פרק ו - חלק חמישי

00:01 דובר 1 האלטער רבי דיבר פה בפרק ו', והאלטער רבי הסביר מה ההבדל בין קדושה לקליפה. והאלטער רבי היה מאוד קיצוני. הוא הסביר שההבדל בין קדושה לקליפה זה הבדל מן הקצה לקצה. במילים אחרות, שיש רק שתי קטגוריות, מה שאומרים, שתי קבוצות: או ביטול או ישות. אם זה בטל זה קדושה, אם זה לא בטל זה קליפה. זה היסוד. כל דבר שהוא בטל לקדוש ברוך הוא, החיות האלוקית נמשכת שמה בפנימיות, וממילא בטל, הריכוז בגלוי, אומר קויה ופויה הקופונים, זה קדושה. ודבר שאין לו את הביטול, אז פה זה בא מאחוריים וכולי, אז זו קליפה, סטרא אחרא. וכאן נשאלת השאלה: אם ככה, למה בתורה, בהלכה, יש דברים המותרים, דברים האסורים? לכאורה צריך להיות או מצווה או איסור. גמרנו. אין שתי, אין יותר מזה. אם זה קדושה זה קדושה, מצווה. אם זה לא קדושה זה קליפה. קליפה צריך להיות אסור. אז כל דבר שזה לא קדושה צריך להיות אסור לגמרי. אז האלטער רבי עכשיו בא להסביר שבקליפה גופא ישנם שני סוגים של קליפה. זה המשך העניין מפה שהאלטער רבי מתחיל להסביר. בסוף פרק ו' האלטער רבי יסביר את העניין, את הנושא של שלוש קליפות הטמאות. בפרק ז' האלטער רבי יסביר את הנושא של קליפת נוגה. אז האלטער רבי מתחיל פה, למעלה דף י"א, שם אנחנו אוחזים: והנה הקליפות הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו. אומר האלטער רבי, הקליפה יש לזה שתי דרגות. תראה, זו למטה מזו. תראה, קליפה אחת יותר גרועה, יותר למטה מהשני. המדרגה התחתונה. אז האלטער רבי הולך קודם כול בצד השלילי, זאת אומרת הדבר הכי תחתון, שזה הצד של איסור. אחרי זה, בפרק הבא, הוא ידבר

02:11 דובר 1 על העניין של קליפת נוגה. המדרגה התחתונה היא שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי. מהי הקליפה היותר נמוכה? זה הקליפה שנקרא שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי. אנחנו למדנו כבר בפרק א' שיש שלוש קליפות הטמאות, וכאן האלטער רבי נותן לזה קצת טעם וביאור. מה זה השלוש קליפות הטמאות? שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי. זאת אומרת, אין בהם טוב כלל. זאת אומרת, לפי מה שהסברנו פה, זה אומר שהחיות האלוקית הצטמצמה כל כך על ידי מה שאמרנו, ריבוי צמצומים, עד שהוא נהיה בבחינת גלות. אז מרוב הצמצומים, מרוב ההשתלשלות, נהיה מצב כזה שאין בהם טוב כלל. כמובן, כאן צריכים להוסיף ביאור. הרבי, האלטער רבי, לא כל כך מסביר את זה פה, אבל זה מוסבר במאמרים, בפרט של הרבי רש"ב, בתער"ב ובעוד כמה מקומות, שהכוונה היא לא חס ושלום שאין בהם ניצוץ. הרי גם שלוש קליפות הטמאות צריך שיהיה בהם ניצוץ. אם אין לזה ניצוץ, לא יכול להיות שיהיה לזה קיום בכלל. אז גם בשלוש קליפות הטמאות יש בהם ניצוץ קדושה, שבזכות זה יש להם קיום. אלא מה שהאלטער רבי אומר פה, רעות לגמרי ואין בהם טוב כלל, הכוונה היא שהניצוץ ירד כל כך ונהיה מצד הגלות, מצד הירידה וכל הצמצומים שאמרנו קודם, עד שנהיה מצב של גלות לגמרי, ובמילא האור של הניצוץ לא מאיר בכלל. ובלשון החסידות, מיוסד על הלכה, חתיכה נעשית נבילה. יש בהלכות איסור והיתר, ישנם שני סוגים של איסור והיתר. לומדים ביורה דעה סמיכה, לומדים הלכות איסור והיתר, בבשר בחלב, במליחה, תערובת. אז יש באיסור-- בהיתר יש הלכה שיש שני אופנים. יש איסור שנופל להיתר או היתר שנופל לאיסור באופן שההיתר נשאר היתר והאיסור נשאר איסור. אלא מה? לפעמים זה בטל

04:25 דובר 1 ברוב, בטל בשישים. יש שזה מצד הכמות של זה, אבל ההיתר בעצם נשאר היתר והאיסור נשאר איסור. יש לפעמים תערובת איסור והיתר בעניין של חתיכה נעשית נבילה. חתיכה נעשית נבילה זה אומר שגם החלק המותר הפך להיות לדבר אסור לגמרי. לדוגמה, חתיכת בשר שהיה בזה חלב או דם, שאומרים שהחתיכה הזאת נהיית חתיכה אסורה. אז אומרים שכדי להכשיר עכשיו את החתיכה הזאת צריכים שישים כנגד כל החתיכה, לא רק כנגד החלק האסור שהיה פה. צריכים שיהיה שישים נגד כל החתיכה, כי חתיכה נעשית נבילה, גם החלק שהיה מותר הפך להיות לדבר אסור. תלוי איזה עניינים אומרים את זה. מתי אומרים את זה? יש את ההלכות באיסור והיתר שלומדים את זה. אומר חסידות, הרש"ב אומר דרך זה גם פה. מה שאומר שלוש קליפות הטמאות אין בהם טוב כלל, הכוונה שהניצוץ, בגלל שהוא ירד כל כך על ידי ריבוי צמצומים עד שנהיה מצב של גלות, אז נהיה מין מצב שהניצוץ נכבה, נכבה לגמרי, שכבר לא רואים בו שום אור, ובמילא חתיכה נעשית נבילה, כביכול הניצוץ הפך להיות לחלק מהחושך, לחלק מהרע. אבל אף על פי כן, כמובן הניצוץ עדיין שמה, ולכן כמו שהרבי יגיד בפרק ז', שעל ידי תשובה מאהבה רבה יכולים להעלות את הניצוצות של שלוש קליפות הטמאות גם כן. צריכים על זה עבודה מיוחדת. אבל לא שאין פה ניצוץ בכלל. זה פשוט לדעת את המושגים. אבל כאן הרבי אומר בתניא: שלוש קליפות הטמאות זה מין מצב של רע גמור שאין בזה טוב כלל. ונקראו במרכבת יחזקאל, השלוש קליפות הטמאות האלה במרכבת יחזקאל קוראים לזה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת. מה האדמו"ר אומר? יש מרכבת יחזקאל.

06:29 דובר 1 האדמו"ר הזקן רוצה להסביר על כל פנים בקיצור. בחסידות לא מדברים על זה באריכות משום מה. מכתב של הרבי פה שהרבי נכנס יותר לפרטים, כל מיני מהרמ"ק על פי קבלה, חסד הרס בורא. בחסידות לא כל כך מדברים על הפרטים. למה? לא יודע, אבל ככה זה המציאות. מה זה בדיוק השלוש קליפות הטמאות? מה הכוונה? למה יש שלוש? קליפת נוגה יש רק אחת. שלוש קליפות הטמאות זה שלוש. מה העניין של שלוש? מה ההבדל בין אחד לשני? זה לא כתוב הרבה הסבר. אז תראה, פה מרמז התניא בקיצור על פי מה שהוא מביא מהפסוקים. על פי הקבלה המקור של שלוש קליפות הטמאות זה במרכבת יחזקאל. אנחנו יודעים שיחזקאל ראה מרכבה, והמרכבה של יחזקאל הפירוש הוא מה הוא ראה? הוא ראה את השורשים של כל הנבראים. מרכבת יחזקאל זה שהוא ראה את כל העולם שיש לנו, אבל איך זה בשורש. העולם מורכב דומם צומח חי מדבר וכל מה שיש בעולם. ויש, איך כתוב, העולם העליון זה כמו העולם התחתון. יחזקאל ראה איך שהדברים הם בשורשם, וזה בעצם המרכבה. זה כל העניינים שיש פה למטה, איך שזה למעלה בעולמות עליונים. כמובן שבעולמות עליונים הכל זה קדושה, מרכבה, וגם מה שהרבי מביא פה, רוח סערה וענן גדול, למעלה זה קדושה. חס ושלום, זה עצמו לא שלוש קליפות הטמאות, זה קדושה, זה השורש שמזה משתלשל פה למטה שלוש קליפות הטמאות. אבל מרכבת יחזקאל זה הציור של העולמות כפי שזה בשורש באלוקות. על דרך כמו שאומרים פני אריה ופני שור, אז כמובן שהאריה למעלה במרכבה הוא חי, הוא מלאך. הוא לא חיה טמאה חס ושלום. הוא מלאך קדוש שאומר שירה. מלאך מיכאל, מי שזה

08:22 דובר 1 המלאך שנקרא בשם האריה. האריה פה למטה, פה למטה זה חיה טמאה. זאת אומרת יחזקאל ראה את שורש העניין. אז מה במרכבה כתוב? בסיפור של המרכבה כתוב שיש את המרכבה עצמה, ובתוך המרכבה יש את כל החיות שהוא ראה, פני אדם, פני שור, פני נשר וכולי. ואז כתוב שמסביב למרכבה, מבחוץ, תראה, אז היה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת. זאת אומרת שזה היה משהו שהקיף מבחוץ למרכבה. תראה, אז זה שלוש דברים. אז בתניא פה רק שתיים. אבל בפסוק כתוב שלוש דברים: רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. אומר אדמו"ר הזקן שזה העניין של שלוש קליפות הטמאות, רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. השלוש עניינים האלה, ככה הרבי לומד פשט, השלושה עניינים האלה זה השלוש קליפות הטמאות. מה זה אומר? אז הרבי אומר, ועוד זה נותן לנו קצת, קצת טעם, קצת הסבר. יש ג' יסודות: יסוד האש, יסוד הרוח ויסוד המים. רוח סערה זה יסוד הרוח. ענן גדול זה יסוד המים. ענן, ענן זה מים, עננים, ואש מתלקחת יסוד האש. אז זה ג' יסודות. הג' יסודות זה כשלוש קליפות הטמאות. עפר זה לא יסוד בפני עצמו. הרי ידוע בחסידות, מוסבר בשם הרמ"ק, שיסוד העפר זה לא יסוד בפני עצמו. יסוד העפר הוא רק מקבל. אין לו עניין בפני עצמו. יסוד העפר, בעצם יש ג' יסודות, לכן יש ג' אמות, א', מ', ש' וכולי. יש ג' יסודות. העפר הוא ה-הוא הישות. אין שמה שום דבר חוץ מהישות, אין שמה שום עניין של תוכן. אש, רוח, מים זה כנגד הג' קווים. מים זה קו ימין, חסד, אש זה קו שמאל, גבורה, ורוח זה קו אמצעי, תפארת. והעפר זה מלכות

10:43 דובר 1 המקבל. אבל הג' קווים, שזה הג' מידות, זה אש, רוח, מים, שזה חסד, גבורה, תפארת, שזה השלוש עניינים של כל הקליפה. זאת אומרת בקליפות הטמאות אומרים שלוש קליפות הטמאות, הרע, הטומאה מורכב משלושה עניינים. יש עניינים של חסד, יש עניינים של גבורה, יש עניינים של תפארת. כלומר בעבודת השם, אז יש מידות רעות שקשורות עם קו החסד, כמו תאוות תענוגים וכולי. כל מה שקשור עם קו הימין, זה מידות רעות שקשורות עם קו החסד, אהבות זרות. יש קליפות הטמאות שקשורות עם קו הגבורה, כמו כעס, רציחה וכולי. מידות רעות שקשורות עם קו הגבורה. ויש מידות רעות שקשורות עם קו התפארת. התפארות, תאוות הלבושים והיצר הזה. דברים שקשורים עם תפארת, התפארות, שזה העניין של יסוד הרוח. אז זה מה שאומרים שלוש קליפות הטמאות, השלוש קליפות הטמאות. אז בשורש, במרכבה, זה כמובן שמה זה קדושה, רוח סערה של קדושה, ענן גדול של קדושה, אש מתלקחת של קדושה, וזה משתלשל למטה, העניין של חסד, גבורה, תפארת של שלוש קליפות הטמאות. כלומר על דרך כמו שאומרים בעבודת השם, כתוב בחסידות שלפעמים בן אדם יש לו הסתערות של אהבה בעבודת התפילה, קדושה. בתפילה הוא מתעורר באהבת השם, אהבה של קדושה. אבל אחרי התפילה, כשהוא גומר את התפילה והוא הולך לאכול את הסעודה, אז האהבה נכנסת לאוכל. אותה אהבה, אותה הסתערות שהיה לו בתפילה, עכשיו הוא לוקח את ה-- אם הוא לא שומר על עצמו כמו שצריך, אז הוא יכול להמשיך עם אותה חיות, עם אותו געשמאק, עם אותו הרגש שהיה לו בתפילה של אלוקות, ואז זה הופך להיות אותה אהבה, אותה תאווה עם חיות בקוגל, בצ'ולנט, באוכל, בסעודה. אז זה נקרא שהאהבה של קדושה בדרך

12:52 דובר 1 ההשתלשלות שלו, זה הפך להיות לאהבה זרה, לאהבה של קליפה. ועל דרך זה גם בעניין של גבורה. בן אדם עורר את יראת השם, גבורה בעבודת התפילה. הוא מתעורר בהתלהבות של אש, אש של גבורה, אהבה כרשפי אש או יראה. ומזה אחר כך, אחרי התפילה, הוא כועס ונהיה אצלו כעס על אנשים שלא מתנהגים טוב. הוא צועק עליהם, הוא מתפוצץ, ואז זה גבורת הקליפה. אז על דרך זה גם כן אומרים שמהמרכבה, שמה זה קדושה, זה אש מצד הקדושה, אבל בהשתלשלות שלו, בשבירת הכלים, הפך מזה נעשה העניין של שלוש קליפות הטמאות, מהשלושה עניינים כפי שזה במרכבה, בפרט שזה נמצא מחוץ למרכבה. זאת אומרת שזה כבר מקור שמזה משתלשל פה למטה שלוש קליפות הטמאות. ומהן, אומר האלטער רבי, נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות העולם וקיום גופם. עכשיו האלטער רבי אומר מה מקבלים? השלוש קליפות הטמאות האלה משפיעות למטה. מה הן משפיעות? אז האלטער רבי אומר פה כל הדברים שמגיעים משלוש קליפות הטמאות. הוא ידבר בכל ה... בכל הרמות. איך זה בחי, בצומח ובמדבר. הוא יסביר כל פרט. אומר האלטער רבי: ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות העולם וקיום גופם. קודם כול הוא מתחיל במדבר. אומות העולם. אמרנו בפרק א', שאומות העולם מגיעים משלוש קליפות הטמאות, הנפש של גוי, שזה מעניין של שלוש קליפות הטמאות. ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם. אותו דבר גם מגיע לבעלי חיים. הנפש והגוף של הבעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה. כלומר בעלי החיים שהתורה אומרת שהם בעלי חיים טמאים ואסורים באכילה. חיות טמאות, בהמות טמאות, עופות טמאים. כל הדברים שהם אסורים באכילה. אז גם הגוף וגם הנפש שלהם זה משלוש קליפות

14:59 דובר 1 הטמאות. וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח, כמו הערלה וכלאי הכרם וכו' וכו'. אותו דבר גם כן, ונגיע לצומח. אז יש גם כן כל המאכלים האסורים של צומח. האלטער רבי מביא דוגמאות, ערלה וכלאי הכרם, שזה עניינים של צומח שאסורים, שלוש קליפות הטמאות. כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ט פרק ו'. עכשיו האלטער רבי מוסיף עוד דבר, דבר רביעי בקשר ליהודי. עד עכשיו הוא דיבר על הנבראים. אז יש אומות העולם, יש בעלי חיים אסורים ויש צומח אסור. עכשיו האלטער רבי מוסיף, גם מגיע לבני ישראל, גם יש מצב של שלוש קליפות הטמאות, וזה כמובן בעיקר נוגע לנו. וכן קיום וחיות כל המעשה, דיבור, מחשבה של כל שס"ה לא תעשה וענפיהן, כמו שכתוב שם בסוף פרק ה'. מגיע ליהודי אז כל עניין של מחשבה, דיבור, מעשה שהוא לא... דברים אסורים. יהיה עניין עבירה, שס"ה לא תעשה וענפיהן, אז כל זה מקבל חיות משלוש קליפות הטמאות. אז עד כאן האלטער רבי הסביר מה זה שלוש קליפות הטמאות וההשפעה שהן משפיעות בעולם. ארבעה עניינים שהם מקבלים את החיות משלוש קליפות הטמאות. עכשיו בוא נראה פה דברים מעניינים. זה הכול פשוט, מה שנקרא, בתניא. אבל יש פה כמה דיוקים מאוד מאוד מעניינים. אני רוצה לעצור על כמה דיוקים לפי הזמן שיהיה לנו. דברים מאוד מעניינים שרואים איך בתניא, כשמדייקים בלשון, אז יש פה דיוקים נפלאים בעומק העניינים. דבר ראשון, לא יודע אם שמתם לב, אם הקשבתם שמתם לב שלא דיברנו על דומם. האלטער רבי דיבר על, על עם ישראל, על מדבר, דיבר על חי ועל צומח. האלטער רבי לא מזכיר דומם. פלא. מה הסיבה לזה? אז התירוץ הוא, אני אגיד כל שאלה ותירוץ מיד. יש

17:12 דובר 1 פה על כל, ועל כל פרט יש פה שאלות, אבל אני, אני אגיד שאלה ותשובה. אז מגיע לדומם. התשובה היא כי בדומם תכף אין שלוש קליפות הטמאות. אין מצב של שלוש קליפות הטמאות בדומם. וזה מתאים עם מה שאמרנו קודם שהשלוש קליפות הטמאות זה רק שלוש, זה לא ארבע. אין יסוד רביעי כי באמת דומם כמו עפר זה לא שלוש קליפות הטמאות. אין שום דבר של רע גמור בדומם. כל האיסורים בתורה זה הכול קשור או עם צומח או עם חי או עם מדבר. מגיע לדומם, אין מצב כזה. יש כן, אבל זה זר. אם אתה לוקח אבן, אתה משתחווה לזה, אז הרי ודאי שזה נהיה, זה נהיה שלוש קליפות הטמאות, אבל זה לא האבן מצד עצמו. זה בגלל שהאדם עשה מזה עבודה זרה. אבל אין מצב של דבר שהוא בטבע מציאות מצד הנברא, מצד הבעל... מצד הבריאה. הקב"ה לא ברא דומם אסור. הקב"ה לא ברא דומם אסור. יש לזה סיבה גם על פי קבלה. כתוב ששבירת הכלים לא הייתה במלכות, לא היה ב־ב־בדומם. בעניינים של חי, צומח, זה השאר של הנבראים. דומם הוא שייך במלכות. במלכות לא הייתה שבירה. היה רק בתוהו. בקיצור, זה עניין על פי קבלה שאין כאן המקום. על כל פנים, זו נקודה אחת. לכן האלטער רבי לא מזכיר דומם. ונגיע לצומח, חי ומדבר. יש אבל גם כן דיוק מאוד מעניין, שכשאלטער רבי מדבר, נתחיל עם צומח. אני אלך מלמטה. אמרנו, דיברנו על דומם, אז בוא נדבר על צומח. ונגיע לצומח, האלטער רבי מזכיר ערלה וכלאי הכרם. למה האלטער רבי מזכיר ערלה וכלאי הכרם דווקא? האלטער רבי רוצה להזכיר כאלה צמחים שהם מההתחלה שלוש קליפות

19:22 דובר 1 ממש. כמו שאמרנו, כשהוא מגיע לדומם, האלטער רבי לא רוצה לדבר על משהו שנהיה אחר כך אסור, אלא משהו שאסור מעיקרא. אז גם כשהוא מגיע לצומח הוא רוצה להביא דוגמאות מדברים שאסורים מעיקרא, לכן הוא מביא ערלה וכלאי הכרם. תראה, יש צמח שנהיה אסור אחרי זה על ידי תערובת, על ידי דברים אחרים, אבל כאן הוא רוצה לדבר על צמח שהוא אסור כבר מאז שהוא נברא. אז זה ערלה, מיד בשלוש שנים הראשונות של העץ אז הוא אסור. זה יסוד הערלה. ועל דרך זה כלאי הכרם, זה כלאיים שזה בצמיחה. הוא צמח באופן של כלאיים, אז זה צמיחה אסורה. לאידך גיסא, דבר מעניין, שהאלטער רבי מדבר בצומח, האלטער רבי לא אומר, כשהוא מגיע ל-- הוא לא, הוא לא אומר נפשות וקיום גופם. כשהאלטער רבי דיבר על מדבר ועל חי, האלטער רבי אומר נפשות וקיום גופם. אז הוא מזכיר את המילה נפש. וכשהוא מגיע לצומח, האלטער רבי לא מזכיר את המילה נפש. רק אומר קיום וחיים כל מה שאסור אסור. למה? במדבר וחי האלטער רבי אמר גם נפש וגם גוף. וכשהוא מגיע לצומח הוא לא אומר נפש וגוף. הוא בכלל לא מזכיר נפש. אז כשהוא מגיע למדבר וחי, זה מובן. יש שמה גם נפש וגם גוף. כל ב-- כל בן אדם מורכב מנפש וגוף. הגוי יש לו נפש ויש לו גוף. גם הבהמה יש לה נפש וגוף. הצמח יש לו רק גוף, אין לו נפש. כי לא אמר. מה הפשט? אז יש ביאור של הרבי הרש"ב, יש ביאור של הרבי. הרבי הרש"ב אומר שהפשט נפש זה רצון. כידוע שנפש, הפירוש של המילה נפש זה רצון. נפשי. יש נפשי, יש את נפשכם. אין נפשי לא מזה. נפשי

21:42 דובר 1 רצוני. אז אומר הרבי הרש"ב שמה? שבן אדם יש לו רצון. בהמה יש לה גם רצון, אבל צמח אין לו רצון. כיוון שאין לו רצון, אז ממילא לא מתאים להגיד את המילה נפש. כך כותב הרבי הרש"ב. הרבי כותב שנפש זה לא רק רצון. נפש, מביא מהרמב"ם, מורה נבוכים, שנפש קשור עם כל החושים. נפש הכוונה התנועות החיוניות שעושה שיהיה לו לא רק רצון. הרגשות, תנועות, אה, ללכת ממקום למקום, כל מיני דברים. לא רק רצון. כל התנועות, החיוניות. הוא אוכל ושותה ומרגיש. כל זה קיים רק בדומם וב-- סליחה, בחי ומדבר. זה מה שנקרא נפש. הצמח זה רק הגוף של צמח. אין שמה שום עניין נפשי. בחורים פה למדו השבוע חלק ו' ליקוטי שיחות. היה פה שיעור בישרואל[?], שיעור א' על קופונים למדו ישרואל[?] חלק ו'. אז הם מכירים את השיחה הזאת. שם הרבי מדבר מה העניין של נפש. מה זה אומר? למה? לחלק חי ומדבר זה סוג אחד, דומם וצומח זה סוג אחר. חי ומדבר הם נפשי, דומם וצומח הם גופני. זה מדויק פה בתניא, שהרי כשהוא מגיע לחי-- דומם, חי ומדבר הוא מזכיר את העניין של נפש. הוא מוסיף גם גוף כי בנוסף לנפש, הוא משלוש קליפות הטמאות אצל הגוי ואצל הבהמה, גם הגוף הוא שלוש קליפות הטמאות. זאת אומרת, גם הגוף הוא בעצם מקבל חיות משלוש קליפות הטמאות. מגיע לצומח אז הוא מזכיר רק את העניין של קיום חיים בלי להגיד נפש, כי אין לה, כמו שהסברנו.

23:36 דובר 2 שער היחוד הוא קורא לזה דעתא של דומם.

23:43 דובר 1 לא רק בשער היחוד. גם בליקוטי אמרים פרק נ"א האלטער רבי אומר נפש הדומם. כי יש להם נפש. לא שאין להם נפש. מה זאת אומרת יש להם נפש? הנפש שלהם זה רק בשביל שהוא יהיה לצמיחה. נפש הצומחת. אבל בגלל שעניינו של הצמח זה לא נפשי, זה רק שהגוף מתגדל, לכן זה לא נחשב לנפש אליבא דאמת. מה עוד יש פה? יש פה הרבה דיוקים. בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה. מה דיוק בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה? למה האלטער רבי מאריך בלשון הטמאים ואסורים באכילה? אז בהמשך למה שאמרנו קודם, אומר הרבי הביאור כי האלטער רבי רוצה להגיד שהם דברים כאלה שהם אסורים באכילה מעיקרא, לא דברים שנהיו אחר כך ב-- זאת אומרת, האלטער רבי רוצה לשלול עניינים של נבילה וטרפות שהם בעצם לא טמאים. הם חיות טהורות. אלא מה? בגלל שזה נהיה נבילה, נהיה טרפה, אז זה נהיה אסור באכילה. אז אתה לא יכול להגיד שהוא בעצם שלוש קליפות הטמאות. בעצם זה קליפת נוגה כי זה חיה טהורה. רק שמה? בגלל שלא נשחט כמו שצריך אז זה הפך להיות לנבילה. אז זה לא, זה לא דוגמה לענייננו פה. פה רוצים להגיד דברים שכמו שאמרנו שכל המציאות שלהם זה שלוש קליפות הטמאות. אז זה אומר טמאים ואסורים באכילה. זאת אומרת שהם אסורים באכילה מעיקרא, כי אז גם הנפש וגם הגוף בעצם הוא שלוש קליפות הטמאות. עוד ביאור הרבי אומר טמאים ואסורים באכילה כדי שלא נעשה טעות שהכוונה פה לטומאה וטהרה שקשור עם מקווה, זה סוג אחר של טומאה. טומאה שבאה מנגיעה, מדברים כאלה. אז לכן האלטער רבי אומר זה טומאה שקשור עם אכילה. טמאים ואסורים באכילה. זה מעניין איך

26:01 דובר 1 שהמילים בתניא, כל דבר מדויק, שהאלטער רבי לא סתם כותב מילים, שכל מילה בתניא זה מדויק. אחרי זה חוץ מזה יש פה אַ גאַנצע שטורעם. שיחה של הרבי המפורסמת, שהרי חלק ממנה זה מוגה בליקוטי שיחות. זה כל העניין של איסור גברא, איסור חפצא, כל הסוגיה שהרבי רוצה לכאורה להוציא מפה, סוף פרק ו' של תניא, שמשמע לכאורה שכל האיסורים דרבנן ועל דרך זה איסורים של זמן, זה לכאורה זה איסור גברא, זה לא איסור חפצא. כי זה דברים שהם רק בזמן מסוים. אז זה לא כמו שאמרנו, דברים האסורים שלוש קליפות הטמאות זה משהו שזה כל הנפש שלו. אם זה עניין של זמן, משמע שזה לא הנפש, זה רק לזמן מסוים. חמץ בפסח, אתה יכול להגיד שזה איסור חפצא? הרי ערב פסח זה היה כשר. מוצאי פסח זה עוד פעם נהיה כשר. רק בפסח זה אסור. אז זה גדר-- אז החפצא שלו זה לא איסור. זה לא שלוש קליפות הטמאות, וזה נכנס לגאַנצע פלפול בנגלה. האם איסור בזמן, אם זה איסור חפצא? זה מגיע להלכה. אם אחד אכל חצי שיעור, אם זה אסור מן התורה, זה מותר מן התורה. זה תלוי אם זה איסור גברא, איסור חפצא. אז יש מהרבי שיחות על העניין הזה. אחד מהם זה הרבי דיבר על זה באריכות בט"ו של אב ב-ח' ניסן. אחרון של פסח, פרשת קדושים, היה אריכות בט' של אב, מזה יצא חלק מזה נמצא בליקוטי שיחות בכמה מקומות, ואחד מהם זה בליקוטי שיחות חלק י"ז, פרשת קדושים על ערלה. כי הרבי מדייק פה על ערלה, שהאלטער רבי אומר שהערלה זה שלוש קליפות הטמאות, ולכאורה ערלה זה איסור זמן ורק בשלוש שנים. אחרי

27:52 דובר 1 זה נהיה מותר. אז למה זה שלוש קליפות הטמאות? וכולי. יש להאריך בזה. מי שרוצה יכול להסתכל בשיחה, חלק י"ז, פרשת קדושים, עם צנחת.