פרק ט - חלק ראשון

00:00 אז אם כך, אנחנו נלמד פרק ט' של התניא. האלטער רבי אומר פה: "והנה מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב, בחלל שמאלי שהוא מלא דם". בוא נעשה קצת הקדמה להבין מה אנחנו עושים. על מה האלטער רבי אוחז פה בפרק ט'? מה הנקודה של פרק ט'? פרק ט' זה פרק מאוד, מאוד יסודי בכללות התניא. בעצם כל פרק בתניא אפשר לראות את זה, זה פרק יסודי, אבל בפשטות, פרק ט' זה פרק באמת יסודי בקשר לספר התניא. למה? עד פרק ט' האלטער רבי הסביר לנו בשמונה הפרקים הראשונים, האלטער רבי הסביר לנו איך, מה שנקרא, איך המבנה של האדם, איך בנוי יהודי. בשמונה הפרקים הראשונים של התניא האלטער רבי פשוט הסביר לנו איך בנוי הציור של יהודי. שכל יהודי יש לו שתי נפשות, לא רק נפש אחת. יש נפש אלוקית, יש נפש הבהמית, והאלטער רבי הסביר כל אחד ואחד ממה הוא, ממה, ממה הוא מורכב. זאת אומרת הנפש האלוקית, יש את עצם הנשמה. אחרי זה יש את העשר ספירות הנפש, השכל והמידות, ואחר כך יש את הלבושים מחשבה, דיבור ומעשה. עכשיו הלבושים שנמצאים שמה, העניין של תורה ומצוות. האלטער רבי הסביר שתורה ומצוות זה העיקר, זה התכלית. לכן הלבושים זה יותר גבוה מהנפש עצמו, כי תורה ומצוות זה התכלית, שזה מקשר את היהודי עם הקדוש ברוך הוא וכולי וכולי. זה הצד של הקדושה. באידך גיסא, האלטער רבי בפרק ו' התחיל להסביר את הצד השני, נפש הבהמית. נפש הבהמית גם כן יש את המהות של הנפש הבהמית, שזה עניין הקליפה וסטרא אחרא שהוא לא בטל לאלוקות, יש, אין לו את הביטול,

01:47 הוא יש. ואחרי זה יש את השכל של הנפש הבהמית והמידה של הנפש הבהמית, ויש את ה-- את הלבושים של הנפש הבהמית, מחשבה ודיבור ומעשה של עניינים האסורים. ושם האלטער רבי נכנס לכל הסוגיה של קליפת נוגה, שלוש קליפות הטמאות, שכל זה האלטער רבי הסביר בשמונה הפרקים הראשונים. אז ממילא יוצא שעד עכשיו מה שאנחנו יודעים זה מה שנקרא בניין, הגיבוי, השכל, המציאות, הציור. הציור קיים. איך בנוי הנפש האלוקית, איך בנוי הנפש הבהמית. מה יש לנפש האלוקית ומה יש לבהמית. אחרי כל זה מגיע פרק ט', בפרק ט' האלטער רבי בא להסביר עכשיו המלחמה. ה-הנקודה של פרק ט' זה המלחמה. פה מתחילה המלחמה, ובעצם ס-- ספר התניא זה ספר של מלחמה. האלטער רבי, כל הנקודה של התניא זה בא להסביר לנו איך להיות בינוני, יש מלחמה. ובמלחמה הזאת צריכים להבין את העומק של המלחמה. מי נלחם נגד מי, מה הם פרטי המלחמה ומה הם הכוחות שיש לנו כדי לנצח במלחמה. אז כל זה מתחיל בפרק ט'. ולכן אני אמרתי שפרק ט' זה פרק כל כך יסודי בתניא, כי מכיוון שהתניא בעיקר זה עניין שהאלטער רבי בא להסביר את המלחמה, עד כדי כך שחסידים, שהפרידיקער רבי כותב, שאצל חסידים היו אומרים על התניא ספר של מלחמות, ככה היו חסידים שקראו לתניא. כאילו ה-ספר התניא זה ספר של מלחמות. זה מסביר ליהודי, לאדם איך אנחנו עושים את המלחמה, איך לנצח במלחמה. ובמילא פרק ט' זה התחלת העניין של המלחמה של שתי הנפשות. אוקיי, אז עכשיו אנחנו נקרא בפנים בלשון התניא. אומר האלטער רבי: "והנה..." סליחה. "והנה מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב". עכשיו האלטער רבי

03:49 מתחיל ואומר איפה נמצאת הנפש הבהמית, איפה נמצאת הנפש האלוקית. מה המשכן, המקום העיקרי המרכזי. יאה, כל אחד משתי הנפשות יש לו מקום מרכזי ששמה הוא המרכז ומשמה הוא פועל. יאה, אז הנפש הבהמית, המרכז שלה הוא בלב, וזה גופא בחלל שמאלי. עכשיו, סתם אני רוצה להסביר לפני שניכנס לפרטים. זה מאוד מעניין. לכאורה האלטער רבי בא להסביר פה עכשיו עניין טכני, להסביר איפה נמצא כל דבר, איפה בדיוק המקום. נפש הבהמית נמצאת פה, הנפש האלוקית נמצאת שם. זה נראה כאילו שמלמדים פה מה שנקרא ביולוגיה. כאילו הולכים ללמוד פה. מה אכפת לי איפה זה נמצא? תדבר מהמלחמה. תסביר לנו מה צריך לעשות. מה אני ארוויח מזה? זה נמצא פה. זה נמצא שם. איפה נמצא כל דבר. אבל לפי מה שאנחנו נלמד עכשיו, אנחנו נבין שכשאנחנו יודעים איפה המרכז, איפה נמצא המקום, המשכן המרכזי של הנפש הבהמית והמרכז של נפש האלוקית, אז אנחנו נבין באמת מה בעצם המהות של המלחמה. אם אתה יודע איפה המשכן של הנפש הבהמית, אז אתה יודע מה המהות של הנפש הבהמית. ואם אנחנו יודעים מה המשכן של הנפש האלוקית, אנחנו מבינים את המהות של הנפש האלוקית, וזה עצמו ייתן לנו ביאור להבין את ההבדל בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, וגם את הכוח איך לנצח אותה. ולכן האלטער רבי מסביר לנו את הפרטים האלה. אז בנוגע לנפש הבהמית, אומר האלטער רבי שאיפה זה המרכז? איפה נמצאת הנפש הבהמית בעיקר שלה? היא נמצאת בלב, בלב גופא, בחלל שמאלי שהוא מלא דם. וכתיב כי הדם הוא הנפש, כלומר. טוב, בשביל זה צריכים להבין קצת מה קורה בגוף האדם. אז אנחנו לא כאילו לא למדנו כל כך

05:50 הרבה מה שנקרא ביולוגיה. איך קוראים לזה? איך, איך, איך בנוי המבנה של האדם? אבל ידוע שבלב ישנם שני חלקים. יש חלק אחד בלב שזה המקור של הדם, צד אחד בלב, שזה הצד השמאלי של הלב, שזה המקור של הדם. שמה יש תמיד איזה רביעית דם, בלשון הגמרא, יש איזה מציאות של דם, וגם כן משמה הוא שולח דם לכל המקומות, לכל האיברים. בצד הימני של הלב גם יש דם. למרות הלשון של האלטער רבי, עוד מעט נראה, האלטער רבי אומר אין בו דם. אז הרבי מסביר במכתבים שזה לא הכוונה, חס ושלום. זה לא הכוונה כפשוטו שאין בו דם. המציאות היא לא ככה. המציאות היא שהלב מלא דם מכל הצדדים, אלא הפשט הוא שהצד השמאלי הוא זה שהוא הממונה לשלוח את הדם. הוא מקור הדם, שמה זה רתיחת הדם. כל ההתלהבות, הכוח, הברען, האש, החמימות של הדם, גם בגשמיות רתיחת הדמים, שם זה מגיע מהצד השמאלי. בצד הימני, שם בעיקר יש את מה שנקרא בלשון המדינה אוקסיגנו, אוקסיג'ן. איך אומרים בעברית? חמצן? שכחתי כבר עברית. הקופונים. אז ה, ה, ה. זאת אומרת, יותר החלק של האוויר, רוח החיים, שמקרר את הדם להפך. הרי אדם, הבן אדם, כדי שבן אדם יחיה צריך כל הזמן שתי תנועות. יש חמימות. הגוף צריך שיהיה חם, ומצד שני הגוף גם צריך קרירות. לא יכול להיות רק צד אחד עם הגוף. הוא רק אם אדם מתקרר לגמרי, כמו נצלן, הבן אדם לא יכול לחיות. אבל גם אם רתיחת הדם יהיה מדי הרבה, גם אי אפשר לחיות. שתי הצדדים לא נכון גם בגשמיות כמובן, וגם ברוחניות צריך איזשהו שיווי משקל, מה שנקרא. צריכים איזשהו

07:57 משהו באמצע, מזיגה לחיינו שיהיה, וזה בלב, זה שני הצדדים. ההבדל בין הצד השמאל לצד הימין. צד השמאל ממונה על רתיחת הדמים, לכן הוא עיקר הדם, כי הדם בעיקר זה רתיחה, חמימות, והצד הימין ממונה על רוח החיים להביא, להשקיט, להרגיע, לעשות איסייעשנוס ומתינות, שהדם יהיה כדי שלא יהיה עם כל ההתלהבות. וזה שני הצדדים, והרבי יסביר עוד מעט למה זה קשור עם הצד של הנפש הבהמית וזה קשור עם הצד של הנפש האלוקית. אז ממילא אומר שהנפש הבהמית נמצא איפה? בצד השמאלי, בצד של רתיחת הדמים. הוא כותב: כי הדם הוא הנפש. הולך על הנפש הבהמית. ולכן כל התאוות וההתפארות וכעס ודומיהן הן בלב. ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף. לכן אנחנו מדברים על המידות רעות. האלטער רבי בפרק זה מתכוון למה שהוא אמר בפרק א'. בפרק א' הרי האלטער רבי אמר שיש את ה... איך האלטער רבי אמר? שיש את היסודות. יש את הד' יסודות, עפר, מים, רוח, אש. יש את ה, יש את המידות רעות. אז יש את המידות רעות שמגיעים מיסוד המים. זה העניין של תאוות. יש את המידות רעות שמגיע מיסוד הרוח, התפארות. התפארות זה סוג של גאווה בלי, בלי טעם. גאווה, סתם בן אדם מתפאר בלי שיהיה לו טעם, זה רוח. ויש את העניין של גאווה וכעס שזה מיסוד האש. אז האלטער רבי מביא פה שלוש דוגמאות של מידות, שזה מהשלושה עניינים של, של, של מים, רוח ואש. הסיבה למה האלטער רבי מביא את השלוש אלו, אפשר לומר שזה קונקס, זה פשוט קשור עם העניין של הג' קווים. כשמדברים על המידות, המידות בעיקר זה ג' קווים, קו הימין, קו השמאל וקו האמצעי. תאוות קשור עם קו

10:11 הימין, זה, זה, זה חסד, תאוות, יסוד המים. והתפארות זה קו אמצעי. רוח זה קו אמצעי. תפארת, תפארת דקליפה, כן? התפארות של קליפה. ואחרי זה כעס זה גבורה, זה שייך לצד השמאל. אז ימין, שמאל ואמצע. זה לכאורה היתה הסיבה למה האלטער רבי מביא את השלוש הדוגמאות האלה. הסיבה למה הוא לא מביא את הדוגמה גם מיסוד העפר, כי יסוד העפר זה בעצם זה לא מידות. ימין, שמאל ואמצע, חסד, גבורה, תפארת זה מידות. יש מידות ששייכים לקו הימין, יש מידות ששייכים לקו השמאל, יש מידות קו אמצעי. זה מידות. מה שאין כן עפר זה לא מידות, עפר זה, זה דומם. מה יש ביסוד העפר? ביסוד העפר יש עצבות ועצלות. עצבות ועצלות זה לא מידות. עצבות ועצלות זה, זה, זה בעצם זה, זה מיס, זה מוות. הבן אדם נמצא במצב שהוא לא חי. בן אדם כשהוא עצוב הוא לא חי, הוא עצוב, הוא מת כביכול ברוחניות, אין לו חיים, אין לו כלום. על דרך זה עצלות, כבדות. עפר, עפר זה לא, זה לא מידות, זה לא מציאות. אז לכן האלטער רבי אפילו לא מביא את זה פה. הוא מביא פה רק את העניינים שהם קשורים עם המידות. הוא רוצה להגיד שהלב, החלל השמאלי, הרתיחה, התפארות, שיש בחלל השמאלי שזה קשור עם הנפש הבהמית, אז בזה יש שלוש קווים. יש את זה בקו הימין שזה תאוות, יש את זה בקו האמצעי שזה התפארות, ויש את זה בקו השמאל שזה כעס. ומהלב הם מתפשטות לכל הגוף. אז הלב הוא המרכז, וכמובן הנפש הבהמית פועל בכל הבן אדם. אז, אז המידות מתפשטים בכל הגוף וגם עולה למוח שבראש לחשוב ולהרהר. הנפש הבהמית

12:12 לא רק נמצא בלב, אלא הנפש הבהמית יש לו גם כן את היכולת לפעול במוח. זאת אומרת, איפה המקום המרכזי של נפש הבהמית? במידות שבלב. נפש הבהמית בעיקרו הוא מידות, זה המהות שלו. הוא בהמה, ובעצם נפש הבהמית הוא מידות, זה המהות שלו. אבל מה? הוא משתמש גם עם השכל כדי שהמידות יהיו, כדי לחזק את המידות. זה מה הפשט „וגם עולה למוח שבראש”. זאת אומרת, בעיקר מה הוא עושה? זה מידות. נפש הבהמית בעיקר מה הוא עושה? הוא בהמה. המהות של נפש הבהמית זה רתיחת הדמים, תאוות, רצונות, זה המהות שלו. אבל הוא גם כן, הנפש עולה לשכל כדי להשיג את המידות. כמו שנגיד אצל בהמה, אפילו אצל בהמה אנחנו רואים שיש כזה דבר. הבהמה בעצם הוא בהמה, הוא בעל תאווה. הבהמה רוצה לאכול, רוצה לישון, רוצה ליהנות, הוא בהמה. עכשיו גם הבהמה יש לו דעת, „ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו”. הבהמה יש לו דעת, שזה הדעת של הבהמה, שהוא לוקח את ה-- שהוא יודע איפה ה-, איפה, איפה האוכל שלו, והוא יודע איך להשיג את זה. כל מיני דברים, שכל ב-, כל בעל חי יש לו את השכל הנקנה כדי להשיג את מה שהוא צריך להשיג, אבל זה לא שכל טהור. זה השכל שמשמש את התאווה שלו. על דרך זה גם אצל הנפש הבהמית, גם אלה בעצם המהות שלו זה ישות, זה מידות, זה תאווה, אבל הוא עולה גם אל המוח כדי להשתמש עם השכל כדי להשיג את התאווה. כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האיברים וגם עולה למוח שבראש. כמו שאנחנו אומרים, ונגיע לדם, הרי אמרנו שהנפש הבהמית נמצא בחלל השמאלי, שזה מקום הדם. אז הדם,

14:12 הדם הוא הנפש, אז הדם הוא גם כן משל על הנקודה הזאת, ונגיע לדם, גם אומרים אותו דבר. איפה נמצא הדם? אז ודאי הדם נמצא בכל הגוף. הדם, הדם נמצא בכל הגוף והוא הולך בכל האיברים. אז יש את המרכז של הדם. הלב הוא המרכז, כמו שאמרנו, שמה זה רביעית דם שבנפש, ושמה יש את החמימות והרתיחה, והלב שולח את הדם לכל האיברים, וזה מתפשט לכל איברי הגוף וגם המוח. גם המוח צריך דם כדי להתקיים. אבל אף על פי כן המרכז זה בלב. על דרך זה אותו דבר גם בנוגע לנפש הבהמית. המרכז של הנפש הבהמית זה בלב. זה עיקר עניינו, הוא מידות, ויחד עם זה הוא פועל בכל איברי הגוף וגם עולה למוח שבראש. עד כאן זה בנוגע לנפש הבהמית. אך מקום משכן נפש האלוקית הוא במוח שבראש. ואומרים, אבל בנוגע לנפש האלוקית, נפש האלוקית זה להפך. כשמדברים על הנפש האלוקית, אומר האלטער רבי, איפה המרכז של הנפש האלוקית? הנפש האלוקית מתחיל במוח. המקום העיקרי של הנפש האלוקית זה מוח שבראש, ומשם מתפשטת לכל האיברים. מהמוח הוא פועל בכל הגוף וגם בלב, בחלל הימני שאין בו דם. וכמו שכתוב „לב חכם לימינו”. אוקיי, אז כאן אנחנו, כמו שאמרנו כבר קודם, שבחלל הימני לא שאין בו דם כפשוטו, אין בו דם מצד עצמו, הוא לא מקום של דם. ודאי שהדם הגיע לשם, כמו שאמרנו, כל האיברים צריכים דם כדי לחיות, אבל המקום של הלב שבחלל הימני זה לא מקום של דם, שמה זה מקום של רוח החיים. וממילא מה האלטער רבי אומר? האלטער רבי בא להגיד לנו פה נקודה יסודית להבין מהו ההבדל בין הנפש האלוקית

16:24 והנפש הבהמית. ההבדל העיקרי בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית זה שהנפש האלוקית בעצם מהותה הוא לב, והנפש הבהמית, סליחה, הנפש הבהמית בעצם מהותה הוא לב והנפש האלוקית בעצם מהותה הוא מוח. זה חילוק אחד. והחילוק השני זה שגם בנוגע ללב, הנפש הבהמית נמצא בצד השמאלי של הלב והנפש האלוקית בצד הימני של הלב. מה זה אומר? מה? מה מה מה מה מה זה אומר לנו בעבודה? שזה אומר לנו בעבודה, זה אומר נקודה מאוד יסודית בחיים. מה שזה אומר לנו, שיהודי צריך לדעת, ורוצה לדעת מה בדיוק ההבדל בין הנפש האלוקית ונפש הבהמית. הנפש האלוקית ונפש הבהמית, יש הבדל מהותי ביניהם, שהנפש הבהמית בעצם, שזה ההבדל בין המוח והלב. מה מהות ההבדל בין המוח והלב? בפשטות, הלב במהותו הוא יש. בלב, הלב, המהות של הלב זה אני. אני אוהב, אני שונא. טוב לי, רע לי. אני מרגיש. זה הגדר של הלב. זה המהות שלו. זאת אומרת הלב בעצם, מה נמצא במרכז? זה האני. יש אני יותר טוב, פחות טוב, אני יותר. אבל בפועל בלב המהות בלב זה, זה, זה ישות. זה אני. המוח הוא להפך. המוח בעצם מהותו לא מיוסד על אני. אם זה אני, זה לא שכל. אנחנו יודעים שכל אמיתי לא יכול להיות בנוי על איך אני רוצה שזה יהיה. אם זה איך אני רוצה, אז זה לא שכל. אז זה שרירות. בן אדם רוצה להגיע למסקנה ש-ש-ש-שאיך, איך, איך השכל? זה לא, זה לא שכל. שכל טהור זה אובייקטיב, אובייקטיב. זה לחפש את האמת. שכל מחפש את האמת. הוא מוכן לוותר על עצמו. הוא מוכן לוותר על הישות שלו. הוא רוצה לדעת מה האמת. תגיד לי

18:36 איך צריך להיות. אז יוצא שההבדל בין שכל ומידות וההבדל בין המוח והלב זה הבדל מהותי. שכל מחפש את האמת, מידות מחפשות את האני, וזה בעצם המהות של ההבדל בין נפש האלוקית ונפש הבהמית. נפש האלוקית רוצה אמת. הוא מוכן לוותר על עצמו. הוא מוכן לוותר על ה-, על ה-, על האנוכיות שלו. הוא מוכן לוותר על מה שיהיה בשביל האמת. הוא מחפש את האמת, ולכן המקום המרכזי של הנפש האלוקית זה במוח. הנפש הבהמית במהות הוא יש. אני. מה שאומרים היום בשפה העברית, בא לי. כן, זה בא לי. ככה אני רוצה, בא לי, מתחשק לי. איי, טוב, לא טוב, זה אמת, זה לא מה שמעניין אותי. היש זה המציאות. ועל זה הוא מוסיף עוד נקודה. גם בלב עצמו, ההבדל בחלל הימני, חלל השמאלי. חלל השמאלי, כל המהות שלו זה רתיחה. רתיחה, רתיחה זה חמימות, התלהבות, אש. אין בזה שום עניין אמיתי. התלהבות זה כמו שאתה רואה בן אדם, ילד קטן, הוא מתלהב, הוא רואה משחק, הוא מתלהב. זה טוב, הוא מתלהב כמו שהוא מתלהב. אתה יכול גם כן, זה לא אמיתי. רגע אחרי זה הוא שוכח. ילד קטן כועס, שנייה אחרי זה הוא נהיה חבר, כי שום דבר זה לא רציני, זה לא אמיתי, זה התלהבות חיצונית. מה שאין כן החלל הימני, שמה אין התלהבות, שמה רוח החיים, התיישבות, מתינות. בן אדם שהוא בעל מוחין, אז גם המידות שלו, אולי אין שמה התלהבות חיצונית, אבל זה אמת. מה שהוא אוהב הוא אוהב, הוא באמת אוהב את זה. שום דבר לא ישנה את זה. זה עניינים אמיתיים, זה עניינים פנימיים, ולכן שמה יש עניין של התיישבות ומתינות. על כל

20:27 פנים, אז זה היסוד שהאלטער רבי בא ללמד אותנו: החילוק בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית מצד מקום משכנו, שזה נמצא במוח ומגיע גם לכל האיברים, אבל בלב, חלל הימני. מה שאין כן הנפש הבהמית, עיקר משכן שלו זה בלב, ומהלב לגוף, ובחלל השמאלי, ומשם הוא פועל בכל האיברים, אבל המקום המרכזי שלו זה הלב. וכאן מגיע הסיפור המפורסם של ר' קושיל לאפלער. כולם מכירים את זה. אני לא, לא אאריך בסיפור, אבל יש את הסיפור המפורסם שר' קושיל לאפלער היה אצל האלטער רבי, היה, היה איש פשוט והגיע לאלטער רבי, ואז האלטער רבי אמר את העניין הזה שהוא כתוב פה בתניא. זה היה עוד לפני שהיה הספר תניא. האלטער רבי דיבר את התניא במאמרים. האלטער רבי אז אמר שבחלל השמאלי נמצאת נפש הבהמית, בחלל הימני נמצאת נפש האלוקית. ואז היה הסיפור של ר' קושיל לאפלער, שהוא נכנס ליחידות, שלא נתנו לו להיכנס. הוא הלך דרך החלון ונכנס לאלטער רבי באמצע תפילה, והוא צעק: רבי, תחתוך לי את הצד השמאלי, כאילו שהרבי יוריד לו את הנפש הבהמית. והאלטער רבי אז אמר: ״ואתה מחיה את כולם״, ואז ר' קושיל לאפלער קיבל את ה-- קיבל את ההשפעה שלו, שמזה הוא נהיה החסיד הגדול ר' קושיל לאפלער, כמו שהרבי הריי"צ מספר בשיחה את הציור של ר' קושיל לאפלער, שהמילים האלה שהאלטער רבי אמר, שהלב יש לו שני צדדים, וזה, זה מה שעשה את ר' קושיל לאפלער, שהוא נהיה אחר כך מהחסידים הגדולים, שעד כדי כך שהמיטעלער רבי כתב בשבילו את אמרי בינה וכולי, כידוע.