עשיית מלאכות שונות ביום טוב - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו בהמשך להלכות יום טוב, דיברנו על יסודות ההלכות שאנחנו מתמודדים איתם ביום טוב. דיברנו על כך שמלאכות ביום טוב שמותר לעשות, מדובר על מלאכות שהן לצורך אוכל נפש, מלאכות שהן מוגדרות כמלאכות אוכל נפש. אנחנו יודעים שיש מלאכות שאנחנו לא יכולים לעשות אותן ביום טוב, חלקן מדאורייתא, חלקן מדרבנן. דיברנו על כך בהרחבה. אנחנו היום אולי נתמקד יותר בצד של המלאכות שפחות, פחות, פחות ניתן לעשות אותן ביום טוב. זאת אומרת, מלאכות שהן בגדול הן לא מותרות ביום טוב, הן לא נקראות מלאכות אוכל נפש, ממילא מצד ההיתר הבסיסי והיסודי הזה של מלאכת אוכל נפש ביום טוב, אין פה את ההיתר הזה, אבל בכל זאת, יש כמה צדדים מסוימים שאנחנו יכולים למצוא כן להשתמש גם במלאכות האלה ביום טוב. אז כאמור, כבר אנחנו יודעים כבר את הקו הכללי. אנחנו לא נוגעים פה כל כך בהלכות שבת, אנחנו יותר מתמקדים בהלכות יום טוב, ממילא כשאנחנו נדבר על המלאכות האלה, אז ממילא מובן שכל הפרטים שלא נדבר עליהם, אז הדין שלהם זה כמו בהלכות שבת, ומה שנקרא, משם אנחנו נוכל כבר ללמוד את ה, את הדינים באופן, בפרטיות. אז נתחיל עם מלאכת קורע. מלאכת קורע, אז כמו שאנחנו מבינים, קורע זה לא מלאכת אוכל נפש, זה לא מלאכה שנעשית בדרך כלל לצורך אוכל נפש. זה מלאכה שהיא אסורה ביום טוב. לכן באופן כללי, קורע אסור ביום טוב, אסור לקרוע דברים ביום טוב על פי ההגדרות כמו שאנחנו, אה, נלמד או כמו שלמדנו בהלכות, בהלכות שבת, אז בדרך כלל זה מופיע בעיקר בסימן ש"מ, אז בהתאם לכך. אבל מה שכן, יש קצת יוצאי דופן. למשל, קריעת מעטפה. אנחנו יודעים שהאדמו"ר הזקן מלמד

02:24 דובר 2 אותנו גם בסימן ש"מ ב-ב-בהלכות שבת, שיש איזושהי בעייתיות לקרוע מעטפה בשבת. אבל בשבת אנחנו מדברים לא סתם על קריעת נייר, כן? אם אנחנו נרצה קצת להיכנס קצת ל-ל-לתנאים הכלליים הבסיסיים של מלאכת קורע לשיטת האדמו"ר הזקן, אז אנחנו יכולים להגיד הגדרה, לפחות שהיא מאוד בולטת, שלדעת האדמו"ר הזקן אין איסור קורע בתלוש, בדבר שהוא תלוש, הוא לא מחובר לקרקע והוא גוף אחד, אין בו איסור קורע. אז לכן קריעת נייר אין בו איסור קורע ביום טוב. אלא אם כן על ידי הקריעה הזאת אני מתקן איזשהו משהו, אני מתקן, אני קורע לפי מידה מסוימת, אז אני מחתך, או שאני מתקן, אז יש פה בעיה של תיקון כלי, אבל סתם קריעה שרירותית אין איתה בעיה ב-- גם לא בשבת. אבל ברגע שאנחנו קורעים חלקים שהודבקו אחד לשני, הרי הקורע זה בעצם השלילה של תופר. זה הצד השני של התופר. אז אם תופר זה להדביק חלקים אחד לשני, לחבר חלקים אחד לשני, אז כשאני מפריד חתיכות נייר שנדבקו אחד לשני, זה מלאכת קורע בשיטת האדמו"ר הזקן. אבל כל זה זה בקורע הסטנדרטי הרגיל. כשאנחנו מדברים על קריעת מעטפה, אנחנו מדברים על ציור של מעטפה כמו בן אדם, כמו שאנחנו מכירים. בן אדם מקבל מעטפה מהדואר, יש בפנים מכתב והמכתב הזה הוא סגור במעטפה חיצונית. אה, אז בזמנו אז היו מחלקים את העיתונים, אה, אם זה בית משיח, אם זה כל מיני גיליונות, היו גם כן שמים את זה בתוך מעטפת נייר כזאתי שהיה צריך לקרוע את המעטפה כדי להוציא את העיתון. אז גם היום יש את זה. היום אולי שמים את זה בשקית ניילון וכדומה, אבל זה אותו רעיון, זה אותו,

04:21 דובר 2 אותו עניין. בנוגע לזה באמת, אז האדמו"ר הזקן כותב שיש להימנע מקריעת מעטפה בשבת. ה-הסיבה של ה-המניעה מקריעת מעטפה בשבת, אז, אה, קצות השולחן מסביר את זה שזה בעיה של סותר. אז עוד פעם, זה לא בעיה של קורע כי זה גוף אחד, אז אין פה בעיה של קריעה כמו שהקדמנו, אבל יש פה כן בעיה של סותר. והיות ואני קורע את המעטפה ובעצם בקריעה הזאתי אני קורע את זה וזה נחשב כמו איזשהו סוג של כלי, כי הרי בפנים יש איזשהו מכתב, אז זה איזשהו סוג, איזשהו סוג של כלי ששומר על המכתב שבפנים. אני קורע את זה, יש פה בעיה של סותר. אמנם זה לא סותר מדאורייתא, כי זה גם לא סותר על מנת לבנות וזה גם לא אולי כלי רעוע וכדומה, אבל יש פה בעיה של סותר מדרבנן. אז בשבת, לעשות פעולה כזאתי בשבת היא מותרת רק אם היא נעשית לצורך שבת. אז לכן, ולכן ב-ב-בקריעת מעטפה אני צריך גם כן לשאול את עצמי כשאני בשבת מקבל מעטפה ואני רוצה לפתוח אותה, אני צריך לשאול את עצמי אם יש פה צורך שבת או אין פה צורך שבת. כל מיני עיתונים למשל, האם זה עיתונים שאני צריך אותם דווקא השבת או שאני יכול לקרוא אותם גם אחרי השבת? אני נכנס לכל מיני שאלות. אבל ביום טוב, אז כבר כותב לנו האדמו"ר הזקן שביום טוב אין את ה... את ההקפדה הזאתי. ביום טוב אין את ההגבלות האלה. ביום טוב מותר לי לקרוע מעטפה, אפילו אם זה לא נעשה לצורך היום טוב, אפילו אם המעטפה או המכתב שיש שמה או העיתון שיש שמה, אפילו זה לאו דווקא לצורך יום טוב,

06:05 דובר 2 בכל זאת זה יהיה מותר. אז קריעת מעטפה ביום טוב למסקנה מותרת למרות שהיא לא נעשית לצורך יום טוב. זה הבדל אחד שקיים בין שבת לבין יום טוב בנוגע לעניין של קורע. למרות שפה זה לא ממש קורע, זה סותר יותר, אבל זה הצורה היא צורה של קריעה. כמובן שצריך לשים לב שבמעטפה לא יהיה משהו שהוא מוקצה, אם זה חשבונות חשמל וכדומה, ואז כמובן שזה מוקצה וזה אסור בכלל בטלטול. דבר נוסף שה'נטעי גבריאל' מעלה אותו זה מציאות כזאתי של כהן, נגיד שרוצה לעלות לדוכן לברכת כוהנים והוא מנסה לפתוח את הקשר של הנעליים, הוא הסתבך, הקשר שמה, אה, הסתבך לו בצורה כזאתי שהוא לא יכול לפתוח את זה, הוא לא יכול, אה, לפתוח את הקשר. אה, באופן כללי אם כבר אנחנו מדברים, אז קשר שהסתבך הוא לא נחשב קשר. אז יהיה מותר לפתוח אותו למרות שהוא הסתבך והגיע למצב של מעשה אומן, מה שנקרא קשר של אומן, אבל היות וזה לא קרה באופן מכוון, אז זה יהיה מותר לפתוח אותו בשבת באופן עקרוני. אבל, אה, פה מדובר על מצב שהוא לא יכול לפתוח את זה כרגע. אין לו את הכלים הנדרשים לפתוח את הקשר. הוא עכשיו עומד, הוא צריך לעלות לדוכן והוא לא מצליח לפתוח את הקשר. אז אומר ה'נטעי גבריאל', הוא יוכל לחתוך את הקשר. זאת אומרת, לא להתיר אותו, אלא לחתוך אותו. לחתוך אותו, וגם כשהוא חותך את הקשר, את השרוך של הנעליים, אז לחתוך שלא במקום הקשר, לחתוך את זה מהצד במקום שהוא לא שמה, שזה לא מקום הקשר, ככה זה יותר מקל. ברגע שאני חותך את זה במקום שהקשר עצמו, אז זה סוג של

07:56 דובר 2 אני התרתי את הקשר. אבל ברגע שאני לא חותך את זה במקום הקשר עצמו, אז יש יותר מקום להקל. יש גם פוסקים אחרים שמעלים את האפשרות הזאתי, ולכן זה ה-- זה העצה במצב שמתי שקורה כזה מקרה. מלאכת תופר, אז כאמור מלאכת תופר אין לה שייכות לאוכל נפש, זה לא מלאכה שנעשית בגוף האוכל. בדרך כלל לא מכינים על ידה אוכל ולכן מלאכת תופר גם כן אסורה ביום טוב. אז זה באופן כללי. כשאנחנו נכנסים קצת לפרטים, אז אנחנו רואים שיש תפירה מסוימת שהיא מותרת ביום טוב. אדמו"ר הזקן מדבר בסימן תקט על תפירת מאכלים. יש מאכל כזה שהרבה מקומות ראיתי שמכינים את זה, יכול להיות גם באולמות וכדומה. זה נקרא עוף ממולא. מכניסים בתוך העוף אורז וכל מיני דברים כאלה ותופרים אחרי זה קושרים את העוף כדי שהכל שמה יתבשל בצורה הראויה, בצורה נכונה ולא יתפזר ולא ייפול וכולי. אז לתפור מאכלים ביום טוב. אז אדמו"ר הזקן כותב לנו בסימן תקט שזה מותר, ויש פה קצת משהו מן החידוש, כי ההיתר הוא מבוסס על כך שהתפירה הזאת נעשית לצורך יום טוב. אני הרי תופר מאכל, זה לצורך אוכל נפש. אז מדובר פה על תפירה שהיא לצורך אוכל נפש. חלק מהפוסקים סוברים שזה בגדר התפירה הזאת, הם מכניסים אותה בגדר של מכשירים, בגלל שסוף כל סוף האמת שאם אנחנו ניצמד להגדרה שאדמו"ר הזקן נתן לנו בהתחלת הלכות יום טוב, אז בהחלט ניתן להכניס את זה לקטגוריה של מכשירים. כי מה זה התפירה הזאת? התפירה הזאת זה לא, ה-ה-הגדרה של אדמו"ר הזקן זה שאני, אז זה מלאכה. מדובר על מלאכה שנעשית בגוף האוכל שכשאני נהנה מהאוכל אני נהנה, אני נהנה מגוף

09:55 דובר 2 המלאכה כמו בישול. כשאני אוכל אוכל שהתבשל אני נהנה מגוף מלאכת הבישול, כשאני אוכל אוכל מבושל אז, אבל כשאנחנו מדברים כאן על מצב כזה שאני תופר את העוף, אני לא נהנה מגוף התפירה כשאני אוכל את העוף הזה. אז התפירה הזאת לכאורה היא כן נכנסת לקטגוריה של מכשיר אוכל נפש, ואם אנחנו באמת נדון את זה כך, אז התפירה הזאת תהיה מותרת רק בתנאי שלא יכולתי לעשות אותה מערב יום טוב, שזה גם כן בעציו שחיקה בדרך כלל להכין את העוף הזה בערב יום טוב זה לא כל כך אפשרי. זה לפעמים זה לא מתאפשר וזה לא יוצא, אבל אני אצטרך כבר להיות מוגבל בהגבלות של מכשירים. זה כשאני אם אני מגדיר את התפירה הזאת כמכשיר האוכל נפש, אבל לשון אדמו"ר הזקן, משמע באופן מפורש שהתפירה הזאת היא מוגדרת כמלאכת אוכל נפש לכל דבר. היא לא נחשבת כמכשירים, הוא רואה אותה כמלאכת אוכל נפש לכל דבר, ויש פה בהחלט מן החידוש, ויש פה באמת מקום לעיין למה הוא רואה את זה כמלאכת אוכל נפש. סוף כל סוף, בהתאם להגדרה שאמרנו זה לא ממש מתאים. אפשר אולי לומר אם נרצה קצת ליישב קצת את ההבנה שלנו, אז אפשר אולי לומר שמדובר פה בכל זאת על תפירה מדרבנן, כי זה תפירה שאינה של קיימא. התפירה של העוף הזה זה לא תפירה של קיימא. אז היות ולא מדובר פה על מלאכה דאורייתא מלכתחילה, מדובר פה רק על משהו מדרבנן, אז לכן אנחנו יכולים לייחס את זה יותר בקלות להתייחס לזה כמלאכת אוכל נפש ממש ולהתיר את זה גם במצב שיכלתי לעשות את זה מערב יום טוב. אז אם כן, למייסה לתפור אוכלין אז

11:47 דובר 2 זה מותר גם אם לא, גם אם יכולתי לעשות את זה מערב יום טוב זה יהיה מותר בלעשות את זה גם ביום טוב. רק שבכל זאת ההלכה דורשת ממני שאני אשחיל. מה שמותר לי זה התפירה עצמה. התפירה גופא מותרת לי ביום טוב, אבל הכנת התפירה, דהיינו להכין את החוט שאיתו אני תופר ולהכניס אותו למחט, זה צריך להתבצע מערב יום טוב, כי לעשות את זה ביום טוב, אז אנחנו כבר יכולים להבין זה בוודאי לא מלאכת אוהל, זה בוודאי מכשירים. אז המכשירים האלה אני לא יכול לעשות אותם ביום טוב, שבהם אני נכנס פה לבעיה של מלאכות. ברגע שאני חותך את החוט אני נכנס לבעיה של חותך, של מתקן כלי וכדומה. גם ההשחלה של החוט במחט גם דורשים ממני שתעשה מערב יום טוב. רק מה, אם השחלתי את החוט במחט מערב יום טוב וביום טוב פתאום אני גיליתי שהוא, אה, שה-שהוא יצא מהמחט, אז מותר לי להכניס אותו שוב. אבל אם לא חתכתי את החוט מהפקעת מערב יום טוב, אז במקרה כזה אני לא יכול לחתוך אותו ביום טוב. אני אצטרך לוותר על העניין הזה. אז לכן, כדי לתפור אוכלין ביום טוב, אני צריך לדאוג לכך שהחוט יהיה חתוך כבר מערב יום טוב ויהיה מושחל במחט מערב יום טוב. ואחרי זה ביום טוב גופא אני יכול לתפור את המאכלים האלה עם החוט, ובסופו של דבר שנשאר לי הקצה של החוט אני יכול לחתוך אותו. המנהג זה לשרוף אותו, אבל אפשר גם לחתוך אותו. זה בנוגע לתפירה ביום טוב, כל שאר הלכות תופר ביום טוב דינם כהלכות תופר בשבת, כאמור. מלאכה נוספת שקיימת ביום טוב שהיא כן אפשר להתייחס אליה

13:41 דובר 2 כן כמלאכת אוכל נפש זה מלאכת מעבד. מלאכת מעבד באופן כללי לא שייכת דווקא באוכל נפש, אבל כסניף במלאכת מעבד אז אנחנו מכירים את הפעולה של המליחה, למלוח מאכלים ביום טוב. אז אנחנו נשאל את עצמנו האם מליחת מאכלים ביום טוב דומה לשבת או שהיא קצת יותר קלה? אז קודם כל נקדים ונאמר, בשבת יש מחלוקת בין המחבר לבין הרמ"א. המחבר מקל יותר, הרמ"א יותר מחמיר עד שלמסקנה במה יעשה בפועל, האדמו"ר הזקן כותב שצריך להחמיר ולא למלוח הרבה חתיכות בשבת. אני רוצה לאכול ירקות בשבת, אני רוצה למלוח אותם, אני צריך לדאוג לכך שאני לא אמלח יותר מחתיכה אחת. זה מה שהאדמו"ר הזקן מקציב לנו. ההיתר למלוח ירק ביום טוב, ירקות כאלה מהסוג שהמליחה היא מועילה להם, מתקנת אותם, משמרת אותם וכדומה, אז זה יהיה מותר רק בתנאי שאני מולח חתיכה אחת ומיד אוכל אותה. אני גם לא יכול להשהות אותה במלח. אני מולח חתיכה אחת ומיד אוכל. אז אם יש לי חתיכות של צנון, של מלפפונים וכדומה, אז זה מה שאני צריך לעשות, למלוח חתיכה אחת ומיד לאכול אותה. ואם מדובר על סלט למשל, שזה חתיכות קטנות, אני לא יגידו לי עכשיו להוציא כל חתיכה חתיכה ולמלוח אותה ולהתחיל לאכול אותה, אני לא אגמור את הסלט הזה עד מחר בבוקר. אבל האפשרות-- ה-ה-הפיתרון במקרה כזה זה פשוט כל כף שאני לוקח מהסלט זה נחשב חתיכה אחת. אני מולח את הכף הזאת ואוכל. זה מה שאמור להיות אם אני מולח, כמובן אני לא מוסיף שמן או לא מוסיף דברים שמבטלים את כוח המלח, זה רק מליחה בלבד, אז ככה זה אמור להיראות. אבל ביום טוב, ביום טוב האדמו"ר הזקן

15:36 דובר 2 נותן פה את הקולה והוא אומר לנו, ככה הוא כותב בסימן תקי"ד, שמעיקר הדין מותר לי למלוח גם הרבה חתיכות ביום טוב ומותר לי גם להשהות אותם. הלשון שלו זה אפילו לצורך, לצורך המשך היום. אז זה מעיקר הדין. אז ביום טוב מעיקר הדין מותר לי למלוח אפילו הרבה חתיכות ואפילו להשהות אותם במלח, בתנאי שאני מתכונן לאכול אותם ביום טוב, כמובן לא אחרי יום טוב שזה לא יהיה מכין מיום טוב ליום חול. רק מה? בכל זאת האדמו"ר הזקן אומר שראוי להחמיר ולא למלוח הרבה חתיכות גם ביום טוב. זאת אומרת, הוא מבקש מאיתנו שגם ביום טוב לא נמלח הרבה חתיכות, אלא נמלח רק חתיכה אחת כמו שאמרנו בנוגע לשבת. אבל אף על פי כן עדיין יש הבדל. ביום טוב יהיה מותר למלוח חתיכה אחת ולהשהות אותה במלח. ככה משתמע במפורש מלשון האדמו"ר הזקן, שגם אחרי החומרה הזאתי שלמלוח רק חתיכה אחת, עדיין אני נשאר לי אבל ההיתר להשהות אותה במלח ל-ל-להמשך היום טוב. אז למסקנה בנוגע למליחה אז לכתחילה אז צריך להחמיר לא למלוח הרבה חתיכות, אבל למלוח חתיכה אחת אני יכול, אפילו אם אני משאיר אותה במלח גם לאחר כך או למחרת וכדומה, בתנאי שאני אוכל אותה ביום טוב. דבר נוסף שאנחנו נתקלים בו ביום טוב, האמת שלא בכל יום אנחנו-- לא כל יום טוב אנחנו ניתקל בזה, אבל אנחנו כן נתקלים בזה בליל הסדר, שאנחנו צריכים לעשות את מי מלח לצורך התיבול של הכרפס וכדומה. אז כמובן שלכתחילה אנחנו אמורים להכין את המי מלח בערב יום טוב, לא לחכות ליום טוב, אבל הרבה פעמים לא מספיקים ומגיעים לליל הסדר, מגיעים ליום טוב ואין לנו מי מלח.

17:33 דובר 2 אז האם אנחנו יכולים להכין מי מלח ביום טוב? אז כמובן בשבת זה יש פה הגבלה רצינית. אני צריך להכין, אה, מעט בשבת, א-אז יש כמה תנאים שמאפשרים לי להכין מי מלח, זה רק אם אני מ-מכין מי מלח, אני צריך לא לעשות אותם עזים, זאת אומרת לא לשים יותר משני שליש מלח. המי מלח ה-ה-ה-ה-רגילים הסטנדרטיים זה ביחסיות כזאתי של שתי שליש מלח ושליש מים. זה נקרא מי מלח עזים. אז בשבת אסור לי לעשות מי מלח עזים, אני צריך לשים פחות משתי שליש מלח. דבר נוסף, בשבת אני אצטרך גם כן לשנות וגם אני אצטרך לעשות כמות מועטת לצורך התיבול העכשווי. כל ההגבלות האלה בשבת. כשאני מדבר על יום טוב, ביום טוב דורשים ממני, שתי הגבלות דורשים ממני: לא להכין מי מלח עזים זה כמובן, וגם דבר נוסף אני רוצה להכין מי מלח ביום טוב, אני צריך להכין את זה בשינוי. שינוי פירושו בדרך כלל נותנים את ה-- שמים קודם את המלח בכלי ואחרי זה שמים את המים. ביום טוב אני צריך לעשות את זה בשינוי, אני אצטרך קודם לשים את המים בכלי ואז להוסיף את המלח ולא יותר משני שליש מלח כמו שאמרנו. אבל ההגבלה הזאתי שצריך לעשות רק מעט לצורך התיבול העכשווי, יש בזה מחלוקת, אבל משתמע וככה גם נפסק בקיצור שולחן ערוך שביום טוב אין את החומרה הזאתי. ביום טוב אני יכול להכין גם כמות יותר גדולה של מי מלח, לא חייב דווקא כמות קטנה. אני יכול להכין גם כמות יותר גדולה. אז אמנם אין לי צורך בכמות כזאתי גדולה, אבל אני לא צריך להכניס את עצמי לשאלות כמה אני אוכל, כמה כמות, איזו כמות.

19:25 דובר 2 אני אוכל להכין את המי מלח גם בכמות, אה, ככה ברווח. אז זה בנוגע להכנת מי מלח ביום טוב, ליל הסדר וכדומה. מכאן אנחנו נעבור למלאכת ממרח ביום טוב. אז ממרח זה בעצם תולדה של ממחק. המלאכת ממחק הייתה נעשית בעור, כשהיו מעבדים את העור, אז כשלב ראשוני של העיבוד היו מגררים ממנו את השערות וכך היו מחליקים אותו. אז מזה אנחנו לומדים, חכמים למדו שאסור גם למרח כל מיני משחות. זה האיסור הממרח הכי קלאסי שאנחנו נתקלים בו בשבת, ביום טוב זה מרוח של משחות לצורך רפואה, לצורך תענוג ולצורך עידון. אז כמובן אסור לי למרוח כמו בשבת. אסור לי למרוח משחה על העור. על דרך זה אסור לי למרוח גם ביום טוב. מה שכן, יש גם ממרח באוכלין. יש גם מצב של ממרח באוכלין. אז למשל ביום בשבת, הבית יוסף מביא שהרבה פעמים אנחנו מכינים, רוצים להגיש לשולחן של הסעודה אה סלט חומוס. אנחנו שמים את החומוס וככה מעגלים אותו יפה ומורחים אותו ככה שיהיה נראה יפה, שנראה מכובד. אז זה פעולה שהיא בעייתית בשבת. זה לא כזה חמור, אבל לכתחילה צריך להשתדל להימנע מכך. אז כששמים חומוס בקערה ביום, בשבת אני לא יחליק את פניו, אני אשים אותו ככה כמו שהוא. אבל ביום טוב, היות וסוף כל סוף זה מלאכה שנעשית באוכל נפש, אז אין את הבעיה. אז מותר לי למרח אוכלין ביום, ב-ביום טוב. זה גם נכתב במפורש בסימן תקז. אדמו"ר הזקן מדבר על המירוח בתנור, אז הוא מתיר את זה. אז זה מ-ממרח מותר באוכלין ביום טוב ומותר לי לכן להחליק ככה את החומוס ביום טוב זה אפשרי. דבר נוסף שאנחנו נתקלים במלאכת ממרח

21:42 דובר 2 בשבת או ביום טוב ושבת זה לא כל כך אפשרי, אבל ביום טוב שאנחנו רוצים לאפות ביום טוב או ל-ל-לחמם מאכלים ביום טוב זה בעיקר קיים באפייה. אבל כמו שלמדנו שמותר לי לאפות באופן כללי, באופן עקרוני מותר לי לאפות ביום טוב. אז אם אני רוצה לצורך האפייה, לצורך עוגה וכדומה, אני רוצה למרוח את התבנית במרגרינה וכדומה כדי שזה לא ידבק לתבנית. אז גם כן. זה גם כן דבר שהוא מותר. זה נעשה לצורך נפש. אני יכול למרח את התבנית במרגרינה, במיוחד שהרב עובדיה גם כן שם לב לנקודה שאני פה לא מתכוון למרח בשווה בכל הצדדים. כן, הממרח, ה-ה-הממרח, בעצם הבעייתיות של ממרח זה קיים במצבים שאני מחליק ואני רוצה שהמשחה תהיה שווה, כמו שאני שם משחה בעור, אני ממרח את זה למה? כדי להשוות את המשחה שתהיה שווה. פה ב-ב-במרגרינה אני לא, אין עניין שזה למרח וזה שזה שזה יהיה שווה בכל הצדדים, רק העניין שזה יגיע לכל מקום. על דרך זה גם כן בממרח על, על, על, על פרוסת לחם גם כן. יש פה גם כן את ההיתר הזה, חוץ מההיתר הכללי של ממרח ביום טוב. גם יש פה גם כן נקודה נוספת שאני לא מתכוון להשוות את זה. אני רק רוצה שהממרח יגיע לכל החלקים של הלחם, אז אין פה כל כך את הבעיה של ממרח. אז על כל פנים, ממרח באוכלין ביום טוב זה מותר. על דרך זה גם צביעה באוכלין ביום טוב גם כן מותרת. אז אם בשבת אז אני צריך להשתדל לכתחילה כשאני שם, כשאני עושה כוס תה אז אני עדיף. עכשיו המשנה ברורה שם לב לזה שאני עדיף שאני אשים קודם את

23:37 דובר 2 התמצית ואחרי זה אשפוך את המים, כי אם אני שם קודם את המים אחרי זה אני שם תמצית אז אני צובע בעצם את המים. ביום טוב אין לי את הבעיה הזאת. זה באמת יכול לי, לי-- אפשר להיתקל בזה גם בליל הסדר, כי בליל הסדר יש למשל הלכה שיש חשיבות שהיין של ליל הסדר יהיה אדום. אז יש קפידה מסוימת למרות שבמהלך השנה אז למעשה אנחנו לא מקפידים שהיין יהיה דווקא אדום. אפשר גם על יין לבן, ואם הוא משובח יותר מהאדום אז אדרבה, הוא עדיף. אבל בליל הסדר יש כן עניין שיהיה אדום דומה לדם וכולי. אז אנשים כאלה שלא אוהבים לשתות יין אדום, אז העצה שלהם זה לשים יין לבן ולשפוך לתוכו את היין האדום כדי לקבל את הצבע הזה האדום. להרוויח גם את העניין הזה. אז בשבת זה יכול להיכנס לאיזושהי בעיה, בגלל שפה הצביעה הזאת זה צביעה לשם צבע. זה לא צביעה לשם אוכל, זה לא איזשהו חלק מהכנת האוכל כמו בתה וכדומה. זה יותר הצביעה הזאת יותר מכוונת בשביל לתת צבע אדום פשוט. אז הצביעה הזאת היא קצת יותר בעייתית. אז בשבת יהיה לי עם זה בעיה, אז אני אצטרך באמת לעשות את זה כמו העצה הזאת של המשנה ברורה קודם לשים יין לבן וקודם לשים יין אדום ואחרי זה לשפוך לתוך זה את היין הלבן וכך לדלל את הדמימות. אבל ביום טוב זה יהיה יותר קל. ביום טוב אני אוכל לשים יין לבן ועליו לשים את היין האדום. אז צביעה באוכלים היא תהיה מותרת ביום טוב. מלאכה נוספת שאנחנו נתקלים בה ביום טוב היא מלאכת מוחק. מוחק וכותב זה מלאכות שהן לא נעשות

25:34 דובר 2 באוכל נפש, ומטבע הדברים אז מתבקש שהמלאכות האלה יהיו אסורות ביום טוב, ואכן כך. מלאכת מוחק וכותב אסורה ביום טוב. אבל כמובן כמו שאמרנו יש יוצאי דופן ואז צריך לשים לב לכמה דברים. אז למשל המוחק הקלאסי, אז ברור, אנחנו יודעים, אסור למחוק אותיות, אסור למחוק צורות גם כן. זה לא רק אותיות, זה גם כן צורות שיש בהם משמעות וכולי. אבל יש פרט נוסף שצריך לשים לב אליו שאנחנו מדברים על ציבור שמעשן סיגריות. אז קודם כל, אם אנחנו מדברים כבר על עישון סיגריות ביום טוב, דיברנו על זה בשיעורים קודמים, אבל כדאי לציין את הבקשה של הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב כותב שלא לעשן בפרהסיה ביום טוב. על עישון גופא יש גם כן דיון בפוסקים אם זה נחשב לצורך אוכל נפש השווה לאוכל נפש וכולי. אבל גם אם נגיד שכן, גם אם נגיד שמותר לעשן ביום טוב כמו שבפועל ככה עושים. אבל הרבי הרש"ב יש לו הוראה שלא לעשן בפרהסיה ביום טוב. הוא גם היה מעיר לאנשים אנשים שהיה רואה שהיו מעשנים ביום טוב בפרהסיה. אתה רוצה לעשן? תעשן בחדר, אבל לא בפרהסיה. אבל גם כשמעשנים בצנעה צריך לשים לב שכשהסיגריות יש עליהם כיתוב מסוים ככה קרוב לסוף של הסיגריה יש איזשהו כיתוב מסוים על הסיגריה. אז כשאנחנו מעשנים את הסיגריה ומגיעים לחלק הזה של הכיתוב, יש פה בעיה של מוחק. אני מוחק את האותיות בעצם שכתובות שם יש פה בעיה של מוחק. אז לכן לכתחילה צריך להיזהר מזה, לא להגיע למצב הזה. אז לכבות את הסיגריה הזה אני לא יכול. אסור לכבות ביום טוב, אבל מה שכן אפשר לעשות זה או לטשטש לכתחילה את האותיות האלה, לעבור

27:37 דובר 2 עליהן עם איזשהו צבע וכדומה, לעשות איזשהו למצוא איזושהי טכניקה כדי לא להיכנס לבעיה של מוחק. אז נכון, אמנם שזה באמת בעייתי והרבה פוסקים מבקשים ודורשים להימנע מזה, פה למחוק ולא ניחא ליה במחיקה הזאת זה לא מועיל לו לשום דבר. יש פה גם רק איסור דרבנן. אחרי הכל, זה מחיקה בסוג של גרמא וזה מחיקה שלא על מנת לכתוב ושלא כדרכו וכולי. אז יש כמה צירופים להקל בזה, אבל אנחנו לא רוצים לסמוך על קולות. אנחנו נשתדל כמובן לעשות את הדברים לכתחילה ולא להיכנס לבעיה של מחיקה שמדובר על איסור סיגריות. האמת זה כמובן מאכלים שיש בהם צורות, יש בהם אותיות או צורות וכדומה. אז צורות בעלי משמעות לא סתם משולש מרובע וכולי, אלא צורות שמביעים איזשהו עניין, איזשהו תוכן. יש איסור של מחיקה. אז האדמו"ר הזקן באמת כותב בסימן תנ"ח בהלכות פסח, האדמו"ר הזקן מדבר על זה והוא כותב לא לעשות את המצות עם צורות כאלה כי צריך לשבור אותם. יש לנו יחץ, יש לנו כל מיני עניינים. צריך לשבור אותם. כשאני שובר אותם אז אני עובר על מוחק. אז לכן צריך להיזהר גם כן ביום טוב מהעניין הזה. לא לשבור עוגיות, עוגות שיש עליהם אותיות וציורים וכדומה. לא לשבור. בנוגע לאכילה יש הרבה שמתירים ככה, גם כתב השולחן ערוך, כותב הרמ"א ככה פוסק גם בשבת, שמותר לאכול את העוגיות האלה לא לשבור ביד, אבל לאכול ביום טוב לכאורה זה קצת יותר קל, אבל זה בעצם ההלכה.