עשה תשובה, אז למה הוא עדיין נקרא רשע? - תניא פרק י"א - חלק שני

00:01 אז בתניא אנחנו אוחזים פה באמצע פרק י"א. האלטער רבי מדבר על הרשע וטוב לו. האלטער רבי מסביר שיש כמה וכמה מדריגות ברשע וטוב לו. מכיוון שהרשע וטוב לו הוא הלעומת של הצדיק ורע לו. אז כמו שבצדיק ורע לו דיברנו שיש ריבוי מדריגות, אז גם ברשע וטוב לו יש ריבוי מדריגות מן הקצה לקצה. אז האלטער רבי מתחיל קודם כל להסביר את הרשע וטוב לו במדרגות הכי גבוהות, שזה בן אדם שנכשל רק מאוד קצת, בעיתים רחוקות ורק בעניין אחד יכול להיות. וכאן הוא באמצע להביא דוגמאות איזה עניינים יכול להיות דברים דקים, קטנים שנכשלים בזה, וזה עצמו כבר הופך את האדם שהוא לא יהיה במדרגת הבינוני, אלא שהוא בבחינת רשע וטוב לו. דהיינו, האלטער רבי יביא כמה דוגמאות. מאוד מעניין. או במעשה לבד, איך כתוב זה למעלה, כן, שורה ראשונה. דהיינו, או במעשה לבד לעשות עבירות קלות ולא חמורות, חס ושלום. לפעמים יש כאלה שהיצר הרע מתלבש בהם רק בלבוש המעשה ותופס אותו רק בלבוש המעשה. מעשה לבד, ובמעשה לבד באיזה עניין? גם כן מדובר על עבירות קלות ולא חמורות, חס ושלום. הוא נכשל באיזה עניין של מעשה, ובזה גופא בעבירות כאלה שנקראות עבירות קלות ולא חמורות. הוא לא מביא דוגמה, אבל עניינים של עבירה שהם נקראים עבירות קלות. או בדיבור לבד, לדבר אבק לשון הרע וליצנות וכהאי גוונא. בדיבור האלטער רבי כבר מביא גם דוגמה. איזה עניינים יכול להיות בדיבור? אבק לשון הרע וליצנות וכהאי גוונא. לשון הרע ממש לא מדברים פה. מדברים פה על בן אדם שהוא נכשל בדברים דקים. כמו שאמרנו, מדברים פה על רשע וטוב לו ברמה גבוהה. אז האלטער רבי

02:13 אומר שבמה הוא נכשל? באבק לשון הרע וליצנות. בקשר לליצנות, הרבי כותב שהאלטער רבי לא מתכוון לליצנות ממש, כי ליצנות ממש זה גם כן חמור מאוד. הגמרא אומרת על ליצנות דברים מאוד חמורים, אז לא יכולים להגיד שהוא מדבר ליצנות ממש. זה נקרא עבירות חמורות. הכוונה אבק ליצנות. כמו שיש אבק לשון הרע, יש גם אבק ליצנות. אני לא יודע בדיוק מה נכנס בהגדרה של אבק ליצנות. אבק לשון הרע יש בשולחן ערוך. השולחן ערוך מביא דוגמאות של אבק לשון הרע. אם אתה מדבר למשל הרבה שבחים, אתה משבח את השני, אז זה נקרא אבק לשון הרע, כי מתוך שבחו אתה תבוא לדבר גם בגנותו. כך כתוב בהלכה. או להגיד שבבית של ההוא תמיד מבשלים שמה כי יש הרבה אורחים. זה גם נקרא אבק לשון הרע. בשולחן ערוך מובא כל מיני דברים מה נחשב לאבק לשון הרע. ליצנות, מה פשט אבק ליצנות? אבל הרבי אומר שכך צריכים ללמוד פשט בתניא: אבק לשון הרע וגם אבק ליצנות. זאת אומרת זה לא ממש ליצנות, אבל זה משהו שיש בזה מעין ליצנות. או במחשבה לבד, גם פה הרהורי עבירה הקשים מעבירה. בעניין המחשבה. אז מה כאן עניין מחשבה, הרהורי עבירה הקשים מעבירה? מה הפשט הרהורי עבירה הקשים מעבירה? הרבי רוצה להגיד שמחשבה, מדברים על הרהור. עכשיו הרהור על פי הלכה זה לא, אין בפשטות. הרהור סתם זה לא נחשב לעבירה בכלל. בפשטות הרהור סתם, שהבן אדם רק מהרהר, על פי הלכה חושב ולא עובר עבירה, זה לא נחשב. בן אדם רק חשב, זה לא נחשב לעבירה, וכאן רוצים להגיד שהוא נהיה רשע וטוב לו. אז איזה עניין פועל שיהיה רשע

04:15 וטוב לו? לכן האלטער רבי אומר אז מדובר פה על הרהורי עבירה הקשים מעבירה. האלטער רבי מתכוון על הרהורים שקשורים עם תאוות נשים, שזה אומרים, אומרים הרהורי עבירה קשים מעבירה. זאת אומרת הרהורים כאלה שקשורים עם עניינים של זנות, תאוות נשים, שההרהורים האלה נאמר עליהם הרהור. ככה רש"י אומר בגמרא, הרהורי עבירה קשים מעבירה. למה כתוב, למה קשים מעבירה? על פי הלכה בוודאי שזה לא ככה. על פי הלכה, בן אדם שעושה עבירה במעשה אז זה על פי הלכה יש, יש, יש הלכות, יש איסורי עריות, יש חומרות, יש כל מיני. בן אדם שרק היה לו הרהור, על פי הלכה זה לא נחשב. אבל כשהגמרא אומרת הרהורי עבירה קשים מעבירה, אז מה הפשט בזה? הגמרא אומרת, וסימנך ריחא, כמו ריח. מה הפשט? אז יש כמה ביאורים. הרבי מציין מהר"ל מפראג, מהרש"א. יש כמה ביאורים מה, מה, למה, למה הרהורי עבירה קשים מעבירה. אחד הביאורים, למשל הרמב"ם בהלכות תשובה. הרמב"ם אומר כי יותר קשה לפרוש מהם. מעשה הרע, הבן אדם יודע שהוא עושה רע, אז הוא, אז הוא, אז הוא, אז הוא מתחרט ועושה תשובה. הוא לא יעשה את זה. אבל ההרהור, בן אדם, ברגע שבן אדם מרגיל את עצמו בהרהורים רעים, אז יותר קשה לו להפסיק אותם. זה, זה רודף אחריו. אז זה אחד הדברים. זה מה שהרמב"ם כותב. אבל מהר"ל מפראג כותב כי לבוש המחשבה זה לבוש יותר גבוה. למה הרהורי עבירה קשים מעבירה? לא מבחינת הלכה אלא מבחינת האדם. כי בכוחות הנפש אז כוח המחשבה זה כוח יותר גבוה מכוח המעשה. כוח המעשה, כמו שמובא בסידור, כוח המעשה כוח יותר חיצוני. כוח המחשבה זה כוח יותר פנימי. בפרט

06:09 כמו שמובא בעניין בר סידרס, שלבוש המחשבה, בגלל שלבוש המחשבה הוא לבוש המיוחד עם הנפש. זה ההבדל ממחשבה לדיבור, שהמחשבה זה לבוש המיוחד. הנפש מתאחדת עם המחשבה. אז ממילא כשבן אדם מהרהר עבירה, זה פגם בנפש. זה פגם יותר עמוק, כי זה, זה, זה, זה מתאחד עם הנפש יותר. אז לכן זה גם פוגם בעומק הנפש יותר. אז זה כל מיני טעמים למה הרהורי עבירה קשים מעבירה. הרבי רוצה להגיד עם זה שלמרות שבן אדם יכול לחשוב שזה רק הרהור בעלמא, אף על פי כן זה גורם את כל העניינים האלה, ולכן בן אדם שיש לו את העניין של הרהורי עבירה כבר גם בגלל זה הוא נחשב לרשע וטוב לו. אז זה מה שהוא אומר, הרהורי עבירה קשים מעבירה. הרבי מוסיף בעניין הזה גופא, אומר אפילו עוד יותר: וגם אם אינו מהרהר בעבירה לעשותה. אומר האלטער רבי, אפילו בן אדם שהוא מהרהר הרהורים, לא שהוא מהרהר שהוא רוצה לעשות עבירה. זה כבר דרגה יותר גרועה, יותר גס. מהרהר שהוא רוצה לעשות את העבירה זה ודאי דבר חמור מאוד, אבל יש לפעמים שהוא רק מהרהר על העניין, לא שהוא רוצה לעשות את זה. הוא חושב על העניין. זה נקרא שהוא לא חושב לעשותה, אלא האלטער רבי אומר, בעניין זיווג זכר ונקבה בעולם, שעובר על אזהרת התורה. מה, מה, מה כאן האיסור? עוד פעם האלטער רבי רוצה להסביר למה הוא נחשב לרשע וטוב לו. למה, מותר להקשיב? למה הוא נקרא, למה הוא נקרא רשע? אז האלטער רבי אומר שזה בגלל שנכון שהוא לא

07:59 חושב לעשות את זה, אבל עצם המחשבה בעניין הזה של עניינים של גילוי עריות, מחשבה בעניין של זיווג איש ואישה בעולם, אז זה גורם שעובר על אזהרת התורה, ״ונשמרת מכל דבר רע״, שלא יהרהר ביום כו'. יש פסוק בפרשת כי תצא שכתוב ״ונשמרת מכל דבר רע״. והגמרא אומרת, מסכת כתובות, כמה מקומות, הגמרא שואלת מה לומדים, מה הפסוק רוצה להגיד ״ונשמרת מכל דבר רע״? מה לומדים מהפסוק הזה? והגמרא אומרת שהפסוק בא להגיד שבן אדם לא יהרהר ביום על עניינים של, כאלה עניינים של גילוי עריות. לא להרהר על זה ביום, כי זה יכול להביא שבלילה יהיה אצלו עניין של קרי, כי בלילה יהיה אצלו מקרה לילה של יהרהר ביום, שאז זה נחשב לחטא. זה שהוא הרהר ביום וזה מה שהביא אצלו אחרי זה בלילה שהגיע למצב של קרי. זה, זה, זה עצמו החטא. או שהוא שעת הכושר לעסוק בתורה ומפנה לבו לבטלה. אז זאת אומרת שהאיסור זה לא הקרי. האיסור זה ההרהור ביום שיכול להביא את העניין. או שהוא שעת הכושר לעסוק בתורה ומפנה לבו לבטלה. עכשיו אדמו"ר הזקן מביא עוד דוגמה. הדוגמה הזאת זה גם קשור עם מחשבה. דוגמה ראשונה זה היה מחשבה בדבר איסור. עכשיו אתה רואה, מביא עוד דוגמה במחשבה. מחשבה שקשורה עם, עם, עם, עם, עם, עם, עם ביטול תורה. או שהוא שעת הכושר לעסוק בתורה והוא מפנה לבו לבטלה. בן אדם נמצא בזמן שהוא צריך ללמוד, שעת הכושר, זמן שהוא צריך לשבת וללמוד, ובמקום לשבת וללמוד הוא לא עושה שום דבר. מפנה לבו לבטלה. אז זה עניין של מחשבה, וגם זה מחשבה של רע. מחשבה. המחשבה הזאת שהוא מבזבז את הזמן במקום לחשוב דברי תורה, להעסיק את המוח ואת הראש

10:00 בעניין של תורה. אז במקום זה הראש שלו ריק וחושב עניינים של העולם, אז מפנה לבו לבטלה זה גם נחשב לעניין של חטא במחשבה. כדתנן באבות, הניעור בלילה כו' ומפנה לבו כו'. משנה בפרקי אבות. המשנה שם אומרת הניעור בלילה ומפנה לבו לבטלה. זאת אומרת הוא נמצא ער בלילה, שאז שעת הכושר, הרי זמן בלילה זה זמן שבן אדם צריך לשבת וללמוד. כידוע, כמו שכתוב ברמב"ם, שדווקא בלילה זה זמן שבן אדם יכול לשבת וללמוד יותר טוב. ובמקום ללמוד אז הראש שלו מפנה לבו לבטלה. אז זה, זה, זה חטא. מה שכתוב בפרקי אבות, מה שכתוב שם בהמשך מה העונש וכולי. אז ממילא זה הדוגמאות שהרב מביא במחשבה. זה שתי דוגמאות. דוגמה אחת זה הרהורי עבירה קשים מעבירה, והדוגמה השנייה זה מפנה לבו לבטלה. במקום ללמוד הוא מבזבז את הראש, שהוא חושב עניינים, סתם עניינים של שטות. עניין של ביטול תורה במחשבה. הרבי שואל פה שאלה מעניינת, שבפרקי אבות לא מדובר על ביטול תורה. בפרקי אבות כתוב הרי זה מתחייב בנפשו. שמה בפרקי אבות לא מדובר בתור חטא של ביטול תורה. שמה זה מדובר בתור עניין של שמירת המזיקים. כמו שהמפרשים מסבירים שמה, שיש בלילה מזיקים, וכשאתה לומד תורה אז התורה שומרת. אבל כשבן אדם במקום ללמוד תורה מפנה לבו לבטלה, אז הוא מזמין את המזיקים. זה מה שזה פשט מתחייב בנפשו. זה הפשט בפרקי אבות. אז בפרקי אבות לא מדובר על ביטול תורה. האלטער רבי משתמש במשנה בפרקי אבות, אבל מביא את זה לענייננו, שכאן האלטער רבי מדבר ונגיע לעניין של ביטול תורה. אז הרבי שואל, בצורך

11:55 עיון מה בדיוק? למה האלטער רבי מביא את זה פה? יש פה, זה, זה, זה השאלה. אז מה שהוא אומר פה, שבאחת מכל אלה וכיוצא בהן נקרא רשע בעת ההיא. אז מה האלטער רבי אומר? שאפילו אם בן אדם נכשל ב-- כמו שאמרנו, זה עבירות קלות וזה רק אחד מהם, וזה רק יכול להיות בעיתים רחוקות, בזמנים זה לא-- ואף על פי כן, עם זה עצמו הוא כבר הופך להיות לרשע וטוב לו, הוא כבר לא בינוני. צדיק בטוח שהוא לא, אבל אפילו לא בינוני הוא נחשב, לרשע וטוב לו. "באחת מכל אלה וכיוצא בהן נקרא רשע בעת ההיא." הבן אדם נקרא רשע בעת ההיא, "שהרע שבנפשו גובר בו." למה הוא נקרא רשע בעת ההיא? אומר האלטער רבי, בגלל שהרע התגבר, "ומתלבש בגופו ומחטיאו ומטמאו." הרע התגבר אצלו והרע גורם לו, "ומתלבש בגופו ומחטיאו ומטמאו," פעל עליו שיגיע בפועל עד למעשה בפועל להיכשל בעבירה. אז זה נקרא רשע וטוב לו. למה בטוב לו? אז הוא רשע. למה נקרא רשע וטוב לו? האלטער רבי ממשיך הלאה. האלטער רבי אומר רק שאחר כך-- לא, סליחה. "ואחר כך גובר בו הטוב שבנפשו האלוקית." אחרי שהוא עושה את העבירה, מיד אחרי שהוא נכשל, אז מיד אחר כך מתגברת אצלו הנפש האלוקית. "ומתחרט ומבקש מחילה וסליחה מה'." הוא מבקש שהקדוש ברוך הוא יסלח לו. "וה' יסלח לו." ברגע שהוא מבקש מחילה, השם סולח לו, כמו שהאלטער רבי יסביר באגרת התשובה. "אם שב בתשובה הראויה על פי עצת חכמינו ז"ל בשלושה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש כו', כמו שכתוב במקום אחר." אם בן אדם אחרי זה הוא מתחרט ואחר כך הוא מבקש מחילה מה', ואז הוא עושה את התשובה

13:59 שה-- שהגמרא אומרת בסוף מסכת יומא, שיש תשובה של מצוות עשה שזה מיד. תשובה של מצוות לא תעשה שצריכים גם יום כיפור. תשובה של כריתות ומיתות בית דין שצריכים גם ייסורים. אז כל הדברים האלה, זה כשבן אדם עושה את כל זה, אז כמו שכתוב במקום אחר, שעל ידי זה הבן אדם, אה, מכפר על החטא והוא נהיה בעל תשובה. עכשיו מעניין, האלטער רבי לא אומר שהוא נהיה בינוני. האלטער רבי, פה צריכים להבין מה האלטער רבי אומר. ברגע שהבן אדם נכשל אז הוא רשע וטוב לו. אחר כך הוא מתחרט ועושה תשובה. אז כשהוא עושה תשובה, מה קורה? הוא נהיה בעל תשובה. אז עכשיו הוא צדיק, עכשיו הוא בינוני, הוא נשאר רשע וטוב לו. מהסגנון של האלטער רבי פה יוצא שהוא עדיין לא נהיה בינוני בגלל זה. כל שכן וקל וחומר לא נהיה צדיק. אף על פי שהוא עשה תשובה. אבל זה מה שהאלטער רבי בא לחדש פה בפרק י"א, שגם בן אדם שעושה תשובה, אם אבל התשובה שלו הוא באופן שהוא יכול אחר כך עוד פעם ליפול בזה, הוא לא עשה תשובה אמיתית עדיין. אם הוא במצב כזה שהוא כל פעם יכול עוד פעם להיכשל, אפילו שזה יקרה פעם ב-- אפילו שזה יקרה בעבירות קלות. אבל עצם העניין שהוא עוד פעם יכול ליפול, זה אומר שגם כשהוא עשה תשובה הוא לא באמת, אה, במצב של "לא עבר עבירה ולא יעבור עליה." זה אחד מהחידושים הגדולים שהרבי מסביר לנו פה פשט בתניא, שכשלומדים את התניא לא כל כך מובן. שהעניין של רשע וטוב לו זה מדרגות. רשע וטוב לו זה מצב הנפש. יכול להיות בן אדם שעכשיו בפועל ממש

15:48 שהוא לא עושה שום עבירה, ולא רק זה, הוא גם עשה תשובה על העבירות הקודמות. ואף על פי כן הוא עדיין לא נקרא במדרגת צדיק ואפילו לא נקרא במדרגת בינוני. במדרגות, או במדרגת רשע וטוב לו. כי הגדר של רשע וטוב לו זה בן אדם שלא מופרך אצלו להיכשל בעבירה. זאת אומרת, מה המהות? מה ההגדרה? וואס איז די נקודה? הנקודה של רשע וטוב לו לפי התניא, בן אדם שכשהוא נמצא עכשיו במצב הנפש שלו שהוא יכול להיכשל בעבירה גם אם בפועל לא נכשל. אבל זה שיש לו את האפשרות, לא מופרך אצלו, אז הוא נקרא רשע וטוב לו. לכן האלטער רבי אומר אחר כך הוא מתחרט ואחרי החרטה עושה תשובה והעבירות פגמו, לא נקרא בינוני. זה הכל עדיין חלק מהעניין של רשע וטוב לו. אחרי זה בהמשך האלטער רבי יסביר עוד מדרגות ברשע וטוב לו כמו שנראה בהמשך. אבל