מחשבה דיבור ומעשה תחת שליטה של הבינוני - פרק י"ב - חלק חמישי

00:00 אנחנו אוחזים פה בתניא באמצע פרק י"ב. פרק י"ב זה הפרק הכי חשוב בקשר לעבודת הבינוני. זה בעצם הפרק המרכזי בנוגע למטרה שהאלטער רבי רוצה בספר שלו, כמו שאומר, ספר של בינונים. איפה מתחילה עבודת הבינוני? בפרק י"ב. עד פרק י"ב היו הקדמות, ופרק י"ב — הבינוני. כאן מגיע האלטער רבי, אחרי כל ההקדמות, לדעת מה בדיוק עבודת השם של הבינוני. אז התחלנו לדבר פה על זה שהאלטער רבי מתחיל פרק י"ב ומסביר שהבינוני הוא בן אדם כזה שבנוגע לעניין של מחשבה, דיבור ומעשה, בנוגע ללבושים, אז יש לו שליטה, ושליטה מוחלטת. הוא בעל הבית על המחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוגע למידות, בנוגע למוחין, בנוגע לקשר פנימי, אז הוא לא בעל הבית. יש לו מלחמה, שזה בעצם עיקר ההבדל בין הצדיק והבינוני: שהצדיק, הוא הצליח להפוך גם את המוח והלב, שנהיה אצלו כל כולו להוי', ויש לו אהבה בתענוגים, ויש לו כל העניין של... שעניין גשמי, מה זה מופרך אצלו לגמרי. אצל הבינוני זה לא ככה. יש לו בפירוש רצונות ותאוות, יש לו מלחמה, אבל בנוגע לפועל, בנוגע לגוף, בנוגע לאיברי הגוף, שזה כולל את הג' עניינים מחשבה, דיבור ומעשה, אז הבינוני יש לו את הבעל־בת'סקע שליטה, והשליטה היא באופן שלא רק שהוא בפועל מקיים תורה ומצוות, אלא באופן שלא עבר ולא יעבור. דיברנו על זה בשיעורים, שהפשט לא עבר ולא יעבור, זה אומר שהאופן איך הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמיים בנוגע לקיום התורה והמצוות, זה באופן שעניין של היפך רצון הבורא מופרך אצלו לגמרי. למה זה מופרך? מצד קבלת עול. לא בגלל שאין לו בכלל תאווה, אבל בפועל הוא בעל הבית על הלבוש,

02:06 מחשבה, דיבור ומעשה, באופן של... כפי שהוא נמצא עכשיו. לא עבר ולא יעבור. לא עבר — הפשט הוא לא שהוא נולד צדיק. לא עבר — הפשט הוא כי הוא עשה תשובה. דיברנו: הוא יכול להיות בן אדם שעד אתמול הוא היה בעל עבירה, אבל עכשיו, בגלל שהוא עשה תשובה, ותשובה עוקרת גם את העבר, תשובה עושה תיקון גם על העבר, אז ממילא הוא במצב כזה של לא עבר עבירה מעתה, כי עשה תשובה שלמה, וגם לא יעבור, כי נהיה אצלו... הקשר לקדוש ברוך הוא באופן שעניין העבירה מופרך אצלו לגמרי. התניא ממשיך הלאה ואומר שבנוגע לרגש הלב, אבל שמה אצל הבינוני תלוי אם הוא בזמן התפילה או במשך כל היום. בזמן התפילה אז הבינוני גם יש לו שליטה על הלב, לא רק על המחשבה, דיבור ומעשה, שזה עניין מיוחד שיש בזמן התפילה, שאז זה זמן של התבוננות. כשהוא מתבונן בגדולת ה' אז הוא מצליח לעורר אהבת השם ויראת השם באופן כזה שאז גם הלב שלו כולו לה'. אבל זה דבר מיוחד בעת התפילה, שזו עת רצון מיוחדת, ואז מצד זה יש לבן אדם יכולת בשעת התפילה להגיע לאהבת השם, ובאופן, באופן, באופן שהלב שלו גם כן דולק ושורף לקדוש ברוך הוא. אבל מכיוון שהוא לא צדיק, לכן אז אחרי התפילה יכול עוד פעם להתעורר הנפש הבהמית. אחרי התפילה יכול להיות עוד פעם היסח הדעת, היסח הדעת של תאווה של הנפש הבהמית, כאילו הוא אף פעם לא התפלל. עד כדי כך יכולה להיות סערת מידות. אלא מה? למרות שזה מתעורר אצלו, אבל בנוגע לפועל הוא בעל הבית. מאיזה כוח יש לבינוני לשלוט? למרות שאחרי התפילה מתעוררת אצלו הנפש הבהמית, איך

04:05 הוא יכול לשלוט שבפועל, במחשבה, דיבור ומעשה, זה לא יבוא, לא יבוא בפועל לעשות שום עבירה, ואדרבה, הוא יהיה במחשבה, דיבור ומעשה בשלימות. אז האלטער רבי אומר שני דברים, שני כוחות, שני עניינים שיש לנו, שזה נותן לנו את הכוח להתגבר על הנפש הבהמית ולהגיע למחשבה, דיבור ומעשה על כל פנים. מה הם שני הדברים? א', המוח שולט על הלב. יש כוח לכל בן אדם בטבע, זה לא קשור עם מדרגה, זה לא צריך להיות בשביל זה צדיק. צריכים בשביל זה להיות בן אדם נורמלי, בן אדם בריא. כל בן אדם בטבע תולדתו, מוח שולט על הלב. יש לו שליטה על הלב, ובמילא יש לו שליטה על הרצונות של הלב, והוא יכול להתגבר ולא לתת להשפעות של הלב מה שהלב רוצה לעשות, מה ש-- מה שצריך לעשות ולא מה שהלב מושך אותו. זה מצד פשוט טבע של מוח שולט על הלב. זה לא קשור עדיין עם אלוקות. אחרי זה יש דבר שני, שזה עניין מיוחד שיש לנו בתור יהודים. חוץ מהעניין של מוח שולט על הלב, בצד הקדושה באופן מיוחד יש את העניין של יתרון האור מן החושך. כמו ששלמה המלך אומר: ״וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך״. שלכאורה מאי קא משמע לן? כי הרי שלמה המלך לא אמר פה שום דבר גדול. כל ילד קטן יודע שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, וכל ילד קטן יודע... ומה המשל של יתרון האור מן החושך? כי הוא לא אומר שום דבר פה, לא אומר פה שום חידוש. אז האלטער רבי מסביר, הוא מתכוון להגיד על האופן. זה לא מתכוון להגיד סתם

05:47 שהחכמה דקדושה לגבי סכלות הקליפה זה כמו אור לגבי חושך. הוא רוצה להגיד על אופן ההשפעה, כמו בנוגע לאור וחושך. באיזה אופן האור מתגבר על החושך? לא על ידי מלחמה. האור לא צריך להילחם עם החושך. האור צריך רק להאיר, ובדרך ממילא המעט אור דוחה הרבה חושך. זאת אומרת האופן איך האור משתלט על החושך. יש לו שליטה באיזשהו דרך ממילא. ברגע שנכנס אור למקום חשוך, בדרך ממילא החושך נעלם. על דרך זה בנוגע לחכמה וסכלות, קדושה וקליפה. ברגע שהאור של הנפש האלוקית מאיר, בן אדם נותן שהאור הנשמה, נפש אלוקית, יאיר אצלו, אור הקדושה, אז בדרך ממילא הקליפה בורחת, הקליפה נעלמת, שזה העניין רוח שטות. קליפה זה רוח שטות. אם אתה נותן לחכמה של קדושה שיאיר אצלך, אז ברגע שמאיר אור החכמה של קדושה אז הרוח שטות מתבטל. עד כאן זה מה שלמדנו בתקופה האחרונה. אז כאן אנחנו אוחזים הלאה בפנים, דף י"ז, באמצע עמוד, שורה "וסכלות של הקליפה הנדחה". ואף על פי כן. אז עד כאן הוא דיבר על הצד החיובי של הבינוני. מה הבינוני יש לו? מה יש לבינוני? הכוחות המיוחדים שיש לו לכל יהודי זה הבינוני. בינוני זה לא בעל מדרגה, כלומר, בינוני זה שייך לכל אחד ואחד מאיתנו. מצד מוח שליט על הלב, ועוד יותר מצד היתרון של קדושה לגבי הקליפה. אז יש לכל יהודי את הכוח להתגבר על הנפש הבהמית, כי הנפש אלוקית יש לו את היתרון והשליטה על הנפש הבהמית. אם ככה, אז למה אני לא יכול להיות צדיק? מצד אותה סיבה. אז האלטער רבי בא להסביר עכשיו למה הוא עדיין לא צדיק. זה טוב בשביל להיות בינוני, אבל עדיין זה לא

07:45 מספיק. נותן לו כוח בשביל להיות צדיק. זה ההמשך עכשיו של התניא פה. אומר האלטער רבי: ואף על פי כן אינו נקרא צדיק כלל. יחד עם זה, אומר האלטער רבי, אי אפשר אבל לבן אדם הזה, למרות שמחשבה דיבור ומעשה, הנפש אלוקית שולט כמו שאמרנו, אבל הוא לא צדיק, ולא סתם לא צדיק, אינו נקרא צדיק כלל. זאת אומרת גם לא צדיק ורע לו. למרות שצדיק ורע לו, אמרנו בפרק הקודם או בפרקים הקודמים, פרק י', שצדיק ורע לו יש לו גם איזה מעט רע, אבל זה בתכלית הביטול. פה הוא אפילו לא צדיק ורע לו. למה? מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלוקית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא. זה שאנחנו אומרים שכל יהודי יש בכוח הנפש האלוקית שלו, שעל ידי שמאיר הנפש האלוקית אז החושך מתבטל. זה היתרון הזה של האור על גבי החושך, זה רק בנוגע ללבושים. אינו אלא בשלושה לבושיה הנ"ל. הכוח שיש לקדושה של הנפש האלוקית, אה, שאומרים שהאור דוחה את החושך, זה רק בנוגע לעניין הלבושים. אבל אינו אלא, איפה הוא אומר? אה, שלושה לבושים. ולא במהותה ועצמותה על מהותה ועצמותה של הקליפה. בנוגע אבל למהותה ועצמותה, שם זה כבר משהו אחר. שם כבר צריכים יותר כוחות, אבל לא במהותה ועצמותה. על מהותה ועצמותה של הקליפה, כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית. זכור, האלטער רבי כשאומר מהותה ועצמותה הוא מתכוון שכל ומידות. בתניא מהותה ועצמותה, הכוונה בתניא כשהאלטער רבי אומר על הנפש מהותה ועצמותה, הוא מתכוון שכל ומידות. כידוע שבתניא השכל והמידות נקראים מהות ועצם הנפש, כי בתניא לא מדבר על חיה יחידה. אז לכן בתניא כשאומרים מהות ועצם הנפש זה העניין

09:49 הזה שבנפש שזה האדם עצמו. האדם עצמו זה שכל ומידות, בפרט מידות. פרק ל"ז, האלטער רבי אומר, בשכל ומידות גופא, מהו באמת מהותו ועצמו? זה, זה המידות. כי הרי בפועל בן אדם, שכל סוף כל סוף זה לא האדם עצמו. שכל זה הבנות. אני יכול גם להבין דברים שאני לא כל כך אוהב. בן אדם יכול להתבונן וללמוד ולהתבונן בדברים שהוא לא כל כך מזדהה איתם, אבל הוא מבין אותם. מה שאין כן רגש, רגש זה, זה אני בעצמי. זה האדם. האדם כל כך מחובר עם הרגש שלו. אם אני אוהב את זה אז אני מרגיש את זה. אני חי את זה, זה זה זה זה זה זה מצלצל לי, זה זה עושה לי טוב וכולי. אז הרגש זה המהות ועצמו, ובעיקר באדם זה רגש הלב, מידות שבלב, ולכן זה לא כל כך קל לעשות מהפכה, לעשות שינוי במהותו ועצמו. על דרך כמו שכתוב בחסידות גם בטבע. לבושים, בן אדם בגשמיות, לשנות בגדים אתה יכול לשנות. בגד כזה, בגד כזה. אתה יכול לשנות בגד, אבל לשנות עניינים מהותיים, כמו שבן אדם אומרים בחסידות, זה ההבדל בין גוף ללבוש. את הלבוש אפשר לשנות. יכול להוריד, להלביש, להביא כלי ככה או ככה, אבל את הגוף זה הגוף שלי. עם הגוף שלי אני חי. ואם בן אדם רוצה לעשות שינוי, שינויים בגוף, זה לא כל כך פשוט. זה צריכים, אה, על כורחך. על דרך זה גם בנוגע ל-לנפש, לבושי הנפש וכלי הנפש. לבושי הנפש יכולים לשנות בקלות, אם בן אדם יש לו שליטה על זה. כלי הנפש זה האדם עצמו. זה מקום יותר עמוק ויותר פנימי בבן אדם. ולעשות שינוי בהם, קושי

11:31 כי בכוחות חיים ומדות שהבן אדם מתעצם, מתאחד איתם וזה נהיה הטבע שלו. אז זה דבר שקשה לשנות. זה לא הולך כל כך בקלות, ולכן זה שאומרים שה-ה-ה-ה-ה-ה-ה, איך אמרנו, המוח שליט על הלב, שליט, שליטה, זה מגיע לפועל ממש שמה שהיה שליטה, שמה אתה יכול לשלוט, ועל דרך זה העניין של היום, היסודות והשכלות, נוגע לעניין הלבושים. אבל בנגיעה למהותו ועצמו אז הבינוני עדיין לא, אין לו, אין לו שליטה. כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי לא נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר התפילה. מדברים על בינוני שהתפלל, כמו שהאלטער רבי אמר קודם. הוא התפלל ובתפילה הוא התבונן והוא התעורר באהבת השם ויראת השם ועשה את כל התהליך בתפילה, ובתפילה היה לו אהבת השם באופן של רשפי אש, אבל זה היה עניין מיוחד בתפילה. אחרי התפילה אבל הלב שלו לא התהפך. כמו שהאלטער רבי יסביר בפרק הבא את העניין של ישן. אצל בינוני, גם כשהוא נמצא ברגעים של מה שאומרים אינספירציה, נמצא רגעים של התרגשות שהוא מתעורר ומתלהב והוא חי ויש לו, ויש לו התבוננות בגודל השם. הוא הצליח גם לקבל אהבת השם והלב שלו הוא-הוא-הוא שורף כרשפי אש באהבת השם, זה הנפש הבהמית לא השתנה. נפש הבהמית הוא כישן, באותו זמן אין לו שליטה, אין לו דעה כאילו, כאילו נרדם. אבל אחרי שעבר ההתרגשות של התפילה אז הוא יכול להתעורר. ולא רק שהוא יכול להתעורר, הוא גם מתעורר בפועל ממש והוא מתחיל לבלבל, ולכן אחרי התפילה, כשאין לו כבר את הרשפי אש, אהבת השם בהתגלות לבו כל היום, כי אם תוכו רצוף אהבה מסותרת, לא נש-- אין לו אהבה באופן של התגלות הלב. יש לו רק את

13:34 העניין של תוכו רצוף אהבה מסותרת שהיא האהבה הטבעית שבנפש של כל ישראל. יש את האות של תוכו רצוף אהבה. זה לשון של פסוק בשיר השירים, אה, שמדבר על אהבה. יש ביטוי תוכו רצוף אהבה. מה פירוש תוכו רצוף? רצוף זה כמו שאומרים בעברית רצפה. זה נמצא ברצפה, רצפה או כשאומרים, אה, לרצף את הרצפה שמים את ה-- מה ש-מה שמכסים את הרצפה. אז קוראים לזה גם בעברית, כן, מרצפים. זאת אומרת שזה מכסה את הרצפה. אז רצוף אהבה זה כאילו כיסוי, כיסוי דק. זאת אומרת הלב שלי לא מלא באהבה. הלב-- בתפילה יש זמן גם אצל הבינוני כשהוא עסוק עם התפילה והוא בהתעוררות, אז הלב שלו מלא אהבה. יש אש של אהבה, אבל אחרי התפילה אין את האהבה הזאת אבל נשאר כמו רצפה, נשאר קצת, יש איזשהו, אה, כיסוי של אהבה שזה נשאר אצלו, שזה בגלל האהבה הטבעית המסתתרת שיש בלב כל אחד מישראל. האלטער רבי יסביר הלאה בפרק י"ח, י"ט, בפרקים הידועים של התניא, שהאלטער רבי מסביר שבעצם כל יהודי יש לו אהבה טבעית לקדוש ברוך הוא, ולכן גם אחרי התפילה יש את האהבה הזאת שנשאר אצלו במשך כל היום וזה נותן לו כוח גם כן. כמו שהאלטער רבי ממשיך הלאה. ואזי, מה קורה באותו זמן? ואזי יכול להיות התגברות הרע בחלל השמאלי. ברגע שהבן אדם נמצא אחרי התפילה ואין לו אהבה כרשפי אש, יש לו רק את האהבה הטבעית, אז זה לא מספיק חזק כדי שלא יהיה התעוררות של תאוות, ולכן אחרי התפילה יכול עוד פעם להתעורר הסכלות, לחזור הרוח שטות עם כל מיני שטויות בראש, עם כל מיני דברים עכשיו זרים וערבוב דברים

15:39 לא טובים. ולהתאוות תאווה לכל ענייני גשמיות, אילו מה זה? בין בהיתר ובין באיסור חס ושלום. אבל בינוני גם כן יכול להיות אצלו תאוות. לא סתם תאוות, האלטער רבי אומר פה חידוש, לא רק תאוות היתר, אפילו תאוות איסור. הבינוני יכול להיות אצלו התעוררות של תאווה, עניינים של תאווה איסור. עוד מעט נראה איך זה מתאים, הרי אמרנו קודם שהבינוני הרי גם במחשבה הוא בעל הבית. אז איך יש לו תאווה? לא סתם תאווה, האלטער רבי אומר גם תאווה איסור. אז האלטער רבי יסביר את זה עוד מעט. אבל דבר ראשון אומר האלטער רבי בגלל שהאהבה היא לא אצלו במשך היום, היא לא מאירה אצלו בכל התוקף. זה הסיבה למה אחרי התפילה יכול להיות אצלו עניין של תאווה ורצון ומלחמה. לא רק על ענייני תאוות היתר אלא גם עניין תאוות איסור. האלטער רבי אבל מסביר, אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש חס ושלום. לא שיש לו תאווה שהוא הולך לעשות עבירה בפועל. הוא יכול לחשוב על העניין, אבל לא שחס ושלום ירצה לעשות את העבירה בפועל. עד כדי כך הבינוני לא שייך. זה מופרך אצלו לגמרי. אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים ליפול ולעלות למוחו לבלבלו מתורה ועבודה, כמאמר חז"ל: ג' עבירות שאין אדם ניצל מהם בכל יום, הרהורי עבירה ועיון תפילה וכו'. טוב, כאן צריכים להסביר בפרוטרוט מה זה אומר. מה פשט העניין הזה שהבינוני מצד אחד אתה אומר שהוא כן בעל הבית על המחשבה, דיבור ומעשה, ומצד שני אתה אומר שאף על פי כן יכול להיות אצלו עניין של תאוות ולא סתם תאוות היתר גם תאוות איסור, שזה מה כן ומה לא. הוא מביא על

17:30 זה מאמר חז"ל. מה הפשט במאמר חז"ל? שלוש עבירות אין אדם ניצל בכל יום. כן, אז הוא אומר הרהורי עבירה ועיון תפילה. אז הבינוני יש לו כן הרהורי עבירה. הרי לפני זה בפרק י"א האלטער רבי אמר שהרהורי עבירה זה רשע. הרהורי עבירה, קשים מעבירה, האלטער רבי הביא גם בפרק י"א, ושם האלטער רבי אמר שבן אדם של הרהורי עבירה זה רשע, רשע וטוב לו על כל פנים. אבל רשע. כאן האלטער רבי אומר שהוא נשאר בינוני. אז מה בדיוק ההבדל? ועוד כמה דברים שצריכים להבין. בעזרת השם נדבר על זה בשיעור הבא.