איך לשלוט על התאוות בקלות - פרק י"ב - חלק רביעי

00:00 כן, אנחנו אוחזים פה בדף י"ז, באמצע פרק י"ב. תראה, ופה מבאר את העניין של הכוח של הבינוני. איך הבינוני מצליח לשלוט על הגוף ועל כל האיברים של הגוף, מחשבה ודיבור ומעשה, ואף על פי שהוא לא מצליח להפוך את הנפש, את הלב. יש לו יצר הרע, יש לו תאוות. איך עובדים שני הדברים האלה ביחד? רואים שהנפש הבינוני, יש לו נפש בהמית, ונפש הבהמית גם כן בתוקפה בזמנים חוץ מזמן התפילה. אז הוא מתעורר, מתעורר לכל התאוות שלו וכו'. ואיזה כוח הבינוני יכול לשלוט? זו השאלה שאנחנו פה עכשיו, האלטער רבי בא לבאר. מהו הכוח שיש לבן אדם להתגבר, שבנוגע לפועל ייקח שליטה על המחשבה ודיבור ומעשה שלו, על הגוף שלו, על כל האיברים? אז זה האלטער רבי בא ואומר. נתחיל עוד פעם בדף י"ז למעלה, שורה שנייה: כי המוח שליט על הלב. הכוח שיש זה בגלל שהמוח יש לו שליטה על הלב, כמו שכתוב בר"מ פרשת פנחס. בתולדתו וטבע יצירתו. זה עניין שיש לכל בן אדם מצד התולדה. המוח שליט על הלב זה לא מדריגה. האלטער רבי הרי רוצה להסביר למה זה שייך לכל אחד. אנחנו הרי לומדים פה בתניא ספר של בינונים, והאלטער רבי רוצה להסביר שכוח זה, כל אחד בכוחו וביכולתו לעשות. שלהיות בינוני זה לא מדריגה ששייך רק לאנשים מיוחדים. כל אחד ואחד מאיתנו בכל רגע יכולים להפוך לבינוני. זה עניין שניתן לכל אחד. לכן האלטער רבי מדגיש שהעניין של מוח שליט על הלב זה דבר כזה שנמצא בכל בן אדם בתולדתו ובטבע יצירתו. ככה נולד הבן אדם וככה זה הטבע מצד טבע יצירתו. אז מכיוון שזה עניין טבעי מצד האדם, כך

02:21 בן אדם נולד בטבע, אז ממילא זה דבר שניתן לכל אחד ואחד. מה ניתן לכל אחד ואחד? שהמוח ישלוט על הלב. הרי אמרנו בפרק ט', האלטער רבי הרי אמר שההבדל בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית הוא שהנפש הבהמית, המקום העיקרי שלה זה בלב. והנפש האלוקית, המקום העיקרי שלה זה במוח. אז מכיוון שבטבע האדם המוח שליט על הלב, אז ממילא זה נותן לנפש האלוקית כוח לשלוט על הנפש הבהמית. אבל קודם כול האלטער רבי מסביר פשוט על פי טבע, גם בלי הנקודה של נפש אלוקית, גם מצד התכונה של מוח ולב מצד עצמם. בוא נקרא בפנים. אומר האלטער רבי: שכך נוצר האדם בתולדתו, שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו, שלא למלא משאלות ליבו במעשה, דיבור או מחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו אל ההיפך לגמרי. אז דבר ראשון האלטער רבי בא ואומר שזה עניין טבעי שנמצא אצל כל אדם. כמו שאמרנו, דבר ראשון האלטער רבי מדבר מצד טבע השכל ששולט על המידה, שזה עדיין לא קשור עם עניין אלוקי. זה קשור עם תכונת האדם מצד הטבע של מוח ולב. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, כמו שאנחנו יודעים, ההבדל בין אדם לבהמה. שבבהמה המוח והלב נמצאים באותו מקום בגשמיות, באותו שטח, באותו, באותו גובה. הבהמה, הראש שלה נמצא באותו מקום שהלב נמצא פחות או יותר. רק את האדם, כמו שהרבי כותב ב"היום יום", הקדוש ברוך הוא ברא אותו באופן שהראש למעלה והגוף למטה. זאת אומרת שהמוח נמצא למעלה, שזה אומר ברוחניות העניינים כי הטבע של האדם זה שהמוח יש לו שליטה על הלב, וזה עניין טבעי שהקדוש ברוך הוא עשה את זה ככה. למה זה הטבע

04:25 ככה? אנחנו נלמד בהמשך התניא. האלטער רבי יסביר בפרק נ', סליחה, בפרק נ"א. האלטער רבי מסביר שבגלל שהנפש, כשהיא נכנסת לגוף, אז זה באופן שקודם כול הנפש מתלבשת במוח, ואחר כך מהמוח זה מגיע ללב. זאת אומרת, הסדר העניינים: איך שהנפש יורדת לאדם, אז כל התרי"ג כוחות הנפש נמצאים במוח, ומשם אחר כך זה מתפשט. אז זה גם כן מציאות בטבע האדם, שזה שייך גם, צריך להיות גם אצל עם ישראל, כי זה טבע אדם. אלא מה? בגלל שהגוי, בטבע היא נפש הבהמית בעל הבית עליו, אז לכן אצלו זה באופן אחר. אבל אם אנחנו מדברים מצד טבע אדם באשר הוא אדם, המוח יש לו כוח לשלוט על הלב. ולכן גם אם הלב מלא תאוות, גם שמצד הלב יש לי כל מיני רצונות אחרים, יש לי יכולת להשתמש עם המוח שלי, והמוח יכול לקחת שליטה על התאוות של הלב ולעשות לא מה שאני מתאווה אלא מה שצריך לעשות. וזה אפילו בעניינים בלי קשר לקדושה. זה מצד מעלת השכל. בן אדם יש לו שליטה. מוסיף האלטער רבי ואומר עוד יותר: ובפרט אל צד הקדושה. וזה גופא, מדברים פה לא סתם מוח. מדברים פה על הנפש האלוקית שבמוח. אז יש פה מעלה של קדושה לגבי קליפה. אז חוץ מהמעלה שהמוח יש לו שליטה על הלב מצד הטבע, יש משהו מיוחד שמוח, הרי נמצא הנפש האלוקית, וממילא מדובר על קדושה. אז כשמדובר בעניין קדושה, אז שמה יש עוד יותר כוח מצד האור האלוקי שמאיר במוח. אז יש פה לא סתם כוח של שכל, כוח של אדם, כוח של מעלת השכל. יש פה גם כוח

06:27 של אלוקות. הנשמה שבמוח, יש בה כוח אלוקי, ומצד הכוח האלוקי יש לבן אדם את היכולת להשתלט על המידה של הלב. אז זה שני עניינים שהאלטער רבי אומר פה, ובפרט בצד הקדושה שמדברים בנוגע לצד הקדושה. אז יש פה עוד יותר כוח, כדכתיב: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". אבל העניין הזה של השליטה שיש לקדושה, שלצד הקדושה יש לה כוח יותר חזק מהקליפה, שלכן קדושה יכולה להתגבר על הקליפה. לכן המוח, ששם נמצאת הנפש האלוקית, יש לו שליטה על הלב, הנפש הבהמית מצד ה... של הקליפה. זה אומר שלמה המלך בקהלת. מה אומר שלמה המלך? "וראיתי". מה אני ראיתי? "שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". שלמה המלך בא ואומר, קהלת, חכמה. שלמה המלך היה החכם מכל האדם. הוא בא ואומר: אני ראיתי, התבוננתי וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כי חכמה יותר חזקה מהסכלות, יותר גדולה, יותר גבוהה, יותר נעלית. יתרון החכמה מן הסכלות, הטיפשות, כמו שהאור יש לו יתרון על החושך. עכשיו, כשאתה לומד את הפסוק הזה בפשטות, אז הפסוק הזה, אין לו בכלל... בשביל זה צריכים שלמה המלך? מה כאן הגרויסע חכמה? כל בן אדם, אפילו הבן אדם הכי טיפש, יודע את זה. ובכלל, מה עוד אומרים? כמו שהאור יש לו יתרון לגבי החושך, אותו דבר החכמה יש לה יתרון לגבי הסכלות. דרך כלל, כשיש משל זה כשיש בעיה עם הנמשל. זה מין נמשל שאנחנו לא יכולים להבין את זה לבד. צריכים משל, שהמשל יסביר את הנמשל. מה לא מובן ביתרון החכמה מן הסכלות בלי, בלי משל? מה יש יותר במשל מאשר הנמשל? כמו שכל ילד קטן יודע

08:34 שחוכ-- אור זה יותר טוב מחושך, אז כל ילד קטן יודע שחכמה יותר טוב מסכלות. זה, זה, זה לא, לא, לא צריכים את זה בכלל. מה, מה שלמה המלך ראה פה? מה כאן העניין? אז מה מסבירים המפרשים? שמדברים פה לא על חכמה וסכלות סתם, חכם לגבי טיפש, הוא מדבר קדושה וקליפה. זה עוד, זה משהו יותר עדין. שהחכמה, החכמה מן הסכלות, חכמה הוא מתכוון קדושה, סכלות הוא מתכוון לקליפה. קורא ליצר הרע מלך זקן וכסיל. שלמה המלך הרי בקהלת מדבר על היצר הרע. הוא קורא לו מלך זקן וכסיל, כשמדבר על היצר הטוב הוא קורא לו ילד חכם ומסכן. אז יש יתרון לחכמה מן הסכלות. הנפש האלוקית יש לה מעלה לגבי, שבאה מן הקדושה לגבי קליפה, זה כיתרון האור מן החושך. אבל זה עדיין גם כן לא מובן מה, מה כאן הגרויסע חידוש? גם זה דבר פשוט שקדושה יותר טוב מקליפה, שחכמה יותר טוב מסכלות וקדושה מקליפה. מאי קא משמע לן? אז זה בא האלטער רבי פה, פה בא האלטער רבי ונותן פה ביאור. זה כאן ההמשך בתניא. אומר האלטער רבי: "פירוש". האלטער רבי בא לבאר מה הפסוק בא להגיד. שלמה המלך לא בא להגיד, סתם לדמות, להגיד שכמו שאור יותר טוב מחושך אז חכמה יותר טוב מסכלות או קדושה יותר טוב מקליפה. זה לא החידוש שלו. זה שהוא מדמה זה אחד לשני, זה להסביר באיזה אופן אנחנו מדברים. זה מה שהוא רוצה להגיד. יתרון האור מן החושך אומר לא רק שאור יותר טוב מחושך, זה אומר שאור יש לו כוח להתגבר על החושך. בוא נראה בפנים. "פירוש". זה לכן האלטער רבי מוסיף פה "פירוש". כמי

10:28 שהאור יש לו יתרון ושליטה. הפשט "יתרון האור מן החושך" זה לא הכוונה, מדברים סתם אדוונטג', מעלה, זה יותר טוב מזה. לא, לא, זה לא החידוש של שלמה, אלא פירוש "יתרון", הכוונה יתרון כוח, שהאור יש לו עניין מיוחד שהוא בעל הבית על החושך. "שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו מאליו וממילא". זה החידוש של שלמה המלך, שאנחנו רואים בנוגע לאור וחושך. אור וחושך זה שני הפכים. בדרך כלל כשיש לך שני הפכים, שני אנשים ששונאים זה את זה, שני מלכים שרבים זה את זה, שתי מדינות, שני עמים. כשיש שני דברים שאחד לא מסתדר עם השני אז יש מלחמה. "ולאום מלאום יאמץ", כמו שלמדנו קודם. יש מלחמה, זה מתגבר, זה מתגבר, עד ש-- עד שמישהו מנצח. באור וחושך זה לא עובד ככה. האור לא נלחם עם החושך, האור יש לו יתרון. זה מה שהוא אומר. יש לו שליטה על החושך. האור הוא בעל הבית על החושך. יש לך מקום חשוך? ברגע שנכנס אור לאותו חדר, האור לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלהיות שמה. ברגע שהוא נמצא אז בדרך ממילא הוא נהיה בעל הבית. מעט אור דוחה הרבה חושך. זה שני דברים. דבר ראשון, בכלל שאור הוא בעל הבית על החושך באופן שבדרך ממילא, בלי מלחמה. ברגע שהאור נמצא אז החושך בורח, ובזה גופא עוד עניין, שמעט אור דוחה הרבה חושך. שכל זה, זה יתרון שיש באור לגבי חושך. אז זה אומר שלמה המלך: "וראיתי" שגם קדושה וקליפה עובד גם באותו אופן. קדושה וקליפה, חכמה לגבי סכלות, זה גם באותו אופן שהחכמה הוא בעל הבית על הסכלות. הקדושה

12:28 הוא בעל הבית על הקליפה. הנפש האלוקית היא בעל הבית על הנפש הבהמית. הוא לא צריך להילחם איתו. ברגע שהאור של הנפש האלוקית מאיר באדם, כלומר ברגע שהבן אדם במוח שלו נותן שייכנס האור של הנפש האלוקית, הרצון של הנשמה, הוא מחליט שהוא רוצה שהחיים שלו יתנהלו על פי הרצון של הנפש האלוקית, אז הוא נותן לנפש האלוקית, לאור של הנפש האלוקית, להאיר באדם, אז בדרך ממילא, כאשר מעט אור מן החושך, טיפה מעט אור, קצת אור של הנפש האלוקית, הוא דוחה הרבה מן החושך של הנפש הבהמית. זה מה שהאלטער רבי אומר, שכמו שבנוגע לאור אנחנו אומרים ככה, כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי, כמאמר רז"ל, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וכולו. איפה אנחנו יודעים שהקליפה נקרא סכלות? איפה מוצאים את העניין של סכלות בנוגע לנפש הבהמית? אז זה המאמר חז"ל. שעל זה הרבי מביא בסוגריים שכל עניין של חטא ועוון אצל האדם, כל העבירה זה אך ורק בגלל שנכנס בו רוח שטות. זאת אומרת שבעצם כל עניין של נפש הבהמית קשור עם סכלות, עם שטות. אם בן אדם היה חי על פי שכל אז הוא לא היה רוצה להתרחק מאלוקות. האלטער רבי עוד יחזור לזה בפרקים י"ח, י"ט. הרי האלטער רבי יסביר בפרקים הבאים למה, מה ההסברה בזה, אבל על כל פנים אנחנו מבינים שהקליפה במהותה זה גדר של רוח שטות, סכלות. הקדושה במהותה זה חכמה. אז אומרים שזה פועל באותו אופן, שברגע שמאיר האור של הנפש האלוקית, מעט אור דוחה הרבה מן החושך, מפני החכמה שבנפש האלוקית שבמוח אשר

14:14 רצונה למשול לבדה בעיר. מה הנפש האלוקית הרי רוצה? הנפש האלוקית, הרצון שלה, כמו שאמרנו בפרק ט', שהנפש האלוקית הרי יש לה ברור שהיא רוצה אלוקות, והיא רוצה שהאלוקות יהיה בעל הבית היחיד בכל המציאות של האדם. מפני החכמה שבנפש האלוקית שבמוח אשר רצונה למשול לבדה בעיר, להיות הבעל הבית היחיד לבד, שלא יהיה שום עניין חוץ מהאלוקות. באלוקות אין מקום למשהו שהוא לא אלוקות. יש בזה פרטים. הבחורים לומדים את זה עכשיו פה במאמר של הלילה גם כן. המאמר בעטר"ת שם מדבר על אותו עניין. ובנוגע לנפש האלוקית, ההבדל בין נפש האלוקית לנפש הבהמית: הנפש האלוקית, או אלוקות בעצם מהותה, הוא אף פעם לא הולך לאיך אומרים ל-- זה אינ'ט רע, הוא אף פעם לא יוותר. הוא יכול להיות בגלות, יכול להיות בשבי, אבל הוא אף פעם לא יהפוך לרע, חס ושלום. הנפש האלוקית, אצלו הנוכח ברור אצלו, ליגט אצלו, מאיר שהאלוקות זה דבר יחיד, ולכן מה הרצון שלו? הרצון של נפש האלוקית זה להיות הבעל הבית לגמרי על הבן אדם לבדו. למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלושה לבושיה וכל הגוף כולו, שיהיה מחשבת דיבור ומעשה תרי"ג מצוות התורה. אז הנפש האלוקית רוצה להיות בעל הבית על הגוף. אמרנו קודם שזה העניין של נפש האלוקית, יש לו מלח-- הוא, הוא המטרה שלו זה להיות בעל הבית על הגוף. אבל באיזה אופן? באופן שאין שם מקום למשהו אחר. ולכן ברגע שאתה נותן שהנפש האלוקית יפעל, שהרצון של הנפש האלוקית יאיר, אז יש לו כוח עצום להתגבר על כל השאר, סכלות, הטיפשות של הנפש הבהמית, באופן

16:05 שבדרך ממילא מעט אור דוחה הרבה מן החושך. מה בדיוק מעט אור פה בעבודה? מעט אור הכוונה, הרבי מסביר בביאורים שהכוונה היא מצד ירידת הנשמה למטה. הנפש האלוקית בעצם מהותה, אז ודאי איך שהנפש האלוקית לעצמה מאירה אצלה אין הגבלות. אבל הנפש האלוקית ירדה לעולם וירדה לגוף, מתלבשת במוח הגשמי, ועל ידי זה הנפש האלוקית מצטמצמת לפי ערך הגוף, לערך כלי הגוף. אז ממילא זה רק מעט. הוא כבר לא בתוקף כמו שהנשמה למעלה. כמו שלמדנו גם כן, מוסבר במאמרים את כל העניין של נר, נר, איך קוראים לזה שמה? אור החמה. אור המאיר את החושך. שכאשר צריך להאיר את החושך אז האור עצמו הופך להיות ל-לחשוך. זה מאבד את ה... ואף על פי כן, בגלל שהוא אור, יש לאור תוקף כוח להתגבר על החושך, ואור דוחה חושך. אז ממילא זה הביאור מאיפה יש לי כוח להיות בינוני? מאיפה יש לבן אדם את הכוח להיות בעל הבית על המחשבה דיבור מעשה, על הגוף, נפש הבהמית? אז יש פה שני פרטים. נקודה אחת זה בגלל שמוח בכלל שליט על הלב. זה טבע האדם שברגע שבן אדם רוצה להיות בן אדם, לחיות כמו בן אדם, האדם באשר הוא אדם, אז יש לו את היכולת שההחלטות של המוח ייקחו שליטה על המציאות שלו. בן אדם בא אומר: אני לא יכול, לא יכול, יש לי תאווה, לא יכול להתגבר. יש היום בעולם את המציאות: אנשים יש להם כל מיני התמכרויות וכל מיני דברים. אני לא יכול להתגבר, יש לי תאווה, אני לא, זה יותר חזק ממני. אבל זה לא נכון, זה שקר. אם הוא בן אדם אז יש לו את היכולת. דבר ראשון

17:55 מצד עצם טבע האדם, כי מוח בטבע הוא בעל הבית על הלב. אז למרות שהלב שלך יש לו שורף עם כל התאוות והדברים הכי נמוכים, אבל המוח יותר חזק. אז אם אתה מחליט שהמוח ישלוט על המציאות שלך, יש לך יכולת לשנות את כל המציאות. זה מצד עצם עניין של מוח שליט על הלב. וכל שכן מצד זה שבמוח נמצאת נפש אלוקית, אז קדושה יש לו מעלה, מעלה עצמית מצד האלוקי שבו. אז במאמר, במאמר, במאמר של, של מהות פשוט עוצמת. מעלה נפלאה. שמה הרבי [?] מביא גם כן את העניין, את הקשר לעניין הזה, הכוח של הנפש האלוקית להתגבר על הנפש הבהמית. שם הוא מביא את העזות, שזה מצד המעלה של יחידה שיש רק בקדושה, שאין בקליפה, שזה, דאָס הייסט, מסביר למה שכתוב פה בתניא. כבר אמרנו פעם, האלטער רבי בתניא לא מדבר על יחידה. אין את, אין את הסגנון הזה בתניא, זה במאמרים שאחרי זה. בתניא לא מדובר על יחידה. כל העניין הזה לא מוזכר. אבל בחסידות מסבירים שיש מעלה בנפש האלוקית שאין בנפש הבהמית, שהנפש האלוקית יש לה יחידה, שלנפש הבהמית אין לה יחידה. בבואה, בבואה דבבואה, מקיף דמקיף. היחידה לא קיימת בקליפה, שזה בעצם העזות, שאלוקות עניין עצמי, זה הקשר יחידה לאלוקות האמת, ואי אפשר בלי אלוקות. ההרגש הזה של אלוקות, המציאות האמיתית, התקשרות עצמית יש רק בקדושה, אין בקליפה. וקליפה יכול להיות תאווה, זה יכול להיות גם כן חיה, חיה, שחיה זה רצון, ורצון וכל התוקף רצון של מה לא מאתנו, שאפילו שעל פי שכל הוא מבין שזה לא טוב ושזה מזיק לו ושזה מקלקל את הבריאות וכולי, אבל הוא, אבל, אבל, אבל,

19:48 אבל הרצון יותר חזק. אבל רצון לא יחידה. יחידה זה יש רק בקדושה. ולכן הרבי שם אומר, טבע ישראל עזים שבאומות. בני ישראל נקראים עזים שבאומות. בחינת עזות שיש בישראל מתכוונים לכוח הזה. עזים. יש כוח ליהודי, כוח עצמי שיכול להתגבר על כל תאוות הנפש. פה האלטער רבי בתניא מדבר את זה בסגנון יותר פשוט. עוד פעם, מצד מוח שליט על הלב, ועוד יותר מצד העיקשות שבנשמה, שיש לו כוח שהעיר די חישב, ולכן מצד האלוקית הזאת יש לו שליטה להתגבר על כל הכוחות, להתגבר על המחשבה דיבור ומעשה בפועל. אבל עדיין לאו דווקא שיכול להתגבר על הלב, זה מה שאנחנו נלמד עוד מעט. זה יותר קשה, שזה צריכים הרבה יותר עבודה, כמו שאדמו"ר הזקן הסביר בהמשך הפרקים. ונגיע לכללות העניין הזה שמדברים פה, של מוח שליט על הלב. אז יש את הסיפור המפורסם שחסידים מספרים. הרבי הריי"צ מספר בעצם. ר' משה מייזליש, שהוא היה מחסידים הגדולים של אדמו"ר הזקן. הוא דיבר צרפתית, הוא למד לפני זה בצרפת. בקיצור, היה מלומד. אחרי זה הוא התקרב לחסידות והוא נהיה מגדולי החסידים. יש לו כאן משפחה פה בארגנטינה, הנכדים הגובונים. אז הוא היה, אה, מרגל של אדמו"ר הזקן כשהייתה מלחמה של נפוליאון. אדמו"ר הזקן שלח אותו לרגל, היה מרגל והוא עשה הרבה. הוא עזר לרוסיה, ונפוליאון נכנס באיזו פעם במקום היו שמה שרים חשובים ביותר והם ניהלו את ה-- את המלחמה. ישבו ותכננו כל מיני תוכניות והוא היה שמה, ר' משה מייזליש, ונכנס נפוליאון, הוא חשד בו והוא נגע לו בלב. נגע לו בלב, ור' משה מייזליש הצליח להיות קר, כאילו שום דבר לא קרה, ובזכות זה הוא ניצל. זה היה פשוט

22:11 רגע. בן אדם רגיל לא יכול לעשות את זה. תתאר בן אדם, אתה נמצא במקום סכנה ממש ומגיע נפוליאון ונוגע-- כאילו הלב שלך מתחיל לדפוק, אתה משתגע. הוא הצליח להשתלט על זה. אחרי זה הוא הסביר שזה הוא למד מהתניא, שאדמו"ר הזקן אמר מוח שליט על הלב. הוא לקח את זה בעבודה וזה פעל אצלו גם בגשמיות. אז כמו שאמרנו, זה לא רק עניין רוחני. גם בגשמיות זה עזר לו. המוח שליט על הלב, אז הוא הצליח להתגבר על ה-- על ה-- על הפחד, ובחוץ לא היה נראה שום פחד. עכשיו מאוד מעניין הדיוק לשון שאדמו"ר הזקן אומר שליט. עולה, הדיוק לשון שאדמו"ר הזקן אומר שליט, מוח שליט על הלב. למה שליט? למה? מה הגדר של שליטה? כי המילה שליטה זה נראה כמו בכוח. כי השכל זה לא עובד בכוח. אמרנו, כמו דוחה חושך. למה זה נקרא שליטה? עכשיו הביטוי הזה שליטה זה לא-- זה לא מתאים בו. המוח פועל על הלב, הוא משנה את הלב, הוא מזכך את הלב. למה אדמו"ר הזקן אומר שהוא שליט על הלב? אז זה בעצם צריך ביאור ארוך. אבל הנקודה על פי חסידות זה מכיו-- הרי מדברים פה על בינוני. הבינוני הוא לא הופך את הלב. הלב עדיין נשאר עם רצונות. זה רק שההתבוננות שבמוח והרצון שבמוח יש לו את היכולת לשנות את הלב בנוגע לפועל. לכן זה נקרא בגדר שליטה. אז בלשון החסידות זה נקרא שסוף כל סוף זה עוד של אתכפיא. הוא לא אצל צדיק, הוא-- הוא-- המוח לא רק שולט על הלב, המוח הופך את הלב לגמרי. ועשה לבו נאמן לפניך, לבו בשתי לבבות, שהלב שלו נהיה לגמרי לגמרי חלק, דבר אחד. ליבו ברשותו בלשון התניא

24:15 בפרק י"ז. אצל בינוני זה לא ככה. הלב בעצם עדיין נשאר, אלא מה? המוח שבראש משכנע אותו. אז זה סוף כל סוף בדקות נקרא עדיין עניין של אתכפיא, ולכן קוראים לזה שליטה. זה לא שהוא השתנה ממהות למהות. זה איכות גדולה וחסד. אבל זה נקודת העניין שאדמו"ר הזקן מסביר פה.