הלכות קידוש בשבת - הרב אורי למברג שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 נדבר בנושא של קידוש, טומן בחובו כמה עניינים. אני אתחיל מהעניין העיקרי ו... וזה לגלוש ל-לעניינים הנוספים שקודמים לקידוש, דין היין, דין הכלי. דבר ראשון, הקידוש זה ב-ב-בליל השבת, כאן יש חילוק של ליל שבת וליל יום טוב. בליל השבת לעיתים הוא דורש מישהו שיכול להוציא מדאורייתא. כלומר, אם מדובר באנשים שלא התפללו תפילת ערבית, לדעת האדמו"ר הזקן, הקידוש, אה, מדאורייתא, יוצאים בו גם בתפילה. אז אם זה מישהו שהתפלל אז הוא חייב בקידוש רק מדרבנן, אבל אם זה מישהו שלא התפלל, כמו הרבה פעמים האישה, היא לא הספיקה להתפלל, היא שומעת את הקידוש ממישהו שהתפלל כבר תפילת ערבית. אז הוא עכשיו חייב בקידוש מדרבנן. הוא מוציא אותה בזה שהיא חייבת קידוש מדאורייתא, כי היא לא התפללה. עכשיו ככה. בדיעבד, גם מי שבפועל חייב מדרבנן, אבל בכוחו להיות חייב מדאורייתא, כי הרי לפני התפילה הוא גם היה חייב מדאורייתא. אדם כזה יכול להוציא בדיעבד גם מי שחייב מדאורייתא, כיוון שהוא היה יכול להתחייב מדאורייתא. אבל מי שאינו יכול להיות חייב מדאורייתא, כגון שאומנם התחייב לבר מצווה, אבל הוא הגיע לגיל מצוות, אבל אנחנו לא יודעים אם הוא הביא סימנים או לא. מי שכבר התחיל זקנו, התחיל כבר להיות לו זקן, זה, זה בסדר, אפשר לסמוך על זה שהוא הביא סימנים. אה, אבל לפני זה, זה לא פשוט. לפני הרבה פעמים האמא, ב-ב-בעלה נוסע לרבי אז היא מבקשת שהילד, הבר מצווה, בחור, ישיבה קטנה, יעשה לה קידוש, שיעור א' או זה, עדיין לא התחיל זקנו לצמוח. אה, וזה ס-ספק אם הוא הביא סימנים, שתתפלל ערבית. חובה עליה להתפלל ערבית, שתצא ידי חובה מדאורייתא. כי הבן הזה לאו דווקא, אנחנו לא יודעים

03:11 דובר 2 אם הוא הביא סימנים, לאו דווקא אם הוא יכול להיות חייב מדאורייתא. אנחנו לא יודעים. אם הוא הביא סימנים אז הוא הגיע למצוות, הוא חייב במצוות מדאורייתא, אז באמת הוא יכול להוציא אותה. אם לא, הוא גם לא יכול. אז שתתפלל ערבית. אגב, דיברנו שבעלה תמיד מוציא אותה בדיעבד, אבל כיוון שזה רק בדיעבד, מוטב שתתפלל, מוטב שתתפלל תמיד. אם יש אורחים או איזה סיפור, אז זה בסדר, מקבל, אבל אם לא, שתתפלל ערבית ותהיה, תצא ידי חובה דאורייתא, ועכשיו בעלה שחייב מדרבנן יוציא גם אותה. עכשיו נסביר את הסיבה ואת הטעם. מה הסיבה לזה? יש גם מי שחייב מדרבנן. זאת אומרת, הוא כבר יצא ידי חובה, דאורייתא הוא יצא כבר. אבל כיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, אז הוא נחשב חייב מדאורייתא מצד הערבות שלו להו-להוציא את האישה ידי חובה, אז לכן הוא נחשב עדיין חייב דאורייתא. אז אני שואל עכשיו, האם האדם, בעלה חייב בקידוש? הוא הרי יצא בתפילה ידי חובת קידוש דאורייתא. לא על היין שזה דרבנן, אבל מדאורייתא הזכיר קידוש שבח קדושה הוא הזכיר בתפילה והגמרא הזו אומרת שהוא יצא ידי חובה דאורייתא, אבל הוא עדיין חייב בקידוש דאורייתא מצד ערבות. הוא ערב לאישה ומצד הערבות הוא חייב מדאורייתא. הוא חייב הרי ישראל ערבים זה לזה מדאורייתא, לכן הוא יכול להוציא אותה כי הוא עדיין חייב מדאורייתא מדין ערבות. אבל כמו שערב אנחנו הולכים קודם כל לחייב ואחרי זה לערב, ואם החייב לא יכול אנחנו הולכים לערב. אז לכן בדין ערבות זה רק אם החייב לא יכול. אם האישה לא יודעת או היא לא יכולה, אמרנו רושעי רופאים [?] או משהו כזה, או בדיעבד, הערב לא מסתדר

05:50 דובר 2 בדיעבד הערב משלם. אז גם כאן במקרה שלנו, רק במידה והאישה לא יכולה או בדיעבד הבעל יוכל להוציא אותה. אבל, בחור שהגיע לגיל מצוות ולאו דווקא הביא סימנים, אנחנו לא יודעים אם הוא הביא סימנים, בנוגע לדיני דרבנן דינו חזקה דרבנן שהביא סימנים, חזקתו שהביא סימנים זה דין דרבנן, אבל דיני-- ולכן בקידוש דרבנן הוא יוציא אותה. אבל בדינים, אה, דאורייתא לא אומרים חזקה דרבנן, כמו קריאת המן או שופר וכולי וכולי. כל הדינים דאורייתא אנחנו לא ניקח ילד שלא התחיל לצמוח זקנו, שאין לנו וודאות אם הוא הביא סימנים או לא. אז והילד הזה הוא גם לא ערם מדאורייתא, הרי הוא לא מדין, מדין דאורייתא הוא עדיין לא ב-ב-בן מצוות. צריך גם גיל וגם סימנים שבאו אחרי גיל מצוות. אז לכן האם את תצטרך להתפלל ואחרי זה לצאת ידי חובה או אבא להתפלל שלא יהיה חייב מדאורייתא? כן, זה דבר ראשון לגבי חובת הקידוש. עכשיו בליל יום טוב הקידוש הוא מדרבנן, גם בליל וגם ביום החג. והקידוש מדרבנן. בליל ש-ב-א-אה, בליל שבת, זאת אומרת הקידוש הראשון הוא דאורייתא. ביום השבת זה רק בורא פרי הגפן זה ודאי דרבנן. ביום השבת ודאי שיכול להוציא אותה מדרבנן. גם ילד זה חזקה בדיני דרבנן אנחנו אומרים חזקה שהוא ודאי הביא סימנים. קראת על שבת עונג. עכשיו צריכים לדעת שלפעמים ממש, אני אספר לכם מקרה שקרה ואי אפשר היה להתיר את זה ממש רק מהרחמת הספק ממש. זה היה קידוש ליל שבת ואחרי הקידוש הם שתו, אמנם שתו אבל לא הספיקו לאכול. הייתה אזעקה. נכנסו לחדר, לממ"ד. נכנסו לממ"ד. עשר דקות. חזרו, רוצים ליטול ידיים. ההפסקה הזאת של העשר דקות שהם יצאו, האם

08:21 דובר 2 פסלה את הקידוש? אז באמת הגמרא מזכירים אומרים בשולחן ערוך, שאם יצאו ממקום הקידוש, הקידוש לא כשר, אלא אם זה היה זמן מועט. אם זה היה, אם זה, אה, היה ממש תכף ואם יש דעות לכאן ולכאן. ממש יש אומרים שזה ממש זה צריך להיות תכף מהלך ח"י אמה שזה ממש דקות ספורות, דקה ממש. אה, ויש מתירים עד חצי שעה. אז כאן ממש מחמת הספק. רבי חיים לא היה מסתפק אפילו בכבר ביותר מכדי אכילת פרס, שזה שש, שבע דקות לענייננו דרבנן, לדינים דרבנן, כאן זה דין דרבנן. קריאת שמע טוב דרבנן. זה כאן היה יותר משש, שבע דקות. רבי חיים לא, זה ממש תהיה בעיה במקרה הזה, אבל יש מתירים. יש חכמי תמה, זה רבי יעקב עמדין, אבל יש מתירים וכן נמצא בספרי תשובות יש מתירים עד חצי שעה. אין לנו כוח, זה נקרא סמוך. לכן במקרה הזה קשה להגיד לו לחזור על הקידוש אם הוא יכול לשמוע ממישהו אחר יותר טוב. אבל לחזור על הקידוש זה ברכה לבטלה. זה יהיה קשה להגיד לו לעשות. אז ככה, יציאה מהמקום. לחזור על הדין. רק הבאנו מקרה, לחזור על הכללים, על הדין. יציאה מהמקום כל עוד לא עבר זמן היא אסורה לכתחילה, אבל היא לא פוסלת הקידוש אם לא היה שהות ולהשתדל שהשהות לא תהיה יותר מח"י אמה. אכילת פרס, שש, שבע דקות עד חצי שעה. אי אפשר בדיעבד לחייב לעשות קידוש. שישמע קידוש ממישהו אחר לא-- קידוש דאורייתא הוא עשה. זה תפילה או הנוסח בעצמו. השתייה שלו גם עשה. מקום סעודה זה רק דרבנן וכן זה ספק דרבנן. אי אפשר לחייב לעשות קידוש ולהגיד ברכה לבטלה. ספק ברכה לבטלה

10:47 דובר 2 בכל אופן. עכשיו מה ההגדרה של מקום סעודה? מה זה? ממש באותו מקום שבו עשיתי קידוש ממש? אז באמת ככה זה הסעיף. זה הסעיף שאומר שצריך באותו מקום ממש. אתה רוצה מקום אחר? תחשוב בשעת הקידוש שתוכל במקום אחר. ולא היה בדעתך, זה חייב להיות אותו מקום ממש. בדיעבד זה בסדר, כל עוד הוא רואה את מקומו ב-, או שזה באותו חדר. אם הוא עובר לחדר אחר אז ככה. אם לא היה בדעתו והוא עובר לחדר אחר, לדוגמה, בן אדם עשה קידוש בעזרת נשים והוא לא הביא איתו מזון, שום דבר, ואין עוד רביעית בכוס שהוא שתה, אין עוד רביעית. אחרי ששתה עוד רביעית וזהו, הוא גם מאותה כוס. אין לו עוד, אין לו להוסיף. אז הוא עובר לעזרת גברים. הוא חייב לחזור על הקידוש, והוא גם אותם לא הוציא ידי חובה. למה הוא לא הוציא אותם ידי חובה? אמרנו שמישהו שותה מלוא לוגמיו חייב לתת בפועל מהקידוש. הוא לא יצא בפועל מהקידוש. אם הם שתו מלוא לוגמיו ואין בעיה, הוא יגיד להם שתו אתם עכשיו מלוא לוגמיו ואין בעיה כי לי אין, כי לי אין מקום סעודה. אז אני במלוא לוגמיו ששתיתי ולא הוצאתי אתכם. שתו אתם עכשיו מלוא לוגמיו. אחת מהנשים צריכה לשתות מלוא לוגמיו. בסדר גמור. אם היה בדעתו הוא ידע על הכל והוא חשב להמשיך לסעוד בחדר אחר זה בדיעבד בסדר. לא לכתחילה, אבל בדיעבד בסדר, כיוון שזה תחת קורת גג אחד. אם זה לא היה תחת קורת גג אחד גם לא הייתה מועילה כוונתו. הכוונה מועילה רק בתנאי שיש מעלינו קורת גג אחד. והוא הדין אם הוא רואה את מקומו שבו הוא קידש מהמקום

12:50 דובר 2 שבו הוא אוכל, הוא רואה את מקומו גם אם זה חדר אחר, וכאן אפילו אם זה לא קורת גג אחד זה מועיל. אז בואו נסכם. מקום סעודה. אה אם לא היה מדעתו לכתחילה לא לזוז, לא לתמוך. זאת אומרת לאכול, לאכול, ללכת לשירותים ולחזור. בסדר? כן, אבל לא לאכול באותו מקום שבו הוא קידש. אמרנו יציאה לא פוסלת אם זה לא זמן מרובה, אבל אמרנו גם יהיה חבל דמה או יכול להיות שש שבע דקות ודאי שלא, אבל אה אבל יותר מזה זה כבר יהיה רק בדיעבד. זה יוכל ללכת לשירותים ולחזור בסדר אבל אבל לחזור לאותו מקום ממש. אם היה מדעתו בסדר באותו חדר אין בעיה. בחדר אחר תחת קורת גג אחד זה רק בדיעבד. אם אין קורת גג אחד זה... אה נניח הוא חושב על לאכול בבית או זה, זה לא עוזר גם בדיעבד, אלא אם כן הוא רואה את מקומו, גם זה רק בדיעבד. ישנו מנהג חב"ד. הוא מיוסד על מנהגו של הרבי, לכסות את בקבוקי היין בשקית נייר ואשר לכן חב"ד נזהרים מראיית גוי. זה מיוסד על מדרש תלפיות הביאו הדרכי תשובה בהלכות יין נסך שיין שראה אותו גוי הוא פגום לברכה. הוא לא אסור, הוא לא נאסר בשום פנים ואופן, הוא לא נאסר, רק הוא לא משובח. הוא לא נאה. אז קודם כל צריך לדעת שאם צריך ואין משהו אחר אנחנו ניקח גם יין כזה. עכשיו יש לדעת שבראיית גוי זה כבר לא משנה ולא קיבלנו שיש הבדל בין יין מבושל ליין לא מבושל. ולפי מה שראינו מהרבי, הרבי מכסה גם יינות מבושלים. ו... הוא הדין גם, גם לא כתוב בשום מקום שיין שהוא חותם

15:20 דובר 2 חותם בתוך חותם לא פוגם כמו ראיית הנוכרי. עוד מעט נסביר, זה רק כדי לוודא שהגוי לא פתח את הבקבוק. אבל אין כאן שום ודאות. אין שום ביטחון שהגוי לא ראה את היין. אז אה, ברירה היא להקפיד רק לכתחילה. בדיעבד אין, אין, אין שום חשש. אה, זה בנוגע לראיית גוי. בנוגע ליין שהיה פתוח, יין שהגוי נגע בו, הרים אותו, אז נגיד בקיצור, כי זה מאוד נוגע למעשה, שהרבה פעמים העוזרות בבית או שלא שומרות שבת, מחללות שבת בפרהסיה, או שגם הרבה פעמים הן גויות ממש. אה, צריך לדעת שבאם יש לנו יין שהוא היה סגור בלי שום חותם, אבל הוא היה סגור והגוי הרים אותו, הגוי לא אסר אותו. הוא, הוא סגור, גם אם הגוי הרים אותו, הגוי לא אסר אותו. הוא פתוח והגוי הרים אותו, הגוי אסר אותו. כל העניין של חותם בתוך חותם זה כדי להבטיח, אם לא הייתה השגחה, אם אני לא ראיתי אם הגוי פתח את היין, לא פתח את היין, אז נצטרך כאן חותם בתוך חותם כדי להבטיח ולוודא שהבקבוק לא נפתח. אבל אם זה קורה הרבה פעמים, לדידי זו עובדה, ואני יינות לפסח, או זה ה.. הנהג מונית שהוא גוי מביא לי את כל ה.. הארגז של היינות הביתה. ואין בזה שום בעיה. והרבה פעמים גם ה.. לא חתומים גם הבקבוקים של פסח לצערנו, אבל אין בזה שום בעיה. ראיתי, אני ראיתי בעיניי שהוא לא פתח, אין בעיה. עכשיו הבעיה מתחילה, הגוי נמצא בבית שלי והרבה פעמים יש לו יכולת לסגור את הבית מבלי שתהיה יכולת למישהו בחוץ לפתוח. יש יכולת או להכניס מפתח או, או לסגור מבפנים, יש בריחים

18:06 דובר 2 מסוימים. במקרה כזה צריך להקפיד שהיין היה חותם בתוך חותם. אחרת, אם זה היה במקרר, אנחנו לא יודעים מה היה עם זה, זה נאסר. אם לא הייתה לגוי אפשרות לסגור את הבית מבפנים והוא לא ידע אם אני אמור להיכנס או לא, אם נסעתי או לא נסעתי, הוא לא ידע מזה, הוא חשש שאני אמור להיכנס, אז זה לא נאסר. זה נקרא ישראל יוצא ונכנס. אבל במידה והגוי כן יכול לסגור אותו מבפנים, היין מותר רק אם הוא חותם בתוך חותם. עוד אפשרות, יין מבושל, אפילו אם הגוי הרים אותו ואפילו אם הוא היה פתוח זה לא נאסר, כי זה - יין שלא ראוי לניסוך לעבודה זרה. ו.. למרות שזה דיונים בפוסקים, נראה גם להקל ביין מפוסטר. אני לא רוצה להיכנס כי זה לא הסוגיה שלנו, אבל בפרט במחללי שבת בפרהסיה, בוודאי שאפשר להקל במפוסטר, כי גם מחלל שבת בפרהסיה זה רק בספק בדרכי, ב-בפתחי תשובה, ואם זה מפוסטר אז זה כמו ספק ספיקא ואפשר להקל בזה. יש בשאלות ותשובות בעי חיי שכתב אותו רבי חיים בנבנשתי, מחבר כנסת הגדולה ומחבר שיורי כנסת הגדולה. אז הוא כותב שמיץ ענבים בזמנו היו עושים אותו על ידי כך שהיו דורסים ענבים, שמים בתוכם אפר, וזה היה עוצר את התסיסה שלהם וככה זה היה נשאר יין בלתי תוסס, מה שאנחנו קוראים מיץ ענבים. המיץ ענבים שלנו גם נעשה בצורה דומה. מחממים את המיץ, אה, ובעצם בכך, אה, עוצרים את התהליך הטבעי של התסיסה. התסיסה כבר לא תהיה. אומר השאלות ותשובת בעל החיי, ברכתו שהכל נהיה בדברו. זה לא יין. זה יין שהתקלקל. אין בעיה, אנחנו אוהבים אותו בטעם הזה, זה, אבל

20:47 דובר 2 יין - זה לא. אומר נכון, חז"ל אמרו שיין מגתו, יין עוד לפני שתסס, כשר לקידוש. הוא לא מהודר לקידוש. הוא לא מהודר לקידוש, אבל הוא כשר לקידוש, כך חז"ל אומרים. סוחט ענבים, סוחט אדם אשכול ענבים ועושה עליו קידוש היום, מיד, לפני שלושה ימים. אבל זה במידה והוא הולך לתסוס. כאן לא היה איזה, איזה, לא הייתה איזושהי פעולה חיצונית לעצור את התסיסה. שום דבר לא בא מבחוץ ועשה. אבל כאן, כשמשהו בא מבחוץ ועצר את התסיסה, והיין הזה הוא גם לא הולך לתסוס, זה יין מקולקל ולכן ברכתו שהכל נהיה בדברו. ככה דעתו. אה, זה נשאר עדיין דעת יחיד. גם מהרבי מפורש, הוא כותב לחולה שהייתה, לא יכולה הייתה לשתות ארבע כוסות, לא הייתה יכולה לשתות ארבע כוסות בליל הסדר, שתעשה על מיץ ענבים. אז גם הרבי כותב לו כדבריו. אבל, אה, לכתחילה נחשוש להם. הרבי גם כותב את זה רק לחולה. לכתחילה אנחנו נחשוש להם ולכן אנחנו נשתדל לעשות קידוש על יין שמסוגל לתסוס. צריך לדעת שלשיטתו גם יין קל יש לו אותו, אותו משקל. אנחנו עצרנו יין מהתסיסה. ויין מעל עשרה אחוז, אחד עשר אחוז, זה בסדר. זה יין שלא התקלקל. זה יין שאולי יש יינות משובחים יותר ממנו, אבל לא יין שעצרו אותו. ארבעה אחוז זה ודאי, ודאי דינו כמיץ ענבים. זה שנותנים לו שם אחר, יין קל, זה לדעת פשוט שאלות ותשובת בעל החיי זה אותו דבר ממש. לסיכום, בשעת הצורך כן, שלא בשעת הצורך להדר אחרי יין שיש לו יותר מעשרה אחוז אלכוהול. נדבר קצת בנוגע לצבע היין. ידוע שיטת הרמב"ן שיין לבן פסול לקידוש, ובשולחן ערוך זה הובא, נאמר שאין המנהג כן. אין

23:27 דובר 2 המנהג כדעתו להגיד שיין לבן פסול, ואדמו"ר הזקן השמיט את דעתו. נראה שהוא גם לא צריך לחשוש לה, אף כי גם אדמו"ר הזקן אומר שיותר מהודר לקחת יין אדום. זה גם אדמו"ר הזקן אומר, אבל לא צריך לחשוש לדעתו שזה לא... יין, יין מתוק. לדעת הרמב"ם, הרמב"ם מביא שיש אומרים שזה פסול. יין, יין מבושל וכן הלאה, יין מבושל, אבל אין הלכה כן. רוצה לחשוש? יכול לחשוש, אבל בזה אין הלכה כן. ידוע שאדמו"ר הזקן בסוף ימיו חזר בו מהמידות שהוא כתב בשולחן ערוך, בעקבות זה שהוא מדד את שיעור גריס ונתן מידות חדשות. אבל גם בהם יש קצת להסתפק בכוונתו. ידוע, רבי חיים נאה כותב שמונים ושש, אבל גם הוא, אה, כותב שייתכן שזה, אה, הוא כותב שזה שמונים ושש, וייתכן שזה מאה עשרים. בכל אופן, כיוון שמצאו, אה, שהגביע של הרבי הריי"צ היה מאה, מאה מיליליטר, מאה סמ"ק, על מאה סמ"ק בוודאי אפשר לסמוך. אה, אף על פי שאני בעצמי מדדתי את ה, אה, גביע שהוא בדיוק הדמות של הגביע של הרבי, זה בדיוק מאה חמישים כדעת החזו"א. ידוע פסק החזו"א, אמה בת נפש חיה, שהכמות היא, הכמות של הרביעית היא גדולה יותר, היא מאה חמישים. זה השיעור של הכוס של הרבי. עכשיו, אבל קשה להאמין שהרבי חושש לשיטה הזו, כי הרי אם זה בדיוק מאה חמישים בגביע וחסר טיפת יין, אז זה כבר לא מאה חמישים. למה לקחת מאה חמישים בדיוק? אבל זה, זה, זה הגודל של ה... עכשיו צריך לדעת שרביעית נוגע רק לקידוש, לא נוגע לשתייה. השתייה של היין אחרי הקידוש די במלוא לוגמיו. מלוא לוגמיו זה בעצם אנחנו מנפחים, אה, חצי, אה, מנפחים, מנפחים חצי פה

26:28 דובר 2 והיין שנכנס בהם זה היין שהוא מלוא לוגמיו. אין דין שתיית רביעית ב, וגם לא רוב כוס. זו טעות, רוב כוס. רוב כוס הכוונה רוב רביעית, זה לשון הגמרא. רוב רביעית. לא נאמר בשום מקום שצריך לשתות רוב כוס. נכון, יש סיפור באמת, רבי, אבל לא יודע מי לקח על המחויבות של האדמו"ר הזקן. אה, זה לא סיפור על רבותינו נשיאים. האדמו"ר הזקן פעם אחת עשה קידוש על, על משקה בקערה ושתה רוב כוס, הוא שתה את רוב הקערה. אבל זה לא דבר, לא כתוב בשולחן ערוך, לא כתוב בשום מקום, ואנחנו לא יכולים להיות אחראים על סיפורים שאנחנו לא יודעים מאיפה הגיעו. אז זה די במלוא לוגמיו ברור. לא צריך לשתות יותר. אה, וזה נוגע הרבה פעמים למעשה. אנחנו, מי שאין לו או לא יכול, אה, אין לו, אה, לאכול כזית סעודה במקום הקידוש, אז הוא צריך לשתות רביעית נוסף על מלוא לוגמיו. בדיעבד אפילו רביעית אחת, אבל רביעית בטוח. אז האדם הזה צריך להקפיד ש-ש-שהשתייה שלו באמת תהיה רביעית. רביעית חוץ ממלוא לוגמיו או בדיעבד אפילו כולל המלוא לוגמיו, אבל זה לשתות רביעית. עכשיו עוד יותר מחדש האדמו"ר הזקן על פי המגן אברהם, שלא רק הגביע צריך להיות רביעית, ולא רק שהיין בעת הקידוש צריך להיות רביעית, אלא היין בעת השתייה צריך להיות רביעית. אמרנו, השתייה בעצמה לא צריכה להיות... השתייה בעצמה מספיק שהיא תהיה מלוא לוגמיו, אבל את המלוא לוגמיו חובה לשתות מתוך כלי שהוא רביעית ומתוך יין שהוא רביעית. זה נוגע למעשה, אנחנו צריכים למזוג ל-ל-לאנשים ששומעים את הקידוש. וזה לא חובה, אבל עידוד מצווה לתת להם גם לשתות מהקידוש. ומישהו נתן להם, עוד מעט נדון

28:54 דובר 2 אם צריך לתת לפני, צריך לתת אחרי השתייה של ה... של המקדש, אבל נניח שהוא נתן להם לפני ועכשיו חסר לו. יש לו מלוא לוגמיו, אבל חסר לו ברביעית. זו שאלה גדולה מאוד. מה זה שאלה? אם באמת חסר לו ברביעית, זו שתייה לא בסדר, לא בסדר. ימלא וישתה, ימלא את הכוס שתהיה רביעית וישתה. אז גם אל"ף, הכוס צריכה להיות רביעית, היין בעת הקידוש וגם בעת השתייה צריך להיות רביעית, למרות שהשתייה בעצמה מספיק שהיא תהיה מלוא לוגמיו. מלוא לוגמיו, אמרנו, רבי שמעון מזרחי מנהרבעך[?] אומר שהכי טוב זה למלא את כל הפה ואז לרוקן לתוך כוס ולמדוד חצי מזה. למדוד חצי מזה, זה, זה מלוא לוגמיו של הבן אדם. אמרנו, השומעים מן הדין לא צריכים לשתות, אבל עידוד מצווה שהם ישתו מיין לא פגום. ולכן נאמרו כמה אופנים, אה, איך אפשר שישתו מיין לא פגום אחרי שאני שתיתי ממנו? דבר אחד, שישתו מתוך הגביע שלי. כך משמע מאדמו"ר הזקן בהלכות ליל הסדר שמהגביע עצמו אין דין פגום. רק בכלי אחר יש דין פגום. בגביע עצמו שאני שתיתי ממנו ועשיתי עליו קידוש, אז אין בו דין פגום. אם לפני הקידוש מישהו שתה ממנו, אז אני לא יכול לעשות עליו קידוש כי זה נפגם, לא בעת עשיית הקידוש, אבל אם זה, אמ, אני עשיתי עליו קידוש, קידשתי ושתיתי ובאותו כוס זה לא נפגם. אם העברתי את זה לכוס אחרת אז היין הזה פגום. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה להוסיף ליין. אפשרות שלישית, לתת להם לפני שאני שותה. אבל אומר אדמו"ר הזקן בסעיף קצ"ה, אם אני נותן להם לפני שאני שותה, זה רק אם אני נותן להם לא מעט. אם אני

31:10 דובר 2 שופך להם מעט זה נראה כאילו היה דבר מלוכלך בכוס ואת זה שפכתי וזה גנאי לכוס. לתת להם יותר, לתת להם בכמות נדיבה ולכן צריך להקפיד שתישאר רביעית גם אז בכוס ואז המלוא לוגמיו שאני שותה זה מלוא לוגמיו שהוא מתוך רביעית ולכן הוא... עכשיו בנוגע לטיב הכלי. זה נכון שכותבים שכוס הברכה צריכה להיות כוס נאה. לכן להשתדל שזה לא יהיה כוס חד פעמית וכולי. אבל צריך לדעת שזה לא לעיכובא. הכלי הוא לעיכובא, חייב להיות כלי, אבל כלי חד פעמי הוא כלי, הוא ודאי כלי. גם לא מקבל טומאה ולא, לא כלי חשוב, אבל הוא כלי. גם כלי חרס הם לא מקבלים טומאה, אבל הם כלים. יש כאלה שהחליטו לשים בכלים חד פעמיים כלי בתוך כלי עם הכוונה פשוט שהוא יחזיק יותר טוב את היין, בסדר. אחרת הוא אולי את האחזקה הוא מתכווץ או משהו כזה, זה בסדר. אבל אם לא זה הידור לא נכון ולא, לא צריך להכניס דברים לא, שאין להם בסיס ואין להם יסוד. צריך לדעת שבכ-, כאן יש גם הבדל בין קידוש להבדלה. אמרנו שבקידוש אין חיוב לשתות רביעית. בהבדלה בגלל נכון שאין חיוב לשתות רביעית גם בהבדלה, אבל מצד אחר לפעמים יהיה חיוב. ידוע יש ספק בשולחן ערוך מה מחייב ברכה אחרונה במשקה חשוב כמו יין? האם כזית או רביעית? ולכן אם שתיתי בהבדלה כזית ולא רביעית, אז, אה, כאן אני נכנס לספק. כדאי לשתות רביעית ולברך ברכה אחרונה בהבדלה, אבל בקידוש שממילא מברכים ברכת המזון וזה ה..., באמת בקידוש אם באמת אותו סיפור עם קידוש אז אותו דבר ואין יין אחר כך לשתות בתוך ה..., צריכו לברך עליו בספק אז אותו דבר.

33:55 דובר 2 אבל מצד הקידוש בעצמו אין שום שאלה. ידוע בשולחן ערוך הובאו עוד שתי אפשרויות לקדש. לקדש על, על חמר מדינה, על יין המדינה. נדבר על ההגדרות. וכן לברך עוד אפשרות לעשות קידוש על חלה, על פת. דבר ראשון בשולחן ערוך, כיוון ש... אה, בראשונים זו מחלוקת שלמה גם בנוגע לפת וגם בנוגע לחמר מדינה. אז בשולחן ערוך נאמר בצורה חריפה מאוד לא לעשות קידוש על חמר מדינה, אלא אם כן אין בכל העיר, אה, יין. עד כדי כך. ואותו דבר על פת. כלומר גבישת הדעת. הבדלה כן. עוד מעט נדבר על הבדלה, אבל בנוגע לקידוש זה ממש, אה, אמירה חריפה. בנוגע לחמר מדינה יש עוד בעיה גדולה. אדמו"ר הזקן גם בהלכות קידוש וגם בהלכות ברכת המזון, שם הוא אומר... שאין מושג של חמר מדינה כל עוד יש יין במדינה. חמר מדינה זה רק באם היין הוא איננו חמר מדינה. אם נהוג להביא את היין לשולחן בכל מיני שמחות וכולי וכולי, אין מושג של חמר מדינה. זאת אומרת, נגיד יותר נכון חמר מדינה זה רק בהיעדר יין. לא בהיעדר יין שבת זו או שבת אחרת. או לי בעצמי אין יין. זה בהיעדר יין במדינה הזו. היין לא משמש כחמר מדינה במדינה הזו. נכון, האדמו"ר הזקן הביא שתי דעות. האם זה צריך להיות שאין יין לגמרי במדינה או שיש אין יין בשנים מסוימות, בתקופות מסוימות, אבל זה בתנאי שאין יין. אין מושג. נכון שמביאים פוסקים אחרים וכולי וכולי. גם יש מביאים תשובה של הרבי לאיזשהו חייל שנמצא במרחקים ושאל על מה לעשות קידוש. הרבי אמר לו על בירה, אבל זה שוב חייל שנמצא במקום שאין יין, אין יין שם באלסקה

37:10 דובר 2 בכל מיני מקומות. להכיל או לחבר גם יין וגם חמר מדינה אי אפשר. אני אתן דוגמה מעשית ממש. יש הרבה פעמים שתשעה באב יוצא ביום ראשון, או שהוא נדחה או שמלכתחילה ביום ראשון, ואז אנשים שצריכים להפסיק את הצום מסיבות מסוימות חולים וכיוצא, צריכים לעשות הבדלה, הבדלה. אז הם מניחים שכיוון שהבדלה אפשר לעשות על חמר מדינה לא כמו קידוש, זה מחלוקת הראשונים ובהבדלה כולם מודים. אז הם יעשו על חמר מדינה וככה לא ישתו יין בתשעה באב שזה כמו סטירה לתשעה באב. יפה מאוד, אבל לאדמו"ר הזקן אין מושג של חמר מדינה כל עוד יש יין. בנוגע לפת אז לבד שמחלוקת הראשונים זה בסדר. דבר ראשון צריך לדעת שבקידוש היום זה פחות טוב. בקידוש הלילה עוד יותר טוב, כי לפחות בקידוש הלילה יש ברכה שלמה של הקידוש. אבל בקידוש היום שזה רק ברכת המוציא, הקידוש הוא רק הברכה של המוציא. אז אין כאן שום היכר שעשו קידוש, רק סעודה. אז לכן זה עוד פחות טוב. אז אם אין ברירה, אם יש לנו ברירה, יש לנו כוס אחת של יין. אנחנו לא יודעים אם ביום או בלילה כוס אחת נשאיר אותה ליום. בלילה נעשה קידוש על פת. לפעמים בטעות נאמרו כמה מילים, נאמרו כמה מילים בטעות. בין הקידוש לשתיית המקדש. אז מקובל לחשוב שלא יוצאים ידי חובת קידוש. זה נכון ולא נכון. עדיף אם הדיבור היה כיוון שהסחתי את דעתי משתיית המקדש. חשבתי ששתה כבר. אז באמת הדיבור הזה פוסל. אם הדיבור היה בטעות, אבל אני ידעתי שהוא הולך עוד לשתות. זה בסדר. לא הסחתי את דעתי. זה בסדר. ועוד יותר, אפילו המקדש בעצמו המקדש בעצמו דיבר, אבל לא הסיח

40:05 דובר 2 דעתו מהשתייה. זה בסדר ויוצא ידי חובת, יוצא ידי חובת קידוש. נוסיף, מה עם הדברים שאין לעיכובא לשומרים בקידוש? דיברנו על דיבור שלפעמים זה לעיכובא, לפעמים זה לא, עם היסח הדעת, אם לא היסח הדעת. אבל בנוגע לברכת הגפן, ברכת הגפן ביום היא לעיכובא. זה הקידוש. בלילה, בליל שבת זה לא לעיכובא. גפן. אם לא שמעו את זה, לכן בהבדלה בלילה זה לא לעיכובא. הברכה העיקרית המקדש חייב להגיד אותה, אבל השומעים יצאו גם מן הציבור.