פרק י - חלק חמישי

00:00 כי אנחנו אוחזים היום בסוף פרק י' בדף ט"ו עמוד ב' למעלה. האלטער רבי פה באמצע להסביר את המדרגה של הצדיק. לא סתם צדיק, אלא צדיק גמור, צדיק וטוב לו. האלטער רבי מביא שאנחנו מוצאים שרבי שמעון בר יוחאי, כשהוא מדבר על הצדיקים הוא קורא להם בני עלייה. ראיתי בני עלייה והם מועטים. למה קוראים לצדיקים בשם בני עלייה? אז האלטער רבי מביא פה שני ביאורים, ששני הביאורים הם בהמשך לשני העניינים שדיברנו פה בפרק. הרי בפרק פה האלטער רבי דיבר שישנם שני עניינים בצדיק, שזה שני השמות שהוא נקרא צדיק גמור ונקרא צדיק וטוב לו. הסברנו שזה שני עניינים. מה הם שני עניינים? יש מה שהצדיק הופך את הרע לטוב, שאצלו הרע אצלו לגמרי מופרך. הוא מואס ברע בתכלית. זה העבודה של הסור מרע של הצדיק. הוא לא רק סר מרע, אלא הוא מואס ברע. הרע אצלו מופרך לגמרי, שונא את הרע, ומצד שני בקו של עשה טוב יש לו אהבה, לא סתם אהבה, אהבה בתענוגים. האלטער רבי הסביר ששני העניינים הא בהא תליא, שמצד גדלות האהבה וכל מה שהאהבה שלו לה' תהיה יותר חזקה, אז גם השנאה לרע תהיה יותר בתכלית. אז בהמשך לזה אומר האלטער רבי שהעניין הזה מבואר גם כן בשם בני עלייה, ששם אנחנו רואים את העומק בעבודת הצדיק. זה לא סתם שמות, אלא בשם מתבטאת העבודה ואופן העבודה. איך צריכה להיות העבודה אצל הצדיק. והוא אומר שהפירוש של המילה בני עלייה, הפירוש הראשון היה שבני עלייה מלשון העלאה, הם מעלים את הרע. זה בהמשך למה שאמרנו שהרע אצלו, אצל הצדיק, זה באופן שהוא שולל את הרע בתכלית. אז בהמשך לזה הוא אומר לא רק

02:14 שהוא שולל את הרע, הוא מואס ברע, אלא עוד יותר הוא מעלה את הרע על ידי העבודה של הצדיק שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא כדי לבוא אליו. הוא מהפך את הרע, הופך את זה לגמרי לטוב. שעל זה נאמר ״מהפכין חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא״, שזה העבודה הנשמה של הצדיקים. אז בני עלייה מלשון העלאה, שמעלים את הרע והופכים אותו לטוב. עכשיו האלטער רבי יביא את הפירוש השני. אומר האלטער רבי: ״ולכן נקראים בני עלייה״. הפירוש עתה, הסיבה השנייה למה קוראים להם בני עלייה? מפני שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב. קודם דיברנו על סור מרע, שהצדיק אצלו זה העניין של העלוי, שהוא מעלה את הרע, מברר את הרע ומעלה אותו לטוב. עכשיו הוא מדבר גם בנוגע לעשה טוב, שלמה הוא נקרא בני עלייה? ״שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב בקיום התורה ומצוותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות״. אז בני עלייה בקו של עשה טוב זה שכל העניין שהצדיק עובד את ה' זה בני עלייה. מה פירוש בני עלייה? שהוא עובד את ה' בשביל מעלה. בני עלייה פירושו שהם אנשים כאלה שכל מה, מכל מה ש... המוטיבציה, כל מה שמושך אותם, כל השאיפה, כל המטרה שלהם בעבודת ה' זה עלייה. עלייה, הכוונה בשביל הקדוש ברוך הוא, בשביל מעלה ולא בשביל עצמם. צורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות. כל העבודה שלהם זה רק בשביל הקדוש ברוך הוא. עד רום המעלות. המילים האלה ״צורך גבוה״, זה מילים ידועות שיש את זה בספרי. סוגיה ידועה, שזה סוגיה שיש את זה כבר, המפורסמת, ששואלים בחסידות האם העבודה של היהודי זה בשביל הקדוש ברוך הוא או בשביל האדם. זה נקרא עבודה צורך גבוה או

04:25 עבודה צורך אדם. בשביל מי אנחנו מקיימים תורה ומצוות? יש את המאמר המפורסם לישי משקה[?], הרבה מכירים את זה. שמה הוא נוגע בעניין ויש עוד כמה וכמה מאמרים בעניין. כששואלים את השאלה מה פשט ״ועבדתם את ה' אלוקיכם״, שאנחנו עובדים את ה', את מי אנחנו עובדים? עובדים את הקדוש ברוך הוא? עובדים את עצמנו? הקדוש ברוך הוא צריך את העבודה שלנו? הרי הקדוש ברוך הוא שלם. שלמותא דכולא, לא חסר לו שום דבר. ״אם צדקת מה תתן לו״. הקדוש ברוך הוא צריך אותנו? אז כל העבודה זה לא בשביל זה, בשביל הבן אדם. ולא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. כל המטרה של התורה זה לזכך את האדם. לאידך גיסא אנחנו מוצאים שעבודת ה' זה גם בשביל הקדוש ברוך הוא. הפסוק אומר ״ועבדתם את ה' אלוקיכם״. אז בחסידות זה סוגיה שלמה. יש כמה ביאורים בעניין, ביאורים לגבי ביאורים, וכל פעם זה יהיה יותר גבוה, ובדיוק מה העניין. זה חסידות, קבלה. לא רק חסידות, מתחיל מספרי הקבלה שמסבירים שבוודאי שגם הקדוש ברוך הוא, לא רק האדם, שהעניין של תורה ומצוות זה בשביל הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא צריך את התורה ומצוות שלנו. למה הוא צריך את זה? יש בזה כמה וכמה ביאורים וכמה וכמה דגשים גם עמוקים, אבל בחסידות הולכים להיות מאוד מאוד גבוה בעניין הזה. האם העבודה שלנו זה ביראה למעלה מכל העולמים, ביראת שמיים מכל העולמים או יותר גבוה עד לעצמותו ברוך הוא. אז זה מה שהאלטער רבי אומר את זה פה, שכשאומרים העבודה של הצדיק, למה הוא עובד את ה'? הוא עובד את ה' בשביל צורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות. הוא עובד את ה' לא בשביל עצמו, אלא בשביל הקדוש

06:12 ברוך הוא, ובזה גופא בשביל הקדוש ברוך הוא באופן הכי גבוה. ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשו עצמו, הלוואי. הוא לא עובד את הקב"ה רק בשביל שהוא ימלא את הצימאון שלו. לא, זו המטרה העיקרית שלו. כמו שכתוב הוי כל צמא לכו למים, כמו שכתוב במקום אחר. מה האלטער רבי שולל? ידוע בעבודת השם בכללות ישנם שני עניינים כלליים בעבודת השם. הכל זה עבודה לשם שמיים. כי הוא חס ושלום, האלטער רבי לא מדבר בכלל על בן אדם שעובד את השם לגמרי בשביל השכר שלו, בשביל הפרטים שלו, בשביל שהוא ירוויח לקבל פרס. הוא עובד את הקדוש ברוך הוא מצד הקדוש ברוך הוא, אבל בזה גופא יכול להיות שני פנים. בגלל שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא ויש לי צימאון, יש לי צימאון. צמאה לך נפשי, יש לו צימאון לאלוקות, יש לו צימאון שהוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. הוא יודע שעל ידי תורה ומצוות, כמו שהרב אומר בתניא, קודם למדנו בפרק ד', שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא ורוצה לדבוק בו ולדבוק בו. איך אפשר להיות דבוק באלוקות? על ידי תורה ומצוות. אז התורה ומצוות ממלאים את הצימאון של הנשמה, שזה מה שכתוב בפסוק הוי כל צמא לכו למים. מה הפשט? הוי כל צמא לכו למים. בגשמיות ודאי שלא. הפסוק לא בא להגיד לנו, לא צריכים בשביל זה פסוק. ודאי שמדברים פה ברוחניות. מה הפשט ברוחניות? הוי כל צמא לכו למים. אין מים אלא תורה. אבל הוא צמא למה? אם הצימאון זה למים, לתורה, אז גם בשביל זה לא צריך פסוק. הוא צמא לתורה, שילמד תורה, אלא הפשט הוא צמא לאלוקות. כפי שהאלטער

08:12 רבי יסביר בפרקים הבאים, בפרק מ', האלטער רבי יסביר שהצימאון שלו, חברה, הצימאון שלו זה צימאון לקדוש ברוך הוא. יש לו צימאון ואהבה לקדוש ברוך הוא. צמא לאהבה של הקדוש ברוך הוא, רוצה להיות דבוק, אז אומרים לו: כל צמא, יש לך צימאון לאלוקות, איך אתה יכול לרוות, למלא את הצימאון? על ידי תורה ומצוות. אז אומר האלטער רבי, זו עבודה גדולה. הוא עובד את השם כי הוא צמא לאלוקות והוא יודע שעל ידי, על ידי תורה ומצוות הוא ימלא את הצימאון. אבל זה לא הצדיק. הצדיק לא עובד את השם בגלל זה. הצדיק עובד את השם לא בגלל שהוא צמא לאלוקות, בגלל ההווי שלו, אלא הוא עובד את השם בשביל הקדוש ברוך הוא. מה זאת אומרת לעבוד את השם בשביל הקדוש ברוך הוא? לא בשביל הצימאון שלי, אלא בשביל צורך גבוה. ממילא, ממילא, אז האלטער רבי עכשיו מסביר. אלא כדפירשו בתיקונים. מה זה פירוש לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשביל הקדוש ברוך הוא? אומר האלטער רבי שזה מה שכתוב בתיקונים. תיקונים זה תיקונים. זה היה, הלשון הזה מובא בזוהר. איזהו חסיד המתחסד עם קונו, עם קן דיליה. הזוהר אומר, כתוב איזהו חסיד המתחסד עם קונו. הנה כך אומר הזוהר, אומר: מה הגדר של חסיד? חסיד זה המתחסד עם קונו. כלומר, שהתרגום, העניין, המדרגה של חסיד זה שמה פירוש חסיד. בפשטות חסיד פירושו אדם שעושה חסד. אבל הזוהר מחדש שחסד זה לא רק בן אדם שעושה חסד עם הבריות. חסד עם בני אדם זה גם עניין של חסיד. אבל כאן האלטער רבי מתכוון למה שהזוהר אומר שהפשט חסיד זה שהוא עושה חסד עם הקדוש ברוך

10:14 הוא. מתחסד עם קונו. הוא עושה חסד עם הקדוש ברוך הוא. מה זאת אומרת לעשות חסד עם הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא צריך את החסד שלנו? מה זאת אומרת לעשות חסד עם הקדוש ברוך הוא? אז על זה הוא מסביר: עם קן דיליה. עם הקן של הקדוש ברוך הוא. לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים. כדי לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה פה למטה. בואו נסביר מה האלטער רבי אומר פה. מה זה אומר? מה האלטער רבי אומר? האלטער רבי אומר כזה דבר, הוא אומר: אצל הצדיק כל המטרה שלו בעבודת השם זה לא בשביל עצמו, לא רק בשבילו עצמו הגשמי והחומרי, אלא אפילו לא בשביל הרוחני שלו. הוא גם לא מחפש למלא את הצימאון שלו. כל העניין שלו בעבודת השם זה בשביל אלוקות. מה? מה פירוש בשביל אלוקות? אז על זה הוא מביא את מאמר הזוהר: איזהו חסיד המתחסד עם קונו, עם קן דיליה. הפשט קונו, קונו הולך על הקדוש ברוך הוא. ברוך יוצר, ברוך בורא, ברוך קונה. הקדוש ברוך הוא נקרא קונו, קונה הכל. אז קונו, קונו זה הקדוש ברוך הוא. הוא עושה חסד עם קונו, עם הקדוש ברוך הוא. מהו החסד שאפשר לעשות עם הקדוש ברוך הוא? אז אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא יש לו תאווה. התאווה של הקדוש ברוך הוא זה נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. הקדוש ברוך הוא רוצה להיות פה למטה. זה הרצון של הקדוש ברוך הוא, וזה נקרא בלשון הקבלה, זה נקרא ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. קודשא בריך הוא זה הבחינה של קונו. הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ברוך הוא שלמעלה, למעלה ממש. שכינתיה זה השכינה. אנחנו לומדים בבאתי לגני

12:16 יודעים מה זה שכינה. שכינה זה הבחינה של אלוקות שמתלבש בעולם. גופא יש הרבה מדרגות. אז הפשט ל-- איזהו חסיד המתחסד עם קונו, עם קן דיליה. קן דיליה, קן זה הקן, הקן ציפור. קן זה המקום. איך אומרים, המקום איפה שהציפורים האלו נמצאים, גם ציפור: "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה". הקן, הקן זה אם מוצא קן ציפור לפניך, זה העניין של הבית. המושב זה השכינה, זה הדירה בתחתונים, זה המקום בו הקדוש ברוך הוא רוצה להתגלות. אז זה, זה מה שאומר קונו. קונו זה מלשון קונה הכל, שזה הבחינה של קודשא בריך הוא. אבל קונו זה גם מלשון קן דיליה, שזה המקום מושב איפה שהקדוש ברוך הוא רוצה להתגלות, שזה העניין של דירה בתחתונים, שכינתא. אז זה הפירוש לייחד קודשא בריך הוא ושכינתא בתחתונים, זה הכוונה, זה הרצון של הקדוש ברוך הוא. אז המדרגה של הצדיק שנקרא בני עליון. מה הפשט בני עליון? שכל עבודתו זה לצורך גבוה, ממילא שכל מה שהוא עושה זה בשביל הקדוש ברוך הוא, בשביל להשלים את הכוונה של הקדוש ברוך הוא. מה היא הכוונה של הקדוש ברוך הוא? שיהא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. אז זה המטרה שלו. בהמשך של התניא, האלטער רבי, פרק מ"א, האלטער רבי ימשיך לדבר על זה. כאן האלטער רבי כותב בקיצור. בפרק מ"א האלטער רבי מדבר על זה באריכות, שהאלטער רבי בפרק מ"א מדבר אחרי שהוא מסביר את כל העבודה מצד יראה. האלטער רבי ממשיך הלאה ומדבר על עבודה מצד האהבה. אז שמה האלטער רבי ידבר שבעבודה מצד האהבה יש שתי דרגות. יש את האהבה כי הוא רוצה להיות דבוק באלוקות. זה דרגה ששייך לכל אחד. זה גם

14:19 עבודת הבינוני. זה עבודה של כל יהודי, שהוא יהיה דבוק באלוקות. ויש העבודה, שכמו שאומרים פה, שהוא עובד לייחד קודשא בריך הוא ושכינתא, שזה בעיקר עבודת הצדיקים. אבל אף שזה עבודת הצדיקים, אנחנו גם כן אומרים את זה בנוסח התפילה. הרי לפי המנהג שלנו, במנהג חב"ד, אז כשמתפללים כל בוקר לפני ברוך שאמר אנחנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, שזה מה שהאלטער רבי מדבר פה. שיהודי כשהוא מתחיל את היום, יש כאלה אצל הספרדים, גם אצל אשכנזים, תלמידי הבעל שם טוב, לא בחב"ד, שעושים את זה לפני כל מצווה. יש מנהג כזה אצל כמה וכמה שהולכים על פי הקבלה, שלפני כל מצווה אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. האלטער רבי מביא את זה גם בליקוטי תניא, את המנהג הזה. בפועל אנחנו לא נוהגים ככה. האלטער רבי בסידור כתב לשם יחוד רק פעם אחת, כמו שהרבי מסביר בהזדמנות, שזה בגלל שהאלטער רבי רוצה להגיד שלא צריכים להגיד את זה כל יום, כל פעם. אתה אומר את זה בהתחלת היום, כשאתה מתחיל את עבודת התפילה, התחלת היום אתה אומר לשם יחוד, וזה בכל עניין יש את הלשם יחוד. אז בעצם אצל כל יהודי, האלטער רבי אומר בפרק מ"א, אפילו שאנחנו לא צדיקים, אבל בגלל שיהודי בטבע רוצה, גם הרצון העליון, יהודי רוצה שיושלם הרצון של הקדוש ברוך הוא, גם יהודי שהוא לא צדיק. אז לכן כל יהודי אומר לשם יחוד. אבל כמובן אצל הצדיק זה כל עניינו. זה מה שהאלטער רבי אומר. למה צדיק נקרא בני עליון? כי אצל הצדיק זה כל החיים שלו. ולכן, לכן אומרים איזהו חסיד המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, כמו שכתוב בפרשת, בפרשת תצא:

16:05 "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה". הזוהר אומר שהבחינה הזאת של הצדיק, שהוא עובד את השם רק בשביל מימוש הכוונה העליונה, רק בשביל דירה בתחתונים. הוא לא חושב על עצמו, חושב רק על הקדוש ברוך הוא. זה כמו בן שהוא כל כך אוהב את אבא שלו, שמגודל האהבה שאוהב את אבא שלו, הוא אוהב אותם יותר ממה שהוא אוהב את עצמו ואת נפשו ואת רוחו ואת נשמתו, עד כדי כך שהוא מוכן, הוא מוסר גרמיה למיתה עלייהו למפרק לון, מגודל האהבה שהוא אוהב את האבא שלו. אז הוא מוכן למסור את החיים שלו, למסור את הגוף שלו, הולך על מסירות נפש כדי להציל, למפרק לון, להציל את ההורים שלו. כמו שכתוב שמה. אז הזוהר שמה מדבר על משה רבנו, וזה בא לומר שזה היה מדרגת משה. משה רבנו הוא היה בן אדם כזה שאצלו היה אהבה לקדוש ברוך הוא כל כך גדולה שהוא היה מוכן למסור את הכל. משה רבנו הלך על מסירות נפש עד הסוף, וכל מיני עניינים שאנחנו מוצאים אצל משה רבנו וכל מיני זמנים וכל מיני תקופות וכל מיני סיפורי תורה, שמשה רבנו מסר את נפשו לגמרי בשביל הכוונה האלוקית, כי זה היה המדרגה שלו, שהוא היה כמו בן שאוהב את אבא שלו ומוכן לוותר על הכל, למסור את הכל בשביל אבא שלו. למה? כי אצלו נהיה שהעניינים של אבא שלו יהיו מושלמים, שזה הביטוי הכי גבוה בביטול של יהודי לקדוש ברוך הוא. עכשיו עוד פעם, כמו שאמרנו, לכאורה האלטער רבי פה מדבר על מדרגת הצדיקים. כל זה לכאורה האלטער רבי בפשט מדבר פה על מדרגה

18:01 גבוהה ביותר, מדרגת הצדיקים. אבל כמו שהרבי מסביר בכמה וכמה מקומות, שמכיוון שהרב כתב את זה בתניא, אז אף על פי שמדובר על מדרגות גבוהות, אבל אפס קצהו ושמץ ממנו שייך לכל אחד ואחד. לכן אנחנו רואים שהרבי דרש את העניינים האלה מהחסידים, לא במדרגה של הצדיק שזה אצלו כל החיים, אבל אף על פי כן, להתבונן בזה שיהיה אצלנו את התנועה הזאת בעניינים מסוימים. זה הרבי דרש מחסידים גם כן, וזה מה שהרב אומר על זה בתניא, שמשה רבנו, בגלל שהוא נותן לכל יהודי ניצוץ, הרי כל יהודי יש לו ניצוץ ממשה רבנו, וכמו שכתוב: אתפשטותא דמשה בכל דור ודור לאנהרא להון. זאת אומרת שמשה רבנו מאיר בכל נשמה, בכל יהודי. אז בגלל שמשה רבנו היה אצלו המדרגה הזאת, אז גם כל יהודי שייך לזה. עוד פעם, כמובן לא באופן יחסי למשה, אבל לכל יהודי יכול להיות אצלו על כל פנים כמו טיפה מן הים, כמו איזושהי נקודה של התנועה הזאת. לכן אנחנו רואים שהרבי בכל השיחות מדבר איתנו בעניינים האלה. הרי רואים בתורה של הרבי המון שהרבי דורש מהחסידים שלא נחשוב על עצמנו, לא נחשוב על הרוחניות והגשמיות, אלא להתמסר על כבוד עליון. לכן כל דבר שבן אדם עושה, הרבה דברים שהרבי דורש מאיתנו, שבחור ילך למבצעים, יעזור ליהודי אחר לעשות זה, ללכת לשליחות. כל מיני דברים שאתה מוותר על עצמך לא רק על הגשמי שלך אלא גם על הרוחני שלך. כל העניין של שליחות שהרבי בנה זה מיוסד על התניא הזה, שאתה מפקיר את עצמך, מפקיר את עצמך גשמי ורוחני וכל העניינים שלך בשביל הכבוד האלוקי, כדי דירה בתחתונים. או בלשון שהרבי דיבר בשנים האחרונות, להביא את

20:02 המשיח. זה אותו עניין שאתה חי. ומה המטרה בחיים שלך? בכל ימי חייך להביא לימות המשיח. יש את השיחה המפורסמת של תשנ"ב, שמות. אז שמות נ"ב, שמה הרבי דיבר באריכות, כל הדבר מלכות. הרבי שם הסביר את המשנה שאומר רבן אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות. שמה רבן אלעזר בן עזריה לימד שיהודי, גם כשהוא נמצא בחושך הגלות, בלילות, אז אצלו כל המטרה של החיים שלו זה יציאת מצרים. כל ימי חייך להביא לימות המשיח, של החיים זה להביא לימות המשיח, וזה בעצם היסוד של נשיא. אלעזר בן עזריה הרי היה נשיא. אז הרבי מסביר שם בשיחה שזה העניין של נשיא. הנשיא, הנשיא מרומם את היהודים, את התלמידים, את החסידים שלו למדרגה הזאת, שהם יהיו באופן שכל החיים שלהם יהיה להביא לימות המשיח, שבעצם זה סגנון אחר למה שכתוב פה בתניא. להיות במדרגה של בני עלייה, שהוא לא חושב על עצמו, הוא חושב על הקדוש ברוך הוא, הוא חושב על המטרה, הכוונה האלוקית. עכשיו בסיום הפרק, הרב מסיים פה עכשיו בסוגריים שהרב מקשר בין שני הביאורים. אמרנו שני ביאורים בבני עלייה. בני עלייה זה אלו שמעלים את הרע והופכים אותו לטוב, לאהפכא חשוכא לנהורא, עניין אחד. זה הסור מרע של הצדיק. ויש את העניין של העשה טוב, שהוא עובד בשביל דירה בתחתונים. לכאורה שני ביאורים שונים, אבל כאן האלטער רבי מקשר אותם עוד פעם. כמו שדיברנו על הפרק הזה, גם בהתחלת הפרק האלטער רבי מקשר שני הפירושים בצדיק, שזה שהצדיק שונא את הרע קשור גם באיזה רמה שהוא אוהב את השם. לפי ערך ככה זה השנאה. אז גם

21:59 פה, כשהרב מדבר באופן החיובי, בני עלייה, זה גם שני הפירושים שיש בבני עלייה קשורים זה בזה. אומר האלטער רבי, ושניהם עולים בקנה אחד. שני הפירושים קשורים אחד עם השני ועולים בקנה אחד. זה אומר שהם מתחברים על ידי הבירורים שמבררים מנוגה. כשהצדיק פועל להעלות את הרע, להעלות את הבירורים, להעלות את הניצוץ של הדברים הגשמיים, של הרע, של החושך של העולם, והוא עושה עבודה בבירורים להעלות ניצוץ מנוגה, מעלים מיין נוקבין. זה עניין של מיין נוקבין. יש בחסידות, בחסידות יש סוגיה, יש מושג שנקרא מיין נוקבין, מיין נוקבין, מיין דוכרין. מיין נוקבין זה התענוג של המקבל ומיין דוכרין זה התענוג של המשפיע. בכלל מים זה תענוג. למדנו בפרק א'. זה העניין של המים. מים עצמם תענוג. מיין נוקבין זה התענוג של המקבל. המקבל יש לו תענוג. הוא מראה שהוא מעוניין, הוא רוצה, יש לו צימאון. זה נקרא התענוג של המקבל. זה נקרא העלאת מ"ן. המקבל מראה את התענוג שלו, את הרצון שלו, ועל ידי זה הוא מעלה מלמטה למעלה. אתערותא דלתתא. יש את המיין דוכרין, שזה התענוג של המשפיע. מה שהמשפיע נותן באופן של תענוג. אז הוא אומר שעל ידי שעושה בירורים, זה נקרא מיין נוקבין. העלאה של הניצוץ מלמטה למעלה זה המיין נוקבין, וזה גורם למעלה ייחודים עליונים להוריד מיין דוכרין. זה מוריד את התענוג, את המים, את השפע מלמעלה, מהמיין דוכרין, מהזכר, מהמשפיע, שהם הם החסדים שבכל מצווה ומצווה. זה גילוי החסד. אמרנו, איזה חסד? המצוות, חסדים, כוונה להמשיך חסדים, להמשיך גילויים, להמשיך אלוקות. ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. במילים אחרות זה להמשיך עוד גילויים מלמעלה. שבכל מצווה ומצווה

23:57 רמ"ח מצוות עשה שכולן הן בחינת חסדים, כל מצווה זה סוג של חסד, סוג של גילוי אלוקות ומיין דוכרין. דהיינו המשכת קדושת אלוקותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו שכתוב במקום אחר. אז זה הייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שממשיכים את הקדושה של הקב"ה מלמעלה למטה. זה המשכת חסדים שממשיכים על ידי כל מצווה, להמשיך אלוקות בעולם ולעשות דירה בתחתונים. אז ממילא יוצא ששני הפירושים מתחברים ביחד ומתחילים מלמטה למעלה להעלות ניצוצות מלמטה. בירור הרע, חשוכא לנהורא, על ידי זה הוא פועל העלאה מלמטה למעלה, וזה פועל אחר כך המשכה מלמעלה למטה, להמשיך גילוי אלוקות פה למטה בעולם ולחבר את קודשא בריך הוא ושכינתיה ולעשות דירה בתחתונים, שזה כל התכלית של החיים של הצדיק.