פרק ח - חלק שלישי

00:00 אז אנחנו אוחזים פה בסוף פרק ח', בחלק שהאלטער רבי מתחיל לבאר את העניין של חכמות אומות העולם. יש פה חלק, יש פה קטע בפרק הזה מאוד מאוד חשוב. אנחנו יודעים שלרבי היה בזה כוח מאוד גדול, בכלל בשנים הראשונות. כידוע שהרבי ניהל מלחמה גדולה מאוד כשהגיע לאמריקה בשנים הראשונות של הנשיאות. כל העניין של חכמות חיצוניות, חכמות אומות העולם. הרי הייתה מלחמה קשה. אמריקה, זה היה אחד מהדברים היותר חזקים באותה תקופה, שכל אחד צריך ללמוד, אה, ולדעת לקבל תעודה, לקבל איזשהו תואר. עד היום בימינו יש את העניין הזה, אבל הרבי, כידוע, יש המון שיחות בעניין הזה, שהרבי עבד מאוד חזק כדי להחדיר אצל חסידים את היסודות. נראה שבעצם זה הכל מיוסד על מה שכתוב פה בתניא בסוף פרק ח'. הרי האלטער רבי בפרק ח' מסביר כמה וכמה עניינים שיש בעבודת השם, ומסביר מה בדיוק הפעולה שזה פועל בנפש. איזה עניין בקליפה זה שייך. אם זה שלוש קליפות הטמאות, אם זה דבר המותר, זה דבר האסור. איך מתקנים את זה? מה הם העונשים שצריכים, אנשים שצריכים לקבל כדי לנקות את זה? זה העניין שאנחנו מדברים פה. האלטער רבי דיבר על כמה וכמה סוגים. הוא מדבר על דברים בטלים בהיתר, דברים בטלים באיסור, איסור ביטול תורה. נראה כל מיני עניינים שזה דברים מצויים אצל בני אדם. גם בן אדם שרוצה להיות בינוני. זה כל מיני עבירות שזה מאוד קל להיכשל בהם. והאלטער רבי באמת מזהיר את האדם איך להיזהר בהם ולדעת את חומר העניין. וכאן האלטער רבי דיבר בסוף על העניין של ביטול תורה. של ביטול תורה יש בזה, זה אחד הדברים הכי חמורים. אנחנו רואים

02:09 שהאלטער רבי כל הזמן חוזר לעניין של ביטול תורה. מהתחלת התניא, מפרק א'. העניין של ביטול תורה תופס מקום מאוד חשוב בתניא, ושזה בעצם, וזה עיקר העיקר המלחמה אצל הבינוני, נראה, להיזהר מהעניין של ביטול תורה, כמו שהאלטער רבי אומר שזה מהעבירות שקשה לשמור עליהם. אז כאן האלטער רבי מתחיל לדבר אחרי שהוא דיבר על חומר העניין של ביטול תורה. עונש הכללי ועונש הפרטי וכולי. מתחיל האלטער רבי פה בסוף פרק ח', זה בדף י"ג למטה, נגיד בערך שבע שורות מלמטה. אומר האלטער רבי: וכן העסק בחכמות אומות העולם. נראה לי שככה צריכים לקרוא את זה, לא? חכמות אומות העולם. אה, זאת אומרת הכוונה של האלטער רבי זה כל העניינים שקשורים עם חכמות חיצוניות. חכמות אומות העולם, האלטער רבי לא מתכוון רק, כמו שהיו כאלה שלמדו את התניא בטעות. הרבי מביא שהיו כאלה שפירשו את התניא בטעות, שהאלטער רבי מתכוון חכמת הפילוסופיה. יש בחכמות אומות העולם חכמת הפילוסופיה. לומדים את זה בבתי ספר שלומדים פילוסופיה, שזה ממש כרוך עם עבודה זרה. חכמת הפילוסופיה, מדברים על כל מיני שיטות שיש היפך התורה. זה אסור ממש, זה כי זה, יש בזה עניינים של איסור עבודה זרה ממש ואיסורים דאורייתא. אז האלטער רבי לא מתכוון לזה. יש לרבי במכתבים. האלטער רבי מתכוון לכל החכמות אומות העולם, כמו חכמת החיות, דברים נורמליים, דברים רגילים כמו חשבון, מתמטיקה, פיזיקה, אה, סיינס, מדע, כל חכמות המדע, הכל כלול בחכמות אומות העולם. אומר האלטער רבי מה קורה עם העניין הזה. אז האלטער רבי דבר ראשון אומר, אנחנו נראה פה דברים מאוד מעניינים. אה, יש הרבה טעויות שעושים בעניין הזה. מעניין לדעת את השיטה של האלטער רבי,

04:18 שיטת החסידות בקשר לעניין הזה. אז דבר ראשון אומר האלטער רבי: בכלל דברים בטלים יחשב לעניין עוון ביטול תורה. העניין של חכמות חיצוניות, חכמות אומות העולם, זה נחשב לעוון של דברים בטלים. הרי אמרנו קודם שדברים בטלים, אז איסור דברים בטלים יש את הכף הקלע, יש לזה איסור של ביטול תורה ויש לזה שלושה דברים. האלטער רבי הרי אמר קודם לפני כמה שורות שכשאדם לא לומד תורה ועוסק בדברים בטלים, יש שלושה עניינים. יש את העניין של דברים בטלים שעל זה יש כף הקלע, יש את העניין של ביטול תורה שיש על זה עונשים חמורים על ביטול תורה בפרטיות, ויש את העניין של גיהנם של שלג מצד העצלות שהוא לא לומד. אז האלטער רבי אומר שבן אדם שבזמן שהוא צריך ללמוד תורה אז הוא לומד חכמות חיצוניות, הוא לומד חכמות אומות העולם, אז יש לו את כל שלושת העניינים. זה נחשב כאילו דברים בטלים, למרות שהוא לומד ענייני חכמה, ענייני מדע. אבל מצד העניין הזה של ביטול תורה יש לזה את אותו חומר העניין, כאילו דברים בטלים. הרבי מוסיף, זאת אומרת גם כן הצד החיובי, האלטער רבי לא אומר שזה שלוש קליפות הטמאות. חכמות אומות העולם זה לא שלוש קליפות הטמאות, זה דברים בטלים. זה לא נחשב לעניינים של שלוש קליפות הטמאות. והראיה, כמו שהאלטער רבי יגיד בהמשך שאפשר גם להעלות את זה. אם זה היה שלוש קליפות הטמאות אז אי אפשר להעלות את זה. לכן האלטער רבי אומר מה הגדר של חכמות חיצוניות? זה גדר של דברים בטלים ויש לזה את כל החומר של דברים בטלים. כמו שהכתוביות נוצרו על ידי AI, כמו כל מיני מאמרי חז"ל, שחכמינו אומרים

06:14 בכמה מקומות בגמרא שהעיסוק בחכמת אומות העולם זה נחשב לדברים בטלים. יש על זה כמה מאמרי חז"ל שמובא בשולחן ערוך. זה עניין אחד. עם זה האלטער רבי סיים מה שהוא אמר עד עכשיו. וכאן האלטער רבי בא עם נקודה נוספת. כי לכאורה יכולים לחשוב לפי זה שחכמת אומות העולם זה לא כל כך גרוע. מה הבעיה? זה לא שלוש קליפות הטמאות, זה קליפת נוגה, איז געפערלעך. מגיע האלטער רבי, מוסיף פה נקודה מאוד יסודית בעניין, והוא אומר: ועוד זאת יתרה טומאתה של חכמת האומות על טומאת דברים בטלים. אומר האלטער רבי שבפרט אחד, אבל יש צד שדווקא חכמת האומות, חכמות חיצוניות, בפרט אחד יותר גרוע אפילו מדברים בטלים. למה יותר גרוע מדברים בטלים? אז האלטער רבי מסביר שאינו מלביש ומטמא רק המידות. כשבן אדם מדבר דברים בטלים אז הטומאה שזה גורם לנפש זה רק למידות, מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלוקית, בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית. כלומר, מה האלטער רבי אומר? כשבן אדם מדבר דברים בטלים, בדרך כלל דברים בטלים זה דברים כאלה שהתוכן של המילים האלה מה זה? זה דברים שיש בהם דברי תאווה, שלא יאמר זה. לדבר על האוכל. לפעמים בחורים יושבים ומדברים על אוכל או מדברים על כסף, על נסיעות, על טיולים, על בגדים, מה שיהיה. אז אתה מדבר על דברים כאלה שהם לא מדברים פה על דברים אסורים. דברים אסורים זה כבר נכנס לשלוש קליפות הטמאות. כי עניין של שנאה, רכילות, זה ממש רע גמור. דברים בטלים מדברים. דברים בטלים זה גורם גשמיות, חומריות בנפש. זה מגשם את הנפש. יש במאמר של אני לדודי, תשי"ב, תש"ז,

08:28 שהרבי מדבר שמה, הוא מביא שם אריכות גדולה מעניינת, שדברים בטלים, מה שזה פועל, כמו קוצים. מביא את הדוגמה כמו קוצים שיש בשדה, הקוצים מה הם עושים? הקוצים הם מוציאים את ה-- את הלחלוחית של הפירות, העצים, ומקלקלים את העצים, כי הם גדלים באדמה והם לוקחים את הלחלוחית והם גורמים שהפירות מתייבשים. על דרך זה גם כן, הדברים בטלים זה גורם אצל הנפש לאבד את הלחלוחית האלוקית. אדם שמרבה בדברים בטלים זה מטמא את הנפש, אבל איזה חלק בנפש זה מטמא? חלק הרוח. מה זה רוח? רוח בעיקר שייך למידות. יש פה שני פרטים. דבר ראשון, מדברים דרגות הנשמה, אז נפש, רוח, נשמה, אז רוח שייך למידות. כן, כידוע, בחינת נפש זה על מחשבה דיבור ומעשה, בחינת רוח זה העניין של המידות, כן, ובחינת נשמה זה המוחין. אז דברים בטלים זה שייך לרוח, לוקח את הרוח הקדושה לרוח הקליפה. חוץ מזה גם כן, כמו שהתניא מביא בפרק א', שיש אש רוח מים עפר, ודברים בטלים קשור ליסוד הרוח. כן, אז על כל פנים. אז מה הפגם? מה הטומאה? מה הגשמיות? מה החומריות שנפעל על ידי דברים בטלים, שזה מגשם את הנפש? אבל איזה חלק הנפש? החלק רוח. יסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית, כדלעיל. התניא מביא בפרק א'. אבל זה לא בחינת חב"ד שבנפש. יש אבל דבר אחד, דברים בטלים לא, לא פוגם במוחין, זה פוגם במידות. מידות. אתה מדבר דברי תאווה, אתה מדבר דברי גאווה, דברי יראה, אז אתה פוגם במידות של הנפש האלוקית, אבל המוחין של הנפש האלוקית לא, לא, לא, לא, לא נהיה טמא. למה? מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארץ יכולים לדבר

10:36 כן, דברים בטלים, לא צריכים להיות חכם. לדבר דברים בטלים גם שוטה יכול לדבר דברים בטלים. זאת אומרת המוחין לא, לא, לא מונחים שמה. דברים בטלים, לדבר שטויות. אתה מדבר שטויות, אז בשטויות נמצא החלק הגס, החלק החומרי, חלק המידות של האדם. זה מה שנמצא. החלק המוחין לא מתקלקל. אז במילא בפרט אחד, אז דברים בטלים יש בזה מעלה, שהפגם בנפש זה רק בחינת המידות ולא במוחין. מה שאין כן בחכמת האומות, מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפש האלוקית. וכשמדברים, ונגיע לחכמות חיצוניות, אז הטומאה שזה גורם זה לא למידות, זה גורם טומאה למוחין. וטומאת קליפת נוגה שבחכמה שלו. הבן אדם פוגם בנפש, באיזה מקום בנפש? במוחין של הנפש. ואיזה עניין אומר האלטער רבי? בטומאת קליפת נוגה שבחכמה שלו. כמו שאמרנו, מצד אחד יש פה שני צדדים. כן, מצד אחד תכ-- מוחין זה לא שלוש קליפות הטמאות. מוחין זה קליפת נוגה. כמו שאמרנו, לא מדברים פה על פילוסופיה, לא מדברים פה על ללמוד ענייני עבודה זרה. מדברים פה על ללמוד עניינים שבעצם דברים מותרים. הוא לומד חשבון, הוא לומד פיזיקה, הוא לומד, הוא לומד דברים שקשורים עם, עם דברים רגילים, לא דברים אסורים, ולכן זה קליפת נוגה. אבל מכיוון שזה קשור עם השכל, עם המוח, אז הפגם זה במקום יותר עמוק במוח. פגם במוח זה הרבה יותר קשה, הרבה יותר דק מפגם במידות. מה ההסברה בזה? בפשטות. דבר ראשון מוחין יותר גבוה ממידות. ברור. יפה. פגם זה במידות זה בדרגה יותר נמוכה בנפש. המוחין בדרגה יותר גבוהה בנפש. אז כשהפגם הוא במקום יותר גבוה בנפש אז יותר, יותר זה יותר חמור. אז כמו שיש את הפתגם שאומרים אצל חסידים, יפה,

12:49 כשהפגם הוא בחג"ת אפשר לתקן על ידי חב"ד. כלומר, בן אדם שיש לו, יפה, חיסרון בענייני המידות, אז המוחין מתקנים את המידות. בפשטות, נגיד בן אדם שהוא מגושם, הוא נוטה לתאוות, אז המידות שלו לא נמצאות במקום הנכון, יש לו, הוא בעל תאווה, אבל אם הראש מסודר, הראש לא, הראש בריא, אז עם הראש הוא יכול סוף כל סוף לתקן את המידות. בפשטות, בן אדם שיש לו, יש לו תאוות על המזון, אבל אם הוא ילמד חסידות, הוא יתבונן, הוא יגיע להכרה שאלוקות זה הדבר הנכון. אז בסוף המוחין ישפיעו על המידות. אבל אם בן אדם בראש אצלו לא בסדר, כמו למשל יש לו ספיקות באמונה, יש לו עניינים בראש, טמטום המוח, אז, אז זה בעיה כבר במוח, זה הרבה יותר קשה לתקן. עוד יותר אומר הרבי הרש"ב באחד המאמרים, המוח זה מהות הנפש. חוץ מזה שהמוח זה מקום יותר גבוה בנפש, אז גם כן הרי ידוע שהמוח, שמה נמצא הנפש עצמו. מה שהרבי יגיד בהמשך התניא, בסוף התניא, בפרק נ"א, האלטער רבי מסביר שעיקר הנפש זה במוחין, שמה זה השראה, זה הנשמה. זאת אומרת, בעצם הנפש האלוקית, גם לפני זה, גם בפרק ט' האלטער רבי עוד מעט יגיד כן, שהנפש האלוקית השורש הוא במוח. אז במילא כשהמוח מתקלקל, כשבן אדם מטמא את המוח שלו, אז, אז זה גורם, גורם, גורם טמטום במוח, גורם גשמיות במוח. אז הפגם במוח זה פגם במהות הנפש. זה מרחק את האדם במהות מאלוקות. אם זה רק במידות, אז אדם במהות עדיין יכול להישאר בן אדם בעל רגש, אפשר לתפוס אותו ואז יכולים להפוך את המידות. אבל כשהפגם

14:45 זה במוחין, זה תופס את המהות של האדם, ולכן ה-ה-רואים במוחש, יש שהעניין כש-- כשאצל הבן אדם השכל נהיה אצלו בגשמיות, אז המרחק הרחוק מאלוקות זה הרבה יותר, זה מסוכן הרבה יותר. יש איזה סיפור שחסידים מספרים שפעם באיזה פארברענגען ביקשו מהרבי הריי"צ, הנהלת הישיבה, ואמרו לו על בחור מסוים שהוא התרחק. בחור שהיה בישיבה, אחד מהתמימים, אבל שהוא ירד מהדרך. אז הרבי הריי"צ שאל מיד: זה בעיה בלב או בעיה במוח? זה היה השאלה שהרבי הריי"צ שאל. אם זה בלב, אז עדיין זה יותר קל לעבוד על זה. אם זה במוח, זה כבר יותר מסובך. זאת אומרת, זה מה שהאלטער רבי בעצם אומר פה. אז במילא בפרט הזה חכמות חיצוניות זה הרבה יותר חמור מהעניין של מידות, וממילא יוצא שיש פה דבר והיפוכו. מאוד מעניין. מצד אחד, בנגיעה למידות, בנגיעה למידות יכול להיות גם שלוש קליפות הטמאות. בנגיעה למידות אז, אז בן אדם יכול ליפול לשלוש קליפות הטמאות ממש, כי זה הופך להיות מתאוות היתר, יכול ליפול לתאוות איסור, יפה וכולי. זה יכול להפיל את האדם לשלוש קליפות הטמאות ממש. כי יש בעניין, בעניין התאוות יש עניינים אסורים ממש. מה שאין כן ענייני מוחין, בדרך כלל רובא דרובא, אז המוחין זה לא קשור עם עניינים שלוש קליפות הטמאות. מוחין בכלל, כמו שאמרנו, חכמות חיצוניות זה לא דברים של שלוש קליפות הטמאות. בדרך כלל זה עניינים של נוגה. אז מהצד הזה זה דווקא קל יותר, נראה. מצד שני אבל, הפגם בנפש זה יותר חמור. יש כאן ביאור. אני אסביר את העניין למה באמת, למה באמת בפרט אחד חכמות חיצוניות י-י-ל-- זה-זה-זה א-א-אין שמה שלוש קליפות הטמאות. למה בפרט אחד?

16:48 מ-מה ההסברה בזה? למה מצד, מצד אחד ב-ב-במוחין יש פחות קליפה? מצד שני יש שמה יותר טומאה. האלטער רבי אומר פה כמה מילים קצת של ביאור. אומר האלטער רבי, תסתכלו בפנים, האלטער רבי אומר: אה, מה שאין כן בחכמה זו, הרי הוא מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלוקית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו, שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחינת אחוריים של חכמה דקדושה, כידוע ליודעי חן. במילים האלה האלטער רבי נותן לנו הסברה על ה, על ההבדל בין מוחין למידות. מאוד מעניין. הרי ידוע שכל המציאות של הקליפה, איך נהיה קליפה בעולם? כל מציאות הקליפה מגיעה משבירת הכלים. אה, כל אחד יודע, בחסידות לומדים, אה, היה עולם התוהו, בעולם התוהו היה הספירות דתוהו, ומהספירות דתוהו היה שבירת הכלים, ומזה, שבירת הכלים נפלו ניצוצות, אה, בענייני עולם הזה ועד לעניינים האסורים, ומזה נהיה החיות של כל העניינים והדברים האסורים שיש בעולם. עכשיו, בקבלה מוסבר, אה, האלטער רבי מביא את זה בכמה-- בשתי מילים, זה סוגיה שלמה בחסידות, שיש הבדל בשבירת הכלים, שעיקר השבירה היה רק במידות. במוחין לא היה שבירה, ורואים את זה באחד מהראיות, מהעניינים שמדברים על זה בחסידות, זה מעשו. אצל עשו כתוב שהיו המלכים של עשו. אה, שבעה מלכים באדום, בפרשת וישלח, זה המקור של ה, של הקליפות, כן? וזה בפרשת וישלח, שם מדובר על, על מלכי, מלכי אדום. אז יש שבעה מלכים, וימלוך וימת, וימלוך וימת. מובן שזה העניין של ה, של שבירת הכלים של הז' מידות. אז רק בנוגע לז' יש שבעה מלכים שמתו. הרי יש עשר ספירות. אז מוסבר שבמוחין לא היה שבירה, המוחין עלו למעלה. כשהיה שבירת הכלים בעולם התוהו אז המידות

19:00 נשברו. המוחין הסתלקו, עלו למעלה. רק באחוריים, באחוריים, כאילו משהו חיצוני, אז זה נפל בשבירת הכלים. זה מה שהאלטער רבי אומר, מבחינת אחוריים. ובמילא מה, מה יוצא? מה זה אומר בפועל? מה ממש באמת? המידות, בגלל שבמידות הייתה שבירה ממש, שבירה זאת אומרת שזה נפל ממש לתוך הקליפה, לכן יש עניינים של מידות רעות. יש רק גו מו בשביל המידות. יכול להיות תאוות בדברים אסורים גם. מידות רעות ממש, עניינים אסורים ממש. מה שאין כן המוחין, בגלל שבמוחין לא הייתה שמה שבירה, רק הסתלקות, אז לכן אין כל כך שלוש קליפות הטמאות במוחין. מה שיש שמה זה רק, כמו שאמרנו, קליפת נוגה, מצד הזה. לכן בפרט הזה אז המוחין הם לא כל כך אסורים, ולכן כמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להגיד, שאפשר גם כן ל-להעלות את זה לקדושה אם בן אדם יודע להשתמש עם זה. אבל אידך גיסא, כמו שאמרנו, דווקא בגלל שמוחין זה יותר עמוק, זה יותר קדוש, זה יותר נעלה, זה יותר אלוקי. מה אלא שם מוחין על המידות, ששם זה הרגש האלוקי יותר. אז לכן, כשלוקחים את זה לעניין של מה זה לחכמות חיצוניות, אז זה גורם בפרט אחד טומאה לנפש, העניין הזה שזה גורם ריחוק מאלוקות יותר ממה שתאוות יכולים לרחק. זה פשוט פשט פה בתניא, להבין מה שכתוב פה בתניא. פעם שמעתי ביאור, לא בטוח אם שמעתי את זה שהרבי אמר את זה או שזה מבוסס על מה שהרבי אמר, אבל שמעתי גשמאק בביאור. מה באמת פשט שחכמות חיצוניות, למה חכמות חיצוניות זה כל כך חמור? מה יש בחכמות חיצוניות שזה כל כך מטמא את הנפש? שמעתי שני ביאורים בעניין. ביאור אחד זה שחכמות

21:07 חיצוניות, ההבדל בין חכמות-- מה אחד מהדברים שיש במדע, כל המדע, לא משנה איזה, איזה רמה, איזה ענף במדע. אחד מהדברים שיש בחכמת המדע, בסיינס, זה שהכול מיוסד על יש. הבסיס בחכמות חיצוניות זה יש. אף פעם לא הולכים אל האין, הכול מתחיל מיש. אפילו מתמטיקה, כן, יש מספרים, יש דברים, יא. פיזיקה, ביולוגיה. היסוד במדע זה שיש. לכן כל החקירה המפורסמת, יא, איך העולם? ממה נהיה העולם? ההנחה היא שהעולם תמיד היה. השאלה היא מה היה? היה כזה אטום, כזה יותר קטן, יותר דק, יותר דק. כל הזמן חוזרים לחפש עוד ועוד. אבל ההנחה היא שהעולם חייב להיות יש, וזה ההיפך התורה. בקדושה ההנחה היא אין. אלוקות זה אין, ביטול. היפך המציאות. בעצם אין שום דבר, אין כלום בעולם, והיש הוא חידוש. זה כל היסוד באלוקות, בקדושה. בחכמות חיצוניות, בן אדם שמרגיל את עצמו ללמוד חכמות חיצוניות, אז מיד ההנחה שלו זה ישות. שמה זה מתחיל, וזה בכל החכמות. אפילו פסיכולוגיה, כן, לומדים פסיכולוגיה. אז גם בפסיכולוגיה ההבדל בין, יא, הפסיכולוגיה של העולם המודרני מיוסד על יש. הבן אדם, האני זה המרכז. אחרי זה איך מרפאים את האני, איך עושים שהאני שלי יהיה נחמד וטוב ומתוק וכולי והכול. אבל הבסיס הוא האני צריך להיות בתכל'ס השלימות. הכול מיוסד על היש. אז זה ההיפך, זה, זה עצמו הטומאה. זה עצמו הטומאה שמרחקת אותך מאלוקות. זה אופן אחד. אופן אחר. אז יש עוד גשמאק במכתבים של הרבי, שהרבי אומר, ונגיע לאחד מהדברים שיש בחכמת המדע, זה שכל דבר הוא ספק. אין שום דבר ודאי. יא, כל זה ספק. במדע, הכלל במדע, אחד מהכללים שבמדע, בפרט במדע המודרני, זה שכל דבר זה פרובבלי,

23:28 פרובבלי, כאילו הכול זה לפי הנתונים שיש לנו, אז זה כך וכך. אבל זה יכול להשתנות, ולכן המדע כל הזמן משתנה. ולהיפך, במדע הם מתגאים בזה. זה הגאווה של המדע, שהם, שהם, אה, יש ביקורת והם משתנים וכל פעם מגלים דברים חדשים. אבל על מה מיוסדת חכמת המדע? על ספיקות. אם כך וכך, כך וכך. אבל אם יהיה כך, כך וכך, כל הזמן הולכים הלוך חזור. חכמת התורה זה אמת, חכמת התורה מיוסדת על ודאי. חכמת אלוקות. שמה אין ספיקות, שמה הדברים הם אמת. כך צריך להיות. אי אפשר להיות אחר. אז גם פה נהיה דבר שבן אדם שהוא לומד חכמות חיצוניות נהיה אצלו הנחה: מי אומר? אולי לא. אז האולי לא הזה יכול להיכנס גם למוח, וכל הקליפה של מוח הידוע, הספק. אז זה קצת הסברות מה שאומרים פה שזה מטמא את הנפש. אבל מה, כמו שאמרנו, זה לא שלוש קליפות הטמאות. במה מתבטא שזה לא שלוש קליפות הטמאות? אז זה האלטער רבי בא ואומר עכשיו, אומר האלטער רבי: "אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן". הגיע האלטער רבי, האלטער רבי אומר: יש אבל דרך להעלות גם חכמות חיצוניות. אם בן אדם יודע לקחת את החכמות האלו ולעשות אותן קרדום לחתוך בהן. קרדום לחתוך בהן זה ביטוי בגמרא, שזה אומר להשתמש עם זה בשביל פרנסה. הוא יודע, הוא לומד חכמות חיצוניות בשביל כדי שהוא יוכל להיות רופא, להיות עורך דין וכולי. עם זה הוא מתפרנס, מפרנס את המשפחה. אז זה נקרא קרדום לחתוך בהן. יש וורט בשם ר' לוי יצחק, שהוא אמר: למה המשל קרדום לחתוך בהן? הסיבה למה המשל קרדום, כי בן אדם, קרדום, קרדום זה פטיש. מה זה קרדום? סכין,

25:29 משהו שחותכים. בן אדם אין לו תענוג מהקרדום. קרדום זה דבר שצריכים להשתמש כדי לחתוך את העץ. אתה רוצה לחתוך? אתה צריך קרדום, אבל אף אחד לא יגיד: אני נהנה מהקרדום. אז על דרך זה, אם אתה כבר לומד חכמות חיצוניות כדי להתפרנס, זה בתנאי שזה כמו קרדום. אתה לא נהנה מהחוכמה. אתה נהנה רק מחוכמת התורה. ההנאה היחידה שיש לך זה כשאתה לומד דף גמרא, מאיזושהי שיחה. שם נמצאת ההנאה שלך. אין לך קרדום. הוא צריך להתפרנס אז הוא משתמש עם זה רק בתור קרדום. אין לו בזה שום הנאה. זה ווארט של רב לוי. דהיינו, מה זאת אומרת קרדום לחתוך בהן? האלטער רבי מביא דוגמאות: כדי להתפרנס מהן ברווח לעבודת השם. דוגמה אחת זה שהוא משתמש עם חכמות חיצוניות כדי שיהיה לו פרנסה ברווח. גם פה יש דיוק שהרבי מביא במכתבים. זאת אומרת, אפילו אם זה רק להתפרנס ברווח, זאת אומרת זה עוד היתר שהאלטער רבי נותן. בן אדם יכול להתפרנס בצמצום מלא מחכמות חיצוניות, אבל הוא רוצה להתפרנס ברווח אז גם זה מותר. אם המטרה שלך היחידה שאתה לומד חכמות חיצוניות זה רק בגלל הסיבה הזאת, לא בגלל שאתה נהנה מהלימוד עצמו, אתה משתמש עם זה לגמרי רק בשביל שתוכל להתפרנס ברווח לעבודת השם. או שיודע להשתמש בהן לעבודת השם, או לתורתו. ועוד יותר עמוק, אומר האלטער רבי, לא רק שהוא משתמש עם זה בתור פרנסה, הוא משתמש עם הלימוד עצמו בשביל עבודת השם, או לתורתו. מה זאת אומרת עבודת השם או לתורתו? אז דוגמאות. למשל, שדברים של חכמות אומות העולם, זה עוזר לו לעבודת השם. לדוגמה, אנחנו רואים אצל הרבי אחד מהדברים הנפלאים שרואים בשיחות, במכתבים של

27:22 הרבי, שהרבי לומד מהחכמות אומות העולם הוראות בעבודת השם. הרבי לומד ממכונית, הרבי לומד מרדיו, הרבי לומד מטלוויזיה, הרבי לומד מכל מיני דברים. כשהיה, כשהיה הכוכב, החללית שעלתה, כל דבר ודברים מהחכמות אומות העולם הרבי למד מזה הוראות בעבודת השם, להשתמש עם המידע, עם הידע. יש את המכתב הידוע, אטום. מכתב שהרבי כתב עוד לפני הנשיאות, כשעדיין העולם אפילו לא ידע מה זה, רק התחלה. איינשטיין התחיל לדבר על האטום, אז יש מכתב מאותן שנים והרבי מסביר מה היהודי צריך ללמוד מהאטום, מהעניין של האטום בעבודת השם. זה נקרא עבודת השם. או לתורתו זה עניין אחר, שאתה משתמש עם זה בשביל ללמוד. אתה לומד חשבון כדי שתוכל ללמוד קידוש החודש. אתה לומד אסטרונומיה של קידוש החודש. אתה רוצה ללמוד מסכת עירובין? אתה צריך לדעת חשבונות, איך למדוד, אה, קדושת יום, זרעים, כל ה..., כל העניינים ההלכתיים וכל זה. עירובין, עניינים צריכים חשבון. אז אצלו כל ההשתמשות עם החכמות חיצוניות זה כדי להבין יותר טוב בעניינים של תורה שהוא לומד, וזהו טעמו של הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן. מסיים האלטער רבי ומביא דוגמה שהרמב"ם והרמב"ן, אנחנו יודעים שאצלם היה עניין של חכמות חיצוניות. הרמב"ם היה רופא, הרמב"ן גם היה רופא. חוץ מזה שהרמב"ם משתמש בחכמות חיצוניות כדי לכתוב קידוש החודש וכיוצא בזה. כמה וכמה עניינים יש שהוא והרמב"ם משתמש. אז אצלו, אצלם ראו במוחש איך שאצלם כל העניין של החכמות חיצוניות היה אך ורק כדי שיוכל או להתפרנס עם זה, או לעבוד את השם עם זה, או בשביל לימוד התורה. אז זה רמב"ם והרמב"ן. יש מהרבי אחד מהביאורים, זה שהרבי הביא את הדוגמה של הרמב"ם והרמב"ן. זאת אומרת גם כן להגיד

29:17 זה שצריכים להיות בן אדם, זאת אומרת ברמה. זאת אומרת, לא, לא יודע אם צריכים להיות כמו הרמב"ם, אבל לעבוד כמו שהרמב"ם והרמב"ן היו אנשים שבאמת לא נהנו מההתעסקות בחכמות חיצוניות. לגמרי לא. כל אחד מבין שאצלם היה, הם עצמם כותבים את זה במכתבים שלהם, שזה היה אצלם לגמרי עניין שעשו את זה לגמרי בשביל מטרה לשם שמיים, לא היה להם שום כוונה חומרית. ואז לא רק שזה לא מטמא את האדם, להפך, אז זה הופך להיות למרומם. זה מעלה. כמו שמוסבר במאמרים של ישראל שהוא השתמש עם חכמות חיצוניות וגודל הווים וגודל לאום ישראל את החושך שמשתמשים עם החכמות חיצוניות כדי להוסיף בקדושה. ישראל ולו של ישראל. מה שאין כן בן אדם רגיל שאצלו זה יכול להביא אותו שהוא ייהנה מהלימוד עצמו ואז זה יכול לגשם את הנפש, לרחק אותו מאלוקות. השם ינחה שירחק מהם. לכן אצל הרבי היה כל כך חשוב לחנך את הילדים, בפרט בשנים הראשונות, שלא ילמדו חכמות חיצוניות בגלל כל הסיבות שאנחנו לומדים פה בתניא עצמו.