החולה ביום טוב - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 מלאכה לצורך חולה. כשמדובר על חולה אנחנו יודעים בשבת יש לנו, אה, את הגזירה, יש לנו בכלל ב-- לא, לא מדובר על גזירה, אנחנו מדברים עכשיו על מלאכות לצורך חולה, להדליק בשבילו אור, לחמם בשבילו תנור, לבשל בשבילו וכדומה. מלאכות לצורך חולה. אז בעיקרון בגדול זה כמו בשבת. אסור לי לעשות מלאכות לצורך חולה, מלאכות דאורייתא אסור. מדובר על חולה שאין בו סכנה, אם הוא באמת מוגדר כחולה שאין בו סכנה, הוא נפל על המשכב, שנחלש כל גופו וכולי, אז מותר לי לעשות מלאכות דרבנן בשביל חולה שאין בו סכנה. זה בעיקרון הכלל, מלאכות דרבנן, שזה שבות אם זה נקרא, מותר לצורך חולה שאין בו סכנה. אדמו"ר הזקן כותב לעשות את זה בשינוי. ב-ב-בעצם אדמו"ר הזקן מתיר גם מלאכות דאורייתא בשינוי במקום שאי אפשר לעשות ע"י נכרי וכולי, אבל מלאכות דרבנן זה מותר לצורך חולה שאין בו סכנה. אז פשוט מה שקורה שהגדר הזה של הדרבנן אז הוא מקבל, אה, הוא מקבל צורה אחרת ביום טוב. זאת אומרת ב-ב-בשבת-- הרבה מלאכות שבשבת הם דאורייתא ו-ו-וצריך לשים לב שביום טוב הם בעצם מדרבנן. אז המלאכה למשל הכי מרכזית זה מלאכת מבעיר למשל. אז מלאכת מבעיר ביום טוב הרי אנחנו למדנו שמותר להבעיר אש מאש, אבל ליצור אש חדשה אסור. אבל גם ליצור אש חדשה, האיסור זה איסור דרבנן, זה לא איסור דאורייתא. לרוב רובם של הפוסקים זה איסור דרבנן מצד מוליד. אז לכן כשאנחנו מדברים על חולה אז יהיה מותר לנו לעשות הבערה לצורך חולה. אז מה זה אומר במה אני אעשה בפועל? כמה דוגמאות ניקח, כמה דוגמאות פשוטות, מזה אפשר כבר להסיק גם כן הלאה. אז למשל, לצלצל לרופא לצורך

02:14 דובר 2 החולה. אז אני לא יודע אם ה... אם הצלצול עם הפעלת הטלפון זה כרוך במלאכת הבערה מדאורייתא, בפשטות זה מדובר על נורות כאלה שאין בהם איסור הבערה מדאורייתא, אבל נניח אפילו שיש, אפילו שיש פה הדלקה של ניצוץ, הדלקה של משהו, אבל סוף כל סוף היות וביום טוב זה רק דרבנן, אז כשאני עושה את זה לצורך חולה זה מותר. רק מה? כמו שאמרנו אני צריך לעשות את זה בשינוי. אז לכן לצלצל לרופא בשביל להזמין רופא לחולה זה מותר לי, לכתחילה אני אעשה את זה בשינוי. אותו דבר אם, לא עלינו ולא על אף אחד, יש חולה שנמצא במיטת חוליו והמיטה הזאת היא מיטה שכמו שאנחנו מכירים בבית חולים שיש אפשרות לשנות את המצבים של התנוחה של המיטה על ידי כפתור אני יכול לשנות את המצבים של ה-אה תנוחה של המיטה, אז ביום טוב זה יהיה מותר לי לעשות את זה. כמובן עוד פעם, ה-ה-כל הדברים האלה זה אם אין אפשרות אחרת, אם אני יכול לקרוא לאיזשהו, אה, אח נוכרי וכדומה שיעשה את זה, אז כמובן שאני צריך, אבל אם נמצאים במצב שאין אז זה יהיה מותר. אז אני גם כן אשתדל לעשות את זה בשינוי, אבל אף על פי שהלחיצה על הכפתורים יוצרת הבערה וכדומה, אבל שוב זה מותר, זה נקרא רק איסור דרבנן, זה שבות שמותר לצורך חולה ולכתחילה אני אעשה את זה בשינוי. שאלה מאוד מאוד חשובה ומרכזית כשאנחנו מדברים על מלאכות לצורך חולה, עד עכשיו דיברנו על מלאכות שהן אסורות ביום טוב. השאלה שנשאלת זה בנוגע למלאכות שהן מותרות ביום טוב לצורך אוכל נפש. כמלאכת הבישול, מלאכת ההבערה, אה, מלאכת הטחינה ברובה, מלאכת הלישה וכולי.

04:11 דובר 2 כל המלאכות האלה שהן מותרות ביום טוב לצורך אוכל נפש. השאלה בעצם שאנחנו עומדים בפניה, האם המלאכות האלה מותרים-- מותר לעשות אותם גם לצורך חולה? ומה הבעיה? איזה בעיה יש כאן? הבעיה היא השאלה שנשאלת כאן זה האם צרכי חולה מוגדרים כצורך הדבר השווה לכל נפש? כי אנחנו כבר הקדמנו ואמרנו שגם מלאכות שנעשות לצורך אוכל נפש או מתוך שהוא הותרה לצורך אוכל, אז הוא תרו-- אז זה הותר, המלאכות האלו הותרו גם לשאר הנאות הגוף, כמו שכבר דיברנו כך בהלכה שמלאכות שהותרו לצורך נפש כמו הדלקת אש, אז מותר לא רק לצורך הנפש, מתוך שהותרה לצורך זה הותר גם לצורך שאר נאות הגוף, לצורך חימום, כביסה וכדומה. ואז נשאלת פה השאלה אני עכשיו רוצה לעשות הבערה בשביל החולה. עכשיו בן אדם רגיל, הוא לא צריך את ההבערה הזאתי, הוא מרגיש טוב. מה הוא צריך עכשיו שיהיה לו חם? זה מפריע לו. רק מי צריך את ההבערה הזאתי? החולה. אז האם צורך החולה זה צורך השווה לכל נפש? אנשים רגילים לא צריכים את זה. זה מדובר על מישהו שהוא יוצא דופן. זה כמו איזשהו סוג של איסטניס. הוא רגיש, הוא צריך איזשהו משהו מיוחד. אני לא יכול לעשות מלאכה עבורו. לכן יש באמת הרבה פוסקים שטוענים שאני לא יכול לעשות אפילו מותרות, מלאכות מותרות לצורך חולה ביום טוב, אפילו שזה מלאכות המותרות. חלק מהפוסקים זה השמירת שבת כהלכתה, שו"ת חלקת יעקב ועוד כמה. אז הם באמת הולכים על הקו הזה, שאפ-- מלאכות שאפילו מלאכות שמותרות ביום טוב שאני רוצה לעשות אותם לצורך חולה, אז זה רק באותם תנאים שמותר לי לעשות מלאכות אסורות לצורך חולה כמו שאמרנו. אם זה רק

06:10 דובר 2 דרבנן וזה בשם וכו'. אז גם את המלאכות האלה אני צריך לעשות אותם בדיוק בה-בהתאם להגבלות האלה. זה צד אחד של המתרס. מצד שני יש פוסקים אחרים, זה פוסקים מאוד חשובים, פוסקים חשובים מאוד. אנחנו לא באים למדוד פה ברמת החשיבות, אבל בהחלט זה שורה של פוסקים מהשורה הראשונה. זה הפרי מגדים, הכתב סופר, אבני נזר, השדי חמד, המרי בינה. הם סוברים שמלאכות שמותרות ביום טוב מותר גם לעשות אותן לצורך חולה. זאת אומרת בעצם לשיטתם הצרכי-- החולה זה נחשב כצרכים השווים לכל נפש, ואני יכול לעשות עבורם מלאכות בשביל החולה זה כמו כל צורך, צורך שהוא שווה לכל נפש. אפשר בעצם להסביר את ה, את הסברה שלהם. אני חושב שאבני נזר ככה מסביר. הוא אומר, "אני לא מסתכל עכשיו על הצורך של החולה כרגע, שמדובר על הצורך הספציפי הזה, ההבהרה הספציפית הזאת עכשיו אמנם היא לא שווה לכל נפש, זה רק בשביל החולה, אבל בואו נסתכל על המטרה. מה בעצם המטרה של המלאכה הזאתי? למה אני עושה אותה? כדי שהבן אדם יבריא. בריאות זה דבר השווה לכל נפש. כל בן אדם רוצה להיות בריא. בריאות זה דבר שהוא שווה לכל נפש. אז היות והמטרה של הפעולה זה פעולה שבעצם עניינה התוכן שלה זה להבריא בן אדם. בריאות זה דבר השווה לכל נפש. זה לכאורה מה שעומד מאחורי ה-השיטה של ה, של הפוסקים האלה. לכן למעשה נראה, אז אדמו"ר הזקן לכאורה לא מדבר על העניין הזה, על הנקודה הזאתי, אבל למעשה נראה שיש מקום, יש צד חזק מאוד להתיר. בכל זאת, מדובר פה על פוסקים מאוד מאוד חשובים, פוסקים-- הפרי מגדים. אה, זה ידוע שאדמו"ר הזקן אמר, התבטא פעם שיצא

08:22 דובר 2 בת קול מהשמיים שהכריזה שההלכה כמו הפרי מגדים בכל מקום, אז הפרי מגדים הוא פוסק מאוד חשוב. אם כן, יש עוד, אה, הסבר שיכול קצת להניח וסבר את הדעת. אה, בני-- המרי בינה מסביר על פי החינוך, אומר שהחינוך בעצם טוען שמלאכות שהם שייכות לאכילה ושתייה גופא, אז לא צריך שזה יהיה שווה לכל נפש. מה שאנחנו אומרים, את הצורך הזה שהמלאכות יהיו צריכות להיות מלאכות כאלה שהם שווים לכל נפש, זה כשאני מדבר על מלאכות שלא מתעסקות באוכל ושתייה, אלא זה חימום, רחיצה, כל מיני כאלה דברים. אז אני צריך שיהיה שווה לכל נפש, אבל כשאני מדבר על מלאכות שעל ידי המלאכות האלה אני אוכל ושותה, אני טוען החינוך, אני לא צריך שזה יהיה שווה לכל נפש. אכילה ושתייה זה דבר שהוא כללי, בסיסי, יסודי ומותר לעשות עבורו מלאכות. לכן אם אנחנו מסתכלים על המלאכות לצורך החולה, אנחנו יכולים לומר שאם אני רוצה להכין לו תרופה או משהו כזה, זה נחשב כמו אכילה ושתייה וזה יהיה מותר. זה הסברה של ה-- המרי בינה על פי שיטת החינוך. אז לכן למעשה יש פה באמת צד גדול להקל, ונראה שבמקום הצורך אז אנחנו נוכל כן לסמוך על המתירים לעשות מלאכות מותרות ביום טוב לצורך חולה. כהמשך לפעולות והמלאכות ש-שאנחנו נתקלים בהם ורוצים לעשות אותו לצורך החולה, יש לנו דבר נוסף שהוא לא מלוך-- לא מלאכה אמנם, אבל הוא איסור בפני עצמו. זה האיסור הזה של נטילת תרופות בשבת או ביום טוב. לא מדובר פה על מלאכה. אני לא עושה שום מלאכה, אני רק לוקח תרופה. אבל אנחנו יודעים שבשבת יש איסור לקחת תרופות. האיסור הזה, היסוד שלו והסיבה שלו זה גזירה,

10:27 דובר 2 גזירה של שחיקת סממנים. החכמים חששו שאם יתירו לי לקחת תרופה אז אני אבוא גם כן לטחון כל מיני סמי מרפא וכדומה כדי להצעת לעצמי תרופה בשבת. לכן תרופה, נטילת תרופות אסורה בשבת. נשאלת השאלה, האם גם ביום טוב יש איסור לקחת תרופות? אז האמת היא שככה, יש בזה איזושהי מחלוקת, אבל אפשר לומר שרוב הפוסקים שבעצם המקור זה המגן אברהם. המגן אברהם לומד ככה, הוא לומד מהלשון של השולחן ערוך בהלכות חול המועד, ש-ש-שולחן ערוך אומר שבכל המועד מותר לקחת תרופות, הוא מדייק מזה משמע שדווקא בחול המועד מותר לקחת תרופות, אבל ביום טוב לא. אחרת השולחן ערוך היה משמע לי חידוש גדול שגם ביום טוב זה מותר. מזה הוא לומד שביום טוב אסור לקחת תרופות בדיוק כמו בשבת. זה שיטת המגן אברהם ויש הרבה פוסקים שמסכימים איתו. מצד שני, יש גם פוסקים מהצד השני. זה לא הרבה, אבל יש את שו"ת עבודת השם ושו"ת משכ' דרבתי[?] שהם מתירים נטילת תרופות ביום טוב. בעצם הסברה שלהם גם כן מתבססת על כך שהיות וכל הגזירה זה שחיקת סממנים, שחיקת סממנים בדאורייתא מותר. טוחן זה מלאכה שהיא מותרת ביום טוב. לכן הם אומרים זה גם סוג של גזירה לגזירה, זה רק דרבנן האיסור של הטחינה. אז ממילא לשיטתם נטילת תרופות מותרת ביום טוב, אבל עוד פעם אנחנו לא סומכים על זה ככה בשופי כי הפוסקים, הדיעה הרווחת בפוסקים זה לאסור נטילת תרופות ביום טוב, אבל כשמדובר על צער גדול, בן אדם בכל זאת יש לו איזה צער, יש לו כאבים חזקים וכדומה, אז אנחנו יש לנו מקום להקל בזה, כמובן על פי, על פי שאלת חכם. צריך להתקשר לרב או למצוא

12:32 דובר 2 רב ולהסביר לו את המצב, והרב יוכל להתיר את זה אם הוא רואה צורך. כמו כן, בן אדם שלקח תרופות לפני יום טוב, אז למרות שבשבת יש איזשהו סוג של שאלה, כי בדרך כלל אומרים שאם התחלתי לפני שבת אז אני יכול להמשיך בשבת, אבל במקרים שבעצם לכאורה אם אני לא אקח בשבת לא יקרה כלום. זאת אומרת, יש תרופות מסוימות שהתחלתי, אז אני צריך להמשיך, אם לא זה יכול להזיק. אבל יש תרופות שלקחתי אומנם לפני שבת, אבל מי אמר שאם אני אעשה הפסקה בשבת זה יגרום איזשהו נזק? אז יש פה איזשהו מקום לשאלה. והנה ביום טוב אנחנו נקל בזה, כי בכל זאת יש כאלה שמתירים נטילת תרופות ביום טוב, אז ביום טוב אנחנו נוכל להקל בזה. במיוחד הציץ אליעזר, יש לו תשובה ארוכה בעניין והוא לומד שבעצם כל האיסור הוא זה רק כשמדובר על הכנת התרופה. כך הוא גם מוסיף עוד כל מיני צדדים להקל על נטילת תרופות ביום טוב, כי אפשר ללמוד שכל האיסור זה כשמדובר שאני מכין את התרופה ביום טוב, עשיית התרופה וכדומה, אבל עצם נטילת התרופה אולי זה יהיה מותר. יש גם כן מקום ללמוד שאם התרופה היא מייד משפיעה לטובה ומרגישים איזושהי תועלת, אז זה נחשב כצורך יום טוב וגם כן יש מקום להקל. אז למאי נפקא מינה, אם בן אדם לקח את התרופה על כל פנים לפני יום טוב, אז גם הגזרה הזאת של שחיקת סממנים שאנחנו חוששים שמא הבן אדם יבוא וישחוק סממנים, אז יש בהחלט סברה חזקה לומר שאם הוא התחיל את זה כבר בערב יום טוב, אז הוא לא כל כך מה שנקרא, הוא לא כל כך להוט

14:19 דובר 2 על זה, הוא כבר מרגיש יותר רגוע, כבר התחיל את הטיפול, אז אין מקום כל כך לגזור שמא יבוא לשחוק סממנים. כמו במצב שאתה אומר לבן אדם בשבת להתחיל לקחת תרופה, אז היות והוא כל כך בהול על זה, אז הוא יכול לבוא ולשחוק סממנים. אבל ברגע שהתחלתי את זה לפני שבת, לפני יום טוב, אז כבר החשש שהוא יבוא לשחוק סממנים הוא פחות חזק, ולכן יש מקום בהחלט להתיר. בן אדם שלקח לפני יום טוב יכול להמשיך ביום טוב. על דרך זה, יש תרופות מסוימות שהן נקראות כתרופות עממיות. זה תרופות שלוקחים אותן בכל מיני מצבים. יש אנשים שלוקחים אותן באופן תדירי כמו אקמול, אספירין וכדומה. התרופות האלה, היות וסוף כל סוף אנחנו צריכים לדעת שהגזרה הזאת של שחיקת סממנים היא קצת עומדת בסימן שאלה בימינו. הקצות השולחן כבר דן בזה באריכות האם בימינו שייך הגזרה הזאת. אנחנו אף אחד לא, אין לו בית מרקחת בבית. פעם היו שוחקים באמת סממנים. בימינו זה נעשה בבתי מרקחת, זה נעשה על ידי אנשי מקצוע ולא נעשה באופן פרטי בבית. לכן יש את השאלה האם יש עדיין בכל זאת את הגזרה. אז רוצים לומר שהיות ויש גם היום פרימיטיביים כאלה שעושים תרופות בבית, אז כן יש מקום לחוש, אבל בכל זאת זה כבר חלש יותר. לכן כל מקרה, ככה כותבים הפוסקים, בכל מקרה שיש עוד צירוף, עוד צד להקל במקרים של ספק וכדומה, אז אפשר להכניס את זה גם כן לכולל ולהקל. לכן בתרופות כאלה עממיות כמו אקמול והאספירין וכולי, אז הנטייה היא שיותר אפשר להקל בזה. בן אדם יש לו כאב ראש, רוצה לקחת אקמול, הנטייה היא שאפשר להקל בזה. בהתבסס

16:08 דובר 2 על הצדדים האלה שאמרנו שעצם הגזירה של שחיקת סממנים היא חלשה בימינו, ויש דעות טוב מותר לקחת תרופות. אז בהתחשב בכל זה אפשר להקל בתרופות עממיות כמו האקמול והאספירין, שהן גם כבר לא כל כך מוגדרות כתרופה. זה יותר איזשהו סוג של אמ, משהו שמקל על ה, על ה, על ה, על ה, על ההתנהלות של הבן אדם. לכן זה מקום להקל. על דרך זה, אם אנחנו נשאל בן אדם ששואל אותנו "האם יש לי תרופה אני צריך לקחת אותה באחד הימים ויש לי יום טוב ושבת, אז מתי עדיף לי לקחת אותה, ביום טוב או בשבת?" אז אנחנו נגיד לו תיקח ביום טוב עוד פעם בגלל הסיבה הזאת שיש בכל זאת פוסקים שמקילים לקחת תרופות ביום טוב. על דרך זה בנוגע לויטמינים. ויטמינים למרות שלשיטת האדמו"ר הזקן זה בעייתי, אף על פי שלא מדובר פה בחולה, אלא מדובר פה בבן אדם שרוצה לחזק את המזג שלו, לחזק את הגוף שלו וכדומה, האדמו"ר הזקן רואה את זה כבעייתי וצריך לשים, להיזהר מזה בשבת, אבל ביום טוב אנחנו נוכל להקל. הרבה פוסקים שטוענים שזה כן אפשרי וכן אפשר אפילו בשבת לקחת ויטמינים, אז ביום טוב גם כן נוכל יותר להקל בנוגע ללקיחת ויטמינים, במיוחד אם מדובר על ויטמינים כאלה שהם באים כתחליף למזון. בן אדם יודע שהוא לא אוכל ירקות או משהו כזה והוא לוקח ויטמינים כתחליף למזון, אז בזה בכלל אין בעיה, זה נחשב כמו אכילה לכל דבר, כמו אוכל לכל דבר. על דרך זה כמובן תרופות למניעת הריון וכדומה זה לא נחשב בעייתי. אין עם זה בעיה של נטילת תרופה, זה לא מחלה וזה לא מרפא מחלה, זה מ,

17:57 דובר 2 זה יהיה גם כן מותר. דבר נוסף, ובנוגע לעניין הזה, ביום טוב שני מותר לקחת תרופות כרגיל. כל הדברים וכל המניעה, כל הבעיות שדיברנו עליהם זה ביום טוב ראשון. ביום טוב שני זה אין את ההגבלות האלה. ביום טוב שני יהיה מותר לקחת תרופות בצורה רגילה כרגיל.