מלאכת הבורר בשבת - הרב יצחק מוזגורשווילי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו בעזרת השם יתברך נלמד קצת על הלכות בורר בשבת ואם הזמן ייתן אז גם ביום טוב. כידוע לכולם שיש בשבת שלושים ותשע מלאכות ותולדות ואחד מהמלאכות שבשבת זה מלאכת הבורר. ידוע לכולם שכל המלאכות שהיו במשכן, בזמן עכשיו אנחנו נמצאים בפרשיות כאלה שמדברים על הקמת המשכן. אז כל אותם המלאכות שהיו לצורך הקמת המשכן, משם נלמדים המלאכות של שבת. היכן היה הבורר במלאכת המשכן? אז אומר האדמו"ר הזקן שהבורר הוא מאבות מלאכות, שכן במשכן היו בוררים הפסולת מתוך הסממנים, היו סממנים שהיו עושים מהם צבעים גם לקטורת וגם לצבעים, אז היו בוררים את הפסולת מתוך הסממנים ולפי אותו דרך שהיה במשכן אסור לעשות את זה בשבת וזה נקרא מלאכת הבורר. יש, יש מהתורה מלאכת בורר בכמה וכמה אופנים וגם יש איסור מדרבנן וגם יש היתר. כמובן שאנחנו נלמד. הכלל המנחה אותנו בהלכות בורר כך, שמה שהוא דרך אכילה התורה לא אסרה, אבל מה שהוא דרך ברירה התורה אסרה. השאלה הגדולה היא מה נקרא דרך אכילה ומה נקרא דרך ברירה? אז האדמו"ר הזקן כותב בסימן שי"ט שכל הבורר פסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת, אפילו כדי לאכול לאלתר, חייב. זאת אומרת שאם בן אדם יש לנו תערובת של פסולת ואוכל, בן אדם כעת מוציא את הפסולת מתוך האוכל, הוא מוציא את זה אפילו ביד אחת, אפילו כדי לאכול את האוכל שנשאר בצלחת או בקערה, בכל זאת זה יש בזה איסור תורה, חייב. המילה חייב פירושו הרי יש לנו מהתורה בהלכות שבת שלושה אופנים של חיוב. אחד מי שעושה בשוגג אז הוא חייב קורבן חטאת. השני, מי שעושה במזיד בלי התרעת עדים, אז לא עלינו זה חיוב כרת. מי שעושה בהתרעת

02:34 דובר 2 עדים אז חיוב סקילה. זה אחד כל פעם שאומרים חייב הכוונה זה איסורו מדאורייתא לחיוב אחד מהאופנים הנ"ל. אז לברור פסולת מתוך אוכל זה אפילו ביד, אפילו בשביל הכוונה שלך לאכול את מה שנשאר בצלחת זה אסור מדאורייתא, כי זה ממש דרך בורר ואסור. אבל ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר שהבורר אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר אינו חייב, וכן אם בורר בנפה או בכברה שזהו דרך ברירתו. זאת אומרת, נגיד בן אדם יש לו תערובת של אוכל ופסולת, ועכשיו הוא מוציא את האוכל מתוך הפסולת, אבל הוא מוציא את זה בכלים המיוחדים לברירה, כגון נפה וכגון כברה. נפה זה חורים יותר דקים, כברה זה חורים יותר גדולים, אבל שניהם זה כלים מיוחדים לברירה שאתה שם למעלה משהו ואתה מנפה את זה, וחלק המנופה יוצא למטה והחלק הלא מנופה נשאר למעלה. אז מי שעושה את זה בשבת, אפילו בשביל לאכול לאלתר גם כן, זה אפילו שהוא מוציא פה עכשיו את האוכל מתוך הפסולת. אז היות והוא עושה את זה בכלי אז יש בזה איסור תורה, ואם הוא עושה את זה בכלים שהם לא מיוחדים לברירה, אבל כגון קנון ותמחוי שמובא במשנה והאדמו"ר הזקן מביא את זה אז זה איסורו מדרבנן. זאת אומרת, גם כאשר בן אדם מוציא אוכל מתוך פסולת ולא ביד, אלא הוא מוציא את זה עם כלי שהוא לא מיוחד לבררה, אבל אפשר לברור דרכו, גם זה אסור מדרבנן. ועל מה דוחק חכמים אסרו בזה? כי חכמים אמרו שאם אתה תיתן לבן אדם לברור בכלים שהם לא מיוחדים לבררה, יכול להיות שאדם יבוא למצב שלברור גם בכלים המיוחדים לבררה. ואם הבן אדם מוציא את האוכל מתוך הפסולת בשביל לא

04:46 דובר 2 לאכול מייד, אפילו שהוא מוציא אותו ביד, היות והוא לא מוציא אותו בשביל לאכול מייד, אז זה גם כן נקרא דרך בררה וזה אסור. אז האופן היחידי שיהיה מותר לבן אדם לברור בדרך המותרת מהתורה זה כאשר מוציא את האוכל מתוך הפסולת ובידו כדי לאכול לאלתר. אם לסכם את הדברים עד כאן, צריך שיהיו שלושה תנאים כדי שבן אדם יוכל לברור בין אוכל לבין פסולת. האחת, שהוא מוציא אוכל מתוך הפסולת ולא להיפך. זאת אומרת, דהיינו שלא פסולת מתוך האוכל. השנייה ש-- התנאי השני הוא שהוא מוציא את ה-אוכל מתוך הפסולת ביד ולא בכלים, והתנאי השלישי שהוא מוציא את זה כדי לאכול לאלתר. מה זה הגדר של לאכול לאלתר? זה יש בזה כמה וכמה דעות באחרונים, אבל הרמ"א כותב וגם ככה מובא באחרונים, שכאשר האישה נותנת את דעתה שהבעל ירצה מבית הכנסת לבוא הביתה ואז היא מתחילה להכין את השולחן, אז זה נקרא סמוך לסעודה. זאת אומרת, אין הכוונה לאלתר, דווקא שכבר יושבים בסעודה שאז יהיה מותר, אלא כאשר יש סמיכות דעת שהבעל עוד מעט יגיע הביתה. אז בזה עצמו יש מחלוקת כמה מה זה הגדר הזה של לאלתר. אז מובא באחרונים שלא כדאי לעשות את זה לכתחילה יותר משעה לפני הסעודה, אלא סמוך לסעודה, שעה, בין חצי שעה לשעה סמוך לסעודה זה נחשב לאלתר. יותר מזה זה כבר לא נחשב לאלתר. פעם שאלו אותי שאלה, היה אדם שהוא שירת בבסיס של חיל האוויר והוא אמר שהטייסים מפונקים, צריך לקלף להם ביצים, זה לא מכבודם לקלף ביצים. זה היה בשבת. אז הוא היה טבח. אה, הוא אומר, יש לי שמה שלוש מאות חיילים בבסיס. אם אני אתחיל לקלף חצי שעה

07:00 דובר 2 לפני הסעודה אני לא אגמור. אז איך אני, מתי אני יכול? מתי מותר להתחיל? אז בשמירת שבת כהלכתה מתייחס למצב הזה. זה גם יכול להיות אצל כל אחד בבית כאשר מגיעים אורחים הביתה. אז כאשר יש אנשים מרובים בבית אז להתחיל לברור ולהתחיל להכין זה לוקח יותר זמן לכמות של אנשים מאשר לכמות מעטה של אנשים, ולכן ההלכה אומרת שכמה שאתה חושב שהזמן צריך שתוכל להכין את המאכל סמוך לאכילה, נגיד אתה צריך חצי שעה, שעה, זה הזמן שאתה צריך לקלף את כל כמות הביצים האלה, זה נקרא סמוך לאכילה. אז אם אתה חושב שאתה צריך יותר משעה, אבל זה נקרא, אתה מתכנן את זה בשביל האוכל, זה לא בשביל שיהיה לך זמן פנוי אחר כך, אז זה הגדר שזה יהיה מותר. ואגב, אני גם אגיד פה כבר את ההלכה הזאת, כי הזכרנו לקלף ביצים. אה, היות והביצה אי אפשר לאכול אותה מבלי לקלף תחילה את הקליפה, אז לקלף את הביצה כאשר עושים את זה סמוך לאכילה זה נקרא דרך אכילה וזה לא נקרא דרך ברירה. אבל כאשר נגיד מקלפים את הביצים הרבה הרבה לפני האוכל, נגיד בבוקר האישה מקלפת כדי שצהריים כשהבעל יגיע הביתה זה כבר יהיה מקולף והכל, זה כבר נקרא ממש דרך בורר, כי זה לא סמוך לסעודה. אותו דבר לא רק בביצים, אלא בכל דבר שצריך לקלף ורוצים לקלף ואפילו שהוא נאכל כמו שהוא חי, למשל מלפפון. אפשר לאכול אותו עם הקליפה או תפוח, אפשר לאכול אותו עם הקליפה. הקליפה היא לא הכרחית, אז זה לא משנה לנו. אם בן אדם מקלף את זה אז אה מגלה דעתו שכעת הקליפה לא נאכל לו. ממילא בהלכה כתוב

09:07 דובר 2 שככה ככה פוסקים להלכה למעשה גם האדמו"ר הזקן פוסק ככה, שגם בדבר שיש לו קליפה ואתה מוריד את הקליפה ממנו, כן? אמנם זה מין אחד וכדומה, הכל טוב ויפה, אבל היות ואתה כעת לא רוצה את הדבר הזה, אז אם אתה עושה את זה סמוך לאכילה זה דרך אכילה, אבל אם אתה עושה את זה הרבה לפני האכילה, אז זה כבר לא נקרא דרך אכילה, זה כבר נקרא דרך ברירה ולכן הדבר יהיה אסור. הנפקא מינה היוצאת מזה זה למשל אישה רוצה להכין סלט, לחתוך סלט חי לכל המשפחה לאכול או בערב שבת אחרי קבלת שבת או שבת בבוקר בשביל להכין לסעודת הבוקר. מתי האישה יכולה להתחיל לקלף ולהכין את כל הדברים האלה? אז ההלכה אומרת כאשר היא נותנת בדעתה שבעלה עוד מעט יצא מבית הכנסת לבוא הביתה, בערך בין חצי שעה גג שעה לפני הסעודה, אבל לא יותר מוקדם. כי אם עושים יותר, יותר מוקדם זה כבר לא נקרא לאלתר, ואמרנו שצריך שלושת תנאים כל הזמן כדי שהברירה תהיה מותרת, שזה להוציא את מה שאתה רוצה מתוך מה שאתה לא רוצה, דהיינו את האוכל מתוך הפסולת. והדבר השני זה להוציא את זה ביד, והדבר השלישי זה שזה יהיה לאלתר. וכעת אנחנו נדון קצת בפרטי הדברים. יש אה דין בורר, יש כאשר יש לנו תערובת של כמה סוגים, אפילו שני מיני אוכלין. כן, יש תערובת של שני סוגי אוכלין, וכאשר וכמו שהמילה תערובת כלשונו שזה מעורבב אחד עם השני, ולכן נגיד יש סלט, יש שמה מלפפון, עגבנייה, בצל, גמבה וזה עוד כל מיני ירקות שכל אחד אוהב איך אז אוהב ונגיד יש אחד שהוא לא אוהב בצל. אז השאלה מה

11:17 דובר 2 עושים? אז להוציא את מה שאתה לא אוהב מתוך מה שאתה אוהב אפילו ששניהם אוכל, אז האדמו"ר הזקן פוסק שאף על פי שגם זה אוכל וגם השני אוכל, ולהיות וזה שני מינים ואין מעורבים, אז מה שאתה לא רוצה זה נחשב לפסולת ביחס למה שאתה רוצה, ולמה זה אסור? חל על זה כל המ-- כל אותם הדינים של הברירה, ולכן אסור לעשות את זה אה גם כשאתה רוצה סמוך לאכילה ומה שעכשיו נשאר לך באוכל. אז מה אתה עושה? אתה הולך להוציא את מה שאתה רוצה. נגיד אתה אוהב מלפפון ועגבנייה ואתה לא אוהב בצל, אז תוציא את המלפפון ואת העגבנייה, והבצל שיישאר שמה ולא להיפך. והדברים האלה הרבה לפעמים אנחנו מרוב שאנחנו רגילים בסדר האכילה שלנו, מה שאנחנו לא רוצים אנחנו מזיזים לצד וכדומה, אז אפשר חלילה בטעות לבוא לידי איסור בורר. איסור בורר זה אחד האיסורים שקשה מאוד מאוד לאדם להיזהר בהם אלא אם כן הוא באמת לומד את ההלכות האלה כמו שצריך. אה אז הקדוש ברוך הוא גם כן נותן סייעתא דשמיא, שבן אדם שהוא נזהר בדברים ויודע את ההלכה אז הוא נשמר מזה. אומר האדמו"ר הזקן ש... אין איסור בורר, אני אקרא בלשונו ואני אסביר. אין איסור משום בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך. אבל אם בורר אוכל מאוכל אפילו אינו חפץ לאכול כלל אלא אחד מהם, והשני נוטלו וזורקו, אינו נקרא פסולת משום בשביל כך הואיל והוא ראוי לאכילה, ולפיכך מותר לברור אותו מתוך האוכל שחפץ לאכול, ואין בזה משום בורר פסולת מתוך האוכל. אה אני אסביר את הדברים. כאשר יש לנו אוכל ופסולת ואתה בורר את האוכל מתוך הפסולת ולא לאכול לאלתר וכדומה,

13:34 דובר 2 אז זה נקרא דרך ברירה. אבל יש לנו אוכל, שני סוגים מאכלים, ואתה לא חפץ לאכול אף אחד מהם ואתה רוצה להפריד אותם לא בשביל לאכול ולא בשביל כלום, אז אומר האדמו"ר הזקן שאין בזה משום ברירה, כי אתה לא מתכוון לברור פה כלום. הברירה היא כאשר אתה בורר אחד מהשני כדי לאכול אחד מהם ואת השני לא. אבל כאשר עכשיו בהפרדה הזאת אתה לא מתכוון לאכול אף אחד מהם, אתה רק רוצה שיהיו מופרדים, אז בזה אין בעיה. אחת הנקודות שיש באיסור בורר, שאיסור בורר שייך אה לא רק במאכלים, אלא איסור בורר שייך גם כן בכלים ולבגדים ובספרים, ואני אסביר. למשל, יש תערובות של סכינים, מזלגות, סכו"ם מה שנקרא, כפות, ובן אדם רוצה לעשות סדר, הכל מעורבב והוא רוצה לסדר ולהפריד בין הסכינים ובין המזלגות ובין הכפות. אז אם הוא מפריד אותם בשביל למשל הוא רוצה להוציא עכשיו מה שהוא צריך, אז אין בעיה שיוציא את זה וישתמש איתו כמו במאכל, כי הכלל הוא כזה: כאשר יש לך שני מינים מעורבים, המין שאתה רוצה זה נקרא האוכל, והמין שאתה לא מעוניין בו אפילו שגם הוא ראוי לאכילה, אז זה נקרא פסולת. אותו דבר גם בכלים. אז אם אתה מוציא מזלג בשביל להשתמש איתו אין בעיה. אתה מוציא סכין בשביל להשתמש איתו, אין בעיה. אבל אם אתה מפריד ביניהם בשביל לעשות כל דבר במקום שלו, אז זה כבר נגיד אתה רוצה לשים סכין במקום של הסכינים ומזלג במקום של המזלגות, לכן אז זה הדרך, אז פה צריך לדעת להיזהר שזה אסור כי זה ממש דרך בורר. אבל בעדיין למשל אתה לא ממיין אותם, ולמה? כל מה שבא לך ביד

15:49 דובר 2 אתה ישר שם אותו. בא לך סכין? אתה שם אותו במקום של הסכין, בא לך מזלג ביד אתה שם אותו במקום של המזלגות וכן על זה הדרך. זה כבר לא נקרא דרך בורר. כל הבעיה זה כשאתה ממיין, אתה מזיז פה, מזיז שם, מיין אותם וכולי. אותו דבר גם אם יש כביסה שהצטברה בחדר כביסה או בחדר ארונות לא משנה, והכל מעורבב אחד עם השני, ואתה רוצה למיין, לשים כל, כל סוג של בגדים במקום שנראים מעורבבים אז להפריד אותם יש בעיה כי זה בורר. כי מה שאתה עכשיו עושה את המיון הזה זה נקרא ממש הברירה וצריך להיזהר בזה. אבל אם אתה הוציא כל מה שבא לך ביד ואתה לא ממיין אותם, ואז אתה שם כל דבר במקום שלו, כמו שאמרנו לגבי הכפות והמזלגות גם כן זה בסדר. יש גם כן לגבי ספרים. הגאון מוילנא זכרונו לברכה פוסק בספר שו"ת כמדומני בסימן ח', זה הלשון שלו, 'כשם שיש איסור ברירה באוכלים כך ישנו בשאר דברים המעורבים עם פסולת שלהם, או שהם שתי מינים מעורבים, כגון אם היו לפניו שתי מיני כלים מעורבים ורוצה לברור מין אחד מחברו כדי להשתמש בו, הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת, וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת ולא להיפך אף על פי שאחד מהם גדול מחברו וניכר בפני עצמו, וגם צריך שיברור כדי להשתמש בו לאלתר כמו שהתבאר בשני מיני אוכלין'. הסבר הדברים הוא כך אם יש לנו למשל בגדים מונחים אחד על השני ובן אדם רוצה איזה בגד מסוים, אז אומנם זה נקרא הכל שם כללי אני של בגד אבל זה שני בגדים שונים. אז הבן אדם שרוצה להוציא בגד

17:53 דובר 2 אז הוא צריך לדעת שעליו להוציא את מה שהוא רוצה ולא להוציא את מה שהוא לא רוצה, וגם את זה הוא צריך לעשות סמוך ללבישה. דהיינו, אם אדם רוצה ללבוש חולצה מסוימת בבוקר כי החולצה שהוא לבש בלילה היא דחליל[?] לו וכדומה, ומכל סיבה אחרת שהיא אז הוא לא יכול להוציא חולצה מהמדף או על הקולב. עוד מעט אני אדבר על הקולב שיש בזה קצת שונה, אבל בעיקרון זה ככה. ולהזיז את החולצות שהוא לא רוצה כדי להגיע לחולצה שהוא רוצה ואז להכין או להשאיר אותה ככה בשביל שלבוקר זה יהיה מוכן, כי זה פשוט מאוד. זה כמו שני דברים שאחד אתה רוצה והשני לא רוצה. אמרנו שמה שאתה לא רוצה זה נחשב לפסולת ומה שאתה רוצה זה נחשב לאוכל. אז גם בבגדים זה אותו דבר, כי ברגע שאנחנו פוסקים להלכה שגם בכלים יש איסור בורר, אז גם בבגדים בן אדם צריך להיזהר ולברור ולהוציא את מה שאתה רוצה סמוך ללבישה. אלא מה? בגדים שתלויים על קולב יש דין, המשנה ברורה מביא את זה. מה הדין אם יש לנו למשל פירות גדולים שהם מונחים אחד על השני, נגיד יש תפוחים, יש אגסים, יש עוד כל מיני סוגים של פירות, ונגיד התפוח מונח על האגס ואתה רוצה לאכול את האגס ואתה לא רוצה להשתמש בתפוח כרגע. האם מותר להזיז את האגס הצידה כדי להוציא את התפוח הצידה כדי להגיע לאגס או לא? אז הוא מביא את זה שהיות ופה כל פרי הוא ניכר בפני עצמו ואינו בתערובת, זה שהוא מונח עליו זה לא הופך אותו לתערובת. תערובת זה אחד מעורבב עם השני כמו קטניות וכאלה דברים, דברים קטנים שהם מעורבבים

19:51 דובר 2 אחד עם השני. אז המשנה ברורה אומר שאין פה תערובת ואתה יכול להזיז את הפרי העליון כדי להגיע לפרי התחתון. זה כמו אומר כמו שמותר לקלף פרי, למשל תפוז, אתה רוצה לקלף אותו. אז מה הדין? אז אם אתה עושה את זה סמוך לאכילה זה מותר כי זה דרך אכילה ולא דרך ברירה. הרי אמרנו בתחילת השיעור שהכלל בהלכות בורר זה דרך אכילה מותר, דרך ברירה אסור. אז מה זה נקרא דרך אכילה? שאתה מקלף את זה סמוך לאכילה. היה אתה מוריד את הקליפה והקליפה לא ראויה וזה פסולת. כן, בכל זאת אנחנו אומרים היות ואתה לא יכול להגיע לאוכל מבלי לקלף את הפרי, אז אם זה סמוך לאכילה זה נקרא דרך אכילה. ככה זה בכל דבר. אז גם פה אתה לא יכול להגיע לגז שאתה רוצה בו מבלי להזיז את הפרי העליון. אז גם כן נקרא אותו דבר. העיקר שהוא עושה את זה סמוך לאכילה אז זה יהיה מותר. אז אותו דבר אומרים נגיד יש לאדם חולצות תלויות על קו הכביסה, הוא רוצה דווקא איזה יש לו חמש חולצות שמה וחמש חולצות, והוא רוצה להגיע לאיזו חולצה אחת פנימית יותר. זה אומר שזה אין בעיה להגיע לחולצה הפנימית יותר ולהוריד את החולצות העליונות יותר אם עושה את זה סמוך ללבישה, כי היות שכל אחד הוא ניכר בפני עצמו זה לא נקרא תערובת. תערובת זה נקרא כאשר זה אחד מעורבה בתוך השני מבלי סדר, אבל כאשר אחד מונח על השני או אפילו תלוי אחד על השני. אז בשמירת שבת כהלכתה כותב שאפשר להקל בזה סמוך ללבישה, להוציא את זה ולהוריד את החולצות העליונות ולקחת את החולצה הפנימית ולהחזיר את החולצות

21:33 דובר 2 העליונות בחזרה, ואין בזה משום ברירה. ודרך אגב גם בספרים שמשתמשים זה צריך לדעת שלהוציא את הספר שאתה מעוניין בו ולא את הספר שאינך מעוניין בו. עכשיו, אם ספרים מונחים בתוך הספריה בבית או בבית כנסת, ואתה מוציא ספר מה שאתה רוצה בדיוק מבלי להזיז ספרים אחרים וכדומה. לרוב הרוב של הדיעות אין בזה שום בעיה והדבר הוא מותר וכי אתה לא בורר כלום, אתה ניגש לספריה ואתה מוציא את הספר. אבל מה הדין כאשר ספרים מונחים אחד על גבי השני ואתה מעוניין דווקא באיזה ספר שנמצא למטה? אז אם אתה מזיז את כל שאר הספרים זה כאילו אתה מעביר את מה שאתה לא רוצה בשביל צורך של דבר שאתה כן רוצה. אז אם הם נמצאים בתערובת אז צריך להיזהר ש-- להשתדל להוציא את הספר התחתון אם אפשר מבלי שפורט ערובה בסוד מונח. אז מה עושים? אז העצה היוצא לזה זה בדרך כלל לא מונחים עשרה ספרים אחד על גבי השני, אלא מונחים שניים שלוש ספרים. אז העצה יוצא זה שאם אתה לא יכול להגיע לספר למטה אז תפתח ספר הראשון ותקרא בו איזה מילה. זה כאילו השתמשת בו ואז כאילו זה לצורך השימוש שלך. זה דרך ה, זה דרך שימוש. אם נגיד מאכילה נעביר לשימוש אז זה יהיה מותר. אה אבל יש כאלה שאומרים שגם בספרים הרי אם כל ספר מבורר לעצמו על דרך שאמרנו מקודם עם הפירות, שכאשר הפירות גדולים וכל פרי מבורר לעצמו רק אחד מונח על השני. אז כדי להגיע לפרי הלמטה אין בזה בורר, כי זה כל אחד מבורר וכדומה. אז גם פה ספרים שמונחים אחד על השני, הרי כל ספר הוא מבורר בפני עצמו,

23:38 דובר 2 אז אם מונחים בצורה שהיא מסודרת אז כל ספר מבורר. אז אין בזה בעיה להוריד את הספרים העליונים כדי להגיע לאיזה ספר שנמצא בתחתית הערימה. אבל אם הספרים פשוט בבלגן אחד על השני מבלי לדעת בדיוק מה זה מונח ממש בצורה לא מסודרת, שמה יש את הבעיה הזאתי, שמה צריך לדעת להיזהר, להוציא את הספר שאתה צריך אותו ולא את הספר שאתה לא צריך אותו. לדוגמה אדם צריך חומש כדי לשמוע בו קריאת התורה, לעקוב עם השליח ציבור, עם הבעל קורא עם קריאת התורה, והחומש הזה הוא מונח עליו הרבה הרבה ספרים אחרים בתערובת באופן שאתה צריך להזיז את הספרים האחרים. אז ההלכה היא שתוציא את החומש סמוך לזמן שאתה תעקוב אחריו בקריאת התורה ולא לפני כן, כי אם אתה מוציא הרבה לפני כן אז זה כבר לא נקרא לאלתר. אבל יש לזה גם עצה. העצה יוצא לזה זה כשאתה מוציא את החומש תקרא איזה פסוק עם פירוש רש"י או פירוש אחר שאתה רואה לנכון ללמוד אותו ואז השתמשת בחומש מיד אז זה נקרא לאלתר ואחר כך אתה יכול להניח אותו ולהשתמש בו כשתצטרך בהמשך. יש תוגה בטורי זהב בסימן שני אות ט'. מה הדין אם למשל נופל לכלוך בתוך משקה או נופל, אה, נכנס איזה זבוב או משהו לתוך משקה? אז כיצד ניתן להוציא את הלכלוך או את הזבוב מתוך המשקה? אז הט"ז כותב שלא להוציא את הזבוב ואת הלכלוך לבד, כי זה ממש בורר פסולת מתוך אוכל. אז מה לעשות? הוא אומר אפשר לקחת כפית ולהוציא עם הזבוב את הקצת משקה יחד עם הזבוב, אז זה כאילו אתה מוציא גם אוכל וגם פסולת. האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך עצמו

25:47 דובר 2 באמת פסק ככה כמו הטז, כמו הטורי זהב אלא מאי בפסקי הסידור האדמו"ר הזקן חזר בו מהדבר הזה והוא ממש אוסר את זה להוציא את זה עם ה עם הכף את המאכל והמשקה ביחד. הוא אומר מה לעשות והוא אומר לא להוציא עם הכף, כי כשאתה מוציא עם הכף זה כאילו אתה בורר אותו בכלי. אז מה לעשות? אז אומר לקרב את הלכלוך בכוס או בצלחת בשפת הכלי ואז לשפוך את זה ככה עם היד, את הלכלוך יחד עם הקצת חלק מהמשקה. זאת אומרת ככה את הלכלוך עצמו אי אפשר להוציא לבדו, כי זה ממש נקרא בורר פסולת, ואף על פי שזה צף למעלה וכדומה, ויש דעות שאומרים שאין בזה משום בורר כי זה לא נקרא תערובת כי זה צף למעלה. תערובת זה כשזה מעורב אחד עם השני ולא שאחד הוא בולט מהשני. אבל האדמו"ר הזקן וגם הטז מחמירים בזה. אלא מה ההבדל ביניהם הוא האם אפשר להוציא עם כף קצת מהמשקה והלכלוך או עם כף עצמה לא רק לעשות את זה, לקרב את זה עם היד. האדמו"ר הזקן בפסקי הסידור הוא כותב שלא להוציא את זה עם הכף אלא לשפוך, לקרב את זה. אפשר לדחוף את זה, לקרב את זה לשפת הכלי ואז לשפוך את זה עם הכלי. אה, מה שנשאר ביד למעשה יוצא שזה המעורב. הנפקא מינה היוצאת מזה מה יהיה הדין? האם יהיה מותר למשל בן אדם פותח קופסת שימורים בשבת, קופסת טונה, יש בפנים קצת שמן ועכשיו לא נודע איך אפשר לפתוח קופסה וזה כי זה עניין של תיקון מנא. ידועים חילוקי הדעות בזה אז לגבי פתיחת קופסאות בשבת צריך, אה יש כאלה מצליחים לעשות חור

27:54 דובר 2 מלמטה ואז כאילו מקלקלים את הכלי, אבל זה לא נושא של השיעור. בן אדם פותח את הקופסה בצורה מותרת, יש לו בפנים שמן או שהוא פותח קופסת זיתים או קופסת מלפפון חמוץ או כל שימורים אחרים, והוא לא מעוניין במיץ ששמה ובשמן שיש שם. אז בוודאי להוציא את האוכל עצמו ולהשאיר את המיץ בפנים זה הדבר הכי טוב, כי אתה מוציא את האוכל מתוך הפסולת. אבל יש דעות שאומרים שלפי האדמו"ר הזקן שמה שנשאר לך ביד הוא המעורב. כמו לגבי לכלוך שנפל בשתייה, אז אתה שופך קצת מהשתייה את הלכלוך ביד, לא בכלי, ואז מה שנשאר למטה זה היה מעורב ביד ונשאר לך אוכל ביד. אז על פי זה רוצים להתיר שאפשר יהיה לשפוך את השמן מהקופסת שימורים ולהשאיר את האוכל בפנים, כי מה שנשאר לך ביד זה המאכל וכדומה. אז באמת מי שרוצה לסמוך על זה יש בזה דיון באחרונים. כמדומני ערוך השולחן גם מתיר את זה ואפשר לסמוך על זה בדעת האדמו"ר הזקן לשפוך את השמן או את שאר הדברים, כי מה שנשאר לך ביד הוא המעורב. אלא מה יש בזה גם כן? חולקים על הדבר הזה. האם זה מותר גם כן כאשר לא נפל לך לכלוך בפנים, אלא זה כאשר יש לך חלק מהמאכל שמה. ולכן מי שרוצה בוודאות לדעת מה עליו לעשות הכי טוב כדי שלכל הדעות יהיה בסדר ולא יעבור על איסור ברור, עדיף שיוציא את המאכל וישאיר אותו כמות שהוא, את המאכל בשביל לאכול את זה לאלתר, ואז הוא יכול לקחת את המלפפון חמוץ או את הזיתים או את הדג מלוח או את הטונה, כל מה שכל אחד יש לו כיד

29:53 דובר 2 השם הטובה עליו, ואז הדבר יהיה מותר לכל הדעות, גם לאלה שמסבירים אחרת בדעת האדמו"ר הזקן. עוד הלכות שקשורים לעניין של הזה. מה דין למשל בן אדם הוא ברר את הפסולת מתוך האוכל, הוא לא ידע שאסור. האם מותר לאכול את האוכל הזה עכשיו או לא? כי בהלכות שבת למשל ידוע שאם בן אדם בסימן שי"ח גם הבית יוסף פוסק וגם הגר"א פוסק ככה. מי שמבשל בשבת באופן שזה אסור אז בשבת עצמו, בין אם זה בשוגג או במזיד אסור לכולם. למוצאי שבת אם זה במזיד אסור, אך אינו מותר למבשל עצמו אסור בשוגג, אם מותר גם למבשל. השאלה היא האם גם בבורר הדין כך? בן אדם ברר באופן האסור בשבת. האם הדבר עכשיו בדיעבד יהיה מותר לו לאכול או שבדיעבד יהיה אסור לו לאכול? אז דנים על זה בהלכה בביאור הלכה בתחילה של שי"ח מביא על זה דעות לכאן ולכאן, ומה שיוצא משם למסקנה שעל ידי הבישול בן אדם שינה את המהות של הדבר שבו נעשה השינוי, כי מקודם הוא היה מבושל ועכשיו הוא מבשל אותו, אז הוא תיקן את המאכל. בברירה שבן אדם בורר אפילו מבולבל פסולת מתוך אוכל והוא לא ידע שזה אסור, אז הוא לא עשה שום דבר שגם מקודם המאכל היה ראוי לאכילה וגם עכשיו המאכל ראוי לאכילה והוא עשה פעולה שיכולה לקרב את המאכל יותר מהר שיהיה ראוי לאכילה יותר, אבל גם מקודם הוא היה ראוי לאכילה. בקיצור, הוא לא שינה את המהות של הדבר ובדבר עצמו הוא לא עשה שום שינוי ולכן המתירים בדיעבד לאכול אם בן אדם עשה את הברירה באופן האסור ובדיעבד זה יהיה מותר. עוד דבר, אמנם נגעתי בזה מקודם

32:13 דובר 2 גם כן הברירה שמוטרת זה על טעם זה לא רק לצורך עצמו, זה גם לצורך אחרים. למשל אתה רוצה לברור בשביל להאכיל ילד, אתה רוצה לברור בשביל האורחים או אתה רוצה לברור בשביל המשפחה. בדרך כלל האישה כן, אז בדרך שמותר יהיה מותר לא רק בשביל עצמך, אלא יהיה מותר גם בשביל אחרים. אבל כמובן שבגדר הנחה שיהא אוכל מתוך סולת וביד וסמוך לאכילה וסמוך לדבר הזה. אני אמרתי באחד השיעורים הקודמים ש-- שמה הדין אם בן אדם עבר על איסור בררה האם הדבר מותר באכילה או לא? ואמרתי בשם ה-- בשם ה... הרמ"א והמג"א שיהיה מותר, ככה הוא מדייק. אמנם האדמו"ר הזקן כתב בסימן שי"ח שהמבשל בשבת ושמה הוא כותב או שעשה אחת מכל שאר המלאכות, אז בשוגג שבת עצמו אסור לאכול לאף אחד. רק במוצאי שבת יש הבדל בין לו לבין אחרים, אבל בשבת עצמו לא. אז בזה שכתב שמה או שיצא אחת מכל שאר המלאכות, משמע שאין הבדל גם בורר אותו דבר. הרי ברור זה אחת מהמלאכות, ממילא בשוגג בשבת עצמו יהיה אסור. אבל אמרתי כבר מקודם שאה הרמ"א מנהם משמע ממנו שיש הבדל בין זה לבין בישול, כי הבישול פעל בתוך הדבר שמתבשל לתקן אותו, אבל בבורר בן אדם לא תיקן כלום. סך הכל הוא קירב אותו שיותר קרוב לאכילה, אבל לא מביא לכלום. לא עשה תיקון בגוף הדבר עצמו, ולכן גם הביאור הלכה דן בזה ומשמע ממנו שיהא מותר. אה אני יודע שבתוך רבני חב"ד עצמם הפוסקים יש מחלוקת בדבר. אז מי שרוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו הברכה. אבל היות ויש מי שמתיר את זה אז יכול לסמוך בדיעבד בוודאי על הדעות שמתירים

34:19 דובר 2 בדיעבד אה אה בדבר הזה. וגם אומרים שכל הסיבה שגזרו בשבת על שוגג, שגזרו שוגג אטו מזיד, שלא יגיד שוגג הייתי אם עשה במזיד. יגיד שוגג הייתי, אבל זה רק שייך אומרים ששייך במלאכת שבת במלאכת מבשל, אבל בבורר מה שצריך להגיד שוגג הייתי מזיד הייתי. ובישול זה יכול להועיל לו ולכן צריך לגזור שוגג אטו מזיד אבל בבורר מה שצריך להגיד שוגג אטו מזיד לגזור. לכן יש דעות הרבה להקל. מי שרוצה להקל בזה בדיעבד אם הוא בירר בשבת באופן האסור, אבל מי שרוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו הברכה. להשלים בעניין של הבורר עוד כמה וכמה אופנים. למשל אדם אוכל עוף ועל העוף יש עור מלמעלה, אז מותר להוריד את העור מהעוף סמוך לאכילה כמובן, ולצורך כך מותר גם להשתמש במזלג, כי המזלג הוא לא כלי שנוהגים לברור איתו, אלא הוא כלי אכילה. ואמרנו שבדרך אכילה זה מותר כמו שמותר לקלף עם סכין סמוך לאכילה כל פרי שצריך קילוף או ירק שצריך קילוף. אותו הדבר גם זה. ולמה באמת מותר להוריד את העור? כי אנחנו אמרנו שבורר יש בשתי מינים, אבל במין אחד אין בורר והעוף עם העור הוא נחשב למין אחד. אגב, מה נחשב לשתי מינים? מה נחשב למין אחד? כלשהו שונה במהותו ושונה בטעמו, אז זה נחשב לשתי מינים. לדוגמא שונה במהותו. נגיד יש לנו בשר עוף ויש לנו בשר בקר, אז זה שונה במהותו. אז זה נקרא שתי מינים. אבל יכול להיות שיש לנו בשר עוף, אבל חלק מבושל וחלק הוא צלי. אז היות וזה שונה בטעמו כי יש הבדל בטעם שבין צלי לבין מבושל, זה גם כן נחשב לשתי מינים. אבל אם זה למשל

36:31 דובר 2 אותו סוג של דג, רק אחד גדול ואחד קטן, אותו סוג של בשר, אותו עוף או אותו סוג של בקר, רק אחד גדול ואחד קטן, לבחור קטן וגדול או גדול מקטן זה לא נחשב לברירה. ו-- לכן לגבי עוף עם העור שלו זה נחשב למין אחד ולכן יצליחו להוריד את זה סמוך לאכילה. אגב, גם כן היות שבדרך כלל מבוגרים לא אוכלים סוכריות, אבל אם נותנים לילד סוכריה והילד רוצה לאכול אז צריך להוריד את העטיפה מהסוכריה סמוך לאכילה, כי העטיפה גם כן זה דבר שמונע מלהגיע לאוכל. אז אמרנו שצריך שלושה תנאים כדי שיהיה מותר. אתה מוציא את מה שאתה רוצה מתוך מה שאתה לא רוצה, אבל פה שאין לך ברירה, כן, אתה מוכרח. זה כמו פרי שאתה צריך לקלף אותו. אז אמרנו שמותר אם עושה את זה סמוך לאכילה, אז גם פה סמוך לאכילה יהיה מותר. וכן מי שאוכל כל מיני דברים שעטופים כמו נקניק או נקניקיות וכדומה ועטופים עם ניילונים או ניירות מבחוץ וכולי, אז סמוך לאכילה אפשר להוריד אבל לא הרבה לפני כן. אותו דבר גם ארטיק שמתירים לילדים או כל דבר שאפשר להוריד את הנייר מהארטיק סמוך לאכילה, אבל לא הרבה הרבה לפני כן, כי אחרת זה כבר נכנסים לאיסור בורר. אגב, אם כבר מדברים על ילדים, כאשר יש צעצועים בתערובת, אז לא כאשר כל צעצוע ניכר בפני עצמו, אלא הם מעורבבים אחד עם השני ורוצים לעשות סדר, אסור למיין אותם כמו שאמרנו מקודם. זה גם בכלל כלים שאסור למיין. אמרנו שאיסור בורר יש לא רק באוכל, אלא גם בכלים וגם בבגדים. אבל אם כל צעצוע נמצא בפני עצמו, רק אתה נגיד כל מיני סוגים

38:39 דובר 2 של צעצועים, אתה רוצה-- אדם רוצה לסדר כל צעצוע במקום שלו והם לא מעורבבים אחד עם השני, הם מונחים, אתה רוצה להרים את זה מה-מהארץ או מהשולחן, איפה ש-- מהרצפה, מהשולחן, איפה שהם מונחים, אין בזה בעיה. כמו שאין בעיה למשל אם אתה כל מה שבמכל הבא לך ביד אתה מרים מהכפיות והמזלגות בלי למיין אותם, אתה שם כל דבר במקומו. אמרנו הרי אחד השיעורים הקודמים שאין בזה בעיה, אז אותו דבר גם בזה. אבל אם הצעצועים מעורבבים אחד עם השני ואתה רוצה לעשות סדר, זה כבר מתחיל למיין שמה זה כבר פה בעיה של בורר וצריך להיזהר בזה. אדם שאוכל דגים. בדרך כלל אחת הסיבות שאוכלים גפילטע פיש, כן, לא רק בגלל שזה טעים, אלא בגלל שלא להיכנס לבעיה של הסרת העצמות בשבת, כי הרי עצם זה דבר שאתה לא רוצה לאכול אותו. אמנם זה חלק מהדג, אבל אי אפשר לאכול אותו וכולי. אז לכן משתדלים שיהיה דגים בלי עצמות, שזה הכי טוב וזה לכל הדעות. אין בזה עצמות, אין בזה כלום. אז מה הבעיה יכול להיות? אבל נגיד בן אדם כן הביאו לו דג עם עצם. אז לכתחילה צריך להוציא את הבשר של הדג מהעצם ולאכול ולא להיפך. אבל מובא כמדומני בשם הצמח צדק, פסקי דינים ש-- מה דין אם בן אדם לא מצליח להוציא את ה-את הבשר מהעצם? אז הוא אומר שזה כמו פרי שאתה צריך לקלף אותו כדי להגיע לפרי. אז אותו דבר גם פה. אתה יכול להוציא את העצם בשביל להגיע לבשר של הדג, ככה המשמעות של הצמח צדק, וזה כולה, שאפשר להקל בזה. אותו דבר למשל אם אוכלים מלון. בתוך המלון יש, מבחוץ יש

40:35 דובר 2 את הקליפה של המלון ובפנים יש את הגרעינים של המלון. אף אחד לא אוכל את הגרעינים ולא את הקליפה. אז קודם כל זה סמוך לאכילה ודאי שמותר לקלף את המלון, אבל היה ועם הגרעינים שבפנים. אז אומרים שהגרעינים הם לא נקראים מעורבבים עם המלון, אלא הם מונחים על המלון. אה, האיסור בברירה אז זה רק כאשר הם מעורבבים ולא אחד מונח ליד השני או אחד על השני, ולכן יהיה מותר להוציא את ה-את הגרעינים של המלון כמובן סמוך לאכילה. אני מסייג את הדברים. יש הרבה פוסקים שלא קשורים לחב"ד וכדומה, שהם כתבו פסקים, אני זוכר לפני המון עשרות שנים, שצריך, מי שרוצה לאכול מלון אז צריך לפתוח את המלון לפני שבת ולהוציא ממנו את כל הגרעינים. אה, כמובן כדי לשמור על הטריות של המלון, אז לשים את המלון בשקית ניילון ולשמור אותו גם קרה וכדומה. אבל, אה, איך שאנחנו לומדים מהאדמו"ר הזקן אין צורך בזה. אפשר להקל בזה, העיקר שזה יהיה סמוך לאכילה. אותו דבר גם כן היום לרוב אבטיחים הם בלי גרעינים, אבל אם ניזכר יש גם גרעיני אבטיחים עם גרעינים. אז בפרט אם אתה לא רוצה שהילד ייתקע לו איזה גרעין בפה וכדומה או גוושת [?]. אז מה עושים? אז מתירים לדפוק את האבטיח כדי שהגרעינים יפלו, אבל כמובן כל זה שיהיה סמוך לאכילה, ואין בזה שום בעיה כי זה לא נקרא מעורבב אלא זה נקרא מונח, ולכן יש מקום להקל. מי שרוצה להחמיר על עצמו שיחמיר. א-א-אנחנו מדברים פה מה מותר ואיך אפשר לבוא ולעשות שזה יהיה לפי דעת האדמו"ר הזקן גם כן. יש גרעי-- פירות שיש בהם גרעינים, למשל משמש, יש תמרים, זיתים. אז... לרוב הדעות יהיה

42:30 דובר 2 מותר לבן אדם לפתוח את הפרי ולהוציא את הגרעין מתוכו, כי זה אמנם פה הגרעין בתוכו, אבל הוא לא נקרא מעורבב, הוא רק מונח בתוכו, ואז אתה לא יכול לאכול את זה עם הגרעין. אבל בזיתים למשל הרי יש כלי מיוחד להוצאת הגרעין מהזיתים, אז פה צריך להיזהר שלא להוציא עם הכלי המיוחד את הגרעין, כי זה כמו שלמדנו שאחד התנאים זה בורר את מה שאתה רוצה מתוך מה שאתה לא רוצה ביד בסמוך לאכילה. אז אם אתה משתמש בכלי מיוחד להוצאת הגרעין זה כבר לא ביד, זה בכלי מיוחד להוצאת הגרעין, ולכן אם לא יהיה בזה איסור דאורייתא לפחות איסור דרבנן ודאי שיהיה בזה וצריך להיזהר עם זה. מותר לאכול זיתים עם גרעין, אבל לא להוציא את הגרעין עם הכלי המיוחד. אתה יכול להוציא את הגרעין עם היד ולחתוך את הזית עם סכין ולהוציא את הגרעין. אין בזה, אין בזה בעיה. מה הדין, האם מותר לקלף פירות וירקות במקלף המיוחד לקילוף פירות וירקות? אז באותם פירות ש-- אה, הקליפה שלהם לא ראויה לאכילה, אז לרוב רובם של הדעות אין להשתמש במקלף מיוחד לקילוף פירות, כי זה ממש מעין ברירה כזאת, מעין בורר, ולכן זה אסור. א-אלא מה? יש פירות שהם נאכלים עם הקליפה כמו שאמרנו תפוחים, אגסים. אה, יש אה, מלפפון ועוד כל מיני פירות שאפשר לאכול אותם. אז באמת יש דעות שסוברים היות ואפשר לאכול אותם עם קליפתם אז אין, אין איסור לקלוף אותם בכלי שמיועד לקילוף כי נו זה כמו סכין. מה הבעיה? אמנם יש מי שנמנע מזה, אומר אה שזה אסור משום עובדין דחול לא משום בורר או כדומה, אלא שזה בעיניו כמו מעשה של יום

44:28 דובר 2 חול. הרי בשבת אחד מהדברים שצריך להיזהר מהם חוץ מבורר, חכמים הוסיפו הרבה הרבה איסורים הרבה הרבה סייגים על שבת, זה עניין של עובדין דחול, לא לעשות בשבת כמו שאנחנו עושים ביום חול. ולכן אה יש להיזהר בכך. ומי שרוצה להכניס דבר לברכה, אם כי יש דעות שמתירים את זה בפירות וירקות שקליפתם נאכלת. אמרנו במין אחד אין בורר. יש לבן אדם אשכול ענבים, באשכול יש ענבים שהם כבר התחילו להירקב. אז מה הדין? אז הדין הוא שהיות וכל ענב שמה הוא לא מעורבב, אלא כל אחד הוא בפני עצמו, אז אסור לך להוציא את הענב ה-ה-הרקוב, אלא תוציא את הענב הטוב תאכל אותו, אז ממילא יישאר על האשכול, יישאר על הענבים הרקובים וכדומה. מה הדין למשל יש לבן אדם עלי ירק, כן? אה יש לו פטרוזיליה, פוזברה או כרפס או כל דבר שיש לו. לא יודע מה שאנשים אוהבים, חסה וכדומה. נגיד חלק מהעלים התחילו כבר להירקב קצת בצדדים, אז מה לעשות? אז אה אמרנו שאין במין אחד בורר, אבל פה כאשר המינים שווים פה אחד רקוב ואחד לא רקוב. זאת אומרת זה אמנם אותו דבר, אבל חלק רקוב חלק לא. אז מה עושים? או למשל יש לנו פרי תפוח, חלק ממנו התחיל להירקב, אז מה עושים? אז לכתחילה בוודאי שבן אדם צריך לדעת שהוא יכול להוציא את החלק הטוב מהחלק הלא טוב. זה הכי טוב לכל הדעות, כי זה אתה עושה לכל הדעות, אבל בדיעבד אם אין לך ברירה היות וזה מין אחד, אז אומרים שזה כמו תפוז שאתה מותר לך לקלף אותו סמוך לאכילה. אפילו שהתפוז הקליפה עצמה לא ראוי לאכילה כי אתה לא יכול להגיע לאוכל

46:31 דובר 2 מבלי זה כן, אז אותו דבר גם באותם פירות שהם רקובים חלקם או ירקות שהם מין אחד רקובים. אז אם אתה לא יכול להוריד את החלק הרקוב, אז אתה יכול את החלק הלא רקוב, אתה יכול להוריד את החלק הרקוב כי זה כמו קליפה שאתה צריך להגיע לפרי וזה נקרא דרך אכילה וזה לא דרך בורר. פירות שמגיעים הביתה הרי רצוי מבחינת בריאות לשטוף אותם תמיד לפני השימוש זה לא קשור לכבוד שבת. אנחנו מדברים מבחינת בריאות, כי הפירות עוברים תהליך של חיטוי כאשר הם בשדות והחיטוי הזה זה רעל וזה לא בריא לאדם ל-ל-לאכול פרי מבלי ששוטפים אותם לפני כן. אז באמצע השבוע בן אדם יכול לשטוף איך שהוא רוצה. כל הבעיה בשבת איך ניתן יהיה לשטוף פירות? אז יש פירות שיש עליהם את הלכלוך הזה, כאילו את הרעל הזה שזה נקרא רעל למעשה, רק זה רעל במינימום כזה ש-ש-שהורג חרקים ולא, אבל בפועל אם בן אדם אוכל מזה הרבה לא עלינו זה יכול להזיק לו. צריך לשטוף את זה, אז לשטוף את זה, לשים את זה מתחת לברז של מים, אין בזה בעיה. אין בזה בעיה, אתה יכול לשטוף את זה מתחת לברז של המים וכדומה. לכתחילה רצוי שלא לשים אותו בכלי עם מים כדי להשרות אותו במים כדי להקל להוריד את הלכלוך, אבל אה היות וזה לא לכלוך ממש שדבוק לו, אלא רק אה חיטוי וכדומה, אז אם אין לו ברירה יש פוסקים שמתירים גם לשים את זה במים כדי להקל.

48:15 דובר 2 אבל אם יש למשל אה ירק וכדומה, שצנון למשל, שצנון חי שמגיע ויש אתה רואה על זה רגבי אדמה שעדיין ישנם בצנון מסביב, זה בוודאי שאסור לשים אה בתוך כלי להשרות אותו במים כדי שהרגבי אדמה או הלכלוכים הם יצופו, כי זה ממש דרך בורר וזה אסור. אז מה מותר? אם אדם רוצה לאכול צנון אז שיפתח את הברז אה בכיור וישים אותו באוויר ככה במים שהמים ירדו וישטפו אותו אבל לא, לא להשרות אותם במים. עכשיו עצם השימוש במסננת שיש על הברז אין בזה בעיה. כמובן שבשבת אסור לחבר את המסננת לברז זה מצד מתקן מנא ומצד בונה כל מיני איסורים אחרים שאנחנו לא נדונים בזה, אבל בדרך כלל כבר המסננת מורכבת על הברז ועצם זה שאנחנו פותחים את הברז מים והמים יוצאים מסוננים אין בזה בעיה, כי בדרך כלל מים ראויים לשתות גם בלי הסינון וכתוב בספר הלכות בורר בסימן יט, שמים נקיים אין בעיה להעביר אותם דרך מסננת וכדומה. אה גם אותו דבר יש מסננת בתוך הכיור, שכאשר שופכים שמה את המאכלים שנשארו והולכים לזרוק אותם, אז מה עושים? אז בדרך כלל המסננת מה עושה? ה-ה-הנוזלים יורדים לתוך המערכת של הביוב והחלקים של השאריות של המזון נשארים למעלה. זה לא נקרא בורר כי קודם כל זה פסולת מתוך פסולת, הרי שניהם פסולת פה כי אתה רוצה אבל אף אחד מהם אתה לא רוצה לאכול, ואתה לא מעוניין להפריד ביניהם וכדומה. בסך הכל אתה שופך את הכל. להפריד פסולת מפסולת אין בזה משום בורר ולכן יהיה מותר אה לשפוך לתוך הכיור בשבת מאכלים ומזון שנשארו והנוזלים ירדו למערכת של הביוב והחלקים למעלה ישארו. וגם שהחלקים הם מעורערים עם

50:28 דובר 2 חלקים וגם עם חלקים קטנים אין בזה בעיה, כי אתה לא מתכוון פה לסנן ואתה לא מתכוון פה כלום. בסך הכל זה אתה מתכוון לשפוך את זה וכדומה. אה לגבי עשיית תה בשבת הרי אני לא נכנס עכשיו להלכות בישול, אבל ידועים הדעות וכדומה. לכתחילה כמובן צריך להכין את התמצית תה לפני שבת ושיהיה חם וכדומה, אבל אם בן אדם לא הספיק משום מה להכין תמצית תה בשבת והרי יש היתר בכלי שלישי, לשים תמצית תה. אתה שם קודם כל מים בכלי שלישי, כאילו המחם הוא כלי ראשון. הכלי שמוזגים מהמחם זה כלי שני ואחר כך זה מתוך הכלי השני. אתה מוזג לעוד כוס. זה כלי שלישי אז זה כלי שלישי. כתוב בפרי מגדים ובעוד פוסקים שזה לא מבשל בשבת ולכן יש מתירים לקחת תיון ולשים בשבת בכלי שלישי. אז אנחנו לא מדברים עכשיו הלכות בישול. אמנם יש מי שעושה את זה גם בשבת, אבל לרוב מתירים את זה. ואשרם אמרתי אם בן אדם שם תיון ועכשיו רוצה להוציא את התיון משמה, אם אין בזה משום בורר. אז אה בספר שבת כהלכה של הרב פרקש[?] ועוד כמה ספרים ראיתי שדנים בדבר הזה, ואז אומרים שלא להוציא את זה ביד, כי כשאתה מוציא ביד אז נשפכים טיפות מהתמצית לתוך הזה אז זה כאילו אתה בורר מזה. אלא להוציא את זה עם כף או כדומה מתוך הזה. עכשיו יש כאלה שעושים תה מבושל מלפני שבת, יש להם תיון, זה כלי קטן מיוחד עם תיון מבושל ויש בפנים עלי תה ממש מבושלים לפני שבת, ועכשיו בזרבובית שיוצא ממנו המים, יש שמה מסננת כזאת, אז אתה מסנן שכאילו רק ה-המים ה-- שקיבלו טעם של

52:24 דובר 2 התה יכנסו לכוס ולא תמצית העלים של התה. אין בזה משום, אה, משום בורר בשבת. אה, אה, והתירו את זה ה-- רבותינו התירו את זה, אה, כי כל דבר זה מבורר בפני עצמו ו-בלח ובתערובת הזאתי התירו את הדברים. בן אדם שברר וחשב לאכול. למשל בן אדם ברר פרי, קילף פרי והוא חשב לאכול ובסוף התחרט והוא לא אכל את הפרי. קילף תפוז ורצה לאכול. בסופו של דבר דעתו נסחה מאכילת התפוז והוא לא אכל אותו, אז, אה, אין בזה משום בורר, כי הרי כשהוא קילף אותו בהתחלה אז היה כוונתו לאכול. אותו הדבר כשבן אדם מקלף פירות וירקות צריך לחשב את הכמות הרצויה וה-והנצרכת ולא לקלף סתם דברים בכמויות גדולות, כי אחר כך זה יישאר. אבל מה עדין מגיע אורח הביתה ואתה מתלבש[?] לקלף לו רק תפוח אחד או תפוז אחד, אז אתה מקלף כמה ואתה יודע מראש שאתה מקלף את זה כדי להעשיר את הצלחת שמה עם הפירות וכדומה. אפילו שיישאר לאחר כך זה מותר כי זה דרך אכילה. אתה, אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק כמה זה-- בלבד שבן אדם לא יעשה בהרמה, כן? סתם, אה, אה, עכשיו יקלף בשביל שאחר כך יישאר לו ולא יצטרך אחר כך, אה, אה, לקלף וכדומה. אה, בשביל הכנת מאכלים בשבת יש המון המון הלכות. בורר זה אחד מההלכות האלה. אה, השתדלנו ככה פחות או יותר בתמציתיות ובקצרה לעבר את העניין של הלכות בורר. יעזור לנו הקדוש ברוך הוא, אמן, שנזכה לשמור שבתות הרבה כדת וכהלכה. דבר אחד ידוע שרבותינו אומרים מי שלא לומד הלכות שבת קשה שהוא ישמור שבת כהלכתו, כי הוא לא יודע את ההלכות, אז כיצד הוא ישמור? וכדי

54:57 דובר 2 שכל אחד ואחד יקבע עיתים, לא באתי לתת מוסר חיים, אני גטונתי [?], אבל יקבע עיתים ללמוד הלכות בכלל והלכות שבת בפרט. 'הלכתא רבתא לשבתא' - אדמו"ר הזקן כותב שכל אחד ואחד צריך להיות בקיא בזה כדי שיידע ש-ל-ל-להוות את המשפחה שלו, שהם כולם ישמרו שבת כדת וכהלכה. יהי רצון שבעזרת השם יתברך נזכה לגאולה אמיתית ושלמה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש, אמן.