פרק ז - חלק ראשון

00:00 אנחנו מתחילים פרק חדש היום, פרק ז'. אז האלטער רבי דיבר בפרק הקודם. האלטער רבי התחיל לדבר על העניין של זה לעומת זה. דיבר על קליפה, על העניין של הקליפה וסטרא אחרא, וקודם הוא הסביר את השלוש קליפות הטמאות. עכשיו האלטער רבי בא להסביר קליפת נוגה, כי בעצם זה הולך על האריכות. כי עיקר העבודה שאנחנו הולכים לדבר פה, מדברים פה בתניא, העבודה של הבינוני. בעיקר המלחמה של הבינוני זה קשור בעיקר לעניינים המותרים. זה גם כן בעצם עיקר החידוש של האלטער רבי בתניא, שהאלטער רבי בא להסביר איך שבדברים המותרים צריך להיות עבודת השם. כל מעשיך לשם שמיים. אז זה האלטער רבי בא להסביר עכשיו בפרק ז'. האלטער רבי יסביר באריכות מה זה העניין של קליפת נוגה, ואחר כך האלטער רבי יבאר איך פועלים את בירור הניצוצות, כל אחד מהם. קליפת נוגה, שלוש קליפות טמאות, זה האלטער רבי יבאר בהמשך הפרק. אז קודם כול, בהמשך למה שדיברנו פה קודם. בפרק ו' האלטער רבי הסביר שישנן שתי מדרגות בקליפות. יש את השלוש קליפות הטמאות, שזה כל הדברים שהם רעים לגמרי, שזה כולל גם את הצומח שזה אסור. גם את הצומח שאסור מדרבנן, גם את החי וגם את המדבר וכיוצא בו. ובכלל, בנוגע לבן אדם, בנוגע ליהודי, זה המעשה, דיבור ומחשבה שיש בהם צד איסור. ממשיך האלטער רבי הלאה בפרק ז' ואומר: "אך נפש החיונית הבהמית שבישראל שמצד הקליפה המלובשת בדם האדם כנ"ל, ונפשות בהמות וחיות ועופות ודגים טהורים ומותרים באכילה, וקיום וחיות כל הדומם וכל הצומח המותר באכילה." אז האלטער רבי כאן כותב את הצד השני. מהם הדברים שהם לא שלוש קליפות הטמאות? אז הוא מתחיל מהעניין

02:17 של הנפש הבהמית. זה האלטער רבי כבר דיבר קודם בפרק א', שהנפש הבהמית של יהודי, ההבדל בין גוי ליהודי, שהגוי מגיע משלוש קליפות הטמאות, מה שאין כן יהודי מגיע מקליפת נוגה. הנפש הבהמית של יהודי, כן, זה הוא קליפת נוגה כי יש בו גם כן טוב, כמו שדיברנו בפרק א'. אחרי זה הוא מביא את העניין של הולך... קודם מדבר על מדבר, נפש הבהמית של יהודי. אחרי זה הוא מדבר בחי, כל הבהמה והחי הטהורים ומותרים באכילה. אחרי זה הוא מדבר בנוגע לדומם וצומח. כן. וכאן הוא אומר כל הדומם וכל הצומח המותר באכילה. כי הרי הדיוק ברור, כל הדומם... האלטער רבי אומר כל הדומם. הוא לא אומר כ־כל הדומם, איזה דומם. אומר סתם כל הדומם וכל הצומח המותר באכילה. כלומר המילים המותר באכילה הולך על כל הצומח. מה שאין כן בנוגע לכל הדומם, האלטער רבי לא אומר המותר באכילה כי בדומם הכול מותר באכילה. כמו שדיברנו בפרק הקודם, שההבדל בין דומם לצומח זה שבצומח יש דברים אסורים, דברים מותרים. יש דברים שהם אסורים, ערלה, כלאי הכרם, שזה דברים אסורים. ויש צומח המותר, שזה כל הצומח שמותר לאכול. מה שאין כן בדומם, אין, אין בדומם דברים האסורים מצד עצמו. ולכן האלטער רבי אומר כל הדומם סתם וכל הצומח המותר באכילה, כן. אז כל הדב... זאת אומרת שבדומם בכלל כל הדומם זה קליפת נוגה. כל הדומם. אין שום דומם שמצד עצמו יהיה שלוש קליפות הטמאות. רק אם אדם על ידי המעשה שלו עושה מזה עניין של איסור. כן, כשהוא עושה מזה עבודה זרה או עושה מזה איזה עניין של, אה, חטא, עושה מזה משהו שזה הופך את זה לשלוש קליפות הטמאות. אבל אתה

04:22 רגע מדבר מצד קיום גוף, מצד המהות שלהם. אז בדומם כל הדומם זה קליפת נוגה. בצומח אז כל הצומח המותר באכילה זה קליפת נוגה. מעניין שפה האלטער רבי לא כותב קיום גופם. לפני זה בפרק ו' האלטער רבי דיבר גם כן קיום גופם בנוגע לשלוש קליפות הטמאות. האלטער רבי אמר קיום גופם. בנוגע לקליפת נוגה האלטער רבי לא אומר קיום גופם. סיבה לזה, כותב הרבי הרש"ב, שזה בגלל שהגוף מגיע מסובב כל עלמין. הרי ידוע שסובב זה, כן, שסובב זה גוף, זה מהסובב. ובנוגע לשלוש קליפות הטמאות, בגלל שבשלוש קליפות הטמאות אז הגוף עצמו הופך להיות לרע גמור. כן. אז שמה סובב כל עלמין לא, לא, לא, לא מאיר שמה. זה תכלית ההעלם. לכן הוא אמר קיום גופו. הוא כותב את זה בנוגע לשלוש קליפות הטמאות. מה שאין כן קליפת נוגה. מכיוון שפה אין את ההעלם וההסתר של שלוש קליפות הטמאות. זה דבר הרע מותר. לכן האלטער רבי לא רצה לכתוב קיום גופו מקליפת נוגה, כי עצם הגוף זה, זה מגיע ממקום קדוש בעצם, וכל מה שעושה את זה קליפה זה קשור עם הנפש שלו, לא עם הגוף שלו. ככה כותב הרבי הרש"ב. על כל פנים, ממשיך הרבי הלאה ואומר: "וכן קיום וחיות כל המעשה, דיבור ומחשבה בענייני עולם הזה שאין בהם צד איסור, לא שורש ולא ענף, משס"ה מצוות לא תעשה וענפיהן דאורייתא ודרבנן." כן. הרבי ממשיך ואומר, ועכשיו מדברים בפרטיות אצל כל בן אדם, המחשבה ודיבור ומעשה בעניינים כאלה שהם לא אסורים מן התורה. זה מצד אחד זה דברים אמיתיים, זה מחשבה ודיבור ומעשה של דברים מותרים על פי ההלכה, שאין בזה שום

06:25 צד איסור. אבל הרבי מוסיף: אין צד איסור, לא שורש ולא ענף, משס"ה מצוות לא תעשה וענפיהן דאורייתא ודרבנן. כן. אז היו כאלה שרצו ללמוד שהפשט שורש זה הכוונה דאורייתא, וענף הכוונה דרבנן. ההבדל בין שורש לענף: שורש זה עניינים דאורייתא, וענף זה עניינים דרבנן. הרבי לא קיבל את זה. כן. הרבי טען שהאלטער רבי בעצמו אומר מפורש אחרי זה דאורייתא ודרבנן. אז בפשטות האלטער רבי מתכוון שורש וענף: בדאורייתא גופיה יש שורש וענף, או בדרבנן גופיה יש שורש וענף. זאת אומרת, יש עניינים שהם איסור דאורייתא ממש, ויש עניינים, זה נקרא שורש, כאילו זה דבר שיש לזה שורש ב-ב-איסור דאורייתא גופיה. יש דברים כאלה שזה רק ענף של איסור דאורייתא. כן. זאת אומרת שזה רק כמו פרטים וכיוצא בזה, ענפים שהם לא, שהם לא, אה, שהם לא איסור דאורייתא מפורש בתורה, אבל דרך עניינים שלומדים את זה מפסוקים וכיוצא בזה, שהם גם כן דאורייתא, אבל בדאורייתא גופיה הם פרטים לפי ערך הכלל. על כל פנים, מה האלטער רבי אומר? שכשמדובר על דבר כזה שאין בזה שום איסור, לא דאורייתא ולא דרבנן, מחשבה ודיבור ומעשה, עניינים מותרים, אז זה הכל מגיע מקליפת נוגה. האלטער רבי ממשיך: רק שאינו לשם שמיים. מה ההגדרה של קליפת נוגה? הגדרה של קליפת נוגה זה שהדבר הוא לא אסור על פי ההלכה, לא אסור על פי תורה, לא מדאורייתא, לא מדרבנן, אבל אידך גיסא גם כן אין בזה עניין של קדושה, אינו לשם שמיים. הבן אדם לא משתמש עם זה בשביל לעבוד את השם, אז זה נקרא דבר מותר, זה קליפת נוגה. אלא רצון הגוף וחפצו ותאוותו. זה דברים כאלה שהבן אדם עושה

08:25 את זה בגלל שהגוף רוצה את זה. זה רצון הגוף וחפצו ותאוותו. זאת אומרת עניינים כאלה שהגוף יש לו רצון או חפץ. חפץ זה לא סתם רצון. חפץ זה רצון חזק שנקרא לפעמים בחסידות פנימיות הרצון. זה רצון, רצון יותר עמוק, ותאוות. יש לזה גם תאווה. כאן צריך להגיד שהאלטער רבי כאן לא מדבר על תאווה, ממש תאווה חומרית, כי תאווה חומרית האלטער רבי יגיד על זה שזה שלוש קליפות הטמאות. זה יורד לשלוש קליפות הטמאות. אז כאן האלטער רבי מתכוון תאווה, זאת אומרת שזה דברים שהגוף צריך אותם, יכול להיות, אבל זה ב-- מכיוון שזה לא לעבודת השם, אז הגוף יש לו תאווה לשמור על הגוף שלו, יש לו תאווה לאכול כדי להיות בריא. גם בזה יכול להיות סוג של תאווה. כלומר שהבן אדם מתאווה שיהיה ש-ש- שיהיה בריא לא בשביל עבודת השם, או מתאווה לאכול כי הוא רעב. זה גם כן סוג של תאווה. על כל פנים. ואפילו צורך הגוף וקיומו וחיותו ממש, זה האלטער רבי מוסיף פה. שיכול להיות דברים כאלה שבעצם הם דברים הכרחיים. יש דברים כאלה בענייני הגוף, שהם דברים הכרחיים. הם צורך הגוף וקיום וחיותו ממש. דברים כאלה שהבן אדם אוכל דברים מוכרחים. זאת אומרת באכילה, נגיד למשל באכילה, אז יש דברים שבן אדם אוכל כי בלי זה הוא ימות, הוא חייב לאכול. ויש דברים שאדם אוכל לא רק שצריך הגוף ממש, אבל זה עוזר לו לבריאות, נותן לו להרגיש יותר טוב. יש בדבר, בענייני אכילה, יש כמה וכמה דרגות. יש בן אדם שאוכל רק ממש צורך הגוף ממש, דברים המוכרחים. ויש שאוכל קצת יותר מדברים המוכרחים. כן, לפעמים בן אדם מוסיף, הוא אוכל

10:28 כן, עוד כמה דברים באוכל. אתה יכול דברים המוכרחים, אתה יכול רק לאכול לחם צר ומים לחץ וזה גם כן אתה יכול לחיות עם זה. בפועל בן אדם אוכל לא רק לחם צר ומים לחץ, הוא אוכל גם תבשיל, גם זה, אבל זה עדיין לא נקרא לאכול לשם תאווה סתם. זה דברים שהם הגוף צריך אותם גם כן. זה מגיע לבריאות הגוף. זה נותן ל- זה-זה-זה גם כן דברים-דברים בריאים שהבן אדם אוכל, אבל הצד השווה הוא שזה לא קשור עם עבודת השם. אז אפילו דברים שהוא אוכל ממש דברים המוכרחים לקיום הגוף, אבל אין לו כוונה לשם שמיים. הכוונה שלו זה פשטות. הוא פשוט רעב, אז הוא רוצה לאכול. אין פה עניין אלוקי. אז אלא שכוונתו אינה לשם שמיים כדי לעבוד את ה' בגופו. אין לו בזה כוונה לשם שמיים. הבן אדם לא מחפש לעבוד את השם עם הגוף. אנחנו יודעים שהרמב"ם כותב, הרמב"ם הידוע שהרבי מדבר על זה הרבה. הרמב"ם בהלכות דעות פרק ד' הלכה א', אומר הרמב"ם: היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, או מדרכי עבודת השם הוא. הרי יש שתי גרסאות ברמב"ם, אבל על כל פנים, זאת אומרת יש עניין של עבודת השם בגופו, שהבן אדם צריך לעבוד את השם גם עם הגוף, שזה כל העניין שהרמב"ם מאריך שמה בהלכות, שזה עניין של שמירת הגוף, שהגוף יהיה בריא ושלם כדי שהוא יוכל לעבוד את השם. זה נקרא עבודת השם בגופו. בפרט על פי תורת הבעל שם טוב אנחנו יודעים שהבעל שם טוב אמר עזוב תעזוב עמו, שעבודת השם צריך להיות לא לשבור את הגוף, אלא אדרבה עם הגוף, שגם הגוף יהיה חלק מעבודת

12:16 השם. וכאן הבן אדם הזה הוא אוכל ושותה דברים המוכרחים לקיום גופו, אבל הוא לא חושב על עבודת השם, הוא חושב על עצם קיום הגוף. הוא פשוט רוצה להיות בריא, אבל הוא לא מתכוון בלהיות בריא בשביל שיוכל לעבוד את השם. כוונתו אינה לשם שמיים כדי לעבוד את ה' בגופו. על זה אומר האלטער רבי: לא עדיפי מעשה דיבור ומחשבה אלו מנפש החיונית הבהמית בעצמה. אומר האלטער רבי, אפילו כזה, כשבן אדם אוכל, ואוכל דברים המוכרחים או דברים שצריכים לבריאות וכו'. האוכל זה רק דוגמה. כמובן זה לקיחת אוכל ובגדים וכל הדברים, אבל על כל פנים הנקודה היא שזה דברים שהגוף צריך אותם, אבל אם הוא לא מכוון לשם שמיים, אז גם זה, אומר האלטער רבי, לא עדיפי. זה גם כן באותו מדרגה של הנפש הבהמית עצמה. זה הלשון של האלטער רבי פה: לא עדיפי מעשה דיבור ומחשבה אלו מנפש החיונית הבהמית בעצמה. כי לא אמר שהבן אדם פה נשאר באותו מקום של הנפש הבהמית, שזה עניין של קליפת נוגה, כמו שהנפש הבהמית עצמה. אנחנו אמרנו, מה זה הנפש הבהמית של יהודי? נפש הבהמית של יהודי זה קליפת נוגה. אז גם כן כל הצרכים, מה שנקרא הצרכים הפיזיולוגיים, הצרכים ההכרחיים שהגוף צריך כדי להתקיים, אז זה באותו רמה של הנפש הבהמית. כי לא אמר, מה האלטער רבי לכאורה רוצה להגיד פה ״לא עדיפי״, הלשון הזה, זה לא עדיף? האלטער רבי רוצה להדגיש בהמשך מה שדיברנו בפרק ו'. בפרק ו' הרי דיברנו שיש שני סוגים של מחשבה דיבור מעשה. מחשבה, דיבור, מעשה זה לבושים. דיברנו שבעניין הלבושים, הלבושים של הקליפה, ישנם שני סוגים של לבושים. יש לבושים שהם מלבישים את

14:19 הנפש הבהמית, אבל הם לא מורידים אותה כל כך. זה לבוש של הנפש הבהמית, אבל הם לא פועלים בנפש הבהמית ירידה כל כך. ויש לבושים שמורידים את הנפש הבהמית לדרגה יותר נמוכה. דיברנו בפרק ו', שם היה דיוק שהאלטער רבי אומר את הלשון שיש את כל המעשים אשר נעשים תחת השמש, אשר הכל הבל ורעות רוח, וכמו שכתוב בזוהר בשלח שהן תבירו דרוחא. דיברנו שיש פה שתי מדרגות. יש דברים שהם מצד עצמם הבל. זאת אומרת, הם דברים כאלה שהם לא דברים אסורים. אז זה דברים כאלה שהם לא עוזרים לבן אדם להזדכך, אבל זה גם כן לא מוריד את האדם לרמה יותר נמוכה. להפך, יש דברים שהם שוברים, תבירו דרוחא, שעושים שבירה, שזה הדברים האסורים. אז אנחנו דיברנו גם כן שכתוב במקומות מסוימים בחסידות שהדברים הגשמיים, אף על פי שהם לא מורידים את הנפש לשלוש קליפות הטמאות, אבל יש פה גם כן איזשהו ירידה. גם דברים שבן אדם אוכל, דברים שהם נוגעים לבריאות הגוף וצרכי הגוף, אף על פי שזה לא מפורש פה בתניא. הלשון פה של האלטער רבי זה רק ״לא עדיפי״, שזה באותו רמה, אבל יש מקומות בחסידות שהרבי הרש"ב כותב שאף על פי כן זה פועל איזשהו הגשמה גם כשמדובר על דברים כאלה שזה צורך הגוף. אבל אם אתה משתמש איתם ואתה לא מכוון לעבוד את השם, אז סוף כל סוף הלבוש מגשם, על דרך כמו שהאלטער רבי אומר הלאה. בפרק י"ג האלטער רבי אומר, ומגיע לבינוני, אומר האלטער רבי: ״ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה״. זאת אומרת שאפילו אצל הבינונים אומרים שהאכילה ושתיה פועל הגשמה, זה פועל שהגוף נהיה

16:22 יותר חזק, ולכן במשך הזמן הוא צריך לעבוד יותר קשה. למרות שמדברים פה על בינונים. אף על פי כן, יש עניין זה על ידי ההשתמשות. ההשתמשות פועלת איזשהו ירידה בבן אדם. אז כל שכן בנידון שלנו פה, שהבן אדם לא מכוון לשם שמיים. אף על פי שהוא לא מכוון לשם תאווה גם כן, הוא אוכל רק דבר המוכרח, אבל בגלל שאין לו כוונה אלוקית, אז סוף כל סוף זה פועל איזשהו עוביות, איזשהו חומריות. איזשהו הגשמה זה פועל. אף על פי כן, זה עדיין לא שלוש קליפות הטמאות. זה מה שהאלטער רבי מתכוון ״לא עדיפי״. זאת אומרת שזה נמצא באותו רמה של הנפש הבהמית. אבל כמובן שיש כמה וכמה דרגות בנפש הבהמית. אומר האלטער רבי: ״והכל כאשר לכל״, כל מה שדיברנו פה, כל העניינים האלה, גם הדברים שהם, אמרנו, דברים שקשורים עם תאווה, וגם הדברים שהם דברים שהם צורך וקיום, צורך הגוף ממש, כל הדברים האלה, ״והכל כאשר לכל נשפע ונמשך ממדרגה השנית שבקליפות וסטרא אחרא, שהיא קליפה רביעית הנקראת קליפת נוגה״. אז אומר האלטער רבי, מאיפה מגיע החיים של כל הדברים האלה? החיים של הדברים האלה מגיעים מאיפה? מהמדרגה השנית שבקליפות. קודם כל האלטער רבי מדגיש שזו מדרגה שנית. כלומר, יש שלוש קליפות הטמאות, שזה רע גמור, ויש קליפת נוגה, זו מדרגה שנית. זו דרגה יותר עדינה, יותר מזוככת משלוש קליפות הטמאות. זאת אומרת, על דרך כמו שדיברנו בפרק ב' בנוגע ללשון, אמרנו שיש נפש, הרי יש נפש האלוקית. האלטער רבי קורא לזה נפש השנית. זאת אומרת, יש שתי דרגות, שני סוגים, אחד נקרא ראשון ואחד נקרא שני. אז גם בקליפה, להבדיל, אנחנו אומרים שיש שלוש קליפות

18:18 הטמאות ויש קליפת נוגה. קליפת נוגה נקראת מדרגה שנייה. כי כשמדברים על קליפות, אז עיקר הקליפה כמובן זה שלוש קליפות הטמאות. שמה זה רע גמור. ומדרגה שנייה, שזה קליפה, אבל שיש שמה עדיין, זה לא כל כך רע גמור, יש לזה קצת עדינות, כמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר, שזה מדרגה של סוג שונה של קליפה, שזה העניין של קליפת נוגה, שקליפה רביעית הנקראת קליפת נוגה. מה פירוש קליפת נוגה? האלטער רבי לא מסביר, אבל בספר מוסבר: נוגה. למה קוראים לזה נוגה? אז במרכבת יחזקאל. אז כשהוא כותב, זה הרי הכל מבוסס על מרכבת יחזקאל. דיברנו. יראה פרק ו', האלטער רבי מביא מרכבת יחזקאל. אז שמה כתוב במרכבת יחזקאל: רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת. ואחרי זה כתוב: ונוגה לו סביב. שמה המקור לעניין של נוגה. המילה נוגה פירושו אור. נוגה זה סוג של אור. ואיזה אור זה? זה אור חלש, אור נוגה. מה זאת אומרת? מה פשט אור נוגה? אז בגשמיות אנחנו יודעים שבלבנה יש, יש כוכב שנקרא נוגה. הכוכב שליד הלבנה. כמובן בספרדית קוראים לזה ונוס, אם אני לא טועה. באנגלית אני לא יודע, משהו כזה, משהו דומה. נכון, על כל פנים, אז זה נוגה. הנוגה זה ה-ה-הכוכב שהכי קרוב לירח. אז בגלל שהוא עומד מצד אחד, דווקא הנוגה יש לו אור חזק. כשיוצאים בחוץ בלילה אפשר לראות נוגה. זה אחד מהכוכבים שמאוד חזק. רואים אותו מאוד חזק, קרוב ללבנה. הוא יותר דווקא יותר ביום. ואף על פי כן, בגלל שהוא קרוב ללבנה, אז ביחס ללבנה אז הוא אור חלש. על כל פנים זה הגדר של נוגה. זה אומר שיש פה מצד אחד אור, מצד שני

20:25 האור לא חזק. וזה מה שאומרים, ונגיע לעניין של קליפת נוגה, קליפת נוגה. שלוש קליפות הטמאות, דיברנו בשיעורים הקודמים. שלוש קליפות הטמאות זה חתיכת נבלה. תכלית החושך. מצד הרע הוא העלם והסתר, שזה ירד, זה הפך להיות לעניין הופכי, לעניין איסור. אז אין פה שום אור. מה שאין כן קליפת נוגה, הניצוץ הוא באופן שיש בו עדיין אור, כמו שהאלטער רבי עוד מעט יגיד, יש בו עדיין צד טוב, ולכן זה בגדר של נוגה. מצד אחד זה חלש לגבי קדושה. יש פה עניין של יצחק שומרו וישוש, ולאידך גיסא יש בו גם כן עניין חיוב, עניין של אור, עניין של טוב, שזה הטוב שבנוגה. כמובן שבזה גופא יש ריבוי מדרגות. כשזה מגיע לעולם הזה הגשמי, אז כמובן יש דברים שהם דברים המותרים, אבל הם יותר עשוי, יותר נוטים לצד האיסור, יותר חושך, ויש דברים שהם יותר ויותר יש להם יותר שייכות לצד הטוב. כן, כמובן שבטוב ורע שבנוגה, אז בעולם הזה אפשר לראות: יש דברים שיותר שייך לטוב שבנוגה, יש דברים שיותר שייך לרע שבנוגה. בחסידות מוסבר, כן, זה מובן גם כן בפשטות. אפשר להסתכל בכל מיני דברים בעולם הזה הגשמי. למשל ניקח באוכל. אז במאכלים יש ריבוי סוגים של מאכלים. אז ודאי שבמאכלים יש מאכלים יותר פשוטים, לחם, מים, חמצן, זה מאכלים יותר פשוטים, ויש מאכלים שהם יותר מעוררים את הנפש לתאווה, ל-ל-לאזן, מעורר את הצד. אז זה הכל דברים המותרים. מדברים על דברים כשרים ומותרים, אבל אף על פי כן בדבר המותר גופא יש דברים שבהם מתגבר הרע שבנוגה. יש דברים שבהם מתגבר יותר הטוב שבנוגה. זאת אומרת, זה דברים... אז אבל בכל אופן

22:23 זה אומר שבכל הדברים האלה, מכיוון שבעצם הם לא דברים אסורים, קוראים להם קליפת נוגה, בגלל שזה עניינים כאלה שהם לא אסורים לגמרי ויכולים לפעול בזה עילוי, כמו שהאלטער רבי יסביר עכשיו בהמשך. שהיא קליפה רביעית הנקראת קליפת נוגה שבעולם הזה הנקרא עולם עשייה. האלטער רבי מדגיש פה קליפת נוגה שבעולם הזה. קליפת נוגה נמצא בכל עולם. קליפת נוגה יש ב-ב-בכל הד' עולמות. יש קליפת נוגה באצילות, יש קליפת נוגה בבריאה, יש קליפת נוגה ביצירה, יש קליפת נוגה בעשייה ויש קליפת נוגה בעשייה הגשמית, עולם הזה. האלטער רבי אומר כאן אנחנו הרי מדברים על הקליפת נוגה שבעולם הזה, הנקרא עולם עשייה, רובו ככולו רע, רק מעט טוב מעורב בתוכה. כלומר, כמו שאמרנו, האלטער רבי הרי הסביר בפרק הקודם שקדושה זה ביטול. קדושה זה אחדות. כל דבר שבטל לגמרי לקדושה זה קדושה. דבר שהוא לא בטל לקדושה זה קליפה. איפה מתחיל ההיעדר ביטול? זה מתחיל מחוץ לאצילות. עולם אצילות עצמו זה כולו קדושה. אצילות עולם האחדות, עולם הדרגות. אצילות זה, זה ודאי, אצילות זה קודש, קדושה לגמרי. כן, ואצילות זה כולו קודש. אבל איפה מתחיל העניין של קליפה? אז בחסידות מוסבר שיש קליפה שנקרא ראו מה. יש במאמרים של, של בכמה מקומות בחסידות מדובר בשם הבעל שם טוב שיש קליפה בדקות דדקות, מתחיל מה שנקרא ראו מה, ראו מה. זה ביטול, אבל רוצה שירגישו את הביטול. אז זה התחלת הקליפה. זה השורש של השורש של קליפת נוגה. יפה, אחרי זה בעולם הבריאה, שם אומרים יש מיעוט. ביצירה זה מחצה על מחצה. בעשייה זה רובו, בעשייה הגשמית בעולם הזה זה רובו ככולו. זה הדיוק של האלטער רבי פה שאומר רובו ככולו.

24:37 מכיוון שמדברים על העולם הזה הגשמי, אז פה כבר ה-ה-ה-הרע הוא בהתגברות גם ביחס לקליפת נוגה. אז לכן זה רובו ככולו זה עניין של רע, רק מעט טוב מעורב בתוכו. איפה רואים את המעט טוב מעורב בתוכו? אומר האלטער רבי שממנו באות מידות טובות שבנפש הבהמית של ישראל, כמו שכתוב לעיל. זה מה שאמרנו בפרק א', שאצל יהודי בנפש הבהמית יש לו מידות טובות. ישראל רחמנים גומלי חסדים. אמרנו בפרק א' שהעניין של רחמנים גומלי חסדים אצל יהודי זה גם בנפש הבהמית שלו, מכיוון שהטוב שבנוגה נמצא בנפש הבהמית שלו, לכן יש לו גם כן נטייה לעניין של טוב, שזה העניין של המידות טובות של נפש הבהמית. אבל זה לא טוב דקדושה, זה טוב של הנפש הבהמית. הוא אוהב לעשות חסד כי זה הטבע שלו, לא מצד אלוקות, אבל זה טוב שבנוגה. ועל דרך זה יש עוד דברים בעולם שיש להם איזו נקודה של טוב. אבל בגלל שזה בעולם הזה הגשמי, שהעולם הזה הגשמי בעיקר זה מלא קליפה וסטרא אחרא שולטים בו, שהאלטער רבי אמר קודם, אז לכן גם בנוגה, קליפת נוגה, אז רובו ככולו רע, רק מעט נקודה של טוב מעורב בתוכו.