סימני המשיח - הרב שלום דובער וולף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הלכות מלך המשיח ברמב"ם, פרק י"א, הלכה ד': "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות השם, הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי. ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד". הערה, לשים לב, המשפט האחרון, "ויתקן את העולם כולו", זה על דרך הצחות. כלומר, כן, זה משפט שהרמב"ם כתב אחרי פטירתו. מה זאת אומרת? זאת אומרת במקור, כן, כשהרמב"ם כתב את החיבור, אז המשפט הזה מופיע בהמשך, כמו שנתראה תכף. בהמשך הדברים, אה, כשהרמב"ם מדבר, מדבר על העניין של הנצרות והאסלאם, שזה הכול הפך העניין של משיח מצד אחד. בפנימיות הכול זה תוכניות של הקדוש ברוך הוא ליישר דרך למלך המשיח, שזה קטע שהצנזורה בדורות שאחר כך השמיטה את זה. אבל דבר פלא, כן, שמתוך כל הקטע שהצנזורה השמיטה, אה, משפט אחד היא השאירה, כן, ש"ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד" זה בעצם משפט מההמשך, שהרמב"ם מדבר על זה ש... כן, שמחכים שהמלך-- שיבוא המשיח האמיתי ויתקן את העולם, כן? ואז כל העמים יכירו אותו, ולכן בעצם הקדוש ברוך הוא עשה את כל התרגיל של הנצרות והאסלאם, שכל העמים י-כן יהיו-- יתחברו לעניין של משיח. דרך כן, יתכוננו לעניין של משיח, דרך העניין הזה. ודבר פלא שהצנזורה כאילו השמיטה את כל ה, את כל העניין הזה, אבל את השורה הזאת, "ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד", השורה הזאת נשארה ונצמדה כאן.

02:06 דובר 2 כן, "הרי זה משיח בוודאי ויתקן את העולם כולו". אה, והרב בשיחות כן מדבר על זה כאילו כ-כהמשך אחד בתוך הדברים של הרמב"ם. בכל אופן, אבל בוא נתעלם כרגע מהשורה הזאת. ממשיך הרמב"ם ואומר, שזה כבר קטע שהצנזורה השמיטה: "אם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו התורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו, ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם וללבן עד עת קץ כי עוד למועד". אוקיי. אז פה בעצם ההלכה הזאת, כן, עד כאן מה שקראנו עד כאן, הרמב"ם מדבר על-- מתאר את סדר התגלות משיח שלב אחרי שלב, ודומה, כן? למה שהוא בתחילת הפרק התחיל עם משפט דומה. המלך המשיח עתיד לעמוד, להחזיר מלכות דוד, בונה מקדש, מקבץ נידחים. אבל שם הוא ב-בעיקר יותר דיבר על ה-- ישר על המטרה, על הסוף. מה-- לאן הוא אמור להגיע. פה הוא מתאר את הדרך, אז הוא מזכיר שלבים שהוא לא דיבר עליהם לפני כן. כן, "יכוף כל ישראל", "ילחם מלחמות השם" זה משפטים שלא דובר לפני כן, כי פה, כן, שוב, תחילת הפרק הוא מתאר את המטרה, לאן הוא שואף. פה הוא מתאר את הדרך שלב אחרי שלב. אז בדרך צריך לכוף, בדרך צריך להילחם עד שמצליחים ומנצחים ומגיעים למצב, בונה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל כמו שהוא דיבר בתחילת הפרק. זה דבר ראשון, כן? מתאר פה את הסדר שזה יקרה. אה, ואם דיברנו על זה, כן, עכשיו הנקודה הזאת שבעצם הוא מתאר פה משהו, תהליך טבעי, כן, כביכול, כן? תהליך שיותר מדויק מתלבש בטבע בלי אותו מופתים. נעמד מלך גיבור אמיץ חזק

03:57 דובר 2 שבא ועושה את המלחמה כמו, כן, דוגמה לזה כמו בן כוזיבא בשעתו, כמו שהזכרתי בהלכה הקודמת, שבעצם התחיל לעשות, התחיל, כן, התחיל לעלות על כזה מסלול, וכמו דורות לפני כן דוד המלך, כן, שזה בעצם מה שהוא עשה. כן, נעמד, לחם, הכה בפלישתים, בנה את המקדש והביא למצב של שלמות התורה והמצוות. ולחדד את זה יותר מעניין ככה להשוות. עכשיו דיברנו על זה בשיעורים קודמים נראה לי אה הרמב"ן, כשהוא מתאר את הגילוי של משיח בכל מיני מקומות, באיגרת ובוויכוח שלו עם המומר ובמקומות אחרים, אז אה הוא מתאר שמישהו שכן שיבוא במקלו ובתרמילו למלך העמים ויגיד להם שלח את עמי. כן, זה נראה שהוא מתאר אותו וכן ב הוא לוקח את משה רבנו לכאורה כדוגמה, כמודל כמו שמשה רבנו הגיע לפרעה, אמר לו שלח את עמי ועכשיו אתה צריך להוציא אותם. אז כך משיח יגיע למלכי העמים ויגיד להם, מודיע להם שכן, שחררו את בני ישראל שתשלחו אותם לארץ ישראל. אז הרמב"ן לוקח את משה רבנו כדוגמה למשיח, מתאר את משיח ככה לפי אותו מודל. הרמב"ם לוקח את דוד המלך ועוד בן כוזיבא כן כמודל של משיח, וכך הוא מתאר את משיח, כן, ואת הסדר ההופעה שלו. בעצם הוא לא רק מתאר את סדר התגלות של משיח, את האם אלא גם אומר כן, איך אנחנו אמורים? הוא נותן לנו בעצם סימני זיהוי. איך נדע? אם תראה שהוא עושים א, ב, ג תדע שהוא בחזקת משיח. אם תראה שעושה ד ואה תדע שהוא גם משיח ודאי. אז פה צריך להתעכב רגע על ההגדרות האלה ולשים לב אליהם מה בעצם הוא אומר? מה זה חזקת משיח? מה זה משיח ודאי? מה

05:45 דובר 2 ההבדל בין ה-- בוא נקרא שוב. אם יקום מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בידה ולהילחם מלחמות השם. הרי זה בחזקת שהוא משיח. מה הכוונה בחזקת שהוא משיח? אני חושב בהלכה המושג מה זה חזקה ומה זה ודאי. כן. כל ישראל בחזקת כשרות. מה פירוש? בא יהודי. כן, בא אליך יהודי, יש לו פאות, יש לו זקן. אתה מכיר אותו? כן, שהוא פה מהעיר מגיע כל יום לבית הכנסת בחזקת כשרות. האם אפשר לקבל עדות שלו? חזקת כשרות כן, אפשר לקבל עדות שיבוא ויעיד. אה יכול להיות שמתחת לשולחן הוא עושה עבירות גדולות כל עוד לא נודע לנו אחרת. מבחינתנו הוא כשר. אם יבוא ואם יבוא מישהו ויספר טוב, בוא נראה שיהיה. יבואו שני עדים כשרים ויעידו נדבר עד שלא באו שני עדים כשרים והעידו משהו אחר מבחינתנו חזקת כשרות ומתייחסים אליו ככשר ולפי העדות שלו יכולים להשיא אישה, לגרש אישה, אה כן לפסוק לאדם עונש מוות. חזקת כשרות. רגע, אתה בעצם מתכוון להגיד שלא יכול להיות שהוא עושה עבירות? יכול להיות. כל עוד שלא נודע לנו אחרת מבחינתנו הוא כשר. אם יבוא מישהו ויגיד לספר לנו, יוכיח לנו אחרת. אוקיי. לא אמרתי שלא יכול להיות. כל עוד לא הוכח אחרת, אני דן אותו מחזיק אותו ככשר. התברר והיה מתברר משהו אחר. אוקיי, אז נדע. אבל כל עוד שלא התברר משהו אחר זה חזקת כשרות. לעומת זאת, כשאומרים משהו שהוא ודאי אלא כן ודאי זה הרבה יותר מחזקה. כן, כן, ודאי. זה משהו ש כן נגיד עדות שבאו והעידו פלוני הוא כך וכך. כן, עדות

07:30 דובר 2 זה דבר ברור, חד משמעי, חותך. בטוח שזה כך. דבר שראינו בעינינו שאנחנו לא משערים סבורים אלא כן מציאות גמורה. ברורה כן גלויה לעין כן, אם הוא כיהודי הוא כשר או לא. אתה לא יודע מה הוא עושה עשרים וארבע שעות ביממה אתה מחזיק אותו לכשר, אבל יש דברים שראיתה בעיניך זה לא חזקה, זה וודאות. אתה יודע, ראית שזה כך. לענייננו, כשמדברים על משיח אז הרמב"ם אומר ככה אם אתה רואה יהודי כן, אם יקום מלך יכוף כל ישראל לילך בה יילחם מלחמות השם ועדיין לא מצב של גאולה. כן, בעצם מה הוא מתאר פה? שבתוך זמן הגלות נעמד יהודי מלך מבית דוד ומתחיל לפעול פעולות משיחיות, מתחיל לפעול כן ליצור מצב של גאולה. האם נוצר כבר מצב של גאולה? עוד לא. מה זה מצב של גאולה? כמו שהגדרנו בתחילת הפרק שלמות התורה והמצוות שבשביל זה צריך חירות משעבוד מלכויות ובניין המקדש קיבוץ גלויות. עוד לא הגענו לשם, אבל אתה רואה פה כבר מישהו שפועל בכיוון, מישהו שזה מה שהוא רוצה לעשות והוא הולך על זה עם כל הרצינות. ויכוף כל ישראל לילך בו יילחם מלחמות השם. כן, אתה רואה שלשם הוא הולך, אומר הרמב"ם. אם אתה רואה שלשם הוא הולך, הרי זה בחזקת שהוא משיח. מה הפירוש בחזקת שהוא משיח? מבחינתך הוא משיח כל עוד לא הוכח אחרת. כן, כנראה זה זה. האם לא יכול להיות התפתחות אחרת? יכול להיות כן. כמו שאומר בהמשך יכול להיות מצב אם לא הצליח או נהרג, בידוע שאינו זה כן. יכול להיות שבסוף יתברר שלא, אבל כל עוד שזה כן זה עדיין פתוח מבחינתנו חזקת שהוא משיח. מאיפה הרמב"ם מביא את הרעיון הזה?

09:19 דובר 2 לכאורה, זה דברים שהרב וולף כתב על זה הרבה בספרים שלו יחי המלך אומר בפשטות הרמב"ם מביא את זה מבן כוזיבא מרבי עקיבא. הוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. כן, על סמך מה? מה הוא ראה? זה מה שהוא ראה. הוא ראה מישהו שהולך והולך על זה בכל הרצינות. הוא הולך להביא את הגאולה. הוא הולך והוא מתחיל להילחם מלחמות השם, כי הוא רוצה לבנות מקדש במקומו והוא רוצה לקבץ נדחי ישראל, והוא הולך על זה ברצינות במסירות נפש. אז מה רבי עקיבא אמר? זהו מלך המשיח כיוון שכן עד שכן, כיוון שנהרג נודע להם שאינו ובפשטות זו הדוגמה של הרמב"ם, אומר רבי עקיבא זקן תורה מלשון הוראה. סיפור לנו על רבי עקיבא כי רבי עקיבא צדק. מה זאת אומרת צדק? כך היה צריך לעשות. זה הגישה הנכונה. התברר שלא זכינו, אבל כל עוד שלא התברר כך כך אמור להיות, הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ומנצח וכן וניצח כל האומות. ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בוודאי. למה? אומר זהו, זה כבר עובדה. כן, עובדה מוגמרת. אם יש מקדש ויש קיבוץ נדחים, אז כן יש שלמות התורה והמצוות. כן ויש ניצח כל האומות. אף אחד לא מפריע לנו אז אנחנו כבר נמצאים במצב של גאולת ישראל שלמה. אז זה לא השערה שהוא משיח. זה עובדה. כן, הגאולה היא עובדה. זה שהוא משיח זה עובדה. הרי זה כן משיח ודאי. זה לא הסתברות. השערה. דנים אותו כמשיח. אוקיי, אז אם עשו הצליח ובנה מקדש במקומו, היה הרי זה משיח בוודאי, כי זה בעצם גאולה בפועל. אם כן, אבל זה היה רק אפשרות אחת מתוך

11:03 דובר 2 שתיים. אם לא הצליח או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה. אז במילים אחרות תסכם את זה ככה מה זה חזקת משיח ומשיח ודאי חזקת משיח זה בעצם משיח בזמן הגלות שאתה רואה מישהו שנעמד לגאול את עם ישראל. משיח ודאי זה משיח שהביא גאולה בפועל. בשיחות של הרבי יש מושג של משיח שבדור כן שהרבי מביא את זה מהברטנורה מהחתם סופר. בכל דור יש אחד שראוי להיות משיח. אחד הראוי להיות גואל כמו רבי יהודה הנשיא שאמרו עליו שהוא משיח. כן, אם מן החיים הוא, כגון רבנו הקדוש. כן, וכל העניין הזה וצריך לשים לב לא לערבב, לא על זה כשהרמב"ם אומר חזקת משיח לא על זה מדובר, זה עניין אחר. זה שלב ב'. מה זאת אומרת משיח שבכל דור כשמו כן הוא תמיד יש. תמיד יש. מה זה משיח שבכל דור? מישהו שראוי, שממתין, שמוכן שממתין ומצפה לגאול את עם ישראל. נגיד רבי יהודה כן, לדוגמא כגון רבי יהודה הנשיא שאמרו עליו כגון רבנו הקדוש שהוא מתאים והוא ראוי לעניין של משיח. כן, האם רבי יהודה הנשיא עשה בגלוי משהו ישירות בשביל העניין הזה? רבי יהודה הנשיא עשה דברים מאוד גדולים, כן. חיבר את המשנה, ערך את המש-- סידר את המשנה, יותר נכון, אה, והנהיג את עם ישראל בצורה מיוחדת, אה, והוא היה לו את המעלות המיוחדות שלו. אבל האם הוא נעמד, כן הכריז, "בואו נסיים את הגלות ונביא את הגאולה"? בגלוי הוא לא עשה כזה דבר. בן כוזיבא עשה כזה דבר. כן, הוא בא ואמר, "בואו נעשה לזה סוף. בואו נילחם מלחמות השם כדי לבנות מקדש במקומו". אז הוא אומר כאילו משיח שבדור רבי יהודה

12:47 דובר 2 הנשיא הוא דוגמה למשיח שבדור, מישהו שאומרים אם, אם היה הזמן ראוי אז הוא היה האיש. כן. אם הזמן היה ראוי אז הוא היה הולך ופועל ועושה את זה. אבל כנראה שהזמן עוד לא היה ראוי, אז הוא לא עשה את זה והוא נשאר במצב המתנה, ממתין ומצפה, כן, לגאול את עם ישראל. לא היה פה אבל פעולה להביא משיח, וזה בעצם בכל דור אמור להיות מישהו שראוי, שממתין ומצפה. לא בכל דור, לא בכל דור יש מישהו שהולך ועושה את זה. בן כוזיבא היה משהו מיוחד, הוא הלך ולעשות את זה. וכשהרמב"ם מדבר על חזקת משיח הוא לא מדבר על מישהו שממתין. הוא לא מדבר על מישהו שראוי. הוא מדבר על מישהו שעושה את זה, שזה כבר מצב אחר לגמרי, כן. רבי יהודה הנשיא זה לא הדוגמה לכאורה למה שהרמב"ם אומר פה, בן כוזיבא זה הדוגמה, כן? שהרי זה בחזקת-- כן, שאתה אומר רבי יהודה הנשיא משיח שבדור כגון רבנו הקדוש, אף אחד לא אמר זה כן. כשרב אמר על רבי יהודה הנשיא כגון רבנו הקדוש, הוא לא אמר הוא יהיה המשיח. הוא אמר אם, אם נהיה ראויים אז הוא יהיה. אבל כן, הוא לא, לאו דווקא שנהיה ראויים, כן, לאו דווקא שזה יקרה בפועל. כשרבי עקיבא אמר על בן כוזיבא דין הוא מלכא משיחא זה לא היה אם, הוא אמר הנה זה קורה. עכשיו כן, הנה, הנה הוא הולך ועושה את זה, וזה משהו הרבה יותר חזק. וכשהרמב"ם מדבר על עניין של בחזקה שהוא משיח, אז פשוט הוא מתכוון במשמעות כזאת, במשמעות של... אה, כן, כמו בן כוזיבא שאתה בא ואומר הוא כנראה הולך להיות משיח בפועל. אוקיי, אז

14:22 דובר 2 זה רק עדיין בחזקת, כן? לכאורה מה פשוט כמו שאמרנו, מה זה חזקת? חזקת זה דבר שאתה לך על זה, כן? רבי עקיבא לא אמר אוקיי, זה מסתבר אז בוא נחכה. רבי עקיבא הוא היה נוסע אליו, הלך אחריו, יצא למלחמה. לצאת למלחמה זה לא משחק. לצאת למלחמה זה פיקוח נפש. ורבי עקיבא הלך אחריו. אז הרמב"ם אומר זה בחזקת שהוא משיח. לך אחריו, כן? כן, תלך עם זה, תתקדם עם זה, אוקיי? וקח בחשבון שזה עדיין חזקת, כן? גם אצל בן כוזיבא כיוון שנהרג נודע לנו שאינו. גם כן, גם פה בהלכה הזאת, אם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה. אוקיי, זה להבין את הרעיון הכללי של ההגדרות האלה, חזקת, ודאי, כן, ובעצם עכשיו הרמב"ם עושה לנו את זה פה שלב שלב, משיח כפי שהוא פועל בזמן הגלות ומשיח אל תוך המצב של גאולה אמיתית ושלימה. הרמב"ם אומר, כן, דיברנו על זה שיש חזקת ואז ודאי, ובעצם כאילו אחרי החזקת הרמב"ם נותן שתי אפשרויות. אם עשו והצליח הרי זה בוודאי. אם לא הצליח, אז אינו זה ש-- בידוע שהתברר שאינו זה שהבטיחה עליו תורה. אה, לשים פה קצת לב למילים וללשונות של הרמב"ם, אה, יש פה, זה תלוי גם האמת איך אני רואה שבדפוסים, כן, זה קצת תלוי בגרסאות, אבל לכאורה בכתבי יד המדויקים של תימן ובדפוסים. אה, אז הלשון של הרמב"ם ככה. אה, חזרה. כשהרמב"ם מדבר על חזקת משיח, אז הוא בעצם נותן לו שתי משימות. יכוף כל ישראל לילך בה וילחם מלחמות השם. אוקיי? שתי משימות כלפי עם ישראל כלפי האומות. ואז הוא ממשיך, אם עשו והצליח וניצח כל האומות ובנה

16:06 דובר 2 המקדש במקומו וקיבץ את נדחי ישראל הרי זה משיח בוודאי. אבל בואו נחשוב רגע על תחילת המשפט, אם עשה והצליח ונצח כל האומות. מה זה עשה והצליח כלפי מה הדברים אמורים? בפשטות, לכאורה עשה והצליח וכלפי כן. אמרנו שבתור חזקה יש לו שתי משימות במעגל הפנים וחוצה בתוך ישראל ומול האומות. יכפה כל ישראל, להילחם מלחמות השם. בפשטות אם עשה והצליח זה ביחסים מול היהודים. כן, ונצח כל האומות כן, ומול הגוי מול האומות. כי בעצם פה בוא נחזור רגע אחורה. עוד משהו שצריך לחדד פה. הרבי לא אומר את זה כן. הרבי לא אומר לא, לא מהדברים של הרבי, אבל לכאורה זה מתבקש מתוך הדברים של הרמב"ם. שימו לב שכשמדבר על החזקת משיח יכפה כל ישראל להילחם מלחמות השם שזה כן יוד הווה נמשך, יוד בתחילת המילה. כמו שרש"י מדבר על זה כמה פעמים. מה זאת אומרת? ובדיוק כשמדבר על משיח וודאי אם עשה הצליח, ניצח, בנה מקדש, קיבץ נדחים, הרי זה משיח בוודאי. פה הוא מדבר על הכל בלשון עבר. אז בחזקה אתה מדבר לשון הווה. הוגה, עוסק עוסק במצוות. יכפה כל ישראל להילחם הווה הווה נמשך. אבל המשיח ודאי מדבר בלשון עבר. ולכאורה בפשטות כי חזקה הוא תוך כדי הוא פועל תוך כדי התהליך. הוא עוד לא הגיע להצלחה. כן, הוא מתאפק. יכפה כל ישראל, לא כפה כל ישראל, הוא עדיין באמצע. כן, הוא עוד לא גמר לכפות כך בפשטות, אבל אתה רואה שהוא מכוון לכולם והוא כן משתדל להגיע לכולם. ואתה רואה שיש פה כן, יש מישהו שאתה רואה שהוא פועל בד' אמות שלו. יש מי שפועל ככה בעירו, בשכונתו, ויש מי שפועל שאתה רואה

18:01 דובר 2 פועל בקנה מידה כללי מגיע. כן מכוון להגיע לכל יהודי ועדיין יכפה ולא כפה. כל ישראל, לא סיים, כן, להילחם מלחמות השם. הוא לא סיים את המלחמה, הוא בעצם באמצע המלחמה. זה בחזקה. וודאי זה שהוא כבר אחרי הכל. עשה, הצליח, ניצח. בוא נוכיח. הרי זה משיח בוודאי כי אתה מחכה שהוא כדי להכריז. כדי להכריז חזקה. אז אתה רואה מספיק שהוא באמצע תוך כדי כדי להכריז וודאי אתה צריך לראות שהכל התהליך כבר הסתיים, הכל כבר מאחורינו. בכל אופן, זה לכאורה כך לכאורה מתבקש. כשקוראים את הדברים של הרמב"ם ושמים לב לשינוי לשון הזה, לכאורה זה נחשב בפשטות זה די ברור. וחזרה לענייננו. כן, למה אני אומר את זה? אם עשה והצליח ונצח כל האומות. כפל הלשון הזה זה לכאורה בהמשך למה שאמר מקודם. אני מדבר על חזקה שיש לו שתי משימות יכפה כל ישראל וילחם מלחמות השם. כשנדבר הוא ממשיך ומדבר על הוודאי. אם עשה והצליח לכאורה לכפות את עם ישראל, ונצח כל האומות במלחמה שלו. כן, זה בעצם סגר. השלים את שתי המשימות שלו מקודם, ממשיך למשימות הבאות. בואו נביא את השקעה עצומה. הרי זה משיח בוודאי. ממשיך הרמב"ם אם לא הצליח עד כה, או שנהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו התורה. שוב, מה זה כפל הלשון הזה? לא הצליח או נהרג? לכאורה לא הצליח הכוונה כי הוא אומר את זה שוב מול אותם דברים לא הצליח ביחסים או נהרג. בדרך כלל נהרגים. כן, כן, זו לא מיתה טבעית. נהרגים. איפה נהרגים במלחמה? כן. מול האומות לא הצליח ביחסים או נהרג שזה בעצם אומר לא הצליח בלהילחם, אבל אתה רואה שהוא בעצם הוא נכשל. אז

19:54 דובר 2 לכן אינו זה שהבטיח עליו תורה. כמו ש כן, כמו בן כוזיבא כן נהרג בעוונות. כן שכן שהרבי מדבר על זה. יש על זה מחלוקת. כן, האם חכמי ישראל הרגו אותו או אומות העולם הרגו אותו, אבל כאילו והפשט הרמב"ם כאילו פשט מה שמובן מהרמב"ם. כפי שהרמב"ם מדבר על זה בשיחות שהרמב"ם, אה, כאילו שאומות-- שמהרמב"ם מובן שאומות העולם הרגו אותו, אה, כרומאים בעצם שאיתם הוא נלחם. הרי בשיחות מסביר יש מחלוקת במציאות. הרבי מתייחס לכל הדעות שהכול יסכימו שבסופו של דבר בתא-- בתכל'ס מי שהרג אותו זה אומות העולם. כן, אבל דרך שהרמב"ם כותב על בן כוזיבא נהרג בעוונות על דרך הוא כותב על החזקת משיח כן או נהרג הפירוש נוצח. למדנו את הלכה ד' שהרמב"ם מתאר את הסדר של התגלות של משיח, איך זה אמור להיראות שלב אחרי שלב עוד בזמן הגלות, שרואים מישהו שנעמד ומתחיל לפעול פעולות ברצינות לגאול את עם ישראל, וכן ואיזה, כן איזה סימנים מזהים, במה להתמקד, חזקה, ודאי. רק קודם אני אתן הקדמה כללית. בכלל בתורה יש כל הזמן את להפשיט דברים מגשמיותן. אה, במידה מסוימת זה מה שאפשר לכאורה באופן כללי, מה שתורה שבעל פה הרבה פעמים נעשה לתורה שבכתב, כן. עין תחת עין, ממון. וכן יד תחת יד, ממון. אה, וכן על זה הדרך, מי שיקח, אה, באש ישרפו אותו ואתהן, כן. עונש של שריפה שבתורה, כן, מצטייר בצורה מסוימת. ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם, כן, נדב ואביהוא מצטייר בצורה מסוימת. מה חז"ל אומרים? כן, כמין שני חוטים של אש, כן שני חוטים דקים נכנסו לתוך חוטמיהם. על דרך זה ומזה לומדים לגבי שריפת בית דין, כן, שזה

22:06 דובר 2 לא עושים מדורה, אלא כמו שזה מצטייר, אלא כן משליכים עופרת לתוך הפה, כן, שריפה מבפנים, כאילו קצת ככה לקחת את הדברים בצורה יותר אני אקרא לזה עדינה, מופשטת. ככה זה ב-- כן, גם בדבר מסוים, כאילו תורה שבעל פה לגבי תורה שבכתב, אה, ובטח בפנימיות התורה ובטח זה בחסידות, איך שלוקחים עניינים בתורה וכל הזמן מפשיטים אותם מגשמיותם ומעמידים אותם, כן, לא, לא במובן ששוללים את הפשט. אין לקרוא את הפסוק שלא כפשוטו, חס ושלום, אבל כן באופן שאומרים, אומרים בואו נביא את הדברים בצורה פנימית, כן. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. כן, אז מה האדמו"ר הזקן מסביר? שעוד אדם כי יקריב מכם קרבן לה', זה הולך על זה שהקדוש ברוך הוא כן מקרב את הנשמה של היהודי אליו. קרבן מלשון קירוב. יקריב מכם קרבן לה'. הקדוש ברוך הוא מקרב את היהודי, מעורר אותו, פתאום נותן לו התעוררות מלמעלה. אז מה צריך לעשות מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו זבח קרבנכם. מהר, מהר, תתפוס את הנפש הבהמית שלך, שלפעמים היא בקר כמו פרה, לפעמים היא צאן, מתנהגת כך, מתנהגת כך, וצריך מהר מהר לעשות איתה משהו, לשחוט אותה. כן, להוציא ממנה את הדם, לזרוק אותה לה', כן, תעשה איתה משהו. זאת אומרת, האדמו"ר הזקן לוקח את כל העניין של הקרבנות ומסביר כן שלכאורה כפשוטו מדובר על בהמה גשמית ו-כן והקרבה גשמית. האדמו"ר הזקן לוקח את הכל, אומר יש את הבהמה שבליבו של אדם, נפש הבהמית, כן, וממילא לקחת הכל במובן כזה. וכן על זה הדרך. כל מיני עניינים, דינים, סיפורים בתורה שלוקחים את זה בחסידות, לוקחים אותם, מפשיטים את הדברים מגשמיותם ומעמידים

23:55 דובר 2 אותם על המשמעות הפנימית שלהם. ואז מה קורה חוץ מזה, כן, שחוץ מזה-- חוץ מזה שזה פתאום מקבל משמעות ככה יותר עמוקה, עוד ועוד ועיקר שזה נהיה יותר רלוונטי. מה זאת אומרת יותר רלוונטי? זה יוצא מהגבלות של זמן ומקום. כשאתה מדבר על אדם כי יקרב כפשוטו, תקריבו את קרבנכם כפשוטו, אז זה רק בירושלים ורק בזמן שבית המקדש היה קיים. יש בזה כמה וכמה תנאים. אז אם אני היום קורא פרשת ויקרא, אני אומר לעצמי כן, איפה זה? כן, זה לא נוגע אליי עכשיו. אבל כשלומדים את הליקוטי-- את ליקוטי תורה של פרשת ויקרא, שהאדמו"ר הזקן מסביר כן מה זה אדם כי יקריב תקריבו את קרבנכם. כן, שזה הבהמה שבלבו של אדם. אז זה פתאום נהיה ועכשיו. כן, זה לא פעם ולא שם, כאן ועכשיו. תקריבו את קרבנכם. כן, זה נהפך להיות אקטואלי. בסגנון של האדמו"ר הזקן יש לחיות עם הזמן, לחיות עם פרשת השבוע, שזה יהיה משהו חי, משהו שקורה עכשיו. כך זה בנוגע לדינים של התורה. כך זה בנוגע לסיפורים של התורה. כן, יציאת מצרים כן לצאת מהמיצרים וגבולים. יציאת מצרים כפשוטה הייתה במקום מסוים ובזמן מסוים שהוא לא עכשיו. אבל אם מצרים זה לצאת מהמיצרים וגבולים, מהמיצרים והגבולים של הנפש הבהמית, מהמיצרים, הגבולים של הנפש השכלית, מהמיצרים, הגבולים של הנפש האלוקית. כן, כל פעם האדמו"ר הזקן מסביר באופן אחר לפי העניין, דרגה למעלה מדרגה. והיום, בכל דור ודור, בכל יום ויום, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כן, ופתאום הכל נהיה אקטואלי. וככה וככה כל העניינים שבתורה, ברגע שקצת מפשיטים אותם מגשמיותם, אז ממילא זה נהפך מיד לתורה מלשון הוראה משהו שקורה

25:44 דובר 2 כאן ועכשיו. וככה בחסידות עושים את זה כל הזמן, בכל עניין, כאילו. אה, וכמובן זה לא שולל את מקרא שווא ומקרא צמד בפשוטו, אבל חלק מהמשמעות הבלתי כן כן הבלתי נפרדת, המשמעות התורנית והמשמעות הזאת. אה, כשאנחנו מדברים על העניין של משיח, קריאת ההלכה הזאת יהא מלך מבית דוד. אה, אז גם פה כן הרמב"ם מתאר סיפור מסוים, ואם אנחנו מציירים עוד מצטייר לנו בצורה מסוימת כן שהצורה הזאת כן כמו בן כוזיבא בשעתו, ובצורה שמאוד ככה בוא נגיד ככה אנחנו עדיין, עדיין מחכים לה. אבל רואים בשיחות של הרבי באופן עקבי שהרבי כן תופס את ככה דבר אחד. בואו נגיד שאני קצת נקרא לזה קצת להפשיט את הדברים לגשמיותן. בואו נבין אותם בצורה יותר פנימית, יותר מהותית. כן, לא, בוא נגיד, גם בלהפשיט דברים מגשמיותן יש הרבה דרגות. כן, יש להתרחק מהפשט ויש להישאר קרוב לפשט, אבל בפנימיות שלו, וזה דבר ראשון. והדבר השני אנחנו רואים שהרבי אומר יש, אה, יש את זה כבר עכשיו. שמות תשי"ב. נרשם שמו יש חוב טבת היה אוצר של הרמב"ם. הרבי מדבר עליו בשיחה, מדבר על ספר הרמב"ם, על הלכות מלכים ועל מלך המשיח, ואז הרבי מסיים את השיחה. יהי רצון שלאחר רבי מצטט-- מצטט את הרמב"ם הזה. באלפי שיחות הרבי מצטט את הרמב"ם הזה, כן, והרבי מאחל שכבר יתקיים מה שכתוב כאן. אבל באותה שיחה של שמות תשי"ב הרבי אומר ככה. יהי רצון שלאחר שישנו כבר המלך מבית דוד כן, שבחזקת שהוא משיח שכבר יהיה מיד משיח בוודאי אם עשה והצליח וכו'. כן, הרבי מתייחס, זאת אומרת באופן מאוד ברור. כן, כשקוראים את זה ככה אפשר לקרוא בלי לשים לב מה

27:44 דובר 2 הרבי אומר. אבל כשקוראים מילה, מילה ובאופן מאוד ברור הרבי אומר כן, הרמב"ם דיבר על חזקה ועל ודאי. הרבי אומר על חזקה הרבי מדבר בלשון הווה ישנו כבר המלך מבית דוד. הרבי כן, הרבי מבליע את זה בתוך האירוטים[?]. כן, אז זה מאוד ברור שזה כן שהוא מדבר על זה. לא כ'יהי רצון'. עובדה ישנו כבר מלך מבית דוד. יהי רצון שלאחר שישנו כבר שכבר יהיה מיד משיח בוודאי שנתקדם לשלב הבא. זאת אומרת הרבי מדבר על חזקת משיח כדבר שישנו כבר. אנחנו קוראים את ההלכה הזאת. רגע, איפה בדיוק? איפה יילחם מלחמות השם? איפה מלך מבית דוד? כן. איפה המלך? איפה יכוף? איפה יילחם? אה ולכאורה כן, נחזור לנקודה שדיברנו מקודם. קצת להפשיט דברים מגשמיותם וללמוד אותם על המהות שלהם ועל המשמעות שלהם, אני חושב אז הרבה יותר מובן מה הרבי מתכוון כשהוא אומר ישנו כבר המלך מבית דוד בחזקת שהוא משיח. מה זאת אומרת? בוא נעבור שורה שורה. אם יעמוד מלך מבית דוד. אז באמת על-- כשאנחנו, בואו ככה, כשאנחנו קוראים את זה, איך זה מצטייר? יעמוד מלך מבית דוד מלך. טוב, אז מלך מצטייר גלימה וכתר ושרביט כנראה כן כמו דוד שלמה או לעבדי לך שורש[?] כן. טוב, אז אתה מבין? אוקיי, אז בוא תבין שמלך לא צריך להיות דווקא שרביט ולאו דווקא כתר בגשמיות. כן, יכול להיות כן. המלכים של הדורות האחרונים אפילו בלי כאלה קישוטים. טוב, אבל המלך צריך שיהיה כאילו בפשטות מלך זה מישהו שיש לו ממלכה. מישהו שיש לו כן הנהגה גלויה כן. יש מדינות, יש מדינה בין המדינות. מלך בין המלכים. אה ככה בפשטות, בטבע, כן, בהבנה ברמה של הבנת הנקרא. אם

29:41 דובר 2 נדבר מבחינה הלכתית אז הלכות מלכים פרק א' מתחילים כן, אין ממנים מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ועל פי נביא. אז אם הרמב"ם מדבר על מלך מבית דוד, מתבקש שיהיה פה סנהדרין ונביא שממנים אותו שמעמידים אותו. והרי מלך בתחילה מלך בין מלך לא צריך נביא, אבל מלך בתחילה שמתחדשת פה מלכות אחרי הפסק צריך סנהדרין ונביא. כך לכאורה. מה עוד כתוב? יכוף כל ישראל לילך בה. דיברנו על זה מקודם. מה זה יכוף? כדי לכוף צריך משטרה. כן, יילחם מלחמות השם כדי להילחם צריך צבא. אוקיי, אז ברור מלך יש לו משטרה. מלך יש לו צבא. אז אם תראה מלך עם משטרה וצבא שיכוף כל ישראל יילחם מלחמות השם, אז כנראה שהוא משיח. דבר ראשון יעמוד מלך. יש את זה במכתבים בכמה פעמים. זה מעניין כמה פעמים ומכתבים שהרבי מצטט את הרמב"ם הזה באופן עקבי. יעמוד איש מבית דוד. יעמוד אדם מבית דוד. ככה כל הזמן בשיחות ובמכתבים. ומישהו שאל את הרבי, יהושע מונדשיין, בכתב יד קודש שהרבי כותב לו ככה: "כמובן צודק שהרמב"ם כתב יעמוד מלך..." והרבי כותב בסוגריים, "ולעת עתה לא מצאתי גרסה אחרת". נשמע ככה שהרבי כן מחפש גרסה אחרת. כן, כן, אבל הרבי אומר לעת עתה לא מצאתי גרסה אחרת. זה מה שהרמב"ם כותב. אבל הרבי אומר ברור שאין הכוונה מלך במובן המלא של המושג, אלא על דרך. הרבי נותן דוגמה כי אם על דרך שכותב על בן כוזיבא המלך, כן, הלכה לפני כן. כן שהרב עקיבא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. כן, שבן כוזיבא לא היה מלך במובן המלא של המושג. כן, אם כן היה מורד ובטח לא

31:33 דובר 2 היה לו בית דין של שבעים ולא היה נביא. כן, בטח לא היה נביא שמינה אותו, אלא מה? באיזה משמעות זה מלך? כן. אז הרבי אומר כאילו לו ברור שכשהרמב"ם כותב יעמוד מלך מבית דוד, הוא לא מתכוון מלך במושג המלא. כן, כפי שזה במלואו, אלא מלך, כאילו במובן כפי שזה בהתאם למצב הנתון. כן, הרי מה מדברים פה? מדברים פה על בתוך זמן הגלות נעמד מישהו ומתחיל ליצור מצב של גאולה. לא ש-- כן, שעם ישראל על אדמתם ויש להם שלטון משלהם, אז אתה יכול לבוא, יבוא הסנהדרין וימנו כן וימנו מלך. פה לא על זה מדובר. מדובר שמתוך הגלות נעמד מורד בגלות. כן? אז במה-- ולכן הרבי מדייק, לכן הרבי-- כדי לשלול טעות זו, לכן הוא כל הזמן כותב, "יעמוד איש, יעמוד אדם". לשלול את הטעות הזאת. שלא יחשבו, שלא יצטייר שיחפשו פה איזה מלך, אתה יודע, עם הכתר, עם הנביא, עם השמן. לא, לא זו הנקודה. יעמוד אדם, יעמוד איש. הוא יכול להיראות לך רגיל לגמרי. הוא כמו כולם. כן? הוא לא... בלי מינוי מיוחד. אז במה הוא מלך? חסידות הרבי כבר לא נכנס, אבל לכאורה אז במה הוא מלך? אם הוא אדם ואיש, אז מה הרמב"ם מתכוון כשהוא אמר מלך? ולכאורה כן, פה צריך ל... אה, מי שלומד חסידות, אז חסידות כן, כמו שאמרנו מקודם, להעמיד דברים על מהותם ועל משמעותם. מה עושה את המלך למלך? כן, זה שיש לו צבא? זה שיש לו משטרה? זה שיש לו שטח שעליו הוא שולט? מה עושה אותו למלך? מה? מה הנקודה של ה... כן? מאיפה זה מתחיל? זה לא מתחיל, כן, צבא, משטרה, שטח אדמה. זה דברים טכניים

33:17 דובר 2 יחסית. הנקודה של העניין זה מלך זה עניין נפשי. מה זאת אומרת עניין נפשי? מישהו שהוא מרומם ומובדל ויש לו עוצמות. יש לו, כן, משכמו ומעלה גבוה מכל העם ומישהו, ואין מלך בלא עם. מה הפירוש בלא עם? כן, והוא-- ויש לו עם שאיתו, שהם קשורים אליו והוא קשור אליהם. ובאיזה קשר הם קשורים אליו? חסידות סלונים מסבירה הקשר של עם ומלך זה קשר של קבלת עול, קשר של הנחת עצמותו. זה לא תלמידים ורב. כן, תלמיד ורב זה לא הנחת עצמותו, זה לא קבלת עול. יש פה, כן, מורא רבך כמורא שמיים וכולי. אבל כן תלמיד ורב, הרב מסביר, התלמיד מבין, מקשיב, מבין, מתחבר, עושה. כן, כי יכול להיות שלא תמיד הכול מבין. יכול להיות שדברים שהוא עושה גם כשהוא לא מבין כי הוא סומך על הרב, אבל הנקודה פה זה לא הקבלת עול. הנקודה פה זה לא הנחת עצמותו. עם ומלך זה הנחת עצמותו, כי יש פה מישהו שהוא, כן, רב ותלמיד, הרב הוא לא נבדל. הרב הוא הרבה יותר חכם, אבל הוא לא נבדל. מלך הוא נבדל, גבוה מכל העם, ממוטו הלכה[?], זה משהו אחר לגמרי. ו... כן, ולכן היחס של העם אליו זה הנחת עצמותו. ככה זה מצד העם, הנחת עצמותו, ומצד המלך שהוא, כן, משליך חייו, כן, כמו שהם מוסרים את עצמם למלך, גם המלך מוסר את עצמו למען העם. כן, שזה צורת הנהגה, זה בעצם המהות הנפשית של מלך. וכל כך מתבקש בסגנון, סגנון של חסידות, של קבלה, שמדברים על הספירות, ספירת המלכות ששורשה בכתר והיא עצמה נקראת כתר. כתר המלכות היא כתר שמעל כל הספירות. כשחסידות מסבירה מה זה מלך, זה מאוד מתחבר

35:05 דובר 2 לשם. שורש המלכות בעצם הנפש. הביטול של העם נוגע בעצם הנפש, כי שורש המלכות בכתר ובכתר גופא, ברישא דלא אתידע, כן. איך שחסידות מדברת על המצב הנפשי של מלך, על המהות הנפשית של המלך כשלעצמו וההתקשרות שלו עם העם, זה מה שעושה אותו למלך. זה הנקודה. אם יש לו את זה הוא מלך. אם אין לו את זה הוא לא מלך. אם יש לו את זה הוא מלך. האם יש לו צבא עם רובים? לאו דווקא. האם יש לו משטרה עם אזיקים? לאו דווקא. יש לו שטח אדמה שעליו הוא... שמוכר באו"ם, שעליו הוא שולט? לאו דווקא. לא מזה נהיה מלך. ממה נהיה מלך? מהרוממות הנפשית שזה ירושה. כן דיברנו על זה, שזה ירושה לבית דוד מכתר המלכות שזכה בו דוד, עובר מדור לדור. מה זה כתר המלכות? הרבי מסביר, זה הרוממות שבנפש ואין מלך בלא עם. יש לו, כן, הוא מנהיג, כן, יחיד כל ישראל והפירוש הוא מנהיג פה את עם ישראל בכלל, או על כל פנים קבוצה בתוך עם ישראל שאיתה הוא פונה אל כל עם ישראל, ואופן ההנהגה שלו זה כמו שמלך מנהיג גם, שהם בטלים אליו. הביטול של הנוכח עצמו והוא מוליך אותם ככה. זה הפירוש. כן, הרבי אומר את זה כשהרב אומר יעמוד מלך לכאורה במשמעות הזאת, אה במשמעות הזאת של מלך. שוב לא הסנהדרין ולא הנביא ולא השמן, שזה הכל עניינים חיצוניים הלכתיים יחסית למהות של העניין, ובטח לא הכתר ולא השרביט ולא השטח אדמה, אלא המלכות שבנפש. יש לסבר את האוזן. יש בפרשת ויגש בדברי ד"ה ויגש. הרבי מדבר על עמידה של יהודה מול יוסף. כן, שיוסף כן עושה להם מלכודת ותרגיל

37:00 דובר 2 והוא מחזיק את בנימין בתור קלף כן במשחק, ואומר אתם תלכו על שלום אליכם תשארו פה את בנימין. ויהודה לא מוכן למציאות הזאת ונעמד מול יוסף. וכפי שחז"ל מתארים עם כל התוקף כן, "ההרוג אותך ואת אדונך". והרבי בד"ה ויגש. הרבי אומר רגע, מי פה? מי פה באמת המלך יוסף או יהודה? יוסף, יש לו רוממות, יש לו כוח. כן, יש לו. כן, הוא יושב על הכיסא, הוא יש לו צבא, ויהודה הוא לבד, בלי כיסא, בלי צבא. אבל יהודה כן, והוא כרגע נמצא בתוך המלכודת, בתוך ההיכל של מושל מצרים, שהוא לא יודע שזה יוסף, והוא בלי להתפעל משום דבר. עומד לבד מול יוסף ומול כל כן השומרים שלו ומאיים עליו בלי בלי שום פחד. אומר כאילו זה רוממות שלמעלה מהטבע. רק יש ומי יהודה יוצא בית דוד, ומי יהודה יוצא משיח ומי יהודה יוצא מלך מבית דוד. כן, זה רוממות שלא תלויה בתנאים חיצוניים, זה רוממות שבאה מתוכו על דרך כתר מלכות שזכה בו דוד. וכן כן. אז כמו שהרבי אומר יעמוד איש, יעמוד אדם. אתה מסתכל, אתה לא רואה כתר ואין תעודה. כן, אבל הוא מלך במהות שלו. ורואים כשהרבי מדבר על רבותינו נשיאינו, בפרט מהרבי הרש"ב והרבי הריי"צ מדבר עליהם במפורש, מקשר אותם לעניין של מלכות. כן, לא רק רבותינו שמלמדים את התורה, שאנחנו חושבים רבותינו נשיאינו. מה אנחנו רואים? יהודים צדיקים שמלמדים תורה נגלה ופנימיות התורה. כן, כנראה רב. אם יש רב יש מלך. אדמו"רים שלנו הם כנראה רב. ככה זה נראה בהשקפה הראשונה. ואומר הרבי לא רבותינו נשיאינו הם מלכים. כן, כן, רב זה מישהו שהוא בערך אליך. הרבי זה מישהו שהוא לא

39:00 דובר 2 בערך אליך. רב אתה לומד, מבין, נושא. הרבי אתה לא לומד, מבין, נושא. הרבי נותן הוראות ונותן פקודות וגוזר גזרות, ואנחנו הולכים אחריו במסירות נפש. כן, כל מה שהכתוב מסביר על הנחת עצמותו וכולי והכל. וכן, ושהמלך משליך חייו למען העם, ושהעם משליך חייו למען המלך והכל. כן קשר של חסידים ורבם זה ככה. זה לא רב ותלמיד. יש גם את העניין של רב ותלמיד, אבל יש פה גם את העניין של מלך והרבי, וזה שהרבי אכפת לו מכל יהודי ויהודי וכמלך אכפת לו לב כל כלל ישראל רב לאו דווקא. לא זו הנקודה שלו. מלך זו הנקודה שלו לב כל כלל ישראל, וזה שהרבי אכפת לו מכל יהודי שיקיים מצוות כמלך. זה עניינו לדאוג שכולם יקיימו את המצוות. זה מלך מבית דוד. וגם אם אתה כן, אם אתה מחפש את הצורה החיצונית של המלוכה, אז זה אולי בהמשך. יש משהו מעניין שאולי ככה הרבי הרש"ב אומר את זה. יש את מכתבו הידוע של הרבי הרש"ב, שגם בנושא של הציונות בהקשר נמצא באגרת שלו חלק א' עמוד שי"ד כשהרבי מציין שם הרבי קורא לזה מכתבו הידוע אומר יש ממאמרי חז"ל שמדברים על כיוון שנבנית ירושלים בא דוד. כאילו זה נשמע שאחרי בניין ירושלים אז יבוא דוד, מה כאילו אם הכוונה למשיח מה משיח יבוא אחרי בניין ירושלים? הרמב"ם כתב שמשיח הוא בונה מקדש והוא מקבץ נדחי ישראל. אז הרמב"ם אומר שפשטות אומר נכון משיח יעשה את הכל, אבל כשהוא מתחיל לעשות את הכל. כן, בוא נצייר את זה בצורה הכי פשוטה, כשמתוך הגלות משיח נעמד לעשות את הכל, אין לו מלוכה מסודרת. כן, כביכול, וכן הוא פרטיזן. הוא מורד, מורד

40:45 דובר 2 בגלות כן. השלטון נתון אצל האומות. אין פה מלוכה מסודרת בהתיישבות. אחרי שהוא ינצח את האומות ובנה את ירושלים אז בא דוד הכוונה היא על מלכותו. אומר כשיתקבץ העם יתקבץ צאן ישראל, יהיה לו מקום משלו, עם ישראל תקבץ אליו, אז תהיה מלכות כמו שצריך. עכשיו כשחז"ל אומרים כיוון שנבנית ירושלים בא דוד הם מתכוונים הכוונה היא על מלכותו, שמלכותו תתיישב אחרי בניין ירושלים, אבל הוא זה שעשה את הכל מלכתחילה. אז גם אתה רואה בדברים של הרבי הרש"ב הוא אומר אל תצפה לראות מלוכה מסודרת ככה מלכתחילה. עכשיו דיברנו על זה גם בהזדמנות בהקשר של שאול ודוד, שהתורה מתארת. אתם מסתכלים, קורא את הסיפורים בספר שמואל על שאול, שבעצם התחיל את העניין של המלוכה בעם ישראל. אתה רואה שזה לא מלוכה מסודרת? אין פה ארמון היכל הנהגה. כן, היררכיה. כל הפקידות, כפי שרואים את זה יותר אצל דוד ועוד יותר אצל שלמה נציבים בכל מקום וכל ה כן וכל הסדר הנהגה של מלוכה. אצל שאול זה הרבה. לא רואים את כל העניינים האלו זה כאילו הנהגה הרבה יותר פשוטה. כן, כאילו בפשטות שאול התחיל את העניין של מלוכה בעם ישראל זה עוד לא ככה היה עם כל התוקף וההתיישבות של העניין. אצל דוד ועוד יותר ועוד יותר אצל שלמה זה נהיה ככה. אבל דרך זה מובן פשטות אצל משיח עצמו, כשיעמוד מלך מבית דוד מתוך זמן הגלות כן מול הגויים צריך להילחם, לפתוח את כל העניין. אל תצפה לראות פה מלוכה, ככה עם כל ההצגה. לכאורה זה מתחבר גם לדברים של הרמב"ם פרק י"ב, כי הרמב"ם מדבר בהקשר אחר לגמרי. הוא מדבר על כן מה יקרה בימות המשיח אל

42:29 דובר 2 תוך ימות המשיח שמשיח ייחס את כל עם ישראל לפי השבטים, לפי רוח הקודש. מי כהן? מי לוי? מי ראובן? מי שמעון? הרמב"ם מדבר על העניין הזה, אבל איך הוא מתחיל? בימי המלך המשיח כן קרא רגע בפרק י"ב, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו. איך הוא מתחיל שוב? כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל. כן, זאת אומרת, הוא אומר בהתחלה כן, לוקח זמן עד שמתיישבת ממלכתו. כן, מתי כשכל ישראל יהיו איתו אז תהיה פה מלוכה בהתיישבות. אבל כשעם ישראל מפוזר בכל העולם, אל תצפה לראות פה מלוכה מסודרת. כן, עם ישראל תחת שיעבוד, וזה לכאורה שוב חוזר על הנקודה שהרבי אומר כל הזמן יעמוד איש מבית דוד, יעמוד אדם מבית דוד, יש לו כוחות של מלך, מצב נפשי של מלך, רוממות של מלך, אבל בגלוי כן את כן מה שאתה רואה זה איש אדם. מה עוד הרמב"ם כותב? יכוף כל ישראל לילך בה וילחם מלחמות השם. אז אמרנו מקודם יכוף כל ישראל זה נשמע משטרה יילחם מלחמות השם. אז צריך צבא. אה אנחנו רואים שוב בשיחות של הרבי שאף דווקא כן דיברנו על לכוף. דיברנו על זה מקודם שלכוף של שהרמב"ם מדבר על שבע מצוות בני נח שמשה רבנו נצטווה לכוף כל באי עולם לקבל שבע מצוות שנצטוו בני נח. הרבי מסביר מה הנקודה הפנימית של לכוף. למה הרמב"ם משתמש דווקא בביטוי הזה? זה לא בשביל האלימות והכוח, אלא בשביל כן. אם מישהו לא רוצה, אם יש איזה גוי טיפש שלא מוכן להבין עניין, אלא גם מדברים פה על גוי חכם שמבין עניין ויודע שזה מה שטוב. אומרים לו לכוף

44:23 דובר 2 באי עולם. למה? כי לא מפני אחריות הדעת, אלא מפני המצווה שציווה משה. כן, כי מצווה צריך לקיים בדרך קבלת עול. וצריך לכוף באי עולם לקבל שבע מצוות, להגיד להם, קבל עול סול, קבלת עול מלכות שמיים. ככה הרבי מסביר שוב בלקוטי שיחות חלק כ"ח פרשת יתרו. שיחה שלמה על כל הנושא הזה של שבע מצוות אה בהקשר הזה ולכאורה מתבקש כן גם פה לכוף כל ישראל לילך בו, כן? בטח כשמדברים על קיום המצוות אז באופן של לכוף, קבלת עול. וככה וכפי שרואים בפועל שזה הדרך של הרבי. כן, כשהרבי שולח את השלוחים, היה מדבר על שיחות מפורשות, מכתבים מפורשים. כן, שזה לא הולכים ליהודים ואומרים להם, מציעים להם כאילו כן להסביר להם. אני אומר כאילו, כפי שרואים בפשטות, מה זה אומר כן תגיע ליהודי, דבר ראשון תניח תפילין לפני הסברים, לפני שמדברים איתו על יסודות היסודות ועמודות החכמות. לדעת שיש לנו צורך ראשון ולפני שמדברים על תורה מן השמיים וכל מיני הסברים. דבר ראשון תניח תפילין.

45:25 דובר 3 מה יש לו יקר?

45:26 דובר 2 למה? הוא עוד לא הבין שום דבר. הוא לא צריך להבין, הוא צריך לעשות. למה שיעשה? קבלת עול. למה קבלת עול? כי יהודי הוא קבלת עול'ניק. יכוף כל ישראל. כאילו אם מדברים על הכפייה החיצונית אז כן, בוא בוא נחפש אותה. אם מדברים על המשמעות הפנימית של כפייה, בעצם לתת ליהודי את הקבלת עול מלכות שמיים, זה מה שהרבי עושה כל הזמן. ושוב, בוא נחדד שוב, הרי בעצם מה הנקודה? כן, הנקודה זה כן להגיע למצב של שמירת התורה והמצוות, לשם הוא צריך לחתור, לשם הוא צריך להגיע. אם צריך בשביל זה כוח חיצוני גם את זה צריך. ולכאורה, כשתתיישב ממלכתו גם זה יהיה. אבל אם מדברים כרגע על מצב של עדיין בזמן הגלות, אז היכוף הוא יותר בכזה אופן. אולי נגיד את זה בצורה כזאת, עכשיו כן, כמו שחסידות כל דבר לוקחת בצורה יותר עדינה. כן, לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי. אז הרבי עכשיו אומר חיל וכוח זה מוסר ותוכחה. לא באלימות, לא במוסר, כי אם ברוחי. בלימוד החסידות. כן, החסידות לוקחת תמיד דברים בצורה יותר עדינה. אני אומר כי לכל צדדי נגלה יכוף כל ישראל. כשאתה קורא את הפשט ברמב"ם כן, אז אמור להיות כאילו יש מקום ליכוף כפשוטו. כן, משטרה, כן, אתמול כמו ב... כן, יש ש-- ש-- שוטר ותיתן לו. כן, יש גם שוטרים שכופים, אבל בחסידות לוקחים כל דבר בצורה יותר עדינה וגם את הרמב"ם לוקחים בצורה יותר עדינה. כן, שכאילו לקחת את הדברים בדרכי יותר מודגש דרכי נועם של התורה וגם היכוף גם הוא בדרכי נועם. כן, לוקחים את היכוף הפנימי המהותי. על דרך זה בנוגע לעניין

47:10 דובר 2 של ילחם מלחמות ה' שגם פה כן מלחמה עושים עם נשק. במלחמה הורגים. ככה כן, בן כוזיבא כשהוא נלחם והייתה מלחמה זה לא היה משחק ילדים. זה היה מלחמה של מבוגרים. מלחמה, מלחמה אמיתית, מלחמה עם דם. דוד המלך עשה מלחמות אמיתיות, כן, עם נשק אמיתי. אה הרבי בשיחה חיי שרה תשנ"ב. הרבי אומר ככה. רואים בפועל שנלחם מלחמות השם וינצח, ודווקא מתוך מלחמה של שלום. אההה בעצם עכשיו מלחמה של שלום. עכשיו זה בעצם מגיע מה... לידם שם זה המקור. אולי זה מתאים על כל פנים, מה שהרבי באמצעים מדבר פודה בשלום נפשי מקרב לי. כן, קרב זה עניין של מלחמה לכאורה, אבל פודה בשלום נפשי. כן, שעושים את המלחמה באופן של שלום, לא באופן של מלחמה כפשוטה. אה כן, אפשר לעשות מלחמה ולהרוג, אבל יש גם מלחמה של שלום. כלפי מה הרבי אומר את זה?

48:15 דובר 2 שכן רואים כבר שיש ילחם מלחמות ה' וינצח, ודווקא מתוך מלחמה של שלום, בפשטות, כפי שנשמע מהמשך הדברים בשיחה ובטח בשיחות אחרות, הרבי מדבר כלפי העניין של רוסיה. כן, אמרנו מה זה ילחם מלחמות ה'? בצורה הכי פשוטה בהקשר של כשקוראים את ההלכה מול אומות העולם, שאומות העולם לא נותנים לישראל לקיים תורה ומצוות, שמשיח נלחם בהם, שכן יתנו לישראל, כן, שיפסיקו למנוע מישראל ללמוד תורה ולקיים מצוות. ואם מסתכלים בגדול בדור שלנו, המקום האחרון, כן, שהיה בו גזרות על תורה ומצוות שלא ישר ליהודי ללמוד תורה ולקיים מצוות זה היה רוסיה. ו... כן, וזה התפרק והפסיק. וזה התפרק בלי מלחמה, אלא כמו שהרבי אומר, מתוך מלחמה של שלום. והרבי אומר במפורש שזה פעולות של משיח. כך הרבי אומר בשיחה של חיי שרה, כך הרבי אומר בשיחה של משפטים, שכל זה בא כתוצאה מהפעולות של טוב, צדק ויושר בעולם שנפעלו ונפעלים על ידי נשיא הדור, משיח שבדור. הרבי אומר זה, זה ילחם מלחמות ה' ובכמה עניינים, כי יש פה את העניין של הניצחון כבר. אבל לפני שאנחנו, לפני שאנחנו מ-מדברים על הניצחון, קודם כל על העצם המלחמה. אה טוב, זה גם מתחבר, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. כן, הסיפור על רש"פ נפתלי [?] שכן הוא רע, שהרבי אומר 77 הוא רע. פורים תשע"ג. אחר כך מתברר רש"פ נפתלי [?] מת. אה אוקיי, אז גם פה הרבי, זה נראה שהרבי לוקח את המושג מלחמה שברמב"ם. כן, אפשר להבין אותו בצורה כמו שבן כוזיבא לקח אותו, כמו שאתה אמור להבין את זה כשבן כוזיבא עשה את זה. אבל הרבי לוקח את זה דווקא מתוך מלחמה של שלום. אפשר

50:04 דובר 2 לקחת את זה אחרת, ולכאורה, מתוך כל הדברים האלו יוצא מה שכן, כמו שוב כמו אמרנו, כמו שהרבי אומר, ישנו כבר המלך במלכות בחזקת שהוא משיח. אתה רואה פה מישהו שהולך ועושה את זה. אתה רואה פה מישהו שפועל את העניין, שפועל למצב של שלמות התורה והמצוות מתוך כל ה... אז לאו דווקא שהוא פועל את זה בצורה גשמית, כן? כפייה חיצונית, מלחמה חיצונית, אבל כל העניינים ב-ברובד יותר פנימי. התוצאה היא בפועל ממש, כן, התוצאה היא שיהודים מקיימים מצוות. זה לא ברובד הפנימי, זה בפועל ממש. כן, יהודים הניחו תפילין, ילחם מלחמות ה', התוצאה היא בפועל ממש, כן, אין נוגע ומבטל. רוסיה לא מפריעה. הדרך שזה קרה, כן, בדרך פנימית, אה רוחנית, אבל העניין עצמו הוא בפועל ממש, וזה לכאורה כן כשהרבי אומר ישנו כבר המלך במלכות בחזקת שהוא משיח, לכאורה במשמעות אה כזאת. אה דיברנו על העניין הזה של הסימנים של משיח, ובעיקר על הסימנים של חזקת משיח, שהרבי מדבר עליהם בתור דבר ש... כבר קורה. ישנו כבר המלך במלכות בחזקת שהוא משיח. כן, מדובר ב-בגדול, בכללות, כדי להבין כאילו איפה הרבי רואה את זה, איפה הרבי רואה מלך שכופה ולוחם. אני חושב במשפט אחד, זה כשמפשיטים את הדברים מצד גשמיותם ומעמידים אותם על המהות הפנימית שלהם, כפי שחסיד-- בפרט כפי שחסידות מסבירה, מה זה מלך, מה זה כפייה, כן? ואז מבינים, כן, אז אפשר הרבה יותר לראות מול העיניים את המלך שכופה ולוחם, כן, ופועל בדרך פנימית להביא למצב של שלמות התורה והמצוות. ובנוגע ל-- אוקיי, אבל זה בנוגע לחזקת משיח שמדבר עליו, זה כבר ישנו, זה בעצם קורה. על המשיח ודאי באותה שיחה הרבי

52:05 דובר 2 מדבר בלשון עתידי, שכבר יהיה מיד משיח בוודאי, כן? אה מה זה משיח ודאי? אם עשה והצליח, ובנה המקדש, וקיבץ נדחי ישראל. אז האמת היא שגם שם גם העניין של משיח ודאי כן משיח ודאי. זה בעצם מצב של גאולה אמיתית ושלמה שבשבילו צריך לבנות את המקדש כפשוטו בירושלים, להקריב שם כן. הרי מה? הרי כפי שדובר, מה הנשמה במקדש כן, שאפשר להקריב קורבנות כדי להקריב קורבנות ולקיים את המצוות שקשורים בזה. צריך לבנות מקדש בירושלים כפי ציווי ישראל כפשוטו. טוב, זה מצב של גאולה. זה מצב עתיד שכבר יהיה מיד משיח בוודאי. אנחנו רואים שגם על זה הרבי לוקח כדבר שבהווה, גם את זה. איפה יש לנו את זה עכשיו? אמרנו שוב, לכאורה יש פה נקודה שבחסידות כל דבר לוקחים כאן ועכשיו. יציאת מצרים היום, מתן תורה היום. כך בכל יום יהיו בעינינו כחדשים. מה לילן בעימה ובערב כאן בעימה ובעירה כי זה אותו דבר. בריאת העולם היום בכל יום מחדש. כן, חורבן בית המקדש כאילו חרב כן ביומו. כן, הכל קורה עכשיו הכל. בדרך כלל אומרים את זה לגבי עניינים שבעבר. כן, משה רבנו איתנו כאן. מרדכי היהודי הכל כאן בנפש. משה שבדור ומשה שבנפש משה שבכל אחד. כן, הכל כאן ועכשיו. וגם כשמדברים על עניינים של העתיד ועניינים של משיח גם והכל כאן, הכל כאן ועכשיו הכל היום הכל פה. אז גם אם לא מדובר על עניין, כי גם אם העניין כפשוטו או בזמן מסוים בעבר או בעתיד. אבל כשמפשיטים את הדברים קצת מגשמיותם, אז בעצם הכל ישנו פה. וגם כשמדברים על משיח ודאי גם זה הרבי. כן, גם את זה.

53:52 דובר 2 את הנקודות האלו הרבי גם לוקח. מה שהרמב"ם אומר על משיח ודאי הרבי גם לוקח. איפה יש את זה? איפה יש את זה אצלנו עכשיו? שזה בקונטרס המפורסם בבית רבינו שבבבל, שהרבי מסביר שבבית רבינו שבבבל זה בעצם אה סוג כן, זה מקדש מעט, מקדש מעט העיקרי שבזמן הגלות כל בית כנסת הוא מקדש מעט, אבל בית רבינו שבבבל זה המקדש מעט העיקרי. ובעצם בית רבינו הוא כן המקדש מעט. הוא זכר כן לבית המקדש השני שהיה ונחרב, והוא גם הכנה גם הוא בעיקר לבית המקדש השלישי. אז בעצם בית רבינו שבבבל הוא ההכנה העיקרית לבית המקדש השלישי, והרבי מחבר את זה עם מה שהרמב"ם אומר ובנה מקדש במקומו. כן, שהרבי אומר מה זה במקומו. כן, שזה הדגשה. זה נקודה שהרבי מתעכב עליה שורות לפני כן. כן, שהמילה במקומו זה מה, מה היא באה להדגיש? כן, בונה מקדש, צריך לבנות מקדש. כן, מקדש צריך לבנות לפי כל התנאים, לפי כל הכללים. כן, כמו הלכות בית הבחירה. כתוב בדיוק איך כן, איך בונים, איפה בונים, מה נוגע פה הקל הפרט הזה במקומו. כן, מה בונה מקדש כמו שצריך לבנות איפה שצריך, בגובה שצריך. כן, שכן. מה? למה להדגיש? בונה מקדש במקומו. מה לשלול שבנה מקדש במקום אחר? תעלה על דעתך. אז יש מקומות שהרבי אומר. יש לומר שבעצם שזה חלק מהסימנים. כן, לבנות את הגודל של בית המקדש. כן, לא, לא צריך חוכמה מיוחדת. כן, מאה אמה על מאה אמה כתוב. אבל לזהות את המקום זה צריך כן לדעת כן לדעת להכריע איפה בדיוק המקום של בית המקדש נמצא. זה צריך כן, זה חידוש, כן, זה יכול להיות סוג של סימן והוכחה

55:39 דובר 2 נוספת שהוא משיח, שלא רק הוא בונה מקדש, יודע גם לזהות את המקום. ככה יש מכתב שהרבי אומר ויש לומר כזה, אבל בקונטרס בית רבינו הרבי מפרש בונה מקדש במקומו. כן, הרבי אומר בדרך רמז כן. יש לומר יש לומר שבמקומו רומז על מקומו של משיח בזמן הגלות, לא במקומו של המקדש במקומו של משיח, שמשיח עוד בהיותו בגלות, שממתין ומצפה לגאול את עם ישראל, בונה מקדש כהכנה למקדש העתיד. אז ברור שהפשט ברמב"ם הרמב"ם מדבר על בונה מקדש מקדש בירושלים מקומו בירושלים בית מקדש שמקריבים שם קורבנות, שאפשר לקיים שם מצוות ואת המצוות שתלויות בזה. המקדש שבמקומו של משיח אי אפשר להקריב שם קורבנות, כפי שמוזכר באותה שיחה שגגין, שזה נקרא גג בית המקדש, כי גגין לא נתקדשו. כן, מה זאת אומרת גגין לא נתקדשו? בגג של ההיכל אי אפשר לשחוט כי אין בו את הקדושה של העזרה. אז הרבי אומר שבית רבינו נקרא גג בית המקדש, אבל כן במדרש כי גגין לא נתקדשו. טוב, אי אפשר להקריב שם קורבנות. אז כן. אז מה זה עוזר לנו? אנחנו מחפשים שלמות התורה והמצוות, אבל יש לומר שרומז גם מה הרווחנו ברמז הזה, מה הקונץ להראות כזה רמז? זה הכל אותה נקודה. כן שהכל כאן ועכשיו הכל פה. כן, כל העניינים כאילו מתן תורה זה היום. יציאת מצרים זה היום בית המקדש זה כאן משיח ופה הכל כן בונה מקדש במקומו. זה נכון, הפשט הוא משהו בעתיד. יש לומר שהוא רומז גם אלינו כאן ועכשיו, כהכנה לעניין האמיתי ולעניין העיקרי. הלכות בית הבחירה, הרמב"ם כותב ככה: "מצות עשה לעשות בית לה' שנאמר ועשו לי מקדש", כך הוא מתחיל והוא ממשיך עם

57:32 דובר 2 העניין הזה. ואז אומר מה זה ועשו לי מקדש? זה נאמר לגבי המשכן שבמדבר. אבל הרמב"ם לוקח, אומר הכל זה המשך אחד. בנו משכן במדבר. אחרי זה הגיעו לשילה, בנו שם אחרי זה נוב, אחרי זה גבעון, אחרי זה ירושלים. כל זה ועשו לי מקדש. כן. המצווה מלכתחילה הייתה לטווח ארוך. כן, בכל מקום, בכל דור לפי עניינו, לפי המצב שיכלו באותו דור. אז כן. אז ועשו לי מקדש. אוקיי. ואז הרמב"ם אומר ככה: "באו לשילה, בנו שם בית של אבנים. באו לנוב וגבעון בנו כן באו לנוב, בנו שם מקדש. באו לגבעון, בנו שם מקדש. כיון ואז הגיעו-- כן, ומגבעון באו לבית עולמים, כיון שנבנה המקדש בירושלים, נאסרו כל המקומות כולם וכו'. אם בודקים, רואים על נוב כן לנוב הוא קורא מקדש. כן, זה כבר לא היה משכן. זה לא היה עצים ויריעות. זה היה בית לכאורה. כן. אז הוא קורא לזה באו לנוב, בנו שם מקדש, באו לגבעון, בנו שם מקדש. כיון שנבנה המקדש בירושלים בה"א הידיעה, כאילו המקדש זה ירושלים. אבל סתם מקדש זה לאו דווקא ירושלים יכול להיות נוב, יכול להיות גבעון ועשו לי מקדש. גם המשכן במדבר גם נקרא מקדש. המקדש זה בירושלים, שזה המקדש בה"א הידיעה. ככה זה בהלכות בית הבחירה. בהתחלה, בהלכות הראשונות, ולכאורה כשרואים את זה שם זה מאוד ברור ופשוט ששמים לב לזה. מעניין גם פה הלכות מלכים, פרק י"א: המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד ליושנה ובונה המקדש. כן, הוא צריך לבנות את המקדש בירושלים, המקדש הידוע. רק שהוא מדבר על הסימנים של משיח וסדר ההתגלות, אם הוא זה והצליח ובנה מקדש במקומו, שהרי הוא אומר שזה רומז למקומו של

59:20 דובר 2 משיח בזמן הגלות. כן, רגע, היה מתאים שיתכתוב הוא בנה המקדש. כן, מדברים פה על המקדש בירושלים, אבל הרמב"ם לא כתוב הוא בנה המקדש בונה מקדש במקומו, כן, מקדש סתם. ויש פה, אולי זה מתחבר, כן, אולי מתחבר למה שהרבי אומר כן, שיש פה רמז לא רק למקדש שבירושלים, אלא למקדש. לא רק למקדש הידוע, אלא במובן כללי יותר, כולל גם המקדש שבדרך. אוקיי, אבל בכל אופן, אבל ברור שזה כן בדרך רמז. כן, איך הרבי אומר שבהיותו בזמן הגלות, כך הרבי אומר בשיחה שהוא ממתין ומצפה לגאולת ישראל, בונה מקדש כהכנה. עוד לא משיח בוודאי. כן, זה לא כן. זה לא המשיח בוודאי שהרמב"ם מדבר עליו. הוא ממתין ומצפה. כן, חזקה או אפילו לפני כן, אבל הוא בונה מקדש כהכנה. כן, זה נרמז בדברים של הרמב"ם. אוקיי, אם הוא זה משיח, אם הוא והצליח בונה מקדש בימיו וקיבץ את ישראל הרי זה משיח בוודאי. אבל האמת היא גם... אוקיי, אז מה העניין של בונה מקדש בימיו? יראה ואומר בשיחת קודש רבינו כן שיש פה רמז כן איפה זה קורה אצלנו. כי בציפיית ישראל הרבי גם אומר כן, שיש רואים בפועל שיש ויקל[?] קיבוץ של יהודים לארץ ישראל. הרבי מדבר על עלייה מרוסיה, שהרבי מקשר את זה עם העניין של לקבץ את נדחי ישראל ועם העניין של קיבוץ גלויות. יש שיחות שהרבי מדגיש שזה רק הכנה, לא התחלה, לא התחלת דאתחלתא. ככה בוארא תשנ"א, ככה הרבי אומר. ויקהל תשנ"ב, הרבי כן כאילו... טוב, הנושא הזה בואו נשאיר רגע את הנושא הזה בצד של התחלה. יש שיחות של הרבי שמשתמש בביטוי כזה, שיחות בביטויים אחרים. בואו בהזדמנות אחרת לא

1:01:09 דובר 2 ניכנס לזה כן, דווקא בנושא הזה של הרמב"ם. אבל כן, אבל ברור שזה... שוב הרבי כן מדבר על קיבוץ שקורה. אבל לכאורה עדיין כדי שמשיח ודאי ושלמות של הקיבוץ והגאולה בפועל כן, שמיטין ויובלות זה הנקודה של הקיבוץ. כן, שלמות התורה והמצוות זה פה הקו ומה שאנחנו מחפשים לראות, כן שזה אנחנו מחכים כמו שהרבי אומר שכבר יהיה מיד משיח בוודאי. מחכים שזה יקרה שיהיה הקיבוץ השלם ויהיה שמיטין ויובלות. לא רק התחלה של קיבוץ. אוקיי, אבל בכל אופן, אם הוא זה והצליח בונה מקדש בימיו וקיבץ את ישראל, הרי זה משיח בוודאי. המשיך הרמב"ם ואומר אם לא הצליח עד כה או נהרג וידוע שאינו זה שהבטיחה עליו התורה והרי ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו. שמענו מקודם שלכאורה הדוגמה לזה בעצם כאילו זה כמו בעצם הסיפור של בן כוזיבא שכן שנהרג בעוונות כיוון שנהרג נודע להם שאינו כן, הוא ניצחו אותו כן בגלל העוונות שלנו. ולא אם ידע הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו, לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד. כי מה זה כן כלפי מה זה פסוק בדניאל? כן אומר הוא שהרמב"ם מפרש את הפסוק הזה על כן על כזו או כזו מציאות שיש מלך כשר שלם וכשר שנראה משיח בסוף לא. מן המשכילים יכשלו. הרב אולפה[?] ביד המלך מדבר הרבה על ההלכות האלו, אז אומר שלכאורה, כשלפי הרמב"ם הרמב"ם מפרש מן המשכילים יכשלו על רבי עקיבא וחבריו שהם המשכילים כן, החכמים האמיתיים. והיה פה עניין של כישלון לכאורה כן, שבסוף נודע להם שאינו ולא אם ידע הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים. כן, סוג של ניסיון

1:03:06 דובר 2 שהקדוש ברוך הוא עושה לנו. כן, כמו שאמר הרמב"ם לא אומר הם טעו. הרמב"ם לומד מהלכה לדורות. אם אתה רואה כך וכך, הרי זה בחזקת שהוא משיח. כן, כך אתה צריך לומר. אם לא, אז זה היה ניסיון שהקדוש ברוך הוא ניסה ניסה אותנו. אבל זה כן. זה הכישלון של המשכילים שכך אמור לי כאילו כך הם היו אמורים לנהוג וכך אנחנו אמורים לנהוג. כשאנחנו רואים כזה יהודי שכך נוהג בכזה אופן. זה דבר אחד. דבר שני אני אומר, כשנשים לב לא הצליח עד כה או נהרג. אני אומר לא הצליח. מה זה אומר? נכשל או נהרג? הרמב"ם לא אומר מת, אומר נהרג. כן, כמו שאמרנו, כמו בן כוזיבא. מה זה באמת ונהרג? כן, נהרג הפירוש נוצח, כן. ניסה לעשות ובעצם נהרג. זה סוג של לא הצליח. רצה ולא הצליח. יצא למלחמה במקום שהוא ינצח ניצחו אותו. בעצם נכשל. אז אם במילים אחרות כאילו אם נכשל אז נודע להם שאינו. טוב, אז כנראה הרי ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו. צריך לחכות לכביכול ההזדמנות הבאה. אבל אמר בפשטות כן כשרואים כן בהקשר שלנו, כן שאנחנו רואים את כל הפעולות של הרבי כן שבלי כן ש-ש-שרואים שהיוחוס והילוחם הולך וממשיך. כן וה-- כן וחיילי בית דוד שהרבי הרש"ב העמיד כן ממשיכים במסירה ונתינה כן לפעול בכל התחומים ובכל העניינים מתוך הכוח, ההתמסרות בלי גבול לפעולות של הרבי כדי להביא את הגילוי של הרבי לפועל ממש. אז כמובן שפה זה משהו אחר לגמרי, זה בכלל לא, לא, לא זה הנקודה ולא זה העניין. יש פה עניין אחר. כן, לפני, אני אומר לפני שנכנסים לכל ה-- אה הגדרות והעומקים, להסביר כזה, להסביר

1:05:06 דובר 2 באופן כזה באופן אחר. אני אומר אבל דבר ראשון אני אומר לא כן, זה ההפך ממה שהרמב"ם מדבר. הרמב"ם מדבר על מצב שלא הצליח חס ושלום כן ניצחו, הוא השיג. ואנחנו מדברים על מצב אחר לגמרי שכל העניינים כאילו שכל העניינים הם נצחיים וממשיכים וביתר שאת וביתר עוז. כשמזה אנחנו מבינים ורואים שכן שהרבי עצמו זה נצחי וביתר שאת וביתר עוז. אז כל העניין כן ש-- כן האמירות של הרבי שישנו כבר בחזקת שהוא משיח. אנחנו ממשיכים ועוכבים בדברים של הרבי כן שישנו כבר בחזקת שהוא משיח ומחכים שתכף ומיד כבר יהיה משיח בוודאי גאולה בפועל וכן יתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד. למדנו מקודם כן ברמב"ם הלכות מלך המשיח פרק יא הלכה ד, בעצם מתחיל הנושא מתחיל בעצם בהלכה ג, שהוא מדבר על בן כוזיבא שרבי עקיבא דימה כן אה דימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות. ומזה מתוך הסיפור הזה הרמב"ם ממשיך ואומר כן, התורה הזאת חוקה משפטה לעולם. אם רואים יהודי שהוא הולך בדרך של התורה ולהביא את השלמות של התורה, צריך להגיד בחזקת שהוא משיח. אם לא, כן, אם לא הצליח, אז בידוע שאינו. ועל זה הרמב"ם מביא את הפסוק מן המשכילים יכשלו שלכאורה כן, שוב הזכרנו את זה כמו שהרב וולף כותב ב-בהלכה הזאת, שלכאורה מן המשכילים יכשלו. הכוונה לרבי עקיבא כמו רבי עקיבא וחביריו כן, ש-- שהיה פה ניסיון של הקדוש ברוך הוא שאין המשכילים. היה פה עניין של כישלון, אבל הרמב"ם לוקח מהם הלכה לדורות. איך צריך להתנהג? כל הרעיון של חזקת משיח. ממשיך הרמב"ם בהמשך ההלכה שזה הקטע שדיברנו על זה שהצנזורה השמיטה. אומר הרמב"ם ככה, "אף

1:07:08 דובר 2 ישוע הנוצרי שדימה שיהא משיח ונהרג בבית דין כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך יינשאו להעמיד חזון ונכשלו." כן, דומה לפסוק הקודם, אבל הפוך. כן, הפסוק הקודם דיבר ומן המשכילים יכשלו כן, מהצדיקים והחכמים. פה הוא מדבר על בני פריצי עמך כן, מהרשעים שינשאו להעמיד חזון וגם הם יכש-- יכשלו. אז הפסוק הראשון מן המשכילים יכשלו. לכאורה מובן מהרמב"ם שזה מתפרש על בן כוזיבא והפסוק או בני פריצי עמך זה מתפרש על הנוצרי. למה ונכשלו? אז אומר הרמב"ם וכי יש נכשל גדול מזה שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל מושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותיהם, וזה גרם בדיוק להפך גם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטות רוב העולם לעבוד אלוקים בלתי השם. כן, אז לכן זה מה שדניאל אומר ונכשל הוא כן כישלון הכי גדול. היפך מכל העניין של משיח. אבל המשיך הרמב"ם ואומר יש פה כן, המשיך הרמב"ם ואומר סוד גדול, משהו חסידי נקרא לזה פנימי, משהו שלמעלה מהשכל. כמו שהרמב"ם מתחיל, "אבל מחשבות בורא העולם אין כוח באדם להשיגם." כן, בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מדבר על זה הרבה. האדם הוא מוגבל, הוא נתון בגוף. ההשגה שלו מוגבלת. כן, אין אדם, אין כוח באדם להשיג דעתו של בורא. אז אומר, "אבל מחשבות בורא העולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו." ולמרות שאין כוח באדם להשיג גם, הרמב"ם כן נותן לנו פה משהו, מגלה לנו משהו שלמעלה מכוח האדם. כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינם אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את השם ביחד. שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה

1:09:17 דובר 2 לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד. אומר הכל חלק מהתוכנית של הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מה שהוא עושה. כיצד? מה הקשר? לכאורה הרי הרמב"ם לפני רגע הסביר שזה היפך העניין של משיח. ואומר הרמב"ם הכל ליישר דרך. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח או מדברי התורה או מדברי המצוות. ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אילו אומרים מצוות אלו אמת היו כבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואילו אומרים דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, כבר בא משיח גילה נסתרים. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם איתו. אז בעצם במילים פשוטות הרמב"ם אומר תשמע, עד הנוצרי והישמעאלי מה היה כל העולם, כן? מי ידע מישראל? מי ידע מתורה, ממצוות, ממשיח? כן, עם ישראל וקצת מסביבם ועמים רבים כן ואיים רחוקים עבדו אלילים, עבודה זרה, שטויות וכן לא ידעו משום דבר. דווקא על ידי הנוצרי והישמעאלי מה קרה? כן, נתמלא העולם כולו מדברי התורה ומדברי המצוות. התנ"ך הגיע לכל העולם. ומה כתוב בתנ"ך? שיעקב בחר לו כעם ישראל לסגולתו. כן, זה מה שכתוב שם. וכן וכתוב את דברי התורה, דברי המצוות ודברי המשיח. פשטו דברים אלו כן על ידם. אני ככה כאילו על ידם זה יתפשט בכל העולם. ובעצם אם כי הרמב"ם לא אומר, אבל בעצם בשבילנו יחסית כלפינו זה לא טוב. כן, כל מה שקרה. כן, לאבד ישראל בחרב להטות רוב העולם לעבוד אלוקים בני בני השם כן, יחסית למה שאמור להיות, אבל יחסית למה שהיה לפני כן, מה רוב העולם

1:11:22 דובר 2 עבד? עבד את השם לפני כן, עבדו עבודה זרה והם באו וכן שינו את זה. יש שיחה בתקופת תשל"ז שהרבי אומר כי הרבי אומר שיש פה את הנוצרי והישמעאלי. הנוצרי, אומר הרמב"ם, פוסק שהם עובדי עבודה זרה. כן מאמינים ב-- כן, ומה שבטוח כאילו גם כי זה וודאי שיתוף כן וריבוי כן מאמינים בריבוי, מאמינים בשיתוף ויש אצלם עניינים של עבודה זרה ממש, מה שאין כן הישמעאלי שאצלם הם מאמינים בה' אחד, בייחוד השם ואין אצלם עניין של עבודה זרה. אז הרבי, בתקופת תשל"ז, הרבי מדבר על זה שיש פה תהליך, שלב אחרי שלב. כן, ליישר דרך למלך המשיח. קודם בא הנוצרי, עברו כמה מאות שנים, בא ישמעאלי. כאילו כן, העולם נהיה עוד יותר מוכן, כן, ומתמלא. וכמו שהרמב"ם כותב, מתמלא העולם מדברי התורה ודברי המשיח וכולי, ובעצם הכל זה ליישר דרך למלך המשיח שיגיע מלך המשיח באמת. אז העולם כן יבינו מה הוא רוצה, יבינו על מה הוא מדבר וזה יקרה באופן יותר טבעי, נקרא לזה ככה. אוקיי, זה מה שהרמב"ם אומר. עכשיו בואו נחדד כמה נקודות בקשר לזה. דבר ראשון, תמיד יש פה נקודה לפני שכאילו יש פה בעצם נקודה, כמו שאמרנו קודם, מאוד חסידית. כן שהרמב"ם נותן פה כן מה שנקרא זה חיצוניות ופנימיות וחיצוניות. יש פה משהו שנראה הכי הפך כל העניין. כן, כמו כמו שהרמב"ם מתחיל, וכי יש מכשול גדול מזה. משיח אמור לעשות כך וכך, והוא עשה בדיוק ההפך. בא הרמב"ם ואומר אבל האמת היא שהכל אינטרסים, הכל הקדוש ברוך הוא מנהל והכל מוביל לכל לנקודה אחת ויחידה והתכלית. כן. מספרים על כן בשנים ברוסיה, כשעלו הקומוניסטים והיה השנים הכי קשות, ושכל העניינים מיום

1:13:19 דובר 2 ליום הלכו והידרדרו ונהיה יותר קשה ויותר קשה, ועוד עניין נופל ועוד עניין נופל. ואחד פיגין היה מזכיר של הרבי הריי"צ אז בא אליו יהודי אחד ושואל אותו חצה מה יהיה, מה יהיה? אמר לו חצקל פיגין: אני אני אגיד לך, אני יכול לומר לך בדיוק מה יהיה. יהיה בדיוק מה יהיה. אמר לו יהיה מה שעלה במחשבה קדמה דעת זה בדיוק מה שיהיה. מה הוא מתכוון להגיד לו? כן, הוא לא יודע מה יהיה, אבל הוא כן יודע מה הקדוש ברוך הוא מנהל את העניינים. מה שכן, שום תוכנית לא לא התפספסה. כן. לא שמשהו. מה שעלה במחשבה קדמה דעת זה בדיוק מה שיהיה. במחשבה קדמה דעת יודעת מה היא עושה והכל מוליך כן למטרה אחת ויחידה. ככה הוא אמר, אבל זה בעצם מה שהרמב"ם אומר פה. מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם. הכל מוביל לנקודה אחת ויחידה. בכל השיחות של הרבי יש הרבה את הנקודה הזאת שהפנימיות של הגלות שכן אומות העולם באמת מסייעים לבני ישראל. פנימיות של הגלות זה גופא. כן, הירידה היא גופא, כן, יש בה עלייה. כל מיני אמירות כאלו שלכאורה שאתה רוצה להבין אותן במשמעות פשוטה. כן, כלפי מה הדברים אמורים? אז לכאורה האמירה הזאת של הרמב"ם, האמירה הפלאית הזאת של הרמב"ם, היא מאוד כזאת. בוא נגיד ככה, אני אומר אנחנו היום כשאנחנו קוראים את זה, אנחנו יושבים כן חופשיים. ברוך השם לא כן, לא, לא מפחדים, לא מהנוצרי, לא מהישמעאלי. יושבים, לומדים תורה במנוחה וקוראים את הרמב"ם. כן, והכל יישר דרך. כן, אבל צריך לקחת בחשבון כבר כשהרמב"ם כותב את זה אז יהודים כן בכל העולם או סובלים הנוצרי או סובלים

1:15:11 דובר 2 הישמעאלי. וכן בתוקף הגלות בעומק הגלות. הרמב"ם בא ואומר הקול הקן[?] יהודים אל תבהלו, הכל חלק מהתוכנית. הכל זה ליישר דרך למלך המשיח. כן, שזה ממש דבר פלא לבוא ולומר כזה דבר. כן, אם מדברים סליחה על הביטוי כן, יש ככה יש אצל רבותינו יש את הביטוי לא זוכר. לא לתקן את הרמב"ם. אולי הביטוי יותר עדין, אבל כאילו כן, כשהרבי הצמח צדק למד עם הרבי מוהר"ש מורה נבוכים, מותר. הייתה כאילו עניין של תיקון. כן. הסביר לו מורה נבוכים על פי חסידות כן, שיש שם דברים שבפשט שלהם אינם כל כך מתאימים לחסידות ולכאורה נראים ככה יותר מתאימים לפילוסופיה חיצונית, לכאורה, כפי שהרבה טענו על הרמב"ם. והרבים שלנו כן הראו ולימדו כן שלקחת את הדברים של הרמב"ם באופן שמתאים לעניינים בחסידות, אבל פה אומר כזה רמב"ם כן, ממש לא פילוסופיה, כן? זה רמב"ם מאוד, מאוד פנימי וחסידי וכן מחשבת בורא עולם אין כוח באדם להשיג גם. זה נקודה אחת. נקודה שנייה באותו עניין, אה, בעצם מה הרמב"ם אומר פה? הקדוש ברוך הוא עשה פה תרגיל כדי ליישר דרך למלך המשיח. רגע, מה הפירוש ליישר דרך למלך המשיח? מה היה קורה אם לא? כן, ואם לא, אז מה היה קורה? משיח היה מגיע ו...? כן, מה, מה היה חסר אם לא? עכשיו בפשטות אני מנסה להבין בעצם מה הרמב"ם אומר. הרמב"ם מתאר פה, תשמע, משיח צריך מי שיכיר אותו, מי שידע על מה הוא מדבר. אם אנשים יודעים מה זה משיח, יש למשיח עם מי לדבר. אם אנשים לא יודעים מה זה משיח, אין למשיח עם מי לדבר. הוא צריך להתחיל מהאפס. בעצם כאילו הרמב"ם אומר משיח צריך הכנה. ומה

1:17:09 דובר 2 זה הכנה? שיכירו את המושג, שידעו על מה מדובר ועד כשהוא יבוא יתחברו אליו. אבל אם לא מכירים את המושג ולא יודעים על מה מדובר, אז... וזה בעצם לכאורה מתחבר לנקודה הזאת מה שדיברנו בהלכה ג', כן שמשיח, כן, אה, פעולה של-- שהתגלות של משיח בעולם היא באופן שמתחבר עם, עם דרכי הטבע. הרבי מדבר על זה בי"ט כסלו תשמ"ו, יום התגלות תורת החסידות, שהרבי מסביר שזה קשור עם "מלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", הכנה, טעימה, התחלה. אז הרבי מקשר את זה עם הרמב"ם, שהרמב"ם אומר שהרי משיח בא בדרך הטבע, אבל הרבי אומר מה? בדרך הטבע אין הפתעות, אין בומים, אין קפיצות. לא שביום אחד פתאום כל העולם מתהפך. בדרך הטבע דברים לוקחים זמן. זאת אומרת, בדרך הטבע צריך הכנה. כן, דברים לא קורים ברגע אחד. אתה רוצה שמשיח יבוא פתאום? אוקיי, צריך הקדמות שהעולם יהיה בשל לזה. עכשיו הרבי אומר את זה כלפי העניין של י"ט כסלו, התגלות תורת החסידות. הרבי אומר הרמב"ם אומר "מלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". מה אתה חושב, ביום אחד זה יקרה? בדרך נס זה יקרה ביום אחד. אבל הרמב"ם אומר שזה יתחבר עם הדרך של הטבע. כן, כדי שיתחבר עם הדרך של הטבע צריך הכנה לפני. אז הבעל שם טוב, האדמו"ר הזקן, מגלים בעולם עניינים של ד-ד-דעת אלוקות וזה הולך וזה מתפשט ומתפרסם, זה ככה הולך. כשמשיח מגיע וממלא את העולם כמים לים מכסים זה מתחבר למשהו, למציאות בטבע שכבר קיימת. זה לא בום שקורה בבת אחת, שזה עניין ניסי. כך הרבי אומר שוב י"ט כסלו תשמ"ו לגבי העניין של מלא הארץ דעה את ה', ולכאורה זה מה שהרמב"ם

1:18:51 דובר 2 אומר פה כלפי כללות העניין של המשיח. יש את העניין, יש מה שהרמב"ם עצמו כותב באגרת תימן ובפירוש המשניות, כן, שהוא מדבר על הש-- האותות ומופתים שמשיח יראה, יפילו פחד על כל העמים, כן? אז זה בעצם עניין שלמעלה מהטבע, איך שהוא בבת אחת יכול ככה להפוך את כל העולם. אבל כפי שראינו זה לא רק למעלה מהטבע, זה אמור להתחבר עם הטבע. להתחבר עם הטבע, כן? צריך שהעולם יהיה כלי לזה, מוכן לזה. במילים פשוטות, שאנשים יבינו על מה מדובר, יבינו מה רוצים מהם. אז הקדוש ברוך הוא עושה תרגיל. הקדוש ברוך הוא עושה פה תהליך ארוך שנמשך אלפיים שנה. כן, ליישר דרך שהעניין של משיח מתפשט בכל העולם. המושג, אולי לא בצורה המלאה והאמיתית של המושג, כן, בצורה, כן, נסתרת מתחת לקלעים, אבל בסופו של דבר הכל מכין לדבר האמיתי. לחבר את הדברים האלו, מעניין. הדברים שהרמב"ם אומר פה מתחברים מאוד עם דברים שהרמב"ם אומר באגרת תימן. באגרת תימן הרמב"ם מדבר גם מאוד חזק על האמונה בביאת המשיח, והרמב"ם מתחיל לדבר על ביאת המשיח ככה במשמעות, אומר אקטואלית וקרוב. הרמב"ם נותן קץ, חזרת הנב-- "כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". בלעם אומר, כן, ככה בלעם אומר, הרמב"ם מפרש את זה על חזרת הנבואה שיעבור כעת, בלעם היה בשנה כך וכך לבריאת העולם, ב' אלפים תפ"ח. תכפיל את זה בשניים ד' אלפים תתקע"ו. אז כעת, כשיעבור כזה זמן תחזור הנבואה לישראל. "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי תחזור הנבואה" ככה הרמב"ם מפרש את הפסוק, אומר זה פירוש שהוא קיבל מאבותיו, ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח. כן, הרמב"ם בסך הכל היה כמה עשרות שנים לפני

1:20:40 דובר 2 התאריך הזה. הרמב"ם אומר להם זה כן מגיע הזמן של חזרת הנבואה וזה הקדמת משיח, זה קרוב. ככה הרמב"ם כותב להם באיגרת תימן, ואז הרמב"ם מדבר ומתחיל לספר להם על עניין של משיחי שקר. סיפר להם לפני שלושים שנה במקום כזה היה סיפור כזה, ולפני ארבעים שנה וחמישים שנה במקום אחר היה עניין כזה. כן, כל מיני סיפורים של משיחי שקר. והרמב"ם כותב להם, אומר מה העניין הזה? אומר למה אני מספר להם את הסיפורים האלה? אומר זה לא סתם, זה לא סתם קורה. הוא מביא על זה את הפסוק: "השבעתי" בשיר השירים, "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ." מסביר הרמב"ם כלפי הדברים האמורים שכן ששלמה המלך משביע את כנסת ישראל. הוא ידע שהאומה הזאת משתוקקת לגאולה, והוא ידע שכשיגיע הזמן של הקץ אז היא תשתוקק עוד יותר. התשוקה תתעורר והוא חושש שזה יהיה לפני הזמן ומילא וזה ילך למקום לא נכון. אז כן, אז הוא משביע אותם שלא יתעורר לפני הזמן. חכו לדבר האמיתי. ואז הרמב"ם אומר וזה הסיבה להופעה של משיחי שקר, כי והתעוררות ולקראת הדבר האמיתי האומה מתעוררת. כן, זה כמו אבל יש פה כן קצת אולי שבירת הכלים לפני הדבר האמיתי. קצת תוהו לפני תיקון, אבל בעצם הרמב"ם אומר במפורש התופעה של משיחי שקר שזה שקר, אבל בפנימיות ובאמת ובגלל שמתקרבים לדבר האמיתי. ככה הרמב"ם כותב לגבי עניין של משיחי שקר, ולכאורה מתחבר למה שהרמב"ם כותב פה על הנוצרי והישמעאלי, שזה בעצם משיחיות שקר הכי גדולה, השקר הכי גדול, הכי היפך. אבל הרמב"ם אומר זה שמדברים על העניין זה כי קשור עם העניין האמיתי, בפנימיות הכל חלק. מחשב כן לא

1:22:32 דובר 2 דרכינו דרכיו ובעומק של הדברים והכל יהיה אשר דרך. אולי יש לומר, אומר כאילו בוא נגיד ככה לפי הדברים האלה של הרמב"ם אנחנו נמצאים ב... חז"ל אומרים יש את הביטוי אלפיים שנה ימות המשיח. אלפיים תוהו, אלפיים עד אברהם אבינו. כן, אלפיים תוהו, אלפיים תורה, אלפיים ימות המשיח. אלפיים תוהו הסתיימו באברהם אבינו שאצלו התחילה ההכנה למתן תורה. אה בית ראשון, בית שני. אההה אוקיי, אלפיים ימות המשיח זה בעצם מתחיל קע"ב שנה אחרי חורבן הבית אני חושב. אחרי חורבן בית שני, חורבן בית שני אז סוף האלף לקראת סוף האלף הרביעי. עקב, ככה הלשון שבעקבו של האלף הרביעי נחרב הבית. ואז אה כן, ואז מתחילים אלפיים שנה ימות המשיח. מה פירוש אלפיים שנה ימות המשיח? אז כפי שמבארים המהר"ל מסביר וכולי, שבעצם אז כן, כמו כמו ימות הגשמים שזה ימים שראויים לגשמים, לאו דווקא שכל יום יורד גשם, אבל זה ימים ששייכים לגשם מצד מהותם. על דרך זה אלפיים שנה ימות המשיח זה כבר הזמן של משיח. משיח עוד לא בא בפועל. הרי ביום שנחרב הבית נולד משיח. מה הפירוש? כן, כפי שההסברה בזה כן כן, לפי כל כפשוטו שלא כן בפנימיות, אבל כך או כך, אומר כאילו יש מציאות של משיח בעולם, יש עניין של משיח בעולם מאז שנחרב הבית. ולכאורה מה שהרמב"ם כותב פה זה מתחבר, הוא אומר: "יתמלא העולם, יתמלא העולם כולו מדברי המשיח" ממתי? מאז, מאותה תקופה, מאז שנחרב הבית. כן, שאז התחיל להתפשט העניין של יתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומאותו זמן. כן? שאלפיים שנה עם אותו משיח, העניין של משיח התחיל להתגלות ולהתפשט בעולם. ב-- אוקיי? מתחבר לדברים של הרמב"ם. עכשיו עוד דבר

1:24:27 דובר 2 שהרמב"ם כותב באיגרת תימן שגם מתחבר מאוד לזה, אז אמרנו שהרמב"ם הרי שם באיגרת, שמה מאוד-- פה הרמב"ם, כאילו זה נשמע כזה תיאור-- רעיון תאורטי. יש בן כוזיבא, יש הנוצרי, יש ישמעאלי ויש את המשיח האמיתי שיבוא בסוף. אה, זה נשמע כזה די כאילו, כאילו לא כל כך במשמעות אקטואלית, לא מודגש פה כל כך לכאורה, אבל כשקוראים באיגרת תימן, באיגרת תימן הרמב"ם מדבר על משיח, כאילו הוא מדגיש כאילו אומר זה אקטואלי. כן? ד'תתקע"ו חזרת הנבואה, הקדמת משיח וזה שעכשיו היו פה משיחי שקר זה כי העניין האמיתי מתקרב. ואז הרמב"ם מביא פסוק מ-- לא זוכר, שנראה מזכריה גם בנבואה בקשר לגאולה, שהנביא שם מזכיר רכב חמור, רכב גמל. והרמב"ם מפרש רכב חמור, רכב גמל, הוא מפרש את זה על הנוצרי והישמעאלי, שה-- כן, הנוצרים רוכבים על חמורים והישמעאליים רוכבים על גמלים, והוא מפרש את זה שזה בעצם שהנביא מתכוון להגיד, מתכוון לומר שאחרי שיהיה רכב חמור ורכב גמל אז הוא רואה את המשיח האמיתי. ואז הרמב"ם מתכוון להגיד זהו, אנחנו כבר שם, יש כבר רכב חמור, יש כבר רכב גמל, כן? הגיע כבר העניין הזה, הגיע כבר העניין הזה ועכשיו כבר הגיע הזמן למשיח האמיתי. ככה הרמב"ם כותב באיגרת תימן, וזה מה שהוא כותב שם זה מאוד מתחבר למה שהוא אומר פה, וזה כזה משלים אחד את השני. פה הוא מסביר את הרעיון מה, מה צריך את החמור והגמל, את הנוצרי והישמעאלי. שכן, הוא מסביר שכן, הם מיישרים את הדרך. שם באיגרת תימן הוא אומר, כן מדגיש, מחבר את זה עם הפסוק רכב חמור, רכב גמל, והוא אומר חבר'ה, וזה בעצם מה שקורה עכשיו. ובעצם אתה רואה כאילו

1:26:15 דובר 2 גם פה הוא אומר כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח. מה זה כבר נתמלא? רגע, אם כבר נתמלא, אז זהו, אז הוא יכול לבוא. כשיבוא המלך אז העולם כבר מוכן. ב-בסגנון של הרבי. בוא, אוקיי, זה הכל ככה בדברים של הרמב"ם, שהוא בעצם מתאר לנו איך שכל העניינים, ניקח את זה בהרחבה, הוא דיבר פה על הנוצרי והישמעאלי, אבל בואו ניקח את זה בהרחבה יותר. שבעצם כל העניינים הולכים לנקודה אחת יחידה והתכלית של הגלות של משיח, וגם דברים שנראים הכי להיפך, באמת הם הכי, כן, כי באופן-- בדרכים של הקדוש ברוך הוא, כן, מיישרים את הדרך למלך המשיח, הכל הולך לשם והעולם מכין את עצמו לזה צעד אחרי צעד, שלב אחרי שלב. ונמצאים כבר במצב שהעולם כבר מוכן. וכשקוראים את זה ככה, שומעים את זה ככה, זה כמובן מאוד מאוד מזכיר לנו כל מיני דברים שהרבי אומר לנו בכזה סגנון, שאם הרמב"ם בשעתו בעצם מה הרמב"ם אומר? העולם כבר מוכן. כל מה שנראה גלות זה באמת בפנימיות זה גאולה, ועכשיו נמצאים במצב שהעולם כבר מוכן לגאולה. זה מה שהרבי אומר לנו כל השיחות, שהפנימיות של הגלות זה גאולה, ועכשיו העולם כבר מוכן לגאולה. כן, והרבה יותר מהמצב שהרמב"ם, נמצאים במצב אחר לגמרי מהמצב שהרמב"ם דיבר עליו. כן, כפי שהקב"ה בכל השיחות. לא רק שבאמת הם מסייעים בפנימיות שצריך להבין את התוכניות של הקדוש ברוך הוא, אלא בגלוי, בפועל רואים איך שאומות העולם מסייעים לישראל ללמוד תורה, לקיים מצוות, כפי שהרמב"ם מדבר על זה בהרבה שיחות, וזה ככה מאוד מתחבר. הדברים של הרבי, וכשחושבים על זה, הדברים בעצם שהדברים של הרבי מאוד קל ל-- מתחברים וממשיכים את הדברים שהרמב"ם אומר

1:27:52 דובר 2 כאן. זה נקודה אחת. ונקודה שנייה, כן? חיפוש אות תשנ"ב, מרד במר. צריך להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו. איך? על ידי שמסבירים, מסביר את עניינו של משיח כפי תורה שבכתב ושבעל פה. מה הקשר? לכאורה זה מאוד-- האמירה של הרבי ש"ר זה מאוד דומה למה שהרמב"ם אומר כאן. כן, משיח, מה זה עכשיו? משיח צריך להופיע, כן? הוא לא יפול על אנשים בבום. כן, הוא יבוא-- צריך לבוא לאנשים שמחכים לו, לאנשים שמוכנים אליו. אז הקדוש ברוך הוא מסובב שזה מה שיקרה, נתמלא העולם כולו מדברי המשיח. כן, וכשיעמוד המלך המשיח באמת יגידו אה! כן, זה, זה מה שהתכוונו, על זה דיברנו, זה האמת. ככה-- טוב, אז זה הרמב"ם אומר, מה צריך להכין? אתה צריך ל-- הקדוש ברוך הוא מכין את העולם לקבל על עצמו משיח צדקנו. מסביר לכל אומות העולם את עניינו של המשיח, נקרא לזה ככה. טוב, זה אבל באופן נקיף ובאופן שיש פה אלמנטים והסתרים ושל כן ושזה כן ושלא רואים עדיין את האמת שבדברים. אחרי זה אותה שנמלט, הרבי אומר זהו המשיח האמיתי כאן אז צריך כן שכל ישראל כן, הרבי יוצא בשיחה, מדבר בעיקר על יהודים. אה כן, שיהיו מוכנים לקבל על עצמם משיח שיסביר להם. הנה כאן זה שיסביר להם את עניינו של המשיח. כן, ככיוון שהמשיח אמיתי. כן, כן, כי כשתכף ומיד יעמוד המלך המשיח באמת ויצליח, ירום ונישא, והוא לא יפול על היהודים. קבלו מלכותי, כן, ככה מהיום, עכשיו מיד. יהודים צריכים להיות מוכנים לזה, להיות כלים לעניין הגדול הזה. כן, למלאות כן, על דרך שהקדוש ברוך הוא מכין את כל העולם אז עכשיו כן, זה היה בצורה קצת נסתרת. עכשיו הגיע

1:29:38 דובר 2 הזמן לעשות את זה בצורה גלויה, להסביר לכל היהודים שזה מה שהולך לקרות ותכף ומיד כשהרבי יתגלה מיד הם כולם חוזרים מיד הם כולם יגידו אה זה מה שלמדנו, זה מה שדיברנו, רק לזה חיכינו. בוא נחבר את, את ההלכה הזאת לכל מה שאמרנו לפני כן. הקו שוב אמרנו הקו שאיתו הרבי הולך בחלק י"ח פרשת בלק מההתחלה עד הסוף. שלמות, שלמות קיום המצוות זה משיח. כן, כשהרמב"ם מתאר את משיח כן, כשהרמב"ם מגדיר מה משיח צריך לעשות בתחילת הפרק הוא אומר כמה דברים בונה מקדש, מקבץ נדחים. והרבי אומר הכל מוביל לנקודה אחת ויחידה. חוזרים כל המשפטים שהיו מקודם. כן, בית מקדש, אז יהיה קרבנות, קיבוץ נדחים אז יהיה שמיטה ויובל. זה הנקודה שכל המצוות של התורה יתקיימו. ככה הרמב"ם מתחיל, ואז הרמב"ם מדבר על העניין שהוא לא צריך לעשות אותו מופתים, אומר הרבי. למה? אותו נקודה, כי שלמות המצוות בדרך הטבע דווקא כן דירה בתחתונים אמרנו כמו האדמו"ר הזקן שרצה לעשות קידוש לבנה שהשומר יראה את הלבנה לא בדרך נס. אז גם שמשיח יפל בדרך הטבע, כי מצוות שלמות המצוות בדרך הטבע. וככה כשהרמב"ם מגיע בהלכה הזאת ונותן לנו את הסדר של התגלות של משיח ואת הסימנים של הזיהוי של משיח, אז איזה סימנים הוא נותן? סימנים שמתחברים לעניין הזה. כן, בוא נחדד. משיח יהיה נביא גדול. הרמב"ם בעצמו כתב את זה בהלכות תשובה. פה הוא לא אומר על זה משפט, כן, הוא לא אומר אם תראה נביא תדע שהוא משיח. כן, הוא לא מציב את זה כ, כאבן בוחן. ובמה עוד הוא כתב בהלכות תשובה? שהוא יהיה חכם גדול יותר משלמה. גם את זה הוא לא כתב

1:31:26 דובר 2 פה. מה הוא כתב? אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בו וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אומר הרבי: מה זה כל הדברים האלה? דבר ראשון מלך מבית דוד. כמובן, צריך להחזיר מלכות דוד ליושנה ודיברנו על זה כן שכל העניין של תורה ומצוות, שקיום המצוות יושב על עניין של מלך, שהתפקיד של המלך הוא זה שיש לו את הכוח לאכוף את העם שילך בדרך של התורה. ובפנימיות יותר, הוא זה שנותן לעם את ההרגש של הקבלת עול בפני הרוממות של הקדוש ברוך הוא, שהוא המלך האמיתי, והוא גוזר עלינו את הגזרות של התורה ומצוות. וכן ולכן אנחנו מקיימים את המצוות בדרך עבודת עבד כעבד למלך, כי במצוותיו וציוונו. והמלך הוא זה שיכול לתת לעם את ההרגשה הזאת, את הקבלת עול הזאת, את אימתו עליך ואת קבלת עול מלכות שמיים. כן, כל העניין של שלמות קיום המצוות יושב על העניין של מלך מלך מבית דוד, כפי שדובר על זה. אוקיי, ומהו הוא בעצמו? דבר ראשון הוגה בתורה ועוסק במצוות. לא כתוב שצריך להיות חכם גדול. לא כתוב שצריך להיות נביא גדול. ללמוד תורה, לקיים מצוות. כן, כי שוב, כי מה? מה? מה המטרה כאן? שלמות התורה והמצוות. אז כמובן הוא זה אבן הבוחן והמדד. אז דבר ראשון הוא צריך להיות כזה. כן, דבר ראשון הוגה בתורה ועוסק במצוות. וזה נקודה מעניינת. ולכאורה הוגה בתורה זה דבר שלכאורה הרמב"ם לא היה חייב להיכנס אליו, אם לא-- אם הוא לא נכנס לעניין של חכם גדול ולא נכנס לעניין של נביא גדול, למה לעניין של הוגה בתורה

1:33:09 דובר 2 הוא כן נכנס? כן, שיגיד עוסק במצוות. כן, מלך צריך ליראת השם. לקרוא בתורה וכנראה בגדול מה שהרבי מסביר כאילו שזה התורה זה נתינת כוח. כן, זה לא תורה בתורה. למדן הגדול כן שהוא יהיה רב גדול. גם על מלך כתוב והייתה עימו וקרא בו כל ימי חייו, שכמו שהרמב"ם כותב שהקדוש ברוך הוא דיבק אותו בתורה יותר מכל העם למען ילמד ליראת השם אלוקיו. שבסופו של דבר כן תורה ומצוות אי אפשר להפריד ביניהם. נבואה ומצוות זה שני דברים שלא תלויים אחד בשני. כן, זה לא קיום המצוות לא תלוי בכמה אני נביא גדול או בכמה אני חכם גדול, אבל קיום המצוות כן תלוי בכמה אני דבוק בלימוד התורה. כן, למרות שזה לא בהכרח תלוי, כאילו יש בעלי מצוות ויש בעלי תורה, שזה כאילו שני דברים, כאילו שני דגשים שונים, אבל בסופו של דבר אצל כל יהודי צריך להיות גם זה וגם זה וזה תלוי וקשור אחד בשני. אי אפשר להפריד בין זה לזה. בין לימוד התורה וקיום המצוות גם אם פה כרגע הנושא זה יותר קיום המצוות, אבל זה חייב להתחיל מהעניין של הוגה בתורה. גם המלך שבתורה והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. כן, צריך להיות דבוק בתורה. בכל אופן, אבל זה דבר ראשון כשהרמב"ם מתאר אותו הוגה בתורה ועוסק במצוות. דבר שני מה הוא עושה? אוקיי, מה הוא מנהיג את העם? יכוף כל ישראל לילך בו. זה התפקיד של מלך, ודווקא יכוף. הרבי אומר את זה דווקא בהקשר של המצוות בני נח, שגם שם הרמב"ם משתמש באותו ביטוי. נצטווה משה רבנו לכוף כל באי עולם לקיים מצוות שנצטוו בני נח. אז הרבי נעמד על

1:34:46 דובר 2 זה בחלק חובות[?] פרשת יתרו. למה לכוף? כן, הרי אפשר להסביר, לשכנע למה? למה בכוח? אה טוב, פשטות כשקוראים את זה תשמע, לא, הם לא כולם רוצים, צריך להכריח אותם. כן, כזה טכנית. אבל הרבי מסביר יש פה נקודה יותר עמוקה על דרך מה שהרמב"ם עצמו כותב בנוגע לשבע מצוות בני נח שצריך לעשות אותן לא מפני הכרח הדעת, אלא מפני המצווה שציווה משה בתורה כן, שלא יבוא הגוי ויאמר תשמע, זה הגיוני, זה נכון, אני מבין, אני מתחבר לזה. לא, לא, לא מפני הכרח הדעת, מפני המצווה שציווה משה בתורה. זאת אומרת, מה הכוונה? זה בא בניגוד להכרח הדעת. מצווה שציווה משה בתורה הפירוש הוא קבלת עול מלכות שמיים. משה ציווה ותורה ואלוקות שלמעלה מהשכל תעשה כציוו עליך וזהו. זה נקרא שבע מצוות בני נח שיעשה אותם מפני המצווה שציווה משה. לא כי הבנת שזה נכון. כן, שהשכל שלך זה מתחבר, כי יש פה אלוקות שלמעלה מהשכל בדרך קבלת עול. ככה הרמב"ם כותב לגבי השבע מצוות ולפי זה הרבי מסביר זה יכוף. כן, לכוף כל באי עולם לקיים, לקבל שבע מצוות. כן, זה לא הנקודה פה על לכוף. זה לא אלימות, זה לא להפעיל כוח. זה לבוא לאנשים ולהגיד להם חבר'ה, יש פה כפייה, משה ציווה ואתם חייבים. אה זה ככה הרבי מסביר לגבי העניין של שבע מצוות בני נח, ולכאורה זה מתאים ומתחבר שהרמב"ם אומר פה. יכוף כל ישראל לילך בו. כן, זה מאוד מתאים לעניין הזה שזה כן. אם לגוי אומרים שהוא צריך לקיים את המצוות שלו בדרך קבלת עול, על אחת כמה וכמה שזה מה שאומרים ליהודי שהוא צריך לקיים את המצוות שלו בדרך קבלת עול.

1:36:30 דובר 2 וכשמשיח בא ליהודים ואומר להם תקיימו מצוות אז יכוף כל ישראל. כן, לאו דווקא כפייה. אם צריך אז יש את הכפייה החיצונית, אבל כמו שנראה תכף במדובר זה בהמשך יותר. יש פה את הכפייה הפנימית. כן, כמו שהרבי שולח אותנו למבצעים ואומר לכו ליהודים, אל תסבירו להם למה טוב וכדאי ונחמד להניח תפילין. תגידו להם שיהודים צריכים להניח תפילין. יהודים חייבים להניח תפילין כי כך הקדוש ברוך הוא ציווה. וגם אם אתה לא מכריח אותו, תופס אותו בידיים וכן ומכריח אותו להניח את התפילין. אבל אתה אומר לו בצורה הכי ברורה. יהודי חייב. ומכיוון שקבלת עול היא טבע בנפשותנו, כמו שהאדמו"ר הזקן כותב בתניא פרק מ"א שזה טבע בנפש של כל יהודי, או בנוסח של הרבי הריי"צ: א איד איז א קבלת עולניק, א קבלת עולניק איז אן איד, כן. יהודי וקבלת העול אי אפשר להפריד. אז הוא אומר לך שאתה בא ליהודי שאני כן, וזה צריך רק לבג וגם זה אתה רואה יהודי שהוא פורק עול ולא מתנהג בדרך של התורה. כן. ולא שהפירוש שאין לו את הטבע של קבלת עול, אלא שצריך לעורר אותו כי הכוחות של הנפש האלוקית יכול יכולים להיות בתרדמה וצריך לעורר אותם מתרדמתם ולגלות את הכוח הזה. וכשאתה בא ליהודי ואומר לו תשמע, אתה יהודי ואתה יש מחויב, יש עליך תביעה מהקדוש ברוך הוא. ובעצם אתה מכוון, כן מתכוון לעורר את הקבלת עול שיש בו, ובעצם שהוא יכריח את עצמו שהוא כן זה היחידה. אוקיי, כן, נכנסנו פה, נתפסנו פה. נתפסנו פה למילה הזאת של היחידה, הנקודה של קבלת עול דווקא. אה אבל הרעיון הכללי מתחבר למה שדיברנו מקודם. כן, מה? איזה תפקידים הרמב"ם

1:38:14 דובר 2 נותן למשיח? מה? מה הבוחן? מה אבן הבוחן? מה המדד? קיום המצוות. שהוא מקיים מצוות, שהוא אומר ליהודים לקיים מצוות ולהילחם למען מצווה. מה זה לא יכולים לקיים מצוות ה'? שאומות העולם לא נותנים ליהודים לקיים תורה ומצוות. אז משיח נלחם בהם שלא יפריעו. אז אם אתה רואה מישהו שזה עניינו, אז זה מה שמעניין אותו ובזה הוא עוסק לב ליצור מצב של בעצם מה הרמב"ם מתאר פה? מתאר פה מישהו שהוא עוסק ליצור מצב של שלמות קיום המצוות. אם אתה רואה כזה מישהו, אז תדע שבחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח לבנות מקדש במקומו וקיבץ את נדחי ישראל. אז אמר כן, אז. אז מה קרה אז אם הוא בנה את המקדש במקומו? אז כמו שזה כן, ופה זה מתחבר למה שדובר בתחילת הפרק. אם הוא באמת ניצח את כל האומות, אז יהודים חופשיים לקיים את התורה והמצוות כמו שצריך, והוא הצליח לכוף את כולם. אז מה נשאר? לבנות מקדש במקומו כדי שנוכל להקריב את הקורבנות וקיבץ את נדחי ישראל כדי שנוכל לעשות שמיטות ויובלות. אז אם הוא עשה את זה, אז הוא הצליח להביא מצב של שלמות התורה והמצוות. זאת גאולה. הרי זה משיח בוודאי. זאת אומרת שכל הסימנים שהוא נותן פה זה בעצם אבן בוחן. כן, לראות זה לפי אותו סרגל, לפי אותו נקודה, שלמות התורה והמצוות. וכמו שאמרנו במפורש, יש דברים של משיח שהוא לא הזכיר פה נביא גדול, הוא לא הזכיר כאן חכם גדול, הוא לא הזכיר כאן. כתב את זה במקומות אחרים. אותות ומופתים שהוא כן יעשה. הזכיר במקומות אחרים גם לא הזכיר כאן. הוא אומר לא בזה הוא נמדד. לא על זה מדובר כרגע. כרגע

1:39:51 דובר 2 אנחנו בודקים האם יש פה מישהו שמביא את העניין של שלמות התורה והמצוות. לא צריך להיות נביא בשביל זה. לא צריך להיות חכם גדול בשביל זה. מה כן צריך להיות מלך מבית דוד? מישהו שהוא יש לו קבלת עול הקדוש ברוך הוא, והוא נותן לכל ישראל את הקבלת עול אה כלפי הקדוש ברוך הוא.