הלכות ראש חודש - הרב שמעון מאיר פרבר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. אנחנו נשוחח בדיני ראש חודש וגם כן בנושא שקשור לפני ראש חודש, שבת מבורכים שבו מברכים את החודש. נדבר גם בפן החסידי שיש בזה וגם בפן ההלכתי, כמה פרטים שיש בזה. אז בסידור, ב-- בסוף, בסוף תהילים, אוהל יוסף יצחק, אז מובא במכתב של הריי"צ בעמוד מאה תשעים ושתיים, שהריי"צ מעריך בגודל היום הזה של שבת מבורכים לעשות אותו יום התוועדות וגם כן שיתקבצו אנ"ש בבוקר לפני שחרית ויגידו את התהילים בציבור. לאחר מכן ילמדו קטע ואחרי זה שחרית ואחרי זה יוכלו ללמוד ואחרי זה יוכלו להתוועד כפי תנאי הזמן והמקום. והריי"צ מסיים: "ואני תפילה כי ימלא השם יתברך משאלות ליבם ויקים את ברכתי להשפיע שפע חיים וברכה מרובה בברכה משולשת" וכולי וכולי. וכפי שהוא מעריך בעמוד מאה תשעים וארבע, שלהיות ממזכי הרבים, שזכות הרבים יהיה תלוי בהם ויזכוהם, נשיהם, בניהם ובנותיהם, כי הברכות המיועדות למזכי הרבים יחולו על ראשם. כן, לפני זה הוא אומר: "מביאה שפע ברכה והצלחה בגשמיות ורוחניות". אז הנושא הזה של שבת מבורכים, הסדר הזה, הוא באמת נותן הרבה הרבה ברכות, והרבי גם כן ציטט את זה ב"היום יום" ב-ח' כסלו, הרבי ציטט: "יום התוועדות, לאחר מכן ביום שבת קודש ישק-- יתקבצו אנ"ש ואחרי האמירה ילמדו קטע מאמר חסידות, ואחר אמירת תהילים יאמרו את הקדיש". וכפי שהרבי גם הזכיר ב"היום יום" י"ח שבט, שאמירת תהילים בכל יום וכל התהילים בשבת מבורכים, על כך יש מאוד להקפיד, זה נוגע לו, לבניו ולבני בניו. אנחנו רואים מכאן את גודל ועוצם הפלאת הנושא הזה של אמירת תהילים וההתוועדות בשבת מבורכים. והרבי גם כן התבטא בפרשת-- בפקודי תשח"ז[?] על כמה יהודים פעל שיאמרו

02:07 דובר 2 תהילים בשבת מבורכים, וגם במכתב מ-ו' תשרי תשס"ו. אז הרבי כתב שכדאי שגם הנשים והבנות יסדרו התוועדות בשבת מבורכים או לפחות מוצאי שבת. בכל מקרה, אנחנו רואים פה את שני הנקודות של שבת מבורכים בפן החסידי, שזה יום התוועדות וגם כן הקפדה מאוד גדולה וגם השפעה על אחרים בנושא של אמירת תהילים. לגבי עניין של ברכת החודש, אז בסידור כתוב הלשון: "נכון לדעת זמן המולד קודם שמברכים החודש". באמת בספר שערי אפרים הוא כותב שהסיבה כי עיקר שם החודש הוא חידושה של הלבנה. אז ממילא חוץ מזה שאנחנו רוצים לדעת מתי יהיה ראש חודש, איזה יום הוא יצא, אנחנו גם כן חשוב לנו לדעת מתי הוא זמן המולד, כי זה עיקר עניין החודש שמתחדשים-- מתחדשת הלבנה ועם ישראל שעתידים להתחדש כמותה וכולי וכולי. אז אנחנו רואים שיש עניין, נכון לדעת זמן המולד, אבל זה כמובן לכתחילה וזה נכון, זה דבר רצוי, אבל כמובן שאינו מעכב אם אין אפשרות לדעת את זמן המולד. מדוע עומדים בברכת קידוש החודש? אז כותב המגן אברהם: "כי זה בדוגמת קידוש החודש בבית דין, שבית דין היו עומדים ואומרים מקודש, מקודש, ולכן כפי המנהג אנחנו זכר לזה אנחנו גם כן עומדים". המנהג שהחזן אומר בקול מתי יהיה ראש חודש, ראש חודש פלוני ביום פלוני וכולי, יבוא עלינו לטובה, והקהל אחרי זה אומר אחריו. אז מדוע יש לומר בסדר-- בסדר כזה? למה שלא נאמר את זה כבר אגב מי שעשה ניסים שכל הקהל יאמרו? ומה הסיבה לטעם ומנהג זה? באמת מובא שהיום שהשלוחים אינם יוצאים לומר מתי ראש חודש, הרי כ-כאשר קידשו את הלבנה על פי הראייה, השלוחים היו יוצאים ואומרים מתי יהיה ראש חודש. כיוון שהיום אין את

04:02 דובר 2 העניין הזה שהשלוחים יוצאים, אז יש את עניין ההכרזה הזו שהחזן הוא מכריז, ובעצם אחרי זה הקהל חוזר אחריו. יש עוד פרטים שאפשר להרחיב בנושא הנוסח. למה אומרים מי שעשה ניסים לאבותינו? לכאורה רק הקשר ניסים וגואל יגאלנו במקורות זה גם כן מובא בלבוש. בקצרה נושא שקשור שזה המצווה הראשונה שנצטוו בצאתם ממצרים. וגם כן הרחבה לגבי שנאמר אמן שמובא בשם מראה במהרש[?], ככה שמעתי בעבר ששנאמר אמן שזה עוד אחד מהברכות שנאמר אמן זו ברכה. למה אנחנו צריכים להגיד שנאמר אמן? כי אחד מהברכות שיחדש יחדשנו הקדוש ברוך הוא זה שנאמר אמן שנוכל להגיד הרבה אמנים שיהיה לנו הרבה הרבה שמחות. אז ככה זה מפי השמועה בשם הרה בהרה[?]. לגבי ראש חודש עצמו בירושלמי מובא בטור וכולי, ויש עוד מקומות שזה נאמר העניין הזה לגבי מנהג הנשים שנהגו שלא לעשות מלאכות בראש חודש. והסיבה מובא בפרקי דרבי אליעזר כיוון שהנשים לא פרקו את הנזמים בזמן חטא העגל, אז לכן הם קיבלו יום טוב שזה בראש חודש. זה היה יום טוב שלהם. ויש עוד טעמים שנאמרו ראשונים. לדוגמא שיש דמיון בין האישה ללבנה שגם האישה מתחדשת מדי חודש. זה גם הסיבה שקשורה לזה שלגבי דיני וסת החודש שהאישה חוששת להם שזה קשור גם כן לזמן של הלבנה, שהלבנה היא מחדשת וזה ממש משפיע על התחדשות האישה גם כן. גם בכתבי האר"י זה מובא שנשים שלושה מספיר השמחות[?] ואין כאן המקום להאריך בזה. אז מה הם בעצם המלאכות שאנחנו נזהרים בהם, שהנשים נוהגות שלא לעשות אותן בראש חודש? אז בראשונים אנחנו מוצאים דעות לכאן ולכאן. יש פוסקים שכתבו שנמנעים מעשיית כל מלאכה ממש כמו יום טוב. יש כאלה שכתבו שהן לא

05:53 דובר 2 נמנעות כלל מעשיית מלאכה, אלא רק מכביסה בלבד. יש כאלה שכתבו שיעשו ימנעו ממלאכה כמו בחול המועד, זאת אומרת ממלאכת אומן. כל מלאכת אומן מהן נמנעות. למעשה בספרים נאמר שהמנהג שהנשים נמנעות מתפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ ועוד יותר למעשה. אנחנו רואים שלא כל כך מקפידים על הנושא של גיהוץ, אבל גם בכביסה יש כאלה שכתבו שהיום זה לא כל כך טירחה, אז כן אפשר להקל. אבל עוד יותר למעשה כאשר אדם יש לו זה כאשר אישה זו הפרנסה שלה לכבס, לגהץ, לתפור וכדומה, אז ודאי שאין לה שום מניעה לעשות זאת בראש חודש, למרות שלכאורה יש פה מנהג שנהגו הנשים. אז כיצד היא יכולה למנוע את עצמה? אז זה כפי שביאר בערוך השולחן, שכיוון שכשהנשים קיבלו את המנהג עוד מזמן שהם קיבלו את המנהג, הם כבר קיבלו שלא יגזול בפרנסה שלהם, אלא שזה יהיה בשבילם כיום טוב אז הם זה בשבילם כיום טוב, אז זה לא צריך להפריע בשמחה שלהם ובנושא הפרנסה שלהם. לכן לסיכום המנהג למעשה בפועל שנמנעות הנשים מכיבוס. וכמו שאמרנו שבמקרה צורך אז יש מקום להקל בזה, כיוון שבסופו של דבר זה במכונת כביסה. היום אין בזה כל כך טירחה וגם כן נמנעו מתפירה וסריגה וגיהוץ לא ראינו למעשה שנמנעו. מאוד מעניין בשולחן ערוך בסימן תי"ט מביא סימן שלם באורח חיים סימן שלם. ומה כתוב באותו סימן? מצווה להרבות בסעודת ראש חודש. סימן שלם ועוד יותר זה גם כן מופלא שזה אותו עניין גם כן, כמו שמובא בקידוש. סליחה, במלווה מלכה גם כן שיש שם סימן שלם שמדבר על מעלת מלווה מלכה. אז הפוסקים שם דיברו. למה? למה בעצם השולחן ערוך הקדיש לזה סימן שלם? למה לא

07:50 דובר 2 יכול לכתוב את זה בתור איזה סניף בתוך סימן אחר שמדבר על דיני ראש חודש? אז הסבירו כיוון שיש איזושהי חלישות בעניין הזה, אם זה במוצאי שבת מלווה מלכה אחרי שבת, אז אנשים לא כל כך מתפנים לסעודה, וגם כן בראש חודש שזה סתם יום חול לכאורה. אז אנשים לא כל כך מתפנים בנושא הסעודה. אז לכן השולחן ערוך ראה צורך לתת לזה ולהקדיש לזה סימן שלם כדי לתת את החשיבות הראויה בסעודת ראש חודש. הרבה טעמים נאמרו על זה, ולמעשה כמו שהרבה פוסקים כתבו וגם המשנה ברורה כתב שלמרות שמעיקר הדין אפשר לצאת גם במאכלים אחרים, אבל האוכל המוציא על סעודת ראש חודש ואוכל ושותה בביתו, הרי זה משובח. וגם הכף החיים האריך בזה לגבי מי שירא שמיים הוא כתב שמקפיד גם בשערי כנסת גדולה. הוא כתב להוסיף תבשיל גם ביום חול, גם בשבת, אפילו שזה שבת ראש חודש. להוסיף איזשהו תבשיל שיהיה מיוחד לראש חודש. ומי שאין ידיו משגת לפחות יוסיף איזשהו פרי. והכף החיים גם כן מביא בשם המקובלים לאכול על השולחן שאוכלים בו בשבת ויום טוב, שזה לא יהיה סתם איזושהי סעודה. וגם בכלל על הנושא של ראש חודש. אז בזוהר כתב שיש נשמה יתרה בראש חודש. אז מכאן אנחנו רואים את גודל הפלאת היום הזה של ראש חודש, כמו שראינו שנשים נהגו להימנע מעשיית מלאכות מסוימות, וגם כן העניין של הסעודה וההקפדה בזה ומאוד מאוד חשוב שמי שירא שמיים שיקפידו על הסעודה הזו ובשולחן מיוחד וכל הפרטים שציינו. בסימן ר"ס סוף סעיף א כותב אדמו"ר הזקן לגבי תספורת שאין מסתפרים כי כן הזהיר רבנו יהודה החסיד, כמו שמובא בספר חסידים. והרבי גם כן

09:34 דובר 2 עורר שגם כשיש חלקה של ילד תספורת לילד בגיל שלוש בראש חודש אנחנו דוחים את זה מיד לאחר ראש חודש. לגבי גזיזת ציפורניים, אנחנו רואים שרבנו יהודה החסיד גם כן הזהיר שלא לגזוז ציפורניים בראש חודש, אך משום מה אדמו"ר הזקן השמיט את זה, וכך גם כן דייק את זה קצות השולחן של אדמו"ר הזקן השמיט. כן, כמובן שכשיש צורך לגזוז את הציפורניים לצורך מצווה לצורך טבילה דאורייתא וכולי, אז גוזזים בכל מקרה. אנחנו נסיים את דיני ראש חודש ומה שהרבי עורר בפרשת משפטים ערב ראש חודש אדר א' תש"נ, מנהג ישראל להרבות בנתינת צדקה בראש חודש. שיהיה לכולנו חודש טוב ומבורך. בראש חודש אומרים חצי הלל. יש בזה כמה טעמים שנאמרו. אחד מהטעמים שראיתי זה משום שזה נקרא זמן כפרה, כמו שאנחנו אומרים בתפילה זמן כפרה לכל תולדותם. אז כמו שבראש השנה אמנם שם לא אומרים בכלל הלל, אבל בעיקרון כיוון שזה זמן כפרה, אז בזמן כפרה לא אומרים הלל כל כך. אז גם כן בראש חודש רק אומרים את החצי הלל. מי שהתחיל לומר לא לנו של הלל, לא לנו של הלל שלם, או שהוא אומר אהבתי של הלל שלם אז זה מובא בפוסקים שמצד אחד זה אולי אולי צריך לעצור מיד. זה מיותר. אולי זה רק פסוקים. אז למעשה מה שמובא שצריך לסיים את הפסוק ולא להמשיך יותר, כי לא סתם מוסיפים את הפרק הזה כשלא צריך להגיד. אז לכן אם הוא נזכר איפה שהוא נזכר, הוא צריך פשוט לסיים את הפסוק ולהמשיך את ההלל השלם כמו שהוא. את ההלל אומרים בעמידה. מה הסיבה? זה פשוט כתוב עלו לו עבדי השם העומדים בבית השם בלילות. אז במגן

11:26 דובר 2 האבודרהם כתב אפילו לא להישען עומדים שמהללים את הקדוש ברוך הוא. אז לא לא לשבת וגם כן אפילו לא להישען. אז כידוע, כפי שמובא בשולחן ערוך, מה פירוש ה... כמו מובא בכלל בכל הדין הזה של להישען. אז להישען בנושאים האלה לפחות לא, הכוונה היא לא לשבת, אלא הכוונה היא לא להישען במקום. שאם יזיזו את מה שאתה נשען עליו שאתה תיפול. אז ברגע שאתה נשען לא בחוזקה ויש לך מספיק יציבות בגוף לעמוד בצורה שכזו, אז אין לך בעיה מיד להישען. כן, זה בעצם הרעיון של לא להישען. אז מה מותר לענות בהלל? אני עכשיו נמצא באמצע הלל ויש קדושה ויש קדיש וכולי. מה אני צריך לענות? מה אני מותר לי לענות? אז זה ההבדל בין הלל שלם לבין חצי הלל. בהלל שלם דינו כמו ברכות קריאת שמע, שבברכות קריאת שמע אנחנו לא עונים שום דבר מלבד דברים מאוד מסוימים, כמו אמן יהא שמיה רבא, אמן ואמר בעלמא, קדוש, קדוש, קדוש, ברוך, ואמן של הא-ל הקדוש, אמן של שומע תפילה, זה אמנים מאוד מאוד מסוימים ודברים מאוד מסוימים שכן אותם אפשר לענות. אבל בחצי הלל, כמו בראש חודש, אנחנו יכולים לענות כמו בפסוקי דזמרה, שזה כולל כבר יותר מערך יותר גדול של אמנים. זה יכול להיות כל האמנים של חצי קדיש עד עד סוף חצי קדיש כבר אחרי זה כבר לא עונים. ברוך הוא וברוך שמו לא אומרים אבל כל שאר אמנים בדרך כלל כן אומרים אותם. זה בתוך ההלל. האם אנחנו מברכים על ההלל? אז בספר המנהגים עמוד שלושים ושש הוא כותב שביחיד נוהגים שמברכים על הלל בתחילה ובסוף. מה לגבי ציבור? אז בסידור אדמו"ר הזקן כתב

13:10 דובר 2 מפורש שבחצי הלל רק החזן הוא מברך וכולם יוצאים ידי חובה בברכתו מכוונים, יוצאים ידי חובה ומיד ממשיכים ההללוקא. אך ידוע שהרבי התייחס לזה והרבי כתב שחסידים. בספר זה מובא היכן שהוא שחסידים היו מברכים בחשאי. הם היו חוטפים את הברכה זה עצמו. יש כאלה שרצו להגיד שהפירוש הוא חוטפים זה לפני החזן, אבל למעשה לא ראינו שהמנהג כן אלא חוטפים אחרי זה. אבל ברור שלא לעשות עניין מהברכה כמו שיש כאלה שרוצים לעשות, אלא החזן מברך. ואם אנחנו אומרים לפני אז לפני. אבל אם לא אמרנו לפני כמו שיש כאלה שרוצים להגיד אלא אנחנו אומרים להגיד אחרי, אז להגיד את זה בחטף. נשים לכאורה הן פטורות מהלל, כיוון שזה מצווה שהזמן גרמא. אבל למנהגנו, כמו שמובא ברמ"א, שכל מצוות שנשים מקבלות על עצמן, אפילו שהן לא מחויבות בזה והן נהנות מזה וכולי. אז כפי שמובא ברמ"א המנהג הוא לברך וכן הוא מנהגנו לברך שנשים גם כן מברכות על ההלל. לגבי תפילת מוסף לגבי נשים אז מובא המשנה ברורה כותב שנשים חייבות גם בתפילת מוסף וגם הכף החיים כתב על זה שכשם שהן חייבות בשחרית כך הן חייבות במוסף. הדין הבא שנדבר זה לגבי יעלה ויבוא בראש חודש. אז צריך לדייק ולומר את זה ולא לסמוך על כך שלפעמים אנחנו לא צריכים לחזור. ומובא גם כן בכמה מקומות חשובים שיש בזה דינים ויש בזה כל מיני למי שלא נזהר. לכן מאוד מאוד חשוב להקפיד ולסדר, לזכור ולהגיד את היעלה ויבוא גם בערבית אף על פי שלא חוזרים וכולי. לגבי הבדל לגבי ערבית תפילת ערבית של ראש חודש אז יש הבדל בין ערבית של ראש חודש לשאר הזמנים שאומרים יעלה ויבוא.

15:12 דובר 2 זה חשוב לציין. אין עניין פה בלילה שאין אומרים יעלה ויבוא, שאין חוזרים על התפילה אם זה חול המועד וכולי, וחול המועד כן חוזרים בערבית. אם שכח יעלה ויבוא אבל בראש חודש לא חוזרים בערבית. ומה הסיבה? כי לא מקדשים את החודש בלילה וזו סיבה מיוחדת לראש חודש שלא חוזרים בתפילת ערבית. הרי לכאורה יש בזמנים אחרים שאומרים יעלה ויבוא כמו חול המועד וכיוצא בזה. אז כן צריכים לחזור על התפילה אם לא אמרו יעלה ויבוא במעריב. מה קורה לאדם שלא התפלל ערבית? ואז אם הוא לא, אם הוא לא התפלל מעריב במזיד אז הוא לא יכול לא יכול להתפלל תשלומים. אבל אם הוא לא התפלל בשוגג אז הוא יכול להתפלל תפילת תשלומים בשחרית. זאת אומרת בשחרית הוא יתפלל פעמיים שמונה עשרה. הפעם הראשונה זה שחרית, והפעם השנייה שהוא מצמיד את השמונה עשרה לשמונה עשרה של שחרית. זה עבור תפילת ערבית. עכשיו השאלה היא מה יקרה לאדם ששכח את יעלה ויבוא בתפילת התשלומים שהוא מתפלל אחרי שחרית. הוא בערבית לא התפלל תפילת ערבית ועכשיו שחרית הוא מתפלל פעמיים שמונה עשרה. הפעם השנייה זה עבור תשלומין של תפילת ערבית, ובפעם השנייה הזו הוא שכח את יעלה ויבוא. אז יש מחלוקת הפוסקים מה צריך לעשות. כי לכאורה אם אנחנו מתייחסים לזה כמו מעריב זה שייך למעריב. אז במעריב לא הייתי צריך לחזור אם לא הייתי אומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז עכשיו אני צריך לחזור. אבל מצד שני זה כבר יום, ואם זה ביום אז לכאורה ביום אם לא אמרתי יעלה ויבוא אני צריך לחזור. למעשה האדמו"ר הזקן מכריע שכן צריך לחזור ולהתפלל, כי כעת זו תפילת יום. בכל

16:46 דובר 2 התפילות אדם ששכח יעלה ויבוא, אז כמובן גם במעריב, כל עוד הוא לא אמר את שם השם "ברוך אתה השם המחזיר שכינתו לציון" הוא צריך לחזור ליעלה ויבוא. אבל בשחרית ומנחה שכן חוזרים ביעלה ויבוא בראש חודש, אז כאשר אדם כבר התקדם ואמר ברוך אתה השם מסיים המחזיר שכינתו לציון אומר במקום יעלה ויבוא וממשיך מודים אנחנו לך, לא חוזר לרצה, אבל ברגע שהוא אמר את המילה מודים כבר התחיל מודים, הוא כבר צריך לחזור לרצה עד סיום שמונה עשרה הוא בעצם יחזור-- יצטרך לחזור לרצה השם ואחרי זה להגיד יעלה ויבוא ולהמשיך כסדר הזה. מתי זה נקרא שהוא סיים שמונה עשרה שהוא צריך לחזור לראש התפילה זה כפי שהגדרנו בעבר, זה ביהיו לרצון השני. זאת אומרת אחרי שסיים, אחרי אלוקי נצור סיים את יהיו לרצון השני יוכל, יצטרך לחזור על שמונה עשרה מראש שמונה עשרה, זה כשסיים את יהיו לרצון השני אז יצטרך לחזור לראש תפילה שמונה עשרה, ובזה עצמו כמובן חשוב לציין שהוא צריך להתחיל מהשם שפתי תפתח. למה? כי זה בעצם תפילת שמונה עשרה חדשה. סיימת שמונה עשרה אחד, עכשיו אתה צריך, נזכרת שלא אמרת יעלה ויבוא אתה צריך לחזור לראש שמונה עשרה, אז תתחיל השם שפתי תפתח ותמשיך בשמונה עשרה. מה יהיה במצב שאדם שכח להגיד יעלה ויבוא בשחרית וכבר הוא נמצא במוסף? אז אם הוא נמצא לפני ראשי חודשים נחמו כנוסתו [?] הוא סיים כבר את הקדושה, אז שם הוא כבר יוכל להמשיך עד תוכן של שחרית. זה לא נורא, הוא יוכל להמשיך עד תוכן של שחרית, לסיים שחרית כולל יעלה ויבוא ולאחר מכן להתפלל תפילת מוסף. אך

18:24 דובר 2 אדם שכבר המשיך ראשי חודשים או סיים כבר מוסף, מה כרגע הוא צריך לעשות? האדמו"ר הזקן פוסק מפורש שהאדם הזה, כיוון שהוא כבר התפלל מוסף הוא לא יכול לחזור על שחרית. השאלה היא שיש כאלה ששאלו אמנם האדמו"ר הזקן כך פסק מפורש, אבל בסופו של דבר האדמו"ר הזקן הביא את השיטה הזו בשם המגן אברהם, שהוא פסק בשם הרמ"ע מפאנו. והחיד"א כתב שהוא מצא פסק דין של הרשב"א בכתב יד. הוא היה מסתובב בכל מיני מקומות והוא מצא כתב יד של הרשב"א, שהרשב"א שם כותב שאם אדם מתפלל מוסף צריך לחזור על שחרית. ולכאורה ככה אלו ששאלו שאלו שלכאורה האדמו"ר הזקן לפי הכללים שלו, שהאדמו"ר הזקן כתב אחד מהכללים של האדמו"ר הזקן זה שלא לפסוק כמו שיטות האחרונים במקום שהם לא הביאו את שיטות הראשונים וחלקו עליהם. זאת אומרת, ברגע שאחרון מביא את שיטת הראשון ובכל זאת הוא חולק עליו, אין הכי נמי הלכה כבתראי, הלכה כהאחרונים אנחנו נפסוק כמוהו. אבל אם אחרון מסוים לא הביא את שיטות הראשונים, אני לא מדבר, אולי הוא לא הביא את הרמב"ם או ראשונים מפורסמים שאותם לא צריכים להגיד אותם מפורש כדי לחלוק עליהם, אז אם אחרון חלק עליהם כן אנחנו נפסוק כמוהו. אבל אם הוא הביא שיטה שהיא לא הייתה ידועה, כתב יד במיוחד, או איזושהי שיטה עלומה שאף אחד לא ידע ממנה, אז אנחנו לא נפסוק כמו האחרון, כי ככל הנראה הוא לא ראה את שיטת הראשונים, ואם הוא היה רואה את שיטת הראשונים הזו אז הוא כן היה פוסק כמוהם. אז לכאורה לפי זה יצא שגם לפי האדמו"ר הזקן לכאורה אנחנו כן נצטרך לחזור על שחרית, אבל אמנם האדמו"ר הזקן פסק

20:01 דובר 2 מפורש, אז לכן לא כל כך פשוט לומר את זה. מה שהאדמו"ר הזקן כך פסק מפורש ואנחנו עדיין נאמר שצריך לחזור. לכן הדבר הנכון זה לגשת לחזן ולבקש ממנו שיכוון עליי ואני יעמוד לידו ואני גם כן אכוון לצאת ידי חובה וזה בעצם יהיה חזרה על מה שפספסתי. כך נראה שהדבר הנכון לעשות. מה יהיה במצב של אדם שלא אמר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש ואחרי זה הוא נזכר ועכשיו הוא צריך להתפלל תפילת תשלומים. אבל תפילת תשלומים במעריב זה כבר מוצאי ראש חודש. האם הוא צריך לחזור על מנחה כדין תפילת תשלומים או שהוא לא צריך לחזור על מנחה? יש בזה מחלוקת הפוסקים שלכאורה אם הייתה לו חסרה ה יעלה ויבוא במנחה כל העניין זה ה יעלה ויבוא אז במעריב אין לו יעלה ויבוא אז מה זה יעזור לו שהוא יחזור פעם נוספת תשלומים על מנחה. בכל מקרה הוא לא יצטרך לומר יעלה ויבוא, ומצד שני כפי שכתבו הפוסקים אולי ה יעלה ויבוא הזה זה מכריע שכל התפילה היא לא הייתה, הוא לא יצא ידי חובה בתפילה הזו כיוון שהוא לא אמר יעלה ויבוא, ואם ככה חסרה לו תפילה והוא צריך לחזור במעריב למרות שאין בזה יעלה ויבוא אז הוא יחזור ויתפלל תפילת תשלומים מיד לאחר מעריב. אז האדמו"ר הזקן מכריע, כיוון שספק ברכות לבטלה ואין לו טעה הכרעה לגבי העניין הזה, ולכן הוא יתפלל תפילת מעריב פעם נוספת, אך בתורת נדבה. השאלה היא מה יקרה בערב שבת שערב שבת זה היה ראש חודש ועכשיו בשבת זה כבר מוצאי ראש חודש והוא לא התפלל. הוא קצת מיהר והוא לא התפלל במנחה.

21:38 דובר 2 הוא שכח לומר יעלה ויבוא ופתאום נזכר בערב שבת שהוא לא אמר יעלה ויבוא. האם עכשיו בשבת הוא יוכל לחזור או לא? הרי לכאורה כמו שאמרנו יש פה מחלוקת הפוסקים. אדמו"ר הזקן הכריע שיתפלל בתורת נדבה, אך מצד שני אי אפשר להתפלל נדבה בשבת. בשבת אין תורת נדבה, לא מקריבים קורבנות נדבה. יש בזה עניינים שהם לא קשורים לשבת. יש בזה איסורי שבת. לא מקריבים בשבת קורבנות נדבה ולכן בשבת תהיה בעיה והוא לא יוכל לחזור על תפילת הנדבה כמו שהוא רצה לחזור כמו שהוא היה עושה ביום חול במקרה כזה. הכריעו הפוסקים שיאמר לחזן במעין שבע שיכוון עליו. זאת אומרת שהחזן במעין שבע יגיד את הכל מילה במילה וגם כן יכוון עליו. הוא יתכוון לצאת ידי חובה ששם זה בעצם ברכה שהיא קצת כוללת את כל שמונה עשרה. מחיה מתים וכולי. יש שם את כל העניינים במעין שבע. אז כך הכריעו הפוסקים שיכוון, יאמר לחזן ויכוון וכך הוא יוכל לצאת בזה ידי חובה. סוג של תפילת נדבה עבור מה שהוא החסיר במנחה של ראש חודש. מה הדין של יעלה ויבוא בברכת המזון בראש חודש? אז הדין הוא בראש חודש שאם לא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון במקום, אז כל עוד לא סיים ברוך אתה בונה ברחמיו ירושלים, אז הוא יוכל מיד להגיד יעלה ויבוא. ברגע שאמר ברוך אתה השם מסיים בונה ברחמיו ירושלים אמן, ואומר כפי שמובא בסידור הרחמן מי שעשה ניסים. כן. אם כבר סיים ברוך אתה השם של בונה ברחמיו ירושלים אמן, אז הוא שם יוכל לומר ברוך אתה השם שמובא בסידור שנתן ראש חודש לעם ישראל לזיכרון. אבל כל זה לפני שהתחיל

23:23 דובר 2 ברכת הטוב והמיטיב. ברגע שהתחיל ברוך של אחרי זה של ברכת הטוב והמיטיב כבר אינו יכול לחזור וזהו הדין המובא בסידור. מה לגבי אדם שאמר יעלה ויבוא בזמן שלא היה צריך? היה לו לדוגמה יום ראש חודש ואחרי זה במעריב בטעות הוא אומר יעלה ויבוא. אז אדמו"ר הזקן מכריע, כיוון שיש פה ספק האם יעלה ויבוא הזה שהוא הזכיר ראש חודש ביום ראש החודש הזה, האם זה ממש מפריע לו לתפילה או שזה סך הכל דיבור בעלמא? אדמו"ר הזקן מכריע שיתפלל שוב בתורת נדבה. אם אדם התפלל מוסף ובטעות קצת חלם, והוא המשיך עד תוכן אין לו דעת של תפילת שחרית. אז הדין הוא שהוא עוצר מיד. הוא לא מסיים שום ברכה באותו מקום. איפה שהוא נזכר הוא עוצר והוא ממשיך ראש חודש עם לחם ונסו של מוסף. בשבת ראש חודש מוסיפים בתפילת אתה יצרת. מה קורה אם אדם פספס ולא אמר אתה יצרת? התפלל תפילת מוסף רגילה. אז אם הוא לא הזכיר כלל ראש חודש, הוא אכן צריך לחזור ולהתפלל, כי יש קורבן של מוסף של ראש חודש, ולכן הוא צריך לחזור ולהתפלל תפילת מוסף. אך אם האדם הזה כן משום מה הזכיר יעלה ויבוא כמו לדוגמא בסידורים של פעם, שהיו סידורים כאלה שהיו צריכים לדפדף לשחרית לסוף שחרית לרצה של שחרית. זה היה פעם אחת מקום שהיה כתוב מרצה עד סוף התפילה. אז הוא אוטומטית הוא דפדף לדוגמא ופתאום הוא אמר יעלה ויבוא. זאת אומרת הוא כן ציין את הראש חודש במוסף. הוא אומנם לא אמר אתה יצרת, אבל הוא כן ציין את יעלה ויבוא. אז הדבר הנכון, כיוון

25:00 דובר 2 שיש פה באמת ספק מה הוא צריך לעשות שאמר לחזן קודם תפילת מוסף של חזרת הש"ץ שיכוון עליו וכמובן הוא יכוון ויקשיב מילה במילה יכוון לשמוע ולצאת ידי חובה. אדם שהתחיל לסעוד בראש חודש ותוך כדי הסעודה יצא ראש חודש. הדין הוא שהוא גם כן בברכת המזון מזכיר יעלה ויבוא. וכמובן שאם הוא יתפלל תפילת ערבית אז הוא בעצם באמצע הארוחה היה מניין התפלל תפילת ערבית. הוא כבר לא יזכיר בברכת המזון את יעלה ויבוא. מה קורה לאדם שהתחיל את הסעודה קודם ראש חודש ועכשיו נכנס ראש חודש תוך כדי הסעודה? אז אם הוא אכל כזית אחרי שנכנס ראש חודש אז הוא יזכיר בברכת המזון גם כן יעלה ויבוא. ולכן ככה צריך באמת לנהוג ולעשות לאכול עוד כזית כדי שהוא יוכל לומר בברכת המזון יעלה ויבוא. השאלה היא שהתחבטו בה הפוסקים מה יהיה במצב של שבת שהתחיל סעודה, פארבריינגען סעודה שלישית ואחרי זה תוך כדי הגיע מוצאי שבת. מוצאי שבת היה ראש חודש, הוא נכנס לתוך ראש חודש. השאלה היא מה הוא צריך להזכיר. ממן אפשר אם זה שבת אז הוא צריך להגיד רק רצה בברכת המזון. אם זה ראש חודש אז הוא צריך להגיד רק יעלה ויבוא. למעשה כתבו הפוסקים שצריך לומר את שניהם, אם כמובן שיאכל כזית אחרי כניסת ראש חודש, ואז הוא יאמר גם את רצה וגם את יעלה ויבוא. ואין הכי נמי, כמו שציינו לפני זה, שאם הוא יתפלל מעריב או שהוא אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול, זה מפסיק לו את השבת והוא יוכל להגיד והוא יצטרך להגיד רק יעלה ויבוא של ראש חודש בלי לומר את

26:40 דובר 2 הרצה.