פרק ט - חלק שני

00:00 כן, אנחנו אוחזים פה בפרק ט' בתניא, קרוב להתחלה, בשורה שמתחלת „הימני”, „וכמו שכתוב לב חכם לימינו”. מה האלטער רבי אומר פה? האלטער רבי התחיל להסביר על ההבדל בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית. איפה נמצא כל אחד. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שזה בא להסביר לנו גם כן כדי להבין את המהות. אנחנו רוצים להבין את המהות של כל אחד, אז אנחנו יודעים איפה הם נמצאים, איפה המרכז. אז אנחנו יודעים מה המהות שלהם. וזה האלטער רבי אומר שהנפש הבהמית. אז איפה הוא נמצא? הוא נמצא, המקום המרכזי שלו זה בלב, בלב גופא, בחלל השמאלי שהוא מלא דם. משמה הוא מתפשט לכל האיברים וגם עולה לראש. אבל עיקר עניינו זה הלב, הלב גופא, בחלל השמאלי שהוא מלא דם. צד שני אבל הנפש האלוקית, להפך. המקום המרכזי שלו זה במוח, שמה זה המקום המרכזי שלו ומהמוח מתפשט גם לאיברים, לכל האיברים וגם בלב. הסברנו שזה מבטא את נקודת החילוק בין נפש אלוקית ונפש הבהמית, שבשניהם יש שכל ומידות. לומדים בדיוק עכשיו בישיבה, לומדים גם את ההמשך שמבאר את כל הסוגיה. ציור קומה של הנפש האלוקית, ציור קומה של נפש הבהמית. אז גם הנפש האלוקית, גם הנפש הבהמית יש בהם גם שכל וגם מידות. ואף על פי כן, כמו שאומרים, זה מה שהאלטער רבי אומר פה, שעיקר עניינו של הנפש הבהמית זה מידות, זה לב, ועיקר עניינו... אלא מה, הוא גם עולה למוח. זאת אומרת הוא משתמש עם השכל כדי להשיג את התאווה שלו. ואילו בנפש האלוקית זה להפך. עיקר עניינו זה מוח, להבין, לדעת את האמת, וגם מתפשט לכל האיברים וגם פועל בלב, בלב גופא, בחלל הימני. אוקיי. יש פה עוד נקודה

02:18 מעניינת. אגב, דיברנו על ההבדל בין צד הימין לצד השמאל. יש בו דם, אין בו דם וכולי. יש עוד נקודה שלא למדנו בשיעור הקודם, אבל זה מגיע להמשך שנלמד עכשיו. דיוק מאוד מעניין שהרבי כותב ברשימות. יש את הרשימות על תניא שהתגלה בשנים האחרונות אחרי ג' תמוז, כן? יש את ה... שהרבי כתב בשעתו הגהות, הערות, מראי מקומות, וזה היה, זה היה בהסתרה. זה היה מכוסה עד שאחרי ג' תמוז יחד עם הרשימות התגלה גם המראי מקומות על תניא, ושמה התגלו עניינים חדשים גם. אז יש שמה דיוק מאוד מעניין, שזה גם דיוק יסודי שקשור בהבדל בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית. כשהאלטער רבי מדבר על הנפש הבהמית הוא אומר, „וגם עולה למוח שבראש”. זאת אומרת המקום של הנפש הבהמית זה בלב, חלל השמאלי. אה, מהלב זה מתפשט לכל הגוף וגם עולה למוח שבראש. כשהוא מדבר בנפש האלוקית הוא אומר שמקום נפש האלוקית הוא במוח שבראש ומשם מתפשטת לכל האיברים וגם בלב. כאן הוא לא אומר וגם יורד ללב. כן. בנפש הבהמית הוא אומר, „וגם עולה למוח שבראש”. זה הלשון, עולה למוח שבראש. כשהוא מדבר אבל בנפש האלוקית הוא לא אומר, „וגם יורד ללב”, הוא אומר, „וגם בלב”. אפילו אם לא יגיד יורד, אבל שיגיד ללב, לא בלב. דיוק קטן שאומר הרבה. למה? הרבי אומר משהו נפלא שזה יסודי ביותר. החילוק הוא, מה שהאלטער רבי רוצה להגיד, ההבדל בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית זה שהנפש הבהמית, המשכן שלו, משכן, משכן הכוונה איפה העיקר, איפה המהות, איפה הוא נמצא, רק בלב. הלב זה המשכן שלו. אין לו באמת שייכות אל המוח. הוא גם עולה למוח, כאילו, כאילו מנצל את המוח

04:29 בשביל הלב. אבל להגיד שבשביל... הנפש הבהמית, זה המשכן שלו במוח? ודאי שלא. מה מעניין אותו שכל? בהמי לא מעניין אותו שכל. מעניין אותו תאוות, מעניין אותו ישות, מעניין אותו את ה... את ה... את הבטן שלו. לא מעניין אותו לדעת עניינים, אלא מה, הוא עולה, כאילו עולה למקום שזה לא שלו כדי להשתמש עם השכל כדי להשיג את התאוות. מה שאין כן בנפש האלוקית, המשכן שלו זה גם בלב. נכון שהמשכן של הנפש האלוקית בעיקר זה במוח, אבל הנפש האלוקית המשכן שלו זה גם בלב, כי הנפש האלוקית באמת רוצה שיהיה גם מידות. זה חלק מהעבודה שלו ואדרבה, „וידעת היום והשבות אל לבבך”. עבודת המידות זה עניין עיקרי בעבודה. אז זאת אומרת שאצל הנפש האלוקית, לכן האלטער רבי לא אומר היא גם יורדת ללב, „וגם בלב”. האלטער רבי מתכוון להגיד שהמשכן, כאילו להגיד ש„גם בלב” חוזר על מה שאמר קודם. משכן הנפש האלוקית הוא במוח וגם בלב. הוא נמצא בשני המקומות. חידוש נפלא שעד, עד, עד, עד כמה שידוע לי לא למדו ככה. המשפיעים לא למדו ככה פשט בתניא, כן, אבל הרבי מביא את זה וזה מאוד... וזה, זה נותן לך יסוד לכל העניין. הנפש האלוקית יש לו משכן גם במוח וגם בלב, כי מצד אחד המקום שלו זה מוח, השגה, הבנה, ידיעה וכל המעלה שיש במוח, כמו שדיברנו בשיעור הקודם, מחפש את האמת. אבל יחד עם זה הנפש האלוקית שוכן גם בלב, כי עניין בעבודת ה' זה שיהיה אהבת ה', יראת ה', זה התכלית, כי זה כל האדם. ויותר. ולכן עכשיו גם מובן המשך. הווארט הזה שהרבי נותן לנו, זה נותן

06:16 לנו גם הבנה להבין את המשך העניינים בתניא. בוא נקרא את ההמשך. אומר האלטער רבי, כמו שכתוב "לב חכם לימינו". כן? שדרך אגב גם זה הרבי מדייק: למה האלטער רבי מביא פה פסוק? בנפש הבהמית הוא לא מביא פסוק. דווקא בנפש האלוקית הוא מביא פסוק. הרי הפסוק אומר "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו". אה, אצל האלטער רבי דווקא מתי שהוא מגיע לנפש האלוקית מביא את הפסוק, ובבהמית הוא לא מביא את הפסוק. אה, כי זה החידוש. שהנפש הבהמית היא בלב, לא צריך פסוק. גם בלי פסוק זה מובן. שבהמי זה כל עניינו, הוא לב, הוא בהמי. הוא רוצה תאוות, רוצה עניינים, אבל הנפש האלוקית, שבעיקר כמו שאמרנו, הנפש האלוקית משכנו במוח, אבל שגם הלב הוא חלק מהעניין שלו. זה יש-- על זה האלטער רבי הביא את הפסוק "לב חכם לימינו". חכם הולך על הנפש האלוקית, ואומרים "לב חכם לימינו", מראה לנו שגם הלב זה מקום המשכן של הנפש האלוקית. איזה צד בלב? הצד הימין, שהוא כלי לאלוקות. ויותר. והיא, מהו העניין של הלב? מה העניין, הפעולה של הנפש האלוקית בלב האדם? אומר האלטער רבי: "והיא אהבת ה' כרשפי אש". האלטער רבי עכשיו לכאורה מביא דוגמאות. דוגמאות איך פועלת הנפש האלוקית, שהיא נמצאת במוח והיא גם נמצאת בלב. אז הוא מביא דוגמאות. דוגמה אחת, שתי דוגמאות. דוגמה אחת הוא אומר: "והיא אהבת ה' כרשפי אש מתלהבת בלב משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה". איך זה עובד? בן אדם מתבונן באלוקות, כן, ומביא את כל הלשונות: חוכמה, בינה, דעת, משכילים, המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם. כמו שאמרנו בפרק ג',

08:13 שצריך גם השכלה, גם הבנה וגם דעת. משכילים זה קשור למוח החוכמה, מבינים זה כוח הבינה, בדעתם אשר במוחם זה מוח הדעת. אז על ידי ש-- על ידי שהיהודי לומד ומתבונן גם בחוכמה, גם בבינה, גם בדעת, מתבונן באלוקות, אז על ידי זה מתעוררת אצלו אהבת השם. ואיזה אהבת השם? הוא אומר: אהבת השם כרשפי אש. אז מה האלטער רבי רוצה להגיד? הוא רוצה להגיד איך עובד המוח והלב אצל ה-- בנפש האלוקית. יש את ההתבוננות, וההתבוננות מעוררת רגש או אהבה, באופן שהלב מתלהב באהבת השם. זה דוגמה אחת שהוא מביא מאהבה כרשפי אש. עכשיו האלטער רבי מביא עוד דוגמה. "וכן שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו". עוד, עוד, עוד דוגמה של, של פעולה מהמוח בלב בנוגע לנפש האלוקית, זה העניין של שמחת לבב. יש אהבה כרשפי אש, זה סוג אחד של, של, של, של רגש, ויש שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו. בן אדם נהיה שמח, שמחת לבב, כשהוא מתבונן בפלאי, בתפארת, בגדלות של הקדוש ברוך הוא. "כאשר עיני החכם אשר בראשו במוח חכמתו ובינתו מסתכלים ביקרא דמלכא". כשבן אדם, עיני החכם. זאת אומרת, התבוננות, לא סתם התבוננות, התבוננות בראייה דחוכמה. עיני החכם אשר בראשו. במה הוא מתבונן? ביקרא דמלכא. לא סתם התבוננות, התבוננות ביקר, ברוממות, בפלאי ותפארת, "עד אין חקר ואין סוף ותכלית". אז זה, כל זה, זה השפעה של המוח בלב, בעבודה של הנפש האלוקית. וכאן נשאלת השאלה: מה האלטער רבי רוצה? לא, לא מבין. מה האלטער רבי רוצה בכלל פה? מה עם הדוגמאות האלה? מה הוא מוסיף עם הדוגמאות האלה? סתם להביא דוגמה? למה הוא מביא שתי דוגמאות? למה הוא מביא דווקא שתי דוגמאות האלה? דוגמה אחת זה

10:31 מאהבה, דוגמה שנייה שמחת לבב. דוגמאות מעניינות. מה, מה זה בדיוק? ולמה הוא לא מביא דוגמה מיראה? איך? מה, מה כאן העניינים? מה הפשט פה? אז כפי שיהיה, כללות העניין זה קשור עם מה שהאלטער רבי הולך להסביר בהמשך הפרק. כללות העניין, האלטער רבי הולך להסביר בהמשך הפרק, אנחנו נלמד שמדברים בנוגע לעבודה של הנפש האלוקית, שהנפש האלוקית באה לעשות את האדם שעבודת השם שלו יהיה כל המציאות שלו, השכל, המידות, מחשבה, דיבור ומעשה. אז בהמשך הפרק האלטער רבי ידבר שבאהבת השם יש שני סוגים של אהבת השם. יש אהבה כרשפי אש ואהבה כמים. זה דברים ידועים שיש בחסידות. יש אהבה כרשפי אש ויש אהבה כמים, שנקרא אהבה בתענוגים. ולכן האלטער רבי מביא פה את שני העניינים האלה. יש אהבה כרשפי אש, זה מה שאומר בהתחלה. יש, הוא מתבונן באופן שנהיה אצלו אהבה כרשפי אש, כרשפי אש בלב, ואחרי זה מביא את העניין השני, שמחת לבב, זה העניין של אהבה בתענוגים. כן. שמחת לבב זה יותר באופן של אהבה בתענוגים. כן. שלכן זה קשור עם ראייה. אז בא בחסידות שההבדל בין אהבה כרשפי אש ואהבה בתענוגים, אהבה כרשפי אש זה יותר קשור עם בינה. בן אדם מתבונן, אז נולדת מזה אהבה כרשפי אש. התבוננות בגדלות השם כמוח הבינה. מוח הבינה זה מוח שקשור עם צד השמאל, ולכן זה מעורר צימאון, ולכן זה אהבה כרשפי אש. רשפי אש זה אהבה עם צימאון, אהבה כזאת שמעוררת אצל האדם צימאון. מה שאין כן כשההתבוננות זה לא רק באופן של בינה, אלא זה באופן של חוכמה. זה נקרא ראייה. יש בהתבוננות שני אופנים. לפעמים אתה מתבונן בהרהור, בהסבר, בהבנה. לפעמים ההתבוננות זה באופן של ראייה. זה התבוננות הרבה יותר עמוקה, כאילו רואה

12:36 את הדבר. זה מה שהאלטער רבי אומר, כאילו שאתה רואה את זה. ראייה שייכת לשכל. כמובן שיש הבדל מאוד גדול אם אתה רק לומד על משהו, מבין את זה, או אתה רואה את זה. כשאתה מבין משהו, הבנה זה, זה מאוד עמוק, זה מאוד גשמי, אני מבין. אבל סוף כל סוף ההבנה זה מרחוק. אתה נמצא מרחוק ואתה מבין על מה מדובר. מה שאין כן כשאתה רואה משהו, דבר מתגלה מול העיניים שלך, אז אתה... אז, אז, אז זה תופס את כל המציאות של האדם. ולכן כשהאהבה זה באופן של בינה, התבוננות, מה שזה גורם אצל אדם — צימאון. כי כשאתה נמצא בריחוק מהדבר אז מתעורר אצלך צימאון. אתה רוצה להגיע לזה. אתה לא פה, אתה רוצה להגיע לשם. מה שאין כן כשזה באופן של ראייה, כשאדם רואה עניין נפלא, רואה משהו, איזה... אז, אז הוא כאילו... כשהוא בתנועה של אהבת השם, אז, אז, אז מאיר אצלו השכל, הוא מתבונן. זה לא שני עולמות, זה לא רגש מנותק מהשכל, בגלל שבנפש האלוקית, אצל הנפש האלוקית, ההתבוננות באלוקות זה עניין עיקרי. אז גם כשהוא נמצא בתנועה של אהבה, אז באהבה נרגשת אצלו ההתבוננות. זה לא שני עולמות, זה נמצא ב... זה מתאחד ביחד. הבחורים שלומדים עכשיו את המאמר [?], שמה הרבי הרש"ב מדבר על זה באריכות. כל העניין של, של אהבה ויראה מגולים, אהבה ויראה מכוסים. עד כמה המידות מושפעות מהמוח? ועל זה האלטער רבי מוסיף את העניין השני. בעניין של שמחת לבב זה עוד אפילו יותר עמוק. העניין של שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו. הנה החכם. יש פה הרבה יותר את ההשפעה של המוח על המידות.

17:17 כי הרי כמו שאמרנו בעניין הזה, הבן אדם כאילו שהמידות הן מתאחדות עם המוח לגמרי. ראייה דחכמה. זאת אומרת, יש פה את ההסתכלות בהפלאה והרוממות של אלוקות. הבן אדם מתבונן ומתעמק בהפלאה והרוממות של אלוקות. ההדר גאונו זה לא התבוננות בעולמות, בנבראים. ההתבוננות זה בהפלאה, ההתבוננות זה ביקר תפארת גדולתו, בעניינים של בלי גבול, עניינים של פשיטות. בחסידות יש סוגיות שלמות במאמרים שמדברים. כמובן גם בתניא האלטער רבי מקצר. יש מאמרים שמדברים על זה באריכות. למשל הסוגיה הזאת, יקר תפארת גדולתו, יש בתער"ד, במאמרים של פסח. לפני זה זה תרנ"ה באריכות, שמה הרבי הרש"ב מסביר. יקר תפארת גדולתו זה התבוננות בעניינים של אלוקות שהם קשורים עם בלי גבול. נצחיות הנבראים, עניינים של אין סוף, עניינים של ממלא מדידה והגבלה. וכשבן אדם יכול במוח שלו, השכל הוא כלי לכזה עניין שמאיר בו הפשיטות, הבלי גבול, העניינים היותר נעלים, וזה עניין של ראייה שבשכל, ובמילא המידות הן לגמרי מתאחדות עם המוח. במדרגה הזאת אז זה השמחת לבב, שהבן אדם כאילו פלוצלינג הוא מאבד. המידות הן לא ישות דקה, מידות, זה ביטול דקה מידות. זה סוג אחר של מידות. זה מידות שמוציאים אותך מהמידות והגבולות, ובמילא זה מה שהאלטער רבי רוצה להגיד פה. זה המעלה המיוחדת שיש בנפש האלוקית. הנפש האלוקית הוא מצד אחד המשכן שלו זה המוח. מצד שני, כמו שאמרנו, הוא פועל גם בלב. לא סתם כמו עניין דודי, אלא באופן של משכן. הוא שוכן בלב. אבל באיזה אופן? שהלב יהיה דורכגענומען, שהלב יהיה חדור עם ה' שבמוח. האלטער רבי מסיים: וכן שאר מידות קדושות שבלב הן מחב"ד שבמוח. זה הכל ענייני דוגמאות, אבל בעצם כל המידות שבלב זה

19:34 באופן שהמוח חודר בלב והלב נהיה כפי המוח. כל מה שהסברנו עד עכשיו. כאן צריך להוסיף את הפתגם הידוע, ידוע שהיה אצל האלטער רבי. שאלו את האלטער רבי שלמה הוא מדבר... בחסידות מדובר הרבה דרגות באהבה ויראה וכולי. אז ידוע ששאלו את האלטער רבי שלמה הוא מדבר בחסידות הרבה פעמים מדרגות גבוהות והתבוננות ועניינים נעלים ומדרגות גבוהות באהבה ויראה, ולכאורה אנחנו לא שייכים לזה. אז יש את הסיפור הידוע. הרבי סיפר את זה גם כמה פעמים, שהאלטער רבי, שכתוב "והסירותי את לב האבן". כתוב על ביאת משיח שכשמשיח יבוא הקדוש ברוך הוא יוציא מאיתנו את הלב אבן. אז האלטער רבי אמר: מה עם מוח אבן? אה? "והסירותי" כתוב רק בנוגע ללב אבן, ובנוגע למוח לא כתוב. אז האלטער רבי אמר כי את המוח אבן זה צריך לעשות כל אחד לבד. העבודה שלנו זה "והסירותי את מוח האבן". שזה ההוויה של חסידות חב"ד. ללמוד, להתבונן, להתעסק ולהתייגע עד כמה שהבן אדם יכול מצד המוח שלו. ואז בנוגע ללב, אז כמה שבן אדם יכול להשפיע על הלב שלו, אבל אנחנו יודעים שסוף כל סוף, אה, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך, הבינוני מגיע ללב, אין לו שליטה כל כך. אז על זה אומרים "והסירותי את לב האבן". משיח יבוא, אז הקדוש ברוך הוא יעשה ברית מילה על הלב, ואז כל מה שאדם למד בחסידות דווקא נפעל על הלב. זה ביאור אחד שידוע בשם האלטער רבי. וביאור שני באותו הקשר, יש גם כן ביאור שני שהרבי גם דיבר על זה כמה פעמים, שהיו ש־ש־ש־שהגיעו מתנגדים, התלוננו על האלטער רבי שהחסידים משקרים, מרמים, מדמים. זה לא, זה לא אמת. לא יכול להיות. הם לא... סתם

21:44 עושים אחד מלכים. הם לא באמת שייכים למה שאומרים. זה מה שנקרא צבוע. זה לא, זה לא עבודה אמיתית. והאלטער רבי אמר, זה, זה, זה בדיוק ככה האלטער רבי היה שר הניגון הזה. ככה, ככה, שיתקיים מאמר המשנה. מה מאמר המשנה? מאמר המשנה זה המשנה ב-ב-בפאה, שהמשנה אומרת שכל בן אדם שעושה את עצמו, אינו מת עד שיהיה ככה. בן אדם שעושה את עצמו חיגר, אז-אז-אז בסוף הוא יהיה חיגר. עושה את עצמו-- בן אדם שעושה את עצמו, רחמנא ליצלן, עניינים לא טובים, אז זה בנוגע לדברים לא טובים. מרובה מידה טובה. בן אדם שעושה את עצמו חסיד, בסוף הוא יהיה חסיד. זאת אומרת שהאלטער רבי רצה להגיד להם, יש, שאינו מת, שיכול להיות שיש עניינים שאתה אולי עדיין לא שייך לזה, אבל עצם זה שבחור חסיד מייגע את עצמו ומנסה ומתייגע, אז סוף כל סוף זה יפעל עליו שכך הוא באמת יהיה. וזה העניין שטובים מאיתנו. פרט לכל האורות בספר התניא, יש, שלמרות שהבן אדם, האלטער רבי אומר כמה פעמים, הרגל נעשית טבע. שאף על פי שנראה לך שאתה עדיין לא שייך לזה, אבל על ידי היגיעה, והאדם עובד ומתייגע עד כמה שהוא יכול, אז סוף כל סוף ההתבוננות פועלת בלב ועושה בעיקר שזה יפעל גם בנוגע לפועל, מחשבה דיבור מעשה. כמו שהאלטער רבי יסביר בפרקים הבאים. ובמילא, עד כאן מה שלמדנו זה העניין, כמו שאמרנו, יש את משכן הנפש האלוקית, משכן הנפש הבהמית. איך הנפש האלוקית עובד ואיך הנפש הבהמית עובד. ואחרי שאנחנו מבינים את כל הנקודות האלה, עכשיו האלטער רבי יתחיל להסביר מהי המלחמה, שזה ההמשך של הפרק על ולאום מלאום

23:30 יאמץ. מה בדיוק רוצה הנפש האלוקית ומה רוצה הנפש הבהמית ואיך עובד המלחמה ביניהם.