לבנימין אמר | פרק 11 הרב שלום דוכמאן

שלום רב לכם, אנחנו בפרק פודקאסט חדש. עמנו אורח מיוחד, הרב שלום דוכמן, יושב ראש כולל חב"ד בארץ הקודש, שנמצא כעת בארץ. שלום עליכם הרב דוכמן.

האורח: שלום.

המראיין: אתה נמצא כעת בארץ, בראש ובראשונה עקב שמחה שהגעת אליה.

האורח: נכון, ברוך השם, כן. אני באתי להשתתף בשמחה של ידיד שלי, חבר טוב, רב ליאור שרוסברג, שהוא שותף בהרבה הרבה מפעלים של כוללי חב"ד, של מוסדות חב"ד שלו, מוסדות חב"ד בניו יורק. וברוך השם הוא יהודי מדהים, המשפחה מדהימה, ועיקר השמחה הייתה שמחה ממש.

המראיין: שמחת החתונה.

האורח: כן, שמחת החתונה הייתה ממש יוצאת מן הכלל. קידוש השם, זה היה משהו.

המראיין: באמת, מה כל כך מיוחד היה?

האורח: מיוחד היה בשמחה מיוחדת, וראו מכל החוגים, מכל השכבות - גם מחוגים אחרים וגם בחב"ד, מכל השכבות, מכל החוגים. אף שאני לא אוהב להגיד שחס ושלום יש לנו חוגים, אבל בכל זאת הרי יש אנשים עם גישות שונות, דברים שונים, וברוך השם כולם, כולם באו איש אחד ביחד. ואיך הוא קיבל את כולם - די, ישראל, שרים, רבנים, רבי'ם, אנשים פשוטים - אני אין אצלי אנשים פשוטים, אבל חבר'ה שלא מזמן היו ממש כמעט ברחוב, שהוא הביא אותם והוא קירב אותם, את תשומת הלב שהוא נותן לכל אחד - זה משהו, לראות באמת קידוש השם, קידוש שם שמים, לראות את גילוי הממלכות שלו בבחינה הזאת.

המראיין: אפשר לומר שלא דווקא איתו, אלא בכלל באופן כללי, יש לך חוש מיוחד - לא רק להיות זה שמגייס תורמים שונים לכל מיני פרויקטים ומפעלים של כולל חב"ד - אלא כשאתה מדבר איתם אתה מצליח להיות חבר שלהם ממש. מה זה, מאיפה הסוד לכך?

האורח: אני לא יודע אם אני חבר עם אנשים. זה גם כן, תשמע, קודם כל אם למשל יהודי כמו אלי, מאוד מאוד קל להיות חבר איתו. זה לא חבר-תלמיד, יש בהרבה בחינות - הרבה דברים, את ההסתקלות שלו, הרי בחסידות זה פשוט מדהים איפה שהוא בהרבה דברים, אז זה מה שגורם שזה קל מאוד. אבל מבחינתי, אני, אחד מהדברים שאני משתדל מאוד - זה בכל מקום להתוועד איתם, ואני משתדל ללמוד עם התורמים שלי - הרבה מהתורמים, שבכל ערב שבת אני לוקח פסוק, אני מתפנה להגיד כמה מילים על הפרשה. ובכן, זה גם כן - אני מדייק מאוד להגיע לשמחות, דבר ראשון, כשיש דברים אחרים אני שם, אני רוצה להיות שם, ואני מסתכן להיות שם.

המראיין: לפעמים יש פער בין תומך שמתחיל להיות תומך ופורס את חסותו על פרויקט מסוים, על מפעל מסוים, ואז יש תמיד את הניסיון הזה, מן הסתם, שבעל המאה רוצה להיות גם בעל הדעה. הוא רוצה לקבוע את הקריטריונים, הוא רוצה להתערב אולי בקריטריונים או בצורת ההפעלה של זה. סוג של ניסיון שמן הסתם מחווים אותו.

האורח: יש כאלה ויש כאלה.

המראיין: כן. ואיך מתמודדים עם זה?

האורח: לא, אם זה דברים שזה מתקבל על הדעת אז אנחנו עושים את זה. תשמע, זה כמו שאתה אומר, בעל המאה הזה, אף אחד לא חסר - לא חייבים לו כלום. אנחנו חייבים להם, או שאנחנו מתחייבים לעשות בשבילם מה שהם מבקשים, או מה שאנחנו אומרים להם שנעשה, ואנחנו עובדים בשביל לעמוד במשימה, למלא מה שסוכם.

המראיין: נכון. אנחנו נדבר על כל זה ביתר אריכות. אני רוצה להתחיל קצת מההתחלה - אתה בעצם לא אורח בארץ, אלא היית מקבוצת השלוחים הראשונה שהגיעה לארץ, בתור בחור הגעת לארץ. אז באיזו שנה?

האורח: נכון, זה היה בשנת...

המראיין: בדיוק לפני 50 שנה, צב שלו.

האורח: טוב, בשבת פרשת מדברות, כן.

המראיין: הגעת אז לירושלים?

האורח: הגעתי לירושלים, כן.

המראיין: עם קבוצה שמנתה...

האורח: קבוצה שהייתה 11 בחורים ביחד.

המראיין: אתה ועוד 10.

האורח: חלקם לא... לא כולם היו בחורים, חלקם היו...

המראיין: כולם היו בחורים?

האורח: אז היו בחורים. הקבוצה לירושלים היו כולם בחורים, הקבוצה לצפת היו אברכים.

המראיין: ואתם התמקמתם איפה, בתרס"ם בעצם?

האורח: אנחנו התמקמנו בתרס"ם, ואנחנו למדנו בתרס"ם, כן. ולמדנו בצמח צדק בעיר העתיקה, וישנו ואכלנו בתרס"ם.

המראיין: כשהתפקיד המוגדר שלכם מה היה?

האורח: התפקיד המוגדר - הרבי אמר - לגור בארץ. פשוט להיות בארץ, לגור בארץ, כמובן כצורך חסיד, לעשות מה שהרבי רוצה. לא היה תפקיד מסוים, לא היה משהו, משימה מסוימת.

המראיין: פעלתם בקרב מה, בבתי כנסת? איך זה עבד, כלומר, חזרתם שיחות של הרבי בבתי כנסת, דברים כאלה?

האורח: חזרנו שיחות, התוועדנו, עשינו מבצעים, הלכנו...

המראיין: נפגשתם עם אישים?

האורח: נפגשנו, כן. הרבי אז אמר, בציון יו"ד שבט הרבי דיבר אז שרוצה מאוד שייצרו - שתהיה חשיבות יפה בשביל ארץ ישראל. הוא רוצה לשלוח איזה גרעין לצפת, איזה גרעין לירושלים, שיגורו שמה, שיהיה שם קיימא מפה האזרחים, שיגורו פה. לא היה שום דבר, אה, אז מוגדר, לא היה.

המראיין: תפקיד מוגדר.

האורח: תפקיד מוגדר זה היה בכיסוף. אז פתאום הגיעו לרבי הרבה, הרבה - אני זוכר את הבקשות - כולם, רצו להיות, להיות גם שליחים, גם זה. אז אני לא יודע אם זה היה שבת אחרי זה או שני שבועות אחרי זה, הרבי נותן הגדרות - שאלה שלא נמצאו... זה בחורים רווקים, בחורים זה אלה שלא מתחננים להתחתן עוד שנה, בחורים. אלה שכבר התחתנו, שהם לא בשנה ראשונה, שהם אחרי השנה הראשונה של החתונה - הם, הם יכולים...

המראיין: להגיש מועמדות.

האורח: להתנדב.

המראיין: להתנדב.

האורח: אז ברוך השם, יהיה אישהו, מה... התקבלתי, ושבועיים כמעט, שבועיים אחרי זה, אז פגש אותי רב ביקלין, מזכיר הרבי, מברך לי שא... זכיתי, זכיתי במענה, זכיתי, זכיתי במשימה של החיים, משני שלבים שאמרו לי.

המראיין: ידעתם אז שהשליחות מוגבלת, מה, לשנה?

המראיין: ומה קורה כעבור שנה או משהו כזה?

האורח: היה כעבור שנה, שאנחנו... אה... אנחנו...

המראיין: רגע, אתה אמרת יו"ד שבט?

האורח: יו"ד שבט, כן. ואחרי שנה וחצי מזה בערך, אז הייתי חתן.

המראיין: עוד קודם לכן, בוא נעצור רגע. עוד קודם לכן, בפסח, שאבא שלך עובר ורוצה לקבל מצה עבורך מהרבי - אז הרבי אומר לו משהו כמו "אני שלחתי אותו, הוא שליח שלי, אני שלחתי לו"?

האורח: כן. הרבי אמר לו - תקשיב, פעם... אני לא הייתי שם, כפי ששמעתי, כפי שאני זוכר, לפי הזיכרון. היום, מה שאני זוכר ממה שהיה אז, הרבי אמר "געשיקט" [נשלח] - הוא הרי שליח שלי, אני שלחתי אותו בעצמי. אני לא צריך אמצעים, שזה יהיה אמצעי.

המראיין: זה היה בערב פסח?

האורח: פסח...

המראיין: סוף תשל"ז?

האורח: בערב פסח, סוף תשל"ז, יש שם את הסיפור. כן, פסח תשל"ז - שנה אחרי זה. לפני פסח היתה, ברוך השם, חג - יום-טוב, חג החגים, תמיד חג החגים. אבל בשביל מה - בארץ לא היה כך, היתה שם התוועדות גדולה בכפר חב"ד. בשנים ההן לא נסענו לשם, אז באנו, ברוך השם, ועשינו את ההתוועדות הגדולה בכפר חב"ד.

בכפר חב"ד זה היה הפעם הראשונה שזה היה כך, כמו ב-[?]. באו אנשים, באו אנשי ממשלה [?], היו מאוד קשורים. היתה שם התוועדות גדולה בכפר חב"ד, וזכיתי להיות מהמארגנים של האירוע המרשים הזה.

אז כשאבא שלי עובר בערב פסח שם - אבא שלי כבר יודע משלוש שנים קודם שהוא לא מבקש מצה רק עבור עצמו. הרבי קורא לו ושואל אותו: ר' [?] - למה אתה לא מבקש?

האורח: למה אתה לא מבקש, ר' [?] - שאל אותו. ואז קיבל גם את ארץ ישראל, שומע, שהוא היה אחראי על כל ארץ ישראל.

אז אבא שלי... הרבי שואל אותו, נראה שהרבי שואל אותו, למה הוא לא שם - האם הוא ברח משם. אבא שלי ענה שהוא רצה לברוח משם. אז הרבי אמר לו שהוא לא היה צריך לרצות לברוח משם, אלא הוא צריך להיות שם. זה היה הסיפור - וההמשך שלו, שאחרי שנה הוא ביקש ללמוד, ואז...

המראיין: שוב פעם, זה הכל מהזיכרון שלך?

האורח: זה לא ברור, זה מהזיכרון שלי - כפי שאני זוכר היום מה שהיה אז, ואני לא הייתי שם.

המראיין: כן.

האורח: כן, אבל הדברים האלה יקרים מאוד.

המראיין: תוכן הדברים זה תוכן, זה הפנים שלו.

האורח: בדיוק. את הדברים עצמם אני לא יכול להגיד שזה מדויק מילה במילה.

המראיין: כעבור שנה וחצי, בעצם, אתה נהיית חתן?

האורח: התחתנתי... הייתי חתן, ואז ביקשתי מהרבי רשות להגיע לאמריקה כדי להתחתן. הרבי נתן רשות.

זה מאוד מעניין - סתם, אני כתבתי לרבי: אני רוצה לבקש - מתי אני צריך להתחתן.

אז הרבי אומר לי בתשובה - אני לא זוכר בדיוק את התשובה הנכונה, אבל זה היה בערך "לפי הזמן הזה", וגם אני אומר ששייך לזה.

אז אחרי זה, ואחרי שיהיה לך כמה בקשות, אז הרבי אמר... אז יש מקומות שלי - זה, אני... מעניין.

המראיין: אוקיי, אז יהיה מקום, משהו, בחב"ד שלי - זה, זה...

האורח: ואז הגשתי באמת - עכשיו, כמה בקשות, מאוד מעניין. הגשתי כמה בקשות, והרבי בחר את הבקשה הכי רחוקה. בזמנו חשבתי... אני לא זוכר, אחת היתה ביו"ד שבט [?] והיתה עוד אחת ב-[?], והרבי בחר את הבקשה הכי רחוקה.

עכשיו, אחת מהבקשות שאני בחרתי היתה שורה בניו יורק - לא סתם, שהיה בלתי אפשרי לעשות את החתונה בקיצור. זה היה מר מוסטיין [?] - מר מוסטיין, שהיה לו את הקייטרינג שלו ביונגסטאון [?]. אתה לא זוכר יונגסטאון? זוכר - זה בן אורבלי [?] בטריד [?].

המראיין: כן, כן.

האורח: היום זה לא קיים, היום זה דירות.

המראיין: היום זה בניין של דירות, כן.

האורח: כן, אבל פעם - אתה זוכר, כן?

המראיין: בין אורבלי [?], כן, וזה בערך בורות וחצי [?] מג'ינסנטר [?].

האורח: אז היה ג'ינסנטר [?], היום זה [?], כן. והיה בלתי אפשרי להגיע לשם - השלג היה... סתם אני...

המראיין: הציל אותך.

האורח: אני לא אומר לך... אני לא מפרש של זה.

המראיין: ומתי נכנס כלל חב"ד לתמונת החיים שלך בעצם?

האורח: אוקיי, אז חב"ד נכנס לתמונת החיים שלי - זה מאוד מעניין. כפי שאמרתי לך, הרבי בחר יב"זר [?] - זה היה צריך שתהיה לנו כוונה אחת. הנה, עכשיו הגעתי ליו"ד שבט - סתם ביקשתי רשות ליו"ד שבט, קיבלתי רשות להגיע ליו"ד שבט, נדמה לי שזה יו"ד שבט, אני לא זוכר בדיוק את הבקשות - אבל היתה יחידות.

היחידות אצל הרבי בסוף תשל"ז היתה קצת שונה מיחידות רגילה. הרבי היה יושב בחדר, והיה שולחן קטן, שולחן צר, כמעט כמו ספסל - שולחן לרוחב. נכנסנו, הרבי היה שם - זה היה טיפה כמו... [?] משהו כזה, שמצד אחד היה יחידות, אתה מדבר עם הרבי לבד, אף אחד לא נמצא איתך, אבל בכל זאת היו שם אנשים אחרים, זה לא היה ממש ככה יחידות.

אז אנחנו - זה אני והכלה שלי אז, והאח שלי, ואבא ואמא שלי - באנו כולנו ביחד. אנחנו נכנסים לרבי. הרבי אומר לי: מה אתה עושה פה?

הרבי שואל: מה אתה עושה פה? והרבי אומר מיד, מתוך [?] - אגרת אזרן [?] מבצון [?] דרפס [?].

המראיין: דיברנו שאתה תיכנס בנפרד - נפרד, כן. צריך לדבר עם המזכיר, מתי. בדרך כלל, כשהרבי היה אומר למישהו דברים בהפתעה - הרבי היה מודיע על זה מראש? כן?

האורח: יש לי סיפור קטן - יוסי קצניק [?]. הרבי פעם עבר ונתן לכולם חבילה אחת, והרבי אמר - וצריך להגיד - ש[קיבלתי] מצות פסח. [צחוק] מדובר שאתה תקבל שתי חבילות, כן?

האורח: אני לא, שוב פעם אני לא יכול להגיד לך שם, זה - אני אספר לך. אז אני מתאר לעצמי, פסח, כל פנים, זה מה שהרבי אומר, זה אני אומר בדיוק את מה שאני זוכר.

המראיין: ואתה ניגשת למזכיר?

האורח: אז אחרי זה הרב חודקוב קרא אותי - בן ברוך פוזנר [?] ואני ביחד, אנחנו מהשליחים. היה גם כן קבוצת שליחים.

המראיין: מהשליחים של... והוא אמר שהרבי הוא בגילך?

האורח: הוא לא מבוגר ממך?

האורח: קצת, קצת מבוגר, שנה, לא הרבה, אנחנו כמעט באותו גיל. אבל הוא היה אחד מהשלוחים שלנו, ורב חודקוב הודיע שהרבי רוצה להציע לנו ש... אבל הנושא ש[קרה] לא הלך, לא הלך, רבי לא - ולא היה ברור אפילו מה השליחות, זה בירושלים, זה לא היה עם... דיברנו על בעל תשובה, אישי, ודיבר אישי. אני לא זוכר הרבה מהדברים מה שדיברנו, לא היו דברים זרים, זה היה הכל שאני יכול, שאני יכול [לזכור].

המראיין: אבל היה ברור שזאת שליחות בארץ?

האורח: היה ברור שיש שליחות בארץ, כן, כן. ואז הרב חודקוב אומר לי: "אה, אם אתה מוכן?" אמרתי כן, בטח אני מוכן. אז הוא אומר לי: "יש לך כלה? אתה צריך להביא כלה." אמרתי: "אני בטוח שהכלה מסכימה." אז הוא אומר לי: "אתה צריך לשאול אותה, ואתה לא יכול לענות לי עד אחרי 24 שעות." [צחוק] לחכות 24 שעות - אחרי זה היה מאוד מאוד מעניין. אני לא זוכר בדיוק מתי, אני אומר כל פעם - אז מתי זה היה, חיים שור [?] יגיד מתי זה היה, שבו כבר הוא...

המראיין: בקי בכל התאריכים, וצריך לדעת מתי ואיך בדיוק, איך שואלים מתי זה היה, שואל חיים שור?

האורח: טוב, חיים שור.

האורח: חיים שור יגיד לך בדיוק מתי זה היה, כל פנים. אבל, אה, נדמה לי שזה היה יום רביעי, יום רביעי לפני, לפני החתונה. אז הרב חודקוב אמר לנו, אמר לי, אולי יחד עם בן ברוך, אני לא זוכר גם כן את הפרט הזה. טוב, שאנחנו - כן, זה היה שאנחנו ניכנס ליחידות של הרבי. יחידות.

האורח: היחידות היה בגן [?], היחידות היה ביום שישי באחת בבוקר. זה יהיה - אנחנו נחכה על ידנו והרבי ידבר איתנו. ככה זה היה. אז אנחנו עמדנו שם, אני עם בן ברוך פוזנר, הרב חודקוב היה בחדר של הרבי. אחרי זה רב חודקוב יצא, אחרי זה הרבי יצא. הרבי - היו לו שתי ידיו ככה על הדש. הרבי דיבר איזה חמש דקות, שבע דקות.

המראיין: בפתח החדר?

המראיין: בפתח החדר של הרבי, כן?

האורח: דיבר עם שנינו, שם שלנו, ואז הרבי דיבר. אבל כל זה - גם הרב חודקוב גם כן אמר, כן, גם כן - שום דבר לא היה ברור. אבל שם, ביחידות הזאת, הרבי השכיל לדבר על כל חב"ד, על דרך זה. הרבי דיבר שיש חסידים שנמצאים בירושלים, שיהיו יחד איתם, יצא ש... הרבי דיבר שרוצים לפתוח בחב"ד מקום חדש בעיר העתיקה בירושלים. הרבי דיבר גם כן מאוד מאוד חזק שהכל יהיה בדרכי שלום, דרכי שלום, חס ושלום שלא יגרם שום מחלוקת, זכר של רבי - אז זהו ירושלים. כל פנים, זה ידעתם בעצם.

המראיין: בעצם, אחרי החתונה אתם קמים ונוסעים לירושלים, בעצם?

האורח: כן, זה לא - [שיעול] - זה היה לפני החתונה, היחידות, אבל אחרי...

האורח: אחרי זה, מאוד מעניין, הרבי שואל אפתן [?] ו...

המראיין: הבנתם, הרב אמר: "קוקט אויס ניט" [?] - חי[?] - אז קוקסט [?].

המראיין: נראה שלא הכל?

האורח: מה אפשר, יש לך בחור, אני צריך להגיד לך - פשוט, יומיים לפני החתונה פשוט - כל זה, זאת אומרת, בעצם התרגשות, אי אפשר, אי אפשר להגיד, ואי אפשר לספר, ואי אפשר בזה. אז הרבי אמר שאסיף [?] לדבר עם - נדמה לי - עם הרב חודקוב. אבל כתוב אצלי חידוש, כתוב בן ברוך - אז הלך מאוד, צ'ווה יש לו, כי הוא נפרד בלי שמע, זה. וזה, זה היה - אז זה היחידות, זה בעצם, בעצם מה ש... מסתכלתי בזיכרון שלי היום, שהזכיר לך חבל.

המראיין: ובעצם אתם מגיעים למקום שבו יש מנהלים יושבים בירושלים - איפה הם יושבים?

האורח: אז ברחוב עניין [?] בירושלים.

המראיין: כן?

המראיין: אז פתאום מגיעים שני בחורים צעירים שרק עכשיו התחתנו - איך מקבלים אתכם? זה לא...

האורח: הם קיבלו אותנו מאוד מאוד באופן טוב, מאוד באופן יפה. יודעים, פה - גם ר' בריז'ל, שניים.

המראיין: כן, והרב - אני לא פגשתי את הרב אף פעם, אבל אני - כבר נפטר, שזה, זה...

המראיין: תוך זמן קצר אחרי זה הוא נפטר, לכאורה, כן? [צחוק]

האורח: הוא נפטר זמן קצר אחרי זה, כן. אבל אני אני לא זוכר ש... אולי אני כן פגשתי, שבסוף בחור, במודאי לא היה שום קשר. התחלנו לפתח, להפך - זה, הם לא היו אנשים שמברברים, הם לא היו שייכים לעשות שום דבר לא זה. שמו של [הרב] שניאורסון, והתחלנו, התחלנו משם.

האורח: בשלב מסוים הגענו למסקנה שטוב יותר שאתה תהיה בניו יורק כדי לגייס את הכספים מניו יורק. איך זה בדיוק עבד?

האורח: זה לא היה דבר מסוים - זה היה מהרבי. ההצעה הייתה: אמרתי, "אני אכתוב לרבי".

המראיין: הוא הציע לך לכתוב לרבי על כך?

האורח: הוא הציע לי שאני אכתוב... כן.

המראיין: שהוא הציע...

האורח: זה היה בסוף תקופה של מצב כספי קשה, בפיננסים. אני הגעתי, הגעתי לפסח אל הרבי - לפני כן נסעתי באירופה בכמה מקומות, והיה קצת [רקע]. ואחרי פסח הייתי ביחידות. זה היה בחודש ניסן, תש"ם [שיעול][צחוק] - לפני הטיסה, כבר תש"ם, כן... אחרי זה, כן.

האורח: והרבי דיבר מאוד מאוד בכאב על כולל חב"ד - שלא עושים מספיק, לא שומעים. יש פה גם [ארגונים] כמו "רחמים" [?], הם עושים דינרים [?], הם עושים "בנקט" [?], עושים כל מיני כל מיני דברים - חבל, שכולם [?]...

האורח: הרבי דיבר על החובות, החובות של כולל חב"ד. הרבי דיבר על כך שלא עושים כלום - לא יהיה חובות, לא היה כל כך הרבה חובות. בניו יורק, ניו יורק - זה לפני החובות, זה בקרוב. בניו יורק היה חוב של כמעט שני מיליון דולר. חבל, שולחים מכתבים, ורובם, רובם אפילו לא יודעים אם [האדם] בכלל בחיים או לא בחיים, כאילו... ורבי אמר: "שלחתי אותך, וחשבתי שיהיה שינוי דרסטי, אבל אני מאוד מאוד מאוכזב." הרבי דיבר מאוד בכאב. ורבי אמר: אם נעשה סדר - אז זה טוב, ואם לא - אז גם אני לא... [חס ושלום] יהיה בסדר ראשון.

האורח: וואו, מי יודע חס ושלום מה שיצטרכו לעשות. שהרבי אמר: אם תעשה דברים - אנחנו נעזור, מה שאפשר. שיהיה פארברנגן, שאפשר להשקיע בפארברנגן, במה שזה עשה. אחרי זה הרבי אמר בסוף [?]... הייתה יחידות של יחיד שהרבי הגיע אליה [?].

האורח: זאת אומרת, כוח עצום. הרבי אומר לך גם כן, הרבי מביע את הרצון שלו אפילו לעזור. הרבי אומר: "אני יכול לעזור לך כאן בפארברנגן." והרבי אומר שצריך לקחת, שכל הרבנים שעמדו בראש - נותן לך להבין שיכנס כל הגיבוי, רק תצא לדרך, כאילו, מה שנקרא.

המראיין: עכשיו, באותה יחידות, כתבת לרבי שאתה - כפי שהציע הרב חזקוב [?] - שאתה...

האורח: עוד לא, אני תכננתי אז לארץ. ככה, זה [המשך] השליחות שלי בארץ, אני כבר התחלתי בארץ. היה לי קצת קשרים אצל הממשלה, ש... שאני עשיתי. היה לי... הייתי...

המראיין: היית גר בירושלים?

האורח: אני הייתי גר בירושלים, כן, ב... בירושלים, ב-53'. הייתי, כמו שאומרים, על הסוס - הכל מסתדר, מסודר, סוס.

האורח: אה, אבל אנחנו הבנו שבכדי שיהיה - שבכדי שיצליח - צריכים... אני רוצה... כדי שנצליח, אז צריכים בן אדם, צריכים [שיהיה] [שיעול] צריכים משרד. משרד היום גם כן, צריכים משרד במקום.

המראיין: היום אפשר שהמשרד יהיה בכל מקום בעולם.

האורח: נכון, השם, מה שאני מדבר - זה לפני 50 שנה. חייב להיות נוכחות פיזית, לעשות דברים פיזית. זה לא יקר, זה כרוך בהמשך של בן אדם. אוקיי, אז התחלתי לחפש בן אדם. כתבתי את זה לרבי, ורבי אמר גם כן: מאוד מאוד חשוב, שאי אפשר לתת את התפקיד לפני שנהיה בטוח שהוא מתאים ושהוא מצליח, ורק אחרי תקופת ניסיון. כך בדיוק עשיתי - חיפשתי, היה לי [מישהו שהציעו], וישבתי עם כמה אנשים חשובים. הייתה לי פגישה ביום חמישי בערב, וכולם חשבו שהוא בחור שיכול להתאים - שזה בחור צעיר. אחרי שהוחלט עליו, כתבתי את השם שלו לרבי.

האורח: שהוא ינהל את המשרד מאמריקה, מה שנקרא. כן, כן, תיקח משרד שינהל את זה, אני אדאג לשלם לו שכר שנתי, לא צריך לדאוג. אני גם כן הייתי... הייתי מנג'ר [?], זה לא ש[אני לבד].

האורח: אז הרבי ענה לי - שצריך לקחת בחשבון כל אחד ואחד מה שהוא, בתפונה שלו [?], ולקחת את הדבר הכי פשוט: להתחשב בקשר עם אלה שהם מחוץ לשפת חב"ד, [בלי להתעקש על נוסח מסוים]. שלא צריך להמשיך כך, אלא [לדאוג] שיקבל [ברכה והצלחה] מכל אחד ואחד - גם אלה שבארץ הקודש, וגם [אלה] שמסתופפים עם הגדולים. הרבי בשמו ובוודאי ידאג לי בטעם ובסברה, לכל אחד ואחד מהם.

האורח: וואו, איזה שיעור, ורבי [?] - אז כן. [צחוק]

המראיין: אז הבנתם, פשוט...

האורח: הבנתם שכך - כל אחד חושב שהכל פנים [אל פנים]. אחרי כמה ימים אני כבר שלחתי על הדברים לשם ליינר [?]. פעם אחת אמרתי בתוקף שאני - שאני בעצמי רוצה להישאר. הוא אמר לי: "לא, מה פתאום, אתה רוצה לחיות בארץ?" אבל אחרי זה הוא חזר ואמר לי שהוא חושב - שהוא רצה שאני אציג לרבי, שאני...

המראיין: שאתה תהיה איש [הקשר]?

האורח: שאני איש [הקשר]. אז כתבתי את זה בתור הצעה - שבכל נסיון כזה, כמעט בטוח שזה מה שהוא אמר. אז הרבי אמר: ואם... רבי אמר - שיבואו יחד במרץ, ובין כך ובין כך, שישאר בסוף. כבר, כבר התחיל הסיפור עם המשרד בניו יורק.

המראיין: ומאז זה התפתח - לאן זה התפתח? כשדיברת עכשיו על הפושקה, באמת נראה לי שאתם הייתם הראשונים במושג הזה: שהפכתם את זה למוסד בפני עצמו. זאת אומרת, הקופה הזאת, שבעצם נתנה לכל בית עסק יהודי, או משהו שרק קשור ליהודי - שזה הפך למוסד. שהוא מדבר, שהוא אולי סמלי למשהו שממש מכניס - לא דבר של מה בכך.

האורח: ממש מכניס. וזה מאוד מאוד מעניין, שאני כל הזמן חיפשתי דרך שזה לא יהיה "פושקה" במובן הקטן, שזה לא יהיה פושקה סתם, כן - משהו יותר יוקרתי. והנה, הפך...

האורח: התברר שדווקא הדבר הזה - הילדים שלי, כל השיווק שלהם, כל ה"קליק" היום - זו הפושקה. גם כן פושקה, אבל וירטואלית. פה, היום, יש לנו אלפי אנשים שמשתמשים בזה - פשוט אלפי אנשים. וחוץ מזה...

המראיין: סביר לי שאם זה וירטואלי, זה גם - זה גם סכומים יותר משמעותיים מאשר איזשהו מטבע קטן, כן?

האורח: כן, אבל זה גם - זה היה מעניין מאוד. אז הקשר של [בית] לבית, התפתח - את הפושקה שלנו בניו יורק, היה זמן שהיה לנו 25,000 פושקות [?] בערך, כן.

האורח: ואז מנדי - מנדי הזה היה בחור, מנדי.

האורח: מנדי היה אז בחור צעיר, כן, בסביבה שהוא גדל בה.

האורח: ו...

המראיין: מה היה תפקידו?

האורח: להפיץ את זה - להפיץ את הקופות.

האורח: להפיץ קופות, לגייס כסף על ידי הקופות. זה היה 20,000, 25,000 קופות, בכל השונות, בכל המקומות. היה לנו שבעה-שמונה אנשים שהיו אוספים את הקופות. אני זוכר, כתבתי לרבי אז אודות המפעל האדיר הזה, והרבי אומר: הרי בנוסף להכנסה יש גם כן פרסום. זאת הנקודה בעצם - מעניין, אני אומר לכם, שביחידות אני שונה כל פעם שנתנו פושקה.

המראיין: כן, זה ממש ממש - במרוצת השנים באמת צברת מומחיות, נגענו בה קצת - מומחיות לגייס אנשים בעלי יכולת ולהפוך אותם [לתורמים]. אומרים עליך שאתה אחד מגדולי מגייסי הכספים של העולם היהודי. יש איזה סוד הצלחה? יש איזה משהו שאתה יודע?

האורח: אמרתי לך - את הסוד הצלחה, אני לא יודע. בזכות הרב, זה - אתה ממשיך את הדברים של הרב, כמובן. לעצמי אני אומר שהיו כאלה - היו כאלה שאמרו לך "לא", והיית צריך להבקיע, היית צריך...

המראיין: היו כאלה שאמרו לך "לא, אני לא יכול עכשיו"?

האורח: לא עכשיו - "תבוא אליי פעם, בהזדמנות אחרת". ואתה צריך בכל זאת לשכנע אותם, להגיד להם: "בוא תהיה שותף, בוא תהיה שותף".

האורח: אני אומר - כשמישהו אומר לי "אולי", אני אומר שבאמת הוא אומר "אולי" - אז אני בטוח שזה "כן". ואם הוא אומר לי "כן", אני שואל: "למה ביקשתי כל כך נמוך?", כן.

המראיין: זה מעניין.

האורח: אנשים, ברוך השם, יש - תשמע, זה פשוט הצלחה של כולל חב"ד. זה לא הצלחה של אנשים, שמיים, אין מה לדבר. ואנחנו, אנחנו נמצאים פה במקום הזה, כן. יש פה - אני יודע כמה מצבים יש פה. קיבלנו מהעירייה [אישור] לעשות שיפוצים ודברים, איזה שינוי של חמש, שש קומות - זה דברים שלא מקבלים בקלות. בזכות זה בונים פה מסביב בניין של עשר קומות, במסדס [?] ירושלים.

המראיין: שמה יהיה התכלית שלו?

האורח: התכלית שיהיה גם מטבח, וגם בית כנסת, וגם מפעל בשביל אנשים נכים פיזיים, וגם שמה דירות לחיילים בודדים, ו[עוד] כל מיני כל מיני פעילויות - הפעילויות שלנו, מה שאנחנו עושים. גם יותר שמה. גם בוודאי, מובן שיהיה "בית יצחק" גם כן, בוודאי שיהיה.

המראיין: הדבר הזה, באמת, "בית יצחק" הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות. עברו ארבעים שנה מאז שהרבי ביטא את זה, שהרבי היה מאוד רוצה שיקימו דבר כזה - והנה זה קם ונהיה. וממש, רק לפני זמן לא ארוך, זכיתי להנחות מעמד כזה של יותר מ-2,000 איש, שהיו יכולים להיות סתם בתוך ד' אמותיהם, בתוך הבית שלהם, והם פשוט קיבלו אור בחיים שלהם. ממש הייתי אומר - החזון של הרבי מתגשם בעניין הזה.

האורח: זה 40 שנה קודם כל. זה נכון שהיו הרבה הרבה שלוחים, שהיו גם כמה סניפים הרבה זמן. אפילו לנו היה שמונה סניפים. היה לנו באשדוד, היה לנו בצפת, עלי - יש לנו. זה לא היה בצורה כזאת בדיוק, אבל זה היה שעה, שעה וחצי ביום שזה ממש נסגר ונעזב.

אני קראתי פעם שיחה של הרבי - אני לא צריך פה, צריכים לשאול את חיים שורת על זה - שהרבי אומר שבתחילה, כשהרבי דיבר דברים, היו פעמים שהרבי דיבר 40 שנה קדימה.

המראיין: זאת אומרת שרק 40 שנה אחרי זה - צפוי - התגשם הדבר?

האורח: יכול להיות, אני לא יודע. אבל כל פעם זה אחד מהדברים שהרבי דיבר על זה באופן אישי, שזה מאוד נוגע לו, מאוד נוגע לו באופן אישי. הרבי התבטא בדברים, מי שהוא במעגל הידידים והקרובים שלו, שזה...

המראיין: שייקח על עצמו?

האורח: שייקח על עצמו. והרבי אמר שאני לא לוקח, כפי שאמרתי בהקלטה - שאני לא ממנה אף אחד שהוא ינהל את זה. שהברכות הן כל כך חזקות - גם בילדים וגם בפרנסה - שכל אחד שינהל את זה מקבל את זה על עצמו. לכן הוא לא אומר מי כן ומי לא ינהל - שזה שייך לכל אחד ואחת.

המראיין: הרבי מינה את כל החוגים בעצם, מינה את כל החוגים?

האורח: רבי מינה - זה פשוט... אני לא זוכר בדיוק.

המראיין: הליטאי?

האורח: הליטאי, הגליציאנר, הפולישער, הספרדי, החסיד - פשוט פחד מהפילוג. שהרבי דיבר על זה מאוד מאוד חזק.

למה זה כל כך הרבה זמן? טוב, זה בעזרת השם יחד - היה לנו שותף מישהו בהתחלה שדחף את זה, ואחר כך נכנס הרב לוי יצחק כשהוא נכנס במלוא כוחו, ועכשיו נכנס גם כדי שיהיה כשהוא נכנס במלוא כוחו בכירים. ואנחנו מקווים שרב לוי יצחק יוביל אותנו באופן מוצלח.

יש לנו עכשיו, ונכון לעכשיו, יש לנו - בשבוע הזה אנחנו פתחנו עוד 20 כוללי קודש.

המראיין: עוד 20 כוללים קודש?

האורח: בשבוע הזה, ברוך השם. אנחנו מקווים שעד סוף השנה נגיע ל-300. בינתיים אנחנו ב-240.

המראיין: מרשים.

האורח: אז אני לא יודע הרבה - תוך השנה...

המראיין: סוף השנה - מדבר על סוף השנה היהודית?

האורח: אז זה היה מאוד מאוד מעניין, כן. היה לנו פגישה - יש לנו פגישות ביחד עם רבי - והוא מפנה את עצמו לזה פשוט. אז היה - שני, הייתי בניו יורק, אבל היה זום מיטינג עם כל המנהלים. הוא דוחף את זה באופן מטורף. אז הוא אמר שאני רוצה שעד סוף השנה שיהיו 300 כוללים. כן, זה לא קורה אוטומטית.

אנחנו דיברנו על זה בג'וניור, זה היה - "אתה משתגע?!" אני מכוון סוף שנה עברי, אני לא יכול להגיד לך סוף שמרי.

יהיה - אני מקווה שכן יהיה. זה לא תשמע, זה לא פשוט כל דבר. צריכים גם כן שזה יהיה בדיוק לפי ההנחיות של הרבי. הרבי רצה שיהיה לפחות מניין, שיהיה כלי שיר, שיהיה הגיית אותם...

המראיין: כוונת לימודים מסודרת ממש?

האורח: כן, כן. כפי שרוצים שעושים. אני מקווה ש... תשמע, הדברים האלה פשוט מדהימים. ממש מדהים לראות אנשים, אפילו אנשים עם מקלות, אנשים בקלונים, חוץ מהעבודה שעושים באופן מוכשר. אני לא צריך להגיד - האירוע היה ממש יוצא מן הכלל.

אני עושה אירועים, אני עושה דברים בניו יורק, זה לא ש... אני לא מקצוען, אוקיי, זה היה - וואו, וואו, וואו. אבל חוץ מזה, איך ששם עושים את זה עם האהבה לרבי - זה פשוט אין מילים.

המראיין: כולם שם חיים אותנו - זה פשוט אין מילים, נכון?

האורח: וואו, באמת רוצה אותך. אז נתתי להם הוראה קטנה, אמרתי - אבל אני בכלל לא רשאי, אני... הצעה. אני אמרתי שנדמה לי שהרבי אמר את הנקודה הזאת אחרי שתי דקות - "יש לך משהו קצר?" אמרו: "הרבי אמר - זה נגמר, תן לי!"

המראיין: [צחוק] מיד זה מתבצע.

האורח: אתה אומר - מניח אותי על אספקט אחר. אתם עושים, כולל חב"ד היום, שותף לממשלת ישראל בכל מיני פרויקטים של רווחה, ושל תזונה, ושל כרטיסי מזון, מקבלים תקציבים גדולים, גם אתם מביאים את החלק שלכם, הממשלה מביאה את החלק שלה.

המראיין: השאלה שלי, בסקרנות - מי משפיע יותר על מי? כולל חב"ד על המדינה, או שהמדינה משפיעה על סדרי העדיפויות של הכולל?

האורח: אין לי שאלה שכולל חב"ד משפיע על המדינה. זה דברים שאנחנו היינו צריכים להביא בסוף - בסוף הגענו למדינה, היה מלחמה, כל דבר - כל דבר היה מלחמה עם הממשלה. לפני 20 שנה היה נגד, בהחלט נגד, שום דבר של חלוקת כרטיסי מזון, שזה יהיה...

המראיין: הממשלה התנגדה לכך עקרונית?

האורח: התנגדה לכך עקרונית. הסיבה שאמרו שזה...

המראיין: שזה מפתח תלות של אנשים?

האורח: כן, זה הסיפור. אבל מה היה הקושי - היה מפני שלא היו גם קריטריונים ברורים. אם אתה אומר שעוני בארץ ישראל - נגיד 40% - חוץ מהמדינה בכמה דברים שבטוח, מי זה מתאים לטובת מדינה? לא יכול - מדינה לא יכולה להכיר ב-40%. אבל ברוך השם, אנחנו צברנו צוות שהם מהמומחים הכי גדולים בארץ, בנינו את הבניינים האלה ואנשי הממשלה מהטופ מהטופ, בכל דבר שנגיע - וזה מצליח. אז הביאו קריטריונים - של 40%, ושל 56%. מדינה יכולה להשתנות, אז זהו - זה לא זמן קבוע, ככה.

המראיין: אבל זה בעצם שאנחנו - שכולל חב"ד משפיע על...

האורח: חד משמעית. אתה אומר כולל חב"ד משפיע, הוא זה שמשפיע. וזה למרות שזה לכל המגזרים, כולם - זאת אומרת זה אפילו יהודים שאינם בני ברית.

המראיין: ושאינם בני ברית?

האורח: כן, כולם מסכימים שאנחנו עושים - על זה אנחנו ריק ביס. זה מה שזה יודעים, זה ביס. אנחנו דקדקנו, הם יודעים והם מבינים שאנחנו עושים את זה.

המראיין: נראה שהרבי רצה שזה יהיה לכל אחד וכל אחד.

האורח: אני חושב שהרבי התבטא פעם לרב מרדכי אליהו ביחידות האחרונה שלו לגבי כולל חב"ד. הרבי אמר - אז ללחם לפי... את מה שמביאים, נכון? היה כזה ביטוי שהדבר הולך לפי הצד - לא לפי הסטטיסטיקה, להפך. ילדים שיכולים לפרש - אתה הולכים לחם לפי הצד כמה ילדים חיצוניים - אז הרבי אמר, והרבי אמר אז גם כן שזה - אפילו לפני תורם, שזה לא שייך אתרח כסף, זה יוסף נותן - אם כן כל יהודי. כן, הרבי דיבר שזה יחס מוחלט לכולם, לכל יהודי וכל יהודי.

המראיין: דבר נוסף שאתם עובדים בו הרבה, והיה לי באופן אישי הזדמנות להכיר אותו יותר מקרוב - כל הנושא של האלמנות והיתומים. אני חושב שמרגיש צורך להזכיר כאן את גיסי איציק מרטון, שהיה חלק בלתי נפרד מהפעילות שלכם.

האורח: הוא בעצם ברוח הם היוזמים של זה - של חסד בעמנו שבעצם זה מפעל מדהים.

המראיין: מפעל מדהים, שדואג לחינוך - כלומר ללימוד של היתומים הללו, מקדם אותם לימודית, חינוכית, משהו יוצא מן הכלל.

אני זוכר הייתי שנה אחרי שנה בבר מצוות של הילדים האלה, ולראות את המדריכים ואת כולם שמכירים אותם בשמותיהם, באופיים, בכל הצרכים שלהם.

האורח: אמרו - מרטון ידעו כל אחד, כל ילד, כל יתום - מה השם שלו, איפה הוא לומד, מי המלמד שלו, מה החוויה שלו, מה בכל אחד ולכל אחד. ואחרי זה, כמובן, שזה היה בלתי אפשרי - יש לנו 2000 ילדים בתוכנית - אז יש להם שישה אנשים, שישה נשים, עובדים סוציאליים. אבל יש להם הנחיות ברורות, צריך... יש לנו באמריקה, יש לנו... כספים... יש לנו קמפיין, תוכנית מיוחדת שקוראים Salesforce, שיודע מה עושים עם חשבון. ביס, זה בשביל כספים - הם לקחו את החברה הזאת בשביל טובת הילדים.

המראיין: מה טובת הילד כן?

האורח: אז - וזה מתאים מה שאנחנו עשינו. כך לילדים שלנו, לאימהות שחשבנו מאוד מאוד קשה על אלמנות ויתומים. הם שם, מוותרים על עצמם 24 שעות, שישה ימים בשבוע - שבת הם לא מחוץ לבית. וואו. וגם כן, קרבנות - יש סמלות, זה הדברים ש...

המראיין: היום הזה - אתה הולך אפילו להיות מעט - אתה לא רוצה לרדת.

האורח: דיברנו על זה, כן. נכנסת - כל פעם אני משגע אותו, אני צריך פרסום. זה היה היום הכי גרוע אצלו, זה היה שנים ש - שהוא צריך לעשות עיתון. זה כבוד - אנחנו באמת רוצים לא... זה לא דברים ש... זה יכול לכתוב.

המראיין: רגיש מאוד.

האורח: כן, רגיש מאוד - רגיש. עד עכשיו אפילו אני לא אומר - כן, יש לנו שני אירועים היום. אתמול היה לנו אירוע, שבוע שעבר היה לנו אירוע מאוד מאוד מעניין, שזה היו 86 משפחות - ילדים... שיש לנו - יש לנו 250 אלמנות מחרבות ברזל שאנחנו יחד איתם.

המראיין: מלווים אותם?

האורח: מלווים אותם. מלווים אותם בכל צד, צד אחד מיוחד שיש להם, בארבע מקומות בארץ שיש להם את החוגים שלהם, שהם עושים דברים - שהם אחד אנחנו גורמים שאחד תומך בשני. כל אחד - אחת לשלושה חודשים אנחנו לוקחים אותם ל-24 שעות, רק אלמנות, בלי הילדים.

המראיין: לילדים קצת רחוק.

האורח: יש לנו מקום שמישהו סידר לנו - כל הדברים שאנשים צריכים מזה. גם כן מוצאים ב-24 שעות שקט, בלי הילדים, בלי חברם.

אז בדיוק לפני - אותו יום שהייתי ביחד איתך בכנס - תפזרתי. אז אחרי הצהריים אמרתי - לא ידעתי על זה, אני נכנס, אמרו - 86 ילדים, זכר, כבש, שהילדים הם בלי... הם כולם נכנסים לבית ספר בפעם הראשונה, אין להם אבא - אבא נהרג במלחמה.

עשו בשביל כל המשפחות האלה ביחד ברביקיו כל היום, כל ילד קיבל את התיק שלו ואת כל הדברים שלו - מה שצריכים. גם מדברים בסבלנות, שימת לב - שהיה כולם באו, אתם יודעים את זה - בעצם וכל ילד היה כמו שאומרים "פרינס".

המראיין: ככה אבא הולך, ילד הולך יום ראשון לבד - משהו?

האורח: כן, אז - כן, היום אין אבא. אז גברת מרטון היא האבא, היא האימא. זה היה משהו... מנקר, מדהים. בלי פרסום.

המראיין: רחוק מזרקורים, בלי פרסום, שום דבר.

האורח: אני אמר לך - הגיס שלך יבוא והרוג אותי על זה שאתה מדבר על זה בכלל.

המראיין: אם זה יישמע, הוא יבוא.

האורח: אני מפחד מזה, כן. [צחוק] כן, שם - אני לא צריך להגיד לך, הוא יחיד במינו. הילדים שלהם היחידים, והיא אשת חיל.

המראיין: אשת חיל, גיבורה - אין, אין, אין כאלה.

האורח: אם את זה חוק ישראל, כושר הארגון, כושר הניהול - אני לא מדבר, זה פשוט - זה מוסד שם, עושים לא סיפרס, כל דבר.

המראיין: כן, רואים שהוא עושה את זה עם כל הנשמה, ממש.

האורח: זה - רוצה את הצורך. הצורך, זה שעושים - the extra mile, that's what I'm saying, the extra mile שלהם עד המלך, רחוק בלי...

המראיין: שם אין traffic, שם אין לך מתחרים?

האורח: כן, שם יש מתחרים. אבל שאתה מגיע כבר ל... שם מישהו שאני עובד עם - ממש אנשים שלנו. זה לא - אני - יש לנו אנשים מדהימים, אנשים מדהימים. עכשיו בשם... יודעים - מנדי אומר, אני משחק, אני אומר לבעלי שמנדי עובד מתשע שעון ישראל עד חמש שעון ניו יורק. [צחוק]

המראיין: ממש בלי הפסקה.

האורח: ממש ממש, ככה ברוך השם. אבל זה הכל - זה הצלחה. לא זה הצלחה - אבל ההצלחות של הרבי, זה הצלחה של הרבי, אין, אין - רבי פרץ כל שעושים, אגב, ייטיב.

המראיין: אני רוצה לשאול אותך - בעבר, עד תמוז, שהייתה לך שאלה כבדת משקל, כמובן כתבת לרבי וביקשת תשובה. מה עושה אדם בסדר גודל כמוך כשהיום יש לו שאלה?

האורח: הרבי - יש לי רב שבכל דבר אני לא מחליט שום דבר בעצמי. אין צ'ק שאני מוציא, שאני לא מדבר עם הרב שלי - שהוא רב תלמיד חכם, שורש בכל דבר.

המראיין: אפרופו "צ'ק" - שני דברים מזכירים לי המילה צ'ק. א', אני התוודעתי ממש בשנים האחרונות לדבר המופלא הזה, שכל פעם לפני שהרבי נסע לאוהל, הרבי היה כותב צ'ק לכולל חב"ד - צ'ק של תרומה. תרומה?

האורח: כן, תרומה לכל - ממש כחלק מההכנה של הרבי ליציאה.

המראיין: טוב, אתה צריך להיזהר מאוד - זה שמעתי גם בבניין מקים.

האורח: זה משנה אם אתה שמעת שכל פעם - כך הוא התבטא?

המראיין: יכול להיות.

האורח: אני אומר שאני יודע שהרבי - כשהרבי נסע, לא קיבלנו - קיבלנו 100 דולר, אבל כל פעם... אני לא יכול להגיד. [צחוק] איך - אני אספר לך את הסיפור הזה, אוקיי: כשפעם הראשונה שרב גרונם פלי אומר לי - "תביא לי קבלה על התרומה בשביל הרבי". אז לא היה קומפיוטר, לא היה שום דבר, היה קבלה כתובה - אני כותב "קיבלנו 770 מקור הדולר", ואני מביא לו את הקבלה. ואני מקבל ממנו - אני חוזר משרד אחרי חמש דקות, עושה לי פיטם - הרב גרונם - הרבי שואל, הוא לא בטוח שמס הכנסה יכירו במה שזה כפי קידוש... [צחוק] כתוב שהוא מתכוון - שם, שם, מלא רוח. זה היה פעם הראשונה הרבי אומר שהוא לא בטוח עם מס הכנסה, שהוא - מס ההכנסה שלנו הם יכירו בצורה כזאת - סעיף 46, סעיף 46. מדהים.

המראיין: איך שהרבי רצה שיהיה הכל כן, כן.

בהקשר לתרומות - אני רוצה לשאול: היו לפעמים שנאלצת לומר "לא" לתורם, בגלל שהיה לו תנאי שלא יכולת לעמוד בו?

האורח: כן. יש מקרה שבו מישהו רצה שהבניין ייקרא על שמו הפרטי, ואמרתי לו - את זה אני לא יכול לעשות.

המראיין: למה? כי יש לך שיטה קבועה בנושא הזה, כן?

האורח: השיטה היא תמיד ששם הרבי [?] עומד במרכז. אני לא אומר שיש לי שיטה - עשיתי את זה פעם, כן, עשיתי.

האורח: ונזהרתי בזה, כן. אז נזהרתי - קודם לא זכרתי, לא חשבתי שיש לי בעיה עם זה. יש גופים מסוימים שרוצים להיות שותפים בפרויקט, ואתה אומר להם: רבותיי, אתם יכולים להיות שותפים באופן פרטי, אבל לא עם השם שלכם דווקא. אם זה גופים ששואלים אם אפשר להיות שותפים איתם - אז אם הצורה שייכת לכסף שלהם, בסדר, זה השם שלהם, אבל אני לא שם את השם שלי. אין דבר כזה.

המראיין: אין דבר כזה, כן, אין דבר כזה.

האורח: העובדה היא שבמשך הזמן, באופן טבעי, הרבנים הראשיים לישראל תמיד אורחים, ממש חלק בלתי נפרד מכל אירוע של כולל חב"ד. רואים את זה - רבני הערים כולם חשים צורך, זה כאילו נחשב אצלם לאירוע שתמיד עושים אותו. לפני ראש השנה כל הרבנים מתייצבים - רבני ערים, לא דווקא מחב"ד, אפילו לא מזה - כל רב ראשי שרק נכנס לתפקידו מרגיש שזה חלק מהלו"ז שלו, חלק מזה שהוא נמצא בקול חב"ד. משקיעים בכך זמן, משקיעים בכך מחשבה בנושא הזה.

האורח: קודם כל משקיעים זמן, לא בשביל עצמי - זה בשביל כבוד הרבי, ראש השנה [?]. כי אמרתי לך קודם: הרבי אומר שכשעושים אירוע בהתוועדות, מביאים כבוד לרבי. זה לא שייך אליי, זה שייך לכבוד הרבי. לא מפרסמים שם אנשים - זה כבוד לרבי, זו המצווה. כן, אנחנו עושים את זה במצווה, אבל זה לא בשבילי.

המראיין: רוצה לשאול אותך בהקשר אחר: היום, במרוצת השנים, כמה מהילדים שלך, מהצאצאים שלך, נמצאים בשליחות - גם במקומות כמו האמירויות, מרוקו? זה דבר שנותן לך תחושה שהם ממשיכים בשליחות, כאילו השרשרת נמשכת? ברוך השם, כן?

האורח: כן, גם בשליחות וגם... יש לי שלושה ילדים שעובדים יחד איתי - הבן שלי זלמן, ואפרים ישראלי. ולמעשה הם עשו מהפכה, ממש עשו מהפכה.

המראיין: בארץ?

האורח: לא, לא בארץ - באמריקה. כל הנושא הזה שאמרתי, עניין הקופות - הבן שלי זלמן הביא את זה, וזה ברוך השם ממש השתרש, ברוך השם.

המראיין: ויש יעד שאליו אתה שואף? יש עוד יעדים שאתה רוצה להגיע אליהם? מעבר לזה שדיברנו על 300 כוללים [?] - בסדר, יש עוד איזה יעד שאתה שואף אליו?

האורח: יש הרבה יעדים, כן, בזה.

המראיין: כמו מה?

האורח: תורמים - סכום התורמים שתורמים לחב"ד, מה שאנחנו רוצים להגיע אליו, זה הסכום של האנשים שתורמים בזה, מבחינת כספים, מבחינת...

המראיין: פרויקטים.

האורח: פרויקטים. אני בוחן כל פרויקט שמביאים אלינו, אם זה מתאים לתחום שלנו.

המראיין: זאת אומרת שאתה לא סגור, אתה רוצה לשמוע - אם מישהו בא אליכם עם איזשהו צורך הומניטרי, אתה תשמע?

האורח: ברוך השם, קודם כל ברוך השם, יש לנו...

המראיין: את היעדים שלכם.

האורח: אלה יעדים נורמליים - כל פעם אנחנו פותחים עוד כמה מקומות שבהם אנחנו מחלקים אוכל. עוד שני מקומות יש לנו, היו ארבעה, אז יש לנו שישה. אני שואף לעמוד ב-100,000 מנות. אני לא יושב בחיבוק ידיים.

האורח: חוץ מזה, כל הסיפור הזה הוא רק אמצעי כדי לקדם את כבוד הרבי. זה לא שאני פילנתרופ, ולא שאני חושב שאני צריך להביא... אני צריך להביא כבוד לרבי. זה הכל. ואיך זה מתפצל - זה כבר לא משנה. מי שרוצה להבין, מבין. ברור, בהחלט.

(צחוק)

המראיין: יש עוד משהו שלא דיברנו עליו, ואתה חושב שכדאי להזכיר אותו בהקשר הזה?

(צחוק)

האורח: אני... את זה אני יודע. זה לא מובן מאליו בכלל - עצם הישיבה שלי כאן, בסוג כזה של פורמט. אני מודה לך על הזמן שהקדשת.

המראיין: אני יודע.

האורח: כן. מה לא עושים בשביל... קודם כל, אמרתי לך כבר שאני מפחד משני - אמרתי לך בהתוועדות - שאני מפחד משני, משני...

המראיין: שני סוגים של אנשים?

האורח: שני סוגים של אנשים: מבוגרים וקיצוניים, שיש להם זמן - (צחוק) - ואין להם אחריות (צחוק). הם לא צריכים לתת חשבון לאף אחד, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אז חוץ מזה, זה מאוד מאוד נעים ומענג לשבת איתך גם כן, להזכיר כמה דברים - לא דברים שאני זוכר אותם תמיד. וגם זכות בשבילי להזכיר מה שאמרתי: הרבי אומר שאפילו עניין הקופות זה פרסום - פרסום לכלל.

המראיין: פרסום לכלל.

האורח: זה פרסום לכלל, זה חשוב מאוד - הרבי אמר שזה חשוב.

האורח: גם הפרסום של עצמו, וזה - זה התפקיד שלי. התפקיד שלי זה פרסום. אז אם פרסמתי הרבה...

המראיין: כן, זה מה שנדרש.

המראיין: אז תודה רבה לך באמת על הזמן שהקדשת לנו. אנחנו נודה גם ליוסף דוד סביסה שניצח כאן על המלאכה, כמו תמיד, ונודה ליוסי ריבקין, מנכ"ל COL. תודה רבה לכם שהייתם איתנו, להתראות בפרק הבא.