לחשוב או להרהר? - פרק י"ב - חלק ששי

00:01 ואנחנו פה בדף י"ז עמוד ב'. האלטער רבי אומר, כשנגיע לבינוני אז דיברנו שני עניינים. מצד אחד הבינוני הוא בן אדם ש... הוא בעל הבית על הגוף שלו, הוא בעל הבית על הגוף שלו, על כל איברי הגוף הוא שולט. מגיע למחשבה ודיבור ומעשה. אבל מצד שני, שלכן מגיע למחשבה ודיבור ומעשה, סור מרע ועשה טוב. אומרים על הבינוני לא עובר ולא יעבור. אבל מאידך גיסא, מצד מהות ועצם של נפש, זאת אומרת, ה-- אם נגיע לכוחות הפנימיים שלו, אז הוא עדיין, הוא לא צדיק. אדרבה, יש לו עדיין תאוות, ולא סתם תאוות. לא רק תאוות היתר, אפילו תאוות איסור. ולכן אחרי התפילה, כשאין לו כבר את כל המוחין דגדלות ואת כל האורות שהיו לו בעת התפילה, יכול עוד פעם לחזור, להתעורר אצלו כל מיני רצונות ותאוות, כאילו לא הסתלקו כלל. האלטער רבי מביא מאמר חז"ל פה: הרהורי עבירה קשים מעבירה, שאצל בינוני יכול להיות אצלו עניין של הרהורי עבירה, הקשים מעבירה, שיעלו לו למוח ולרצון. עוד הרבי מביא פה גם כן מאמר חז"ל בתור ראיה והוכחה שיכול להיות אצל הבינוני מצב של הרהורי עבירה. אז הוא מביא את המאמר חז"ל. הגמרא במסכת בבא בתרא: ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום, הרהורי עבירה, עיון תפילה וכולי. מה אנחנו רואים? המאמר חז"ל? המאמר חז"ל פה לא נאמר בשביל רשעים. ה-הגמרא מדברת על אדם, אדם הרגיל זה אדם הבינוני, והגמרא אומרת על הבינוני, על האדם הרגיל, שבחז"ל האדם הרגיל הוא אדם שהוא בעצם שייך, הוא בדרגת הבינוני, אומרת הגמרא על האדם הזה שהוא לא צדיק, אבל הוא גם לא רשע, הוא בינוני. ואף על פי כן

02:19 אומרים שאין אדם ניצול מהם בכל יום, הרהורי עבירה ועיון תפילה וכולי. אז רואים שגם אצל הבינוני יש מצב של הרהורי עבירה. כאן נשאלת שאלה מאוד פשוטה שעוד מעט האלטער רבי בעצמו יתייחס לזה. איך זה מתאים עם מה שאמרנו קודם שאצל בינוני לא רק שאין לו עבירות במעשה ובדיבור, אין לו גם עבירות במחשבה, וכאן הוא אומר שהבינוני יש לו הרהורי עבירה. אז סתירה מיניה וביה. אצל הבינוני יש עניין של מחשבה זרה או אין עניין של מחשבה זרה? האלטער רבי קודם אמר שהבינוני, מחשבה ודיבור ומעשה, גם מחשבה אצלו היא בשלימות. הוא בעל הבית גם על המוח, על המחשבה, וכאן הוא אומר שיש לו הרהורי עבירה. עוד מעט נדבר על זה, אבל יש פה שאלה אחרת. סתם שאלה מעניינת בדיוק בתניא, אבל זה נותן געשמאק בעניין עצמו גם. הרבי שואל למה האלטער רבי מביא עיון תפילה? מה נכנס פה עיון תפילה? האלטער רבי מדבר על עניין של מחשבה זרה, הרהורי עבירה. אז האלטער רבי צריך לכתוב הרהורי עבירה וכולי. לא, הרי יש שלושה דברים, ג' עבירות. הג' עבירות, הגמרא אומרת, זה הרהורי עבירה, עיון תפילה ואבק לשון הרע. אבק לשון הרע האלטער רבי לא מביא פה. למה לא מביא פה? כי האלטער רבי מדבר פה רק על עניין של מחשה-- של הרהור, של מחשבה, לכן זה לא מגיע לפה. אז למה הוא מביא עיון תפילה? שאלה פשוטה, מה פירוש עיון תפילה? מסתכלים במפרשים, הרי הגמרא בבא בתרא מחלקת שם בין הרשב"ם והתוספות. הרשב"ם אומר שעיון תפילה פירושו שהוא מעיין על התפילה שלו. כלומר, שאנשים מתפללים והם בטוחים שבגלל שהתפללתי הקדוש ברוך הוא חייב לענות לי. אם הוא

04:15 לא עונה לי אז הם, אז הם, אז הם כועסים או הם, הם מתחילים לחשוב כל מיני חששות וספיקות ועניינים. זה הפשט עיון תפילה. תוספות סבר, חולק על הרשב"ם. תוספות אומר שזה לא נקרא עיון תפילה כי לא, לא, לא. אין אדם ניצול בכל יום. איפה ראינו שכל יום כל האנשים חושבים על הדברים האלה? אז התוספות אומר מאוד פשוט, עיון תפילה הכוונה כפשוטה, כוונה בתפילה. שאנשים קשה להם לכוון בכל התפילה וזה דבר שאין אדם ניצול בכל יום. שאדם יוכל להתפלל את כל התפילה בכוונה זה לא דבר שמצוי, דבר מאוד מאוד קשה לפעול. על זה הגמרא מתכוונת. אז הרבי מסביר, אז אם ככה אפשר לומר שהאלטער רבי מתכוון לפירוש התוספות. האלטער רבי הרי מדבר פה על הבעיה שיש לבינוני, ומגיע לעניין המחשבה. הרי שהבינוני, בגלל שהנפש שלו עדיין לא מזוככת, יש לו עדיין נפש הבהמית בתוך הלב, אז לכן יש אצלו עניינים של הרהורים. יש אצלו תאוות והתאוות מגיעות למוח ונהיה מזה הרהורים. כן, אז זה מה שהאלטער רבי אומר: לא רק באמצע היום הרהורי עבירה, אלא גם באמצע התפילה. עד כדי כך זה קשה לשלוט על כוח המחשבה, שאפילו באמצע התפילה אומרת הגמרא שאצל בינוני עיון תפילה זה מהדברים שאין ניצול בכל יום. שמזה רואים, אז לכן הוא מביא את זה לפה, שהאלטער רבי רוצה להסביר עד כמה כוח המחשבה זה דבר שקשה לשלוט על זה. אז עכשיו נשאלת השאלה, אז אם ככה, אז מה? כמו ששאלנו קודם. אז הבינוני יש לו מחשבה זרה או אין לו מחשבה זרה? יש לו הרהורי עבירה? הרי אמרנו קודם שאין לו. אז זה האלטער רבי בא עכשיו לתרץ. ממשיך

06:09 האלטער רבי הלאה ואומר בדף י"ז עמוד ב', בשורה המתחלת "בכל יום", אומר האלטער רבי: רק שלזה מועיל הרשימו במוחין ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני. בגלל שהבינוני הרי התפלל, עכשיו הוא לא מתפלל ולכן עכשיו מתעורר אצלו היצר הרע והתאוות וכל העניינים. מחשבה זרה, תאוות איסור אפילו. אבל הרי קודם הוא התפלל, ומהתפילה נשאר אצלו רושם. יש רשימו. חסידים מדברים שיש מושג שנקרא רשימו בעבודה של התפילה, שזה שלמרות שעכשיו הוא לא בהרגש של התפילה, אין לו את ההרגשה שהיה לו בתפילה, אבל יש את הרושם. נשאר רושם, נשאר, נשאר את זה, את ההחלטה, ההרהור, ההרגש. כן, בן אדם כשהוא מתפלל מתעורר באהבת השם, ואז הוא עושה החלטה להתחזק ביראת שמיים, להתחזק בעבודת השם. אז אפילו שאחר כך ההרגש לא נמצא, אבל הרשימו, ההחלטה. אז זה פועל על האדם על כל היום שהוא יוכל לשלוט על המחשבה זרה. לזה מועיל הרשימו במוחין ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני. חוץ מהרשימו שיש לו מהתפילה, יש לו גם אהבה המסותרת. יש גם עניינים שמגיעים גם בלי עבודה מצד אהבה הטבעית המסותרת, שאנחנו נלמד מהפרקים הבאים בתניא. אז העניינים האלה נותנים כוח לבינוני להתגבר ולשלוט על הרע הזה, שלא יהיה לו שליטה וממשלה בעיר להוציא תאוותו מן הכוח אל הפועל. יש לבינוני בתכלית שליטה שהמחשבה זרה לא תבוא בפועל, להתלבש באברי הגוף. ואפילו, וזה העיקר, תקשיבו טוב מה שהאלטער רבי אומר פה, ואפילו במוח. שאלנו על עניין המחשבה. אפילו במוח לבד להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר חס ושלום ברצונו שבמוח, שיקבל ברצון חס ושלום הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח, כנ"ל. אז כאן האלטער רבי

08:34 אומר לנו בדיוק את התשובה על השאלה ונותן לנו את ההגדרה המדויקת מה בדיוק הבינוני כן ומה בדיוק הבינוני לא. האלטער רבי אומר, הרהורי עבירה הבינוני לא יכול לשלוט על זה. בינוני יש לו הרהורים, נופלים לו הרהורים. תאווה, תאווה, היתר, תאווה, איסור, מחשבה. אבל ברגע שהוא שם לב שזה הרהור, אז יש לו שליטה שההרהור הזה לא יישאר אצלו ברצון. כלומר, ישנם שני סוגים של מחשבות זרות: יש מחשבות זרות שבאות באופן אינסטינקטיבי טבעי, בלי רצון, בדרך ממילא. לא ביקשתי. זה עולה פתאום. ויש מחשבה זרה שבאה באופן של רצון. בן אדם יודע שזה דבר טוב, הוא ממשיך, הוא ממשיך לחשוב שמה, ממשיך ל-ל-להתעסק עם המחשבה הזאת, וזה ההגדרה של בינוני. ההגדרה של בינוני זה שבנוגע להרהור אין לו שליטה, עולים לו הרהורים, אבל ברגע שהוא שם לב שיש פה איזה עניין בלתי רצוי, אז האהבה שיש לו, האהבה המסותרת וגם הרשימו של התפילה שהוא עורר אהבת השם על ידי התפילה, זה נותן לו את הכוח להתגבר על ההרהורים האלה ולא לתת שההרהורים יהיו ברצון. ברגע שהוא שם לב שיש פה הרהור, אז מיד הוא דוחה את זה בשתי ידיים, שזה לא יישאר אצלו. יש עוד שכתוב בספרים קדמונים. אה, מגיעה למחשבה. יש כזה ביטוי כתוב בספרים, הרדיקי רבא[?] מביא את זה, שהמחשבה הוא הראי של הלב. כלומר, כוח המחשבה זה כמו מראה, ראי, mirror, espejo. מה זה? מה זה ראי? אתה עומד והפנים שלך, אין לך שליטה על זה. ברגע שאתה עומד מול הראי אז הפנים משתקפות בראי. אז כתוב בספרים, ספרי מוסר קדמונים, שהמחשבה הוא כמו הראי של הלב. אז ברגע שהלב יש לו תאווה, אז מיד

10:57 ה-ה-המחשבה כבר עושה תמונה, כאילו זה משתקף במחשבה בדרך ממילא. זה הרהורי עבירה שהבינוני לא יכול לעצור, כי מכיוון שהמחשבה היא הראי של הלב, אז ברגע שהלב יש לו תאווה, אז מהלב עולה למחשבה, אבל זה לא ברצון. ברגע אבל שהוא שם לב שזה נכנס לו למחשבה, אז אז האהבה והכול מה שאמרנו נותן לו את הכוח לזרוק את המחשבה, לא לתת שהמחשבה ייכנס. וזה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: אלא מיד בעלייתו לשם, שהתאווה עולה מהלב אל המוח, להתחיל להרהר, לחשוב, דוחהו בשתי ידיים. הוא דוחה את זה לגמרי. ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע. מיד שהוא שם לב שיש פה הרהור רע, הוא זורק ומסיח דעתו ואינו מקבל ברצון אפילו להרהר בו ברצון. זה שאינו מקבל ברצון, זה לא שהוא לא מקבל ברצון לעשות את ה-- ל-ל-לקיים, להביא את זה חס ושלום לעניין בפועל. אפילו להרהר, גם זה הוא לא נותן ברצון. כל שכן לא יש לו דעת לעשות זה חס ושלום או אפילו לדבר בו, כי המהרהר ברצון נקרא רשע באותה שעה, והבינוני אינו רשע אפילו שעה אחת. אז כאן אנחנו מקבלים, חבר'ה, קיבלנו פה עכשיו איזושהי הבנה מאוד, מאוד מ-מ-מיוחדת, נפלאה, והדבר הכי עמוק. מה בדיוק ההבדל בין רשע ובינוני? ההבדל בין רשע ובינוני זה לא במחשבה הראשונה, זה במחשבה השנייה. זה ההבדל. זאת אומרת המחשבה הראשונה הוא עדיין בינוני, אבל ברגע שהמחשבה הזאת ממשיכה הלאה, זה נקרא מחשבה שנייה. הוא ממשיך-- אז הוא הופך להיות לרשע. רצון או הכרח. מחשבה שבאה בהכרח זה קורה לבינוני גם כן, אבל ברגע שהוא שם לב, אז זה כבר הופך להיות ברצון ואז הוא נהיה רשע. אז

13:04 הבינוני, זה מה שהוא אומר. ההבדל בין בינוני ורשע, זה ההבדל: בינוני אינו רשע אפילו שהוא... הבינוני, אצלו מופרך כל עניין של עבירה. אז לכן ברגע שהוא שם לב שיש פה תאווה או יש פה מחשבה זרה, אז הוא מיד דוחה בשתי ידיים. אז שמה מתחיל ההבדל. אם אתה ממשיך להרהר בזה, אז זה רשע. אם אתה מפסיק להרהר בזה, מסיח דעת, אז זה בינוני. זה כל ההבדל בין בינוני ורשע. אני זוכר פעם שמעתי, פה בארגנטינה הגיע ר' לוי גרוס, עליו השלום. התוועד. שמעתי, סיפר הרבה סיפורים על הרבי, אבל הוא גם סיפר סיפורים עם חסידים. לוי זכה להיות ב-- כאילו מהתמימים הראשונים באמרי-- באמריקה, כשהפרידיקער רבי הגיע לאמריקה, אז הוא עוד זכר את החסידים הראשונים. אז הוא סיפר על חסיד שקראו לו ר' אברהם מאיאר אקסלרוד. הוא היה מהחסידים של הרבי הרש"ב והוא היה מהחסידים הראשונים שהגיעו לאמריקה, ואמרו עליו, שכך אמרו, שהפרידיקער רבי אמר שהרבי הרש"ב אמר, ואמרו עליו שהוא בינוני של התניא. ר' אברהם'לה, זה היה פלא. יהודי שגר באמריקה עם כל ההו־הא של אמריקה, ואף על פי כן הוא היה בינוני של התניא. זה היה בזה-- אז אמרו, יש עליו כמה, כמה סיפורים על עבודת השם שלו. אז לוי הכיר אותו. אז הוא אומר שפעם הוא התוועד על המידות. כן, זה מה שכתוב פה בתניא, אבל כשאומרים את זה מחסיד שריד, איך שהוא ביטא את זה, אז הוא אומר, דיבר לבחורים, התוועד עם הבחורים: בחור הולך למנהטן, מסתובב ב-ב-ברחוב ניו יורק, כן, אז הוא ראה משהו שלא, לא, לא, לא צריכים להסתכל. ראה משהו לא צנוע. זה, זה עדיין לא הבעיה. אם הוא, איך

15:06 אומרים, מסובב את הפנים שלו וממשיך להסתכל, שמה מתחיל כל הבלגן. שמה זה הבעיה. זה בעצם פשט התניא. זה שהוא נכשל באיזו ראייה, נו, אז זה, זה, זה, זה, זה טבע. זה מה שאומרים מהלב אל המוח. הוא בינוני, הוא לא צדיק. יש לו את התאווה שלו, אז הרצון שלו משך אותו. אבל אם אתה המשכת, שמה מתחיל כל ה-- שמה זה עניין של פריקת עול, זה ירידה במדרגות וזה מה שהאלטער רבי אומר פה. ההרהור עצמו, זה עולה, זה הטבע וממילא נהיה משהו, ולכן על זה אין לו שליטה. על כל פנים אחרי התפילה במשך היום. אבל ברצון זה שלו. על זה יש לו שליטה. עכשיו יש פה דבר מעניין. האלטער רבי אומר: מהו הכוח? מהו הכוח להתגבר על המחשבה זרה? אומר האלטער רבי, הכוח להתגבר על המחשבה זרה זה על ידי הרשימו שנשאר אצלו מהתפילה, יחד עם האהבה המסותרת. אז שואלים פה שאלה פשוטה: למה צריכים את הרשימו מהתפילה? הרי האלטער רבי אמר קודם, בעמוד הקודם האלטער רבי אמר, המוח שליט על הלב בטבעו ותולדתו. יש טבע של מוח שליט על הלב. אז למה אני צריך את הרשימו? הרי בגלל שהמוח שליט על הלב בטבעו. מה זה אומר? המוח שליט על הלב בטבעו פירושו שגם כשהלב יש לו תאווה, המוח יש לו שליטה על הלב. אז ברגע שהמוח אומר אני לא רוצה, אז גמרנו. המוח שולט על הלב. אז גם אם הוא לא יתפלל בעבודה, גם לא יתעורר אהבה ויראה, גם לא, גם בלי הרשימו של התפילה הוא יכול להיות בינוני, לא? למה צריכים את הרשימו? אז האלטער רבי פה משמע שלא מספיק

17:11 העניין של מוח שליט על הלב. צריך פה גם כן שבתפילה אתה תתפלל על זה, ושבמשך היום ההתעוררות של התפילה תמשיך ל-לפעול עליך על כל היום. מה ההסברה בזה? אז הרבי אומר פה ביאור יסודי, כי זה נוגע לעבודה שם. הרבי אומר: נכון, מתי אנחנו אומרים המוח שליט על הלב זה טבע, כמו שאמרנו, בטבעו ותולדתו? כשבמוח הדברים הם ברורים. המוח, יש לו דעת חזק, כשהמוח ברור אצלו שזה מה שהמוח רוצה, אז יש בשליטה כוח הרצון של המוח. במוח אני החלטתי שזה הדבר, אז המוח יש לו שליטה על הלב. במה דברים אמורים? כשזה רצון ברור במוח. כאן אבל מה קרה? כאן הרי קרה שהיה הרהור שעלה מהלב אל המוח. ברגע שהרהור עלה מהלב אל המוח, אז עכשיו המוח הוא כבר לא כל כך נקי. יש כבר במוח שתי דעות, אז זה כבר, אז כבר לא מספיק המוח עצמו. הוא צריך את הכוח של התפילה. לכן כל כך חשוב הרשימו של התפילה. זה נותן לו את הכוח שלא לקבל את ההרהור, ואז יש לו סתם מוח שליט על הלב. אבל כדי שיוכל להיות מוח שליט על הלב, כן, כי הלב כל הזמן שולח למוח מסרים הפוכים, אז כדי שהמוח יוכל להתגבר על הלב הוא צריך גם כן את הרשימו של התפילה. וזו נקודה מאוד מאוד חזקה. בקונטרס העבודה הרבי הרש"ב מדבר על זה מאוד מאוד חזק. כשאנחנו מדברים, למה בחסידות דורשים כל כך הרבה את העניין של עבודת התפילה? הרבי הרש"ב, קונטרס התפילה, קונטרס העבודה, כן, הוא דיבר כל הזמן על העניין של עבודת התפילה. מה כל כך חשוב העניין של עבודת התפילה? אז יש כאלה שחושבים שעבודת התפילה

19:11 זה כדי להתעורר באהבה ויראה. אתה רוצה לעבוד את השם לא רק בפיך אלא גם בלבבך, זה אהבה ויראה. בשביל זה יש תפילה, יש שם שמע ישראל, וזה מעורר אהבה ויראה, וכך כתוב בהרבה מאמרים. אומר הרבי בשם מסע עיידן, וזה מיוסד על מה שלמדנו פה עכשיו בתניא. העניין של עבודת התפילה זה נוגע לכל היום כולו. עיקר העניין בעבודת התפילה זה ההחלטה שבן אדם לוקח בתפילה על ההנהגה במשך היום. אצל חסידים היו אומרים: יש שלושה עניינים בתפילה, יש לפני התפילה, יש את התפילה ויש אחרי התפילה. לפני התפילה אתה הולך למקווה, אתה לומד חסידות, אתה מתבונן בחסידות, וצדקה, כל מה שיש לפני התפילה. התפילה עצמה זה התפילה, יראת שמים וכוונה, ומתעורר אהבת השם, יראת השם. אבל עיקר העניין זה אחרי התפילה. המטרה בתפילה זה כמו שכתוב בליקוטי תורה, תפילה זה חוט השדרה. כמו שחוט השדרה זה המעמיד, זה מה שעושה שכל הגוף, בלי חוט השדרה... אבל הרבי אומר בליקוטי תורה שהתפילה היא לא מצווה לכל הדעות, כמעט לרוב הדעות תפילה זה לא מצווה, זה דרבנן. איך יכול להיות שתפילה זה לא מצווה? שואל האלטער רבי. דבר כל כך חשוב כמו תפילה שלא יהיה מצווה. למה? אומר האלטער רבי כי המצוות זה רמ"ח איברים. כל מצווה זה איבר. התפילה זה לא איבר, זה, זה חוט השדרה. חוט השדרה זה הדבר שכל הגוף עומד עליו. התפילה זה לא התפילה עצמה, זה הרושם של התפילה. האלטער רבי קורא לזה רשימו. התפילה משאירה על הבן אדם רושם על כל ההנהגות. רשימו, כמו שהבחורים לומדים פה, כל הסוגיה של רשימו והסתלקות, ונגיע לליקוט... יראה, כמו שאומרים שרשימו זה הלם, זה לא. אבל

21:08 הרשימו הזה זה מה שנותן כוח על כל סדר היום שלו. זה המקור לכל ענייני... על דרך זה גם נוגע לעבודת השם. תכף אחרי התפילה אין לי את החיות שהיה לי בעת התפילה. אדם שהתפלל כמו שעל דרך הוא אומר, הוא התבונן והיה להתפלל עם גאנץ חיות, גאנץ פשטות, אבל אחרי התפילה זה מסתלק. אבל נשאר רשימו, והרשימו הזה זה מה שנותן כוח במלחמת היצר. כדי שבן אדם יוכל באמת להתגבר. כשמגיעים הרהורים רעים, מחשבות זרות, לא לתת שברצון, דחייה בשתי ידיים, אתכפיא סטרא אחרא. זה הכול בכוח הרשימו שנשאר בתפילה. וכמו שמוסבר אחרי זה בתניא בהמשך, בהמשך, בהמשך התניא, האלטער רבי אומר לנו שכשיש, שזה בעצם כל, כל הכוונה, הרהורים האלה שנופלים לאדם זה בשביל המטרה הזאת, שיהיה דחייה בשתי ידיים. פרק כ"ז. הרבי הרי אומר שבן אדם לא צריך להצטער, לא צריך להרגיש רע, להיכנס לעצבות ודיכאון. למה יש לי מחשבות זרות? למה יש לי הרהורים רעים? אבל הרבי מסביר בפרק כ"ז שהעצבות זה מגסות הרוח. אדרבה, יש לו לשמוח בחלקו. כל הסיבה למה הקדוש ברוך הוא עושה שהבן אדם הבינוני הוא עדיין לא מזוכך, וממילא יש לו הרהורים ונופלים לו רצונות ותאוות, זה כדי שיוכל לקיים את המצווה של ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. הוא יוכל להתגבר על הרצונות שלו, ובכל כפייה וכפייה, כל פעם שבן אדם דוחה בשתי ידיים את המחשבות וההרהורים, אז כל כפייה וכפייה, כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא לעילא. וזה, זה בעצם כל תכלית הכוונה של ירידת הנשמה למטה. אז על כל פנים, עד כאן מה שהאלטער רבי הסביר זה בנוגע לעניינים שבין אדם למקום. עניינים שבין אדם למקום, עניינים

23:20 שקשורים עם סור מרע ועשה טוב, מחשבה דיבור ומעשה. אז האלטער רבי הסביר לנו עד פה איך זה, מה זה בדיוק הנקודה של העניין בעבודת הבינוני, שהבינוני יש לו את העניין, כמו שאמרנו, בעל הבית'קייט, שליטה על הגוף, על איברי הגוף במחשבה דיבור ומעשה, שכל עניין שקשור עם עבודת השם זה אצלו בתכלס בתוקף. הוא שולט בשליטה באופן שלא יעבור ולא יעבור. זה הכוח שיש לבינוני, והכוח שיש לו זה משני דברים. הן מצד העניין של מוח שליט על הלב בטבעו, ובנוסף לזה יש, כמו שאמרנו, הארת ה' בעבודת השם מצד הארת הקדושה, שזה נותן לו כוח. יתרון האור מן החושך, שבדרך ממילא, על דרך זה הקדושה של נפש אלוקית שולטת על הנפש הבהמית באופן שבדרך ממילא. רק שבמשך היום, כמו שאמרנו, יכול להיות הרהורים, אבל ברצון זה בעל הבית של הבינוני. עכשיו בסוף הפרק האלטער רבי יתחיל לדבר על עניינים של בינו לבין חברו.