יהודי אינו רוצה לחטוא! - פרק י"א - חלק שלישי

00:00 אנחנו אוחזים פה בסוף פרק י"א בתניא. אוחזים אחרי הנקודה במילים "ויש מי שהרע גובר בו יותר". מה האלטער רבי מדבר פה? האלטער רבי מדבר פה על דרגות שונות ברשע וטוב לו. הרי האלטער רבי אומר שכמו אצל צדיק ורע לו, אמרנו שיש ריבוי רבבות מדרגות בצדיק ורע לו, כמה הרע בטל לטוב. אז אותו דבר, זה לעומת זה, גם אצל הרשע וטוב לו יש ריבוי מדרגות. עד כמה הטוב מתכופף אל הרע, הפוך מהצדיק ורע לו. ובזה האלטער רבי הביא שני קצוות. עד עכשיו למדנו את הקצה האחד, בן אדם שהוא בדרך כלל הוא לא עושה עבירות, בן אדם שבדרך כלל הכל אצלו מאה אחוז על פי ההלכה ושכל ישר, אבל יכול להיות שמפעם לפעם, לעיתים מאוד מאוד רחוקות, הוא נכשל באיזה עניין, אפילו קטן ביותר. עבירה קלה ולא חמורה. אם זה במעשה, בדיבור, במחשבה, ואפילו עושה אחרי זה תשובה. זה מה שדיברנו בשיעור הקודם, שהחידוש של האלטער רבי שלפעמים יכול להיות שאפילו כשאתה עושה תשובה, אבל עדיין אתה לא נקרא בינוני, הוא עדיין נקרא במדרגה של רשע וטוב לו. למה? כי התשובה היא לא תשובה שלמה. זו תשובה, זו תשובה על פי ההלכה. זה מה שהאלטער רבי אומר. תשובה ראויה שמסלח לו, אבל מצד המדרגה בנפש אנחנו צריכים לזכור נקודה יסודית, שהאלטער רבי בתניא מדבר על צדיק, בינוני ורשע לא רק בעניין ההלכה או לא בעניין ההלכה, במדרגות הנפש. איזה מדרגה בנפש הוא נמצא. והאלטער רבי מלמד אותנו פה שיכול להיות בן אדם שהוא לא עושה שום עבירות, וגם אם הוא עשה איזו עבירה קטנה פעם ביובל, או אפילו עושה על

01:56 זה תשובה גם כן, והוא עשה את התשובה הנכונה. זה מה שהאלטער רבי מביא. לא רק עשה תשובה סתם, הוא עשה תשובה נכונה. מה פשט תשובה נכונה? תשובה נכונה זה שלושה חילוקי כפרה, שאומר רבי ישמעאל. כלומר, סתם להבין מה פשט מה האלטער רבי רוצה להוסיף פה עם השלושה חילוקי כפרה. מי שלומד אגרת התשובה, האלטער רבי מתכוון פה לאגרת התשובה, כמו שכתוב במקום אחר, בפשטות הוא מתכוון לאגרת התשובה, שאף על פי שאגרת התשובה נדפסה אחרי התניא, אבל זה היה כבר בכתב אצל חסידים עוד לפני התניא. זה אגרת התשובה היה מהדורא קמא שהסתובב אצל חסידים, האלטער רבי מתכוון בפשטות לזה. ושם האלטער רבי הרי כותב שיש שני עניינים. יש עניין של עצם התשובה ויש בקשת סליחה. זאת אומרת, בתשובה יש שני עניינים, תשובה וכפרה, שלכן האלטער רבי אומר שלושה חילוקי כפרה ותשובה עם כל אחד ואחד. יש את העניין התשובה, תשובה עם כל אחד ואחד. תשובה זה קבלת עול מלכות שמיים. תשובה זה מצוות עשה תשובה, היא עזיבת החטא בלבד. זו ההחלטה לא לעשות את זה יותר, זו התשובה. וזה בכל העניינים. גם בשוגג, גם בעשה, לא תעשה, כרת, מיתות בית דין, ברגע שבן אדם מחליט שהוא לא יעשה את זה יותר, לוקח החלטה לקבל מלכות שמיים, זו תשובה. אבל אחרי זה יש הכפרה שבתשובה, שהתשובה תהיה בשלימות, שזה העניין שבמצוות עשה האלטער רבי אומר שזה מיד, מצוות לא תעשה צריכים גם יום הכיפורים, וכרת ומיתות בית דין צריכים גם עניין של ייסורים ומכות, שזה כבר הפרטים. אז האלטער רבי אומר, מדברים עם הבן אדם שהוא עשה גם את הפרטים, הוא עשה את כל הפרטים

03:38 על צד חכמינו. כן, כאילו קיים את התשובה עם העניין שבקשת סליחה, עם העניין של כפרה על התשובה שלו, זה בשלימות על פי ההלכה, ואף על פי כן הוא עדיין לא נקרא בינוני. למה הוא עדיין לא נקרא בינוני? הביאור הוא כמו שהסברנו, כי התשובה שלו זה רק תשובה בפועל. בפועל הוא עשה תשובה, בפועל הוא לקח החלטה, בפועל הוא עשה את התיקונים, אבל לא מופרך אצלו העבירה. הוא לא במעמד ומצב, זה כמו שנלמד בפרק הבא, פרק י"ב, שהוא לא עובר עבירה ולא יעבור, שגם שם מדובר על בעל תשובה. כשנלמד בפרק י"ב אנחנו נראה שגם יש בינוני בעל תשובה, אבל הוא-- התשובה של בינוני זו תשובה כזאת שהמעמד ומצב שלו בתשובה זה באופן שלא עובר ולא יעבור. זאת אומרת, לא, אבל הרבי לא מתכוון בפועל, לא עובר ולא יעבור. כי מה זה, בן אדם שפעם עשה עבירה לא יכול להיות בינוני? חס ושלום. הוא מתכוון במדרגה בנפש, באיזה מצב בנפש אתה נמצא. התשובה הרגילה שאנשים רגילים עושים זו תשובה כזאת שאתה מתחרט, אתה מבקש סליחה, אתה אומר שאתה לא תעשה את זה עוד, אתה עושה את תיקוני התשובה, הכל טוב ויפה. אבל להגיד שנהיה אצלך אָפּגעפרעגט, נהיה אצלך מופרך עניין של רע, עניין של עבירה לא נהיה מופרך. ואני לא מדבר מופרך כמו צדיק בגלל שיש לו אהבה בתענוגים. מדברים מופרך של בינוני, מופרך של בינוני זה מצד קבלת השכל, אבל הקבלת השכל של בינוני זו קבלת השכל אמיתית, שאצלו עניין של עבירה זה דבר שהוא אָפּגעפרעגט, כמו שנגיד אצל יהודי רגיל ותגיד לו לאכול חמץ בפסח. לא שייך, אָפּגעפרעגט, מופרך לגמרי. לאכול חמץ זה

05:32 מופרך. זה לא עניין שבגלל שהוא בינוני צדיק, בגלל שיש לו אהבה ותענוגים, אלא יש דברים אצל כל אחד, יש לו דברים שאצלו זה כל כך חזק שלא שייך, שזה מופרך לגמרי. אצל בינוני כל העניינים הם באופן כזה. עדיין, עוד פעם, אנחנו נלמד בפרק י"ב על הבינוני. רק רוצה להסביר מה הפשט בפרק י"א, שכאן מדובר שהוא עושה רק את התשובה בפועל, אבל בגלל שעדיין יש לו נטייה אל הרע, יש לו עדיין משיכה אל הרע, כן? והראיה שיכול להיות שעוד חצי שנה, עוד שנה, הוא עוד פעם יעשה עבירה קלה. אבל זה אומר שהעניין של פריקת עול לא, לא מופרך אצלך לגמרי, לכן אתה יכול ליפול שוב. כמו שהרבי אומר ב-- בדרך זה, כמו שהרבי אומר בבאתי לגני, יש מהרבי בבאתי לגני תשי"ב. למה? ה-הרבי כותב שם משהו מאוד חזק, באתי לגני תשי"ב, שאדם עושה חשבון הנפש והוא נזכר על עבירות שהוא עשה לפני הרבה שנים ואפילו כשהיה ילד, איי, הוא כבר תיקן אותם. למה צריך לזכור על העניינים שהוא עשה? ״וחטאתי נגדי תמיד״, לזכור על חטאים שעשה פעם, הרי הוא כבר עשה תשובה. אז הרבי אומר בין הדברים שם בגלל שלכאורה זה שעדיין הוא בציור של עבירה או הרהור של עבירה. כלומר, שיש לו משיכה לעשות עוד עבירות מהסוג הזה, זה אומר שהעניין הקודם עדיין לא נהיה אצלו מופרך. והרע הזה מושך אותו להמשיך. זאת אומרת שהוא עדיין נמצא באותה מדרגה בנפש. זה מה שהרבי אומר, שלכן הוא נקרא עדיין במדרגה, בבחינת רשע וטוב לו. זה רשע וטוב לו בדרגה הכי גבוהה. כן? ממש יהודי שלם. אבל בגלל הפרט הזה שהוא

07:24 יכול-- זה, זה עצמו אומר שהרע לא מופרך אצלו, ולכן מצד הסיבה הזאת הוא נקרא רשע וטוב לו, שהטוב עדיין כפוף אל הרע, כי הרע נמצא אצלו בנפש וזה, וזה, וזה פועל עליו שהוא יוצא לעשות חטאים. עכשיו אבל תראה, מדבר על רשע וטוב לו בקצה השני, קצה תחתון. ״ויש מי שהרע גובר בו יותר ולבושיו״, נשלף שאין בו כל שלושה לבושים של הרע ומחטיאו בעבירות חמורות יותר ובעיתים קרובים יותר. כן? אז זה כבר רשע ו-- רשע וטוב לו, אבל בקצה השני. רשע וטוב לו, שמה? אז הוא אומר כל הלבושים, לא רק מחשבה או דיבור או מעשה, כל הלבושים מחשבה ודיבור ומעשה. לא רק עבירות קלות, עבירות גם חמורות, ולא רק לעיתים רחוקים אלא לעיתים קרובים. אז בכל הדברים אז אצלו זה באופן הקצה השני. אז למה רשע וטוב לו? אדם שעושה עבירות, כל הסוגים של עבירות, וכל ה-- כל הזמן, למה הוא נקרא רשע וטוב לו ולא רשע ורע לו? מסביר האלטער רבי: ״אך בינתיים מתחרט״. בין, בין עבירה לעבירה יש לו חרטה ובאים לו הרהורי תשובה. ״מבחינת הטוב שבנפשו״. מאיפה מגיעים לו הרהורי תשובה? כי יש לו טוב. זה פשט רשע וטוב לו. טאקע אצלו זה כפוף ובטל. אבל יש לו טוב, ובגלל שיש לו טוב לכן אחרי העבירה הוא מתחרט. ״מבחינת הטוב שבנפשו שמתגבר קצת בינתיים״, לכן זה פועל אצלו הרהורי חרטה. שהרבי אמר פעם שיהודי מיד כשעושה עבירה כבר מתחרט. החרטה זה מיד, כאילו בטבע של יהודי זה שהוא מתחרט מיד על דברים לא טובים שעשה. אה, רואים שיש לו חרטה. איפה אנחנו אוחזים? ״אלא שאין לו התגברות כל כך לנצח יצר הרע״.

09:30 זה לא מספיק חזק שהוא יתגבר לגמרי, שלנצח את היצר הרע לגמרי. ״לפרוש מחטאיו לגמרי להיות מודה ועוזב״. הוא לא יכול להפסיק לגמרי ולכן גם אחרי החרטה, למחרת או אחרי כמה ימים, עוד פעם ייפול. ״ועל זה אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות״, שהם רוב הרשעים שיש בחינת טוב בנפשם עדיין. אז לפי זה אומר האלטער רבי, זה פשט רשעים מלאים חרטות. כאן מדברים על רשע וטוב לו, על רשע וטוב לו אומרים רשעים מלאים חרטות. למה? בגלל שיש לו טוב, לכן יש לו את החרטה, שהוא לא מרגיש נוח עם החטאים שלו. כלומר, מה האלטער רבי מלמד אותנו? רשעים מלאים חרטות. איך אתה מסתכל על בן אדם שעושה עבירה ומתחרט? אתה יכול להסתכל על זה שהוא סתם בלוף, הוא מתחרט, אבל בעצם הוא שום דבר, והראיה הוא מחר נופל עוד הפעם. היום בעולם המודרני מדברים על זה, כן? אנשים שיש להם התמכרויות. אתם יודעים מה זה התמכרויות? אנשים ששיש להם, אה, כן, איך אומרים? אדיקשן. הוא אומר שיפסיק לעשן ועוד פעם מעשן, או יפסיק לשתות אלכוהול ועוד פעם שותה. יפסיק להסתכל במקומות שלא צריכים להסתכל בהם, עוד פעם מסתכל, עוד פעם נופל. זה נקרא התמכרות. הוא כל הזמן נופל לאותו מקום. אז אתה יכול להסתכל על זה שזה אומר שהוא אף פעם באמת לא התחרט, הוא סתם משקר לעצמו. הוא עושה ככה דמעות בעיניים כאילו שהוא זה מתחרט, עוד פעם לא יעשה את זה, אבל לא, זה סתם. הוא לא מתכוון ברצינות ולכן הוא כל הזמן חוזר, כי באמת הוא נמצא שמה. מה שהאלטער רבי בא ואומר לנו פה, שזה בעצם העניין החיובי שהאלטער רבי רוצה להגיד.

11:21 לנו שיהודי בטבע לא רוצה לעשות עבירות. אצל יהודי עניין של עבירה זה מופרך. כמו שאנחנו כולנו יודעים דברי הרמב"ם, שיהודי בעצם בגלל זה שיש לו נשמה חלק אלוקה ממעל, אז יהודי רוצה לקיים רצון הבורא והוא לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. זה טבע מהותי של יהודי, כמו שנלמד בהמשך התניא בכל העניין של הרוח שטות. אז לכן בעצם יהודי לא מרגיש נוח עם זה, וזאת הסיבה של החרטה. זאת אומרת, החרטה זה המקום האמיתי שלו, הפוך. אנשים חושבים שחרטה זה סתם שקר. אתה לא באמת מתחרט, בעצם אתה סתם בא לעבירה, רק החרטה זה סתם אתה מרמה את עצמך עם החרטה. האלטער רבי סובר להפך, החרטה מגיעה בגלל שיש לך נשמה, וזה המציאות של הטוב, הטוב שבנפשי, והטוב שבנפשי כל הזמן מושך אותך חזרה לטוב. אלא מה? הוא לא מספיק חזק עם התוקף. הוא לא לוקח את זה עם כל התוקף, חסר לו מידת הנצח. כן. שלכן הוא עוד פעם נופל. אז לכן אני קורא לו רשע וטוב לו. הטוב נמצא, אבל הוא כפוף, הוא בטל, לכן הוא לא יוצא עד הסוף. אבל הידיעה הזאת שיש לך את הטוב האמיתי גם כן, ואתה באמת לא רוצה, זה עצמו נותן ליהודי את הכוח שהוא יוכל להוציא את זה מן הכוח אל הפועל ולהחליט החלטה גמורה, לגלות את מידת הנצח שבנפשי, שעל זה מבזבזים את כל האוצרות, כמו שמסביר לנו בבאתי לגני. לתת כוח ליהודי באמת שהוא יוכל שההחלטה שלו תהיה החלטה אמיתית וישנה את החיים שלו מן הקצה לקצה. ועכשיו האלטער רבי מסיים את העניין וניגע לרשע ורע לו כמה שורות. האלטער רבי הרי רוצה להסביר את כל הצדדים, כי

13:10 דיברנו שיש חמש דרגות, שתי רשע וטוב לו, שתי, שתי דרגות ברשע, שתי דרגות בצדיק והבינוני הוא באמצע. אז האלטער רבי מסביר גם את הקצה האחרון. אומר האלטער רבי: אך מי שאינו מתחרט לעולם. יש מצב שבן אדם הגיע למצב כזה שהוא נהיה אדיש. נהיה אדיש. אינדיפרנט, איך אומרים? איך אומרים אדיש? אינדיפרנט. כאילו נהיה במצב שאיבד את הרגש, איבד כל-- אז בן אדם שהגיע למצב כזה שהוא כבר לא מרגיש חרטה, לא, אין לו שום תנועה של חרטה בלב. ואין באים לו הרהורי תשובה כלל, נקרא רשע ורע לו. אז זה נקרא רשע ורע לו. וכאן האלטער רבי גם כן אומר חידוש נפלא, שכאן רואים מה זה ספר התניא. האלטער רבי מדבר על רשע ורע לו, בן אדם שאין לו שום חרטה. אז זה אומר שהרע אצלו נהיה בעל הבית על כל המציאות שלו. אין לו אפילו צער, אין לו אפילו חרטה. אז האלטער רבי בא ואומר פה ווארט נפלא: שהרע שבנפשו הוא לבדו נשאר בקרבו, זה מה שנשאר בפנימיות שלו, כי גבר כל כך על הטוב עד שנסתלק מקרבו ועומד בבחינת מקיף עליו מלמעלה. אז גם פה האלטער רבי, כמו האלטער רבי, מגיע עם בשורה טובה. והאלטער רבי אומר אפילו רשע ורע לו הוא לא... לא לא לאבד תקווה. הוא נישט פארפאלן, הוא לא הלך לאיבוד. האלטער רבי אומר רשע ורע לו, זה שהוא לא מתחרט ואין לו הרהורי תשובה, זה בגלל שבקרבו, בפנימיות שלו, נהיה לגמרי מנותק מהטוב. אבל המקיף נשאר גם אצלו. אצל יהודי יש מקיף ויש פנימי. אצל יהודי יש שהנפש האלוקית נרגשת בפנימיות, וזה יכול להיות ריבוי מדרגות. כמה זה נרגש, שזה ההבדל בין צדיק וטוב לו, צדיק

15:29 ורע לו ובינוני ורשע וטוב לו. כל הדרגות. יש אבל עניין של מקיף, גם אם בפנימיות לא נרגשת אצלו שום תנועה של אידישקייט, שום תנועה של געטליכקייט, שום הרגש אלוקי, ואין לו אפילו הרגש של חרטה מלהיות בעל הבית. זה בגלל שהוא כל כך התגשם, כל כך התרחק, כל כך נהיה רחוק מאלוקות, שבקשר הפנימי שלו האור האלוקי לא נרגש. אבל המקיף אצל יהודי תמיד שלם. יהודי הוא יהודי, יש לו את המקיף, יש לו קשר אלוקי, יש לו נשמה שלו, חלק אלוקה. אלא מה? זה נשאר בעצם של מקיף, מקיף זה חיה. כי יש את העניין הזה של חיה יחידה, המקיפים של הנשמה, והמקיפים של הנשמה זה אצל יהודי נשאר תמיד בשלימות. אז ממילא יוצא שיש הבדל מאוד גדול בין רשע ורע לו לצדיק וטוב לו. שתי הקצוות. הצדיק וטוב לו. מה האלטער רבי אמר? שהצדיק וטוב לו הוא הפך לגמרי את הרע לטוב. אז לא רק שאין לו רע, הוא גם הפך את זה לגמרי לטוב. אז אין רע אפילו בשום מקום. אצל הרשע ורע לו להיפך. רשע ורע לו אומרים גם שהרע לא נמצא אצלו בגלות, גם שהטוב לא נמצא אצלו בגלות, אבל במקיף זה נשאר. זאת אומרת, אצל רשע ורע לו אתה לא אומר שבגלל שהוא נהיה כל כך רע, אז גם הטוב כבר לגמרי נהפך. לא. הטוב תמיד נשאר והטוב אף פעם לא מתבטל, והטוב יש ונשאר אצלו במקיף, ולכן, לכן מה? לכן אנחנו יודעים שלא יידח ממנו נידח. כל יהודי בסוף יעשה תשובה. אף על פי שהוא רשע ורע לו. אתה מסתכל עליו עכשיו אתה רואה רשע ורע לו, אבל אתה יודע שסוף כל סוף בגלל שיש מקיף

17:32 יש איזה עניין עצמי בנשמה שלו שזה אף פעם לא הלך, אז זה בסוף זה, זה יפעל את פעולתו, ובסוף העניין הזה יתעורר באיזשהו מקום וזה יגבר, זה יוציא אותו מהבוץ ויעשה אותו בעל תשובה. כמו שרואים לפעמים במציאות בעולם. וזה מה האלטער רבי מסיים את הפרק ואומר: "ולכן אמרו רז"ל כל בי עשרה שכינתא שריא". בגלל שגם רשע ורע לו, הטוב גם שמה נשאר. הוא אף פעם לא איבד את הטוב לגמרי, על כל פנים במקיף זה נשאר. זה מראה לנו את הכוח של יהודים. שלכן כל בי עשרה. מה בדיוק כל בי עשרה? האלטער רבי מתכוון בדיוק כל בי עשרה. לא משנה מיהם, כל בי עשרה. יכול להיות עשרה אנשים רשעים, עשרה אנשים שהם רשע ורע לו, אבל אם עשרה יהודים נמצאים במקום אחד, אפילו שהם במדרגה הכי פחותה, שהם לגמרי מנותקים מאלוקות, מדרגת רשע ורע לו, שכינתא שריא. וואו. יכולים להגיד קדיש וקדושה וברכו. למה? כי המקיף שלהם תמיד בשלימות. ובגלל שהמקיף הוא בשלימות, אז ממילא השכינה, כשיש עשרה יהודים אז יש את המקיף. כידוע שהחסידות אומרת שמה המעלה של עשרה יהודים? שאז מתגלה היחידה, ולכן המקיף, השכינה מגיעה לשם. האלטער רבי אומר בתניא באגרת הקודש סימן כ"ג, שאם מלאך היה נמצא במעמד עשרה מישראל שנמצאים ביחד, אפילו שאין להם דברי תורה, היה מתבטל במציאות. ואימה ויראה שהיה נופל עליו מזה, מהגילוי שכינה שיש במקום הזה. אין להם דברי תורה. זאת אומרת שהם לא עושים את הדברים נכון. עשרה אנשים נמצאים ביחד, לא מדברים, לא מדברים דברי תורה ותהילים. ואף על פי כן השכינה שם, כי השכינה קשורה עם זה שהוא יהודי, שיש

19:39 לו נשמה, וזה יש אצל כל אחד, גם אצל הרשע ורע לו, אפילו במקיף. וזה העניין של כל בי עשרה שכינתא שריא. על כל פנים במקיף, אבל השכינה נמצאת שם. יש סיפור שחסידים אומרים בקשר למה שלומדים פה, העניין של רשע ורע לו. פעם שמעתי מרבי מלוטובסק[?], הוא היה אומר כזה וורט ששמעתי שהוא אמר שאצל הפריערדיקער רבי פעם בהתוועדות אז היה ר' איצ'ה דער מתמיד. ר' איצ'ה דער מתמיד לקח קצת לחיים. ור' איצ'ה דער מתמיד, כשהיה לוקח לחיים, היה מדבר גם לפני הפריערדיקער רבי. אז באחת ההתוועדויות איצ'ה לקח לחיים. הוא אמר שחסיד הוא יותר גרוע מרשע ורע לו. וואו! אז הפריערדיקער רבי שאל אותו למה אתה אומר ככה? אז הוא אמר כי מה זה רשע ורע לו? הרב אומר שאין בו הרהורי תשובה. אומר חסיד, בגלל שהוא חושב שהוא חסיד ויש לו רב ושהרב כבר ידאג עליו, אז הוא לא עושה תשובה. אז ממילא אז הוא רשע ורע לו. אין בו הרהורי תשובה. מי, מי אין לו הרהורי תשובה? חסיד שהוא חושב שבגלל שהוא לומד חסידות, בגלל שיש לו רב ובגלל זה הכל מסודר אצלו, הוא לא עושה תשובה. הפריערדיקער רבי שואל אותו: נו, אבל למה אתה אומר שהוא יותר גרוע מרשע ורע לו? אומר פשוט כי רשע ורע לו לא למד חסידות, אבל הוא כן למד חסידות ואף על פי כן הוא לא עושה תשובה, זה יותר גרוע. אז הפריערדיקער רבי אמר לו שהוא לא מסכים איתו. הפריערדיקער רבי שלל את זה. הפריערדיקער רבי אמר לו לא צריכים, לא צריכים לדבר בכזה מרה שחורה. הפריערדיקער רבי ביטל את ה-- את העניין הזה, אבל איצ'ה, זה היה, לקח משקה וזה זה זה. זה היה אצלנו. אבל על כל פנים נקודת העניין הוא שכאן עד

21:48 כאן למדנו את כל העניינים משני הקצוות. בשני הפרקים האחרונים למדנו שתי דרגות כלליות, צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. מצד אחד בן אדם שהוא הצליח לכבוש את הרע גם בפנימיות, עד כדי כך שהוא הפך את זה. בזה גופא יכול להיות כמה דרגות כמו שדיברנו. ולהיפך גיסא יש את הרשע שאצלו הרע שולט על הטוב, ובזה גופא יכול להיות כמה דרגות מקצה אל הקצה כמו שהסברנו. ואז נשאלת השאלה מה נשאר בשביל הבינוני? זה עכשיו הקושי להבין מה זה הבינוני. אמרנו שרשע וטוב לו יכול להיות בן אדם שהוא לא עושה עבירות ואף על פי כן הוא רשע וטוב לו. אז מה זה הבינוני? להיפך גיסא אמרנו ש-שהבינוני הוא גם כן ב-- יש לו מלחמה, כאילו הוא לא צדיק, הוא לא רשע, הוא בינוני. מה בדיוק המדרגה של הבינוני? זה הרב ימשיך הלאה בפרק י"ב. בעזרת השם השיעורים הבאים.