מלאכת הבונה ביום טוב - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו נדבר היום על הלכות יום טוב. אה, כאמור, דיברנו כבר על כמה מלאכות, אה, בהלכות יום טוב ו... אנחנו נמשיך. היום אנחנו נתרכז בעיקר במלאכת בונה ביום טוב. אז, אה, קצת יסודות כבר דיברנו על כך שיש ביום טוב, אה, שני סוגים באופן כללי של מלאכות. יש מלאכות שאנחנו מותר לנו לעשות אותן לצורך אוכל נפש. זה נקרא מלאכות אוכל נפש, שאפשר לעשות אותן ביום טוב. דיברנו על כך שמתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך, שזה מדובר על מלאכות שעיקר המלאכה בעצם בעיקרה נעשית באוכל. והמלאכות האלו הותרו למלאכת בישול, אפייה, הדלקת אש וכולי. דיברנו על זה בהרחבה. אנחנו נדבר היום על מלאכה, על מלאכת בונה, כך שבעצם אולי קצת על היסוד של המלאכה הזאת. בפשטות המלאכת בונה לא קשור לאוכל נפש. זה לא מלאכת אוכל נפש, זה לא מלאכה שנעשית באוכל. אם אני בונה בית, בונה בניין וכולי, אין פה שום קשר לאוכל נפש. לפי זה לכאורה המלאכה הזאת לא אמורה להיות מותרת ביום טוב. ככה באמת הדעה הרווחת, ככה בעצם נפסק להלכה. כל הפוסקים ככה פוסקים להלכה. אבל מה שכן, כדאי לדעת וזה גם אפשר, גם זה יכול לעזור לנו גם כן בנוגע להלכות מסוימות שאולי נוכל להשתמש בשיטה הזאת. אבל יש את הדעה של התוספות במסכת ביצה. התוספות סובר שבונה היא גם כן יש בה שייכות לאוכל נפש. הוא לומד את זה מצד העניין של, אה, מגבן. מגבן, הפירוש של דברים בן אדם שעושה גבינה, אדם שעושה גבינה, אם זה בשבת, אם זה ביום טוב זה מלאכת בונה, זה ממש מלאכת בונה. הוא מקבץ חלק אל חלק, ככה הגבינה מתגבנת,

02:14 דובר 2 והתוספות לומד מכך שהיות וגבינה זה אוכל נפש, אז יש צד במלאכת בונה שכן שייך עם אוכל נפש. לכן לשיטת התוספות, אם אני למשל בונה בית לצורך אוכל נפש, אני בונה בית כדי לאכול, אין לי איפה לאכול ואני רוצה, אני רוצה לבנות בית שאני אוכל לאכול שם. לשיטת התוספות זה לא אסור מהתורה. יש פה אומנם איסור דרבנן, אבל אין פה איסור תורה, כי התוספות בנוי על זה שגם מלאכת בונה זה נחשב כמלאכת אוכל נפש בצד מסוים, ולכן זה יותר קל. מצד התוספות המלאכה הזאת יותר קלה ממלאכות שבכלל לא קשורות לעניין של אוכל נפש כמו תופר, כמו כותב וכדומה. אז אם כן, כמובן שההלכה לא נפסקה כמו דעת התוספות. אנחנו מחזיקים שמלאכת בונה זה לא מלאכת אוכל נפש ו-אבל אף על פי כן אנחנו נראה אולי בהמשך שיש מקומות שאנחנו יכולים לצרף את השיטה של התוספות כדי להקל בכל מיני מצבים. אז קודם כל, דבר ראשון, אחרי שאנחנו בעצם יודעים כבר שמלאכת בונה זה לא מלאכת אוכל נפש והיא אסורה, אסור לעשות אותה ביום טוב, אז אנחנו בעצם עכשיו צריכים להיצמד לכללים של מלאכות שהן לא מלאכות אוכל נפש. מלאכת שהיא-- מלאכה שהיא לא מלאכת אוכל נפש, אסור לעשות אותה ביום טוב, אלא מה, אם אבל מדובר על מצבים מסוימים שאני לא הייתי יכול לעשות את המלאכה הזאת בערב יום טוב, אז אנחנו יכולים לעשות את המלאכה גם אם זה מלאכת, גם אם זה מלאכת בונה למשל, או מלאכה אחרת שהיא לא מלאכת אוכל נפש, אני אוכל לעשות אותה לצורך אוכל נפש, אני אוכל לעשות אותה גם כן ביום טוב עצמו, אך זה נקרא בלשון של ההלכה

04:11 דובר 2 מכשירי אוכל נפש. כבר דיברנו כך שלפי האדמו"ר הזקן כל המלאכות האלה שהן לא נעשות באוכל נפש, הם יש להם גדר כמו מכשירים. הכלל במכשיר אוכל נפש אומר שדברים שהייתי יכול לעשות אותם מערב יום טוב אסור לי לעשות אותם ביום טוב. מלאכות כאלה שהם מכשירי אוכל נפש, זאת אומרת שהם לא נעשות באוכל עצמו, הם רק מכשירות, הם רק מכינות את ה-- את המציאות לאפשרות לאכול, מכינות את הבן אדם ואת המצב לאפשרות לאכול, אז מלאכות כאלה אסור לעשות אותם ביום טוב כמובן, אבל אם לא הייתי יכול לעשות אותם בערב יום טוב, אז כן יהיה לי מותר לעשות אותם ביום טוב. מה נקרא לא יכולתי לעשות אותם בערב יום טוב? אז דיברנו על כך שלפי האדמו"ר הזקן אנחנו צריכים גדר של אונס גדול. זה לא מספיק להגיד שכחתי, לא היה לי זמן, הייתי-- לא הייתי פנוי, הייתי טרוד, אומר האדמו"ר הזקן, אתה טרוד, יכולת לעשות את זה כמה ימים לפני, אז לכן זה לא סיבה, אלא אנחנו מדברים פה על אונס גדול. אחד, בן אדם שהיה לו אונס ממש גדול ורציני ולא יכול היה לעשות מלאכות מסוימות בערב יום טוב, אז אנחנו אומרים לו אז אתה יכול לעשות את זה גם ביום טוב עצמו. עוד פעם, בתנאי שזה מכשירי אוכל נפש, יש לזה כן איזושהי שייכות עם אוכל נפש, אלא אף על פי שזה לא ממש מלאכת אוכל נפש. או שיכול להיות גם מצב ש-ש-שזה שהסיטואציה קרתה ביום טוב. כן, עכשיו נראה בהמשך דוגמאות לעניין הזה. אז ניקח למשל דוגמאות באמת. ניקח את הדוגמה הזאת של תיקון כלי. גם כשאנחנו מדברים עכשיו אנחנו נדבר על בונה, אז חלק

05:54 דובר 2 ממלאכת בונה זה גם כן מה שנקרא מתקן כלי. מתקן כלי זה אולי שייך למכה בפטיש, זה תולדה של בונה, תולדה של מכה בפטיש, אבל זה הכל בעצם מלאכות דומות אחד לשנייה. אז אם כן מתקן כלי גם כן בגדר הזה. אז הנה למשל ניקח דוגמה, דוגמה שהיא מובאת בהלכה. ההלכה מדברת איתנו על שיפוד. שיפוד, היום גם כן יש מצבים שאנחנו רוצים לעשות על האש ביום טוב, ויש גם שיפוד שאנחנו רוצים לצלות איתו את הבשר. אז פעם היה שיפודים מברזל, היום זה אולי שיפודים מעץ, אבל על כל פנים, מה קורה אם השיפוד יתעקם? האם אני יכול ליישר אותו? לתקן אותו? זה מתקן כלי, זה קשור לבונה. האם אני יכול לעשות את זה ביום טוב? אז ככה, בנוגע לתיקון כלי, אז יש פה גם כן איזושהי נקודה שהיא מחלוקת מסוימת בין אפשר להגיד שהמשנה ברורה והפוסקים, הפוסקים הרגילים הם הולכים לפי שיטה מסוימת, שזה שיטת הר"ן בעצם, שהר"ן טוען שבונה תיקון כלי גמור הוא אסור ביום טוב, אפילו אם לא יכולתי לעשות אותו בערב יום טוב. לשיטתו, תיקון כלי גמור זה משהו מאוד מאוד חמור ואי אפשר לעשות אותו ביום טוב גם אם לא יכולתי לעשות את זה בערב יום טוב. האדמו"ר הזקן לא מסכים. האדמו"ר הזקן סובר כמו שיטות אחרות, תוספות, רא"ש וכולי, שגם מתקן כלי זה כמו כל שאר המלאכות, כמו כל שאר המלאכות של מכשיר אוכל נפש, שאם לא יכולתי לעשות אותם בערב יום טוב אז אני יכול לעשות אותם ביום טוב. למה העניין? בפועל מה זה אומר? שאם יתעקם לי השיפוד אז אני שואל את עצמי אם השיפוד הזה יתעקם בערב יום טוב ויכולתי

07:42 דובר 2 לסדר אותו מערב יום טוב, אז אני לא אוכל עכשיו ביום טוב לסדר אותו. זה לא יהיה אפשרי. אם אבל השיפוד הזה יתעקם עכשיו ביום טוב, אז לא היה לי אפשרות לעשות אותו מערב יום טוב, אז אני יכול לתקן אותו ביום טוב עצמו. זה הגדר של המלאכות, מלאכת בונה והמלאכות האלה שהם מכשירי אוכל נפש. עכשיו זה לא רק, זה לא רק בנוגע לשיפוד, אלא אנחנו יכולים לקחת את זה גם על חפצים אחרים שהתעקמו וצריך לתקן אותם. למשל, ניקח משקפיים שהתעקמו. הרבה פעמים יכול להיות מצב שהידית של המשקפיים או איזשהו חלק מסוים במשקפיים מתעקם, מפתח שהיא התעקם, מחט שהתעקמה וכדומה. אז כל המצבים האלה אז אותו עיקרון אם יכל. אם זה קרה בערב יום טוב אז כמעט ואין מציאות ואין אפשרות לעשות את זה ביום טוב לסדר אותם. אבל אם זה קורה לי ביום טוב עצמו, כל הדברים האלה שמתעקמים וזה צריך ליישר אותם. מזלג שהתעקם, כל מיני כלים שאנחנו התעקמו וצריכים ליישר אותם. אז הכלל הוא גם כן עובד באותו עיקרון. אז אם זה קרה ביום טוב אז אני אוכל לתקן את זה ביום טוב זה יהיה בסדר, זה יהיה אפשרי וזה זה מותר. מה שכן, האדמו"ר הזקן לומד שהחומרה הזאת שמתקן כלי שאמרנו של חלק מהדעות היא אסורה ביום טוב, אז הוא לומד שזה מדובר על עשיית כלי חדש. ככה האדמו"ר הזקן לומד מקצות השולחן בסימן תצ"ה סעיף קטן ה. האדמו"ר הזקן לומד שעשיית כלי חדש, היות ולא מוזכר בפוסקים בכלל דבר כזה, אז הוא טוען שעל זה אין לך. אנחנו לא יכולים לחדש שיהיה אפשר ממש לעשות כלי חדש ביום טוב, גם אם

09:38 דובר 2 לא יכולתי בשום אופן לעשות אותו בערב יום טוב, וזה בעצם לא יכול להיות מציאות כזאת, כי לעשות כלי חדש אתה תמיד יכול. זה לא מציאות שהיא קורה ביום טוב. זו לא מציאות שהיא נכפתה עליך ביום טוב כמו שיפוד שכבר קיים, רק שהוא ייתקע, אז זה יכול להתעקם בערב יום טוב. הוא יכול להתעקם ביום טוב עצמו, אבל לעשות כלי חדש זה תלוי בך. אז לא שייך להגיד שרק עכשיו קרה מציאות כזאת שאתה צריך לעשות כלי חדש. על כל פנים, אז לכן אומר האדמו"ר הזקן שעשיית כלי חדש ביום טוב היא אסורה בכל אופן, גם אם לא היה אפשר לעשות את זה בערב יום טוב. ודיברנו שמציאות כזאת היא לא סבירה, לא קיימת. לכן אומר האדמו"ר הזקן אם אני רוצה לעשות שיפוד חדש למשל, או לבנות כלי חדש ביום טוב וכדומה, זה לא, זה אי אפשר. זה אי אפשר לעשות. אם יש לי כבר שיפוד שהתעקם אז אני אוכל לתקן אותו. אם הוא ייתקן ביום טוב אני אוכל לתקן אותו, ייתקן בערב יום טוב אני לא יכול, אבל לעשות שיפוד חדש או לבנות כלי חדש ביום טוב אז זה אי אפשר. זה האדמו"ר הזקן מסכים שזה לא יהיה אפשרי. עכשיו לפי זה ניקח עוד איזושהי דוגמה. ניקח למשל בקבוק של תינוק, בקבוק של תינוק. בעצם הרבה פעמים קורה מצב שהתינוק אתה נותן לו את הדייסה, הוא מתחיל לשתות ופתאום אתה מגלה שהתינוק מאותת לך ששום דבר לא זז שמה. הוא לא מצליח להכניס את האוכל מהבקבוק לפה כי הנקב של הבקבוק קטן מדי. אז במצב כזה זה למשל דוגמה של משהו שלא יכולתי לעשות בערב יום טוב כי

11:21 דובר 2 לא ידעתי שיש בעיה כזאת. עכשיו ביום טוב קניתי בקבוק חדש. ביום טוב אני בא, אני נותן לו. לכאורה לא אמור להיות שום בעיה, אבל אנחנו בכל זאת מגלים שהנקב קטן. אנחנו צריכים להרחיב לו את הנקב, אז זה גם כן דוגמה לפעולה שמותר לעשות אותה ביום טוב, היות ולא יכולתי לעשות את זה בערב יום טוב ולא הייתי מודע לזה בערב יום טוב, אז אני אוכל לעשות את זה ביום טוב גם כן. אין לזה בעיה. אפשר לעשות את זה. להרחיב לו את הנקב ביום טוב. השאלה האם ליצור נקב חדש בבקבוק? אז כתוב אין עושין נקב חדש בחבית וכו'. השאלה אז ראיתי שתגברון[?] מסתפק בזה לכאורה. מה צדדי הספק? כי הרי אמרנו שנכון שלפי דעת האדמו"ר הזקן מותר לתקן כלי ביום טוב, אבל מדובר על כלי שקיים רק שהוא התקלקל. אבל לעשות כלי חדש זה יהיה בעייתי גם בשביל האדמו"ר הזקן. אז השאלה אם עשיית נקב הזאת שפה מדובר על בקבוק שאין בו נקב, אתה רוצה לעשות בו נקב עכשיו חדש ולעשות אותו כלי שיהיה אפשר להשתמש בו? אז יכול להיות שאולי זה נקרא עשיית כלי חדש וזה יהיה אסור. ככה אני מבין את הספק שלו, אבל לדעתי זה לא נקרא כלי חדש. האדמו"ר הזקן מדבר על לעשות כלי חדש. זה איזה כלי קיים שחסר לו איזשהו פרט שצריך לסדר אותו, אבל קשה להגיד שזה נקרא כלי חדש ולכאורה זה אמור להיות מותר לפי שיטת האדמו"ר הזקן. אנחנו ממשיכים בנוגע לפתיחת קופסאות שימורים ביום טוב. אז דבר ראשון אנחנו יודעים שגם בשבת יש את הבעיה של פתיחת קופסאות שימורים. דרך אגב, כל מה שאנחנו נדבר עכשיו זה

13:04 דובר 2 בעיקר על נקודות כאלה שיש הבדל בין שבת ליום טוב. הדברים הרגילים של שבת אנחנו לא נצליח כמובן להיכנס גם לזה. זה לא ייגמר. אז אם כן, פתיחת קופסאות שימורים. יש כמה צדדים של איסור בנוגע לקופסאות שימורים. מה שנתפס, מה שהעולם תופס זה בעיקר בעיות של מכה בפטיש, מתקן כלי בונה וכולי. אבל שיטת חב"ד יותר מתייחסת לבעיה של סותר שיש בפתיחת קופסאות שימורים, ולכן למעשה בשבת תהיה בעיה לפתוח קופסאות שימורים. גם אם אני עושה את זה דרך קלקול זה לא משנה, כי הבעיה היא לא מצד בונה. הבעיה היא מצד סותר. זה לפי שיטת התהלה לדוד ולא ניכנס כרגע לעניין. אבל אבל אף על פי כן, אם יש צורך אז מתירים גם בשבת מתירים. אם יש צורך מתירים את זה. אנחנו אבל שואלים את עצמנו ביום טוב האם ביום טוב יהיה אני אוכל לפתוח קופסאות שימורים בצורה רגילה? אז גם כן כאן אנחנו נגיד את אותו עיקרון. אם מדובר על קופסה שאכלתי לפתוח אותה בערב יום טוב, אז אני לא אוכל לפתוח אותה ביום טוב. עוד פעם זה המלאכה הזאת, זה מלאכת בונה או מלאכת סותר או לא משנה מה שלא יהיה, אבל זה לא מלאכת אוכל נפש, זה רק מכשירי אוכל נפש. זה פתיחת הקופסה שאני אוכל לאכול זה מכשירי אוכל נפש. אז אם לא יכולתי לעשות את זה, אם יכולתי לעשות את זה מערב יום טוב, יהיה לי בעיה לעשות את זה ביום טוב. לפתוח את הקופסה אני אצטרך לפתוח אותה דרך קלקול וכדומה, וכוצא בזה אם זה מצד בונה מצד סותר אז אני. אז גם כן אני. מחד תחילה אני אשתדל לא לעשות ולא

14:53 דובר 2 לפתוח, אבל אם יש צורך אז ההוראה היא כן להקל. אבל במקרה שהקופסת שימורים הזאת אם אני אפתח אותה מערב יום טוב אז זה יכול להיפגם. הטעם של זה זה בדרך כלל זה דברים שקורים. אני פותח קופסאות שימורים למיניהן, אם זה טונה, אם זה מתייבש אחרי זה זה לא טעים, זה פחות טוב, זה פחות בסדר. אז במקרה כזה זה נקרא שאי אפשר לעשות מערב יום טוב, כי בערב יום טוב אם אני אעשה את זה, זה יפגום לי בטעם של המאכל. במקרה כזה אני אוכל כן לפתוח את הקופסה ביום טוב, למרות שיש כאלה שעדיין רוצים להחמיר בזה, אבל למעשה זה נראה שזה בסדר שיהיה אפשר לפתוח את זה ביום טוב. אם לפתוח את זה כרגיל או יפתח את זה על ידי קלקול. זה כבר תלוי בסוג של הקופסאות. יש קופסאות שאני מאחסן בהם את האוכל אחרי שאני משתמש. אז פה אני אצטרך כן לעשות בדרך קלקול. יש קופסאות שלא, אבל קופסאות השימורים הקטנות הרגילות אפשר לפתוח אותם גם כן כרגיל. ועוד פעם הסיבה למה? בגלל שלא יכולתי בערב יום טוב. למה לא יכולתי בערב יום טוב? בגלל שמדובר פה על מצב של קלקול. אם אני אפתח את זה בערב יום טוב זה יכול לגרום לקלקול, לכן אני אוכל לעשות את זה ביום טוב. דבר נוסף שמתלווה לזה, שגם כן נותן לנו איזשהו יסוד מסוים בעניין הזה של מלאכות של מכשיר אוכל נפש שאמרנו שאם אי אפשר לעשות בערב יום טוב אז מותר לעשות אותם ביום טוב. אנחנו יודעים שיש כלל שנצמד להיתר הזה. ההגבלה בהיתר הזה זה ש-שה-שהההיתר הזה הוא אפשר לעשות אותו רק למי שיודע את

16:47 דובר 2 ההיתר. אני לא יכול להורות אותו. זה נקרא הלכה ואין מורין כן. כל בכל, בכל הכל העיקרון הזה של מלאכות של מכשיר אוכל נפש שאני שאם הייתי יכול לעשות מערב יום טוב אני לא יכול לעשות ביום טוב ואם לא יכולתי לעשות אותם בערב יום טוב אני יכול לעשות אותם ביום טוב. אז אמנם אני יכול, אבל אם מישהו יבוא לשאול אותי אני לא יכול להורות לו היתר, כי זה הלכה ואין מורין כן. הסיבה היא בגלל שמא יבואו להקל ול-ול-לעשות את המלאכות האלה גם אם היה אפשר לעשות אותן בערב יום טוב. אנחנו חוששים לזה לעמי הארצות וכדומה, אז לכן זה הלכה ואין מורין כן. אבל פה למשל בדוגמה הזאת של פתיחת קופסאות שימורים, אז אגרות משה מדבר על העניין הזה והוא בונה לנו פה איזשהו יסוד שלפי היסוד הזה מותר גם כן להורות את ההיתר הזה לרבים. זה היסוד שלו בעצם בנוי ככה ש להיות וכל הבעיה היא למה אני לא יכול להורות את ההיתר לרבים? בגלל שאני חושש שמא הם יבואו לעשות את המלאכות של מכשיר אוכל נפש גם במצב שהיה אפשר לעשות אותן בערב יום טוב, אז יבואו לטעות ולעשות את זה ביום טוב. גם אם היו יכולים לעשות את זה בערב יום טוב. אז קודם זה במצב רגיל, אבל במצב שאם אני אעשה את זה בערב יום טוב זה יתקלקל, כמו בדוגמה שאנחנו נתנו. אני פותח קופסאות שימורים שזה מתקלקל. אם אני עושה את זה בערב יום טוב, אז פה אין את החשש, כי למה שבן אדם יעשה את זה בערב יום טוב? הרי אין לו. הרי הרי אדרבה יש לו אינטרס לא לעשות

18:18 דובר 2 את זה בערב יום טוב, כי זה יתקלקל לו. אז לכן כל המצבים האלה זה דוגמה כללית לכל מיני מצבים כאלה שאנחנו שואלים את עצמנו האם אני יכול להורות היתר בזה או שרק מי שיודע יודע, אבל אי אפשר להורות היתר. אז גם אז זה הולך. אז ככה זה הולך לפי אגרות משה שזה זה בעצם הכיוון והעיקרון שאם זה משהו שאם אני אעשה אותו מערב יום טוב יקרה איזשהו הפסד או קלקול. אז במצבים כאלה אני יכול גם כן להורות לרבים לעשות את המלאכה ביום טוב עצמו, במצב שלא יכולתי לעשות אותה בערב יום טוב. זה הכלל של אגרות משה. אפשר להשתמש בו גם כן. אנחנו ממשיכים עם עוד עיקרון בהלכות יום טוב שהוא שונה מהלכות שבת. ואנחנו נגיד ככה בהלכות שבת יש כלל שכלים שעשויים מחלקים שמתחברים אחד לשני. יש כל מיני סוגים של חיבורים, אבל בעיקרון אנחנו מדברים באופן כללי על כלים שעשויים מחלקים שמתחברים אחד לשני. כרגע בוא נגיד לא מדובר על הברגה, מדובר על חיבורים, הידוקים של קליפסים, כל מיני כאלה סוגים של חיבורים שמתחברים אחד לשני. בהלכות שבת יש גזירה של שמא יתקע. זאת אומרת, אפילו כלי שהוא לא מתחבר בחוזק שמצד עיקר הדין היה אפשר לחבר אותו ביום טוב. אין בונה וסותר בכלים אם זה לא בנייה בחוזק. אז מצעד העיקרון היה אפשר לחבר את החלקים של הכלי בשבת, אבל בשבת חכמים חששו שאם יתירו לי לחבר את זה אפילו באופן שהוא לא מתחבר בחוזק, שמא אני אבוא לתקוע, שמא אני אבוא לתקן ולתקוע את זה בחוזק ולחזק וכולי וכולי וכולי. יש את הגזירה הזאת, זה גזירה שלכן אנחנו לא יכולים להרכיב כלים

20:04 דובר 2 בשבת, אבל ביום טוב הגזירה הזאת איננה. זאת אומרת, למרות שגם ביום טוב כמו שאמרנו אסור לבנות ואסור לשתור וכולי. אבל הגזירה הזאת שמא אני יתקע בחוזק לא קיימת ביום טוב. לכן כל מיני כלים. נכון, אפשר לתת דוגמה, למשל גלגל של עגלת ילדים שנשמט מהמקום שלו, רגל של שולחן וכדומה שצריך לדחוף אותם. דוחפים קצת בהידוק, אבל לא מדובר פה על הברגה, לא על מסמרים, לא על כזה דבר. זה פשוט נדחק קצת ב-ב-דוחק. בהידוק זה מתהדק שם. ביום טוב אני אוכל לעשות את זה. אם זה יתפרק אני אוכל להרכיב אותו מחדש. אני לא חושש מהגזרה הזאת של שמא יתקע בחוזק. אז זה הלכה ש-ש-קשורה ליום טוב, ומכאן אנחנו נדבר גם קצת על משהו שהוא יכול להיות יותר שכיח, שזה המשקפיים שנשמט הבורג, או שיש כל מיני כלים שמצמידים אותם עם הברגה והם מתפרקים לנו פתאום ביום טוב. אז מה אנחנו עושים? אז קודם כל יש מחלוקת יסודית בנוגע להברגה. מחלוקת של המגן אברהם והט"ז. האם הברגה זה דאורייתא או דרבנן? הט"ז סובר שהברגה זה דרבנן. זה לא בעינא ממש. המגן אברהם מחמיר שזה כן נחשב בעינא זה נקרא שרוף בלשון [?] ואדמו"ר הזקן גם כן, כמו המגן אברהם מחמיר בנוגע להברגה. אם כן, נשאלת השאלה כשאנחנו מדברים על משקפיים שהבורג נשמט ויש בזה לפעמים הרבה עוגמת נפש. בן אדם בלי משקפיים הוא בקושי מתפקד. אנשים שרגילים לזה, אז הבורג נשמט ואתה מוצא את עצמך בלי משקפיים ביום טוב. מה אתה יכול לעשות בשבת? זה יהיה בעייתי. אתה לא יכול אפילו קצת לשים את הבורג. זה בעיה. אבל ביום טוב אז אנחנו שואלים את עצמנו אני רוצה לשים את

21:58 דובר 2 הבורג ברפוי, לא לתקוע אותו בחוזק. הרי האיסור הוא זה שאני תוקע אותו ככה בחוזק יציב. אבל אם אני שם אותו ברפוי, רק שזה לא יתפרק לגמרי, רק שזה יחזיק מעמד בינתיים. אז. אז יש פה שאלה. בעצם אפשר להגיד ככה נטעי גבריאל מחמיר בזה. הוא לא מסכים להתיר את זה, אבל מצד שני ראיתי בפסקי תשובות שהוא כן מקל. הוא כן אומר שאפשר לחבר את הבורג ברפוי בינתיים, כי אין את החשש של שמא יתקע. השאלה האם הוא בונה את זה בגלל שהוא מצרף את השיטה של הט"ז, אבל לדעתי לדעתי זה כן כן יהיה בסדר, כי סוף כל סוף אין את הגזרה של שמא יתקע. ואם אני לא תוקע ואני מחבר את זה בצורה רפויה, סוף כל סוף זה לא בעינה ממש. והיות ומדובר פה באמת בעוגמת נפש, אם הבן אדם לא כל כך זה לא לחוץ לו, אז עדיף אולי שלא יעשה, אבל זה בן אדם שרגיל למשקפיים וזה ממש עושה לו עוגמת נפש. זה גורם לו צער שהוא לא יכול להשתמש במשקפיים, אז יהיה מותר לו לחבר את הבורג ברפוי. אפשר, יש על מה לסמוך, יש על מי לסמוך וזה כן יכול להיות אפשרי. יש בונה גם בגוף האדם. אז ההלכה אומרת לנו שאסור לקלוע שערות בשבת. גם בגוף האדם יש בונה. כתוב שכשברא את חוה הקדוש ברוך הוא יצר חווה ויקלע את הצלע וכו'. והקליעה הזאת זה גם כן סוג של בונה. לכן אסור לקלוע שיער גם ביום טוב גם ביום טוב. לא לעשות צמות, לא לקלוע צמות אם זה לילדים, גם לילדות, גם מבוגרות לא קולעים שיער ביום טוב. על דרך זה גם פאה. למרות

23:45 דובר 2 שבפאה לא שייך בונה זה לא חלק מגוף האדם, אבל יש בזה בעיה של אורג ולכן גם פאה בעיה לקלוע ביום טוב לא קולעים. חלה קלוע מצד שני בסדר, אין בניין ואוכלים זה לא נחשב כבונה. אפשר לקלוע חלה ביום טוב. אם כבר דיברנו על אוכלים אז בואו נמשיך באוכלים. אמרנו שגבינה לא עושים ביום טוב, אבל שאר דברים שדומים אולי לגבינה אני מקבץ כל מיני חלקים. למשל אני רוצה לעשות קניידלך, רוצה לעשות קציצות, כל מיני דברים כאלה. כן, אפשר לעשות אותם ביום טוב זה לא, זה לא בונה. זה לא כמו גבינה שאני מקבץ חלקים אני יוצר דבר חדש. פה אני רק מצרף חלקים אחד לשני, לא יוצר פה דבר חדש. גם הדבר הזה שאני יוצר זה רק עיסה שעדיין לא ראויה לאכילה, לא ראויה לשימוש ויש עוד סיבות אחרות גם כן להקל בזה. אבל למה איסא אפשר לעשות קניידלך ביום טוב, אפשר לעשות קציצות ביום טוב וכדומה. מיונז גם כן, אפשר לעשות גם מיונז ביום טוב זה גם אפשרי. זה למרות שבשבת זה בעיה של לש אבל ביום טוב מותר לישה בגדול אז מיונז גם כן אפשר לעשות ביום טוב, ואנחנו נדבר עכשיו על סוכה שהתפרקה וזה דבר גם כן שיכול לקרות. ואם בארץ אולי פחות, אבל גם בארץ היו זמנים שנשבו רוחות סערה ובן אדם פתאום מוצא את עצמו בחג הראשון של סוכות ואין לו סוכה, הכל עף באוויר, מתעופף ברוח. אז מה עושים? האם אפשר לבנות את זה? לסדר את זה ביום טוב או שאי אפשר? גם כן, פה הכל מדובר פה על בונה. אז האם אפשר לבנות את הסוכה מחדש ביום טוב או אי

25:35 דובר 2 אפשר? אז ככה זה מתחלק לכמה חלקים. אז קודם כל אנחנו בוא נדבר כרגע רק על הסכך. הבנייה של הדפנות היא יותר בעייתית, יותר חמורה. זה בונה ממש. זה ממש בונה. בן אדם שעושה אפילו בן אדם שלא מחבר לקרקע, אפילו אם אני בונה, לוקח אבנים ויוצר חומה, אפילו שאני לא מחבר אותם בטיט זה איסור דאורייתא זה בונה ממש. אז לבנות את הדפנות ככה אחד לשני וזה ומחיצה זה נקרא מחיצה, גם מחיצה. המתרת זה נקרא בגדר מחיצה המתרת וכולי. אז זה ממש בונה. אבל, אבל הסכך, הסכך הוא פחות בעייתי. זה נקרא אוהל ארעי. סכך זה נקרא אוהל ארעי שאין בו איסור דאורייתא. יש פה איסור דרבנן. אם כן, אנחנו יכולים להגיד לפי הכללים שאנחנו יודעים ששבות דשבות מותר לצורך מצווה, אז אנחנו יכולים להגיד שגם ביום טוב אם עף לי הסכך אז אני יכול לקרוא לגוי, להגיד לגוי בוא תחבר לי, תשים לי את הסכך בחזרה. אני לא יכול להגיד לו להדק אותו וכולי, כי עוד פעם אני נכנס לבונה ולמשהו של קבע. אבל לשים את הסכך ככה על הסוכה, על על הלייסטים, לשים את הלייסטים, לשים עליהם את הסכך. כל העסק הזה אני יכול להגיד לגוי שיעשה לי את זה ביום טוב. זה שבות דשבות לצורך מצווה, אף על פי שיש מקום להסתפק בזה בגלל שהפרי מגדים הוא קצת יש לו איזה מין צריך עיון האם הסכך זה איסור דאורייתא או איסור דרבנן וכולי. במשנה ברורה אנחנו רואים שבמקום אחד הוא כתב להתיר, במקום אחר הוא כתב להחמיר. אז ההכרעה שהפוסקים כותבים זה בעצם תלוי אם לא בנית את הסכך, לא בנית בכלל סוכה, לא בנית,

27:22 דובר 2 לא שמת סכך לפני חג הסוכות. יש פה איזה סוג של פשיעה, אז פה לא נתיר לך. לא נתיר לך גם להגיד לנוכרי לשים את הסכך. אבל אם מדובר על אדם שהכין סוכה, הכל טוב ויפה, הכל בסדר, רק אה הסכך עף לו באמצע במשך החג, באמצע החג או בתחילת או בכניסת החג וכדומה, שהוא אנוס והוא עשה מצידו עשה את מה שצריך. הוא רק נקלע למצב כזה שהגיעו רוחות והעיפו לו את הסכך. במקרה כזה אנחנו נתיר לו להגיד לנוכרי לשים את הסכך על הסוכה. זה יהיה בסדר, הוא לא יוכל לשים, אבל הנוכרי כן יוכל לשים את הסכך על הסוכה בגדר של שבות דשבות לצורך מצווה. עכשיו כל זה אנחנו מדברים על הסכך והוא בסדר גמור. אבל מה קורה אם גם הדפנות נשמטו ברוח? אולי פחות מצוי, אבל גם יכול לקרות שגם הדפנות עפו ברוח. במקרה כזה אז יש פה גם כן קצת דעות. למשל נטעי גבריאל אומר שלא, לא לבנות את הדפנות זה כבר עד לכאן. ה-ה-הדפנות זה דאורייתא ואין פה שבות לשבות, אין לך מקום להתיר אז לא לבנות את הדפנות אפילו על ידי נוכרי לא לבנות את הדפנות. זה דע-- זה דעתו. אמ, אבל מצד שני, אה, הפרי מגדים מראה, הפרי מגדים מספר שהיה לו מקרה כזה בשבת ויום טוב שחל בשבת. הוא מספר שבעצם הוא סמך על ה, על הבני בית שיבנו לו סוכה, ופתאום הוא רואה שמגיע יום טוב ועף לו הכל. סכך, הוא דיבר שם מדובר על סכך, שעף לו סכך, ואז הוא מתחיל ככה לדון, אולי לסמוך על הבעל עיתו ש-ש-שאפילו שבות אחת מותר לצורך מצווה ואולי עשה ל-ל-להשים את

29:14 דובר 2 הסכך זה דאורייתא זה דרבנן ויש לו צער גדול וזה לצורך אכילה וכולי. וכל מיני, דן בזה ככה מכל מיני צדדים ובסופו של דבר ככל הנראה שהוא הסכים שכן, אפילו בשבת הרי צער כל כך גדול שהוא, הוא הסכים שאפילו בשבת יהיה אפשר להגיד לגוי לשים את הסכך. על כל פנים, הוא דן בזה מצד איסור דאורייתא הוא חושש לאיסור דאורייתא בעניין הזה, ובכל זאת מצא צדדים להתיר. והנה פה נכנס ה-- מה שהקדמנו, השיטה של התוספות. דיברנו על כך שלשיטת התוספות אם אני בונה בית לצורך אכילה ביום טוב אין פה איסור דאורייתא. אפילו שאני בונה ממש בית. לא מדבר רק אוהל ארעי. אני בונה בית ביום טוב. שיטת התוספות זה לא איסור דאורייתא, כמו שהקדמנו שזה כמו לומדים את זה מהמגבן. לכן בהתחשב בכל זה אז באמת באגרות משה הוא כותב שכן יהיה אפשר לשים גם את הדפנות על ידי נוכרי ביום טוב, גם אם הדפנות יתפרקו, יהיה אפשר לבנות אותם על ידי נוכרי ביום טוב. למעשה זה? אז הייתי אומר שזה תלוי באמת בגודל ההכרח, כי יש פה בהחלט מקום להתיר וזה גם נחשב לצורך אכילה. אתה לא יכול לאכול מחוץ לסוכה, ללכת אצל השכנים זה לא נחשב פתרון מי יודע מה, ובן אדם יכול להיווצר לו צער מאוד גדול. אז, אז באמת אם זה ככה וזה מצב נורא מצער, אז אפשר כן לסמוך וכן לשים גם את הדפנות על ידי נוכרי שיבנה סוכה ונגמר הסיפור. כמובן שכשהוא בונה אז להגיד לו שלא יבנה את זה בצורה מקצועית ככה ממש, אלא שישים את זה ככה בצורה של ארעי. דרך אגב, גם בחול המועד אפשר לבנות סוכה בצורה ארעי,

31:06 דובר 2 בצורה ארעי. לא ב-, לא בממש עם כל מיני שיטות מקצועיות. באותו נקודה, באותו עניין של תיקון כלי, יש גם הלכות שמדברות על כלי ש-- הגעלת כלים או טבילת כלים. זאת אומרת שהגעלת כלים או טבילת כלים זה גם נחשב תיקון כלי. זה אומנם לא דאורייתא, אבל זה איסור דרבנן. זה מתקן, זה נראה כמתקן ויש פה איסור. אז השאלה היא האם אפשר להגעיל כלי שנטרף ביום טוב? אולי לא מציאות כל כך שכיחה, אבל יכול לקרות כלי שנטרף ביום טוב ואני רוצה להשתמש בו. אני לא מוצא לעצמי כלים אחרים. אולי יש לי אח שנמצא באחד המקומות ש-- ויש לו אורחים ויש לו זה, ופתאום הכלי נטרף לו והאיך הוא יצליח עכשיו בסיר הזה הוא צריך להגיש וכולי. כל מיני מצבים כאלה. אז, אז הנה זה גם כן אותו עיקרון. להגעיל כלי זה לא מלאכת אוכל נפש, זה מכשירי אוכל נפש. אז אנחנו גם כן, אנחנו גם כן פה אנחנו נצמדים לכלל שלנו. אם זה כלי שנטרף בערב יום טוב יכלת להגעיל אותו בערב יום טוב, אז אין אפשרות להגעיל אותו ביום טוב. אם זה כלי שנטרף ביום טוב אז אתה יכול להגעיל אותו ביום טוב. זה מדובר על עצם ההגעלה. עצם ההגעלה יכולה להיעשות ביום טוב זה בסדר, אבל כשאנחנו מדברים על אה אנחנו מדברים אבל לחמם את המים כדי להגעיל בתוכם את הכלי. אז כאן זה כבר נכנס לבעיה, כי את המים כן יכולת לחמם בערב יום טוב. הכלי נטרף ביום טוב, אבל המים יכולת לחמם אותם גם בערב יום טוב. אז אם יש לך באמת מים שהם כבר חמים מערב יום טוב ויש לך מי חם

32:57 דובר 2 שעומד על האש ויש לך מים חמים כבר מערב יום טוב, אז אין בעיה, אתה תוכל להגעיל את הכלי במים האלה וכדאי שיהיו במים שישים כנגד הכלי, כי הכלי הוא בן יומו, אז תוכל להגעיל את זה במים האלה. אבל אם אין לך מים שהם חמים מערב יום טוב, אז העצה היא לחמם מים ולהחליט שאני גם כן משתמש איתם לשתייה. אני גם אשתה מהם איזשהו כוס תה או כוס קפה וכדומה, ואז אני אוכל גם כן בהזדמנות זו להגעיל את הכלי במים האלה. עכשיו אני חושב ככה תוך כדי ש... הרי האדמו"ר הזקן מדבר על מצב של יש כאלה כלים שאנחנו. הרי גם גם הגעלה לא חייבת להיות הגעלה. אני יכול לעשות גם ליבון קל לכלים שנטרפו. אז. אז יכול להיות ש... עכשיו אם אני שם כלי על האש בעצם לא ניכר פה שאני מגעיל אותו. אני שם אותו על האש כי אני רוצה לבשל איתו. אז יכול להיות שבמצבים מסוימים אני אוכל להגעיל אותו גם בצורה הזאת זה נקרא ליבון, ליבון קל, אבל זה לא כל כך פשוט. אני אומר את זה ככה. מה שעלה לי כרגע עכשיו במחשבה. עכשיו, דרך אגב, החימום של המים האלה או ההגעלה של הכלי הזה שנטרף, אז אפשר את זה אפשר להורות גם לרבים. למרות שאמרנו שמכשירי אוכל נפש אי אפשר לעשות אותם בערב יום טוב ומותר לי לעשות אותם ביום טוב. זה הלכה ואין מורין כן, אבל פה בהלכה הזאת של להגעיל כלי שנטרף, אז הרבה מחברים שאפשר גם להורות לרבים לעשות את זה ביום טוב. אם זה קרה באמת ביום טוב וזה אפשרי, אז אפשר גם להורות לרבים. כנראה שהוא

34:41 דובר 2 נסמך גם כן על היסוד הזה של אגרות משה שדיברנו עליו מקודם. בנוגע לטבילת כלים ביום טוב. אז קודם כל טבילת כלים. כדאי לדעת שזה גם איזשהו סוג של מחלוקת, כי זה גם בשבת זה לא לכולי עלמא שאסור לטבול כלים בשבת, אבל ההלכה למעשה שכן. זה בעצם תלוי האם טבילת כלים זה דאורייתא, לא דאורייתא. על כל פנים, למעשה ההלכה היא שאסור לטבול כלים בשבת. זה מתקן כלי ועל דרך זה גם כן ביום טוב. רק מה? שביום טוב אנחנו עוד פעם ממשיכים עם אותו עיקרון. אם הכלי הזה יכלתי לטבול אותו מערב יום טוב, אז אני לא אוכל להטביל אותו ביום טוב. אבל אם זה כלי שלא יכולתי להטביל אותו ביום טוב, נגיד למשל יכול להיות למשל מצב שבאו לי הרבה אורחים ועכשיו אני אין לי מספיק כלים כדי להביא לאורחים האלה. אבל הנה אני זוכר שיש לי איזשהו סט במטבח, ב-ב-בארונות שסט חדש שעדיין לא השתמשתי בו, והנה אני עכשיו ממש צריך להשתמש בו, וזה מדובר על כלים שצריך להטביל אותם. או שאני פונה לשכנים והשכנים באים ואומרים יש לנו מערכת חדשה של כלים, אבל צריך להטביל אותם. אז זה מציאות, מצב, סיטואציה שנוצרה ביום טוב. במקרה כזה אני אוכל להטביל את הכלים, אז גם ביום טוב אני יכול להטביל אותם. אבל שימו לב, זה גם כן מסוג העניין ההלכות האלה של ההלכה ואין מורין כן. אם מישהו יבוא לשאול אותי אם אני יכול להטביל כלי ביום טוב, אני לא אגיד לו שאתה יכול, כי זה הלכה ואין מורין כן זה מכשירי אוכל נפש שאומנם אי אפשר היה לעשות אותם בערב יום טוב ומותר לעשות אותם ביום

36:19 דובר 2 טוב, אבל זה רק למי שיודע את ההלכה. מי שלא אני לא יכול להורות לו לעשות את זה. אז זה קודם כל זה פרט אחד ודבר נוסף. אבל אם קורה נגיד ככה גם בשבת יש דרך להטביל כלים. גם בשבת יש דרך להטביל כלים חדשים שזה נקרא הרמה. מה פירוש? כתוב בהלכה שאם זה למשל כוס, אז אני לוקח את הכוס, אני מטביל, אני עושה כאילו אני בא לשתות ותוך כדי אני מטביל את הכוס. זה אפשרי גם בשבת אפשר לעשות את זה, אבל בימינו להגיד שאני שותה מהמקווה זה לא נשמע כל כך טוב. אף אחד לא יקנה את הסיפור. אז לכן יש הצעה אחרת. אם זה כלי שאתה יכול לרחוץ אותו במקווה, נגיד סכין סכין לא שותה ממנו, אז אתה יכול לעשות כאילו אתה רוחץ אותו במים של המקווה ותוך כדי כך להטביל אותו. זה גם אפשר. עוד אופציה נוספת שאפשר לעשות הרמה זה כמו שאמרנו לרחוץ את הכלי או ליטול איתו ידיים. אני יכול לקחת כוס וליטול ידיים עם הכוס. זה גם כן סוג של הרמה שמתירה לי לטבול כלים ביום טוב בשבת ויום טוב. רק מה שכשאני עושה את זה בשבת אני לא אוכל לברך על טבילת כלים כזאתי, כי אז יהיה ניכר שאני טובל את הכלי. מסתכלים עליי אנשים ורואים שאני מברך שהכל צמח דבר ציוונו על טבילת כלים. כולם מבינים שאני טובל כלי, אבל בשבת באמת זה יהיה אסור. אבל הנטעי גבריאל מחדש שביום טוב יהיה מותר לי גם לברך על ההטבלה הזאת. למה? כי הרי מה אכפת לי שאני מברך על טבילת כלים? הבן אדם מסתכל, רואה אותי שאני מברך על טבילת כלים.

38:10 דובר 2 בסדר, אולי זה כלי שלא יכולתי להטביל אותו בערב יום טוב, הרי יש היתר להטביל כלים ביום טוב בנסיבות מסוימות. אז מי אמר שאני עושה את זה באיסור? אז לכן הוא טוען שביום טוב, אם אפילו שאני מטביל את הכלים בצורה כזו של הרמה, אני אוכל אפילו לברך על טבילת כלים כזאתי. דבר נוסף, כשאנחנו מדברים על כלי זכוכית, שהחיוב טבילה שבהם זה מדרבנן בלבד, אז כותבים הפוסקים שאפשר גם להורות לרבים. אז אם מישהו בא לשאול אותך בנוגע לכלי זכוכית, האם אפשר להטביל אותם ביום טוב? שאם במקרה שאי אפשר היה להטביל בערב יום טוב, אז יהיה אפשר גם להורות לו ולהגיד לו שזה אפשרי שהוא יוכל להטביל אותם. זה רק בכלי זכוכית שהחיוב שלהם זה מדרבנן בלבד. סתימה בשירותים. יש תשובה ארוכה של נטעי גבריאל, שהוא מסיק למסקנה שיש פה כמה אפשרויות סתימה בשירותים. דבר ראשון, אם יש נוכרי באזור שאתה יכול להגיד לגוי שיבוא ויתקן את הסתימה, זה מה שתעשה. אם לא, אז הוא לומד שיש אפשרות לתקן את זה כלאחר יד. מה הפשט כלאחר יד? במקום יד ימין לעשות ביד שמאל. אם זה כלי שצריך להחזיק אותו בשתי ידיים, תחזיק אותו ביד אחת מאחורי היד. בשינוי ככה הוא לומד שתיקון כלאחר יד לצורך יום טוב זה מותר. יש לזה גם כן יסוד בשולחן ערוך בתקי"ד בנוגע לפטילה שמותר לתקן אותה כלאחר יד לצורך הדלקה לצורך יום טוב. אז מזה גם כן נדון בנוגע לסתימה בשירותים. אם דיברנו על פטילות אז בנוגע לחיתוך פטילה ביום טוב יש לי פטילה שאני רוצה להדליק איתה את הנר והיא ארוכה. אני רוצה לחתוך אותה. אי אפשר, אפילו לא ביד גם

39:58 דובר 2 כן בלתי אפשרי גם ביד. זה זה דרבנן אומנם, אבל גם ביד אסור לתקן כלי. יש כאלה שרוצים לומר שאם זה. אם הפטילה היא ראויה להדלקה אבל היא לא יפה. זה לא יפה שהיא כזאתי ארוכה ורק בשביל היופי רוצה לחתוך אותה, אז רוצים להגיד שזה מותר, אבל אני יודע שזה לא מסתדר כל כך, כי אפילו כלי שאני יכול להשתמש איתו אבל הוא עקום והוא לא נוח אז גם כן אסור. זה זה אמנם דרבנן, אבל זה גם כן אסור. אסור לתקן אותו. אז חיתוך פתילה אי אפשר לעשות. אותו דבר לגדול צמר גפן. אני רוצה לעשות פתילה מצמר גפן. אני רוצה לגדול אותו ככה שיהיה ראוי להדלקה ויהיה פתילה זה גם אסור. זה גם סוג של בונה מתקן וכו'. לשים פתילה בפתיל צף אין עם זה בעיה. זה זה אפשרי. זה בסדר. לחתוך קצה של נר כי הוא ארוך מדי או שהוא לא נכנס לי לפמוט וכדומה. זה גם כן בעייתי, אף על פי שיש מי שמתיר. יש שו"ת שנקרא באר משה. הבאר משה רוצה לומר שיהיה אפשר לעשות את זה. זה לא, הוא לא חושש למחתך, ואם אתה עושה בשינוי אז אז יותר קל. אז אם מישהו צריך אז הוא יכול גם כן לסמוך על זה. לחתוך את הקצה של הנר בשינוי ממש במקרה צורך אפשר להקל. לחמם אבל את הנר רוצה לחמם נר כדי להדביק אותו לפמוט זה אסור. זה בעיה של ממרח ואין אפשרות לעשות את זה לא בשבת ובוודאי גם לא ביום טוב בטח שלא גם כן לא, אבל מצד שני להכניס בדוחק אני רוצה להכניס את הנר בדוחק ככה ל-ל-לכוסית או לפמוט

41:46 דובר 2 כדי שזה יתיישב שמה בדוחק הזה מתקן כלאחר יד זה לצורך מצווה, זה מותר שזה נעשה באופן כזה כלאחר יד תוך כדי זה שאני דוחף אותו בפמוט אז אני מתקן אותו שהוא ייכנס. זה כן יהיה אפשרי. מה בנוגע ללנקות את החלב והשאבה מהכוסיות? עכשיו אני לא מתייחס לבעיה של מוקצה, אני מתייחס רק לבעיה של מתקן כלי. אז מצד הבעיה הזאת גם אין בעיה עם זה. אני יכול לנקות את החלב והשאבה זה לא נקרא תיקון, זה רק מסיר מונע. ככה כתוב גם בקיצור שולחן ערוך ועוד כמה שאין את הבעיה הזאת אפשר לנקות. אין את הבעיה של מתקן כלי, אני רק מסיר את המפרעה. יש פה משהו שמפריע. אני מסיר אותו, זה לא תיקון וזה יהיה בסדר. עד כאן בנוגע למנחת בונה ומתקן כלי ביום טוב.