להתרענן פרק 15: הרב יוסף יצחק כצמן (קראון הייטס) | חלק ראשון

00:00 דובר 1 שלום עליכם, ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט להתרענן בו חסידים משתפים ומחיים מהזמנים שבהם הם שהו במחיצת הרבי בבית חיינו 770 מקור החיים. וכך אנו החסידים מרעננים את ההתקשרות שלנו לרבי, חיים את הווי החיים, מקבלים החלטות טובות להתחזקות בלימוד תורת הרבי, בהליכה באורחותיו ובעזרת השם כך נראה את אור חזרה בקרוב ממש. השבוע נתרענן ונחיה יחד עם החסיד רבי יוסף יצחק כצמן, שישתף אותנו בבואנו ממועד המועדים חג הגאולה י"ב תמוז וי"ג תמוז בסיפורי מסירות נפש של סבותיו ואביו ברוסיה הקומוניסטית. בהמשך עם הקשר המיוחד עם הרבי, עם משפחת בית הרבי, עם התחנות בבריחה מרוסיה, במחנות העקורים, בפוקינג, בצרפת עד הגיעם למי מנוחות בשכונת המלך בית חיינו 770, בהוראות מיוחדות וביחידויות מיוחדות שקיבל אביו וסבו ובהמשך מזיכרונותיו האישיים כילד ממש מגיל שלוש זוכר את הרבי בפרדס בעיירה טוב שינחוב[?]. בהמשך במרוצת השנים שנות החמישים עם הלמדים, עם הממים. כאיש בית חיינו שלא מש מתוך האוהל, שיתף לספר מחוויות אישיות מיוחדות מרענן ומחזק את ההתקשרות לרבי עד שבקרוב ממש נתראה איתו חזרה. הפרק מוקדש לזכותה של מרת אסתר שרה נחמי בת רזה רבקה בקשר עם יום הולדתה שהיא חלה השבוע, שהיא תזכה היא עם בעלה שליט"א לרוב נחת מכל יוצאי חלציה, מתוך בריאות ושמחה. ר' סיון תשרי ט"ו בריאות איתנה ושמחה עד בלי די. ושנזכה כולנו להתראות עם הרבי תכף ומיד ממש. נאזין ונתרענן. שלום עליכם הרב כצמן.

01:51 דובר 2 ברוכים הבאים.

01:53 דובר 1 אנחנו נפגשים. אני אשאל אותך כמו שאני שואל את כל המרואיינים, פון וואנעט שטאמט איר? מאיפה אתם מגיעים?

02:02 דובר 2 זה שאלה ש... כן, שואלים את כולם מה עם בושו. אז אני, הייחוס שלי מתחיל ב-- רשמי איך שקוראים לזה, זה גזע, מגזע החסידים. מצד אחד, מצד אמא אני, אנחנו חסידים. אבא של אמא היה הרב חיים חנין ואנחנו בגזע החסידים ממש עד האלטער רבה. הוא ידע בדיוק מלמדים אחרי מלמדים, מלמדים עד האלטער רבה. חותנו היה רב שמואל מויתין מעשרת הרוגים על אחוז היהודים דופניס צדיק חס, שהייחוס שלו חוץ מזה שהוא היה, היה-

03:07 דובר 1 חסיד ועם מסירות נפש.

03:08 דובר 2 כן. לא, גם כן. הוא היה עבד מיוחד. הוא היה חסיד שריד, אבל הרבי הרש"ב ציווה עליו שהוא ייסע למוסקבה, שהיה מחוץ לתחום המושב, ושם הוא יפתח בית מלון עם מסעדה כדי מקום שחסידים יכולים להיפגש.

03:38 דובר 1 מוטרחים.

03:39 דובר 2 כן. אבל מה שיצא מזה יותר מאוחר, אחרי המהפכה שהיה הזמן של הקומוניסטים, זה היה מקום טוב כדי להיפגש במסווה של-

03:56 דובר 1 כביכול לאכול במסעדה.

03:58 דובר 2 כן, אוכלים במסעדה. הוא גם זכה שבביתו התאכסן הרבי שלנו שהגיע ללנינגרד. אה, סליחה, אני אמרתי מוסקבה. טעות. לנינגרד. הרבי שלח אותו ללנינגרד והרבי שלנו התאכסן אצלם בבית. מה שאני יודע מעדות אישית, מה, מהדוד, אח של סבתא, הרב פולני מויתין[?], שאמר לי שהוא ישן עם הרבי בחדר, באותו חדר שלושה חודשים. ומה שהוא גם אמר שחוץ מגוט מארגן וגוט נאכט, בוקר טוב ולילה טוב לא שמע מהרבי מילה. כזה שתקן היה הרבי. גם מהבית ההוא היו מביאים אוכל לבית של הרבי, גם רוגאצ'ובר. סבתא שלי סיפרה שהיא הייתה ילדה קטנה והיא הייתה מביאה את האוכל. כך היא הכירה את הרוגאצ'ובר. היא תיארה לי איך שהוא נראה וכו'. גם הרב שמואל היה מעשרת הרוגי מלכות והוא נעלם יחד עם רב חוניא מרוזוב ו-ו-ו-והבן שלו ועוד הרבה חסידים. רסקין, איצ'קה רסקין. והם היו הקדושים של אז. גם זכה, ז-ז-זכה שבנו רבי יוסק'ה, רבי יוסף נימויתין-

05:46 דובר 10 עזר לאבא של הרבי.

05:47 דובר 2 הוא זה שהתגלגל על מטה, עזר את הרבי. אז זה הייחוס שלנו מצד זה. סבא שלי, רב חייקל, הצטיין כל החיים. כולם שהכירו אותו, הוא היה עסקן ממש מבחרותו. היה בחור צעיר. הסיפור שלו היה שאבא שלו נפטר כשהוא היה בגיל צעיר והוא היה צריך להביא את הפרנסה. הוא היה הכי מבוגר. אז הוא ואמא שלו, היה להם איזשהו מפעל, כווייסנשבוס[?], והם היו גבירים. והיה תחת ה-ה-השלטון הקומוניסטי. אז הכל היה מתחת לשולחן. שוורץ, שחור, והם היו גבירים, פשוט גבירים. אז גביר, לא משנה הגיל, לא משנה החוכמה, אתה, איך שאומרים בתוך העניינים. וככה הוא נהיה עסקן, למרות שהוא היה צעיר וכל הזה, הוא היה עסקן. ביחד עם ה, עם הגדולים, עם הגדולים שהיו בתקופה ההיא. רב חוניא אפילו ועוד כל העסקנים הגדולים, הדור ה-ה-הישן, רב אברהם מענדל פלוטקין, רב מנדל דובראבסקי ועוד כל העסקנים. וככה הוא היה תמיד. בדרך כלל הוא היה עשיר והיה יכול, כל מציאותו נהיה, אני חי בשביל מישהו אחר. אין, אני לא חי בשביל עצמי. והוא התחתן בלנינגרד עם בת של רב שמואל, ושם הם היו עד הבלוקדה, לא יודע, מצור שהיה על לנינגרד, ואז פר-פר-פרצה, היה רעבון גדול וכל מי שרק יכל.

08:00 דובר 10 מלחמת העולם השנייה.

08:01 דובר 2 כן, תושמביי[?], זה אני חושב. וממש אנשים נפלו כמו זבובים. ואז הם ברחו ברכבת האחרונה, יצאו מלנינגרד. לא כולם הצליחו ומי שנשאר, כמעט אף אחד לא נשאר. מאנ"ש היו המון המון אנשים. אה עוד אחד שלא הזכרתי. הסבא של סבתא שלי היה רבי שיה נמירוטין. רבי שיה נמירוטין היה אבא של רבי שמואל. הוא היה רב מזן מיוחד. הרבי הרש"ב מאוד התחשב איתו. הרוגאצ'ובר התכתב איתו. הוא היה רב מיוחד, היה רב בבשנקוביץ. דרך אגב מזכירים את בשנקוביץ, הסבא שלי היה מספר. הוא גם כן גדל. גם הסבא היה בסביבות בשנקוביץ, בנבו[?]. הוא היה תלמיד של רבי שייא ברוק ולמד איתו בחדר. ושם באזור הייתה פעם באיזשהו עיירה, לא יודע בדיוק איזה, אבל מסביב לאיפה שהם היו הייתה שריפה. ולא עלינו באותם שנים כל הבתים היו, הגג היה עשוי מקש, אז לא לקח, לקח שנייה וכל העיירה עלה.

09:27 דובר 10 הכל נשרף.

09:29 דובר 2 כן, ולא עלינו היו קורבנות, קורבנות, קורבנות. היה שם חסיד אחד שאיבד שש עשרה נפשות מהמשפחה והוא זוכר כשבאו ללקט עצמות לקטו לגמור, והחסיד הזה אמר "עכשיו אני מבין למה הצמח צדק אמר לי לפני שבעים וחמש שנה ללמוד את התהלים חבינו[?] בכל יום."

10:02 דובר 10 כן, התהלים חבינו[?] זה של האדמו"ר

10:04 דובר 2 כי אתה רואה בתניא שם מסביר איך גשמיות לא תופס מוכיח. הוא אמר אם לא זה לא, לא עברתי את זה. זה מה שהוא זוכר מהילדות. סיפורים של זיכרונות. תמיד אצלם בבית היו פארברענגנס והיה כסף, היו אורחים. זה עד שהם הגיעו ל, ל, אחרי המצור. אז הם עברו עמוק לתוך אסיה בדרך לסמרקנד. שמעו שבסמרקנד יש קיבוץ של אנ"ש ושם היה תחנה לפני או היה טשקנט. ובכל תחנה, כל עצירה, סבא היה קופץ מהרכבת לקנות משהו לאכול. הוא נכנס, ראה את השוק, ראה מלא אוכל. אז הוא אמר אנחנו נשארים פה. פה יש אוכל. מה שיש בסמרקנד לא יודעים. יש אוכל. נשארו בטשקנט ושם גם כן נהיה קיבוץ. הם התחילו לעצור את הרכבות.

11:14 דובר 10 להוריד את ה-

11:15 דובר 2 תרדו פה, יש מה לאכול. שם היה מרכז קצת של בעלי-בתים ומשם הייתה עזרה גדולה. נדמה לי שהדייטשס גם כן היו שם. משפחת דייטש המפוארת שגם כן מפורסמים, איך שהם עזרו לכולם. עד שהגיעו לסמרקנד אז לא הגיעו, לא עברו לסמרקנד, אבל הסבא שלי היה נוסע פה שם, ניצל את הכסף שלו, שיחד את המשטרה וככה היה להם קצת מנוחה באמצע המלחמה גם הממשלה הייתה עסוקה עם המלחמה, אז היה קצת מנוחה ואז הקימו את תומכי תמימים. וסבא שלי היה מהתומכים הכי גדולים. עד שהגיעה התקופה שאחרי המלחמה ואחד מהמכרים שלו במשטרה אמר, "אתה תסתלק מפה כי אתה ברשימה."

12:20 דובר 10 עכשיו על הכוונת, מה שנקרא.

12:21 דובר 2 "אנחנו מתחילים." הוא כמובן פרסם את הדבר וגם אמר לרב ניסן, "אני חייב לברוח." ורב ניסן עדיין היה תחת הרושם-

12:33 דובר 10 שהכל משוחרר.

12:34 דובר 2 שצריכים-- לא, גם. הם לא הבינו. הבינו שהגיע מסר מהפריערדיקער רבי שכולם יישארו. אז רב ניסן עוד לא זרם עם זה, אבל סבא שלי אמר, "אין לי ברירה, אמרו לי שאני חייב לברוח."

12:49 דובר 10 על הכוונת.

12:50 דובר 2 כן. אז הוא, רב ניסן אמר לו, "אתה תברח. מה אני צריך אותך? איך אני אסתדר?" סבא שלי אמר, "הנה", נתן לו כסף. אני לא יודע אם זה היה מיליון רובל או שני מיליון רובל. אני יודע שיש לנו העתק של קבלה. רב זלמן שמעון היה גם כן בישיבה והוא כתב קבלה שקיבלו את הסכום.

13:21 דובר 10 את הסכום הענק הזה.

13:22 דובר 2 כן. ולבסוף, אחרי שהשתנה כל המצב וכולם החליטו לברוח, אז ניצלו את הכסף הזה לשלם בשביל הדרכונים המזוייפים. היה מהכסף הזה. היו עוד אנשים, אבל הכסף הזה היה חלק חשוב. ואחרי שהדפיסו את האגרות קודש של הפריערדיקער רבי, יש מכתב שהפריערדיקער רבי מבקש חשבון כמה כסף נתן חיים קולחנין[?], כי אני רוצה לשלם לו. אוקיי, זה לא ידענו מזה כל השנים, אבל זה מה שמצאנו. אז זה אחרי שהוא הגיע ל-ל-לצרפת וקודם בפוקינג ואחר כך בצרפת ואחר כך עבר לארצות הברית יותר מאוחר. תמיד היה מהעסקנים הראשונים והגדולים ב-ב-בכל מצב. זה היה האישיות שלו. זה מצד האמא.

14:25 דובר 10 מצד האם.

14:25 דובר 2 גם האמא, שתחיה לאריכות ימים, גם כן זכתה. היא גם כן הייתה עסקנית, הייתה עסקנית, עדיין עסקנית, אפילו בגיל שלה. היא הייתה מהמייסדים של המוסד מכון חנה. כשהרב הלך לבקר את מכון חנה, למוחרת הוא שלח מכתב לכל ה-- לכל ההנהלה, לכל אחת בנפרד. אז יש מכתב לאמא שלי, יש מכתב ל-- אמ, גברת טלשבסקי[?], הרבנית קליין. כל אחת בנפרד, כמה הוא נהנה מהביקור.

15:06 דובר 10 והאבא, רב זליג.

15:07 דובר 2 עכשיו נבוא לאבא.

15:10 דובר 10 זה אני יכול להגיד שאני זוכר שהגעתי לקבוץ שתמיד אמרו לי, "בקרונה תסתכל על היהודים, הכביכול הבא למסחר, איך שהוא מחזיק שייגעץ." אחת הדוגמאות זה הרב זליג.

15:20 דובר 2 אוקיי, אז אני אספר לך משהו. לפני שאני מתחיל, על אבא באמת אנחנו לא יודעים כלום. הוא היה סתום, הפה שלו היה סגור. לא דיבר על עצמו, לא סיפר על ההיסטוריה שלו. לא יודעים ממש. מה שאני כן יודע, אני שמעתי ממישהו, ממישהו הרבה דברים אחרי שהוא נפטר. אז זה מה שבערך קיבצתי. אז אמא שלו הייתה משפחת פינדריק. כנראה הם היו חסידים כמה דורות. אח של אמא שלו היה הרב שמואל יוסף פינדריק, שהוא נמצא באגרות קודש כמה פעמים. הוא היה ב-- נו, איזה עיר? יש ישיבה שמה אחד מהראש ישיבה, הוא גם כן כותב הרבה. אה, איך זה יצא מהראש שלי? באחת העיירות.

16:29 דובר 10 איפה? באיזה מדינה?

16:31 דובר 2 בארץ. בארץ, נו. לא עץ-- איפ-

16:41 דובר 10 לא בנתניה? לא.

16:43 דובר 2 כן, בנתניה. בנתניה. נכון. יצא לי מהראש. בנתניה היה רב שמואל יוסף פינדריק והרבי מאוד קירב אותו איכשהו, דאג לו. היה סיפור עם גנרטור. הוא היה בבית אבות והרבי רצה לשלם לו שישלמו בשביל גנרטור בשבת. יש גם מכתב שהרבי כותב לו מזל טוב עבור השידוך של אבא שלי, אחיין שלו. גם לא יודעים. ממש לא יודעים הרבה. אבא שלי מ, זה מצד אמא. מצד אבא היה תמים, היה ידוע כמישקה פולטבר. משה זלמן כצמן היה תלמיד בתומכי תמימים. כולם שואלים זה לא קשור לרב שמואל כצמן שנזכר בלבביץ[?]. לא ידוע לנו שום קשר. ומשה זלמן היה עבד מיוחד, היה מפורסם, מישקה פולטבר. והייתי שומע מרב מאיר רטקין, מנדל מרוזוב, הם היו נזכרים עליו, מדברים עליו, מי יודע מה. אז אבא שלי נולד בפולטבה, אבל אבא שלו, כפי מה שאני מבין, היה מתנגד.

18:07 דובר 10 זאת אומרת אבא, אבא של רבי-

18:08 דובר 2 אבא של רבי משה-

18:10 דובר 10 היה ליטוויש

18:11 דובר 2 היה זליג. לא, זליג היה מצד האמא. אז הילל נדמה לי. אז הוא היה מתנגד. מה התיאור? איך הוא מתנגד? הוא לא נתן לבנות ללמוד תורה. זה, זה המתנגד, הפרומער מתנגד. אבל לא ידוע שום כלום. הם גם כן עברו למלאחובקה, הם היו במלאחובקה ושמה היה מקום מסתור איפה שחסידים היו מסתתרים. אז זה היה אחד מהבתים.

18:49 דובר 10 בדרך ממוסקבה.

18:50 דובר 2 כן. אז זה היה אחד הבתים. משם הם עברו לסמרקנד. כשהגיעו לסמרקנד, בתוך הרעב, ה, ה, כן, וההורים שלו נפטרו בתוך שבועיים. וגם אחות. האחות, נדמה לי, נפטרה קצת אחרי ואבא שלי נשאר. זה היה תקופת הבר מצווה שלו. הוא נשאר עם אח שלו, רב הילל, שלוש שנים יותר צעיר ממנו. הם נשארו לבד יחד. חייב לספר סיפור, מה שפשוט הציל את אבא שלי פשוט ממוות. אבא שלי היה בלי כלום. נשארו בלי אמא, בלי אבא. התגלגלו ברחובות, בשלוליות. הבגדים היו שמוטים. הם היו עם סמרטוטים. והוא ואח שלו, ויום אחד עבר ברחוב רב שאול גופין. הוא היה סתם בן עשרים, לא יודע בדיוק בן כמה הוא היה. הוא ראה שני ילדים ברחוב והסתכל על הפנים. אומר זה נראה לי משלנו. שאל את השמות וכשהם הזדהו אז אמר בואו איתי. לקח את שני הילדים. אחר כך לקח אותם, לקח אותם לרב מיכל טייטלבוים. רב מיכל טייטלבוים הגיע לסמרקנד וכולם חיפשו גג ופרוסת לחם. ומיכל טייטלבוים הגיע למקומם. אמר צריכים לפתוח ישיבה.

20:40 דובר 11 חיפש ילדים.

20:41 דובר 2 כן, וכולם אפילו לא הסתכלו עליו. קראו לו מיכל דער משוגענער. מה יש לך בראש עכשיו? דהותם. אין תלמידים עכשיו. לא היה קיים תלמיד בכל רוסיה באותה תקופה.

20:56 דובר 11 זה היה אחרי שכבר תפסו אותו עם כל הסיפורים ברדיצ'ב וכל.

20:59 דובר 2 כן, כן, כל ההיסטוריה שלו. אז הוא צריך לפתוח. ר' שאול גופין. יש לו שני יתומים, אין התנגדות, אין הורים.

21:10 דובר 11 אוצרות.

21:11 דובר 2 אין הורים ש...

21:14 דובר 11 יזדקו כל זכה.

21:15 דובר 2 כן. אז הוא לוקח אותם למיכל, אומר לו: "מיכל, האָסט דאָ דיין צוויי ערשטע אינגלעך אין תלמידים." הנה שני הילדים הראשונים שלך לתלמידים. מיכל תפס אותם, הביא אותם לבית של מניה דובראבסקי. מניה דובראבסקי היא האמא של החסיד הידוע, הסופר רבי יהושע דובראבסקי, הישקה דובראבסקי. היא כבר גם כן, הבעלה נפטר מרעב. שני ילדים נפטרו. היא נשארה לבד עם הישקה. אבל השוויער שלה ר' מנדל, אבא של בעלה. לא ר' מנדל.

21:57 דובר 11 לא, השוויער קראו מנדל.

21:59 דובר 2 בעלה היה ליפא. אליעזר ליפא. ר' מנדל. הם נשארו, הם היו לא יודע באיזה חור הם היו. הוא לקח אותם לבית של מניה דובראבסקי ואומר למניה, "מניה תביא לי את הבן שלך, שלך לישיבה." היא מסתכלת עליו והישקה היה במיטה עם טיפוס נפוח מרעב. היא אומרת לו בחיוך מריר כזה "אני צריך בשבילו קבר ישראל. לא צריך ישיבה. מה? מה אתה משגע? עוד מעט הוא מת." ומיכל אומר בקול תקיף, "אם את נותנת את הבן הזה לישיבה, אני מבטיח לך שהוא יחיה." ור' מנדל היה בבית מצד השני. כבישניק, לא יודע כמה גדול כבר היה.

22:52 דובר 11 היה מנדל השוויער.

22:53 דובר 2 השוויער, והוא צועק לה ואומר "מניה, מה יש לך להפסיד? תני את הילד." "אוקיי, בסדר, קח." מיכל מייד על המקום. היה איכשהו ספר גמרא בבית, פתח את הספר.

23:12 דובר 11 שלושה ילדים.

23:13 דובר 2 שלושה ילדים והתחיל ללמוד. וככה התחיל תלמיד חכמים.

23:17 דובר 11 סמרקנד.

23:17 דובר 2 סמרקנד. ואז נהייתה ישיבה מפוארת. ר' ניסן עם כל ה... וזה היה, וזה פשוט הציל. ברגע שהיה ישיבה, היה אוכל, היה, היו חורים, איפה לישון, איכשהו הכל הסתדר.

23:36 דובר 11 הציל גם בגשמי וגם רוחני.

23:38 דובר 2 כן, נכון, בדיוק. ואבא שלי התמסר ללימודים. זה אני לא מעכל את זה. אנחנו בדור שלנו לא מבינים איך אנשים במצב ההוא עם רעב.

23:54 דובר 11 לא ידעו, לא ידעו מה יהיה מחר.

23:56 דובר 2 סבלו מחרפת רעב, בגדים וכל כך הרבה מהם בלי הורים, יתומים. אף אחד לא מאמין. אם היו לוקחים את הכיתה הזו, שמים אותם אצל המתנגדים, הם היו גאוני עולם. המורוזוב זה היו קצת יותר מבוגרים, אבל היו גאוני עולם. איך זה אני לא מבין לגמרי. עד כדי שהגיע הזמן לברוח והיה עדיין חילוקי דעות.

24:31 דובר 12 בשלונים.

24:33 דובר 2 כן, כן בורחים, לא בורחים. הייתה תקופה חצי שנה עד ש-- אז רבי ניסן עדיין אמר שלא בורחים. הדוד, רב שמואל יוסף, קרא לאבא שלי ואמר לו "יש לי דרכונים בשבילך. אם אתה רוצה תבוא איתי". אבא שלי עונה "אני נכס של תומכי תמימים. מה שאתם תומכי תמימים עושים, רבי ניסן?" אחרי חצי שבוע או שבועיים, בסביבות שבועות תשוו, אבא שלי הלך להזמין את רבי ניסן לבר מצווה של אח שלו, של הלל. הוא הגיע לבית ואומרים לו שהוא נעלם. הוא ברח כי התחילו לעקוב אחריו גם. אז אבא שלי אמר "רגע, רגע, אני נשאר על חשבון של תומכי תמימים, אבל אם אין." אז הוא שינה והלך עם הדוד שלו עד שעוד לא נסע. אז ככה הוא יצא. הגיע ל, לפוקינג אחר כך לברינואה ושמה גם כן נכנס ללימוד. הוא דווקא קיבל ויזה, גם כן הוא היה צריך להיות מהראשונים שהגיעו בסביבות התקופה של יו"ד שבט של רבי דוד רסקין.

26:03 דובר 12 בתקופה של שלום מורוזוב.

26:04 דובר 2 כן, וגדליה קורח.

26:06 דובר 12 ארבעה דרוסי שרס.

26:08 דובר 2 כן, אבל אח שלו לא קיבל ויזה. אז הוא נשאר עוד שנה וחצי עד פורים. שבת מבורכים אָדער תשי"ב, הוא הגיע לסיא משכילו.

26:26 דובר 12 משפט, משפט עם חו-

26:27 דובר 2 זה היה ההתוועדות הראשונה שלו. המאמר הראשון, עבדי דוד מאמר, והוא באמת הוא היה עבד. לא יודע כמה עוד פרטים, אבל יש פרטים מעניינים. זה, זה מה ששמעתי מרבי יאיר. לא ששמעתי את זה ממנו ישר. שמעתי מבחורים שסיפרו לי. אתה, אתה מכיר? אה, אה, שהתחילו לשאול לי פרטים על סיפור שקרה עם אבא שלי בשבת, מה שנקרא שבת הגדול תשי"ב.

26:59 דובר 12 שמיני תשי"ב.

27:00 דובר 2 שמיני תשי"ב. אמרתי מה ניגון של שלוש תנועות. אני, רבי יאיר סיפר. לא שמעתי בחיים שלי. אז ניגשתי לרבי יאיר פשוט לשאול. שאלתי אותו. הוא אמר לי, "מה אתה לא יודע?" הסתכל עליי. לא, מה, מאיפה שאני יודע? אבא שלי לא סיפר מילה. כל הסיפורים שאני סיפרתי לך עד עכשיו-

27:25 דובר 12 שמעת מ-

27:26 דובר 2 זה לא מאבא. ור' יאיר מספר לי שהיה בשמיני עצרת. רואים שהרבי מבקש הרבה ל-ל-לנגן את השלוש תנועות. והתחילו לנגן וכנראה היה זה בכוח וזה בכוח. היה הזאל הקטן, אז כולם אחד על השני. לא ממש ידעו בדיוק איך לנגן. היום לא מבינים מה זה, אבל פעם זה היה ככה. ופתאום באמצע השירה כנראה אבא שלי מנגן לחוד, נשמע שהוא פשוט סגר את העיניים וניגן. פתאום הרבי התחיל להסתכל עליו. זה היה זאל קטן, זה היה. הרבי התחיל להסתכל עליו. אז לאט לאט כולם מסביב השתתקו והוא מנגן. אחרי שהוא גמר את הניגון, הרבי פנה אליו, שאל אותו: "פון וועמען האָסטו דאָס געהערט?" "ממי שמעת את זה?" אז הוא ענה, הוא שמע את זה מדוד לייב מרוזוב, הבן של הרב חונא המבוגר[?]. והרבי ענה, הפטיר, הוא אמר: "דאָס הערט זיך ריכטיק", "זה נשמע נכון". אני לא יודע אם זה הנוסח שאנחנו יודעים היום. לא, לא, לא מכיר את הפרטים, אבל זה הסיפור. עכשיו עוד סיפור וזה כבר קשור לחתונה. אבא שלי, הרי היה יתום והרבי מאוד דאג. מי שקורא את האגרות קודש בתקופה ההיא, מי שמכיר את ה, את ההיסטוריה מ-מ-מ-מתחילת היהודים[?], המחצה הראשונה בעיקר, הרבי מאוד, מאוד דאג לאנ"ש ובפרט ליס"מ ובחורים שהיו ב-770. הרבי מינה יהודי, חסיד, רביצ'קה גולדין[?] המפורסם, הוא יהיה האפוטרופוס של הבחורים היתומים ובפרט בענייני שידוכים. בקיצור, היה שידוך. סבא שלי, רב חיים, רשמית היה גביר, אבל בדיוק באותה תקופה לא היה לו כלום. אבל הוא זכה. הוא זכה ב-ב-- אבא שלי היה נחשב מצוין, ממצוייני התמימים, עבד גדול, תלמיד חכם גדול. קיצר, כשנהיה השידוך, אז דבר ראשון הרבי כתב לסבא שלי שהיה גר בצרפת עדיין, כתב

30:12 דובר 2 לו שהוא לא ילווה כסף לכרטיסים להגיע לחתונה. החתונה הייתה צריכה להיות פה. הרבי היה מצאדיקקשן[?]. לא יקנה כרטיס. אז דבר ראשון מהרבי אתה לא מגיע לחתונה. בכל זאת, הרבי אמר: "אני מבקש נדוניה".

30:38 דובר 13 אז שלא יבקש כרטיסים לקרונאייץ[?], לניו יורק, אבל נדוניה כן.

30:42 דובר 2 לכסף לכרטיסים לא, אבל לנדוניה כן. ואמר לר' איצ'קה שהוא היה המתווך: "תגיד לו, הבחורים שלי אני לא נותן חינם". אז בקיצור הם ככה לא יודעים מה לעשות. אוקיי, כל הסיפור איך שהוא קיבל את הכסף. אחת מהנשים, רק בקיצור, אחת הייתה אישה אחת שנהנית מהכסף שלו כדי לקנות את הדרכונים ברוסיה. אז היא שמעה שהוא צריך כסף והיא יצאה מדרכה. אוקיי, אני אזכיר אפילו את שמה. אלה שזכרו את ר' מוטל גורארי שהיה פה הרב בקרונאייץ[?].

31:31 דובר 13 בחברא ש"ס.

31:33 דובר 2 אמא שלו, אתי[?]. והיא אמרה: "הוא נתן לי כסף כדי לצאת. אין לי לשלם לו, אבל חסכתי כסף בשביל היתומים שלי, לחתן אותם. אז אני מוכנה".

31:50 דובר 13 לתת את הכסף ולהלוות.

31:52 דובר 2 להלוות. ושאלה רבנים. רבנים אמרו על אחריותם והיא עדיין לא הייתה בשלה. כתבה לרבי. גם זה שמענו מר' מוטל גורארי בשלושים של הסבא שלי.

32:12 דובר 13 של רב חיים.

32:12 דובר 2 של רב חיים. ואבא שלי נפטר לפניו.

32:15 דובר 13 כן. עוד הוא נונחס[?] סבא שלך.

32:18 דובר 2 כן. אבא שלי נונחס[?]. סבא שלי-

32:20 דובר 13 זיין אודה[?].

32:21 דובר 2 יו"ד חשוון. וסבא שלי סמך ו'. הקיצר, או סמך ד'. הקיצר ו... אז ר' מוטל סיפר לנו שהיא קיבלה מכתב מהרבי. הזכות של הכנסת כלה ודברים מבהילים. אז ככה עבר הסיפור עם הנדוניא. אחר כך היה עוד פרט קטן ואני מספר את זה כי הדפיסו את זה לא ממש מדויק. בסיידק דורשן[?] של אבא שלי אין תמונה. חנוכה תרצ"ז. ורביצ'קה[?], אז הייתה תקופה שהרבי היה ידוע שהרבי לא היה שבע רצון ש-

33:19 דובר 13 שיש תמונות.

33:20 דובר 2 יש תמונות, אבל כולם לקחו תמונות.

33:25 דובר 13 היה תשוב[?] תנאי שיהיה רק שתי תמונות, לא?

33:28 דובר 2 זה היה יותר מאוחר. אז אבא שלי אמר "הרבי לא רוצה תמונות, אין תמונות". עכשיו קפץ רביצ'קה[?] לתמונה. הוא נכנס לרבי ואומר "הרבי, אולי הרבי ייתן קצת-

33:45 דובר 13 שחרור.

33:46 דובר 2 שחרור. לפחות. אמרת לחיקל[?], הוא לא יכול להגיע.

33:50 דובר 13 שיהיה לו תמונה.

33:50 דובר 2 נדוניא הוא נתן. תן לו לפחות שיהיה לו נחת מהתמונה. והרבי ענה "אויב ניט בא זעליגן, ביי וועמען וועל איך אויספירן". אם לא אצל זליג-

34:06 דובר 13 אצל מי אני אפעל.

34:07 דובר 2 אצל מי אני אצליח-

34:08 דובר 13 לפעול.

34:09 דובר 2 לפעול. זה היה. וככה נשאר. אין תמונה. אפשר לראות, אפילו הייתה החתונה מיד אחרי אבא שלי. גם כן יש תמונה, אבל רואים שזה גניבה. זה לא על הפנים, זה מהצד. אבל אחר כך הרבי נתן רשות. נדמה לי קודם תמונה אחת ואחר כך היה שני תמונות. זה שאבא שלי כבחור התמנה להיות ראש הישיבה בנוארק. כולם מדברים עליו כמשפיע, אבל באמת הוא היה בעל נגלה, היה משגיח ראש ישיבה. הרבי קרא לו באחת התעודות, הרבי קורא לו ראש ישיבה מנוארק. הוא התפלל בווידא[?]. התלמידים שלו מספרים שהיו מסתתרים מאחורי הדלת, ראו איך שהוא מתפלל. עד שהגיע לתקופה אחרי שהיו לו ארבע ילדים, לא היה פרנסה. הישיבה ממש לא הצליחה. הרבי אמר "ווייזט אויס אַז דו דאַרפסט זוכן אַן אַנדערע פּרנסה". נראה שאתה צריך לחפש פרנסה אחרת. הוא מצא פרנסה. היה בתחילה הוא עבד בלילות עד שאחד מהמעסיקים שלו מאוד התאהב בו ואמר לו "בוא תהיה שותף". אז הוא נהיה סוחר והוא נכנס לרבי ואומר לרבי "איך וויל דאָס נישט".

35:40 דובר 13 אני לא רוצה בזה.

35:41 דובר 2 אני לא רוצה את זה. זה לא, אני לא עשוי לזה ואני לא. הרבי ענה לו "ווייזט אויס אַז דאָס איז דיין גורל". נראה שזה הגורל שלך. וככה הוא חי כל החיים. זה הגורל שלי, גורל של יהודי. אבל תמיד התפלל בווידא[?]. זה היה הכי מפורסם. כולם יודעים. היה מתבער בפארברענגען.

36:05 דובר 13 לומד ש"ס בקביעות.

36:07 דובר 2 לומד, זה היה כל, כל-

36:10 דובר 13 אני עוד זוכר בחצי שנה של תושב[?] נכנס.

36:12 דובר 2 נכון, כל אישיותו, כל אישיותו היה ניגלה חסידות. כשב-בחצי שנה האחרונה באהלי תורה הוא כבר היה איך שאומרים, בגמלאות. אז ביקשו ממנו, אז הוא נהיה משגיח באהלי תורה חצי שנה האחרונה וגם אחרי שהוא נפטר אני זוכר, כולם נכנסו לבית וראו את הש"ס. זה היה החידוש. זה שהוא התפלל וזה-

36:45 דובר 13 ש-ש"ס היה משומש.

36:46 דובר 2 אז זהו מעין בושה. לא קשור אליי.

36:50 דובר 13 קשור, קשור. מה זה יחר חסד אובז[?]. טוב, אחד הדברים שאני כן זוכר ממך זה אני זוכר שפעם אמרת לי שאתה זוכר את הרבי מ-- טוב מגיל שלוש.

37:01 דובר 2 כן.

37:01 דובר 13 באים לטוב שינחוב[?].

37:02 דובר 2 כן. אז אני נולדתי פה, גדלתי פה, אני עדיין פה. אמ-

37:11 דובר 13 עד ביאת משיח צדקנו.

37:13 דובר 2 אמן. אז כן, אה, אה, זכרתי, אה, אה, השאלה הראשונה שכולם שואלים מה הזיכרון הראשון שלך? אז היה לי מעניין כל השנים אני זוכר ציור של תהלוכת ל"ג בעומר. טוב, שאני חושב, הייתי בן שלוש כי התהלוכה א-א-אחרי שהרבי היה, היה חובוב[?]. אני זוכר, הייתי ילד קטן עם אמא שלי, אמא עם, עם עגלה ואנחנו עומדים על איסטערן פארקוויי מול, לפני הבנק, בצד של הבנק, ואני זוכר שאני רואה, מסתכל ורואה את הרבי עומד מחוץ ל-770 ועוברים אוטובוסים. אפילו זוכר את הצבע. היה צבע זית ובייג'. אני לא יודע איך נקרא בחום. אה, זית וחום. וזה בציור. רו-רואים איך שה-האוטובוסים מלאים עם ילדים והרבי-

38:28 דובר 13 מוחא בכפיים.

38:28 דובר 2 מוחא כפיים. אני חושב לעצמי, איך זה יכול להיות? אתה משוגע, אתה בן שלוש, מה אתה כבר זוכר? אז, אה, נהניתי מאוד לפני כמה שנים בג'ם הם מצאו וידאו מאותו, אמ, תהלוכה, מאותו זווית. ממש הציור כפי שאני זוכר. אז זה לכאורה זה הזיכרון הראשון. אני זוכר עדיין את השל"ש ב-במעומעם, אבל אני זוכר. איך אני זוכר? כי הרבי היה מתועד בשל"ש.

39:07 דובר 13 של"ש זה כאילו ה-

39:08 דובר 2 זה היה-

39:09 דובר 13 החנייה, הגראז'.

39:11 דובר 2 כן, שזה היה איפה שעכשיו החלק הרי-- הכי אחורי-

39:15 דובר 13 איפה שהמרפסת.

39:16 דובר 2 של 770.

39:16 דובר 13 שהפירמידה המערבית.

39:17 דובר 2 כן. ושם היה חניה בשביל הבניין, בשביל אמבולנסים. אני לא יודע מה זה היה. זה היה גם אחת הסיבות שקנו את הבית כדי שהפריערדיקער רבי היה יכול להיכנס ישר ל-ל-למעלית. אז היה, אז אה, ה-ה-ה-

39:37 דובר 13 של"ש

39:38 דובר 2 לא, היה ירידה כזה, שיפוע. ואנחנו הילדים כשהרבי היה מתפלל בפנים היינו משחקים שמה ואני זוכר שהיו יוצאים וצועקים עלינו, "שקט", כן. אז זה מהזיכרונות הכי קדומים. 770 היה הבית שלנו. אה, לא לשכוח, הייתה קהילה מאוד קטנה וזה היה המקום היחידי. איפה חבדניק הולך? היום יש מלא בתי כנסיות. פעם היה כזה מושג, היה סמסמטי[?], בפרט בשבת. אנחנו היינו משחקים בסמסמטי[?] בכל חור, הכל היה שלנו. גן עדן התחתון, היה שלנו. לא סגרו דלתות, לא. אמ, היינו, אבא שלי היה מתפלל בווידא[?]. מתי שהרבי היה מתוועד, בהתוועדות, אבל זה היה רק פעם בחודש. כל שאר השבתות אבא שלי היה מתפלל בווידא[?], שתיים, שלוש. היינו קטנים, אה, מגיל שמונה, משוגעים.

40:54 דובר 14 רצתם, השתוללתם.

40:56 דובר 2 כן, כן. אחר כך, כשבנו את הבניין, כפי שהרבי התבטא פעם, עד שהגיע יהודי גאוני מאנגליה עם המצאה גאונית שאפשר במקום הברזנטים, השל"ש, אפשר לס, לבנות ממש גג של ממש. ואז בנו את החלק הראשון. אז גם חלק מהשטויות של הילדים. אז היה גג של הזה ואיך עולים לגג? היו עולים על המדרגות בתוך גן עדן התחתון, שמה יש חלונות. היום הכל סגור אבל פעם הכל היה פתוח והיינו יוצאים דרך החלונות ויוצאים אל הגג וגם בגג הם עשו כאלה חלונות שמש. אז כשהיה חם היו פתוחים ואנחנו היינו ככה משתוללים. נאַרישע קינדער, אבל זה מה שהיה קינדער, היה בבית. הרבי היה מתפלל למעלה.

41:51 דובר 14 בזאל.

41:52 דובר 2 בזאל הקטן ואנחנו היינו מתחת לרגליים של הרבי. זה מנחה, מעריב, ב-ב-בערב שבת, מוצאי שבת. חוץ מהתפילה של קבלת שבת ושחרית, שבת שחרית, הכל היה עדיין למעלה. מנחה, מעריב, אוקיי, מנחה מעריב עוד לא. באמצע השבוע זה היה יותר מאוחר. היינו, ישבנו בהתוועדות. עוד אחת מהדברים, היינו יושבים ממש מתחת לרבי. אז הבימה לא הייתה בימה. לקחו כמה שולחנות, צירפו אותם וגם השולחן של הרבי, הכל היה צירופים.

42:38 דובר 14 הבימה של ה-

42:39 דובר 2 איס יס-[?]

42:40 דובר 14 הבימה של הפרברנג.

42:41 דובר 2 הבימה של הפרברנג שהרבי מתוועד.

42:44 דובר 14 לתפילות בכלל לא היה במה.

42:46 דובר 2 נכון. והיינו יושבים ו-ו-והשולחנות לא היו הכי וגם לא הכי משוכללים, אז היו תמיד מלא חורים מוזדקים[?]. היינו יושבים מתחת לרבי, היינו יכולים להסתכל ממש ישר על הרבי. מתחת, בגשמיות, מתחת לרגליים של הרבי. וגם כן, לפעמים הרבי היה אוכל והיה נופל פירור. היינו מתפללים שנזכה לפירור הזה. כן, גם כן, זה לא היה הרבה, זה ח-ח-חייבים להדגיש.

43:22 דובר 14 מממ.

43:23 דובר 2 בשנים יותר אחרונות הרבי עשה קידוש כל פרברנגן. פעם לא היה סדר שהרבי עשה קידוש כל פרברנגן.

43:32 דובר 14 היה בהתוועדות בלי להגיד לחיים.

43:34 דובר 2 כן, נכון, היה כלום. לא לחיים ולא מזונות, לא שום דבר. אבל אם זה היה מסביב ימי דפגרא, לפעמים ווייסט, תשרי כסלו או לא יודע בדיוק איזה כללים. לכן מי שמסתכל בנוסח, יש תמיד שורה „חקה מושלי תקידש על היין"[?]. מה? למה? כי זה חידוש. זה לא היה רגיל. אז היינו, כשהיה כזה דבר, טיפה של יין או ווייסט וואס, זה היה בפרברנגי, בתפילות. עמדנו ממש ליד הרבי, הילדים תמיד, זה, זה היה תמיד ליד הרבי.

44:15 דובר 14 הדבר ש

44:20 דובר 2 זה קשה לענות מכוון. ברור שאם הרבי לא רצה זה לא היה קורה. אמ, זה היה טבעי. ווייסט נישט, אני גם אגיד, אני אוסיף אולי גם היה בטלנות, לא היה באמת גבאים או ועד המסדר או שמישהו עמד לי.

44:46 דובר 14 מי יחליט מה יהיה השיר.

44:48 דובר 2 כן, זה מה שהיה צריך היו עושים. יש דברים שאני זוכר, דברים שממש לא, לא יודע, מ-- לא שמעתי מאף אחד את זה, אבל אני זוכר את זה. הקופסאות, אז הרבי כן היה עומד על במה, כמה שולחנות. אז אני זוכר לדוגמה זה מיוחד. יום שמחת תורה בבוקר פרקו את הבמה מהקופסאות של הלילה והרבי התפלל על הרצפה. אחרי שחרית הרבי זז הצידה וכמה בחורים. כן, אני זוכר את זה כזה ברור.

45:37 דובר 14 מה הרבי עשה

45:39 דובר 2 הרבי עמד, זה לקח, אה, חצי דקה, אבל הרבי זז הצידה.

45:46 דובר 14 ואז, ואז הוא עלה כדי להתחיל את ה-

45:49 דובר 2 כן. ואז, כן. זה, זה ציור שאני זוכר כילד. עוד דברים, ילדים שהיו לנו דברים מיוחדים. אמ, שבועות תשכ"ד. הייתי בן שבע. היה כלל שהרב חדקוב, זה אני שמעתי אז אני זוכר. אבא שלי אמר, הרב חדקוב אמר שכל ההורים, האבא, כשהיה התוועדות בלילה בשעה אחת עשרה חייבים לקחת את הילדים הביתה.

46:28 דובר 14 באמצע הפרברנגן.

46:29 דובר 2 באמצע הפרברנגן. אני זוכר, אבא שלי היה יוצא מ-

46:34 דובר 14 לוקח אותך הביתה וחוזר.

46:35 דובר 2 לוקח אותי הביתה. כן. שבועות תשכ"ד. לא יודע מה קרה. משום מה אבא שלי לא לקח אותי הבית. יכול להיות שהוא לא מצא אותי.

46:50 דובר 14 של מוצאי יום טוב?

46:51 דובר 2 מוצאי יום טוב.

46:52 דובר 14 זאת אומרת אחד עשרה כבר היה ממש עמוק בתוך הפרברנגן, מוצאי יום טוב.

46:55 דובר 2 כן. מוצאי יום טוב התחיל, אה, הפארברענגען התחיל ב-בשמונה לפני השקיעה וזה, אבל הפארברענגען נמשך עד חריס[?], שתיים אפילו. אז מה אנחנו עשינו? כ-, היינו עייף, עייפים. זה גם כן מהמקומות שסגורים היום. למטה ליד המעלית יש קיר עם דלת שעכשיו זה מוליך לספרייה. כשאנחנו היינו ילדים.

47:34 דובר 14 ליד החדר של ישי נסן קליין[?].

47:36 דובר 2 כן, בסביבה. הוא בתוך שמה בפנים. אז כמו שיש למעלה מסדרון כן, אז גם למטה היה מסדרון, אבל לא היה קיר, היה פתוח. הדלתות שראינו היו מלאים דלתות לספרייה של הפריערדיקער רבי. ובאמת היינו רואים את הרב חיים ליברמן נכנס ויוצא, ושם היה פרוזדור שהיה מוליך לבוילר ל-

48:09 דובר 14 לחדר

48:09 דובר 2 מערכת החימום, ושמה גם היה אינסינרייטור. לא יודע ששורפים אשפה. אז יש. אם תסתכלו ב-770 בפרוזדור בקומה של הזל[?], יש שם מקום שעשו בשביל מעילים. תסתכל על הקיר תראה, יש כזה משהו.

48:42 דובר 15 כזה חור כמו כאילו-

48:43 דובר 2 כמו חור, חור סתום. שמה היה כזה אממ מקום לפתוח ולזרוק את האשפה.

48:52 דובר 15 שמה שורפים חמץ לא?

48:54 דובר 2 או. ושם למטה היה שריפה בתוך הבניין, ושם הרבי היה הולך לשם לשרוף את החמץ כל ערב פסח. אז אבל היה עוד שימוש למסדרון הזה. כל ה אה של אבידה, לא, של אבידה, כל האבדות. מה שנקרא אצלנו באנגלית לוסט אנד פאונד. כל מה שהיה היו זורקים לשם. אז כל המעילים שנשארו וכל הזה הכל שם. בשביל ילד זה גם עדן. אני צריך לישון, אני הולך לשם. זה ליד מערכת החימום. אז אם צריך קצת חום יש חום. וכנראה לא הייתי היחיד. אז כמה ילדים אנחנו ישנו שם. פתאום באים וזוכרים אותנו. הרבי מחפש אתכם באמצע ההתוועדות. זה היה הסיפור המפורסם. כן, שהרבי התחיל לבכות שאף אחד לא זכר. יש עכשיו איסרו חג ואף אחד לא הזכיר את יהודי רוסיה. צריכים להגיד לך, אבל הילדים לא אשמים. אז לכן שהם ישירו ישע שמחה[?] וחיפשו אותנו. זה זיכרון שאני זוכר. יש דברים כאלה פה ושם. הכרתי את הרבנית חנה.

50:22 דובר 15 כמה ילדים היו זה? בערך.

50:27 דובר 2 עשרים, חמישים. אין לי מושג. הכרנו את הרבנית חנה כילד. מצד היו לנו סיבות לקירבה. כי כשהרבנית חנה הגיעה לפוקינג[?], היא הייתה עלומה. היה פחד שני ערסון[?]. אז היא לא הייתה מפורסמת ונדמה לי שהיא הגיעה גם כן על, על ניירות מזויפות. אז לא ידעו. היו אחדים ממש שהכירו מי היא. לא יודע מה קרה שם. היא נתקעה. לא היה לה מקום להסתדר. מקום. נתנו לכל משפחה חצי חדר וחדר וחצי ו. ודודה שלי. מי זאת דודה שלי? אחות של סבתא שלי הייתה האישה הכי מפורסמת, מיסס מוסיה[?], והיא הייתה לבד. אבא שלה וילד שלה נפטרו. נגמר. אז היא לבד. נתנו לה חדרון, חדרון בשביל מיטה וקצת איפה לשים את הרגליים ליד המיטה. זה היה. אז היא ראתה אישה שהיא עוד לא הכירה, שהיא בלי. אז היא הזמינה אותה וברגע שהבחינה מי היא, כמובן היא נתנה לה את המיטה והיא ישנה על הרצפה. אז אחר כך לשבת הרבנית חנה שאלה את הדודה איפה אנחנו נהיה בשבת?" אז היא אמרה, "בוא, אנחנו הולכים לאחותי." להרבנית חנה התקבלה. היא קיבלה את ה-- "נו, דודה שלי רצה לאחותה. יש לנו אורחת." וככה הם היו. היא הגיעה אליהם הביתה והייתה כמה שבועות. היא אכלה אצלם. לא יודעת כמה זה, כאילו, התקופה, כמה זה היה עד שהיא עברה לפריז. והיו הרבה דברים שסבתא שלי וסבא שלי עזרו לה בכל מיני דברים. אה, כשהיא שמעה לדוגמה שהבן מגיע, אז היא ביקשה והיא אמרה, "אין לי מה ללבוש. אני נוסעת לפריז. אין לי מה להתלבש." וסבא שלי דאג. הוא נסע ל, לא יודע, לאיזושהי עיר גדולה, למינכן, לקנות סחורה בשבילה ותפרו לה. זה היה דבר אחד. מעניין,

53:20 דובר 2 אמא שלי מספרת שהיא הייתה ילדה, אבל היא הגיעה, היא הייתה אז בת עשר, משהו יותר קצת. הייתה מגיעה והם הוזהרו. מגיעה אישה חשובה וצריכים להיות על שיא ההתנהגות.

53:39 דובר 16 הנימוסים.

53:41 דובר 2 כן. כשהיא הגיעה, היא הייתה מספרת, מספרת, מספרת. אחד הדברים היא סיפרה על האח של, אה, סבתא שלי, רבי יוסף. הם היו ביחד בעלמתה[?]. אז קיבלנו, הם קיבלו-

54:01 דובר 16 דרישת שלום.

54:01 דובר 2 דרישת שלום. היא גם סיפרה, זה גם כן מעניין, משהו, אנקדוטה מאוד מעניינת. לרבי יוסף נולד אז בן, לוי יצחק.

54:16 דובר 16 שאת

54:16 דובר 2 כן, הוא קרא. הוא היה ביחידות גם כן. הרבי הזמין אותם ליחידות. אז היא סיפרה שיש בן, לוי יצחק. אז זה מאוד מעניין כי י-ידוע שאחרי הנשיא לוי יצחק הראשון שהרבי קירב אותו והרבנית קירבה מאוד, מאוד החשיבו שנתנו את השם לוי יצחק. אז אני לא יודע בדיוק. אולי בגלל שהיה-

54:42 דובר 16 משך הזמן.

54:43 דובר 2 ניתוק. איך ווייס נישט, אבל היא סיפרה שהיה בן. אז היה יחס גם רבי יוסף ואחר כך מוסיה. אז כשהיא, אה, היא טרחה, אכלה סעודות אצל הסבא. אז היינו קצת, בכלל הרבנית חנה הייתה מאוד-

55:07 דובר 16 הבית היה פתוח.

55:08 דובר 2 לא רק הבית. היא, היא הייתה אצילית, אבל נגישה. אחד הדברים שאני זוכר לדוגמה, היא הייתה עומדת על קינגסטון. ככה אמרו שהיא אמרה שטיין אויף דער זין, לעמוד על השמש. זין, היא דיברה ב-בהברה אוקראינית. שטיין אויף דער זון, לעמוד על השמש, שטיין אויף דער זין, והייתה נעמדת. א-א-איך, היא רווה נחת. הילד, ה, דעם זין ספור לך, דעם זין ספור לך. זין גם כן מלשון בן.

55:54 דובר 16 בן. אז זה פור לך.

55:56 דובר 2 הזוגות, הז-הזוגות של הבן שלי. היא גם כן הייתה עומדת, זה אני קצת מוסיף, אולי קצת, אה, פרשנות. היא הייתה גם כן עומדת כמו מרגלת. היא הייתה עוצרת אנשים או אנשים עוצרים אצלה והיא הייתה שואלת מה הולך, מה קורה. היא הייתה מספרת מה הרבי היה מגיע כל ערב ולפעמים היא הייתה חוזרת. הרבי אמר כך, הרבי אמר כך. אז המשפחה שלנו גם, היינו עוצרים, היינו נכנסים אצלה בבית. כמובן הכל בהזמנה. והיא הייתה נותנת לילדים הקטנים סוכריות או שוקולד לעשות ברכה, מאכן א ברכה. היא הייתה מקשיבה להם אמן. אחד מהזיכרונות הכי בולטים אצלי זה פעם אחרונה שראיתי אותה. זה היה מסתם חודש לפני, בקיץ.

57:03 דובר 17 קיץ תשכ״ד.

57:04 דובר 2 קיץ תשכ״ד, ואמא שלי הייתה בחודשים הגבוהים. אני זוכר שיצאנו. היא הייתה עם, עם חמישה ילדים ואני הכי מבוגר והיא התעניינה מה שלומך? על העיבור והרימה ברכות. זאל זיין גוט, זאל זיין ברכה. זה הפעם האחרונה שאני זוכר שאני ראיתי אותה. אחר כך הייתה הפטירה.

57:45 דובר 17 הפטירה. עכשיו מאמר הוא גורל[?]. הזכרת עכשיו את הבן הבוגר, בן מהמוסגר[?], הסבתא שלי.

57:53 דובר 3 אבא שלי איבד את ההורים שלו וזה. השם יוסף יצחק היה-

57:58 דובר 2 אוקיי, טוב, שאלה במקומה. אז כדאי להעיר שהיו כמה דברים שקרו אז ולא כולם מודעים לזה. דבר ראשון-

58:11 דובר 17 נולדת בתור שמיניה.

58:13 דובר 2 נולדתי בתור שמיניה והיה סדר שלפני הברית. האבא נכנס ליחידות. אם היו גם כן הורים זקנים גם כן היו נכנסים. כן. וכשעשו בדיקה לא חושב שאצלנו זה היה ככה. לא שמעתי מאבא שלי אף פעם אם הרבי אמר משהו. ידוע שהיו כאלה שהרבי אמר להם לתת את השם או יוסף יצחק או השם שלו, כביכול על שם הצמח צדק.

58:51 דובר 3 מפורש מתוך שיחה.

58:53 דובר 2 כן.

58:53 דובר 3 אבל אתה מדבר על-

58:54 דובר 2 אבל זה גם היה ביחידות. ידוע לי לפחות על סיפור אחד שנכנסו ליחידות והייתה הסבתא, האמא של האבא היא אומרת לרבי אבל מה עם בעלי?

59:10 דובר 3 שבעלה נהרג.

59:11 דובר 2 כן. והרבי ענה "עוד יהיו עוד ילדים, אל דאגה." זה ידוע לי.

59:17 דובר 3 מקור ראשון.

59:18 דובר 2 כן. אבל בדיקה היסטורית תראו, הרבה משפחות שהגיעו בלי הורים, בלי שום דבר. הילדים הראשונים, לפחות יוסף יצחק הראשון והרבה גם יוסף יצחק וגם מנחם מנדל. רק השלישי. אם אתה רוצה אני יכול להגיד שמות. אצלנו זה ככה, אני יוסף יצחק, הבן השני מנחם מנדל, רק השלישי אחרי-- נו, משה זלמן, אבא שלי. אמ, וולוסוב [?] היה רבי נחום וולוסוב [?]. הבן הראשון שלו יוסף יצחק, הבן השני מנחם מנדל, רק השלישי. בר יוניק [?], הבן הראשון שלו יוסף יצחק, ורק השני אברהם ברוך על, אה, על פוזנר, על, אה, השווער שלו. ועוד היו כאלה. דובראבסקי, היישקי [?] דובראבסקי. הבן הראשון יצחק. מנחם מנדל לא יכול לתת כי הסבא שלו עדיין, רב מנחם מנדל עדיין היה. רק השלישי מנחם מנדל. אבל זה היה מקובל. אז זה היה, זה כדאי שידעו מזה.

1:00:43 דובר 4 נו, נחזור לב' תשרי.

1:00:45 דובר 2 עכשיו ו' תשרי מגיע. ז', ו' תשרי היה שבת, הלוויה היה ביום ראשון ויום ראשון בלילה, באמצע הלילה נולדה אחותי.

1:01:02 דובר 4 חלבה [?].

1:01:03 דובר 2 אחרי יום ראשון בערב. ליל, ליל חס, ליל שני. ואז אבא שלי הגיע להשיבה. לא נכנסו ככה. היה פי הגורל. לא זוכר בדיוק איך היה הסדר. אורחים. זה היה בתשרי. אבל דבר ראשון, רב דוד רסקין ואבא שלי היה כמו אחים.

1:01:32 דובר 4 קשר דם.

1:01:33 דובר 2 כן, ועוד משהו, הוא היה כהן ועוד משהו-

1:01:37 דובר 4 בעל שמחה.

1:01:38 דובר 2 נולדה לו בת.

1:01:38 דובר 4 בעל שמחה.

1:01:39 דובר 2 כן. הכניסו אותו. אז הוא הכניסו אותו לתפילה וקיבל עלייה. אחרי העלייה צריך לתת שם. אז הוא עשה, הוא פנה לרב דוד, ביקש ממנו שהוא ישאל את הרבי אם מותר לו לתת את השם חנה. היום לא מבינים-

1:02:04 דובר 4 שלא עושים בלי רשות.

1:02:04 דובר 2 את המושג. מה זאת אומרת לשאול? יש ספק? זה לא שיש ספק. לא עושים אם לא שואלים.

1:02:15 דובר 4 מאוד, באופן אישי אני מאוד תומך בזה, כן. נכון, זה הכי מקובל.

1:02:29 דובר 2 כן. אז זה מה שהיה.

1:02:31 דובר 4 שכויח.

1:02:32 דובר 2 זה מה שהיה. יש מהפריידיקער רבי, יש כזה דבר. יש מכתב מאוד חריף. זה היה קשור לימים שלפני כמה ימים שהרבי כותב אדם כמו באייל [?] שבן תורה.

1:02:47 דובר 4 להעמיד את כל ה-

1:02:47 דובר 2 כן. אז זה חלק ממכתב. שם הרבי כותב, חושבים שהוא כותב לבחורים. אתם חושבים שאתם עושים דברים טובים? לא צריך לשאול את ההנהגה, הרי דבר. לא ככה. לפני שעושים חייבים לשאול, לקבל רשות. רק אחר כך עושים. הפריידיקער רבי זה כלל צח.

1:03:09 דובר 4 רב דוד שאל.

1:03:11 דובר 2 הרבי שאל, רב דוד שאל את הרבי והרבי ענה עם חיוך הריח סיום עם ראשון עם טבת [?], אז הוא נתן את השם. אחר כך, אמ, עכשיו נכנס לשטח של יחידות, כי פה רגיל אתה מדבר עם אלה שנכנסו ליחידות כבחורים. אני יכול לספר על יחידות של ילדים. אז נכנסנו ליחידות. אחרי כמה חודשים היינו נכנסים כמשפחה פעם בשנה בסביבות חנוכה. למה? אחת הסיבות. אבא שלי ידע שהיום הולדת שלו זה בסביבות שמחת תורה. לא ידע את היום המדויק. זה רק מראה לך כמה ידעו. וחוץ מזה תשרי זה אורחים. אז במילא בחנוכה יצא ככה יום הולדת שלי, יום הולדת של אחותי גם ויום החתונה של ההורים שלי. אז היינו נכנסים בסביבות חנוכה. מה הרווחנו מזה? נכנסים בחנוכה. הרבה פעמים זה היה בתוך חנוכה.

1:04:35 דובר 5 חנוכה געלט.

1:04:36 דובר 2 היינו מקבלים חנוכה געלט. באותם שנים זה לא היה רגיל. יש לי מטבעות של כסף, דולרים של כסף שקיבלתי מהרבי ואחר כך יש לי דולר. פעם אחת שהרבי נתן דולר של נייר שכתוב עליו Silver Certificate. היום על כל דולר יש כתוב Federal Reserve. זה זה סתם שטר. פעם היה שטר שמולו יש בכספת של הממשלה יש חתיכת כסף. אז קיבלתי כזה.

1:05:12 דובר 5 מהדורה מיוחדת. מהדורה של כסף.

1:05:13 דובר 2 כן, נכון. וקיבלנו חנוכה געלט מהרבי. אז אותה שנה היא הייתה קטנה שלוש חודשים. הרבי נתן לכולנו אני זוכר דולר. לא. כן. אז כבר כולנו קיבלנו דולר. ולאחותי הוציא שטר של עשר דולר. נדמה לי שהוא שם את זה עליה. זה היה קירוב ראשון.

1:05:49 דובר 5 הוא התבטא משהו על השם? לא.

1:05:51 דובר 2 אוקיי. קפצתי קצת אחרי מוצאי יום כיפור. מוצאי יום כיפור.

1:06:02 דובר 5 כביכול אז הסתיים השבעה.

1:06:03 דובר 2 כן, הרבי כמה שבועות ממש ליום כיפור. אז הרבי שלח מכתב מזל טוב כרגיל. "ויקרא שמה בישראל חנה שתחיה". זה היה כתב יד? אני לא זוכר. ואחר כך נכתב בצד: מצורף כאן. לא זוכר אם כתוב ס"ג כמספר חנה או מצורף כאן כמספר חנה. להשתתפות בחינוכה. הוא שלח כסף במספר של חנה. להשתתפות בחינוכה. זה היה ממש מוצאי יום כיפור. אחר כך היה יחידות פעם ראשונה. אחר כך היה יחידות פעם שנייה. שנה הבאה תושע"ו [?] נכנסנו ליחידות. היא כבר הייתה שנה ומשהו ואז לא היה נהוג. יום הולדת לא היו חוגגים במיוחד. היה מה שהרבי היה מסכים לנו ימי הולדת עליה, אבל רק אלה שנכנסו ליחידות. אבל אנחנו לא נכנסנו ליחידות בזמן היום הולדת שאבא שלי נכנס. אז הוא היה כותב כל הרשימה של השמות לכל אחד, לצד כל אחד יום הולדת. הרבי פונה לאבא שלי, שואל when is your יום הולדת? מתי היום הולדת שלה, שלה? לא יודע אם הוא הראה עם האצבע או מה, או שהזכיר את השם. לא, לא זוכר. ואבא שלי ענה "כתבתי". כאילו כתבתי בפתק. הרבי. אבל, אבל אמר את התאריך. אמר ח' תשרי. ח' תשרי. אז הרבי שאל "כתבת לי?" אז או אז אבא שלי אמר, "אני כותב כשנכנס יחידות". אז הרבי אמר

1:08:30 דובר 6 יחידה ראשונה זה נוגע לי.

1:08:38 דובר 2 זאת אשרי את

1:08:39 דובר 6 זאת אומרת ביום, ביום ההולדת לכבוד יום הולדת בנפרד.

1:08:53 דובר 2 כן, כן. וזה היה. זה היה עוד קירוב מיוחד בקשר לעניין הזה של הרבי הצמח צדק. זה מה שזכינו. אז כשמדברים כבר על היחידות יש לי עוד יחידות ש... הלוואי שיכולתי לספר לך שהייתי ביחידות כבחור וניצלתי ושאלתי וזה. לצערי זה לא היה ככה ואני שמעתי שעוד אורחים שלך סיפרו לך ככה. היינו, לא יודע, לא מבין. האמת היא שאני לא מבין איך זה. פשוט לא חינכו אותנו. אני לא תופס. היו נכנסים, מבקשים ברכה כמו נכנס בעל הבוס, נו שם את הכף. מה אתה מי יחיה מי ימות? זה בחור נכנס ליחידות. האמת היא שהרבי, כשהרבי ביטל את זה הרבי התלונן. זה מה שהרבי אמר. אני עשיתי, הנהגתי דבר חדש שלא היה מעולם, שכל אחד יכול להיכנס ליחידות. בחורים יכולים להיכנס ליחידות. ידוע שאבותיהם לא היו מכניסים בחורים ליחידות בדרך כלל. וחשבתי שבחור ייכנס, יפתח את עצמו ואני אוכל להדריך אותו, לחנך אותו. נכנסים, מבקשים ברכה. שנה הבאה עוד הפעם ברכה. ללא תועלת הרבי אמר. זה פשוט בזבוז זמן. הרבי אמר במפורש זה אחת הסיבות שהוא מבטל את זה. אז יחידיות כאלה אני לא יכול לספר. אבל בכל זאת היו דברים. אחד הדברים הכי נפלאים, אני נזכר בזה עד היום. הייתי בן שש, נכנסנו ליחידות כרגיל. הרבי היה בוחן. הרבי היה תמיד בוחן את הילדים הלומדים. הרבי שואל אותי מה אני לומד. למדתי פרשת מקץ, אמרתי.

1:11:06 דובר 6 חנוכה זה.

1:11:07 דובר 2 כן. לא, מקץ במסגרת של התחלת חומש. הרבי שואל אותי, "מקץ מה?" אמרתי, "מקץ שנתיים ימים". פשוט. הרבי שואל אותי, "שנתיים ממה?" נתקעתי. לא יודע אם זה היה מפחד או זה היה פשוט לא ידעתי או פשוט לא ידעתי. הרבי מסתכל עליי ואומר, "אז דו ווייסט עס ניט, זאלסטו פרעגן" שאתה לא יודע משהו שתשאל. נגמר. אחרי שבע שנים נכנסתי ליחידות בר מצווה והרבי היה בוחן את הבר מצווה בדרך כלל על הפילפול שהיו מכינים פילפול ניגלה. אני נכנס. אני, הרבי שואל אותי, "מה הכנת לניגלה?" פילפול. אז איכשהו אמרו לנו כשהרבי שואל תתחיל להגיד. אז התחלתי. זה היה על הנושא שאחרי ש, אה, שלא לבש טלית מצויצת. ימי החציון. וזה נכנס לסוגיה של תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אה, לא יודע, לא זוכר בדיוק, אבל ככה נכנסתי לתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. הרבי עוצר אותי. "למה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם?" זה לא היה נוגע לכל הפלפול.

1:12:54 דובר 7 המבנה של ה-

1:12:55 דובר 2 כן, זה היה משפט. לא ידעתי. לא עניתי. אמרתי אני, אה, חושב שאני אפילו אמרתי "איך ווייס נישט". הרבי מסתכל עליי ואומר "נו, אז דו ווייסט פשוט ניט. זאלסטו פרעגן." כאילו הוא אמר את הנו, כאילו אני, הרי כבר אמרתי לך.

1:13:19 דובר 7 לפני, לפני שש שנים.

1:13:20 דובר 2 לפני שבע שנים. ואני, תמיד כשאני, אני מתרגש לחשוב כמה אלפי אנשים עברו לפני הרבי, כמה דברים חשובים קרו. נכנס ילד.

1:13:36 דובר 7 מח' ג' עד תל"ת זה קרו, קרו הרבה דברים.

1:13:39 דובר 2 והרבי מספר. זה מבהיל, זה מבהיל. זה רק מראה לך איך שכל אחד קיים. אין, זה לא שהיה אתה, שהיית עוד אחד. אז נכון, כשהיינו קטנים אז היינו קהל קטן. אולי, אולי. זה כל כך לא נכון. זה עד הימים האחרונים, לא עד הימים האחרונים, עד היום. כל אחד קיים כאיש, לא במין. כאיש. אתה אישית קיים אצל הרבי, הרבי חושב עליך והוא דואג לך והוא מחנך לך ומעריך אותך. מבהיל, מבהיל. אתה רוצה עוד סיפור דומה לזה? בגוון אחר לגמרי וקצת פרשנות. קצת פרשנות. פשוט אי אפשר בלי הפרש-, אי אפשר להבין. זה קרה בתל"א. הייתי כבר בן ארבע עשרה. נפטרה הרבנית נחמה דינה.

1:14:53 דובר 7 הסבתא.

1:14:54 דובר 2 אשתו של הריי"צ, הסבתא. לא היו בנים, רק שני חתנים, והחתן המבוגר היה הרש"ג והוא נשאר עם הקדיש והתפילות. אז היה שבעה, היה בחדר, החדר של הפרעדיקער בקומה שנייה.

1:15:19 דובר 7 שם התקיים מנייני-

1:15:20 דובר 2 כן, כן. ואנחנו, אז קיצר, הרבי היה מצטרף כמו לכל תפי- יום למנחה ומעריב. הרבי במקום להיכנס לזאל הוא היה עולה למעלה, מצטרף למניינים האלה בשבעה. כשהרבי היה עולה, כמובן, אין בעיה עם מניין, אבל שחרית? הרש"ג, הוא בעצמו לא יושב שבעה. הוא מנהל הישיבה, הוא צריך להיות בעבודה בתשע. אז הוא היה מתפלל בשבע וחצי. שבע וחצי באותם שנים תש"ם, תש"ע היה ריק. היה מניין אחד בשבע ורבע של כמה זקנים. לא יודע מתי היה מניין אחר חוץ מהתמימים שהיה אחר כך בסדר הישיבה. היו חמש עשרה זקנים שהתפללו בשבע ורבע. עכשיו צריכים עוד מניין. אין. אין אפילו מספיק אנשים. הבחורים זה סדר חסידות והזקנים אין, אין. "צו שלעפן מענטשן", איך אומרים? לסחוב, לסחוב אנשים למעלה זה היה סיפור. חייבים להבהיר פה הרש"ג היה מאוד חברתי. הוא לא היה אני החתן של הרבי, אני גיס של הרבי ואני מי יודע מה.

1:16:57 דובר 8 הוא היה מורם מעם. הוא היה מאוד מאוד אה.

1:16:59 דובר 2 אבל הוא היה מאוד חברותי עם אה בריחים[?], עם בחורים ואפילו עם ילדים. למה אני מדגיש אפילו עם ילדים? כי הרי היה לו בפרט במיוחד. דבר ראשון היינו מכינים לו את המקום שלו בתפילה לדוד[?], לכסא שלו, לשטנדר. אה גם היה לו שלישודס שהוא היה צריך. הפרעדיקער אמר לו שהוא יגיד מאמר כל שלישודס. איך הוא? איך יהיה לו כוח? אז הוא היה מכין שלישודס פשוט סעודה שלישית. היו מגיעים אנשים רעבים, גם עומדים. מי שרצה לאכול ידע שאחרי מעריב יש שלישודס למעלה בקומה ראשונה, בחדר הקטן. אין שום מאמר אבל יש חלה והרינג, וגם היה שני בקבוקים של סודה של אה אתם קוראים להם זה לא סודה.

1:18:06 דובר 8 שתייה מתוקה.

1:18:07 דובר 2 כן.

1:18:07 דובר 8 מוגזת.

1:18:08 דובר 2 כן. אז היו. אז הוא היה שומר את זה בבית שלו ואחרי מנחה היה מישהו צריך להביא.

1:18:18 דובר 8 והילדים היו הולכים.

1:18:19 דובר 2 אז היו שלושה, ארבעה ילדים תמיד עולים לקומה שלישית להוציא מהפריג'ידר, להביא את זה. אז הוא.

1:18:29 דובר 8 היה לו קשר.

1:18:30 דובר 2 כן היה כן, וגם כן אחרי שהבאנו היה נותן לנו כוס של שתייה. זה היה כוס סודה מתוקה. אז הרגשנו נוח איתו. אז אני לא יודע למה החלטתי. אני אעזור לו למצוא מניין.

1:18:53 דובר 8 לשכס ו-

1:18:54 דובר 2 לשכס. כן. הוא כמובן לא ירד לחפש אנשים. אז אני ירדתי. הייתי מגיע בשבע ורבע. סוחב, סוחב. זה לא היה קל. ככה כל יום התפללנו. היה מניין מצומצם, בלי, בלי סערה מיותרת. היה יום אחרון של שבע. אני מסתכל מהחלון. זה החלון, זה ליד איסטערן פארקוויי. אני רואה הרבי מגיע לסמסמטי[?].

1:19:31 דובר 8 מוקדם. בדרך כלל הוא מגיע יותר מאוחר.

1:19:33 דובר 2 הרבי היה מגיע רגיל, אם זה לא שני וחמישי בעשר, ואם לא שני וחמישי זה היה יכול להיות לפעמים עד אפילו שתים עשרה. רבע לשמונה הרבי מגיע לסמסמטי[?]. משהו לא מסתדר לי. אני חושב. אני לא מכיר, לא ידעתי מה זה שבעה, לא ידעתי כל המנהגים של קימה ושבעה וזה, אבל הראש שלי אומר מסתמא זה קשור. כן, יום אחרון של שבעה, ווער ווייס מי יודע. לא, לא שידעתי, אבל זה המחשבות. כשאני הגעתי למסקנה זו התחלתי לרעוד.

1:20:19 דובר 8 כי הרבי בדרך לחדר.

1:20:21 דובר 2 זאת אומרת, הרבי בדרך לחדר. מה אני רועד? אני רועד כי אתמול זרקו אותי מהישיבה. אני עכשיו בחור זרוק מהישיבה ואני בחור של ארבע עשרה ועולה לתורה. ואני חושב לעצמי הרבי יגיע, יסתכל על הפנים שלי ואני זרוק מהישיבה. ובאיזה חוצפה אני מסתכל על הרבי. זה דאך ממש, אתה פושע אחי. זה היה רגע מפחיד ממש. אני לא יודע מה לעשות. לברוח אני לא יכול. למה? דבר ראשון אני אס-- ואפילו אם חשבתי שהרבי ייכנס לחדר ואיכשהו אני אתחמק, גם לא יכולתי, כי המקום של הרבי היה בפינה איפה שהדלת. אם אני יוצא ונכנס אני עובר לפני הרבי. אין ברירה. התחלתי לחשוב, הראש שלי סוף סוף טוב. התחלתי להסתכל על החדר. אולי יש פינה להתחבאות? הצלחתי. החדר בנוי ארונות ספרים. זה עושה את הקיר יותר עבה והדלתות גם כן יותר עבים. זה לא, אה, איך קוראים ל-

1:21:53 דובר 8 זה לא ישר

1:21:53 דובר 2 המזוזה לא קטנה אלא עבה. יש ארבע דלתות וככה ראיתי שמאחורי הרבי יש כזה דלת. אפשר להיכנס לשם, להסתתר.

1:22:07 דובר 8 גם בחדר וגם לא רואים אותך.

1:22:09 דובר 2 כן. זה מה שעשיתי. התחבאתי. הרבי נכנס. זה אני זוכר מאחורה. ראיתי הרבי פתח תהילים ואמר תהילים עד שגמרו את התפילה. כשגמרו את התפילה הרבי מסתובב ואומר שכל אלה שהתפללו עם המניין שיעברו לחדר השני כדי לנחם אבלים. אבל הוא נשאר על המקום שלו לחכות שכולם יצאו. כולם יוצאים, הרבי נשאר אחרון ואני כאילו לא קיים. אז אני עומד שמה, מסתתר. פתאום הרבי יוצא מהמקום שלו, נכנס כמה פשיעות לתוך אמצע החדר, מסתובב. ב-ב-בלי התמונה לא רואה, לא, קשה להבין, אבל עם האצבע הוא הראה לצד שלי. לא אמר מילה, רק עם האצבע הראה אתה, אתה שם, והראה.

1:23:13 דובר 8 תצא.

1:23:14 דובר 2 צא משם.

1:23:15 דובר 8 ותלך.

1:23:16 דובר 2 ועשה עם היד. לך לשם.

1:23:19 דובר 8 לך לנחם.

1:23:20 דובר 2 לך ל-

1:23:21 דובר 8 כמו כולם.

1:23:21 דובר 2 תצא מהפינה הזו, תבוא לפינה הזו, תבוא לכולם. זה היה סיפור איתי. לא אגיד שעל המקום הבנתי. לא המקום שחשבתי. ברחתי משם כמו חץ, אבל התבוננתי מה קרה פה. ראיתי לא רק אכפתיות של הרבי. אבא אוהב. הוא, הרבי מרגיש, יש פה ילד, הוא רועד, הוא מבויש, הוא מפוחד, לא יודע מה לעשות, מסתתר.

1:24:08 דובר 8 מושש[?].

1:24:09 דובר 2 מסתתר, בורח. הרבי אמר אל תדאג, אל, אני אבוא אני אוציא אותך מהבוץ ואני אראה לך את הדרך הנכונה. זה, זה מלווה אותי. אה אה קשה להביע את הרגשות שאתה חושב כמה הרבי היה מתעסק איתנו. ילדים, אני מספר סיפורים של ילדים. הרבי חשב, זכר, הכיר. זה היה החיים בזה אנחנו גדלנו. זה זה זה הסיפור.

1:24:50 דובר 9 אם כך הרב כצמן כבר לימדונו חכמינו ז"ל שצריכים לפעמים לתת רווח בין פרשה לפרשה. אז אנחנו נעצור כאן באמצע הזכרונות באמצע הסיפורים ובעזרת השם בפרק הבא. בשבוע הבא נמשיך, נחיה ונתרענן מסיפוריו וחייו החסידיים המלאי רגש של התקשרות של הרב יוסף יצחק כצמן. פרק השבוע הוקדש לזכותה של הרבנית גברת מרת אסתר שרה נחמה בת רוזה רבקה לרגל יום הולדתה. נאחל חיים שלום טוב בשורות נחת בבריאות איתנה ושמחה. כל יוצאי חלציה יחד עם בעלה שיחי' תוך בשורות טובות ולהתראות בקרוב עם הרבי משיח נאו.