הכנת מאכלים ביום טוב - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. היום אנחנו נדבר על הלכות בורר ביום טוב. הלכות בורר ביום טוב הם קצת מורכבים, יש בהם כמה תנאים. וראשית כל, אנחנו צריכים לדעת שהברירה, חכמים אסרו אותה ביום טוב, אף על פי שהיא מלאכת אוכל נפש. בכל זאת חכמים אסרו את הברירה ביום טוב, בגלל שמדובר על ברירה של חיטים, של תבואה, שהדרך לברור אותם להרבה ימים היא נעשית בכמויות גדולות, ואנחנו לא רוצים לאפשר לבן אדם לעשות ברירה כזאתי ביום טוב, כי הוא יכול לברור בכמויות ולמצוא את עצמו כל היום עוסק בברירה ומתבטל משמחת יום טוב. חכמים לא רצו לתת למצב כזה לקרות, לכן כל מיני מלאכות מסוימות שהן בייסודן, הן נחשבות מלאכות אוכל נפש, אבל הן נעשות בצורה כזאתי שעושים אותן בכמויות גדולות גם לצורך ימים אחרים, לא רק לצורך אותו יום של היום טוב, אלא גם לצורך הימים הבאים, חכמים אסרו אותם. הברירה גם כן, ברירה כזאתי גם כן חכמים אסרו, אבל הברי-- האיסור מצטמצם לברירה של מינים שהדרך לברור אותם לימים הרבה. הדרך לברור אותם לצורך כמה ימים, אז זה יהיה בעיה. זה נמצא, זה מצוי בברירה של תבואה וכדומה. אבל ברירה רגילה זה ברירה שעל פי רוב אנחנו נתקלים בה, היא לא ברירה לימים הרבה. למשל, ברירת קטניות. האדמו"ר הזקן כותב מפורש שברירת קטניות מותרת ביום טוב. אז מותר לי לברור קטניות ביום טוב. רק מה? אנחנו-- אני צריך תמיד לזכור את הכלל. הכלל אומר אם הייתי יכול לברור מערב יום טוב, אז אני צריך לברור מערב יום טוב. אם אני לא בררתי בערב יום טוב, אז ביום טוב אני אצטרך לברור בשינוי, לכאורה לפי הכלל הזה, אבל פה בנוגע לבורר

02:28 דובר 2 אז זה קצת יותר חמור. בנוגע לבורר הכלל אומר אם הייתי יכול לברור בערב יום טוב ולא היה בזה פגם ולא היה בזה חיסרון, אני צריך לברור מערב יום טוב. אם לא יכול-- אם, אם לא בררתי בערב יום טוב אז ביום טוב אני לא אוכל לברור. יהיה אסור לי לברור, אלא אם כן אני בורר בהתאם לכללים של ברירה בשבת, שזה לברור אוכל מתוך פסולת, לאלתר וביד. אז בזה היום טוב יהיה שווה לשבת. אבל במקרים שלא יכולתי לברור מערב יום טוב, אז ההלכה באה ואומרת מותר לי לברור ביום טוב כרגיל, אפילו פסולת מאוכל. בואו ניתן למשל דוגמאות. למשל, אמ, אורז או קטניות. נכון שמותר לי לברור אורז וקטניות ביום טוב אם אני רוצה להכין אורז או שעועית וכדומה, אבל אני שואל את עצמי, הייתי יכול לעשות את הברירה הזאתי מערב יום טוב? היות והייתי יכול לברור את זה מערב יום טוב, הרי לא היה קורה כלום אם הייתי בורר את האורז מערב יום טוב, הוא לא היה מתקלקל. אותו דבר שעועית וקטניות למיניהן. אז היות ויכולתי לברור אותן מערב יום טוב, אז ביום טוב יהיה אסור לי לברור אותן בצורה רגילה, אלא רק בהתאם לכללים של ברירה בשבת, רק אוכל מתוך פסולת ביד ולאלתר. מצד שני, מינים כאלה שאם הייתי בורר אותם מערב יום טוב אז היה פה חסרון. למשל, דוגמה. למשל, זה בעצם הולך על כל הברירה שהיא נעשית תוך כדי אכילה. כל המציאות הזאתי של ברירה שנעשית תוך כדי אכילה זה לא מצב שיכולתי לעשות את זה ביום טוב. העצמות של הדגים לא הייתי הולך מערב יום טוב מוציא את העצמות של הדגים מהדג. אז

04:21 דובר 2 הדג הזה היה נראה מסכן. אותו דבר עצמות של בשר, עצמות של עוף. אז כל הדברים האלה לא יכולתי לברור את זה מערב יום טוב. לכן ביום טוב באים ואומרים לי אתה יכול לברור את זה כרגיל, אפילו פסולת מאוכל. אתה יכול להוציא את העצמות של הדג בצורה רגילה, אין לך שום בעיה. אותו דבר העצמות של העוף אתה יכול להוציא אותן בצורה רגילה, אין עם זה שום בעיה. רק מה, שכשאנחנו רוצים לעשות בורר ביום טוב יש לזה איזושהי הגדרה קצת שונה משבת. נכון שבמקרים שהזכרנו מותר לברור ביום טוב אם לא יכולתי מערב יום טוב, אז יהיה מותר לי לברור ביום טוב עצמו, אבל אני צריך להיצמד לכללים של ברירה ביום טוב. מה הכללים של ברירה ביום טוב? אז הכלל אומר שאנחנו בעצם צריכים להשתדל למעט בטרחה ביום טוב. הדבר שמוביל בנוגע לברירה ביום טוב זה הטרחה. זה המוטיב המרכזי שאנחנו צריכים לעבוד בהתאם אליו. זאת אומרת, אני צריך לשאול את עצמי איזה צורה של ברירה הכי פחות דורשת ממני טרחה. אז לפעמים שאני בורר את הפסולת מהאוכל זה פחות טרחה. בדרך כלל שהפסולת היא מועטה, אז אני אצטרך ודווקא לברור את הפסולת מהאוכל. עוד פעם כל זה שאנחנו מותר לנו לברוח ביום טוב, כי בערב יום טוב לא אכלנו. אבל בדברים כאלה שהברירה של האוכל מתוך הפסולת היא זאת שכרוכה בפחות טרחה, אז אני צריך לברור דווקא את האוכל מתוך הפסולת. אני צריך למעט. אני צריך. זה הכוונה. זה הכיוון שלי. כל הזמן אני צריך להשתדל למעט בטרחה. לפעמים יכול להיות מצבים שלמרות שהאוכל הוא יותר הרבה מהפסולת, אף על פי כן יותר קל לי לברור את

06:25 דובר 2 האוכל. למשל, בדוגמה שהפסולת היא מאוד קטנה, זה חלקיקים מאוד קטנים ודקים שמפוזרים לך. לך עכשיו בפינצטה תוציא אותם. אז במצב כזה אני אצטרך לברור את האוכל מהפסולת. על דרך זה כל המצבים שאנחנו נתקלים בצורך לברור ביום טוב ומצבים שלא היו קיימים בערב יום טוב, אז מותר לברור. לכן, למשל מותר להשתמש במקלף. כן. אז עוד פעם זה עוד פרט בנוגע למלאכת הבורר שהתירו לי לברור, התירו לי לברור גם בכלי שבשבת זה אסור, אבל ביום טוב שהתירו לי את הברירה, אז מותר לי לברור אפילו באמצעות כלי. לכן אני אוכל להשתמש במקלף ביום טוב ללא שום חשש. על דרך זה אני אוכל להשתמש בתיון[?] ביום טוב. יש לי תיון[?] כזה שיש לו מסננת בקצה שהוא מסנן את העלים של התה כדי שהמים יזלו בצורה חלקה. יהיה מותר לי להשתמש איתו ביום טוב ללא שום חשש. אותו דבר השקית של התה שאני רוצה להוציא אותה מהתה שבשבת אני צריך לשים כף מתחת. יש בזה חומרא כזאת. ביום טוב אין את הבעיה. אני מוציא אותה כרגיל, אין לי עם זה שום בעיה. אז דרך זה אם נפל לי איזשהו חרק לכוס, אם זה זבוב, אם זה נמלה, אם זה מעופפים אחרים נפלו לי לתוך הכוס תה, אני מוציא אותם כרגיל ביום טוב, לוקח אותו ומוציא אותו. לא צריך לעשות כל מיני מצבים כאלה של שפיכה וכדומה. ביום טוב זה יהיה בסדר. על דרך זה מותר לי לסנן אטריות במסננת. יש לי את האטריות. אחרי שאני מבשל אותם אני שופך אותם לתוך המסננת, מסנן אותם שם זה גם כן יהיה מותר. יש פה בעצם הסברה כזאת שזה הסינון הזה במסננת זה

08:19 דובר 2 יהיה מותר, אבל כמו שאנחנו עוד פעם צריך תמיד לזכור זה בתנאי שלא היה אפשר לעשות את זה בערב יום טוב, כי בערב יום טוב לא הכנתי עדיין את האטריות. אני עכשיו מכין אותם ביום טוב אז אני אוכל לסנן אותם ביום טוב וגם במסננת כמו שאמרנו. ההסברה בזה זה בגלל שגם הפסולת אין פה ממש אוכל ופסולת, גם הפסולת היא ראויה לאכילה גם מה שיוצא משם דרך הנקבים של המסננת זה גם דבר שראוי לאכול אותו. זה לא ממש פסולת. ככה מסביר המגן אברהם, לכן זה יהיה בסדר גם אין דרך לעשות את זה להרבה ימים זה יהיה בסדר. מצד שני, להציף במים אם יש לנו כל מיני פירות וירקות או קטניות שהם מלוכלכים עם בוץ וכדומה, עפר וצרורות, ואני רוצה להציף אותם במים כדי שהפסולת תצוף למעלה, או לחילופין שתשקע למטה. זה אסור. האדמו"ר הזקן לא מסכים עם זה. יש כאלה מסבירים מצד עובדין דחול, לכן הוא אוסר את זה. זה יכול לקרות מצב כזה שמדובר על סוכרייה שהתלכלכה, סוכרייה שנפלה על הבוץ, על המים, התלכלכה ונדבק בה בוץ. רוצים לשים אותה בתוך המים, להציף אותה ככה בתוך המים כדי שהפסולת אה תשתחרר ממנה. זה יהיה אסור. הדבר הזה יהיה אסור. כמו שאמרנו, יש כאלה מסבירים בגלל הבעיה של עובדין דחול, ככה טוען החיי אדם. הדרך זה גרעיני מלון וגרעיני אבטיח אני אוכל להוציא בצורה רגילה מהמלון ומהאבטיח בלי שום בעיות. אין עם זה בעיה. אני יכול להוציא את הגרעינים בצורה רגילה, לשלוף אותם מהמלון ומהאבטיח. אותו דבר דם בביצה. דם בביצה מותר לי להוציא אותו גם כן כרגיל, אין בזה בעיה. דבר חשוב או לפני

10:23 דובר 2 שאנחנו נכנסים לעניין החשוב הזה, אז נדבר גם כן על ניפוי של קמח, שזה גם כן עניין של בורר. זה נקרא הרקדה. אז באופן כללי הרקדה היא אסורה ביום טוב. זה דבר שהדרך לעשות ימים הרבה. אז אסור לעשות לנפות קמח ביום טוב. רק מה, שהקמח שאסור לנפות אותו ביום טוב מה שמדובר עליו בהלכה מדובר על קמח שמעורב עם סובין, מעורב עם פסולת, וזה הרקדה. זה הניפוי הראשוני שאנחנו עושים לו. את הניפוי הראשוני הזה אסור לעשות ביום טוב, אבל הקמח שמגיע אלינו זה קמח שכבר עבר כמה שלבים, אפילו של בירור, של בירור ושל ניפוי וכדומה וכולי. וכשאנחנו נדרשים לעשות ניפוי שני או שלישי והלאה זה כן יהיה מותר ביום טוב, בתנאי שלא יכולנו לעשות את זה בערב יום טוב. כל דבר צריכים לשאול את עצמנו יכולנו בערב יום טוב או לא? לכאורה ניפוי הייתי יכול לעשות אותו בערב יום טוב ולא היה מתקלקל שום דבר. באמת, במקרים כאלה אני אצטרך לשנות. אז עוד פעם קמח שמגיע אלינו, היות והוא עבר כבר תהליך ראשוני של ניפוי ואפילו יותר מזה, ואנחנו מנפים אותו רק משום חשש תולעים וכדומה, אז אפשר בעיקרון לנפות אותו כרגיל, אבל זה בתנאי שלא היה אפשר לנפות את זה בערב יום טוב. אם היה אפשר לנפות את זה בערב יום טוב אני אצטרך לנפות אותו בשינוי. מה זה אומר שינוי? בדרך כלל אני מנפה לתוך שקית או משהו כזה, אז אני אצטרך לנפות על השולחן ישירות או על איזשהו דף שאני שם על השולחן. או אם אני, אם אני יכול להפוך את הנפה ולנפות מהצד העליון, אז זה ממש נחשב שינוי מצוין. זה גם כן

12:17 דובר 2 אפשרות. ברגע שיש תולעים בקמח. גם הלכה שמובאת בספר של מכון הלכה. אם יש תולעים בקמח זה כבר אסור לנפות. מצב כזה אסור לנפות. זה ממש ניפוי ראשוני. זה כאילו חזר לקדמותו. אסור לי לנפות את הקמח הזה ברגע שיש בו תולעים שאני יודע שיש בו תולעים זה יהיה אסור. הדרך זה אם נפל צרור לקמח. פה אנחנו רואים גם כן דוגמה של ברירה שהיא נעשית לימים הרבה. זאת אומרת זה יכול להיות יותר מצוי בקמח מצה שיש לי קמח מצה ומעורבב עם זה גם חתיכות של מצה. אז אני רוצה לברור אותם מהקמח. זה יהיה אסור כי בתבואה אז הברירה היא בעייתית כי הדרך לעשות את זה לימים הרבה וזה יהיה הרבה וזה יהיה אסור. הדרך זה אם נפל צרור לקמח אז אסור לי לברור אותו. אסור לי להוציא אותו אם נפל איזשהו לכלוך או משהו כזה לקמח אסור לי להוציא אותו עוד פעם. בקמח חיטים אנחנו בבעיה עם העניין של בורר. מה שאני יכול לעשות זה או להוציא את הלכלוך עם חלק מהקמח או לנפות אותו שוב פעם וזהו וכל הקמח יצא קמח נקי. אם כבר אנחנו מדברים על ניפוי של קמח, אז כדאי גם לדעת שאחרי שניקיתי את הקמח אז אני יכול גם ללוש את הבצק ואני יכול גם להפריש מהבצק חלה. הפרשת חלה זה דווקא מבצק שנילוש ביום טוב עצמו. אם יש לי בצק מערב יום טוב אז אסור לי להפריש ממנו חלה ביום טוב. אבל אם הכנתי בצק ביום טוב עצמו הרבה פעמים רוצים לאפות. אני יודע מחלות עוגות כל מיני כאלה דברים ויש לי כמות שמצריכה הפרשת חלה, אז מותר לי להפריש חלה ביום

14:20 דובר 2 טוב. אני לא אשרוף אותה ביום טוב וכל הדברים האלה אלא במוצאי היום טוב, אבל יהיה מותר לי להפריש חלה ביום טוב. במצבים כאלה שהעיסה נוצרה ביום טוב גופה ולא בערב יום טוב, אז מותר לי להפריש ממנה חלה. רק כדאי לשים לב שאת החלה הזאת אני לא אוכל להניח באיזשהו כלי, כי היא מוקצה. ברגע שאני שם אותה באיזשהו כלי אז אני גורם לביטול כלי מיחלו. אני צריך להניח אותה על השולחן וכדומה. דבר אחרון בנוגע לניפוי שאם צריך למדוד את הקמח זה אסור. אני רוצה למדוד כדי לקבל את השיעור של הפרשת חלה. אני אסור לי למדוד, אבל אני יכול למדוד בכוסות. זאת אומרת, אם אני לא מודד בכלי מדידה, אלא אני יודע ששלוש כוסות קמח זה נחשב כמות מצריכה כמות מספיקה. זה אני כן יכול. אם בכל זאת אני רוצה למדוד בכלי מדידה, אז אני צריך לפחות קצת מהשיעור או להוסיף קצת אבל לא למדוד ממש. אוקיי, זה בנוגע לבורר. יהי רצון שאם כבר אנחנו מדברים על הלכות יום טוב, אז מה שאנחנו מתפללים בברכת המזון הרחמן יזכנו ליום שכולו טוב שיהיה בשורות טובות. שלום וברכה. היום אנחנו נדבר על מלאכת הבישול ביום טוב. בישול זה מלאכה מאוד מרכזית והכי מצויה. אנחנו משתמשים איתה המון לצורך יום טוב לצורך הכנת מאכלים וכדומה, אבל לאו דווקא לצורך הכנת מאכלים. הרבה פעמים אנחנו משתמשים עם הבישול לצורך חימום, לצורך רחיצה, לצורך שטיפת כלים וכדומה. אז דבר ראשון כדאי לדעת שאם יש צורך, אז נכון מותר לי לבשל ביום טוב, אבל אסור לי לבשל לצורך יום חול. מצד שני, אם אני בכל זאת נתקל בצורך להכין הרבה אוכל, אפילו שאני

16:34 דובר 2 ב-ב-בכוונה שלי מתכוון שזה יישאר גם כן לאחרי יום טוב זה יהיה מותר, בתנאי שאני עושה את זה לפני שאני שם את הסיר על האש. אז אני רוצה לשים עכשיו הרבה בשר בסיר, בסיר ואני מתכוון ואני חושב שזה יהיה גם לצורך אחרי היום טוב זה מותר. אני יכול לשים כמה שאני רוצה בתוך הסיר חדא מחתא כביכול בטירחא אחת ואז אני שם את הסיר הזה על האש. זה בסדר, אין בעיה, בתנאי שאני לא אומר את זה בצורה מפורשת. במחשבה זה בסדר, אבל לא להגיד את זה בצורה מפורשת. אז כמובן מותר לבשל לצורך יום טוב כמו שאמרנו. מאוד חשוב לדעת שבכלל בכל המלאכות של אוכל נפש, אז אנחנו מתירים את זה לצורך אוכל, לצורך מאכל של יהודי, אבל לצורך נוכרי אסור. אסור לי לבשל לצורך נוכרי, לצורך האכלת גוי, כמו שכתוב בפסוק "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", לכם ולא לנוכרי. אז אסור לי לבשל לצורך נוכרי. דבר כזה יכול להיות מאוד מצוי בכל מיני בתי חב"ד שמזמינים מקורבים או כל מיני משפחות מחבר העמים, שלפעמים אחד מהמשפחה התחתן עם גוי, עם גויה, אני לא יודע מה, לא עלינו ובאים להתארח ואנחנו נ-נ-נקלעים למצב שאנחנו צריכים בעצם לבשל עבור נוכרי וזה אסור. אסור לי לבשל עבור נוכרי. זה דבר שהוא אסור. לא רק זה, אסור לי גם להזמין אותו. אני לא יכול גם להגיד לו, "תשמע, בוא תתארח אצלי ביום טוב", למרות שאני לא מתכנן לבשל עבורו. אבל אסור לי להזמין אותו שמא אני אבשל עבורו. תוך כדי האירוח וכל זה, אז אני פתאום ארצה לבשל משהו ולתת לו לאכול, אז לכן אסור לי אפילו

18:40 דובר 2 להזמין את הנוכרי. אז זה באמת בעיה. הרבה פעמים רוצים להזמין כל מיני משפחות שלצערנו יש נישואי תערובת. רוצים להזמין את הזוג ואנחנו נתקלים בבעיה שאסור להזמין אותם. אם הוא בא מעצמו, אז מותר לי לתת לו ממה שהכנתי. גם זה אני לא יכול להפציר בו, "תאכל. למה אתה לא אוכל? בוא תטעם, תאכל, תאכל". אני נותן לו, נותן לו, מניח את זה ככה לידו, כמו בפסח. מגישים ליד הבן אדם, אתה רוצה תאכל, אתה לא רוצה לא. אסור לי להפציר בו לאכול. מה שכן, בכל זאת, היות והמצב הזה יכול להיות מאוד, מאוד מצער ומאוד קשה במקרים שכן יש צורך להזמין זוג שאחד מהם לא יהודי, אז יש איזשהו היתר שמופיע בביאור-- במשנה ברורה. הוא טוען שברגע שזה גורם לך לצער וזה מבטל אותך משמחת היום טוב כשאתה לא מזמין אותו, אז זה יהיה מותר להזמין אותו. אם מותר להזמין אותו, כמובן לא לבשל עבורו, אבל יהיה מותר להזמין אותו ולתת לו לאכול מהמאכלים שהכנת. אז אפשר להשתמש בהיתר הזה במקרה הצורך במק-במקרים שבאמת יכול לגרום לצער ביום טוב. איבה לא מספיקה. כתוב במפורש שאפילו אם יהיה לו איבה ויהיה לו איזשהו קפידה זה לא מספיק. אבל שלך זה גורם צער ביום טוב שאתה לא יכול להזמין אותו והוא לא יכול לבוא ולהתארח אצלך, אז אפשר לסמוך על ההיתר הזה ולהזמין, להזמין אותו ולתת לו לאכול מהמאכלים שהכנו. אותו דבר מהכלל שאנחנו למדנו, שהכלל שאומר שמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, הכלל הזה תקף גם בנוגע לבישול. אנחנו אומרים על בישול, מתוך שהתורה התירה לי לבשל לצורך יום טוב, אז היא התירה לי גם לבשל, היא התירה לי

20:46 דובר 2 לבשל לצורך אכילה, היא התירה לי לבשל גם לצורך הנאות אחרות. לכן מותר לי גם לבשל מים או לחמם מים לצורך רחיצה, לצורך שטיפת הפנים והידיים, לא לצורך כל הגוף, כי זה לא הנאה השווה לכל נפש, אבל לצורך רחיצת הפנים והידיים יהיה מותר לי לחמם מים וגם חימום מים לצורך שטיפת כלים גם כן יהיה מותר, אבל בתנאי שמדובר בכלים שהתלכלכו היום. כלים שהיו מלוכלכים כבר מערב יום טוב, אני צריך לשטוף אותם מערב יום טוב. סוף כל סוף שטיפת כלים זה לא אוכל נפש וזה גם לא הנאה, זה רק מכשירי אוכל נפש ומכשירי אוכל נפש יש בהם את הכלל, אם יכולתי לעשות אותם מערב יום טוב אסור לי לעשות אותם ביום טוב. לכן כלים שהתלכלכו מערב יום טוב אני לא אוכל לחמם מים כדי לשטוף אותם אם יש בהם, נדבק בהם שומנים וכדומה שצריך מים חמים, אני לא אוכל לחמם מים כדי לשטוף אותם. אבל כלים שהתלכלכו ביום טוב אז אני אוכל לחמם מים לצורך רחיצת אותם כלים. מותר גם לפתוח מים חמים מהבוילר לצורך העניין הזה, אם זה לצורך רחיצת פניו ידיו או לצורך שטיפת כלים. אף על פי שיש פה מצב קצת בעייתי, כי בעצם כשאני פותח את המים החמים מהבוילר אז הבעיה היא לא במים החמים שיוצאים כרגע. המים שיוצאים כרגע אין איתם שום בעיה, גם בשבת אין עם זה בעיה. הבעיה היא במים הקרים שנכנסים וכשהם נכנסים הם מתערבבים עם המים החמים שנמצאים בדוד, שהמים החמים האלה מוגדרים ככלי ראשון ומתבשלים בתוכם, וזה בישול שהוא אסור. עכשיו אנחנו, נכון שאנחנו אומרים שמותר לבשל לצורך, לא רק לצורך אכילה, אלא גם לצורך שאר הנאות

22:48 דובר 2 השוות לכל נפש, כמו שטיפת כלים, כמו רחיצה וכדומה. אבל כאן לכאורה נוצר מצב שבאותם מים שאני משתמש איתם כדי לשטוף את הכלים, זה לא המים שמתבשלים עכשיו ביום טוב. המים שמתבשלים ביום טוב זה המים החדשים שנכנסים מהצינורות של הדוד, נכנסים מים חמים, מים חדשים קרים ומתחממים שם ומתבשלים, איתם אני לא משתמש בכלל. אז אני כאילו עושה פה איזשהו בישול לא לצורך כלום. אף על פי כן זה מותר, למרות שנחלקו בזה באמת פוסקים גדולים. שבט הלוי הוא יותר נוטה לאסור את זה, אבל רבי שלמה זלמן אוירבך הוא כותב בצורה מפורשת שזה מותר, וככה גם שמעתי מהרב פורקש[?] שיש הוכחות מהאדמו"ר הזקן כמו הרב אוירבך שזה מותר. אז לכן יהיה מותר גם לפתוח מים חמים בבוילר כדי לשטוף כלים, כדי להתרחץ וכדומה, לרחוץ פנים וידיים זה גם כן זה דבר שהוא יהיה מותר. אוקיי, עד כאן אנחנו בנוגע לבישול, כל שאר הדברים הם פשוטים. מותר לי לבשל לצורך יום טוב, אני צריך רק להיצמד לכללים. אם זה בישול כזה שיכולתי לעשות אותו מערב יום טוב ולא היה נפגם הטעם של המאכל או המראה של המאכל, או לא היה פה הפסד כספי. אני מדבר בלי המקרר. גם אם לא היה מקרר לא היה נפגם שום דבר, אז אני אצטרך ביום טוב לעשות את זה בשינוי. רק בבישול, אין כל כך מצב של שינוי. בישול זה בישול, אין אפשרות כל כך לעשות בישול בשינוי, אז זה באמת יהיה אסור. אם אנחנו נתקלים באמת במצב כזה שיש דבר שיכולנו לבשל אותו מערב יום טוב וזה לא היה גורם לשום חיסרון בטעם וכדומה, אז אנחנו לא נוכל לבשל אותו ביום טוב,

24:44 דובר 2 כי אנחנו צריכים לעשות שינוי ואי אפשר. שלום וברכה, אנחנו עם הלכות יום טוב והפעם אנחנו נדבר על מלאכת הלישה. מלאכת הלישה ביום טוב היא מהמלאכות שהותרו ביום טוב. זה מלאכת אוכל נפש שמתעסקת בצורה ישירה עם האוכל. לכן המלאכה הזאת היא מותרת, באופן עקרוני היא מותרת ביום טוב. לכן מזה אנחנו גם כן יכולים ללמוד שמותר להקציף ביצה ביום טוב. לעשות קצפת, מותר לי להקציף את הביצה ביום טוב, מותר לי אפילו להפריד את החלמון מהחלבון. כן, כך כותב ה-- ה-- הרב אויערבך שזה מותר, אין בזה בעיה של בורר, כי לא יכולתי לעשות את זה בערב יום טוב, אז מותר לי להפריד את החלמון והחלבון ולקצוף, להקציף את אחד מהם. אותו דבר קצפת משמנת גם כן תהיה מותרת גם במקצפת שמיוחדת לכך, אם היא לא חשמלית כמובן, גם יהיה מותר גם להקציף שמנת מתוקה ולעשות מזה קצפת זה גם כן יהיה מותר. על דרך זה טחינה מותר לי להכין ביום טוב בצורה כרגיל, באופן רגיל. על דרך זה סלט ביצים, על דרך זה דייסות למיניהם, פודינג, ג'לי, י-- אבל אטריות זה מצב לא מצוי שאנחנו לא, לא מכינים אטריות אה ביום טוב. אמ אבל לפי ההלכה זה אסור, כי אפשר לעשות את זה בערב יום טוב ולא יהיה לזה שום קלקול. וכבר אנחנו צריכים לדעת שכל מלאכות אוכל נפש שאפשר לעשות אותם מערב יום טוב ולא יגרם שום קלקול ושום חיסרון בטעם או במראה, אז אני חייב לעשות אותם בערב יום טוב, ואם לא עשיתי אני אצטרך ביום טוב לעשות אותם בשינוי. בנוגע ללישה, אז בדרך כלל ברובה דרובה יש חיסרון טעם. תמיד אם אני אלוש לפני יום

26:45 דובר 2 טוב אני אעשה את הטחינה לפני יום טוב זה ייפגם. אם אני אעשה את הסלט ביצים לפני כן, הטעם שלו לא יהיה אותו דבר. על דרך זה כמעט ברובה דרובה של המקרים של הלישה, חוץ מלישת אטריות, זה דבר שאנחנו לא עושים היום, אבל לישת אטריות אין בזה פגם של טעם, אז זה אסור על פי ההלכה. יש גם דבר כזה שנקרא דבק לשיניים תותבות. אני לא יודע אם היום משתמשים בזה, אבל אם כן יש הוראה כזאת שזה הדבקה של חומר לשיניים תותבות זה גם כן יהיה מותר. כל זה זה בסדר כשאנחנו מדברים על לישה לצורך בני אדם, אבל אם אנחנו מדברים על לישה לצורך בעלי חיים זה אסור. כתוב בפסוק "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". זאת אומרת זה צריך להיות עבורנו ולא עבור בעלי החיים. אז מלאכות אוכל נפש הותרו לצורך האדם, לא לצורך בעלי חיים, אז אסור לי ללוש לצורך בעלי חיים. יש בעלי חיים מסוימים אני חושב כל מיני תוכים למיניהם שצריך לערבב את האוכל שלהם עם מים ואתה עושה פה גיבול, עושה פה בלילה, אה, בלילה-- בלילה בדרך כלל. זה יהיה בעיה, זה יהיה אסור לעשות את זה ביום טוב, צריך לעשות את זה בערב יום טוב. כמובן שגם ללוש לחם בצק זה אפשרי ביום טוב. אם לא היה אפשר בערב זה דבר ש-- ולא אפשר בערב יום טוב, אפשר לעשות את הלישה הזאת גם כן ביום טוב, אבל זה לפני שלשים את הבצק, יש לנו את הניפוי של הקמח שזה שייך כבר למלאכת הבורר שנדבר על זה בעזרת השם בהמשך. אז זה בעצם המצב בנוגע למלאכת הלישה. שלום

28:28 דובר 2 וברכה. אנחנו היום נדבר על מלאכת הטוחן ביום טוב. פרטים בנוגע למלאכת הטחינה מתי מותר לטחון? מתי אסור לטחון? ואנחנו נתחיל קודם כל עם חלוקה מאוד מאוד חשובה. נקדים ונאמר שטחינה ביום טוב עקרונית היא אסורה. היא אסורה מדרבנן, למרות שהיא מלאכת אוכל נפש ומהתורה היא הייתה אמורה להיות מותרת. בכל זאת, חכמים אסרו את הטחינה באופן כללי ביום טוב, מפני שהטחינה המקורית שמדובר על טחינה בריחיים היא נעשית לימים הרבה. היא נעשית בכמויות גדולות, גם לצורך ימים רבים של אחרי היום טוב, ולכן החכמים אסרו את זה כדי שהאדם לא יבוא לטחון כאלה כמויות גדולות, לא לצורך יום טוב, ויתבטל משמחת יום טוב, ויהיה פה בעיה. אז באופן כללי חכמים אסרו את הטחינה בריחיים, אבל עדיין אומר לנו האדמו"ר הזקן זה כשמדובר על טחינה בריחיים של מינים כאלה כמו חיטים ותבואה, שהדרך לטחון לימים הרבה, אבל טחינה כזאת שמתבצעת בכמויות קטנות והיא נעשית לצורך היום, לצורך אותו יום ליום טוב היא תהיה מותרת באופן כללי. לכן כל מיני תבלינים למיניהם, כל מיני פירות וירקות למיניהם, שהטחינה שלהם מתבצעת לצורך אותו יום. אין עם זה בעיה, זה יהיה מותר רק מה? בכל זאת, יש כאן הגבלה. מה ההגבלה? אז ככה אנחנו נחלק את זה לשלוש. יש תבלינים או פירות או ירקות, מה שלא תרצו, שאם אני טוחן אותם מערב יום טוב לא קורה לזה כלום. למשל אגוזים. אם אני טוחן את האגוזים מערב יום טוב אז לא, זה בסדר גמור. לא ישתנה הטעם שלהם ולא יתקלקל פה משהו. אז דברים כאלה או למשל גזר, אני חושב גם גזר. גם אם טוחן אותו מערב יום טוב הוא לא מתקלקל, הוא לא

30:32 דובר 2 יתקלקל לי עד היום טוב. אז דברים כאלה שהטחינה מערב יום טוב לא גורמת לשום הפסד. אם אני ארצה לטחון אותם ביום טוב, אני אצטרך לעשות את זה בשינוי. אז לכתחילה את הדברים האלה דורשים ממני לטחון אותם בערב יום טוב, כי אפשר לטחון אותם בערב יום טוב. אבל אם לא יצא ולא הצלחתי ואני רוצה לטחון ביום טוב, אני רוצה לכתוש את האגוזים ביום טוב כדי להכין כדורי שוקולד וכדומה. אני אצטרך לעשות את הדבר הזה בשינוי. מה זה נקרא בשינוי? אז בשינוי, הכוונה היא שלעשות איזושהי צורה של שינוי. אם אני למשל רוצה לכתוש אותם נגיד וב-- עם פטיש, אז אני צריך להניח אותם על השיש למשל. בדרך כלל טוחנים אותם בתוך צלחת או משהו כזה. אז אני שם אותם על השיש ואני ככה טוחן אותם על שיש או על שולחן חשוף וכדומה. זה נחשב שינוי גם כן. יש מצד שני קטגוריה נוספת של תבלינים שהם מפיגים קצת טעם. יש תבלינים או פירות או ירקות שכן נפגם קצת הטעם שלהם אם אני אטחון אותם מערב יום טוב. יש כאלה אומרים כמו תפוח אדמה, תפוח עץ. אם אני אטחן אותם מערב יום טוב הטעם שלהם קצת נפגם. במקרה כזה שהטעם שלהם קצת נפגם, אז פה החכמים באו ואמרו אז יש בזה מחלוקת. יש כאלה שטוענים שאף על פי כן אפשר לטחון אותם ביום טוב. זאת אומרת אדרבה, לא אף על פי כן, אלא דווקא בגלל זה שהטעם שלהם נפגם. אם אני אטחון אותם בערב יום טוב, אז יהיה מותר לי לטחון אותם גם ביום טוב עצמו בלי שינוי. זה מתאים עם הכלל שאנחנו יודעים שכל מלאכת אוכל נפש שאפשר

32:31 דובר 2 לעשות אותה מערב יום טוב ולא יקרה לה שום קלקול, אז צריך לעשות אותה בערב יום טוב, ואם לא אני צריך לעשות אותה ביום טוב בשינוי. אז ממילא כאן, כשמדובר על תבלינים כאלה, שאם אני אשחוק אותם מערב יום טוב אז ייפגם קצת הטעם, אז יהיה מותר לי לעשות את זה לכתחילה ביום טוב גם בלי שינוי. זה דעה אחת, אבל יש את הדעה המחמירה. הדעה המחמירה סוברת שלא. אפילו אם יהיה קצת פגם בטעם, עדיין אני לא אוכל לטחון אותם ביום טוב בלי שום שינוי אני חייב לשנות. אפילו שיש קצת פגם בטעם. כנראה שהחומרה הזאת נשענת לא על היסוד הכללי הזה של כל מלאכת אוכל נפש שאפשר לעשות אותה מערב יום טוב צריך לעשות אותה מערב יום טוב, ואם לא אז, אז עושים בשינוי. כי לפי הכלל הזה, ברגע שיש קצת חיסרון בטעם זה כבר מספיק. זה כבר מספיק לי שאני אוכל לעשות את זה ביום טוב בלי שינוי. אלא שכאן בנוגע לטחינה בגלל שטחינה באופן כללי באופן עקרוני אסורה ביום טוב, כמו שאמרנו שטחינה היא נעשית לצורך ימים הרבה, ובאופן כללי חכמים אסרו את הטחינה ביום טוב. אז גם כשהם התירו כשאני עושה כמויות קטנות ליום אחד הם לא התירו את זה לגמרי. עדיין הם אמרו לך תעשה בשינוי. לכן הדעה הזאת סוברת שגם פירות או ירקות או תבלינים שמפיגים קצת טעם, אם אני אטחון אותם ביום טוב, אז כשאני רוצה לטחון אותם ביום טוב אני אצטרך לעשות אותם בשינוי, אפילו שהם מפיגים טעם. אם אני אטחון אותם מערב יום טוב. בכל זאת, אני אצטרך לעשות את זה בשינוי. מה זה נקרא שינוי? אז למשל, אם

34:18 דובר 2 אני רוצה לטחון את התפוח אדמה הזה או את התפוח עץ, אני רוצה לגרוד אותם במגרדת, אז אני אצטרך לעשות שינוי. לא לגרוד אותם בצורה רגילה. אני אצטרך להפוך את המגרדת ולגרוד אותם מה שנקרא מלמטה למעלה ולא כמו במצב הרגיל שאני גורד אותם מלמעלה למטה. זה אפשרות אחת של שינוי. אפשרות נוספת זה לא לגרוד אותם על כלי. אנחנו לא עושים את המגרדת על איזושהי צלחת ולגרוד אותם, אלא לשים על השולחן או איזשהו נייר מתחת ולגרוד אותם, שזה יפול ישירות על השולחן או על הנייר. זה גם כן זה נחשב שינוי. עכשיו אז יוצא כך, יוצא שדברים שהם לא מפיגים טעם, אם אני אטחון אותם ביום טוב אני צריך לטחון בערב יום טוב אני אצטרך לטחון אותם בערב יום טוב. אם לא, אז כשאני טוחן אותם ביום טוב אני אצטרך שינוי וגם דברים שמפיגים קצת טעם אנחנו מחמירים אף על פי שזה מפיג קצת טעם, אם הייתי טוחן אותו מערב יום טוב עדיין כשאני רוצה לטחון אותו ביום טוב אני אצטרך לעשות שינוי. אז מרזל[?] כן אומר יותר מזה. גם אם לא, לא ידעתי בכלל שאני אצטרך לטחון את זה. אני נמצא בערב יום טוב. אני לא מתכנן בכלל לעשות רסק תפוחי, תפוחי עץ, אבל הגעתי ליום טוב ונוצר לי צורך לעשות רסק תפוחי עץ בשביל הילד הקטן שכרגע קשה לו לאכול דברים קשים או וכדומה. גם במקרה כזה אני אצטרך לשנות. אם אני רוצה לעשות את הריסוק הזה אני אצטרך לשנות. עוד פעם גם יסוד מאוד חשוב. ברגע שאנחנו מתירים את הטחינה, כל מצב שהיתרנו את הטחינה, היתרנו אותה גם בכלי שמיוחד לטחינה. חוץ מריחיים שזה אסור

36:04 דובר 2 כי זה נעשה לימים הרבה. אבל כלים שאני הדרך לגרוד איתם ולטחון איתם לאותו יום אז מותר ביום טוב. אז לכן כל מצב שהתנו את הטחינה התרנו גם בכלי שמיועד לטחינה. אם זה מגרדת, אם זה מכתשת, אם זה כל מיני דברים כאלה, אז זה יהיה מותר גם עם כלים כאלה. יש לנו קטגוריה שלישית, שזה דברים שמפיגים טעם לגמרי. זה ממש מקלקל את הטעם שלהם. אם אני אטחן אותם בערב יום טוב כמו למשל בננות, כמו למשל שום, בצל, ירקות למיניהם, אבוקדו ודברים כאלה. יש פה קצת מקום, קצת לדיון, אבל אנחנו, מה שאנחנו ראינו שהמשנה ברורה בשער הציון מביא בשם רבי עקיבא איגר, שהדברים האלה שמפיגים טעם לגמרי עליהם לא חלה ההגבלה, אז אותם יהיה מותר לטחון כרגיל, אפילו ללא שינוי, היות והם מפיגים טעם לגמרי. לא חלה עליהם החומרה ולא הגבלה ולא שום דבר, ויהיה אפשר לטחון אותם בצורה רגילה, אפילו בלי צורך בשינוי. השאלה האם אדמו"ר הזקן מסכים לקולא הזאת של רבי עקיבא איגר או לא מסכים? לכאורה, מצד אחד זה נראה שהוא מסכים, כי הוא גם אומר שהבעיה עם תבלינים שמפיגים טעם, הוא אומר, הלשון שלו, "אין אנו מתירים לו לעשות מלאכה גמורה ביום טוב". כן, אומר ש"ואפילו תבלי-- תבלינים המפיגים טעם אסור לדוכם כדרכן ביום טוב, בלא שום שינוי שמחמת קלקול טעם מועט שהיה מתקלקל, אין אנו מתירים לו לעשות מלאכה". זאת אומרת, הוא גם כן מדבר על דבר שהוא יש לו קלקול טעם מועט, אבל דבר שמתקלקל הטעם שלו לגמרי, אז אה פשטות לכאורה הוא גם יסכים שיהיה אפשר לטחון את זה גם בלי שינוי. ולמרות שאחרי זה הוא מזכיר את המנהג שהרמ"א

38:08 דובר 2 מביא, שהם בכל זאת נהגו לשנות. אף על פי כן נהגו לשנות. אבל רבי עקיבא איגר הוא מתייחס למנהג הזה, והוא אומר שגם, גם לפי המנהג הזה, דברים שמפיגים טעם לגמרי, יהיה מותר לטחון אותם ללא שינוי ביום טוב. רבי עקיבא איגר נחשב אחד מגדולי הפוסקים, אז יש מקום. יש בהחלט על מי לסמוך. מי שרוצה להקל בזה, יש לו בהחלט על מי לסמוך. במיוחד אם לא ידעתי שאני אצטרך לטחון את הפירות והירקות האלה לפני יום טוב, אז יש עוד יותר מקום להקל בזה ולסמוך על זה. לכן, מסקנה בננות, שום, בצל, ירקות, אבוקדו מותר באופן עקרוני לטחון אותם גם בלי שינוי וגם בכלים שמיוחדים לטחינה כמו מגרדת, כמו מכתשת, אה כמו מועך, אה מועך אה תפוחי אדמה וכדומה. כשאנחנו מדברים על טחינה אז יש כאלה שטוענים שגם סלט ירקות אה שבשבת אני יש לי הגבלות בהכנת סלט ירקות אני צריך להכין-- עדיף לחתוך לחתיכות גדולות יותר ושזה יהיה לאלתר סמוך לסעודה. ביום טוב אין את ההגבלות האלה, אני יכול לקצוץ אותם דק דק ואין עם זה בעיה, זה בסדר, אבל יש כאלה שגם מס-- יש כאלה שגם מתירים ל-לחתוך סלט ירקות גם במה שנקרא מקצץ כזה, כביכול איזשהו סט כזה של סכינים שאני ככה אמ סובב את ה-- את המכונה ביד וזה קוצץ לי את הסלט. יש כאלה שמסכימים לטחון גם במקצץ ירקות. זה אחד מהם זה השמירת שבת כהלכתה. אבל כדאי לציין שמהביאור הלכה משמע שיש בזה בעיה שזה יהיה אסור, וגם הפוסקים שראיתי אז הפסקי תשובות למשל מתיר את זה. ענית גבריאל [?] אוסר את זה. אז יש מקום לכאן ולכאן, עדיף עדיף לא לעשות את זה

40:23 דובר 2 במקצץ ירקות ממש ככה מקצועי, אלא לעשות את הסלט עם סכין רגיל. בנוגע למטחנה ביתית אז ככה יש כאלה שמתירים לטחון קפה במטחנה ביתית. כמובן לא מדובר על מטחנה חשמלית. כשאנחנו מדברים על מטחנות למיניהם, אנחנו חשמל זה מחוץ לתחום. לא מתעסקים עם מכשירים חשמליים ביום טוב זה זלזול של יום טוב ולא עושים את זה. אבל מטחנה ביתית, מה שהיה פעם כנראה היה מטחנות כאלה שהיו טוחנים את הקפה. יש כאלה שמתירים את זה בגלל שזה נעשה ליום אחד בכמויות קטנות. יש כאלה שמתירים, אבל בפשטות משמע שזה אסור, כי מטחנה זה כבר כלי כזה שהדרך לעשות איתו לימים הרבה, וגם אם לא זה עדיין יש בזה בעיה של עובדין דחול. האדמו"ר הזקן כותב שלא לשחוק את הפלפלים ברחיים הקטנים שלהם, יש בזה בעיה של עובדין דחול, לכן כדאי להימנע ממטחנה בנוגע לדברים האלה. על דרך זה האדמו"ר הזקן מדבר כמו שהקדמנו ואמרנו שהטחינה שמותרת זה טחינה של מינים שהדרך לטחון אותם ליום אחד ולא בכמויות גדולות לימים הרבה. ובגלל זה בא האדמו"ר הזקן ואומר לנו שכשאנחנו רוצים לטחון חריין, מה שנקרא החריין שאנחנו משתמשים בו בפסח, אז אנחנו יהיה לנו בעיה לעשות את זה ולטחון אותו במגרדת. גם אם אנחנו נעשה שינוי בגלל שהחריין לטענת האדמו"ר הזקן זה מהמינים האלה שהדרך לטחון אותם לימים הרבה, ולכן הוא אוסר את הטחינה ואת הגרידה של החריין ביום טוב, אפילו אם אנחנו נרצה לעשות את זה בשינוי, זה גם כן יהיה אסור. לכן בפסח זה מאוד רלוונטי ההלכה הזאת. הרבה פעמים לא מספיקים לגרד את החריין ונכנס הפסח, נכנס היום טוב ופוסקים אחרים מתירים לגרד ושינוי. על כל פנים, אז אנחנו

42:24 דובר 2 צריכים לדעת שלפי האדמו"ר הזקן זה יהיה אסור. אפשר עם הסכין קצת לחתוך חתיכות גדולות קצת, אבל לא לטחון את זה לגמרי. בנוגע למינים שהם לא גידולי קרקע כמו למשל גבינה, בשר, דגים, ביצה וכדומה. זה יכול להיות מאוד אקטואלי בחג השבועות שרוצים לעשות פיצה או משהו כזה ורוצים לגרד את הגבינה במגרדת. אז ככה בנוגע לגרירת גבינה האדמו"ר הזקן גם כן מחמיר. הוא אומר אף על פי שזה דבר שבאמת בעצם לכאורה אין טחינה בדבר שהוא לא גידולי קרקע, ואף על פי כן במגרדת לגרוד את זה זה בעייתי. זה אסור גם בשבת זה אסור. והאדמו"ר הזקן אומר שאפילו אם זה גם מפיק קצת טעם, זאת אומרת אם אני אגרוד את הגבינה מערב יום טוב אז הטעם קצת יפגם. עדיין אסור לי לגרוד אותה ביום טוב, אלא אם כן אני עושה שינוי. רק אם אני אעשה שינוי זה יהיה בסדר. אז כשאני רוצה לגרוד גבינה ביום טוב אני אצטרך לגרוד אותה בשינוי. אלא אם כן מדובר על מצב שלא ידעתי שאני אצטרך לגרד את הגבינה הזאת ביום טוב, אומר האדמו"ר הזקן במיוחד. אז אם לא ידעתי שאני אצטרך לגרוד את הגבינה הזאת ביום טוב, אז יהיה מותר לי ביום טוב לגרד את הגבינה בצורה רגילה. אבל אם הייתי יכול לשער שאני הולך להכין פיצה בבוקרו של חג השבועות וכדומה, אז הייתי צריך לגרוד את הגבינה הזאת מערב יום טוב. אם לא גרדתי אותה מערב יום טוב, אז ביום טוב אני אצטרך לגרוד אותה בשינוי. ועל דרך זה בשר, דגים וכולי וכולי, כל הדברים בנוגע ללטחון בשר ודגים במטחנה ביתית, מטחנה קטנה, אז ענית גבריאל [?] מתיר את זה וגם השמירת

44:24 דובר 2 שבת הלכתה ולכאורה אפשר לסמוך עליהם אם עושים את זה בשינוי. אם לטחון במטחנה קטנה דברים שהם לא גדלו לקרקע עוד פעם בשר, דגים וכדומה, זה יהיה אפשרי אם עושים את זה בשינוי. וגם אם יש קצת חסרון טעם אז אמרנו עדיין צריך שינוי. כל זה זה בנוגע למינים שהם עכשיו אני טוחן אותם וזה הפעם הראשונה שטוחנים אותם. אבל יש לנו כלל ידוע בהלכה שקיים גם בהלכות שבת אנחנו אומרים אין טוחן אחר טוחן. זה אומר שדברים שכבר היו טחונים אין איסור לטחון אותם שוב מחדש וגם ביום טוב אנחנו נגיד את הכלל הזה. למשל דוגמה למשל לחם, אני יכול לפורר אותו, לטחון אותו. אם זה לחם יבש, אם זה מצות שאני רוצה לכתוש אותם ולעשות מהם קמח, אם זה ביסקוויטים שאני רוצה ל-לטחון אותם, אז זה יהיה מותר לעשות את זה בשבת, גם בשבת, גם ביום טוב. רק שבשבת יהיה אסור לי לעשות את זה בכלי שמיוחד לכך, אבל ביום טוב יהיה מותר לי לעשות את זה אפילו בכלי שמיוחד לכך, ואין בזה את ההגבלות שזה צריך מערב יום טוב. ואם ידעתי אם לא ידעתי, בכל אופן יהיה מותר לי את המינים האלה, את הדברים האלה. יהיה מותר לי לטחון אותם ביום טוב, אפילו בכלי שמיוחד לכך בצורה רגילה.