הלכות הבדלה - הרב פנחס קדיש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 השיעור שלנו היום יעסוק בדיני הבדלה במוצאי שבת. נאמר בתורה "זכור את יום השבת לקדשו" ולמדו חכמים זכרהו בכניסתו וכן זכרהו ביציאתו. כאשר אנחנו זוכרים את-את השבת בכניסתה על ידי קידוש, אז אנחנו גם צריכים לבוא ולזכור את השבת ביציאתה, לייחד אותה ולהבדיל אותה מהשבת ל-ל-לשאר הימים של ימי השבוע. הזכירה של קידוש עצמו, אז האדמו"ר הזקן מזכיר בתחילת סימן רע"א שזאת זכירה באמירה בדברים. זאת אומרת, מספיק לבוא ולהגיד את ברכת הקידוש בתפילה וזה נחשב כקידוש מן התורה. לאחר מכן חכמים באו ותיקנו גם כן זכירה של קידוש על כוס היין. כך גם לגבי ההבדלה. בתחילה הגמרא במסכת ברכות מספרת שאנשי כנסת הגדולה תיקנו בהתחלה ל-להגיד הבדלה על, על להגיד את התפילה של "אתה חוננתנו" ולאחר מכן, ז-- במהלך התפילה, ולאחר מכן כאשר עם ישראל נהיה עשיר ונהיו מצבים שיש להם יין ויש להם עוד שאר צרכי השבת, תיקנו גם כן לבוא ולהגיד על היין את ההבדלה. לאחר מכן, במשך הזמן עם ישראל ירד מנכסיו, ירד המצב הכלכלי שלהם ולכן חזרו ולא היה מספיק יין שיכלו לבוא ולעשות הבדלה על כוס היין, לכן באו ותיקנו לעשות הבדלה בתפילה. החזירו בחזרה שיגידו רק בתפילה. לאחר מכן עם ישראל שוב פעם העשירו ונהיה להם צרכי שבת וכל הצרכים הנלווים לכך, וחזרו והחזירו את זה גם על היין. אבל העיקר, עיקר ההבדלה היא ב-בתפילה. עיקר הת-- ההבדלה בתפילה שלנו זה "אתה חוננתנו". כאשר מגיע צאת הכוכבים ולאחר מכן אנחנו מוסיפים מחול על הקודש, מוסיפים עוד כמה וכמה דקות, מגיע זמן יציאת השבת, אנחנו מתפללים ערבית. אנחנו מתחילים תפילת ערבית, ערבית של יום חול ויש מנהג לבוא ולהגיד "והוא רחום" קצת יותר

02:28 דובר 2 ארוך בסגנון של "והוא רחום" כדי לבוא ולהוסיף עוד קצת מחול על הקודש. לאחר מכן אנחנו מתפללים תפילת ערבית הרגילה, ובתפילת שמונה עשרה בברכת "אתה חונ-- חונן" אנחנו מוסיפים את ברכת "אתה חוננתנו". הסיבה שאנחנו מוסיפים את "אתה חוננתנו" דווקא בברכת "אתה חונן", אז מביא האדמו"ר הזקן שתי הסברים לעניין. ההסבר הראשון, מכיוון שעניין של להבדיל בין דבר לדבר זה עניין של חוכמה, ולכן אנחנו מבדילים בין קודש לחול, שזה עניין של חוכמה, בברכת החוכמה שזה "אתה חונן". לעומת זה-- ועוד הסבר שאומר האדמו"ר הזקן, מפני שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה. כיוון שבמשך הש-השבוע-- השבת התפללנו תפילה שונה משאר ימי השבוע, שבע ברכות במקום שמונה עשרה ברכות שאנחנו רגילים בימי השבוע, ולכן אנחנו צריכים לבוא ולהבדיל, להוציא את השבת בזמן התפילה כדי לבוא ולהמשיך את שאר הברכות שמוזכרים בתפילת השמונה עשרה. "אתה חונן", "סלח לנו", "רפאנו", שאנחנו לא מזכירים בשבת. מעניין, אחד מהמפרשים בשם תורת שבת מקשה על העניין. המקור של ה-ההלכה הזאת זה מדברי המגן אברהם, והוא מקשה שלכאורה בסימן רס"ח מובא שאדם שהתפלל תפילת שמונה עשרה במשך השבת, טעה, התבלבל, הוסיף כמה ברכות, אז הוא יכול באמצע הברכות לבוא ולעצור ולהמשיך הלאה בתפילת השבת. אם כך, כיוון שאין איסור לבוא ולהגיד את תפילת שמונה עשרה בשבת, מדוע אם כן, אומר המגן אברהם, אחד הסיבות לכך שאסור לבקש את בקשת צרכיו. אחד ההסברים לכך והתירוץ לקושיה הזאת, שזה אחד הסיבות שאדמו"ר הזקן הביא את הטעם הראשון לברכת אתה חוננתנו ב"אתה חונן" כי זה עניין של הבדלה. אדמו"ר הזקן מזכיר את זה, את הטעם השני גם כן, כי הוא מוזכר בפוסקים, אך לרוב נראה עיקר ת-תקנתו של אדמו"ר

04:38 דובר 2 הזקן, הסיבה שאומרים "אתה חוננתנו" זה בגלל שזה עניין של חוכמה, אתה חונן. באמירת "אתה חוננתנו", כאשר אנחנו מתחילים את ברכת "אתה חונן", "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך חכמה בינה ודעת", ואז אנחנו מוסיפים "אתה חוננתנו" ואומרים את הקטע של ההבדלה בתפילה. אדם ששכח מתוך הרגילות, מתפללים תפילת ערבית, לעיתים שוכחים לבוא ולהגיד את הקטע ולכן יש פעמים שאפשר לבוא ו-לעצור ולהגיד "אתה חוננתנו". והכללים הם כך: כאשר אדם עוד לא סיים את ברכת "אתה חוננתנו", עוד ברכת "אתה חונן". זאת אומרת עוד לפני שאמר "ברוך אתה ה' חונן הדעת", הוא יכול לעצור, להגיד "אתה חוננתנו" ולאחר מכן לסיים את הברכה "ברוך אתה ה' חונן הדעת". לעומת זאת, ברגע שהוא אמר "ברוך אתה ה'" זאת אומרת שהוא כבר לקראת סיום הברכה והזכיר את שם ה', הוא לא צריך לחזור. הסיבה לכך מכיוון שלאחר מכן הוא יעשה הבדלה על כוס היין, אז לכן אין צורך לבוא ולחזור על "אתה חוננתנו". כמובן שהוא עדיין נחשב בשבת ולאחר התפילה אם הוא יגיד "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ייחשב לו כהבדלה ואז הוא יוכל לבוא ולעשות מלאכה ולעשות שאר הפעולות, כמובן לא לאכול ולשתות, אבל אפשר לעשות שאר הפעולות, לאסוף ספרים, לסגור את האור, לנתק את הפלטה ושאר הדברים לעשות במוצאי שבת. ישנם דעות שסוברות כאשר אדם שוכח "אתה חוננתנו" והוא נזכר באמצע השמונה עשרה, יש תקנה להגיד אותו בשומע תפילה. ידוע שברכת שומע תפילה, כאשר אדם רוצה להזכיר בקשות אישיות הוא יכול לבוא ולהזכיר שם בסגנון חופשי כל מה שהוא ירצה, ולכאורה אם הוא שכח "אתה חוננתנו" יש לו הזדמנות, יש לו תחנה שהוא יכול לבוא ולהגיד שם את

06:35 דובר 2 ברכת "אתה חוננתנו". אדמו"ר הזקן מזכיר את המחלוקת בעניין הזה בסימן ע"ד סעיף ה', שיש דעות שסוברות כך. לעומת זאת, אל-- יש דעה אחרת ואדמו"ר הזקן מזכיר את זה כי יש אומרים שזה לא דומה לשאלה שהיא תפילה ובקשה לבין העניין של הבדלה. זאת אומרת בקשות אישיות אפשר להגיד בברכת שומע תפילה, אבל עניין של הבדלה זה קשור ל"אתה חוננתנו". בוודאי ועיקר אם אנחנו סוברים שעיקר העניין של "אתה חוננתנו" קשור לעניין של חוכמה, אז אי אפשר לבוא ולהזכיר את זה בברכת שומע תפילה. לכן מסיים אדמו"ר הזקן ואומר שלכן במצב כזה, ברגע שיש לו כוס יין לאחר התפילה הוא לא יזכיר בשומע תפילה, אלא ימשיך הלאה בתפילתו עד שיסיים את השמונה עשרה ולאחר התפילה הוא יכול להגיד "ברוך המבדיל בין קודש לחול", שזה גם כן נחשב כהבדלה. גם אדם שלא מתפלל תפילת ערבית, כדוגמת נשים, שלרוב נשים נו-- יש-- ישנן נשים-נשים שנוהגות שלא להתפלל תפילת ערבית מכיוון שהן מחויבות רק בתפילה אחת. אז כאשר יוצא שבת הן יכולות להגיד "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וזה נחשב כהבדלה בדיבור, הבדלה באמירה, והן יכולות לעשות את כל הפעולות כמו שאמרנו מקודם. העניין של "אתה חוננתנו" גם כאשר אדם עוד לא התפלל תפילת ערבית ועשה הבדלה על כוס היין. לדוגמה, כאשר היה התוועדות ונמשכה עד לתוך הלילה ועשו ברכת המזון ולאחר ברכת המזון התבלבלו ועשו הבדלה על כוס היין. אז כאשר אדם עושה הבדלה על כוס היין, הוא בעצם עושה הבדלה כמו שתיקנו חכמים. כאשר הוא מגיע לתפילת ערבית, גם אז, אפילו שהוא הבדיל על היין, פוסק האדמו"ר הזקן בסעיף ב' שעדיין הוא צריך לבוא ולהזכיר "אתה חוננתנו" בתפילה. הסיבה לכך כי

08:32 דובר 2 עיקר התקנה של ההבדלה הייתה בתפילה, היא לא הייתה על כוס היין. חכמים הוסיפו את זה לאחר מכן בשנים המאוחרות, אבל עיקר ההבדלה הייתה על התפילה, ולכן צריך לבוא ולהזכיר "אתה חוננתנו". לעומת זאת, כאשר במוצאי שבת שחל בו ליל תשעה באב, כמו שקורה בכמה וכמה שנים, אז כאשר אדם שוכח לבוא ולהגיד "אתה חוננתנו", גם במצב כזה יש דעות שסוברות, וככה פוסק האדמו"ר הזקן, שגם במצב כזה הוא לא יגיד את זה בשומע תפילה, כיוון שבמוצאי הצום ביום ראשון בערב הוא יזכיר את זה על כוס היין, ולכן אין צורך לחזור על התפילה ולהגיד שוב פעם "אתה חוננתנו". כמובן, כמו שאמרנו, הפתרון הכי אידיאלי לעניין זה להגיד "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ואז ככה הוא מוציא את השבת וזה נחשב כמו "אתה חוננתנו". לאחר התפילה אנחנו אומרים, יש קטע שאנחנו מוסיפים לאחר תפילת שמונה עשרה, החזן אומר חצי קדיש ואנחנו אומרים "ויהי נועם" שני קטעים, "ויהי נועם" ו"אתה קדוש". אמירת "ויהי נועם" העניין הוא מכיוון שאנחנו רוצים ברכה במעשי ידינו במשך כל ימי השבוע. המקור של "ויהי נועם" מוזכר כאשר עם ישראל חנכו את המשכן, אז משה רבנו בירך אותם, אמר ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו, ובעצם בא ובירך את מעשי אדם. וככה גם אנחנו, כאשר במוצאי שבת אנחנו לקראת פתיחת שבוע חדש, אנחנו רוצים שיהיה לנו ברכה במעשי ידינו בכל השבוע, בכל העבודות שלנו, בכל ההתעסקויות שלנו, שיהיה לנו ברכה במעשי ידינו, ולכן אנחנו אומרים "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו". אמנם כאשר חל יום טוב באמצע השבוע, ביום ראשון, ביום שלישי, ביום חמישי, במהלך ימי השבוע של ימות החול, המנהג שמנהג חב"ד

10:31 דובר 2 ומנהג בני אשכנז לא להגיד "ויהי נועם" במוצאי שבת, מכיוון שאמירת "ויהי נועם" זה מתייחס לששת ימי מלאכה שאנחנו עובדים במהלך השבוע. כיוון שיש באמצע יום טוב, יום שבו אנחנו, אה, אסור לנו לבוא ולעשות מלאכה, כנאמר "כל מלאכת עבודה לא תעשו", אז מכיוון שכך אז אין לנו שישה ימים רצופים של עבודה, ולכן אנחנו לא אומרים "ויהי נועם" במצב כזה. לעומת זאת, כאשר יש חנוכה או פורים במהלך השבוע אנחנו אומרים "ויהי נועם" כי זה ימים שמותרים בעשיית מלאכה. גם כאשר יוצאים ממוצאי שבת לחול המועד, כיוון שיש לנו יום טוב במהלך השבוע, החג השני של פסח או החג השני של, אה, שמיני עצרת ושמחת תורה, אז אנחנו גם כן לא נבוא ונזכיר "ויהי נועם". כאשר לא אומרים "ויהי נועם", גם הקטע השני של "ואתה קדוש" גם אנחנו לא אומרים את הקטע הזה, אלא פשוט החזן אומר קדיש שלם ועוברים ישר ל"עלינו לשבח". כאשר בימי ספירת העומר אנחנו סופרים את העומר, אז אנחנו אומרים קדיש שלם ולאחר מכן ספירת העומר ואז ברכת "עלינו לשבח". לאחר התפילה עצמה, כאשר מסתיימת התפילה אנחנו מגיעים לבית, ולפני שאנחנו מגיעים לבית יש בהרבה מקומות מנהג לעשות הבדלה בבית הכנסת כדי ש-- יש הרבה אנשים שאין להם איפה לעשות את ההבדלה בבית או שאין להם יין, ולכן תיקנו לעשות הבדלה בבית הכנסת. כאשר עושים הבדלה בבית הכנסת חשוב לזכור שכאשר אדם צריך לעשות הבדלה בביתו, כפי שנרחיב בהמשך, אז הוא לא יכול לשמוע את ההבדלה ולצאת ידי חובת ברכת ההבדלה, מכיוון שאם הוא יצא ידי חובה הוא לא יכול לעשות הבדלה בבית שלו לאשתו. מכיוון שברגע שהוא יצא בידי חובה

12:30 דובר 2 אז הוא לא יכול לחזור בחזרה לעשות לאשתו מכיוון שהדבר מוטל בספק. כפי שנרחיב בהמשך בדיני הבדלה לנשים. ולכן כאשר אדם רואה שעושים הבדלה בבית הכנסת, לכן שלא ישמע את ההבדלה, הרי בסופו של דבר הוא אמר אתה חוננתנו. הוא יצא ידי חובת הבדלה, מותר לו לעשות מלאכה, מותר לבוא ולצפות בווידאו של הרבי. הוא לא צריך לשמוע בשביל זה הבדלה על כוס היין, ורק מי שרוצה לצאת ידי חובה ולא צריך לעשות הבדלה בביתו יכול לשמוע את ההבדלה בבית הכנסת ולצאת ידי חובה. כך גם לגבי ברכת הנר וברכת הבשמים. הוא לא צריך לבוא ולברך על הנר או לברך על הבשמים, אלא הוא עושה את הכל בביתו. דיני הבדלה על היין. סיימנו את התפילה, הגענו לבית ועכשיו אנחנו באים וניגשים לעשות הבדלה על כוס היין כתקנת חכמים כפי שאמרנו בשיעור הקודם. הסדר של ההבדלה על כוס היין הוא ראשי תיבות יבנ"ה - י', ב', נ' ו-ה'. זאת אומרת יין, בשמים, נר והבדלה. זה בעצם הסדר שאנחנו באים ומברכים. אמנם כאשר לאדם אין נר בנמצא לידו או שאין לו בשמים לידו, הוא יכול לדלג על ברכות המאור האש או ברכת ובורא מיני בשמים, ופשוט לבוא ולהגיד את ההבדלה ללא בשמים ונר, ולאחר מכן במהלך מוצאי שבת בלבד הוא יוכל לבוא ולהשלים את הברכות של ברכת מאור האש או בשמים. לעומת זאת, אדם שלא עשה הבדלה במוצאי שבת, אם הוא אותו אונן לפני קבורת אחד מקרוביו, ואם במצבים שלא היה לו יין במצב כזה, אז כיוון שאם הוא יעשה הבדלה למחרת ביום ראשון הוא יעשה הבדלה ללא ברכת בשמים ונר, אלא רק יגיד את ברכת את הנוסח של ההבדלה. הנה אל ישועתי.

14:32 דובר 2 לאחר מכן שמי מרנן ברוך אתה השם בורא פרי הגפן, ולאחר מכן את ברכת המבדיל בין קודש לחול. במוצאי יום טוב כאשר אנחנו מוציאים את החג וזה חל במהלך ימי השבוע, אנחנו לא מברכים ברכת הנר והבשמים כי הם שייכים רק למוצאי שבת. אנחנו אומרים את נוסח ההבדלה הנה אל ישועתי ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל. ברוך המבדיל וברוך אתה השם המבדיל בין קודש לחול וכולי. גם אדם אבל שנמצא בתוך ימי השבעה כאשר הוא עושה הבדלה. ישנם הרבה דעות וחלוקים בעניין הזה. לרוב מוסכם שכאשר האבל עושה הבדלה בעצמו, כשאין מישהו אחר שיוכל לעשות עבורו, שזה הדבר הכי ראוי והכי לכתחילה כדאי לעשות. אבל גם כאשר האבל עושה בעצמו את ההבדלה במהלך ימי השבעה שלו, מותר לו כמובן לשתות את היין. הוא יכול להגיד את הפסוקים הנה אל ישועתי. הפסוקים הללו של הנה אל ישועתי הם פסוקים שאנחנו אומרים בשביל עניין של ברכה, עניין של דברים טובים. כפי שכותב האדמו"ר הזקן בסימן רצ"ו, שבעצם הכל זה עניין של סימן טוב ואין חובה בדבר. זאת אומרת שאומנם לא חובה אם אדם יתחיל לברך בורא פרי הגפן וימשיך הלאה ברכת בורא מאורי האש בשמים, ולאחר מכן בורא האש והנה אל ישועת וברכת המבדיל אז גם אם הוא לא. אם הוא דילג על זה זה לא נורא, זה בסדר גמור. אבל כמובן המנהג הוא שאומרים את כל נוסח ההבדלה גם את הפסוקים שהנה אל ישועתי. ההבדלה עצמה אנחנו עושים אותה מעומד. זאת אומרת ישנם מנהגים בעדות השונות שיושבים ואומרים את ההבדלה מיושב. המנהג שלנו לבוא ולהגיד את ההבדלה מעומד. כך מבאר הרבי בהגדה של פסח, בדיבור המתחיל קדש שהמנהג שלנו, גם

16:29 דובר 2 בקידוש וגם בהבדלה אנחנו אומרים את זה מעומד. אדם שבירך על הבשמים לפני ההבדלה, חבר שלו הביא לו שיבה, לואיזה, ציפורן או כל דבר של בשמים ואמר לו בוא תברך, והוא בירך את ברכת הבשמים לפני ההבדלה. בזמן ההבדלה עצמה, כאשר הוא עושה הבדלה על כוס היין והוא עושה את זה לבני המשפחה שלו, הוא יכול לברך שוב פעם ולברך את ברכת בורא מיני בשמים כדי להוציא אותם ידי חובה. הוא יכול להריח שוב פעם. הוא יכול גם כן לתת לאחרים להריח וזה בסדר גמור. לעומת זאת, בברכת בורא מאורי האש, אם הוא בירך לפני ההבדלה, לפני שהוא עשה את ההבדלה, הוא בירך את ברכת בורא מאורי האש על הנר, הוא לא יוכל לברך את ברכת מאורי האש שוב. האדמו"ר הזקן בסוף סימן רצ"ט שהביא שתי דעות בעניין. למעשה הכי טוב שכל אחד יברך עבורו. גם אישה כאשר היא שומעת את ההבדלה מבעלה היא יכולה לברך בעצמה ברכת מאורי האש, ויש אף שנוהגות לבוא בעצמן ולעשות את ההסתכלות בציפורניים בידיים לאור הנר. שתיית יין ההבדלה. לאחר שעשינו הבדלה, אמרנו את הפסוקים, בירכנו בורא פרי הגפן ובירכנו את ברכת הבשמים וברכת מאורי האש, ויש לנו את ברכת המבדיל. עיקר ברכת ההבדלה. כדי לצאת ידי חובה צריך לזכור שזו ברכת המבדיל, ה-הברכה האחרונה של ההבדלה. זאת אומרת אדם שהגיע באמצע ההבדלה והוא לא שמע את כל הפסוקים שהנה אל ישועתי, כיוון שזה אומנם חלק מההבדלה, אבל זה לא מחויב, זה עדיין לא מונע ממנו לשמוע את המשך ההבדלה, לשמוע את שאר הברכות ולצאת ידי חובה בברכת ההבדלה. ולכן גם אם הוא לא שמע ברכת בורא פרי הגפן, וגם אם הוא לא שמע

18:27 דובר 2 ברכת בשמים וגם אם לא שמע את ברכת בורא מאורי האש, ברגע שהוא שמע את ברכת המבדיל, אז באותו רגע הוא יכול-- הוא יוצא ידי חובה. ואז כאשר הוא שומע את זה ושמע את ההבדלה, יצא ידי חובה והוא יכול ללכת למלאכתו. הוא יכול לאכול, יכול לשתות ויכול לעשות את כל הדברים שהוא רוצה. כמובן, אנחנו מלכתחילה שומעים את כל ההבדלה מהנה לשועתי [?], אוספים את כל בני הבית מתחילת ההבדלה שיעמדו, יכוונו, ישמעו וישמעו את-- י-י-יברכו על הבשמים, יברכו על הנר, ישמעו את ברכת המבדיל ולאחר מכן כל אחד יכול ללכת לעיסוקיו. שתיית יין ההבדלה. אז כאשר המ-המבדיל בא ועושה הבדלה הוא צריך לשתות בעצמו את היין, ולא רק שהוא צריך לשתות בעצמו. בשונה מברכת-- מהיין של הקידוש, שאנחנו נוהגים לחלק לציבור המסובים שאיתנו קצת מכוס של יין כחלק מעניין של כוס של ברכה, בהבדלה אין צורך. ככה כותב האדמו"ר הזקן שאין צורך לבוא ולהטעים מכוס ההבדלה לשומעים, אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו. זאת אומרת שהמבדיל בעצמו צריך לבוא ולשתות את כל כוס היין. חלק מהיין עצמו הוא צריך לשייר בשביל לשפוך על הצלחת ולאחר מכן לכבות בו את הנר, כיוון-- כדי להראות את חיבוב המצווה שהנר דולק עבור מוצאי שבת. אבל אין מנהגנו לבוא ולהטעים לאחרים. כמובן שאחד-- חלק מהסיבות לכך שנשים לא נוהגות לבוא ולשתות את כוס היין. נאמרו בזה כמה וכמה טעמים בעניין. נזכיר רק כמה טעמים שהוזכרו. אחת הסיבות לכך מכיוון שהיא כיבתה נרו של עולם כתוצאה מחטא עץ הדעת, ולכן אז כיוון שהיא גרמה למיתה והיין מהיין של ההבדלה אנחנו מכבים את הנר. אז לכן, כיוון שהיא כיבתה נרו של עולם, לכן היא לא תשתה מהיין

20:29 דובר 2 שבא וכיבה את הנר. בעצם זה כסוג של אנלוגיה בעניין ולכן הן לא באות ושותות. כל כל הדברים שנאמרים שאם ישתו אז יצמח להן שפם או דברים כאלה שאומרים. כמובן שזה לא דבר שמובא מובא בהלכה. אין שום אזכור לעניין הזה, אלא פשוט רק כדי לא לבוא ולתת להם לשתות. זה לא רק לגבי נשים. מדובר גם לגבי בנות. זאת אומרת גם בנות בגיל מצוות ואפילו פחות מגיל שתיים עשרה, גם כן הן לא שותות מהיין. מה קורה לגבי הבן שלי? האם הוא יכול לבוא ולשתות מהיין? אז בוודאי כולם זוכרים שבשבת של שבת חזון ומוצאי בתשעת הימים. אז כאשר אנחנו עושים הבדלה, מזכיר הרמ"א וכותב בהלכות תשעה באב שאנחנו לא שותים את היין, אלא נותנים לילד קטן לבוא ולשתות את היין. כמובן קטן שהוא בר חינוך, שהוא מגיל תשע ומעלה, שהוא יכול לבוא ולשתות את היין גם בהבדלה שלנו. עכשיו שם זה מכיוון שהמבדיל לא יכול לשתות את היין בעצמו, ולכן אנחנו נותנים אותו לקטן אחר. במידה ואין קטן אחר אז המבדיל יכול לשתות בעצמו. ויש אף שסוברים שאפילו שיש ילד קטן המבדיל בעצמו שותה וכל אחד יעשה כמנהגו או כהוראת רבותיו. בהבדלה רגילה במשך כל השבוע, כל השנה, בחגים, בשבתות. אז המבדיל בעצמו שותה והוא לא נותן לאף אחד לשתות מהיין. אם ילד קטן רוצה לבוא ולשתות מהיין, יכול להוסיף לו מעט מהבקבוק שיבוא וישתה את היין וזה בסדר גמור. סוג היין עצמו של ההבדלה. אז אז הדין הוא שאנחנו עושים הבדלה על יין לכתחילה אנחנו לא עושים על בירה או תה לכתחילה. זאת אומרת קודם כל עושים על יין כאשר אדם אין לו יין או לא יכול

22:23 דובר 2 לשתות יין, או שהיין ממזיק לו מבחינה בריאותית, או שקשה לו לשתות מיצי ענבים מחמת המתיקות של מיצי ענבים, אז הוא יכול לעשות גם כן על חמר מדינה. כיום חמר מדינה זה בירה לבנה, לא בירה שחורה אלא בירה לבנה. הוא יכול לבוא ולעשות על זה הבדלה, או למשל גם על תה או על קפה. כמובן שלא יהיו רותחים כדי שנוכל לבוא ולשתות רביעית מהתה או מהקפה בשיעור של כדי אכילת פרס שזה לערך כארבע דקות. אבל כמובן שלא יהיו רותחים ממש, אלא גבול הפושרים עד חמים ואפשר לעשות עליהם הבדלה. וכמובן אנחנו לא מברכים ברכת בורא פרי הגפן, אלא אנחנו מברכים ברוך אתה השם שהכל נהיה בדברו. כמובן שאפשר גם כל משקה אלכוהולי אחר כמו לדוגמא וודקה, ויסקי, רום וכדומה, ואפשר לעשות גם כן על זה. לגבי מיצים או שתייה קלה כקולה, סודה, מים אנחנו לא עושים על זה הבדלה אפילו בדיעבד. זאת אומרת, גם אם אדם טעה ועשה על זה הבדלה, הוא לא יצא ידי חובה והוא צריך לעשות שוב פעם הבדלה כנדרש על דברים שאנחנו עושים על זה הבדלה או יין או חמר מדינה ושאר הדברים. את שפיכת היין בהבדלה שאנחנו נוהגים. אז בשולחן ערוך מובא כאשר מוזגים את כוס היין אז אנחנו מוזגים אותו עד גדותיו בצורה ששופכים אותו ואז זה נשפך מעט על הארץ. כך מובא בשולחן ערוך. המנהג שלנו כיום שאנחנו לא מוזגים אותו על הרצפה ממש, אלא מספיק שיש את הצלוחית על השולחן. אנחנו מוזגים את כוס היין. היין נשפך מגדותיו לכיוון הצלחת וזה כבר מספיק. הסיבה שאנחנו שופכים את היין זה ב-- ל-ל-לסמן-- לסמן ברכה בתחילת השבוע וככה אנחנו בעצם עושים. המנהג

24:22 דובר 2 שלנו שלא רק בהבדלה, אלא גם כן בקידוש או בכל כוס יין שאנחנו מברכים בכוס של ברכה אם זה בברכת המזון, אם זה בשבע ברכות בזמן חופה, כאשר מוזגים את היין, אנחנו גם כן שופכים וממלאים אותו עד גדותיו. כמובן שבמידה ואנחנו משתמשים ביין של שביעית בשנת שמיטה, כאשר יש לנו יין של אוצר בית דין, שזה קדוש בקדושת שביעית, אנחנו לא עושים את השפיכה כיוון שאנחנו מאבדים את היין ואסור לאבד דברים של קדושה, שזה קדושת השביעית, ולכן אנחנו צריכים למזוג עד למעלה באופן שלא ישפך. כמובן, במידה ונשפך כ-כתוצאה מהחזקת הכוס, אז כמובן שאנחנו צריכים לבוא ולאסוף את כל היין שנשפך ולשתותן, או למשל לבוא וכמובן לא לאבד אותם, אלא לשפוך לתוך פח של שמיטה עד שיחמיצו או שיתקלקלו ואז לאחר מכן ניתן להעביר אותם לפח האשפה הרגיל. אנחנו מחזיקים את הכוס ביד ימין. המנהג שלנו שאנחנו מחזי-- לוקחים את הכוס ביד ימין, מעבירים ליד שמאל ומניחים על יד ימין בחזרה בצורה של כפופה, כפי שנמסר בשיעורי הלכות קידוש וכך אנחנו אומרים את ה-- את ההבדלה. כאשר מגיע ברכת הבשמים, אז אדמו"ר הזקן מזכיר שאנחנו מחזיקים את הכוס, מעביר את הכוס מיד ימין ליד שמאל ובברכת, אה, בשמים מחזיק ביד ימין את הבשמים ומברך, ולאחר מכן כאשר הוא מברך על הנר, אז הוא מחזיק ביד ימין את הכוס, מברך על יד שמאל, מעביר ליד שמאל ומברך על-- ו-ו-ומביט ביד ימין. כך מובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. למעשה, כפי שראינו כמה פעמים את הרבי כאשר נוהג את-- עושה הבדלה בשבע מאות שבעים בפני כולם, הרבי היה מניח את הכוס בברכת הבשמים ומחזיק בשתי ידיו את ברכת הבשמים ומריח, וכן

26:27 דובר 2 גם לגבי הנר, מברך עם שתי ידיו על הנר ומביט בשניהן ביחד, לא כנכתב באדמו"ר הזקן, וכך נהוג בקרב כל חסידי חב"ד בקרב אנ"ש לבוא ולעשות הבדלה כאשר אנחנו מניחים את ברכת את ה-- את הכוס יין בברכת הגפן ולאחר מכן בשמים ומאור האש אנחנו לא מחזיקים את הכוס, אלא רק מברכים כאשר הידיים פנויות ולאחר מכן מרימים שוב מיד ימין ליד שמאל ומחזירים שוב ליד ימין וממשיכים את ברכת המבדיל. בשעת ברכת ההבדלה צריכים השומעים, המסובים שנמצאים סביב המבדיל להסתכל בכוס ובנר. זה דבר חשוב שהציבור ידע שצריך להסתכל בזמן הכוס ובנר כדי לבוא ולכוון ולצאת ידי חובה. ולכן כאשר מברכים על הכוס והציבור מסתכלים זה כדי שתמיד כמובא שבכוס של ברכה צריך שיתנו עיניהם עליו ויסתכלו בו. כך מביא אדמו"ר הזקן בסימן קפ"ג וגם כאן בסימן ס"ו בסעיף ב' והסיבה הוא וגם המבדיל בעצמו. זאת אומרת, אמנם השומעים מסתכלים גם המבדיל בעצמו כאשר הוא מברך ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל, הוא צריך להסתכל בכוס עצמו כדי שייתן עיניו בו. אחרי גמר ההבדלה, כמו שאמרנו, הוא יושב ושותה והשתייה היא על פי ההלכה זה רוב רביעית, אבל המנהג הוא לבוא ולשתות רביעית וכך נפסק כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה לאחר ההבדלה. בשיעורים הקודמים דיברנו על ברכת ההבדלה על היין, ברכ-- דיברנו גם לגבי "אתה חוננו" בתפילה, וכעת נגיע לש-לעוד שני דברים מרכזיים בהבדלה, שזה ברכת הנר, ברכת הבשמים וברכת הנר. אחד הסיבות לכך שאנחנו מברכים על הבשמים במוצאי שבת, מכיוון שב-במהלך השבת יש לנו נשמה יתרה שהיא נכנסת בערב שבת והיא נמצאת איתנו כל השבת, וכאשר יצא שבת אה הנפש יוצאת, ומכיוון שהנפש יוצאת אז כדי שהיא תצא,

28:51 דובר 2 הנפש דואבת לצאת, ככה נאמר בהלכה, זאת אומרת שהיא עצובה שהיא יוצאת במוצאי שבת. אז כדי שהיא תצא בצורה טובה ובצורה נעימה אנחנו באים ומ-מ-מריחים בשמים, ריח טוב, ועל זה אנחנו בעצם מוציאים את הנשמה היתרה במוצאי שבת על ידי ברכת הבשמים. אדם שאין לו בשמים באותו עת, בשמים כמובן, כפי שנראה בהמשך שזה מתייחס לבשמים שאפשר לברך עליהם "בורא מיני בשמים". אם אין לו בנמצא כרגע, הוא יכול, כפי שאמרנו בשיעורים הקודמים, הוא יכול לדלג על ברכת הבשמים ולהמשיך הלאה למאורי האש כאשר זה נמצא אצלו. זאת אומרת שאין סיבה לחזור אחרי ברכת בשמים. אמנם ברכת הבשמים היא זמנה כל מוצאי שבת, כאשר הזדמן לו במהלך מוצאי שבת אחרי שעשה הבדלה וקיפל את הטלית וסידר את הפלטה והמיחם, ואז הביאו לו בשמים, יש לו ציפורן או יש לו דברים אחרים שהוא יוכל לברך ברכת בשמים, ראוי וכדאי שלבוא ולברך את ברכת ב-בורא מיני בשמים במוצאי שבת. מהי ברכת הבשמים במוצאי שבת? כאשר אנחנו מברכים על הבשמים במהלך כל השבוע במשך כל השנה כולה וגם במהלך השבת עצמה, אז יש לנו כמה וכמה סוגים של בשמים. יש בשמים שאנחנו מברכים עליהם "בורא עצי בשמים" כדוגמת הדס. הדס לא של ארבעת המינים כי הוקצה למצוותו, אבל הדס במשך כל השנה כולה, כולה יש לנו שכן שיש לו הדסים ואנחנו מריחים את ההדסים. יש אפילו אף כמה מנהגי עדות שנוהגים לברך על ההדסים בקידוש בליל שבת, והביאו לנו הדסים ואנחנו רוצים לברך עליהם את ברכתם. אז ברכתם ברכת "בורא עצי בשמים". לעומת זאת, יש דברים שהם עשבים, מברכים עליהם "בורא מ-מ-- אה בורא עשבי בשמים" כדוגמת לואיזה, שיבה[?], דברים שהם גבעוליים, שהם

30:54 דובר 2 לא ע-עצים, ועל זה אנחנו מברכים "בורא עשבי בשמים". ישנם דברים שהם לא עצים ולא עשבים, אלא הם ברכתם-- ברכת "בורא מיני בשמים" כדוגמת ציפורן, הציפורן שאנחנו מכירים מחנות התבלינים, שעל זה אנחנו מברכים ברכת "בורא מיני בשמים". במוצאי שבת, כיוון שיש חלוקה, ש-שלושה סוגי ברכות שמברכים על זה במשך השבוע, כך גם במוצאי שבת כאשר אנחנו לוקחים בשמים להבדלה, לוקחים הדס, לוקחים עש-עש-עשבים שמריחים טוב כדוגמת לואיזה ושיבה שאמרנו, או למשל אדם שלוקח ציפורן, אז לכאורה על פי ההלכה לכתחילה כך מביא האדמו"ר הזקן, סימן רטז סעיף ג', מובא שצריך לברך כל אחד את ברכתו. אלא שהרמ"א מזכיר, וכך גם האדמו"ר הזקן מזכיר בהלכה, שהעולם נהגו לברך במוצאי שבת "בורא מיני בשמים" על כל המינים שיהיו, לפי שאין הכל בקיאים בברכות. נהגו לברך ברכה שיוצאים בה בדיעבד על כל המינים, מכיוון-- וזה מקורו מדברי הרמ"א. מכיוון שיש הרבה מעם ישראל, בפרט בדורות הקודמים, שלא ידעו להבחין האם זה עש-עשבי אה, בשמים או שזה עצי בשמים, באו חכמים ותיקנו, כיוון שאדם שמברך ברכת בורא מיני בשמים על כל, על כל המינים שיהיו, והוא יוצא בזה ידי חובה בדיעבד במשך כל הזמנים, בכל הימים, אז כך גם מוצאי שבת, כדי לא לסבך את האנשים מהי הברכה, עשביי או עצי, קבעו שיברכו ברכת בורא מיני בשמים שעל זה יוצאים ידי חובה בדיעבד. אמנם האדמו"ר הזקן מזכיר כעצה טובה שאם אדם לוקח משהו שהוא לא ברכת בורא מיני בשמים, כדוגמת הדס, אז כדאי לשים בפנים חתיכת מור בתוך מיני הריחות. מור זה בעצם שיעור דם של אחד החיות שהיו בעבר, ועל זה הוא מברך. וכיוון שיש לו ריח טוב הוא מברך על זה

33:01 דובר 2 בורא מיני בשמים יחד עם הדס או שאר הדברים שברכתם לא בורא מיני בשמים, וכך הוא יוצא ידי חובה כהלכתה. כיום בימינו יש לנו ציפורן, הדבר שמאוד מאוד נפוץ בקרב כל עם ישראל, ועל זה אנחנו מברכים ברכת בורא מיני בשמים לכתחילה וזה בסדר גמור. לעומת זאת, בהרבה מקומות מביאים עשביי, אה, עשבים בשביל לברך על זה, או למשל מביאים, אה, אה, הדסים כדי לבוא ולברך עליהם. ולפי שיטת האדמו"ר הזקן, גם כאשר אדם מחזיק הדס או מחזיק לואיזה ביד שברכתם היא לא ברכת בורא מיני בשמים לכתחילה, במוצאי שבת הוא מברך לכתחילה ברכת בורא מיני בשמים, כי כך נהגו כל העולם. כאשר אנחנו מחזיקים את הבשמים, לרוב הוא נמצא בתוך קופסה, בתוך כלי, אה, כלי יפה, כלי, אה, כלי כסף מאוד יפים, וכאשר פותחים את הריח י-יש ריח של הבשמים. אך בכל זאת כתבו הפוסקים שאדם צריך לבוא ולפתוח את הבשמים עצמם ואף אפילו להוציא חלק מהבשמים כדי לבוא ולברך. אמנם גם כאשר אדם מברך על הריח כאשר הבשמים נמצאים בתוך הכלי, זה נחשב בהלכה ריח שיש לו עיקר. זאת אומרת, יש את הבשמים שמ-מ-א-מפיצים את הריח, והריח שאני מריח זה לא מה שספוג בכלי, אלא הריח שנמצא מהבשמים עצמם, הציפורן שמונחת בתוך הכלי. למעשה ראוי לכתחילה לבוא ולהוציא לכף היד או לבוא ולפתוח, למשמש בהם קצת, לברך ברכת בורא מיני בשמים ולהריח אותן. כאשר יש-- זה נמצא בתוך שקית מחוררת, כאשר יש חורים, אין צורך לבוא ולפתוח. כיוון שיש חורים אני מריח את הבשמים עצמם וזה בסדר גמור. ישנם כמה וכמה סוגי בשמים, זה דבר שמובא בהלכות ברכות הנהנים. לא ניכנס כרגע לכל מה שנהוג. למעשה הכללים הוא

35:03 דובר 2 בעצם דברים שהם טבעיים. זאת אומרת, בושם סינתטי, זאת אומרת בושם שמופק מאלכוהול, הבשמים שאנחנו מכירים, בשמי נשים או דאודורנטים למיניהם או, או כל מיני, אה, אה, ג'ל שמניח-- מ-מניב ריח טוב, אין לברך עליהם ברכת בשמים כיוון שזה לא בושם טבעי. רק דברים שהם טבעיים, צמחים שהם טבעיים כדוגמת ה-אה לואיזה, השיבה, רוזמרין, אה, אה, הדסים והציפורן, על זה אנחנו מברכים את ברכת הבשמים. כאשר אדם מברך ברכת הבשמים עבור אדם אחר. זאת אומרת, כמו שהזכרנו במקודם, שאני כבר שמעתי הבדלה, אני כבר יצאתי ידי חובת הבדלה ואני רוצה לברך את ברכת הבשמים בשביל אדם השני, או לצורך העניין אני עושה הבדלה לבני הבית שלי ואני מברך ברכת בשמים כאשר אני כבר יצאתי ידי חובה. אני יכול לברך גם עבור השני ואני-- ואני צריך להריח בעצמי גם כן, כיוון שזה נחשב כברכות הנהנים. אני נהנה מזה, זה ריח שאני נהנה הנאה של הנשמה, ולכן אני יכול לברך עבור האדם השני. לעומת זאת, אדם שלא יכול להריח כדוגמת טטרן[?], אדם שאין לו חוש ריח, או אדם שהוא מצונן ברמה כזאת שהוא מריח, הוא לא מריח שום דבר. במצב כזה, אם הוא ממש לא מריח כלום לגמרי, אז בוודאי שאי אפשר לבוא לברך עבורם. לעומת זאת, ברגע שיש קצת ריח, אפילו ברמה הקלושה ביותר, הוא יכול לברך אה אה ברכת בורא מיני בשמים, או שאני יכול לברך גם כן עבורו ולהריח והוא גם כן יריח וכך הוא יוצא ידי חובה. בהרבה בתקופה האחרונה, כאשר יש אדם שבעצם נמצא חיובי לנגיף ואחד התסמינים זה עניין של איבוד חוש טעם וחוש הריח. במצב כזה, כשאין לו ריח לגמרי, הריח עצמו מנותק לגמרי והוא

37:03 דובר 2 לא מריח שום דבר בכלל. אז כמובן גם במצב כזה הוא לא יכול לברך ברכת בורא מיני בשמים כי אין לו את חוש הריח. הוא דומה לכמו טטרן [?] או אדם המצונן שהזכרנו מקודם. אחרי שהשתמשנו בבשמים כמה וכמה שבתות ונגענו בהם וכבר התחיל להיות ריח מאוד קלוש וכבר התייבשו, או שלפני פסח רוצים לנקות ולפנות את זה. האם אפשר לזרוק את זה בפח האשפה או האם יש בזה קדושה? הדין הוא שהבשמים האלו אין בהם קדושה שאנחנו צריכים לבוא ולנהוג בהם כשאר הדברים. לעומת זאת, כיוון שעשינו בזה מצווה, אז ראוי לא לזרוק את זה בצורה ישירה לפח יחד עם שאר האשפה הביתית, אלא לשים בתוך שקית ניילון קטנה, שקית סנדוויצ'ים, מה שיש בבית. ואז ככה לבוא ולזרוק את זה בפח ואז זה בסדר גמור, כיוון שאין בזה קדושה עצמה. אבל נהגנו בזה עניין של מצווה. בשיעורים הקודמים דיברנו על ברכת הבשמים וברכת ההבדלה על היין, והיום נדבר על ברכת הנר. הסיבה שאנחנו מברכים במוצאי שבת על ברכת הנר, מכיוון שמובא שכאשר נהיה חושך בעולם, האדם הראשון לקח שני אבנים והקישן זו בזו, הקיש אחת כלפי השנייה, וכתוצאה מזה נוצר האש. מכיוון שכך, אז לכן נהוג במוצאי שבת שאז נבראת האש, נבראה האש, לבוא ולברך ברכת בורא מאורי האש במוצאי שבת במהלך ההבדלה. כמובן שזה מתייחס למוצאי שבת, במוצאי יום טוב כאשר הוא חל במשך השבוע אז אנחנו לא מברכים את ברכת הנר אלא רק במוצאי שבת בלבד. ואם יום טוב חל בשבת ומוצאי שבת זה מוצאי יום טוב גם כן, כיוון שזה מוצאי שבת אנחנו מברכים גם כן ברכת בורא האש. לא בגלל שזה יום טוב, אלא בגלל

39:04 דובר 2 שזה מוצאי שבת. כפי שהזכרנו בשיעורים הקודמים, כאשר לאדם אין נר במוצאי שבת, הוא יכול לדלג בזמן ההבדלה עצמה ולהמשיך הלאה בהבדלה. אבל כאשר יזדמן לו במהלך המוצאי שבת בלבד אש, שני גפרורים או נר שהוא יכול לבוא ולברך, אז הוא יכול לבוא ולברך. ראוי שיבוא ויברך על הנר עצמו את ברכת בורא מאורי האש. במידה והוא עושה את זה במוצאי יום ראשון את ההבדלה, או שהוא שכח ולא בירך ברכת בורא האש במוצאי שבת, הוא לא צריך לחזור ולברך את זה במהלך השבוע, כי זה ברכה שנתקנה רק במוצאי שבת בלבד. בעוד זמן מסוים אנחנו מברכים ברכת הנר גם כשזה לא חל בשבת. זה במוצאי יום הכיפורים, כאשר יום כיפור, גם כאשר הוא חל בימות החול, בימי חמישי, בימי רביעי, בימי שני, ואנחנו מברכים ואנחנו עושים הבדלה במוצאי יום הכיפורים. גם אז אנחנו לא מברכים על הבשמים, אבל אנחנו מברכים על ברכת הנר. הסיבה לכך מכיוון שבמוצאי יום הכיפורים, כיוון שיום שלם נאסרה לנו האש, במוצאי יום הכיפורים הותר לנו לבוא ולבשל, הותר לנו לבוא ולהשתמש עם האש, לכן אנחנו מברכים על הנר במוצאי יום הכיפורים. אמנם ההבדל בין יום הכיפורים-- מוצאי יום הכיפורים, הנר שלו לגבי שאר ימות השבוע, שאר ימות המוצאי שבת, שבשאר מוצאי יום-- מוצאי שבת אני מדליק נר חדש, מדליק מצית מגפרור או מצית ומדליק את נר ההבדלה. במוצאי יום הכיפורים אני צריך נר ששבת מערב יום הכיפורים, דלק מערב יום הכיפורים עד מוצאי יום הכיפורים במשך עשרים וארבע, עשרים וחמש שעות של יום הכיפורים, ועל זה אני מברך. כמובן שיש דברים ואופנים בעניין הזה וזה יוסבר בשיעור של הלכות יום הכיפורים. האם ברכת הנר

41:05 דובר 2 זה ברכת הנהנים או ברכת המצוות? נחלקו הפוסקים בעניין. האם זה דבר שאני נהנה ממנו או שזה בעצם מצווה? יש ברכה לברך על המצווה של מעוררי האש, ולכן ברכת הנר זה לא נהנים אלא ברכת המצוות. הנפקא מינה בעניין הזה שאם אני יכול לברך עבור אדם השני. אם נאמר שזה ברכת הנהנים, אז כמו כל דבר שאני יכול לברך עבור החבר שלי ואני נהנה בעצמי, אז כך אני יכול לברך עבור החבר שלי. לעומת זאת, אם זה ברכת המצוות אז אני לא יכול לברך עבור השני, כי זה ברכה כל אחד בפני עצמו. אדמו"ר הזקן מזכיר את זה בסוף סימן רס"ט ס"ג, ולמעשה כאשר אדם בירך כבר על הנר, אז בזמן ההבדלה, אם יש אדם אחר שנמצא ושומע את ההבדלה הוא יברך בעצמו ולא אדם אחר. הסיבה לכך כי גם אם בירכתי אני בעצמי על ברכת הנר, אני לא יכול לברך שוב פעם, כי בסך הכל ברכת הנר זה ברכה אחת במוצאי שבת. לא מברכים פעמיים, שלוש או חמש פעמים, כיוון שמספיק לעשות רק פעם אחת. סוג הנר לברכה - איזה נר אפשר לבוא ולקחת? אז לרוב נמצאים כיום בשווקים ובסופרים נר של הבדלה מיוחד שיש לו כבר שתי פתילות, שלוש פתילות, ויש כאלה שיש להם חמש פתילות, עשר פתילות, שזה בעצם יוצר עניין של אבוקה, ואבוקה זה דבר שלכתחילה מן המובחר, כי אנחנו מברכים ברכת מעוררי האש. מעוררי מלשון רבים, ולכן מעוררי האש זה הרבה מאורות. אז כאשר יש לי כמה וכמה פתילות אני מברך על זה ברכת מעוררי האש, וזה מה שנהוג כיום. לעומת זאת, גם אדם שאין לו נר של הבדלה, יש לו

42:50 דובר 2 בסך הכל נרון, נר אחד, גם עליו הוא יכול לברך ברכת מאורי האש, כי זה לא רק מתייחס לסוגי הפתילות, אלא גם לסוגי האש בעצמו. יש אש כחולה, יש אש צהובה, גם על זה הוא יכול לברך ברכת מאורי האש וזה בסדר גמור. לעומת זאת, יש מצבים שגם אדם יכול לקחת אפילו גפרורים, לקחת שני גפרורים ולחבר אותם ביחד, להחשיב את זה כסוג של אבוקה וגם על זה לברך ברכת בורא מאורי האש. כאשר באים לברך את ברכת מאורי האש, אז שאנחנו מקרבים את הידיים, מברכים "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש", מקרבים את הידיים ומסתכלים בציפורניים ובגב האצבעות בפנים, בתוך כף היד, ועל זה אנחנו מסתכלים וזה נקרא שאנחנו נהנים מהאור. הסיבה שאנחנו מסתכלים בציפורניים אז קבעו בהלכה שזה עניין של סימן ברכה. כמו שהציפורניים הן פרות ורבות בעולם, זאת אומרת הן תמיד באות וגדלות, כך אנחנו בעצם רוצים עניין של ברכה שנפרה ונרבה. אם זה בעניין של פרנסה טובה, אם זה בעניין של ילדים ובכל דבר ודבר שאנחנו רוצים שזה יהיה בצורה של ריבוי ושפע, בעיקר של ברכה. כמובן שאנחנו מברכים על האש, לא מברכים כאשר אנחנו רחוקים מן האש, אלא צריכים להיות קרובים כדי שאני אוכל ליהנות מהאש עצמו ולראות את ההשתקפות של הנר בציפורניים ובגב היד, ולכן כאשר נמצא הנר של ההבדלה מרחק של כמה מטרים ממני ואפילו הרבה יותר, אז זה לא עוזר שאני עושה מרחוק את ברכת ההבדלה, את ברכת בורא מאורי האש, כי אני לא נהנה מהאור עצמו. אני צריך לבוא ולהתקרב, ולכן במידה ויש קהל רב כמו שנמצאים בשבתות חתן, שבת ש-- שבת שמתגבשים הרבה ביחד, יש מאה שבעים

44:47 דובר 2 ועוד הרבה מקומות ולא מצליחים להתקרב אל הנר, צריכים לברך לאחר הברכת, ברכת ההבדלה. אפשר לקחת את הנר ולברך לבד כפי שנדרש ולא לעשות בצורה רחוקה. גם כאשר אנחנו מברכים על הנר, ישנם מנהגים שונים שנהגו לבוא ולכבות את החשמל כדי שיהיה את האור של האש ואני איהנה מהאש עצמו. לעומת זאת, אף על פי כן, המנהג שלנו לא לכבות את אור החשמל, כי בסופו של דבר כשאני מקרב את הידיים אני נהנה מהאבוקה עצמה. אישה שמברכת, מברכת על הנר. אז יש שכתבו שלא צריכה לברך-- להביט עם הציפורניים, כך כותב הרב אברהם חיים נאה בקצות השולחן. אבל יש הרבה דעות בין רבני חב"ד שלא חילקו בזה. האדמו"ר הזקן לא מחלק בעניין הזה, ולכן גם אישה יכולה לבוא ולהביט בידיים שלה ולברך, ל-ל-לברך וכמובן גם כן להסתכל עם הידיים. הגודל הלהבה שצריך להיות. אז כמובן ברגע שיש לי אבוקה, ברגע שיש לי אש גדולה, אז בוודאי שזה מועיל לפי כל הדעות שצריך וזה מהד-- מן המהדרים. אבל גם כאשר יש לי נר קטן, נירון, הנירון, נר חימום שיש לנו, אז גם אם זה נר קטן אז זה מועיל, כי עדיין זה סוג של להבה שאני יכול ליהנות ממנו. לעומת זאת, כאשר אין לי נר, אין לי גפרורים, יש לי רק מצית ובמצית שאני-- כאשר אני מדליק את המצית יש אש מאוד מאוד זעירה וקטנה, אני לא יכול ליהנות מאש כזו, אני לא יכול לברך על זה ברכת מאורי האש. בהלכה מובא גם כן לגבי נרות של איסור. למשל נרות של עבודה זרה או נרות שהיו במסיבות של גויים שעשו עבור עבודה זרה, אז ברוך השם אצלנו היום בארץ ישראל אנחנו יש

46:36 דובר 2 לנו את האש הטהורה והכשרה שלנו, ולכן במקומות שיש אש של עבודה-- מסיבות עבודה זרה וכדומה, אז מובא בהלכה שבאמת אי אפשר להשתמש בזה, אבל כיום יש לנו אש כשרה למהדרין וזה מצוין. אם נרצה להדליק נר מהנר של אותה עבודה זרה או מסיבה, אז כתוב בהלכה שזה דבר שמותר. סוג הנר שאנחנו צריכים לבוא וליהנות ממנו זה נר שמיועד לבוא ולהאיר ולא רק סתם נר שהודלק. לדוגמה, כאשר לנו יש לנו נר נשמה, נר של יארצייט, הנר הזה הודלק עבור אותו נשמת אדם שנפטר. אני לא יכול לברך על זה ברכת הבדל-- בורא, בורא האש כי זה לא נר שהודלק להאיר. זה נר שהודלק לצורך עניין אחר, ולכן אני צריך לבוא ולהדליק נר מיוחד שיאיר ועליו לבוא ולברך. לכן כאשר לאדם אין נר ויש לו מבער של גז או למשל תנור ספירלה או כל דבר של מקור חום, כמובן שהוא לא יכול לברך על זה ברכת בורא האש, כי זה לא דבר שהודלק להאיר. אז תנורים ורדיאטורים וכל ה-ה-הדברים הללו מיועדים רק לחימום ולא להאיר. אפילו שהם מאירים והם מה-- בצבע אדום. וגם לגבי להבת הגז. אמנם זה מאיר, זה עדיין אור, אבל עדיין זה לא מיועד להאיר, אלא מיועד עבור בישול, עבור דברים אחרים, ולכן אי אפשר לברך על זה ברכת מאורי האש. אדם שיש לו משקפיים לא צריך להסיר את המשקפיים. אפשר להסתכל גם כן על האש באמצעות המשקפיים וזה נחשב כדבר של חוצץ. לעומת זאת, לא עלינו ולא עליכם, אדם סגי נהור, אדם שהוא עיוור, סומא, שהוא לא רואה. במצב כזה הוא לא יכול לברך ברכת מאורי האש כי הוא צריך לראות את האש. הוא צריך

48:29 דובר 2 לראות וליהנות מהאש עצמו. ואפילו שמובא בהלכה לגבי הדלקת נרות שגם אישה שהיא לא עלינו סגי נהור והיא לא רואה בעיניה, היא עדיין כשהיא מדליקה נרות היא מברכת עליהם כיוון שהיא נהנית מזה שאחרים, אה, רואים ויכולים לכוון אותה איפה ללכת. במוצאי שבת הדין הוא שונה מכיוון שבברכת הנר במוצאי שבת זה עבור אור. זה-זה לא עבור אור, סליחה, אלא זה עניין של הנאה מהאור. זה כדי שאני איהנה מהאור ופה אני לא נהנה מהאור ולכן אני, אה, אותו אדם לא יכול לבוא ולברך. כמובן שבמידה ואני כבר ברכתי, מברך עבור בני ביתו הקטנים, אני יכול לברך עבורם. לאחר שסיימנו את ברכת היין וברכת ההבדלה וברכנו על הבשמים וברכנו על-- וברכנו על הנר, ואנחנו שופכים מעט מכוס היין, קצת מהיין אחרי ששתנו רביעית, שופכים מעט בתוך הצלחת או הצלוחית ואיתו אנחנו מכבים את הנר כדי להראות את חיבור המצווה שהנר הזה הודלק רק למצוות ההבדלה ולא לצורך דברים אחרים. ישנם הרבה שנוהגים לבוא ולהריח את עשן הנר, כסימן, עניין של זיכרון. חלק כותבים שזה קשור לעניין של שלום בית, אבל למעשה הרבי מעיר שאין מנהגנו לבוא ולהריח את העשן, הנר עצמו.