איך להפוך לצדיקים בשעת התפילה - פרק י"ב - חלק שני

00:01 אנחנו אוחזין בפרק י"ב. התחלנו את החלק הראשון, נמשיך הלאה איפה שאנחנו אוחזין. בפרק י"ב, האלטער רבי מתחיל לבאר את הבינוני, כמו שדיברנו, שזה בעצם המטרה של כל התניא, ספר של בינונים. אז בהתחלה האלטער רבי הגדיר מה בעצם המהות של הבינוני. בינוני הוא בן אדם כזה שהרע אין לו שום שליטה על הגוף. אדרבה, השליט היחיד על הגוף זה הנפש האלוקית, ששלושת לבושי הנפש האלוקית, שהם מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה, אז זה לגמרי, זה בעל הבית היחיד. ובנוגע לרמ"ח איברים ושס"ה גידים אין שום יכולת לנפש הבהמית להשתלט עליו. האלטער רבי אפילו אמר שהביטוי בנוגע לבינוני זה לא רק שבפועל ממש הוא לא עושה עבירות, אלא לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם ולא נקרא עליו שם רשע כל ימיו אפילו פעם אחת. אז זה הסברנו בשיעור הקודם שהאלטער רבי לא מתכוון פה כפשוטו, שבן אדם שהוא פעם עשה עבירה כבר אין לו תקווה או לא יכול להיות בינוני. האלטער רבי מתכוון פה במדריגה בנפש. זאת אומרת, בהווה. הבן אדם שעובד על עצמו באופן כזה שאצלו העניין של עבודת השם אצלו כל כך בתוקף, באופן שעניין של עבירה מופרך אצלו לגמרי, וכל עניין של מצווה זה אצלו עבודת השם, כך צריך להיות ואי אפשר להיות באופן אחר, אז זה נקרא לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור. זאת אומרת, מצד מעמדו ומצבו, איך שהוא נמצא כעת הוא באופן כזה שלא יעבור. בנוגע למה שהוא עבר הוא כבר עשה תשובה. ולא סתם תשובה, תשובה כזאת שהופכת גם את העבר, שנעשה זכויות. תשובה שעושה ממילא גם מצד העבר לא עבר עבירה מימיו, וכיוון שעשה תשובה נכונה, תשובה אמיתית,

02:11 תשובה שפועלת גם על העבר, אז לא עבר מימיו ומצד מצבו עכשיו לא יעבור לעולם, מופרך אצלו כל עניין של עבירה. כל זה הסברנו כבר בשיעורים קודמים. זה מדריגה של בינוני, למדנו. אוקיי, אז זה מצד אחד. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה. אנחנו אוחזין פה בדף י-- בדף ט"ז עמוד ב' בשורה המתחלת, אך מהות ועצמות. עכשיו השאלה היא לפי מה שהסברנו עכשיו, אז מה בדיוק, מה הבעיה? למה הוא לא נקרא צדיק? מה ההבדל בין הבינוני לצדיק? אתה אומר שלא רק שבפועל הוא עושה מצוות ולא רק שהוא בפועל לא עושה עבירות, אתה אומר לא עבר ולא יעבור. זאת אומרת שהוא לגמרי לא, לא שייך אצלו, מופרך אצלו כל עניין של רע. אז אם ככה, אז למה הוא רק בינוני? מה בדיוק החיסרון שלו שאני קורא לו בינוני והוא לא צדיק? אפילו לא צדיק ורע לו. זה האלטער רבי בא לבאר עכשיו. זאת אומרת, מה בדיוק נקודת ההבדל שהוא נשאר בינוני והוא לא צדיק. אומר האלטער רבי, אך מהות ועצמות נפש האלוקית, שהן עשר בחינותיה, לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה. ובנוגע אבל למהות ועצמות נפש האלוקית. מה הפשט מהות ועצמות נפש האלוקית? זה עשר כוחות הנפש, השכל והמידות. אז שמה, אז זה-- אז הנפש האלוקית הוא לא בעל הבית היחיד. שמה יש מלחמה. זאת אומרת בזה האלטער רבי מסביר לנו מה ההבדל בין הצדיק והבינוני. בנוגע לצדיק אז אצלו לא רק בנוגע ללבושים הנפש האלוקית הוא בעל הבית, בנוגע למחשבה, דיבור ומעשה, אלא גם בנוגע לשכל והמידות. גם שמה הוא הבעל הבית, הנפש האלוקית, הוא הבעל הבית היחיד גם בנוגע לכוחות הנפש, שהשכל והמידות שלו

04:22 כל זה לה' לבדו. כמו שהאלטער רבי הסביר בפרקים הקודמים, פרק י', שהנפש האלוקית אצל הצדיק הוא באופן כזה שכל השכל שלו, החכמה, בינה ודעת, זה לה' לבדו, וכל המידות שלו באופן שיש לו אהבת הקדוש ברוך הוא באופן כזה, אהבה בתענוגים, שהוא מואס ברע וכולי וכולי. זאת אומרת שגם הכוחות הפנימיים שלו זה לגמרי אלוקי, גם לגמרי לאלוקות. מה שאין כן בנוגע לבינוני, בנוגע לכוחות הפנימיים אז הוא, אז הנפש האלוקית הוא לא הבעל הבית היחיד. בכוחות הפנימיים יש גם לנפש הבהמית דעה, וזו המלחמה הפנימית שיש אצל הבינוני. גם מעניין שהאלטער רבי כאן קורא לכוחות הפנימיים, הוא קורא לזה מהות ועצמות הנפש האלוקית. כי הרי אלו שלומדים חסידות יודעים שכשאומרים מהות ועצמות הנפש האלוקית בדרך כלל זה הולך על חיה יחידה. עצם הנפש זה הרבה יותר מהשכל והמידות. פה בתניא כמה פעמים בפרק הזה ובעוד פרקים האלטער רבי חוזר כמה פעמים ואומר שמהות ועצמות הנפש האלוקית זה הולך על עשר בחינות. יש על זה ביאור מהאלטער רבי, כי הרי זה האלטער רבי, אולי זה מהצמח צדק, אני לא בטוח, אבל זה נמצא בליקוטי תורה. יש בליקוטי תורה בפרשת צו, בפרשת ויקרא סליחה, ליקוטי תורה פרשת ויקרא, יש מאמר ד"ה ולא תשבית מלח. מאמר מפורסם. יש שמה ביאור. המאמר עצמו ד"ה ולא תשבית מלח זה מאמר קצר, אבל יש שמה ביאור ארוך על המאמר, ביאור ד"ה ולא תשבית מלח. אחד מהמאמרים היסודיים בליקוטי תורה. מסביר שמה כמה עניינים מאוד מאוד יסודיים בחסידות. בין הדברים שמה יש אריכות שלמה שהוא מסביר, האלטער רבי מסביר שמה שבתניא ההבדל איך שהעניין הזה מוסבר בתניא

06:23 ואיך העניין מוסבר בחסידות במאמרים אחרים. שבתניא האלטער רבי לא דיבר על כוחות מקיפים, ובתניא לא מוזכר העניין של חיה יחידה. בתניא יש רק שני עניינים: יש כוחות פנימיים, יש לבושים, וככה זה הבניין של התניא. נו, התניא זה ספר שבנוי באופן כזה ששם האלטער רבי לא מדבר על עניינים של חיה יחידה, עניינים של מהם התמד"ט. היסוד של התניא מיוסד על זה שיש כוחות פנימיים ויש לבושים. ההבדל בין צדיק ורשע וצדיק ובינוני זה מה שאנחנו לומדים פה, ולכן בתניא, כשהאלטער רבי אומר מהות ועצמות הנפש, זה הולך על עשר כוחות הנפש. למה? שמה הוא מסביר כי העשר כוחות הנפש, למרות שזה רק כוחות, זה לא עצם הנפש, זה כוחות, זה שכל, זה מידות. אבל בגלל שעשר כוחות הנפש מיוחדים עם הנפש, זה מה שאין כן בלבושים. לבושים זה דבר נפרד כמו בגשמיות, בגד זה דבר נבדל, דבר נפרד. מה שאין כן הגוף זה חלק, זה אדם עצמו, וזה ההבדל בין כוחות הנפש ללבושי הנפש. מחשבה ודיבור ומעשה זה דבר חיצוני, זה דבר נבדל. מה שאין כן שכל ומידות זה האדם עצמו. כלומר השכל והמידות הם מיוחדים עם הנפש, מה שנקרא בלשון החסידות לבוש המיוחד. השכל מתאחד עם הנפש באופן שהנפש נקרא נפש המשכלת, ועל דרך זה המידות. הבן אדם נקרא בן אדם, איש טוב, איש חסד. כלומר המידות והשכל הם מתאחדים עם הנפש, ולכן קוראים להם ביחס אל הלבושים, אז הוא קורא לזה מהות ועצמות הנפש. זה סתם קצת ביאור לדעת, כן, שהאלטער רבי כשהוא אומר מהות ועצמות הנפש בתניא הוא מתכוון לשכל והמידות, וזה

08:17 מה שהאלטער רבי אומר. זה ההבדל בין הצדיק והבינוני בנוגע למהות ועצמות הנפש ובנוגע לפועל לבושי מחשבה ודיבור ומעשה, שהלבושים הם אלו ששולטים באיברים בגוף, רמ"ח איברים ושס"ה גידים. אז שמה הבינוני הוא בתכלית השלימות. לא יאמר ר' יואל[?] יום ולילה, וכל כולו לבושי הנפש, שזה איברי הגוף, הם כל כולם לה' לבדו, ולכן זה המעלה של הבינוני. אבל מאידך גיסא, כשאנחנו מדברים בנוגע למהות ועצמות האדם, שזה הכוחות פנימיים שלו, אז שמה הבינוני עדיין יש לו מלחמה ולכן הוא לא צדיק. זה הנקודה שהרב מסביר. עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: מצד שני, אבל אחרי, האם אנחנו נגיד שהבינוני בנוגע לכוחות פנימיים, בנוגע לכוחות פנימיים, אז הבינוני הוא ממש כמו רשע? חס ושלום. אז האלטער רבי בא לברר עכשיו מה כן, מה, מה בנוגע לכוחות פנימיים, בנוגע לשכל והמידות. עד איזה מקום הבינוני כן יש לו השפעה ואיפה אין לו השפעה? מה בדיוק היכולת של הבינוני וכוח ההשפעה שלו בנוגע לכוחות פנימיים? זאת אומרת, האלטער רבי פה רוצה להסביר לנו שלא לעשות טעות שהבינוני הוא רק בן אדם של מחשבה ודיבור ומעשה. הוא יהודי של שולחן ערוך. ככה משמע. מקיים דינים ומצוות ומקיים את השולחן ערוך. ובינוני. מה קורה עם השכל והמידות? לא מעניין אותי. כן, כן, אוהב את ה', חס ושלום. הבינוני גם כן עובד עם הכוחות פנימיים שלו, וזה בעצם קשור עם כל היסוד של התניא, שהאלטער רבי מייסד את התניא על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך". כלומר הבינוני יש לו כן מטרה לזכך את הלב. יש את העניין של עבודת הלב גם אצל הבינוני, שבשביל זה צריכים

10:27 לזכך את המוחין והמידות. השאלה היא עד איזה גבול, עד כמה הבינוני מצליח לעבוד על הכוחות פנימיים, וזה האלטער רבי בא להסביר עכשיו. ואיפה הגבול? כמו שאומרים, הבינוני, הכוחות פנימיים שלו הוא לא הנפש האלוקית, לא לגמרי, אבל הבינוני יש לו מלחמה. אבל גם הבינוני עובד על הכוחות פנימיים שלו, ולכן ישנם זמנים שאצל הבינוני גם הכוחות פנימיים שלו יהיו דבוקים ויהיו חדורים מאלוקות. אבל, אבל, אבל לא באופן שזה יהיה כל עניינו. זה עכשיו האלטער רבי בא להסביר. כי אם בעיתים מזומנים כמו בשעת קריאת שמע ותפילה. יש זמנים מיוחדים כמו בזמן קריאת שמע ותפילה, שאז גם הבינוני יכול לעבוד עם הכוחות פנימיים שלו, ואז הוא מצליח גם לעבוד שהשכל והמידה שלו יהיו כולו לה' לבדו. בזמן הכ־ בזמן התפילה, זה עכשיו הוא הולך להסביר. סתם, ועוד אחד לפני שאנחנו ממשיכים הלאה. ועוד מעניין שהרבי מדייק פה הלשון של האלטער רבי: זה לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה, שהבינוני יהיה בנוגע לכוחות פנימיים, מהות ועצמות הנפש. אז הנפש האלוקית, השכל והמידות, לא יהיה לבד המלוכה והממשלה. משמע שבנוגע ללבושים זה בנוגע לכוחות פנימיים. אבל בנוגע ללבושים, מחשבה ודיבור ומעשה, אז יש לו כן מלוכה וממשלה. אז סתם שאלה פשוטה: מה זה שתי הלשונות מלוכה וממשלה? למה האלטער רבי משתמש? הרי תניא זה מדויק. אה? נכון, מלוכה וממשלה בקדוש ברוך הוא מדברים, אה, מלוכה וממשלה לחי עולמים. אבל למה האלטער רבי צריך להשתמש עם שתי הלשונות? מה העניין של מלוכה וממשלה בענייננו פה? שאומרים שהבינוני בנוגע לכוחות פנימיים, אין לו מלוכה וממשלה, אבל בנוגע ללבושים יש לו כן מלוכה וממשלה.

12:41 מה, מה, מה זה מלוכה ומה זה ממשלה? אז הרי ידוע, בחסידות מוסבר בכמה מקומות, בפרט באור התורה של הצמח צדק, שההבדל בין מלוכה וממשלה זה שמלוכה זה ברצון. ממשלה זה בעל כורח. כלומר, זה ההבדל בין מלוכה וממשלה, שהעניין של מלוכה, מלכות היא ברצון קיבלו עליהם. מלך זה שהעם מוסר את עצמו ברצונו, ומלך זה שהוא מולך על עם ברצונו, ולכן מלוכה כתוב רק בנוגע לבני אדם. מה שאין כן ממשלה, זה כתוב בנוגע לבעלי חיים גם כן. אה? ורדו וכו'. על כל פנים, כי ממשלה זה יכול להיות גם בעל כורח. לכן כתוב ״מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור״. כל עולמים, עולמות עליונים, שמה זה מלוכה כי הביטול הוא ברצון. אבל דור ודור, שזה גם למטה במקומות שלא כולם מתבטלים, אז יש ממשלה. על כל פנים, ההבדל בין מלוכה וממשלה זה ברצון ובעל כורח. אז זה מה שהאלטער רבי רוצה לרמז פה, שהבינוני יש לו שליטה על הלבושים, אבל לא-- לפעמים זה במלוכה ולפעמים זה בממשלה, או יש עניינים מסוימים שזה באופן של מלוכה, יש עניינים מסוימים באופן של ממשלה. מה ההבדל? יש דברים שאצל הבינוני זה באופן שזה מופרך אצלו לגמרי ולא שייך אצלו לרע בכלל. זה נקרא מלוכה ברצון, שהאיברים של הגוף כל כך מתמסרים אל הנפש האלוקית, שהם ברצון עושים כל מה שהנפש האלוקית רוצה. זה נקרא מלוכה ברצון. יש אבל גם אצל הבינוני דברים מסוימים שיש לו מלחמה, כמו שהאלטער רבי יגיד בהמשך הפרק שגם אצל הבינוני יכול לפעמים להיות שיעלה לו איזו מחשבה זרה. הוא מיד מוריד את זה ומיד שולט על זה. הוא לא נותן שזה יהיה ברצון, אבל התנועה הראשונה

14:43 יכולה להיות. ולכן בפרט הזה, או כמו שהאלטער רבי אומר שאחרי התפילה אצל הבינוני מתעוררות תאוות והוא צריך להילחם איתן. אז לכן יש פרטים מסוימים שהבינוני צריך לפעול באופן של ממשלה. לכן האלטער רבי אומר את שתי הלשונות, מלוכה וממשלה. בנוגע למחשבה דיבור ומעשה, אז הבינוני יש לו מלוכה וממשלה. בעניינים מסוימים זה באופן של מלוכה ברצון. לפעמים זה באופן של ממשלה בעל כורח. בנוגע אבל לכוחות הפנימיים, על זה הוא אומר שאין לו את המלוכה והממשלה, כי שמה יש מלחמה. כאן נכנס למשל הסיפור עם הרבי הרש"ב, הסיפור המפורסם שהרבי הרש"ב היה פעם ששאלו אותו על איזה עניין, איזו הנהגה, למה הוא מתנהג ככה בעניין של הידור? מה המקור של זה? כמובן שאומרים את זה בקשר לנטילת ידיים שלוש פעמים. הרבי הרש"ב הרי הוא התחיל את ההנהגה של ליטול ידיים שלוש פעמים לאוכל. על פי הלכה מהשולחן ערוך מספיק שתי פעמים. הרבי הרש"ב היה נוהג שלוש פעמים. היום זה נהיה מין חובה אצל כולם, אבל הראשון שראו את זה אצלו היה אצל הרבי הרש"ב, ושאלו אותו מה המקור לזה? אז הוא אמר, ״עכשיו אני לא זוכר, אבל אני הרגלתי את הגוף שהוא יהיה מרכבה לשולחן ערוך״. ככה אומר שמגיל שתיים עשרה הוא הרגיל את הגוף, שהגוף יעשה מה, כל מה שצריך לעשות. אז ממילא אם הוא נוהג ככה זה בגלל שהוא ראה את זה בספר. זה סיפור מפורסם. הרבי דיבר על זה בהתוועדות. הרבי אמר שזה לא רק סיפור של צדיק. זה לא סיפור של הרבי הרש"ב, מדרגת הצדיקים, אלא הסיפור הזה זה מדרגת הבינוני. זאת אומרת, זה מה שהרב אומר פה, עניין של מלוכה. זאת אומרת

16:41 שהבן אדם יהיה בעל הבית על הגוף באופן שאיברי הגוף נשמעים לרצון הנפש באופן של, של ברצון. לא צריך להילחם איתם, זה לא בעל כורח, אבל כן, יש פרטים שגם אצל הבינוני יצטרך להיות מושל בעל כורחו. סתם זה לראות איך שבתניא כל פרט מדויק. אומר האדמו"ר: ״כי אם עתים מזומנים כמו בשעת קריאת שמע ותפילה״. בזמן קריאת שמע, בזמן התפילה, אז אצל הבינוני גם הכוחות הפנימיים הם כולם, כולם לה'. יש אז מוחין דגדלות למעלה. מה יש בזמן התפילה? למה אומרים שבינוני בזמן התפילה אז גם הכוחות הפנימיים שלו הם כולם לה'? אומר האדמו"ר, דבר ראשון כי בזמן התפילה זה שעת מוחין דגדלות למעלה. אומר האדמו"ר, זה ככה מצד עניין סגולי. זה לא עניין לגמרי מצד האדם, זה עניין של סגולה למעלה. יש משהו מיוחד בזמן התפילה. בזמן התפילה זה זמן של שעת מוחין דגדלות למעלה. מה זה אומר? במילים פשוטות, מוחין דגדלות למעלה זאת אומרת שכידוע שבזמן התפילה זה לא רק זמנים בשביל האדם. על פי חסידות, על פי קבלה, זמן התפילה זה זמנים שלמעלה מאיר משהו יותר נעלה. האדמו"ר אומר את זה בתניא באיגרת הקודש. המשל שהמלך יוצא אל העם כמו בגשמיות. יש זמנים שהמלך מתגלה, המלך יוצא אל העם, ואז מי שרוצה יכול לבוא לראות אותו. כתוב בזוהר שמה זה שעת התפילה, שעת התפילה זה שהמלך. זה לומדים את זה גם כן, יש מאמרים שמקשרים את זה עם הסיפור של המגילה. יש שם שאחשוורוש יושב בפתח החצר, בפתח הבית. אז בחסידות מסבירים את זה גם על פי סוד, עניין אחשוורוש זה הקב"ה. יש זמנים שהמלך מתגלה בפתח החצר, פתח הבית. יש בזה כל מיני

18:52 מדריגות. מתי? בשחרית, במנחה, במעריב, ימי החול, בשבת ויום טוב. זה סוגים שונים של ההתגלות של המלך, וזה נקרא מוחין דגדלות למעלה. הכוונה היא שיש איזה אור אלוקי מאוד מיוחד, מאוד גבוה, מאוד נעלה. בדרך כלל מה מאיר פה בעולם מהקב"ה? בדרך כלל מה שמאיר זה מידות. ששת ימי השבוע זה שש המידות. הקב"ה משפיע בעולם על ידי המידות. יום ראשון זה מידת החסד, יום שני מידת הגבורה. אז בכללות ההשפעה זה על ידי המידות. השפעה של מוחין זה התגלות יותר נעלית, לא רגילה, וזה נקרא מוחין דגדלות. זאת אומרת שבזמן התפילה יש התגלות אלוקית יותר גבוהה, וזה נותן כוח לאדם שאז הבן אדם יכול יותר בקלות להתחבר לקב"ה. זה מצד למעלה, ולמטה היא שעת הכושר לכל אדם. גם מצד האדם זמן התפילה זה זמן יותר מוכשר. מצד למעלה זה ככה, וגם מצד האדם זמן התפילה זה זמן יותר מוכשר, שהבן אדם בזמן התפילה יש לו יותר בקלות, יותר יכולת להתחבר לקב"ה. שעת הכושר לכל אדם, שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא ולעורר את האהבה כרשפי אש בחלל הימני שבליבו. בזמן התפילה יש לבן אדם את האפשרות שאז הוא יכול להתקשר לקב"ה. זה הרבי הרש"ב מדייק במאמרים, שהאלטער רבי פה רוצה להגיד מצד אחד זמן התפילה זה זמן שמלמעלה נותנים לך יכולת. אבל הרי ידוע שתפילה בעיקר זה עבודת האדם. הרי ידוע בחסידות תמיד מדברים שעניין התפילה, כל המעלה שיש בעבודת התפילה לגבי תורה, שתפילה זה עניין של סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. תפילה זה מלמטה למעלה. זה עבודת האדם, יגיעת עצמו, וכל המעלה בתפילה זה שזה עבודה בכוח

21:00 עצמי, שהאדם יש לו בזמן התפילה את האפשרות להתחבר לקב"ה מצד המטה. ולכן זה האלטער רבי אומר מצד אחד כי זמן התפילה זה זמן גילוי מלמעלה, אבל עיקר העניין בתפילה זה, זה שעת הכושר שהאדם מצידו, על ידי זה שהוא יקשר דעתו ויתבונן בתפילה, אז הוא יכול לעורר אז את אהבת השם, יראת השם, באופן כל כך נעלה, כל כך חזק, שאז הבינוני הוא ממש כמו צדיק. זאת אומרת, בזמן התפילה הבינוני יכול להפוך את הנפש הבהמית שלו באופן שאהבת השם תהיה אצלו בתכלית השלמות. וזה מה שהאלטער רבי אומר: להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא ולעורר את האהבה כרשפי אש בחלל הימני שבליבו, לדבקה בו בקיום התורה ומצוותיה מאהבה, שזהו עניין המבואר בקריאת שמע דאורייתא וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן והן הכנה לקיום הקריאת שמע, כמו שמבואר במקום אחר. עוד מעט אני אסביר. ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח המקושרים לקב"ה. אז הבינוני בשעת, בשעת התפילה, בגלל שאז הוא יכול לעורר את אהבת השם של נפש האלוקית, אז יש לו את היכולת שאהבת השם שלו לא תישאר רק בנפש האלוקית, אלא יפעל את זה גם בנפש הבהמית. זה מה שאומר: הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב. הרי שאז הבן אדם כל כולו, גם הנפש הבהמית, מתאחד עם אלוקות. במילים אחרות, מה האלטער רבי אומר לנו פה? האלטער רבי אומר לנו פה את הדבר המיוחד שיש בעבודת התפילה, שעבודת התפילה זה זמן שכל בן אדם, לא רק צדיק, גם כל בן אדם יכול להגיע למצב לא רק של אתכפיא אלא גם של אתהפכא. כולנו יודעים, יש את הפסוק שמובא בגמרא

23:04 במסכת ברכות: ״ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך״ — בשני יצריך. כלומר שהמטרה באהבת השם זה לא רק שהנפש האלוקית יהיה לה אהבת השם, אלא שגם לנפש הבהמית יהיה אהבת השם. האלטער רבי הביא את זה בפרק ט'. האלטער רבי בפרק ט', כשהאלטער רבי דיבר מה הרצון של הנפש האלוקית, האלטער רבי אמר שהנפש האלוקית יש לה רצון להתפשט בכל המציאות של האדם, שמהמוח יעבור ללב, קודם כול הימני, ואחרי זה יעלה ויבוא ויגיע לחלל השמאלי, ועד שיתעורר כל המציאות שלו, גם החלל השמאלי יהפוך לאהבת השם. זה לכאורה עבודת הצדיקים. מגיע האלטער רבי פה ואומר: לא, ״בכל לבבך״, בשני יצריך, לא נאמר רק על צדיק. ״בכל לבבך״, בשני יצריך, נאמר גם על בינוני. בפשטות, הרי גם בינוני צריך להגיע לאהבת השם באופן שבכל לבבו, שני יצריך. ולכן אומר האלטער רבי: בזמן התפילה יש את האפשרות של בן אדם, על ידי זה שבתפילה הוא מתבונן בגדלות השם ומעורר אהבת השם ויראת השם, אז בן אדם יכול בזמן התפילה לפעול שגם הנפש הבהמית, גם החלל השמאלי, מתבטלים. אלא מה? כמו שיסביר בהמשך, זה לא אתהפכא ממש כמו אצל צדיק שנהיה מואס ברע, זה רק באופן של ישן. הוא מתבטל והוא ישן, אבל אחרי זה יכול עוד פעם להתעורר. זה האלטער רבי יסביר בהמשך הפרק, מה בדיוק ההבדל, איך הצדיק פועל את האתהפכא של הנפש הבהמית ואיך הבינוני פועל בנפש הבהמית. אבל על כל פנים, הפסוק ״בכל לבבך״, בשני יצריך, גם אצל הבינוני יכול להיות אצלו, על כל פנים בזמן התפילה, העניין הזה שגם הכוחות הפנימיים שלו נהיים כולם לה'.