עבירה דבר מופרך לחלוטין! האם זה אפשרי? - פרק י"ב - חלק ראשון

00:00 אנחנו מתחילים היום פרק חדש, פרק י"ב. פרק י"ב בעצם מתחיל כל ה-המטרה שהאלטער רבי רצה להגיע פה בספר התניא. הרי ספר התניא, האלטער רבי קורא לזה ספר של בינונים. כל האחד עשר פרקים הראשונים זה היה הקדמה כדי להבין מה זה הבינוני שהאלטער רבי רוצה לדבר עליו. זאת אומרת, בעצם הרי אנחנו יודעים שכל המטרה של ספר התניא זה שהאלטער רבי רצה להביא דרך בעבודת השם לבן אדם הרגיל. זה היה המטרה, זה היה התכלית, זה היה התוכנית, זה היה הכיוון של האלטער רבי. לקחת את היהודי הרגיל, את היהודי הפשוט, לא אנשים של נשמות גבוהות ומיוחדות, וללמוד איך ללמד איך שכל יהודי, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, שכל יהודי יכול להיות שלם בקיום התורה והמצוות, גם במחשבה, גם בדיבור, גם במעשה, וזה מה שהאלטער רבי קורא לזה הבינוני. אז כל ה-- של אחד עשר פרקים הראשונים, האלטער רבי, כדי לדעת מהו הבינוני, צריכים להבין את המהות של הנפש, איך הנפש מורכבת, ולכן האלטער רבי הקדיש לזה את הפרקים הראשונים להסביר את העניין של שתי הנפשות והכוחות הנפש והמחש-- לבושי הנפש. הוא הסביר את זה לעומת זה. איך זה בנפש האלוקית, איך שזה בנפש הבהמית. הסביר את המהות של קליפה, שלוש קליפות הטמאות, קליפת נוגה והמלחמה. אחרי זה פרק ט' הוא התחיל לדבר על המלחמה שקורה אצל כל אחד ואחד, שזה החלל הימני, החלל השמאלי, המוח, הלב, ואיך עובד כל הדינמיקה, כל המבנה של המלחמה הפנימית בין שתי הנפשות. ואז האלטער רבי התחיל להסביר שבמלחמה הזאת אז ישנם כל הדרגות שאנחנו דיברנו שהאלטער רבי הביא בהתחלת התניא, שיש צדיקים מצד אחד, בזה גופא יש

02:14 כמה דרגות, בכללות יש שתי דרגות. פשוט יש בזה ריבוי מדרגות, מדרגת צדיק, ויש בקצה השני, לעומת זה, יש את מדרגת הרשע, גם בזה יש כמה דרגות. בכללות יש שתי דרגות, פשוט יש בזה ריבוי מדרגות, ואז יש גם כן את הבחינה של הבינוני, שזה העיקר, וזה פרק י"ב שהאלטער רבי בא עכשיו להסביר אחרי שהסברנו את הקצוות. אז כפי שאמרנו, המטרה של האלטער רבי זה לדבר על הבינוני, כי זה מה שנוגע לכל אחד מאיתנו. כמו שהאלטער רבי יסביר בפרקים הבאים שמידת הבינוני זה מידת כל אדם. כל אחד יכול להיות בינוני, צריך להיות בינוני, נמשך להיות בינוני וצריכים רק לדעת את הדרך, שעל זה האלטער רבי כתב לנו את התניא כדי ללמוד את דרך הבינוני. כדי להבין את הבינוני צריכים גם לדעת את הקצה השני. מי זה הצדיק? מי זה הרשע? כי רק אז אפשר לדעת מה זה הבינוני. בפרט כשאנחנו לומדים את התניא אנחנו שמים לב שבינוני זה לא משהו חיצוני, זה מדרגה מאוד עמוקה, מאוד עדינה שאפשר לעשות הרבה טעויות. אם אתה לא לומד תניא טוב, אתה לומד רק בהשקפה שטחית וחיצוניות, בהשקפה ראשונה, אז אפשר לעשות הרבה טעויות ולא להבין בדיוק מה זה הבינוני. כמו שאנחנו נראה עכשיו ב-בפנים שנתחיל ללמוד את הפרק, א-אך איך צריכים להבין את עומק העניין, מה האלטער רבי רוצה להגיד פה. בהשקפה ראשונה וחיצוניות, אם תשאל-- תשאל בן אדם שלומד תניא אבל לא למד תניא כמו שצריך, הוא רק קרא את התניא בחיצוניות והוא לא, לא, לא, לא התעמק, תשאל אותו, תגיד לי מה זה בינוני? בפשטות זה יגיד בינוני זה בן אדם שעושה מצוות ולא עושה עבירות. זה

04:03 לכאורה מה שהאלטער רבי אומר. מה ההבדל בין צדיק לבינוני? שצדיק זה לא רק שהוא לא עושה עבירות, אלא גם כן אין לו יצר הרע בכלל. הבינוני יש לו יצר הרע, אבל בפועל הוא בפועל ממש מקיים את כל המצוות ולא עושה עבירות, לכן הוא נקרא בינוני. ככה נראה לכאורה על פניו. אבל באמת, כשלומדים טוב את התניא רואים שזה הרבה יותר עמוק. זה לא כל כך פשוט. יכול להיות בן אדם שהוא בפועל ממש מקיים מצוות ולא עושה עבירות, והוא עדיין לא נקרא בינוני. הוא עדיין נקרא רשע, על כל פנים רשע בתניא. את זה אנחנו נבין עכשיו כשנלמד בפנים את המילים שהאלטער רבי כותב פה בפרק י"ב. בכלל ידוע, לפני שניכנס בפנים, בכלל ידוע ש-- אמרו רבותינו נשיאינו אמרו את זה, יש את זה בשיחות. זה עניין שמקובל רבי מפי רבי. יש אומרים אפילו בשם האלטער רבי בעצמו, שהוא אמר ש-שגם הצדיק של התניא הוא בעצם בינוני. זאת אומרת שלמרות שבתניא הוא דיבר על צדיקים, הזכרנו את זה כשלמדנו פרק י', שהאלטער רבי אמר פעם שהצדיק שמדבר על זה בתניא, שמסביר בפרק י', אז בעצם גם כן מדרגה בבינוני. זאת אומרת הצדיק האמיתי האלטער רבי אפילו לא מסביר את זה פה. צדיק האמיתי הרי ידוע שהאלטער רבי כתב ספר של צדיקים. יש את הסיפור המפורסם שהרבי מביא ברשימות, שהשפאלער זיידע ראה את הספר והוא אמר שהעולם הוא לא כלי לזה. האלטער רבי כתב ספר של צדיקים. זה היה בכתב יד והשפאלער זיידע הגיע בתוך קופסה מכתש או תוך קופיין, והוא ראה את הספר והוא אמר שהעולם הוא לא כלי לזה, וממילא הספר הזה יעלה בלהב השמימה

05:52 ואני גם כן יעלה יחד עם זה. וכך היה שבאותו יום או באותם ימים שהיה הסתלקות של השפאלער זיידע, הייתה שריפה אצל האלטער רבי והתניא נשרף. כידוע הסיפור שהספר של צדיקים נשרף והאלטער רבי היה מאוד בצער וכולי. אין כאן המקום להיכנס בפרטי הסיפור, אבל זה ידוע שהאלטער רבי כתב ספר של צדיקים. מה שאנחנו בתניא זה ספר של בינוניים, וממילא גם הצדיק של התניא הוא גם כן סוג מדרגה של בינוניים. יש גם סיפור ידוע שמספרים שפעם האלטער רבי אמר על עצמו שהוא בינוני, והאח שלו שאל אותו, כדומני שזה היה אח שלו. כדומני, לא זוכר בטוח עכשיו את הסיפור. רבי פינחס רייזס או אח שלו ר' מרדכי לייב. על כל פנים שאל אותו, "איך אתה יכול להגיד על עצמך שאתה בינוני? לא שבקת חיי לכל בריה". ואומרים שהאלטער רבי אמר לו שיש חמש מאות דרגות בבינוני. איך ואיך, יש כזה קבלה גם כן, כזה פתגם שהחסידים חוזרים. אבל על כל פנים, התניא זה ספר של בינוניים, והאלטער רבי בא להסביר לכל אחד ואחד מאיתנו מה זה בדיוק הבינוני, ולהבין איך שאנחנו, כל אחד מאיתנו, צריך שיהיה לו את השאיפה, את הרצון, ולנסות ולרצות להגיע למדרגה הזאת, להיות בינוני. אומר האלטער רבי, עכשיו נלמד קצת בפנים. אומר האלטער רבי פה פרק י"ב: "והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה". מי זה הבינוני? הוא בן אדם כזה שאף פעם הרע לא גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה. הדיוק של האלטער רבי, שהאלטער רבי מדייק בלשון: אין הרע גובר כל כך. הוא רוצה להגיד כי הבינוני יש בו רע, יש לו מלחמה, יש לו יצר

07:48 הרע, יש לו תאוות. אז יש פה התגברות. היצר הרע אצל הבינוני לפעמים הוא כן מתגבר אצלו, שהוא מנסה להפיל אותו בתאוות, אבל זה מה שהאלטער רבי רוצה להדגיש: אין הרע גובר כל כך, אין לו כוח חזק לרע לכבוש את העיר קטנה. זאת אומרת להביא את הבן אדם לעבירות בפועל. לכבוש את העיר קטנה, להשתלט בגוף, להחטיא, שהוא יוכל לפעול עליו שהבן אדם יעשה חטא. דהיינו, אז האלטער רבי שם מסביר את זה בפרטיות: "דהיינו ששלשה לבושי נפש הבהמית, שהם מחשבה ודיבור ומעשה שמצד הקליפה, אין גוברים בו על נפש האלוקית להתלבש בגוף במוח ובפה ובשאר האברים להחטיאם ולטמאם חס ושלום". אומר האלטער רבי, מהו ההגדרה של הבינוני? הבינוני הוא בן אדם כזה שהנפש הבהמית אין לו שליטה, למרות שיכול להיות, כמו שאמרנו, שהנפש הבהמית יכול להתעורר אצל הבינוני. יש לו מלחמה, אבל בפועל ממש אין לנפש הבהמית כוח להתגבר על איברי האדם, על הגוף. והאלטער רבי מסביר בפרטיות: לא על המוח, זה עניין המחשבה, לא על הפה, עניין הדיבור, ולא על שאר האברים, שזה עניין המעשה. "להחטיאם ולטמאם חס ושלום". מה הכפל הלשון, להחטיאם ולטמאם? להחטיאם, חטא, זה עבירה בפועל. לטמאם זה אפילו הרהור. יש הרי הרהור עבירה, שזה אף על פי שזה לא חטא, אבל זה גורם איזה פגם בנפש. הרהורי עבירה קשים מעבירה, כמו שדיברנו בפרק הקודם. אז זה מה שהאלטער רבי אומר, שאצל הבינוני הנפש הבהמית לא יכול לפעול אצלו לא להחטיאם וגם לא לטמאם חס ושלום. זה סור מרע. לאידך גיסא, מהו עשה טוב? "רק שלשה לבושי נפש האלוקית הם לבדם מתלבשים בגוף"

10:02 שהם מחשבה ודיבור ומעשה. זה הצד השני של הבינוני. צד אחד של הבינוני זה הנפש הבהמית, אין לו שליטה להשפיע על הגוף שלו, ועל הצד החיובי של הבינוני זה שכל הגוף שלו וכל האיברים שלו וכל המחשבה ודיבור ומעשה שלו בפועל ממש הם רק בעניינים של תורה ומצוות. "רק שלשה לבושי נפש האלוקית הם לבדם מתלבשים בגוף, שהם מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות עשה". זאת אומרת שהלבוש המחשבה שלו כל כולו מסור לעניין של לימוד התורה, מחשבה בענייני תורה. הפה שלו, לא פסיק פומיה מגירסא, הוא כל היום וכל רגע פנוי הוא לומד תורה, ועל דרך זה האברים ושס"ה גידים שלו הם עסוקים בעניינים של תורה ומצוות. האלטער רבי ממשיך עכשיו עוד משהו. אוקיי, אז זה זה זה הדבר הראשון. לכאורה הכל פשוט. אז בינוני הוא בן אדם כזה שמצד סור מרע בתכלית השלמות ועשה טוב בתכלית השלמות. זה בנוגע למעשה בפועל, מחשבה ודיבור ומעשה, הלבושים. אז הנפש הבהמית אין לו שליטה להחטיא את הגוף של הבינוני, ולאידך גיסא שהמחשבה ודיבור ומעשה שלו, כל הגוף שלו, כל האיברים הם משועבדים לעבודת השם. עכשיו האלטער רבי מוסיף משהו יותר חזק, שזה לכאורה עושה בעיה, עושה קצת בלגן בראש. האלטער רבי אומר עכשיו מילים יותר חזקות. והוא אומר: "ולא עבר עבירה מימיו". הבינוני הוא בן אדם כזה שהוא אף פעם בחיים שלו לא עשה עבירה. "ולא יעבור לעולם". לא רק בעבר, גם בנוגע לעתיד הוא אף פעם לא יעשה עבירה. "ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו". וואו. הבינוני, אומר האלטער רבי, לא רק שבפועל ממש הוא לא עושה עבירות, הוא בפועל ממש

12:10 הוא עושה רק מצוות, אלא הוא כזה בן אדם שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם, ולא היה אף פעם שום מצב, שום הזדמנות, שנקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו. מה שהאלטער רבי מתכוון להגיד, שאף פעם לא היה לו שום עניין של מחשבה זרה או לשון הרע, דיבור או מעשה ברע. לכן הוא לא נקרא רשע כל ימיו. וכאן נשאלת השאלה הפשוטה שכולם שואלים כשלומדים את המילים האלה. אז איך-- אז אם ככה יש אה-- אז גמרנו, אפשר לסגור את התניא. אנחנו לא שייכים לזה. בשביל מי האלטער רבי כתב את התניא? מה זה הסיפור פה? אז אלט-- אז בן אדם שהוא פעם עשה עבירה בחיים שלו, אז גמרנו, כבר לא יכול להיות בינוני. בינוני בן אדם שלא עבר עבירה מימיו, בן אדם שרק הוא נולד מהיום הראשון נסמע לי הבית כלא יורו. זה איש רבינו. מה, מה הסיפור פה שהאלטער רבי פותח את זה כל כך קשה, כל כך גבוה, כל כך נעלה? והשאלה זה על שני הצדדים. מצד אחד, לא עבר עבירה מימיו. אז בן אדם שעבר עבירה מימיו אין, אין לו תקווה. מה עם אין לך דבר העומד בפני התשובה? אי אפשר לעשות תשובה? כאילו מה הסיפור פה? עוד יותר, התניא עצמו כמה פעמים האלטער רבי מדבר בתניא ואומר שכל אדם יכול להיות בינוני. בפרק הבא, פרק י"ד, האלטער רבי כותב מפורש שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה. זה ממש סתירה. פה האלטער רבי אומר לא עבר עבירה מימיו, בפרק י"ד האלטער רבי אומר שכל, שכל בן אדם יכול להיות בינוני

14:11 בכל רגע. עוד יותר, בהמשך התניא האלטער רבי מדבר מפורש. כל הבחורים שסתם לומדים חת"ת זוכרים? בתניא בפרקים האחרונים הם למדו את זה עכשיו גם בחת"ת, שהאלטער רבי מדבר על הבינוני, והאלטער רבי אומר שהוא צריך לעשות חשבון הנפש מכל המחשבה, דיבור ומעשה שעברו עליו מימי ילדותו ונעוריו, וזה זה, שלכן יש לו טמטום הלב. הוא מדבר על הבינוני. אבל עכשיו אם אתה אומר שבינוני לא עבר עבירה מימיו, אז איך האלטער רבי אחרי זה, פרק כ"ט, אומר שהבינוני יש לו דברים לא טובים שהוא עשה בעבר? מה הולך פה? זה על העבר. עכשיו השאלה גם על העתיד. מה הפשט לא יעבור לעולם? איך אתה יכול להגיד? איך אני יכול להיות בטוח שאני לא, לא, לא אעשה, שאני לא אעשה עבירות לעולם? אה, מ-מה אני יכול לדעת מה יהיה שבוע הבא? מה יהיה שנה הבאה? הרי אפילו על צדיקים, הרי הגמרא אומרת אפילו על צדיק גמור שבן אדם אסור לו להיות, איך כתוב שמה, שאל תאמין בעצמך. זה כתוב על צדיקים, שאתה לא יכול להאמין בעצמך, כי בן אדם יש לו בחירה. ויכול להיות גם אצל צדיק גמור שחס ושלום יהיה לו נפילה. כתוב הרי על, על יוחנן כהן גדול שהיה שמונים שנה כהן גדול ואחרי זה נהיה צדוקי. רבן יוחנן בן זכאי שאמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי. וכאן מדברים על בינוני, לא על צדיק. איך אתה יכול להגיד על בינוני לא יעבור עבירה לעולם? ולכן אז ידוע ביאור, ביאור שמקובל אצל חסידים דור אחד, שהאלטער רבי לא מתכוון כפשוטו. האלטער רבי לא מתכוון לא עבר עבירה ולא יעבור לעולם כמו שהמילים

16:20 הם כפשוטו. האלטער רבי רוצה להסביר, וזה מגיע ממה שאמרנו בתחילת השיעור. האלטער רבי כותב את המילים האלה כדי להסביר לנו מה המהות של הבינוני. בוודאי יכול להיות שבעבר הוא עשה עבירות והיום הוא עשה תשובה. אלא מה האלטער רבי רוצה להסביר לנו? שבינוני הוא בן אדם הזה-- בן אדם כזה, לא רק שבפועל ממש עכשיו הוא לא עושה עבירות. בפועל ממש עכשיו הוא עושה מצוות. זה לא מספיק כדי לקרוא לך בינוני. אז אתה יכול עדיין להיות רשע דאורייתא. בפרק הקודם האלטער רבי אמר מפורש שרשע וטוב לו, מה הגדר של רשע וטוב לו? בן אדם שנכשל בעבירה אפילו לעתים רחוקות, והוא עשה אחרי זה תשובה, ואף על פי כן האלטער רבי כותב בפרק י"א שהוא נקרא רשע. רשע וטוב לו על כל פנים. מפורש בפרק י"א, בפרק הקודם האלטער רבי אומר שיש מושג של רשע וטוב לו, שנופלים לו מחשבות או הרהורים ומעשים וכולי, ובינתיים מתחרט ובאים לו הרהורי תשובה, והאלטער רבי כתב את זה קודם בתו-- בתוך רשע וטוב לו. אז בפועל עכשיו הוא לא עושה עבירות. בפועל עכשיו במצב שהוא עושה מצוות והוא גם עשה תשובה, ואף על פי כן הוא לא נקרא בינוני. אז מה עוד האלטער רבי רוצה להסביר לנו? אז מה ההבדל? אומר האלטער רבי, הבינוני הוא בן אדם שמצב הנפש שלו עכשיו, לא רק שבפועל הוא לא עושה עבירות ובפועל עושה מצוות, הוא נמצא במצב הנפש עכשיו באופן של לא עבר ולא יעבור. לא עבר ולא יעבור זה לא בא להסביר מה קרה בפועל ממש. זה בא להסביר באיזה מצב נפשי הוא נמצא עכשיו. זאת אומרת, הוא עכשיו נמצא בקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא, האהבת ה' שלו, העבודת

18:26 השם שלו, הקיום מצוות שלו הם באופן כזה שברור אצלו שזו הדרך היחידה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, ואם יהיה לו איזה ניסיון שיהיה הוא יתגבר עליו. זה הפשט לא עבר עבירה מימיו. זאת אומרת במצב כפי שהוא עכשיו נמצא, גודל ההשקעה, שיכול להיות כמו שאמרנו הוא לא צדיק, הוא בינוני, אבל הבינוני הוא בן אדם שיש לו כזה... הוא מסור לגמרי. הוא מסור לקדוש ברוך הוא, שהעבירה מופרכת אצלו לגמרי. כמו שאנחנו נגיד על אנשים רגילים, כל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו, הרי יש דברים שאצלנו, אפילו שאנחנו לא צדיקים ולא בינוניים, הלוואי רשע וטוב לו כמו שאומרים, אבל יש אצל כל אחד ואחד מאיתנו דברים מסוימים בסור מרע וגם בועשה טוב שזה בפשטות. לא, אין לנו מלחמה על זה. לא על כל דבר יש מלחמה. יש בחורים שבשבילם, כל אחד יודע, להניח תפילין זה מלחמה, זה בפשיטות וכולי. כל אחד יש לו את הדברים שהם בפשיטות אצלו. ועל דרך זה בסור מרע, יהודי רגיל חמץ בפסח מופרך אצלו לגמרי. לאכול חזיר מופרך אצלו לגמרי. ככה זה. אז הבינוני הוא בן אדם שאצלו העניין הזה זה בכל התרי"ג מצוות. לא עבר עבירה מימיו. לא ש-- יכול להיות שפעם הוא עשה תשובה, אבל אחרי שהוא עשה תשובה הוא עשה כזה סוג של תשובה. תשובה כזאת שעכשיו אצלו כל עניין של רע מופרך אצלו לגמרי. ועל דרך זה לא יעבור לעולם. לא שהוא עובר, לא שהוא עושה. זה הפשט גם לא יעבור לעולם. לא יעבור לעולם גם כן, זה לא הפשט שאני בטוח. יש לו בחירה, אבל מצד תנועת הנפש שהוא נמצא עכשיו אז לא יעבור

20:48 לעולם, הוא לא, הוא לא יעשה עבירה. הוא במצב כזה שמופרכת אצלו עבירה, ולא יכול לצייר לעצמו בשום מעמד ומצב שהוא יעשה עבירה, כי זה ה-- ההזדהות שלו לקדוש ברוך הוא זה בתכלית. וזה ההבדל המהותי בין רשע וטוב לו לבינוני. זה מה שהאלטער רבי רוצה להסביר לנו עם המילים האלה. רשע וטוב לו יכול להיות שהוא בפועל ממש עכשיו לא עושה עבירות, ויכול להיות שיעברו, כמו שהאלטער רבי אמר בפרק הקודם, תקופות ארוכות הוא לא עושה שום עבירות וגם מה שהוא עשה הוא עשה על זה תשובה. אבל יכול להיות תשובה חיצונית. תשובה רגילה, תשובה פשוטה, שזה אומר שגם עכשיו בכוח, מה קורה בפוטנציאל? בכוח, בכוח, פוטנציאל לא מופרך אצלו. יכול להתגבר עליו יצרו ואז הוא ייפול עוד הפעם. הוא כל הזמן בסכנה. אז הוא נקרא רשע וטוב לו. בינוני הוא בן אדם שעבודת השם שלו עכשיו היא באופן כזה שעניין אלוקות זה בתכלית השלימות, בתוקף שלא שייך באופן אחר. יש מאמר של הרבי מאוד, מאוד נשמע כמו מאמר של הרבי, משפטים תשל"ח, שם הרבי דיבר. הרבי, ברוך השם, המאמר הזה גם כן יצא מוגה. הרבי הגיה את זה מהמאמרים שהרבי אמר בחדר. תשל"ח זה היה תקופה מפורסמת שהרבי אז התוועד הרבה פעמים מהחדר. אז זה אחד, זה אחד מהמאמרים מהחדר והרבי הגיה את המאמר. בזכות זה יש המאמר הזה מוגה ויש שם מילים מאוד, מאוד נפלאות שקשורות עם המבואר בתניא פה י"ב, י"ג, י"ד. הרבי שמה מחדש כמה וכמה עניינים. שמה האלטער רבי-- שמה הרבי מדבר על מאמר של האלטער רבי, שהאלטער רבי דיבר על זה שיש בהקשר של משפטים יש עבד כנעני,

22:40 עבד עברי, אמה עבריה. כמה דרגות של... מוסבר שזה דרגות שונות בעבדים. שזה-- והרבי מקשר את זה עם המדרגה של רשע וטוב לו, בינוני, בינוני גופא יש כמה דרגות. מאוד, מאוד מעניין. שמה במאמר הרבי מדבר על העניין הזה של עבד. בינוני הוא עבד כזה שהוא בעצם הוא עברי, עבד עברי. גם אם בחיצוניות זה עבד כנעני, אבל במהות הוא עבד עברי. שהוא יהודי כזה שמאיר אצלו הנשמה. הרבי הביא על זה את הרמב"ם. הרמב"ם הידוע שהרמב"ם אומר שיהודי בעצם רוצה לקיים רצון אלוקים והוא לא רוצה לעשות שום דבר נגד רצון אלוקים. אז זה הפשט בינוני שהרצון הזה נמצא אצלו בכזה תוקף שלכן לא יעבור עבירה ולא יעבור לעולם. זה המצב שלו עכשיו. עד כאן זה הביאור הרגיל, פשט פה בתניא. עכשיו, ועוד אחד רק להוסיף שזה הרבי הוסיף בשנים האחרונות. אני זכיתי לשמוע את זה מהרבי בתשמ"ה, חשוון. בפארברענגען, במאמר הרבי אז אמר מאמר ד"ה ויהיו חיי שרה. זה היה פארברענגען של יום השבת. ואחרי זה גם כן הרבי הגיה את המאמר גם כן כמה שנים אחר כך בתשנ"א. המאמר ד"ה ויהיו חיי שרה זה נמצא במלוקט. שם הרבי הוסיף עוד נקודה שזה גם כן מוסיף אור חדש פה בתניא. שסוף כל סוף, הרי הלשון של האלטער רבי זה לא עבר עבירה מימיו. לפי הביאור הזה אומר שבהווה הוא נמצא במצב שלא יעבור, אבל לשון של האלטער רבי זה לא עבר עבירה מימיו. מה עושים עם הלשון הזו? אז הרבי אמר עוד דבר מאוד מאוד מעניין. הכל אצל הרבי מיוסד על הלכה כמובן. זה היה באמצע המאמר, זה היה מאוד געשמאק. הרבי דיבר על זה בקשר לחיי שרה

24:37 שכתוב וכולן שוין לטובה, בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'. אז הרבי הסביר את זה בהווה, דזה העניין של הבינוני שעל זה הרבי מדבר. אז מה הרבי הוסיף באותו מאמר עוד? הרבי אמר הרי כתוב בגמרא שכשאדם עושה תשובה אז נקרא עוונותיו מתחילה. זאת אומרת שיש בתשובה, יש תשובה מכאן ולהבא ויש תשובה שעושה שגם העבר נהיה מתוקן. בפרט תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכויות. זאת אומרת שעל דרך כמו שמדברים בנוגע לרפואה, יש רפואה מכאן ולהבא ויש רפואה שגם העבר נהיה. על דרך זה גם בנוגע לעניין של תשובה, יש תשובה מכאן ולהבא, יש אבל תשובה מאהבה שגם העבר זה נעשו לו כזכויות. אז במילא אומר הרבי הבינוני הרי עשה תשובה, ובעצם התשובה של התשובה זה סוג כזה של תשובה שקשור עם תשובה מאהבה. שיהודי רוצה לעבוד את השם והוא לא רוצה להיות נפרד. וברגע שאדם עושה תשובה, אז במהות של התשובה נמצא העניין של תשובה מאהבה, וממילא גם העבר שלו לגמרי מתוקן, ובמילא לא עבר עבירה מימיו גם כפשוטו. זה מה שהרבי הוסיף שהפשט לא עבר עבירה מימיו. הכוונה היא גם כפשוטו שהוא באמת לא עבר עבירה מכיוון שעל ידי התשובה גם העבר שלו נהיה מתוקן לגמרי. אז סתם כאן רואים עד כמה כל מילה בתניא מדויק.