המצוות החיוביות ביום טוב - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה כל הצופים היקרים, מכון הלכה חב"ד. אנחנו דיברנו בשיעורים הקודמים על המלאכות המותרות ואסורות ביום טוב. אנחנו היום ניגע בצד החיובי יותר, במצוות החיוביות של היום טוב, שגם בשבת הן קיימות, רק שיש שינויים מסוימים כשאנחנו מדברים על עשיית המצוות האלה ביום טוב. ונתחיל למשל עם מלאכה, עם, עם מצוות הקידוש ביום טוב. אז אנחנו יודעים שבשבת מצוות הקידוש זה מדאורייתא, קידשתו וכולי. על היין אולי זה דרבנן, אבל עצם ה-לקדש את השבת בכניסתו על כל פנים זה דאורייתא. אבל ביום טוב למשל, הקידוש הוא מדברי סופרים. כך כותב האדמו"ר הזקן מפורש, "הקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים". נשאלת השאלה מה בנוגע לנשים? בשבת אנחנו יודעים שאישה מחויבת בקידוש גם כן מן התורה. אנחנו מקישים זכור לשמור. זכור את יום השבת לקדשו, מקישים את זה לשמור, והיות ואישה מחויבת בשמור, היא מחויבת גם בזכור. אבל ביום טוב אין את זה. אין את הפסוק הזה. אז אם כן, האם אישה חייבת בקידוש ביום טוב או שלא? אז למאי סלקא? למאי סלקא, האדמו"ר הזקן באמת פוסק שאישה חייבת בקידוש ביום טוב גם כן מדברי סופרים. זאת אומרת, היא גם מחויבת בקידוש ביום טוב כמו, כמו האיש, אותו דבר. נפקא מינה כמובן לעניין אישה להוציא איש, איש להוציא אישה וכדומה. זה נפקא מינה כמובן לעניין אכילה לפני קידוש. אז אישה צריכה לדעת שהיא מחויבת בקידוש גם מדברי סופרים, גם כן ביום טוב. אז כמובן שגם פה יש מן החידוש, למרות שבפשטות הרי הקידוש זה מצוות עשה שהזמן גרמא, אז מילא בשבת יש לנו היקש, אז אנחנו מחייבים את הנשים, אבל ביום טוב אין לנו היקש, ולפי הכללים שאנחנו יודעים מצוות עשה

02:21 דובר 2 שהזמן גרמא גם אפילו שהיא מצווה מדרבנן, אפילו מצווה מדרבנן, אם זה מצווה שהזמן גרמא, הנשים פטורות. אז למה האדמו"ר הזקן בכל זאת מחייב את האישה? אז אפשר לומר, לסבר את האוזן, על כל פנים כך ראיתי גם שכותב ב"חקר הלכות" של פקארסקי[?], שרוצה לומר שזה פשוט, אה, חכמים ראו שלהשוות את יום טוב לשבת. אז כל דבר שבשבת הוא מדאורייתא, ביום טוב זה מדרבנן, אז גם בנוגע לקידוש לנשים השאירו את זה ככה, שקידוש לנשים ב-ב-בשבת זה דאורייתא, אז ביום טוב זה יהיה דרבנן. אז זהו. אז לכן זה בגלל זה אומר האדמו"ר הזקן שהקידוש ביום טוב גם לנשים הוא חיוב מדברי סופרים. אחרי זה נראה אולי אפשר להגיד עוד סברא, אבל זה בנוגע לקידוש. מה בנוגע ללחם משנה? האם יש חובת לחם משנה ביום טוב? יש שיחה של הרבי שרבי מאריך בעניין, מאריך בטעמים של הלחם משנה. האם זה בגלל שזה לא ירד המן? בגלל המן? בגלל כבוד הסעודה וכולי? הרבי מאריך בזה, כדאי להסתכל. אבל למאי זה בפועל? האדמו"ר הזקן אמנם בהלכות יום טוב לא מדבר על כך, אבל בסימנים אחרים, אני חושב סימן קע"ו, שהוא מדבר על הלכות ברכת המזון, שמה הוא מזכיר כמה פעמים ש-שגם ביום טוב יש חובת לחם משנה. אז אם כן, למסקנה גם ביום טוב חייבים לקיים את הסעודות על לחם משנה. יש עוד מצווה ביום טוב, ואדרבה דווקא ביום טוב, שזה מצוות השמחה, "ושמחת בחגך". מצוות השמחה ביום טוב היא מדאורייתא, "ושמחת בחגך וכולי. השאלה שנשאלת איך אנחנו מבצעים את השמחה הזאת למעשה בפועל? אז יש כמה אפשרויות. אה, בעצם המימוש המקורי של השמחה ביום טוב במקור זה היה אין שמחה

04:34 דובר 2 אלא בבשר ויין, אבל הבשר ויין שמדובר שמה זה בשר שלמים. בשר של קורבנות שלמי שמחה שמקריבים היו אוכלים את הבשר. זה שמחה בבשר ויין. בימינו אז כותבים חלק מהפוסקים זה הרמב"ם, או ה-ה עיקרי ביניהם, שקיימת שמחה גם בימינו בבשר. אמנם זה לא בשר שלמים, אבל זה גם כן. בכל זאת זה בשר ולכן יש חובת אכילת בשר ביום טוב מצד מצוות השמחה. אז הבשר שאנחנו מדברים עליו זה בשר בהמה לכתחילה. מי שיש לו קושי עם בשר בהמה יכול להקל בבשר עוף. בכל זאת יש לזה משמעות, שזה גם שם של בשר, אז אפשר גם בשר עוף, אבל לכתחילה יש מצווה חשובה לקיים את השמחה הזאת בבשר בהמה, בשר בקר והקיום של מצוות השמחה ביום טוב בבשר זה הן ביום והן בלילה. זה כמו שיטת המגן אברהם והרי"ף, לא כמו השאגת אריה סובר שבלילה אין עדיין חיוב שמחה. לשיטתו זה מתחיל רק ביום, אבל האדמו"ר הזקן פוסק שהחיוב של השמחה זה גם ביום וגם בלילה. לכן חיוב אכילת בשר בעצם במהותו הוא קיים גם בלילה, גם בליל היום טוב וגם ביום ביום של היום טוב. אז בדרך כלל אני ככה. מה שנראה שאנשים בלילה אוכלים עוף וביום אוכלים בשר בקר, אפשר גם כן להסתדר עם זה. כמו שאמרנו, עוף זה גם נחשב בשר במקרים מסוימים, אז לכן צריך לדאוג לכך שהשמחה תהיה גם ביום וגם בלילה. אמרנו שהשמחה היא בבשר ויין, אז גם יין אנחנו צריכים לדאוג שלשתות רביעית יין גם בלילה וגם ביום. רק שבלילה וגם ביום יש לנו את מצוות הקידוש כמו שאמרנו מדברי סופרים. והשאלה האם ברביעית יין שאני שותה בקידוש אני יוצא גם כן

06:38 דובר 2 ידי חובת שמחה ביין הזה? אז אדמו"ר הזקן פוסק שכן. אני חושב שגם הרבי מתייחס לכך ומכריע שאפשר לצאת ידי חובת שמחה גם ביין של הקידוש. אז לכן הרביעית יין הזאת היא מקיימים בה גם את הקידוש, גם את חובת השמחה. אבל יש דבר נוסף שצריך לשים לב. חוץ מהשתיית יין מצד מצוות השמחה ביום טוב, יש עוד חיוב של שתיית יין מצד עונג יום טוב, שזה אדמו"ר הזקן אומר שיש מצווה שאדם יקבע את סעודותיו, את הסעודות של היום טוב על יין, על בשר ויין, משום מצוות עונג יום טוב. אז את המצווה הזאת אנחנו צריכים, היא בעצם דורשת מאיתנו שלשתות גם יין באמצע הסעודה. זה שאנחנו יצאנו ידי חובת השמחה ביין של הקידוש, זה לא פתר אותנו מלשתות יין גם באמצע הסעודה מצד מצוות עונג יום טוב, אנחנו נצטרך גם באמצע הסעודה לשתות יין לפחות רביעית של יין כדי לקיים את המצווה הזאת. וכשאנחנו מדברים על מצוות השמחה, אז יש לנו את השאלה החשובה האם מצוות השמחה היא רק לגברים או שמצוות השמחה זה גם לנשים? האמת שיש מחלוקת. יש מחלוקת מאוד מרכזית בפוסקים בנוגע לשאלה הזאת. יש שני פוסקים חשובים שנחלקו בזה השאגת אריה ורבי עקיבא איגר. לשיטת השאגת אריה, גם אישה חייבת במצוות השמחה ביום טוב. לשיטת רבי עקיבא איגר, לא. כתוב אמנם בפסוק "ושמחת אתה וביתך" וכולי וכולי, אבל מסביר רבי עקיבא איגר השמחה היא על הבעל. מצוות השמחה זה על הבעל, ומה שכתוב בפסוק גם ביתך ואישה וכולי, זה הכוונה שהבעל צריך לשמח את האישה. לא שיש מצווה על האישה להיות בשמחה וכולי, אלא הבעל הוא צריך לשמח את האישה. יש לזה כמה נפקא מינות,

08:53 דובר 2 אבל לפני שניכנס לנפקא מינות, אז אנחנו יכולים לציין את השיטה של הרבי בלקוטי שיחות. הרבי גם כן מביא את המחלוקת הזאת בלקוטי שיחות, והרבי כותב שמה ש... יש לו יסוד כזה, הרבי הולך עם-עם-עם יסוד כזה שבעצם החיוב המקורי זה של הבעל לשמח את האישה, אבל אחרי שיש חיוב לבעל לשמח את האישה, אז האישה היא נעשית גם חלק מהחיוב וגם כן נכנסת כבר לחלק מהחיוב. הרבי מביא את זה בעוד כמה דוגמאות, אם זה בקורבן פסח לילדים, אם זה במצוות פרו ורבו וכולי, שהאישה היות והמצווה מתקיימת בה והיא כאילו סוג של החפץ של המצווה, אז היא גם כן נכנסת בחיוב. אז זה מין איזשהו פשרה כזאתי שזה היא נחנה מזה, זה גם על האישה וגם על הבעל זה, זה מסתדר טוב. אנחנו רק מה שכן, יכול להיות שזה בעצם יכול להיות שגם זה גם המקור של החיוב של הקידוש של האישה מדברי סופרים ששאלנו את עצמנו, הרי לכאורה זה מצוות עשה שהזמן גרמא. אז מה? אז מה המקום לחייב את האישה במצוות הקידוש מדברי סופרים? אז אולי זה חלק מהעניין. היות והיא מחויבת במצוות השמחה, אז זה גם כן מכיל עליה חיוב גם כן של הקידוש על יין וכולי. אז זה בדרך אפשר ככה גם להגיד. שלום וברכה לכל הצופים היקרים של מכון ההלכה. אנחנו דיברנו כבר באריכות על המלאכות ביום טוב. דיברנו על המצוות החיוביות ביום טוב. יש פרט נוסף שאנחנו נתקלים בו ונתקלים בו די הרבה ביום טוב, שזה קשור לתפילה, לתפילות של יום טוב. התפילות מסודרות בסידור, יש את תפילת, אה, יום טוב, יש את המוסף של יום טוב וכולי. הרבה פעמים נוצרים

11:06 דובר 2 מצבים של טעויות בתפילות. בן אדם מתבלבל במקום להתחיל של יום טוב הוא התחיל של שבת, או בכלל, הוא שאולי בכלל הוא שכח את עצמו והתחיל תפילה של יום חול. גם יכול לקרות, ונשאלת השאלה מה עושים במצבים כאלה של טעויות בתפילות? אז ננסה אולי ככה להקיף קצת פחות או יותר את הטעויות המצויות בתפילות, ונראה איך אנחנו מתקנים טעויות שקורים בתפילה. אז בואו נתחיל ככה. בן אדם שהתחיל תפילה של יום טוב והוא במקום, הרי התפילה היא בנויה ככה שאת השלוש הברכות הראשונות והשלוש האחרונות הן רגילות, הן תמיד קיימות, גם בשבת וגם ביום טוב וכו'. השינוי זה בברכה האמצעית. אז ביום חול אנחנו יש לנו את הסדרה הזאת של לכאורה איזה שתיים עשרה ברכות אמצעיות, וביום טוב וגם בשבת יש לנו רק ברכה אחת אמצעית. אז מה קורה אם בן אדם במקום להתחיל את הברכה האמצעית של יום טוב שזה אתה בחרתנו, הוא התחיל ברכות של יום חול. אתה חונן לאדם דעת וכולי וכולי. אז ההלכה היא ככה, וגם בשבת זה ככה. אם הוא התחיל את הברכה, את האמצעיות של יום חול, הוא צריך לגמור את הברכה שהוא התחיל אותה. הוא התחיל את החונן, שיסיים את החונן. אם הוא המשיך רצה וזה אז הוא, אז הוא השיבנו וכולי, הוא מסיים את הברכה שהוא נמצא בה ברגע שהוא נזכר באמצע ברכה שהוא בעצם הוא רואה את עצמו מתפלל תפילה של יום חול, הוא מסיים את הברכה שהוא התחיל אותה וחוזר לאתה בחרתנו. אם אבל הוא התחיל רק אתה והוא נזכר מיד, אתה חונן, מתחיל אתה ונזכר מיד אז הוא ממשיך. אתה בחרתנו, הרי גם אתה בחרתנו מתחיל באתה, אז

13:07 דובר 2 הוא פשוט ממשיך אתה בחרתנו וכולי. אם הוא הגיע למצב כזה עגום שהוא אמר את כל הברכות האמצעיות והוא כבר הגיע לרצה, רצה של ה', של הווידוי, כן. אז מה קורה במצב כזה? אם הוא התחיל כבר את הרצה, פה אנחנו לא נגיד לו תסיים. אך פה אנחנו לא נגיד לו תסיים. פה אנחנו נפסיק אותו באמצע ונחזיר אותו לאתה בחרתנו. אז זה במקרה שהוא כבר התחיל רצה והוא נזכר באמצע רצה, אבל במקרה שהוא סיים גם את ברכת רצה, אמר מחזיר שכינתו לציון. מה הוא עושה במקרה כזה? פתאום הוא נזכר, או אנחנו עכשיו נמצאים ביום טוב והוא כבר אמר את כל התפילה של יום חול. במצב כזה שהוא סיים את המחזיר שכינתו לציון, אז הוא אומר שם יעלה ויבוא, שם זה אומר יעלה ויבוא וממשיך למועדים. מה קורה אם גם שם הוא לא נזכר? הוא המשיך מועדים. אז ככה, אם הוא נזכר לפני יהיו לרצון הראשון, השני, יהיו לרצון אמרי פי השני, אז הוא חוזר לאתה בחרתנו. אם הוא נזכר אחרי יהיו לרצון, יהיו לרצון השני, והוא הסיח דעתו מלומר את התחנונים, הוא חוזר לראש התפילה. אז זה המצב בנוגע לטעויות שהוא התחיל ברכות אמצעיות. אז ככה מסכמים את זה בקצרה. התחיל ברכה אמצעית של יום חול, מסיים את אותה ברכה וחוזר לאתה בחרתנו, ממשיך עם אתה בחרתנו. הגיע לרצה, הוא לא מסיים את הברכה, הוא מפסיק באמצע ומתחיל אתה בחרתנו. סיים את רצה, אמר מחזיר שכינתו לציון הוא אומר שם יעלה ויבוא. אם הוא לא נזכר גם שמה אז לפני יהיו לרצון השני, אם הוא נזכר הוא חוזר לאתה בחרתנו, ואם הוא נזכר אחרי יהיו לרצון השני

15:14 דובר 2 חוזר לראש התפילה. מה קורה במצב שהוא התפלל את כל התפילה של יום חול? התפלל כל התפילה של יום חול. אז אמרנו שהוא צריך לחזור לראש, אבל אם הוא הזכיר יום טוב בתפילה הזאתי אז הוא יצא ידי חובה. ודבר נוסף, גם אם הוא לא הזכיר כלום, התפלל את כל התפילה של יום חול, אבל הוא כבר התפלל מוסף היות והוא כבר התפלל מוסף, אז הוא לא חוזר ומשאיר את זה ככה. מה קורה אם הוא התפלל במקום תפילה של יום טוב הוא התפלל תפילה של שבת. הוא התחיל את התפילה של שבת. זה אולי יותר מצוי, ואדם התבלבל, אז זה יותר מצוי. במקום להתחיל תפילה של יום טוב, התחיל תפילה של שבת. הרבה פעמים זה קורה. מגיעים ליום טוב, זה נראה כמו שבת, הכל נראה כזה שבתי ובן אדם מתחיל תפילה של שבת. אז מה קורה במצב כזה? אז אם הוא התחיל תפילה של שבת אז גם אנחנו לא נגיד לו תסיים את הברכה שהתחלת, אלא הוא מפסיק מיד ומתחיל עם אתה אתה בחרתנו. אם הוא סיים את הברכה האמצעית של שבת, אז מה לעשות? סיים, אבל הוא חוזר לאתה בחרתנו. לא צריך לחזור להתחלה. הוא מתחיל עוד פעם אתה בחרתנו וממשיך על הסדר. אם הוא לא נזכר אחרי שהוא סיים את הברכה האמצעית הוא המשיך הלאה. אז אם הוא נזכר לפני יהיו לרצון השני הזה עוד פעם, אז הוא חוזר לאתה בחרתנו. אם הוא נזכר אחרי יהיו לרצון השני, אז הוא חוזר לראש התפילה. זאת אומרת בן אדם שהתפלל תפילה של שבת והוא לא נזכר רק אחרי שהוא סיים את יהיו לרצון השני, הוא מתחיל, הוא מתחיל ומתפלל

17:05 דובר 2 שוב מחדש את התפילה של יום טוב. אבל החידוש הוא שאפילו אם הוא הזכיר יעלה ויבוא, נגיד הוא התפלל שבת והוא חשב שזה שבת חול המועד, אז הוא הזכיר יעלה ויבוא. אז אפילו אם הוא אמר יעלה ויבוא בתפילה הזאתי זה לא עוזר. הוא צריך לחזור להתחלת התפילה. אם הוא סיים והוא הגיע ליהיו לרצון השני, הוא חוזר להתחלת התפילה. אז עוד פעם מתפלל תפילה של שבת, התחיל את הברכה האמצעית של שבת, מפסיק מיד, מתחיל אתה בחרתנו וממשיך. סיים את הברכה האמצעית כנ"ל וממשיך, מתחיל אתה בחרתנו וממשיך. וכנ"ל גם אם הוא המשיך בתפילה של שבת עד שהוא הגיע ליהיו לרצון השני, הוא חוזר לאתה בחרתנו. אם הוא סיים גם את יהיו לרצון השני, הוא חוזר לראש התפילה אף על פי שהוא אמר יעלה ויבוא בתפילה הזאתי. מה קורה במצב שבן אדם אמר יעלה ויבוא? היה הכל בסדר, אמר אתה בחרתנו, אמר יעלה ויבוא, אבל אחרי יעלה ויבוא הוא התבלבל עם התפילות הרגילות של חול המועד או של ראש חודש. הרי בתפילות האלה אנחנו אומרים יעלה ויבוא ומיד אחרי זה ותחזינה עינינו. ביום טוב אני צריך להמשיך ועשינו השם אלוקינו וכולי. הוא אמר יעלה ויבוא והיה לו היסח הדעת וכשגרת הלשון אמר ותחזינה עינינו בשובך ציון ברחמים. ברוך-- לפני שאמר ברוך אתה השם הוא נזכר. אז אם הוא באמת נזכר לפני שאמר ברוך אתה השם ומחזיר שכינתו לציון, אז הוא חוזר לעשינו, אז הוא חוזר לעשינו וממשיך על הסדר. אם הוא כבר אמר ברוך אתה השם, אז שימו לב, הוא אמר יעלה ויבוא ומיד אחרי יעלה ויבוא ואמר ותחזינה עינינו בשובך ציון ברחמים. ברוך אתה השם. מה הוא עושה

19:06 דובר 2 כאן? אז הוא חותם מקדש ישראל והזמנים וממשיך הלאה. זה ההלכה. מה קורה אם הוא אמר כבר הוא לא חתם. זאת אומרת הוא אמר ברוך אתה השם והוא לא חתם, הוא לא נזכר. ואז הוא לא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא הוא חתם ומחזיר שכינתו לציון. במקרה כזה, כן, עוד פעם מדובר פה שאמר יעלה ויבוא לא דילג על עשינו, אמר ותחזינה עינינו בשובך ציון ברחמים וחתם ברוך אתה השם ומחזיר שכינתו לציון, חוזר לאתה בחרתנו במקרה כזה. אם גם שם הוא לא נזכר אלא המשיך את התפילה, אז אותו דין. אם הוא עדיין לא הגיע ליהיו לרצון השני, אז הוא חוזר לאתה בחרתנו. אם הוא הגיע ליהיו לרצון השני אז הוא חוזר לראש התפילה. זה המצב בנוגע לטעות בתפילות. אז אנחנו צריכים להשתדל שלא לטעות, כמו שמספרים את הבדיחה על אותו אחד שהתפלל ואז הוא הגיע לסוף ואומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך. אז שואלים אותו איך אתה אומר? אתה כל התפילה חשבת על כל מיני עניינים, כל מיני מחשבות עומדות בעומו של עולם. ואז מה אתה אומר? יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ו... זה לא שייך. אז מה התירוץ? התירוץ הוא שגם את זה הוא לא שם לב שהוא אומר את זה. אז אם זו בעיה אז צריך להשתדל לכוון לא להגיע למצבים של טעות.