פרק ו' - חלק רביעי

00:00 כן, אנחנו אוחזים פה באמצע פרק ו' בתניא, דף י"ב. האלטער רבי מתחיל להסביר פה למטה איך נעשית מציאות הקליפה. האלטער רבי מסביר שאלוקות זה אחדות הוי'. באלוקות אין מקום למשהו אחר שהוא לא אלוקות. צד הקדושה זה השראה והמשכה מקדושתו של הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא שורה רק בדבר שבטל. זה המציאות. כמו שהאלטער רבי מסביר בפרקים הבאים, הוא לבדו ואין זולתו, זה מדרגת החכמה. אלוקות מתגלה רק במקום של הוא לבדו ואין זולתו. דבר שהוא יש, אז הוא לא בטל. אז אלוקות לא מתגלה בו, וזה הפירוש: צד האחר, סטרא אחרא. אז איך החיות של הסטרא אחרא? אם אלוקות לא נמצא בו, איך הוא חי? איך הוא קיים? מאיפה מגיעה החיות של הסטרא אחרא? אז זה האלטער רבי התחיל להסביר. יש האופן איך הסטרא אחרא מקבל את החיות. אז הוא הסביר פה כמה פרטים. קראנו את זה מהר. נסביר היום יותר בפרוטרוט מהם, מהם העניינים שהאלטער רבי מסביר. דבר ראשון אומר אחוריים. אז זה הסברנו, בחינת אחוריים. מה זה אחוריים? אז הסברנו שיש פנים ויש אחור. ואצל אדם הפנים זה המקום איפה שנמצאת הפנימיות. בפנים רואים את הפנימיות של האדם, רואים את השמחה שלו או חכמה שלו, ״חכמת אדם תאיר פניו״. ואחוריים רואים את החיצוניות של האדם. אז כשבן אדם נותן משהו עם הפנים, זאת אומרת שנותן את זה עם פנימיות, הוא רוצה את זה עם רצון, עם תכנון. כשבן אדם נותן משהו אבל הוא לא רוצה את זה באמת, אז זה נקרא אחוריים. אז זה ההבדל בין קדושה וקליפה. קדושה, הקדוש ברוך הוא מחיה כי הוא רוצה להחיות את זה. קליפה, הקדוש ברוך הוא לא רוצה. הרי למה

02:02 הוא מחיה את זה? זה לא שהוא רוצה. צריכים את זה בשביל הבחירה, בשביל שכר ועונש. למה הקדוש ברוך הוא נתן מקום לקליפה? בעצם הוא לא רוצה את זה. אז זה אחוריים. אחרי זה האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר, אחרי שהוא אומר בחינת אחוריים, הוא אומר: יורד ממדרגה למדרגה בריבוי מדרגות בהשתלשלות העולמות על ידי עילה ועלול בצמצומים רבים. אז גם פה יש פה כמה לשונות, שכל לשון זה עוד עניין. אבל אחד, יש השתלשלות העולמות, את הירידה ממדרגה למדרגה, האור האלוקי שבו מאיר העניין של אחדות הוי' בגילוי. אז יש את הירידה ממדרגה למדרגה, שזה באופן של השתלשלות העולמות. אז כולנו יודעים, השתלשלות זה שרשרת, ושרשרת זה טבעת. כל דרגה בשרשרת, אז יש לו את החלק העליון והחלק התחתון. החלק העליון מחובר לחלק העליון של השרשרת והחלק התחתון מחובר לחלק התחתון. ברוחני זה אומר שכל עולם, כל ספירה, זה עוד ירידה, זה עוד ירידה במדרגות. אז כמובן למעלה ירידה זה באיכות. שהאור האלוקי יורד ממדרגה למדרגה בהשתלשלות. אז כל ירידה זה עוד צמצום, עוד העלם, פחות, פחות גילוי, פחות ביטול, פחות ריקוד. אז פה האלטער רבי מוסיף השתלשלות, עילה ועלול. מה המהות של עילה ועלול? עילה ועלול. אז, אז אנחנו רואים שהעלול הוא במדרגה יותר נמוכה מאשר העילה. לדוגמה המפורסמת בעילה ועלול זה שכל ומידות. אז האור שמאיר בשכל הוא הרבה יותר חזק, הרבה יותר אמיתי, הרבה יותר עמוק. כשהאור צריך לרדת למידות הוא מצטמצם יותר. בזה מחשבה ודיבור. האור במחשבה הוא הרבה יותר עמוק מאשר כשהאור יורד בדיבור. כלומר, כלומר רוצה להוסיף את עילה ועלול, מוסיף עוד נקודה, כי יכול להיות שיש הרבה דרגות,

04:18 אבל לאו דווקא שזה באופן של עילה ועלול. לפעמים יכול להיות שיש הרבה דרגות, אבל כל הדרגות הם, הם בערך-- הם באופן שלאו דווקא שזה באופן שדרגה אחת היא באמת יותר נמוכה מהדרגה השנייה. כן? למשל, ניקח לדוגמה בנפש כוח הרצון. בן אדם יכול לרצות הרבה דברים, אז יש לו רצון לכמה וכמה עניינים. אבל אתה לא תגיד שרצון אחד הוא בעצם יותר נמוך מרצון אחר, כי הרצון הוא בכל דבר בשווה. אם הוא רוצה את זה, זה חשוב, ואם הוא לא רוצה, זה לא חשוב. ורצון קשה להגיד שיש בזה חילוקי מדרגות. כן? כי ברצון יש או רוצה או לא רוצה. להגיד שיש חילוקי מדרגות, מה שאין כן בעילה ועלול, שאתה אומר שהוא משתלשל מזה באופן פנימי, אז העלול במדרגה יותר נמוכה מהעילה, כמו שהמידות יותר נמוכות מהשכל. פה זה לא עכשיו המקום להיכנס לכל האסכולות. אני סתם רוצה להראות שבתניא המילים פה של האלטער רבי, כל מילה זה עוד צמצום, עוד סוג של צמצום. כן, אבל כל זה, זה עדיין יכול להיות במדרגות הקדושה. השתלשלות, עילה ועלול. זה עדיין לא נהיה מזה קליפה. אז האלטער רבי ממשיך שאחרי כל כך הרבה ריבוי השתלשלות וריבוי צמצומים, עד שנעשה מזה מיעוט אחר מיעוט, מה הוא מוסיף? שהוא מתלבש בבחינת גלות. זה דבר נפלא. על ידי ריבוי השתלשלות וצמצומים נעשה כזה עניין שהאור האלוקי מתלבש באופן של גלות. זה כבר ממש קליפה. שמה מתחיל עניין הקליפה והסטרא אחרא, כלומר. יש בחסידות את המושג שאומרים התלבשות. כשאתה אומר התלבשות, כשדבר אחד מתלבש בדבר שני, אז התלבשות פירושו שהעליון נעשה כמו התחתון. זה בחסידות סוגיה בחסידות שבחורים לומדים את זה עכשיו גם כן,

06:28 אלו שלומדים את הגדולים וחיי הצף הזה. בחסידות סוגיה שלמה שיש שני אופנים של חיות. יש חיות בדרך התלבשות ויש דרך חיות שהיא לא בדרך התלבשות, בדרך ממילא או בדרך סיבה, כיוצא בזה. לדוגמה, כל דבר אנחנו מביאים את זה דוגמה בנפש, עוד לא, כן? יש לפעמים שבן אדם אחד משפיע על בן אדם אחר לא בדרך התלבשות. לדוגמה, בישיבה יש בחור שהוא יושב ולומד ומתפלל ומתנהג כמו שצריך. הוא דוגמה חיה, ובחור אחר לומד ממנו והוא מסתכל עליו והוא רוצה ל-- רוצה ללמוד ממנו איך להתנהג, אז הוא משפיע עליו, אבל זה לא בדרך התלבשות. יכול להיות שהבחור אפילו לא יודע שיש לו השפעה. כן, הוא עושה את הדברים שלו, הוא מגיע, הוא לומד, הוא נמצא בעניינים ויש בחור אחר שהוא לומד ממנו איך להתנהג. אז יש פה השפעה לא בדרך התלבשות. העליון, עכשיו נקרא לזה המשפיע, לא ירד, לא השת-- לא ירד, לא הצטמצם, לא, לא פעל. הוא נשאר במקום שלו. זה היה רק סיבה שהשני ישתנה, שהשני למד ממנו ולקח ממנו עירוי. זה לא נקרא התלבשות. מה שאין כן התלבשות זה כשבחור אחד עובד עם הבחור השני, הוא לומד איתו, מתוועד איתו, מדבר איתו, מקרב אותו, פועל עליו, והוא משפיע עליו שישנה את דרכיו-- דרכים שלו. אז זה נקרא השפעה בדרך התלבשות. אז כשאתה פועל בדרך התלבשות זה בדרך-- זה מכריח אותך שאתה תשתנה. אתה לא יכול להישאר כמו שאתה. אתה חייב לרדת לעולם, כמו שבחסידות תמיד מביאים את המשל על רב ותלמיד, שהרב צריך לרדת לעולם של התלמיד ולהתייחס לעולם של התלמיד. ו-ו-ו-וכשהתלמיד יבין אז זה פ-- זה דורש מהתלמיד והרב צמצום גדול. הוא עכשיו נמצא

08:33 בעולם של התלמיד, לא בעולם של הרב. קושיה, וגם אורחים מבקש שדבר אפילו עוד יותר באריכות. המשלים שיש בחסידות: זריקת אבן. אה, כשאתה זורק אבן אז הנפש זה רוחני וזריקה זה גשמי ואבן זה דומם. אז כשאדם צריך לזרוק אבן אז יש פה התלבשות בדבר שהוא לגמרי בערך. אז ודאי שזה עוד יותר, עוד יותר. אז זה מה שנקרא שהאלטער רבי אומר פה שמצד הירידה של האור האלוקי, שהוא יורד באופן של התלבשות, הרי הוא, ריבוי הצמצומים והירידה, אז ההתלבשות, הוא מתלבש לפי איפה, לפי איפה היש. הוא מתלבש בדבר שהוא לא כלי לאלוקות, וההתלבשות היא לפי איפה המתלבש בו, לפי איפה המלובש. אז כשהוא מתלבש בו באופן כזה אז הוא נהיה כפי-- זה נקרא גלות. מה פשט גלות? מה המושג של גלות? גלות הפירוש הוא כשאתה נמצא במקום מסוים שאתה לא בעל הבית, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. זה הפשט גלות. כן, הרבי הריי"צ היה בגלות. מה היה גלות קוסטרומה? מה היה המטרה? לשבור אותו. מה היה? שהוא יהיה במקום כזה שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. שישלטו עליו, שיגידו לו מתי לקום, מתי ללכת, מתי לעשות. יש גלות, שבי זה עוד יותר אפילו מגלות. אבל זה בכללות אותו עניין שאתה נמצא במקום שהמקום שולט עליך במקום שאתה תשלוט על המקום. אם אתה בעל הבית אז אתה במצב של חירות, אבל אם המקום בעל הבית עליך אז אתה בגלות. אז זה מה שהאלטער רבי אומר שמצד ריבוי הצמצומים, מיעוט אחרי מיעוט, שהאור האלוקי יורד ומתלבש בתוך המציאות של היש, בתוך הגשמיות, אז נהיה מצב כזה שהגשמיות שולטת על האור האלוקי וכבר לא מרגישים

10:22 את הביטול, לא מרגישים את ה-- את האור האלוקי. זה א-- זה מה שהאלטער רבי מוסיף פה שאומר את הלשון: כגלות תוך דבר הנפרד להחיות אותו ולקיים אותו מאין ליש, שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחילה קודם שנברא. מה האלטער רבי רוצה להסביר? אה, כאן זה לא הסוגיה של םאחד סבאי, כן, אבל האלטער רבי רוצה להסביר עד כמה, עד כמה, אה, שיש פה, יש פה את הגלות, עד כמה הגלות היא כל כך קשה. האור האלוקי נמצא בתוך הנברא והוא מהווה אותו בכל רגע ורגע. ולמה? למה הוא חייב להיות, האור האלוקי, שמה? כי בלי זה הנברא לא יכול להתקיים. זאת אומרת שכל מציאות הנברא זה רק מצד הכוח האלוקי. בלי הכוח האלוקי אין לו שום מציאות. שיחזור להיות אין ואפס, הוא נהיה אין ואפס לגמרי. זאת אומרת שהנברא צריך את דבר ה' כדי שיהיה לו קיום וחיות, בלי זה אין לו שום מציאות. ויחד עם זה הוא לא מרגיש את האלוקות, הוא יש, הוא נפרד. אז זה גודל הגלות. הגלות היא עד כדי כך שכל כולו זה הכוח האלוקי מצד אחד, ויחד עם זה היש שולט על הכוח האלוקי שלא נרגיש פה שום ביטול. קודם זה אחד הביאורים מה האלטער רבי רוצה להגיד פה עם הלשון הזה. לפעמים אומרים שהגל-- האלטער רבי, למה האלטער רבי מוסיף פה את השורה הזאת? שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחילה קודם שנברא. רוצה להדגיש להפך. הוא רוצה להדגיש במה מתבטאת הגלות. הוא אומר שהחיות האלוקית נמצאת בתוך הנברא. באיזה פרט היא נמצאת בתוך הנברא? כדי שהנברא לא יהיה אין ואפס. זאת אומרת, כל הקשר בין הנברא עם דבר ה' זה רק

12:23 בנוגע לזה שהנברא יכול להיות קיים, כי בלי דבר הוי' לא יכול להיות קיים, אבל אין לו שום התקשרות, שום דביקות, שום אחדות. זאת אומרת, כל היחס, כל הקשר, כל ההתחברות של דבר הוי' עם הנברא זה להחזיק אותו שהוא לא יהיה אין ואפס. חוץ מזה שהנברא לא יהיה אין ואפס, אין בו שום עניין אחר חוץ מזה. ולכן הנברא הוא יש, הוא נפרד. זאת אומרת, הוא לא מרגיש את האור האלוקי. כל מה שהאור האלוקי עושה פה זה לשמור עליו שהוא לא יהיה אין ואפס. על כל פנים, כל זה אנחנו מבינים עד כמה גודל הריחוק, גודל הירידה שהאור האלוקי צריך להצטמצם על ידי כל כך הרבה סוגי צמצומים כדי שיוכל להחיות את הקליפה. וזה האופן איך נמצא, איך, איך נוצר, איך יש מציאות כזאת של קליפה וסטרא אחרא, היפך העניין של קדושה. זה מה שאמרנו. קדושה, אמרנו מה זה קדושה? קדושה פירושו שהנברא מרגיש את האלוקי ומתבטל אליו, ונרגש בנברא שכל המציאות שלו זה אלוקי. זה מאיר אצלו, זה נרגש אצלו בגילוי. זה נקרא קדושה. אבל כשהאור האלוקי צריך להתעלם ולהצטמצם ולהתלבש עד שנהיה בעצם של גלות, שמה שרואים בגילוי זה את הישות ולא רואים את הביטול, זה הגדר של קליפה וסטרא אחרא. ממשיך הרבי הלאה ואומר: ולכן. אז כאן אנחנו חוזרים למטה בשתי השורות האחרונות: נקרא עולם, סליחה, נקרא עולם הזה עולם הקליפות וסטרא אחרא, אומר הרבי. לפי זה אנחנו מבינים למה אנחנו קוראים לעולם הזה עולם הקליפות וסטרא אחרא. לא היה הכוונה כל מה שיש בעולם הזה, כל הנבראים, כל הדברים. אז קוראים לזה עולם הקליפות וסטרא אחרא. כלומר, לא רק הדברים. הרבי רוצה להדגיש

14:19 פה, זה מה שהרבי רוצה להדגיש לנו פה בתניא: לא רק הדברים האסורים שיש בעולם הזה, לא רק הדברים הרעים שיש בעולם הזה. עולם הזה, כל המציאות של עולם הזה, גאַנץ וועלט, העולם וכל מה שיש בעולם, גם דברים שהם לא, לא רע, דברים המותרים, אבל כל המציאות של העולם וכל פרט ופרט בעולם מצד עצם ההוויה, מכיוון שאין בהם את הביטול בגילוי, לא מאיר בהם אחדות הוי' בגילוי, ובמילא מה השם שלהם? עולם הקליפות והסטרא אחרא. זה כמו שהרבי כבר אמר בפרק א', אלא מהמילה קליפה כבר הרבי הסביר בפרק א' מה, מה ההגדרה בעניין של קליפה? מה ההגדרה? לפי מה שלמדנו פה עכשיו אנחנו מבינים את זה הרבה יותר טוב. מה ההגדרה של קליפה? קליפה פירושו שהוא מכסה על הפרי. קליפה מכסה על הפרי. אז כשאני רואה קליפה מה אני רואה? אני רואה דבר שהוא מכסה. אני לא רואה את הפרי. אני רואה משהו שהוא לא נראה פרי. אני רואה משהו דומם, משהו צומח, ממש משהו כזה שהוא לא פרי, פסולת. בפנים יש פרי, אבל צריכים לשבור את הקליפה כדי לראות את הפרי. אז עולם הזה נקרא עולם הקליפות כי הוא מכסה, כמו שאמרנו, על ידי כל הצמצומים וכל הירידות וכל ההשתלשלות וכל מה שדיברנו קודם, אז נהיה מצב כזה שיש בו אור אלוקי. לא רק זה, אור אלוקי מהווה ומחיה אותו בכל רגע ורגע, ואף על פי כן הוא מכסה עליו. מה אני רואה? אני רואה קליפה, אני לא רואה אלוקות, וזה הפשט: עולם הקליפות והסטרא אחרא. הרבי כבר הסביר עכשיו סטרא אחרא, שאין מצד הקדושה, אין בו ביטול. ולכן. אז זה מה שבקבלה

16:11 קוראים לכל עולם הזה עולם הקליפות מצד הסיבה הזאת. לא רק הדברים הרעים נקראים קליפות, כל העולם הזה נקרא קליפה בגלל שהעולם בכלל מכסה על האלוקי. זה מה שכתוב בחסידות גם כן, הלשון שעולם מלשון העלם. הגדר של העולם זה גדר של העלם. ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים ורשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים, שער מ"ב סוף פרק ד'. תראה, וממשיך, אבל תראה ואומר שעל פי זה מובן עוד עניין: בגלל שכאן למטה בעולם הזה הגשמי זה עולם הקליפות והסטרא אחרא, אז זה גם כן מסביר לנו למה מעשה עולם הזה קשים ורעים. שאלה שהרבה אנשים שואלים, ובעצם כל אחד שואל את זה לפעמים. לפעמים שואלים את זה בסגנון אחר, סגנון כזה, אבל כולנו יש לנו את השאלה הזאת. לפעמים שומעים חדשות, שומעים דברים, רואים מה שקורה בעולם, שומעים מה שקורה בעולם, וגם לא צריכים לצאת לעולם. גם כל אחד יודע בנפשו על ההעלמות והסתרים שיש לנו בפנים, היצר הרע והנפש הבהמית והניסיונות, וזו טענה שיש להרבה: למה מעשה עולם הזה קשים ורעים? מה הפירוש? שהדברים בעולם הזה לא הולכים בקלות. בן אדם רוצה לעשות דברים טובים, יש לו תמיד קשיים, ניסיונות, העלמות והסתרים, בלבולים, בעיות, דברים לא הולכים חלק. בחיי, לפעמים בחור שואל את עצמו: אני רוצה לעשות דברים טובים, למה זה לא? למה? למה הקדוש ברוך הוא לא עוזר לי? אני רוצה להיות בן אדם טוב, אני רוצה לעשות טוב. אני רואה יש לי רצונות טובים, יש לי תוכניות טובות. למה כל הזמן יש... זה נתקע לי בדרך. למה זה לא הולך? אז כל מעשה עולם הזה קשים. דבר ראשון

18:11 קשים, הדברים מגיעים באופן קשה. זה כתוב בקהלת, ורעים זה עוד יותר. זה לא רק קשים אלא רעים. יש כאילו נטייה של הרע, יהיה ב-ב-ב-- הרע זה יותר חזק מהטוב. כל מעשי עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו. זה גם כן שאלה מאוד מפורסמת שהרבה אנשים שואלים את זה: למה רשעים יש להם יותר כוח? ככה נראה על פניו, על כל פנים, רואים בעולם הזה שהרשעים, כתוב "דרך רשעים צלחה". הטענה המפורסמת שכבר ירמיהו הנביא צעק לקדוש ברוך הוא: "מדוע דרך רשעים צלחה?" למה אנשים הרשעים מצליחים בחיים ואנשים הצדיקים סובלים? זה שאלה מפורסמת. אז זה אומר האדמו"ר, הסיבה האמיתית היא מה שלמדנו פה. מכיוון שעולם הזה הגשמי, זה מגיע על ידי ריבוי צמצומים עד שאלוקות נמצא במצב של גלות. אז כשהאלוקות נמצא בגלות, אז גלות זה פשוט גלות, גלות השכינה, שהמציאות של העולם שולט כביכול על האלוקות. זה עצמו היא גדר של גלות, כשהגשמיות, עולם הזה וחומריות שולט כביכול על האלוקות, ולכן נהיה מזה, נהיה מזה כל הדברים שאנחנו רואים. זה פשוט גלות השכינה. עכשיו כמובן שפנימיות הכוונה יש בזה סדר, יש בזה סוד. זה שהקדוש ברוך הוא נותן שהקליפה של העולם זה הכל כדי, בשביל כוונה של בירור ועבודה וכו'. יש לזה מטרה. זה כבר עוד סוגיה. אז האדמו"ר פה לא מסביר, אבל זה מוסבר בהמשך בתניא. זה נלמד, שהוא עוד אומר לנו שהמטרה סוף כל סוף זה שהאדם יתגבר וכו'. אבל בעיקר גילוי המציאות של העולם, בגלל שזה מגיע על ידי ריבוי צמצומים, על ידי הסתלקות עד לבחינת גלות. לכן זה מסביר את כל העניין הזה. אז יש את הסיפור המפורסם. אני סיפרתי את זה

20:21 כמה פעמים בפרק. כן, שמעתי את זה. אני כבר לא זוכר עכשיו ממי שמעתי את זה, אבל שמעתי את זה מאיש אמת. עכשיו אני מנסה להיזכר מתי שמעתי את זה, ממי שמעתי. אבל הסיפור היה ר' משה גורקוב נפטר לפני קצת זמן. היה חסיד של בחור ב-770 והוא היה בחור שהיה ממש עובד, שהיה לומד ומתפלל ומתייגע ביראת השם. היה אמת חסיד של בחור. זאת אומרת, שמעתי הרבה חסידים תמיד דיברו עליו, ר' משה גורקוב היה מהחסידים שבחורים אמיתיים ב-770 מהדור הראשון מהיו"ד. שהיה פעם ב-- הרבי נכנס ל-770 והוא תפס חוצפה והוא ניגש לרבי בלי יחידות, בלי זה, והוא התקרב לרבי. זה דבר שבחורים לא היו עושים את זה, רק זה ממש זה, זה היה נגיעה בנפש לו. הוא שאל את הרבי: למה זה כל כך קשה לעבוד את השם? למה זה מגיע כל כך קשה? כאב לו. הוא ככה, הוא אמר את זה. אז הרבי אמר לו: שאתה תלמיד תניא, כתוב בתניא: כל מעשי עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו. זאת אומרת זה לא בעיה שלך, זה מציאות. אתה חושב שזה בעיה אישית שיש לך, שאצלך זה לא עובד? זה לא בעיה שלך. זה המציאות של העולם הזה הגשמי, של האדם. השם ברא את העולם וכמו שהאלטער רבי לא התפעל מזה, הוא כתב את זה בתניא ואף על פי כן הוא כתב ספר שנותן לנו דרך בעבודה איך להתגבר על זה. אז במילא זה מובן שהמציאות הזאת זה מציאות, אבל אנחנו יש לנו את הכוח להתגבר על המציאות הזו. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, הגהה. יש לנו זמן? או.

22:10 רק בואו, אני בקיצור, מה הולך פה בהגהה? אז כידוע הגהה בתניא זה לא... מה זה הגהה בתניא? הגהה בתניא זה לא חלק מהתניא, אבל זה כן חלק מהתניא. זאת אומרת זה עניין צדדי. אבל אף על פי כן אלטער רבי כתב את זה. זאת אומרת שזה נוגע לכלל, זה נוגע לכלל, זה עניין פה. אז יש פה הגהה מאוד מאוד מעניינת ומאוד חשובה, מאוד יסודית. האלטער רבי בא ואומר הצד השני של המטבע. אנחנו מדברים פה כל הזמן על השלילי של העולם הזה, שעולם הקליפות, סטרא אחרא, קשים ורעים והרשעים גוברים בו. אז זה מדגיש עד כמה העולם שלנו זה עולם שבלתי נסבל, עולם קשה, עולם בעייתי. מגיע אלטער רבי בהגהה והאלטער רבי הופך את העניין. אומר אלטער רבי ככה: ועם כל זה, ועם כל זה אומר יחד עם זה, כאילו למרות כל מה שאמרנו בפנים, צריכים אבל לדעת שיש גם צד שני: בתוכו עשר ספירות דעשייה דקדושה. בתוך העולם נמצאים עשר ספירות דעשייה דקדושה. כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ג. ובתוך עשר ספירות דעשייה אלו הן עשר ספירות דיצירה. בתוך העשייה נמצא גם יצירה. ובתוכן עשר ספירות דבריאה ובתוכן עשר ספירות דאצילות שבתוכן אור אין סוף ברוך הוא. ונמצא אור אין סוף ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו בעשר ספירות דארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ז פרק ב', בספר הגלגולים פרק כ', ספר הגלגולים פרק כ'. מה אומר אלטער רבי פה? אלטער רבי אומר פה יסוד נפלא. אמרנו שהעולם הזה עולם הקליפות. אז בפנים התניא אלטער רבי הדגיש את הצד השלילי של זה. קליפה הוא מסתיר, כי אלטער רבי פה בפרק ו' הוא מנסה

24:14 להסביר לנו מהו הצד הרע, הצד של הנפש הבהמית. זה מסתיר על האלוקות, זה מעלים על האלוקות כי זה מתלבש באופן של גדלות. כל מה שלמדנו. מגיע האלטער רבי, אומר: אבל תדע לך, במילה קליפה גם נמצאת הבשורה הטובה. זה שהיינו, מה זה נקרא? היינו מה, קליפה? יש בזה משהו חיובי גם כן, שזה רק קליפה. קליפה פירושו שבפנים יש פרי. אדרבה, זה אומר לך שלא תהיה טיפש, אל תסתכל על הקליפה, אל תסתכל בקנקן, אלא מה שיש בו. אל תראה שזו קליפה. תראה שיש-- שיש בקליפה נמצא פרי. מה זה הפרי? זה מה שהאלטער רבי אומר. זה שבתוך כל המציאות הזאת של הסטרא אחרא נמצא ניצוץ אלוקי של קדושה, שבתוך זה נמצא אין סוף. אז זה בחסידות מוסבר שזה כמו בצל. יש בצל, אז יש קליפה ואתה מוציא ויש עוד קליפה ועוד קליפה ועוד קליפה. כן, זה האופן איך שבצל עובד. זה כגלדי בצלים, כך מובא בספרי הקבלה, שיש אופן בסדר השתלשלות. לפעמים הציור של סדר השתלשלות יש מלמעלה למטה אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, אבל יש אופן שזה כגלדי בצלים, אחד בתוך השני. עשייה, בפנים יש יצירה, בפנים יש בריאה, בפנים יש אצילות, בפנים יש אין סוף. זה, זה שני אופנים בסדר השתלשלות. זה נקרא בחסידות עיגולים ויושר. אין כאן המקום להרחיב בזה, אבל זה רק מה שהאלטער רבי רוצה להגיד פה, שאם אתה מסתכל על האופן האמיתי, הרי לבסוף אתה יודע שזה רק קליפה, והתפקיד שלנו, אז זה נמצא כל עבודת האדם, זה להסיר את הקליפה ולהפוך את זה ולגלות חשוכא לנהורא, מרירו למיתקא, לגלות את האור האלוקי שיש בעולם, וזה בעצם כל המטרה שהאלטער רבי מסביר בתניא.

26:10 שבשביל זה הנשמה ירדה לעולם כדי להפוך את המציאות של הקליפה וסטרא אחרא ולעשות מהעולם שלנו דירה בתחתונים, לגלות את האור האלוקי בעולם.