פרק ד' - שיעור שני

00:01 כי קודם נמשיך הלאה בתניא, איפה שאנחנו עומדים בפרק ד'. האלטער רבי פה מתחיל לדבר, ונגיע ללבושים. מסביר שבנפש האלוקית יש שלושה לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה, שבהם נמצאים העניין של תרי"ג מצוות התורה. האלטער רבי קודם מסביר בכללות העניין של המחשבה, דיבור ומעשה. אז לאדם יש מצוות מעשיות, מצוות שבדיבור ומצוות שבמחשבה, שעל ידי זה נפש האדם, כוחות הנפש, מלובשים בתרי"ג מצוות התורה. עכשיו האלטער רבי התחיל להסביר יותר בפרוטרוט. אז הוא אמר שהחב"ד שבנפש, הרי כוחות הנפש מחולקים באופן כללי. יש שני עניינים, דיברנו בפרק הקודם. יש מוחין ויש מידות. אז המוחין שבנפש מלובשים בעיקר, ונגיע לעניין של התורה, עיון ועסק התורה. ועכשיו האלטער רבי ידבר על המידות שבנפש. אמרנו בפרק הקודם, ונגיע לעניין המידות, שזה כללות המידות, זה אהבה ויראה. ובפרטיות יש כל המידות, אבל כללות המידות אנחנו דיברנו שיש מידת אהבה ומידת היראה, אהבה וענפיה, יראה וענפיה, ענפי היראה, אבל בכללות זה אהבה ויראה. אז האלטער רבי עכשיו יסביר איך שהאהבה ויראה זה השורש לעניין של מצוות שבדיבור ומעשה. בוא נקרא בפנים. אומר האלטער רבי: "והמדות שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן מלובשות בקיום המצות במעשה ובדבור." מדברים, ונגיע לעניין המידות, אהבה ויראה, זה בעיקר מלובש בעניין של דיבור ומעשה. כלומר, אמרנו יש מחשבה, דיבור ומעשה. אז בוודאי שהאהבה ויראה יש לא רק בדיבור ומעשה אלא גם במחשבה. ודאי שאהבה ויראה, זה גם צריכים לחשוב. בן אדם שיהיה לו אהבת השם, יראת השם, צריך גם מחשבה. אבל אף על פי כן, עיקר העניין, מדברים פה כדי לחלק. האלטער רבי בא פה להסביר יותר בפרוטרוט מה שעיקר העניין של מחשבה קשור עם מוחין.

02:27 ועיקר העניין של דיבור ומעשה קשור עם מידות. הסיבה לזה, מה ההסברה בזה? ההסברה בזה היא שבכללות, הרי ההבדל בין מוחין למידות, כידוע שמוסבר בחסידות באריכות במאמרים, שהעיקר ההבדל בין מוחין למידות זה שמוחין זה לעצמי ומידות זה לזולת. הוסבר בהרבה מקומות. אחד מהם דווקא בפקודי, בליקוטי שיחות, מאמר על פקודי, מסביר הרבי שם באריכות ההבדל בין מידות ו... שכל ומידות. שכל בעיקר זה לעצמי. בפשטות, כשאומרים בגשמיות, שכל זה לעצמי. מידות בעיקר זה לזולת. מוסבר גם במאמר על המצווה. המידות זה היחס אל הזולת, ולכן לבוש המחשבה, שזה לעצמי, אז לכן בעיקר הוא קשור עם העניין של המוחין. ולכן האלטער רבי אומר שעסק התורה זה בעיקר, שם נמצא שהמוחין מלובש בלבוש המחשבה. מה שאין כן דיבור ומעשה, זה הלבוש של המידות. כיוון שהמידות בעיקר זה לזולת, אז לכן זה מלובש בדיבור ומעשה, שזה כלים שקשורים עם זולת. דיבור זה קשור לזולת, ומעשה ודאי שזה קשור עם מה שמחוץ לאדם. לכן אומר האלטער רבי שעיקר עניין המידה זה בקשר לדיבור ומעשה. וזה כאן עכשיו האלטער רבי יסביר בפרוטרוט למה אנחנו אומרים שהמידות קשורות עם מעשה המצווה. מצווה בכלל יש הרי שני סוגים של מצוות. יש מצוות של סור מרע, מצוות של עשה טוב, ושס"ה לא תעשה ורמ"ח מצוות עשה, שזה כללות המידות שדיברנו, מידת אהבה ומידת היראה. אומר האלטער רבי: "והמדות שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן מלובשות בקיום המצות במעשה ובדבור, שהוא תלמוד תורה שכנגד כולן." כשהאלטער רבי מזכיר דיבור, אז האלטער רבי מזכיר את העניין של תלמוד תורה. זאת אומרת, למרות שבמצוות שבדיבור יש כמה וכמה מצוות. כן, יש מצווה שבדיבור, קריאת שמע זה מצווה שבדיבור. תפילה זה מצווה שבדיבור, כך אומר האלטער רבי

04:39 בסוף ליקוטי אמרים. אף על פי כן, האלטער רבי מדגיש דווקא את העניין של תלמוד תורה, כי זה בעיקר העבודה של כל היום. כיוון שהאלטער רבי רוצה לדבר על הבינוני, עבודה של הבינוני. יפה, שהעבודה של הבינוני זה שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא במחשבה, דיבור ומעשה. יפה, במשך כל היום. אז איזה מצווה שבדיבור זה שייך אצל הבינוני במיוחד בעבודה כל היום? זה העניין של דיבור בתורה. לכן כמה פעמים רואים בתניא שהאלטער רבי, כשמדבר על מצווה שבדיבור, הוא מזכיר את העניין של תלמוד תורה שבדיבור. רואים את זה גם כבר בפרק א', ועל דרך זה גם פה. אבל על כל פנים, מה עוד שהאלטער רבי אומר? שהמידות מלובשות במעשה המצוות, דיבור ומעשה. מה ההסברה בזה? אז האלטער רבי מסביר, כי האהבה... אז האלטער רבי הולך להסביר פה עכשיו שמידת אהבה קשורה בעיקר עם מצוות עשה, ומידת היראה קשורה בעיקר עם מצוות לא תעשה. עכשיו, מכיוון מה, מה האלטער רבי רוצה להסביר? מה המשך העניינים פה? מה האלטער רבי רוצה להסביר עכשיו? הנקודה שהאלטער רבי רוצה להסביר, קצת להבין בעומק. האלטער רבי רוצה להסביר, אנחנו אומרים את המילה לבושים. כשאתה אומר את המילה לבושים, אז מצד אחד המילה לבושים באה להדגיש שזה דבר נפרד. זה לא האדם עצמו. לבוש זה עניין של דבר נפרד, כי זה העניין של לבושים. כבר דיברנו בשיעורים הקודמים. זה דבר שמחוץ לאדם. זה פעולות שאתה עושה. זה לא אתה בעצמך. שכל ומידות אומר מיהו האדם, מחשבה ודיבור ומעשה זה מה שהאדם עושה. אוקיי, זו נקודה אחת, אבל גם פה האלטער רבי רוצה להדגיש עוד נקודה. המילה לבוש גם כן אומר שהוא מתלבש.

06:29 הוא נמצא שמה, הוא מתאחד איתו. ואומרים על לבושים התלבשות. הגדר של התלבשות זה שיש מלביש ומלובש. העליון מתלבש בתחתון. כלומר שיש פה כן איזה איחוד, איזה חיבור, איזה דביקות, איזה התקשרות בין המלובש והמלביש. על דרך כמו שדיברנו גם בשיעור הקודם, כשאדם מתלבש בלבוש אז בדרך כלל הלבוש דווקא כן אומר משהו על האדם. זה אומר על אדם, בן אדם שלבוש באופן נקי ומסודר, אז זה מראה שהוא בהחלט בן אדם, הוא בן אדם בטבע הזה הוא איש מסודר יותר, ואם הלבושים שלו הם יותר מה שנקרא שלעפער, בלגן, אז זה אומר משהו גם על הנפש. לפעמים בן אדם יכול להסתיר את עצמו, רוצה להיות צדיק נסתר, אז הוא שם כל מיני לבושים שלא מתאימים עם הנפש ובשביל זה צריכים לעשות משחק. אבל בעצם כללי העניין של התלבשות מגלה. כלומר יש פה איזה אחדות, יש בו קשר. ועל דרך זה גם פה אומרים שהמידות מלובשות בעניין של קיום המצוות. אז יש את ההתלבשות של האהבה במצוות עשה וההתלבשות של היראה במצוות לא תעשה. זאת אומרת שיש קשר בטוח בין העניין של מצוות עשה עם מידת אהבה לעניין של מצוות לא תעשה עם מידת היראה, וזה האלטער רבי בא להסביר עכשיו מהו הקשר. אז על זה אומר האלטער רבי: כי אהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה. מידת אהבה שבנפש זה השורש שמשמה מגיעים כל רמ"ח מצוות עשה וממנה הן נמשכות. בפשטות, מאהבה נמשכות מצוות עשה. כלומר, בפשטות מה זה אומר? זה אומר דבר פשוט. אם אני אוהב מישהו אז ממילא אני אעשה בשבילו דברים. האלטער רבי יגיד את זה הלאה. גם כן בפרק ל"ט האלטער רבי אומר את זה

08:26 יותר באריכות. בכלל, מה שהאלטער רבי כותב פה בקיצור, אז האלטער רבי עוד יסביר את זה באריכות בהמשך הפרקים, בפרק ל"ח, ל"ט, מ', מ"א, הפרקים ששמה האלטער רבי מדבר על כל העניין של עבודת האהבה ויראה בפרוטרוט, ושם האלטער רבי מסביר את זה. מה הפשט שהאהבה שורש לרמ"ח מצוות וממנה נמשכות, כמו שאנחנו רואים בגשמיות. אתה רואה בגשמיות בן אדם אוהב מישהו, אז יש את עצם האהבה, אתה אוהב אותו. תחושה של קרבה, תחושה של אתה אוהב להיות איתו, לדבר איתו, אבל האהבה מתבטאת, הפעולה של האהבה זה לעשות מה שהוא יבקש ממך. אם אתה אוהב מישהו אתה תרצה לעשות לו דברים. על דרך זה גם כן למעלה, כל שכן וקל וחומר. יהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא, אז עצם האהבה זה רגש של הלב. ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך. יש לו רגש של קרבה, רגש של אהבה. אבל האהבה לא נשארת רק באהבה, אלא זה מביא אותו בפועל ממש שבגלל שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, הוא יעשה פעולות כדי, כדי, כדי לבטא את האהבה, להראות את האהבה שלו. זה דבר ראשון. שורש לרמ"ח מצוות וממנה נמשכות. עכשיו האלטער רבי מוסיף עוד נקודה והוא אומר, "ובלעדה אין להן קיום אמיתי." עוד יותר אומר האלטער רבי, עד כדי כך יש קשר בין העניין של האהבה וקיום המצווה, שבלי האהבה אז הכי-- אין למצווה קיום אמיתי. כלומר שהמצווה, החיבור בין האהבה והמצווה זה מגיע לעצם מציאות המצווה. מצווה, על דרך כמו שהאלטער רבי גם יסביר באריכות בפרקים שאחרי זה, שמצווה, כשבן אדם עושה מצווה ואין לו בזה שום רגש, אז כמו מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. בן

10:17 אדם עושה מצווה ואין לו בזה הרגש, אין לו לזה כוונה, אז זה כמו גוף בלא נשמה. אז כל אחד מבין שגוף בלי נשמה אין לזה קיום. בגשמיות, אנחנו רואים את ההבדל בין גוף חי לגוף מת. גוף חי הוא גוף קיים. גוף מת הוא גוף שנפסד. לומדים הבחורים, לומדים פה רנ"ט עכשיו, שמה מסביר בשובה ישראל, שרואים בגשמיות שכל זמן שהנפש חי בגוף אז הגוף הוא קיים, בריא וכולי. הוא לא נפסד. ברגע שהנפש מסתלק מהגוף אז מיד הגוף מתחיל להרקיב, להיות, להיות נפסד עד שנפסד לגמרי. על דרך זה גם בעבודת השם. כשבן אדם מקיים מצוות בלי רגש של אהבה ויראה, אז בפועל מקיים, אבל מזמן לזמן זה יאבד את החיות, הוא יעשה את זה פחות. הוא יעשה את זה עם פחות הידורים. הוא יעשה את זה רק לצאת ידי חובה, ועד שלאט לאט, רחמנא ליצלן, רואים במוחש שמפסיקים לגמרי. מחפש קולות, מחפש תירוץ ועד שהוא כבר לא מחפש תירוץ. זאת אומרת הוא מאבד, אין לזה קיום. מה שאין כן כשיש לזה כוונה, יש בזה אהבה ויראה, אז יש קיום אל המצווה. החיות, הנפש, האהבה ויראה עושה שהמצווה יהיה בזה קיום. זה עוד אחד. הרבי הרש"ב מסביר בקונטרס האהבה עוד יותר. זה לא סתם קיום, אלא בדיוק כמו האלטער רבי, זה קיום אמיתי. בפועל ממש רואים במוחש שיש הרבה יהודים שמקיימים תורה ומצוות כל החיים שלהם. מקיימים שולחן ערוך כל החיים שלהם, אבל אין בזה קיום אמיתי. זה עוד ועוד. קיום אמיתי פירושו כמו שהרבי הרש"ב מסביר שמה בקונטרס האהבה, זה שהקיום עצמו יהיה קיום מסוג אחר, שהקיום יהיה עם חיוך, עם

12:15 גשמאק, עם הידור, עם דקדוק. זה עוד, זאת אומרת, זה הפשט קיום אמיתי, שבקיום גופא יהיה בזה אמת'קייט, יהיה בזה, יהיה בזה גדלות'קייט. כי בן אדם מקיים מצוות בלי אהבה ויראה, בלי חיות, אז אפילו שיכול להיות שבפועל ממש הוא יקיים כל החיים שלו את המצווה, אבל זה נקרא מצוות אנשים מלומדה, ומצוות אנשים מלומדה זה מצוות שאין בזה אמת. זה בפועל. ודאי שקיום מצוות בפועל זה העיקר, אבל חסר בזה את האמת. מה פירוש חסר בזה את האמת? חסר בזה את האלוקות, חסר בזה את, את, את ההשקעה של הקדוש ברוך הוא. אז זה רק עושה את זה בפועל ממש. אבל כל הדבקות וההשקעה הזו, ממילא גם כן זה מתבטא בפועל ממש, שחסר בזה את ההידור מצווה, את הביטול לקדוש ברוך הוא בעשיית המצווה. אז כל הדברים האלה חסרים. מה שאין כן כשיש אהבת השם, אז המצווה היא באופן אחר לגמרי. אז זה בעצם העומק בפירוש של התלבשות, כמו בנפש וגוף. אני אומר שכשנפש מתלבשת בגוף אז זה גוף אחר לגמרי. הנפש מתלבשת בגוף, הוא גוף, הוא גוף חי, זה לא בדיוק הגוף. זה גוף מסוג אחר. הגוף הוא גוף חי. יש בגוף ביטול, יש בגוף חיות, יש בגוף תנועה. הגוף עצמו מתהפך לגוף אחר, מהות אחרת. על דרך זה, כשהאהבה מתלבשת בקיום המצווה, המצווה זה סוג אחר של מצווה. זה מצווה שיש בזה קיום אמיתי. ואין להם קיום אמיתי, כי המקיימן באמת הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת, כמו שאמרנו, כדי שקיום המצוות יהיה קיום באמת. מה פשט

14:08 קיום באמת? כמו שאמרנו, שהקיום יהיה עם שייכות לקדוש ברוך הוא, קיום באמת עם ביטול, עם דבקות, עם השקעה, עם קיום כזה שבקיום נרגיש עניין אלוקי באמת. הוא אוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת. כשיש לך אהבת השם, כשיש אהבת השם, אז הקיום של האהבה, הביטוי של האהבה, זה יהיה במצוות. אוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת. זה בן אדם כזה שיש לו אהבת השם והוא באמת רוצה להיות דבוק בקדוש ברוך הוא. ואי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פיקודין, שהם רמ"ח אברין דמלכא כביכול, כמו שכתוב וכו'. הבן אדם רוצה להיות דבוק לקדוש ברוך הוא והוא יודע שהדבקות האמיתית בקדוש ברוך הוא יכול להיות רק כשאתה מקיים את המצווה ששם נמצא הקדוש ברוך הוא. מה פשט? נסביר את זה. יש פה באמת משהו מאוד חזק שהרב רוצה להדגיש. כל האריכות הזו, מה האדמו"ר רוצה להדגיש פה בנוגע לעניין של קיום המצוות? למה כל כך נוגע אהבת השם בנוגע לקיום המצוות? אז אמרנו דבר ראשון, בפשטות, אם אתה אוהב מישהו אתה רוצה לעשות מה שהוא מבקש ממך. אז האהבה מביאה אותך למצוות, אבל יש עוד יותר, אומר האלטער רבי. זה לא רק שיש, אלא שזה מלובש בתוך המצווה. זאת אומרת, המצווה עצמה זה מסוג אחר מצווה. עם אהבה זה מצווה עם חיות. זה לא בדיוק מצווה. ואז האדמו"ר מוסיף פה שאי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום המצוות. מה הרב רוצה להוסיף פה נקודה שלישית? יש הבדל מאוד גדול בין המשל והנמשל. בין אדם שאוהב מישהו אחר ובגלל זה הוא מקיים מה שהוא מבקש ממנו, ליהודי שאוהב את הקדוש ברוך הוא. הבדל מאוד גדול. עולם. בן אדם שאוהב מישהו אחר בגשמיות, בחיי,

16:11 בחיי בני אדם, באהבת לרעך כמוך, אז מדברים באהבה בין בני אדם. אז אהבה זה הדבר העיקרי. הרגש. הרגש זה העיקר. אנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו חברים. להתחבר עם כל ישראל, הרגש אהבה זה הנקודה העיקרית. המעשה זה רק בפועל ממש. זה הביטוי, זה התוצאה. אני אוהב אותך, זה העיקר. בתור אם תבקש ממני משהו, אז אם אני אוהב אותך אני אעשה את זה גם כן. אם אני לא אעשה את זה, אז זה אומר שאני לא כל כך אוהב אותך. אז ממילא זה לא. זאת אומרת שהמעשה זה רק התוצאה של האהבה, אבל העיקר זה אהבה עצמו. ממילא אצל היהודי והקדוש ברוך הוא זה להפך. מדברים בהיגיון. ליהודי והקדוש ברוך הוא הרי אהבה זה באין ערך. הבן אדם הוא נברא שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא. אז אין שום ערך בין הנברא והבורא. נברא ובורא אין ערך. להגיד שאני, אני אוהב ומתאחד עם הקב"ה. מי אתה בכלל? הרי נברא ובורא אין ערך וממילא לא יכולים להגיד שהנברא יכול להתאחד עם הקב"ה. עוד פעם, בני אדם ששניהם נבראים, אז יש קשר. בעצם הם קשורים. אז ברגע שיש קשר של אהבה אז זה כבר עצמו הקשר. אחרי זה אתה גם עושה פעולות לחזק את האהבה. אבל אצל הקב"ה עצם האהבה מצד עצמו זה לא עושה שום דבר, כי האדם והקב"ה אין להם שום ערך. וממילא לא שייך להיות חיבור אמיתי שיבוא רק מצד הרגש. איך באמת יכול להיות חיבור בין יהודי, בין בן אדם, בין בורא לנברא? מה שהבריאה זה תלוי בבורא, לא בנברא. הקב"ה שהוא באין ערך, כמו שהרב הולך להסביר עוד מיד. אז הוא יכול להגיד איך

18:14 אני רוצה שתתקשר איתי. והקדוש ברוך הוא אומר: אני רוצה שתתקשר איתי על ידי מצוות. זה המקום שאני נמצא, ובמילא במצוות אני נמצא. בלי מצוות אני לא נמצא. ולכן כשהיהודי הולך למבצעים, בחור הולך למבצעים, ואתה אומר ליהודי: בוא תניח תפילין, והיהודי הזה אומר לך: אני אוהב את הקב"ה בלב. אני יהודי בלב. מה זאת אומרת יהודי בלב? אין שום קשר בינך לקב"ה. זה שאתה יהודי בלב זה דבר מאוד יפה, דבר טוב, אבל להתחבר עם הקב"ה, עם אהבה אתה לא מתחבר. להתחבר עם הקב"ה צריך לעשות מה שהקב"ה רוצה, לא מה שאתה רוצה. אתה חושב שעם הרגש שלך אתה מתחבר אליו? תלוי מה הוא ירצה. הוא רוצה תפילין. הקב"ה אומר: אני רוצה תפילין. זה הדרך, איפה אני נמצא? בתפילין. רמ"ח איברין דמלכא, אז האיברין דמלכא זה המצוות ושם אני נמצא. וזה מה שהרב אומר: אי אפשר לדבקה בו באמת כי אם על ידי קיום מצוות. ודאי שגם, עוד פעם, ודאי שגם אפשר להתחבר עם הקב"ה עם עצם האהבה, כי גם אהבה זה מצווה, גם אהבה יש, ואהבת את ה' אלוקיך, זה פסוק שמע ישראל, אהבה וכולי. אז גם עצם האהבה זה גם יש קשר, אבל זה מה שהרב אומר: אי אפשר לדבקה בו באמת. הדבקות האמיתית עם הקב"ה זה במה שהקב"ה רוצה, כמו שהרב יסביר יותר בפרוטרוט בעניין זה. האר"י הרי אומר שאפילו צדיק גמור שאוהב השם באהבה רבה בתענוגים הוא יש משלו. אהבה זה יש מי שאוהב, יש מי שאוהב. זה לא ביטול, זה הרגש שלך. יפה מאוד, דבר נפלא. אבל הקשר עם הקדוש ברוך הוא לא בנוי על ישות, זה בנוי על ביטול, וביטול זה

20:19 מה הקדוש ברוך הוא רוצה. הקדוש ברוך הוא רוצה מצוות. איברין דמלכא. איברים, מה פשט איברים? איברים זה איפה נמצא הנפש. הנפש מתלבשת באיברים, מצוות איברים כביכול של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך המצווה, ולכן הדרך היחידה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא זה על ידי עניין של קיום המצוות. אז אם ככה, למדנו פה שלושה נקודות בתניא. למה אנחנו אומרים שהאהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה? דבר ראשון, כי זה השורש, ממנו נמשכות, שורש האהבה יביא אותך למעשה, לעשות את הדברים. דבר שני זה כי האהבה נמצאת בתוך המצווה. זה החיות של המצווה, קיומה באמת. ודבר שלישי, מה שהרב אומר: אי אפשר להתחבר עם הקדוש ברוך הוא באופן אמיתי אם זה לא יבוא לידי מעשה מצוות, שזה הרצון שלו, ממילא זה האיברים שלו, שמה הוא נמצא. האמת היא שגם מצוות לא תעשה אפשר לקיים מצד אהבה. לא רק מצוות עשה, אבל תניא אומר פה מצוות עשה. האמת היא, הרי גם מצוות לא תעשה אפשר לקיים מצד אהבה. אם אתה אוהב מישהו אתה לא רק תעשה מצוות, אתה גם לא תעשה לו רע, כי יראה, לא צריכים יראה. גם אהבה יכולה להביא לקיום לא תעשה. בפשטות, אם אני אוהב אותך אז אני לא אעשה לך דברים שמפריעים לך. אם אתה אוהב את החבר שלך בחדר, אתה לא תדליק מוזיקה באמצע כשהוא הולך לישון, כן? או אתה לא תעשה בלגן בחדר ותזרוק את ה-- את הבגדים שלך על הרצפה, כי אתה יודע שחבר שלך זה מפריע לו. זאת אומרת, לא רק שאתה, לא רק לעשות טוב לשני קשור עם אהבה, גם מצד האהבה אתה גם לא תעשה לו

22:19 רע, אתה גם לא עושה לו דברים שמפריעים לו. אף על פי כן, האלטער רבי מדגיש שהאהבה היא שורש לעשה טוב דווקא מצד האמור שאמרנו. כי סור מרע בפועל, אין פה עשייה, אין פה גוף. האלטער רבי רוצה להגיד התלבשות. יש פה התלבשות. התלבשות זה בעיקר בעשייה חיובית. אתה עושה פעולות והפעולות האלה יש בהם חיים, מה שאין כן לא תעשה זה בעיקר לא לעשות. זה תנועה של שלילי. אז לכן האלטער רבי מדגיש את העניין של מצוות עשה. אבל באמת, כפי שמובא בליקוטי תורה מה טובו, מובא בכמה מקומות שבעצם האלטער רבי לא מתכוון דווקא רמ"ח מצוות עשה. האמת היא שבכל תרי"ג מצוות אפשר לקיים אותן בשני אופנים. אפשר לקיים אותה מצד התנועה של אסור ומותר, ואפשר לקיים אותה מצד תנועה של עשה טוב. זאת אומרת, גם לא תעשה אני יכול לקיים מצד הכוונה שאני רוצה קירוב, רוצה דבקות, ולכן אני גם עושה מצוות לא תעשה, בפרט כמו שמובא בליקוטי תורה פקודי שבמצוות לא תעשה ממשיכים אפילו עוד יותר גבוה ממצוות עשה וכולי. על כל פנים, בהשגחה פרטית אתם יודעים שהעניין הזה בתניא לומדים בי"א ניסן. יש שנה, אם אני לא טועה שנה פשוטה, שנה פשוטה או מעוברת, אני לא זוכר עכשיו, אבל מעניין שהעניין הזה בתניא, הסוגיה הזאת של אהבה, שאם אתה אוהב מישהו אתה יעשה-- תעשה בשבילו כל מה שצריך לעשות, זה יום יום. כן, בשנה פשוטה לומדים את זה בי"א ניסן. האלטער רבי אומר, כמו שבן אדם אוהב, בגלל-- אם הוא אוהב מישהו, סוף פרק ל"ט, "אין אדם עושה דבר בשביל חבירו למלאות רצונו אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו". זאת אומרת האהבה זה מה שגורם

24:10 לך לעשות טוב. זה דבר מעניין, כי זה קשור עם העניין שמדברים בתוך החודש י"א להביא מתנה לרבי עם כל המבצע שהחברים לומדים ועושים חונך. מה אהבה? זה מוסבר לפי מה שכתוב היום י"א ניסן. אם אתה אוהב מישהו אז האהבה מתבטאת בפעולות, שבפעולות האלה אתה יודע שהוא נמצא שמה. אז אתה לומד, אתה תורה, אתה עושה מבצעים, אתה עושה פעולות, אתה עושה דברים שאתה יודע שבדברים האלה נמצא הרצון שלו נמצא, ובזה אתה מקשר את עצמך אליו. וזה העניין של המתנה שמדברים, שמתכוננים. זה פלא שזה נמצא בדיוק בתניא של י"א ניסן. משג-