסתכנים עם זה. זה בכל זאת חום גבוה, אז יש הרבה שיפחדו אפילו לשמוע על זה. מה פתאום מה שלושים ותשע? זה קורה אבל בסדר, זה זה זה. בכל זאת, יש בזה סיכונים וכל אחד יתייעץ כמובן גם עם הרבנים שלו וכל אחד עם השימוש שהוא קיבל. אבל חום גבוה בצורה כזאת זה מסוכן. לפעמים גם חום שהוא פחות גבוה משלושים ותשע. אנחנו בשלושים ושמונה פלוס וזה מלווה בעוד דברים. בן אדם יש לו חולשה גדולה, יש לו בעצם שלשולים ודברים. זה גם דברים שבפוסקים יש. יש הנחיות להפסיק את הצום ולאכול לשיעורים. כמובן שצריך להתיישב בזה.

1:03:23 דובר 2 צריך גם גם שלשולים. יש, יש שלשול, מה שנקרא רך ויש שלשול שהוא ממש ממש נוזלי, שזה בכמויות וזה בן אדם לפעמים אפילו בלי חום הוא מאוד מסתכן. הסכנת ההתייבשות היא סכנה גדולה ולפעמים לא מספיק לשתות ככה בעצם לאט. וזה מזכיר לי שצריך באמת להשלים פרט חשוב לגבי השתייה שאמרנו שאם השתייה אנחנו מגדירים כבין שלושים לארבעים, כמו שהזכרנו קודם, אז אמרנו שהשיעור זה כל תשע דקות כדי לחשוש לשיטת הראב"ד. אבל כמובן שבמידה שצריך צריך אפשר להוריד מזה. אז אפשר לעבור לשיעור אכילה של שאר הפוסקים שהזכרנו כמו שבע דקות, וגם אם צריך באמת לשתות הרבה יותר שלושה שלוש ליטר. אז אם נאריך אז לפעמים לא נספיק לשתות את מה שצריך במשך היום. אז כאן ודאי שאפשר להגיע עד לשיטה של, של הרמב"ם, שזה כדי שיטת רביעית. אז לפעמים בשתי דקות כמובן שאפשר להספיק כל מה שרוצים אם שותים כל שתי דקות, ושתי דקות. למה? כי יש בכל זאת דעות. דעת מיעוט. אבל בשיעור של אכילת פרס שזה שתי דקות בפשטות, שיעור כדי שיטת רביעית זה פחות. זה מובן מאליו. גם אם עושים עצירה קטנה באמצע זה פחות משתי דקות. אבל בכל זאת, כשאומרים שתי דקות זה דבר מאוד מאוד טוב להגיד את זה, כי אני מרוויח את השיטה של הכתב סופר של של הכתב סופר. יש הרבה הרבה הרבה דורות של רבנים. אז הוא טוען שזה שתי דקות ולכן אני גם מרוויח את השיטה שלו, ולפחות אם לא אני פסקתי כשיטת הרמב"ם שבעצם ניתן להקל. יש את התשובה המפורסמת של שארית יהודה, אח של אדמו"ר הזקן שבסימן ט"ו אני חושב שהוא שאל לגבי מה שאדמו"ר הזקן פסק

1:05:26 דובר 2 בפרק ח הלכות ברכת הנהנין סעיף ו, שהוא פסק שם חזק כמו גם בספק ברכות לכאורה כשיטת הרייבד[?], שכשיש שותים תה דבר חם, אז אם שותים ברגע אכילת פרס זה בעצם עדיין עיקרית ואפשר לעשות ברכה אחרונה, אבל יש בזה תירוצים ששם מדובר על רביעית. פה מדובר על מלוא לוגמיו. הדברים בעצם ידועים. עכשיו, אז נחזור לדוגמאות בעצם שאנחנו אומרים. אז יש את החום. כמו שאמרתי, גם שלשול, שהוא ממש יש שלשול אמיתי בצורה של נוזלים. זה מאוד מסוכן ההתייבשות. אז אפשר לפעמים לשתות מהר ולפעמים בשתי דקות. לפעמים טוב, לפעמים לפעמים להספיק. אבל בן אדם מרגיש גם לא רק שהוא חושש, הוא מתייבש, הוא מרגיש שהוא הולך לכיוון של שהוא ממש מיובש. אז לפעמים גם כל רופא, גם אם הוא על יד הוא יגיד שהוא צריך לשתות מהר. או אישה לדוגמה שהיא נמצאת סמוך ללידה אז ופתאום יש לה צירים, אז יש לה צירים. לפעמים באמת צום זה יכול לגרום לצירים, אז אפשר לפעמים ללכת לנוח ולראות שהצירים עוברים. אם הצירים לא עוברים ומתגברים ומרגישים ש... אז ברור שכאן להגיד לה לשתות ככה לאט לאט זה דבר מסוכן. זה צריך בעצם לפעמים לשתות ולקחת כוחות בצורה מהירה. אז כל פעם שרופא ממליץ, ובמציאות שאנחנו יודעים, יודעים שצריך לאכול לא רק לשיעורים, אז כמובן שזה מה שצריך לעשות. יש כל מיני מחלות לצערנו, שאנחנו שומעים עליהם מסביבנו, כמו אבנים בכליות, גם אבנים בכליות. זה דבר מאוד מאוד מסוכן, הדלקת שזה יכול לגרום והכאבים. צריך לדעת שהכאבים לפעמים הם עוצמתיים לפי העדויות. עוצמתיים ביותר, שדומות לחבלי לידה או לפעמים אפילו יותר לפי כמה רופאים. ולדעת שלפעמים כשיש כאב מאוד מאוד

1:07:39 דובר 2 מאוד עצום. זה גם חשש לפעמים לקבל איזה אירוע לב או אירוע. זה לא דברים פשוטים וגם הדלקות שיש והסיכון שיש שם. אז לפעמים יש אנשים שהיה להם לפני כמה שנים איזושהי אבן קטנה ואפילו לא עברו ניתוח ולקחו שתייה ולקחו קצת תרופות כדי להרחיב את את את כל הצינורות בתוך הגוף, שזה יעבור יותר בקלות וזה יצא. ואחר כך אמרו לו מכאן ואילך תשתה הרבה. אז בדרך כלל עברו, עברו שנים, הכל בסדר. אז בן אדם ודאי ישתה הרבה בימים הסמוכים ליום הכיפורים שיהיה לו הרבה נוזלים ולא יקרה לו שום דבר אם הוא יצום ביום כיפור. עכשיו ולפעמים זה מתבצער[?] אצלו ככה אבנים כל כמה שנים, אם הוא גם לא נזהר בזה. אבל יש אנשים שבאמת יש להם התקפות של אבנים ויש להם אבנים ונתנו להם תרופה ולא כל פעם. לפעמים צריך ניתוח, צריך ריסוק וזה לא יצא לבד וזה אבנים לא פשוטות. ולא כל פעם בית החולים יש לו תור לעכשיו. גם בן אדם שיש לו הרבה לפעמים כאבים, לפעמים הוא הולך למיון, נותנים לו דברים כדי להרגיע את המצב, אה דברים כדי להרגיע את הכאבים וכולי. אבל בסוף נותנים לו איזה תור לרוב לניתוח. כמובן שאנשים האלו חייבים לשתות והם צריכים לשתות הרבה. מדובר על שתיים לשלושה ליטר ביום. אז כמובן שנצטרך להשתמש בשיעורים שאמרנו של מים ולפעמים יותר תכופים כדי להספיק את כל השתייה. כל אחד יעשה את החשבון המתמטי שאם הוא לוקח לדוגמה כל שבע דקות, יצא לו כך וכך מים לפי מה שהרופא אומר שהוא צריך לשתות אה וזהו ויהיה לו. ואז יש לו לפחות את השיטה של הצמח צדק לפי הבן של

1:09:33 דובר 2 הצמח צדק. או יש את השיטה של שש הדקות, או את השיטה של שאר השיטות, או אפילו ללכת על שתיית אה לשיעור של שתיית אה, אה, כדי שתיית רביעית של הרמב"ם וכולי. וכמובן, כפי שהזכרתי, כשאדם צריך רק לשתות ולא לאכול וזה מוציא אותו מסכנה, אין לו היתר לאכול. לא יגיד אם אני כבר שותה אני יכול לאכול. אז לכן הרבה פעמים באבנים בכליות זה יהיה היתרי שתייה ולא היתרי אה אכילה. יש מחלה, מחלת הנפילה, ש-שחס ושלום בן אדם יש לו מחלת הנפילה. אז דווקא המומחים אומרים שבן אדם שלפעמים צם זה גם עוזר כדי לדחות את הנפילות. אז הרבה פעמים שבן אדם יש לו את ה... כמובן דיבור עם הנוירולוג שלו והוא נתן לו את ה, את המינון מה שצריך. הוא יגיד לו תיקח, הוא ייקח את התרופה פעם לפני הצום וייקח את התרופה. הוא צריך באמת לקחת את התרופה שלו בזמן. אז לפעמים גם בתוך הצום הוא ייקח בצורות שאנחנו אמרנו והוא יכול לעבור את זה. כמובן שאם הוא יהיה בהתקפה אז ברור ש-שהוא צריך לאכול ולשתות כפי שהרופאים אומרים. אם הוא בהתקפה הוא בסיכון ויש בזה כמובן היתרים אה לאכילה. אמ יש לפעמים אנשים ש-ש-שיש להם מחלת הנפילה, וכמה שאומרים להם לקחת תרופות זה מכניס אותם ללחץ. ידוע שלחץ גבוה אצלם יכול לגרום למחלת הנפילה ובאמת להסתכן. מחלת נפילה זה סיכון גם בתוך מערכת הגוף. זה גם סיכון לקבל מכה, ליפול בצורה לא טובה על איזה חפצים. זה לא, זה לא דברים של מה בכך. אנחנו מדברים בסיכונים. אז לפעמים בן אדם שהרופא הנוירולוג לא מציע לו לצום בגלל שהוא אומר שאצלו זה מכניס אותו לפאניקה

1:11:28 דובר 2 וזה יכול להיות שהוא מסתכן, והרבה פעמים כשההתקפה שלו היא מאוד חזקה אז, אז כמובן לכן צריך תמיד לדבר שהוא ידבר עם הרופא שלו ולא להחליט ככה בעצם לבד מה המצב שלו. אה צריך באמת לכן ל-ל-לערוך את הדברים מבעוד יום, שאנשים לפעמים הורים שמתקשחים אומרים הילד הוא ומתי הם מתקשחים? יום לפני. לפעמים אי אפשר להשיג את הנוירולוג. אז תמיד ל-- הרב כבר צריך מבעוד מועד. הוא צריך ללמד את הקהילה שלו ואת האנשים שכל פעם שיש לכם בעיה רפואית או אתם חוששים ממשהו, כדאי להתייעץ מבעוד מועד שנספיק להשיג את הנוירולוג. להספיק את ה, את ה, את הרופא בעצם שלו. יש לגבי גם, אה, ל-לחץ דם. בלחץ דם באמת צריך להיות גם בקשר עם הרופא. תלוי מה המצב של הבן אדם. הרבה פעמים לחץ דם שהוא מסודר, אה, עוקבים אחריו עם תרופות, אז רק לקחת את התרופות מתי שצריך לפי ההנחיות של הרופא ולפעמים אפשר לעבור באמת, אה, אה, צום של יום כיפור בצורה טובה גם עם לחץ דם. אבל כל בן אדם לגופו. לפעמים יש לו בעיות נוספות בלחץ דם ולכן צריך לדעת תמיד לדבר עם הרופא שמכיר אותו ומה הוא מציע ואז הוא חוזר לרב ואז הרב יתחיל יותר לחטט בזה. למה-- אה, מה הבעיה שם? לפעמים יהיו לו בעיות באמת בגלל זה. בעיות לב, אנשים שעברו צנתורים, אה, במש-- ב-ב-בשנה, אה, ש-שסמוכה ליום כיפור, אז בדרך כלל יגידו להם לא לצום. יש אנשים שעברו ניתוח מעקפים. יש גם כן, זה בעצם יכול לגרום לקרישת דם וכולי בצומות, אז גם אומרים להם לא לצום. יש אנשים שעברו התקפי לב תוך שלושה חודשים, זה מאוד מסוכן לצום.

1:13:25 דובר 2 אז זה, זה דברים שבאמת צריך. זה מהכלות בכל זאת שאנחנו הרבנים שומעים את זה הרבה מסביבנו לצערנו ו-ולקחת את זה בחשבון שמחלות לב גם בן אדם לפעמים מטעה אותנו. אני מרגיש מאוד טוב. המחלות לב זה בגלל שאז התעייפתי מאוד והיה לי איזשהו התקף כי היה לי לחצים של כסף, משהו לא לקנות את הדברים האלו. זה היה פה התקף לב סמוך, גם אנשים שהיה להם אירוע מוחי תוך השנה סמוך זה גם כן לא מאפשר. אחד יגיד לא, זה בגלל שלא לקחתי את התרופות בזמן, לכן קרה לי. הרבה פעמים אנחנו מתמודדים עם אנשים שמרוב יראת שמיים שלהם הם רק חוששים על יום כיפור, לא חוששים לבריאות ולסיכון. אבל אדם שעבר אירוע מוחי, אה, שבץ או דברים כאלו, צריך בעצם לדעת ש-שתוך השנה הוא מאוד-- זה בכל זאת יש סיכונים. זה לא דברים קלים וגם הוא אומר זה קרה לי רק בגלל שלא הקפדתי על התרופות ועכשיו החלטתי אחרי מה שקרה לי וכמעט ראיתי את המוות. אז אני עכשיו נזהר ביותר לא לקנות את הדברים האלו וצריך להחמיר בהלכות פיקוח נפש. כפי שהזכרנו, נזכיר גם את הדבר המאוד שכיח. זה בעצם אנשים שעושים-- שהיה להם השמנת יתר ועושים ניתוחי קיבה לקיצור קיבה, מה שנקרא ניתוח שרוול. כל מיני סוגים ממינים מינים שונים. אז גם בזה יש ויכוחים בין הרופאים. יש ויכוחים בין הרבנים מגדולי הרבנים שלא רואים בזה סיכונים אפילו סמוך לניתוח, ויש הרבה שכן חוששים. אז ל-ל-- כשיש שעברו שלושה חודשים והמצב של הבן אדם טוב, גם אם הוא אוכל כמויות קטנות והוא במצב של ירידה במשקל, שזה גם דבר שמסכן אותו קצת. בדרך כלל שם אם

1:15:20 דובר 2 הכל בסדר ומסודר זה אמור לעבור בשלום, גם אם זה קצת לפעמים. לפעמים צריך לקחת כל מיני דברים לפני ולהתכונן בצורה, ולכן צריך לדעת איך להתכונן לזה. אבל לפעמים זה אמור לעבור בסדר. לגבי צומות אחרים, לפעמים הולכים מעבר לשלושה חודשים לכולם, אבל בצום של יום כיפור כמובן שיש לפעמים רופאים שאומרים שרק צריך לשתות, אז כל אחד ישאל את הרופא שלו ויתייעץ עם הרב בנושא הזה. אבל אני הקו הכללי שאני קיבלתי וממש חיפשתי המון על הנושא הזה כי ב-ב-בשנים האחרונות כל הזמן זה מגיע בכמויות גדולות. השאלות האלו של אנשים שעברו את זה ובאמת יש הרבה רופאים ודיברתי עם רופאים מקצועיים ביותר, הן ב"שערי צדק" שעושים את זה והן ב"מעייני הישועה", בכל מיני מקומות, והם אפילו שלפעמים בחיפושים אומרים לא רופאים אומרים שזה בסדר וניתן וזה, ויש רופא פרטי משפחה שאומר זה בסדר, זה לא סוף העולם. עדיין שומעים שבשלושה חודשים הראשונים זה ממש לדעתם מסוכן, אה, ויש חשש לפחות של סיכון, ובדברים האלו מספיק חשש של סיכון כדי בעצם לתת אפשרות של אכילה, אה, לשיעורים. כמובן שיש עוד הרבה ועשרות לצערנו, כל זמן ש-שאנחנו לא רואים את הגאולה האמתית והשלמה בעיני בשר למטה מעשרה טפחים, אז יש עוד מקרים, אה, שונים של כל מיני מחלות שכיחות, אבל כדי שהשיעור גם לא יהיה יותר מדי ארוך. אבל תן לחכם ויחכם עוד. אז כמובן שיש עוד הרבה דברים מה להגיד, אבל הזכרנו כמה דברים ש-שהרבנים פוגשים לצערנו בתקופות של הצומות ובתקופת של צום כיפור, ונקווה שמשיח יגיע. אז בדרך כלל כשאומרים שמשיח מגיע אז מדלגים על הצומות של תשעה באב, של כל הצומות שהם יהפכו לששון ושמחה. פעם ביום

1:17:24 דובר 2 כיפור אי אפשר להגיד שיהפוך בעצם לסעודה זה בכל יום יום קדוש, וגם שיבוא הגאולה נצום את צום יום כיפור. אבל מצאנו במועד קטן מקרה שעם הגאולה, אה ש-ששלמה בנה את המקדש, השם הסכים בסוף לדעתו, ובחנוכת המקדש הראשון אז לא צמו ביום הכיפורים. אז תלוי מתי בעזרת השם הגאולה מקווים שהיא תבוא היום והלא חשוב שיתאחר, כמו שאומר הרמב"ם אז עוד יכול להיות שמלך המשיח יפסוק ושיפסוק אנחנו נלך בעקבותיו ונזכה באמת לכפרה וסליחה, ושהשם ישלח את הקורונה ואת כל הדברים השליליים של השנה. היא רשע בתחילתה מתאשרת בסופה. מה זה מתאשרת בסופה? אומר הרבי לוי יצחק אבא של הרבי במכתב מתאשרת בסופה. זה לא בסוף תשפ"א. בסופה זה בתקיעות. עוד יסוד חשוב זה לגבי הדין של הקטן. הקטן כתוב ב-ב-במשנה בדף פ"ב מסכת יומא, שקטן ברגע שהוא נגיד שנתיים אחד עשרה, אז כבר אפשר להרגיל אותו לתענית של של יום כיפור. בגמרא יש בזה דיון וגם איך להבין את המשנה. לפעמים אומרים שתיים עשרה, לפעמים אומרים אחד עשרה, אז זה תלוי אם יש לו כוח, אין לו כוח. אבל יש מושג ששנתיים לפני גם לגבי בת בגיל אחד עשרה ובן בגיל אחד עשרה, אז אפשר לתת להם תענית שלם. אז זה עדיין לא הלכה למייסה. רק אני מזכיר את ה-- את ה-- את המשנה שב-- ובגמרא יש שם דיון בין רב נחמן לרבי יוחנן האם באמת צריך לצום כל התענית או שלפני בר מצווה אין כזה דבר לצום את כל התענית, רק תענית שעות. ככה רבי יוחנן סובר. בשולחן ערוך בתרט"ז נפסק שהעיקר למייסה, ככה גם אדמו"ר הזקן אומר שהעיקר למייסה כשיטה של הרב נחמן שבעצם הם כן

1:19:25 דובר 2 צריכים להתענות, אבל אם הם חלשים אז, אז באמת יפסיקו כמו שיטת רבי יוחנן, והם יעשו רק תענית שעות. אבל בסוף הסימן שם כבר כתוב ש-- וגם אגב שם מוזכר שלגבי שאר הצומות יש באמת דבר מפורסם שכתוב בכמה ספרים של אחרונים. ספרים הקדושים שיש מושג להרגיל ילד לשלוש צומות לפני. אז זה לא הלכה מסיני הסיפור הזה, ויש הרבה רבנים גם בחב"ד שלא בכלל לא מציעים לעשות, לעשות ניסויים עם צומות קשים כמו תשעה באב, צומות ארוכים כמו של יום כיפור. אבל יום כיפור אנחנו נדון. אבל לגבי שאר הצומות בוודאי ש-- אדמו"ר הזקן שם כותב בפירוש שלגבי כל הצומות הילד הוא לא בן שלוש עשרה, אז ודאי שמקילים וגם אם עדיין הוא לא הביא שתי שערות ואז הוא דן בזה. אבל בוודאי שהוא לא בר מצווה, אז הם לא צריכים לצום. לגבי יום כיפור, אז בסוף הוא מביא שיש המקילים בדבר הזה, אה כשהם עדיין לא בני מצוות, הם מקילים בזה על סמך שהיום הם לומדים תורה והתורה מתשת כוחו של אדם, וגם על סמך שירדה החולשה לעולם. אז לכן די מקובל, אפילו שבהתחלה הוא כותב שמחמירים כשיטת רב נחמן. די מקובל היום לא לתת להם לצום את כל הצום. לפעמים יש ילד שממש מתעקש ורוצה וזה, אז צריך לשקול. אבל בגדול הילד הוא לא בר מצווה. לא צריך באמת לתת לו לצום את כל הצום עד הסוף. רוצים עד חצות? רוצים חלק מהצום אבל ירדה החולשה לעולם וככה שמעתי מכמה לא מכל רבני אנ"ש, אבל מכמה רבני אנ"ש חשובים שבדרך כלל מנסים כן להקל לגבי צום שלם. לגבי חלק מהצום, מה שנקרא תענית שעות. אז בגמרא שם מדובר

1:21:25 דובר 2 על בן ח' ותשע, בין שמונה ותשע. בשולחן ערוך מובא לגבי הגיל תשע שגם ברמב"ם לגבי גיל תשע אז יש, יש חינוך. זה לא הלשון בשולחן ערוך וגם ברמב"ם זה לא חינוך מדברי הסופרים, זה רק חינוך. יש לרבנו מנוח המפורסם שאומר ש-ש-שחכמים כשנותנים חינוך הם נותנים חינוך ממש בכל הפרטים, אז לכן זה לא חינוך מדברי סופרים תענית שעות. אבל כשמדובר על תענית שלם לגבי גיל אחד עשרה וכולי, אז שם יש את הלשון של דברי סופרים. עכשיו לגבי תענית שעות שלפחות כן יש את המושג. אז כתוב בשולחן ערוך וגם אדמו"ר הזקן שגיל תשע אז עושים תענית שעות. בדרך כלל כשהם אוכלים מאוד טוב. בסעודה המפסקת התכוננו מאוד טוב והם יכולים לעבור לילה בקלות ואפילו אם בבוקר הם לפעמים אוכלים בשמונה תשע הם יכולים לדחות את זה קצת. אז זה מה שנקרא להוזיז קצת את הזמן של הארוחות. זה דבר שמציעים שמתמסרים חז"ל והשולחן ערוך לגבי בן תשע. לפני גיל תשע אומר אדמו"ר הזקן שגם אם הם רוצים אז בדרך כלל לא נותנים להם לעשות את זה, ומתחת לגיל תשע אין מושג של תענית שעות. יש אשל אברהם מבוטשאטש המפורסם שאומר כיוון בגמרא באמת מוזכר הגיל שמונה גם כן ח' ושמונה. תלוי אם הוא חלש לא חלש וכולי. אז בדרך כלל בגיל שמונה כן אפשר לפחות לתת לו לצום עד הבוקר. זה הוא אכל טוב לפני הצום. זה לא זה לא מחויב המציאות. אפשר לפסוק כמו שאדמו"ר הזקן כותב בפירוש שמתחת לגיל ט' אז אין בעיה, אין, אין צורך. אבל בכל זאת, מי שרוצה יש באמת מנהג כזה לקחת קצת צום לפחות בלילה. כמובן שאם הילד מתלונן והוא רוצה

1:23:15 דובר 2 לשתות בלילה והוא צמא אז... אז בוודאי שאפשר להקל. לפחות בגיל שמונה אפשר להקל. ובעזרת השם שיהיה לנו ברכות ובריאות איתנה לכל אחד ואחד מאיתנו. וכתיבה וחתימה טובה וגאולה אמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.