הסוד של עבודת התפילה - פרק י"ב - חלק שלישי

00:00 אנחנו אוחזים פה באמצע פרק י"ב. האלטער רבי פה ב-- הרי לא היה לנו זמן בשיעור הקודם לבאר. קראנו את זה בפנים ולא הסברנו. האלטער רבי פה מסביר מה קורה בזמן התפילה בקשר לבינוני. פרק י"ב זה הפרק שהאלטער רבי מסביר המהות של בינוני. האלטער רבי אמר שבינוני הוא בן אדם שמצד אחד אז "לא עבר עבירה ולא יעבור", כמו שהסברנו. זאת אומרת שהוא נמצא עכשיו במעמד ומצב שהוא כל כך קשור לקדוש ברוך הוא בצורה כל כך חזקה שכל עניין של חטא ועוון זה מופרך אצלו לגמרי. "לא עבר עבירה ולא יעבור." הנה אז בנוגע למעשה בפועל, מחשבה דיבור ומעשה, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, אז הנפש האלוקית היא הבעל הבית היחיד, אבל עדיין הוא רק בינוני. למה? כי בנוגע לכוחות פנימיים, מהות ועצמות הנפש, שזה העשר כוחות הנפש, אז אין לו שליטה על זה לגמרי. יש מלחמה. כן, זה הנקודה. אבל האלטער רבי פה אומר שיש איזה זמן שהבינוני הוא גם כן, בנוגע לכוחות פנימיים יש לו שליטה וממשלה, שזה ממילא זמן התפילה. זאת אומרת שיש זמן ביום שאפילו הבינוני יכול להיות בדוגמה לצדיק, עד כדי כך שזה ממש יהיה קשה להבין מה בדיוק ההבדל בין הצדיק והבינוני בשעת התפילה. בעזרת השם בהמשך אנחנו נבין מה ההבדל, אבל בפועל יש זמן שהבינוני מצליח להפוך גם את המוח והלב שלו, גם את השכל והמידות, גם את הכוחות פנימיים שיהיו כולו להוי'. האלטער רבי מסביר שבעיקר זה העניין של זמן של קריאת שמע, כי קריאת שמע זה הזמן שבו יהודי מעורר את האהבה לקדוש ברוך הוא, וזה עיקר המטרה של קריאת שמע. שעל ידי ההתבוננות באחדות הוי' אדם מתעורר

02:04 באהבה של "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך." זה כתוב גם בנוגע לבינוני. והאהבה הזאת מביאה אותו לגשמאק, לחיות, לדבקות, לרצות לקיים מצוות כדי להיות דבוק, כמו שכתוב בקריאת שמע. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך." ואיך אני מבטא את האהבה? "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום." זה התורה והמצוות, תפילין ומזוזה. כל מה שכתוב בהמשך, בהמשך קריאת שמע. זה העניין של קריאת שמע. אבל אנחנו הרי אומרים חוץ מקריאת שמע יש גם ברכות קריאת שמע. זה האלטער רבי פה אומר, מה העניין של ברכות? קריאת שמע עצמו זה לעורר את האהבה. מה העניין של ברכות קריאת שמע? אומר האלטער רבי, ברכותיה שלפניה ולאחריה שהן דרבנן, הן הכנה לקיום הקריאת שמע. מה המטרה של ברכות קריאת שמע? זה הכנה לקיום הקריאת שמע, כמו שקוסמו כמאכל. וזה צריכים להבין מה זה אומר. מה הפשט של ברכות קריאת שמע? זה הכנה לקיום הקריאת שמע. עכשיו, בדרך כלל אנחנו יודעים שלכל מצווה יש ברכת המצווה. יהודי נוטל ידיים, הוא אומר קודם "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים." מניח תפילין, אומר "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין." כל מצווה יש את הברכה שלפניה. מה בדיוק העניין של הברכה? אנחנו יודעים שברכה זה מדרבנן. זה מהשבע מצוות דרבנן. מדאורייתא צריכים לקיים מצווה, רבנן כי תיקנו אחד מהעשר-- מהשבע מצוות דרבנן עניין הברכות. למה חכמים אמרו לעשות ברכות? אז מוסבר בחסידות. כי בעצם ברכה, יש את עצם המצווה, שזה לקיים את הרצון של השם. יש אבל את ההמשכה שנמשכת על ידי המצווה. כל מצווה ממשיכה המשכה של אלוקות. זה הרי המטרה של המצוות. מצווה לא שצריך איזה חיוב, הכוונה במצווה זה שעל ידי

04:08 המצווה יהיה המשכה של אלוקות בעולם. נר מצווה ותורה אור. המצוות פועלים נר, כמו נר שמביא אור. העולם הוא עולם החושך התחתון, והמצוות עושים את המשכה של אלוקות בעולם. כדי שיהודי יוכל להמשיך אלוקות בעולם, שההמשכה של המצווה תהיה בגילוי, שזה לא יישאר בהעלם, בשביל זה חכמים תיקנו ברכות. זה מוסבר בכל המאמרים שמסבירים עניין הברכות. כדי שההמשכה תהיה בגילוי. לפעמים יכול להיות שאתה עושה המשכה, אבל ההמשכה נשארת בהעלם. על דרך כמו שמסביר רבי חיים ויטאל שלפעמים אתה אומר, אתה בונה בית, אבל אין אור בבית. יש בית, יש הכל, אבל חסר שמה אור. חסר שמה גילוי. הכוונה של המשכה של אלוקות זה שזה לא יישאר בהעלם, שזה יהיה בגילוי, וזה הכוח שיש בברכות, וזה מה שחכמים תיקנו. חכמים רצו לתת ליהודי את האפשרות שהעניין שהוא פועל על ידי המצווה, שזה יבוא בגילוי, ולכן הם תיקנו ברכת המצוות, ולכן זה נוסח הברכות. ברוך אתה הוי' אלוקינו מלך העולם. אם אנחנו מתבוננים בלשון, בנוסח הברכות, אז בפרט על פי חידושי החסידות אנחנו מבינים שזה התוכן של הברכות. ברוך זה מלשון המשכה, אתה זה עצמות, הוי' זה סובב כל העולמים, אלוקינו זה מלך כל העולמים. זאת אומרת ממשיכים מהעצמות דרך כל סדר ההשתלשלות, מלך העולם, עד שזה נמשך פה למטה בעולם הזה הגשמי, ועל ידי הנחת תפילין נמשכת המשכה שקשורה עם תפילין, ועל ידי נטילת ידיים ההמשכה של נטילת ידיים. עכשיו מגיעים לקריאת שמע, רואים דבר מעניין. בקריאת שמע לא אומרים ברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע." אין כזה ברכה. זה לא נוסח הברכה. מה הברכה

05:59 ברכות של קריאת שמע? אז החכמים תיקנו בשחרית שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערבית שתיים לפניה ושתיים לאחריה. יש שבע ברכות שאנחנו אומרים בקשר לקריאת שמע. בבוקר אומרים שלוש ובלילה אומרים ארבע. שבע ביום הללתיך. הגמרא לומדת כי השבע ברכות חכמים תיקנו בשביל קריאת שמע, אבל לא כתוב שמה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו. מה זה קשור לקריאת שמע? אז זה מה שהאלטער רבי אומר, שזה הכנה לקיום הקריאת שמע. הכוונה של חכמים, מכיוון מה אמרנו? מה העניין? מה הכוונה של קריאת שמע? זה, זה, זה. מזה חכמינו צריך ללמוד איך צריך להיות ב-- איך מסבירים את החסידות. על כל פנים. אז מה כאן העניין? העניין הוא שקריאת שמע, המטרה של קריאת שמע זה לעורר אהבת השם. מה שאמרנו. הבינוני, כל יהודי שמגיע לקריאת שמע, המטרה של קריאת שמע זה ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. שיהודי יתעורר באהבת השם. כדי להגיע לאהבת השם למדנו בפרק ט' שהאהבת השם מתעוררת על ידי התבוננות. ככה זה טבע העולם. על ידי ההתבוננות הוא מעורר אהבה. אז ממילא צריכים, צריכים, צריכים, צריכים חומר במה להתבונן. שמע ישראל זה רק פסוק אחד ו״ואהבת״ שני פסוקים. אז החכמים ראו. כמו שמבואר ומסביר בליקוטי תורה בשיר השירים. פעם היה מספיק פסוק אחד, בן אדם אומר שמע ישראל, מתעורר באהבה. לא צריך יותר מזה. אבל במשך הדורות חכמים ראו שכדי שיהודי יתעורר באהבה הוא צריך יותר מפסוק אחד. הוא צריך, הוא צריך להתבונן בעוד ריבוי עניינים, וזה העניין של ברכת קריאת שמע. ברכת קריאת שמע מספר לנו, כשאתה מתבונן במה שכתוב בתוכן של ברכת קריאת שמע, איך שכל הבריאה מתבטלת לאלוקות, איך שהמלאכים והשרפים והאופנים, איך שאומרים קדוש,

08:11 קדוש, השרפים של כל הסדר השתלשלות, ואז כ-- ואז ב-ב-בזה גופא יש מעלת נשמת ישראל, אהבה רבה אהבתנו. אז ההתבוננות בברכת קריאת שמע זה הכנה. זה עוזר לבן אדם שכשיגיד שמע ישראל הוא יגיד את זה עם הרבה יותר פנימיות, עם הרבה יותר התלהבות ויותר חיות. בפרט, כמו מוסבר במאמרים, כתבי תניא והמשך תרס"ו, באחד המאמרים שמאריך בסוגיה הזאת, שכשמתבוננים בברכת קריאת שמע זה פועל במיוחד גם כן על הנפש הבהמית. אהבה ש-- שמע ישראל, הנפש האלוקית מספיק לו שמע ישראל, הוא לא צריך יותר, כי הנפש האלוקית אוהב את השם בטבע. אבל אתה רוצה הרי לפעול על הנפש הבהמית. הרי זה מדברים פה הבינוני. הבינוני מנסה לזכך את הנפש הבהמית. הוא לא מצליח להגיע לזה עד הסוף, אבל בתפילה המטרה של הבינוני זה שהוא רוצה לפעול זיכוך פנימי גם על הנפש הבהמית, וכדי שהנפש הבהמית יתעורר גם באהבה, ״בכל לבבך״, בשני יצריך. זה על ידי שאתה מתבונן בעניין של המרכבה והשרפים והאופנים. למה מוסבר בברכות? בגלל שהשורש של הנפש הבהמית הרי הוא מגיע מהמלאכים. הרי ידוע שהשורש של הנפש הבהמית זה מב-- בהמה שבמרכבה, מהמלאכים, משם הוא מגיע. אז כשהנפש הבהמית מתבונן שהוא בעצמו, לפני שהוא ירד פה למטה, הוא היה בחיות המרכבה והיה לו אהבת השם, שם הוא צעק קדוש, קדוש, ברוך. אז זה עוזר שגם פה למטה יכולים לפעול על הנפש הבהמית אהבת השם. זה מה שהאלטער רבי אומר, זה הכנה לקיום הקריאת שמע. ואותו דבר גם זה הברכה שאחרי קריאת שמע. זה בנוגע לברכה שלפני קריאת שמע. הברכה שאחרי קריאת שמע זה גם כן קיום. אז קודם כול צריך להתכונן. אז זה הברכה שלפני זה.

10:09 אתה מתבונן איך שהמלאכים אומרים קדוש וברוך. מה ההבדל בין קדוש לברוך? ואז אתה מתבונן בנשמת ישראל, אהבה רבה אהבתנו, אבל שהקדוש ברוך הוא אוהב אותה, כמים הפנים לפנים. כמו שהאלטער רבי מסביר באריכות בתניא, ב-ב-בפרקים שמסביר את העניין. מה קורה אבל אחרי קריאת שמע? אחרי קריאת שמע אנחנו רוצים שזה לא יעוף לנו. הוא התעורר טוב באהבה, אבל אחרי אהבה זה יכול אחרי זה ל-ל-ללכת, כבולעו כך פולטו, כמו שזה הגיע זה גם יכול ללכת. אז ה-הפסוקים, ה-הברכות שאומרים אחרי קריאת שמע, אמת ויציב וכו', אחרי זה בלילה אותו דבר ואמונה. זה המטרה לקחת את ההתבוננות הזאת ולעשות לזה קיום. איך כתוב שמה? ויציב ונכון וקיים וישר, שזה אומר שכל העניין הזה זה חלק מהמציאות שלי. אתה מקיים את זה, נותן לזה קיום. אז זה הפירוש, האלטער רבי אומר שהברכות קריאת שמע, לפניה ולאחריה, זה הכנה לקיום הקריאת שמע, לעשות שהאהבת השם, שיישאר לזה על כל פנים רשימו אחרי התפילה. האלטער רבי הרי יגיד בהמשך שכדי שהבינוני יוכל אחר כך להילחם בנפש הבהמית, אז הוא צריך שיהיה לו על כל פנים רשימו, שיישאר לו זכר, שיישאר לו איזה התפעלות מכל ה... אז ברכות קריאת שמע, הם באים כדי לעזור לבן אדם שההישג הרוחני יהיה לזה קיום גם כן למשך היום. אז זה מה שהאלטער רבי אומר פה. יש סיפור בקשר לזה. יש סיפור שהרבי הרש"ב נ"ע, הרי כשהיה ישיבת תומכי תמימים, אז הרבי הרש"ב השקיע בעניין הזה באופן מיוחד לחנך את התמימים על העניין של עבודה של תפילה, שלכן הוא כתב בקונטרס התפילה, קונטרס העבודה, ששמה בקונטרסים האלו הוא מאריך להסביר מה צריך להתבונן בכל חלק מהתפילה. מה מתבוננים בהודו, בפסוקי דזמרה,

12:07 ברכת קריאת שמע, קריאת שמע, ההתבוננות זה ה-- זה הקונטרסים שהרבי רש"ב עשה. אז יש סיפור שהרבי רש"ב אמר פעם לאחד התמימים בקשר לעניין של ההתבוננות בתפילה, אמר לו ש-- שהעיקר צריך להרגיל את עצמך למצוא את המשך העניינים שבתפילה. התפילה, אם אתה לא... אתה, אתה, אה, אה, אם אתה לא מ-מבין מה הולך פה, זה נקרא ש-- זה נראה כאילו שיש הרבה פסוקים, שכל הזמן חוזרים על אותו דבר במילים כאלה, במילים כאלה. אבל האמת היא שבתפילה יש איזה המשך ענייני. מה הפרק הזה? מה פרק אחרי זה? יש פה איזה המשך ענייני. זה לא סתם, אה, אה, כמה פסוקים שערבבו אותם ביחד ועשו מזה תפילה. תראה, אה, חוזרים עוד הפעם גם-- אלא כל, כל, כל קאפיטל זה עוד עניין, כל פרק, כל-- אז הרב הרש"ב הסביר לו שכדי שאדם יתעורר, שבתפילה יהיה לו איזה התפעלות וחיות, אז כדאי לדעת את המשך העניינים שבתפילה. אז הוא אמר לו שבפרט בברכת קריאת שמע יותר קל, מצד זה שברכת קריאת שמע יש לה המשך. ובתניא באמת אנחנו רואים שבפרק מ"ו, מ"ז, מ"ח, מ"ט, הפרקים של כמים הפנים לפנים, האלטער רבי מסביר בפרט בפרק מ"ט את כל המשך העניינים. מה הולך שמה, למה מתחילים עם ה-- עם השרפים ואופנים ואחר כך עוברים ל-- לאהבת עולם ואז מגיעים לשמע ישראל ואהבת. כל המשך העניינים, כי מצד המשך העניינים אתה יודע מה הולך פה, אתה יודע לאיפה אתה הולך ומה הכיוון ומה המטרה. אגב פה, ממשיך האלטער רבי ואומר: אבל אחר התפילה, בהסתלקות המוחין דגדלות דאין סוף ברוך הוא, זה בזמן התפילה. אז הבינוני בזמן התפילה מצליח להפוך גם את המוח והלב

14:05 שלו. זה אבל רק עניין מיוחד בתפילה. אבל אחר התפילה, בהסתלקות המוחין דגדלות דאין סוף ברוך הוא, כשהמוחין דגדלות שדיברנו אתמול, זה הולך, בשיעור הקודם, הרי הרע חוזר וניעור בחלל השמאלי ומתאווה תאווה לתאוות עולם הזה ותענוגיו. הוא לא צדיק, הוא בינוני. ומה מתבטא בזה שהוא לא צדיק והוא בינוני? שברגע שהוא גומר להתפלל אז לא נשאר אצלו האהבה באופן כזה כמו שהיה בשעת התפילה. הוא עוד פעם מתחיל לחזור למלחמה. זה מסביר לנו את עיקר נקודת ההבדל בין הצדיק והבינוני. הצדיק הוא בן אדם, כמו שדיברנו כבר כשלמדנו על הצדיק בפרק י', הוא בן אדם כזה שאצלו אהבת השם חדר אצלו באופן כזה שעניין שהוא לא אלוקות זה מאוס אצלו, זה מופרך אצלו. אז אם זה מאוס אצלך, זה לא משנה אם זה בעשר בבוקר או בשתיים עשרה בצהריים או בארבע אחרי הצהריים. דבר שהוא מאוס הוא מאוס, הוא מאוס עשרים וארבע שעות. וזה גופא גם כן יש הבדל בין צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו. אצל הצדיק ורע לו זה מאוס בפועל, אצל הצדיק וטוב לו זה מאוס בעצם. אבל הצד השווה זה מאוס. דבר שהוא מאוס, דבר שהוא אָפּגעפרעגט, מופרך, יס? זה, זה, זה אז אין לו לזה משיכה, אין לו-- אז, אז, אז לכן, אז לכן אין לו, אין לו מלחמה גם אחרי התפילה. מה שאין כן הבינוני, אומרים, בעצם הנפש הבהמית נמצא. הוא לא, לא ברח לו. הוא רק שבשעת התפילה, מצד המוחין דגדלות, מצד ההתבוננות, מצד השעת קשר, הוא הצליח להדחיק את הנפש הבהמית גם כן. אז עכשיו הנפש הבהמית נמצא איתו. אז הרבי יסביר בפרק הבא: זה נקרא באמת, זה לא שקר, זה לא דמיון, זה אמיתי,

15:56 אבל זה לא אמת לאמיתה. עוד נלמד על זה בהמשך. ולכן אומר האלטער רבי שאחרי התפילה, ברגע שהמוחין דגדלות הולכים, אז עוד פעם מתעורר אצלו תאווה לתאוות עולם הזה ותענוגות. למה הוא לא רשע? זה האלטער רבי מסביר עכשיו. רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר. מכיוון שכמו שאמרנו, הנפש הבהמית, נכון שהוא התעורר אבל הוא לא הבעל הבית. אינו יכול להוציא תאוות מכוח אל הפועל. מכיוון שהנפש הבהמית אין לו שליטה, אז בפועל זה לא מגיע. מחשבה, דיבור ומעשה הוא עדיין בינוני, הוא הבעל הבית כמו שדיברנו. לא הווה ולא יהיה. ולכן בנוגע לפועל הבעל הבית על הגוף זה הנפש האלוקית. אבל לעורר ולמשוך את הבן אדם לתאוות זה יכול להיות גם כן. כן. רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר, אינו יכול להוציא תאוות מכוח אל הפועל להתלבש באיברי הגוף במעשה, דיבור ומחשבה ממש, להעמיק מחשבה ותענוג עולם הזה, איך למלא תאוות לבו. מאוד מעניין פה לראות את הלשון של האלטער רבי. האלטער רבי אומר שהנפש הבהמית אין לו את האפשרות להשתלט על הגוף של האדם, להוציא תאוות של הנפש הבהמית מהכוח אל הפועל. מעניין הלשון של האלטער רבי: במעשה, דיבור או מחשבה ממש. מה הוא מוסיף עם המילה ממש? מה עושה פה המילה ממש? מעשה, דיבור או מחשבה. מה זה אומר המילה ממש פה? אז האלטער רבי בעצמו מסביר. המילה ממש זה ביאור על המילה מחשבה. מעניין, זה צריך להבין פה, לקרוא. מחשבה ממש. הממש הולך על המחשבה, להעמיק מחשבה ותענוג עולם הזה. כלומר, יש פה וורט מאוד, מאוד יסודי להבין את הגדר של הבינוני. הבינוני הוא בן אדם שיכול שייפול אצלו מחשבה זרה.

18:24 זה לא כמו שחושבים שהבינוני אין לו בכלל הרהורים, אין לו מחשבה זרה. ופירוש הבינוני יכול להיות שיפול אצלו מחשבה זרה. האלטער רבי אומר את זה מפורש יותר מאוחר בתניא. הרי האלטער רבי בפרק כ"ז, האלטער רבי אומר שאחד מהדברים שיש לבינוני, שיש לו הרהורים רעים ותאוות רעות. זה שיש לך הרהורים רעים ותאוות רעות עדיין לא עושה אותך אויס בינוני. למה לא? הרי אמרנו שבינוני הוא גם במחשבה. האלטער רבי בא ומדייק פה מחשבה ממש. יש הבדל בין מחשבה סתם למחשבה ממש. מחשבה ממש פירושו להעמיק מחשבה. להתעמק בעניין לא טוב זה מופרך אצל הבינוני. אבל שייפול אצלו מחשבה זרה בלי להתעמק, נו, זה חלק מה... הוא הרי, הוא הרי, הוא הרי יש לו יצר הרע, יש לו, יש לו נפש הבהמית. אם יש לו נפש הבהמית, נפש הבהמית מה הוא עושה? זורק לו מחשבה זרה. אז זה שנופל לו מחשבה זרה עדיין אני לא הבנתי שהוא אויס בינוני. הוא עדיין, עדיין בינוני. כי זאת אומרת ככה זה טבע האדם. בן אדם שיש לו נפש הבהמית אז בפועל ודאי שיפלו לו מחשבה זרה. אבל ממש, מה פשט ממש? שהוא יתעמק בזה, שהוא ייקח את זה ברצון, זה חס ושלום, זה מופרך אצלו. כמו שהאלטער רבי יגיד פה גם כן בסוף הפרק, פרק י"ב, שברצונו שבלבו זה מופרך אצל הבינוני, אבל שיבוא אצלו ההרהור לא ברצונו זה יכול לקרות אצלו, ולכן הוא בינוני ולכן הוא לא צדיק. אבל בנוגע לפועל, במעשה דיבור ומחשבה, הוא הבעל הבית. איך באמת הבינוני יש לו את היכולת להתגבר? מה נותן לבינוני את הכוח? מה נותן לבינוני את הכוח להתגבר על ה-- על המחשבה,

20:25 דיבור ומעשה שהוא יהיה-- זאת אומרת, מצד אחד אתה אומר שיש לו שתי נפשות ויש לו מלחמה ויש לו תאוות. איך הוא בפועל תכל'ס מצליח להתגבר על זה? מה הכוח? אז זה האלטער רבי עכשיו ממשיך הלאה, האלטער רבי אומר כי המוח שליט על הלב. כאן מגיע היסוד של כל התניא, שזה בעצם הבסיס של המפתח של האלטער רבי של התניא, שהאלטער רבי גילה את העניין הזה של מוח שליט על הלב, שאם אתה מכיר את ה-- עצמך, בן אדם צריך לדעת את המעלות שלו, לדעת את הכוחות שלו, כמו שהרבי אומר ביום יום. היה עכשיו ב-ב-בזמן האחרון למדנו איזה יום יום כזה, שהאלטער רבי אמר שראשית העבודה רמישא מיישליש, שראשית העבודה זה-זה-זה-זה זה-- זה לנצל את הכוחות הטבעיים, שזה הכוח של מוח שליט על הלב, שזה העניין הזה מצד הטבע. מוח שליט על הלב. כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס, בתולדתו וטבע יצירתו. זה עניין שנמצא בטבע של בן אדם בתולדתו, שהמוח הוא בעל הבית על הלב, ולכן גם בבינוני מצד העניין הזה, אז ה-ההחלטה והרצון והמחשבה שבמוח יש לו כוח להשתלט על תאוות הלב שמגיע מהנפש הבהמית, וממילא יכול להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה. נגיע למה שלמדנו פה, שהאלטער רבי מדגיש העניין שהבינוני, יש את הבינוני במשך כל היום ויש את הבינוני בזמן התפילה, שאז הוא-הוא-הוא-הוא-הוא מתבונן ואז הוא פועל גם שיהיה אצלו אהבת השם. זה מסביר את העניין. אחד מהעניינים שאנחנו רואים בעבודת החסידות, נתחיל אצל האלטער רבי, שהאלטער רבי דיבר כל כך הרבה על העניין של אריכות התפילה. אחרי זה כל הרביים דיברו על העניין של אריכות התפילה. זה מצד הנקודה הזאת שהאלטער רבי מלמד אותנו

22:41 פה. כלומר, מכיוון שהאלטער רבי מסביר לנו שעבודת השם זה לא רק שתהיה יהודי טוב בפועל. נכון שבינוני מחשבה ודיבור ומעשה זה העיקר, זה התכלית. אבל יש הרי גם כן כוונה ומטרה שהבן אדם יעבוד בפנימיות, יזכך גם את המוח והלב שלו. אז ומתי זה הזמן שיש לך את האפשרות לעשות את זה? אז בעיקר זה בזמן התפילה. אז זה העניין של למה אצל חסידים היה את העניין הזה של אריכות התפילה, התבוננות בתפילה ולתת לתפילה זמן ארוך. זה בגלל העניין הזה, כדי להחדיר את האור האלוקי והכוח הפנימי, השכל והמידות, שזה תכלית הכוונה של ירידת הנשמה למטה, לזכך את הגוף, נפש הבהמית, לא רק בפועל, לא רק בעניין של מחשבה, דיבור ומעשה, אלא שזה יבוא גם כן בפנימיות לבבו, שזה יחדור גם כן בכוחות פנימיים שלו.