פרק ו' - חלק שלישי

00:01 בשיעור הקודם דיברנו על פרק ו', באמצע פרק ו'. האלטער רבי פה מסביר מה ההבדל בין קדושה וקליפה. האלטער רבי מסביר מה ההגדרה של סיטרא אחרא. שהפשט סיטרא אחרא, תרגום של המילים סיטרא אחרא זה צד אחר. למה קוראים לקליפה בשם סיטרא אחרא, צד אחר? כדי להדגיש שזה לא קדושה. מה, מה, מה עומק העניין שנותנים את השם הזה? יש בזה עומק. זה לא רק להגיד שזה לא קדושה. יש פה עומק בזה שאנחנו אומרים שהפשט סיטרא אחרא זה צד אחר שאינו צד הקדושה. זה בא להדגיש את המהות של קליפה וסיטרא אחרא. מה זאת אומרת? אז על זה האלטער רבי מסביר. אנחנו צריכים להבין מה זה קדושה כדי להבין למה כל דבר שזה לא קדושה נקרא בשם קליפה. וזה האלטער רבי מסביר פה בשתי שורות מאוד מאוד יסודיות בשביל כל התניא, שהגדר של קדושה זה אחדות הויה. הגדר של קדושה זה ביטול. זה המהות של קדושה. לשון האלטער רבי זה שצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך. סתם אני רוצה קצת להסביר את זה, כי זה, זה, זה בעצם כל התניא בנוי על העניין הזה. כל תורת החסידות חב"ד בנוי על העניין הזה. בהקדם, ידוע שהאלטער רבי הרי רצה להדפיס את התניא באופן ששער הייחוד והאמונה יהיה לפני ליקוטי אמרים. כולם יודעים את הסיפור. שהאלטער רבי בהתחלה הוא, הוא, הוא כתב את שער הייחוד והאמונה, אחרי זה את הליקוטי אמרים, וגם רצה להדפיס את זה באופן כזה: מקודם יהיה שער הייחוד ואחר כך יהיה ליקוטי אמרים. וברגע

02:13 האחרון הוא שינה את הסדר והוא הדפיס את הליקוטי אמרים לפני שער הייחוד והאמונה. ואפילו שהוא שינה את הסדר, נשאר הנוסח. יש בנוסח, אפשר לראות שבליקוטי אמרים, כשהוא כותב משהו בשם שער הייחוד והאמונה, הוא כותב בלשון עבר. כלומר, כאילו שהוא כבר הסביר בעבר. וכשהוא מביא משהו בשער הייחוד הוא כותב כמו שהוא יסביר. הפוך, בשער הייחוד והאמונה הוא כותב כמו שיסביר בליקוטי אמרים, ובליקוטי אמרים כמו שהוסבר בשער. בקיצור, הנקודה היא שהנוסח נשאר ככה. הרבי דיבר על זה כמה פעמים. אחת הפעמים היה, אם אני זוכר נכון, הייתי בפארברענגען גם כן. זה היה בזמן הזה, תמוז מ"ז, יכול להיות, קורח, אני חושב שהייתי בפארברענגען. אגב, פה אני צריך לחפש את זה, אבל היה, אני זוכר הרבי דיבר על זה כמה פעמים. מה הווארט פה? הווארט פה הוא ווארט מאוד מהותי. שער הייחוד והאמונה זה בעצם היסוד של כל אמונת השם. אחדות הויה. שהאלטער רבי מגלה בשער הייחוד והאמונה את התורה של הבעל שם טוב, שכל העולם זה אלוקות וכל המציאות זה, כן, ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״. שהפירוש הוא כפשוטו, שאין שום מציאות חוץ מהאלוקות. דבר הויה שמהווה ומחיה ומקיים כל רגע ורגע, וזה המציאות האמיתית של העולם. אז ההנחה הזאת הרי משנה את כל ההסתכלות על, על כל דבר. זאת אומרת, אתה מסתכל על העולם בעיניים אחרות לגמרי. הגדר של העולם משתנה. העולם, בלשון הידוע, שהעולם הוא יש עשוי מאין. בלי חסידות הגדר של העולם הוא מציאות. הקדוש ברוך הוא בורא את העולם, מהווה את העולם. אבל יש שני דברים. יש עולם, יש

04:19 הקדוש ברוך הוא, ויש הקדוש ברוך הוא שמהווה את העולם. יש הקדוש ברוך הוא שהוא בעל הבית על העולם, אבל על פי התורה של חסידות כל היסוד זה שהעולם ואלוקות הם לא שני דברים. בלשון הידוע, כל העולם אלוקות. זה לא שהעולם והאלוקות הם שני דברים ואחד שולט על השני, אלא שהכול אחד. זה בעצם יסוד החסידות. היסוד הזה זה היסוד של כל ליקוטי אמרים. זה מה שהרבי בא ואומר פה בפרק ו' של תניא. גדר של קליפה זה לא רע. אם אני מסתכל על העולם בתור מציאות, בן אדם שלא למד חסידות, שאין לו את ההנחה של אחדות הויה כמו שחסידות מלמד אותנו. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כמו משהו אחר. יש עולם. עולם זה מציאות. יש. הוא מנהיג את העולם, הוא משפיע בעולם, הוא הבעל הבית של העולם, הוא השליט של העולם. הוא אומר שמע ישראל, אבל הכוונה שלו שה' יתברך הוא הבעל הבית של העולם. אז צריך שהעולם יתנהג על פי הרצון של השם. מה זה אומר בפועל? לא לעשות עבירות. מצד שני לעשות מצוות. סור מרע ועשה טוב. הקדוש ברוך הוא הבעל הבית של העולם, והוא אמר שהדברים האלה הוא אוהב. אז צריך לעשות את זה. דברים האלו הוא שונא. אז אני לא אעשה את זה. אבל העולם עצמו זה פרווה. יש דברים בעולם שזה לא טוב ולא רע. זה פרווה, זה העולם. מה הבעיה? הרי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם והעולם הוא מציאות והמציאות הזאת קיימת. הקדוש ברוך הוא ברא את זה, קיים, ולכן יש שטח, יש רשות שזה לא רע וזה לא מצווה. זה הרשות של היתר. מה עושים עם

06:06 היתר? מה שרוצים. זה השם נתן לרשות שלנו. אני יכול לעשות מה שאני רוצה. לאכול, לשתות, לעשות ביזנס, ליהנות מהחיים. אין בעיה. מה? מה? זה הרי, זה הרי העולם. הקדוש ברוך הוא ברא אותו בשביל, בשביל זה הוא ברא אותו. אבל חסידות אומרת לא. חסידות באה ואומרת: העולם זה אלוקות, אין מציאות שזה לא אלוקות. אין פה שני דברים בכלל. אין פה שתי רשויות. כל הגדר של העולם זה אלוקות. מה פירוש קדושה? איפה שמאירה האמת של האלוקות, אחדות הוי'. ברגע שלא נרגיש האמת הזאת של אחדות הוי', ברגע שלא נרגיש האמת של אין עוד מלבדו, זה עצמו הפירוש סטרא אחרא, של קליפה. אז הדבר עצמו יכול להיות שהוא לא עבירה. זה יכול להיות דבר מותר. זה מה שדיברנו, שאפילו זה מה שהרב אומר: והן הן כל המעשים שנעשים תחת השמש. לא מדברים פה על עבירה. זה דווקא יכול להיות מחשבה, דיבור ומעשים בדברים המותרים. אבל זה מעשים שנעשים תחת השמש. כלומר, כשאתה עושה את זה לא לשם שמיים, אין בזה עבודת השם, אז זה ישות. אם זה ישות אז זה היפך האלוקות. באלוקות אין מקום למשהו שהוא לא אלוקות. העולם, כל המציאות שלו הוא רק כשהוא קשור עם הקדוש ברוך הוא, וזה צריך להיות כל עבודת האדם, לגלות אחדות הוי' בעולם. אז הן בדברי מצווה והן בדברי הרשות. איך אתה מגלה? על ידי זה שאתה אוכל לשם שמיים. זה מה שהרב ממשיך פה בפרקים הבאים, שגם בדבר המותר אם זה עבודת השם, אז אתה מגלה אחדות השם במציאות. ברגע שאתה משתמש עם דבר, אפילו שהוא דבר מותר, אבל לא בשביל עבודת השם, אז זה

07:58 נפרד. אם זה נפרד אז זה היפך אחדות הוי', אז זה עבודה זרה בדקות. ולכן לפי האלטער רבי זה מה שכתוב, אין שתי רשויות, זה הפשט. סטרא אחרא. לפי זה מובן מה העומק שאומרים סטרא אחרא, שאין לצד הקדושה. קדושה פירושו דבר שבטל אצלו יתברך, שנרגש בו אחדות הוי', שנרגש בו אין עוד מלבדו. ברגע שחסר את ההרגש הזה אז הוא קליפה וסטרא אחרא. על היסוד הזה מובן שעבודת השם זה לא רק בעניינים של סור מרע ועשה טוב, אלא עבודת השם זה גם בדברים המותרים. ולכן האלטער רבי מסביר כל הפרקים הבאים וחוזר על זה כמה וכמה פעמים, שגם בדברים המותרים כשאדם עושה את זה שלא לשם שמיים, אז זה קליפה וסטרא אחרא. וזה מפריד אותו מהקדוש ברוך הוא. ועד כדי כך שזה עבודה זרה בדקות. גם כמו שהאלטער רבי מסביר בפרקים שאחרי זה. וזה העניין שאומרים שעבודת השם, מחשבה דיבור ומעשה, ועבודת הבינוני שאצלו עבודת השם זה באופן שהמחשבה דיבור ומעשה מסורים לקדוש ברוך הוא. לא רק בענייני מצווה, אלא גם בדברים המותרים. אז העבודה שלו זה שזה יהיה לשם שמיים, שזה יהיה בכל דרכיך דעהו. כל העניין שהאלטער רבי מסביר. עכשיו, אז זה הנקודה. פשוט פשט להבין מה היסוד פה. האלטער רבי אומר פה בפרק ו' בתניא, אומר האלטער רבי, עוד פעם נקרא את ה... אחרי הנקודה. האלטער רבי אמר פה-- או רגע, מדברים על הביטול. יש פה נקודה שקראנו מהר. מדברים על הביטול. אומרים שכל המציאות של קדושה פירושו דבר שהוא בטל לקדוש ברוך הוא. כי אין הקדוש ברוך הוא שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך. האלטער רבי מוסיף פה ואומר, בביטול גם

09:57 כי יש שני סוגים של ביטול. יש ביטול בפועל ממש ויש ביטול בכוח. האלטער רבי רוצה להסביר מה המעלה שיש ביהודי. ואומרים אחדות הוי'. עוד פעם, העולם הוא אחדות הוי', ביטול, שאין עוד מלבדו. אין עוד מלבדו, אבל אז יש את הנבראים העליונים, שמה אין עוד מלבדו בפועל. המלאכים העליונים, נרגש בהם בפועל ממש. זה החיים שלהם. צועקים קדוש קדוש, ברוך הוא מאיר אצלם אחדות הוי' וכולי. תכל'ס הביטול. אז המלאכים נקראים קדושים, ברי קדושה. כך כתוב שמה. פה למטה, בעולם הזה הגשמי, על מה אפשר להגיד דבר שהוא קדוש? דבר כזה שהוא אשר הוא משוך בקדושתו של הקדוש ברוך הוא. אז יש דברים שהם חפץ של קדושה, תפילין, ספר תורה, מזוזה, חפץ של קדושה. כלומר זה חפץ כזה שכל כולו מצווה, כל כולו אלוקות, כל כולו ביטול. ספר תורה. מה זה ספר תורה? מציאות בעולם שכל עניינה זה לגלות חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. זה תפילין, זה מזוזה, ציצית, חפץ של מצווה. אבל זה דברים שבפועל בטלים. האלטער רבי מוסיף אבל יש גם עוד סוג של ביטול, בכוח. מה זאת אומרת? יהודי? הרי הנשמה, יהודי נשמה בגוף. עכשיו, הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. אז הנשמה ודאי שהיא קדושה, קדושה. הנשמה, הנשמה זה, זה, זה, זה, זה, זה חלק אלוקה ממעל ממש. נשמה כל מהות של הנשמה זה תכל'ס הביטול. אבל הנשמה יורדת לעולם ומתלבשת בגוף. מצד הגוף לכאורה אין לנו ביטול ולכן הגוף שייך לקליפה. קליפת נוגה על כל פנים. נפש הבהמית קליפת נוגה. יש אבל איפה, איפה, איפה פה הביטול? אומר האלטער רבי, בגלל שיהודי הוא תמיד מוכן למסור את נפשו, למרות שבפועל עכשיו הוא חי את החיים, אוכל, ישן. אבל יש

12:12 אצל יהודי את הבכוח. בכוח הכוונה לא בכוח שזה תאורטי; כוח הכוונה מוכן. יהודי תמיד מוכן ללכת על מסירות נפש. כמובן, כשאין את הניסיון, אפילו לא יודעים מזה, אבל זו המציאות. האלטער רבי בהמשך הפרקים: יהודי תמיד יש לו את המוכנות הזאת, שברגע שיהיה איזשהו עניין של ניסיון, ברגע שמגיע איזשהו עניין של אלוקות או מה שיהיה, איזשהו ניסיון, אז מתגלה אצלו העניין שהוא לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מאלוקות. זאת אומרת שקיים אצלו במציאות, קיים אצלו הביטול הזה. אז לכן הוא גם כלי לאלוקות. נכון שבפועל ממש הוא לא עומד כל היום וצועק קדוש קדוש. הוא בן אדם שחי בעולם, עושה כל מיני דברים, אבל בגלל שיש לו בנפש את הבכוח הזה, הבכוח הכוונה שהוא מוכן על זה, וזה, התניא מעיד על זה, שיהודי מוכן, ניט וויל ניט קען, זה לא תאוריה. זה עניין שקיים אצלו. בגלל שזה קיים אצלו, אז ממילא יש לו את הביטול בנפש, והביטול הזה זה הכלי לאור אין סוף, זה הכלי לאלוקות, ולכן יהודי הוא קדוש בעצם מה שהוא גם כן. זה מה שהרבי מוסיף פה, בין בפועל בין בכוח. שבכוחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה ולמסור נפשו על קדושת השם. האלטער רבי מתכוון להגיד ככה, הרבי מסביר פשט, וזה נוגע לעבודה פה, שבכוחו הכוונה שזה נמצא אצלו בפועל ממש. הכוח הזה, התנועה הזאת, המוכ... הצוגעגרייטקייט, המוכנות שיהודי יש לו, את התנועה הזאת שהוא מוכן למסירות נפש, זה נמצא אצלו בפועל ממש, ולכן השראת שכינה שורה ביהודי גם כפי שהוא נמצא פה למטה. ולכן, זה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: אמרו חז"ל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שורה וכו'. על פי

14:13 זה, אומר האלטער רבי, מובן מה עם חז"ל? מה חז"ל אומרים? שיהודי יושב ולומד תורה, שכינה שורה. מה, לא כתוב שצריך להיות צדיק? לא כתוב שמדובר על יהודי שמאיר אצלו אור אין סוף. יהודי לומד תורה. חייבים להבין, למה שכינה שורה? אמרנו ששכינה, זה צריך להיות ביטול לקדוש ברוך הוא. הוא אולי סתם לומד תורה. יכול להיות שהוא בן אדם שבחיים שלו הוא לא גרויס, לא כזה איש קדוש, אדם פשוט. ואף על פי כן, לימוד התורה. מה הביאור? הביאור הוא בגלל שיהודי בעצם יש לו את כוח הביטול, בגלל שהוא בעצם יש לו את זה, יש לו בנפש, יש לו את הדבר גם פה למטה. יהודי מוכן ללכת על מסירות נפש, אז יש לו את התנועה, את הביטול בנפש. אז כשהוא לומד תורה בפועל, זאת אומרת הוא מצרף את הכוח עם הבפועל, שעכשיו בפועל ממש לומד תורה, אז זה עצמו, כבר בגלל זה הוא כלי, הוא כלי להשראת השכינה. זה בעצם, מצד הנשמה הוא כבר כלי להשראת השכינה, רק חסר את הפועל ממש. אז לכן כל יהודי, מי שיהיה, שיושב ולומד תורה, אז השכינה שורה בו גם בגילוי. וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם. עוד דבר יש, זה נגיע אחר כך. צריך להיות לימוד התורה. זה התנאי. אם אתה רוצה שיהיה השראת השכינה, צריך שיהיה לימוד התורה. זה מצד הנשמה הוא כלי לזה, מוכן לזה. אבל בשביל שיהיה בפועל, צריך להיות העניין של, מה זה בפועל? לימוד התורה. כשיש עשרה אנשים, אז האלטער רבי אומר לעולם. מה הפשט לעולם? האלטער רבי הרי מסביר באגרת הקודש גם אם לא לומדים, הרי האלטער רבי כותב באגרת הקודש סימן כ"ג שכשיש עשרה

16:04 אנשים שיושבים ביחד, אף שאין ביניהם דברי תורה, הם לא לומדים, אבל בגלל שיש בה עשרה אנשים, שכינתא שריא לעולם. יש פה השראת השכינה. יש משהו מיוחד כשמצטרפים עשרה יהודים. מה הסברה בזה? האלטער רבי לא מסביר, אבל במקומות אחרים מוסבר שכשעשרה יהודים באים ביחד יש איזו התגלות של יחידה. יש איזה גילוי באחדות, גילוי בזה שעשרה יהודים מצטרפים, מתגלה איזשהו עניין שלמעלה. הרבי מסביר את זה בשיחה. זה העניין של ציבור, הכוח של ציבור. ציבור זה לא צירוף של עשרה. הרבי מביא יסוד מהרוגצ'ובר. ציבור זה, זה סוג אחר, זה גדר אחר, כשמצטרפים עשרה אנשים. יש את השיחה, ועכשיו בפרשיות גם כן יש בנוגע לעיר הנידחת. מבאר בכמה שיחות על זה. על כל פנים, בפרשת בלק, על הסיפור של זמרי. כלומר, הנקודה היא, גדר של ציבור הופך את זה למהות אחרת. זה גדר אחר, זה מהות אחרת. יש פה התגלות של משהו אחר, יחידה. והיחידה הזאת זה אחדות הוי'. שמה מתגלה לעולם גם אם לא לומדים תורה. אז חסידים היו אומרים: מה פירוש עשרה יהודים מתאספים ולא לומדים תורה? איך יכול להיות? אז אמרו שאפשר, זה פארברענגען. יא, פארברענגען לא תמיד לומדים, לפעמים לא יוצא, אבל יש השראת השכינה בעצם העניין, על כל פנים. אבל כל מה שאינו בטל אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו, אומר האלטער רבי ווייטער. דבר שאין לו את הביטול הזה, אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו, אינו מקבל חיות מקדושתו של הקדוש ברוך הוא מבחינת פנימיות הקדושה, מהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה, אלא מבחינת אחוריים. דבר שאין לו את הביטול הזה, אז שמה, אז אין אחדות הוי' כשאין

18:28 אחדות הוי' לא מאיר. אז זה נקרא צד אחר, שאינו צד הקדושה. תראה, וגם כן מוסיף פה עוד ועוד. זה לא רק אחר בגלל שאין בו את הביטול, אלא ה"אחר" פה זה מלשון אחוריים, הוא מקבל את החיות מבחינת אחוריים. מה האות של אחוריים? אז האלטער רבי פה לא מסביר את זה באריכות. בהמשך התניא, בפרק כ"ב, האלטער רבי יסביר מה הגדר של אחוריים. שאחוריים פירושו כמו בן אדם שנותן משהו למישהו, נותן את זה מבחינת אחוריים. אתה זורק משהו למישהו אחר שאתה לא רוצה, אתה נותן לו את זה, אבל מבחינת אחוריים. אז זה מוסבר בחסידות: יש שני אופנים בחיים. יש חיים מבחינת פנים ובחינת אחוריים. כמו אצל בן אדם שמישהו אתה אוהב אותו, אתה משפיע לו. זה מבחינת פנים, פנימיות הרצון, התענוג, החשק. מה שאין כן אם אתה צריך להשפיע למישהו, אבל אתה לא רוצה באמת, אבל אתה משפיע את זה רק בגלל סיבה מסוימת, אבל באמת אתה לא מעוניין. אז אתה נותן את זה כמו שזורק משהו כלאחר כתפו. על דרך זה גם בנוגע לקליפה וקדושה. קליפה, הקדוש ברוך הוא לא רוצה אותה. למה זה קיים? כי בשביל הבחירה, בשביל חשבון, בשביל שצריך שיהיה מציאות של סטרא אחרא. אז זה פלא. הקדוש ברוך הוא מחיה את זה, אבל הוא לא באמת רוצה את זה. אז החיות זה מבחינת אחוריים, וזה גם כן צד אחר, כי מבחינת אחוריים שהפנימיות לא נמצאת שם, פנימיות הרצון לא נמצאת שם בגלל שהוא לא בטל. איפה פנימיות הרצון נמצאת? רק במקום שמאיר אחדות הוי', מקום של ביטול. איפה שאין את הביטול, אחדות הוי'...

20:17 אז אלוקות לא מאיר. בעצם כל המאמרים, אנשי... בחורים מכירים כל העבודה שמה שמחפשים. מה אתה מחפש? אתה מחפש את המלך? או אתה מחפש את ה... איפה אני? איפה אני מקבל? איפה אני מרגיש? מחפשים את עצמי. שיהיה לי יותר השפעה, יותר זה, פחות עבודה. זה כל היסוד של ההבדל בין קדושה וקליפה. יש קדושה. מה שהוא מחפש זה פנימיות הרצון. איפה יש יותר אלוקות, יותר אמת, יותר אחדות הוי'. מה שאין כן בקליפה הוא מחפש ישות, איבר חביב, ולכן זה גוף הסיבה. שמה אלוקות לא נמצא, אלא זה נמצא בבחינה של אחוריים שיורדים ממדרגה למדרגה, רבבות מדרגות בהשתלשלות העולמות דרך עילה ועלול וצמצומים רבים, עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט, עד שיכול להצטמצם ולהתלבש בבחינת גלות תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מאין ליש, שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחילה מקודם שנברא. זה מה שהרבי אומר פה, שהבחינה הזאת של החיים בבחינה של אחוריים זה ריבוי צמצומים. האלטער רבי אומר פה הרבה לשונות. צריכים להסביר את זה. בעזרת השם נסביר את זה בהזדמנות אחרת. אבל יש פה הרבה לשונות שכל הלשונות האלה, כל לשון זה עוד סוג של צמצום. זה לא סתם עוד כמה מילים, מילים, מילים. בתניא כל מילה מאוד מדויקת. זה סוגים שונים של צמצום שהרבי מביא פה, שזה האופנים השונים איך שהחיות האלוקית יורדת מדרגה למדרגה עד שיכולה להתלבש באופן כזה שיהיה חיות גם לעניינים של עולם הזה, דברים, עד לדברים אסורים. יהיה, יהיה מה המטרה בזה? כמו שהרבי אומר, בלי זה לא יכול להיות, לא יכול להיות חיים. אם אין אלוקות אין

22:04 קיום. בלי דבר הרי לא יכול להתקיים. אז לכן גם בקליפה יש בזה חיות אלוקית, גם סטרא אחרא. אבל השאלה היא האם הוא נמצא שמה בבחינה של פנים או בבחינה של אחוריים, וזה צריך להיות ההבדל אצל האדם בעבודת ה'. עוד מה אני מחפש? אני מחפש את האמת. מחפש את הקדוש ברוך הוא. מחפש את הביטול. זה הנקודה שלי. או אני מחפש איפה אני יכול לקבל יותר ישות, יותר מציאות. וזה כל ההבדל בין קדושה וקליפה, וזה היסוד של ההבדל בין הנפש האלוקית לבין הנפש הבהמית גם כן, שהבהמית במהותה היא יש, הנפש האלוקית במהותה היא ביטול.