פרק י' - חלק רביעי

00:01 כי אנחנו נמשיך פה. איפה אנחנו עוזבים? באמצע פרק י' בדף ט"ז. עד כאן האלטער רבי הסביר מהו ההבדל בין צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו. ההבדל בין צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו. ודיברנו שישנם שני שמות. זה נקרא צדיק וטוב לו, זה נקרא צדיק גמור; צדיק ורע לו נקרא צדיק שאינו גמור. זה לא סתם שני שמות, אלא שכל שם מבטא עוד עניין. מה הם שני העניינים? אז כפי שהאלטער רבי הסביר פה, ישנם שני הבדלים בין הצדיק וטוב לו לצדיק ורע לו, ששני ההבדלים קשורים זה בזה. הבדל אחד זה כמה הוא פעל ברע שבו. וההבדל השני זה כמה הוא פעל בטוב שבו. זה שני עניינים. כלומר ההבדל בין צדיק גמור לצדיק שאינו גמור זה הבדל במדרגת האהבה בעבודה של עשה טוב. אז האהבה של צדיק גמור היא הרבה יותר גבוהה מהאהבה של הצדיק שאינו גמור בכללות. הצדיק גמור, האהבה שלו זה אהבה בתענוגים. כמו שהסברנו כבר כמה פעמים שכל המציאות שלו, תענוג, נהיה אהבת השם, ובמילא זה נהיה כל עניינו. אין שום עניין חוץ מאהבת השם. עד כדי כך שעניין שזה לא אלוקות מופרך אצלו לגמרי. מה שאין כן צדיק שאינו גמור, אז האהבה שלו זה עדיין לא אהבה בתענוגים בתכלית. אבל כפי ש... אולי יש לו קצת, אבל זה עדיין, אהבה לא נהיה אצלו כל המציאות. זה במדרגת עשה טוב. על דרך זה גם במדרגה של כמה הוא פעל על הרע. אז הצדיק וטוב לו, אצלו הרע נהיה מאוס בתכלית. מה שאין כן זה צדיק ורע לו. מה שאין כן צדיק ורע לו הוא בן אדם שהרע לא מאוס אצלו בתכלית. זה מאוס, אבל

02:06 לא בתכלית, כמו שאמרנו. וזה שני השמות, צדיק ורע לו. וצדיק שאינו גמור הוא נקרא בשם צדיק ורע לו, כי עדיין יש פה עניין של רע. בתכלית ההעלם, בתכלית הדקות, אבל יש פה עדיין רע, אלא שהרע בטל במציאות אל הטוב. והוא נקרא צדיק שאינו גמור מצד המדרגה של עשה טוב, בגלל שהאהבה אצלו היא לא בתכלית השלימות. אז הצדיק, האהבה שבו זה לא גמור. הוא לא הגיע לשלימות האהבה. והפוך אצל הצדיק וטוב לו, זה להפך, הוא צדיק גמור. כלומר שאצלו האהבה בתכלית השלימות, אהבה בתענוגים. וזהו גם צדיק וטוב לו, שלכן כל כולו טוב, גם הרע נהפך לטוב. שזה האלטער רבי עכשיו הולך להסביר בהמשך הפרק. אז אנחנו עוזבים פה אחרי שהאלטער רבי הסביר מה ההבדל בין צדיק וטוב לו לצדיק ורע לו. ממשיך האלטער רבי להגיד שבצדיק ורע לו יש כמה וכמה מדרגות. אומר האלטער רבי ככה: "והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות". העניין של צדיק ורע לו, יש בזה רבבות מדרגות, זאת אומרת המון המון מדרגות. "בעניין בחינת מיעוט הרע". למה יש ריבוי מדרגות? רבבות מדרגות בצדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור, זה האלטער רבי מסביר. זה הריבוי מדרגות, זה עד כמה זה מיעוט הרע הנשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים, ובעניין ביטולו במיעוטו. האלטער רבי אומר שני דברים. ישנם שני דברים שבהם יכול להיות ריבוי מדרגות. אחד זה עניין של איכות ואחד זה עניין של כמות. כלומר, באיזה עניין, באחד מארבעה יסודות הרעים. הרי אמרנו, הרי אמרנו בתחילת התניא, האלטער רבי הרי דיבר בתחילת התניא פרק א', שנגיד, לנפש הבהמית יש ד' יסודות, וד' יסודות זה ארבעה סוגים של מידות רעות. יש יסוד המים, שזה תאווה ותענוגים, ויש

04:17 יסוד האש, שזה עניין של גאווה וכעס, יסוד הרוח, דברים בטלים וליצנות וכולי, ועל דרך זה יסוד עפר, עצלות ועצבות. אז על זה אומרים, באיזה עניין אומרים שצדיק ורע לו עדיין יש בו איזשהו מעט מזעיר, טיפה של רע, אבל באיזה עניין? יהיו כאלה צדיקים שזה יתבטא בעניינים של גאווה, ויהיו כאלה צדיקים שזה יתבטא בעניינים של תאווה. זאת אומרת יסוד האש, יסוד המים. אצל אחד זה יכול להתבטא ביסוד הרוח, הוללות. זאת אומרת, באיזה פרט, באיזה עניין, זה סוג עניין של איכות. זה מה שהוא אומר. הדבר הראשון, מיעוט הרע נשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים. באיזה אחד, מאיזה פרט מהד' יסודות. ואחרי זה אומר גם בעניין כמות ביטולו במיעוטו בזה גופא. נניח שמדברים על צדיק שאצלו נשאר אצלו טיפה של יסוד המים. מה זה יסוד המים? שיש לו איזשהו עניין של תאווה לעולם הזה. עוד פעם, לא שיש לו בפועל, בצדיק, אבל בדקות דקות דקות יש לו עדיין, הוא לא ביטל לגמרי את התאווה שלו לענייני העולם הזה. ובזה גופא כמה הוא ביטל, כמה זה בטל אצלו. אומרים, הוא לא הפך את זה. צדיק וטוב לו הוא הפך את זה לגמרי. הצדיק ורע לו, הוא לא הפך את זה, אבל זה התבטל. המשל שהבאנו על זה בשיעורים קודמים זה כמו שיש לך כלי מלא מים מתוקים ונקיים והכי טובים, והתערבב בתוך המים האלה טיפה של מים מלוכלכים, טיפה שלא מרגישים את זה, לא רואים את זה. בן אדם שלא יודע מזה הוא אפילו לא ישים לב לזה. אז השאלה היא עד כמה תתבטל הטיפה הזאת לגבי מה שיש שמה, וזה יכול להיות הרבה דרגות בכמות. וזה מה

06:10 שהאלטער רבי ממשיך הלאה: ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל, או באלף ורבוא וכיוצא על דרך משל. תראה, יש כמה סוגים של ביטול. האלטער רבי משתמש עם דוגמאות מהלכה. אנחנו יודעים שבהלכה, כשאנחנו מדברים בנוגע לביטול של דבר איסור ודבר היתר, אז יש כמה סוגים של ביטול. כולם יודעים, יש ביטול ברוב. בדברים מסוימים אומרים שיהיה ביטול ברוב, ויש ביטול שצריכים שישים. יש ביטול בשישים. לומדים את זה בנוגע לעניין דוס וכולי, וכמה עניינים בהלכה ששמה צריכים שישים נגד, היתר נגד האיסור. ואחרי זה יש ביטול גם כן של אלף ורבוא. הרבי מביא שבהלכה העניין של אלף ורבוא זה רק כתוב בהלכה באופן שלילי. בהלכה, מי שלומד רמב"ם או שולחן ערוך, יש מה שכתוב אפילו באלף לא בטל. כתוב בהלכה, כן, שאם למשל נפל ברייה, נפל ג'וק, איך אומרים? נפל, נפל נמלה, נפל בעל חי, לא בעל חי נפל, אבל נפל דבר שלם, ברייה, הוא לא מתבטל אפילו באלף. אז זה יהיה הביטוי הזה של אלף. על דרך הזה יש לפעמים בהלכה ביטוי של רבוא, שאפילו אם יהיה ריבוי רבוא, כתוב ברמב"ם, בנוגע לשור הנסקל וכל מיני דברים, אז משתמשים עם הביטויים האלה. אז האלטער רבי משתמש עם הביטויים בהלכה, על דרך כמו שבהלכה אנחנו רואים שיש כמה דרגות ואיפה הביטול, אז על דרך זה גם ברוחניות העניינים, הביטול של הרע שבנפש, שזה בדוגמה של איסור, לגבי הביטול לגבי הטוב שבנפש. כמה אהבת השם יש לו, כמה קדושה, כמה שייכות לריכוז. אז יכול להיות שיש לו שישים פעמים יותר של אהבת השם, וזה פועל ביטול בשישים. זה סתם זכור ב־ב־במדברים על ביטול בשישים. אני זוכר

08:14 שהיה, זה דבר ידוע ומפורסם, כן, היה בתשנ"ב, כשהיה תקופה שלפני כ"ז אדר, אז היה הרבה שיחות של הרבי על ביטול בשישים. הרבי אז דיבר בנוגע לשמחה. ותשנ"ב זה הרבי ראה שהולך, מתחיל — זה היה אחרי זה הבינו, שאז לא הבינו, אבל הרבי ראה שמשהו הולך לקרות. אז מהתחלת אדר הרבי דיבר כל הזמן שיש שנה מעוברת, ישנם שישים ימים של שמחה, ועל ידי זה שירבו בשמחה שישים ימים יבטלו את העניינים בלתי רצויים, ביטול בשישים. הרבי רצה לבטל את הגזירה, כשהרבי ראה שהולך להיות משהו לא בסדר, אז הרבי דיבר על זה הרבה. זאת אומרת שיש שישים פעמים שמחה כנגד העניין הבלתי רצוי, עד שזה יתבטל לגמרי. על דרך זה אומר האלטער רבי פה, הצדיק וטוב לו יש לו שישים פעמים אהבת השם כנגד איזה טיפה של טיפת רע, וממילא זה לא נרגש בכלל. ויש צדיק יותר גבוה שיש לו אלף פעמים יותר, ויש אחד שיש לו עשרת אלפים, רבוא. עכשיו המספרים האלה, זה נראה סתם מספרים מעניינים שהאלטער רבי מביא פה, אבל זה אפשר לדעת שכל הדברים זה מדויקים. אז מעניין, יש מהאבא של הרבי. דברים כאלה צריכים להסתכל בתורה של האבא של הרבי, רבי לויק. אז האבא של הרבי, יש לו ביאור על פי קבלה. נראה לי שזה היה שאלה של הרבי ותשובה של רבי לויק. אם אני זוכר נכון, זה היה איזה צריך עיון בראשי תיבות. הרבי כתב איזה ראשי תיבות, והרבי כתב צריך עיון על התניא, והאבא שלו ענה לו על זה. הוא מסביר לו, רבי לויק מסביר שהמספרים האלה זה מספרים מדויקים בשורש העניינים על פי קבלה. שישים

09:57 אלף ורבוא, הוא מסביר לו שזה כנגד השלוש מדרגות תפארת, בינה וחכמה. הוא מסביר גם למה. הוא מסביר שהמספר שישים קשור עם שש. שש כפול עשר זה המידות. זה הולך על ספירת התפארת שכולל את השישה מידות. אלף, ספירת החכמה נקרא בשם אלף, ופסוק על זה. לא זוכר עכשיו. ספירת הבינה. אמרתי חכמה? ספירת הבינה נקרא אלף. אלף על בינה, לא זוכר. ואחרי זה הוא מביא שרבוא זה חכמה, ועושה רבוא קודש. הוא מביא פסוקים על כל הדבר. מה רוצה להגיד? רוצה להגיד שיש בצדיקים שמדברים פה איזו דרגה שיש לו באהבת השם, איזו דרגה בביטול. האם הוא הגיע לאהבת השם במדרגה של מידות? זה שישים. או הגיע באהבת השם למדרגה של בינה, או הגיע למדרגה של אהבת השם למדרגה של החכמה, ולפי זה ביטול הרע יהיה בשישים, אלף ורבוא. סתם, זה מראה לנו שהתניא זה לא סתם סתם מספרים, אלא יש בזה דיוק גם כן בשורש העניין על פי קבלה. מה האלטער רבי רוצה להגיד? אומר האלטער רבי: והנה הן כל מה שאמרנו שיש כמה וכמה דרגות בצדיק ורע לו, אז זה מה שהגמרא אומרת במסכת סוכה. בחינת צדיקים גמורים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא דתמני סר אלפי צדיקי קיימי קמי הקדוש ברוך הוא. הגמרא אומרת שיש שמונה עשר אלף צדיקים. מהגמרא משמע שבכל דור יש שמונה עשר אלף צדיקים. מצד שני, הגמרא אומרת שיש ל"ו צדיקים. האלטער רבי לא מביא את זה, אבל הרבי בהערות מביא. כי הגמרא בסוכה שם, כמו בסנהדרין, כמו בסוכה, הגמרא מביאה, יש לרבי שמעון בר יוחאי, עוד מעט הוא יביא, שרבי שמעון בר יוחאי אמר: ראיתי בני עלייה והן מועטין, שיש רק... ובסוף אמר

11:55 שתיים, יש רק אחד. אז הגמרא אומרת שיש הרבה צדיקים. הגמרא אומרת, זה סוגים שונים של צדיקים. יש מספר של צדיקים שזה שמונה עשר אלף. יש מספר של צדיקים שזה שלושים ושש. ויש מספר של צדיקים שזה רק, רק אחד, צדיק יסוד עולם, שזה רבי שמעון בר יוחאי. מה זה אומר? לפי מה שאנחנו לומדים פה, שמה שלומדים זה דרגות בצדיק ורע לו. שמונה עשר אלף צדיקים זה רק יכול להיות בדרגות של צדיק ורע לו. אפילו ל"ו צדיקים זה גם דרגות בצדיק ורע לו. כך הרבי מביא בהערות. מה שאין כן כשרשב"י אמר מועטים, שיש פחות משלושים ושש, שאפילו יכול להיות רק שתיים, אפילו רק אחד. זה כבר מדרגה של צדיק וטוב לו. לפעמים הרבי דיבר שאפילו יותר גבוה בצדיק וטוב לו, אבל על כל פנים, פה בתניא הוא לא מדבר על זה. אז במילא זה מה שהאלטער רבי אומר פה, שזה כל הריבוי הצדיקים זה מדרגות בצדיק ורע לו. דרך אגב, גם העניינים האלה, המספרים האלה זה גם כן מדויק. זה שהגמרא אומרת שמונה עשר אלף, המספר שמונה עשרה, אז גם כן, גם המספר שמונה עשרה זה מספר מדויק. שמונה עשרה בגימטריה חי, וחי זה מדרגת צדיק. צדיק נקרא-- צדיק הרי במיתתם קרויים חיים. העניין של צדיק זה שהוא בחינת חי, בפרט רבי שמעון בר יוחאי. חי זה ספירת היסוד, וצדיק יסוד עולם. הצדיק נקרא חי בעצם. אז המילה חי, שמונה עשרה, קשור עם מדרגת הצדיקים. ועל דרך זה בתניא אנחנו יודעים, האלטער רבי מביא בתניא באגרת הקודש, שמדבר על הצדיק, הצדיק, חיי הצדיק, הם אמונה, יראה ואהבה. זאת אומרת הבחינה של חי קשור עם צדיק. ועל דרך

13:42 זה המספר שלושים ושש זה גם קשור עם אותו עניין, כי שלושים ושש זה בגימטריה פעמיים חי. זה גם קשור עם העניין של חי. על כל פנים, על הצדיק זה פסוק גם כן, כתוב פסוק ״חי חי יודוך״, פעמיים חי, ויש בזה גם כן ביאורים. תכל'ס, למה פעמיים חי. אז זה הכל במדרגה, כמו שאומרים פה, צדיק ורע לו. עכשיו האלטער רבי חוזר לצדיק גמור. אומר האלטער רבי: אך על מעלת צדיק גמור, שאומר רשב"י. עכשיו כשאנחנו חוזרים אבל לצדיק גמור, שמה צדיק גמור שהוא הגיע לתכלית שלימות האהבה והבירור של נפש הבהמית, כמו שאמרנו שהאהבה שלו זה אהבה בתענוגים, ולכן הוא גם כן לא רק שהוא ביטל את הרע, הוא הפך אותו לטוב, שזה המעלה המיוחדת שיש בצדיק גמור, שהוא הפך את הרע לטוב. זה מה שהאלטער רבי עכשיו מסביר מה אמר רבי שמעון בר יוחאי על צדיק גמור: ״ראיתי בני עליה והן מועטין״. מועטין פירושו יותר פחות, פחות משמונה עשר אלף, וכמו שאמרנו אפילו פחות משלושים ושש. עד כדי כך שהוא אמר שיכול להיות שיש רק אחד או שניים. עכשיו, עד כאן הוא הסביר את ההבדלים. עכשיו האלטער רבי בא להגיד לנו עוד נקודה מאוד, מאוד חשובה פה, שרבי שמעון בר יוחאי השתמש עם הביטוי בני עליה. הוא קורא לצדיק גמור בני עליה. האלטער רבי עכשיו הולך להסביר לנו שני ביאורים בעניין של בני עליה. עכשיו זה לא סתם פשטות. תניא זה לא ביאורים על גמרא, למה רבי שמעון בר יוחאי אמר בני עליה, אלא, אלא, אלא בהבנה. אם אנחנו נבין את עומק העניין, מה פירוש בני עליה, אז זה ייתן לנו הבנה יותר

15:33 בעומק במדרגת צדיק שהאלטער רבי רוצה להסביר פה בפרק, וזה מה שהאלטער רבי הולך להסביר. אנחנו הולכים לראות פה עכשיו שהאלטער רבי יביא שני ביאורים למה רבי שמעון בר יוחאי קורא לצדיק גמור, הוא קורא לו בשם בני עליה. האלטער רבי יביא שני ביאורים. שני הביאורים האלה זה הולך ממש ביחד עם שני הביאורים שאמרנו קודם, שתי השמות צדיק גמור וצדיק וטוב לו. וזה שני הביאורים, ושני הביאורים האלו יתנו לנו עומק להבין בעומק העניין מה בדיוק החידוש של הצדיק גמור בעבודת ה', הן בעניין של, של הבירור של הנפש הבהמית, בירור הרע, והן בעבודת ה'. בעניין של זה האדמו"ר עכשיו בא להסביר ב-ב-בסוף הפרק. בהמשך של פרק י' אומר האלטער רבי ככה: ״ולכן נקראים בני עליה״. למה רבי שמעון בר יוחאי קרא לצדיק גמור בשם בני עליה? אומר האלטער רבי: ״שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה״. האלטער רבי מתרגם תרגום ראשון בני עליה, עליה מלשון העלייה, עלייה פירושו שהם מעלים. זאת אומרת בני עליה פירושו אנשים שכל העניין שלהם זה לעלות, שואפים לפעול עלייה, לפעול, לעלות, להפוך את הרע לטוב, לעלות את החושך, לעלות את העולם. ״שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזוהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בר יוחאי, שמע קלא נפיק ואמר: מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירו למיתקא, עד לא אתון הכא״ וכו'. מה הסיפור? סיפור מפורסם שיש בזוהר. הזוהר מספר שרבי חייא, באיזשהו שלב רבי חייא נהיה חולה והוא עלה לשמיים והוא היה חי. הוא עדיין לא, לא, לא נפטר. הוא היה חי. לכן כתוב שקראו לו רבי חייא, כי הוא היה מהצדיקים האלה ש-שה-שהוא בעצם נשאר בחיים. אחרי זה

17:38 הוא חזר לעולם וכולי. היה המשך הסיפור. אבל רבי חייא, כתוב בחסידות שרבי חייא היה באותה מדרגה של יעקב אבינו. על יעקב אבינו כתוב: יעקב אבינו לא מת. שהוא היה חי בעצם. רבי חייא היה באותה מדרגה. אבל בזוהר מסופר, בהקדמה של הזוהר, שרבי חייא היה, היה, היה לו את הזכות להיכנס לגן עדן בחיים, נשמה בגוף, והוא הגיע להיכל רשב"י. הוא רצה להיכנס. אז היה קול שיצא שכאן לא נכנס כל אחד. התנאי להיכנס לפה זה מי שהפך את חשוכא לנהורא וטעם את מרירו למיתקא. זאת אומרת, הוא הפך חשוכא לנהורא, והוא הפך את המרירות למיתקא, את המרירות למתיקות, עד לא ייתון הכא. עד לא ייתון הכא פירושו לפני שהוא הגיע לפה, כלומר בעולם הזה. אם בעולם הזה פעלת את העניינים האלה, אתה יכול להיכנס להיכל רשב"י. אומר האלטער רבי, המילים האלה, הרשב"י מסביר לנו, מגדיר לנו מה הגדר של צדיק גמור. צדיק וטוב לו, שהוא מעלה את הרע, הופך אותו לקדושה. זה מה שהוא אמר. רשב"י אומר שכדי להיכנס להיכל רשב"י אתה צריך להיות במדרגה. לא רק שאתה ביטלת את הרע, זה לא מספיק. זה צדיק שאינו גמור. אתה צריך להיות בן אדם שפעלת עלייה ברע, הפכת את הרע לטוב, מהבחינה הספציפית, מבחינת חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. מה הם שתי הלשונות? חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. כאן האלטער רבי לא מסביר, אבל מוסבר במקומות אחרים בחסידות. תורה אור חנוכה והרבה מאמרים. המאמר של חנוכה, יש אריכות גדולה על זה. כמה מאמרים, תרס"ג, חנוכה. מי שלמד תורת רבנות. עכשיו מוסבר שזה שני עניינים. יש חשוכא לנהורא ויש מרירו למיתקא. חשוכא לנהורא זה בעיקר בעולם. הוא הפך את חושך העולם

19:39 ל-ל-לאור. זאת אומרת, הוא על ידי עבודה שלו הצליח להפוך את החושך. העולם מצד עצמו הוא עולם של חושך, עולם של העלם והסתר, והוא בגלל עבודה שלו האיר את העולם והפך את העולם שבעולם יאיר אור אלוקי. זה חשוכא לנהורא. מרירו למיתקא זה בעבודה פרטית, נפש הבהמית. מרירות, מרירות הולך על העניין, על תאוות עולם, זה ענייני גשמיות. תאוות עולם זה שבעצם זה עניינים. איך כתוב שמה? מגיע לתאוות שרואה שהחריצות, החריצות מורא כלנו. זאת אומרת, בעצם זה דברים מרים. אדם חושב שזה טעים, אבל בעצם זה, זה דברים מרים. ומרירו למיתקא, הוא הופך אותם למתוקים, כי הצדיק על ידי עבודתו הוא משתמש עם ענייני התענוג של עולם הזה לעשות מזה את התענוג האלוקי. הוא הופך אותם לקדושה. אז זה שתי העניינים, חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, על כל פנים. אז זה פירוש אחד במילה בני עלייה, שהוא עשה את האתהפכא ממרירו למיתקא, אתהפכא של חשוכא לנהורא, ורק אז הוא שייך להיכל רשב"י. עכשיו, דרך אגב, הזוהר הזה בשביל חסידים של הדור שלנו זה מאוד מאוד חשוב, הזוהר הזה. הזוהר הזה זה הסיפור של הרבי שקרה בשנת תשל"ח. סיפור מפורסם של שנת תשל"ח. אחרי שהרבי יצא מהמצב שהיה עם הלב, כל העניין ראש חודש כסלו, הרבי הבריא ברוך השם וכל העניין. אז בחנוכה הרבי ביקש לעשות פארברענגען. הייתה סעודת הודאה בזאת חנוכה. הרבי קרא לרב ג'יי ג'יי הכט ונתן לו שיעשה את זה בסוד וכולי. ואז בזאת חנוכה הרבי עשה פארברענגען מיוחד, סעודה עם חלב, עם כוס של ברכה, שזה היה בתור תודה ל-ל-ל-לנס שהיה לרבי. אחרי זה היה

21:37 מכתב, צעטל, שהרבי ענה תודה. למחרת דו"ח, נתנו לרבי דו"ח מכל הפרטים, ואז הרבי כתב תודה על מה שעשו, על כל מה שהתעסקו ג'יי ג'יי הכט, אח שלו. והרבי כתב לו: ראה באגדות הזוהר. מה, מה הרבי התכוון? ראה באגדות הזוהר, לסיפור הזה. כי באגדות הזוהר, בסיפור הזה כתוב שרבי חייא נכנס להיכל רשב"י כי הוא אמר שהוא עשה את העבודה הזאת. אז, אז, אז הכניסו אותו, ואז התחיל שם ויכוח שאמרו שאולי שיישאר כבר. למה שיחזור לעולם? שיישאר כבר פה. והיה ויכוח אם שיישאר למעלה או שירד למטה עוד הפעם. היה זה, ואז רשב"י אמר לו שהעולם צריך אותו עדיין והחזיר אותו לעולם לעוד תקופה. כך מסופר בזוהר. הרבי ציין לזוהר הזה בתור, בתור רמז למה שקרה לרבי בעצמו, כביכול. כלומר, שהרבי עבר תקופה שהיה איזה עניין ממש. אנחנו יודעים שהיה אז המצב שהיה לרבי באותו שמחת תורה, שהרבי היה בדרך הטבע, הרופאים אמרו דברים קשים מאוד, ואף על פי כן זכינו שאחרי כך הרבי חזר לבריאות לעוד כל כך הרבה שנים וכולי. כל העניין, אז הרבי ציין לזוהר הזה. כלומר שכאן זה עניין דומה. ממילא אנחנו יכולים להבין שאם הסיפור הזה בזוהר, אז גם התוכן של הסיפור שבזוהר זה הרי כל העניין של הרבי, שהרבי עניין של בני עלייה. לפחות עכשיו אנחנו אוחזים בפירוש הראשון של בני עלייה, שהוא פועל את האתהפכא. זה הרי הרבי. מה הרבי עשה כל החיים שלו? הפך את החושך, הפך את העולם. הוא עשה שהעולם יהיה עולם של גאולה, עולם של משיח. ומעניין הביטוי הזה גם, כי בני עלייה, שכל עניין הזה לעלות. אז יש גם סיפור מפורסם גם

23:33 עם הרבי. הם מספרים שהרבי, זה סיפור ידוע. גם כן רבי יוסל ויינברג סיפר שפעם היה איזה עניין שהיה צריך דחוף, דחוף מאוד, והיה צריך שהרבי יענה על זה. עניין מאוד חשוב, והרבי היה בחדר ומזכירות לא היה. קיצור, מה הוא עשה? הוא לקח, הכניס את המכתב ושם את זה, אה, שם את זה מתחת לשולחן, מתחת לדלת, כאילו שם מתחת לדלת. וברגע ששם מתחת לדלת פתאום נהיה לו שחור בעיניים. כי עכשיו הרבי יצטרך להתכופף, שהוא גרם שהרבי יתכופף, ונהיה לו הרבה צער על מה שעשה והוא מאוד שבור מזה. שאיך זה שהוא לא שם לב שהוא שם את זה ככה באופן שהרבי יצטרך להטריח את עצמו ולהתכופף ולהרים את זה. ואז הוא כתב מכתב לרבי למחרת וביקש סליחה ומחילה וזה ותיקון, והוא מרגיש איך, איך, איך, איך עשה כזה דבר. אז הרבי ענה לו: הרי זה כל העניין שלי, להתכופף כדי להרים. אני לא זוכר את המילים, אבל זה היה התוכן שהרבי כתב לו. בשביל זה אני נמצא. אני נמצא בעולם להתכופף כדי להרים, זאת אומרת להתכופף כדי להרים יהודים. בעצם זה, זה תרגום למילה בני עליה. זאת אומרת העניין של להעלות. והרבי אמר לג'יי ג'יי הכט גם כן פעם אחרי ל"ג בעומר, אבל תראה, העניין שלי, זאת אומרת העניין של הרבי זה לרומם, להעלות, לקחת יהודי שנמצא במקום תחתון, לרומם ולהעלות אותו, שזה העניין של בני עליה. זה הפירוש הראשון. וכעת הרבי מדבר על הפירוש השני. בעזרת השם נדבר על זה בשיעור הבא.