חינוך הילדים - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נעסוק, אה, היום בשיעור הזה בנושא של חינוך. קודם כל, בואו נשאל את עצמנו שאלה: על מי בכלל מוטלת חובת החינוך? לפעמים נראה שהדבר לא כל כך ברור. על מי באמת מוטלת חובת החינוך? אז בשיחות של הרבי, במכתבים של הרבי, אנחנו רואים... קודם כל, הרבי קובע בצורה חד משמעית שנושא החינוך מוטל דווקא על ההורים, ואילו המלמדים הם שלוחים של ההורים. כיוון שההורים צריכים לעסוק לפרנסתם, יש להם עוד דברים לעשות בחיים, הם לא מסוגלים רק להיות המלמדים, אז ההורים שוכרים מלמדים. ואז מה שצריך עדיין להוסיף, מה שלא יסתדר דרך כתלי בית הספר, החיידר או התלמוד תורה, שוב זה חוזר להורים שהם צריכים להמשיך בעניין הזה. בעניין הזה גופא הרבי אומר שהאישה יותר בנויה לעסוק בפריטי החינוך, לרדת לפרטים הקטנים, לתת את החמימות, את הרגש של אהבת השם ויראת השם, אה, להחדיר את זה לילדים ולילדות שלה. אם כן, חובת החינוך, כשהשאלה היא על מי מוטלת חובת החינוך, היא על ההורים. מצד שני, אנחנו רואים שוב בשיחות ובמכתבים של הרבי שכשההורים לצערנו לא תמיד מודעים לכך, אז ה-הרבי מבקש מהמחנכים, מה שנקרא לתקן את ה-את הפירצה הזו. בעצם האחריות היא על ההורים, אבל צריך להציל את הילדים של הקדוש ברוך הוא, וצריך להתייחס לכל ילד כאילו הוא בנו יחידו של הקדוש ברוך הוא, וזה לא כאילו, הוא באמת בנו יחידו של הקדוש ברוך הוא. אז משום כך, אם אנחנו רואים שיש חולשה בנושא החינוך מצד ההורים, כמו למשל ילדים שהם מבזבזים את זמן השבת, זמן השבת הוא זמן קדוש ועילאי. כיוון שהתלמוד תורה ברובה דרובה, תלמודי התורה כמעט כולם סגורים בשבת, אז נמצא שהילד הוא בידי ההורים ואז

03:11 דובר 2 או שהוא משובץ במסיבות שבת או בחוברות תהילים או בתוכניות כאלה למיניהם, וזה מצוין. זה קיים בעיקר בריכוזי אנ"ש. או שהילד מה שנקרא נופל בין הכיסאות, ואז תפקידם של המורים למצוא פתרונות, לתת משימות לתלמידים מה לעשות בשבת. אחרי שבת ל-- שיביאו חתימה של ההורים שהילד אכן דיבר דברי תורה בשולחן שבת, חזר שיחה של הרבי בשולחן שבת וקבע עיתים לתורה ולתפילה עם אבא או באיזושהי קבוצה שייסדו, צריכים-- צריכים לייסד. זה ת-- זה-- זאת אחריות של ההורים ושל התלמוד תורה. ולא חלילה בצורה שכל אחד יזרוק את האחריות על השני, אלא להפך, שכל אחד ייקח את האחריות עליו. איך באמת פותרים את הבעיה ועושים כך שהילדים יהיו במסגרת תצליח להם תוכן ותוריד מהם השפעות שליליות ובזבוז זמן. אז אם שאלנו על מי מוטלת חובת החינוך, התשובה היא חובת החינוך היא על ההורים וחובת החינוך היא גם על המחנכים, על הרבנים. זה משתקף גם במכתבים של הרבי. הרבי כותב, מביא, "ושיננתם לבניך", אומרים חז"ל, "אלו התלמידים". מכאן הבקשה שכל מלמד יתייחס לבנו או כ-- לתלמידו כאילו הוא בנו, וזה לא כאילו מבחינה רוחנית הרי הוא ילדו. ואילו אומר הרבי גם ש"ושיננתם לבניך" יש גם דברי חז"ל אלו הבנים. אז גם האבא כמובן מצווה לשנן עם בנו את דברי התורה עד שיהיו מחודדים בפיו. כך מנחילים את זה לדור הבא ועל ידי כך לדורות הבאים. ואם כן, החובה היא העיקרית היא על ההורים. המחנכים הם שלוחים שלהם ובכל מקרה גם ההורים וגם המחנכים בשיטתו של הרבי צריכים מה שנקרא להפעיל ראש גדול ולקחת אחריות ולעשות את מה שצריך. למהדרין מהמהדרין בחינוך הילדים לתורה ומצוות, ליראת שמיים, אהבת השם ולהתקשרות לרבי. כמנהל

06:01 דובר 2 הרבה שנים ועדיין אני ממשיך כ-- ברוך השם, כמנהל על בית תלמוד תורה חב"ד צמח צדק חיפה והקריות. אז אנחנו מפעם לפעם, אה, נדרשים לעסוק ב-- איך אומרים, קוראים לזה דילמות, אבל זה לא דילמות רק בתיאוריה, אלא זה דברים שאנחנו מתמודדים איתם על ילדים ספציפיים, אנחנו צריכים לעזור להם למשפחה שלהם למצוא פתרון. אני אסביר. כל הורה חב"די מחפש ורוצה ושואף שהילד שלו ילמד בחב"ד בכל התקופה. כל תקופת הלימודים של גנים, חיידר ותלמוד תורה. ישיבה קטנה וישיבה גדולה וקבוצה ושליחות וכולל הכל שיהיה בחב"ד. זה הרצון הטבעי וככה צריך. מלכתחילה זה מה שצריך, אבל אי אפשר ולא טוב חס וחלילה לכפות על, על, על בן שלנו מסגרת שהיא לא טובה לו, מסגרת שהיא מתסכלת אותו כי הוא לא לגמרי בנוי אליה. גם בדור הקודם ובדור שלפני הדור הקודם לא כל אחד ישב ועבר את כל המסגרת כך. תלוי היה-- תלוי במצב הכלכלי, תלוי במצב מבחינה ביטחונית. מלחמת עולם ראשונה, מלחמת עולם שנייה. קיצר, לא כל אחד עבר ככה את המסלול. לפעמים בגלל שלא הייתה ברירה ולפעמים גם בגלל שיכול להיות ויש מצב שהיום מגדירים את זה כבעיה, נגיד של קשב וריכוז, בעיה חריפה של קשב וריכוז. אז ייתכן שאם אנחנו נגיד למישהו שהוא חייב ללמוד במסגרת שהיא רק לימודית ורק מרובעת, ייתכן מאוד שלא תמיד זה יתאים לו, ואז צריך לחשוב על מסגרות שמשלבות עוד דברים, יצטרכו לשלב דברים נוספים. אז מה שאני מנסה להגיד שהנקודה העיקרית החשובה היא שתלמיד צריך ללמוד בחב"ד לאורך כל המסגרת. ואני אומר גם אם יש בעיות של התנהגות וגם בעיות קשב וריכוז, עדיין לעשות כל מאמץ לפתור את הבעיות בתוך מסגרת חב"ד,

09:00 דובר 2 למצוא את הפתרונות ויש פתרונות. ואם זה אה אם זה מסתדר, אם זה משתפר, אם זה בפרופורציה, אז הנה מה טוב ומה נעים. אבל אם הדברים הם אה יוצאים מכלל שליטה, אז כאן אנחנו צריכים להבין שייתכן מאוד שלאחר אבחונים מקצועיים ביותר והתייעצויות עם יועץ חב"די, אנשי חינוך חב"ד עם רב חב"די, אפשר גם להגיע למסקנה שמספר שנים הילד יקבל אה בלית ברירה, אה טיפול ועיצוב התנהגות ויסודות של למידה במקום אחר ואחרי זה הוא יחזור לחב"ד. אז זה מורכב מאוד. זה רק מה שנקרא פתרון של דחק לגמרי ולגמרי וזה כואב מאוד. אבל ייתכן מאוד שלעיתים באמת מאוד רחוקות אין מנוס לכמה שנים כדי לתת את הבסיס ואז לחזור לחב"ד. ובכן, אנחנו צריכים לדעת שהרצון חייב להיות שהילד שלנו ילמד בחב"ד, אבל זה לא מופרך שעם כל הצוות ועם כל המומחים, כולל מומחים חב"דיים, אומרים שאין ברירה ואין מנוס וצריך כמה שנים עזרה במוסד אחר שומר מצוות. אז לפעמים אין ברירה. ואני אסביר גם את הבעיה, כי אם הילד רע לו בסופו של דבר הוא אומר היה לי רע בחב"ד, אז הוא לא יאהב את חב"ד. הוא לא יאהב את המסגרת שלא נראתה לו כי הוא לא השתלב בה. עדיף לתת לזה טיפול כדי שהילד ימצא את עצמו כתלמיד לומד ואחר כך ימצא את עצמו בחב"ד. אז זה היה על קצה המזלג בנקודה הזאת. ששוב לסיכום, עדיף בחב"ד גם אם הילד לא ילמד כל כך הרבה, אבל מבחינה חברתית הוא נקלט בחב"ד וטוב לו מבחינה חברתית שיישאר בחב"ד. אבל אם הוא מתוסכל מחוסר לימוד שלו וזה יוצא מכלל פרופורציה, אז אנחנו באים ואומרים נעשה הכל כדי שיצליח ללמוד בחב"ד,

11:44 דובר 2 לקבל כל עזרה שרק אפשר לגרד מהיכן שהוא. אבל יחד עם זה לפעמים אין מנוס וצריך לכמה שנים מסגרת אחרת ואז הוא יחזור יותר מיושב, יותר עם יכולת למידה שהיא טיפה התפתחה והשלמה של דברים בסיסיים. יש לפעמים ילדים מאוד מצטיינים ואז אבא אומר, "אז אני רוצה לשלוח את הילד למקום שלומדים יותר דפי גמרא או שרמת הלימוד גמרא יותר גבוהה וחב"ד לא תברח לי. תלמוד תורה לא ילמד בחב"ד. ישיבה קטנה ילמד בחב"ד. ישיבה קטנה לא ילמד בחב"ד. ישיבה גדולה ילמד בחב"ד. אז מה לומר? אנחנו פה בחיפה קיבלנו חינוך חיפאי, את החינוך שנתן המשפיע, הרב, החסיד, התמים, המשפיע המיוחד הרב ראובן דונין עליו השלום. ראובן החדיר בכולם את הנקודה הזאת שעושים מה שהרבי רוצה. אז אם יש לחסיד רגש התקשרות אמיתי ובמיוחד עכשיו אחרי כל הניסים שרבי עשה ועושה ואחרי כל התשובות המופלאות באגרות קודש וכולי, שרואים איך שהרבי ממשיך לנהל, לנהל את העולם ולעשות מופתים. אז אם אצל הבן אדם מתאמץ אצלו מה זה נשיא דור שהרבי הוא נשיא הדור, אז הרבי אומר בפירוש שהוא רוצה שילמדו בחב"ד. הרבי אומר מוסד חב"די, יש עליו את הביטחון שזה שייך לרבותינו נשיאינו. הם המנהלים. הרבי הוא המנהל, הרבי הריי"צ הוא המנהל. הם המנהלים של המוסדות חינוך של חב"ד ולכן מבחן התוצאה הוא שהילדים שילמדו בתלמודי תורה חב"ד במוסדות חב"ד על פי רצון הרבי הם יצאו יותר מוצלחים, יותר יראי שמיים, יותר חסידיים, יותר עם אהבת ישראל, יותר מנטשים מאשר אלו שילמדו במוסדות אחרים, כי ההשפעה באה קודם כל למקום של הרבי במקום שעושה לך את הרוח לרבי, שלשם אתה שולח את ילדך. זה מה שהרבי אומר. הרבי

14:07 דובר 2 אומר מוסדות חב"ד הם ברמה הכי גבוהה. למה? כי ברגע שהמוסד מנוהל על ידי הרבי זה כבר זה הרמה הכי גבוהה. מה זה תאריך חסידי? סתם? אפשר לקרוא את זה בספר היסטוריה ולהיות בעניינים? אוי לנו. כל תאריך חב"די במוסד חב"די זה עולם ומלואו. מה תגיד תשלים את זה בבית ואתה תשלים את זה בבית כמו שזה בבית. זה לא במקום אווירה שכל המחנכים וכל התלמוד תורה וכל קיר זועק שזה התאריך החשוב, שזה זהו הערך החשוב שכולם היום עוסקים בו. איפה שהרבי הוא בעל הבית, שם המקום של כל תלמיד ותלמיד בחב"ד. יישר כוח ויהי רצון שתרבו נחת חסידי לרוב מכל יוצאי חלציכם. נושא נוסף. נושא נוסף שנשאל, נשאל פעמים רבות. כאשר הנהלה שואלת את עצמה, שואלת את עצמה את השאלה הבאה. ישנו ילד והוא לא מתנהג כמו שצריך. ולא רק שהוא לא מתנהג כמו שצריך, הוא גם משפיע על אחרים. מה לעשות, הוא חברמן וההתנהגות שלו היא משפיעה על אחרים. לפעמים יש מישהו שהוא בשולי הכיתה. גם זה לא פשוט, כי השפעה שלילית שיש לאחד היא, היא משפיעה. זה לא פשוט, אבל לפעמים אותו ילד הוא דומיננטי בכיתה והוא דומיננטי בהפסקה. הוא משחק טוב את הכדורגל, מתחילים להעריץ אותו. אז אם יש לנו ילד שההתנהגות שלו מקלקלת תלמידים אחרים, מזיקה לילדים אחרים, סוחפת בעקבותיו ילדים אחרים, אז יחיד ורבים, כך פוסק לנו הרבי מלך המשיח, יחיד ורבים אז ה-- טובת הרבים דוחה את טובת היחיד. כמה שזה כואב לשמוע. טובת היחיד דוחה את טובת-- טובת הרבים דוחה את טובת היחיד. ויש לזה דוגמאות אני אספר. קודם כל, תראו היום אנחנו צריכים להבין. היום זה לא רק מילים

16:58 דובר 2 גסות שילד מסוים יכול להביא מהבית. היום זה ילד שמסתובב לך עם מכשיר חכם ויש בו את כל הדברים החמורים ביותר בעולם ועוד להראות את זה לילדים שהם קטנים יחסית ופשוט להטריף עליהם את עולמם, להרוס אותם, לטמא אותם. נו אז מה? אז אם יש אחד כזה שמקלקל כיתה שלמה אפשר לעבור על זה לסדר היום? התשובה היא לא, יש הרבה מה לעשות. אבל אם לאחר הטיפול שלנו, אולי נתייחס עוד מעט מה אפשר לעשות, אפשר לעשות. ניסית להציל אותו וזה לא הלך כי, כי זה לא הלך, כי הוא רוצה כן להמשיך, הוא מתמרד נגד ההורים שלו בעניין הזה. ואתה רואה, אתה מנסה פעם ופעמיים ושלוש, אז די, אין מה לעשות, הוא צריך, הוא צריך להיפלט מהמערכת, לא תהיה ברירה. למצוא לו מערכת המשך שלשם הוא מתאים, בוודאי. זו אחריות התלמוד תורה, אחריות בית הספר. אבל טובת הרבים דוחה את טובת היחיד, כך ידוע בכל ישיבות חב"ד וזה קו של הרבי ממש. סיפר לי המנהל הכללי של מוסדות חינוך חב"ד, כיפא ברקיות [?], השליח משלוחי הרבי לארץ הקודש, הרב לוי שילקרויט, סיפר לי שכשהוא למד ב-770 אז הבחור שאת המשפיע, רבי שלמה זכאי, אמר להם, סיפר לבחורים ש-שהרבי אמר לו ביחידות: "תשמע, טובת הרבים דוחה את טובת היחיד". אם הרבי אמר לו, "אני אומר לך שוב, שתשמע טוב", מה הרבי אמר את זה אפילו בקול רם במיוחד. אם יש מישהו שמקלקל בחורים אחרים, אין ברירה. טובת הרבים דוחה את טובת היחיד, כבר זה מסר מהרבי. את-- להציל את היחיד צריך. יש גם מכתבים שלמים מהרבי. כן, תעשה הכל להציל אותם. אבל אם אתה לא הצלחת להציל, אז הי-היחיד הזה צריך

19:26 דובר 2 למצוא לו מסגרת שתתאים למצבו כרגע באותו גיל ובאותו מצב רוחני. אז זה היה בעניין של יחיד שמה שנקרא משפיע השפעה שלילית בנושאים עיקריים של יראת שמיים, אה, על הרבים. ענייני גיל ההתבגרות, ההוראות של הרבי בנושא. בגיל ההתבגרות וזה יכול לקרות לנו בתלמוד תורה ויכול לקרות לנו בישיבות הקטנות וגם בישיבות הגדולות, כל מקום לפי עניינו. איך מטפלים בזה? מה ההוראות של הרבי? יש הוראות מפורטות. יש הוראות מפורטות. קודם כל, הרבי אומר שזה לא להרצאות ברבים. זה לא להרצאות ברבים. זה לשיחות של אחד על אחד, מקסימום שניים שלושה, שידוע שהם נגועים באותן בעיות ולעבוד איתם. להביא פסיכולוג חב"די שידבר איתם, להביא משפיע שמצליח להשפיע בתחומים האלו. אה יועץ חב"די, פסיכולוג חב"די. כן, צריך לעשות פה עבודה. פעמים רבות שבני נוער מסתבכים ב-- יורדים בעניינים כאלה של התנהגויות שקשורות להתפתחות שלהם, בוא נגיד ככה, התפתחות היצר הרע שלהם בגיל ההתבגרות ומבחינה רבה מאוד אפשר לומר שלא באשמתם. הם פשוט ראו משהו, קראו משהו, אה הרגישו משהו, אה והם סקרנים. הם סקרנים. הם יודעים חלקי דברים, רוצים לדעת הכל. הם רוצים להרגיש הכל. מי יכוון אותם? הם לא אוהבים לדבר. הם מדברים רק ביניהם לבין עצמם במקרה הטוב. ואז יוצא שיש לנו תלמידים שהם נגועים בדברים חמורים ואיש לא עוזר להם. לכן, כשאנחנו מתוודעים לבעיות כאלה אצל תלמידים מסוימים, אז לא עושים נאום לכל הכיתה או לכל התלמוד תורה או לכל הישיבה, אלא לוקחים את אותם אלה שנגועים בדברים האלו של בעיות גיל ההתבגרות ומשוחחים איתו או איתם את השיחות הנדרשות בצורה הכי מקצועית ובצורה הכי חסידית, מתוך מבט של יראת שמיים. ואם צריך טיפול אישי מורכב יותר, אז

22:18 דובר 2 שולחים כל, אני מניח שכל ישיבה היום, כל תלמוד תורה כבר יש לו את היועצים והפסיכולוגים הדתיים או החרדים שיודעים לעבוד עם הציבור שלנו ושיקבלו את ההדרכה המתאימה. כי כאמור, הרבה פעמים זה נובע יותר מ-מ-מסקרנות, מחוסר ידיעה, סקרנות מאוד חזקה שאפשר-אפשר להכניס דברים לפרופורציות. ובאמת אלו ההוראות של הרבי. ההוראות של הרבי זה בבחינה של בקבוצה קטנה מאוד או אחד על אחד. כן, זה ההוראות של הרבי. עוד דבר אני אספר לכם, כי שמעתי גם את זה מהשליח הרב לוי שילקרויט שסיפר לנו שרבי יואל כהן, החוזר הנודע, המשפיע הותיק מאוד לאורך ימים ושנים טובות, דיבר איתו פעם אחת על נושאים שכתובים בתניא בפירוש, נושאים שקשורים מאוד לגיל ההתבגרות ולא רק, אבל במיוחד לגיל ההתבגרות. ושזה שייך יותר לגברים. ועל מעשים שבחורים יכולים לעשות. הרבי דיבר איתו דברים מאוד מאוד ברורים. אמר לו, "אתם המשפיעים, זה אחריות של המשפיעים לדבר על כך עם התלמידים". זאת אומרת, יש מעשים שילדים בגיל שתיים עשרה, שלוש עשרה ואילך לא יודעים בכלל בהתחלה שזה אסור. הם לא יודעים בכלל שזה זה ומסתבכים. מסתבכים. אומר הרבי זה התפקיד של המשפיעים לדבר איתם, להסביר להם מה אסור ומה עוד יותר אסור ואיך אפשר לצאת מזה. על כל פנים, לצמצם ע-עד קצה האפשרי את התופעות הללו. זה עבודתם של המשפיעים. המילים האלה של הרבי לא כל כך ידועות, לא כל כך ידועות. הרבה מאוד מהמשפיעים שיש בישיבות ושיש בתלמודי תורה, מחנכים או יועצים חסידים, הרבה מאוד לא יודעים את זה בכלל. הרבי אומר זה התפקיד של המשפיעים. צריך לדבר איתם עם הילדים. היום, כיוון שיש כבר התפתחות של הצד הייעוצי החסידי, עדיף שמי שיאמר את זה זה

25:19 דובר 2 יהיה אדם שכבר מיומן בנושא הזה, שבקיצור יועץ שידע איך לעשות את הדברים והם יכולים לעשות תוך כדי התוועדות פנימית או תוך כדי התוועדות קטנה, שיחות אישיות כאלה מיוחדות וכך אנחנו נכין את התלמידים ונמנע, אה, אווירות שמרחקים את הגאולה. אני נזכר שפעם בישיבה בלוד כשלמדנו הייתה התוועדות ביום הילולא, פגרא, והמשפיע הרב יוסף ישעיה אברמס, שהוא גאון מובהק בחסידות, מתלמידיו הראשונים והמובהקים של רבי יואל כהן, שעשה בדיוק כמו שרבי יואל קיבל מהרבי. הוא התחיל לדבר על הדברים האלה. לא הרבה, אבל הוא אמר, "בחייכם, אתם מעכבים את הגאולה. תהיו חזקים. עוד מעט משיח מגיע. תהיו חזקים שלא תרחקו את הגאולה". אז עד כאן בנושא של בעיות גיל ההתבגרות. הם כן לטיפול, אבל רק על ידי יראי שמיים אמיתיים ומקצוענים אמיתיים. שלחת את הילד שלך לפנימייה? תנחמימי. שלחת את הילד שלך לפנימייה. הוא מדי מתגעגע הביתה. מדי רוצה הביתה. כל יום, יומיים, שלושה כואב לו הראש. איך היו אומרים בצבא, מילואים, בזמני? קיבל כאבי ראש, כאבי גב. כשאנחנו מבינים שזה כאבים פסיכוסומטיים, הוא מתגעגע. משהו מושך אותו מאוד הביתה. מה? זה יכול להיות שבישיבה מאוד קשה לו ולכן הוא רוצה הביתה לאמא, לאבא, אבל זה יכול להיות, זה הרבה פעמים כך, שיש בבית בעיות של שלום בית. הילד מרגיש שאם הוא יהיה בבית זה יהיה פחות גרוע. הילד מרגיש שהוא יכול לתרום פה משהו. הילד מרגיש שהוא חייב לבוא לבדוק אם עדיין הכל בסדר, כי הוא שמע שאבא ואמא התווכחו פעם שאולי הם ילכו לרבנות, וזה בכלל לא מצחיק. זה קורה. אבל אני גם מהניסיון שלי רוצה להגיד יותר מזה, שזה מתחיל הרבה יותר קודם. ילדים רוצים לקבל מסר

27:56 דובר 2 אחיד מההורים עד כמה שניתן. ואני אביא לכם דוגמה. מה דעתכם על צוות מורים ועל הנהלת בית ספר שאין לה מסר אחיד לתלמידים שלה? מורה אחד אומר כך, מורה אחד אחר אומר אחרת. כל אחד מתנהג, מגיב על דברים, על אותם דברים בצורה אחרת. ורואים שאין מסר אחיד, אין מסר אחיד. מה זה עושה לתלמידים? בוקה ומבולקה. הם לא יודעים מה בדיוק רוצים מהם וגם הם כבר מ-מזהים את החולשות. מי יותר חלש בזה? מי יותר חלש בזה? רואים מה שנקרא בסלנג, מתכננים את המערכת. אז מה יהיה עם אבא ואמא זה אותו דבר? אני בכלל טוען שבית יכול להתנהל במידה רבה, אה, עם דפוסים של ניהול מוסד. קודם כל, בלי עין הרע, ברוב הבתים החב"דים או החרדים יש הרבה ילדים. זה באמת דפוס של מוסד. אנחנו יודעים שיש כיתות חמש... חמישה תלמידים זה תקן לכיתה. יש כיתות שיותר. יש כיתות שעשרים תלמידים, עשרים ואחד תלמידים תקן לכיתה. לא, המשפחות הם גדולות. אז אם רואים שאבא ואמא מתווכחים על ימין ועל שמאל על כל מיני דברים של מה בכך ולא מעבירים מסר אחיד, אז מבינים שאפשר כבר קצת לקרקס את ההורים. ככה אפשר. אפשר, מה שנקרא קצת לעבוד על ההורים פה ושם. לקמפיין, כמו שאומרים בלעז, זה לא טוב. אני ממש משוכנע. היום אני מדבר מתוך ניסיון וניסיון של ארבעים שנה בחינוך. מוכרח להיות מסר אחיד. חייב להיות ישיבות עבודה כמו שהנהלת בית ספר, הנהלת תלמוד תורה עושה ישיבה, ישיבה שבועית לכל הפחות, ישיבה דו שבועית לכל הפחות, ישיבה חודשית. דנים בתלמידים, דנים באיך לגשת לדברים, דנים במדיניות. לא ייתכן שבניהול בית זה יהיה אחרת. את הבית צריך לנהל. האבא והאמא צריכים

30:20 דובר 2 לדבר ביניהם, להתדבר ביניהם. והם צריכים להתדבר ביניהם בצורה פתוחה ויעילה, ממש כמו ישיבת עבודה. והילדים לא צריכים לשמוע את הוויכוחים. זה בכלל יכול להיות מאוד יפה שהילדים ידעו שיש ישיבה של אבא ואמא, שהם יושבים לדון. פעם זה ישיבה כלכלית, פעם זה ישיבה של הנהגת הבית וזה בסדר גמור, אבל לא ויכוחים. לא להתווכח ליד הילדים. מי שרוצה ילדים בריאים בנפשם, בלי שיפתחו חרדות שמישהו ירצה לנטוש את הבית, אבא או אימא, חס ושלום, או סתם חוסר רגיעה, מה מצב הלחץ בבית וכולי. לא להתווכח ליד הילדים גם בדברים שנראים לכם שטויות שלילדים הקטנים זה לא שטויות. אם אבא הרים את הקול זה כבר לחץ בבית. אם אמא הרימה את הקול כי היא חושבת כך, זה מזעזע את הנפשות הרכות. אסור לנו לזעזע את הנשמות הרכות האלו. להרחיק כל ויכוח מעיני הילדים בדיוק כמו שבבית הספר. כל ויכוח של מורים והנהלה וכולי וכולי, אנחנו נרחיק את זה מסיבות פשוטות מעיני התלמידים. כך ראוי לעשות. בכותרת שלום בית משפיע על חינוך לטובה או לרעה. שלום בית טוב משפיע על חינוך לטובה. שלום בית שלא טוב גורם נזקים ויש לזה השפעה הרבה שנים וגם השפעה על הזמן שהילד או הילדה גדלו ונישאים ומקימים בית, הם יכולים לשאת איתם טראומות שיצטרכו לטפל בזה. לכן כל אחד צריך להשתדל מאוד שיהיה אצלו שלום בית אמיתי, והדרך העיקרית לזה היא פשוט לדבר. פעם או פעמיים בשבוע יוצאים לשעה שעתיים לדבר. לדבר וכל פעם מתקנים עוד דבר. בודקים מה הצלחנו לתקן, מה עוד לא. ככה בעזרת השם יהיה בית נאמן. ילד מתמרד זה לאו דווקא בגיל ילדות. הרבה הורים שואלות על ילד שמתמרד בגן. אה

32:59 דובר 2 זה לא טוב. איך אומרים? כשילדים קטנים הצרות קטנות, כשילדים גדלים הצרות גדולות. ילד שמתמרד בכל גיל בגן, כיתות של כיתות היסוד של התלמוד תורה, כיתות האמצע, כיתות ז'-ח', ישיבה קטנה, גיל ההתבגרות במיטבו, הגילאים של ארבע עשרה עד שמונה עשרה וגם אחר כך, גם אחר כך. מה עושים איתו? אז קודם כל יש בזה עשה ולא תעשה. מה עושים איתו? אהבת ישראל, אהבת ישראל תביא את הגואל. הבן שלך ככה ככה לא משנה, הוא הבן שלך. אתה אוהב אותו כי הוא הבן שלך, הוא חלק ממך. אתם הבאתם אותו לעולם, הוא שלכם. מה לעשות? קודם כל לאהוב אותו, לאהוב אותו באמת, לאהוב אותו כי הוא הבן שלכם ולאהוב אותו כי הוא הבן של הקדוש ברוך הוא. ולאהוב אותו. לאהוב אותו לא פחות מאשר אוהבים כל יהודי אחר. ובהשגחה פרטית זימנו לפתחכם אתגר קשה מאוד, אבל לא בלתי אפשרי. ולכן צריך שהילד הזה, כשהוא מגיע הביתה, תמיד לחבק אותו ולאהוב אותו ולפנק אותו ולתת לו אם זה ממתקים או אם פרסים. תלוי בכל גיל לפי עניינו מתנות. לדאוג שבאירועים המשפחתיים יכבדו אותו, יאהבו אותו, שיהיה שולחן שבת, יהיה עשיר בכמות ובאיכות, אווירה טובה, אווירה עם הניגונים מיוחדים ושהוא ירגיש שחום ואהבה וקבלה אמיתית והרגשה משפחתית זה רק אצלו, רק אצלו בבית. כשיהיה לו את זה, שאר הדברים לאט לאט יסתדרו, אבל זה עיקר העיקרים. ערוץ פתוח לגמרי של אהבה לילד, קבלה, סובלנות. ואני יכול לספר על הרבה מקרים שהייתי עד להם. בבית שהייתה בו אמא שקיבלה את הילד, את הילד או את הנער בכל שעה שהוא הגיע באמצע הלילה ודאגה לו לשתייה ולאוכל ול-ל-להקשיב לו ועשתה את עצמה לא מבינה

35:34 דובר 2 בכלל איפה הוא היה. הכל היה בסדר בלי לדחוף את האף. הילדים-- הנערים האלה גדלו והקימו בתים לתפארת. ולא יאומן כי יסופר מה עבר עליהם בגיל ההתבגרות על אותם הורים, כי זה היה בנוי על אהבה ועל מסירות, מסירות נפש. אותם אמהות שאמרו כל יום פרקי תהילים, קודם כל את הפרק תהילים המתאים למספר שנותיו של הילד או של הנער, ואמרו עוד פרקי תהילים ואמרו ספר תהילים או אמרו את כל ספר תהילים או אמרו את כל שיר השירים, הכל בזכות אותו הילד, אותו הנער. ראו הצלחה, ראו הצלחה, ראו הצלחה. אז לכן, כשאנחנו מדברים על ילד מתמרד, קודם כל אנחנו מקבלים אותו איך שלא יהיה. ומראות הרבי בעניין, הרבי, אה, ממליץ, אה, פשוט שאתה רוצה להעביר אליו מסרים לא אבא ואמא, כי אבא ואמא נתפסים אצל הילד כגורם שמאיים על עצמאותו. תדאגו שמישהו אחר ידבר איתו, אולי אח שלא בקונפליקט איתו, אולי חברים בני גילו. תמצאו את הדרך, תעשו, תעשו את העבודה. לפעמים צריך להיות יותר מתוחכמים, אבל לא ראש בראש, רק בדרכי נועם ובדרכי שלום. אני רוצה לעבור לעוד נושא שהוא יותר שייך קצת ל-ל-למוסדות החינוך וההתייחסות שלנו כהורים למוסדות החינוך. ברוב מוסדות החינוך לבנים, אז לאחר התלמוד תורה כיתות ז'-ח' יש ישיבה קטנה, שיעור א', ב', ג' ואחר כך ישיבה גדולה, שיעור א', ב', ג' ואחר כך קבוצה ואחר כך שנת שליחות או שנה נוספת בכולל, שליחות בישיבה וכיוצא בזה. מה עם הבנות? אז מ-- כאילו מניסיון שלי ומ-מ-מהיכרות עם דברים אני רוצה ל-ל-להמליץ וכתבתי בנושא הזה לפני כשנה איזושהי קריאת קודש. לא כולם הבינו אותה נכון. שם ציינתי שכמו שבישיבות, אם יש משפיעים צעירים שמבינים עוד

38:25 דובר 2 יותר את מהלך נפשם של הבחורים כבחורים, שם יש יותר פתיחות להקשיב לבחור, שם הבחור יותר מקבל מאשר ממשפיע מבוגר שאז אומרים לו אתה מהדור הקודם, ולכן משפיעים צעירים זה עוזר בישיבות. אני טוען שמשפיעות בכלל, לאו דווקא צעירות, אבל גם משפיעות צעירות, אה, צריך להכניס לתיכונים של הבנות, למצוא את התקנים המתאימים שתהיה להן משפיעות בתיכוני הבנות. יש מקומות שעושים את זה, שם ההתנהגות במטח-- הקשר מבחינת חסידישקייט, קשר לחב"ד, קשר לרבי, יראת שמיים אמיתית זה הרבה יותר חזק כשיש משפיעות ועוד יותר מה שמועיל, יש בעיה בהתחברות, התחברות בין דורות, ולכן הנושא של שליחות. כמו שבכל הישיבות יש שלוחים והשלוחים שמביאים שלוחים טובים ועובדים איתם נכון, כשההנהלות עובדות איתם נכון והשלוחים הם באמת מוצלחים, זה הופך את כל הישיבה, מחזק את כל הבחורים. הם לא-- מה שנקרא, הם לא עושים עבירות כי פשוט אין להם זמן. הם לא, הם לא מבזבזים את הזמן כי כולו מונח בלימוד מתוך חוויה וב-ב-במבצעים פנימיים בתוך הישיבה, מתוך חוויה, בכיף, בתענוג, בעונג. זה כוחם של משפיעים צעירים וזה כוחם במיוחד של שלוחים צעירים, בחורים. לכן מומלץ מאוד לעשות כמו שאותם מוסדות שכבר עושות, עושים כך. להכניס משפיעות ולהכניס, להכניס שלוחות, למצוא את הנוסחה איך תלמידה יכולה לבוא לחצי שנה או לשנה למוסד וביחד קבוצת בנות ש-ש-ש-לוחות מצטיינות וחסידיות וחברמניות עם אהבת ישראל, הן יכלו להציל הרבה בנות והם יכלו לקרב הרבה בנות שלא באו מבתים חב"דים ולהפוך אותם באמת לחב"דים. כי ההנהלות עושות עבודת קודש. אבל התלמידות מרגישות שזה בכל זאת משהו נעלה, משהו גבוה, משהו רשמי, משהו שהוא כן מייצג איזה שהוא אבות קדומים, אבל זה כבר לא בשביל הצעירות, ולכן

41:07 דובר 2 השילוב הזה של שלוחות הוא בהחלט יהיה יעיל. מה שקורה אצל רבים. יש לנו בעיה, אנחנו כועסים על איזה מחנך או על איזה מחנכת. אנחנו חושבים שהמורה לא עושה את עבודתו נכונה. לא מרוצים מהטיפול של המנהל בעניין הזה. כבר נהיית איזושהי עוינות והיא לא טובה כי לא טובה לילד. לכן אני בא ואומר בוא נהיה הגיוניים. הילד כנראה הולך ללמוד פה עוד כמה שנים. בואו נעשה משהו נכון. ליצור תקשורת נכונה ומכובדת של בית החינוך, ההורים והילד או פגישה מסודרת. אני לא מאמין בפגישות של באמצע הרחוב ולא בטלפונים נזעמים ולא בהתכתבויות בוואטסאפ. זה הכל סתם. רוצים משהו רציני? קובעים פגישה. דואגים שמי שצריך להיות שם, מי שרלוונטי לפגישה הזאת יהיה בה. מעלים את הדברים, שומעים את התשובות, מגיעים לאיזשהו אמצע ומתגייסים לטובת הילד ואז בית הספר, אני מניח שאם באים בצורה של כבוד, אפילו בית ספר עשה טעות הוא באיזשהו שלב יודע, אפילו אם הוא לא לגמרי יודע, אז הוא יגיד אוקיי, אז בוא נפתח עכשיו דף חדש. ההורים יתגייסו ביחד, יראו מה ההורים עושים ובית הספר עושה ואז קוראים לילד ומסכמים איתו מה הוא עושה וקובעים פגישה לעוד חודש, לעוד חודשיים. קובעים אותה מראש ונפגשים שוב ורואים את השיפור. תקשורת נכונה בדרכי נועם. אותם הורים שהם חושבים שבכעס הם ישיגו משהו, בדרך כלל זה לא הולך. כולם הופכים להיות כל אחד מגונן על עצמו. לילד זה לא יעזור. אותו דבר גם גם מכיוון אחר. אם בית הספר אה בלי נגיד, אני לא מאמין שזה קורה, אבל כאילו בלי לדבר עם ההורים, בלי לשבת איתם, מחליט כל מיני החלטות על התלמיד זה גם לא בחוכמה. הכי נכון לשבת

43:30 דובר 2 ביחד, להבין שכולם ביחד זה גוף אחד. יש משולש של בית הספר, ההורים והילד וכך צריך לעבוד ורק ככה זה מצליח. כאשר התקשורתי, כמו שהרבי אמר בשיחה האחרונה לעת עתה ששמענו מהרבי בפרשת תצוה, שהם רוצים לפעול לזכות איזשהו עניין, הדרך היעילה ביותר זה בדרכי נועם ובדרכי שלום. אותו דבר כאן, אם זה עם המוסד, אם זה עם המחנך או כל בעל תפקיד אחר. דרכי נועם ודרכי שלום. לכן אני אומר להורים יש בעיה? תקבעו פגישה. תדאגו מצידכם שמי שצריך להיות בפגישה הזאת שיהיה בה. האנשים שרלוונטיים, אם זה המחנך של הכיתה, אם זה יועץ של בית הספר, מה שנראה לכם מתאים ומה שנראה להנהלה מתאים ולבוא לא בשביל להתקוטט חס וחלילה. לבוא בשביל בדרכי נועם, לפתוח דף חדש עם תוכנית, תוכנית חינוכית. איך עוזרים לילד, לנער או לנערה?