כללי הפסיקה לשליח בקהילה ספרדית - הרב אליהו גבאי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום נדבר על הנושא של, אה, שליח חב"די, אה, שהוא נהיה רב לציבור ספרדי. לפעמים, אה, מדובר במשרה רבנית מלאה שקהילה ספרדית מזמינה את הרב לכהן כרב עם כל התנאים שמדובר. לפעמים מדובר שאתה נכנס למסור... אה, מזמינים אותך להרצאה או לאיזה שיעור חסידי או סדרת שיעורים כאלה ואחרים, ואתה נתקל, אה, בהבדלים הלכתיים, אה, שונים, ואתה צריך לענות לתשובות, אה, כאלה ואחרות בתחום. אה, צריך לשים עוד, אה, הבדל מסוים, גם הבדל מנטלי. זאת אומרת שאתה, אה, רב של קהילה ושואלים אותך שאלה הלכתית, אה, ואתה בעצם, אה, לא יודע את המקור של המנהג שהם נוהגים, אה, לא לפסול, אה, וללמוד את הנושא, כי לפעמים זה יוצר, אה, מתח ריגשי, אה, מיותר והרגשה שאתה או לא מקצועי או לא יודע או כאילו אתה נגד הבית אבא. צריך לדעת את שורש הדברים ולדעת, אה, איך, אה, לנתב נכון שלא יהיה, אה, בגלל חוסר ידע הלכתי של הציבור, אה, ייווצר, אה, מתח ריגשי בינך לביניהם. אה, ולא לשנו-- לא לנסות לשנות להם. יש הוראות ברורות של הרבי בעניין, אה, מה לא לשנות. למשל, אה, מנהגי תפילה וכל מיני עניינים כאלה. אין עניין, אה, לנגוע בזה, כי תפקידנו כשליחים להכניס, אה, חסידות, לשדרג את רמת הקיום על פרטי מצוות. אה, לא להפוך את האנשים, אה, לכל מיני דברים שהם לא, הם לא שם וזה לא ייתן כלום. אז זו נקודה משמעותית שצריכים לשים, אה, לב אליה, כי הציבור, אה, הוא ער לנושא של אמונת חכמים, הוא ער לנושא של, אה, יראת כבוד לצדיקים וגם לנושא של לימוד החסידות הם פתוחים. יש מנהג, אה, מרוקאי מדורות. כל מוצאי שבת הקהילה מתכנסת ללמוד זוהר.

02:26 דובר 2 אז הם, הם בקיאים בעניינים, הם רגישים לזה ואפשר לנצל את זה. אה, גם אראה בדוגמה לרגישות. אה, היה תקופה ש, אה, היה בעיה מאוד גדולה לילדי טהרן, אז הרבי ביקש שיעלו אותם, כדי להציל אותם, אה, מכל מיני בעיות, אה, לארצות הברית. ואז הרבי ביקש שיכינו להם בפסח אורז. ולפני הסדר הרבי הלך בעצמו לראות איך מכינים את הסדר לכבודם, והוא פתח את הסירים לראות שהכינו להם אורז. זאת אומרת, הרגישות למה הם נוהגים, למרות שמעיקר הדין, אה, חב"ד ושאר הפוסקים אשכנזים נוהגים לא לאכול קטניות, אבל פה יש רגישות מיוחדת. גם יש הבדלים בהתייחסות לדברים מסוימים. למשל, אה, לפי, אמ, תשובה של הרא"ש ומנהג של המרוקאים הם אומרים "ברכו ברוך שמו" בתפילה וזה לא נקרא לגביהם הפסק. אז פעם היה חתונה שערך אותה הרב עובדיה יוסף, ואחד המכובדים שהגיע להגיד ברכות היה הבבא סאלי, והקהל אמר "ברכו ברוך שמו" בברכות. אז הרב עובדיה אמר שלא להגיד "ברכו ברוך שמו", והבבא סאלי השיב ואמר כן צריך להגיד, ומחלוקת בין שתי גדולי עולם. אז הציבור שמע לבבא סאלי וכן אמרו "ברכו ברוך שמו" על כל הברכות, כי זה מנהג הקהילה במרוקו, שזה חלק מהתפילה ממש. ו"ברכו ברוך שמו" יש גם בספרי קבלה כל מיני כוונות על ייחוד, אה, זה עם מלכות וכולי וכולי. מה לכוון כשאומרים את העניין הזה. אז שוב, זה הבדל שצריך לשים לב, אה, לעניין. בכלל, מבחינת השתלשלות העניינים, אה, מנהגי בית המקדש הראשון נשמרו בקהילות תימן כי הם גלו אחרי חורבן בית ראשון, ומנהגי בית המקדש השני נשמרו בקהילות מרוקו, אלג'יר ותוניס, ג'רבה, עיראק, כורדיסטן וכולי. אז כל מנהג יש לו שורש קדום והסבר

04:43 דובר 2 בניגלה ובחסידות מעוגן בפוסקים. אז אי אפשר לפסול מנהגים סתם, אלא אם כן יודעים את שורש הדין. אז צריך לדעת מה כן ומה לא. אגב, המינוח ספרדים אשכנזים מינוח לא נכון ולא טוב גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה חברתית, כי הרבה מאוד פסקים פוסקים ספרדיים כמו למשל הבן איש חי, הוא פוסק כמו האדמו"ר הזקן, ואפשר להסתכל בספרים שלו של הבן איש חי, הוא קורא לזה הגר"ז, הגאון רבי זלמן, וכל פעם שהוא מביא את האדמו"ר הזקן הוא חושש לדעת האדמו"ר הזקן. אז זה לא ספרדים אשכנזים, אלא תלוי בפוסק. יש פוסקים, פוסקים ככה, פוסקים, פוסקים אחרת. אני אתן דוגמה נוספת לגבי אורז בפסח. גם קהילות כמו המרוקאים והאלג'ירים וכאלה, הם נהגו את החומרה שלא להשתמש באורז בפסח וזה מעוגן בספרי ההלכה. אז זה לא הבדל ספרדי אשכנזי, זה פשוט שאלה הפוסק. לפי איזה פוסק הקהילה שאתה משתייך הולכת או רגילה ללכת או אתה מנהיג שילכו, אם זה שתילי זיתים לקהילה התימנית, אם זה הבן איש חי לקהילות של העיראקים, אם זה בית יוסף לספרדים בכלל, זה תלוי במנהגי הקהילות וצריך להשתדל לשים לב לעיקר, לשדרג את רמת היהדות, רמת הצניעות, רמת ההקפדה על דברים ולא לנסות לגזול מאנשים את המנהגים שהם מרגישים אליהם מחוברים אליהם ולהתמקד דווקא בהפצת החסידות בעניינים כאלה, ולהיות ער למנהגים, לשורש המנהגים, ולא לתת תשובות, מה שנקרא יוצאות מהמקום, שיתפרש כאילו אתה מזלזל במנהג כזה או אחר. היום רציתי להתמקד בעיקר בנושא של טריפות הריאה של בשר. אתה יכול למצוא בציבור שאומרים לך אמרה כמו מה שכשר לאשכנזים טרף לספרדים. צריך לראות מה שורש העניין. אז נתמקד בנושא של הלכות טריפות בכלל וריאה בפרט

07:15 דובר 2 ובפרטי פרטים. בכל הלכות טריפות. ההלכה אוסרת לאכול טריפה, טריפה הכוונה בהמה שיש לה פגם במבנה הביולוגי שלה. למשל חסר לה אונה או חסר לה אומא, או יש לה... יש שמונה סוגי טריפות, זה נקרא דם חנק נפש. אז אם יש פגם בגוף הבהמה אז זה אסור. צריך להבדיל בין טריפה לנבלה. נבלה זה פגם במהלך השחיטה שבדרך כלל קשור בגברא, בשוחט. שוחט צריך לשים לב, למשל אורך הסכין צריך להיות פי שתיים מצוואר הנשחט. שוחט צריך לשים לב שלא יהיה פגימות בסכין ושכולי וכולי. כל הלכות שחיטה, לא לשחוט למעלה באזור טבעת הוושט או למטה באזור הריאה וכולי וכולי. כל מיני דברים שקשורים לשוחט עצמו. אז אם הוא לא נזהר או עשה דרסה או חלדה או הגרמה או עיקור, או כל הפרטים שהם מפורטים בהלכות שחיטה, אז הוא מנוול את הנשחט. אם זה עוף או עז או או בהמה וכולי, אז זה נבלה. טריפה זה קשור אובייקטיבית לנשחט עצמו. אה אז זה ההבדלים בין נבלה לטריפה. עכשיו בטריפה עצמה, ההלכה קובעת אם יש בעיה בריאותית, בעיה ביולוגית לבהמה והיא לא יכולה לחיות שנה מרגע השחיטה, הערכה, אז היא טריפה ואסור לאכול בהמה חולה או בהמה שיש לה פגם. ואז השולחן ערוך מפרט משך כל הסימנים מסימן כ"ט והלאה את כל המבנה של הבהמה וכל איבר בבהמה, איזה נזק הוא הפיך, איזה נזק הוא לא הפיך או בלשון ההלכה, מה מטריף את הבהמה ומה לא מטריף? אז אם הבהמה יכולה לחיות למשל עם נקב באחד מקרומי הריאה, אז יש ש-שו-- שיטות הפוסקים איזה נקב, איך הוא נראה ומה המשמעות. או אם יש בעיה בקרום המוח או במבנה של הגולגולת

09:38 דובר 2 או במוח, בלב, בכבד, בריאות, בטחול, במה שנקרא מערכת העיכול, זה נקרא אה מסס וכולי. יש מונחים הלכתיים לכל איבר. ואז יוצא ש-שרב שבא להכשיר בשר של בהמה, הוא צריך להיות חצי רופא ולהבין את כל המבנה הביולוגי של הבהמה, כי זה מקביל מאוד למבנה הביולוגי של האדם. ואז חז"ל קבעו כלל שאי אפשר לרדת לפרטי פרטים בכל אחד מרמ"ח אברים ושס"ה גידים של הבהמה לפני שמכשירים אותה. אז הריאה על לשון ראייה, אם הריאה היא שלמה והיא עובדת נכון ואין בה פגמים, אז זה כבר משקף את כל המצב הבריאותי של הריאה ואז הבשר כשר. בגלל זה יש מונח הלכתי שמופיע היום בשוק הכשרות, מה שנקרא חלק ריאה וחלק רגיל. חלק ריאה זה שכל הנושא של הריאה ומה שסביב הריאה הוא מושלם. חלק רגיל הכוונה שלא רק הריאה, גם שאר הפרטים. עכשיו, כדי להבין את ההבדלים ההלכתיים ומתי הריאה מה שנקרא נקראת חלק או מתי זה כשר או מתי זה גלאט או מתי זה חלק ריאה וכולי, אז אני אקדים את המבנה הכללי של איך בנויה הריאה, מה שנקרא המבנה הביולוגי הפיזיקלי. זה בעצם עשרה פרטים. הפרט הראשון שעליו מושתת כל העניין זה הקנה עצמו, שהוא מקור הנשימה דרכו נכנס האוויר. אה מהקנה עצמו בעצם מתלבשות ה-אה מה שנקרא הבלונים. יש שלוש אונות בצד ימין, שלוש אונות בצד שמאל ואומא, שזה חלק מאוד גדול בצד ימין ואונה בצד שמאל וחלק קטן שנקרא אזנית[?], כמו אוזן כזאת קטנה בתוך כיס, והיא גם חלק נוסף במבנה הריאה. מתחת לריאה יש מה שנקרא סרעפת. כשהיא מושכת כלפי מטה, השריר נמשך כלפי מטה, זה גורם לריאה להתנפח ולנשוף אוויר, וכשהסרעפת עולה כלפי

12:02 דובר 2 מעלה אז הריאה מוציאה אוויר. זה אה הפרטים שיש במבנה הריאה. עכשיו הריאה תפקידה כמובן להכניס אוויר ואחר כך זה חמצן שנכנס למערכות הדם. עכשיו כשיש פגם בריאה, אם יש חור בריאה אז נק-- ריאה נקובה אז היא טרפה. זה מוסכם על כל הפוסקים זה גמרא, משנה, ראשונים, אחרונים. אף אחד לא חולק על זה. מתי מתחילים ההבדלים ההלכתיים? אם יש קרום בריאה. יש מחלוקת בין, אה, רש"י והרמב"ם ו עוד פוסקים מדברים על זה. האם, אה, סירכה בריאה מעידה על נקב שהיה בעבר? אז אם היא מעידה בוודאות על נקב אז כל פעם שיש סירכה אז זה אומרת שהיה פה נקב. זה אומר שה, אה, אה, ריאה טרפה ואז כל הבהמה טרפה. זה שיטת רש"י. שיטת הרשב"א אומר לא, ש, אה, נק, אה, סירכה בריאה זה לא בהכרח שהיה פה נקב. זה תהליך שנוצר מאו, אה, פעילות של הריאה או קרום, אה, ליחה[?] שמסתובב ומתהליך הפעילות של החיים של הבעלי חיים, יש הרבה כל מיני רירים למיניהם שמסתובבים בגוף הבהמה, אז זה לא בהכרח מטריף. אמ, ואז יש, אה, בדיקה גם מה אומרים הרופאים על העניין הזה. באופן עקרוני ה-ה-הרופאים אומרים שסירכה נובעת ממוגלה שיש ב, אה, אה, בריאה ויש מוגלות ברמה כזאתי שנוצר נקב בחלל הריאה ויש בדופן שלה ויש מוגלות שהם משהו דבר שולי כמו הצטננות רגעית שיש לבהמה, ואז זה לא בהכרח שהיה נקב. ופה מתחיל בעצם העיקר המחלוקת. הרשב"א, אה, אומר ש-שהשיטות בנושא הריאה וסירכות הריאה זה אחד הכי הנושאים הכי מדוברים והכי מורכבים, מה שנקרא שנספח עליהם, אה, אה, דיוקים. אה, אז לא ניכנס לכל הפרטים וחילוקי דינים בנושא של הסירכות, אבל רק

14:21 דובר 2 נסביר כמה כללים של הארבעה הבדלים בסוגיה הסירכות. אה, כמו שפירטנו יש, אה, אמ, אה, כמה פרטים במבנה הריאה. אז אם הסירכה היא מ, אה, אונה לאונה או מאונה לאונה או מ-מ-שאין באמצע שום דבר מפסיק אז זה דין אחד. אבל אם הסירכה היא בין, היא מדלגת על אונה מסוימת ואז היא נוגעת ב, אה, אונה אחרת, זה נקרא סירכות, אה, שהן לא, אה, שקרובות אחת לשנייה, אז זה דין אחר. יש סירכה, מה שנקרא סירכה תלויה, שהיא מעידה שרק בצד אחד היא דבוקה. עכשיו כשהשוחט שוחט, הוא מעביר את היד שלו מיד אחרי השחיטה. אם הריאה היא חלקה, הוא לא מרגיש שום מגע עם שום, אה, סירכה כזו או אחרת, אז זה סימן שהריאה, אה, היא שלמה והבהמה מה שנקרא חלה. אבל אם הוא נתקל בקרום שהוא בכלל לא משמעותי והוא עובר בהעברת היד, אז זה גם חלק. אבל אם הוא נתקל בסירכה שהיא עבה מאוד ו, אה, היא נתקלת ביד, אז פה מתחילה השאלה אם הריאה, אה, עבר עליה מה שנקרא טראומה של נקב או לא, ויש בזה כמה וכמה שיטות. שיטה ראשונה מה שנקרא משמוש. הוא מנסה למשמש את ה, אה, סירכה ולראות אם ה היא פגעה. ו, אה, הרמ"א מביא שזה עיקר המחלוקת. הרמ"א מביא שסירכה אמיתית שמעידה על נקב אותה אפשר למשמש והיא אי אפשר לגרום לה לזוז מדופן הריאה, ואז זה טרף. אבל סירכה שיוצאת במשמוש אז כשר. דבר נוסף שמובא ברמב"ם ועוד פוסקים, לא כל הפוסקים מסכימים עם זה, אבל זה מה שנקרא היום הלכה למעשה בעולם השחיטה, שמוציאים את הריאה, מנפחים אותה באוויר ושמים אותה במים פושרים ורואים אם מבצבץ מים, מבצבץ

16:51 דובר 2 בועות, סימן שהיה נקב בריאה ואז הריאה טריפה. אבל אם אין בצבוץ של אוויר, זאת אומרת שדופן הריאה היא שלמה והריאה היא כשרה. עכשיו השולחן ערוך מאוד מאוד לא מקבל את הנושא הזה של סירכות. ברגע יש סירכה כלשהי אז מטריפים את הבהמה. מה שאין כן, יש קהילות רבות שהרמ"א מביא את העניין הזה, שברגע שאפשר למשמש את הסירכה או לבדוק במים או כל מיני דרכים, ורואים שהסירכה לא יציבה או לא אמיתית או, או ניתנת, אז הבשר כשר ואפשר לאכול אותו. בימינו גם פוסקים אשכנזים וגם הדתיים אשכנזים משתדלים לקחת את החומרה הזאת של מה שנקרא בשר חלק. והרף ההלכתי מאוד עלה מהבחינה הזאת, ואז יוצא ש-שגם ללאשכנזים ברובם משתדלים להחמיר על בשר חלק. אז זה עיקר הדין, ובזה הספרדים מאוד נזהרים לאכול דווקא בשר חלק. יש בזה כמה דרגות, כמה רמות, אבל זה בעצם עיקר המחלוקת. אז שאתה בא בתור רב חב"די לקהילה ספרדית ושואלים אותך האם לאכול דווקא חלק, אז אתה צריך להגיד להם כן, כי זה ככה פסק השולחן ערוך. ככה פסקו רוב רובם של הפוסקים הספרדים שבאמת צריך שהבשר יהיה חלק. זאת אומרת הריאה חלקה ואין שום בעיה בעניין הזה. זה לגבי טריפות הריאה. יש עוד כמה פרטים שלגבי המראה של הריאה, איך היא צריכה להיראות דווקא בגוון של בשר חי ולא גוון אחר וכולי, אבל לא ניכנס לזה כעת. הבדל נוסף שיש לשים לב בפסיקה כשרב חב"ד מגיע לקהילה ספרדית זה ההבדלים בנושא של היין. בגמרא מובא שיין על טהרתו ללא שום אחוז של מים לא נהגו לשתות, אלא דווקא יין מזוג, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה מה שנקרא כלכלית. עכשיו, יצרני היין מאוד

19:42 דובר 2 אוהבים את ההלכה הזאת ומועלים ביין מים. השאלה עד כמה אחוז מים יש ביין כדי שהוא יהיה כשר? אני אספר קוריוז שפעם הגיע הרב עובדיה יוסף לערוך חופה ומזגו לו כוס יין לעשות קידוש. אז הוא הסתכל על ההכשר, הוא הכיר את הבית חרושת שמייצר את היין ואז הוא בירך שהכל נהיה בדברו והתחיל לסדר את החופה. אז כל הקהל אה, אה, מאוד נבוך שהרב מברך על יין שהכל. כמובן שבעיקר הדין אפשר לברך שהכל גם על לחם על כל דבר, כי ה-- שהכל נהיה בדברו, שהמציאות נבראה ברצון השם. אבל הוא רמז פה על משהו משמעותי מאוד, שבאמת יש מקומות שכמות המים שמערבבים ביין היא לא על פי, אה, אה, הבית יוסף. מה ההבדל? הבית יוסף אומר שאם שליש הוא יין ושני שליש מים, זה הגבול בין ברכת שהכל לבורא פרי הגפן. זאת אומרת, אם יש יותר משלושים אחוז יין, אז אפשר לברך בורא פרי הגפן. אם פחות, אז זה כבר שהכל נהיה בדברו. הרמ"א לעומת זה, זה שישית אחוז יין וחמש שישיות מים, עדיין אפשר לברך בורא פרי הגפן, אבל אם זה פחות אז זה ברכתו, אה, שהכל. עכשיו, אה, מהביקור שלי ב-בכל מיני יקבים למיניהם וסוגיהם, אז נראו לי שיש הרבה מאוד דרכים לייצר שהמים נראה בדיוק כמו יין. הם מערבבים בפנים סלק ואלכוהול וכל מיני צבעים בשביל ריח וטעם וכולי וכולי. יכול להיות בקבוק יין שאין בו טיפה, אה, אה, יין, טיפה ענבים, נטול כל העניין ההלכתי והוא נראה כמו יין, מריח כמו יין, נטעם כמו יין. אבל אז זה זה בעצם ב-בהכשרים. אז לפי ה-אה עיקר הדין, מה שהשולחן ערוך מביא והבית יוסף ועוד פוסקים

22:02 דובר 2 רבים נוספים, שצריך לפחות שליש יין אמיתי שעשוי מענבים שהוא יהיה ביין. לפי הרמ"א מספיק, אה, שישית. אה, זה הבדל הפוסקים. היום בגלל שהסטנדרט לאט לאט עולה, אז הבד"צים למיניהם, אה, שקוראים לי לעשות ביקורות, אנחנו משתדלים שיהיה רוב יין ושאר החיקוי של מים או שאר החיקויים של היין יהיו פחות, אה, מהרוב, אה, וזה דבר שנכנס בהרבה מאוד בתי חרושת ליין. אבל צריך לדעת את ההבדל. זאת אומרת, אם ה-היין הוא ברכתו בורא פרי הגפן גם לבית יוסף, צריך שיהיה לפחות שליש, אה, יין. אז כשרואים יין שהוא זול במיוחד או לא כתוב בו לפי הבית יוסף, אז אפשר להבין מתוכן העניין שכנראה אחוז המים בו או החיקוי יין בו כל כך גבוה שברכתו היא באמת שהכל. למרות שכתוב עליו יין, אבל הוא מה שנקרא יין שאינו מכיל פרי. אז בתור רב ספרדי בקהילה, בתור רב שאתה עובד עם קהילה ספרדית, צריך להיות ער לעניין שלא תהיה ברכה לבטלה וכל העניינים שקשורים לעניין הזה, במיוחד יש לשים לב לזה שאתה בא לערוך חופה או שבע ברכות או כל העניינים שבאמת על פי ההלכה צריך שיהיה שמה יין. אז צריך לדעת להיות ערים להבדלים ההלכתיים בין המחבר לרמ"א, אה, או מה שנקרא בין הספרדים לאשכנזים. פרט נוסף שיש לשים לב כשרב חב"ד נהיה, אה, מורה הוראה בקהילה ספרדית, אה, גם בנושא התפילה. למשל, אני אתן דוגמה. אה, בתקיעת שופר אנחנו תוקעים תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה: תשר"ת, תש"ת, תר"ת וכולי. עכשיו ב..., בתקופת בית המקדש הראשון התרועה לא הייתה מהלשון, אלא היא הייתה מרפרוף אוויר הריאה. ואז שאתה, אה, רוצה להוציא ידי חובה קהל תימנים, אתה צריך לדעת שהתקיעה, התרועה

24:38 דובר 2 צריכה להיות, אה, לפי השיטה הזאתי. זאת אומרת, זה שיטה שבמקור היא מבית המקדש הראשון, בגלל זה גם צורת השופר ראשונה וזה נשמע גם אחרת. זאת אומרת ב-ב-תקיעה, אה, של בית המקדש הראשון זה ה... זה נשמע טו טו טו טו טו ככה זה נשמע כאילו רפרוף כזה, אבל אצלנו ה-ה-התרועה פשוט משחק מהיר של הלשון. טו טו טו טו טו. כן. אז זה ההבדל מ-מ-מסוים ש-ש-אממ התקיעה התימנית בשורש שלה היא מנהג שנהגו בבית המקדש הראשון. אה, יש גדולי ישראל שנוהגים בתקיעת שופר להזמין גם בעל תוקע תימני כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, למרות שהקהילה היא אשכנזית וגם הפוך. למה? כי זה מצווה מהתורה, אז מהדרים בכל העניינים. אה, דבר נוסף שצריך לשים לב גם לכבד את המנהג של השני ולדעת שיש לו שורש בהררי קודש זה האתרוג. האתרוג התימני הוא יותר גדול, יותר מבושם, ויש קבלה בידם שככה צריך להיראות האתרוג, ואם מסתכלים במשנה רואים שהאתרוג, אה, הקטן ביותר זה גודל של ביצה והאתרוג הגדול ביותר שלא יכול להחזיק אותו ביד אחת אלא דווקא בשתי ידיים. באף אתרוג אין את העניין הזה שהוא יכול להיות כזה גדול שצריך להחזיק אותו ביד אחת אי אפשר, צריך דווקא שתי ידיים. מלבד האתרוג התימני. אז רואים ש-ש-שמצד שורש הדין וההלכה באמת, אה, זה ה..., אה, יש מקום לאתרוג התימני. בגלל זה יש גדולי ישראל שנהגו שבאתרוג הם נוטלים גם אתרוג, אה, תימני וגם קלברי או כל האתרוג שנוהגים, אה, ליטול ו-ו-ורואים את זה גם בשאר הפרטים של מבנה האתרוג, צורת הקליפה והדופן וכל העניינים שבאמת, אה, כך, אה, מקובל. דבר נוסף, אה, שצריך לשים לב ב-ב-בהלכות, אה, שלפעמים זה... אני

26:56 דובר 2 אתן דוגמה נוספת מיורה דעה. אה, האם אישה יכולה להיות שוחט כן או לא? אז המחבר בשולחן ערוך מביא מהגמרא שאישה יכולה להיות שוחט, אבל הרמ"א מיד כותב שלא, לא נהגו. אז הרבה פעמים מחלוקת מחבר רמ"א זה לא מעיקר הדין, זה פשוט נושא של מנהג. אני אתן דוגמה נוספת. לישון בסוכה בחג הסוכות. פה ההבדל הוא גם קשור ל-ל-מבנה של האקלים במקום שבו הפוסקים היו נמצאים. ה... מצטער פטור מהסוכה. אז אם אתה גר באירופה, כמו שהייתי בשליחות באוקראינה, שמה בחג הסוכות, אה, יצאנו החוצה מהבית לסוכה, הכל היה שלג מינוס של עשרים מעלות. אז איך אפשר לישון בסוכה בתנאים כאלה? אז ודאי ש-שהרמ"א יכתוב שלא נהגו לישון בסוכה מכמה סיבות, וגם מהסיבה הזאתי. בארץ ישראל, לעומת זאת, שהאקלים הוא נוח ונעים בסוכות, אז יושנים בסוכות. אותו דבר גם בנושא של, אה, טריפות הריאה או הכשר בשר. אה, בזמננו שאפשר לייבא בשר ויש בשר בשפע ובכל מקום הוא גדל, זה עניין אחד. אבל שיש קהילה יהודית בעיירה יהודית שלמה, שכל השבוע טורחים לחפש שור או פרה כדי לשחוט בשר לשבת לכל הקהילה, ופתאום יש טריפות בריאה, אז כל הקהילה אין לה איך לעשות שבת. אז אי אפשר להעמיד את זה על עיקר הדין. אם יש דעות שמקילות ואומרות שסירכה כזו או אחרת היא לא סירכה ודאית והיא לא מעידה על עקבות בטריפות הריאה ואפשר להכשיר את הבשר, אז מכשירים את הבשר והקהילה נהנית מהבשר. אם הרב רוצה להחמיר על עצמו, אז שיהיה בריא והוא לא יאכל את הבשר לעצמו. אבל אי אפשר להשאיר קהילה שחיה על הבשר, אם זה נשים מניקות או כל מיני אנשים שהם מבוגרים, שאכילת בשר

29:19 דובר 2 בשבילם זה משהו חיוני ומשמעותי ולא סתם תענוג. ואם עיקר הדין הבשר כשר, אז הבשר כשר. אז הרב צריך הרבה פעמים לשים לב להבדל בין חומרות שהוא לוקח על עצמו לבין מה שהוא מחייב את הציבור. הוא יכול להחמיר על עצמו, להניח רבינו תם, שימוש רבה וריבד[?] ולהתפלל ותיקין וכל סוגי החומרות למיניהם, שי טבילות[?], מה שהוא רוצה. אבל כשהוא פוגש את הציבור הוא צריך להיות ער למה הציבור יכול, מה הוא צריך ואיך להתאים את הפסיקה לציבור בעצמו. נושא נוסף שצריך לתת עליו את הדעת כשאתה מגיע לפסוק הלכה בקהילה ספרדית או קהילה שלא... שאתה לא רגיל למנהגים שלה. אז אברך חסידי ממוצע גדל בקהילה חב"דית, למד צאנז סאני[?], הוא רגיל לעניינים ומנהגים ומה שנקרא תרבות הלכתית שונה. אבל כשהוא בא לפסוק הוא צריך להיות ער למה שקורה עם הציבור. אני אספר סיפור כדי להמחיש את העניין. בירושלים הגיעה אישה מבוהלת לרב ואמרה שאוי ואבוי, בטעות נשפך חצי כוס חלב לסיר של הבשר שהיא הכינה לכבוד שבת והיא לא יודעת אם זה כשר או לא. אם זה... מה לעשות? אז הרב ראה שזה ממש דינא דנפשא ממש, אז הוא אמר לה, "תשאירי את הסיר פה ותראי לי כמה חלב נשפך לתוך הסיר, מאיזה חלבן קנית את החלב ותחכי בחוץ". טוב, היא חיכתה בחוץ והוא זימן את החלבן שמוכר את החלב ואמר לו, "תגיד לי עכשיו את האמת, זה נושא הלכתי חשוב. כמה אחוז חלב יש בחלב?" כי הרי החלב האמיתי הוא סמיך. ממצים ממנו את הקוטג', ממצים ממנו את הגבינה הלבנה ואת כל החומרים האחרים, הגבינה הצהובה וזה. בסוף מה שנשאר, במונח הלכתי זה נקרא נסיוב דחלבא. נשאר נוזל שהוא

31:37 דובר 2 נראה לבן, אבל אין לו קשר ישיר הלכתית לחלב, אלא מעורבבים בו מים וכל מיני מרכיבים של... דומים לחלב, אבל זה לא באמת אחוז גבוה של חלב. ואז אחרי שהרב שמע את ההרצאה המדעית המדויקת של סוחר החלב כמה חלב יש בחלב, אז הוא קרא לגברת ואמר לה, "יש פה ביטול בשישים, את יכולה לאכול ואם נשאר קצת בסיר תביאי לי, גם אני אוכל. הכל בסדר, את יכולה להיות רגועה". זאת אומרת, כשיש לך אחריות הלכתית שאתה בא לפסוק מנהג מסוים אם זה אם להלכות בשר וחלב או תערובות או כל מיני כאלה, צריך לדעת את עיקר הדין. כלומר לא חייבים לשקף ללקוח את כל השיקולים ההלכתיים כדי לא לפגוע ביצרני החלב או יצרני היין או וכולי וכולי. אבל את האמת ההלכתית, אה צריך לדעת ש-שלהתאים אותה לציבור שאליו אתה אה שממנו באה השאלה ואליו להפנות את התשובה. זה נכון בתחומים הלכתיים נוספים.