מוקצה ביום טוב - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה על כל הצופים היקרים. אנחנו נדבר היום על הלכות יום טוב, והנושא שאנחנו נדבר עליו זה לאו דווקא מלאכה. התעסקנו הרבה במלאכות וכולי. אנחנו נדבר על איסור שהוא איסור דרבנן, אבל זה איסור מאוד מרכזי גם בשבת וגם ביום טוב, שזה איסור מוקצה. יש הרבה, הרבה פרטים. יש כמה שינויים בין מוקצה בשבת לבין מוקצה ביום טוב, וכאמור אנחנו בעצם נדגיש בעיקר את העניינים המיוחדים ליום טוב ש-ש-שמתייחסים לאיסור הזה של המוקצה. אז קודם כל, דבר ראשון צריך לדעת שיש דברים מסוימים שביום טוב הם בכלל לא מוקצה מלכתחילה, כן? בשבת, למשל, אם אני עכשיו מדבר למשל על, על, על בשר קפוא, זה מוקצה, זה מוקצה חמור. מה, כל מיני, כל מיני חומרי גלם של מזון שצ-- הם צריכים בישול, הם צריכים אפייה וכולי, קמח וכדומה, זה הכל, זה מוקצה לגמרי. אבל ביום טוב זה אין את זה, זה לא קיים, כי ביום טוב מותר לי לאפות, מותר לי לבשל, מותר לי הכל. אז ממילא כל המוצרים האלה הם מלכתחילה לא מוקצה. על דרך זה כלי בישול. בשבת אסור לי לבשל, אז הסיר זה כלי שמלאכתו לאיסור או כל מיני כאלה דברים. אבל ביום טוב אין את הבעיה, כי מותר לי לבשל וממילא מותר לי גם כן לטלטל כלי בישול לצורך כך וכולי. על דרך זה נרות ביום-- בשבת, נרות זה יהיה מוקצה גמור. הוא כלי שמלאכתו לאיסור וכל מיני. וביום טוב הנרות האלה יהיה מותר לטלטל אותם כרגיל, כי מותר להדליק אש ביום טוב וכולי. אנחנו נדבר על זה עוד קצת בהמשך. מה שכן, יש, אמ, פרט אחד שהוא הבדל מהותי בין מוקצה ביום טוב לבין מוקצה בשבת. דבר

02:10 דובר 2 ראשון כדאי לדעת שבכלל מוקצה ביום טוב אמור להיות חמור יותר. הסיבה לזה בגלל שהיום טוב קל בעיני הבריות. אז אם אנחנו עכשיו נגיד שהאיסור הזה, ודווקא בגלל שזה איסור דרבנן, אז נשווה אותו לשבת, אז אנשים יבואו להקל יותר, יבואו ממש לזלזל. אז לכן לקחנו את האיסור הזה, את המוקצה, והטלנו עליו איזושהי חומרה מיוחדת ביום טוב שאין אותה בשבת. מהי החומרה הזאת? אז יש דעות, וזה הדעה של השולחן ערוך, ולכאורה הספרדים גם אמורים ככה לנהוג, שבאופן כללי מוקצה ב-ב-ביום טוב זה, זה אסור. אי אפשר לטלטל, אי אפשר לטלטל, לא לצורך גופו, לצורך מקומו. חומרה, יש בזה, יש בזה חומרה בכל, כל סוגי המוקצה, לפי שיטת הספרדים, לפי השולחן ערוך. אבל הרמ"א וגם הגר"א כן כך פוסק, הם טוענים שבעצם החומרה של מוקצה ביום טוב מתבטא רק בסוג אחד של מוקצה שזה נקרא נולד, שנולד בשבת הוא מותר וביום טוב זה אסור. עכשיו מה ההגדרה של נולד? מה זה נקרא נולד? אז דבר ראשון, גם בשבת גוף יש שני סוגים של נולד. יש מה שנקרא נולד גמור. נולד גמור גם בשבת זה מוקצה. מה זה נולד גמור? אז הדוגמה הקלאסית זה אפר של כירה. אנחנו אפינו ובישלנו וכולי וכולי, ומהעצים נהיה אפר. זה מה שנקרא פנים חדשות, מציאות חדשה. זה נולד גמור, זה אסור בטלטול גם בשבת. אפשר לומר שגם ה-המים של המזגן אנחנו גם נקרא להם נולד גמור. יש בכלל דיון בגמרא בנוגע לגשם, האם זה נקרא נולד. המים, מים באיבה מקווה קיימו, שיש דיון איך הגשם נוצר וכולי, אבל גשם זה לא מוקצה בשבת, אבל מי מזגן זה גם איזושהי התהוות חדשה שמהאדים האלה

04:15 דובר 2 פתאום נוצר מים, אז זה נולד גמור. זה אסור גם בשבת וגם ביום טוב. אבל יש נולד שהוא לא נולד גמור שבשבת הוא מותר, ביום טוב אסור. מה הכוונה לא נולד גמור? אני מדבר על משהו שהוא השתנה. לא שניצר פה יצירה חדשה. הוא השתנה. השתנה ביעוד שלו, במטרה שלו, בשימוש שלו. משהו בתואר שלו השתנה אף על פי שהוא לא לא לגמרי השתנה, אבל משהו ביעוד שלו במטרה בתכלית שלו השתנה. זה נקרא נולד. הדוגמה ניקח דוגמה קלאסית כלי שנשבר, כלי שנשבר בשבת. אם השברים ראויים לאיזשהו מלאכה מצד ההלכה, אז הם לא מוקצה, אף על פי שנגיד זה היה צלחת ולפני שבת ולפני שהוא נשבר הייתי משתמש עם הצלחת לאכילה. עכשיו שזה נשבר אז אני יכול עם השברים שלהם. הדוגמה שמובאת בהלכה לכסות את הפך של השמן או הכד של היין וכולי. אז אף על פי שהייעוד שלהם השתנה מקודם המטרה אם השתמשתי איתם לאכילה, עכשיו נולד בהם איזשהו שימוש חדש שלא היה מקודם. הם עכשיו משמשים אותי כמכסה. בשבת זה מותר, זה לא מוקצה. כל עוד שהם ראויים לאיזשהו שימוש זה לא מוקצה, זה מותר. ביום טוב זה יקרא נולד. ביום טוב זה יהיה אסור דבר כזה. אז כלי שנשבר ביום טוב, גם אם אני, אם אני לא עם השברים, אם אני לא ראוי לעשות עם השברים את אותה מלאכה שהם עשו לפני כן, אז זה יהיה מוקצה וזה יהיה אסור בטלטול. דוגמה יותר מצויה ויותר שכיחה זה העצמות שהתפרקו. עצמות של עוף, עצמות של בשר, עצמות של דגים וכולי. גם כאן זו אותה מציאות. העצמות האלה לפני שהם התפרקו, הם היו מאכל אדם.

06:12 דובר 2 הם היו טפלים לעוף, לבשר, לדג, והם היו בכלל. כל החתיכה הזאת הייתה נקראת מאכל אדם. אחרי שהעצמות האלה התפרקו מהבשר ומהעוף ומהדג, אז עכשיו הם ראויים לבהמה. אז השתנה התכלית שלהם, השתנה השימוש שלהם, הייעוד שלהם - זה נקרא נולד. זה יהיה אסור בטלטול ביום טוב. אז צריך לשים לב. אנחנו אוכלים, נהיה לנו עצמות, אפילו שהם ראויים למאכל בהמה. ואפילו שיש לי כלב בבית, ובדרך כלל אני נותן לו את העצמות האלה - לך קח, תאכל. ביום טוב זה יהיה אסור בטלטול, זה נולד, זה יהיה אסור בטלטול. אז זה מאכל שהתקלקל, מקודם היה ראוי לאכילת אדם. בסדר גמור. עכשיו כשהוא התקלקל הוא ראוי למאכל בהמה. אני יכול לתת אותו לתרנגולים וכולי. זה לא. זה עדיין, זה נקרא נולד. זה נחשב מוקצה. זה אסור בטלטול. עוד דוגמה קצת שונה - סוכה שהתפרקה. אם דיברנו על כלי שנשבר, זה לא חייב להיות כלי. יכול להיות גם סוכה שהתפרקה, סוכה שנפלה. דיברנו קצת במלאכת בונה, דיברנו על מצב כזה של סוכה שמתפרקת ביום טוב. אז קודם כל, חוץ מהבעיה של בונה, אפילו אם אני לא עכשיו רוצה להקים אותה מחדש, אבל סוכה שנפלה - השאלה אם אני יכול לטלטל את השברים שלה. זה גם נולד. זה נולד, מקודם הייתה סוכה, עכשיו זה עצים. אני יכול אולי לעשות איתם, בעיקרון אני יכול, יכול לייעד אותם לאיזשהו הסקה וכדומה, אבל זה לא עוזר לי כי זה נולד. יש פה איסור מוקצה מצד האיסור הזה של נולד. יותר מזה, גם כן אדמו"ר הזקן אומר שאפילו אם התניתי עליה בערב יום טוב, למשל, יכול להיות מצב כזה שבן אדם רואה או רואה שהמזג אוויר בעייתי והוא כבר מתאר

08:12 דובר 2 לעצמו מה יהיה, מתאר לעצמו שהסוכה הזאת תתפרק בטח. אז הוא מתנה מערב יום טוב שהוא יוכל להשתמש בסוכה הזאתי, אומר האדמו"ר הזקן, זה מועיל ל-ל-למוקצה. הרי הסוכה היא מוקצה, חוץ מ-- חוץ מעניין של נולד. הסוכה עצמה וכל מה שתלוי בסוכה זה מוקצה מחמת מצווה. אומר האדמו"ר הזקן, למוקצה מחמת מצווה מועיל תנאי, אבל לנולד לא מועיל תנאי, זה נולד. זה לא דבר שאתה יכול לעשות עליו תנאי. אז לכן סוכה שהתפרקה אני לא יכול לטלטל אותה. דבר נוסף, יש פה שאלה מעניינת שהפוסקים בעצם באמת מתחבטים בשאלה הזאת, שמדובר על יום טוב שחל בשבת. היות ואנחנו אומרים שביום טוב יש חומרה מיוחדת בנוגע למוקצה של נולד, השאלה מה קורה אם יום טוב הזה חל בשבת, אז איך אני אדון את זה? אני אדון את זה כמו יום טוב או שאני אדון את זה כמו שבת? מה בדיוק אני אמור לעשות? יש בזה מחלוקת באמת בפוסקים. זה נראה ככה שהספרדים מקילים בזה, כך גם הבן איש חי בשו"ת רב פעלים הוא מקל בזה, אבל הפוסקים האשכנזים יותר נוטים לאסור. גם שומרת שבת כהלכתה הוא אוסר. הוא אומר זה נחשב כמו יום טוב, כי זה לאאא. זה לא, זה לא הגיוני ש-ש-ש-בדבר שמותר בשבת של של יום טוב יהיה יהיה אסור ביום טוב בלבד. זה לא נשמע כל כך מסתדר. לכן הוא סובר לאסור את זה. ככה נראה באמת שצריך להחמיר ולאסור. גם ביום טוב שחל בשבת אנחנו נתייחס אליו כמו יום טוב רגיל ולאסור בו את הטלטול של מוקצה של נולד. הלכה שהיא מאוד גם כן קשורה ושייכת ליום טוב בנוגע למוקצה, זה כשאנחנו מדברים על טלטול מוקצה.

10:02 דובר 2 אז אוקיי, טלטול מוקצה, אנחנו יודעים בשבת אסור לטלטל מוקצה. אם אנחנו מסכימים שדבר מסוים הוא מוקצה, אז אנחנו בהחלט אומרים שאנחנו לא יכולים לטלטל אותו. בשבת לא יכול לטלטל, גם ביום טוב יכול-- אבל ביום טוב יש היתר מיוחד, יש היתר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. האדמו"ר הזקן מסביר לנו שאם מותר לי מלאכות לצורך אוכל נפש, כל שכן מוקצה, שזה דרבנן קודם כל, כל שכן שזה יהיה מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, ככה כותב האדמו"ר הזקן בסימן תק"ט סעיף ט"ז. אלא מה? זה מתחלק לכמה חלקים. אז בואו ננסה ככה לעשות את זה בצורה מסודרת, שיהיה לנו קצת תמונת מצב. באיזה אופן יהיה מותר לי לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש? באיזה צורה אני אוכל לעשות את זה? אז ככה, כשאני מדבר על מוקצה גמור, כן, אני מדבר על מוקצה, כרגע אני מדבר על כל סוגי המוקצה. מוקצה, אם זה עצים, אם זה אבנים, זה כשמלאכתו לאיסור וכו' וכו' וכו'. מותר לי לטלטל אותו אם זה בדרך סילוק ופינוי. זאת אומרת, נגיד יש לי אבנים על הפירות, יש לי עפר על הפירות, יש לי כל מיני מוקצים שיושבים על האוכל ואני לא יכול לאכול אם אני לא מזיז אותם, אם אני לא מסלק אותם. אז הטלטול של המוקצה בשביל שאני אוכל לאכול זה נקרא טלטול לצורך אוכל נפש. זה מותר לעשות את זה ביום טוב, אף על פי שזה מוקצה גמור, יהיה מותר לי להזיז את זה לצורך כדי להגיע לאוכל. אנחנו אחרי זה ניקח דוגמה יותר מעשית, אבל כרגע נדבר על היסוד. אמ, אז אם ככה זה יהיה מותר לעשות ביום טוב. יותר מזה, גם אם יכלתי

11:49 דובר 2 לעשות את זה מערב יום טוב זה יהיה מותר לעשות את זה אף על פי כן זה יהיה מותר לי לעשות את זה גם ביום טוב. הרי אנחנו דיברנו על כך שמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשות אותם מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב. פה בנוגע לסוג הזה של הטלטול מוקצה, אז אני אומר גם אם יכלתי לעשות אותו מערב יום טוב אני אוכל לעשות אותו ביום טוב. אני ידעתי אפילו מערב יום טוב ידעתי שיש לי פה אבנים ועפר וצרורות על הפירות ואני אצטרך לפנות אותם. אף על פי כן, אם דחיתי את זה ליום טוב אני אוכל גם ביום טוב לעשות את זה, לטלטל את זה, להזיז אותם כדי שאני אוכל להגיע לאוכל. זה אני מדבר עכשיו על, על צורה כזאת של טלטול שהיא ממש כדי לאפשר לי לאכול. יש אבל טלטול של מוקצה בדרך הכשר כביכול, לא בדרך של זה לא ישירות עוזר לי לאכול, זה רק סוג של הכשר. למשל, דוגמה. למשל, הדוגמה שמובאת בהלכה, האדמו"ר הזקן מביא את זה בתק"ז סעיף י'. האדמו"ר הזקן מדבר על פינוי התנור. יש לי בתנור אפר שהצטבר. עכשיו אני רוצה לאפות בתנור, אני צריך להוציא משם את האפר כדי שאני אוכל לאפות. תשימו לב, זה לא כמו לסלק אבנים שאני אוכל לאכול את הפרי. פה זה עדיין לא, אני לא אוכל כלום. אפילו הזזתי את האפר, זה רק איפשר לי שאני אוכל לאפות בתנור ולאכול. זה סוג, זה הכשר כביכול לאוכל. היות וזה בצורה של הכשר, אז כאן אנחנו נגיד שזה יהיה מותר, מותר לעשות את זה ביום טוב, אבל רק אם לא יכולתי לעשות את זה בערב יום

13:26 דובר 2 טוב. והאדמו"ר הזקן אומר את זה במפורש, רק אם לא יכולתי לעשות את זה בערב יום טוב, את הפינוי הזה של האפר, רק אז אני אוכל לעשות את זה ביום טוב גם כן. לטלטל את המוקצה הזה, את האפר הזה. אבל היות והטלטול הוא רק בדרך הכשר כדי שאני אוכל להכין אוכל, אבל לא מדובר פה על סילוק של מוקצה שישיר, באופן ישיר או מאפשר לי לאכול, אז לכן זה יהיה מותר רק אם לא היה אפשר לעשות את זה מערב יום טוב. עכשיו חלק שני של הטלטול מוקצה שאנחנו מדברים על שימוש במוקצה עצמו. עד עכשיו אנחנו דיברנו על לטלטל מוקצה לצורך אכילה. אז בסדר, אמרנו שיש מצב שאפשר לעשות את זה ב-ב-ביום טוב, אפילו אם היה אפשר מערב יום טוב אם לא היה אפשר מערב יום טוב. זה כשאנחנו מדברים על לטלטל את המוקצה לצורך אכילה. יש מצב אחר שאנחנו רוצים להשתמש במוקצה גופא, לא לטלטל אותו, רק לסלק אותו, אלא אנחנו רוצים להשתמש במוקצה גופא לצורך אכילה וכולי. אז בזה זה מתחלק לסוגי המוקצה. אם אנחנו מדברים על מוקצה שיש עליו תורת כלי, שבדרך כלל זה מצוי במוקצה מחמת חסרון כיס, אני מדבר על מוקצה מחמת חסרון כיס, יש עליו תורת כלי. רק מה? יש קפידא של בן אדם שהוא לא להשתמש בזה וזה עושה את זה מוקצה גמור. אבל היות ויש עליו תורת כלי ויש וזה יכול להיות גם כלים שעומדים לסחורה וכדומה גם יכולים להיות בקטגוריה הזאת, אבל יש מוקצה שהוא מוקצה גמור, אין עליו תורת כלי כמו עצים ואבנים ועפר וצרורות וכולי וכולי, וגם כסף נכנס גם בקטגוריה הזאת. אז ההלכה היא ככה, המוקצה

15:13 דובר 2 הזה שיש עליו תורת כלי אני יכול לטלטל אותו ולהשתמש בו אפילו, לא סתם לטלטל אלא להשתמש בו לצורך יום טוב לצורך אכילה. למשל, דוגמה שמובאת בהלכה אני, יש לי איזשהו עלי זה נקרא, שהוא עלי שאני מקצב עליו בשר, איזשהו קרש, כנראה שזה קרש שמקצבים עליו בשר וכדומה. אז אף על פי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, אף על פי כן אני אוכל ביום טוב לקחת אותו, לטלטל אותו ולהשתמש בו לצורך ההכנה של האוכל. אז אני משתמש פה במוקצה גופא לצורך ההכנה של האוכל זה יהיה מותר, אבל הנה גם כאן יש את ההגבלה הזאת. זה יהיה מותר רק אם לא יכולתי לעשות את זה מערב יום טוב, אבל אם יכולתי לעשות את זה מערב יום טוב אז זה יהיה אסור לי. בעצם מי סובר ככה? אז השולחן ערוך מדבר על זה, האדמו"ר הזקן בסימן תצ"ט סעיף יג, אבל את ההגבלה הזאת כותבים הצל"ח ושמירת שבת כהלכתה, וזה מסתדר לנו גם כן עם היסוד שביארנו מקודם שאני לוקח אפילו נגיד קרש חיתוך מאוד יוקרתי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס נניח, ואני רוצה להשתמש בו לצורך הכנה של האוכל, לקצוץ עליו את הבשר וכדומה. אני עוד פעם זה סוג של הכשר. זה לא עכשיו. ההשתמשות הזאת זה מה שמאפשר לי עכשיו לאכול. זה גם כן סוג של הכשר. לכן אני מבין למה רק אם לא היה אפשר מערב יום טוב אני אוכל להשתמש בזה ביום טוב. אבל אם היה אפשר לעשות את זה מערב יום טוב, זה לא יתיר לי את השימוש במוקצה ביום טוב גופא. ככה כותבים הצל"ח ושמירת שבת, וככה זה מסתדר עם החילוק הזה

16:57 דובר 2 שדיברנו עליו. דבר, פרט אחרון בנוגע לשימוש במוקצה זה כשמדובר על מוקצה שאין עליו תורת כלי, כמו למשל כמו שאמרנו עצים ואבנים ועפר וכו'. הדברים האלה שאין עליהם תורת כלי. אז אמרנו שאני יכול לטלטל אותם לצורך אכילה, אז לטלטל אני אוכל לטלטל אותם לצורך אכילה, אבל להשתמש בהם בשביל אכילה, להשתמש בהם בעצמם בשביל אכילה זה חמור יותר. בכלל, יש הבדל בין טלטול מוקצה לבין שימוש במוקצה. שימוש במוקצה הרבה יותר חמור. אז אם אני רוצה להשתמש בהם לצורך אכילה, דוגמה שמובאת בהלכה אני רוצה לקחת את האבן כדי לסמוך עליה את הקדרה. אני רוצה להושיב את הקדרה על משהו. אני מחפש איזשהו אבן כדי להושיב עליה את הקדרה. הטלטול של האבן נעשה לצורך אוכל נפש כדי לשים שם את הקדרה, אבל סוף כל סוף זה שימוש במוקצה עצמו. זה לא סתם טלטול, זה שימוש במוקצה עצמו. זה אסור. האדמו"ר הזקן מלמד אותנו שכמו שאסור לאכול פירות שהם מוקצה אז אסור גם להשתמש. שימוש זה גם סוג של אכילה ודברים שאי אפשר לאכול. השימוש זה כמו אכילה ואסור לי להשתמש במוקצה אפילו לצורך אכילה, אז שימוש כזה זה יהיה אסור. אפילו אם לא יכולתי לעשות את זה מערב יום טוב זה לא משנה. שימוש במוקצה שהוא נעשה מוקצה שאין עליו תורת כלי, אפילו אם הוא נעשה לצורך אכילה. זה אסור ביום טוב, אפילו שמדובר לצורך אכילה. אם זה מוקצה כזה שאין עליו תורת כלי, אז אנחנו יכולים לקחת דוגמה, למשל לקחת אבן, לפצח אגוזים. אם אני נקלעתי למצב שאין לי איך לפצח את האגוזים האלה ואין לי פטיש ואין לי זה, ואני רוצה לקחת אבן כדי לפצח אגוזים, אז

18:47 דובר 2 אני מה אני אומר? אז אני אומר שזה אסור אפילו שלא יכולתי לעשות את זה בערב יום טוב, אבל זה יהיה אסור, כי מדובר פה על שימוש במוקצה עצמו ואין עליו תורת כלי וזה אסור לעשות את זה ביום טוב זה נעשה. כלל חשוב בנוגע לטלטול מוקצה אומר לנו אותו גם כן הנטעי גבריאל, שהמוקצה זה לא הותרה. זה לא כמו מלאכת אוכל נפש. אני אומר מלאכת אוכל נפש, אז זה מותר ביום טוב. ולכן אני אומר מתוך שהותרה לצורך, הותרה גם שלא לצורך. דיברנו באריכות, אבל במוקצה זה לא היתר. זה לא שמותר לי. התירו לי לטלטל מוקצה לכתחילה בשביל אוכל נפש. נכון שזה מותר לטלטל, אבל זה לא הותרה, זה דחויה. זה בהגדרה של דחויה. האיסור נדחה מפני האוכל נפש. האיסור של המוקצה נדחה, אבל זה לא שהוא נהיה מותר. לכן הנפקא מינה היא שאם אני יכול לעשות בצורה שאני לא אצטרך לטלטל את המוקצה וכל המצבים שדיברנו עליהם עכשיו, אם אני אוכל להזיז את המוקצה לא בצורה של טלטול, אם אני עושה את זה כלאחר יד או בשינוי ברגל וכדומה, אז אני אעדיף לעשות את זה ככה, כי סוף כל סוף טלטול מוקצה זה לא הותרה, זה רק דחויה, ולכן צריך להשתדל לא לטלטל. דבר נוסף וחשוב בנוגע לפיצוח אגוזים. אז הנה אנחנו דיברנו ככה עכשיו על כל העניין ובואו נראה איך כל העסק הזה בעצם מסתדר לנו בנוגע לפיצוח אגוזים ביום טוב. אנחנו יודעים שבשבת האדמו"ר הזקן מחמיר מאוד בפיצוח אגוזים ואוסר את זה וכולי וכולי וכולי. ביום טוב מסתבר שכן, אפשר לפצח אגוזים. בעצם העיקרון הוא שבשבת הסיבות שהאדמו"ר הזקן אוסר פיצוח אגוזים בשבת זה

20:33 דובר 2 משני סיבות ואנחנו צריכים את שתי הסיבות. סיבה אחת בגלל מוקצה של הקליפות של המוקצה, סיבה שנייה מצד בורר יש לנו בעיה של קליפות שמעורבבים עם האגוזים. ברגע שאני מוציא אותם אני נכנס לאיסור בורר דאורייתא. יש לי פה איסור דאורייתא של בורר. יש לי פה איסור דרבנן של מוקצה, אבל ביום טוב איסור אחד אין לי. קודם כל האיסור בורר ביום טוב הוא יותר קל. ביום טוב אנחנו יודעים שאפשר אפילו לברוא פסולת מתוך אוכל, וזה בתנאי שלא יכולתי לעשות את זה מערב יום טוב. אז במצב כזה, לכן אין לי פה את האיסור בורר ביום טוב אז אני יכול. אם אני גם אם אני מוציא את הקליפות אני לא עובר איסור דאורייתא. אני לא עובר על איסור בורר ביום טוב נשאר לי רק המוקצה. אז אין לך בעיה לחידושו[?]. מה שהאדמו"ר הזקן עשה זה רק שיש את שני האיסורים גם בורר וגם מוקצה. אבל ברגע שהאיסור שיש לי פה זה רק מוקצה אז כבר זה מקל, זה כבר זה כבר אומר שאני יכול להקל. אני יכול לפצח את האגוזים ביום טוב, אבל מה? סוף כל סוף יש לי איסור מוקצה. אבל האמת שגם האיסור מוקצה גם כן, כמו שלמדנו לפני כן, גם כן יש פה את האיזשהו היתר וכולא, כי הרי למדנו שמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, וזה בדיוק דוגמא. יש לי פה אגוזים שמעורבב בתוכם קליפות. אני לא יכול לאכול את האגוזים האלה שיש בתוכם קליפות. אז עכשיו שאני מוציא את הקליפות האלה אני מטלטל את המוקצה שזה הקליפות לצורך אוכל נפש. אמרנו שזה מותר ואפילו אם היה אפשר לעשות את זה מערב יום טוב זה גם

22:05 דובר 2 כן יהיה מותר מצד מוקצה. אלא מה עדיין צריך להיזהר שאחרי שהוצאתי את הקליפות או קליפות שהם לא מעורבבים עם האוכל, אז צריך באמת להיזהר לא לטלטל אותם סתם ככה זה בעייתי. יש עוד עיקרון בנוגע למוקצה ביום טוב, מה שהדגשנו שאנחנו מדברים על דברים מיוחדים ביום טוב שזה טלטול עצים שבעצם מיועדים להסקה. אך כבר הקדמנו שיש דברים מסוימים שביום טוב הם לא מוקצה, כמו נרות וכדומה. פתילה וכל הדברים האלה הם לא מוקצה, כי מותר להדליק אש ביום טוב, אז גם עצים לא אמורים להיות מוקצה. מותר להבעיר עצים ביום טוב, אז הם לא אמורים להיות מוקצה. רק מה יש חלק מהראשונים הרמב"ם ועוד כמה שסוברים שלא הותרו לא ניתנו עצים אלא להסקה. אז הם אומרים לך נכון שמותר לטלטל עצים זה לא מוקצה, אבל רק לצורך הסקה, היות ועצים זה דבר שהוא אין עליו תורת כלי אפילו, והוא דבר שאין לו חשיבות. אז מה שהתירו לך לטלטל זה רק לצורך הסקה בלבד ולא טלטול נוסף מעבר לזה. אז זה חלק מהראשונים. מצד שני יש חלק אחר של ראשונים שאומר שלא היות וזה מותר לטלטול. סוף כל סוף אתה רוצה לבשל או צריך להבעיר אש, אתה יכול לטלטל את העצים אז זה מותר, זה לא מוקצה, זה מותר בטלטול לגמרי. האדמו"ר הזקן למעשה הוא פוסק שאם אני לא טועה בתקט"ז האדמו"ר הזקן פוסק שלהחמיר הוא אומר להחמיר כמו הרמב"ם וסיעתו רק בלבד במקום הפסד מרובה, מקום הפסד מרובה אז אפשר להקל בנוגע לטלטול עצים. עכשיו אנחנו ניקח את כל זה ונדבר למשל על גפרורים. האם מותר לי לטלטל גפרורים ביום טוב? בשבת אנחנו יכולים להגיד גפרורים זה כלי

24:01 דובר 2 שמלאכתו לאיסור וכולי. ביום טוב אז אנחנו יש לנו מקום לדון הגפרורים האלה. מצד אחד זה כמו העצים, אז זה ניתן להסקה בלבד. כל השימוש של הגפרורים זה לצורך הסקה בלבד. אז לכאורה לשיטת המחמירים אני לא יכול לטלטל אותם סתם ככה רק לצורך הדלקה בלבד. אבל אם אני רוצה למשל לחצוץ את השיניים אני לא אוכל. אבל מצד שני מסתבר שבגפרורים זה לא ככה, בגלל שגפרור הוא כלי. זה לא סתם עץ, זה כמו פתילה, זה כמו נר, זה כלי. מה שאנחנו דיברנו לא ניתנו עצים אלא להסקה שמדובר על עצים שאין להם חשיבות, אין להם חשיבות של כלי, אבל גפרור זה סוג של כלי, זה כמו פתילה, זה סוג של כלי. אז מסתבר לומר שכן יהיה אפשר לטלטל אותם לכל צורך שהוא. אף על פי כן, יש כאלה שבאים וטוענים שהיות והגפרורים מיועדים להדלקה בצורה אסורה ביום טוב, כי הרי בעצם השימוש המקורי של הגפרורים זה להדליק אותם ככה ליצור אש חדשה מהגפרור ואש חדשה אסור ליצור ביום טוב. אז יש כאלה באים ואומרים היות והם מיועדים כדי להדליק איתם אש שאסורה ביום טוב בצורה שאסורה ביום טוב, אז הם עדיין יהיו כלי שמלאכתו לאיסור. אז יוצא שבעצם הדיון בנוגע לגפרורים והאם הם כלי שמלאכתו לאיסור או שהם מותרים לטלטול לגמרי, אז ראוי להחמיר. אם אפשר להחמיר כדאי להחמיר. אבל מה שכן, אנחנו יכולים לקחת מההלכה הזאת של עצים זה כשאנחנו מדברים למשל על נפט או על פחמים. שימוש בנפט או פחמים, וזה דבר שיכול לקרות והרבה פעמים אנחנו רוצים לעשות על האש ביום טוב ויש לנו את הפחמים. ופה באמת נשאלת השאלה הפחמים האלה זה לא כמו

25:44 דובר 2 גפרור, זה לא כלי, זה גם עצים, זה גם סוג של עצים כאלה פחמים שהם מיועדים להסקה בלבד. אז בפחמים אנחנו בהחלט מסתבר בהחלט לומר שלא נוכל לטלטל אותם סתם. זה מאוד חשוב. אתה רוצה לעשות על האש ביום טוב? זה בסדר, אבל אל תתחיל לטלטל את הפחמים מפה לשם, משם לפה, סתם ללא צורך, רק לצורך ההסקה בלבד. כדי להדליק אותם אז יהיה אפשר לטלטל. למרות שיש מי שרוצה לומר שגם פחמים זה כלי, אבל זה לא מסתבר להגיד את זה. פחמים זה פחמים, זה לא כלי. בנפט למשל, אז יש כן צד לומר שנפט הוא לא עשוי רק להדלקה. נפט אפשר גם כן לנקות איתו כתמים וכולי וזה אז יש כן מקום להקל בנפט שיהיה אפשר לטלטל אותו על כל פנים כמו כלי שמלאכתו לאיסור. דבר אחרון בנוגע למוקצה זה בנוגע לנרות. מקודם דיברנו להכין את הנרות, כי הרי הרבה פעמים יש מצב שאנחנו צריכים להדליק נרות ביום טוב. יש לנו שני ימים טובים וכדומה, ראש השנה וכולי. אנחנו רוצים להדליק נר ביום טוב וצריך לנקות את הפסולת שהצטבר שמה בתוך הכוסיות. יש שם חלב ושעווה, יש שם דיסקיות, יש שם כל מיני חלקים שאנחנו רוצים לנקות אותם. ומצד דיברנו מקודם מצד תיקון כלי אמרנו שזה בסדר. השאלה מה קורה בנוגע למוקצה בחלב ובשעווה שנמצאים שמה? אז זה מאוד מעניין וכדאי לדעת את הפרטים האלה. קודם כל מצד ההלכה הפשוטה בשולחן ערוך החלב והשעווה הם לא מוקצה. למה? כי אפשר להדליק אותם גם כן, אפשר להשתמש בהם שוב להדלקה. אז למה שאני אגיד עליהם מוקצה? אני לא זורק אותם לפח, אני מדליק איתם, שם בהם פתילה ומדליק אותם

27:27 דובר 2 שוב. אבל זה נכון, ככה היה בימיהם היו מנצלים את זה עד הסוף. היו מדליקים את המשאריות גם היו מכניסים פתילה, היו מדליקים את זה בסדר, אבל היום בימינו קשה להגיד שמישהו יעשה כזה דבר. אתה זורק את זה לפח, אז קשה לסמוך על ההיתר הזה ולהגיד שהם לא מוקצה. אבל מצד שני יש יסוד חשוב מאוד שאומר לנו אותו רבי עקיבא איגר. רבי עקיבא איגר בסימן תקף הוא מדבר, הוא דן ככה. הוא בא ואומר הרי אתה רוצה להדליק נרות ובעצם הדלקת נרות זה למה? איפה? בכלל, באופן כללי, איפה מדליקים את הנרות בשולחן האכילה? במקום האכילה זה מוסיף עונג, הרי הפרט העיקרי בהדלקת נרות, אם זה בשבת, זה יום טוב. זה מצד עונג שבת, עונג, יום טוב שהאכילה מול נרות עם השבת, זה איזשהו עונג מסוים. אז אם כן, טוען רבי עקיבא איגר הדלקת נרות שבת או יום טוב זה צורך אכילה. זה חלק מהעניין של האכילה, זה חלק מכל הטקס הזה של האכילה. אז אם כן אומר לך רבי עקיבא איגר שאתה יכול, הרי דיברנו על כך שמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. אז פה אם אנחנו ככה ניזכר אז פה זה לא ממש צורך אוכל נפש, זה הכשר של אוכל נפש, שאני אוכל לשבת בסעודה מול נרות. אבל גם זה אפשרי. אם לי אפשר היה לעשות את זה בערב יום טוב, אני אוכל לעשות את זה גם ביום טוב. אז לכן שיטת רבי עקיבא איגר יהיה מותר להסיר את החלב והשעווה מהנרות, כמו כל טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש. האמת שלא ראיתי מישהו שחולק על זה ככה ממש בצורה חד משמעית. לא מצאתי כרגע וזה

29:09 דובר 2 נראה נכון. זה נראה בסברא, למרות שיש כאלה שרוצים לטעון, הרי היום בימינו יש לנו את תאורת החשמל. זה לא עד כדי כך מצב כזה עגום שאם לא יהיה לי נרות אז אני אשב בחושך. יש לנו את החשמל שמאיר לנו, אבל עדיין זה עדיין-- הרי אנחנו יודעים שגם בשבת אני יכול להדליק נר שבת ועם ברכה, אפילו שיש לי עוד אור החשמל, כי תוספת אורה זה תוספת שמחה ותוספת עונג, אז כן יש לזה משמעות שמועילה לאוכל. אז יהיה מותר לי לטלטל את זה, אבל בכל זאת, היות וזה סוף כל סוף מוקצה, אז מותר לטלטל את המוקצה הזה לצורך אוכל נפש, אבל סתם טלטול אמרנו שזה אסור. אז לכן הדרך הכי טובה זה לקחת איזשהו סכין או משהו כזה ולהביא את הנרות, את הכוסיות לפח, לקרב אותם לפח וככה להוציא את השעווה ואת החלב שמיד זה נופל לפח ולא צריך לטלטל את זה שוב עוד פעם. כל זה אפשר לעשות אבל לא עם מים חמים. אי אפשר לשפוך מים חמים על החלב והשעווה כדי שאני אוכל להוציא אותם משם. זה בעיה של מוליד. מוליד אסור ביום טוב, אז לכן זה לא יהיה ניתן לעשות אלא בדרך שאמרנו.